לא עוד "נחמדה"

2020 ינואר 6

מאת לין פאן, ספרד

את ילדותי העברתי בין הצווחות והקללות של אימי החורגת. בהמשך, כשלמדתי דבר או שניים, ובשביל להסתדר טוב יותר עם אימי החורגת ועם האנשים שסביבי, חייתי לפי חוקי ההישרדות השטניים: "גם אם אתה מבחין בעוולות, עדיף לא לומר הרבה; שמור על השקט כדי להגן על עצמך ושאף רק לחמוק מאשמה" ו"המעוניין בחברויות ארוכות וטובות לא ידבר על מגרעותיהם של חבריו הטובים". על כך שיבחו אותי כולם ואמרו שאני טיפוס שקל להסתדר איתו. בהדרגה, זיקקתי כמה שיעורים לחיים: בשביל לשרוד בחברה האפלה והמרושעת הזו, עליי להסתדר עם האנשים סביבי. רק כך אוכל להשתלב. לאחר שהצטרפתי לכנסייה, המשכתי לפעול לפי אותם עקרונות. בכל פעם שנתקלתי בבעיה בעת ביצוע חובתי, לא אמרתי על כך דבר. חששתי שאם אצביע על הבעיה, זה יפגע באנשים ויזיק לי. כישלוני לנהוג לפי האמת פגע בעבודת הכנסייה, והיה בגדר עבירה בפני האל. הייסורים והמשפט שבדברי האל הראו לי את טיבה האמיתית של ה"נחמדות" שלי, והעניקו לי קצת ידע על מהותם של אותם אנשים "נחמדים". ראיתי שה"נחמדות" שלי פגעה באחרים ובעצמי, ושצעדתי בדרך האל-חזור – נתיב ההתנגדות לאל. לכן החלטתי להשתחרר מכבלי גישת ה"נחמדות", לאזור אומץ ולנהוג לפי האמת, ולחיות – ולו גם במעט – בדמותו של אדם ישר.

בשנת 2018, נבחרתי להיות מנהיגה בדרג הביניים. הכרתי תודה לאלוהים על כך שהעניק לי את האפשרות לתרגול. הייתי נחושה לבצע את חובתי כהלכה, כדי לרצות את אלוהים ולעמוד בציפיותיו ממני. כשרק קיבלתי את חובתי, עוד לא הייתי כה בקיאה בחלק מענייני הכנסייה. האחות ליו, שאליה צֻוותתי, כבר ביצעה את החובה הזו למעלה משנה והכירה יחסית את כל ההיבטים השונים של עבודת הכנסייה. בכל פעם שנתקלתי בבעיה, התייעצתי עם האחות ליו ולעיתים קרובות היא עזרה לי. עם זאת, בהדרגה הבנתי שבאסיפות, האחות ליו דיברה אך רק על המכתבים והדוקטרינות, והנוהג לפי דברי האל לא היה ממשי לגביה. היא הייתה מאוד פאסיבית ולא עשתה עבודה ממשית בביצוע חובתה. כשהאחים והאחיות דיווחו לה על בעיות, היא לא ניסתה לתקן אותן. בפרט, היא לא טיפלה במנהיגי השקר בכנסייה – שאותם היה צריך להחליף מיד – ובמקום זאת המשיכה לדחות את הבעיה. במהלך תקופה זו, האחות ליו הזכירה כמה פעמים כיצד מנהיגת הכנסייה, האחות ג'אנג, פשוט עקבה אחר התקנון, מעולם לא עשתה עבודה ממשית בביצוע חובתה, ובאסיפות לא דיברה על דבר מלבד מכתבים ודוקטרינות. בנוסף לזה, היא אמרה שהאחות ג'אנג אפילו דחתה הצעות וסיוע מאחרים. אך גם לאחר שאמרה את כל זה, האחות ליו לא הביעה שום כוונה להחליף את האחות ג'אנג. בהמשך, כשפגשתי את האחות ג'אנג, גיליתי שהיא באמת כפי שהאחות ליו תיארה אותה. לכן אמרתי לאחות ליו: "אם נעריך את אופן התנהגותה של האחות ג'אנג על בסיס העיקרון, נראה שהיא מנהיגת שקר שלא עוסקת בחיפוש האמת, שלא עושה עבודה ממשית, ושלא ניחנה בעבודת רוח הקודש. צריך להחליף אותה." אך האחות ליו רק השיבה בקלילות, "אולי האחות ג'אנג אינה מספיק כשירה, אבל כרגע היא עדיין מסוגלת לעשות קצת עבודה. בואי ננסה לעזור לה." בליבי חשבתי: "לפי הסדרי העבודה שלנו נקבע, שברגע שמגלים מנהיגי שקר בכנסייה, יש להחליף אותם. האחות ג'אנג כבר נחשפה כמנהיגת שקר, אז יש להחליף אותה!" עמדתי לפצות פה ולומר זאת, אך אז חשבתי לעצמי: "האחות ליו ביצעה את חובת ההנהגה במשך זמן רב, והיא בטח מודעת לדרישות הסדרי העבודה. אם אתעקש, האם היא תחשוב שאני טוענת שהיא אינה עושה עבודה ממשית? האם היא תחשוב שאני מנסה לעשות מהומה ושקשה להסתדר איתי? הו! אני חדשה בזה ויש עוד הרבה שאיני מבינה. אני גם אמורה לעבוד איתה לזמן מה – אם אתווכח עם האחות ליו בגלל זה, איך נבצע את חובתנו יחד? אני פשוט צריכה לשכוח מזה!" כך חשבתי ולא אמרתי דבר נוסף.

מאוחר יותר, ערכתי מספר שיתופים עם האחות ג'אנג אבל לא היה שיפור במצבה. אז שאר האחים והאחיות בכנסייה הודיעו לי שהאחות ג'אנג אינה עושה עבודה ממשית, והבנתי שהנושא דחוף. מבלי לבזבז זמן, חזרתי לאחות ליו כדי לדון בהחלפת האחות ג'אנג. אבל האחות ליו החלה לתרץ: "ברגע זה, המנהיגים מהדרג העליון מאמתים את מכתבי ההאשמות. ברגע שהם יאמתו שהיא מנהיגת שקר, הוא תוחלף." בליבי חשבתי: "אם היא באמת מנהיגת שקר, יש להחליף אותה בהקדם האפשרי. אם נחכה לאישורם לפני שנחליף אותה, תידחה עבודת הכנסייה ותידחה גם היווכחותם של האחים והאחיות בחיים. זה נגד אלוהים!" רציתי לדבר עם האחות ליו על כמה חשוב להחליף את מנהיגת השקר, אבל מיד חשבתי: "אם אתעקש להחליף את האחות ג'אנג, האם האחות ליו תחשוב שאני יהירה ומתנשאת מדי? שאני פשוט מנסה להוכיח את עצמי בתפקידי החדש, בכך שאני משוויצה כאן? ויותר מזה, האחות ליו לא אמרה שלא יטפלו באחות ג'אנג; היא רק אמרה שצריך לחכות לאישור מהמנהיגים מהדרג העליון לפני שנעשה משהו – אז כדאי שאסתום את פי. זה יימשך כך רק לעוד כמה ימים." לכן לא אמרתי דבר. מספר ימים לאחר מכן, המנהיגים מהדרג העליון נזפו בנו, המנהיגים מדרג הביניים, על כך שלא טיפלנו מיד במנהיגת השקר שבכנסייה. הם אמרו שלא הגנו על נבחרי האל, שהיינו שותפים לפשע, מגיני השטן, ושפגענו באחים ובאחיות אחרים. רק אז הודחה האחות ג'אנג במהרה. לאחר שזה נפתר, גיליתי שלמעשה עבר זמן רב מאז שהאחות ג'אנג עשתה כל עבודה ממשית. היא מעולם לא הייתה יעילה בביצוע העבודה שבאחריותה, עבודת הבשורה בכנסייה, וכל האחים והאחיות חיו בתחושת שליליות וחולשה. חלקם אפילו לא רצו ללכת לאסיפה. כשראיתי כמה רב היה הזנק שנגרם לכנסייה, כתוצאה מכך שלא טיפלנו מיד במנהיגת השקר,חשתי בלבי רגשות אשמה עמוקים. ובכל זאת, לא השקעתי זמן נוסף בהרהור בנושא ובניסיון להכיר את עצמי, כיוון שהנחתי שמספיק שהאחות ג'אנג הוחלפה.

בהמשך, בעיות חמורות החלו לצוץ בכל תחומי העבודה, בכנסיות שהיו באחריותה של האחות ליו. לאחר שהמנהיגים מהדרג העליון גיזמו אותה וטיפלו בה, לא רק שהיא לא הכתה על חטא, אלא גם שהיא הפגינה שלילות והתנגדות. היא כבר לא הייתה מוכנה לבצע את חובתה. כשראיתי את מצבה של האחות ליו, רציתי לדון איתה בבעיות האלה כדי שתוכל להרהר בהן, אבל גם דאגתי: "אם אומר לה להרהר בעצמה, האם היא תאמר שאיני מגלה התחשבות כלפיה, שאיני אוהבת אותה? יהיה לנו קשה מאוד לעבוד יחד אם היחסים שלנו ייפגעו." לאחר שהקדשתי לזה מחשבה, חלקתי איתה את רצון האל בצורה מאוד עקיפה, וייעצתי לה להפסיק להיות שלילית. לאחר מכן, האחות ליו הרבתה להתלונן ולהתווכח על שאלות של נכון ולא נכון – ברור שהיא לא ניחנה בעבודת רוח הקודש. חשבתי על האופן שבו האחות ליו לא עשתה שום עבודה ממשית מאז שביצענו את חובותינו יחד, ושהיא סירבה לקבל את הגיזום והטיפול שעברה ולא ניסתה לחפש את האמת. כך מתנהג מנהיג שקר! באותו זמן, המנהיגים מהדרג העליון ביקשו ממני לכתוב מכתב הערכה על האחות ליו. הייתי חלוקה בליבי: האם היה עליי להיות גלוית לב ולספר על האופנים שבהם התנהגה האחות ליו? אם לא אדווח על זה, אמצא מחפה על מנהיגת שקר ולא מקיימת את עבודת בית האל. אבל רוב האחים והאחיות לא ידעו באמת מה קרה. הם לא יכלו להבחין בזה, ודי תמכו באחות ליו. אם אסתכן ואדווח על הבעיות איתה, האם יסלדו ממני? ויותר מכך, חייתי עם האחות ליו מדי יום. היא עזרה לי כשהיו לי בעיות. אם אדווח על הבעיות איתה ואכן יחליפו אותה, האם היא תישנא אותי? לכן, מששקלתי את היתרונות והחסרונות, בזמן שכתבתי את מכתב ההערכה לא הרחבתי על האופן שבו האחות ליו נכשלה לעשות עבודה ממשית ולהיווכח. לאחר שהגשתי את מכתב ההערכה, הרגשתי אי-נוחות רבה בליבי. הבנתי שהסתרתי את העובדות ורימיתי את אלוהים. רוחי נמלאה תחושת אשמה גדולה. לאורך הימים הבאים, נהגתי להירדם בעת קריאה דברי האל, ולא זכיתי בשום נאורות או הארה במהלך האסיפות והשיתופים. לא יכולתי לחוש בהכוונת האל, וגם לא הייתי מסוגלת לזהות בעיות בכנסייה. מספר ימים לאחר מכן, לאחר שהמנהיגים מהדרג העליון ניהלו חקירה ואישרו שהאחות ליו היא מנהיגת שקר שלא עשתה עבודה ממשית, הם הדיחו אותה. למרות שהאחות ליו הודחה, בשביל לשמור על מערכת היחסים שלנו זנחתי את האמת וביצעתי עבירה. כשחשבתי על זה, נמלאתי בושה והאשמה-עצמית. מיד התפללתי לאלוהים והתחלתי להרהר בעצמי.

מאוחר יותר, קראתי את דברי האל הבאים: "הרכיבים היסודיים והחשובים ביותר של אנושיותו של האדם הם מצפון והיגיון. איזה מין אדם נעדר מצפון ולאיזה מין אדם אין היגיון של אנושיות רגילה? באופן כללי, זהו אדם חסר אנושיות או בעל אנושיות רעה. ...בני אדם כאלה רק יוצאים ידי חובה בפעולותיהם ומפגיני אדישות כלפי כל דבר שלא נוגע להם באופן אישי. הם לא מתייחסים לאינטרסים של בית האל ולא מגלים התחשבות ברצונו של אלוהים. הם לא נוטלים על עצמם שום עול של נשיאת עדות על אלוהים או של מילוי חובותיהם, ואין להם שום תחושת אחריות. ...ישנם אפילו בני אדם שברגע שהם רואים בעיה, הם לא אומרים מילה. הם רואים שאחרים יוצרים הפרעות והסחות דעת, אך הם לא עושים שום דבר כדי לעצור אותם. הם לא מקדישים אף שמץ של מחשבה לאינטרסים של בית האל, והם לא חושבים כלל על חובותיהם או על תחומי האחריות המוטלים עליהם. הם מדברים, פועלים, מתבלטים ומשקיעים מאמצים ואנרגיה אך ורק למען גאוותם, תדמיתם, מעמדם, האינטרסים שלהם וכבודם" ("תוכלו להשיג את האמת אחרי שתפקידו את לבכם האמיתי בידי אלוהים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). קראתי גם את השיתוף הבא: "כל מי שרואה את הופעתם של מנהיגי שקר וצוררי משיח, כל מי שמסוגל לזהות אותם אבל אינו ממלא את חובתו, אינו מגן על נבחרי האל או מקיים את עבודת האל מחשש לפגוע באנשים ובניסיון להיות "נחמד" – אדם כזה אינו אוהב את אלוהים, ואלוהים אינו מביא אותו לידי שלמות. אלוהים אינו מביא אנשים "נחמדים" לידי שלמות. אנשים כאלה הם חלקלקים, ערמומיים ובוגדניים, הם חסרי עקביות, אין בהם שום דבר טוב, הם שדים ושטנים של ממש" ('דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'). קריאת דברי האל, כמו גם השיתוף הזה, הסבו לי מצוקה רבה ולא יכולתי לעצור את דמעות הבושה שלי. הבנתי שאני טיפוס "נחמד", שאעשה כל דבר כדי להגן על עצמי כשמשהו קורה. גם הבנתי שלא עשיתי דבר כדי לקיים את מטרות בית האל, ושלא נשאתי בשום אחריות כלפי עבודת הכנסייה או כלפי היווכחותם של האחים והאחיות בחיים. ידעתי היטב שהאחות ג'אנג נחשפה כמנהיגת שקר. זה הפריע לעבודת הכנסייה וליכולתם של האחים והאחיות, שהיו תחת אחריותה, להיווכח בחיים. ידעתי שאם לא נדיח מיד את מנהיגי השקר, יהיה זה חטא נגד אלוהים ויפגע בטבעו של אלוהים. עם זאת, העדפתי לפעול נגד מצפוני ולצער את אלוהים במקום לצער אנשים – כתוצאה מכך מנהיגת השקר המשיכה לפגוע בנבחרי האל שבכנסייה במשך יותר מחודשיים. למרות זאת, עדיין לא התבוננתי בעצמי. כשבעיות חמורות צצו במגוון העבודות שהיו באחריות האחות ליו, וכשהיא סירבה לקבל את הגיזום והטיפול מצד המנהיגים מהדרג העליון והדפה אותם בשליליות, הייתי צריכה לעזור מיד ולספר על הדברים. גם הייתי צריכה לחשוף את אופני ההתנהגות האלה ואת השלכותיהם, כדי שהאחות תוכל להכות מיד על חטא. במקום זאת, הגנתי על האינטרסים שלי ורק סיפקתי כמה דברי נחמה ועצות. כאשר התבקשתי לכתוב מכתב הערכה על האחות ליו, הייתי מודעת לחלוטין שהיא כבר איבדה את עבודת רוח הקודש, שהיא אינה יכולה לפתור את הבעיות בכנסייה, שהיא מנהיגת שווא. אבל בשביל להגן על מעמדי, ניסיתי להסתיר את העובדות האמיתיות וחיפיתי על האחות ליו. הבנתי שפעם אחר פעם הגנתי על מנהיגת שקר, ושהעדפתי לפגוע בעבודת הכנסייה מאשר לעסוק בחיפוש האמת, לנהוג לפי האמת ולהישמע לצדק. ראיתי שדאגתי רק לאינטרסים שלי, וכלל לא התחשבתי בעבודת הכנסייה או בשאלת חייהם ומותם של האחים והאחיות. מעצם התנהגות זו הגנתי על מנהיגת שקר, ושיתפתי פעולה עם השטן, שבא להתערב ולהפריע לעבודה בבית האל. היכן הייתה האנושיות שלי? הייתי טיפוס "נחמד", אנוכי ומביש, חלקלק וערמומי! הכנסייה העניקה לי חובה כה חשובה. הכרזתי שאני רוצה להשיב לאלוהים על אהבתו ולרצותו, אבל בפועל ניסיתי להונות את אלוהים. וכשנתקלתי בבעיות, תמיד קימצתי אגרופים ועמדתי לצד השטן, בהתנגדות לאלוהים. המעשים שלי כבר מזמן פגעו בטבעו של אלוהים, הם גרמו לו לזלזל בי ולתעב אותי. לא היה סוף לבושתי. לא יכולתי אלא להתפלל לאלוהים: "הו אלוהים! פעם אחר פעם התנגדתי לרצונך, גוננתי על עצמי, לא נהגתי לפי האמת, הפרעתי לעבודת הכנסייה, פגעתי בחייהם של האחים והאחיות, מרדתי בך והתנגדתי לך – אם לא אכה על חטא, אסבול מעונש צדקך. הו אלוהים! עשיתי רע. אני רוצה להכות על חטא בפניך ולנהוג לפי האמת כדי לכפר על עוונותיי."

מאוחר יותר, במהלך אסיפה, האחים והאחיות דיווחו על כך שהאח לי, שאיתו עבדתי, לא עשה עבודה ממשית. הם דיווחו שבמהלך אסיפות הוא רק נהג לפי התקנון, ושהוא לא מיהר לערוך שיתופים ולחפש פתרונות כשהם נתקלו בבעיות ובקשיים בביצוע חובותיהם. לאחר מכן, חיפשתי את האח לי כדי לערוך איתו מספר שיתופים, אבל הוא פשוט הסכים לדבריי. הוא הכיר במצב באופן שטחי ולא יותר מזה. זמן מה לאחר מכן, שוב דיווחו אחים ואחיות על האופנים שבהם האח לי לא עשה עבודה ממשית, ושמעשיו כבר מזמן הפריעו לעבודת הכנסייה ועיכבו את התקדמותה. ברמה העקרונית, גם האח לי היה מנהיג שקר שלא עשה עבודה ממשית. היה עליי לדווח על כך מיד למנהיגים מהדרג העליון ולדאוג להדחתו מהתפקיד. אבל רעיון הדיווח על האח לי השיב את הדאגה לליבי: "האח לי ביצע כאן את חובתו זמן רב יותר מכולנו. הוא נחשב ל'בכיר'. גם נהגתי להתייעץ איתו על ענייני הכנסייה, והוא תמיד עזר לי. אם הוא יידע שדיווחי הוביל להדחתו, מה הוא יחשוב עליי? האם יאמר שאני כפוית טובה? כמה מביך זה יהיה לפגוש בו אחרי זה. אחרים מעמיתיי לעבודה לא דיווחו על האח לי, אז מוטב שלא אתבלט, שלא אעורר מהומה, ושלא אתעסק בכך עד שיגלו זאת המנהיגים מהדרג העליון. אבל אם לא אדווח מיד על המצב ולא אזרז את הדחתו של האח לי, אדחה את היווכחותם של האחים והאחיות בחיים. מה גם שאתערב ואפגע בעבודת הכנסייה." באותו רגע, רגשותיי היו כה מעורבים עד שלא ידעתי מה לעשות. לא בזבזתי זמן, התפללתי לאלוהים וחיפשתי. חשבתי על דברי האל: "דבריי חייבים תמיד לעבוד בתוככם, בלי קשר למה שניצב בפניכם. אתם חייבים להיות מסוגלים לעמוד איתן בעדותכם עליי ולגלות התחשבות לעול שלי. אסור לכם להיות מבולבלים, ואסור לכם להסכים עם אחרים בעיוורון מבלי להחזיק בדעות משל עצמכם. במקום זאת, אתם חייבים להיות לעמוד בזקיפות ובאומץ ולהתנגד לדברים שלא נובעים ממני. אם אתם יודעים בבירור שמשהו שגוי, אך אתם שומרים על שתיקה, הרי שאתם לא מנהיגים את האמת. אם אתם יודעים שמשהו שגוי ואז אתם מעוותים את הנושא, אך השטן חוסם את הנתיב שלכם – כלומר אם אתם מדברים ללא כל השפעה, ואם אתם לא מסוגלים לשרוד עד הסוף – הרי שאתם עדיין נושאים פחד בלבכם. לבכם עדיין מלא במחשבות מהשטן, הלא כן?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 12). "כולם אמרו שהם יתחשבו בעול של אלוהים ויגנו על העדות בכנסייה. מי באמת מתחשב בעול של אלוהים? שאלו את עצמכם: האם אתם מגלים התחשבות לעול של אלוהים? האם אתם יכולים להנהיג צדיקות למען אלוהים? האם אתם יכולים לעמוד על רגליכם ולהגן עליי? האם אתם יכולים לעמוד איתן ולהנהיג את האמת? האם אתם נועזים מספיק כדי להיאבק בכל מעשיו של השטן? האם תהיו מסוגלים להניח בצד את הרגשות שלכם ולחשוף את השטן למען האמת שלי? האם אתם יכולים לאפשר לרצוני להתגשם בכם? האם אתם מעלים את לבכם כקורבן מנחה כשמגיע הזמן המכריע? האם אתם מבצעים את רצוני? שאלו את עצמכם וחשבו על כך לעתים קרובות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 13). ציפיותיו של אלוהים ממני התגלו בכל אחת מהשאלות מלאות התוכחה שלו. בכל פעם שקרה משהו בכנסייה שהפר את עקרונות האמת, אלוהים ציפה שאעמוד לצידו, שאהיה אמיצה לחשוף את השטן ולקיים את עבודת הכנסייה, ושאפגין חוש צדק. אך התנהגותי ומעשיי הראו שלא הייתי אדם שמתחשב ברצון האל או שנוהג לפי האמת. כשראיתי שהאח לי הוא מנהיג שקר ושצריך להדיחו, בשביל להגן על האינטרסים שלי ולשמר את הדימוי שלי בעיניו, נמנעתי מלדווח על המצב אפילו כשגיליתי בעיות. ניסיתי להעביר את הנושא לטיפולם של המנהיגים מהדרג העליון, וכלל לא התחשבתי במטרות של בית האל. ראיתי עד כמה היה אופיי אנוכי וערמומי! מדוע, ברגע האמת, הייתי "נחמדה" ולא העזתי להתייצב ולהגן על עבודת הכנסייה?

מאוחר יותר, קראתי את דברי האל: "טבעו המושחת של האדם נובע מכך שהשטן הרעיל ורמס אותו, מהנזק המביש שהשטן הסב לחשיבה שלו, למוסר שלו, לתובנה שלו ולהיגיון שלו. האדם מתנגד לאלוהים ולא מבין את האמת בדיוק משום שהשטן השחית את היסודות האלה של האדם, ומשום שהם לא דומים כלל לאופן שבו אלוהים ברא אותם במקור" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים). "כשיש לכם אמונה וכשאתם מתייצבים בפני אלוהים, אך אתם עדיין חיים באותו אופן כמו בעבר, האם אמונתכם באלוהים היא בעלת משמעות? האם יש לה ערך? המטרות והעקרונות של חייכם והאופן שבו אתם חיים לא השתנו, והדבר היחיד שבו אתם מתעלים על חסרי האמונה הוא הכרתכם באלוהים. נדמה שאתם חסידי אל, אך טבע חייכם עדיין לא השתנה כהוא זה. בסופו של דבר, לא תזכו בישועה. מכיוון שכך, אלה רק אמונה נבובה ואושר נבוב" ("את כבליו של טבע מושחת תוכלו להשליך מעליכם רק על ידי הנהגת האמת" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). לאחר מכן קראתי משיתוף את הדברים הבאים: "האם אנשים בכנסייה, החיים לפי פילוסופיית השטן והמשתדלים שלא לפגוע באיש, יכולים לזכות בשבח האל? הם לבטח אינם מסוגלים לזכות בשבח האל. אותם אנשים המשתדלים שלא לפגוע באחרים, אינם נושאים כל עדות. הם אינם עומדים לצד האל, ובהחלט אינם מצייתים לאלוהים. אנשים המשתדלים שלא לפגוע באחרים לא ניחנו בממשות האמת, כך שלא ניתן להושיעם! אלה המשתדלים שלא לפגוע באחרים, הושחתו עמוקות בידי השטן והם חיים לפי פילוסופיית השטן. אחרים רואים בהם אנשים טובים, אבל אלוהים רואה בהם בני אדם שלא ניחנו בעקרונות האמת, שעומדים לצד השטן ומצייתים לשטן. האין זה המצב? בימינו, הכנסייה מלאה באנשים מסוג זה. אם השקפותיהם לא ישתנו, במוקדם או במאוחר הם יושמדו. אם אינכם מסוגלים לעמוד לצד האל, אתם גמורים" ('דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'). המילים האלה האירו את ליבי. רק אז הבנתי שהסיבה לכך שתמיד הגנתי על האינטרסים שלי וניסיתי להיות "נחמדה" בכל פעם שצצה בעיה נעוצה בחוקי ההישרדות של השטן: "גם אם אתה מבחין בעוולות, עדיף לא לומר הרבה; שמור על השקט כדי להגן על עצמך ושאף רק לחמוק מאשמה", "כמה שפחות צרות יותר טוב", "המעוניין בחברויות ארוכות וטובות לא ידבר על מגרעותיהם של חבריו הטובים". חוקים אלה כבר מזמן הפכו לחיי. מאז ילדותי הייתי זהירה ומחושבת באינטראקציות שלי עם בני משפחה, שכנים וחברים. חשבתי שאוכל לפלס לעצמי מקום בעולם רק אם אשמור על יחסים טובים עם אחרים ולא אפגע באף אחד. אפילו כשראיתי שאנשים עושים דברים שלא כהלכה, לא העזתי לפצות פה; דאגתי רק לאינטרסים שלי וחייתי ללא כבוד עצמי. לאחר שהתחלתי להאמין באלוהים ולבצע את חובתי, המשכתי לנהוג לפי אותם חוקי הישרדות שטניים. כשראיתי מנהיג שקר מופיע בכנסייה ומכשיל את עבודת הכנסייה, בראש מעייני עמדו האינטרסים שלי. העדפתי לפגוע באלוהים ולא באנשים אחרים, ולא העזתי לנהוג לפי עקרונות האמת ולעמוד לצד האל. פעם אחר פעם התרשלתי בעבודת הכנסייה. הייתי שפחה לשטן, ואלוהים תיעב אותי. הפעם, כשגיליתי שהאח לי הוא מנהיג שקר, עדיין ניסיתי לחיות לפי הפילוסופיות הבין-אישיות של השטן, כדי לשמור על הדימוי שלי בעיניו. דאגתי לאינטרסים של עצמי. הבנתי שמפני שאימצתי בחיי את גישת החיים ה"נחמדה" הפכתי לאנוכית ושפלה, לחלקלקה וערמומית יותר, בלי כל צלם אנוש. במקביל, למדתי להבין שאנשים "נחמדים" הם גם שקרנים וחנפנים, ואינם עושים דבר מלבד להפריע לעבודת הכנסייה ולעבודת בית האל בכל מובן. הם משרתי השטן שיודעים בדיוק כיצד לפגוע באחרים ולהביא עליהם חורבן. הם אנשי חנופה מתרפסים, אויבי האל. אלוהים מתעב אנשים "נחמדים" ובז להם. הוא אינו מושיע אותם או מביאם לידי שלמות. אם לא הייתי מכה על חטא וממשיכה לצעוד בנתיב "הנחמדות", בסופו של דבר אלוהים היה מעניש ומשמיד אותי! כעת, כשהייתי מודעת לזה, הבנתי שמצבי מסוכן מאוד ושלא יכולתי להמשיך כך. היה עליי להכות על חטא בכנות בפני האל, לנהוג לפי האמת ולהיות בעלת חוש צדק.

בהמשך, דיווחתי על מצבו של האח לי בפני המנהיגים מהדרג העליון. לאחר שחקרו אותו ואימתו את הדבר, הם קבעו שהאח לי הוא מנהיג שקר וביקשו ממני למלא את תפקידו. כשחשבתי על כך שאחליף את האח לי, לאחר שחשפתי אותו על אי-יכולתו לעשות עבודה ממשית, חששתי מעט. פחדתי לפגוע בו. באותו הרגע חשבתי על דברי האל: "אם מניעיך ונקודת ראותך הם אלו של 'אדם חביב', אתה תמיד תיפול ותיכשל בעניינים האלה. ובכן, מה עליך לעשות במצבים כאלה? כשאתה מתמודד מול דברים כאלה, עליך להתפלל לאלוהים. בקש מאלוהים שייתן לך כוחות, שיאפשר לך להיצמד לעקרונות, לעשות את אשר עליך לעשות, לטפל בדברים לפי עקרונות, לעמוד על שלך ולא לאפשר פגיעה כלשהי בעבודת בית האל. אם אתה מסוגל לנטוש את האינטרסים שלך, את תדמיתך ואת נקודת הראות של 'אדם חביב', אם אתה עושה את אשר עליך לעשות מכל הלב וביושר, אתה תנחיל מפלה לשטן ותזכה בהיבט הזה של האמת" ("רק כשאתה מכיר את עצמך אתה יכול לעסוק בחיפוש אחר אל האמת" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). בשיתוף נאמר ש "חלק מנבחרי האל ניחנו בחוש צדק. יש להם מספיק אומץ לחשוף מנהיגי שקר וצוררי משיח כדי להגן על נבחרי האל ועל עבודת בית האל. אנשים כאלה הם כנים וישרים, אלוהים אוהב אותם והם אוהבים בכנות את האמת. רק אלה שאוהבים את האמת ומפגינים זאת בכנות, הם אלה שבאמת מכים על חטא. אלה הם בדיוק האנשים שייוושעו" ('דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'). מתוך דברי האל והשיתוף הזה, ניתן לראות שאלוהים אוהב אנשים ישרים ובעלי חוש צדק, ושאנשים כאלה ייוושעו ויבואו לידי שלמות. היום מנהיג שקר הופיע בכנסייה. אלוהים בחן את האופן שבו טיפלתי בנושא, בחן אם הגנתי על האינטרסים האישיים שלי או התחשבתי במטרות הכנסייה; אם הייתי מסוגלת לנהוג לפי האמת ולא להיכנע לשטן. בעבר, לא הייתי קשובה לרצון האל ובגדתי בתקוות שהוא תלה בי. הפעם, בעניין החלפת האח לי, הייתי מוכנה לקבל את בחינת האל ולהסדיר את כוונותיי, גם אם האח לי יחשוב עליי רעות או יתייחס אליי בשלילה – אסור היה לי להמשיך ולהגן על האינטרסים שלי. חובתי חסרת הפשרות הייתה לחשוף מנהיגי שקר ולהחליפם. זו הייתה אחריותי. היה עליי לקיים את עבודת הכנסייה, לקחת בחשבון את היווכחותם של האחים והאחיות בחיים, לעמוד לצד האל, להחליף מיד את האח לי ולחשוף את אופני התנהגותו. אם האח לי היה טיפוס שעוסק בחיפוש האמת, החלפתו הייתה עוזרת לו להרהר בעצמו, מה שיועיל להיווכחותו בחיים וימנע ממנו מלבצע עבירות נוספות בפני האל. לפיכך התפללתי לאלוהים: הלוואי שאלוהים ינחה אותי, ויעניק לי את האומץ לערוך שיתוף עם האח לי. לאחר שחשפתי כל אחד מהאופנים שבהם נכשל האח לי לבצע עבודה ממשית, לא רק שהוא לא שנא אותי, אלא הוא גם הכה על חטא ואמר: "העובדה שמחליפים אותי היום, היא צדקת האל. זוהי אהבת האל והגנתו עליי. אלמלא הייתם מעלים זאת בפניי, לא הייתי יודע כמה גדול הנזק שהסבתי לכנסייה. תודה לאל! אני אהרהר בנושא. ספרו לי איזו עוד שחיתות יש בי – זה יעזור לי להרהר בעצמי כהלכה..." דברי האח לי נגעו לליבי. חשבתי שאם אחשוף את אופני התנהגותו הדבר יפגע בו, אבל התברר שרק דמיינתי. אם לא הייתי מציינת את אופני התנהגותו בפניו, הייתי באמת פוגעת בו. חשתי יציבה ושלווה ברוחי, וקרובה במיוחד לאלוהים. מה גם שהבנתי בכנות שרק אם אנהג לפי האמת ואעמוד לצד הצדק, באמת אוכל לעזור לאחים ולאחיות. בהמשך, כשראיתי אחים ואחיות שמפרים את עקרונות האמת, עדיין החזקתי בתפיסה שעליי להיות "נחמדה" ופחדתי לפגוע באחרים, אבל מיד הייתי פונה אל האל ומתפללת, זונחת את רצונותיי ומתייחסת לדברים האלה לפי עקרונות האמת. תודה לאל. הודות לדברי האל, יכולתי להפגין מעט נוהג והיווכחות!

לאחר שחווייתי את המשפט והייסורים שבדברי האל ואת העובדות כמו שהן, ראיתי שאנשים "נחמדים" הם ערמומיים, חורשי רעות, חסרי מצפון ואנושיות, ושאין להם שום סיכוי להיוושע בידי האל. גם הכרתי תודה על ההכוונה וההנחיה שבדברי האל – הם אפשרו לי להשתחרר מכבלי גישת ה"נחמדות", וגרמו לי להביא לידי ביטוי מעט מצלמו של אדם ישר. בזמן שחוויתי את זה, באמת הבנתי איך האמת והצדק מושלים בבית האל. בבית האל, רק אנשים שנוהגים לפי האמת ופועלים לפי עקרונות האמת, הם אנשים כנים ובעלי חוש צדק שיכולים לעמוד איתן ולזכות באישורו של אלוהים. בעתיד, אשאף לעשות כל שניתן כדי לעסוק בחיפוש האמת ולהיות בעלת חוש צדק, וכך אבצע את חובתי כראוי, ארצה את אלוהים ואסב נחת לליבו!

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

תוכן דומה

דיווח מתגמל

זה היה בקיץ, לפני שנתיים. שמעתי שהאחות ג'ואו, מנהיגה, מינתה את האח לי לדיאקון השקיה, באומרה שהאיכות שלו טובה למדי ושהשיתוף שלו במפגשים מאיר...

שוחררתי מהמאבק שלי להתקדם

כשהתחלתי לשמש לראשונה כראש צוות ההשקיה, האחים והאחיות שביצעו את החובה הזו היו מתייעצים איתי כשהם נתקלו בבעיות, והעריכו אותי מאוד. כשמאמינים...

השאר תגובה