אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

מה ההבדל בין חיי הכנסייה בעידן החסד וחיי הכנסייה בעידן המלכות?

5

3. מה ההבדל בין חיי הכנסייה בעידן החסד וחיי הכנסייה בעידן המלכות?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"ויהי באכלם, ויקח ישוע את הלחם, ויברך, ויפרס, ויתן לתלמידים, ויאמר קחו ואכלו זה הוא גופי. ויקח את הכוס, ויברך, ויתן להם, ויאמר שתו ממנה כלכם; כי זה הוא דמי, דם הברית החדשה, הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים" (מתי כ"ו 26-28).

"ואבא אל המלאך ואמר אליו, תנה לי את-הספר. ויאמר אלי, קח ואכל אתו, והוא ימר בבטנך ובפיך יהיה מתוק כדבש" (חזון יוחנן י 9).

דברי אלוהים רלוונטיים:

כשאלוהים חזר לרקיע השלישי בעידן החסד, עבודתו של אלוהים לגאול את האנושות כולה למעשה עברה למערכה האחרונה שלה. כל מי שנשאר על פני האדמה היו הצלב שישוע נשא, הפשתן שישוע נעטף בו וכתר הקוצים וגלימת השני שאלוהים עטה (אלה היו האמצעים שהיהודים השתמשו בהם כדי ללעוג לו). כלומר עבודת הצליבה של ישוע גרמה למהומה למשך זמן ומה, ואז היא שככה. מאותו רגע ואילך, תלמידיו של ישוע החלו לקדם את עבודתו, לרעות את הכנסיות בכל מקום ולהשקות אותן. תוכן עבודתם היה זה: לגרום לכל בני האדם להכות על חטא, להודות בחטאיהם ולהיטבל. כל התלמידים הפיצו את סוד צליבתו של ישוע ואת מה שבאמת קרה. כולם לא יכלו שלא להשתטח ארצה בפני ישוע ולהודות בחטאיהם, ויתרה מזאת, התלמידים הפיצו את דברי ישוע ואת החוקים והדיברות שהוא ייסד בכל מקום. מאותו שלב החלה בניית הכנסיות בעידן החסד. …עבודה כזו והדברים האלה המשיכו עד עצם היום הזה, וזו הסיבה לכך שמה שעדיין משותף בכנסיות הדתיות של היום הוא עדיין זהה, ולא השתנה כלל.

מתוך 'עבודה והיווכחות (6)' ב'הדבר מופיע בבשר'

כול העבודה שנעשית על ידי אדם היא מילוי חובתו כנברא והיא נעשית כשרוח הקודש מעוררת בו השראה או הופכת אותו לנאור. ההנחיה שמספקים אנשים כאלה נוגעת לשאלה כיצד לנהוג בחיי היום יום של האדם וכיצד על האדם לפעול בהרמוניה עם רצון אלוהים. …

מתוך 'מסתורין ההתגלמות (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'

הדברים שאתם מדברים עליהם הם מיושנים! זו עלייה לכס המלכות או הכנת שיעור הקומה לקראת המלכה למלך, התכחשות לעצמי או הכנעת הגוף, סבלנות או למידת לקחים מכול הדברים, ענווה או אהבה. האם אינכם שרים כך את אותו שיר ישן? זהו רק מקרה שבו מכנים את אותו הדבר בשם שונה! כיסוי ראש ובציעת לחם או הנחת ידיים ותפילה, וריפוי חולים וגירוש שדים. האם יכולה להיות עבודה חדשה כלשהי? האם יכול להיות סיכוי כלשהו להתפתחות?

מתוך 'בנוגע לתארים וזהות' ב'הדבר מופיע בבשר'

למשל, כמרים ומנהיגים בעולם הדתי נשענים על כישרונותיהם ותפקידיהם בביצוע עבודתם. בן אדם שיצעדו בעקבותיהם במשך זמן רב יידבקו בכישרונותיהם ויושפעו ממהותם במידה מסוימת. הם מתמקדים בכישרונות, ביכולות ובידע של בני אדם והם קשובים לדברים על-טבעיים מסוימים ולדוקטרינות עמוקות רבות שאינן מציאותיות (הדוקטרינות המעמיקות האלה כמובן אינן ניתנות להשגה). הם לא מתמקדים בשינויים בטבעם של בני האדם, אלא באימון בני האדם להטיף ולעבוד, ובשיפור הידע של בני האדם והדוקטרינות הדתיות העשירות שלהם. הם לא מתמקדים במידה שבה משתנה טבעם של בני האדם, או במידה שבה בני האדם מבינים את האמת. הם לא עוסקים במהותם של בני האדם, וקל וחומר שהם לא מנסים להכיר את המצבים הרגילים והחריגים של בני האדם. הם לא סותרים את תפיסותיהם של בני האדם או חושפים אותן, וקל וחומר שהם לא מתקנים את פגמיהם או את שחיתותם. רוב בני האדם הצועדים בעקבותיהם משרתים בשימוש בכישרונותיהם הטבעיים, ומה שהם מבטאים הוא ידע ואמת דתית מעורפלת שאין להם נגיעה למציאות ולא מסוגלים להעניק חיים לבני אדם.

מתוך 'עבודת האל ועבודת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

בכל פעם שבני אדם דתיים כאלה מתכנסים יחדיו, הם שואלים, "אחות, איך את מרגישים בימים אלה?" היא עונה, "אני מרגישה מחויבת לאלוהים ושאני לא מסוגלת למלא את רצון לבו." אחות אחרת אומרת, "גם אני מחויבת לאלוהים ולא מסוגלת לְרַצות אותו." המשפטים והדברים הספורים האלה מבטאים לבדם את הדברים הזדוניים שבעומק לבם. המילים האלה הן המילים המתועבות ביותר והן מעוררות סלידה עד מאוד. אופיים של בני אדם כאלה מתנגד לאלוהים. בני האדם שמתמקדים במציאות מתקשרים את כל מה שבלבם ופותחים את לבם כשהם מתקשרים. הם לא נוקטים שום מעשה מזויף או גינונים ונימוסים ריקים מתוכן. הם תמיד ישירים ולעולם לא מצייתים לאף כלל ארצי. אלה הם בני האדם שנוטים לגלם דברים כלפי חוץ, אפילו כשהם חסרי היגיון. כשאדם אחר שר, אדם כזה מתחיל לרקוד, אפילו מבלי לשים לב שהאורז כבר נשרף בסיר. בני אדם כאלה הם לא יראי שמיים או נכבדים, והם יותר מדי קלי דעת. כל אלה הן דוגמאות להיעדר מציאות! חלקם נאספים כדי לשתף עניינים של חיים ברוח, ועל אף שהם לא מדברים על מחויבות לאלוהים, הם שומרים על אהבה אמיתית כלפיו בלבם. מחויבותכם לאלוהים לא קשורה לבני אדם אחרים. אתם מחויבים לאלוהים ולא לאדם. אם כן, בשביל מה אתם מדברים ללא-הרף עם הזולת? עליכם לייחס חשיבות להיווכחות במציאות, ולא לקנאות או מראית עין חיצוניות.

מתוך 'האמונה באלוהים צריכה להתמקד במציאות ולא בטקסים דתיים' ב'הדבר מופיע בבשר'