216 אלוהים, איני יכולה לעזוב אותך
I
ללא דברי האל שינחו אותי, אין לי עוגן – אני כאצה נסחפת במים.
כשאלוהים אינו איתי, כאב וריקנות הם מנת חלקי.
מתוך ההתבוננות בעצמי אני רואה, שלמרות שכבר הרבה שנים אני מאמינה באלוהים, מעולם לא חתרתי אל האמת.
אני מאמינה באלוהים רק כדי שאוכל לבקש חסד וברכות.
תמיד מתרשלת במילוי חובתי, חסרת כל נאמנות אני.
אלוהים מתעב ושונא אותי; שקעתי באפלה וכאבי רב.
דברי תחנונים לא יחזירו אליי את אלוהים.
כשליבי אינו אוהב את אלוהים, איני ראויה לחיות במחיצתו.
אני סופרת את ברכותיו של אלוהים, מתבוננת בעצמי ומכירה בחובי הגדול לאלוהים.
II
מתוך השפיטה אני רואה בבירור את האמת בדבר שחיתותי.
יהירה, צדקנית, נלוזה ונכלולית שכמוני – אפילו עם אלוהים כרתתי עסקה.
התרשלתי במילוי חובתי ולא התחשבתי ברצון האל.
נצמדתי לתפיסותיי, ומכך נולדה טרגדיה.
לאחר שעברתי כזו חוויה מזככת, הבנתי שטבעו הצודק של אלוהים אינו סובל כל פגיעה.
אני יראה אותו בליבי, מואסת בעצמי וחוזרת בתשובת אמת.
אני רואה שהמשפט האלוהי כולו אהבה וישועה.
אני נחושה ליישם את האמת ולמלא את חובתי כדי לגמול לו.
אוהב את אלוהים בכנות, כדי שאוכל לזכות שוב בחסדו ולקרוא אליו שישוב אליי.
