היום אשתף אתכם בנושא חדש. מה יהיה הנושא? כותרת הנושא תהיה "אלוהים הוא מקור החיים של הכל." האין זה נושא די רחב לדיון? האם אתם מרגישים שהוא קצת מחוץ להישג ידכם? העובדה שאלוהים הוא מקור החיים של הכל אולי נראית כמו נושא שבני אדם מרגישים מנותקים ממנו, אך כל חסידי האל חייבים להבין אותו. זאת מכיוון שהנושא הזה קשור הדוקות ליכולתו של כל אדם להכיר את אלוהים, לְרַצות אותו ולירוא אותו. לפיכך, יש לתקשר את הנושא הזה. לפני כן, ייתכן שבני אדם מסוימים מבינים את הנושא הזה באופן בסיסי, ואולי ישנם בני אדם שהיו מודעים אליו. יכול להיות שיש להם ידע פשטני או הבנה שטחית של כך בדעתם. יכול להיות שאחרים חוו אותו באופן מיוחד – הם מבינים אותו באופן מעמיק בלבם בזכות חוויותיהם הייחודיות. אך בין שההכרה הזו מעמיקה או שטחית, עבורכם היא חד-צדדית ולא מספיק ספציפית. לכן יש לתקשר את הנושא הזה, שמטרתו היא לאפשר לכם להבין באופן מעמיק וספציפי יותר. אשתמש בשיטה מיוחדת כדי לשתף אתכם בנושא הזה – שיטה שלא השתמשנו בה בעבר ואשר עשויה להיראות לכם קצת מוזרה או מעט לא נוחה. בכל זאת, תהיה השיטה אשר תהיה, לאחר שתשמעו את הדברים, תדעו זאת. האם אתם אוהבים להקשיב לסיפורים? (כן.) נראה שצדקתי כשבחרתי בשיטת הסיפור. כולכם אוהבים לשמוע סיפורים. אם כן, בואו נתחיל. אין צורך לסכם את הדברים. אני מבקש שתהיו רגועים ולא תנועו באי-שקט. אתם רשאים לעצום את העיניים אם אתם מרגישים שדעתכם תוסח על ידי סביבתכם או בני האדם הסובבים אתכם אם תשאירו אותן פקוחות. יש לי סיפור קטן ונפלא לספר לכם. זה סיפור על זרע, האדמה, עץ, אור השמש, ציפורי השיר והאדם. מהן הדמויות המרכזיות בסיפור שאני עומד לספר? (זרע, האדמה, עץ, אור השמש, ציפורי השיר והאדם.) האם אלוהים יופיע בסיפור? (לא.) אבל אני בטוח שלאחר שהסיפור יסופר תהיו רגועים ומסופקים. בסדר, אתם יכולים להקשיב בשקט.

זרע קטן נפל אל האדמה. לאחר שחלף גשם כבד, הזרע הצמיח נבט רך ושורשיו התחפרו אט-אט באדמה שמתחת. הנבט צמח וגבה עם הזמן, כשהוא גובר על רוחות אכזריות וגשם עז ורואה את חלוף העונות כשהירח מתמלא ונחסר. בקיץ, האדמה הביאה מתנות של מים, כך שהנבט יכול היה לעמוד בחום הקופח. ובגלל האדמה, הנבט לא הרגיש בחום וכך הוא שרד את החום של הקיץ. עם בוא החורף, האדמה עטפה את הנבט בחיבוקה החמים והם נאחזו זה בזה בחוזקה. ובזכות חמימות האדמה, הנבט שרד את הקור הקשה ועבר ללא פגע את סופות החורף ואת השלג של העונות. האדמה הגנה על הנבט והוא נעשה אמיץ והיה מאושר. הוא גבה ונעשה גאה מהטיפוח חסר האנוכיות שהעניקה לו האדמה. הנבט גדל בשמחה. הוא שר כשהגשם התיז ורקד והתנדנד כשהרוח נשבה. וכך הנבט והאדמה תלויים זה בזה...

שנים חלפו והנבט נהיה לעץ מיתמר. הוא הצמיח ענפים עבותים עמוסים באינספור עלים ועמד איתן על האדמה. שורשי העץ התחפרו באדמה כמו בעבר, אך כעת הם צללו אל מעמקי העפר שמתחת. מה שהגן על הנבט בעבר הפך כעת לתשתית של העץ האימתני.

קרן אור האירה על העץ וגזעו רעד. העץ הושיט את ענפיו הרחבים וגמע עמוקות מהאור. האדמה מתחת נשמה עם העץ בקצב אחיד והאדמה הרגישה מחודשת. בדיוק אז, משב רוח רענן עבר בין הענפים והעץ רטט מעונג, שופע מרץ. וכך העץ ואור השמש תלויים זה בזה...

בני אדם ישבו בצלו הקריר של העץ והתענגו באוויר הרענן והריחני. האוויר ניקה את לבם ואת ריאותיהם וניקה את הדם שבתוכם. בני האדם כבר לא הרגישו בעייפות או בעול יומם. וכך בני האדם והעץ תלויים זה בזה...

להקת ציפורי שיר צייצה ונחתה על ענפי העץ. אולי הן חמקו מאיזה אויב, או שהן התרבו וגידלו את צאצאיהן, או אולי רק רצו לנוח לרגע. וכך הציפורים והעץ תלויים זה בזה...

שורשי העץ המתפתלים והסבוכים התחפרו עמוק באדמה. גזעו הגן על האדמה מהרוח והגשם והוא פרש את ענפיו האדירים והגן על האדמה שמתחתיו. העץ עשה זאת משום שהאדמה היא אמו. הם מחזקים זה את זה ומסתמכים זה על זה, והם לעולם לא יחיו בנפרד...

וכך מסתיים הסיפור הזה. הסיפור שסיפרתי היה על זרע, על האדמה, על עץ, על אור השמש, על הציפורים ועל האדם. הסיפור מורכב רק מחלקים ספורים. אילו תחושות הוא עורר בכם? לאחר שסיפרתי אותו כך, האם אתם מבינים אותו? (אנחנו מבינים.) אתם יכולים לדבר על רגשותיכם. אם כן, מה אתם מרגישים אחרי ששמעתם את הסיפור הזה? ראשית אומר לכם שאת כל הדברים שהזכרתי לכם אתם יכולים לראות ולגעת בהם – אלה דברים אמיתיים ולא מטאפורות. אני רוצה שתחשבו על מה שדנתי בו. דבר ממה שדיברתי עליו לא היה עמוק וישנם כמה משפטים שמרכיבים את הנקודה המרכזית של הסיפור. (הסיפור ששמענו מצייר תמונה יפהפייה: הזרע מתעורר לחיים ותוך צמיחתו הוא חווה את ארבע עונות השנה: אביב, קיץ, סתיו וחורף. האדמה היא כמו אם באופן שבו היא מטפחת. היא מעניקה חום בחורף כדי שהנבט ישרוד את הקור. לאחר שהנבט התבגר והפך לעץ, קרן אור נוגעת בענפיו ומביאה לעץ אושר רב. אנחנו רואים שמקרב כל ברואי האל, גם האדמה חיה והיא והעץ תלויים זה בזה. אנו תלויים האחד בשני. אני רואה גם את החום הרב שאור השמש מעניק לעץ, ועל אף שציפורי שיר הן מחזה נפוץ, אנחנו רואים את האופן שבו הציפורים, העץ ובני האדם כולם משתלבים באופן הרמוני. כשאנחנו שומעים את הסיפור הזה, זו התחושה שאנחנו מרגישים בלבנו, שלמעשה כל ברואי האל חיים.) יפה אמרת! האם יש למישהו עוד משהו להוסיף? (בסיפור, כשהזרע נובט וגדל לעץ מיתמר, אנחנו רואים את הדברים הנפלאים שאלוהים ברא. אלוהים גרם לכל הדברים לחזק זה את זה ולהיות תלויים זה בזה וכולם קשורים זה לזה ומשרתים זה את זה. אנחנו רואים את חוכמתו של אלוהים ואת נפלאותיו, ואנחנו רואים שהוא מקור החיים של הכל.)

כל הדברים שדיברתי עליהם זה עתה הם דברים שראיתם בעבר, כמו זרעים. אתם יודעים על כך, נכון? זרע שצומח לעץ הוא אולי לא תהליך שאתם רואים בפירוט, אבל אתם יודעים שזו עובדה, נכון? אתם יודעים על האדמה ועל אור השמש. דמותן של ציפורי שיר העומדות על עץ היא דבר שכולם ראו, נכון? (כן.) ובני אדם הנרגעים בצלו של עץ – כולכם ראיתם זאת, נכון? (ראינו זאת.) אם כן, איזו תחושה אתם מרגישים כשאתם רואים את כל הדוגמאות האלה בתמונה אחת? (הרמוניה.) האם כל הדוגמאות שקיימות בתמונה הזו מגיעות מאלוהים? (כן.) מכיוון שהן מגיעות מאלוהים, אלוהים יודע את הערך והחשיבות של קיומן המשותף של מספר הדוגמאות האלה על פני האדמה. כשאלוהים ברא את הכול, כאשר אלוהים תכנן כל דבר, הוא עשה כן מתוך כוונה, וכאשר הוא ברא את הדברים הללו, הוא נפח חיים בכל אחד מהם. הסביבה שאלוהים ברא לקיומה של האנושות, בדיוק כמתואר בסיפורנו, היא סביבה שבה זרעים ואדמה תלויים זה בזה, סביבה שבה האדמה מזינה את הזרעים והזרעים קשורים לאדמה. אלוהים קבע את היחסים ביניהם מראש מבראשית. העץ, אור השמש, ציפורי השיר והאדם בתמונה הזו הם דוגמאות של סביבת החיים שאלוהים ברא עבור האנושות. ראשית, העץ לא יכול לעזוב את האדמה, והוא גם לא יכול להתקיים ללא אור שמש. אם כן, מה הייתה מטרתו של אלוהים כשהוא ברא את העץ, האם אפשר לומר שהוא עשה זאת רק למען האדמה? האם אפשר לומר שהוא עשה זאת רק למען ציפורי השיר? האם אפשר לומר שהוא עשה את רק למען בני האדם? (לא.) מה היחסים ביניהם? היחסים ביניהם הם יחסים של חיזוק הדדי, של תלות הדדית ושל חוסר יכולת להפריד ביניהם. כלומר האדמה, העץ, אור השמש, ציפורי השיר ובני האדם תלויים אלה באלה לקיומם והם מזינים אלה את אלה. העץ מגן על האדמה, ואילו האדמה מזינה את העץ; אור השמש מקיים את העץ, ואילו העץ מקבל אוויר רענן מאור השמש ועוזר להקל על האדמה את חום השמש. למי הדבר מועיל, בסופו של דבר? הדבר מועיל לאנושות, נכון? וזה אחד העקרונות שבגללם אלוהים ברא את סביבת החיים של האנושות וזו ואחת המטרות העיקריות של סביבת החיים הזו. על אף שזו תמונה פשוטה, אנחנו יכולים לראות את חוכמתו וכוונותיו של אלוהים. האנושות לא יכולה לחיות בלי האדמה, או בלי עצים, או בלי ציפורי שיר ואור שמש, נכון? על אף שזה היה סיפור, הוא מתאר עולם בזעיר אנפין של בריאת השמיים והארץ וכל צבאם ושל הסביבה בידי אלוהים, אשר העניק אותם כתשורה לאנושות לחיות בה.

אלוהים ברא את השמיים והארץ וכל צבאם למען האנושות והוא ברא גם את סביבת החיים. ראשית, הנקודה העיקרית שבה עסק סיפורנו היא החיזוק ההדדי, התלות ההדדית והדו-קיום של הכול. על פי העיקרון הזה, סביבת החיים של האנושות היא מוגנת, שורדת ומתמשכת. משום שסביבת החיים הזו קיימת, האנושות יכולה לשגשג ולהתרבות. ראינו בתמונה את העץ, את האדמה, את אור השמש, את ציפורי השיר ואת בני האדם. האם אלוהים היה בדמות זו? לא ראו אותו שם, נכון? אבל ראו את הכלל של החיזוק ההדדי ושל התלות ההדדית בין הדברים שבתמונה. באמצעות הכללים הללו, בני אדם יכולים לראות שאלוהים קיים ושהוא השולט. אלוהים משתמש בעקרונות האלה ובכללים האלה כדי לשמר את חייהם וקיומם של כל הדברים. כך הוא מקיים את הכול ומקיים את האנושות. האם יש לסיפור הזה קשר כלשהו לנושא הכללי שדנו בו זה עתה? למראית עין, נדמה שאין קשר, אך למעשה, הכללים שאלוהים קבע בתור הבורא וריבונותו על הכל קשורים בחוזקה לעובדה שהוא מקור החיים של הכל. הם קשורים הדוקות. למדתם דבר מה, נכון?

אלוהים פוקד על הכללים השולטים בתפעול של כל הדברים. הוא פוקד על הכללים השולטים בהישרדות של כל הדברים. הוא שולט בכל הדברים ומסדיר אותם כך שיחזקו זה את זה אך גם יהיו תלויים זה בזה, כדי שלא יגוועו או ייעלמו. רק כך האנושות יכולה להמשיך לחיות. רק כך היא יכולה לחיות תחת השגחתו של אלוהים בסביבה כזאת. הכללים האלה המושלים בכול מצויים תחת ריבונותו של אלוהים, והאנושות לא יכולה להתערב בהם או לשנות אותם. רק אלוהים עצמו יודע את הכללים האלה ורק הוא עצמו מנהל אותם. מתי ינבטו העצים, מתי ירד הגשם, כמה מים וכמה תזונה תיתן האדמה לצמחים, באיזו עונה ינשרו העלים, באיזו עונה יישאו העצים פרי, כמה חומרי מזון ייתן אור השמש לעצים, מה יפלטו העצים לאחר שהוזנו מאור השמש – כל הדברים האלה הוסדרו מראש על ידי אלוהים כאשר ברא את כל הדברים, כחוקים שאיש אינו יכול להפר. הדברים שאלוהים ברא – בין אם הם חיים, ובין אם לא נראים חיים לבני אדם – כולם בידי אלוהים ותחת ריבונותו. איש לא יכול לשנות או להפר את הכלל הזה. כלומר, כשאלוהים ברא את הכל, הוא הגה את טיב קיומם. העץ לא יכול להכות שורש, לנבוט ולגדול ללא האדמה. אם לא היו עצים על פני האדמה, הם היו מתייבשת. בנוסף לכך, העץ הוא ביתן של ציפורי השיר – הוא המקום שבו הן תופסות מחסה מפני הרוח. האם עץ יכול לחיות בלי האדמה? בשום פנים ואופן לא. האם הוא יכול לחיות בלי השמש או הגשם? גם כן לא. כל זה הוא למען האנושות ולמען הישרדותה של האנושות. האדם מקבל אוויר צח מהעץ וחי על פני האדמה שהעץ מגן עליה. האדם לא יכול לחיות בלי אור השמש, האדם לא יכול לחיות בלי כל שפע היצורים החיים. על אף שהיחסים בין כל הדברים האלה מורכבים, עליך לזכור שאלוהים ברא את הכללים שמושלים בכל הדברים, כדי שהם יוכלו לחזק זה את זה, להסתמך זה על זה ולהתקיים יחדיו. במילים אחרות, כל דבר שאלוהים ברא הוא בעל ערך וחשיבות. אם אלוהים היה בורא דבר חסר חשיבות, אלוהים היה מניח לו להיעלם. זו אחת השיטות שאלוהים השתמש בהן כדי לקיים את הכל. למה מתייחסת המילה "לקיים" בסיפור הזה? האם אלוהים יוצא ומשקה את העצים בכל יום? האם העץ זקוק לעזרתו של אלוהים כדי לנשום? (לא.) במקרה הזה, המילה "לקיים" מתייחסת לאופן שבו אלוהים מנהל את הכל לאחר הבריאה. הוא רק הזדקק לכללים כדי לדאוג שהדברים ימשיכו לתפקד כראוי. העץ צמח בעצמו לאחר שניטע באדמה. אלוהים יצר את כל התנאים לצמיחתו. הוא ברא את אור השמש, את המים, את העפר, את האוויר ואת הסביבה, את הרוח, את הכפור, את השלג ואת הגשם ואת ארבע עונות השנה. אלה התנאים שהעץ זקוק להם כדי לצמוח ואלה הדברים שאלוהים הכין. אם כן, האם אלוהים הוא המקור של סביבת החיים הזו? (כן.) האם על אלוהים לצאת מדי יום ולספור את כל העלים על העצים? אין צורך, נכון? אלוהים גם לא צריך לעזור לעץ לנשום. אלוהים גם לא צריך להעיר את אור השמש בכל יום ולומר, "הגיע הזמן לזרוח על העצים." הוא לא צריך לעשות זאת. אור השמש זורח מעצמו, בזמן שבו עליו לזרוח, בהתאם לכללים. הוא מופיע וזורח על העץ והעץ סופג את אור השמש כשהוא זקוק לו, וכשאור השמש לא נחוץ לו, העץ עדיין חי במסגרת הכללים. ייתכן שאתם לא מסוגלים להסביר את התופעה הזו בבירור, אך זו עובדה שכולם יכולים לראות ולהכיר בה. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להכיר בכך שהכללים לקיומם של כל הדברים באים מאלוהים ולדעת שאלוהים הוא הריבון על צמיחתם והישרדותם של כל הדברים.

האם יש שימוש במטאפורות בסיפור הזה, כפי שבני אדם מכנים זאת? האם יש פה האנשה? (לא.) מה שדיברתי עליו הוא אמת. כל דבר חי, כל דבר שיש לו חיים נמצא תחת ריבונותו של אלוהים. הוא קיבל חיים לאחר שאלוהים ברא אותו. אלה הם חיים שאלוהים נתן והם מצייתים לחוקים ולדרך שהוא יצר עבור כל דבר. אין צורך שהאדם ישנה זאת ואין צורך שהאדם יסייע לכך. זה האופן שבו אלוהים מקיים את הכל. אתם מבינים, נכון? האם יש הכרח לדעתכם שבני האדם יכירו בכך? (כן.) אם כן, האם יש לסיפור הזה קשר כלשהו לביולוגיה? האם יש לו קשר כלשהו לתחום של ידע או לענף לימודי? אנחנו לא דנים כאן בביולוגיה ובהחלט לא עוסקים כאן במחקר ביולוגי. מהי הנקודה המרכזית שאנחנו מדברים עליה כאן? (שאלוהים הוא מקור החיים של כל הדברים.) מה אתם רואים בכל הברואים? האם ראיתם עצים? האם ראיתם את האדמה? (כן.) ראיתם את אור השמש, נכון? האם ראיתם ציפורים יושבות על העצים? (כן.) האם האנושות שמחה לחיות בסביבה כזו? (היא שמחה.) כלומר אלוהים משתמש בכל – בדברים שהוא ברא כדי לשמר את ביתה של האנושות להישרדות וכדי להגן על ביתה של האנושות. זה האופן שבו הוא מקיים את הכל.

איך אתם מרגישים לגבי האופן שבו דנתי בדברים ולגבי האופן שבו תקשרתי? (הם קלים להבנה והם כוללים דוגמאות מעשיות.) זו דרך ממשית לדון בדברים, נכון? האם הסיפור הזה נחוץ כדי לסייע לבני אדם להכיר בכך שאלוהים הוא מקור החיים של הכל? (כן.) אם נחוצים סיפורים, נמשיך עם הסיפור הבא. התוכן של הסיפור הבא שונה במקצת והנקודה המרכזית גם היא שונה במקצת. כל הדברים בסיפור הם מה שאנשים יכולים לראות בבריאת האל. אשתמש שוב בשיטה של סיפור, וכולכם יכולים להקשיב לו בשקט ולחשוב על מה אני מדבר. לאחר שאסיים את הסיפור, אשאל אתכם כמה שאלות כדי לראות כמה למדתם. הדמויות המרכזיות בסיפור הן הר גדול, נחל קטן, רוח עזה וגל עצום.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ז'