130 חסדו של אלוהים עמוק כאוקיינוס

ספירת חסדי האל גורמת לעיניי לדמוע.

מאחורי שפתיים חשוקות, התייפחויות בגרוני.

כשהייתי רעב, כשכוחותיי אפסו, נתת לי את המזון הטוב ביותר.

כשהייתי כואב ומיואש, כשהכפישו את שמי ועזַבוּני,

ידך מחתה את הדמעות מלחיי, ואתה היית זה שניחם אותי.

הו אלוהים, הו אלוהים, כשרעדתי בחוץ, בקור,

הו אלוהים, הו אלוהים, אתה היית זה שכה חימם אותי.

כשסבלי היה כה קשה, ריחמת עליי.

כשהייתי לבד ואבוד, דבריך היקרים הרגיעוני וניחמוני.

כשהייתי מותש ממכאובים, הבאת מזור והראית לי.

כשהייתי כה גאה וכה שחצן, עונשך לא היה מרוסן.

כשהושפלתי וחטאו נגדי, דוגמתך עודדה אותי.

הו אלוהים הו אלוהים הייתי באפלה ואיבדתי תקווה,

הו אלוהים הו אלוהים ודבריך האירו עלי.

לא היה לי לאן ללכת, לכן הארת את קצה הדרך.

כשהים בלע אותי, הושטת לי יד מהספינה.

כשהשטן צר עליי, חרבך שחררה אותי מאחיזתו.

ניצחתי לצדך, ואתה גם חייכת אלי.

יש הרבה מלים בלבבי. מהמקום שאתה, לבבי לא יוכל לתעות.

הו אלוהים הו אלוהים חסדי אלוהים כִּבדי משקל כהרים.

הו אלוהים הו אלוהים כל חיי לא יוכלו לגמול.

חסדך מגיע כה עמוק. קצרה היריעה מלתארו.

קודם: 129 איני יכולה לומר את כל שעל ליבי

הבא: 132 פרידה רגשנית

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה