אלוהים מביא לידי ביטוי את מעשיו בקרב כל הדברים, ובקרב כל הדברים הוא שולט בחוקים של כל הדברים ואוחז ובהם. זה עתה דיברנו על כך שאלוהים שולט בחוקים של כל הדברים, ועל כך שהוא מספק את צרכיה של האנושות כולה ומטפח אותה במסגרת חוקים אלה. זהו היבט אחד. כעת, נדבר על היבט נוסף, והוא אחת הדרכים שבהן יש לאלוהים שליטה בכול. כך אלוהים איזן את הקשרים בין כל הדברים לאחר שברא אותם. גם זה נושא רחב למדי עבורכם. איזון הקשרים בין כל הדברים – האם זהו דבר שבני אדם יכולים לעשות? בני האדם עצמם אינם יכולים. בני אדם יכולים רק להרוס. הם אינם יכולים לאזן קשרים בין כל הדברים – הם אינם יכולים לנהל אותם, וגם אין להם סמכות או עוצמה כה רבה. רק לאלוהים עצמו יש עוצמה המאפשרת לעשות דבר מעין זה. מהי מטרתו של אלוהים בעשיית דבר כזה? בדיוק אותו הדבר, היא קשורה בקשר הדוק להישרדותה של האנושות. כל דבר ודבר שאלוהים רוצה לעשות הוא הכרחי – אין דבר שהוא רשאי או אינו רשאי לעשות. למען יבטיח את הישרדותה של האנושות וייתן לבני האדם סביבת הישרדות מיטיבה, עליו לעשות מספר דברים חשובים והכרחיים שיבטיחו את הישרדותם.

מתוך משמעותו המילולית של הביטוי "אלוהים מאזן בין כל הדברים", מסתמן שזהו נושא רחב מאוד. תחילה, הוא נותן לכם מושג כדי שתדעו שהאיזון בין כל הדברים הוא שליטתו המופתית של אלוהים בכל הדברים. מה פירוש המילה "איזון"? קודם כל, המילה "איזון" מתייחסת לכך שלא מאפשרים לדבר-מה לצאת מאיזון. זה כמו שימוש במאזניים לשקול דברים. כדי לאזן אותם, על המשקל של שני הצדדים להיות זהה. אלוהים ברא דברים רבים בקרב כל הדברים – הוא ברא דברים קבועים, דברים שנעים, דברים חיים ודברים נושמים, וכן דברים שאינם נושמים. האם קל לכל הדברים האלה להשיג קשר של תלות הדדית, של תמיכה והגבלה הדדית, של קשר הדדי? יש בוודאות עיקרון בכל זה. הדבר מסובך מאוד, הלא כן? זה לא קשה לאלוהים, אולם לבני אדם קשה מאוד לחקור זאת. זוהי מילה פשוטה מאוד – איזון. אולם, אילו בני האדם חקרו זאת, אילו היה על בני האדם ליצור איזון, אזי אפילו כל אנשי האקדמיה היו עובדים על כך – ביולוגים, אסטרונומים, פיסיקאים, כימאים ואף היסטוריונים. מה הייתה התוצאה הסופית של המחקר הזה? תוצאתו הייתה שום דבר. הסיבה לכך היא שבריאתם של כל הדברים על ידי אלוהים היא דבר שלא ייאמן, והאנושות לעולם לא תגלה את סודותיה. כשאלוהים ברא את כל הדברים, הוא קבע ביניהם עקרונות, קבע דרכי הישרדות שונות לריסון, השלמה ותמיכה הדדיים. השיטות השונות האלה מסובכות מאוד, הן אינן פשוטות ואינן חד-כיווניות. כשבני אדם נעזרים במוחם, בידע שצברו ובתופעות שראו כדי לאשר או לחקור את העקרונות שמאחורי שליטתו של אלוהים בכל הדברים, קשה מאוד לגלות את הדברים האלה, וגם קשה מאוד להשיג תוצאה כלשהי. קשה מאוד לבני אדם לקבל תוצאות. קשה מאוד לבני אדם לשמור על איזון בזמן שהם שולטים בכל הישויות שאלוהים ברא בעזרת החשיבה הידע האנושי. זאת מכיוון שבני אדם אינם מכירים את עקרונות הישרדותם של כל הדברים, הם אינם יודעים כיצד להבטיח איזון כזה. לפיכך, אילו היה על בני האדם לנהל את כל הדברים ולשלוט בהם, סביר מאוד להניח שהם היו הורסים את האיזון הזה. מיד לאחר שהיה נהרס, סביבת ההישרדות שלהם הייתה נהרסת, וכשדבר זה היה מתרחש, היה בא בעקבותיו משבר להישרדותם. הדבר היה מביא לאסון. כאשר האנושות חייתה בתוך אסון, מה היה מונח לפניה? זו הייתה תוצאה שקשה לנחש, קשה לנבא.

אם כן, כיצד מאזן אלוהים את הקשרים בין כל הדברים? דבר ראשון, יש מקומות בעולם המכוסים בקרח ושלג לאורך כל השנה, ואילו במקומות אחרים, כל ארבע העונות דומות לאביב. לעולם לא רואים שם משטח קרח או פתית שלג. אין שם חורף. זוהי דרך אחת – מנקודת המבט של האקלים הרחב יותר. הדרך השנייה היא זו: רכס הררי מכוסה בצמחייה שופעת, שבו כל מיני צמחים מכסים את הקרקע. יש שם רצועות של יערות, וכאשר הולכים בתוכם, לא רואים אפילו את השמש. בהרים אחרים, לא צומח אפילו עשב – יש שם שכבה על גבי שכבה של הרים צחיחים ופראיים. במבט מבחוץ, שניהם הרים העשויים ערימות אדמה. קבוצה אחת של הרים מלאה צמחייה שופעת, והקבוצה השנייה ריקה אף מעשב. זהו הסוג השני. בסוג השלישי, ניתן לראות ערבות אינסופיות, שדה של גלים ירוקים. ניתן גם לראות מדבר שנפרש עד האופק, שאין בו שום דבר חי, לא כל שכן מקור מים כלשהו, רק הרוח השורקת על פני החול. בסוג הרביעי, מקום אחד מכוסה בים, העשוי שטחים עצומים של מים, ואילו במקום אחר קשה למצוא מי מעיין כלשהם. בסוג החמישי, בארץ אחת גשם דק הוא דבר שכיח ומזג האוויר ערפילי ולח, ואילו בארץ אחרת ימי שמש עזה שכיחים מאוד ולא רואים ולו טיפת גשם אחת. בסוג השישי, מקום מסוג אחד הוא רמה שבה האוויר דליל וקשה לבני אדם לנשום, ובמקום מסוג אחר יש ביצות ועמקים המשמשים כבתי גידול לסוגים שונים של ציפורים נודדות. אלה הם סוגים שונים של אקלים, או של אקלים וסביבה, המתאימים לסביבות גיאוגרפיות שונות. כלומר, אלוהים מאזן את סביבות ההישרדות הבסיסיות של האנושות מן ההיבטים של הסביבה הרחבה יותר, מן האקלים עד לסביבה הגיאוגרפית, מן המרכיבים השונים של הקרקע עד למספר מקורות המים, כדי להשיג איזון באוויר, בטמפרטורה ובלחות של הסביבות שבהן שורדים בני אדם. בעזרת הניגודים האלה בין סביבות גיאוגרפיות שונות, יש לבני האדם אוויר יציב, והטמפרטורה והלחות תהיה יציבה בעונות שונות. הדבר מאפשר לבני אדם להמשיך לחיות כתמיד בסביבת הישרדות מסוג זה. קודם כל, על הסביבה הרחבה יותר להיות מאוזנת. הדבר נעשה בעזרת שימוש במיקומים גיאוגרפיים שונים ותצורות שונות, וכן בעזרת מעברים בין סוגי אקלים שונים לשם ריסון הדדי, כדי להשיג את האיזון שאלוהים רוצה ואשר דרוש לאנושות. זאת מנקודת המבט של הסביבה הרחבה יותר.

כשמתבוננים בפרטים, כגון צמחייה, כיצד ניתן להשיג איזון בכך? כלומר, כיצד ניתן לאפשר לצמחייה להמשיך לשרוד בסביבת הישרדות מאוזנת? התשובה היא, על ידי ניהול אורך החיים, שיעורי הצמיחה ושיעורי הרבייה של סוגי הצמחים השונים כדי לשמור על סביבת ההישרדות שלהם. ניקח לדוגמה את העשב הזעיר – יש נביטת האביב, פריחת הקיץ ופירות הסתיו. הפרי נושר לאדמה. בשנה שלאחר מכן, הזרע מן הפרי נובט וממשיך על פי אותם חוקים. אורך חייו של העשב קצר מאוד. כל זרע נופל לאדמה, מצמיח שורשים ונובט, פורח ומניב פירות – תהליך זה מתרחש רק במהלך האביב, הקיץ והסתיו, וגם לכל סוגי העצים יש אורך חיים משלהם ותקופות שונות של נביטה ונשיאת פרי. יש עצים שמתים כעבור 30 עד 50 שנה בלבד – יש להם אורך חיים של 30 עד 50 שנה, אך הפרי שלהם נושר לאדמה ואחר כך מצמיח שורשים, נובט, פורח ונושא פרי, וחי עוד 30 עד 50 שנה. זהו שיעור ההישנות שלו. עץ זקן מת ועץ צעיר צומח – לכן רואים תמיד עצים הגדלים ביער. אך יש להם גם מחזור ותהליכים רגילים משלהם של לידה ומוות. יש עצים שיכולים לחיות במשך למעלה מאלף שנה, ויש שיכולים לחיות אף שלושת אלפים שנה. אין זה משנה מהו סוג הצמח או כמה ארוכה תוחלת חייו, באופן כללי, אלוהים מנהל את האיזון שלו על סמך אורך חייו, יכולת הרבייה שלו, מהירות הרבייה שלו וכן מידת הרבייה שלו וקצב הרבייה שלו. הדבר מאפשר להם, החל מעשב וכלה בעצים, להיות מסוגלים להמשיך לשגשג, לצמוח בסביבה אקולוגית מאוזנת. לכן, כשאתם מביטים ביער על פני האדמה, בין אם אלה עצים או עשבים, הוא מתרבה וצומח בהתמדה על פי החוקים שלו. הוא אינו זקוק לעזרת האדם, הוא אינו זקוק לעבודה נוספת כלשהי מצד האנושות. רק תודות לכך שיש להם איזון כזה, הם יכולים לשמור על סביבת הישרדות משלהם. רק מפני שיש להם סביבת הישרדות מתאימה, יכולים היערות והערבות האלה להמשיך לשרוד על פני האדמה. קיומם מטפח דור אחר דור של בני אדם, וכן דור אחר דור של כל מיני יצורים חיים שיש להם בתי גידול ביערות ובערבות – עופות וחיות, חרקים וכל מיני מיקרואורגניזמים.

אלוהים אף שולט באיזון בין כל סוגי בעלי החיים. כיצד הוא שולט באיזון הזה? הדבר דומה לצמחים – הוא מנהל את האיזון ביניהם וקובע את מספרם על סמך יכולתם להתרבות, מספרם וקצב הרבייה שלהם והתפקידים שהם ממלאים בין בעלי החיים. לדוגמה, אריות אוכלים זברות, מכאן שאם מספר האריות יעלה על מספר הזברות, מה יהיה גורלן של הזברות? הן ייכחדו. ואם כמות הרבייה של הזברות תהיה פחותה בהרבה מזו של האריות, מה יהיה גורלן? גם אז הן ייכחדו. לפיכך, על מספר הזברות להיות גבוה הרבה יותר ממספר האריות. הסיבה לכך היא שהזברות אינן מתקיימות למען עצמן בלבד, הן מתקיימות גם למען האריות. ניתן לומר גם שכל זברה היא חלק מן הזברות, אך היא גם מזון לאריות. מהירות הרבייה של האריות לעולם אינה יכולה לעלות על זו של הזברות, כך שמספרם לעולם אינו יכול להיות גדול ממספר הזברות. רק כך ניתן להבטיח את מקור מזונם של האריות. על כן, על אף שהאריות הם אויביהן הטבעיים של הזברות, בני אדם לעתים קרובות רואים אותם כשהם רובצים בנחת באותו אזור. מספרן של הזברות לעולם לא יקטן והן לא ייכחדו מפני שהאריות צדים ואוכלים אותן, ומספרם של האריות לעולם לא יגדל בשל מעמדם כ"מלכים". האיזון הזה הוא דבר שאלוהים קבע לפני זמן רב. כלומר, אלוהים קבע חוקי איזון בין כל בעלי החיים, כדי שהללו יוכלו להגיע לאיזון, וזהו דבר שבני האדם לעתים קרובות רואים. האם האריות הם אויביהן הטבעיים היחידים של הזברות? לא, גם תנינים אוכלים זברות. נדמה שהזברות הן בעל חיים חסר ישע ממש. הן אינן עזות כאריות, וכשהן עומדות מול אריה, האויב המאיים הזה, הן יכולות רק לברוח. הן אינן יכולות אפילו להתנגד. כשאין ביכולתן לרוץ מהר יותר מן האריה, הן יכולות רק לאפשר לעצמן להיאכל על ידו. ניתן לראות זאת לעתים קרובות בעולם החי. מהו הרושם שלכם כשאתם רואים דבר כזה? האם אתם מרחמים על הזברה? האם אתם מתעבים את האריה? לזברות יש מראה כה יפה! אך האריות תמיד מביטים בהן בתאוותנות. ולמרבה טיפשותן, הזברות אינן מרחיקות לרוץ. הן רואות את האריה המחכה להן, מחכה לו במקרה בצלו של עץ. מי יודע, מתי יאכל אותן. הן יודעות זאת בלבן, אך הן בכל זאת אינן עוזבות את חלקת האדמה הזו. זהו דבר מופלא. הדבר המופלא הזה כולל את קביעתו מראש של אלוהים, את שלטונו. אתם מרחמים על הזברה, אך אינכם יכולים להצילה, ואתם חשים כי האריה מתועב, אך אינכם יכולים להיפטר ממנו. הזברה היא מזון שאלוהים הכין לאריה, אך גם אם יאכלו אותן האריות ככל שיאכלו, הזברות לא יימחו מעל פני האדמה. מספר הצאצאים שהאריות מולידים קטן ממש, והם מתרבים לאט מאוד; אז לא משנה כמה זברות הם יאכלו – מספרם לא יהיה גדול ממספר הזברות. זהו סוג של איזון.

מהי מטרתו של אלוהים בשמירה על איזון מעין זה? היא קשורה לסביבות ההישרדות של בני האדם וכן להישרדותה של האנושות. אם זברות או טרף דומה אחר של האריה – צבאים או בעלי חיים אחרים – יתרבו לאט מדי ומספר האריות יגדל באורח חד, מול איזו מין סכנה יעמדו בני האדם? אריות שאוכלים את טרפם הם תופעה רגילה, אך אם אריה היה אוכל אדם, זו טרגדיה. הטרגדיה הזו אינה דבר שאלוהים קבע מראש, היא אינה במסגרת שלטונו, לא כל שכן מה שהוא נתן לאנושות, אלא מה שבני האדם הביאו על עצמם. כפי שאלוהים רואה זאת, לאיזון בין כל הדברים יש חשיבות מכרעת להישרדותה של האנושות. בין אם אלה צמחים או בעלי חיים, הם אינם יכולים לאבד את האיזון ההולם ביניהם. צמחים, בעלי חיים, הרים ואגמים – אלוהים הכין לאנושות סביבה אקולוגית רגילה. רק כשלבני האדם יש סביבה אקולוגית כזו – סביבה מאוזנת – הישרדותם מובטחת. אילו יכולת הרבייה של עץ או עשב לא הייתה טובה כל כך או אילו מהירות הרבייה שלו הייתה איטית מאוד, האם הייתה האדמה מאבדת את הלחות שבה? אילו האדמה איבדה את הלחות שבה, האם עדיין הייתה בריאה? אילו האדמה איבדה את הצמחייה שעליה ואת הלחות שבה, היא הייתה נסחפת במהירות רבה, ובמקומה היה נוצר חול. כאשר הקרקע מידרדרת, סביבת ההישרדות של בני האדם נהרסת אף היא. יחד עם ההרס הזה, היו מתרחשים אסונות. ללא איזון אקולוגי מעין זה, ללא סביבה אקולוגית כזו, בני האדם היו סובלים לעתים קרובות מאסונות בגלל חוסר האיזון הזה בין כל הדברים. לדוגמה, כשיש חוסר איזון סביבתי המוביל להרס בסביבה האקולוגית של צפרדעים, כולן מתקבצות יחד, מספרן גדל באורח חד, ובני אדם אף רואים המוני צפרדעים החוצות את הרחובות בערים. אילו מספרים גדולים של צפרדעים היו תופסים את סביבת ההישרדות של בני האדם, כיצד היינו קוראים למצב הזה? אסון. מדוע היינו קוראים לו אסון? בעלי החיים הקטנים האלה מועילים לאנושות כשהם נותרים במקום המתאים להם. הם שומרים על איזון סביבת ההישרדות של בני האדם. ברגע שהן יהוו אסון, הם ישפיעו על הסדר בחייהם של בני האדם. כל הדברים וכל הגורמים שצפרדעים מביאות עמן יכולים להשפיע על איכות חייהם של בני אדם. גם איבריהם הגופניים יכולים להיות מותקפים – זהו אחד מסוגי האסונות. סוג נוסף של אסון, שבני אדם חווים לעתים קרובות, הוא הופעת ארבה במספרים גדולים. האין זה אסון? זהו אסון מפחיד. אין זה משנה עד כמה בני האדם בעלי יכולת – בני אדם יכולים לייצר מטוסים, תותחים ופצצות אטום – אך כאשר ארבה מסיג את גבולם של בני האדם, איזה פתרון יש להם? האם הם יכולים להשתמש נגדם בתותחים? האם הם יכולים לירות בהם בתת-מקלע? הם אינם יכולים. אם כך, האם הם יכולים לרסס קוטל חרקים כדי לסלקם? גם זה אינו קל. לשם מה מגיעים החרקים הקטנטנים האלה? הם בעיקר אוכלים יבולים ודגנים. בכל מקום שאליו מגיע הארבה, היבולים מושמדים לחלוטין. לכן, תחת פלישת ארבה, המזון שהחקלאים נשענים עליו – מזון לשנה שלמה – יכול להיאכל כולו כהרף עין על ידי ארבה. מבחינת בני האדם, הופעת הארבה היא לא רק מטרד – זהו אסון. הופעת ארבה בכמות גדולה הוא סוג של אסון, ומה באשר לעכברים? אם אין ציפורי טרף שתאכלנה עכברים, הם יתרבו במהירות רבה, מהר יותר מכפי שאתם יכולים לדמיין. ואם העכברים יתפשטו באופן בלתי מרוסן, האם בני האדם יוכלו לנהל חיים טובים? מול מה יעמדו בני האדם, אם כן? (מתקפת מזיקים.) רק מתקפת מזיקים? העכברים יכרסמו כל דבר! הם מכרסמים אפילו עץ. אם יש בבית שני עכברים, יהיה זה מטרד לכל בני הבית. לעתים הם גונבים שמן ואוכלים אותו, לעתים הם אוכלים את הדגנים. ואם אינם אוכלים משהו – הם מכרסמים אותו ויוצרים ממנו בלגן שלם. הם מכרסמים בגדים, נעליים, רהיטים – הם מכרסמים הכול. לעתים הם גם יטפסו לתוך ספל – האם ניתן להשתמש עוד בכלים אלה? גם אם תחטאו אותם, לא תרגישו בנוח להשתמש בהם ותיאלצו לזרוק אותם. זוהי הצרה שמביאים עמם העכברים לבני האדם. הם רק עכברים קטנטנים, אך לבני האדם אין דרך להתמודד עמם. הם אפילו מפחדים מהם. אין אפילו צורך לדבר על קבוצה שלמה של עכברים – די בזוג עכברים בלבד כדי לגרום הפרעה. אילו עכברים היו הופכים לאסון, לא היה ניתן להעלות על הדעת את ההשלכות. ואם נמלים זעירות יהפכו לאסון, לא יהיה ניתן גם להתעלם מן הנזק שהן יגרמו לאנושות. נמלים יכולות לגרום נזק רב כל כך לבתים עד שאלה יתמוטטו. לא ניתן להתעלם מכוחן. האם יהיה זה מפחיד אם סוגים שונים של ציפורים יגרמו לאסון? (כן.) במילים אחרות, יהיו אשר יהיו סוגי בעלי החיים או היצורים החיים, ברגע שהם מאבדים את האיזון שלהם, הם גדלים, מתרבים וחיים בתחום חריג, תחום לא תקין. דבר כזה יכול לגרום לאנושות השלכות שלא ניתן לדמיין. דבר כזה היה משפיע לא רק על הישרדותם וחייהם של בני האדם, אלא אף מביא אסון על האנושות, עד כדי כך שבני האדם היו עוברים השמדה מוחלטת, נתונים לגורל של הכחדה.

כשאלוהים ברא את כל הדברים, הוא נעזר בכל מיני שיטות ודרכים כדי לאזן ביניהם, לאזן את תנאי המחיה של ההרים והאגמים, של הצמחים ושל כל מיני בעלי החיים, העופות והחרקים – מטרתו הייתה לאפשר לכל סוגי היצורים החיים לחיות ולהתרבות במסגרת החוקים שהוא קבע. אין דבר כלשהו של הבריאה שיכול לחרוג מן החוקים האלה, ולא ניתן להפר את החוקים האלה. רק בתוך סביבה בסיסית מסוג זה יכולים בני האדם לשרוד ולהתרבות בביטחון, מדור לדור. אם יצור חי כלשהו יחרוג מהכמות או מהתחום שקבע אלוהים, או אם הוא יחרוג מקצב ההתרבות, התכיפות או המספר שהוכתבו על ידי אלוהים, סביבת ההישרדות של האנושות תסבול מדרגות שונות של הרס. ויחד עם זאת, הישרדותה של האנושות תהיה מאוימת. אם מספרם של יצורים חיים מסוג מסוים יהיה גדול מדי, הם יגזלו מבני האדם את מזונם, ישמידו את מקורות המים של בני האדם, ויהרסו את מולדתם. בצורה זו, התרבותם או מצב הישרדותם של בני האדם יושפעו מיד. לדוגמה, המים חשובים מאוד לכל הדברים. אם יהיו יותר מדי עכברים, נמלים, ארבה וצפרדעים או כל סוג אחר של בעלי חיים, הם ישתו יותר מים. כאשר כמות המים שהם ישתו תגדל, מי השתייה ומקורות המים של בני האדם, בהיקף קבוע של מקורות מים ואזורים ימיים, יפחתו, והם יחוו מחסור במים. אם מי השתייה של בני האדם יושמדו, יזוהמו או ייעלמו מפני שמספרם של כל מיני בעלי חיים גדל, בסביבת הישרדות קשה מעין זו, הישרדותה של האנושות תהיה תחת איום חמור. אם יהיו רק סוג אחד או כמה סוגים של יצורים חיים שיחרגו ממספרם ההולם, אזי האוויר, הטמפרטורה, הלחות, ואף הרכב האוויר במרחב ההישרדות של האנושות, יורעלו ויושמדו בדרגות שונות. הישרדותם וגורלם של בני האדם בנסיבות אלה יהיו נתונים גם כן לאיומים מצד גורמים אקולוגיים אלה. לפיכך, אם איזונים אלה יאבדו, האוויר שבני האדם נושמים ייהרס, המים שהם שותים יזוהמו והטמפרטורות הדרושות להם ישתנו אף הן ויושפעו בדרגות משתנות. אם הדבר יתרחש, סביבות ההישרדות השייכות באופן טבעי לאנושות יהיו נתונות להשפעות ולאתגרים עצומים. בתסריט זה שבו סביבות ההישרדות הבסיסיות של בני האדם הושמדו, מה יהיו גורלה של האנושות והאפשרויות שיעמדו בפניה? זו בעיה חמורה מאוד! מכיוון שאלוהים יודע מהי הסיבה לקיומו של כל אחד מהדברים של הבריאה עבור האנושות, מהו תפקידו של כל דבר מכל סוג שהוא ברא, מהי ההשפעה שיש לכל דבר על האנושות ובאיזו מידה הדבר מביא תועלת לאנושות – מכיוון שבלבו של אלוהים יש תוכנית לכל הדברים האלה והוא מנהל כל היבט והיבט בכל הדברים שברא, ולכן כל דבר ודבר שהוא עושה חשוב ונחוץ מאוד. לפיכך, מעתה והלאה, כל אימת שתראו תופעה אקולוגית כלשהי בקרב הדברים שהאל ברא או חוקים טבעיים כלשהם בפעולה בקרב הדברים שהאל ברא, לא תטילו עוד ספק בצורך שבכל דבר ודבר שנברא על ידי אלוהים. אתם לא תשתמשו עוד במילים נבערות כדי לשפוט באופן שרירותי את הסדריו של אלוהים לכל הדברים ואת הדרכים השונות שבהן הוא מספק את צורכי האנושות. כמו כן, לא תגיעו למסקנות שרירותיות על חוקיו של אלוהים עבור כל הדברים שברא. האין זה כך?

מהם כל הדברים האלה, שזה עתה דיברנו עליהם? חישבו על כך. לאלוהים יש כוונות משלו בכל דבר ודבר שהוא עושה. על אף שבני האדם אינם יכולים לראות את הכוונות האלה, הן תמיד קשורות במידה רבה מאוד להישרדותה של האנושות. הן קשורות אליה באופן שאינו ניתן להפרדה – לא ניתן לוותר עליהן. הסיבה לכך היא שאלוהים מעולם לא עשה דבר חסר תועלת. לכל דבר ודבר שהוא עושה, תוכניתו היא במסגרת התיאוריות והעקרונות שלה, אשר כוללים את חוכמתו. המטרה והכוונה שמאחורי תוכנית זו הן להגן על האנושות, ולעזור לאנושות למנוע אסון, הסגת גבול על ידי יצור חי כלשהו וכל סוג של נזק לבני אדם מצד כל הדברים. אם כך, על סמך מעשיו של אלוהים שאותם ראינו בנושא זה שבו אנו דנים, האם ניתן לומר שאלוהים מספק את צורכי האנושות בדרך נוספת? האם ניתן לומר שאלוהים מאכיל ורועה את האנושות בדרך זו? (כן.) האם יש קשר חזק בין נושא זה לבין כותרת השיתוף שלנו, "אלוהים הוא מקור החיים של הכל"? (כן.) יש קשר חזק, והנושא הזה הוא היבט אחד שלו. בטרם דיברו על הנושאים האלה, היה לבני האדם רק דמיון מעורפל על אלוהים, אלוהים עצמו ומעשיו – לא הייתה להם הבנה אמיתית של הדברים האלה. אולם כאשר מספרים לבני אדם על מעשיו ועל הדברים שעשה, הם יכולים להבין ולתפוש את עקרונות הדברים שאלוהים עושה, לרכוש הבנה שלהם ולהיות בהישג יד מולם – האין זה כך? על אף שבלבו של אלוהים, התיאוריות, העקרונות והכללים שלו מסובכים מאוד כשהוא עושה דבר-מה, כשהוא ברא את כל הדברים, וכשהוא שולט בכל הדברים, אם לוקחים דבר אחד בלבד לשיתוף עמכם, האם לא תוכלו להבין בלבכם שאלה הם מעשיו של אלוהים, ושהם מוחשיים מאוד? (כן.) אם כן, במה שונה הבנתכם הנוכחית את אלוהים מבעבר? היא שונה במהותה. הדברים שהבנתם בעבר היו חלולים מדי, מעורפלים מדי, והדברים שאתם מבינים כעת כוללים כמות רבה של עדויות מוחשיות למעשיו של אלוהים, הניתנות להשוואה עם מה שיש לאלוהים ומה שאלוהים הינו. אם כן, כל הדברים שאמרתי הם חומר נהדר להבנתכם את אלוהים.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ט'