אפליקציית כנסיית האל הכול יכול

הקשב לקולו של אלוהים וקדם את פני ישוע אדוננו בשובו!

אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

אוצרות החיים

14

וואנג ג'ון, מחוז שנדונג

במרוצת השנים, מאז שקיבלתי את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, אשתי ואני עברנו את זה ביחד תחת הדיכוי מצד התנין הגדול האדום כאש. בתקופה הזאת, למרות שהיו לי רגעי חולשה, כאב ודמעות, אני חש שקיבלתי הרבה מאוד דרך הדיכוי שחוויתי. לא רק שאותן חוויות מרות גרמו לי לראות בבירור את אופיו הריאקציונרי והמרושע של התנין הגדול האדום כאש ואת פניו המכוערות, אני גם זיהיתי את מהותי המושחתת. אותן חוויות גם אפשרו לי לחוות את כול-יכולתו וחוכמתו של אלוהים. אני באמת חוויתי והכרתי את המשמעות האמיתית שמאחורי השימוש שעושה אלוהים בתנין הגדול האדום כאש–כמכשול שחישל יותר ויותר את בטחוני כמאמין באלוהים.

לאחר שקיבלתי את עבודתו של אלוהים באחרית הימים, בזכות התרוממות הרוח והברכות שקיבלנו מאלוהים, אשתי ואני מילאנו את חובתנו בכך שאירחנו אנשים בביתנו. באותם ימים היו אחים ואחיות שהתגוררו אצלנו מדי יום ביומו, ואנשים יצאו ונכנסו תכופות. היינו איפוא ידועים למדי באיזור כמאמינים באלוהים. בחורף 2003 התהדק יותר ויותר הדיכוי מטעם התנין הגדול האדום כאש. יום אחד, המנהיג שלנו אמר לנו כך: "המשטרה פוקחת עליכם עיניים. אתם לא יכולים להישאר כאן יותר – תארזו את החפצים ולכו למלא את חובתכם". ההסדר הזה, שהתגבש ברגע האחרון, הימם אותי. חשבתי כך: הבית הזה, עם גג הרעפים, שעבדתי כל כך קשה כדי לבנות ושגרנו בו פחות משנה – אני לא מוכן לעזוב אותו פשוט כך! הו אלוהים, אם תוכל רק לתת לנו לחיות כאן כמה שנים לפני שנצטרך לעזוב, זה יהיה בסדר. זה לא יהיה כל כך נוח לגור במקום אחר – לא כמו בבית. אבל ברגע שחשבתי על הדיכוי מצד התנין הגדול האדום כאש, החלטתי בכל זאת שאחרי שנמכור את הבית, נצטרך לעזוב אותו כדי למלא את חובתנו. כשסיירתי מסביב לבית החדש שבנינו והתבוננתי בו, עבר בי גל של צער וכאב. לא יכולתי לסבול את המחשבה שעליי להיפרד ממנו; חשתי שכל כך חבל שעליי למכור אותו בדיוק עכשיו. בדיוק כשעסקתי בשקילת הרווחים וההפסדים הגשמיים ועמדתי בחוסר החלטה, הדהדו באזניי דבריו של אלוהים: ״אברהם עמד להעלות את יצחק כקורבן מנחה. מה אתם העליתם כקורבן מנחה? איוב העלה הכל לאלוהים. מה אתם העליתם כקורבן מנחה? בני אדם כה רבים נתנו את חייהם, הקריבו את ראשם ושפכו את דמם על מנת לחפש את הדרך האמיתית. האם שילמתם את המחיר? בהשוואה לכך, אתם כלל לא כשירים ליהנות מחסד כה אדיר…״ ('חשיבות ישועתם של צאצאי מואב' ב'הדבר מופיע בבשר'). דבריו של אלוהים היו כמדקרת חרב בלבי. חשתי בוש במידה שלא תיאמן. הוא צדק! כדי למלא אחר דרישותיו של אלוהים, אברהם היה מוכן לשאת כאב רב ולהיפרד מאשר אהב, לצלות את בנו כמנחה לאלוהים. כשהשטן ואלוהים ערכו התערבות, למרות שאיוב הפסיד את כל רכושו ואת עשרת ילדיו, הוא בכל זאת היה מסוגל לשבח ולהלל את שם יהוה. אפילו בסוף, כשהוא סבל את העינוי שבנטישת חבריו ומשפחתו ונפל למשכב, הוא העדיף עדיין לקלל את יום היוולדו מאשר להאשים את אלוהים. הוא נשא עדות חזקה ומהדהדת למען אלוהים, והשטן ספג תבוסה מוחלטת ומשפילה. היו גם כל אותם קדושים ונביאים לאורך הדורות – כדי למלא את רצונו של אלוהים, היו מביניהם שוויתרו על נעוריהם ונישואיהם, חלקם ויתרו על משפחותיהם, על קרוביהם ועל העושר שבעולם. חלקם אפילו הקריבו את חייהם ושפכו את דמם שלהם למען עבודתו של אלוהים. … אך כשבחנתי את עצמי, למרות שנהניתי מאותו חסד נדיר, הישועה, שדורות של קדושים מעולם לא נהנו מזיוה, וכן מדברי עושר לחיים מפי אלוהים, על מה ויתרתי למען אלוהים? מה הקרבתי לאלוהים? הכנסייה הורתה לי לעזוב את ביתי בגלל הדיכוי והרדיפות מצד התנין הגדול האדום כאש, כדי שהוא לא יתפוס אותי בטפריו ולא אאלץ לסבול מרדיפות אכזריות בגללו. זה היה האופן שבו אלוהים גונן עלינו והראה את אהבתו הגדולה – אך לא ידעתי להבדיל בין טוב לרע ולא אכפת היה לי מכוונותיו הכנות והעמוקות של אלוהים. אפילו לא חשבתי על בטחוני שלי – חשבתי רק עד כמה אני אוהב את הבית החדש הזה, עם גג הרעפים, ואת תענוגות הבשרים. לא הייתי מוכן להישמע להסדר שקבע אלוהים – הייתי באמת מלא בחמדנות והיה לי אכפת יותר מהכסף מאשר מהחיים עצמם! היום לא הייתי מוכן להותיר את ביתי מאחור אפילו למען בטחוני האישי. אם הייתי צריך להפנות גבי לאינטרסים האישיים שלי כמנחה לאלוהים, או אם הייתי צריך להקריב את חיי או להקיז את דמי למען עבודתו של אלוהים, איך אדם כמוני היה מסוגל – אדם שדעתו מצומצמת, אנוכי ובזוי שאוהב את הכסף כמו את החיים עצמם – להיות נכון להקריב הקרבה כזאת למען אלוהים? האם לא הייתי פשוט בורח הרבה לפני הרגע הזה? חשבתי על כל הפעמים שבהן ברברתי ואמרתי: "אני מוכן ללכת בעקבותיו של פטרוס ולהיות חלוץ למען אלוהים. אני מוכן לוותר על הכול, להשקיע הכול מבלי להחשיב את התועלת האישית שלי, את הפסדיי או רווחיי; אני רוצה רק להשביע את רצונו של אלוהים". אך כשעמדתי מול מצב אמיתי, אף חלק ממני לא התמקד באלוהים. חשבתי רק על האינטרסים המיידיים שלי, ולמעשה ניסיתי לעמוד על המקח עם אלוהים למען תענוגות הבשר. ואז שאלתי את עצמי: האם ייתכן שזו האהבה שיש לי להחזיר לאלוהים? אלוהים אמר: ״אם אתם אוהבים, הרי שאתם מקריבים בשמחה, מתמודדים עם מצוקה ותואמים לי. הייתם מקריבים את כל שיש לכם למעני… אחרת, אהבתכם אינה אהבה כלל אלא מרמה ובגידה! איזו אהבה היא אהבתכם? האם היא אהבת אמת? האם היא אהבת שקר? על כמה ויתרתם? כמה הקרבתם? כמה אהבה צברתי מכם? האם אתם יודעים? לבכם עודו גדוש רוע, בגידה ומרמה״ ('רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים' ב'הדבר מופיע בבשר'). נשבעתי לאלוהים, אך לא כיבדתי את שבועתי. האם בכך לא ניסיתי להטעות את אלוהים? להערים עליו? כשחשבתי על זה, לא יכולתי שלא להשתטח ארצה בפניו ולהתפלל: "הו האל הכול יכול, תמיד האמנתי שאני מוכן לארח כל מספר של אחים ואחיות מבלי להתלונן אי פעם על מצוקה כלשהי, ושבכך ביטאתי את אהבתי כלפיך. אך רק עכשיו, העובדות שהתגלו הראו לי בבירור ש"אהבתי" כביכול היתה תלויה בדבר, אהבה סלקטיבית – הכול היה מבוסס על הדברים שאני רציתי, וחוויתי את האהבה הזאת רק בסביבה נוחה – אך ברגע שהזדקקת לכך שאסבול מצוקה פיסית ואתפשר על האינטרסים שלי, ה"אהבה" שלי פשוט נעלמה. זה הראה לי שלמעשה לא אהבתי אותך ובכלל לא מילאתי את חובתי, מתוך החוב שלי לאמת, ועוד פחות מכך עשיתי זאת כדי לגמול לך על אהבתך. מטרתי היתה לשלם מחיר זעום כעסקת-חליפין עבור ברכות גדולות. אני באמת אופורטוניסט ברמ"ח אבריי, אני איש קטן, אנוכי ובזוי. אני פשוט לא ראוי לחיות במחיצתך, וראוי עוד פחות מזה לקבל את כל מה שאתה נותן לי בחיי! הו אלוהים, איני מוכן עוד להערים עליך, למרוד בך ולהכאיב לך. אני מוכן לקיים את שבועתי, להניח בצד את התועלת האישית שלי ולהישמע לתזמורים ולהסדרים שלך".

אחר כך הקדשתי את האנרגיה שלי למכירת אותו בית חדש, וקניתי דירת שני חדרים במקום משונה. למרות שאי אפשר היה להשוות זאת לבית הקודם שלנו, היה לנו טלפון והסקה, והתחבורה היתה נוחה. הייתי מאוד מרוצה מההסדר, וחידשנו את חובת האירוח שלנו שם. כהרף עין היה זה אביב 2004, ומשטרת המפלגה הקומוניסטית החלה שוב לחשוד בנו. הם שלחו שני מרגלים שהעמידו פני מגידי-עתידות, כדי לקבל קצת מידע. הודות להארה ולמנהיגות האלוהית, הבנו את המזימה שלהם והצלחנו להשתחרר מהם הודות לחוכמה שקיבלנו מאלוהים. לאחר שהכנסייה שמעה על כך, היא השעתה אותנו מחובותינו. אנשי הכנסייה אמרו לנו למצוא איזו עבודה כדי להפוך את סביבתנו לבטוחה. מאותה תקופה ואילך כמעט שלא היה לנו מגע עם אחינו ואחיותינו. שישה חודשים חלפו והמצב באיזור נעשה יותר ויותר מתוח. יום אחד קיבלנו פתאום הודעה מהכנסייה, ונאמר לנו שאדם אחד, מעין יהודה איש קריות, בגד בנו ושעלינו לעבור דירה בהקדם האפשרי כדי שלא ניפול לידיו של התנין הגדול האדום כאש. הפעם בחרתי להישמע להסדר הזה שקיבלנו מבית האל, ובלבי נולדה שנאה לתנין הגדול האדום כאש. חשבתי על העבר, כששמעתי את התנין הגדול האדום כאש מכריז: "האזרחים נהנים מחופש דת, והזכויות והאינטרסים הלגיטימיים שלהם זוכים להגנה" וראיתי כנסיות שנבנו בכל מקום. בזמנו מאוד אהבתי את זה; הרגשתי שהתנין התחבב על הבריות. אך היום, לאור המציאות, לבסוף ראיתי בבירור את פניו המכוערות של התנין הגדול האדום כאש. הבנתי את המזימות שלו, וידעתי שהצהרותיו ופעולותיו על פני השטח הן שקר ומרמה ולא יותר; רק העמדת פנים. מדובר היה רק באמצעים בזויים, תכסיסים מלוכלכים שנועדו לבלבל אנשים ולסמא את עיניהם. היו אלה מעשים אפלים ואכזריים, ערמומיים, רגרסיביים וחסרי יושר נגד אלוהים – לגמרי ריאקציונריים. היה זה שד שטרף אנשים ופגע בהם! אלוהים בהתגלמותו בא אל העולם כדי להושיע את בריאתו, האנושות – זה היה דבר נכון וראוי; זה היה דבר אדיר ושמח, אך התנין הגדול האדום כאש לא היה מוכן להרשות לאלוהים לבוא בקרב האנושות, לא היה מוכן להרשות לאנשים לעבוד את אלוהים ולצעוד בנתיב ראוי בחייהם. התנין השתמש בכל האמצעים שברשותו כדי לערוך מצוד מטורף אחרי המשיח; הוא רדף באכזריות את נבחריו של אלוהים, וניסה לשבש ולהרוס את עבודתו של אלוהים. התנין ניסה לגרש את אלוהים, להשמיד את נבחריו ולהרוס את עבודתו באחרית הימים. היו אלה באמת מעשים ריאקציונריים, שאלוהים לא יכול היה לסבול! וזה היה הרגע שבו דברי האל צפו בתודעתי: ״אבותיהם של הקדמונים? זכויות והעניין הלגיטימיים של האזרחים? אלה כולם תכסיסים לחיפוי על חטא! …מדוע להציב מכשול כה בלתי חדיר לעבודתו של אלוהים? מדוע לנקוט תכסיסים שונים כדי להוליך שולל את עמו של אלוהים? איפה החירות האמיתית, הזכויות והעניין הלגיטימיים? איפה ההגינות? איפה הנוחות? איפה החום? מדוע להשתמש במזימות של רמאות כדי לשטות את עמו של אלוהים? מדוע להשתמש בכוח כדי להסתיר את בואו של אלוהים? מדוע לא להתיר לאלוהים לשוטט בחופשיות על פני האדמה שהוא ברא? מדוע לרדוף את אלוהים עד שאין לו מקום להניח את ראשו?״ ('עבודה והיווכחות (8)' ב'הדבר מופיע בבשר'). דבריו של אלוהים איפשרו לי לראות בבירור את פניו המכוערות של התנין הגדול האדום כאש, לראות בבירור את האמת שבהתנגדותו וברדיפתו את אלוהים, וכן את הנזקים שהוא גורם ואת האופן שבו הוא מגביל אנשים. חשבתי על כל האחים והאחיות הרבים שלא יכלו לשוב הביתה וחיו כנוודים חסרי-בית בשל הדיכוי והרדיפות מטעמו. חשבתי על כל האחים והאחיות הרבים שסבלו מהעינויים ההרסניים והבלתי-אנושיים מטעמו, כמה אחים ואחיות נאסרו באשמות שווא והעבירו כל כך הרבה ימים אפלים, חיו את חייהם בצינוק שאינו ראוי לכלב או לחזיר, רק מפני שהאמינו באלוהים ומילאו את חובתם. חשבתי גם על כל האחים והאחיות הרבים שלא היתה להם שום מידה של חופש, כי היו נתונים במעקב מטעמו; לא היתה להם שום דרך למלא את חובתם, והם לא יכלו לנהל חיים נורמליים בכנסייה. היום, כמאמינים באלוהים אנחנו בסך הכול מילאנו את חובתנו כברואים בכך שאירחנו בביתנו מאמינים. עשינו את מה שבאחריותנו, ובשום אופן לא הפרנו את חוקיו ואת תקנותיו של התנין הגדול האדום כאש – אך בכל זאת היינו כפופים למגבלות ולדיכוי חסרי שחר. הדבר היחידי שיכולנו לעשות היה לעקור את עצמנו ושוב לשנות כתובת, כדי למלא את חובתנו. למרות זאת, המשטרה לא הרפתה מהמרדף שערכה אחרינו – השוטרים למעשה הסוו עצמם כמגידי-עתידות כדי לחפור ולהוציא מאתנו מידע – הם חשבו שכך יוכלו למצוא ראיה כלשהי כדי ללכוד ולרדוף אותנו. התנין הגדול האדום כאש הוא באמת אפל, בוגדני, בזוי ואכזרי בצורה שמעבר לכל שיעור! המחשבה הזאת עוררה בי זעם צודק, ונמלאתי שנאה עמוקה לתנין הגדול האדום כאש. תודה לאל! היו אלה עבודתו ודבריו המעשיים של אלוהים שהסירו לחלוטין את המסכה מהתנין הגדול האדום כאש, וחשפו באופן מלא את כיעורה של צביעותו, תחת מסווה של הדרת כבוד. בכך סוף כל סוף נפקחו עיניי, שהיו כעיוורות. רוחי ניעורה וראיתי בבירור את האמת – התנין הגדול האדום כאש בונה לעצמו שם בכך שהוא מטעה את הציבור, וכן ראיתי את האמת אודות ערמומיותו והנזקים שהוא גורם. כך רכשתי את הביטחון והנחישות הדרושים כדי לנטוש ולדחות אותו בהחלטיות. מלבד זאת, בהשוואה לרשע הבזוי ולטינופת האפלה של התנין הגדול האדום כאש, זכיתי בהבנה גדולה אף יותר של הצדק, הקדושה, האור והטוב האלוהיים. ראיתי את ישועתו ודאגתו הגדולה של אלוהים כלפינו, בני האדם המושחתים; ראיתי שלא משנה עד כמה קשה היא הסביבה, לא משנה איזו התנגדות ואיזה דיכוי נבעו מהתנין הגדול האדום כאש, אלוהים מעולם לא ויתר על ישועתו עבורנו. הוא עדיין נושא את כל הסבל כדי לעשות את העבודה שעליו לעשות. בעולם המרושע והמזוהם הזה, אנחנו יכולים לסמוך רק על אלוהים – הוא אהבתנו הגדולה ביותר וישועתנו הגדולה ביותר; הוא המקור לשאיפתנו לחיים של חיפוש האמת ואמונה במשיח. תודה לאלוהים על שערך עבורי משתה כזה שבו אוכל להשתתף, שכן בתוך כל הסבל והמצוקה אני יכול לזכות בכושר הבחנה ובתובנה. מכאן ואילך, אני נשבע בחיי שאנתק כל קשר עם התנין הגדול האדום כאש. אני אהיה אויבו המושבע. לא משנה עד כמה הוא ירדוף אותי או אחריי, עריצותו לא תטיל עליי מורא. אני רק אצמד לעקבותיו של אלוהים, אסמוך על מנהיגותו, אפרוץ דרך הדיכוי שמטילים כל כוחות האופל ואמלא את חובתי כדי לגמול לאלוהים על החסד שבישועתו.

בגלל התנאים הקשים, שלא איפשרו לנו להישאר במקומנו לזמן רב, נחפזנו שוב לעבור לעוד מקום משונה. לאחר שהגענו, אחות מבית האל אמרה שזהו איזור שבו חי מיעוט אתני, ושהתנין הגדול האדום כאש אינו כה קפדני שם. הסביבה היתה פחות או יותר סבירה, אך לא חשתי בנוח בלבי. חשבתי לעצמי: עכשיו התנין הגדול האדום כאש נמצא בשלטון, וזה כאילו שעננים שחורים מתקדרים בשמי העיר. התנין לא יאפשר לנו להאמין באלוהים בשלווה. כמובן, לאחר שהות בת עשרים יום בלבד באיזור, מרגליו של התנין הגדול האדום כאש באו לביתנו במסווה של גביית דמי סניטריה, והתחילו לחפש אנשים בתוך ביתנו ומחוץ לו. הם שאלו בנימה קשוחה את אשתי מאין היא, איפה רשומה כתובת המגורים שלה ולמה היא באה לכאן. אחד מהם שאל אותה אם לבעלה מראה מסוים. היא אמרה: "כן", וברגע שהם שמעו זאת הם החליפו מבט זה עם זה. רק אז אשתי הבינה שהם ידעו איך אני נראה מבלי שראו את פניי. זה היה בהכרח אותו יהודה איש קריות שבגד בי, שאפילו תיאר להם את הופעתי החיצונית. אחרי שעזבו, הם הלכו לבית השכנים שמאחורי ביתנו. רק אז הבנו ששכנינו עובדים איתם ומנטרים אותנו. דיווחנו על כך מיידית לכנסייה. תוך זמן קצר, אחות מהכנסייה כתבה לנו פתק, ובו נאמר כך: "המשטרה המקומית עמדה בקשר עם המשטרה מעיר מולדתכם. הם נחושים להחזיק במעצר את אלו מבינכם שעליהם דיווח הבוגד. הם רוצים קודם כל לבחון את המצב, כולל ביקורים ללא התראה מראש, ולהבין איך אתם עובדים. כשהתזמון יהיה נכון, הם פשוט יבואו ויקחו את כולכם. המצב שלכם מסוכן מאוד – אתם צריכים לחזור לעיר מולדתכם במחוז שנדונג ולהסתתר. סעו מיד – מהר ככל האפשר. אם תתעכבו ייתכן שלא תצליחו לצאת!". לאחר שראינו את הפתק הזה, לא העזנו לפטור אותו במשיכת כתף. החלטנו לעזוב למחרת. באותו ערב התהפכתי על משכבי ובשום אופן לא הצלחתי להירדם. לא רק שהיה בי כעס רב כלפי התנין הגדול האדום כאש והרדיפות הפראיות שלו, חשתי גם מבולבל ועגום כשחשבתי על מה שמצפה לנו בהמשך. כן! בהתחלה חשבתי שזה פשוט להאמין באלוהים – שכל מה שנדרשתי לעשות היה להכיר באלוהים במילים, להאמין בו בלבי ולעשות את המיטב כדי למלא את חובותיי, ואז אזכה לשבחיו של אלוהים. מעולם לא תיארתי לעצמי שככל שאלך בדרך הזאת, כך היא תהיה קשה יותר. בדיוק כשחשתי מודאג ועצוב בגלל המסע המפרך שעשיתי כמאמין באלוהים, דבריו האירו את עיניי: ״בני האדם לא מתייחסים ברצינות לאמונה באלוהים משום שהאמונה באלוהים היא דבר זר ומוזר מדי עבורם. כך הם לא עומדים בדרישותיו של אלוהים. במילים אחרות, אם בני האדם לא מכירים את אלוהים ולא מכירים את עבודתו, הם לא ראויים לשימושו של אלוהים, וקל וחומר שהם לא יכולים למלא את רצונו של אלוהים. "אמונה באלוהים" פירושה להאמין שיש אלוהים. זו התפיסה הפשוטה ביותר של אמונה באלוהים. מעבר לכך, האמונה שיש אלוהים אינה זהה לאמונה אמיתית באלוהים. במקום זאת, זוהי מעין אמונה פשוטה עם רבדים דתיים משמעותיים. אמונה אמיתית באלוהים פירושה חוויה של דבריו ועבודתו של אלוהים על פי האמונה שאלוהים הוא ריבון הכול. כך תוכלו להשתחרר מטבעכם המושחת, תמלאו את רצונו של אלוהים ותכירו את אלוהים. רק לאחר מסע כזה ניתן יהיה לומר שאתם מאמינים באלוהים״ (ההקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'). ישבתי בדומיה וניסיתי להבין את פשר דבריו. בתוכי התבהרתי לאט לאט: כן, זו האמת – אמונה אמיתית באלוהים משמעה שאדם חווה את דבריו ועבודתו, על סמך האמונה שאלוהים הוא הריבון על הכול. אותו אדם נשמע לכל הסדריו של אלוהים ומחפש את האמת, כדי שיוכל להשתחרר מתכונותיו המושחתות, למלא את רצונו של אלוהים ולהתחיל להכיר אותו. רק לאחר מסע כזה, ניתן לומר שאנו מאמינים באלוהים. זה בהחלט לא כל כך פשוט כמו שהאמנתי – שמספיק רק שאכיר בו בדבריי, שאמשיך להיפגש עם אחרים, לאכול ולשתות את דברי האל ולמלא את חובתי. אמונה כזאת מצדי היתה רק אמונה דתית מעורפלת – לא היתה בה מהות האמונה באלוהים. אפילו אם המשכתי להאמין עד הסוף, אמונה כזאת לא יכלה בשום אופן להשביע את רצון האל, ולא לזכות אותי בשבחיו. חשבתי על פטרוס – כמאמין באלוהים, הוא הדגיש שחשוב להחיל את דבר האל על חיי היום-יום כדי לחוות אותו. לא חשוב מה אירע לו, פטרוס ניסה להשביע את רצון האל ואת דרישותיו. בין אם מדובר היה במשפט וייסורים, בניסיונות וזיכוך, בקשיים וסבל או במשמעת – פטרוס תמיד היה מסוגל לקבל זאת ולהישמע. מתוך זה, הוא חיפש את האמת, שאף לדעת על עצמו ועל אלוהים. החיפוש שלו, שארך שנים רבות, הביא לא רק לשינוי בטבעו שלו, הוא זכה גם להכרה מעמיקה יותר של אלוהים לעומת כל אדם אחר לאורך הדורות. אמונתו של פטרוס תאמה ביותר את רצונו של אלוהים, ועמדה ביותר בתקן. אך ההשקפה שלי על האמונה באלוהים היתה פשוטה מדי. חשבתי שעליי רק להמשיך ולערוך פגישות עם אחרים, לאכול ולשתות את דברי האל ולמלא את חובתי, כדי שאזכה בשבחיו. מה ההבדל בין הרעיונות שלי לבין המושגים של חסרי האמונה ושל אנשים דתיים? בסופו של דבר, האם כל זה לא יהיה לשווא? רק אז הבנתי שבכל שנותיי כמאמין באלוהים הייתי מבולבל מאוד. אפילו לא ידעתי מה זה אומר, להאמין באלוהים. אלמלא הגילויים המעשיים של אלוהים, וההכוונה וההארה שבדבריו, הייתי עדיין ממשיך להאמין באלוהים בעודי חי בתוך תפיסותיי ודמיוני. עדיין לא הייתי רואה שאני למעשה מאמין דתי שרק הולך בדרכו שלו. לא יכולתי להימנע באותו רגע מתחושת פחד מסוימת. הבנתי שאם אמשיך להאמין באלוהים באותה צורה מבולבלת, בלי להתמקד בעבודתו ובלי לחוות אותה, בלי להתמקד בחיפוש האמת ובניסיון לשנות את טבעי – בסופו של דבר האל בהחלט יוציא אותי החוצה. כשהבנתי באילו נסיבות מסוכנות אני נמצא, מיד התפללתי לאלוהים: "הו אלוהים! תודה על הגילויים ועל ההארה שלך, שאיפשרו לי להבין את האמת ולזהות את השגיאות שבאמונתי באלוהים. הו אלוהים! אני מוכן לקחת דוגמה מהתנהלותו של פטרוס וללכת בדרכו. היות שבחרתי עכשיו בנתיב זה, אני מוכן להתקדם בבטחה, ולא משנה עד כמה בוגדנית היא הדרך או כמה סכנות מצפות לי בהמשכה. אני נכון לחוות סבל, להישמע לתכתיביך ולהסדריך ולחוות באמת את דבריך ואת עבודתך על פי דרישותיך ממני, כדי שאוכל להפוך לברוא שלך שמאמין בך ועובד אותך באמת". חשתי הקלה רבה לאחר התפילה, והיה בי ביטחון לחוות את עבודתו של אלוהים.

ביום המחרת עלינו על רכבת לשנדונג. לאחר שהסתתרנו במשך זמן מה בעיר מולדתנו בשנדונג וגם חווינו אי אילו בעיות, תחת הכוונתה של רוח הקודש היינו מסוגלים בסופו של דבר ליצור קשר עם הכנסייה, וחזרנו לחיינו בכנסייה. עם זאת, התנין הגדול האדום כאש לא חדל לרדוף אותנו. לא משנה לאן הלכנו, הוא תמיד הטיל עלינו הגבלות שונות. המשטרה באה לבקר לעתים קרובות, כדי לבחון היתרי מגורים – לפעמים פעמיים ביום – והם ממש עמדו על כך שנירשם לקבלת היתרי מגורים זמניים, כי אחרת הם יגרשו אותנו. ובכן, מעברי דירה כבר הפכו לשגרת חיינו. לאחר מכן עברנו למתחם דירות גדול יותר, שבו בנו של אח מבוגר מהכנסייה שכר דירה, ולפיכך אותו האח אירח אותנו שם. אבל במקום החדש, לא רק שנאלצנו להירשם לקבלת היתר מגורים זמני, הזדקקנו גם לאישור כניסה ויציאה, כי אחרת לא היינו יכולים לבוא וללכת, ובוודאי שלא לעבור לגור שם. נאלצנו להסתתר בתוך הבית ולא יכולנו לצאת. ואפילו כך, המשטרה עדיין לא ויתרה. הם עדיין ערכו ביקורות מדלת לדלת, וכך ראינו שבארץ הדיקטטורית וחסרת האמונה הזאת, שנמצאת בשליטתה של מפלגה אתיאיסטית, האמונה באלוהים דוכאה על כל צעד ושעל. זה באמת יצר התנגדות דוממת. במיוחד במהלך אולימפיאדת 2008, המצב היה מאוד מתוח וקשה. התנין הגדול האדום כאש הציב מלכודות, ושוטרים עמדו על המשמר בכל מקום; אך אלה היו הנסיבות שבהן חזינו בכל יכולתו ובחוכמתו של אלוהים, ובמעשיו המופלאים. ראינו שאלוהים הוא זה שתכנן את הכול. בכל פעם שהקצינים רצו לערוך ביקורת, בצו אלוהי, השומר בשער הראשי בא ואמר זאת לאח המבוגר שלנו, כדי שנוכל להתכונן מהר ולהסתתר מראש. פעם אחת המשטרה ערכה ביקורת-פתע כאשר היינו באמצע פגישה. שמענו את הכלבים שנבחו בחוץ כמטורפים. האנשים שערכו את הבדיקה נכנסו בכוח לחצר, ובהעמידם פנים שהם בודקים את מוני החשמל, הם הסתובבו בכל המתחם, התבוננו סביבם, חיפשו, תשאלו והפחידו את אחינו המבוגר, שבזכות החוכמה שקיבל מאלוהים הוא גרם להם לעזוב את המקום. כולנו פחדנו אחרי שהם הלכו. למרבה המזל, כולנו הסתתרנו בזמן – אילו הם מצאו אותנו או את הספרים ובהם דברי האל, אין לשער מה היו ההשלכות. בדיוק כאשר הפחד שרר בלבי, דבריו של אלוהים הדהדו באוזניי: ״אל תסבול משליטתו של כל אדם, עניין או חפץ; כל עוד הדברים תואמים את רצוני, יישם אותם על פי דבריי. הסר פחד מלבך, שכן ידיי תומכות בך ואני לבטח אגן עליך מפני כל הרשעים״('האמירה העשרים ושמונה' ב'הדבר מופיע בבשר'). ״נהג באומץ! שא ראשך מעלה! אל תפחד: אני – אביך – נמצא כאן כדי לתמוך בך ואתה לא תסבול. כל עוד תתפלל ותתחנן בפניי לעתים קרובות, אעניק לך את כל האמונה. ייתכן שבעלי השררה נראים מרושעים למראית עין, אך אל תחשוש – זה רק מפני שאין בך אמונה רבה. כל עוד אמונתך צומחת, דבר לא יהיה קשה מדי. עלוז ודלג לשמחת לבך! הכול נמצא תחת רגליך ובהישג ידי! האין הישג או הרס נקבעים במילה אחת ממני?״ (ב'הדבר מופיע בבשר'). חשתי בושה לאחר שקראתי את דבריו של אלוהים. זו היתה האמת. האין זה נכון שכל האנשים, האירועים והדברים שבעולם הזה נמצאים במסגרת תכנוניו והסדריו של אלוהים? האם הם לא מסתובבים, מתחדשים, משתנים ונעלמים לפי מחשבותיו? גם התנין הגדול האדום כאש הוא ברוא בידיו של אלוהים. לא משנה עד כמה הוא פראי, הוא לא יכול לחמוק משלטונו של אלוהים. אם אלוהים ירצה להשמיד אותו, האם לא יהיה די בכך שאלוהים יאמר את המילה? אלוהים לא השמיד אותו, אלא איפשר לו לנהוג כדרכו הפראית לזמן מה, כדי להעניק לנו ביטחון ואומץ לב ולאפשר לנו להכיר את חוכמתו וכול-יכולתו של אלוהים, ואת מעשיו הנפלאים, דרך חוויותינו. אלוהים עשה זאת גם כדי לאפשר לנו להכיר טוב יותר את האופי הרע והריאקציונרי, ואת פניו המכוערות של התנין הגדול האדום כאש, העוסק בדיכוי, כדי שנוכל לשנוא אותו, לדחות אותו, לבגוד בו ולקלל אותו מעומק לבנו. תחת ההכוונה וההנהגה שבדברי האל, לא רק שכבר לא הייתי הססן ונפחד, גם נמלאתי הכרת תודה לאלוהים. הייתי מוכן להיות צייתן בסביבה הזאת, ולהתמודד מול התנין הגדול האדום כאש, לקבל מאלוהים הכשרה ושלמות, לנסות להבין יותר מן האמת ולזכות בה. במשך החודשים הבאים, המשטרה המקומית ערכה שניים או שלושה ביקורי-פתע מדי חודש, ולפיכך לא יכולנו להתכונן אליהם; אך גם תחת התנאים הנוראיים האלה הצלחנו לחמוק מהשגחתם פעם אחר פעם, בזכות דאגתו והגנתו של אלוהים. הם תמיד כמעט תפסו אותנו, ודברים תמיד הסתדרו ממש בקושי. אחרי ההתנסויות האלה, לא יכולתי שלא לחוש הכרת תודה אמיתית ושבח לאלוהים בעומק לבי. חשבתי כך: "הו, האל הכול יכול! אתה באמת אדוני היקום, הממונה על כל הדברים. מעשיך הנפלאים נמצאים בכל מקום ובאמצעות חוויותיי הממשיות, לא רק שטעמתי מכול-יכולתך ומחוכמתך, אלא גם ראיתי שאתה התומך הגדול ביותר שלי, אתה המפלט שלי, והתנין הגדול האדום כאש אינו אלא נמר עשוי נייר. בהופעתו החיצונית, הוא כולו טפרים ושיניים, והוא שתלטני ביותר; אך כשהוא עומד מולך, הוא כל כך חלש וחסר אונים – הוא לא יכול לספוג ולו מהלומה אחת. הוא יכול רק להישמע בצייתנות למטלותיך ולתוכניותיך. כל עוד יהיה בי ביטחון, אוכל להביס את כל כוחות האופל. הו אלוהים! למרות שעכשיו אני נמצא בארץ זו, הנתונה לשליטת שדים, לא יגביל אותי אף אדם, אירוע או דבר. אני רק אתעלה מתוך הדיכוי האפל, אזדקף מעל המקום המטונף הזה ואהיה ראייה לנצחונך".

תחת אותן נסיבות איומות – הרדיפה מצד התנין הגדול האדום כאש – ידעתי ברמה חווייתית עמוקה שהיו אלה דברי האל הכול יכול שהובילו אותי מניסיון אחד לאחר, וכך סייעו לי לנצח שוב ושוב למול ניסיונותיו של השטן. היו אלה חסד והגנה גדולים מאלוהים שהביאו אותי הלום. אני נזכר בדרך שעברתי – כשסבלתי מדיכוי ורדיפה מצד התנין הגדול האדום כאש, לא יכולתי לחזור הביתה ונעקרתי ממקומי. חייתי חיי נווד, לא היה לי "קן חם" כפי שיש לאנשי העולם, לא יכולתי לחיות בלב קל כמותם, או לנהל חיים כה נינוחים. בגלל הדיכוי מצד התנין הגדול האדום כאש, לבי עמד בסבל ובכאב רבים. עם זאת, היות שהתנסיתי במצבים כה קשים, זכיתי באוצרות חיים שאף אחד לא זכה בהם במרוצת הדורות. מתוך התנסותי בדיכוי מצד התנין הגדול האדום כאש, זיהיתי את אופיי האנוכי והבזוי. ראיתי שלא האמנתי באלוהים ולא אהבתי אותו באמת. מתוך ההתנסות בדיכוי מצד התנין הגדול האדום כאש, למדתי להכיר את אופיו הבוגדני, הבזוי והנתעב. על הרקע הזה היתה לי הבנה רבה יותר של מהות הצדק, הנאמנות, האור והטוב האלוהיים. מתוך אותה התנסות בדיכוי מצד התנין הגדול האדום כאש, נעשיתי מודע לאמונתי המעורפלת והלא-ודאית, והבנתי את המשמעות והערך האמיתיים של האמונה באלוהים. דרך אותו דיכוי זכיתי גם בהבנה נרחבת יותר של חוכמתו וכול-יכולתו של אלוהים, ושל מעשיו הנפלאים, וכך הפך התנין הגדול האדום כאש, עם מהותו המרושעת, הנתעבת והריאקציונרית העויינת את אלוהים, לשקוף מבחינתי. ראיתי בבירור כיצד הוא משחית אנשים, מרמה אותם ופוגע בהם. מתוך כך פיתחתי שנאה עמוקה כלפיו, והייתי נכון להיסמך על דברי האל כדי להשיל מעליי את הטבע המושחת של השטן, להצליח להפנות את גבי לחלוטין לתנין הגדול האדום כאש, לחיות כאדם אמיתי ולהשביע את רצון האל. היתה זו עבודתו המעשית של אלוהים, שאפשרה לי לטעום באופן אישי ממשתה חיים כה עשיר. לא רק שכתוצאה מכך ניעור לבי – שמזה זמן רב סימא אותו התנין הגדול האדום כאש, אלא גם שעבודתו המעשית של אלוהים איפשרה לי לזכות בכל כך הרבה אוצרות חיים גדולים, ותוך זמן קצר עליתי על הנתיב הנכון לאמונה באלוהים. תודות ושבחים מקרב לב לאל הכול יכול!

מידע בנושא

89. מקדישה את חיי לעבודת האל