מדוע קילל האדון ישוע את הפרושים? מה הייתה מהותם של הפרושים?

2018 אפריל 4

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"מַדּוּעַ גַּם אַתֶּם עוֹבְרִים עַל מִצְוַת אֱלֹהִים לְמַעַן הַמָּסֺרֶת שֶׁלָּכֶם? הֵן הָאֱלֹהִים צִוָּה, 'כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ' וּ'מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת', אֲבָל אַתֶּם אוֹמְרִים, 'כָּל הָאוֹמֵר לְאָבִיו אוֹ לְאִמּוֹ, "כָּל דָּבָר מִשֶּׁלִי שֶׁאַתָּה יָכוֹל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ", אֵינוֹ חַיָּב לְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ'; וַהֲפַרְתֶּם אֶת דְּבַר אֱלֹהִים לְמַעַן הַמָּסֺרֶת שֶׁלָּכֶם. צְבוּעִים! הֵיטֵב נִבָּא עֲלֵיכֶם יְשַׁעְיָהוּ בְּאָמְרוֹ: 'הָעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי. וַתְּהִי יִרְאָתָם אֺתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה'" (מתי ט"ו 3-9).

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי סוֹגְרִים אַתֶּם אֶת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם; הֵן אַתֶּם אֵינְכֶם נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ וְגַם לַבָּאִים אֵינְכֶם מַנִּיחִים לְהִכָּנֵס.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי סוֹבְבִים אַתֶּם בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה כְּדֵי לְגַיֵּר אִישׁ אֶחָד, וְכַאֲשֶׁר יִתְגַּיֵּר אַתֶּם עוֹשִׂים אוֹתוֹ לְבֶן גֵּיהִנּוֹם כִּפְלַיִם מִכֶּם.

"אוֹי לָכֶם מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָאוֹמְרִים: 'הַנִּשְׁבָּע בַּהֵיכָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בִּזְהַב הַהֵיכָל חַיָּב'. כְּסִילִים וְעִוְרִים! מַה גָּדוֹל יוֹתֵר, הַזָּהָב אוֹ הַהֵיכָל הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַזָּהָב? וְכֵן גַּם אוֹמְרִים אַתֶּם, 'הַנִּשְׁבָּע בַּמִּזְבֵּחַ אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בַּקָּרְבָּן שֶׁעָלָיו – חַיָּב.' עִוְרִים! מַה גָּדוֹל יוֹתֵר, הַקָּרְבָּן אוֹ הַמִּזְבֵּחַ הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַקָּרְבָּן? לָכֵן הַנִּשְׁבָּע בַּמִּזְבֵּחַ נִשְׁבָּע בּוֹ וּבְכָל אֲשֶׁר עָלָיו, וְהַנִּשְׁבָּע בַּהֵיכָל נִשְׁבָּע בּוֹ וּבַשּׁוֹכֵן בּוֹ, וְהַנִּשְׁבָּע בַּשָּׁמַיִם נִשְׁבָּע בְּכִסֵּא אֱלֹהִים וּבַיּוֹשֵׁב עָלָיו.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי נוֹתְנִים אַתֶּם מַעַשְׂרוֹת מִמִּנְתָּה וְשֶׁבֶת וְכַמּוֹן, וּמַזְנִיחִים אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים יוֹתֵר שֶׁבַּתּוֹרָה – אֶת הַמִּשְׁפָּט, אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָאֱמוּנָה. צָרִיךְ הָיָה לַעֲשׂוֹת אֶת אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים וְאֵין לַעֲזֺב אֶת הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים. מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָעוֹצְרִים אֶת הַיַּתּוּשׁ בְּמִסְנֶנֶת וּבוֹלְעִים אֶת הַגָּמָל.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי מְטַהֲרִים אַתֶּם אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַקְּעָרָה מִבַּחוּץ וְתוֹכָן מָלֵא גֶּזֶל וְתַאַוְתָנוּת. פָּרוּשׁ עִוֵּר, טַהֵר תְּחִלָּה אֶת תּוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה טְהוֹרָה גַּם מִבַּחוּץ.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי דּוֹמִים אַתֶּם לִקְבָרִים מְסֻיָּדִים הַנִּרְאִים יָפִים מִבַּחוּץ וְאִלּוּ תּוֹכָם מָלֵא עַצְמוֹת מֵתִים וְכָל טֻמְאָה. כָּךְ גַּם אַתֶּם: מִבַּחוּץ אַתֶּם נִרְאִים צַדִּיקִים לְעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, אֲבָל בִּפְנִים מְלֵאֵי צְבִיעוּת וְעָוֶל.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי בּוֹנִים אַתֶּם אֶת קִבְרֵי הַנְּבִיאִים וּמְיַפִּים אֶת מַצְּבוֹת הַצַּדִּיקִים. אוֹמְרִים אַתֶּם: 'אִלּוּ חָיִינוּ בִּימֵי אֲבוֹתֵינוּ לֹא הָיִינוּ שֻׁתָּפִים עִמָּהֶם לִשְׁפֺּךְ אֶת דַּם הַנְּבִיאִים.' כָּךְ אַתֶּם מְעִידִים עַל עַצְמְכֶם שֶׁבָּנִים אַתֶּם לְרוֹצְחֵי הַנְּבִיאִים. אַף אַתֶּם מַלְּאוּ אֶת סְאַת אֲבוֹתֵיכֶם! נְחָשִׁים בְּנֵי צִפְעוֹנִים, אֵיךְ תִּמָּלְטוּ מִדִּין גֵּיהִנּוֹם? לָכֵן הִנְנִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם נְבִיאִים וַחֲכָמִים וְסוֹפְרִים וּמֵהֶם תַּהַרְגוּ וְתִצְלְבוּ וּמֵהֶם תַּלְקוּ בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּכֶם וְתִרְדְּפוּם מֵעִיר לְעִיר, לְמַעַן יָבוֹא עֲלֵיכֶם כָּל דָּם נָקִי שֶׁנִשְׁפַּךְ עַל הָאָרֶץ מִדַּם הֶבֶל הַצַּדִּיק עַד דַּם זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה אֲשֶׁר רְצַחְתֶּם אוֹתוֹ בֵּין הַהֵיכָל לַמִּזְבֵּחַ. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, בּוֹא יָבוֹא כָּל זֶה עַל הַדּוֹר הַזֶּה" (מתי כ"ג 13-36).

"וְאוּלָם רָאשֵׁי הַכֺּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים שִׁכְנְעוּ אֶת הֲמוֹן הָעָם לְבַקֵּשׁ אֶת בַּר־אַבָּא וּלְהַכְחִיד אֶת יֵשׁוּעַ. פָּנָה אֲלֵיהֶם הַנָּצִיב וְשָׁאַל: 'אֶת מִי מִשְּׁנֵיהֶם תִּרְצוּ שֶׁאֲשַׁחְרֵר לָכֶם?' אָמְרוּ: 'אֶת בַּר־אַבָּא.' שָׁאַל אוֹתָם פִּילָטוֹס: 'אִם כֵּן, מָה אֶעֱשֶׂה לְיֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא מָשִׁיחַ?' אָמְרוּ כֻּלָּם: 'שֶׁיִּצָּלֵב!' שָׁאַל: 'אֲבָל מָה רָעָה עָשָׂה?' אַךְ הֵם צָעֲקוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת: 'שֶׁיִּצָּלֵב!' כְּשֶׁרָאָה פִּילָטוֹס כִּי אֵינוֹ מוֹעִיל דָּבָר וּמַה גַּם שֶׁמִּתְרַגֶּשֶׁת מְהוּמָה, לָקַח מַיִם וְרָחַץ אֶת יָדָיו לִפְנֵי הֶהָמוֹן בְּאָמְרוֹ: 'נָקִי אָנֺכִי מִדָּמוֹ שֶׁל זֶה. זֶהוּ עִנְיַנְכֶם!' עָנוּ וְאָמְרוּ כָּל הָעָם: 'דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל בָּנֵינוּ.' אָז שִׁחְרֵר לָהֶם אֶת בַּר־אַבָּא, וְאֶת יֵשׁוּעַ הִלְקָה וּמָסַר לִצְלִיבָה" (מתי כ"ז 20-26).

"הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: 'אִלּוּ אֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. הֵן לֹא מֵעַצְמִי בָּאתִי; הוּא שְׁלָחַנִי. מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְבִינִים אֶת דִּבּוּרִי? מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁמֺעַ אֶת דְּבָרִי. אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָּׂטָן וְאֶת מַאֲוַיֵּי אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ. מִדֵּי דַּבְּרוֹ שֶׁקֶר, מִתּוֹךְ יֵשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ יְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר. וַאֲנִי, כִּי אוֹמֵר אֲנִי אֶת הָאֱמֶת, אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי. מִי מִכֶּם עַל עָווֹן יוֹכִיחֵנִי? וְאִם דּוֹבֵר אֱמֶת אֲנִי, לָמָּה אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי? זֶה אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים. אַתֶּם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים, כִּי אֵינְכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים'" (יוחנן ח' 42-47).

"יַלְדֵי צִפְעוֹנִים, אֵיךְ תּוּכְלוּ לְדַבֵּר טוֹבוֹת וְאַתֶּם רָעִים? הֵן מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפֵעַ בַּלֵּב מְדַבֵּר הַפֶּה" (מתי י"ב 34).

דברי אלוהים רלוונטיים:

10. שפיטת הפרושים את ישוע

מרקוס ג' 21-22 וכאשר קרוביו שמעו זאת, הם יצאו לתפוס אותו, כי הם אמרו, "הוא יצא מדעתו." והסופרים שירדו מירושלים אמרו, "יש בו בעל זבוב, ובעזרת שר השדים הוא מגרש את השדים."

11. תוכחת ישוע אדוננו כלפי הפרושים

מתי י"ב 31-32 לכן אני אומר לכם, כל חטא וחילול קודש ייסלח לאדם, אבל חילול רוח הקודש לא ייסלח. כל מי שידבר דברים כנגד בר האנוש, ייסלח לו, וכל מי שידבר כנגד רוח הקודש לא ייסלח לו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

מתי כ"ג 13-15 אבל אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים, מפני שאתם סוגרים את מלכות השמיים בפני בני האדם, מפני שאתם עצמכם לא תבואו בה, ואינכם מתירים לאלה הבאים להיכנס אליה. אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים, מפני שאתם טורפים את בתי האלמנות, ומעמידים פנים שאתם מתפללים תפילה ארוכה. לכן גזר דינכם יהיה חמור יותר. אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים, כי אתם מקיפים ים ויבשה לגייר אדם אחד, ולאחר שהוא יתגייר, תעשו אותו בן-גיהינום כפליים יותר מכם.

ישנם שני קטעים נפרדים לעיל – בואו נביט קודם בראשון: שפיטת הפרושים את ישוע אדוננו.

בכתבי הקודש, הערכת הפרושים את ישוע אדוננו עצמו ואת הדברים שעשה הייתה: "הם אמרו, 'הוא יצא מדעתו'... 'יש בו בעל זבוב, ובעזרת שר השדים הוא מגרש את השדים'" (מתי ג' 21-22). שפיטתם של הסופרים והפרושים את האדון ישוע לא הייתה חזרה מכנית על דברים או דמיון חסר בסיס – זו הייתה מסקנתם לגבי האדון ישוע ממה שהם ראו ושמעו על מעשיו. על אף שהסקתם נעשתה לכאורה בשם הצדק ונראתה לאנשים כמבוססת היטב, היוהרה שבה הם שפטו את האדון ישוע הייתה קשה להכלה אפילו על ידם. האנרגיה המטורפת של שנאתם כלפי האדון ישוע חשפה את שאיפותיהם הפרועות ואת פניהם השטניים, כמו גם את טבעם המרושע של התנגדות לאלוהים. הדברים הללו שהם אמרו בשפיטתם את האדון ישוע הונעו משאיפותיהם הפרועות, מקנאה ומהטבע המכוער והמרושע של עוינותם כלפי אלוהים והאמת. הם לא חקרו את מקור פעולותיו של האדון ישוע ולא את מהות דבריו או מעשיו. במקום זאת, באופן עיוור, חסר סבלנות ומטורף ובזדון מכוון, הם תקפו את מעשיו והטילו בהם דופי. הם עשו זאת עד כדי הטלת דופי ללא אבחנה ברוחו, כלומר ברוח הקודש, רוחו של אלוהים. זו הייתה כוונתם כשהם אמרו, "הוא יצא מדעתו", ו"בעל זבוב" ו"נסיך השדים". כלומר הם אמרו שרוח האל היא בעל זבוב ונשיא השדים. הם הגדירו את העבודה שעשה הבשר שעטתה רוח האל כטירוף. לא רק שהם אמרו דברי כפירה נגד רוח האל וכינו אותה בעל זבוב ונשיא השדים, אלא שגם גינו את עבודתו של אלוהים. הם גינו את האדון ישוע המשיח ואמרו דברי כפירה נגדו. מהות התנגדותם וכפירתם נגד אלוהים הייתה זהה לחלוטין למהות השטן ולהתנגדותו וכפירתו נגד אלוהים. לא רק שהם ייצגו בני אדם מושחתים, הם גם היו התגלמות השטן. הם היו ערוץ לשטן בקרב האנושות, והם היו שותפיו ושליחיו של השטן. מהות כפירתם והשמצתם את האדון ישוע המשיח הייתה מאבקם עם אלוהים על מעמד, התחרותם עם אלוהים ובחינתם הבלתי פוסקת את אלוהים. מהות התנגדותם לאלוהים וגישתם העוינת כלפיו, כמו גם דבריהם ומחשבותיהם, היו חילול קודש מובהק והם הכעיסו את רוח האל. לפיכך, אלוהים קבע שיפוט סביר של מה שהם אמרו ועשו, וקבע שמעשיהם היו חטא כפירה נגד רוח הקודש. החטא הזה היה בלתי נסלח בעולם הזה ובעולם הבא, בדיוק כפי שכתוב בפסוקים הבאים מכתבי הקודש: "...חילול רוח הקודש לא ייסלח", "...וכל מי שידבר כנגד רוח הקודש לא ייסלח לו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא."...

...הבחנתם במשהו בשני הפסוקים הללו? יש אנשים שאומרים שהם רואים את כעסו של אלוהים. יש אנשים האומרים שהם רואים את הצד של טבעו של אלוהים שלא סובל את עלבונות האנושות ושאם אנשים עושים דבר כפירה נגד אלוהים, הם לא יזכו למחילתו. חרף העובדה שאנשים רואים ותופסים את כעסו של אלוהים ואת חוסר סובלנותו לעלבונות האנושות בשני הפסוקים הללו, הם עדיין לא מבינים באמת את גישתו. שני הפסוקים האלה מכילים השתמעות של גישתו האמיתית של אלוהים כלפי בני האדם שמחללים את הקודש ומכעיסים אותו. הפסוק הזה בכתבי הקודש מכיל את המשמעות האמיתית של גישתו: "כל מי שידבר כנגד רוח הקודש לא ייסלח לו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא." כשאנשים אומרים דברי כפירה נגד אלוהים וכשהם מכעיסים אותו, הוא מוציא פסק דין, שהוא תוצאתו הסופית. הדבר מתואר בכתבי הקודש כך: "לכן אני אומר לכם, כל חטא וחילול קודש ייסלח לאדם, אבל חילול רוח הקודש לא ייסלח" (מתי י"ב 31), ו"אבל אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים!" (מתי י"ג 13).

– 'הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'

הפרושים היהודים ניצלו את תורת משה כדי לגנות את ישוע. הם לא שאפו לתאום לישוע באותה תקופה, אלא צייתו בשקדנות לתורה ככתבה וכלשונה עד כדי כך שהם תלו בסופו של דבר את ישוע החף מפשע על הצלב, לאחר שהאשימו אותו באי ציות לחוקי התנ"ך ובכך שהוא אינו המשיח. מה הייתה מהותם? האין זאת שהם לא שאפו להגיע לאמת? הם דקדקו בכל מילה ומילה שבכתבי הקודש, בשעה שלא שמו לב כלל לרצוני ולצעדים ולשיטות של עבודתי. הם לא היו בני אדם שחיפשו את האמת, אלא בני אדם שצייתו בנוקשות למילים שבכתבי הקודש; הם לא היו בני אדם שהאמינו באלוהים, אלא בני אדם שהאמינו בכתבי הקודש. ביסודם, הם היו כלבי השמירה של כתבי הקודש. במטרה להבטיח את האינטרסים של כתבי הקודש, לשמור על כבודם של כתבי הקודש ולהגן על המוניטין של כתבי הקודש, הם הרחיקו לכת עד כדי כך שתלו את ישוע הרחום על הצלב. הם עשו זאת אך ורק למען ההגנה על כתבי הקודש, ולמען השמירה על מעמדה של כל מילה ומילה שבכתבי הקודש בלבבותיהם של בני האדם. זאת הסיבה שהם העדיפו לזנוח את עתידם ואת קורבן החטאת כדי לדון את ישוע, שלא ציית לדוקטרינה של כתבי הקודש, למוות. האם הם לא היו משרתיה של כל מילה ומילה בכתבי הקודש?

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עליכם לחפש דרך לִתְאום למשיח

זכרו מה קרה אחרי שהיהודים צלבו את ישוע לפני 2,000 שנה. היהודים הוגלו מארץ ישראל ונמלטו לארצות העולם. רבים מהם נהרגו, והעם היהודי כולו סבל מהרס חסר תקדים. הם צלבו את אלוהים – ביצעו פשע מחריד – והתגרו בטבעו של אלוהים. הם אולצו לשלם על מעשיהם; הם אולצו לשאת בתוצאות מעשיהם. הם גינו את אלוהים ודחו את אלוהים, ולכן לא נותר להם אלא גורל אחד: לשאת בעונשו של אלוהים. זו התוצאה המרה והאסון המר ששליטיהם המיטו על מדינתם ועל עמם.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים שולט בגורל האנושות כולה

האם אתם רוצים לדעת מה היה יסוד התנגדותם של הפרושים לישוע? האם אתם רוצים לדעת מה הייתה מהותם של הפרושים? היו להם דמיונות רבים לגבי המשיח. יתר על כן, הם האמינו רק שהמשיח יבוא, אך לא חיפשו אחר אמת החיים. כך, אפילו כיום, הם עדיין ממתינים למשיח, שכן אין להם כל ידע לגבי דרכי החיים, והם אינם יודעים מהי דרך האמת. כיצד אתם סבורים שיוכלו אנשים כה עקשניים ובורים לזכות בברכת האל? כיצד יוכלו לראות את המשיח? הם התנגדו לישוע משום שהם לא ידעו את מגמת עבודה של רוח הקודש, משום שהם לא ידעו את דרך האמת שהשמיע ישוע ויתר על כן, משום שהם לא הבינו את המשיח. מכיוון שהם מעולם לא ראו את המשיח, ומעולם לא היו בחברתו של המשיח, הם טעו בכך שהיללו את שמו של משיח במחוות ריקות מתוכן ובו בזמן התנגדו למהותו של המשיח בכל יכולתם. הפרושים האלה היו במהותם קשי עורף ויהירים והם לא נשמעו לאמת. עקרון אמונתם באלוהים הוא: לא משנה עד כמה עמוקה ההטפה שלך, לא משנה עד כמה עליונה הסמכות שלך, אינך המשיח אלא אם כן מכנים אותך המשיח. האין ההשקפות האלה נלעגות ומגוחכות?

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

תוכן דומה

האם אלוהים באמת מציב כמרים ובכירים דתיים כלשהם? האם קבלה של כמרים ובכירים דתיים וציות להם יכולים לייצג ציות לאלוהים ואת היותו של אדם חסיד אל?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות: "וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם־רָאִיתִי אֶת־הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם...