מאי ג'יאה העיר ג'ינאן, מחוז שאנדונג

לאחרונה, הכנסייה פרסמה הסכם עבודה הדורש ממנהיגי הכנסייה מכל הרמות לחבור לשותף (עמית שיעבוד לצדם). באותו זמן חשבתי שזה היה הסדר טוב. הייתי ברמה נמוכה והייתה לי עבודה רבה; הייתי זקוקה לשותף שיעזור לי להשלים את כל סוגי העבודה בכנסייה שלי.

לכן, אני והאחות שהפכה להיות שותפתי התחלנו לבצע יחד את עבודת הכהונה בכנסייה. עם זאת, בהדרגה ראיתי שהיא אינה מבצעת כל מיני דברים על פי רצוני, ובלבי התעוררה התנגדות: על אף שאני עסוקה יותר כשאני עובדת לבד, זה בסדר, ומציאת שותפה מהווה מבחינתי מטרד. אם אני נותנת לה עבודה ועבודתה אינה איכותית, אני מעדיפה לעשות אותה בעצמי. אם לא אתן לה לעשות את העבודה, ובכן, היא שותפתי. ...לכן יותר ויותר התנגדות הצטברה בלבי, עד שפעם אחת כבר לא יכולתי להתאפק והתעצבנתי עליה: "איך את יכולה להיות כל כך טיפשה? היית מנהיגה במשך שנים כה רבות, איך ייתכן שאת עדיין לא עושה עבודה טובה? למה אינך מבינה או מגיבה אף פעם? ..." לאחר מכן הרגשתי נורא, הרגשתי ממש אשמה. חשבתי לעצמי: האם מצבי אינו נכון? אם כן, נעמדתי מול אלוהים בחיפושי וראיתי את דברי אלוהים כדלקמן: "כיום, הדרישה מכם לעבוד יחדיו בהרמוניה דומה לדרישתו של יהוה מבני ישראל שישרתו אותו. אחרת, שירותכם יבוא אל סופו. מפני שאתם בני האדם שמשרתים את אלוהים ישירות, לכל הפחות, עליכם להיות מסוגלים לגלות נאמנות וציות בשירותכם, ועליכם להיות מסוגלים ללמוד את הלקחים באופן מעשי. ...אתם אפילו לא לומדים או נוכחים בלקח מעשי כזה, ואתם עדיין מדברים על שירות לאלוהים! ...אם אתם, שמתאמים את העבודה בכנסיות, לא תלמדו זה מזה, ותקשרו כדי לפצות על הקשיים של כל אחד מכם, מהיכן תוכלו ללמוד לקחים? כשאתם נתקלים בכל דבר, עליכם לשתף זה עם זה, כדי שהדבר יוכל להועיל לחייכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שרתו כמו בני ישראל). לאחר מכן קראתי זאת בדרשה הבאה: "ישנם בני אדם שאינם מסוגלים לעבוד בתיאום עם מישהו אחר בעת מילוי חובתם. איש אינו יכול להתקרב אליהם. הדבר חושף את יהירותם וגאוותנותם, שאין להם אנושיות והיגיון, ושהם חסרי מודעות עצמית ומתנשאים מעל אחרים. לא חבל? טבעו של סוג זה של אדם אינו משתנה כלל, וקשה לומר אם אלוהים יכול להציל אנשים כאלה. בני אדם שבאמת מכירים את עצמם יכולים להתייחס לאחרים בצורה נכונה מבלי להיות ביקורתיים יותר מדי. הם גם יכולים לעזור לאחרים ולתמוך בהם ביתר סבלנות, לגרום לבני אדם להרגיש שהם יקרים ואהובים. הם יכולים לקיים יחסים טובים עם אחרים. הם בני אדם עם אנושיות, ורק בני אדם עם אנושיות יכולים להתמסר לאלוהים, יכולים לחיות באופן הרמוני עם אחרים ולמלא את חובתם כראוי" (שיתופיהם של בכירים). מתוך דברי האל האלה ומתוך הדרשה, בחנתי את עצמי בקפידה והגעתי למסקנה שלא הבנתי את רצונו של האל בנוגע לסידור שותפים לכל רמות המנהיגים בבית האל. יתרה מכך, לא ביצעתי הלכה למעשה תיאום הרמוני ולא נוכחתי באמת שלו. סיבה אחת לכך שבית האל סידר לנו שותפים היא שאיכותנו הייתה ירודה מדי, והבנתנו את כל היבטי האמת היא מוגבלת מדי. איננו יכולים להשתלט בעצמנו על כל העבודה בכנסייה. בעזרת שותף אנו יכולים להשלים את עבודת הכנסייה בצורה טובה יותר. סיבה נוספת היא שבגלל שאופיינו כה יהיר, כשאנו מאיישים עמדה שכזו אנו רוצים להיות בעלי כוח ולומר את המילה האחרונה בנוגע לדברים. בעזרת מבטו הבוחן והמרסן של שותף, ניתן למנוע סוג כזה של שירות אוטוקרטי, חסר הבחנה ופזיז שיכול להזיק לעבודת הכנסייה. כך גם נוכל לממש בצורה טובה יותר את היווכחותנו באמת של אנושיות רגילה, כך שנוכל לקיים שיתוף הדדי עם השותפים וללמוד זה מזה. הדבר תורם רבות לעבודת הכנסייה ולהיווכחות בחיים האישיים שלנו. נוכחתי לדעת שתיאום הרמוני בשירות שלנו הוא כה קריטי לעבודת הכנסייה ולהיווכחות בחיים הפרטיים שלנו! אך בכך לא חיפשתי כלל את רצון האל. לא הקדשתי תשומת לב ללקחים המעשיים שיכולתי ללמוד דרך תיאום זה. רק עבדתי איתה מתוך אי רצון בגלל ההסדר של הכנסייה, וכאשר אחות זו לא טיפלה היטב במספר דברים, נזפתי בה ויצאתי מכליי. תמיד הרגשתי שהיא אינה מוכשרת כמוני, ולא ראיתי את החוזקות והיתרונות שלה. אף התנגדתי להסדר של הכנסייה. אכן, הייתי יהירה מדי, כה חסרת מודעות עצמית, ואף לא היה בי קמצוץ של אנושיות רגילה או תבונה, ואף יותר מכך, לא הייתה בלבי יראה לאלוהים, ולא הגיע לי לספק שירות לפני האל.

הו, אלוהים! התגלותך גרמה לי לזהות את חוסר יכולתי לתאם באופן הרמוני, את יהירותי ואת הצד מעורר הרחמים שלי בשירותך. מהיום ואילך, אני מוכנה לשמור בלבי על יראה כלפיך, לא לתמוך עוד בעצמי ולהתמקד בכל הדברים באינטרסים של הכנסייה. באמצעות תיאום בשירותי אתמוך באחרים ואלמד מאחרים. אתמקד בהיווכחותי באמת, ואבקש להיעשות בקרוב אדם עם אמת ואנושיות הכשיר לעמוד לשירותך.