בסוף שנת 2019 הוטל עלי לפקח על עבודת הווידיאו בכנסייה. הרגשתי לחוצה מאוד משום שהדבר דרש כישורים שמעולם לא רכשתי קודם לכן. הלחץ של התמודדות עם עבודה לא מוכרת זו הרגיש כמו משקולת כבדה על חזי. כשהתעדכנתי במצב העבודה, ראשי הקבוצה דיברו לעיתים קרובות על נושאים טכניים, ואני פשוט ישבתי שם, בהבנה חלקית של דבריהם. כאשר היה דבר מה שעליו לא הסכימו, הם היו פונים אליי לשמוע את דעתי והצעותיי, וזה הלחיץ אותי מאוד, כי לא ידעתי לזהות מה מקור הבעיה. לפעמים הצעתי כמה הצעות מתוך אינסטינקט, אבל הן לא התקבלו. בכל פעם שזה קרה, הרגשתי בושה. הייתי מנהיגת כנסייה, ואם כך מה יחשבו עליי האחים והאחיות אם לא אצליח להבין את הבעיות האלה או להציע דרכים לפתור אותן? לאחר שמקרים כאלה התרחשו מספר פעמים, לא רציתי עוד להשתתף בדיונים על העבודה. חשבתי "אני לא באמת מבינה את סוג הבעיות הטכניות האלה, ועכשיו כבר מאוחר מדי ללמוד אותן. הם אלה שיוצרים את הסרטונים, אז אניח להם להשקיע את המאמץ בדיונים על חלק זה של העבודה. אני לא יכולה להדריך אותם בתחום הזה, אבל אני יכולה לעזור להם יותר בהיווכחות שלהם בחיים. אם המצב שלהם תקין, והם מסוגלים להתמודד עם ההיבטים הטכניים, האם זה לא יהיה עדיין בגדר מילוי חובתי? בדרך זו, לא אביך את עצמי מולם. "ועם הרעיונות האלה בראשי, הנחתי להם לדון בעבודה, אך לא השתתפתי בעצמי.

לאחר זמן מה, גיליתי שהפקת הסרטונים מתקדמת באיטיות רבה, ובנוסף צצו גם כמה בעיות עקרוניות, והאחים והאחיות לא עבדו יחד בהרמוניה. בזו אחר זו, מספר אחיות דיווחו בפניי על מנהיגת הקבוצה, האחות שרה, בטענה שהיא משתלטת וכופה את דעתה על אחרים בדיוני עבודה מסוימים, מה שמצריך עשייה חוזרת של הסרטונים שוב ושוב. חשבתי, "לשרה יש איכות טובה. למרות שהצביון שלה מעט גאוותן, היא מיומנת למדי. זה טבעי שאנשים עם כישרון מסוים יהיו גאוותנים, אני רק צריכה לשתף איתה". אז נסמכתי על דברי האל ושיתפתי איתה תובנות בנוגע לשיתוף פעולה עם אחרים וללקחים שעליה ללמוד. שרה הביעה את נכונותה לקבל את דבריי ולהשתנות. אך זמן לא רב לאחר מכן, האחות אלסי ניגשה אליי ואמרה שהיא השקיעה זמן מאמץ ביצירת סרטון, ואילו שרה רק העיפה בו מבט ודחתה אותו לחלוטין, מבלי לאפשר לה לנהל משא ומתן. אלסי הייתה מוטרדת מאוד, ושאלה אותי איך עליה לעבור את זה. חשבתי, "האם באמת יש משהו לא בסדר בסרטון שיצרה אלסי, או ששרה מסתמכת על צביונה הגאוותן כדי לנהל את העניינים? " רציתי שאלסי תתאר לי את המצב בפירוט, כדי שאוכל להבין בדיוק מה הבעיה, אבל אז נזכרתי שאני לא בקיאה בחלק הזה של העבודה. אם היא תספר לי ולא אבין את הבעיה, מה היא תחשוב עליי? "תשכחי מזה", חשבתי, "אני אניח להן לדון על העניינים האלה ביניהן. זה יספיק אם פשוט אשתף עם אלסי על מצבה ואגיד לה לחוות זאת כגיזום. אם היא תוכל להתייחס לעניין הזה בצורה נכונה, זה יפתור את הבעיה שיש לה בעבודה עם שרה". וכך, שיתפתי עם אלסי, ואמרתי לה לקבל את עצות הזולת, לא להיות מוגבלת על ידי גאווה, קודם כל ליישם בפועל את האמת ואז לשתף פעולה עם אחרים בצורה יזומה. אלסי המשיכה לקמט את מצחה גם לאחר ששמעה את הדברים, ועזבה מתוסכלת. גם אני הייתי מאד מוטרדת, כי ידעתי שהבעיה שלה לא באמת נפתרה. רציתי להבין מה הבעיה בסרטון של אלסי, אבל חששתי שלא אצליח להבין זאת ואראה כלא כשירה. חשבתי, "תשכחי מזה, אני פשוט אניח להן לפתור את הבעיה ביניהן". לאחר מכן, הלכתי לשתף עם שרה כדי לפתור את המצב שלה. ציינתי שצביונה גאוותן, ואמרתי לה לעבוד בהרמוניה עם אחרים ושעליהם ללמוד זה מחוזקותיו של זה, וגם כאשר יש לה הצעות מועילות, עליה לדון בהן עם האחרים. שרה הבטיחה שתתמקד בשינוי, אבל לאחר מכן היא עדיין הייתה גאוותנית מאוד ותמיד הרגישה שדעותיה טובות משל אחרים. היא הרגישה שהיא מיומנת ומנוסה, ואילו האחרים נחותים ממנה, וכשעבדה איתם, תמיד רצתה שהמילה האחרונה תהיה שלה. אם האחים והאחיות הסכימו על תכנית הפקה שהייתה שונה ממה שרצתה, היא דחתה אותה ותבעה שיבצעו את העבודה מחדש לפי דרישותיה. אם האחרים סברו שהתוכנית שלה לא מתאימה ונתנו לה עצות, היא אף פעם לא קיבלה אותן, והייתה פוסלת את עצותיהם כחסרות תועלת. האחים והאחיות לא יכלו לתקשר איתה, ולעיתים קרובות נאלצו לבצע את עבודתם מחדש. המצבים של כולם התדרדרו עוד ועוד, והם חיו בשליליות. כשראיתי ששרה גאוותנית, צדקנית ופועלת כרצונה, ושהיא פוגעת באופן חמור בהתקדמות העבודה, חשתי חוסר מנוחה רב, אבל לא הצלחתי להבין את הנושאים הטכניים האלה. באותה עת קיננה בי תחושה עמומה ששרה לא מקבלת את האמת וגם לא מכה על חטא ושהיא לא השתנתה, ושאולי היא כבר לא כשירה לבצע את החובה הזו. אבל אז חשבתי שהיא טובה בכך יותר מאחרים, ותהיתי אם יהיה מישהו שיוכל לקחת על עצמו את התפקיד אם היא תודח? חשתי חוסר ביטחון, ורציתי לדווח על כך למנהיגים הבכירים, אבל חששתי שאם הם יראו כמה נזק גרמתי לעבודה שלנו, הם עלולים לגזום ולהדיח אותי. לאחר התלבטות פנימית, החלטתי לשתף שוב עם שרה. אז ניגשתי אליה, והצבעתי בפניה על הצביון הגאוותן שלה, חשפתי אותה על כך שתמיד היא נוהגת בעריצות ורוצה להיות בעלת המילה האחרונה, ואמרתי לה שהיא הולכת בדרך של צורר משיח. היא לא אמרה מילה לאחר ששמעה זאת, אך ניכר בה שהייתה מתנגדת. לאחר מכן, היא המשיכה לעשות את הדברים בדרך שלה ולעתים קרובות התרברבה והמעיטה בערכם של אחרים. רוב האחים והאחיות חשו מוגבלים ולא רצו לעבוד לצידה. בגלל ההפרעה והשיבוש שגרמה, עבודת הווידאו התעכבה, ובסופו של דבר לא נותרה בידי ברירה אלא לדווח על המצב למנהיגים הבכירים. לאחר חקירתם, שרה הודחה מתפקידה כמנהיגת הקבוצה, ואילו אני הודחתי על כך שלא עשיתי עבודה אמיתית ולא פתרתי בעיות אמיתיות.

לאחר הדחתי, הודיתי רק בכך שהאיכות שלי הייתה ירודה, שלא הייתה לי הבנה בתחום העבודה הזה ושלא יכולתי לבצע עבודה אמיתית. לא הייתה לי הבנה אמיתית של בעיותיי. מאוחר יותר, כשקראתי את השיתוף של האל על הבחנה בביטויים השונים של מנהיגי שקר, התחלתי להרהר לעומק ולהבין בדיוק את מה שעשיתי. האל הכול יכול אומר: "מנהיגי שקר טובים בעבודה שטחית, אך הם אף פעם לא מבצעים עבודה אמיתית. הם אינם ניגשים לבדוק את העבודות המקצועיות השונות, לפקח עליהן או להכווין אותן, ולא מבררים ללא דיחוי מה קורה בצוותים השונים, לא בודקים כיצד העבודה מתקדמת, אילו בעיות קיימות, אם מפקחי הצוותים כשירים לתפקידם, ומהם המשוב של האחים והאחיות ביחס למפקחים וכיצד הם מעריכים אותם. הם אינם בודקים אם ראשי הצוותים או המפקחים מגבילים מישהו, אם מאמצים הצעות נכונות שאנשים מעלים, אם מדכאים או מדירים כל אדם מוכשר או כזה שחותר אל האמת, אם מתעמרים באנשים תמימים, אם אנשים אשר חושפים מנהיגי שקר ומדווחים עליהם נופלים קורבן לתקיפה, לנקמה, להרחקה או לגירוש, אם ראשי הצוותים או המפקחים הם אנשים רעים, ואם מישהו עובר עינויים. אם מנהיגי שקר אינם מבצעים שום היבט של עבודה מעשית זו, יש להדיחם. למשל, נניח שמישהו מדווח למנהיג שקר על מפקח שמרבה להגביל ולדכא אחרים. המפקח שגה במספר דברים, אך אינו מאפשר לאחים ולאחיות להציע הצעות כלשהן, והוא אפילו מחפש תירוצים כדי להצדיק את עצמו ולהגן על עצמו, ואינו מודה בטעויותיו אף פעם. יש להדיח מפקח כזה מיד, הלא כן? אלה הן בעיות שמנהיגים נדרשים לתקן ללא דיחוי. ישנם מנהיגי שקר שאינם מאפשרים למפקחים שהם מינו להיחשף, לא משנה אילו בעיות התעוררו בעבודתם, קל וחומר שאינם מאפשרים לדווח עליהם לדרגים הגבוהים יותר – הם אפילו אומרים לאנשים ללמוד להתמסר. אם מישהו אכן חושף את בעיותיו של מפקח כלשהו, אותם מנהיגי שקר מנסים להגן עליו או להסוות את העובדות האמיתיות, באומרם: 'מדובר בבעיה בהיווכחות בחיים של המפקח. זה נורמלי שיש לו צביון גאוותן – כל מי שיש לו מעט איכות הוא גאוותן. זה לא עניין חמור, אני רק צריך לשתף איתו מעט'. במהלך השיתוף, המפקח מביע את עמדתו, ואומר: 'אני מודה שאני גאוותן. אני מודה שישנם רגעים שבהם אני עסוק ביהירות, בגאווה ובמעמד שלי, ואיני מקבל הצעות של אחרים. אבל אנשים אחרים אינם טובים במקצוע זה, לעתים קרובות הם מעלים הצעות חסרות ערך, ולכן יש סיבה לכך שאיני מקשיב להם'. מנהיגי שקר אינם מנסים להבין את המצב לעומקו, הם אינם בוחנים את תוצאות עבודתו של המפקח, קל וחומר את אנושיותו, צביונו וחתירתו. כל מה שהם עושים הוא להמעיט בחומרת הדברים, באומרם: 'דיווחו לי על כך, אז אני משגיח עליך. אני נותן לך הזדמנות נוספת'. לאחר שיחתם, המפקח אומר שהוא מוכן להכות על חטא, אולם מנהיגי שקר אינם שמים לב אם בהמשך הוא אכן מכה על חטא, או רק משקר ומרמה" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (3)). "מנהיגי שקר מבצעים עבודה באופן חדגוני ושטחי להפליא: הם מושכים אנשים לשיחות, מייעצים להם מעט על דרכי חשיבתם, מטיפים להם מעט, ומאמינים שכך הם מבצעים עבודה אמיתית. זה שטחי, הלא כן? ואיזו בעיה מסתתרת מאחורי שטחיות זו? האין זו נאיביות? מנהיגי שקר הם נאיביים ביותר, והם גם רואים אנשים ודברים באופן נאיבי להפליא. צביונותיהם המושחתים של אנשים הם הדבר הקשה ביותר לפתרון – נמר לא יכול לשנות את חברבורותיו. מנהיגי שקר כלל אינם יכולים לראות בעיה זו לאשורה. לכן, כשמדובר במפקחים בכנסייה אשר תמיד גורמים להפרעות, מגבילים אנשים ומענים אותם, מנהיגי שקר אינם עושים דבר מלבד לדבר איתם, ולגזום אותם בכמה מילים, וזה הכול. הם אינם מציבים אותם מחדש ומדיחים אותם לאלתר. גישה זו של מנהיגי שקר גורמת נזק עצום לעבודת הכנסייה, ולעתים קרובות מובילה לכך שעבודת הכנסייה מתעכבת, נדחית, סופגת נזק, ומנועה מהתקדמות רגילה, חלקה ויעילה בגלל הפרעותיהם של מספר אנשים רעים – וכל זה הוא תוצאה חמורה הנובעת מכך שמנהיגי שקר פועלים על סמך רגשותיהם, מפרים את עקרונות-האמת, ומשתמשים באנשים הלא נכונים. למראית עין, מנהיגי שקר אינם מבצעים רעות רבות במתכוון, או פועלים בדרך משלהם ומקימים מלכויות עצמאיות משלהם, כמו שעושים צוררי משיח. אך מנהיגי שקר אינם מסוגלים לפתור מיד את הבעיות השונות המתעוררות בעבודת הכנסייה, וכאשר מתעוררות בעיות עם מפקחים בצוותים שונים, וכאשר אותם מפקחים אינם מסוגלים לשאת בנטל עבודתם, מנהיגי שקר אינם מסוגלים לשנות מיד את חובותיהם או להדיחם, והדבר גורם להפסדים חמורים בעבודת הכנסייה. וכל זה נגרם משום שמנהיגי שקר מזניחים את אחריותם" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (3)). כשקראתי את דברי האל האלה, הרגשתי עצב כבד ושברון לב עמוק. הרגשתי שמנהיג השקר שתיאר האל הוא אני בעצמי. האל מגלה שמנהיגי שקר לא עושים כל עבודה ממשית, אף פעם לא מפקחים או משגיחים על העבודה ולא מכוונים אותה, ולעולם אינם מנסים להבין את הבעיות האמיתיות מקרוב או לעקוב אחרי משימות ספציפיות. כשמישהו מדווח על בעיה הנוגעת למפקח, הם לעולם אינם מבצעים חקירה יסודית או מבחינים במהותו של המפקח ובתוצאות עבודתו. כל מה שהם עושים הוא לשתף איתם מעט ולעשות מעט עבודה אידיאולוגית תוך אמונה שזה יפתור את הבעיה. המשמעות היא שהם לא מעבירים מפקחים שאינם מתאימים מתפקידם בזמן, מה שגורם לנזק רציני לעבודה. התנהגותי הייתה בדיוק כפי שהאל גילה. לעיתים נדירות הייתי מעורבת בעבודה, ולא הרביתי לבדוק איך העבודה מתקדמת או הצעתי הכוונה. ידעתי שהפקת הווידאו מתנהלת באיטיות, ואנשים דיווחו ששרה מתנהגת בגאוותנות, מתעקשת על דרכה, והדבר פוגע בעבודה, אך כל מה שעשיתי היה לשתף על מצבה. לא חקרתי את המחלוקות שהיו ביניהם לגבי תהליך הפקת הווידאו, ולא ביררתי מה היה מקור הבעיה, רק שיתפתי על כך שהם צריכים להכיר את הצביונות המושחתים שלהם ולהפיק לקחים. התייחסתי לשיתוף ולביצוע עבודה אידיאולוגית כאמצעי לפתרון בעיות ולביצוע עבודה אמיתית, אך לא ביררתי או פתרתי את הבעיות האמיתיות שעיכבו את התקדמות העבודה. לא התמודדתי עם מנהיגות הקבוצה שגרמה לשיבושים ולהפרעות ולא העברתי אותה מתפקידה, אלא פשוט אפשרתי לה להמשיך ולעכב את עבודת הווידאו. האם אני לא הייתי מנהיגת השקר שנחשפה בדבר האל? במהלך אותה תקופה, יותר מאדם אחד אמר לי שהם מוגבלים על ידי שרה. כל סרטוני הווידאו היו צריכים לקבל את אישורה, ואם אחרים קיבלו החלטות בלעדיה, היא הייתה דוחה אותן. לא משנה על מה הם דיברו, האחים והאחיות נאלצו להמתין לתגובתה, מה שגרם לעיכוב משמעותי בעבודה. למעשה, היא כבר הייתה בעלת הכוח בקבוצה והמילה האחרונה הייתה שלה. האחרים דיווחו כל הזמן על בעיות איתה, אבל אני הייתי עיוורת ובורה, ורק לעיתים רחוקות הייתה לי הבנה עמוקה של העבודה, ולכן הסתכלתי רק על פני השטח של בעיות אלו ולא הצלחתי להבחין בבעיות החמורות מאוד של שרה. עדיין חשבתי שהיא מיומנת, אלא שהצביון שלה מעט גאוותן, ושעם מעט שיתוף היא תהרהר בעצמה ותזכה בהיכרות עצמית מסוימת. מכיוון שלא יכולתי לראות בבירור את טבע מעשיה, הרי שלא משנה כמה שיתפתי עימה, פשוט פלטתי מילים ודוקטרינות מבלי לפתור את הבעיה הממשית. כתוצאה מכך, במשך חצי שנה רבים הוגבלו בגללה, חשו שליליים וחלשים, התפוקה הייתה נמוכה, ולעבודת הווידאו נגרמו הפרעה ועיכוב חמורים. רק אז ראיתי בבירור שנגרם נזק כבד לעבודה, מכיוון שאני בעצמי לא עשיתי עבודה אמיתית ולא העברתי מתפקידה בזמן את מנהיגת הקבוצה הלא מתאימה. הייתי מנהיגת שקר של ממש. בהתחלה חשבתי שנכשלתי בעבודתי פשוט מפני שהאיכות האישית שלי הייתה נמוכה, ולא הבנתי את תחום העבודה הזה. רק כשבדקתי את עצמי אל מול דברי האל, הבנתי שלא טרחתי כלל להבין את הבעיות בעצמי או להתמודד עם הבעיות האמיתיות. זו לא הייתה רק שאלה של איכות אישית נמוכה, אלא בעיה של אי-ביצוע עבודה ממשית.

המשכתי להרהר בעצמי, "למה אין לי רצון להמשיך וללמוד על העבודה הזו? "כשנזכרתי בכמה מהמחשבות וההתנהגויות שלי מהעבר, רק אז הבנתי שבעומק לבי החזקתי מאז ומתמיד בהשקפה מופרכת. הרגשתי שלא הבנתי את תחום העבודה הזה, ולכן רציתי להימנע מלעסוק בעניינים שקשורים אליו, ולא רציתי לחקור או ללמוד אותו. חששתי שאם אדון בבעיות האלה עם אנשים שכן מבינים, אחשוף עד כמה אני בורה. ולכן, גם כשהייתי אמורה לקחת אחריות על העבודה הזו, עדיין רציתי להתעלם ממנה. מאוחר יותר, קראתי בדברי האל: "המאפיין העיקרי של עבודתם של מנהיגי שקר היא ליהוג על דוקטרינות ודקלום סיסמאות. אחרי שהם מחלקים את ההוראות שלהם, הם פשוט מושכים את ידיהם מהעניין. הם לא שואלים שאלות על המשך התפתחות העבודה; הם לא שואלים אם התעוררו בעיות כלשהן, סטיות או קשיים. מבחינתם מלאכתם תמה ונשלמה מרגע שהם הקצו את העבודה. למעשה, כמנהיג, אחרי שסידרת את העבודה, אתה חייב לעקוב אחרי התקדמותה. גם אם אינך בקי בתחום העבודה – גם אם אין לך כל ידע בתחום – אתה יכול למצוא דרך לבצע את עבודתך. אתה יכול למצוא מישהו שבאמת תופס את העניין, שמבין את המקצוע המדובר, כדי שיבדוק ויציע הצעות. על סמך הצעותיו אתה יכול לזהות את העקרונות הראויים, וכך תהיה מסוגל לעקוב אחרי העבודה. בין אם אתה בקי או מבין במקצוע המדובר ובין אם לא, לכל הפחות אתה חייב לנהל את העבודה, לעקוב אחריה, ולברר ולשאול שאלות אודות התקדמותה ללא הרף. אתה חייב לשמור על תפיסה של עניינים כאלה; זו האחריות שלך, זה חלק מעבודתך. הימנעות ממעקב אחר העבודה, אי עשייה של דברים נוספים לאחר הקצאת העבודה והתנערות מן העבודה – זו דרכם של מנהיגי שקר לעשות דברים. הימנעות ממעקב אחר העבודה או ממתן הנחיות בנוגע לה, חוסר התעניינות בעבודה או פתרון בעיות שמתעוררות וכן חוסר הבנה של התקדמות העבודה או יעילותה – גם אלה הם ביטויים של מנהיגי שקר" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (4)). מדברי האל הבנתי, שאי מעקב אחר עבודות ספציפיות בתואנה שמדובר בתחומים שאינני מבינה, וכן אי פתרון בעיות ממשיות שקיימות בעבודה, הם ביטויים של מנהיג שקר חסר אחריות שמתחמק מחובותיו. מנהיג נדרש לכל הפחות לנהל את העבודה ולעקוב אחריה, לשאול על התקדמותה, וכן למצוא בעיות שצצות בה, ולפתור אותן. גם אם לא מבינים היטב תחום מסוים, אפשר לבקש ממישהו שמבין לבדוק ולתת הצעות, ולעבוד איתו כדי לפצות על החסרונות. כך עדיין אפשר לעשות עבודה טובה. אבל אני ניסיתי להימנע מכל דבר שקשור לעבודה טכנית, ולא לקחתי חלק בעבודות ספציפיות בתירוץ שאני לא מבינה אותן. עשיתי זאת כדי להסתיר את החסרונות והליקויים שלי, וכדי לשמור על התדמית והמעמד שלי, וגם כי חששתי שאחיי ואחיותיי יזלזלו בי אם לא אוכל להדריך אותם. כשהיו בעיות בהפקה, כשהאחים והאחיות לא הסכימו על משהו, לא הצליחו לשתף פעולה, וחלה האטה בהתקדמות, במקום לפתור את הדברים באמת, נקטתי בגישה של אי-התערבות. האם לא הייתי בדיוק מנהיגת השקר שנחשפה בדברי האל? למעשה, כל עבודת הכנסייה כרוכה בעקרונות-אמת, ולכן שליטה בידע מקצועי בלבד אינה מספיקה כדי לעשות עבודה טובה. גם אם מנהיג אינו מבין תחום עבודה מסוים, עליו להכיר את עקרונות-האמת הרלוונטיים כדי שיוכל להדריך ולבדוק אותו. יש מנהיגים שאינם מבינים בתחילה תחום עבודה מסוים, אבל הם לומדים בחריצות ושולטים בעקרונות-האמת הרלוונטיים, ולאחר מכן הם יכולים להדריך ולבדוק אותו בפועל, והעבודה ממשיכה להשתפר. שאלתי את עצמי, "תמיד אמרתי שאני לא מבינה את תחום העבודה הזה, אבל האם אי פעם התאמצתי ללמוד אותו? האם השקעתי מאמץ או שילמתי מחיר? כשלא ידעתי איך לבדוק דברים, האם חיפשתי את עקרונות-האמת?" לא עשיתי אף אחד מהדברים האלה. הייתי נכלולית בחובתי, לא ניסיתי להתקדם, וכשלא הבנתי דברים לא ניסיתי ללמוד מאחרים, ובוודאי שלא חיפשתי את עקרונות-האמת. השתמשתי בחוסר ההיכרות שלי עם תחום העבודה הזה כתירוץ להגן על שמי ועל מעמדי, וכתוצאה מכך, בעיות וקשיים ממשיים רבים שצצו כשהאחרים ביצעו את חובותיהם לא יכלו להיפתר בזמן, וזה פגע קשות בתוצאות של עבודת הווידאו. אלה היו ההשלכות של חזרה על סיסמאות ריקות, במקום לעשות עבודה אמיתית או לפתור בעיות ממשיות.

לאחר מכן, קראתי גם בדברי האל: "כאשר האל מבקש מאנשים לזנוח תהילה, רווח ומעמד, זה לא שהוא שולל את זכותם של אנשים לבחור; אלא זה משום שאנשים הרודפים אחרי תהילה, רווח ומעמד משבשים את עבודת הכנסייה ואת ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל ומפריעים לה, והם עלולים אפילו להשפיע על עוד אנשים באכילה ובשתייה שלהם את דברי האל, על הבנתם את האמת ובכך על השגתם את ישועת האל. זו עובדה שאין עליה עוררין. כאשר אנשים רודפים אחרי תהילה, רווח ומעמד משלהם, ודאי הדבר שהם לא יחתרו אל האמת ושהם לא ימלאו נאמנה את חובתם. הם רק ידברו ויפעלו למען תהילה, רווח ומעמד, וכל העבודה שהם עושים, בלי שום יוצא מן הכלל, היא למען הדברים האלה. התנהגות ומעשים באופן הזה הם ללא ספק הליכה בנתיב של צוררי משיח; זה שיבוש והפרעה של עבודת האל, וכל ההשלכות השונות של הדבר מעכבות את ההפצה של בשורת המלכות ואת ביצוע רצון האל בתוך הכנסייה. ועל כן ניתן לומר בוודאות שהנתיב שהולכים בו מי שרודפים אחרי תהילה, רווח ומעמד הוא נתיב של התנגדות לאל. זו התנגדות מכוונת כלפיו, שלילה של האל – הדבר מהווה שיתוף פעולה עם השטן בהתנגדות לאל ובהתרסה כנגדו. זהו טבע המרדף של בני אדם אחרי תהילה, רווח ומעמד. הבעיה עם אנשים שמבקשים לממש את האינטרסים של עצמם היא שהיעדים שהם מבקשים לממש הם יעדי השטן – אלה יעדים מרושעים ובלתי צודקים. כאשר אנשים מבקשים לממש אינטרסים אישיים כמו תהילה, רווח ומעמד, שלא ביודעין הם הופכים לכלי שרת של השטן ונעשים קרדום לחפור בו של השטן, ומעבר לכך הם הופכים להתגלמות השטן. הם ממלאים תפקיד שלילי בכנסייה; מבחינת עבודת הכנסייה וחיי הכנסייה התקינים והעיסוקים הרגילים של אנשיו הנבחרים של האל, ההשפעה שיש להם היא של הפרעה ופגיעה; יש להם השפעה מזיקה ושלילית" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו בוגדים באינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק א')). כשהרהרתי בדברי האל, ראיתי שכל מה שעשיתי בחובתי היה לשמור על התדמית והמעמד שלי, ושכלל לא הגנתי על עבודת הכנסייה, וכתוצאה מכך, נגרם לה נזק. פעלתי כמשרתת של השטן, שיבשתי ועיכבתי את עבודת הכנסייה. מכיוון שפחדתי שאחרים יזלזלו בי אם לא אבין תחום עבודה מסוים, לא השתתפתי בדיוני עבודה, וגם לא עקבתי אחר עבודות ספציפיות. כשראיתי שמנהיגת הקבוצה עושה ככל העולה על רוחה ומשבשת את העבודה, ושאני לא יכולה לפתור את זה, פחדתי שהמנהיגים הבכירים יגלו שאני לא יכולה לעשות עבודה אמיתית וידיחו אותי, לכן לא דיווחתי על כך לממונים עליי או חיפשתי פתרון, ופשוט הבטתי מנגד כשעבודת הכנסייה נפגעה. הסתרתי את העובדות בבוטות, רימיתי את הממונים עליי ואת הכפופים לי, וגרמתי לאנשים להאמין שהעבודה שעליה פיקחתי נטולת בעיות ומתקדמת כרגיל, כדי שאוכל להגן על עמדת ההנהגה שלי. בזמן שניסיתי כמיטב יכולתי להגן על התדמית והמעמד שלי, אחיי ואחיותיי היו מוגבלים ולא הייתה להם דרך להתקדם בחובתם. הם חיו בכאב ובאומללות, היווכחותם בחיים נפגעה, וחל עיכוב חמור בעבודה, אבל כל זה לא היה אכפת לי. האם זה לא היה ביטוי של הנהגת שקר? כשהרהרתי בדברים האלה, חשתי מעט פחד, חרטה וצער. שנאתי את עצמי על שהייתי כל כך אנוכית וערמומית. המצפון שלי הפך כל כך קהה וחסר תחושה! לעבודת הווידאו יש תפקיד מפתח בהפצת הבשורה. ביצעתי חובה כה חשובה, אך לא התחשבתי בכוונות האל, שמרתי על התדמית והמעמד שלי בכל דבר, וכן שיבשתי את עבודת הכנסייה והפרעתי לה. המחשבה על האופן שבו התנהגתי בחובתי ועל הנזק שגרמתי לעבודת הכנסייה הייתה כואבת כסכין הנעוצה בלבי. הרגשתי כה נכלמת. מבעד לדמעות של חרטה, התפללתי לאל, "אלוהים, הייתי ערמומית ובוגדנית בחובתי, לא עשיתי עבודה אמיתית, וכבר מאוחר מדי לתקן את הנזק שגרמתי לעבודת הכנסייה. ברצוני להכות על חטא בפניך בחובתי בעתיד, ואני מבקשת שתבחן אותי."

לאחר מכן, מצאתי בדברי האל כמה נתיבי יישום בפועל וכניסה. האל הכול יכול אומר: "באיזה אופן אתם יכולים להיות אנשים שהם רגילים ונורמליים? איך תוכלו, כפי שהאל אומר, לתפוס את המקום הראוי ליצירי בריאה – איך תוכלו לא לנסות להיות סופרמן או דמות דגולה? איך עליכם ליישם בפועל הוויה של אנשים רגילים ונורמליים? איך אפשר לעשות את זה? ... ראשית, אל תתן לעצמך תואר ותכבול את עצמך אליו באמירות כגון 'אני המנהיג, אני ראש הצוות, אני המפקח, איש אינו מכיר את העסק הזה טוב ממני, איש אינו מבין את המיומנויות יותר ממני'. אל תיתפס בתואר שנתת לעצמך. ברגע שתעשה זאת, התואר יכבול את ידיך ואת רגליך ומה שתאמר ותעשה יושפע מכך. החשיבה והשיפוט הרגילים שלך יושפעו אף הם. אתה מוכרח להשתחרר מאילוצי מעמדך. ראשית, הורד את עצמך מהתואר הרשמי ומהמשרה הרשמית האלו ועמוד במקומו של אדם רגיל. אם תעשה זאת, צורת החשיבה שלך תיעשה רגילה במידת מה. אתה מוכרח גם להודות ולומר: 'אני לא יודע איך לעשות את זה ואני לא מבין גם את זה – אהיה מוכרח לעשות חקירה ולימוד', או 'מעולם לא חוויתי את זה, איני יודע מה לעשות'. כשתהיה מסוגל לומר את מה שאתה חושב באמת ולדבר בכנות, יהיה לך היגיון רגיל. אנשים אחרים יכירו את פרצופך האמיתי וכך תהיה להם השקפה רגילה עליך ולא תצטרך להעמיד פנים וגם לא יהיה עליך לחץ גדול וכך תוכל לתקשר עם אנשים באופן רגיל. חיים כאלה הם חופשיים וקלים; כל מי שהחיים מתישים אותו גרם זאת לעצמו. אל תעמידו פנים או תתחזו. ראשית היו פתוחים לגבי מה שאתם חושבים בלבכם ולגבי מחשבותיכם האמיתיות כך שכולם יהיו מודעים להם ויבינו אותם. עקב כך יסולקו הדאגות, המחסומים והחשדות בינך לבין הזולת. יש גם דבר אחר שכובל אותך. אתה תמיד מחשיב את עצמך בתור ראש הצוות, מנהיג, עובד או אדם בעל תפקיד, סטטוס ומעמד: אם תאמר שאינך מבין דבר-מה או אינך יכול לעשות דבר-מה, האם זה לא יפחית ממעמדך? כשתשים בצד את השלשלאות שבלבך, כשתפסיק לחשוב על עצמך בתור מנהיג או עובד וכשתפסיק לחשוב שאתה טוב יותר מאנשים אחרים ותרגיש שאתה אדם רגיל, אותו הדבר כמו כל האחרים, ושיש תחומים מסוימים שבהם אתה פחות טוב מאחרים – כשאתה משתף עם אחרים על האמת ועל עניינים הקשורים בעבודה בגישה זאת, ההשפעה שונה כפי שגם האווירה שונה. אם תמיד יש חששות בלבך ואתה מרגיש לחוץ וכבול ואם אתה רוצה להיפטר מהדברים האלה אך אינך יכול, אז עליך להתפלל לאל ברצינות, להרהר על עצמך, לראות את חסרונותיך ולשאוף לאמת. אם תוכל ליישם את האמת בפועל, אתה תקבל תוצאות" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הערכת דברי האל כאילו הם אוצר יקר היא היסוד לאמונה באל). לאחר שקראתי את דברי האל, לבי התבהר מאוד. תמיד שמתי את עצמי בעמדת המנהיגה. תמיד רציתי להעמיד פנים שאני יודעת הכול כדי לגרום לאחרים להעריך אותי, ולא רציתי שאחרים יראו מי אני באמת. האמנתי שכדי להיות מנהיגה, אני צריכה להיות מעל אחרים ומסוגלת לעשות הכול, אבל טעיתי. האמת היא שלא הייתי טובה יותר מהאחרים. הצביונות המושחתים שלי היו זהים לאלה של אחיי ואחיותיי, והיו דברים רבים שלא יכולתי לראות בבירור או להבין. היותי מנהיגה היה רק הזדמנות ליישם בפועל. אני צריכה לשים את דרגתי בצד, להיות כנה, לדבר בפתיחות עם אחרים על מי שאני באמת, ולעבוד עם כולם באופן שוויוני כשאנחנו מבצעים את חובותינו. אם אני לא מבינה משהו, אני צריכה להודות בכך ולתת למי שמבין לשתף יותר. כך, לא רק שאוכל לפתור בעיות בעבודה באופן מיידי, אלא גם לפצות על חסרונותיי. אם יש בעיה שאני לא מצליחה להבין או לפתור, עליי למהר לדווח עליה לממונים עליי כדי למנוע השלכות חמורות כתוצאה מטיפול מאוחר.

כעת, נבחרתי שוב לשמש כמנהיגת כנסייה. אני אסירת תודה, ואני יודעת שהאל נתן לי את ההזדמנות הזו כדי שאוכל לחזור להכות על חטא. אני לא יכולה לפצות על עבירותיי מהעבר, לכן אני רוצה לעשות כמיטב יכולתי בעתיד כשאבצע את חובתי. נשבעתי לעצמי: "אלוהים, אני מוכנה לעשות כל מה שאני יכולה וצריכה כדי לבצע את החובה הזו היטב. אם שוב אסתמך על צביוני המושחת ואנהג בחוסר אחריות בחובתי, אני מקווה שתוכיח אותי ותטיל עליי משמעת. "ישנן משימות רבות בחובתי כעת שאני לא יודעת עליהן הרבה. לפעמים, כשאחים ואחיות באים אליי לדון בעבודה, אני לא מבינה היטב חלק ממנה, ועדיין קיים בי הרצון להימנע ממנה ולבחור שלא להשתתף. אבל כשאני חושבת על הלקחים שלמדתי מהכישלונות הקודמים שלי, אני פוחדת מעט, וממהרת להתפלל לאל. אני מבקשת ממנו שיעזור לי להיות רגועה, להקשיב היטב, ולעבוד עם אחיי ואחיותיי כדי למצוא דרכים לפתור את הבעיות האלה. כשאני נושאת בעול ועוסקת בפועל במשימות האלה, לא רק שביכולתי להבין מה הבעיה, לפעמים אני יכולה לתת כמה הצעות הגיוניות. כשיש סוגיות של עיקרון שאני לא יכולה לראות בבירור או לפתור, אני מדווחת עליהן למנהיגים הבכירים ומבקשת עזרה. כך העבודה לא מתעכבת, והבעיה נפתרת במהירות.