בשנת 2012, כשעבדתי בטייוואן, קיבלתי את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. מאוחר יותר גיליתי שאני אחד מהאנשים הראשונים בפיליפינים שקיבל אותה. התרגשתי מאוד והרגשתי שאני מבורך. אחרי שחזרתי לפיליפינים ב-2014, התחלתי להטיף את בשורת המלכות של האל הכול יכול בארצי. תוך זמן קצר, פיליפינים רבים קיבלו את עבודת האל באחרית הימים. שמחתי מאוד והייתי גאה בכך שיכולתי למלא את חובתי להטיף את הבשורה. חשבתי שהטפה של הבשורה ונשיאת עדות לאלוהים הן חובה מיוחדת, שאף אחד אחר לא יכול היה למלא, כי אנשים צריכים להבין מידה מסוימת של אמת כדי למלא את החובה הזו. בדרך כלל, כשנפגשתי עם האחים והאחיות שלי, הם קינאו בי על כך שהייתי בין הפיליפינים הראשונים שקיבלו את עבודת האל. הם חשבו שאני בר מזל, והעריצו אותי כי יכולתי להטיף את הבשורה ולהעיד על אלוהים. כשראיתי כמה הם קינאו בי והעריצו אותי, הייתה לי תמיד תחושה של עליונות, והרגשתי שמגיעה לי חובה חשובה, כמו הטפה של הבשורה.

יום אחד שמעתי שהאח שאחראי על עבודות הכנסייה היומיומיות ועל ההסעות היה צריך לחדש את רישיון הנהיגה שלו, ובינתיים לא היה יכול לנהוג. המנהיג שלנו ידע שאני נוהג ושאל אם אוכל לקחת עליי באופן זמני את החובה של האח ההוא, להסיע ולקנות דברים עבור הכנסייה, ולטפל בעניינים השוטפים. באותו רגע הייתי מודאג ומיוסר. חשבתי, "למה פתאום אתה רוצה שאני אנהג? אם אהפוך לנהג, מה האחים והאחיות שלי יחשבו עליי?" חשבתי שהטפה של הבשורה ונשיאת עדות לאלוהים הן חובה חשובה, כזו שיכולה לקרב אל אלוהים אנשים רבים שמייחלים להופעתו, אבל נהיגה היא רק עבודה יומיומית, שגרתית, כזו שהיא בסופו של דבר רק מטלה שלא יכולה בכלל לשאת עדות על אלוהים או לגרום לאחרים להעריץ אותי. כל אחד יכול לבצע מטלה פשוטה, אבל לא כל אחד יכול להטיף את הבשורה ולשאת עדות על אלוהים. הרגשתי מאוכזב מאוד מכך שהעמידו אותי במצב כזה. הרגשתי שחובת הנהיגה לא הייתה מתאימה בשבילי. לא יכולתי להבין איך דבר כזה קורה לי, והייתי מודאג שמא המנהיג יכריח אותי להמשיך לבצע את החובה הזו. היו לי הרבה מאוד מחשבות שליליות, לא יכולתי למלא את החובה הזו בצייתנות, ואפילו לא רציתי שהאחים והאחיות שלי יידעו שהחובות שלי השתנו. למחרת, כמה אחים ואחיות בירכו אותי לשלום ואמרו, "שמענו שאתה ממלא חובות נהיגה עכשיו." כששמעתי אותם אומרים את זה התביישתי והייתי מדוכא מאוד. לא הייתי מעוניין בכלל בחובה הזו. חשבתי שאני צריך להטיף את הבשורה, דבר שיכול ליצור לי מוניטין טוב. לא רציתי שהאחים והאחיות שלי יזלזלו בי. הרגשתי שנעשה לי עוול ושאני מרדן, והייתי מלא במחשבות שליליות, אבל כלפי חוץ העמדתי פנים שלא אכפת לי. לא רציתי שהם יראו את החולשה שלי ויזלזלו בי, אז עניתי להם במילים האלה: "אלה הם ההסדרים של אלוהים, ואני אסיר תודה לו עליהם." כשאמרתי את זה הבנתי, שאף על פי שהכרתי את הביטוי "אלוהים ריבון על כל הדברים," כשאלוהים יצר סביבה בפועל, לא באמת הודיתי בריבונות שלו. אחד בפה ואחד בלב. כלפי חוץ הייתי צייתן, אבל לא באמת רציתי לקבל את הסביבה שאלוהים יצר או לציית לה. לא יכולתי אלא לחשוב: "למה אני חווה פתאום את כל זה? האם המנהיג שגה בכך שקבע שאני אבצע עבודת נהיגה? החובה הזו לא מתאימה לי בכלל. אני צריך להטיף את הבשורה, איך אני יכול להיות נהג?" הרגשתי מאוד שלילי. חשבתי שהסיבה חייבת להיות שהוא חשב שאני לא מתאים להטפת הבשורה, אז הוא הפך אותי לנהג. כיוון שהרגשתי שנהיגה מצריכה רק את הידיים שלי, לא מחייבת היווכחות בחיים או חיפוש של עקרונות אמת, והיא רק עבודה פיזית, פשוט נסעתי והבאתי דברים לכנסייה כמו שאמרו לי. לאחר זמן מה, לא השגתי היווכחות בחיים, העניין נמאס עליי, וחובת הנהיגה הפכה ליותר ויותר מעיקה עבורי.

יום אחד, אח שפעם הטיף יחד איתי את הבשורה קרא לי ואמר, "אח, איך אתה מסתדר בזמן האחרון? התרגלת לחובה החדשה שלך? יש איזה מקום שאנחנו רוצים להגיע אליו. מתי יהיה לך זמן להסיע אותנו?" כששמעתי את זה נעשיתי ממש עצוב ונבוך. חשבתי, "אולי, מבחינת האח שלי, אני רק נהג בלי שום מעמד. אין ספק שהוא מזלזל בי." הרגשתי ממש אומלל ושלילי, ולא הייתה לי שום מוטיבציה למילוי החובות שלי. לא רציתי לקרוא את דברי האל או להשתתף בפגישות, ולעתים קרובות תהיתי מה אחיי ואחיותיי חושבים עליי. במשך הזמן הזה, אף על פי שמילאתי את חובתי ולא הפגנתי שום חוסר ציות, בפנים הייתי בסערת רגשות, ולא יכולתי לקבל את החובה הזאת. אף על פי שידעתי, בתיאוריה, שלא משנה מה יקרה עליי למלא את חובותיי כיציר נברא, לא יכולתי להיחלץ מהמצב השלילי והפסיבי שלי. לאט לאט הפסקתי להרגיש את עבודתה של רוח הקודש, והחובה שלי נראתה לי כמו עבודה סתם, להחתים שעון בכניסה, ביציאה, ולחכות שהיום יעבור. הלב שלי היה מלא באפלה ובאומללות, לא הייתה לי שום נאורות של רוח הקודש בפגישות, ותמיד הרגשתי ריקנות. התפללתי לאלוהים, "אלוהים, אני יודע שהמצב שלי לא בסדר, אבל כשאני מסיע ומעביר דברים, עדיין אכפת לי מה האחים והאחיות שלי חושבים עליי. אנא הנחה אותי כדי שאוכל לציית ולקבל את החובה הזו."

לאחר מכן קראתי כמה מדברי האל: האל הכול יכול אומר, "מהו ציות אמיתי? בכל פעם שאלוהים עושה דבר מה שמתנהל לפי רצונך ומאפשר לך להתבלט, להבריק ולזכות בכבוד מסוים ואתה חש שהכול כראוי ולשביעות רצונך והורשית להתבלט, אתה חש תהילה רבה ואתה אומר 'תודה לאל' ומוכן לציית לתזמור ולהסדרים של אלוהים. אולם בכל פעם שאתה נשלח למקום שאין מבחינים בו, שבו אינך יכול להתבלט לעולם ושבו איש לעולם לא יכיר בך, אתה חדל להיות מאושר ומתקשה לציית... בדרך כלל קל לציית כשהתנאים לטובתך. אם אתה מסוגל לציית גם בנסיבות קשות – נסיבות שבהן הדברים אינם מתנהלים לפי רצונך ורגשותיך נפגעים, נסיבות שמחלישות אותך, שגורמות לך סבל גופני ופוגעות בשמך הטוב, כאלו שבהן יהירותך וגאוותך אינן באות על סיפוקן, נסיבות שגורמות לך סבל פסיכולוגי – הרי שבאמת ובתמים התבגרת" (שיתוף האל). דברי האל חשפו את השחיתות בלבי. נזכרתי איך, כשקיבלתי את עבודת האל באחרית הימים, התפללתי לאלוהים ואמרתי, "לא משנה איזו סביבה אלוהים יארגן, או אם איתקל בקשיים או אחווה ניסיונות קשים, אני אקבל ואציית. לא משנה מה יקרה, אני אלך בעקבות אלוהים." אבל עכשיו הגיעה סביבה אמיתית ואני לא יכולתי לציית לה. פתאום הבנתי שהציות שלי לריבונות ולהסדרים של אלוהים היה רק מס שפתיים. בהתחלה, כשהכנסייה ארגנה לי את העבודה של הטפת הבשורה, האמנתי שדרוש מישהו מיוחד כדי לבצע את החובה הזו, והעובדה שקיבלתי חובה חשובה כזו הציגה אותי באור חיובי. האחים והאחיות שלי גם החמיאו לי והעריכו אותי. אהבתי מאוד את החובה שלי, אז הייתי נלהב והשקעתי בה המון עבודה. אבל כשהמנהיג ארגן לי עבודת נהיגה, הרגשתי שאני הופך מיד מאדם שכולם מעריכים מאוד לנהג שלאף אחד לא אכפת ממנו. וזה היה מאוד מבייש. בנוסף, חשבתי שנהיגה היא לא כזו חשובה, ואף אחד לא נושא עיניו אליה. אם הייתי ממלא את החובה בזו, האחים והאחיות שלי לא היו מעריכים אותי כמו פעם, אז בעומק לבי לא יכולתי לקבל את החובה הזו, לא יכולתי לציית לריבונות ולהסדרים של אלוהים, ואפילו חשבתי שהסידורים של המנהיג שלי היו שגויים. לקחתי יותר מדי ברצינות את הכבוד ואת המעמד שלי, הייתי בררן והתייחסתי לחובות שלי בהתאם להעדפותיי. רציתי חובה שבה אוכל להראות את פניי ושיעריכו אותי, לא הייתי מעוניין בחובה לא בולטת, שקופה. כשהחובה שאורגנה עבורי לא גרמה לאחרים להעריך אותי, הלב שלי התמלא התנגדות ותלונות. כלפי חוץ לא הפגנתי התנגדות, אבל בפנים לא יכולתי להביא את עצמי לציית, וזה גרם לי לאבד את עבודת רוח הקודש ולחיות באפלה. מדברי האל הבנתי שאם אני רוצה לציית בכנות לאלוהים ולהשיג שיעור קומה אמיתי, עליי לציית להסדריו של אלוהים, לא רק כשהסביבה מתאימה לי, אלא, עוד יותר חשוב, לציית כשהיא לא מתאימה לי. אפילו אם איבדתי את כבודי או אם אחיי ואחיותיי לא העריכו אותי, היה עליי לקבל ולציית.

מאוחר יותר, בפגישה, שיתפתי בפתיחות על מצבי, ואחיי ואחיותיי שלחו לי קטע מדברי האל שעזר לי להבין את שורש המרדנות שלי. האל הכול יכול אומר, "במה משתמש השטן כדי להשאיר את האדם תחת שליטתו? (פרסום ורווח.) אם כן, השטן משתמש בפרסום ורווח כדי לשלוט במחשבות האדם עד שבני האדם יכולים לחשוב אך ורק על פרסום ורווח. בני האדם נלחמים על פרסום ורווח, חווים מצוקות למען הפרסום והרווח, מושפלים למען הפרסום והרווח, והם יקבלו כל החלטה וקביעה למען פרסום ורווח וגם כדי לזכות בהם. כך השטן כובל את בני האדם בשלשלאות בלתי נראות ואין להם הכוח או האומץ להשליכן מעליהם. הם מדשדשים הלאה בקושי רב, משום שהם נושאים בלא-יודעין את השלשלאות האלה. למען הפרסום והרווח האלה, האנושות דוחה את אלוהים ובוגדת בו, והיא נעשית מרושעת יותר ויותר. כך, בדרך זו, הפרסום והרווח של השטן מחריבים דור אחר דור. הביטו כעת במעשי השטן – האין מניעיו הזדוניים נתעבים לחלוטין? אולי כיום אתם עדיין לא יכולים לראות מבעד למניעיו הזדוניים של השטן מכיוון שאתם חושבים שאי אפשר לחיות ללא פרסום ורווח. אתם חושבים שאם בני אדם מותירים את הפרסום והרווח מאחור, הם לא יכולים עוד לראות את הדרך שלפניהם, לא יכולים עוד לראות את מטרותיהם ועתידם הופך לאפל, קודר ועגמומי. אולם, אט-אט, כולכם תכירו יום אחד בכך שהפרסום והרווח הם שלשלאות אימתניות שהשטן משתמש בהן כדי לכבול את האדם. כאשר היום ההוא יגיע, אתם תתנגדו לחלוטין לשליטת השטן ותתנגדו לחלוטין לשלשלאות שהשטן משתמש בהן כדי לכבול אתכם. כשיבוא היום שבו תרצו להשליך מעליכם את כל הדברים שהשטן הטמיע בכם, תתנתקו מהשטן כליל ותתעבו באמת את כל מה שהשטן הביא לכם. רק אז יהיו לאנושות אהבה וכמיהה אמיתיות לאלוהים" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ו'). אחרי שהרהרתי בדברי האל, הבנתי שלא יכולתי לציית לחובות שהוטלו עליי כי הרגשתי שהן פוגעות בכבוד ובמעמד שלי, ושהשטן גרם לנזק הזה. השטן משתמש בפרסום ובתהילה כדי לשלוט בליבם של בני אדם. הוא גורם לאנשים להיאבק ולהקריב הכול למען פרסום ותהילה. באופן לא מודע, פעלתי גם בחיי לפי הפילוסופיות של השטן. נזכרתי איך, כשהייתי ילד, הוריי לימדו אותי לזכות בכבוד והערצה של אחרים, אז אפילו כשהייתי צעיר האמנתי שעליי להתעלות מעל אחרים ולהיות יוצא דופן. גם החברה והתקשורת קידמו את התפיסות האלה, וראיתי איך כמה אנשים מפורסמים, עשירים ובעלי מעמד גבוה מקבלים טיפול טוב יותר מהאדם הממוצע, אז הייתי נחוש להתקדם ושכולם יעריצו אותי. אחרי שקיבלתי את עבודת האל באחרית הימים, עדיין חייתי לפי נקודות המבט האלה, מילאתי את חובותיי בלי להתמקד בחיפוש רצונו של אלוהים או ברדיפה אחרי האמת, וחשבתי בטעות שמילוי חובה חשובה כמו הטפת הבשורה היא הדרך היחידה להשיג הערצה וכבוד מאחרים. חשבתי שאף אחד לא מעריך את החובות של אלה שעובדים עם הידיים. דמיינתי שיש חובות עדיפות או גרועות יותר, ורציתי למלא את החובה, איזו שלא תהיה, שתאפשר לי לבלוט. כשהמנהיג ארגן שאנהג בהתבסס על צורכי העבודה שלנו, עמוק בלב, לא יכולתי לקבל או לציית, והרגשתי שאני מתאים להטפת הבשורה אבל לא לחובת נהיגה. דאגתי רק לתדמית ולמעמד שלי, לא חיפשתי את רצון האל ולא לקחתי בחשבון את הצרכים של עבודת הכנסייה. הייתי כל כך אנוכי ובזוי! כשרציתי להמשיך בחובה של הטפת הבשורה לא באמת התחשבתי ברצונו של אלוהים. פשוט רציתי את החובה כמקפצה, שבעזרתה אוכל להשיג את ההערכה של כולם. רציתי להשתמש בחובה שלי כדי להתפאר ולגרום לאחרים להעריך אותי על מנת להשיג פרסום ותהילה וליהנות מהכבוד שזה הביא לי. כשהמנהיג ארגן את החובה הזו בשבילי, השאיפה שלי להיות מוערך מאוד התנפצה, אז התחמקתי באופן פסיבי ואפילו לא הייתה לי אנרגיה למלא את חובתי. ראיתי כעת איך המחשבות והדעות השטניות האלה השתרשו בליבי, וכבר הפכו להיות האופי שלי. הן שלטו במה שאמרתי ובמה שעשיתי, ובהתייחסות שלי לחובותיי, וגרמו לי להתמרד נגד אלוהים ולהתנגד לו. הרדיפה שלי אחרי פרסום ותהילה גרמה לי לאבד כל היגיון. חשבתי על כך שלכמה מהאחים והאחיות היה מעמד בחברה הרגילה, ואנשים רבים שתמכו בהם, אבל אחרי שהם התחילו להאמין באלוהים וקיבלו על עצמם את החובות, הם היו מסוגלים להניח למוניטין ולמעמד שלהם ולא משנה מה הכנסייה ארגנה להם, אפילו חובות צנועות, הם היו מסוגלים לקבל ולציית. כשהשוויתי את עצמי אליהם, הרגשתי בושה. לא הייתי מאמין אמיתי באלוהים. לא היה מקום לאלוהים בליבי, או אפילו ציות בסיסי ביותר לו. עכשיו הבנתי עד כמה זה חסר בושה ובזוי לרדוף אחרי פרסום ותהילה. אם אמשיך לרדוף כך אחריהם, לעולם לא אבין את האמת, ובמוקדם או במאוחר אני אסולק.

אחרי זה קראתי כמה מדברי האל: האל הכול יכול אומר, "ההיווכחות במציאות האמת איננה עניין פשוט. המפתח הוא להתמקד בחיפוש האמת וביישום האמת בפועל. עליך לקיים את הדברים האלה בלבך בכל יום. יהיו אשר יהיו הבעיות שאיתן אתה מתמודד, אל תגן תמיד על האינטרסים שלך. במקום זאת, למד לחפש את האמת ולהרהר על עצמך. אין זה משנה אילו שחיתויות יתגלו בך, אינך יכול להניח להן לפעול בחופשיות. יהיה זה עדיף אם תוכל לזהות את המהות המושחתת שלך ולהרהר בה. אם, במצבים יומיומיים, המחשבות שלך משתהות על האופן שבו תוכל לפתור את הטבע המושחת שלך, כיצד להנהיג את האמת ומהם עקרונות האמת, אזי אתה מסוגל ללמוד להשתמש באמת כדי לפתור את הבעיות שלך בהתאם לדברי אלוהים. בעשותך כן, תשיג שינויים בטבעך וכך תיווכח בהדרגה במציאות האמת. אם ראשך מלא במחשבות על הדרך להשיג עמדה גבוהה יותר, איך להתנהג מול אחרים, איך לגרום להם להעריץ אותך, אזי אתה בנתיב הלא נכון. זה אומר שאתה עושה דברים למען השטן. אתה נותן שירות. אם ראשך מלא במחשבות איך להשתנות כך שתדמה יותר ויותר לבן אנוש, תהיה מתואם עם כוונותיו של אלוהים, תהיה מסוגל להישמע לו ולכבד אותו ותפגין איפוק ותקבל את הבדיקה של אלוהים בכל דבר שתעשה, אזי מצבך יילך וישתפר. זו המשמעות של להיות אדם שחי בפני אלוהים. ישנם שני נתיבים: האחד רק מדגיש את ההתנהגות, את הגשמת שאיפותיו, תשוקותיו, כוונותיו ותכניותיו של האדם. משמעו לחיות בפני השטן ותחת שלטונו. הנתיב האחר מדגיש כיצד יש להשביע את רצונו של אלוהים, להיווכח במציאות האמת, להישמע לאלוהים ולא להחזיק בתפיסות שגויות או במרדנות כלפיו, כך שהאדם יהיה ירא אל וימלא את חובתו היטב. זהו אדם שחי תמיד בפני אלוהים" ("רק על-ידי הנהגת האמת ניתן להחזיק באנושיות רגילה" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). אחרי שקראתי את דברי האל, הבנתי שאם ברצוני להשיג את האמת ולחמוק משחיתות, עליי להפסיק לרדוף אחרי היעד הלא-נכון. לא משנה אם יכולתי להשוויץ בחובתי או אם אחרים יעריצו אותי בזכותה, עליי לקבל את חובתי ולמלא אותה בנאמנות. אלו הם הגישה כלפי חובה וההיגיון שצריכים להיות ליצירים נבראים. אם אני ממלא את חובותיי רק כדי שאחיי ואחיותיי יכבדו אותי, זה אומר שאני עובד בשירות השטן, כי השטן גורם לאנשים לרדוף אחר פרסום, תהילה ומעמד, להתרחק מאלוהים ולבגוד באלוהים. אם לא אשנה את המטרה שלי, להשיג פרסום ותהילה, ולא אשנה את הטבע המושחת שלי, אז בסופו של דבר בטוח שאני אסולק. רדיפה אחר האמת ושינוי הטבע, קבלה של ההסדרים של אלוהים, נטישת המחשבות שלי על רדיפה אחרי פרסום ותהילה, פעולה לפי דרישות האל ומילוי של החובות שלי כמו שצריך, זו הדרך היחידה לחיות בפני אלוהים, ופעולות כאלה הן הדרך היחידה לשנות את הטבע המושחת שלי. מרגע שהבנתי את זה היה לי כיוון. ידעתי שעליי לחפש את האמת באמונתי באלוהים ובחובותיי, ונהייתי מוכן לקבל את החובות שלי. לא משנה אם אנשים זלזלו בי, היה עליי למלא את חובותיי כמיטב יכולתי.

מאוחר יותר קראתי עוד קטע מדברי האל. האל הכול יכול אומר, "כיום, כאשר אתם ממלאים חובה בבית האלוהים, בין אם היא גדולה או קטנה, בין אם היא כרוכה בעבודה פיזית או בשימוש במוחכם, בין אם היא נעשית מחוץ לכנסייה או בתוכה, החובה שאתם ממלאים אינה מקרית. זו לא הבחירה שלך. אלוהים מכוון זאת. רק בגלל התפקיד שאלוהים מטיל עליך אתה מתרגש ויש לך תחושת שליחות ואחריות כזו והנך מסוגל למלא את החובה הזו. ישנם רבים בקרב הכופרים שהם מושכים, אינטליגנטים או כישרוניים. אבל האם אלוהים מעדיף אותם? (לא.) אלוהים מעדיף רק אתכם, את חבורת האנשים הזו. אלוהים גורם לכם לקבל על עצמכם כל סוג של תפקיד, לבצע כל סוג של חובה ואחריות בעבודת הניהול שלו, וכאשר, בסופו של דבר, תוכנית הניהול של אלוהים תגיע לסופה ותושלם, איזה תהילה וכבוד יהיו! ולכן, כאשר אנשים סובלים כיום מעט מצוקה במילוי חובתם, כשעליהם לוותר על דברים ולהשקיע עצמם, כאשר הם משלמים מחיר, כשהם מאבדים את המעמד, התהילה והעושר שלהם בעולם, זה נראה כאילו אלוהים לקח מהם את הדברים האלה – אבל הם זכו בדבר גדול וטוב יותר. במה הם זכו מאלוהים? רק כאשר אתה ממלא היטב את חובתך, כאשר אתה משלים את התפקיד שאלוהים הטיל עליך, כאשר אתה חי את כל חייך למען המשימה והתפקיד שלך ואתה חי חיים בעלי ערך – רק אז אתה אדם אמיתי! ולמה אני אומר שאתה אדם אמיתי? מכיוון שאלוהים בחר בך. הוא איפשר לך למלא את חובתו של יציר אל במסגרת הניהול שלו ולא יכולים להיות ערך או משמעות גדולים יותר לחייך" ('שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). "אם ברצונכם להיות מסוריםבכל מעשיכם כדי למלא את רצון האל, אינכם יכולים סתם למלא חובה אחת – עליכם לקבל כל תפקיד שאלוהים מטיל עליכם. בין שהתפקיד הזה יהיה לטעמכם או לא ובין שהוא יתקשר לתחומי העניין שלכם או לא או אם הוא דבר שאינכם נהנים ממנו או שמעולם לא עשיתם, ובין אם הוא דבר קשה, בכל זאת עליכם לקבל אותו ולהישמע לאלוהים. לא זו בלבד שאתם חייבים לקבל אותו, אלא שעליכם לשתף פעולה מיוזמתכם וללמוד עליו ולהשיג היווכחות. אפילו אם תסבלו ולא תוכלו לבלוט ולהצליח, אתם בכל זאת חייבים להשקיע את מסירותכם. אתם חייבים להתייחס לכך כאל החובה שעליכם למלא, ולא כעניין אישי, אלא בתור החובה שלכם. כיצד אנשים צריכים להבין את חובותיהם? כשאלוהים – הבורא – מטיל על אדם כלשהו משימה לביצוע, זה הרגע שבו נוצרת חובתו של האדם הזה. המשימות שאלוהים נותן לכם, התפקידים שאלוהים מטיל עליכם – אלה חובותיכם. כשתעסקו בביצוע המוטל עליכם ותראו בכך את יעדיכם, וכשיהיה לכם לב שאוהב את אלוהים באמת, האם תוכלו לסרב? (לא.) אין מדובר בשאלה אם תוכלו או לא תוכלו. לא כדאי לכם לסרב. עליכם לקבל את התפקיד. זה נתיב הנוהג. מהו נתיב הנוהג? (מסירות גמורה בכל.) היו מסורים בכל דבר כדי למלא את רצון האל. היכן הנקודה המרכזית כאן? היא 'בכל דבר'. המילים 'בכל דבר' לא מתייחסות בהכרח לדברים שאתם אוהבים או שאתם טובים בהם, ועל אחת כמה וכמה לא מתייחסות בהכרח לדברים שאתם מכירים. לפעמים, תצטרכו ללמוד, לפעמים אינכם מצטיינים בדבר מסוים ותצטרכו ללמוד. לפעמים תיתקלו בקשיים ותצטרכו לסבול. עם זאת, בלי קשר לטיב המשימה, כל עוד אלוהים הוא זה שנתן לכם אותה כתפקידכם, אתם חייבים לקבל אותה מידיו, להתייחס אליה כאל חובתכם, להיות מסורים לביצועה ולמלא את רצון האל: זוהי הדרך ליישם את הנוהג. אין זה משנה מה קורה לך, אתה תמיד חייב לחפש את האמת וברגע שאתה בטוח מהו הנוהג שעולה בקנה אחד עם רצון האל, עליך להנהיג אותו. רק התנהגות כזו היא הנהגת האמת ורק התנהגות כזו היא היווכחות במציאות האמת" ("רק אדם ישר יכול להיות מאושר באמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). אחרי שקראתי את דברי האל הבנתי, ששום חובה לא מוטלת עליי במקרה, ושום אדם יחיד לא מארגן אותה. הן מגיעות מהריבונות והקביעה של אלוהים. אף על פי שלא התעניינתי בחובת הנהיגה ולא אהבתי אותה, היא אורגנה עבורי בהתבסס על הצרכים של עבודת הכנסייה, כך שלא יכולתי ללכת לפי ההעדפות שלי. גם אם זה גרם לי סבל, או לכך שלא יעריצו אותי, לא הייתה לי סיבה לסרב. עליי לעשות את הדבר הנכון ולציית, כי החובה הזו מגיעה מאלוהים. אלוהים נתן לי חובה, וזה אומר שהוא הטיל עליי אחריות ומשימה, אז לא משנה כמה החובה שלי קשה, אני צריך לבצע אותה מכל הלב, למלא את חובתי כיציר נברא ולהוציא לפועל את המינוי של אלוהים. חיים בדרך זו הם משמעותיים ואינם לשווא. לפני כן, הייתי מהופנט בידי פרסום ותהילה, לא הבנתי את ריבונות האל, אז לא יכולתי להתייחס לחובתי כמו שצריך וחשבתי על חובות בתור טובות או גרועות יותר. האמת היא שאין חובה טובה או גרועה יותר בבית האל, אנחנו פשוט מבצעים פונקציות שונות. גם הטפת הבשורה וגם נהיגה במכונית הן חלקים חיוניים בעבודת הכנסייה. לא משנה איזו חובה אנחנו ממלאים בבית האל, אלוהים רוצה שנחפש היווכחות בחיים. אם הייתי ממלא את חובותיי כדי שיעריצו אותי, כדי להשיג פרסום ותהילה, לא הייתי ממלא את חובתו של יציר נברא, אלא הייתי פועל למען המטרות של עצמי. גם אם אחרים היו מעריצים אותי, אלוהים לא היה רואה זאת בחיוב. כשהמנהיג שלי ארגן לי חובה של נהג, אף על פי שלא היה לי כל מעמד בקרב האנשים וזה היה קצת מתיש, הסביבה הזו לימדה אותי לציית, עזרה לי להבין את האמת, ואפשרה לי לנטוש בהדרגה את השאיפה שלי לפרסום ותהילה. זו הייתה ישועת האל עבורי. למעשה, מרגע שחשבתי על זה, גיליתי בנסיעות לצורכי הכנסייה כל מיני דברים שקשורים לשיקולים של האינטרסים של בית האל, שכולם הצריכו חיפוש של האמת ופעולה על פי עקרונות. זו הייתה הזדמנות טובה בשבילי ליישם בפועל את האמת ולמלא את חובתי כדי להשביע את רצון האל, לא? אחרי שהבנתי את זה התפללתי לאלוהים: "אלוהים, אנא סלח לי על בורותי. אכזבתי אותך בדברים רבים. מעתה והלאה, אני אניח הכול להסדרים שלך, אקבל את ההבחנות שלך, ואבצע את חובותיי בלב מלא אהבה אליך." אחרי שהתפללתי הרגשתי שחרור, והיה לי הביטחון הדרוש למלא כהלכה את חובתי.

פעם אחת הסעתי את אחיי ואחיותיי לקנות דברים לכנסייה. הסתכלתי איך הם בחרו את הסחורה בקפדנות רבה, השוו מחירים ואיכות כדי שהאינטרסים של משפחת האל לא ייפגעו. חשבתי איך, מאז שהתחלתי לנהוג, בגלל שהשאיפה שלי שיעריצו אותי לא באה על סיפוקה, הייתה לי גישה שגויה כלפי החובה שלי. פשוט עשיתי מה שנקבע לי בכל יום, אף פעם לא חשבתי על זה ברצינות, ואף פעם לא שקלתי איך למלא את חובתי היטב. כשעשיתי קניות, רק לעתים רחוקות בדקתי איכות ומחירים. פשוט קניתי את מה שנראה מספיק טוב. כמעט אף פעם לא קניתי בתשומת לב כזו. ממש לא עשיתי את זה מכל הלב. לא רציתי להמשיך להיות נותן שירות. אחרי זה, לעומת זאת, הפסקתי לדאוג אם אחרים מעריצים אותי במילוי חובתי. במקום זה חשבתי ברצינות על חובתי ועל האינטרסים של הכנסייה, וגם הייתי זהיר ופעלתי בכובד ראש כשקניתי דברים לכנסייה. כשמילאתי את חובותיי באופן כזה, הרגשתי שלווה, וזה לא עייף אותי יותר. קיבלתי המון מהחוויה הזאת, והבנתי שאלוהים נתן לי חובה שלא מצאה חן בעיניי כדי שאהרהר ואבין שהרדיפה שלי אחרי מוניטין ומעמד היא שגויה. הוא הוביל אותי בנתיב של חיפוש האמת. כל זה היה אהבתו של אלוהים כלפיי. חוויתי את כוונותיו הטובות של אלוהים וראיתי שלא משנה איך אלוהים מארגן דברים, אפילו אם הם לא תואמים את התפיסות שלי, הם תמיד מביאים תועלת לחיים שלי. לא יכולתי להמשיך להתמרד נגד אלוהים. היה עליי להישמע לאלוהים כדי להשביע את רצונו.

זמן קצר לאחר מכן האח שלי קיבל רישיון נהיגה חדש וחזר כדי להמשיך לנהוג, והמנהיג הטיל עליי לטפל בעניינים כלליים. כשקיבלתי את החדשות האלה, חשבתי: "הפעם אסור לי לתת להעדפות שלי להכתיב את היחס לחובותיי. עליי לקבל את תזמורי האל והסדריו ולציית להם. אני יודע שזו הזדמנות נוספת שאלוהים נתן לי כדי ליישם בפועל, כדי להביא אותי לידי שלמות דרך דבריו ועבודתו, ולאפשר לי לחוות וליישם בפועל את דבריו בחובות שונות." אחרי ההתנסות הקודמת שלי, לא היו לי עוד מחשבות שליליות בחובתי החדשה, לא זלזלתי עוד בחובתי ולא חיפשתי עוד את ההערצה מצד האחרים. במקום זה מילאתי את חובתי בצורה מעשית וניסיתי להשביע את רצונו של אלוהים. קראתי כמה מדברי האל: האל הכול יכול אומר, "עבור כל הממלאים את חובתם, בין אם הבנתם את האמת היא עמוקה או שטחית, דרך הנוהג הפשוטה ביותר כדי להיווכח במציאות האמת היא לחשוב על האינטרסים של בית האל בכל דבר ולהרפות מתשוקות אנוכיות, מכוונות ומניעים אישיים, מיוקרה וממעמד. שימו את האינטרסים של בית האלוהים מעל לכול – זהו המינימום שעליכם לעשות. אם אדם הממלא את חובתו לא יכול לעשות אפילו את זה, אז איך אפשר לומר שהוא ממלא את חובתו? כך לא ממלא אדם את חובתו. עליכם לחשוב ראשית על האינטרסים של בית האל, על האינטרסים של אלוהים עצמו ועל עבודתו של אלוהים, ולהציב את האינטרסים האלה מעל הכול. רק לאחר מכן, תוכלו לחשוב על יציבות מעמדכם או על האופן שבו אתם נתפסים בעיני אחרים. האם אינכם מרגישים שהדבר נעשה קצת קל יותר כאשר אתם מחלקים אותו לשלבים האלה ומבצעים פשרות מסוימות? אם תעשו זאת למשך זמן מה, תתחילו להרגיש שלא קשה לספק את רצונו של אלוהים. בנוסף, אם תהיו מסוגלים למלא את תחומי האחריות שלכם, לבצע את המחויבויות שלכם ולמלא את חובותיכם, להניח בצד את רצונותיכם האנוכיים, להניח בצד את האינטרסים והמניעים שלכם, להתחשב ברצונו של אלוהים ולהציב את האינטרסים שלו ושל ביתו מעל הכול, לאחר שתתנסו בכך במשך זמן מה, תרגישו שזו דרך טובה לחיות. אלה הם חיים פשוטים וישרים ולא חיים של בני אדם שפלים או לא-יוצלחים – חיים צודקים ומכובדים, ולא חיים של בני אדם צרי אופקים או נבזיים. אתם תרגישו שכך אדם צריך לחיות ולפעול. בהדרגה, תפחת התשוקה בלבכם לרצות את האינטרסים שלכם" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל האירו את לבי. כשאנחנו ממלאים את חובותינו, עלינו לקבל את הבחנותיו של אלוהים, להניח לשאיפות שלנו, לתת את כל הלב שלנו בכנות, לעשות דברים לתועלת בית האל, ולעשות כמיטב יכולתנו בכל מה שנדרש מאיתנו. זהו מילוי החובה של יציר נברא. לחיות חיים ישרים ולעשות מה שאנשים אמורים לעשות. כשיישמתי בפועל באופן זה, הרגשתי מאוד איתן ונינוח. אני מאוד מאושר בחובתי עכשיו, והשגתי המון. אני יודע שאם העובדות לא היו חושפות אותי, וללא השיפוט של דבר האל, לא הייתי מזהה את השחיתות של עצמי. במטרה לטפל בשחיתות שלי, במרדנות שלי ובתפיסות השגויות שלי לגבי חיפוש, אלוהים שם אותי בסביבה שלא מצאה חן בעיניי, כך שאוכל להכיר את עצמי וכדי לגרום לי להבין איזו גישה ואילו נקודות מבט על נושא החובות עולות בקנה אחד עם רצון האל. אחרי שחוויתי את זה הבנתי גם, שהחובה שאני ממלא אורגנה על ידי אלוהים, והיא מבוססת על הצרכים שלי במונחים של היווכחות בחיים, כך שעליי לקבל אותה ולציית, לתת את כל כולי במילוי של חובותיי, לחפש את האמת תוך כדי המילוי של החובות ולהפוך לאדם שבאמת מציית לאלוהים וזוכה באישורו של אלוהים.