דברי אלוהים רלוונטיים:

בכל אחד משלביה של עבודת האל, ישנן דרישות מקבילות מהאדם. כל מי שנמצא בזרם של רוח הקודש ניחן בנוכחותה של רוח הקודש ובמשמעת שלה, ומי שלא נמצא בזרם של רוח הקודש נתון לפקודתו של השטן ונעדר את עבודתה של רוח הקודש. בני אדם הנמצאים בזרם של רוח הקודש הם אלה שמקבלים את עבודתו החדשה של אלוהים, אלה שמשתפים פעולה בעבודתו החדשה של אלוהים. אם מי שנמצא בתוך הזרם הזה לא מסוגל לשתף פעולה ולא יכול להנהיג את האמת שהאל דורש כיום, תוטל עליו משמעת, ובמקרה הגרוע ביותר רוח הקודש תנטוש אותו. ...מצבו של מי שלא מקבל את העבודה החדשה שונה: בני האדם האלה נמצאים מחוץ לזרם של רוח הקודש, והמשמעת והתוכחה של רוח הקודש לא חלות עליהם. בני האדם האלה חיים כל היום בבשר ודם, והם חיים בדעתם, וכל מעשיהם הם על פי הדוקטרינה שמפיק הניתוח והמחקר של מוחם שלהם. אלה לא הדרישות של עבודתה החדשה של רוח הקודש, וקל וחומר שאין זה שיתוף פעולה עם אלוהים. מי שלא מקבל את עבודתו החדשה של אלוהים נעדר את נוכחותו של אלוהים, ויתרה מזאת, הוא לא נהנה מברכתו ומהגנתו של אלוהים. רוב דבריהם ומעשיהם של בני אדם כאלה נאחזים בדרישות העבר של עבודת רוח הקודש. הם מגלמים לא אמת אלא דוקטרינה. די בדוקטרינה הזו ובתקנים האלה כדי להוכיח כי הדבר היחיד שמאחד אותם הוא הדת. הם אינם עם נבחר או מושאי עבודתו של אלוהים. לאסיפת כל בני האדם האלה אפשר לקרוא כנס דת גדול, אך אי-אפשר לקרוא לה כנסייה. זוהי עובדה שלא ניתן לשנות. עבודתה החדשה של רוח הקודש אינה ברשותם. מתוך מה שהם עושים עולה ריח חזק של דת; נדמה שהדברים שהם מביאים לידי ביטוי גדושים בדת; לא קיימות בהם נוכחותה של רוח הקודש ועבודתה, וקל וחומר שהם אינם זכאים לקבל את המשמעת או את ההבנה העמוקה של רוח הקודש. בני האדם האלה הם כולם גופות חסרות חיים ושרצים חסרי רוחניות. הם לא מכירים את מרדנותו והתנגדותו של האדם, לא מכירים את רשעותו העמוקה של האדם, וקל וחומר שהם לא מכירים את כל עבודתו של אלוהים ואת רצונו הנוכחי של אלוהים. הם כולם בני אדם בורים ושפלים, חלאות אדם שאינם ראויים להיקרא מאמינים!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ונוהגו של האדם

אם בני האדם מתייחסים לאמת כאל דוֹגמה שיש לדבוק בה באמונתם, האם אינם מועדים ליפול בפח של טקסים דתיים? ומה ההבדל בין דבקות בטקסים דתיים כאלה לבין האמונה הנוצרית? ייתכן שיש הבדלים בין משניות ישנות וחדשות, וייתכן שמה שנאמר עמוק יותר ומתקדם יותר, אך אם המישנות אינן אלא סוג של תיאוריה ואם הן הופכות למעין טקס, למעין דוקטרינה לבני האדם, ובדומה לכך, אם לא ניתן להשתמש בהן כדי לזכות באמת או להיווכח במציאות האמת, הרי שאמונתם של בני האדם האלה זהה למשיחיות, הלא כן? באופן מהותי, האין זו משיחיות? אם כן, בהתנהגותכם ובאופן שבו אתם ממלאים את חובתכם, באילו תחומים אתם מחזיקים השקפות דומות או זהות לאלה של מאמינים במשיחיות? אם אתם מבקשים להתנהג טוב באופן שטחי, אז אתם עושים כמיטב יכולתכם להעמיד פנים, באמצעות מראית עין של רוחניות; אם אתם מתחזים לבני אדם רוחניים; אם אתם יוצרים מראית עין של רוחניות בדבריכם, במעשיכם ובהתבטאויותיכם; אם אתם עושים כמה דברים הראויים לשבח לפי התפיסות והדמיונות של בני האדם – כל אלה הם צביעות ועיסוק ברוחניות שקרית. אתם מתנשאים בדיבורים ובתיאוריות, אומרים לבני אדם לעשות מעשים טובים, להיות אנשים טובים ולהתמקד בחיפוש האמת, אך בהתנהגותכם ובאופן שבו אתם ממלאים את חובתכם, מעולם לא חיפשתם את האמת, מעולם לא פעלתם בהתאם לעקרונות האמת, מעולם לא הבנתם למה מתייחסת האמת, מהו רצונו של אלוהים, ומה הרף שאלוהים מציב לאדם – מעולם לא התייחסתם לדבר מאלה ברצינות. כשאתם נתקלים בבעיות מסוימות, אתם פועלים לגמרי לפי רצונכם ומתעלמים מאלוהים. האם הפעולות החיצוניות והמצבים הפנימיים האלה פירושם שאתם יראים את אלוהים וסרים מרע? אם אין קשר בין אמונתם של בני האדם לבין עיסוקם בחיפוש האמת, גם אם הם יאמינו באלוהים שנים על גבי שנים, הם לא יהיו מסוגלים לירוא את אלוהים ולסור מרע באמת ובתמים. אם כן, באיזה נתיב יכולים בני אדם כאלה לצעוד? במה הם מצטיידים בחייהם? הם מצטיידים במילים ובתיאוריות, הלא כן? האין הם מתחמשים ומתכסים במילים ובתיאוריות לאורך חייהם, כדי לדמות לפרושים, לבני אדם שרק לכאורה משרתים את אלוהים? מהם כל המעשים האלה? הם רק פועלים מהשפה ולחוץ. הם מנופפים את דגל האמונה ומבצעים טקסים דתיים בניסיון להונות את אלוהים, על מנת להשיג את מטרתם – לזכות בברכות. הם לא עובדים את אלוהים כלל. בסופו של דבר, סופה של קבוצת בני אדם כזו יהיה כמו סופם של אנשי הכנסייה שלכאורה משרתים את אלוהים, ואשר לכאורה מאמינים באלוהים ומצייתים לו, הלא כן?

– "רק אם תחיו בפני אלוהים בכל עת תוכלו לצעוד בנתיב הישועה" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'

איך אלוהים קורא לבני האדם שהאמינו ביהוה? יהודים. הם הפכו למעין קבוצה דתית. ואיך אלוהים מגדיר את בני האדם שמאמינים בישוע? (משיחיים.) בעיני האל, היהדות והמשיחיות הן קבוצות דתיות. מדוע אלוהים מגדיר אותן כך? מבין כל בני האדם החברים בגופים הדתיים האלה שאלוהים מגדיר, האם יש כאלה שיראים את אלוהים וסרים מרע, שמגשימים את רצון האל וצועדים בדרכו של אלוהים? (לא.) לפיכך אתם יכולים לראות אם בעיני האל, חסידי האל להלכה בלבד הם כולם בני האדם שהוא מכיר בהם כמאמינים באלוהים? בעיני האל, האם לכל אלה יש קשר עם אלוהים? האם ייתכן שהם כולם מטרות לישועת האל? (לא.) אם כך, האם יבוא יום שבו תידרדרו עד כדי כך שאלוהים יראה בכם קבוצה דתית? (זה ייתכן.) להידרדר לקבוצה דתית, זה נראה בלתי נתפס. אם בני אדם הופכים לחלק מקבוצה דתית בעיניו של אלוהים, האם הוא יושיע אותם? האם הם בבית האל? (לא.) חשבו על כך, ובואו ננסה לסכם את הדברים: בני האדם שאינם בבית האל, שמאמינים באלוהים האמיתי להלכה בלבד, אך אשר אלוהים סבור שהם שייכים לקבוצה דתית – באיזה נתיב הם צועדים? האם ניתן לומר שבני האדם האלה צועדים בנתיב של ניפוף דגל האמונה מבלי להיות חסידי אל, של אמונה באלוהים מבלי לעבוד את אלוהים, של זניחת האל? במילים אחרות, הם צועדים בנתיב של אמונה באלוהים מבלי ללכת בדרכיו, והם זונחים את האל. בדרכם הם מאמינים באלוהים אך עובדים את השטן. הם עובדים את השטן, מנסים לממש את הניהול שלהם עצמם, ומנסים להקים מלכות משל עצמם. האם זו מהות הדבר? האם יש לבני אדם כאלה קשר כלשהו לתוכנית הניהול של אלוהים למען ישועת האדם? (לא.) בלי קשר לשאלה כמה בני אדם מאמינים באלוהים, ברגע שאלוהים מגדיר את אמונתם כדת או כקבוצה, הרי שאלוהים קבע שלא ניתן להושיע אותם. מדוע אני אומר זאת? בחבורה או בקהל של בני אדם שנעדרים את העבודה וההנחיה של אלוהים ואשר אינם עובדים אותו כלל, את מי הם עובדים? חסידים של מי הם? על פניו, הם חסידים של אדם מסוים, אך בעצם, חסידים של מי הם? בלבם הם מכירים באלוהים, אך למעשה, הם כפופים למניפולציה, לניהול ולשליטה אנושיים. הם חסידים של השטן, המשחית. הם חסידים של הכוחות העוינים את אלוהים, שהם אויבים של אלוהים. האם אלוהים יכול להושיע חבורה של בני אדם כאלה? (לא.) מדוע? האם הם מסוגלים להכות על חטא? הם מנופפים את דגל האמונה, מוציאים לפועל מיזמים אנושיים, מבצעים ניהול משלהם ופועלים במנוגד לתוכנית הניהול של אלוהים למען ישועת האנושות. התוצאה הסופית שלהם היא שאלוהים מתעב ודוחה אותם. לא ייתכן שאלוהים יושיע את בני האדם האלה, ולא ייתכן שהם יכו על חטא. השטן כבר לכד אותם – הם נתונים לחלוטין בידיו של השטן. ...לפיכך, עבור בני העידן הזה, ששמעו אמיתות רבות וזכו להבין את רצון האל, אם הם לא מסוגלים להיות חסידי אל, ואם אינם מסוגלים לצעוד בנתיב הישועה, מה תהיה התוצאה הסופית שלהם? התוצאה הסופית שלהם תהיה זהה לזו של המאמינים המשיחיים והיהודים – לא יהיה שום הבדל. זה טבעו הצודק של אלוהים! בלי קשר למספר הדרשות ששמעתם ולכמות האמיתות שהבנתם, אם בסופו של דבר עדיין תהיו חסידים של בני אדם וחסידים של השטן, ואם בסופו של דבר עדיין לא תהיו מסוגלים להיות חסידי אל ולא תוכלו לירוא את אלוהים ולסור מרע, הרי שאלוהים יתעב וידחה אתכם. למראית עין, בני האדם האלה שאלוהים מתעב ודוחה יכולים לדבר הרבה על מכתבים ודוקטרינות, יכולים להבין אמיתות רבות, אך הם לא מסוגלים לעבוד את אלוהים. הם לא מסוגלים לירוא את אלוהים ולסור מרע, והם לא מסוגלים להישמע לאלוהים לחלוטין. בעיניו של אלוהים, אלוהים מגדיר אותם כדת, רק כקבוצה של בני אדם, ככנופיה של בני אדם, וכמקום מגורים לשטן. ביחד, הם נקראים כנופיה של השטן, ואלוהים בז להם לגמרי.

– "רק אם תחיו בפני אלוהים בכל עת תוכלו לצעוד בנתיב הישועה" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'

קטעים לעיון מתוך דרשות ושיתוף:

מה כוונתנו כשאנו מדברים על "ללכת בדרכו של אלוהים"? אנו מתכוונים לחוויית עבודתו של אלוהים ולקבלת האמת. אם אינכם מקבלים את האמת או חווים את עבודתו של אלוהים, לא תחוו את המשפט והייסורים של אלוהים, ומשמעות הדבר היא שאינכם הולכים בדרכו של אלוהים. כיצד אנו מכנים אנשים שלא הולכים בדרכו של אלוהים אך מאמינים בו? אנו מכנים אותם מאמינים דתיים. האין זה סוג האמונה שיש מאמינים בעולם הדתי? הם מאמינים אך ורק באלוהים שבשמיים, ולא הולכים בדרכו או חווים את עבודתו. הם רק נאחזים בספרי הקודש שלהם – כתבי הקודש לכאורה – ומדי יום ביומו קוראים בהם פסקה אחת ומתפללים באופן דתי. זוהי אמונתם, ואין לה דבר וחצי דבר עם חייהם והאופן שבו הם חיים. הם פשוט עושים את מה שהם חושבים שעליהם לעשות. אנשים כאלה נקראים "מאמינים דתיים". הם לא מקבלים את עבודתו של אלוהים או חווים אותה. מכאן שאמונתם מתקיימת רק כדי למלא חלל ברוחם, לרצות את לבבותיהם המיוסרים ולמצוא סוג מסוים של תמיכה. האם אנשים בעלי אמונה כזו יוכלו לשאת עדות משמעותית ומרשימה לאלוהים? אין ספק שהם יימנעו מדיבור על עדות, משום שהם לא מתעסקים בעלויות או בהוצאות, בציות או בחיים. זו הסיבה שהם לא יישאו עדות. לכן בכל פעם שהם נרדפים, רק מעטים מהם מצליחים להישאר איתנים. כשחייהם על כף המאזניים, כולם בוגדים באלוהים. חלקכם ודאי ינסו להפריך את דבריי ויאמרו: "האם לא היו הרבה מרטירים בעידן החסד ובעידן החוק?" אינכם טועים. המרטירים הללו החזיקו בעבודתה של רוח הקודש, ואף הם הלכו בדרכו של אלוהים בעתם, בדיוק כפי שאנו עושים היום. הם לא היו חלק מהמאמינים הדתיים. האנשים שחוו את עבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק, היו האנשים שהלכו בדרכו בעידן החוק. האנשים שחוו את עבודתו של אלוהים במהלך עידן החסד, היו האנשים שהלכו בדרכו בעידן החסד. בעידן המלכות, אלה מאיתנו שחווים את עבודתו של אלוהים באחרית הימים, הם אלו שהולכים בדרכו של אלוהים. אולם עתה, משאלוהים בהתגלמותו מבצע את עבודתו באחרית הימים, אמונתם של אנשים שעדיין מאמינים כבעידן החסד ועידן החוק הפכה לאמונה דתית.

– 'דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'

ראשית, חשוב להבין כיצד נוצרו חוגים דתיים ומהו ההבדל בין כנסייה ובין דת. חשוב מאוד להבהיר נושאים אלה. ניתן ללמוד מכתבי הקודש שבמהלך כל שלב בעבודתו של אלוהים, נבחריו של אלוהים הונהגו והונחו בידי אלה שאלוהים הרימם מעם ומינה אותם באופן אישי. לדוגמה, במהלך עידן החוק אלוהים השתמש במשה כדי להוביל ישירות את עם ישראל, ומינה אותו לארגן את מערכת הכהונה. לאחר שעבודתו של משה הושלמה, לא היו עוד אנשים על פני האדמה שמונו ישירות בידי אלוהים להנהיג את בני ישראל. הכוהנים החלו להיבחר על ידי העם. זהו הרקע להיווצרות החוג הדתי של היהדות. מאז, מערכת הכהונה של היהדות עוצבה באמצעות בחירות מתוך חוגים דתיים. לעתים תכופות, חוגים דתיים נעשו מושחתים בשל בחירת כוהנים לא ראויים. כאשר ישוע אדוננו בהתגלמותו כבשר ודם הופיע ועבד במהלך עידן החסד, החוגים הדתיים הגיעו לשפל כזה שהתנגדו למשיח, גינו אותו ויצאו נגד אלוהים. זוהי עובדה שכל אדם יכול להעיד עליה. כאשר ישוע אדוננו בא לארץ לצורך עבודת הגאולה שלו, הוא בחר באופן אישי את שנים עשר השליחים. גם רוח הקודש החלה אז בעבודתה, והייתה עם תלמידיו של ישוע אדוננו. בעת ההיא, התקבצות של אותם אנשים על פני האדמה שקיבלו את עבודתו של ישוע אדוננו נקראה כנסייה, והיא הונהגה אך ורק בידי אנשים שאלוהים מינה. במילים אחרות, אנשים ששימשו את רוח הקודש. בזמן ההוא נוצרה הכנסייה האמיתית, וזהו המקור של הכנסייה. כשלושים שנה לאחר שישוע אדוננו מת, קם לתחייה ועלה השמיימה, מרביתם של שנים עשר השליחים מתו מות קדושים, והכנסייה על פני האדמה לא הונהגה עוד בידי שליחים שמונו ישירות על ידי ישוע אדוננו. וכך החלו להיווצר סוגים שונים של קבוצות דתיות. זהו הרקע להיווצרותו של החוג הדתי במהלך עידן החסד. לאחר מכן, כל אדם שידע לפרש את כתבי הקודש, יכול היה להקים כנסייה, בין אם החזיק בעבודת רוח הקודש או לא. כל עוד היו לו כמה מתנות לחלק, היו אנשים שהסכימו איתו והלכו בעקבותיו. אנשים יכלו לעבוד ולהטיף כאוות נפשם מבלי שיוגבלו, וכך החלו להיווצר מגוון של עדות וכתות. מהי כנסייה ומהי דת? אפשר לומר שקבוצה שמובלת ומונהגת בידי אנשים שמשמשים את רוח הקודש היא כנסייה, וקבוצה שמובלת ומונהגת בידי אנשים שאינם משמשים את רוח הקודש היא דת. זוהי ההבחנה הפשוטה והנכונה ביותר. בכנסיות אמיתיות מצויה עבודת רוח הקודש. בדתות, עבודת רוח הקודש מצויה לעתים רחוקות מאוד. גם אם היא מצויה, זה רק באנשים הבודדים שבאמת מאמינים באלוהים ומחפשים את האמת. זהו ההבדל בין כנסייה ובין דת. עבור כנסיות, זו שאלה מכרעת אם רוח הקודש פועלת על הרועים והמנהיגים ומשתמשת בהם. אם הרועה הוא אדם שמחפש את האמת והולך בנתיב הנכון, סימן שעבודת רוח הקודש נוכחת. אם הרועה איננו אדם שמחפש את האמת והוא הולך בדרכם של הפרושים, סימן שעבודת רוח הקודש אינה נוכחת. כל עוד אנשים יכולים להבחין בין רועים אמיתיים לכוזבים, הם יכולים למצוא כנסייה אמיתית.

משיתופיהם של בכירים