תשובה:

אז המשיח שהתגלם הוא אלוהים עצמו או בנו של אלוהים? זו באמת בעיה שרוב המאמינים באל לא מבינים. כאשר ישוע אדוננו בהתגלמותו בא לעשות את עבודת גאולת האנושות, אלוהים הפך לבר האנוש, הופיע בפני בני האדם ועבד בקרבם. הוא לא רק פתח את עידן החסד, אלא גם פתח עידן חדש שבו אלוהים בא באופן אישי אל עולמם של בני האדם כדי לחיות לצדם. מתוך הערצה, בני האדם קראו לישוע אדוננו המשיח, בן האלוהים. באותם ימים רוח הקודש העידה אף היא על כך שישוע אדוננו הוא בנו האהוב של אלוהים, וישוע אדוננו קרא לאלוהים שבשמיים 'אבי'. לכן בני האדם האמינו שישוע אדוננו הוא בנו של אלוהים. כך נוצרה התפיסה בדבר יחסי אב-בן. בואו נחשוב לרגע. האם אלוהים אומר בספר בראשית שיש לו בן? עכשיו, במהלך עידן החוק, האם יהוה אלוהים אמר אי פעם שיש לו בן? הוא לא אמר זאת! זה מוכיח שישנו רק אלוהים אחד, ולא ניתן לדבר על יחסי אב-בן. עכשיו, יהיו שישאלו את השאלה הבאה: במהלך עידן החסד, מדוע אמר ישוע אדוננו שהוא בן האלוהים? האם ישוע המשיח היה בנו של אלוהים או אלוהים עצמו? תוכלו לומר שזוהי שאלה שאנו המאמינים התווכחנו עליה לאורך הדורות. בני אדם חשים בסתירה הגלומה בסוגיה הזאת, אך הם אינם יודעים להסביר את העניין. ישוע אדוננו הוא אלוהים, אך הוא גם בנו של אלוהים, אז האם קיים 'אלוהים האב'? אנשים עוד פחות מסוגלים להסביר את העניין הזה. במשך אלפיים השנים האחרונות, מעטים מאוד הבינו שישוע המשיח הוא אלוהים עצמו, שהוא הופעתו של אלוהים. למעשה, קיים לכך תיעוד ברור בכתבי הקודש. בספר יוחנן י"ד 8, פיליפוס שאל את ישוע אדוננו: "אדון, הראה לנו את האב, וזה יספיק לנו." עכשיו, באותו הרגע, מה השיב ישוע אדוננו לפיליפוס? ישוע אדוננו אמר לפיליפוס: "אני שוהה במחיצתכם מזה זמן כה רב, ואתה עדיין לא מכיר אותי, פיליפוס? מי שרואה אותי ראה את האב, אז איך ייתכן שאתה אומר 'הראה לנו את האב'? האם אינך מאמין שאני באב והאב בי? לא מעצמי אני אומר לכם את הדברים שאני אומר; האב השוכן בי הוא זה שעושה את מעשיו. האמינו לי שאני באב והאב בי. אם לא, האמינו בי משום המעשים עצמם" (יוחנן י"ד 9-11). כאן, ישוע אדוננו אמר בבירור רב: "הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב". כפי שתוכלו לראות, ישוע אדוננו הוא הופעתו של אלוהים עצמו. ישוע אדוננו לא אמר כאן שיש לו מערכת יחסים של אב-בן עם אלוהים. הוא אמר רק את זאת: "אני באב, והאב בי". "אני והאב אחד אנחנו" (יוחנן י' 30). על פי דברי ישוע אדוננו, האם לא נוכל לאשר שישוע אדוננו הוא אלוהים עצמו, שקיים רק אלוהים אחד ושלא ניתן לדבר על "יחסי אב-בן"?

יש כאלו שישאלו, אם ישוע אדוננו הוא אלוהים עצמו, מדוע כאשר ישוע אדוננו מתפלל, הוא עדיין מתפלל לאלוהים האב? זה באמת מסתורי, מדוע ישוע אדוננו קורא בתפילותיו לאלוהים שבשמיים 'אבי'. כשאלוהים מתגלם כבשר ודם, רוח האלוהים חבויה בגוף הגשמי. הגוף הגשמי עצמו אינו מודע לנוכחותה של רוח הקודש, בדיוק כפי שאיננו מסוגלים להרגיש את הרוח שבקרבנו. יותר מזה, רוח האלוהים אינה עושה שום דבר על-טבעי בתוך גופו. לכן, למרות שישוע אדוננו היה אלוהים בהתגלמותו, אלמלא דיברה רוח הקודש והעידה על אלוהים עצמו, ישוע אדוננו לא היה יכול לדעת שהוא התגלמותו של אלוהים. לכן נכתב בכתבי הקודש: "אך את היום ההוא ואת השעה ההיא איש לא יודע... לא הבן, אלא האב" (מרקוס י"ג 32). לפני שישוע אדוננו מילא את כהונתו, הוא חי כבן אנוש רגיל. הוא באמת לא ידע שהוא התגלמותו של אלוהים, מכיוון שרוח האלוהים שבגופו לא פעלה בצורה על-טבעית. הוא עבד במסגרת המגבלות הרגילות, בדיוק כמו כל אדם אחר. לכן, מטבע הדברים, יש לצפות שישוע אדוננו יתפלל אל אבינו שבשמיים. במילים אחרות, מתוך אנושיותו הרגילה, ישוע אדוננו התפלל אל רוח האלוהים. זה הגיוני לגמרי. כאשר ישוע אדוננו מילא רשמית את כהונתו, רוח הקודש החלה לדבר ולהכריז הכרזות. היא העידה על כך שהוא אלוהים בהתגלמותו. רק בנקודה זו הבין ישוע אדוננו מהי זהותו האמיתית, ושהוא הגיע כדי לעשות את עבודת הגאולה. אך כאשר הוא עמד בפני ההיצלבות, הוא עדיין התפלל לאלוהים האב. הדבר מראה שמהותו של המשיח היא הישמעות מוחלטת לאלוהים.

בואו נקרא עוד שני קטעים מדברי האל הכול יכול כדי להטיב להבין את הנושא. האל הכול יכול אומר, "כשישוע קרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' בתפילותיו, הדבר נעשה רק מנקודת מבטו של אדם ברוא, רק מפני שרוח האל עטתה דמות של בשר רגיל ומפני שהייתה לה מעטפת חיצונית של יציר נברא. גם אם הייתה בתוכו רוח האל, מראהו החיצוני היה עדיין מראה של אדם רגיל. במילים אחרות, הוא הפך ל'בר האנוש' שעליו דיברו כל בני האדם, כולל ישוע עצמו. מכיוון שהוא נקרא 'בר אנוש', הוא אדם (גבר או אישה, בכל מקרה בעל מעטפת חיצונית של בן אנוש) שנולד למשפחה רגילה של בני אדם רגילים. לפיכך, העובדה שישוע קרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' זהה לאופן שבו אתם קראתם לו 'אבינו' בהתחלה. הוא עשה זאת מנקודת מבט של אדם ברוא. האם אתם זוכרים עדיין את תפילת האדון שישוע לימד אתכם לשנן? 'אבינו שבשמיים...' הוא ביקש מכל בני האדם לקרוא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבינו'. ומכיוון שגם הוא קרא לו אב, הוא עשה זאת מנקודת המבט של אדם שנמצא בעמדה שווה לכולכם. מכיוון שקראתם לאלוהים שבשמיים בשם 'אבינו', הדבר מראה שישוע סבר שהוא בעמדה זהה לשלכם, ושהוא אדם על פני האדמה שאלוהים בחר בו (כלומר בן האל). אם אתם קוראים לאלוהים 'אבינו', האין זה מפני שאתם יצירים נבראים? תהיה סמכותו של ישוע על פני האדמה גדולה ככל שתהיה, לפני הצליבה הוא היה רק בר אנוש הנתון לשליטתה של רוח הקודש (כלומר אלוהים), ואחד מהברואים על פני האדמה, משום שהוא טרם השלים את עבודתו. לפיכך, העובדה שקרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' נבעה רק מצניעותו וצייתנותו. אולם פנייתו לאלוהים כך (כלומר לרוח שבשמיים) לא מוכיחה שהוא בנה של רוח האל שבשמיים, אלא רק שנקודת מבטו שונה ולא שהוא דמות שונה. קיומן של דמויות שונות היא תפיסה שגויה! לפני צליבתו, ישוע היה בר אנוש הכפוף למגבלות הבשר והדם, ולא הייתה לו סמכותה המלאה של הרוח. זו הסיבה לכך שהוא יכול היה לחפש את רצונו של אלוהים האב רק מנקודת מבטו של יציר נברא. כפי שהתפלל שלוש פעמים בגת שמנים: 'לא כרצוני, כי אם כרצונך.' לפני שהוא נצלב, הוא היה רק מלך היהודים. הוא היה המשיח, בר האנוש, ולא גוף של כבוד. לכן, מנקודת מבט של יציר נברא, הוא קרא לאלוהים 'אבי'" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האם השילוש הקדוש קיים?).

"בכל זאת, יש כאלה שאומרים, 'אלוהים אמר במפורש שישוע הוא בנו האהוב, הלא כן?' ישוע הוא בנו האהוב של אלוהים, שממנו הוא רווה נחת – אלוהים עצמו בהחלט אמר את הדברים האלה. אלוהים הוא זה שנשא עדות על עצמו, אלא שהוא עשה זאת מנקודת מבט שונה, זו של הרוח שבשמיים הנושאת עדות על התגלמותה שלה. ישוע הוא התגלמותו של אלוהים ולא בנו שבשמיים. האם אתם מבינים? האם דברי ישוע, 'אני באב, והאב בי' מצביעים על כך שהם רוח אחת? משום ההתגלמות הם הופרדו בין השמיים והארץ, הלא כן? למעשה, הם עדיין אחד. יהיה אשר יהיה, זהו פשוט אלוהים שנושא עדות על עצמו. משום התחלפות העידנים, לשינוי בדרישות העבודה ולשלבים השונים בתוכנית הניהול שלו, השם שבו האדם מכנה אותו משתנה גם הוא. כשהוא בא כדי לבצע את השלב הראשון בעבודה, אפשר היה לקרוא לו רק בשם יהוה, רועה בני ישראל. בשלב השני, אפשר היה לקרוא לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם רק בשמות אדון ומשיח. אולם בעת ההיא, הרוח שבשמיים ציינה רק שהוא בנו האהוב של אלוהים ולא הזכירה את היותו בנו היחיד של אלוהים. הדבר פשוט לא קרה. איך ייתכן שיהיה לאלוהים בן יחיד? אם כך היה, אלוהים היה הופך לאדם, הלא כן? מכיוון שהוא היה ההתגלמות, הוא כונה בנו האהוב של אלוהים, ומתוך כך בא הקשר בין אב ובן. הסיבה לכך הייתה רק ההפרדה בין השמיים והארץ. ישוע התפלל מנקודת המבט של בשר ודם. מכיוון שהוא עטה בשר ודם של אנושיות רגילה, הוא דיבר מנקודת המבט של בשר ודם כשהוא אמר: 'המעטפת החיצונית שלי היא זו של יציר נברא. מכיוון שעטיתי בשר ודם כדי לרדת אל הארץ, אני רחוק כעת מאוד מהשמיים.' לכן, הוא יכול היה להתפלל לאלוהים האב רק מנקודת המבט של בשר ודם. זו הייתה חובתו, וזה היה דבר שרוח האל בהתגלמותה כבשר ודם מוכרחה להיות מצוידת בו. אי-אפשר לומר שהוא לא אלוהים רק מפני שהוא מתפלל לאב מנקודת המבט של בשר ודם. על אף שהוא מכונה בנו האהוב של אלוהים, הוא עדיין אלוהים עצמו, מפני שהוא אינו אלא התגלמות הרוח, ומהותו היא עדיין הרוח" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האם השילוש הקדוש קיים?).

האל הכול יכול אמר את הדברים בצורה כל כך ברורה. כשישוע אדוננו עבד בקרב בני האדם, הייתה זו למעשה רוח האלוהים, העוטה בשר ודם כאדם, שעבדה והופיעה בפני בני האדם. אין זה משנה כיצד ישוע אדוננו הביע את דבריו או התפלל לאלוהים האב, מהותו הייתה אלוהיות, לא אנושיות. אלוהים הוא רוח. בני אדם אינם יכולים לראותו. כאשר אלוהים עוטה בשר ודם, האדם רואה רק את הגוף הגשמי. הוא אינו יכול לראות את רוח האלוהים. אילו רוח הקודש העידה ישירות על כך שישוע בהתגלמותו הוא אלוהים, בני האדם לא היו מקבלים זאת. מכיוון שבאותם ימים איש לא ידע אפילו מה משמעות העובדה שאלוהים מתגלם כבשר ודם. הם פשוט באו במגע עם אלוהים בהתגלמותו והבינו מעט מאוד. הם מעולם לא העלו על דעתם שאותו בר אנוש רגיל יכול להיות התגלמותה של רוח האלוהים. כלומר, הופעתו של אלוהים כבשר ודם. למרות שישוע אדוננו השמיע רבים מדבריו במהלך עבודתו, העניק לבני האדם את הדרך: "חִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם", וחולל ניסים רבים שחשפו בשלמות את סמכותו ועוצמתו של אלוהים בני האדם לא הבינו מתוך דבריו ועבודתו של ישוע אדוננו, שישוע אדוננו היה אלוהים בעצמו, כלומר, הופעתו של אלוהים. אז כיצד הבינו בני האדם את ישוע אדוננו בזמנו? היו שאמרו שהוא יוחנן המטביל. אחרים אמרו שהוא אליהו הנביא. היו אף אנשים שקראו לו האדון. לכן אלוהים פשוט עבד לפי שיעור קומתם של אנשי התקופה. הוא לא הקשה עליהם. רוח הקודש יכלה רק להעיד במסגרת הבנתם של אנשי התקופה, ולכן אלוהים קרא לישוע אדוננו 'בנו האהוב של אלוהים', ואפשר באופן זמני לבני האדם לחשוב על ישוע אדוננו כעל בן האלוהים. כך תאמו הדברים טוב יותר את תפיסותיהם של בני האדם, והיה להם קל יותר לקבל זאת, מכיוון שבאותם ימים ישוע אדוננו עשה רק את עבודת הגאולה. ללא קשר לאופן שבו קראו בני האדם לישוע אדוננו, הדבר החשוב היה שהם קיבלו את העובדה שישוע אדוננו היה המושיע ומחל על חטאיהם, ושבעקבות כך הם נעשו ראויים ליהנות מחסדו של אלוהים. אם כן, רוח האלוהים העידה על ישוע אדוננו בצורה הזאת, מכיוון שהדבר הלם יותר את שיעור קומתם של אנשי התקופה. בכך התגשמו במלואם דברי ישוע אדוננו: "יש לי עוד דברים רבים להגיד לכם, אך אתם לא יכולים לשאת אותם כעת. ואולם לאחר שהוא, שהוא רוח האמת, יבוא, הוא ידריך אתכם אל האמת כולה, משום שהוא לא ידבר מעצמו, אלא יגיד את מה שהוא ישמע, והוא יראה לכם את הבאות" (יוחנן ט"ז 12-13).

למרות שאיננו יכולים לראות את רוח האלוהים, כאשר רוח האלוהים עוטה בשר ודם, טבעו של אלוהים, כל מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, כול-יכולתו וחוכמתו באים לידי ביטוי באמצעות בשרו. לאור דבריו ועבודתו של ישוע המשיח, ולאור הטבע שהוא מבטא, אנו יכולים להיות סמוכים וגמורים שישוע אדוננו הוא אלוהים עצמו. דבריו ועבודתו של ישוע אדוננו מלאי סמכות ועוצמה. מה שהוא אומר מתגשם, מה שהוא דורש מתממש. מיד כאשר הוא מדבר, דבריו הופכים למציאות. בדיוק כפי שדי היה במילה אחת מישוע אדוננו כדי למחול לבני האדם על חטאיהם ולעורר את המתים לתחייה, ומילה אחת הרגיעה את הרוח והים וכן הלאה. מדבריו ועבודתו של ישוע אדוננו, האיננו יכולים לראות את סמכותו ועוצמתו של אלוהים המושלות בכל הדברים? האם לא חזינו בכול-יכולתו של אלוהים, בחוכמתו ובמפעליו הפלאיים? ישוע אדוננו דיבר על הדרך בדבריו: "חִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם". הוא פתח את עידן החסד וחתם את עידן החוק. הוא הביע את טבעו הרחום והאוהב של אלוהים והשלים את עבודת גאולתה של האנושות. ישוע אדוננו עשה את עבודתו של אלוהים בעצמו. דבריו ועבודתו של ישוע אדוננו הם הביטוי הישיר של רוח האלוהים. האין זו הוכחה שרוח האלוהים באה בהתגלמותה כבשר ודם כדי לדבר אל בני האדם, לעבוד עבורם ולהופיע בפניהם? האם ייתכן שללא קשר לאופן העבודה של רוח האלוהים כבשר ודם ולדבריה, אנו איננו מסוגלים לזהות בה את אלוהים? האם הקליפה החיצונית הזאת, הגוף הגשמי, מסוגלת באמת למנוע מאתנו לזהות את מהותו האלוהית של המשיח? האם ייתכן שכאשר רוח האלוהים עוטה בשר ודם כדי לדבר ולעשות עבודה, אין זה משנה עד כמה נתנסה בכך, עדיין לא נהיה מסוגלים לזהות את הופעתו ועבודתו של אלוהים? אם כך הם פני הדברים, אז לדעתי אנחנו די סתומים. באיזו דרך אחרת נוכל לזכות בשבחיו של אלוהים?

– 'שאלות ותשובות קלאסיות על בשורת המלכות קטעים נבחרים'