בינואר 2018, קיבלתי את עבודת אחרית הימים של האל הכול יכול. די מהר, ניתנה לי חובה כזמרת המובילה בסרטוני המוסיקה של המזמורים. בהתחלה, אחים ואחריות רבים הבחינו בי, אמרו שאני שרה יפה, ובכל מקום שאליו הלכתי, הכירו אותי. זה שימח אותי, בגלל שהרגשתי כאילו שאני כוכבת. כמה חודשים לאחר מכן, נבחרתי כמנהיגת כנסייה. היו מצטרפים חדשים רבים להשקות, והרבה עבודת בשורה לקדם הלאה. כדי לטפל טוב יותר בבעיותיהם של המצטרפים החדשים, צפיתי לעתים קרובות בסרטי בשורה כדי לצייד את עצמי ולהבין את האמת לגבי עבודתו של אלוהים, ובכל פעם שהיו למצטרפים תפיסות מסוימות או בעיות שהם לא הבינו, הייתי מסוגלת לשתף איתם ולפתור את בעיותיהם. בנוסף לזה תמיד אירחתי פגישות מרובות משתתפים, ואחיי ואחיותיי שיבחו אותי לעתים קרובות על האיכות וההבנה הטובות שלי. שמחתי מאוד לזכות באישור של אחיי ואחיותיי. עם זאת, לא הייתי מאוד אפקטיבית בהמשכיות של עבודת הבשורה. בכל פעם שמנהיגים בדקו את היעילות של עבודת הבשורה בכל כנסייה, הכנסייה שלי תמיד הייתה הכי גרועה. מאוחר יותר, האחות קאת׳י הועברה לכנסייה שלנו כדי להטיף את הבשורה. ראיתי שהאחות קאת׳י הסתגלה מהר לעבודתה, והייתה מסוגלת לשתף ולפתור בעיות שהיו לאחרים בחובותיהם, והיא גם שיתפה באופן פעיל כשאירחה פגישות. הייתי צריכה לשמוח שהאחות קאת׳י הייתה כל כך אחראית בחובתה, אבל מסיבות שונות שלא ידעתי מהן, לא חיבבתי אותה. בכל פעם שהאחות קאת׳י שיתפה עם האחים והאחיות, לא רציתי אפילו לראות אותה. במיוחד כששמעתי אותם אומרים שהם חושבים שהאחות קאת׳י כל כך טובה שהם רוצים לבחור בה לדיאקונית בשורה, היה לי אפילו עוד יותר לא נוח. חשבתי, "לפני שהגעת, כל האחים והאחיות שיבחו אותי על האיכות, ההבנה וההשקיה הטובות שלי, וכולם העריצו אותי, אבל עכשיו הם כולם חושבים שאת הכי טובה ומעריצים אותך. מי יעריץ אותי עכשיו?" מאותו זמן, התחלתי לקנא באחות קאת׳י, וחששתי שהיא תיקח את מקומי בליבותיהם של האחים והאחיות.

לאחר מכן, ראיתי שהאחות קאת׳י התקשרה לעתים קרובות לשאול על מצבם של המצטרפים החדשים, ורבים מהם גם פנו אליה כדי לפתור בעיות. פעם אחת, אחות שהשקיתי התקשתה בעבודת הבשורה ושאלה לדעתי. לאחר ששיתפתי איתה, היא הלכה לאחות קאת׳י. כשנודע לי שהיא הלכה לאחות קאת׳י, זה הכעיס אותי. חשבתי שהיא אולי לא תיקח את ההצעות שלי ברצינות, ותחשוב שהאחות קאת׳י יותר טובה ממני, ולא תעריץ אותי יותר. מתוך העצבות שלי, חשבתי, "מאחר שאני כל כך גרועה בעבודת הבשורה, אני צריכה להתגבר על החסרונות שלי. אז לא אהיה גרועה יותר מהאחות קאת׳י, ובעתיד, אם יהיו לאחים ולאחיות בעיות, הם יבואו אליי במקום אליה." בימים שלאחר מכן, ראיתי שהאחות קאת׳י אכלה ארוחת ערב מאוחר כל יום והייתה עסוקה בחובתה, ולפעמים עבדה במשך כל הלילה. אז ניסיתי גם אני להישאר ערה עד מאוחר למען חובתי. באופן הזה, האחים והאחיות יכלו לראות שגם אני אחראית ולא פחות טובה ממנה. מאוחר יותר, הכנסייה ערכה בחירות לדיאקון בשורה. למעשה, מכל בחינה שהיא, האחות קאת׳י הייתה הטובה ביותר לחובה הזו, אבל לא רציתי לבחור בה. חשבתי שאם יהיה לה מעמד בכנסייה, תשומת הלב של כולם תעבור בהדרגה אליה והם יחשבו שהיא יותר מוכשרת ממני, אבל מכיוון שמנהיגי כנסייה לא יכולים לבצע את כל העבודה לבד וזקוקים לדיאקונים שיעזרו להם, תהיתי אם עליי לבחור באחות קאת׳י. אם הייתי בוחרת בה, אין ספק שהאחים והאחיות היו נוהרים אליה ומשאירים אותי לבד. אבל הייתי חייבת להודות שלאחות קאת׳י הייתה איכות גבוהה מאוד, ושהיא יכלה להתמודד עם החובות של דיאקון בשורה. שקלתי את הנושא זמן רב, ובסוף החלטתי בחוסר רצון לבחור בה.

פעם אחת, הכנסייה חיפשה אח או אחות עם פיליפינית ואנגלית טובות כדי להקליט בקבוצת ה-MV. הפיליפינית והאנגלית של האחות קאת׳י היו שתיהן טובות, ובסוף, האחים והאחיות בחרו בה. הייתי מאוד מתוסכלת, וחשבתי, "הפיליפינית והאנגלית שלי גם טובות, אז למה הם בחרו בה במקום בי?" קינאתי בה מאוד, וגם הרגשתי קצת שנאה בלבי. באותו זמן, מכיוון שלאחות קאת׳י היה טבע קצת יהיר, המנהיגים שלנו בדקו כיצד היא מבצעת את חובותיה, וביקשו ממני לכתוב עליה הערכה. שמחתי מאוד, ורציתי להעלות עוד חסרונות שלה, כדי שהמנהיגים שלנו יתנו לה חובות אחרות ולא אצטרך להיות יותר בסביבתה. אבל גם ידעתי שזה שגוי לחשוב בצורה הזו ושעליי להתייחס אליה כמו שצריך. המנהיגים שלנו גם שיתפו איתנו שלמרות שלאחות קאת׳י היה טבע מושחת, היה עלינו להתייחס אליה בהגינות ובהתאם לעקרונות. אבל בלבי, רציתי שהיא תעזוב, כדי שלא אצטרך לדאוג יותר מזה שהאחים והאחיות מעריצים אותה. חשבתי, "לפני שהגעת, כל האחים והאחיות פנו אליי כדי לבקש תשובות. אבל עכשיו שאת כאן, הם תמיד פונים אלייך במקום אליי." המחשבה על כך גרמה לי לחוש פגועה ואומללה. אפילו במהלך החובות שלנו יחד, לא רציתי לראות אותה. הקנאה ממש השתלטה על הלב שלי באותו זמן.

לאחר מכן, היה עלי הרבה לחץ בהמשכיות של עבודת הכנסייה, והיו לי כמה בעיות, אבל לא יכולתי להרגיש את רצון האל, ולא ידעתי כיצד לפתור אותן. זה היה מאוד מתיש. לא יכולתי להרגיש את העבודה וההנחיה של רוח הקודש, והייתי לא יעילה בחובות שלי. לא הבנתי כלל וכלל שהמצב השלילי שלי כבר התחיל להשפיע על חובותיי, עד שראיתי את דברי האל הכול יכול האלה בפגישה, "כראשי כנסייה, יש ללמוד להשתמש באמת לא רק כדי לפתור בעיות, אלא גם כדי לגלות ולטפח אנשים ברוכי כישרון, שאותם אסור לדכא ושבהם אסור לקנא. זהו מילוי החובה הראוי לפי אמת המדיה, ומנהיגים ועובדים שפועלים כך, פועלים לפי אמת המידה. אם תצליחו ללמוד כיצד לפעול בכל הדברים על פי העקרונות, תצדיקו את האמון ששמו בכם. ישנם כאלו שתמיד חוששים שאחרים טובים מהם ונעלים מהם, שאחרים יזכו לשבחים בעוד שהם עצמם יזכו להתעלמות. הדבר גורם להם לתקוף אנשים אחרים ולמדר אותם. האין זו דוגמה לקנאה בבני אדם שיכולותיהם עולות על שלהם? האין זו התנהגות אנוכית ובזויה? איזה מין טבע הוא זה? טבע זדוני! הם חושבים רק על האינטרס שלהם, מספקים רק את רצונותיהם שלהם, לא מגלים שום התחשבות בחובותיהם של אחרים או באינטרסים של בית האל – לבני אדם כאלה יש טבע רע, ואלוהים לא אוהב אותם. אם באמת תוכלו לגלות התחשבות ברצונו של אלוהים, אזי תהיו מסוגלים להתייחס לאחרים בהגינות. אם תצדד באדם טוב ותטפח את כשירותו ואז יהיה עוד אדם כישרוני בבית האל, עבודתך תהיה קלה יותר לביצוע, הלא כן? האם בכך לא ביצעת את חובתך נאמנה? זהו מעשה טוב בפני אלוהים. אלו המצפון וההיגיון המינימליים שמנהיג צריך להיות ניחן בהם" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). לאחר שקראתי את דבר האל, הבנתי שביצעתי את חובתי עבור מוניטין ומעמד, כדי לגרום לאנשים להעריך ולהעריץ אותי. כשהאחות קאת׳י הגיעה לכנסייה, ראיתי שהיא יכולה לשתף על האמת ולפתור בעיות, וכשהאחרים פנו אליה כדי לשתף במקום אליי, פחדתי שהאחות קאת׳י תתפוס את מקומי, אז קינאתי והתחריתי בה בכל הזדמנות. רציתי להראות שהבנתי את האמת ושיכולתי לשתף ולפתור בעיות של אנשים, כדי שאחיי ואחיותיי יעריצו אותי. כשהכנסייה ביקשה לבחור דיאקון בשורה, ידעתי שהאחות קאת׳י הייתה כשירה לתפקיד הזה, אבל פחדתי שהיא תגנוב ממני את התהילה, אז לא רציתי לבחור בה, ושנאתי ותיעבתי אותה בלבי. היו לי אפילו כוונות זדוניות וניסיתי למצוא את החסרונות שלה. שמחתי כשראיתי שהיא מגלה שחיתות, ורציתי לכתוב דברים רעים בהערכה עליה כדי שישלחו אותה למקום אחר, כך שאחיי ואחיי יוכלו לראות את נקודות החוזק שלי. רק באמצעות הגילויים שבדבר האל הבנתי שקינאתי ביכולת שלה ולא יכולתי לסבול שהיא יותר טובה ממני, ושמה שחשפתי היה טבע מרושע. כלפי חוץ, ביצעתי את חובתי באופן פעיל, אבל בלבי, לא התחשבתי בעבודה של בית האל. האחות קאת׳י סייעה לעבודה של בית האל והפכה את עבודת הבשורה ליעילה יותר. למרות זאת, חשבתי רק על איך להיות יותר טובה ממנה. אלוהים בוחן את לבנו ואת גישתנו לחובות שלנו. ביצעתי את חובתי ללא יראת האל, ועניינו אותי רק רדיפה אחרי תהילה, רווח ומעמד. התנהגות שכזו מגעילה את אלוהים.

מאוחר יותר, קראתי קטע נוסף מדבר האל. "התפיסות, הדמיונות, הידע, הכוונה והתשוקות האישיים שממלאים את ראשיכם נותרים ללא שינוי מצורתם המקורית. אז אם תשמעו שבית האלוהים יטפח מגוון של כישרונות, ברגע שהדבר נוגע למעמד, תדמית או מוניטין, לבם של כולם מזנק בציפייה, וכל אחד מכם תמיד רוצה להתבלט, להיות מפורסם ולזכות להכרה. אף אחד לא מוכן לוותר, ובמקום זאת, כולם רוצים להיאבק זה בזה – אפילו שמאבק כזה הוא דבר מביך ואינו מורשה בבית האל. עם זאת, ללא מאבק, אתם עדיין לא מרוצים. כשאתם רואים מישהו מתבלט, אתם חשים קנאה ושנאה, וחשים שהדבר לא הוגן. 'מדוע שאני לא אתבלט? מדוע תמיד האדם הזה זוכה להתבלט, ותורי אף פעם לא מגיע?' אז אתם מרגישים תרעומת מסוימת. אתם מנסים להדחיק אותה, אך אינכם יכולים. אתם מתפללים לאלוהים ומרגישים יותר טוב לזמן מה, אך כאשר אתם נתקלים במצב זה שוב, אינכם מסוגלים להתגבר עליו. האין זו דוגמה לשיעור קומה בוסרי? בני אדם נופלים בפח במקרים כאלה, הלא כן? אלה כבליו של אופיו המושחת של השטן, שכובלים בני אנוש" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דבר האל חשף את מצבי. קינאתי באחותי מכיוון שהייתה לי תאווה חזקה לתהילה ולמעמד, ומכיוון שרציתי להתבלט ושיהיה לי מקום בלבבות האנשים. אני זוכרת, במכללה, שכדי לזכות בשבחים ובהערצה של אחרים, התחריתי עם חבריי לכיתה, וכל עוד הצלחנו להתבלט, לא שינה לנו אם פגענו אחד בשני. אחרי שהתחלתי להאמין באלוהים, המשכתי בהתנהגות הזו גם בבית האל. כשראיתי שהאחות קאת׳י הייתה טובה ממני, רציתי להתעלות עליה ואפילו שנאתי אותה, מכיוון שרציתי לקבל אישור מיותר אנשים וקיוויתי בשאפתנות להיות מוערכת ונערצת על ידי אנשים, מה שהראה כמה הייתי יהירה. ראיתי גם שרדפתי אחרי מוניטין ומעמד, ומשום כך לא יכולתי לבצע את חובותיי היטב, לא הבנתי את העבודה של רוח הקודש, וחשתי שהאופקים שלי נעשים צרים יותר. בדיוק כמו שחשף דבר האל, "אלה כבליו של אופיו המושחת של השטן, שכובלים בני אנוש." אני זוכרת את הנאמר בכתבי הקודש, "רְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" (משלי י"ד 30). נכון מאוד. קנאה היא ביטוי של טבע מושחת; היא יכולה לגרום לאנשים לשנוא, ואפילו לעשות דברים לא הגיוניים.

מאוחר יותר, ראיתי קטע נוסף של דבר האל שעזר לי להבין את המהות והתוצאות של רדיפת מוניטין ומעמד. האל הכול יכול אומר, "אם אתה תמיד חי לפי הבשר והדם ותמיד מספק את התשוקות האנוכיות שלך, אזי לאנשים כאלה אין מציאות של האמת. זה סימן לחוסר כבוד כלפי אלוהים. אתם אומרים, 'לא עשיתי שום דבר. איך ביישתי את אלוהים?' אין במחשבתכם דבר שאינו מרושע. אתם משתייכים לשטן. במחשבותיכם ובדעותיכם, בכוונותיכם, במטרות ובמניעים למעשיכם, וכן בהשלכות של מעשיכם – אתם מספקים את השטן מכל בחינה, אתם מושא הלעג שלו, ואתם נותנים לו שליטה עליכם. אין לכם אפילו שמץ מהעדות שצריכה להיות לכם כמשיחיים. אתם מטילים קלון על שמו של אלוהים בדרכים שונות, ואין לכם עדות אמיתית. האם אלוהים יזכור את הדברים שעשיתם? בסופו של דבר, לאיזו מסקנה אלוהים יגיע לגבי מעשיכם ולגבי החובה שאתם ממלאים? האם לא צריך לנבוע מכך דבר מסוים, הצהרה כלשהי? בכתבי הקודש, ישוע אדוננו אומר, 'רבים יאמרו לי ביום ההוא, "אדוני, אדוני, הלא ניבאנו בשמך? הלא גירשנו בשמך שדים? הלא עשינו בשמך נפלאות?" ואז אני אטען בפניהם, "מעולם לא הכרתי אתכם. סורו ממני, עושי רשע!"' (מתי ז' 22-23). מדוע ישוע אדוננו אמר זאת? מדוע אלה המרפאים את החולים ומגרשים את השדים בשם אלוהים, הנוסעים להטיף בשם אלוהים, הפכו לרשעים? מיהם הרשעים האלה? האם הם בני האדם שלא מאמינים באלוהים? הם כולם מאמינים באלוהים וכולם חסידי-אל. הם גם מוותרים על דברים למען אלוהים, משקיעים מאמצים למען אלוהים וממלאים את חובתם. עם זאת, בעת מילוי חובתם, חסרות להם מסירות ועדות, ולכן מילוי חובתם הפך לעשיית רע. זו הסיבה לכך שישוע אדוננו אומר, 'סורו ממני, עושי רשע!'" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). לאחר שקראתי את הקטע הזה של דבר האל הכול יכול, חשתי שנשפטתי והתביישתי. ראיתי שהרעיונות, המחשבות, הכוונות והמניעים שלי לא נועדו לרצות את אלוהים כלל וכלל, אלא אך ורק לגרום לאחרים להעריץ אותי. כשראיתי שהאחים והאחיות מקדישים יותר תשומת לה לאחות קאת׳י מאשר לי, הרגשתי קנאית, תחרותית, רציתי להתעלות עליה, ואפילו קיוויתי שהיא תועבר לכנסייה אחרת. ראיתי כיצד, כמנהיגת כנסייה, לא התמקדתי בטיפוח אנשים לעשיית עבודת הכנסייה, הזנחתי את החובה שלי, צעדתי בנתיב הלא נכון, קינאתי בכישרון, וחייתי במצב של רדיפת תהילה ומעמד. הייתי כמו עושי הרע שישוע אדוננו גינה. למרות שהם סבלו ועבדו, לא הייתה בהם נאמנות לאלוהים, ולא עדות, והם שאפו לשמר את המוניטין והמעמד שלהם ולגרום לאחרים להעריץ אותם. גם אני הייתי ככה. סבלתי והשקעתי מעצמי כדי לזכות בשבחים מאחיי ואחיותיי וכדי לשמר את המוניטין והמעמד שלי. בזמן שהייתי עסוקה בלהשוויץ, הכוונות שלי בחובתי כבר לא היו נכונות, מה שהפך את יכולתי לזכות בעבודה של רוח הקודש לבלתי אפשרית. לא היה שום אור בשיתוף שלי, ולא יכולתי לפתור בעיות של מצטרפים חדשים. הוויית הקנאה היא דבר מאוד מרושע, ומשהו שאלוהים מתעב. ישוע אדוננו אמר, "רַבִּים יֺאמְרוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַהוּא: 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי, הֲלֹא בְּשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת'. אָז אוֹדִיעַ לָהֶם: 'מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּי אֶתְכֶם, סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע'" (מתי ז' 22-23). אלוהים באמת שונא את אלה שכלפי חוץ נראים כנוסעים וסובלים למען אלוהים, אבל שלמעשה עובדים רק כדי לספק את הכוננות והמניעים של עצמם. מה שהם עושים הוא לטובתם האישית. זה לא נועד לספק את אלוהים או להעיד לו כלל וכלל. זו הסיבה שהם עשו עבודה כה רבה, אבל אלוהים לא מכיר בכך. ראיתי את עצמי עושה את אותו הדבר. כלפי חוץ ביצעתי את חובותיי, אבל לא רדפתי אחר האמת ולא ניסיתי להרהר או להכיר את עצמי, ולא ניסיתי ללמוד מנקודות החוזק של השותפה שלי. במקום זה, צעדתי בנתיב הלא נכון של רדיפת מוניטין ומעמד, כך שלא הייתי שונה מעושי הרע הללו. אמונה באלוהים שאינה רדיפת אמת אלא רדיפת תהילה ומעמד, היא נתיב של התנגדות לאלוהים. לא משנה כמה כלפי חוץ אנו מורדים בעצמנו ומשקיעים מעצמנו, אלוהים לעולם לא יאשר זאת. חשבתי כיצד פאולוס השקיע מעצמו כל כך הרבה אך ורק כדי לזכות בכתרים ולגרום לאחרים להעריך ולהעריץ אותו. הוא מעולם לא ביקש לשנות את אופיו המושחת, ומעשיו לא נשאו עדות לאלוהים, אלא לעצמו. בסוף, אלוהים העניש אותו על כך. אם הייתי ממשיכה לבצע את חובותיי עם התאוות האנוכיות שלי, הייתי מזיקה ומפריעה לעבודה של בית האל, ובאופן בלתי מודע הופכת לעושת הרע כמו פאולוס, ונדחית ומסולקת על ידי אלוהים. מרגע שהבנתי זאת, הלכתי בפני אלוהים והתפללתי, אמרתי, "האל הכול יכול, אני חיה במצב של רדיפת מוניטין ומעמד. אני מקנאה באחותי, ואני משווה עצמי אליה ומתחרה בה. אלוהים, אני לא רוצה לתת לטבע המושחת שלי לעמוד בדרכה של החובה שלי, אני רוצה לפתור את טבעי המושחת ולעבוד עם אחותי כדי למלא את חובתי. אלוהים, אנא הנחה אותי כדי שאוכל לפתור את הבעיה הזו."

מאוחר יותר, קראתי קטע נוסף מדבר האל. "אל תעשו דברים תמיד רק למען עצמכם ואל תתחשבו תמיד רק באינטרסים שלכם, אל תתייחסו רק למעמד, ליוקרה או למוניטין שלכם עצמכם. כמו כן, אל תתחשבו באינטרסים של בני האדם. עליכם להתחשב באינטרסים של בית האל ולהעמיד אותם בראש מעייניכם. עליכם להתחשב ברצונו של אלוהים וראשית חישבו האם הייתם מזוהמים, במילוי חובתכם, אם הייתם נאמנים לחלוטין, אחראים לחלוטין, ונתתם את כל כולכם כמו גם אם הקדשתם מחשבה בלב נאמן לחובתכם בעבודה בבית האל. אתה חייב להתחשב בדברים אלה, לחשוב עליהם תכופות ואז יקל עליך למלא את חובתך נאמנה. רק אם איכותך ירודה, אם חווייתך רדודה, או אם אינך מיומן בעבודתך המקצועית, אזי ייתכנו טעויות או ליקויים מסוימים בעבודתך, וייתכן שהתוצאות לא יהיו טובות מאוד, אף כי פעלת במלוא כוחך. כאשר לא תחשוב על תשוקותיך האנוכיות או תתחשב באינטרסים שלך עצמך בכל מעשיך, אלא תתחשב במקום זאת תמיד בעבודתו של בית האל, תחשוב על האינטרסים של בית האל ותמלא את חובתך נאמנה, אזי תצבור מעשים טובים בפני אלוהים. בני אדם שעושים מעשים טובים כאלה הם אלה שמציאות האמת בידיהם, ולכן הם נשאו עדות" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דבר האל נתן לי דרך לפעול לפיה. אסור לנו לבצע את חובותינו מול אחרים, כך שהם ישבחו ויעריצו אותנו. עלינו להניח בצד את המוניטין שלנו, להתחשב באינטרסים של בית האל, ולהציב את חובותינו בראש. זה תואם את רצון האלוהים. האחות קאת׳י עשתה עבודת בשורה היטב והייתה אחראית בחובותיה. אסור היה לי לקנא בה. היה עליי ללמוד מנקודות החוזק שלה כדי לפצות על החסרונות שלי, להסתדר איתה, ולמלא איתה את חובתי.

פעם אחת, רציתי להטיף את הבשורה לבן הדוד שלי, אבל היו לו תפיסות דתיות עמוקות, ולא ידעתי איך להעיד לו על עבודת האלוהים באחרית הימים, וגם חששתי שהשיתוף שלי לא היה ברור, אז רציתי למצוא אחות שתחבור אליי, וחשבתי על האחות קאת׳י, אבל היססתי. חשבתי, "אם אקח אותה כשותפה שלי, האם זה לא מוכיח שאני גרועה ממנה? שאינני יכולה להעיד על עבודת האלוהים או לפתור תפיסות דתיות? אם אחיי ואחיותיי יגלו את זה, האם הם לא יזלזלו בי? אם האחות קאת׳י תפתור את התפיסות הדתיות של בן דודי, אחיי ואחיותיי ללא ספק יעריצו אותה." כשהייתה לי את המחשבה הזאת, הבנתי שאני שוב מתחרה איתה על תהילה ורווח, אז התפללתי בשקט לאלוהים. מאוחר יותר, נזכרתי בקטע מדבר האל, "עליכם ללמוד להרפות ולהניח בצד דברים כאלה, להמליץ על אחרים ולאפשר להם להתבלט. אל תיאבקו ואל תיחפזו לנצל את הרגע שבו נקרית בדרככם הזדמנות להתבלט או להשיג תהילה. אתם חייבים ללמוד לוותר, אך אסור לכם לעכב את מילוי חובתכם. היו כאלה שעובדים בשקט ובאלמוניות, שאינם מתרברבים בפני אחרים בעת מילוי חובתם בנאמנות. ככל שתזנחו יותר את היוקרה שלכם ואת מעמדכם וככל שתוותרו יותר על האינטרסים שלכם, כך תהפכו לשלווים יותר, כך ייפתח יותר מרחב בלבכם, וכך מצבכם ישתפר. ככל שתיאבקו ותתחרו יותר, כך יקדיר מצבכם. אם אינכם מאמינים, נסו ותראו!" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דבר האל העניק לי נאורות. היה עליי להניח לגאווה שלי ולשתף פעולה עם האחות. יישום בפועל שכזה יעזור לחובות שלי. אם אמשיך לקנא בה ולהתחרות איתה על תהילה ורווח, המעמד שלי רק ייהפך יותר שלילי ואפל, מכיוון שרדיפת תהילה ומעמד הן נתיבו של השטן. התפללתי לאלוהים, "האל הכול יכול, אני יודעת שעדיין יש לי טבע מושחת. אני מקנאה באחותי, וחושבת להתחרות איתה על תהילה ורווח, אבל עליי לשים בצד את המוניטין והמעמד שלי. אנא הנחה אותי במרידה בבשר וביישום האמת בפועל כדי לרצות אותך." לאחר שהתפללתי, חשתי רגועה יותר, והלכתי לאחות קאת׳י כדי להסביר את המצב. היא מיד הסכימה ושוחחה איתי על איך לגשת לעניין. כשראיתי את זה, התרגשתי מאוד. חשבתי על איך שתמיד חייתי עבור המוניטין שלי והעמדתי פנים שאני מסתדרת עם האחות קאת׳י, אבל היא מעולם לא ידעה מה המחשבות האמיתיות שלי. אז החלטתי להיפתח בפני האחות קאת׳י.

אחרי הארוחה, דיברתי עם האחות קאת׳י, ושיתפתי איתה על כל השחיתות שחשפתי. אחרי ששמעה זאת, היא אמרה, "זה בסדר. אני בעצם יותר מושחתת ממך מהבחינה הזו. שיתוף מהסוג הזה הוא טוב מאוד." לאחר שנפתחתי בפניה, הרגשתי הקלה די גדולה, ויכולתי להניח לקנאה שלי כלפיה. כעת אני מסוגלת לבצע את חובותיי עם האחות קאת׳י, ואני מרגישה תחושה עמוקה של בטחון ושחרור. כל זה הוא ההשפעה שהושגה על ידי השיפוט של דבר האל. יישום האמת בפועל גורמת לנו להרגיש בשלווה ובנוח. הודו לאל!