הו צ'ינג העיר סוז'או, מחוז אנווי

כשראיתי את דברי האל הקובעים כי: "אלו שמכהנים כמנהיגים תמיד רוצים להיות יותר חריפים ובעלי כושר אמצאה, להיות הרחק מעל כל היתר, למצוא תעלולים חדשים כדי שאלוהים יוכל לראות כמה הם כשירים ....הם תמיד רוצים להתרברב, והאם לא מדובר בגילוי מובהק של אופי יהיר?" ("קל לפגוע באלוהים בהיעדר האמת" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). חשבתי לעצמי: מי יעז לנסות ולהמציא תעלולים חדשים ומחוכמים? מי אינו יודע שטבעו של אלוהים אינו סובל עלבונות מצד האדם? אני בוודאי לא הייתי מעז! האמנתי באופן אישי שלבי מלא יראת כבוד לאלוהים, ובעבודתי לא העזתי לנסות ולמצוא תעלולים. אולם רק משגילה אלוהים את העובדות נוכחתי לדעת שהניסיון למצוא תעלולים חדשים אינו דבר שאדם מעז או אינו מעז לעשות – הדבר נקבע אך ורק על ידי טבע יהיר.

לפני זמן לא רב, גיליתי שהיתה כנסייה ולה מנהיג לא מתאים. המנהיגה ישנה במהלך התכנסויות ולא היה לה טבע נדיב, ואילו שותפה נשא באחריות לדברים רבים. רציתי להחליף את מנהיגת הכנסייה הזו ולאפשר לשותפה לשמש כמנהיג הכנסייה. אולם חששתי שבשל כך תהפוך מנהיגת הכנסייה לשלילית, תיחלש ותאבד את אמונתה, או שהיא תפריע לעניינים בכנסייה. לאחר שהגיתי רבות בנושא, חשבתי על "תכנית מחוכמת". אדאג בחשאי לכך ששותפה ייטול על עצמו את מלוא היקף העבודה; לכל מה שתעשה הכנסייה ידאג שותפה, ומנהיגת הכנסייה תהיה רק דמות ייצוגית. לא ביקשתי בעצת אלוהים ולא התבוננתי בסידורי העבודה ובעקרונות העבודה. הוצאתי את זה לפועל רק לאחר שהודעתי לשותפה של מנהיגת המחוז ולמטיף המחוזי. לאחר מכן השתבחתי בעצמי עד מאוד, האמנתי שאני באמת נבון מאד ושעבודתי אכן מלאת חוכמה. חשבתי לעצמי: אילו ידע על כך המנהיג, הוא בוודאי היה אומר שאני בעל יכולת בעבודתי, ואולי הוא אפילו היה מקדם אותי בסופו של דבר. אבל אך לא העליתי בדעתי שכשאספר למנהיג על כך, הוא יאמר: "הנה אתה מחפש למצוא תעלולים חדשים. היכן בסידורי העבודה נאמר שאתה יכול לעשות זאת? מנהיג שאינו מתאים ניתן להחליף, אולם איננו יכולים לבצע את עבודתנו על פי רצוננו ולהניח את עקרונות הכנסייה בצד. זוהי התנגדות חמורה כלפי אלוהים..." לאחר ששמעתי את המסר הזה מן המנהיג, נדהמתי. לא דמיינתי בשום אופן שמבלי משים אנסה למצוא תעלולים חדשים. מה שהאמנתי שהוא "תכנית מחוכמת" היה למעשה התנגדות חמורה לאלוהים, והתביישתי באמת ובתמים כשניצבתי בפני העובדות. באותו זמן, לא יכולתי להימנע מלחשוב על דברי האל: "לדוגמה, אם יש בך יהירות וגאוותנות, לא תוכל שלא להתריס נגד אלוהים. בהכרח תתריס נגדו. לא תעשה זאת בכוונה תחילה, אלא בגלל שתהיה בשליטת אופייך היהיר והגאוותן. יהירותך וגאוותנותך יגרמו לך להתנשא על אלוהים..." ("רק אם תעסקו בחיפוש האמת, תוכלו להשיג שינויים בטבעכם" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). היתה זו האמת. כשניצבתי מול הסוגייה הזו לא ביקשתי את אלוהים, ולא שקלתי זאת מתוך עקרונות הכנסייה. פשוט נהגתי לפי רצוני אני. ראיתי את יהירותי ואת טבעי המתנשא, ראיתי שלא היה לי לב ובו יראת כבוד כלפי אלוהים ושאלוהים לא תפס מקום בלבי. רק אז הבנתי שמציאת תעלולים חדשים אינו דבר שהעזתי או לא העזתי לעשות, אלא דבר שנקבע על ידי טבעי היהיר. אם לא אכיר בטבעי היהיר, לעולם לא אשתלט על עצמי. אני עוד עלול יום אחד לעשות דבר-מה שיהווה התנגדות לאלוהים, דבר שיגרום לו לחוש סלידה ושנאה. רק אז הבנתי שלא פשוט לשרת את אלוהים. אם האמת לא תהיה ברשותי, אם טבעי לא ישתנה, אם לא אכיר בטבעי היהיר, אני עלול מבלי משים לפגוע בטבעו של אלוהים. זה באמת מסוכן מדי! הודות לנאורותו של אלוהים, הבנתי מתקרית זו מדוע משק ביתו של אלוהים דרש מאיתנו שוב ושוב לעבוד על פי סידורי העבודה ועקרונותיה. זאת כיוון שלא זכינו באמת ואיננו יכולים להבטיח שהשקפותינו הן כולן נכונות, או שמעשינו תורמים לכנסייה ולעמו הנבחר של אלוהים. עם זאת, אופיינו הוא יהיר תמיד וכולנו מחפשים להשתחצן, "לשפוך אור" על יכולותינו כדי שאלוהים יראה, לכן, רק בהקפדה נאמנה על סידורי העבודה נוכל להגן על עצמנו.

הו, אלוהים! תודה על שחשפת את טבעי היהיר והמתנשא. מעתה ואילך, בהחלט אתייחס לכך כאל אזהרה ואשקיע מאמצים רבים יותר בידיעת טבעי שלי. אעבוד מתוך הקפדה מוחלטת על סידורי העבודה. אהיה באמת ובתמים אדם בעל הגיון, הנשמע לעקרונות, ואשר לבו רוחש לך יראת כבוד, אלוהים.