(1) משמעות אימוץ השם 'יהוה' בידי אלוהים בעידן החוק

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה כֹּה־תֹאמַר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה־שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר" (שמות ג' 15).

דברי אלוהים רלוונטיים:

"יהוה" הוא השם שהיה לי במהלך עבודתי בעם ישראל, ומשמעו אלוהיהם של בני ישראל (עמו הנבחר של אלוהים), שיכול לרחם על האדם, לקלל את האדם ולכוון את חייו של האדם. משמעו האל בעל העוצמה האדירה ומלא החוכמה. ...כלומר רק יהוה הוא אלוהיו של עם ישראל הנבחר, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, אלוהי משה ואלוהי עם ישראל כולו. לכן בעידן הנוכחי, כל בני ישראל למעט שבט יהודה עובדים את יהוה. הם מעלים לו קורבנות על המזבח ומשרתים אותו, כשהם לבושים בגלימות כהונה במקדש. מה שהם מייחלים אליו הוא שיהוה ישוב ויופיע. ...השם יהוה הוא שם מיוחד לעם ישראל שחי בכפוף לחוק. בכל עידן ובכל שלב בעבודה, שמי אינו חסר בסיס, אלא יש לו חשיבות ייצוגית: כל שם מייצג עידן אחד. "יהוה" מייצג את עידן החוק, והוא תואר הכבוד לאל שעם ישראל עבד.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, המושיע כבר חזר על "ענן לבן"

במהלך עידן החוק, העבודה של הכוונת האנושות נעשתה תחת השם יהוה, ושלב העבודה הראשון החל על פני האדמה. בשלב הזה, העבודה הייתה בניית בית המקדש והמזבח, והשימוש בחוק כדי לכוון את עם ישראל ולעבוד בקרבו. על ידי הכוונת עם ישראל, יהוה ייסד בסיס לעבודתו על פני האדמה. מהבסיס הזה, הוא הרחיב את העבודה מעבר לישראל, כלומר החל מישראל, הוא הפיץ את עבודתו כלפי חוץ, כך שנודע ליותר ויותר בני אדם בדורות מאוחרים יותר שיהוה הוא אלוהים, שיהוה הוא זה שברא את השמיים והארץ וכל צבאם ושיהוה הוא זה שברא את כל הברואים. הוא הפיץ את עבודתו באמצעות עם ישראל כלפי חוץ מעבר אליו. ארץ ישראל הייתה המקום הקדוש הראשון שבו יהוה עבד על פני האדמה, וארץ ישראל הייתה המקום הראשון שבו אלוהים בא לעבוד על פני האדמה. זו הייתה העבודה של עידן החוק.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

במהלך עידן החוק, יהוה קבע דברות רבים כדי שמשה ימסור אותם לבני ישראל שהלכו בעקבותיו מארץ מצרים. יהוה נתן את הדברות האלה לבני ישראל, שלא היו קשורים לַמִּצְרִים, ומטרתם הייתה לרסן את בני ישראל. אלוהים השתמש בדברות כדי להציב להם דרישות. השאלות אם בן האדם שמר את יום השבת לקודשו, אם הוא כיבד את אביו ואת אמו, אם הוא עבד לפסל או תמונה, וכן הלאה – אלה היו העקרונות לפיהם נקבע אם בן האדם חוטא או צדיק. היו ביניהם כאלה שהוכו באש יהוה, כאלה שנסקלו למוות וכאלה שקיבלו את ברכתו של יהוה, וזה נקבע לפי מידת הציות לדברות האלה. אלה שלא שמרו את יום השבת לקודשו היו נסקלים באבנים למוות. הכוהנים שלא שמרו את יום השבת לקודשו היו מוכים באש יהוה. אלה שלא כיבדו את אביהם ואת אמם גם הם היו נסקלים באבנים למוות. כל זאת היה באישור יהוה. יהוה קבע את דברותיו ואת חוקיו כדי שבעודו מושל בחיי בני האדם, הם יקשיבו ויעשו את דברו ולא יתמרדו נגדו. הוא השתמש בחוקים האלה כדי לשלוט באנושות בת יומה, וכדי להשתית את יסודות עבודתו העתידית. כך, על סמך העבודה שיהוה עשה, העידן הראשון נקרא עידן החוק.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, העבודה בעידן החוק

כל עם ישראל קרא ליהוה אלוהיו. בזמנו, בני ישראל ראו בו ראש משפחתם, וכל ישראל הפכה למשפחה אחת גדולה שבה כולם עבדו את יהוה אלוהיהם. רוחו של יהוה שכנה עליהם לעתים קרובות, והוא דיבר והשמיע את קולו בפניהם, והשתמש בעמוד ענן ובקול כדי לכוון את חייהם. בזמנו, רוח האל סיפקה את הכוונתה בישראל באופן ישיר. היא דיברה והשמיעה את קולה לעם, ובני העם ראו את העננים ושמעו את רעש הרעמים, וכך, היא כיוונה את חייהם במשך כמה אלפי שנים. לפיכך, רק עם ישראל תמיד עבד את יהוה.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (2)

לאחר שיהוה ברא את האנושות, הוא לא הנחה את בני האדם ולא כיוון אותם מהתקופה של אדם ועד לתקופתו של נוח. רק אחרי המבול, יהוה החל להנחות באופן רשמי את בני ישראל, שהיו צאצאיהם של נוח וכן של אדם. עבודתו ואמירותיו בישראל הנחו את חייהם של כל בני האדם ברחבי ארץ ישראל והראו לאנושות שיהוה מסוגל לא רק להפיח רוח חיים באדם, כך שהאדם יקבל חיים מאלוהים, יעלה מהעפר ויהפוך לבן אנוש נברא, אלא גם לשרוף את האנושות, לקלל את האנושות ולהשתמש במטהו כדי למשול באנושות. כך בני האדם ראו שיהוה יכול לכוון את חיי האדם על פני האדמה, ולדבר ולעבוד בקרב האנושות בהתאם לשעות היום והלילה. הוא עשה את העבודה רק כדי שברואיו ידעו שהאדם נברא מאדמה שהוא אסף, ויתרה מזאת, שהוא ברא את האדם. יתר על כן, מטרתה של העבודה שהוא התחיל בישראל הייתה שעמים אחרים ואומות אחרות (שלמעשה לא היו נפרדים מישראל, אלא הסתעפו מבני ישראל, בהיותם גם הם צאצאים של אדם וחווה), יקבלו את בשורת יהוה מישראל, כך שכל הבריות בתבל יוכלו לירוא את יהוה ויהיו תמימי דעים באשר לגדולתו.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, העבודה בעידן החוק

השם יהוה לא יכול לייצג את כל טבעו של אלוהים. העובדה שהוא ביצע עבודה בעידן החוק לא מוכיחה שאלוהים יכול להיות אלוהים רק במסגרת החוק. יהוה קבע חוקים לאדם, מסר לו דברות וביקש מהאדם לבנות את בית המקדש ומזבחות. העבודה שהוא עשה מייצגת רק את עידן החוק. העבודה שהוא עשה לא מוכיחה שאלוהים הוא האל שמבקש מהאדם לקיים את החוק, האל שבבית המקדש או האל שנמצא בפני המזבח. לא ניתן לומר זאת. העבודה במסגרת החוק יכולה לייצג רק עידן אחד.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)

(2) משמעות אימוץ השם 'ישוע' בידי אלוהים בעידן החסד

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"נִרְאָה אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה בַּחֲלוֹם וְאָמַר: 'יוֹסֵף בֶּן דָּוִד, אַל תַּחְשֺׁשׁ לָקַחַת אֵלֶיךָ אֶת מִרְיָם אִשְׁתְּךָ, כִּי אֲשֶׁר הוֹרָה בָּהּ מֵרוּחַ הַקֺּדֶשׁ הוּא. הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֺּאתֵיהֶם'" (מתי א' 20-21).

"אָמַר לָהּ הַמַּלְאָךְ, 'אַל תִּפְחֲדִי, מִרְיָם, כִּי מָצָאת חֵן לִפְנֵי אֱלֹהִים. הִנֵּה תַּהֲרִי וְתֵלְדִי בֵּן, וְתִקְרְאִי שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ. הוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא, וַיהוה אֱלֹהִים יִתֵּן לוֹ אֶת כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וְיִמְלֹךְ עַל בֵּית יַעֲקֺב לְעוֹלָם וְאֵין קֵץ לְמַלְכוּתוֹ'" (לוקס א' 30-33).

דברי אלוהים רלוונטיים:

עידן החסד החל עם שמו של ישוע. כשישוע החל לבצע את כהונתו, רוח הקודש החלה להעיד על שמו של ישוע, ושמו של יהוה כבר לא הוזכר. במקום זאת, רוח הקודש לקחה על עצמה את העבודה החדשה בעיקר תחת שמו של ישוע. עדותם של אלה שהאמינו בו נישאה למען ישוע המשיח, והעבודה שהם עשו נועדה גם היא למען ישוע המשיח. סיומו של החוק של תקופת התנ"ך פירושו היה שתמה העבודה שנעשתה בעיקר תחת שמו של יהוה. מאותו רגע ואילך, שמו של אלוהים כבר לא היה יהוה, אלא שהוא נקרא במקום זאת ישוע; ומאותו רגע והלאה, רוח הקודש החלה את העבודה שנעשתה בעיקר תחת שמו של ישוע.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

"ישוע" הוא עמנואל, ומשמעו קורבן החטאת המלא באהבה ובחמלה, אשר מושיע את האדם. הוא עשה את העבודה של עידן החסד, הוא מייצג את עידן החסד, והוא יכול לייצג רק חלק אחד מתוכנית הניהול. ...רק ישוע הוא גואל האנושות. הוא קורבן החטאת שגאל את האנושות מחטא. כלומר שמו של ישוע בא מעידן החסד, והתקיים משום עבודת הגאולה בעידן החסד. שמו של ישוע התקיים כדי לאפשר לבני האדם בעידן החסד להיוולד מחדש ולזכות בישועה, וזהו שם מיוחד לגאולת האנושות כולה. על כן, שמו של ישוע מייצג את עבודת הגאולה ומסמל את עידן החסד. ..."ישוע" מייצג את עידן החסד, והוא שמו של אלוהי כל בני האדם שזכו לגאולה במהלך עידן החסד.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, המושיע כבר חזר על "ענן לבן"

במהלך עידן החסד, שמו של אלוהים היה ישוע, כלומר אלוהים היה אל שהושיע את האדם, והוא היה אל רחום ואוהב. אלוהים היה עם האדם. אהבתו, החמלה שלו והישועה שלו ליוו כל אדם ואדם. רק על ידי כך שהאדם קיבל את שמו של ישוע ואת נוכחותו, הוא היה מסוגל לזכות בשלווה ואושר, לקבל את ברכתו, את חסדיו העצומים והרבים ואת הישועה שלו. באמצעות הצליבה של ישוע, כל חסידיו קיבלו ישועה וחטאיהם נמחלו להם.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

בבואו של ישוע, גם הוא עשה חלק מעבודתו של אלוהים ואמר כמה דברים – אך מה הייתה העבודה העיקרית שהוא הגשים? הדבר העיקרי שהוא הגשים היה עבודת הצליבה. הוא התגלם בדמות בשר ודם חוטאים כדי להשלים את עבודת הצליבה ולגאול את האנושות כולה, ולמען חטאה של האנושות כולה הוא שימש כקורבן חטאת. זוהי העבודה העיקרית שהוא הגשים. בסופו של דבר, הוא העניק לבאים אחריו את נתיב הצלב כדי שהוא ינחה אותם. מטרת בואו של ישוע הייתה בעיקר להשלים את עבודת הגאולה. הוא גאל את האנושות כולה והביא לאדם את בשורת מלכות השמיים, ויתרה מכך, הוא הביא את הנתיב למלכות השמיים. כתוצאה מכך, כל הבאים אחריו אמרו, "עלינו לצעוד בנתיב הצלב ולהקריב את עצמנו למען הצלב." כמובן, בראשית ישוע עשה גם עבודה אחרת ואמר דברים כדי לגרום לאדם להכות על חטא ולהתוודות על חטאיו. עם זאת, כהונתו הייתה עדיין הצליבה, ושלוש השנים וחצי שבהן הוא הטיף על הדרך היו הכנה לצליבה שבאה לאחר מכן. הפעמים שבהן ישוע התפלל היו אף הן למען הצליבה. חיי האדם הרגיל שהוא ניהל ושלושים ושלוש השנים וחצי שבהן הוא חי על פני האדמה, נועדו בעיקר למען השלמת עבודת הצליבה, הן נועדו להעניק לו כוח כדי שיוכל לבצע עבודה זו, וכתוצאה מכך, אלוהים הפקיד בידיו את עבודת הצליבה.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דבר האל משיג הכל

באשר לעבודה של עידן החסד, ישוע היה האל שהושיע את האדם. מה שהוא היה ומה שהיה שייך לו היו חסד, אהבה, חמלה, איפוק, סבלנות, צניעות, אכפתיות וסובלנות, וחלק ניכר מהעבודה שהוא עשה היה למען גאולת האדם. באשר לטבעו, היה זה טבע של חמלה ואהבה, ומפני שהוא היה רחום ואוהב, היה עליו להיצלב למען האדם, על מנת להוכיח שאלוהים אוהב לאדם כמוהו, עד כדי כך שהוא העלה את עצמו במלואו כקורבן מנחה. השטן אמר, "מאחר שאתה אוהב את האדם, עליך לאהוב אותו עד הקצה: עליך להיצלב – לגאול את האדם מחטאים על הצלב – ואתה תעלה את עצמך כקורבן מנחה בתמורה לאנושות כולה." השטן ביצע את ההימור הבא: "מאחר שאתה אל אוהב ורחום, עליך לאהוב את האדם עד הקצה: משום כך, עליך להעלות את עצמך כקורבן מנחה על הצלב." ישוע השיב, "כל עוד אעשה זאת למען האנושות, אני מוכן להקריב את כל כולי." ואז הוא עלה על הצלב ללא שום מחשבה על עצמו וגאל את האנושות כולה.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

לאחר מכן, בעידן החסד, ישוע בא לגאול את כל האנושות המופקרת (ולא רק את בני ישראל). הוא גילה רחמים ואהבה כלפי האדם. ישוע שהאדם ראה בעידן החסד היה מלא נדיבות ותמיד רחש אהבה לאדם, מפני שהוא בא כדי לגאול את האנושות מחטא. הוא יכול היה למחול לאדם על חטאיו עד שצליבתו באמת גאלה את האנושות מחטא. בעת ההיא, אלוהים הופיע בפני האדם עם רחמים ונדיבות. כלומר הוא הפך לקורבן חטאת למען האדם ונצלב בעבור חטאי האדם, כדי שהם יימחלו לעד. הוא היה רחום, חנון, סבלני ואוהב. וכל חסידיו של ישוע בעידן החסד שאפו אף הם להיות סבלניים ואוהבים בכל דבר. הם סבלו ללא תלונה ומעולם לא השיבו מלחמה גם אם הכו אותם, קיללו אותם או סקלו אותם באבנים.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שתי ההתגלמויות משלימות את חשיבותה של ההתגלמות

במהלך עידן החסד, ישוע היה שמו של אלוהים. במילים אחרות, העבודה של עידן החסד נעשתה בעיקרה תחת השם ישוע. במהלך עידן החסד, אלוהים נקרא ישוע. הוא ביצע עבודה חדשה מעבר לזו של התנ"ך, ועבודתו הסתיימה בצליבה. זו הייתה כל עבודתו.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

(3) משמעות אימוץ השם 'האל הכול יכול' בידי אלוהים בעידן המלכות

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"קֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ" (ישעיהו ס"ב 2).

"הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶעֱשֵׂהוּ עַמּוּד בְּהֵיכַל אֱלֹהַי וְלֹא יֵצֵא עוֹד הַחוּצָה. וְאֶכְתֺּב עָלָיו אֶת שֵׁם אֱלֹהַי וְאֶת שֵׁם עִיר אֱלֹהַי, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, הַיּוֹרֶדֶת מִשָּׁמַיִם מֵאֵת אֱלֹהַי, וְאֶת שְׁמִי הֶחָדָשׁ" (ההתגלות ג' 12).

"'אֲנִי הָאָלֶף אַף אֲנִי הַתָּו', נְאֻם יהוה אֱלֹהִים, 'הַהֺוֶה וְהָיָה וְיָבוֹא, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת'" (ההתגלות א' 8).

"מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְךָ, יהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֲשֶׁר הֺוֶה וְהָיָה, כִּי לָבַשְׁתָּ עֻזְּךָ הַגָּדוֹל וַתִּמְלֹךְ" (ההתגלות י"א 17).

"גְּדוֹלִים וְנִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ, יהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת; צֶדֶק וֶאֱמֶת דְּרָכֶיךָ, מֶלֶךְ הַגּוֹיִם" (ההתגלות ט"ו 3).

דברי אלוהים רלוונטיים:

מאז שבני האדם החלו לראות את האל הכול יכול, מלך המלכות, היקף הניהול של אלוהים התגלה לגמרי בכל רחבי התבל. בני האדם רואים את מראהו של אלוהים לא רק בסין, אלא בכל האומות ובכל הארצות. כולם קוראים בשם הקדוש הזה, שואפים לשתף עם אלוהים בכל דרך אפשרית, תופסים את רצונו של האל הכול יכול ומשרתים בתיאום עם הכנסייה. רוח הקודש עובדת בדרך המופלאה הזו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 8

על אף שהשמות יהוה, ישוע והמשיח מייצגים כולם את רוחי, הם מסמלים את העידנים השונים בתוכנית הניהול שלי, והם לא מייצגים את כל כולי. השמות שבהם בני האדם על פני האדמה קוראים לי לא יכולים לבטא את כל טבעי ואת כל מהותי. הם בסך הכל שמות שונים שבהם אני נקרא במהלך עידנים שונים. על כן, כשיבוא העידן האחרון – העידן של אחרית הימים – שמי ישתנה שוב. לא אקרא יהוה, או ישוע, וקל וחומר שלא אקרא המשיח, אלא אקרא האל הכול יכול רב-העוצמה בכבודו ובעצמו, ובשם הזה אביא את העידן כולו לקצו. פעם נודעתי כיהוה. נקראתי גם המשיח, ופעם בני האדם קראו לי ישוע המושיע, משום שהם אהבו אותי וכיבדו אותי. אולם כיום אני לא יהוה או ישוע שבני האדם הכירו בימים עברו – אני האל שחזר באחרית הימים, האל שיביא את העידן לקצו. אני אלוהים עצמו שקם בקצווי ארץ, ששופע בכל טבעי ומלא סמכות, כבוד ותפארת. בני האדם מעולם לא באו איתי במגע, מעולם לא הכירו אותי, ומעולם לא הכירו את טבעי. מאז בריאת העולם ועד היום, איש לא ראה אותי. זה האל שמופיע במהלך אחרית הימים אך נסתר מבני האדם. הוא שוכן בקרב בני האדם באמת ובתמים, כמו השמש הבוערת והאש הלוהטת, והוא מלא עוצמה ושופע סמכות. אין אפילו אדם אחד או דבר אחד שלא אשפוט בדבריי, ואין אפילו אדם אחד או דבר אחד שלא יטוהר באש הלוהטת. בסופו של דבר, דבריי יברכו את כל האומות, ודבריי גם ינפצו את כל האומות לרסיסים. כך יראו כל בני האדם במהלך אחרית הימים שאני המושיע שחזר, שאני האל הכול יכול שכובש את כל האנושות, ושהייתי פעם קורבן החטאת של האדם. אולם באחרית הימים אני גם הופך ללהבות השמש ששורפות את הכל, ואני גם הופך לשמש הצדקה שחושפת את הכל. זו עבודתי באחרית הימים. בחרתי בשם הזה ואני ניחן בטבע הזה כדי שכל בני האדם יוכלו להבין שאני אל צודק, ושאני השמש הבוערת והאש הלוהטת. עשיתי זאת כדי שכולם יוכלו לעבוד אותי, את האל האמיתי היחיד, וכדי שהם יראו את פניי האמיתיים: אני לא רק אלוהיהם של בני ישראל, ואני לא רק הגואל – אני אלוהיהם של כל הברואים ברחבי השמיים, והארץ והמים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, המושיע כבר חזר על "ענן לבן"

בעבודתו האחרונה של סיום העידן, טבעו של אלוהים הוא טבע של ייסורים ומשפט, ובו הוא מגלה את כל הדברים המרושעים, על מנת לשפוט בפרהסיה את כל העמים וכדי להפוך למושלם את מי שאוהב אותו בלב מלא כנות. רק טבע כזה יכול לשים קץ לעידן. אחרית הימים כבר הגיעה. כל הדברים בבריאה ימוינו לפי סוגם ויחולקו לקטגוריות שונות על סמך אופיים. זה הרגע שבו אלוהים מגלה את סופה של האנושות ואת היעד שלה. אם בני האדם לא יעברו ייסורים ומשפט, לא תהיה דרך לחשוף את המרדנות והרשע שלהם. רק באמצעות ייסורים ומשפט ניתן לגלות את הסוף של כל הברואים. האדם רק חושף את פרצופו האמיתי כשהוא עובר ייסורים ונשפט. רוע ימוין עם רוע, וטוב עם טוב, וכל בני האדם ימוינו לפי סוגם. באמצעות ייסורים ומשפט, סופם של כל הברואים יתגלה, כדי שהרשעים ייענשו והטובים יזכו לגמול, וכדי שכל בני האדם יחיו תחת ריבונותו של אלוהים. יש להגשים את כל העבודה הזו באמצעות ייסורים צודקים ומשפט צודק. משום ששחיתותו של האדם הגיעה לשיאה, ומשום שמרדנותו הפכה לחמורה ביותר, רק טבעו הצודק של אלוהים, אשר מורכב בבסיסו מייסורים ומשפט ומתגלה באחרית הימים, יכול לחולל שינוי מלא באדם ולהשלים אותו לגמרי. רק הטבע הזה יכול לחשוף את הרוע וכך להעניש בחומרה את כל הרשעים. לפיכך, טבע כזה ספוג בחשיבות של העידן, וההתגלות והחשיפה של הטבע של אלוהים באות לידי ביטוי למען עבודתו של כל עידן חדש. העניין הוא לא שאלוהים חושף את טבעו באופן שרירותי וללא חשיבות. נניח שאלוהים היה חושף את סופו של האדם באחרית הימים, אך עדיין היה מעניק לאדם חמלה ואהבה עד אין קץ, ממשיך לרחוש לו אהבה, ולא כופה על האדם משפט צודק אלא דווקא מפגין כלפיו סובלנות, סבלנות וסלחנות, והיה מוחל לאדם בלי קשר לחומרת חטאיו, ללא שמץ של משפט צדק: אם כך היה, מתי היה מסתיים אי-פעם כל ניהולו של אלוהים? מתי היה טבע כזה מסוגל להוביל את בני האדם אל היעד הראוי של האנושות? קחו לדוגמה שופט שתמיד רוחש אהבה, שופט עם פנים אדיבים ולב עדין. הוא אוהב את בני האדם בלי קשר לפשעים שהם אולי ביצעו, והוא מביע אליהם אהבה ומושל ברגשותיו כלפיהם, יהיו אשר יהיו בני האדם האלה. במקרה כזה, מתי הוא יהיה מסוגל אי-פעם לפסוק דין צדק? באחרית הימים, רק משפט צדק יכול למיין את בני האדם על פי סוגם ולהביא את האדם למישור חדש. כך, העידן כולו מסתיים באמצעות הטבע הצודק של אלוהים שמתאפיין במשפט וייסורים.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

כאשר אלוהים הופך לבשר ודם הפעם, עבודתו היא לבטא את טבעו, בעיקר באמצעות הטלת ייסורים ובאמצעות שיפוט. על בסיס הדברים האלה, הוא נותן לאדם אמת רבה יותר וחושף דרכים רבות יותר לנוהג, ובכך הוא משיג את מטרתו לכבוש את האדם ולהושיע אותו מטבעו המושחת. זה מה שעבודתו של אלוהים בעידן המלכות טומנת בחובה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הקדמה

כששבעת הרעמים נשמעים, ישנה הישועה של בני האדם שאוהבים אותי, שרוצים אותי בלב שלם. כל מי ששייך לי ושהועדתי ובחרתי מסוגל להתקבץ תחת שמי. כל בני האדם האלה יכולים לשמוע את קולי, שהוא קריאתו של אלוהים. מי ייתן ובני האדם בקצות העולם יראו שאני צודק ונאמן, שאני אהבה, שאני חמלה, שאני מלכות, שאני אש בוערת, ושבסופו של דבר, אני משפט חסר רחמים.

מי ייתן וכל העולם יראה שאני האל האמיתי והשלם עצמו. כל בני האדם משוכנעים לחלוטין, ואיש לא מעז להתנגד לי שוב, למתוח עליי ביקורת או להכפיש אותי שוב. אחרת, הם כולם יחוו קללה ואסון יפקוד אותם. הם רק יבכו יחרקו שיניים, והם יגרמו להשמדתם שלהם.

מי ייתן וכל העמים ידעו, ומי ייתן ויהיה ידוע בכל קצות התבל, כדי שכל אדם ידע זאת. האל הכול יכול הוא האל האמיתי האחד. כולם יכרעו על ברך בזה אחר זה ויעבדו אותו, ואפילו הילדים שרק למדו לדבר יקראו "האל הכול יכול"!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 35

בעידן הסופי הזה, אפעל כדי שיתגדל שמי בקרב אומות הגויים וכדי שהגויים יראו את מעשיי, כך שהם יקראו לי האל הכול יכול בזכות מעשיי ויגרמו לכך שדבריי יתממשו במהירה. אגרום לכל בני האדם לדעת שאני לא רק האל של עם ישראל, אלא גם האל של כל אומות הגויים, לרבות האומות שקיללתי. אאפשר לכל בני האדם לראות שאני אלוהי הבריאה כולה. זוהי עבודתי הגדולה ביותר, המטרה של תוכנית עבודתי לאחרית הימים והעבודה היחידה שתושלם באחרית הימים.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת הפצת הבשורה היא גם עבודת ישועת האדם