I

אני נזכרת פתאום בעבר, נותרה בי חרטה כה רבה.

נהניתי כל כך מאהבת האל וכל מה שנתתי לו הוא כאב.

אולי אמרתי שאני אוהבת את האל, אך ליבי היא תמיד מלא בתשוקות אנוכיות.

במילוי חובתי הייתי רשלנית ולא יותר, וחמדתי את תענוגות הבשרים.

כשנתקלתי ברדיפות, צרות ונסיונות לא היה ביטחון בליבי והתחלתי להתלונן.

נשבעתי לגמול לאל על אהבתו אך לא יכולתי לעמוד במבחני הנסיונות.

התחזיתי לאדם כנה, אך אמרתי רק מילים ריקות ושאפתי רק לרמות את האל כדי שיברכני.

חשבתי רק על עתידי ויעדי, לא היה לי כלל אכפת מרצון האל.

כשעמדתי לפני האל, חשתי רחוקה ממנו בליבי.

העבר היה מלא בזכרונות בלתי נסבלים.

II

אהבת האל תמיד איתי, דבריו מאירים את עיניי, מנחים ומובילים אותי.

נשפטתי ויוסרתי פעמים כה רבות, עברתי כל כך הרבה נסיונות וחוויות מזככות.

ליבי שהתקשה ואיבד את התחושה, מתחיל לבסוף להתעורר ולפנות אחור.

אני רואה עד כמה אני אנוכית ובזויה, וכיצד איבדתי את אנושיותי והגיוני כבר מזמן.

ללא רחמי האל וישועתו, כיצד הייתי מגיעה עד היום?

שנואה עליי העובדה שהתעוררתי כה מאוחר והחמצתי כל כך הרבה הזדמנויות לזכות באמת.

אלוהים שילם מחיר כה כבד כדי להושיעני.

למול אהבת האל וישועתו, כיצד אהיה מסוגלת אי פעם למרוד שוב?

אדם יכול לחיות ללא חרטה רק כשהוא חותר לאמת, אוהב את האל ומשביע את רצונו.

אפילו כשאסבול נסיונות ותלאות רבים, עדיין אמלא את חובתי לגמול לאל.

אוקיר את ימיי האחרונים ואקדיש לאל את אהבתי הטהורה.