דברי אלוהים רלוונטיים:

עבודת הניהול של אלוהים החלה בבריאת העולם, והאדם הוא עיקר העבודה הזו. אפשר לומר שבריאת הכל בידי אלוהים נעשתה למען האדם. מאחר שעבודת הניהול שלו מתפרסת על פני אלפי שנים ולא בוצעה תוך דקות או שניות ספורות, או כהרף עין או במשך שנה או שנתיים, היה עליו לברוא דברים נוספים שהיו נחוצים לשם הישרדותו של האדם, כגון השמש, הירח, כל מיני יצורים חיים ומזון וסביבת חיים עבור האנושות. זו הייתה תחילת ניהולו של אלוהים.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של אלוהים

איזו עבודה עשה אלוהים כדי לפזר את הגזעים? דבר ראשון, הוא הכין את הסביבה הגיאוגרפית הרחבה, והקצה לבני האדם מיקומים שונים, ואחר כך, דור אחר דור שורד שם. הדבר הוסדר – תחום הישרדותם הוסדר. וחייהם, הדברים שהם אוכלים, הדברים שהם שותים, פרנסתם – אלוהים הסדיר את כל אלה זה מכבר. וכאשר אלוהים ברא את כל הישויות, הוא ערך הכנות שונות לסוגים שונים של בני אדם: יש הרכבי קרקע שונים, סוגי אקלים שונים, צמחים שונים וסביבות גיאוגרפיות שונות. במקומות שונים יש אפילו עופות וחיות שונים, בסוגים שונים של מים יש סוגים משלהם של דגים ומוצרי ים, ואף סוגי החרקים נקבעים על ידי אלוהים. ...ייתכן שבני אדם אינם רואים את ההבדלים בהיבטים שונים אלה או אינם תופשים אותם, אך כשאלוהים ברא את כל הישויות, הוא הגדיר אותם והכין סביבות גיאוגרפיות שונות, שטחים שונים ויצורים חיים שונים לגזעים השונים. זאת מכיוון שאלוהים ברא את סוגי בני האדם השונים, והוא יודע למה זקוק כל אחד מהם ומהו אורח חייו.

– 'הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ט'

מהם תנאי היסוד לאורחות החיים האנושיים השונים האלה? האין הם דורשים לשם הישרדות תחזוקה בסיסית של סביבתם? כלומר, אילו הציידים היו מאבדים את היערות שבהרים או את העופות והחיות, לא הייתה להם עוד פרנסה. מכאן שאם בני אדם המתקיימים על ציד יאבדו את היערות שבהרים ולא יהיו להם עוד עופות וחיות, אם הם יאבדו את מקור פרנסתם, הכיוון שאליו יפנה עם כזה והמקום שאליו ילך – אינם ידועים, והם יכולים פשוט להיעלם. ועל מה יסתמכו אלה הרועים לפרנסתם? הדבר שבו הם תלויים באמת אינו המקנה שלהם, אלא הסביבה שבה המקנה שלהם שורד – הערבות. לולא היו ערבות, היכן הם היו רועים את עדריהם? מה היו אוכלים הבקר והצאן? ללא מקנה לא הייתה לעמים הנוודים פרנסה. לא הייתה להם פרנסה. ללא מקור מחיה, לאן היה הולך עם כזה? המשך ההישרדות היה נעשה קשה מאוד, לא היה להם עתיד. ללא מקורות מים, נהרות ואגמים היו מתייבשים. האם כל הדגים הזקוקים למים כדי לחיות היו עדיין קיימים? הדגים האלה לא היו קיימים. האם אותם בני אדם הנשענים על המים והדגים למחייתם היו ממשיכים לשרוד? לולא היה להם מזון, לולא היה להם מקור פרנסה, העמים האלה לא היו יכולים להמשיך לשרוד. כלומר, אם כשהייתה מתעוררת בעיה בפרנסתם או בהישרדותם, הגזעים האלה היו נכחדים. הם היו יכולים להיעלם, להימחק מעל פני האדמה. ואילו אלה המעבדים את האדמה למחייתם היו מאבדים את הקרקע שלהם. אם הם לא היו יכולים לשתול דברים ולקבל את מזונם מצמחים שונים, מה הייתה התוצאה? ללא מזון, האם בני אדם לא היו גוועים ברעב? אילו בני אדם גוועו ברעב, האם סוג זה של בני אדם לא היה נכחד? זוהי אם כן מטרתו של אלוהים בשמירה על סביבות שונות. לאלוהים יש מטרה אחת בלבד בשמירה על סביבות ומערכות אקולוגיות שונות, בשמירה על היצורים החיים השונים בתוך כל סביבה, והיא לטפח את כל סוגי בני האדם, לטפח בני אדם החיים בסביבות גיאוגרפיות שונות.

אילו כל הישויות היו מאבדות את חוקיהן, הן היו חדלות להתקיים. אילו אבדו החוקים של כל הישויות, אזי היצורים החיים בין כל הישויות לא היו יכולים להמשיך הלאה. גם בני האדם היו מאבדים את סביבות ההישרדות שלהם, שבהן הם תלויים להישרדותם. אילו בני האדם היו מאבדים את כל אלה, הם לא היו יכולים להמשיך לחיות ולהתרבות מדור לדור. הסיבה לכך שבני האדם שרדו עד היום, היא כי אלוהים סיפק לאנושות את כל הישויות שיזינו אותם, שיטפחו את האנושות בדרכים שונות. רק מפני שאלוהים מטפח את האנושות בדרכים שונות, היא שרדה עד כה, עד עצם היום הזה.

– 'הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ט'

יהוה ברא את האנושות, כלומר הוא ברא את אבותיה הקדמונים של האנושות, אדם וחווה, אך הוא לא העניק להם שום תבונה או חוכמה מעבר לכך. על אף שהם כבר חיו על פני האדמה, הם לא הבינו כמעט שום דבר. על כן, עבודתו של יהוה לברוא אנושות הושלמה רק במחציתה, והיא הייתה רחוקה משלמות. הוא רק בנה דגם של אדם מחימר והפיח בו רוח חיים, אך מבלי להעניק לאדם רצון מספק לירוא את אלוהים. בראשית, האדם לא רצה לירוא אותו או לפחד ממנו. האדם ידע רק כיצד להאזין לדבריו, אך לא היה לו הידע הבסיסי שנדרש לחיים על פני האדמה, והוא לא הכיר את הכללים הראויים לחיים אנושיים. על כן, אף על פי שיהוה ברא את האיש והאישה והשלים את מיזם שבעת הימים, הוא בשום אופן לא השלים את בריאת האדם, משום שהאדם היה רק קליפה ריקה ללא המציאות של ההוויה האנושית. האדם רק ידע שישנו יהוה שברא את האנושות, אך לא היה לו מושג כיצד לציית לדבריו ולחוקיו של יהוה. על כן, לאחר שנוצרה האנושות, עבודתו של יהוה הייתה רחוקה מסיום. עדיין היה עליו לכוון את האנושות לחלוטין כדי שהיא תתייצב בפניו, על מנת שהיא תהיה מסוגלת לחיות על פני האדמה ולירוא אותו, ועל מנת שהיא תהיה מסוגלת לעלות על דרך הישר של חיים אנושיים רגילים על פני האדמה, בעזרת הכוונתו. רק כך הייתה מושלמת לגמרי העבודה שנעשתה בעיקרה תחת שמו של יהוה. כלומר רק כך הייתה מסתיימת לגמרי העבודה של בריאת העולם בידי יהוה. על כן, לאחר שהוא ברא את האנושות, היה עליו לכוון את חיי האנושות על פני האדמה במשך כמה אלפי שנים, כדי שהאנושות תהיה מסוגלת לציית לצווים והחוקים שלו ולקחת חלק בכל הפעילויות של חיים אנושיים רגילים על פני האדמה. רק אז הייתה עבודתו של יהוה מושלמת לחלוטין.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

לאחר עבודתו של יהוה בעידן החוק, אלוהים החל בעבודתו החדשה של השלב השני: ללבוש בשר ודם – להתגלם כאדם לפרק זמן של עשר או עשרים שנים – ולשאת את דבריו ולבצע את עבודתו בקרב מאמינים. אולם ללא יוצא מן הכלל, איש לא ידע זאת, ורק מספר קטן של בני אדם הכיר בכך שהוא אלוהים שהפך לבשר ודם, לאחר שהאדון ישוע מוסמר אל הצלב וקם לתחייה.... ברגע שהשלב השני של עבודת האל הושלם – לאחר הצליבה – הושלמה עבודתו של אלוהים לגאול את האדם מחטאיו (כלומר, השבת האדם מידיו של השטן). לכן מאותו רגע ואילך, היה על האנושות רק לקבל את האדון ישוע כמושיע, כדי שחטאיה ייסלחו. באופן כללי, חטאי האדם כבר לא היוו מכשול לזכייתו בישועה ולבואו בפני אלוהים, והם כבר לא היו הדבר שבאמצעותו השטן מאשים את האדם. זאת משום שאלוהים עצמו ביצע עבודה אמיתית, הפך לדמותו ולניסיונו של בני האדם החוטאים הבשר והדם, ואלוהים עצמו היה קורבן המנחה של החטאים. כך האדם ירד מהצלב, נגאל וזכה בישועה בזכות בשרו ודמו של אלוהים, דמות בני האדם החוטאים הבשר והדם. על כן, לאחר שהאדם נפל בשבי השטן, הוא התקרב בצעד אחד לקבלת ישועה בפני אלוהים. כמובן, השלב הזה של העבודה היה ניהולו של אלוהים, שהיה שלב אחד מעל לעידן החוק וברמה מעמיקה יותר מעידן החוק.

(...)

ואז הגיע עידן המלכות, שהוא שלב מעשי יותר של עבודה, אך הוא גם השלב שהאדם הכי מתקשה לקבל. זאת משום שככל שהאדם מתקרב יותר אל אלוהים, כך מטהו של אלוהים מתקרב יותר אל אדם, וכך פני האל מופיעות בפני האדם ביתר בהירות. בעקבות גאולת האנושות, האדם חוזר באופן רשמי למשפחת האל. האדם חשב שכעת הגיע הזמן להנאה, אך הוא נתון למתקפה חזיתית של אלוהים שאיש מעולם לא ניבא. מתברר שזוהי הטבילה שאנשי האל צריכים "ליהנות" ממנה. תחת טיפול שכזה, לבני אדם אין ברירה אלא לעצור ולחשוב לעצמם, "אני השה שהיה אבוד במשך שנים רבות, שאלוהים השקיע כל כך הרבה כדי לקנות אותו בחזרה. אם כן, מדוע אלוהים מתייחס אליי כך? האם זוהי דרכו של אלוהים לצחוק עליי ולחשוף אותי?" ...בחלוף השנים, האדם הפך לרפה, משחווה את מצוקת הזיכוך והייסורים. על אף שהאדם איבד את ה"כבוד" וה"רומנטיקה" של ימים עברו, הוא החל להבין באופן לא מודע את אמת היותו אדם והחל להעריך את שנות מסירותו של אלוהים לישועת האנושות. האדם מתחיל אט-אט לתעב את הבהמיות שלו עצמו. הוא מתחיל לשנוא את פראיותו, את כל אי-ההבנות שלו עם אלוהים ואת הדרישות הבלתי סבירות שהוא מציב לאלוהים. לא ניתן להשיב את הזמן לאחור, אירועי העבר הופכים לזיכרונות המצערים של האדם, ודבריו ואהבתו של אלוהים הופכים לכוח המניע בחיים החדשים של האדם. פצעי האדם נרפאים עם כל יום שעובר, כוחו שב אליו והוא קם ומביט בפני האל הכול יכול... ואז הוא מגלה שאלוהים תמיד היה לצדו ושחיוכו וארשת פניו היפהפייה עדיין מרגשים כל כך. לבו עדיין מלא בדאגה לאנושות שברא, וידיו עדיין חמות וחזקות כפי שהיו בראשית. האדם כאילו חזר לגן עדן, אלא שהפעם האדם לא מקשיב יותר לפיתוייו של הנחש וכבר לא דוחה את יהוה. האדם כורע ברך בפני אלוהים, מרים את מבטו אל פניו המחייכות של אלוהים, ומעלה את הקורבן המנחה היקר לו מכל – הו! אדוניי, אלוהיי!

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של אלוהים

מאז קיום ניהולו של אלוהים, הוא תמיד היה מסור לגמרי לביצוע עבודתו. על אף שהוא מחביא את גופו מהאדם, הוא תמיד היה לצדו. הוא תמיד עשה עליו את עבודתו, הביע את טבעו, כיוון את כל האנושות במהותו ועשה את עבודתו על כל אדם באמצעות עוצמתו, חוכמתו וסמכותו, ובכך הוא הביא את עידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות. על אף שאלוהים מסווה את גופו מהאדם, טבעו, הווייתו ורכושו ורצונו עבור האנושות נחשפים לאדם ללא-רסן, כדי שהאדם יראה ויחווה אותם. במילים אחרות, על אף שבני אדם לא יכולים לראות את אלוהים או לגעת בו, טבעו ומהותו של אלוהים שהאנושות באה איתם במגע הם הבעות של אלוהים עצמו, ללא צל של ספק. האין זו האמת? יהיו אשר יהיו השיטה שאלוהים נוקט או הזווית שממנה הוא עושה את עבודתו, הוא תמיד מגלה לבני האדם את זהותו האמיתית, עושה את מה שהוא אמור לעשות ואומר את מה שהוא אמור להגיד. תהיה אשר תהיה העמדה שאלוהים מדבר ממנה – בין שהוא ברקיע השלישי ובין שהוא מתגלם כבשר ודם, או שהוא אפילו אדם רגיל – הוא תמיד מדבר אל האדם מכל לבו ומכל דעתו, ללא כל הונאה או הסתרה. כשאלוהים מבצע את עבודתו, הוא מבטא את דברו ואת טבעו ומבטא את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, ללא כל הסתייגות. הוא מכוון את האנושות באמצעות חייו והווייתו ורכושו.

– 'הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

כשהוא מתחיל לעבוד על מישהו, כשהוא בוחר במישהו, הוא לא מכריז על כך בפני איש ולא מכריז על כך בפני השטן, וקל וחומר שהוא לא מבצע איזו מחווה אדירה. הוא פשוט עושה בשקט רב ובטבעיות רבה את הדרוש. ראשית, הוא בוחר עבורכם משפחה. איזה רקע יש למשפחה הזו, מיהם הוריכם, מיהם אבותיכם – אלוהים כבר קבע כל זאת. במילים אחרות, אלה לא היו החלטות של רגע, אלא עבודה שהוא החל לפני זמן רב. מרגע שאלוהים בחר עבורכם משפחה, הוא גם בוחר את התאריך שבו תיוולדו. לאחר מכן, אלוהים צופה בכם מגיחים לאוויר העולם בבכי, צופה בלידתכם, צופה בכם אומרים את מילותיכם הראשונות, צופה בכם מהדסים, צועדים את צעדיכם הראשונים ולומדים ללכת. ראשית אתם פוסעים צעד אחד ואז עוד אחד... כעת אתם יכולים לרוץ, כעת אתם יכולים לקפוץ, כעת אתם יכולים לדבר, כעת אתם יכולים להביע את רגשותיכם. בעוד בני האדם גדלים, מבטו של השטן נעוץ בכל אחד מהם, כמו טיגריס המשקיף על טרפו. אולם בביצוע עבודתו, אלוהים מעולם לא סבל מכל מגבלה מצד בני האדם, אירועים או דברים – ממגבלות של מרחב או זמן. הוא עושה את מה שכדאי שיעשה ואת מה שעליו לעשות. בתהליך ההתבגרות, ייתכן שתתקלו בדברים רבים שלא יהיו לטעמכם ותחוו מחלות ותסכולים. אך בהיותכם בדרך זו, אלוהים משגיח בקפידה על חייכם ועתידכם. אלוהים נותן לכם ערובה אמיתית לכל חייכם, מפני שהוא נמצא לצדכם, שומר עליכם ומשגיח עליכם. אתם מתבגריים ללא מודעות לכך. אתם מתחילים לבוא במגע עם דברים חדשים ומתחילים להכיר את העולם הזה ואת האנושות הזו. הכל טרי וחדש בעיניכם. אתם אוהבים לעשות את מה שאתם רוצים. אתם חיים בתוך האנושיות שלכם, אתם חיים בתוך מרחב המחייה שלכם ואין לכם כל מושג על קיומו של אלוהים. אך אלוהים צופה בכם בכל צעד ושעל במהלך התבגרותכם, וצופה בכם בכל צעד שאתם פוסעים קדימה. אפילו כשאתם לומדים ידע או מדע, אלוהים לא עוזב אתכם אפילו לצעד אחד. אתם זהים לשאר בני האדם בכך שבעודכם מתוודעים לעולם ובאים עמו במגע, קבעתם אידאלים משלכם. יש לכם תחביבים משלכם ואינטרסים משלכם ואף פיתחתם שאיפות נעלות. לעתים קרובות אתם מהרהרים בעתידכם, לעתים קרובות אתם משרטטים קווים לדמותו הרצויה של עתידכם. אך יקרה מה שיקרה לאורך הדרך, אלוהים רואה הכל בבירור. אולי אתם עצמכם שכחתם את עברכם שלכם, אך עבור אלוהים, איש לא יכול להבין אתכם יותר טוב ממנו. אתם חיים תחת עינו הפקוחה של אלוהים, גדלים, מתבגרים.... מרגע לידתכם ועד עכשיו, אלוהים ביצע בכם עבודה רבה, אך הוא לא נתן לכם תיאור מדויק של כל מה שעשה. אלוהים לא התיר לכם לדעת, והוא לא סיפר לכם. אולם, מבחינת האדם, כל דבר שאלוהים עושה הוא חשוב. עבור אלוהים, זהו דבר שעליו לעשות. בלבו, ישנו דבר חשוב שעליו לעשות והוא מתעלה על כל האחרים. כלומר, מרגע לידתם של בני האדם ועד עכשיו, על אלוהים להבטיח את ביטחונם. לאחר שאתם שומעים דברים אלה, יכול להיות שאתם מרגישים שאתם לא מבינים לחלוטין, ושאתם אומרים "האם הביטחון הזה כל כך חשוב?" אם כן, מה הפירוש המילולי של "ביטחון"? אולי אתם מפרשים זאת כשלום, או אולי אתם מבינים מכך שלעולם לא תחוו אסון או פורענות, ותחיו חיים טובים ורגילים. אולם בלבכם אתם ודאי יודעים שהדבר לא כל כך פשוט. אם כן, מהו הדבר הזה שדיברתי עליו שעל אלוהים לעשות לכל הרוחות? מה פירוש ה"ביטחון" עבור אלוהים? האם זו באמת הבטחת ביטחונכם? לא. אם כן, מה אלוהים עושה? הביטחון הזה פירושו שהשטן לא יבלע אתכם. האם זה חשוב? השטן לא בולע אתכם, אז האם הדבר נוגע לביטחונכם או לא? הדבר אכן נוגע לביטחונכם האישי ואין דבר חשוב מכך. ברגע שהשטן בולע אתכם, הן נשמתכם והן בשרכם ודמכם לא שייכים עוד לאלוהים. אלוהים לא יושיע אתכם עוד. אלוהים זונח נשמות כאלה ובני אדם כאלה. לכן אני אומר שהדבר החשוב ביותר שיש לאלוהים לעשות הוא להבטיח את ביטחונכם, להבטיח שהשטן לא יבלע אתכם. זה די חשוב, הלא כן? אם כן, מדוע אתם לא יכולים לענות? נראה שאתם לא יכולים להרגיש את טוב לבו הרב של אלוהים!

אלוהים עושה הרבה מעבר להבטחת ביטחונם של בני האדם, כלומר שהשטן לא יבלע אותם – הוא גם עושה עבודה רבה כהכנה לבחירת בן אדם מסוים ולהושעתו. ראשית, איזה אופי יש לכם, לאיזו משפחה תיוולדו, מי הם הוריכם, כמה אחים ואחיות יש לכם ומה המצב המשפחתי, והכלכלי והתנאים של המשפחה שאליה תיוולדו – אלוהים מסדיר את כל הפרטים האלה בקפידה עבורכם.... מבחוץ, נראה שאלוהים לא עשה דבר רב ערך למען האדם – הוא פשוט עושה הכל בסוד, בענווה ובדממה. אך למעשה, כל מה שאלוהים עושה נעשה כדי להניח יסודות לישועתכם, כדי להכין את הדרך שלפניכם וכדי להכין את כל התנאים הדרושים לישועתכם. מיד ברגע המיועד עבור כל אדם, אלוהים מביא אותו שוב בפניו – בדיוק כשמגיע הרגע שבו אתם אמורים לשמוע את קול האל, אתם תובאו בפניו. כשהדבר קורה, יש בני אדם שכבר הפכו בעצמם להורים, בעוד שאחרים הם רק ילדים של מישהו. במילים אחרות, יש בני אדם שכבר התחתנו והולידו ילדים ואילו אחרים עדיין רווקים וטרם הקימו משפחה משלהם. אולם יהיה אשר יהיה מצבם של בני האדם, אלוהים כבר קבע את המועדים שבהם אתם תיבחרו ואשר בהם בשורתו ודבריו יגיעו אליכם. אלוהים קבע את הנסיבות – החליט על בן אדם מסוים או הקשר מסוים שבאמצעותם הבשורה תועבר אליכם כדי שתוכלו לשמוע את דברי האל. אלוהים כבר הכין עבורכם את כל התנאים הנחוצים כדי שבלא-יודעין, תבואו בפניו ותוחזרו אל חיק משפחתו של אלוהים. בלא-יודעין אתם גם הולכים בעקבות אלוהים ונוכחים בעבודתו, הנעשית צעד אחר צעד, וכך אתם נוכחים בדרך העבודה של אלוהים שהוא הכין עבורכם, צעד אחר צעד.... ישנן סיבות אחרות ודרכי אמונה שונות, אך יהיו אשר יהיו הסיבות הגורמות לכם להאמין בו, אלוהים למעשה מסדיר ומכוון את הכול. תחילה, אלוהים משתמש בדרכים שונות כדי לבחור בהם ולהביאכם אל חיק משפחתו. זהו החסד שאלוהים העניק לכל אדם ואדם.

כעת, במהלך עבודתו של אלוהים באחרית הימים, הוא כבר לא רק מעניק חסד וברכות לאדם כפי שעשה בראשית, וגם לא משדל בני אדם להתקדם. במהלך שלב עבודה זה, מה ראה האדם מכל ההיבטים של עבודת האל שהוא חווה? הוא ראה את אהבת האל, וגם את משפטו וייסורו של אלוהים. בעת הזו, אלוהים ממשיך לקיים את האדם, לתמוך בו, להאיר אותו ולהנחות אותו, כדי שהוא יתחיל בהדרגה להכיר את כוונותיו של אלוהים, את הדברים שהוא אומר ואת האמת שהוא מעניק לאדם. כשהאדם יהיה חלש, כשתיפול רוחו וכשלא יהיה לו לאן לפנות, אלוהים ישתמש בדבריו כדי לנחם, לייעץ ולעודד את האדם, כדי שבני אדם ששיעור קומתם ירוד יוכלו למצוא בהדרגה את כוחם, לקום על רגליהם באופן חיובי ולהפוך למוכנים לשתף פעולה עם אלוהים. אך כשהאדם ממרה את פיו של אלוהים או מתנגד לו, או שהוא חושף את שחיתותו שלו, אלוהים הוכיח את האדם ויטיל עליו משמעת ללא רחמים. אולם, כלפי אווילותו, בערותו, חולשתו וילדותיותו של האדם, אלוהים יפגין סובלנות וסבלנות. כך באמצעות כל העבודה שאלוהים עושה למען האדם, האדם מתבגר, גדל ומתחיל בהדרגה להכיר את כוונות האל, לדעת אמת מסוימת, לדעת מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, לדעת מהו רוע ומהו חושך. אלוהים לא תמיד מוכיח את האדם ומטיל עליו משמעת, אך גם לא תמיד מפגין סובלנות וסבלנות. במקום זאת, הוא מקיים כל אדם באופן שונה, על פי השלב שבו הוא נמצא ובהתאם לאיכותו ולשיעור קומתו. הוא עושה דברים רבים למען האדם והוא עושה זאת במחיר כבד. האדם כלל לא תופס את המחיר הזה או את הדברים הללו שאלוהים עושה, אך כל מה שאלוהים עושה מתבצע במציאות על כל אדם. אהבת האל היא אמיתית: בזכות חסדו של אלוהים, האדם נמנע מאסון אחר אסון, בעוד שאלוהים מפגין את סובלנותו כלפי חולשתו של האדם פעם אחר פעם. המשפט והייסורים של אלוהים מאפשרים לבני האדם להכיר בהדרגה במהותה השטנית של האנושות. הדברים שאלוהים מספק, האופן שבו הוא הופך את האדם לנאור ומנחה אותו מאפשרים לאנושות להכיר יותר ויותר את מהות האמת. כל אלה מאפשרים לאנושות לדעת יותר ויותר מה בני אדם צריכים, באיזו דרך עליהם ללכת, לשם מה הם חיים, מה הערך והמשמעות של חייהם וכיצד עליהם ללכת בדרך שלפניהם. כל הדברים הללו שאלוהים עושה בלתי נפרדים ממטרתו המקורית היחידה. אם כן, מהי המטרה הזו? מדוע אלוהים משתמש בדרכים האלה כדי לבצע את עבודתו על האדם? איזו תוצאה הוא רוצה להשיג? במילים אחרות, מה הוא רוצה לראות באדם ומה הוא רוצה להשיג ממנו? מה שאלוהים רוצה לראות הוא שאפשר להחיות את לב האדם. הדרכים האלה שבהן הוא משתמש לעבוד על האדם נועדו לעורר ללא הרף את לב האדם ואת רוחו של האדם, ליידע אותו מהיכן הגיע, מי מנחה אותו, תומך בו ומקיים אותו, ומי אפשר לאדם לחיות עד עתה. הן נועדו לידע את האדם מיהו הבורא, את מי עליו לעבוד, באיזו דרך עליו ללכת ובאיזו דרך על האדם לבוא בפני אלוהים. הן משמשות כדי להחיות בהדרגה את לב האדם כדי שהאדם יכיר את לב האל, יבין את לב האל ויתפוס את הדאגה הרבה ואת המחשבה שמאחורי עבודת האל להושעת האדם. כשלב האדם קם לתחייה, הוא לא רוצה עוד לחיות חיים של טבע מושחת ומנוון, אלא רוצה לעסוק בחיפוש של האמת וריצוי האל. כשלב האדם מתעורר, הוא מסוגל להתנתק לחלוטין מהשטן והשטן כבר לא פוגע בו, שולט בו או מוליך אותו שולל. במקום זאת, האדם יכול לשתף פעולה עם עבודת האל ועם דבריו באופן חיובי כדי לרצות את לבו של אלוהים, ובכך לזכות ביראת אל והסתלקות מרע. זו התכלית המקורית של עבודתו של אלוהים.

– 'הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ו'

חלפו כמה אלפי שנים, והאנושות נהנית עדיין מהאור והאוויר שהעניק אלוהים, נושמת עדיין את הנשימה שהפיח אלוהים עצמו, נהנית עדיין מהפרחים, הציפורים, הדגים והחרקים שאלוהים ברא, ונהנית עדיין מכל הדברים שאלוהים סיפק לה. יום ולילה עדיין מחליפים זה את זה בהתמדה, ארבע העונות מתחלפות כרגיל, האווזים העפים בשמיים עוזבים בחורף ועדיין שבים באביב הבא, הדגים שבמים לא עוזבים לעולם את הנהרות והאגמים שהם ביתם, הציקאדות שעל הארץ יוצאות מגדרן מרוב שירה בימי הקיץ, הצרצרים שבדשא מזמזמים ברכות בקצב הרוח בסתיו, האווזים מתקבצים ללהקות ואילו העיטים נותרים יחידים, להקות האריות מקיימות את עצמן על ידי ציד, האיילים לא מתרחקים מהעשב והפרחים... יצורים חיים מכל סוג בין כל הדברים עוזבים ושבים ועוזבים שוב, מיליון שינויים מתרחשים כהרף עין – אך מה שאינו משתנה הוא האינסטינקטים וחוקי ההישרדות שלהם. הם חיים מפני שאלוהים מספק את צורכיהם ומזין אותם, ואיש לא יכול לשנות את האינסטינקטים שלהם ואיש לא יכול גם לשבש את כללי הישרדותם. על אף שהשטן השחית ורימה את האנושות שחיה בין כל הדברים, האדם בכל זאת לא יכול לוותר על המים שאלוהים יצר, על האוויר שאלוהים יצר, ועל כל הדברים שאלוהים יצר, והאדם עדיין חי ומתפשט במרחב הזה שאלוהים ברא. האינסטינקטים של האנושות לא השתנו. האדם עדיין מסתמך על עיניו כדי לראות, על אוזניו כדי לשמוע, על מוחו כדי לחשוב, על לבו כדי להבין, על רגליו וכפות רגליו כדי ללכת, על כפות ידיו כדי לעבוד, וכן הלאה. כל האינסטינקטים שאלוהים העניק לאדם כדי שהוא יוכל לקבל את הדברים שאלוהים מספק, נותרים ללא שינוי, היכולות שבעזרתן האדם משתף פעולה עם אלוהים לא השתנו, יכולתו של האדם לבצע חובתו של יציר נברא לא השתנה, צרכיו הרוחניים של האדם לא השתנו, רצונו של האדם למצוא את מקורותיו לא השתנו, תשוקתו של האדם שהבורא יושיע אותו לא השתנתה. כאלה הן נסיבותיה הנוכחיות של האנושות, אשר חיה תחת סמכותו של אלוהים וששרדה את ההרס שטוף הדם שגרם השטן. על אף שהאנושות עברה דיכוי מצד השטן, ועל אף שהיא כבר לאד אדם וחוה מראשית הבריאה, אלא מלאה בדברים המנוגדים לאלוהים, כגון ידע, דמיון, תפיסות וכן הלאה, ועל אף שהיא מלאה בטבע השטני המושחת, בעיני אלוהים, האנושות עודנה אותה אנושות שהוא ברא. אלוהים עדיין שולט באנושות ומתזמר את חייה, והיא עדיין חיה את המהלך שאלוהים קבע. לכן בעיני אלוהים, האנושות שהשטן השחית רק מכוסה זוהמה, עם בטן מקרקרת, עם תגובות איטיות מעט, עם זיכרון שהידרדר ובגיל מבוגר מעט יותר – אולם אף אחד מהתפקודים והאינסטינקטים של האדם לא נפגע כלל. זו האנושות שאלוהים מתכוון להושיע. האנושות הזו צריכה רק לשמוע את קריאתו של הבורא, את קולו של הבורא, והיא תקום ותמהר לאתר את מקורו של הקול הזה. האנושות הזו צריכה רק לראות את דמותו של הבורא, והיא לא תשים לב לשום דבר אחר, היא תזנח הכל כדי להתמסר לאלוהים ואף תקריב את חייה למענו. כשלבה של האנושות יבין את דבריו הכנים של הבורא, האנושות תדחה את השטן ותתייצב לצד הבורא. כשהאנושות תנקה לחלוטין את הלכלוך מעל גופה ותשוב ויקבל את האספקה והמזון מהבורא, זיכרונה של האנושות ישוקם, ובעת הזו, האנושות תשוב באמת לריבונותו של הבורא.

– 'הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי א'