מאת צֶ'ן חְוִ'י, חבל חַילוֹנְגז'יאנְג

ב־1994 קיבלתי עליי יחד עם אמי את עבודת אחרית הימים של האל. כששמעתי על כך שהאל שב והופיע בבשר לבצע את עבודת הישועה, הוצפתי באושר, וחשתי שנפל בחלקי הכבוד להיות אחד מהזוכים בישועת האל. בזמן שחלף, השתתפתי לעתים קרובות במפגשים, ושרתי מזמורי תהילה לאל עם אחיי ואחיותיי לאמונה. כשהיה לי פנאי, הייתי קורא את דבר האל, ולאחר שהגעתי להבנה מסוימת של כוונותיו, חילקתי את זמני בין עבודתי לבין מילוי חובותיי בכנסייה ככל יכולתי. זמן מה לאחר מכן, שמעתי שמלאכת האל תגיע לסיומה בקרוב מאוד. בהתרגשות רבה חשבתי לעצמי, "מוטב שאעמול קשה בחיפושי אחר האמת, ואעשה יותר מעשים טובים לפני שמלאכתו של האל תסתיים. אסור לי להחמיץ את ההזדמנות הבלתי חוזרת הזאת". לפיכך החלטתי החלטה נחושה לעזוב את תפקידי בעבודה ולהשקיע את כל כולי במלאכת הפצתה של בשורת מלכות האל. החלטתי להקדיש את שארית חיי לאלוהים, באמונה שרק בעשותי כן אוכל לזכות בשבחו ובברכתו. במשך אותו זמן, מדי יום ביומו, ברוח ובגשם, מהשכם בבוקר ועד מאוחר בלילה, ידיי היו מלאות בלי הרף בעבודה. אפילו אם היה עליי לרכוב על אופניי עשרות קילומטרים, מעולם לא חשתי עייף או מותש. היו פעמים שחשתי כאב וחולשה נוכח השמצותיהם של אנשים בלתי רוחניים, או נוכח נטישתם של אנשים אהובים, אבל כל עוד עלתה בי המחשבה שלא רק שאשאר בחיים ואזכה בחיי נצח כשיבואו על העולם האסונות הגדולים, אלא גם אהנה משפע ברכותיו החומריות של האל, התמלאתי ברגש התעלות, ובתחושה שכל מאמציי היו כדאיים. באופן זה חשתי בטוח שאם אני יכול להשקיע הכול למען אלוהים, פירושו של דבר שאני אוהב את האל וראוי לברכתו, ושבלי ספק יישמר לי מקום במלכותו. מאז והלאה, בעוד שהוספתי להשקיע ולתרום, חיכיתי בחוסר מנוחה ליום שבו תגיע עבודת האל לסיומה, ואוכל לתבוע את חלקי במלכותו בהקדם האפשרי.

יום אחד, לקראת סוף 1999, כשהתכוננתי, סמוך ובטוח, לבוא אל מלכותו ולהתענג על ברכותיה הגדולות, אמרה לי אחות לאמונה, "האח מלמעלה שיתף בכך שאם אנו רוצים לזכות בישועה ולהיעשות מושלמים, עלינו לעבור תחילה שבע שנים של ניסיונות." כששמעתי זאת, בקושי יכולתי להאמין למשמע אוזניי. מתוך רצון להיות בטוח ששמעתי נכון, ביקשתי את אותה אחות לחזור על דבריה. מרגע שאִימַתי שאכן זה מה שאמרה, הסתחרר ראשי, ולפתע הייתי אובד עצות. כמה שניסיתי, לא יכולתי להביא את עצמי לקבל את מה שאמרה כעובדה. בבת אחת החלו המחשבות להתרוצץ בראשי: "למה עליי לעבור עדיין שבע שנים של ניסיונות? כשאמרו שמלאכת האל תסתיים בשנתיים הבאות, ויתרתי על הכול; איך אני אמור להמשיך הלאה, עכשיו כשנותרו עוד שבע שנים? האם עליי למצוא עבודה כדי להרוויח קצת כסף? בעוד שבע שנים אהיה בן שלושים; ומה יהיה בעניין נישואים? ..." בתחילה חשבתי שאני על סף הכניסה אל מלכות האל, ושכל מצוקותיי הגשמיות יגיעו בקרוב לקיצן. אבל עכשיו נראה שלא זו בלבד שאיני נכנס אל מלכות האל, אלא עדיין עליי לעבור שבע שנים של ניסיונות וזיכוך. כשחשבתי על כך, שקע לבי בקרבי, וגאה בתוכי עצב שאין להביעו. באופן תת הכרתי התחלתי להאשים את האל, בחושבי, "אלוהים! למה לא אמרת לי מוקדם יותר שעדיין עליי לעבור שבע שנות זיכוך? בתחילה חשבתי שלא חשוב כמה קשה יהיה לי, הכול יהיה מאחוריי תוך שנתיים־שלוש, ואוכל להיכנס אז אל מלכות האל וליהנות לנצח מברכות מופלאות. אך עכשיו, עדיין יש לפניי שבע שנים של ניסיונות וזיכוך. איך בדיוק אני אמור לעבור אותן?" ככל שהרביתי לחשוב, כך נעשיתי שלילי יותר. התחלתי להתחרט על ההחלטות שקיבלתי, ואפילו שקלתי לחזור לעולם החילוני כדי להשיג עבודה ולהרוויח כסף, ולקחת חלק בחיי הכנסייה רק כשאוכל לפנות לכך זמן. באופן זה, חייתי בסבל צרוף, והייתי מדוכדך בכל עת: מתנמנם במהלך מפגשים, וממלא את חובתי בלב ולב. לא חשתי שהיה לי את אותו מרץ להתקדם כפי שהיה לי בעבר, ועדיין לא העזתי לקחת צעד אחורה; הייתי באמת בין הפטיש לסדן. בערך באותה תקופה היו אנשים שלא יכלו לשאת את הקשיים של שבע שנות ניסיון, הפנו את גבם לאלוהים ואיבדו את אמונתם. כששמעתי את החדשות האלה הייתי המום, והרגשתי כאילו הופעלה בתוך ראשי אזעקה. כשהתבוננתי במצבי הנתון, הבנתי שאם לא אעשה משהו לכוון את עצמי מחדש, כי אז גם אני אהיה בסכנה גדולה – ועם זאת, איך הייתי אמור לשנות את הנסיבות הנתונות כדי להגיח מתוך השליליות שלתוכה שקעתי?

זמן לא רב אחר כך, ראיתי את הפִּסקה הבאה של דברי האל: "בכל פעם שניסיונות שבע השנים מוזכרים, יש לא מעט בני אדם שמרגישים חוסר נוחות ודכדוך יוצאי דופן, ויש כאלה שמתלוננים, ויש מגוון תגובות. מהתגובות האלה ניכר שבני האדם צריכים ניסיונות כאלה כעת. הם צריכים לעבור מצוקה וזיכוך כאלה. כשבני האדם מאמינים באלוהים, הם שואפים להשיג ברכות לעתיד – זו המטרה באמונתם. הכוונה והתקווה הזאת קיימות אצל כל בני האדם, אך את השחיתות שבאופיים יש לפתור באמצעות ניסיונות. כל היבט שבו אינכם עוברים טיהור הוא היבט שעליכם לזכך – זה ההסדר של אלוהים. אלוהים יוצר סביבה עבורכם ובכך הוא מכריח אתכם להזדכך, כדי שתכירו את השחיתות שלכם. בסופו של דבר תגיעו לנקודה שבה תעדיפו למות ולוותר על המזימות ווהרצונות שלך ולהישמע לריבונותו ולהסדריו של אלוהים" ("כיצד להשביע את רצונו של אלוהים בעודך נתון בניסיונות" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דברי האל היו הבהרה מושלמת לקשיי הנוכחיים. מרגע ששמעתי שעדיין עליי לעבור שבע שנים של ניסיונות, שקעתי לתוך תהום של שליליות, ומלא תלונה, מרדתי באל. קודם לכן חשבתי שמכיוון שהתפטרתי מעבודתי ונטשתי את חיי המשפחה שלי, הרי שהשקעתי הרבה יותר מהמאמין הממוצע, אהבתי את אלוהים יותר מכל אחד אחר, והייתי הראוי ביותר לברכותיו. רק אז תפסתי שעיסוקיי לא היו טהורים. האל בוחן את ליבותיהם ומחשבותיהם של בני האדם, ועשה שימוש בניסיונות ובזיכוכים כדי לחשוף שלמעשה אמונתי בו התבססה על הרצון בברכות. הוא נתן לי לרכוש הבנת אמת של השקפתי המוטעית על עיסוקיי, ולהשליך מעליי את רצוני בברכות. מאוחר יותר, ראיתי פיסקה אחרת של דברי האל: "אתם מטפחים תדמית מטעה כדי להונות אותי, למען היעד שלכם וכדי לזכות ביעד משמח, הלא כן? אני מודע לכך שמסירותכם וכנותכם זמניות בלבד. השאיפות שלכם והמחיר שאתם משלמים נועדו רק למען ההווה ולא למען העבר, הלא כן? אתם רוצים רק להשקיע מאמץ אחד אחרון כדי להשיג לבטח יעד יפהפה. המטרה שלכם היא רק לבצע עסקת חליפין. אתם לא עושים זאת כדי שלא תהיו מחויבים לאמת, ואתם בהחלט לא עושים זאת כדי לגמול לי על המחיר ששילמתי. בקצרה, אתם מוכנים רק להשתמש בחוכמתכם, אך אתם לא מוכנים להיאבק על כך. האין זו משאלת לבכם הכנה? אסור לכם להסוות את עצמכם, ויתרה מזאת, אסור לכם לשבור את הראש בנוגע ליעד שלכם, עד כדי כך שלא תהיו מסוגלים לאכול או לישון. יעדכם ייקבע בסופו של דבר, הלא כן?" ("על יעד" ב'הדבר מופיע בבשר'). המשפט והעונש שבדברי האל גרמו לי לחוש בושה ולהרהר במחשבותיי ומעשיי, ולהבין שהם היו זהים לאלה שחשף האל בדבריו. נזכרתי בזמן שבו נכנסתי לראשונה לכנסייה, ועדיין החזקתי בעבודתי בעודי ממלא את חובותיי. כששמעתי שמלאכת האל תגיע בקרוב לסיומה, חשבתי לי שכדי לזכות בברכותיו ולהשיג תגמולים, היה עליי רק להשקיע מעצמי עד תום למענו למשך תקופה חולפת. על מנת להבטיח שאכנס למלכות האל ברגע שתושלם עבודתו, נטשתי כל עונג גשמי וצללתי לתוך מילוי חובותיי. אולם, כששמעתי שעדיין עליי לעבור שבע שנים של ניסיונות, הרגשתי שנתקלתי בעיכוב שלא ניתן לתקנו ונעשיתי כה שלילי, עד כדי כך שאיבדתי את הדחף למלא את חובותיי. ליבי היה מלא בהאשמת האל ובהתנגדות לו. חשתי חרטה על כל מה שוויתרתי עליו ועל כל העבודה הקשה שלי; אפילו שקלתי לבגוד באלוהים ולהפנות לו את גבי. הפכתי לאדם שונה לחלוטין ממי שהייתי לפני כן! רק דרך הגילוי שבניסיון הבנתי שמעולם לא עבדתי את האל כבורא כל הברואים. בנוסף הבנתי שלא השקעתי את עצמי או ויתרתי על דברים גשמיים במסגרת מילוי חובתי כישות ברואה כדי ללכת אחר אהבתי לאל ולהשביע את רצון האל. אדרבה, השקעתי את כל המאמצים האלה אך ורק למען יעדי העתידי. כל מה שעשיתי היה לסגור עסקה עם אלוהים; ומכיוון שכך, רימיתי אותו והשתמשתי בו כדי להשיג את מטרתי הסופית – להיכנס אל מלכות האל ולקבל שפע של ברכות. כמה אנוכי, בזוי ומכוער הייתי! היה זה בדיוק כפי שגילו דברי האל: "לא משנה כמה אלוהים מנסה אותו, נאמנותו של מי שאלוהים בלבו לא משתנה. עם זאת, עבור מי שאלוהים לא בלבו, ברגע שעבודת האל לא מביאה תועלת לבשרו ולדמו, הוא משנה את גישתו כלפי אלוהים, ואפילו נפרד ממנו. אלה בני האדם שלא יעמדו איתן בסוף, שרק רוצים את ברכותיו של אלוהים אך אינם מעוניינים להקריב את חייהם עבור אלוהים ולהקדיש את עצמם אליו. בני אדם בזויים שכאלה יגורשו כשתושלם עבודתו של אלוהים, והם לא ראויים כלל לחמלה. בני האדם שאינם אנושיים אינם מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת. כשהסביבה בטוחה ושמורה, או כשהם יכולים להפיק רווחים, הם נשמעים לאלוהים לחלוטין, אך כשאלוהים לא מספק להם את מלוא רצונם או בסופו של דבר מסרב לרצותם, הם פורצים מיד במרד. אפילו תוך לילה אחד בלבד, הם יכולים להפוך מחייכנים ו'טובי לב' לרוצחים מכוערים ופראיים הרואים במי שאתמול תמך בו כאויבו המושבע היום ללא סיבה נראית לעין. אם לא יגורשו השדים האלה, המוכנים לרצוח ללא היסוס, האם הם לא יהפכו למקור לסבל נוסף?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ונוהגו של האדם). מדברי האל היה ברור שאנשים אנוכיים ובוגדניים הם חסרי אנושיות, חיים אך ורק לשם רווח, ובוגדים באמון למען תועלת אישית. אלה שחיים באופן התואם לטבע השטן אינם יכולים להיות תואמים לאל. אנשים כאלה מתנגדים לאל ובוגדים בו בכל עת, ואף רואים את האל כאויבם. האל שונא ומתעב אנשים אלה, ואם הם מתמידים בסירובם לעסוק בחיפוש האמת, בסופו של דבר יסולקו. חשבתי, איך בפעמיים שבהן האל בהתגלמותו כבשר ודם הגיע לעולם כדי לבצע את העבודה של ישועת האנושות, הוא סבל השפלה בל תיאמן ושילם את המחיר העליון כדי לחלץ אותנו מחשכת השפעתו של השטן – ואף על פי כן, הוא מעולם לא ביקש מאתנו דבר. לעומת זאת, לא זו בלבד שלא הכרתי באהבת האל או שכלל לא הייתי מסור לו באמת, אלא גם העסיקה אותי אך ורק השאלה איך לזכות בברכות. כשעבודתו של אלוהים לא עלתה בקנה אחד עם תפיסותיי ודמיונותיי או לא היטיבה אתי גשמית, מיד פניתי מעליו, ואף התחרטתי על מאמציי ועל כל מה שעזבתי מאחוריי ורציתי לנטוש את האל לגמרי. יכולתי לראות שלא היה בי אף שמץ אנושיות; כזה היה אופיי, כך שהתנגדתי לאל ובגדתי בו, ומרדנות שכזו הייתה ראויה רק לקללות האל. לאחר שהבנתי כל זאת, התמלאתי אשמה וגינוי עצמי, והתחייבתי שאף פעם לא אהיה שוב כל כך חסר מצפון. ידעתי שעליי לחזור בתשובה בהקדם האפשרי, ולהתאמץ לעסוק בחיפוש אחר האמת כדי להשביע את רצון האל.

לאחר מכן קראתי בדרשה את המילים הבאות: "יש כיום רבים, שנוכח שבע שנות הניסיונות ליבם נתון לתלונות, והם פועלים בחוסר אמונה זדוני. זה מפליא ביותר, והביא אותי להבנה שאלה השייכים למשפחת האל אינם טובים כעת מבני ישראל בימי קדם. ניתן לומר שבמידה רבה עבודת האל היא המתאימה ביותר לאנושות המושחתת, והיא הצורך הגדול ביותר שלה. אילמלא פעל כך האל, האנושות לעולם לא הייתה זוכה להכירו, לרכוש אמונת אמת, או להלל אותו באמת. כיום בני האדם הם חסרי כול, עלובים ועיוורים. אין להם דעת אלוהים אמתית. בטרם החלו הניסיונות, אופיים של אנשים רבים – אופי המתמרד, מתנגד ובוגד באל – נחשף לאור יום ולעיני כול. איך יכלו אנשים כאלה לצפות שייכנסו למלכות האל? איך יכלו להיחשב ראויים לקבל את הבטחות האל? אילו האדם אכן היה מבין את חסרונותיו, עוניו ועליבותו – אילו היה יכול לראות איך אופיו מתמרד ומתנגד לאל – כי אז היה משלים עם הייסורים והזיכוכים השונים שתיקן האל, והיה מוכן ומזומן לקבל עליו את תזמורי האל, ואת כל עבודתו. רק היהירים מאין כמותם יניחו, לאחר קריאה של פסקאות ספורות מדבר האל, שהם הבינו את האמת, שהם ניחנים באנושיות, שאינם צריכים לעבור ניסיונות וזיכוכים ושראוי להעלותם במישרין אל הרקיע השלישי. כל מי שיש לו ניסיון חיים, היה מבין שאם אדם רק קורא את דבר האל, אבל אינו עובר זיכוכים, ניסיונות וייסורים מכל סוג, הוא אינו יכול להגיע לשינוי בטבעו. לא די בזה שמישהו הבין דוקטרינות רבות, כדי לומר שיש לו בהכרח שיעור קומה של ממש. לכן, בעתיד, על האדם לעבור ניסיונות רבים: זהו חסד האל ורוממותו, ועוד יותר מכך זו ישועת האל, והכול חייבים לשבח את האל ולהודות לו על כך" (שיתופיהם של בכירים). לאחר שקראתי את הדרשה הזו, הגעתי להבנה גדולה עוד יותר של כוונות האל. העמידה בניסיונות וזיכוכים כאלה הייתה בדיוק מה שהיה נחוץ לחיי; אלמלא הייתי נחשף באופן זה, לא הייתי מזהה את הכוונות הרעות שהיו המניע לאמונתי, ולא הייתי מכיר את אופיי האנוכי, הנתעב והשטני. אפילו חשבתי שהייתה לי אמונה אמתית באל, והכתרתי את עצמי כאדם האוהב את אלוהים באמת ובתמים. הולכתי את עצמי שולל ורימיתי את עצמי. עבודתו המופלאה של האל חשפה אותי לחלוטין, ואפשרה לי לראות בבהירות את פניה האמתיים של התנגדותי אליו, ואת רשעותי וכיעורי. היא הראתה לי שהייתי אופורטוניסט וצאצאו החי ונושם של השטן. אמונתי באלוהים הייתה טמאה לחלוטין ומוכתמת בעבירות. אילו המשכתי לנהוג כך באמונתי, לעולם לא הייתי זוכה לשבחי האל, והייתי מסיים את דרכי ככישלון. ההתנסות במשפט ובעונש סייעה לי להבין שאמונה באלוהים אינה כה פשוטה כפי שדימיתי; אדם אינו מקבל את ברכות האל מיד לאחר שהוא מקבל עליו את האמונה באל, וגם אינו מגיע באופן אוטומטי אל יעד מאושר רק מפני שהוא או היא השקיעו עבודה והקדישו זמן ומרץ. אם אופיי השטני לא יטוהר וישתנה, אני יכול להמשיך לנהוג בדרך האמונה באל במשך מאה שנים ועדיין לא לזכות בגאולה. כך נגזר מכוח טבעו הצודק של האל, ואיש אינו יכול לשנות זאת. בנוסף לכך הבנתי שלעבור ניסיונות וזיכוכים הוא צעד חיוני בנתיב לזכייה בישועת האל. עכשיו איני מאשים את האל או מבין אותו שלא כהלכה, אלא נשמע בשמחה לעבודתו. החלטתי להתחיל מחדש, ולעמול קשה בחיפושי אחר האמת, כך שמתישהו בקרוב אוכל להשיג שינוי באופיי ובתאימותי לאל.