משל הכבשה האובדת

2018 יולי 9

מתי י"ח 12-14 מַה דַּעְתְּכֶם? אִם יֵשׁ לְאִישׁ מֵאָה כְּבָשִׂים וְאָבַד אֶחָד מֵהֶם, הַאִם לֹא יַעֲזֺב אֶת הַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה עַל הֶהָרִים וְיֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹבֵד? וְכַאֲשֶׁר יִמְצָא אוֹתוֹ, אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, יִשְׂמַח עָלָיו יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל הַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה שֶׁלֹּא אָבְדוּ. כָּךְ אֵין רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיֺּאבַד אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה.

פסקה זו היא משל – איזו הרגשה היא גורמת לאנשים? צורת הביטוי שמשמשת במשל זה היא ביטוי שגור בשפת בני האדם. זהו דבר המצוי בתוך טווח הידע האנושי. אם אלוהים היה אומר דבר דומה בעידן החוק, אנשים היו מרגישים שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם מי שאלוהים הינו, אך כאשר בר האנוש מסר את הפסוק הזה בעידן החסד, הדבר נתן לאנשים תחושה מנחמת, חמה ואינטימית. כשאלוהים התגלם כבשר ודם, כשהוא הופיע בצורת אדם, הוא השתמש במטאפורה הולמת ביותר כדי להשמיע את קול לבו בקרב האנושות. הקול הזה ייצג את קולו של אלוהים ואת העבודה שרצה לעשות בעידן ההוא. הוא ייצג גם גישה שהייתה לאלוהים כלפי אנשים בעידן החסד. מנקודת המבט של גישתו של אלוהים לאנשים, הוא השווה כל אדם לכבשה. אם כבשה אובדת, הוא יעשה כל מה שיידרש כדי למצוא אותה. הדבר מייצג את עיקרון עבודתו של אלוהים בקרב האנושות, הפעם כבשר ודם. אלוהים השתמש במשל הזה כדי לתאר את נחישותו ואת גישתו בעבודה הזו. זה היה היתרון של התגלמות אלוהים כבשר ודם: הוא יכול היה לנצל את הידע האנושי ואת שפת בני האדם כשהוא דיבר אל האנשים, כדי להביע את רצונו. הוא הסביר או "תרגם" לאדם את שפתו האלוהית, העמוקה, שאנשים התקשו להבין בשפת בני האדם, בצורה אנושית. הדבר סייע לאנשים להבין את רצונו ולדעת מה הוא רוצה לעשות. הוא יכול היה גם לשוחח עם אנשים מנקודת המבט האנושית, באמצעות שפה אנושית, ולתקשר עם אנשים באופן שהם מבינים. הוא אפילו יכול היה לדבר ולעבוד באמצעות השפה והידע של בני האדם כדי שאנשים יוכלו להרגיש את טוב לבו ואת קרבתו של אלוהים, כדי שהם יוכלו לראות את לבו. מה אתם רואים בכך? שאין כל איסור בדבריו ומעשיו של אלוהים? כפי שאנשים רואים זאת, אין דרך שבה אלוהים יכול להשתמש בידע, בשפה או בצורת הדיבור של בני האדם כדי לשוחח על מה שאלוהים עצמו רצה לומר, העבודה שרצה לעשות, או כדי להביע את רצונו. זו חשיבה שגויה. אלוהים השתמש בסוג הזה של מטאפורה כדי שאנשים יוכלו להרגיש את הממשות והכנות של אלוהים ולראות את גישתו כלפי האנשים במהלך אותה תקופה. המשל הזה העיר מחלום אנשים שחיו זמן רב תחת החוק, והדבר גם נתן השראה לדור אחר דור של אנשים שחיו בעידן החסד. באמצעות קריאת פסוקיו של המשל הזה, אנשים מכירים את כנותו של אלוהים בהושעת האנושות ומבינים את משקלה של האנושות בלבו.

בואו נביט שוב במשפט האחרון בפסוקים האלה: "כָּךְ אֵין רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיֺּאבַד אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה". האם היו אלה דבריו של ישוע אדוננו, או דברי אביו שבשמיים? על פניו, נראה שזהו ישוע אדוננו שמדבר, אך רצונו מייצג את רצון האל עצמו, לכן אמר: "כָּךְ אֵין רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיֺּאבַד אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה". אנשים באותו הזמן הכירו רק באב השמיימי כאלוהים, והאיש הזה שהם ראו לנגד עיניהם רק נשלח על ידו, והוא לא יכול לייצג את האב השמיימי. לכן היה על ישוע אדוננו לומר גם זאת, כדי שיוכלו להרגיש באמת את רצונו של אלוהים עבור האנושות ואת האמיתות והדיוק שבדבריו. על אף שזה היה דבר פשוט לומר, הוא היה מלא תשומת לב וחשף את ענוותו ונסתרותו של ישוע אדוננו. בין אם אלוהים התגלם כבשר ודם ובין אם עבד בעולם הרוחני, הוא הכיר טוב יותר מכל את לב האדם והבין טוב יותר מכל למה אנשים נזקקים. הוא ידע מה מדאיג אותם ומה מבלבל אותם, ולכן הוא הוסיף את המשפט הזה. המשפט הדגיש בעיה חבויה באנושות: אנשים היו ספקנים לגבי דבריו של בר האנוש, כלומר שכאשר ישוע אדוננו דיבר, היה עליו להוסיף: "כָּךְ אֵין רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיֺּאבַד אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה". רק על סמך ההנחה הזו, יכלו דבריו לשאת פרי, לגרום לאנשים להאמין בדיוקם ולשפר את אמינותם. הדבר מראה שכשאלוהים הפך לבר אנוש רגיל, בין אלוהים לבין האנושות הייתה מערכת יחסים מוזרה למדי, ושמצבו של בר האנוש היה מביך מאוד. הדבר גם מראה כמה לא משמעותי היה מעמדו של ישוע אדוננו בקרב בני האדם באותו הזמן. כשהוא אמר זאת, זה היה כדי לומר לאנשים: אתם יכולים להיות רגועים ובטוחים – הדבר לא מייצג את מה שבלבי, אלא שזהו רצונו של האל אשר בלבכם. עבור האנושות, האין זה דבר אירוני? על אף שהיו יתרונות רבים לעבודתו של אלוהים כבשר ודם, שלא היו בישותו, היה עליו לעמוד בספקותיהם ובדחייתם, כמו גם בעמימות ובקהות החושים שלהם. אפשר לומר שתהליך עבודתו של בר האנוש היה תהליך החוויה של דחייה מצד האנושות ושל התחרות של האנושות נגדו. יותר מכך, זה היה תהליך של מאמץ לזכות כל העת באמונה של האנושות ולכבוש את האנושות באמצעות מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, באמצעות מהותו שלו. העניין הוא לא שאלוהים בהתגלמותו פתח במלחמה על הקרקע נגד השטן. העניין היה שאלוהים הפך לאדם רגיל והחל במאבק עם חסידיו, ובמאבק הזה, בר האנוש השלים את עבודתו באמצעות ענוותו, באמצעות מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, ובאמצעות אהבתו וחוכמתו. הוא זכה באנשים שהוא רצה, בזהות ובמעמד שהגיעו לו, ושב אל כס מלכותו.

קטע מתוך "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'" ב'הדבר מופיע בבשר'

דברי אלוהים הם הבסיס לאמונתו של האדם. האם חשתם משבר אמונה, או שאתם צריכים להקשיב לקולו של אלוהים ולפתח אמונה אמיתית בו? האתר שלנו מציג את הדברים שרוח הקודש אומרת לכל הכנסיות, ואלה יסייעו לכם. אתם מוזמנים לשוחח עימנו בצ'ט ולהחליף רעיונות.

תוכן דומה

השטן מפתה שנית את איוב (איוב מוכה שחין בכל גופו)

הסבל והעינוי האלה גרמו לו לחשוב שעדיף למות... הסיבולת שלו הגיעה אל קצה גבול היכולת... הוא רצה לצעוק. הוא רצה לקרוע את עורו מגופו כדי להפחית את הכאב. אך הוא עצר בעד הזעקות ולא קרע את עורו, משום שהוא לא רצה לתת לשטן לראות את חולשתו. לכן הוא כרע פעם נוספת, אך בפעם הזו הוא לא חש בנוכחות יהוה אלוהים. הוא ידע שאלוהים נמצא לעתים קרובות לפניו, מאחוריו ומצדדיו. אולם במהלך כאבו, אלוהים מעולם לא צפה. הוא כיסה את פניו ונחבא, משום שמשמעות בריאתו את האדם לא הייתה להביא עליו סבל ועינוי.

ברכת האל לנח אחרי המבול

בראשית ט' 1-6 וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃ וּמוֹרַאֲכֶ֤ם...

ציווי אלוהים על אדם

בראשית ב' 15-17 וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׃ וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים...