כבלי השחיתות

2022 מרץ 10

זה קרה במרץ 2020. הלכתי לקיים בחירות בכנסייה שהייתי אחראית לה, והאחות צ'ן נבחרה כמנהיגת כנסייה. הרגשתי שיש לאחות צ'ן איכות טובה, אבל משום שהיא רק התחילה לבצע חובה של מנהיגת כנסייה, היא לא הכירה היטב את עבודת הכנסייה, אז החלטתי להישאר שם לזמן מה כדי שאוכל להכשיר אותה. כדי לעזור לאחות להתוודע ולשלוט בעבודת הכנסייה מהר ככל האפשר, הלכתי איתה לכל פגישה קבוצתית, וסיפרתי לה על כמה עקרונות של עבודת כנסייה. בתוך זמן קצר היא נעשתה בקיאה בכל פרטי העבודה, והתמקדה בחיפוש האמת בכל פעם שנתקלה בבעיות. השיתוף שלה על דברי האל היה מאיר עיניים. כמה אחים ואחיות שהיו בפגישות העלו שאלות אחדות, ולפני שהספקתי לחשוב עליהן לעומק, האחות צ'ן הצליחה להגיב מיד, ומצאה מהר דברי אל שתקשרו פתרון. כאשר דנו על העבודה, היא הייתה מסוגלת גם לשלב בעיה ולמצוא עקרון רלוונטי לפתרונה. כשראיתי שהאחות צ'ן הייתה די מוכשרת לביצוע העבודה, והתקדמה במהירות, חשתי פתאום תחת לחץ מסוים. הייתי אחראית לעבודה שלה, אז היה עליי למצוא פתרונות לפניה. אבל היו כמה דברים שלא שקלתי ביסודיות כמוה, אז האם האחרים יחשבו שמנהיגה שרק כעת נבחרה היא יותר מוכשרת ממני? באותו רגע חשבתי, "לא, עליי להוכיח את יכולות העבודה שלי. אני לא יכולה לתת לאחים ולאחיות להסתכל עליי בזלזול." מאותו רגע ואילך, כשהלכתי לפגישות נוספות עם האחות, הקדשתי תשומת לב מיוחדת לאופן בו אחים ואחיות אחרים שיתפו, וניסיתי לפענח מה בסופו של דבר היו הבעיות עם המצבים שלהם, וגם מה היו הגורמים לכך. והייתי אובססיבית לגבי מציאות פתרונות במהירות לפני האחות צ'ן. אבל ככל שניסיתי לפתור אותן מהר יותר, כך הפכתי מתוחה יותר, והיה לי קשה יותר לחשוב. לא יכולתי לקבל תמונה ברורה של המצבים של האחים והאחיות. מאוחר יותר, השיתוף של האחות צ'ן פתר בסופו של דבר את הבעיות. כשהקשבתי לאחים ולאחיות שלנו משבחים את האחות צ'ן על התקשורת הברורה והיעילה שלה, וכשראיתי כמה הם פונים אליה לבקש תשובות, הרגשתי עוד יותר לא נוח. שנאתי את עצמי – איך יכולתי להיות כזאת טיפשה? איך לא יכולתי להיות טובה כמו האחות צ'ן? הרגשתי תחושתה עמומה של שליליות. חששתי שאם הדברים יימשכו כך, אני אשאר נטושה מאחור.

אני זוכרת שיום אחד הייתה לי פגישה עם האחות צ'ן ועם כמה דיאקונים אחרים שנבחרו לא מזמן, שבה גיליתי שהם עדיין לא הבינו את העקרונות לגבי בחירת אנשים. וכמה אנשים לא מתאימים נבחרו כמנהיגי קבוצות. הסתכלתי על העניינים האלה וחשתי דאגה מסוימת. כשחשבתי על העובדה שהייתי מנהיגה זמן רב יותר מהאחות צ'ן, ושההבנה שלי את עקרונות הבחירה הייתה טובה משלה, חשבתי שאוכל להסביר להם את הנושא באופן יעיל, ושזו תהיה הזדמנות עבור אחינו ואחיותינו להיווכח שאני מבינה את האמת ובעלת תפיסה ברורה של דברים, ושהייתי עדיין טובה יותר מהאחות צ'ן. אז מצאתי כמה עקרונות רלוונטיים, וכולנו דנו בהם יחד. האחות צ'ן שילבה את העקרונות האלה ודנה בסוג בן האדם שיש לבחור כדי שישמש כמנהיג קבוצה. הקשבתי בזמן שהאחות צ'ן שיתפה בלי להשתמש בדוגמאות אמיתיות, ואהבתי את זה בסתר. האחות צ'ן הייתה בעמדת מנהיגות זמן קצר, ולא היה לה ניסיון רב. תכף אשתמש בדוגמאות אמיתיות, והאחים והאחיות שלנו ישמעו שאני יכולה לספק המון דוגמאות ופרטים, ובוודאי ירגישו שאני ראויה להיות אחראית על העבודה, ושהשיתוף שלי מדוקדק ומקיף. כשחשבתי על זה, הרגשתי מרוצה מעצמי. כחכחתי בגרוני, חייכתי, ואז דיברתי על כל הבעיות והטעויות השונות שהכנסיות האחרות נתקלו בהן בבחירות. דיברתי על כולן במשך זמן מה, וכשסיימתי, פשוט חיכיתי שהאחים והאחיות ישבחו אותי. אבל אז האחות צ'ן אמרה שכרגע, הבעיה העיקרית של הכנסייה היא שאנשים לא מכירים את העקרונות של בחירת מנהיגי קבוצות, ושעלינו לשתף בבירור על האמיתות של הנושא. היא אמרה שהדוגמאות שנתתי לא היו מאוד מועילות. כשהאחות צ'ן סיימה לדבר, דיאקונית אחרת אמרה שהיא מסכימה איתה. באותו רגע, לא הייתה לי תחושה טובה לגבי זה. הדברים שהן אמרו גרמו אצלי להשפעה שלילית, והייתי מבולבלת לגמרי. כל הדיאקונים האלה הסתכלו עלי, וגרמו לי להרגיש בושה. בתחילה חשבתי שאוכל להציל משהו מכבודי, אבל טעיתי. לא רק שלא יכולתי להציל את כבודי, אלא אף הייתי נבוכה עוד יותר. האם האחרים יחשבו שלמרות שהייתי מנהיגה זמן כה רב, מנהיגה שזה-עתה נבחרה טובה יותר ממני, ושאני לא מוצלחת? מרגע שחשבתי את זה, התחמקתי מלהביט בכולם, ורק ישבתי שם באי נוחות. די מהר, דיאקון שאל את האחות צ'ן שאלה, והיא סיפקה שיתוף מאוד ברור. הרגשתי שהיא התעלתה עלי לחלוטין, וכל האנרגיה העצבנית שהייתה בי פשוט דיכאה אותי. זה היה כאילו שהובסתי לחלוטין, ולא יכולתי אפילו להרים את ראשי. חשבתי על התגובה המהירה של האחות צ'ן ועל איכותה הטובה. היא הייתה טובה ממני בהרבה אופנים. ככל שחשבתי על זה, הרגשתי יותר גרוע. היא גנבה ממני לחלוטין את אור הזרקורים. התחלתי לפתח טינה כלפיה, ואפילו לא רציתי להמשיך לשתף איתה פעולה בחובה שלי. אחרי המפגש, האחות צ'ן הציעה שנלך יחד למפגש קבוצתי יומיים לאחר מכן. בלי להביט בה אפילו, אמרתי לה בקרירות, "האחות ג'וֹאוּ ואני נבקר קבוצה אחרת באותו יום." הפנים שלה האדימו והיא נראתה מודאגת. המשכתי להתעלם ממנה, אז היא הלכה.

בדרך הביתה, חשבתי על המפגש שהאחות צ'ן תלך אליו לבדה. היא לא הכירה את קבוצת האנשים הזאת כל כך טוב. מה אם יעלה משהו שיידרש דיון הדדי כדי לפתור אותו? אם לא אלך, והיא תיתקל במשהו שהיא לא יודעת לגשת אליו, האם זה לא יעכב את העבודה שלנו? רציתי לחזור לשם ולמצוא אותה. אבל כשחשבתי כמה הושפלתי במפגש ההוא, התרגזתי, והתחלתי להתנצח איתה ביני לביני: "היות והאיכות שלך כל כך נהדרת ואת טובה בכל דבר, תעשי את זה לבד." וכך, הטבע המושחת שלי הכניע את ייסורי המצפון שלי. בלי שום היסוס, עליתי על האופניים שלי ונסעתי ישר הביתה. באותו לילה שכבתי במיטה והתהפכתי מצד לצד; לא הייתי מסוגלת להירדם. לא יכולתי להפסיק לחשוב באיזו מהירות האחות צ'ן התקדמה, ועל איך שכולם העריצו אותה. אם אשאר בכנסייה הזו, האם לא אהיה רק מין אביזר עבורה? חשבתי שעדיף שפשוט אעזוב את הכנסייה הזו. אבל המחשבה הזו הותירה אותי עם תחושה לא נוחה. האחות צ'ן הצליחה מאוד בכנסייה, אבל היא וכמה מהדיאקונים היו כולם חדשים. היו המון עקרונות שהם לא הבינו לגמרי, שהיו עלולים לגרום לטעויות. עכשיו, זה עלול להזיק לעבודה של בית האל. ידעתי שעליי להישאר שם ולעזור להם עוד זמן מה, שלהסתלק כל כך במפתיע יהיה חסר אחריות. את מבינה, ידעתי שזה לא בסדר, להיות במצב שהייתי בו, אז באתי לפני אלוהים והתפללתי, וביקשתי ממנו שינחה אותי להבין את רצונו ולהכיר את עצמי.

למחרת נתקלתי בקטע מדבריו ב"העקרונות שצריכים להנחות את התנהגותו של האדם," פסקה 5: "בל יחשוב אף אדם על עצמו כעל מושלם או מיוחד ונעלה או שונה מהאחרים. כל זה קורה בשל טבעו השחצני ובורותו של האדם. לחשוב על עצמך תמיד כעל מישהו מיוחד – זה טבע שחצני. לא להיות מסוגל אף פעם לקבל את חסרונותיך ולא להיות מסוגל אף פעם להתמודד עם משגיך וכישלונותיך – זו תוצאה של טבע שחצני. לעולם לא להתיר לאחרים להיות מעליך או טובים יותר ממך – זו תוצאה של טבע שחצני. לעולם לא להתיר לאחרים להיות נעלים יותר או חזקים יותר – זו תוצאה של טבע שחצני. לעולם לא להתיר לאחרים להחזיק בדעות, הצעות או השקפות טובות יותר ממך בעניין מסוים וכאשר הדבר קורה, להיעשות שלילי, למאן לדבר, לחוש מצוקה ועצב ולהיעשות מדוכדך – כל זה תוצאה של טבע שחצני. טבע שחצני יכול לגרום לך להיקשר יותר מדי למוניטין שלך, לא להיות מסוגל לקבל הדרכה מאחרים, לא להיות מסוגל להתמודד עם חסרונותיך ולא להיות מסוגל לקבל את כישלונותיך ומשגיך. יתר על כן, כאשר מישהו מתגלה כטוב יותר ממך, הדבר עשוי לעורר שנאה וקנאה בלבך ואתה עשוי לחוש מחנק וחוסר חשק למלא את חובתך, וכשאתה כן מבצע אותה, לבצעה באופן רשלני. טבע שחצני עשוי לגרום להתנהגויות ולנוהגים אלה להתעורר בקרבך" ('שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל ברורים לחלוטין. כשאנשים חיים בשחצנות, הם תמיד רוצים לצאת מנצחים, להיות טובים יותר מאחרים. סוג כזה של בן אדם מציב את המוניטין ואת המעמד שלו מעל לכל. כשהם לא יכולים להתעלות מעל אחרים או להשיג את אישורם הם הופכים שליליים, ואפילו מסרבים למלא את חובתם. נוכחתי שהייתי מסוג האנשים שאלוהים חשף. היה לי טבע שחצני מאוד והשתוקקתי למוניטין ולמעמד. בתחילת ההיכרות שלי עם האחות צ'ן, חשבתי שאני יותר מוכשרת ממנה בעבודה וטובה יותר בשיתוף על האמת לפתירת בעיות, ושמחתי לשתף איתה ולסייע לה. אבל מאוחר יותר, כשראיתי כמה האיכות שלה טובה וכמה מהר היא לומדת, ושהאחרים מאוד העריכו אותה, הרגשתי כאילו המעמד שלי מאוים. אז התחלתי להשוות את עצמי אליה, וניסיתי הכול כדי להיראות טובה ממנה. רציתי להוכיח את היכולת שלי. במיוחד עם הבעיה של בחירת מנהיג צוות, רציתי להשתמש בשיתוף שלי על העקרונות כדי להתרברב ולזכות בהערצה. מכל מקום, חלק מהשיתוף שלי פספס את המטרה, אז האחות צ'ן נתנה לי התראה. לא הרהרתי במעשיי, ופיתחתי תחושת טינה כלפיה, ולא רציתי לעבוד איתה. אפילו רציתי לנטוש את תפקידי ולעזוב את הכנסייה הזו. ראיתי באמצעות ההרהור שהייתי עסוקה כל כולי במוניטין ובמעמד, וכלל וכלל לא במילוי מיטבי של החובה שלי. הבנתי שהתרשלתי בחובה שלי. החשיפה הזו שלי הייתה השיפוט והייסור של אלוהים אותי כדי לאפשר לי להרהר ולתקן את המניעים ונקודות המבט השגויים שלי. לאחר שהבנתי את רצון האל, הרגשתי שקט נפשי.

לאחר מכן קראתי עוד מדברי האל, בהם הוא חושף את הטבע של צורר משיח. "כאשר צוררי משיח ממלאים את חובותיהם בקבוצה, המחשבה הראשונה שלהם איננה לחפש את העקרונות הכרוכים בחובותיהם, מה האל דורש או מהם הכללים של בית האלוהים. במקום זאת, הם שואלים האם מילוי חובתם יגרום לכך שיותר אנשים יוקירו אותם, האם אלה שלמעלה יידעו על כך, מי בקבוצה הוא הטוב ביותר בעבודתו ומי המנהל. ברגע שהם נכנסים לסביבה שבה הם אמורים למלא את חובותיהם, הדבר שהם חושבים עליו, הדבר שהם רוצים לדעת ולהבין אינו קשור בראש ובראשונה לאמת וגם לא לפתרון הסוגייה כיצד עליהם למלא את חובותיהם או כיצד להימנע מגרימת שיבושים או הפרעות, וגם לא כיצד יוכלו למלא את חובותיהם היטב ולהשביע את רצונו של האל. במקום זאת, המחשבה הראשונה שלהם היא לקנות לעצמם דריסת רגל בקבוצה, להבטיח את מעמדם, לזכות בהערצה ולהתבלט בקבוצה. הם חושבים כיצד יוכלו להתעלות מעל האחרים וכיצד יוכלו להפוך למנהיגי הקבוצה. האם הם ממלאים את חובתם באופן זה? (לא.) מה הם באו לעשות? (לאייש משרה.) הם אומרים, 'באשר לי, בעולם החילוני אני רוצה להתעלות מעל כל האחרים. אין זה משנה באיזו קבוצה אהיה, תמיד אהיה הבוס. לעולם לא אהיה כינור שני. מוטב שאיש לא ינסה לגרום לי להיות חסיד שלו. בכל קבוצה שאליה אלך, אהיה המוביל ואני רוצה לומר את המילה האחרונה. אם הם לא יקשיבו לי, אמצא דרך לשכנע את כולם ולגרום להם לבחור בי. וברגע שהם יבחרו בי, מה שאומר הוא מה שיקרה ואעשה כל מה שמתחשק לי'. בכל קבוצה שהיא, כאשר צורר משיח ממלא את חובותיו, הוא אינו מסתפק בלהיות חסיד שולי. ממה הוא נלהב ביותר? לחלק פקודות ולגרום לאחרים לעשות את רצונו. הוא אינו נלהב למלא את החובות שלו, לעבוד קשה יותר, לשלם מחיר גבוה יותר, להשקיע יותר זמן ואנרגיה או לעשות את החלק המוטל עליו. במקום זאת, הוא לומד איך להפוך לאדם שמנהיג אחרים בעניינים של כוח אדם ומקצוע. הוא אינו מוכן שאחרים יובילו אותו. הוא אינו מוכן להיות חסיד או להמשיך למלא את חובותיו בשקט בלי רוח וצלצולים. אין זה משנה מהן חובותיו, אם הוא אינו יכול להיות במרכז העניינים, אם הוא אינו יכול להיות המנהיג, הוא לא מוצא שום טעם במילוי חובותיו. אם הוא אינו יכול לעשות את הדברים בדרך שלו, זה מעניין אותו עוד פחות מכך ויש לו עוד פחות רצון למלא את חובותיו. אבל אם הוא יכול להיות במרכז העניינים בעודו ממלא את חובותיו ומצליח לומר את המילה האחרונה, אז הוא יעשה את חלקו במרץ רב יותר מכל האחרים. בלבו הוא מבין את חובתו כעמידה רם ונישא מעל האחרים, כסיפוק של הצורך שלו להתעלות מעל האחרים וכריצוי תשוקותיו ושאיפותיו" ("הם ממלאים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם אינם מתחשבים באינטרסים של בית האלוהים ואף מוכרים את האינטרסים הללו בתמורה לתהילה אישית (חלק ז')" בספר 'חשיפת צוררי המשיח'). דברי האל מנתחים מדוע אנשים לא רוצים להיות שניים לאחרים, ומדוע הם רודפים אחר מעמד. הם מונעים מתשוקה להיות מוערכים ונערצים, וזוהי דרכו של צורר משיח. עבור צוררי משיח, מעמד חשוב יותר מכל דבר אחר. הם לעולם לא ממלאים את חובתם כדי להבין את האמת או ליישם את העקרונות, ואין להם שום עניין לרַצּוֹת את אלוהים. הם רק זוממים כיצד לשלוט על אחרים, וכיצד לגרום לאנשים להעריץ אותם כדי לממש את האמביציה הפראית שלהם לחטוף אנשים מידי אלוהים. בהשוואה לדברי האל על צוררי המשיח, ראיתי שעדיין לא הגעתי למצב חמור עד כדי כך, אבל שהפגנתי סימנים של טבע של צורר משיח. כשראיתי את האחות צ'ן מתקדמת במהירות וזוכה לתשבחות של אחים ואחיות, התחלתי לסלוד ממנה ולהדיר אותה. הרגשתי שהיא מפריעה לי לזהור, שהיא גונבת ממני את התהילה. חייתי על פי רעלים שטניים כמו "לעמוד מעל כל היתר" וגם "יש מקום רק לזכר אלפא אחד". כל הזמן נלחמתי להשיג מעמד, להיות ראשונה. הרגשתי שלמי שנמצא בראש יש את הכוח ואת המילה האחרונה, ושהכוח והמעמד הללו היו חשובים יותר מכל דבר אחר. אפילו התייחסתי לכנסיית האל כאל הזירה הפרטית שלי, למאבק על מעמד, ולסיפוק תאוותיי המטורפות. הלכתי בדרך של צורר משיח, התנגדתי לאלוהים, ופגעתי באופן חמור בטבעו של אלוהים. ראיתי כמה מסוכנת הייתה הדרך שבה הלכתי, וכמה אלוהים שנא אותה. הייתה גם העובדה שהאחות צ'ן הייתה חדשה בחובתה, כך שאם הייתי מגבילה אותה ומעכבת את עבודתה, וזה היה גורם נזק לחובה שמילאה, הייתי עושה את הרע. הרגשתי אשמה מאוד, וראיתי כיצד חייתי על פי טבעי השטני, שנאבקתי רק עבור מעמד. זה לא רק הזיק לאחרים ועיכב אותם, אלא הייתי גם בסכנת סילוק בגין עשיית הרע ופגיעה בעבודת הכנסייה. נוכחתי שהליכה בעקבות מעמד אישי היא לא דרך טובה לצעוד בה. הרגשתי באמת מפוחדת ולא רציתי לחיות יותר בטבע המושחת הזה. רציתי לחזור בתשובה לאל.

לאחר מכן קראתי את דברי האל כדי למצוא דרך יישום בפועל. דברי האל אומרים: "אם אלוהים עשה אותך טיפש, אזי יש משמעות לטיפשות שלך. אם הוא עשה אותך גאון, אזי יש משמעות לגאונות שלך. אין זה משנה איזו מומחיות אלוהים נותן לך, אין זה משנה מהן החוזקות שלך ועד כמה רמת המשכל שלך גבוהה, לכול יש תכלית עבור אלוהים. כל הדברים האלה נקבעים מראש. התפקיד שאתה ממלא, החובה שאתה ממלא – אלוהים קבע גם את זאת מזמן. יש אנשים שאינם משוכנעים. הם רוצים לשנות דברים על ידי למידה רבה יותר, ראייה רחבה יותר וחריצות רבה יותר. אבל הם לא מצליחים להתעלות. עם הזמן הם ילמדו זאת מניסיון. תילחם ככל שתילחם, אינך יכול להילחם בגורל שאלוהים הועיד לך ומלחמתך בכך חסרת תועלת. בכל תחום שבו אתה טוב, שם עליך להתאמץ. אל תנסה לפנות בכוח לתחומים מחוץ למיומנויות שלך ואל תקנא באחרים. לכל אחד יש את התפקיד שלו. אל תחשוב שאתה יכול לעשות הכול בעצמך, שאתה מושלם, שאתה טוב יותר מאחרים ואל תרצה תמיד לקחת על עצמך עבודות של אחרים, להציג את עצמך לראווה ושום איש מלבדך. זהו טבע מושחת. לדוגמה, ייתכן שאתה טוב למדי בשמירה על קצב בריקוד – כאן עליך להפוך לפוסק, להשיג פריצת דרך, לשלוט בעקרונות ולמלא את חובתך היטב. יש אנשים שאוהבים לעצב בגדים והם מיומנים למדי בכך. אם כן, כאן עליך להשקיע מאמץ ולהתקדם בלימודיך. יש כאלה שחושבים שהם אינם יכולים לעשות שום דבר היטב. אם זה המצב, עליך פשוט להיות אדם שמקשיב באופן מצפוני להנחיות של אחרים. עשה מה שאתה יכול לעשות ועשה זאת היטב, בכל כוחך. די בכך. אלוהים יהיה שבע רצון" ("העקרונות שצריכים להנחות את התנהגותו של האדם" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). על יד קריאת דברי האל, ראיתי שגם גודל האיכות של אדם, וגם סוגי הכישרון שהוא ניחן בהם, נקבעים מראש על ידי אלוהים, וכוללים את חוכמת האל. אלוהים אינו צריך שנבין הכול, שנעשה הכול, שנהיה טובים יותר מאחרים. הוא רוצה שנמלא את תפקידנו היטב. אם אנו עושים שימוש מיטבי בנקודות החוזק ובתפקידים שלנו, אלוהים שמח. אם אנו שחצנים ובטוחים בעצמנו, ותמיד רוצים להילחם למעננו, רק נעשה צחוק מעצמנו ונחיה חיים אומללים. מצאתי גם דרך יישום בפועל בדברי האל, שהיא להיות אמיצה מספיק כדי להודות במגרעותיי. לא הייתה לי איכות כמו זו של האחות צ'ן, ולא את מיומנויות העבודה שלה. אלה הן עובדות, שנקבעו על ידי אלוהים. היה עליי להיות הגיונית ולהישמע לשלטון ולהסדרים של אלוהים, לציית ולהיות בן אדם הגון, להשקיע את לבי בחובתי, ולהקדיש יותר מחשבה לשיתוף פעולה בעבודה עם האחות צ'ן כדי שנוכל לקחת על עצמנו את עבודת הכנסייה כצוות. זה באמת היה רצון האל. דברי האל ציינו גם, שאף אחד לא יכול לקחת על עצמו את העבודה של בית האל לבדו. כולם צריכים לעבוד ביחד. כולנו מביטים על דברים באופן שונה, אז כשאנו מפצים זה על חולשותיו של זה, אנו יכולים לראות דברים מנקודת מבט רחבה יותר. רק כאשר אנחנו מאוחדים, רוח הקודש מנחה אותנו, ואנו יכולים להיות יעילים בחובותינו. מרגע שהבנתי את כל זה, באתי לאחות צ'ן ונפתחתי בפניה לגבי מצבי לאורך אותה תקופת זמן, והצעתי לה את התנצלותי. משם והלאה, ביחד במפגשים, כבר לא ניסיתי שהשיתוף שלי יהיה טוב יותר משלה, אלא הקשבתי בתשומת לב בכל פעם שדיברה, והאזנתי בכל לבי. אם היא פספסה משהו, ניסיתי להשלים אותו בשיתוף שלי. חלקתי את מה שהבנתי ולא יותר. עם עבודת צוות שכזו, השיתוף שלנו הפך יותר ויותר מועיל, והאחות צ'ן ואני היינו קרובות יותר מתמיד.

לאחר כחודשיים האחות צ'ן קודמה בתפקידה, ומעתה עבדנו כתף אל כתף. ניהלנו יחד את עבודתן של מספר כנסיות. יום אחד, קיבלנו הודעה ממנהיגה, שאמרה שחלק אחד מהעבודה שלנו היה מאוד מוצלח. זה גרם לי דכדוך מסוים, כי אם המנהיגה הייתה יודעת שהאחות צ'ן היא שדאגה לחלק הזה, אולי היא הייתה מעריכה אותה הרבה יותר? באותו ערב, האחות צ'ן שאלה אותי כיצד היא יכולה לבצע את העבודה הזו כך שתהא יותר אפקטיבית. חשבתי, "העבודה הזו כבר הניבה תוצאות. אם נדון בזה יחד, היא תוכל רק להשתפר עוד ועוד. האם זה לא יגרום בעצם לאחות להיראות טוב יותר ממני?" לאור המחשבה הזו, לא רציתי לדון איתה על זה יותר. אבל אז הבנתי שאני שוב נופלת למצב של מאבק על מוניטין ורווח, אז עשיתי מאמץ להתפלל לאלוהים ולמרוד בבשרי. ודברי האל הבאים עלו במוחי: "אל תעשו דברים תמיד רק למען עצמכם ואל תתחשבו תמיד רק באינטרסים שלכם, אל תתייחסו רק למעמד, ליוקרה או למוניטין שלכם עצמכם. כמו כן, אל תתחשבו באינטרסים של בני האדם. עליכם להתחשב באינטרסים של בית האל ולהעמיד אותם בראש מעייניכם. עליכם להתחשב ברצונו של אלוהים וראשית חישבו האם הייתם מזוהמים, במילוי חובתכם, אם הייתם נאמנים לחלוטין, אחראים לחלוטין, ונתתם את כל כולכם כמו גם אם הקדשתם מחשבה בלב נאמן לחובתכם בעבודה בבית האל. אתה חייב להתחשב בדברים אלה, לחשוב עליהם תכופות ואז יקל עליך למלא את חובתך נאמנה" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). אלוהים אומר שאסור לנו לחשוב רק על האינטרסים שלנו, שהאינטרסים והעבודה של בית האל חייבים לבוא ראשונים. עלינו לעשות דברים לטובת ההיווכחות בחיים של אחרים. זו הדרך היחידה להראות שאנו מסורים לחובתנו. ידעתי שעליי לעשות מה שאלוהים דורש, אז דיברתי עם האחות צ'ן על הדרכים לשיפור אותה עבודה, על כל הבעיות הנוכחיות, וכיצד להתמודד איתן. במפגש ביום למחרת, נתתי שיתוף על מצבי הנוכחי, ועל כל מה שהבנתי ממנו. ככל ששיתפתי יותר, הרגשתי שרדיפת מוניטין ומעמד היא אכן לא דרך טובה. הרגשתי כל כך הרבה גועל ושנאה כלפי עצמי. לא רציתי להיות כבולה יותר בידי הטבע השטני שלי. קיבלתי בשמחה את השיפוט והייסור של אלוהים, ומילאתי את חובתי עם הרגליים על הקרקע. מאז, כשאני נתקלת בבעיות, אני מתפללת לאלוהים וחושבת לעומק מה יועיל לבית האל. למדתי לעבוד עם נקודות החוזק של האחות צ'ן כך שאנו מפצות האחת על חולשותיה של השנייה. אופן הפעולה הזה העניק לי תחושת נינוחות ושלווה, ואנחנו יעילות הרבה יותר בחובתנו כעת. השינוי המועט הזה שהשגתי התרחש כולו הודות לשיפוט ולייסור של אלוהים. הודו לאל!

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

תוכן דומה

מה שטמון מאחורי שקרים

שיאוג'ינג העיר הזה, מחוז שאנדונג בכל פעם שראיתי את דברי האל קוראים לנו להיות אנשים ישרים ולדבר בצורה מדויקת, חשבתי, "אין לי כל בעיה לדבר...

לא עוד "נחמדה"

מאת לין פאן, ספרד את ילדותי העברתי בין הצווחות והקללות של אימי החורגת. בהמשך, כשלמדתי דבר או שניים, ובשביל להסתדר טוב יותר עם אימי החורגת...