אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

ישועת הלב

0

מאת זנגצ'ין , ארה"ב

באוקטובר 2016, בעלי ואני קיבלנו על עצמנו את ישועת האל הכול יכול, בימים האחרונים שבהם שהינו בחו"ל. לאחר מכן, התחלתי ללכת באופן קבוע להתכנסויות עם אחיי ואחיותיי כדי לקרוא בדברי האל, לשתף בחוויותינו ובהבנתנו את דבריו, ולשיר שירי הלל לאלוהים. הרגשתי כי אופן זה של חיי הכנסייה היה מלא בשמחה, ומאוד נהניתי מכך.

כמה חודשים חלפו כהרף עין, ואחיי ואחיותיי כולם התפתחו בחייהם, באופנים שונים. במיוחד האחות וואנג, אשר האמינה באלוהים בפרק הזמן הקצר ביותר, היא זו אשר חוותה את ההתפתחות המהירה ביותר. בין אם דרך תפילה או דרך שיתוף בחוויותיה והשגותיה לגבי דברי האל, היא תמיד הייתה מעשית יותר ובעלת אור רב יותר מכולנו. שיתופה היה גם הוא בהיר ושיטתי. כל האחים והאחיות אמרו ששיעור קומתה מעולה ושהיא התקדמה במהירות. בתחילה, הערצתי אותה מאוד, ולעיתים קרובות אמרתי לאחיי ואחיותיי לאחר ההתכנסות: "לא רק ששיתופה של האחות וואנג בהיר ושיטתי, היא גם בעלת הבנה טובה ממש . היא גם בדרך כלל מסוגלת לבקש את רצון אלוהים כאשר היא נתקלת בסוגיה." אך לאחר פרק זמן מסוים, התחלתי לחוש אכזבה. חשבתי: "מדוע כולם מהללים אותה, ולא אותי? הייתכן כי לא התפתחתי כלל? האם יש דבר מה פגום בשיתוף שלי?" בהדרגה פיתחתי תחושת אי שביעות רצון כלפי האחות וואנג, והתחלתי לכוון עצמי כנגדה בחשאי. חשבתי: "את יכולה להשתתף בדברי אלוהים, וגם אני יכולה. יבוא יום שבו אתעלה עלייך." אפילו זממתי מזימות: "אשמור לעצמי את ההשגות והאור אשר רכשתי מדברי אלוהים ואשתף אותם עם כולם רק בהתכנסויות. באופן זה, יראו כולם כי גם אני יכולה לחוות את עבודתו, ושההבנה שאני משתפת גם היא מעשית מאוד." מאז ואילך, קראתי בדברי האל בכל הזדמנות שהייתה לי, וכתבתי במחברת כל דבר אשר השגתי והבנתי מדבריו. כאשר הגיעה שעת ההתכנסות, עברתי בתשומת-לב על אותן הארות בתוכי כדי לראות כיצד אוכל לשתפן באופן בהיר, מאורגן ושיטתי, בדומה לאחות וואנג. לא היה לי מושג מדוע, אך ככל שיותר רציתי להתרברב בפני אחיי ואחיותיי, כך עשיתי מעצמי צחוק יותר. ברגע שהגיע מועד השיתוף שלי, לא יכולתי לחשוב בבהירות, ניסחתי את מילותיי באופן מבולבל. לא יכולתי לבטא את השגותיי באופן ברור, וכל התכנסות הפכה למבוכה עבורי. באותם ימים הייתי נסערת וראשי היה סחרחר. לא יכולתי לחוש קרבה אל האחות כפי שחשתי בעבר. בהדרגה התחלתי לחוש כי ההתכנסויות הפכו לסוג של מתח ולחץ עבורי, ולא יכולתי לשחרר את לבי.

יום אחד, בעודי משוחחת עם בעלי סיפרתי לו את אשר עובר עלי: "לאחרונה שמתי לב שבהתכנסויות, שיתופה של האחות וואנג טוב משלי. הרגשתי אי-נוחות רבה…" אך לפני שסיימתי את דבריי, עיני בעלי נפערו לרווחה והוא אמר לי ברצינות רבה: "שיתופה של האחות וואנג הוא טוב, וזה תורם לנו. עלינו להודות לאלוהים על כך. האין חוסר הנוחות שלך פשוט קנאה?" מילותיו היו כסטירה ללחיי. הנדתי בראשי במהירות והכחשתי: "לא, זה לא זה. איני כזו." אז הוא אמר: "אחינו ואחיותינו כולם זכו במשהו משיתופה של האחות וואנג. אם אינך חשה בנוח לשמוע זאת, האין זו קנאה בכך שהיא מסוגלת ליותר ממך?" מילותיו של בעלי פלחו את לבי בשנית. הייתי מוטרדת מאוד. האם ייתכן שאני נוראית כל כך? הרגשתי שנעשה לי עוול, והייתי על סף דמעות. אמרתי לו: "אל תאמר עוד דבר. הנח לי להירגע, ואחשוב על כך בעצמי!" לאחר מכן, באופן מפתיע, בעלי סיפר לאחות ליו, מנהיגה בכנסייה, את אשר עובר עליי. הוא ביקש מהאחות ליו לעזור לי. נזפתי בו על כך שדיבר עמה בלי לבדוק זאת עמי תחילה. תחושתי הייתה, "כיצד אוכל להראות את פניי בפני אחיי ואחיותיי לאחר כל זאת? אם הם יידעו כי אני מקנאת באחות וואנג, האם לא יזלזלו בי?" ככל שחשבתי על כך יותר, כן גברה דאגתי, אך התחמקות מהמציאות לא תפתור דבר. התפללתי: "הו אלוהים! מה עלי לעשות?"

ביום המחרת, בחנתי את אשר חשפתי באותו פרק זמן. אחים ואחיות בדרך כלל משתפים עם כולם ובכל עת את הארותיהם ותובנותיהם בקריאתדברי האל, אך אני שמרתי את האור שהשגתי כדי להציגו בהתכנסויותינו. רציתי לדבר על דברים אשר אחרים לא ידעו, כדי שאחיי ואחיותיי יעריכו אותי. כאשר ראיתי שהשיתוף של אחים ואחיות אחרים טוב משלי, חשתי אי-נוחות ורציתי להתעלות עליהם. נהגתי לחשוב שאני נוחה מאוד עם אחרים, ומעולם לא עשיתי עניין מכל דבר קטן, שאני אישה טובה ובעלת לב פשוט. לא העזתי להאמין שאני יכולה לקנא במישהו, ושאני יכולה לחתור בחשאי כנגד מישהו ולהתחרות בו. איך ייתכן שאני אדם כזה? בערך בצוהרי היום, התקשרתי לאחת האחיות ושאלתי אם אי-פעם היא חשה קנאה במהלך ההתכנסויות כאשר שמעה ששיתוף של אחים ואחיות אחרים טוב יותר משלה. היא אמרה שלא. היא גם אמרה: "אם השותפות של אחינו ואחיותינו טובה, זה תורם לנו ומועיל לנו. אני מאוד נהנית מכך, וזה משמח אותי!" כששמעתי את דבריה אלה, הרגשתי עוד יותר גרוע, אבל רק אז יכולתי לראות עד כמה חזקה הקנאה הזו בתוכי. בכיתי והתפללתי לאלוהים: "הו אלוהים! איני רוצה להיות אדם קנאי, אבל בכל פעם שאני שומעת את השיתוף הנהדר של האחות הזו, איני יכולה שלא לקנא בה. הרגשתי מוטרדת ולכודה בהרגשה זו כל היום. איני יודעת מה עלי לעשות. אלוהים! עזור לי להשיל מעל לבי את כבלי הקנאות…" מאוחר יותר, הגיעה לבקרני מנהיגת הכנסייה, האחות ליו. היא הקריאה מספר פסקאות מדברי האל אשר היו רלבנטיות למצבי. "אנושות אכזרית, ברוטלית! המזימות והתחבולות, המאבק אחד עם השני, המרדף אחר מוניטין ועושר, הטבח ההדדי – מתי כל זה ייגמר? אלוהים דיבר מאות אלפי מילים, אך אף לא אחד התעשת. …כמה לא מדכאים ומפלים אחרים למען שימור המעמד שלהם?" ("על הרשעים להיענש" ב'הדבר מופיע בבשר'). "יש בני אדם שתמיד מפחדים שאחרים יגזלו מהם את אור הזרקורים ויתעלו עליהם, שאחרים יזכו בהכרה בעוד שהם עצמם ייזנחו מאחור, ולכן הם דוחים ומחרימים אנשים אחרים. הם מקנאים בבני אדם שיכולותיהם עולות על שלהם, הלא כן? ההתנהגות הזו אנוכית ובזויה, הלא כן? איזה מין טבע הוא זה? טבע זדוני! הם חושבים רק על עצמם, מספקים רק את רצונותיהם שלהם, לא מגלים שום התחשבות לחובותיהם של אחרים, ומביאים בחשבון רק את האינטרסים שלהם עצמם ולא את אלו של בית האל – לבני אדם כאלה יש טבע רע, ואלוהים לא אוהב אותם" ("תוכלו להשיג את האמת אחרי שתפקידו את לבכם האמיתי בידי אלוהים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). היא גם הקריאה מקטע מתוך דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים: "האם אלו אשר מקנאים באחרים צרי-מוחין? … האם יש רווח כלשהו בהיות צר-מוחין וקנאי? אין ולו רווח אחד בכך. הם קטנוניים, צרי-מוחין ואכזריים, ואנשים רואים בהם בדיחה. הם אינם ראויים לחיים. צרות-מוחין אינה טובה, וזה ללא ספק. ישנם האומרים: 'לעיתים איננו יכולים להתגבר על כך. ברגע בו אנו נתקלים במישהו טוב מאתנו, אנו חשים קנאה וכעס. ברגע שאני רואה את אותו אדם, אני אפילו מרגיש שאיני יכול להמשיך לחיות. מה אני יכול לעשות כאשר אני נתקל בכך?' האין יכולים אתם להתפלל לאלוהים, ולקלל עצמכם? וכיצד עליכם להתפלל? אמרו: 'איני יכול לסבול זאת כאשר אני רואה מישהו טוב ממני. איזה מן אדם אני? מישהו כמוני אינו ראוי לחיות. אני מקנא בכל פעם בה אני רואה מישהו טוב ממני. איזה מן לב זה? אין זו אנושות רגילה. מי ייתן ואלוהים יענישנו ויחנכני.' לאחר מכן, אמרו את התפילה הבאה: 'אלוהים, הנני מתחנן לפניך כי תצילני מידי צרות-מוחין, ותעשני יותר נדיב ברוחי ורחב לב, לחיות כמו אותם אנשים כך שלא תבאש בי.' כך עליך להתפלל. ברגע שנשאת תפילה באופן זה זמן מה, לפני שתדע זאת ייתכן ותהפוך קצת יותר נדיב ברוחך. בפעם הבאה בה תתקל במישהו אשר מסוגל ליותר ממך, לא תחוש כזו קנאה חזקה. תוכל לקבל זאת עליך ולתקשר עמם באופן נורמלי. במהלך הזמן, יהפוך זה לדבר ההולם. ברגע שתהיה בך אנושיות נורמלית, תוכל לחיות בשמחה, נטול דאגות ובקלות. אדם צר-מוחין חי באופן מוזר, בכאב ותשישות" ('דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'). נפגעתי עד עומק לבי כאשר שמעתי את השיתוף הזה. היה זה מצבי שלי! שיתופה של האחות וואנג היה מאיר עיניים, אך לא יכולתי למצוא בכך משהו פרקטי לעשייה. נהפוך הוא, על מנת להגן על יהירותי שלי המשכתי לחיות במצב זה של תחרות עם האחות וואנג. בחדרי חדרים יצאתי כנגדה ואימצתי מחשבתי בניסיון למצוא דרכים לשתף כי הייתי טובה יותר ממנה. בכנות קיוויתי כי אף אחד לא יאמר דבר טוב עליה או ישבח את שיתופיה. כאשר שיתופיי לא היו טובים, כאשר לא יכולתי להשוויץ בעצמי ולהשפיל עצמי, מוחי היה סחרחר וסבלתי בכאב. בזבזתי כל יום בהתמודדות עם חרדותיי, דאגותיי, עם פחד עמוק כי אחרים יזלזלו בי. הייתי כל כך צרת-מוחין. כל אשר חשבתי עליו היה היכולת להתבלט, אך ממש לא יכולתי לסבול שמישהו אחר יהיה טוב ממני. האין זו קנאה, צרות-עין באלו אשר כל כך מצליח להם? אין שום אנושיות נורמלית בכך! אני מסתכלת לאחור ורואה כי הייתי כך גם לפני שהאמנתי באלוהים. כאשר תקשרתי עם חברים וקרובי משפחה, שכנים וקולגות, תמיד עסקה מחשבתי בכך שאחרים יאמרו דברים טובים עלי. לעיתים, כאשר קולגה היה משבח את עבודתו של מישהו אחר בפני הייתי חשה אי-נוחות, ועל מנת שאחרים ישבחו אותי הייתי מכריחה עצמי לעשות את עבודתי היטב, והייתי שמחה לעשות זאת – לא משנה עד כמה קשה זה היה, עד כמה מתיש זה היה. רק כעת אני מבינה כי אותן תופעות היו תמיד עם שחיתות שטנית. ברגע שהבנתי זאת, קשרה האחות ליו בשנית את כך למקטע על השיתוף והצביעה על מסלול הפעולה עבורי. היה עליי לבוא בפני אלוהים ולהתפלל אליו, להיפתח בפני אלוהים על קשיי וחטאי המתגלים בי כדי שיוכל לעזור לי להיות מישהו נדיב ברוחו. לאחר מכן, באתי בפני אלוהים לעיתים תכופות והתפללתי אליו על קשיי. גם התחלתי לקרוא באופן מודע יותר את דברי האל על שפיטתו וחשיפתו את הנטיות המושחתות של האנושות. כאשר הגעתי להארה והשגתי את האור מדבריו, הייתי משתפת זאת עם אחיי ואחיותיי בכל עת. הם גם דיברו על הדברים שהם השיגו והבינו מכך. מעולם לא דמיינתי זאת, אך אופן פעולה זה אפשר לי לקצור אפילו יותר פירות מאשר קריאת דברי האל ביני לבין עצמי. בהתכנסויות, הייתי משתפת בהתבסס על מה שהבנתי והייתי מתמקדת על השכחת לבי והקשבה לשיתופיי אחרים. רק באמצעות אופן פעולה זה מצאתי, כאשר אחיי ואחיותיי יכלו לדבר על חוויותיהם ועדותם על יישום דברי האל, רק כך יכולתי גם אני להרוויח רבות. לאחר תקופה מסוימת של אופן פעולה זה, קנאתי הפכה פחות ופחות חזקה כלעומת שהייתה, אך בכל התכנסות, כאשר ראיתי שאחיי ואחיותיי באמת שבחו את שיתופיי האחות וואנג, עדיין לא יכולתי שלא לחוש מעט קנאה. תמיד חשתי מעט ריחוק ביני ובינה, ולא יכולתי לתקשר עמה באופן נורמלי. לחיות במצב זה, לא העזתי להיפתח בפני אחיי ואחיותיי. פחדתי שאם אעשה זאת, הם יבוזו לי. אז במהלך מספר התכנסויות, לא יכולתי לשחרר את לבי. יכולתי רק להתפלל לאלוהים על קשיי: "הו אלוהים! שוב אני במצב טועה היום. האם תובילני בדרך…"

ערב אחד, האחות ליו התקשרה אליי. היא שאלה בדאגה אם חוויתי קשיים לאחרונה. עניתי בערפול: "שחיתותי כה עמוקה. הייתכן שאלוהים אינו מושיע מישהו כמותי?" פחדתי שהיא תבוז לי, אז לא אמרתי דבר מעבר לכך. האחות ליו הקריאה לי קטע מדברי האל: "יש כאלה שאומרים: 'קשה להיות ישר. האם אני חייב לומר לאחרים את כל מה שבלבי? האם לא מספיק לשתף את הדברים החיוביים? אני לא צריך לספר לאחרים על הצד האפל או המושחת שלי, נכון?' אם לא תאמרו את הדברים האלה, ולא תנתחו את עצמכם, לעולם לא תכירו את עצמכם, לעולם לא תדעו איזה מין דבר אתם, ולא יהיה סיכוי שאחרים יבטחו בכם. זוהי עובדה. אם אתה רוצה שאחרים יבטחו בך, ראשית כל עליך להיות ישר. כדי להיות ישר, עליך קודם כול לנהוג בגילוי לב מוחלט, כדי שכולם יוכלו לראות את לבך, לראות את כל מה שאתה חושב, ולראות את פרצופך האמיתי. אסור לך להעמיד פנים או לנסות להסוות את עצמך. רק אז אנשים יבטחו בך ויחשבו שאתה ישר. זהו הנוהג הבסיסי ביותר של אדם ישר, וזו דרישת הקדם כדי להיות אדם ישר" ("הנוהג הבסיסי ביותר של להיות אדם ישר" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). לאחר קריאת דבריו של אלוהים, היא שיתפה עמי: "פתיחות ושיתוף זו דרך אחת לשחרר את לבך. אם נשמור את הקושי בסתר ליבנו, אנו כלי משחק קל לידיו של השטן וחיינו יהיו נפסדים. פתיחות והוצאת הדברים לאור משמעם להנהיג את האמת ולהיות אדם כנה. אז אנו יכולים לזכות בעזרתם של אחינו ואחיותינו. זה מאפשר לקשיינו להיפתר יותר במהירות. כך נחווה צמיחה בחיינו ולבנו יחווה שחרור. האין זה דבר טוב?" לאחר ששמעתי את שיתופה של האחות ליו, אזרתי אומץ וסיפרתי לה את אשר עובר עלי. מעולם לא דמיינתי כי לאחר שתשמע את דבריי לא רק שלא יהא בה שמץ של בוז או לעג כלפי, אלא היא גם תשתף עמי בסבלנות את התנסותה שלה. היא ספרה לי כיצד גם היא בעברה קנאה, וכיצד השתחררה מכך. הייתי כה מופתעת לאחר ששמעתי את שיתופה. חשבתי: "אז גם בך יש ביטוי זה של שחיתות!" האחות ליו קראה קטע נוסף מדברי האל הקשור למצבי: "בני האדם שאלוהים מושיע הם אלה שטבעם מושחת מפני שהשטן השחית אותם. אלה לא בני אדם מושלמים חסרי כל דופי, והם לא בני אדם שחיים בחלל ריק. יש כאלה שברגע שמתגלה שחיתותם, חושבים: 'שוב התנגדתי לאלוהים. אני מאמין בו מזה שנים רבות, אך עדיין לא השתניתי. אין ספק שאלוהים כבר לא רוצה בי!' מה טיבה של הגישה הזו? הם ויתרו על עצמם, והם חושבים שאלוהים לא רוצה בהם עוד. זו דוגמה של הבנה שגויה את אלוהים, הלא כן? כשאדם הוא כה שלילי, הכי קל לשטן למצוא סדקים בשריונו, ומרגע שהוא מצליח, התוצאות לא יעלו על הדעת. לפיכך, בלי קשר למידת הקושי שאתם חווים או לשליליות שאתם מרגישים, אסור לכם לוותר לעולם! בתהליך הצמיחה בחיים ותוך כדי הישועה, לפעמים בני אדם צועדים בנתיב הלא נכון או סוטים מהדרך. הם מפגינים איבשלות מסוימת בחייהם לזמן מה, ולפעמים הם נחלשים או נעשים שליליים, אומרים את הדברים הלא נכונים, מחליקים ומועדים או נוחלים כישלון. מנקודת המבט של אלוהים, כל זה רגיל, והוא לא יעשה מהם עניין" ("להיווכחות בחיים יש חשיבות עילאית מבחינת האמונה באלוהים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). ואז שיתפה עמי: "כולנו אנשים אשר הושחתו עמוקות על ידי השטן. יוהרה, מרמה, אנוכיות, קנאה באחרים – כל אלו הן טבע מושחת הנטוע עמוק באנשים. אלוהים הגיע כעת לעשות את עבודת המשפט והייסורים על מנת לטהר ולשנות אותנו. עלינו להתמודד עם עצמנו כראוי, ולא לחיות בשליליות ואי-הבנות. כל עוד אנו חותרים אל האמת בהתכוונות, מקבלים את המשפט והייסורים של דברי האל, מהרהרים במהויות המושחתות שבנו ומבינים אותן על פי דברי האל, ומסוגלים לזנוח את הבשר להנהיג את האמת, יבוא היום בו טבע חיינו ישתנה ונוכל לחיות בצלם אנוש אמיתי." לבי הרגיש כה משוחרר לאחר שהקשבתי לשיתופה של האחות ליו, וגם יכולתי להבין את רצונו של האל. לא רק שעליי להתמודד כראוי עם שחיתותי ולהתמקד בהכרה עצמית תוך חיפוש האמת כדי לפתור את טבעי המושחת, אלא גם עליי להנהיג את היותי אדם כן ולהיפתח בפני אחיי ואחיותיי ביחס לשחיתות שטיפחתי בעצמי לאורך התקופה הזו. זה ימנע מהשטן הזדמנות לעשות את עבודתו, וזה יבייש את השטן באמצעות הנהגת האמת. למחרת באה לביתי האחות ליו בשנית ויחד קראנו קטע מתוך דברי האל: "ברגע שהדבר נוגע למעמד, תדמית או מוניטין, לבם של כולם מזנק בציפייה, וכל אחד מכם תמיד רוצה להתבלט, להיות מפורסם ולזכות להכרה. אף אחד לא מוכן לוותר, ובמקום זאת, כולם רוצים להיאבק זה בזה – אפילו שמאבק כזה הוא דבר מביך ואינו מורשה בבית האל. עם זאת, ללא מאבק, אתם עדיין לא מרוצים. כשאתם רואים מישהו מתבלט, אתם חשים קנאה ושנאה, וחשים שהדבר לא הוגן. 'מדוע שאני לא אתבלט? מדוע תמיד האדם הזה זוכה להתבלט, ותורי אף פעם לא מגיע?' אז אתם מרגישים תרעומת מסוימת. אתם מנסים להדחיק אותה, אך אתם לא יכולים, ולכן אתם מתפללים. לאחר שאתם מסיימים להתפלל, אתם מרגישים יותר טוב לזמן מה, אך בהמשך, כשאתם נתקלים בעניין הזה שוב, אינכם יכולים להתגבר עליו. הדבר נובע משיעור קומה בוסרי, הלא כן? בני אדם נופלים בפח במקרים כאלה, הלא כן? אלה כבליו של אופיו המושחת של השטן, שכובלים בני אנוש. …עליכם ללמוד להרפות ולהניח בצד דברים כאלה, לוותר, להמליץ על אחרים ולאפשר להם להתבלט. אל תיאבקו בזעם ואל תיחפזו לנצל הזדמנויות להתבלט או להשיג כבוד. אתם חייבים ללמוד לוותר, אך אסור לכם לעכב את מילוי חובתכם. היו כאלה שעובדים בשקט ובאלמוניות, שלא מתרברבים בפני אחרים בעת מילוי חובתם. ככל שתרפו יותר ותניחו את הדברים האלה בצד, כך תהפכו לשלווים יותר, כך ייפתח יותר מרחב בליבכם, וכך מצבכם ישתפר. ככל שתיאבקו ותתחרו יותר, כך יקדיר מצבכם. אם אינכם מאמינים, נסו ותראו! אם אתם רוצים לשנות את המצב הזה שלכם, ואם אינכם רוצים שהדברים האלה ימשלו בכם, אתם חייבים תחילה להניח אותם בצד ולהרפות מהם. אחרת, ככל שתיאבקו יותר, כך יאפוף אתכם יותר חושך, וכך תחושו יותר קנאה ושנאה, ורצונכם להשיג דברים רק יתחזק יותר ויותר. ככל שרצונכם להשיג הישגים יתחזק, כך תהיו פחות מסוגלים לכך, וככל שתשיגו פחות הישגים, כך תגבר שנאתכם. ככל ששנאתכם תגבר, כך תתמלאו בחושך רב יותר. ככל שתתמלאו בחושך רב יותר, כך תמלאו את חובתכם פחות טוב, וככל שתמלאו את חובתכם פחות טוב, כך תהיה בכם פחות תועלת. זה מעגל קסמים אכזרי בעל קישורים פנימיים רבים. אתם לא יכולים למלא את חובתכם נאמנה במצב כזה, ולכן תסולקו בהדרגה" ("תוכלו להשיג את האמת אחרי שתפקידו את לבכם האמיתי בידי אלוהים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). לאחר קריאת דברי האל, היא קשרה זאת אל החוויה האישית שלה ושיתפה על שורשי הקנאה של אנשים. רק אז הבנתי כי כל זה נגרם כתוצאה מתשוקתי העזה לשם ומעמד, ומשום שטבעי יהיר מדי. כשהטבע המושחת הזה שלט בי, האמביציה והאגרסיביות שבי היו כה חזקות עד כי לא משנה מה עשיתי – רציתי רק להיות מעל אחרים. הייתי כך כאשר לקחתי חלק בחברה, הייתי כך גם בכנסייה. אפילו במהלך התכנסויות, שיתוף ותפילה, עדיין חשבתי כיצד אהיה טובה יותר מאנשים אחרים, והייתי מאושרת רק כאשר אחרים שבחו אותי. ברגע בו מישהו אחר היה טוב ממני, לא יכולתי לקבל זאת והפכתי קנאית. התנגדתי ופעלתי נגד זה. כאשר באמת לא יכולתי להתעלות מעל כך, פשוט חייתי בשליליות ולא יכולתי להתמודד עם עצמי כראוי. אפילו לא הבנתי את אלוהים והאמנתי שאיני יכולה לקבל את ישועתו. נוכחתי לגלות כי שחיתותו של השטן הפכה אותי ליהירה ושברירית, אנוכית ונבזית, וחיי הפכו אומללים באופן שלא יתואר. מצאתי נתיב לטפח נוהג בדברי האל. עליי ללמוד לוותר, להניח דברים בצד, לזנוח את בשרי על פי דרישותיו של אלוהים וללמוד יותר מתכונותיה החזקות של אחותי ולפצות על חולשותיי. זהו רצונו הבלעדי של האל. זוהי הדרך היחידה להבין ולהשיג עוד אמיתות. לאחר מכן, הקריאה האחות ליו קטע נוסף מדברי האל: "התפקידים אינם זהים. יש גוף אחד. כל אחד ממלא את חובתו, כל אחד נמצא במקומו וכל אחד עושה כמיטב יכולתו – לכל ניצוץ יש הבזק אור אחד – ושואף לבגרות בחייו. כך אתרצה" ("פרק 21" ב'אמירותיו של המשיח בראשית' בספר 'הדבר מופיע בבשר'). ברגע שקראתי את דבריו אלו של אלוהים, הבנתי כי האיכות והכישורים שאלוהים מעניק משתנים בין אדם לאדם. אך לא משנה מה כישוריו ואיכותו, עליו לבצע את חובתו של ברוא-אל, לשאת עדות על אלוהים ולהללו. אלוהים קבע שהאחות וואנג תהא בעלת איכות טובה ושתבין את האמת במהירות. עליי להתמודד עם כך כראוי, ועליי גם להתמודד כראוי עם חוזקתי וחסרונותיי מאחר שמה שאלוהים נתן לכל אחד ואחת מאתנו הינו הטוב ביותר. לא משנה איזו איכות הוא קבע שתהיה לי, עליי לציית לחוקיו והסדריו, לתקן את מניעיי ולחתור אל האמת בכל ליבי. אשתף את אשר ברור לי – לא יותר ולא פחות. אשתף את אשר אני מבינה – לא יותר ולא פחות. עלי לעשות את הטוב ביותר שביכולתי בפני אלוהים כדי להביא לו נחת וסיפוק ולהגשימו – זהו הדבר המשמעותי היחיד.אל כך עלי גם לנסות ולחתור יותר מכול. לתכלית זו החלטתי בפני אלוהים: מעתה הלאה, הנני מוכנה להשקיע מאמצים לעסוק בחיפוש אחר האמת, להסיר מעלי במהירות את טבעי השטני של יוהרה ואנוכיות, ולחיות בצלם אנוש אמיתי כדי לספק את אלוהים.

ההתכנסות הבאה בכנסייה הגיעה במהירות. רציתי להיפתח ולהאיר לאחות וואנג את סוג השחיתות שביטאתי ביחס לקנאתי בה לאורך הזמן, אך ברגע שחשבתי כיצד היא תראה אותי לאחר שתדע כי ביטאתי כל כך הרבה שחיתות, לא העזתי להתמודד עם כך. בתוך עצמי, התפללתי בשקט לאלוהים: "הו אלוהים! תן בי את האמונה והאומץ. אני מוכנה להניח בצד את יהירותי ולשתף בפתיחות עם אחותי, להפיג את המחסום בינינו." לאחר שהתפללתי הרגשתי הרבה יותר שקטה בלבי, ואז אמרתי את כל אשר היה לי לומר על מצבי וחוויותיי במשך אותו זמן. בתגובה, לא רק שאחיי ואחיותיי לא בזו לי, הם העריצו את האומץ והכנות בהם דיברתי. הם אף אמרו כי מהחוויה שלי הם הבינו שרק נוהג לפי דברי האל ייאפשר להם להסיר מעליהם את הטבע השטני המושחת שלהם ולהגיע לכדי שחרור וחופש, וכי אז הם ידעו כיצד לחוות דבר כזה כאשר יפגשו בו. בהתכנסויות שלאחר מכן, הקשבתי בכנות לשיתופי אחותי וגיליתי חוזקות רבות בה. הבחנתי בכך שכאשר היא נתקלת בבעיות היא מסוגלת להתמקד בהבאתן בפני אלוהים, חיפוש אחר האמת, ומציאת נתיב לנוהג מתוך דברי האל. כל אלו היו היבטים אשר הייתי צריכה ללמוד מהם. רק אז יכולתי באמת להבין שלהיות מסוגלת לשמוע את החוויות והעדויות של הנהגת דברי האל בשיתופים של אחיי ואחיותיי בכל התכנסות הינה הזדמנות נפלאה לצמיחה בחיים. אלוהים ארגן זאת כך שאחות זו תהיה קרובה אליי. היא שיתפה בדברים שלא היו ברורים לי, והיא השלימה בדיוק את שחסר בי עצמי. זוהי ברכה מאלוהים! כאשר חשבתי על כך באופן זה, הרגשתי שחרור מוחלט בלבי. הודות לכך שנחשפתי באמצעות העובדות ובאמצעות המשפט והייסורים של דברי האל, הטבע המושחת שלי המקנא באחרים השתנה והתחלתי לקבל הבנה בסיסית של טבעו הצודק של האל. גם ראיתי באופן אישי שדברי האל יכולים באמת לטהר, לשנות ולהושיע את האנושות. דברי האל יכולים להיות החיים של בני אדם, והם יכולים לפתור את כל קשיינו וכאבינו כבני אדם. אני מוכנה להנהיג עוד מדברי האל ולהישמע למשפטו וייסוריו. מי ייתן ואטהר בקרוב בידי אלוהים, אחיה בצלם אנוש אמיתי ואזכה בשבחו.

פוסט בנושא דומה

  • בני אדם תמימים אינם בהכרח אנשים ישרים

    צ'נג מינגג'י, עיר שי-אן, מחוז שאנשי אני רואה בעצמי אדם חברותי וישיר. אני מדברת עם בני אדם בצורה ישירה; כל מה שאני רוצה לומר, אני אומרת – איני אדם שהול…

  • חשיבות התיאום בשירות

    מאי ג'יאה העיר ג'ינאן, מחוז שאנדונג לאחרונה, הכנסייה פרסמה הסכם עבודה הדורש ממנהיגי הכנסייה מכל הרמות לחבור לשותף (עמית שיעבוד לצדם). באותו זמן חשבתי …

  • עקרונות חיי הותירו אותי הרוסה

    צ'נגקאי, עיר בנשי, מחוז ליאונינג הביטוי השגור: "אנשים נחמדים מגיעים אחרונים", הוא ביטוי שמוכר לי באופן יותר מדי אישי. בעלי ואני היינו תמימים במיוחד:…

  • רוח מתנשאת לפני נפילה

    הכנסייה סידרה עבורי להגיע לכאן כדי לבצע את חובתי, כדי שאוכל לרומם את אלוהים ולשאת לו עדות, להנהיג את האחים והאחיות בפני אלוהים ולעזור להם להכיר אותו. כן, ללא בושה התרברבתי, רוממתי את עצמי, נשאתי עדות לעצמי, והתקדמתי. עשיתי זאת כדי שאחרים יביטו בי בהערצה ויסגדו לי.

  • דברי האל הסירו את התפיסות שלי

    האל משתמש בקשיים אלה כדי לאפשר לנו לטעום מקשיי עבודתו שלו, לאפשר לנו לראות בעינינו אנו את רצונו להציל את המין האנושי במידה הרבה ביותר האפשרית, ובכך להכיר ברחמיו וביופיו של האל. האל גם משתמש בקשיים אלה כדי להשיג הוכחה של אנשים המבצעים טוב או רע, ובסופו של דבר לספק להם יעד הולם כך שנשתכנע באופן מלא, כך שנוכל לראות את צדקתו וקדושתו של האל.