היה נחל קטנטן שהתפתל הלוך ושוב ולבסוף הגיע למרגלות הר גדול. ההר חסם את דרכו של הנחל הקטנטן, ולכן הנחל ביקש מההר בקולו הקטן והחלוש, "אנא תן לי לעבור. אתה עומד בדרכי וחוסם את התקדמותי." אז שאל ההר, "לאן אתה מתקדם?" והנחל הקטן ענה לו, "אני מחפש את ביתי." ההר אמר, "בסדר, אתה מוזמן לזרום מעליי!" אך מכיוון שהנחל הקטנטן היה צעיר מדי וחלש מדי, לא הייתה לו היכולת לזרום על פני הר כה גדול. לכן לא הייתה לו ברירה אלא להמשיך לזרום למרגלות ההר...

רוח עזה נשבה ונשאה חול ושפוכת למקום שבו ההר עמד. הרוח שאגה על ההר, "תן לי לעבור!" ההר שאל, "לאן את מתקדמת?" הרוח שאגה בחזרה, "אני רוצה לעבור לצד השני של ההר." ההר אמר, "בסדר, אם את יכולה לפרוץ דרך המרכז שלי, את יכולה לעבור!" הרוח העזה שאגה אנה ואנה, אך גם במלוא עוצמתה, היא לא הייתה יכולה לפרוץ דרך מרכז ההר. הרוח התעייפה ועצרה לנוח. לכן בצד הזה של ההר, נשבה רק רוח חלושה לפרקים, מה ששימח את בני האדם שם. זו הייתה הברכה שההר העניק לבני האדם...

בחוף הים, קצף הגלים הכה בעדינות על פני השונית. לפתע, גל עצום עלה ושאג אל ההר. "זוז!" צעק הגל העצום. ההר שאל, "לאן אתה מתקדם?" הגל העצום לא עצר והמשיך לגאות קדימה כשהוא ענה, "אני מרחיב את השטח שלי ואני רוצה למתוח קצת את זרועותיי." ההר אמר, "בסדר, אם אתה יכול לעבור מעל הפסגה שלי, אתן לך לעבור." הגל העצום נע מעט לאחור ואז גאה שוב לעבר ההר. אך חרף כל ניסיונותיו, הוא לא יכול היה לעבור מעל להר. לא הייתה לו ברירה אלא לסגת אט-אט למקומו...

במשך מאות שנים, הנחל הקטנטן טפטף בעדינות מסביב למרגלות ההר. בכך שזרם בנתיב שיצר ההר, הנחל הקטנטן הגיע בחזרה אל ביתו – הוא התחבר לנהר וזרם אל הים. תחת השגחת ההר, הנחל הקטנטן מעולם לא איבד את דרכו. הנחל וההר חיזקו זה את זה והיו תלויים זה בזה. הם חיזקו זה את זה, ניטרלו זה את זה והתקיימו יחדיו.

במשך מאות שנים, הרוח העזה לא שינתה את הרגלה לשאוג על ההר. הרוח העזה השיבה מערבולות חול אדירות כשהיא "ביקרה" את ההר, בדיוק כפי שעשתה בעבר. היא איימה על ההר, אך מעולם לא פרצה דרך מרכז ההר. הרוח וההר חיזקו זה את זה והיו תלויים זה בזה. הם חיזקו זה את זה, ניטרלו זה את זה והתקיימו יחדיו.

במשך מאות שנים, גם הגל העצום לא נח והוא מעולם לא הפסיק להתרחב. הוא היה שואג וגואה שוב ושוב לעבר ההר, אך ההר מעולם לא זז אפילו סנטימטר. ההר השגיח על הים וכך היצורים שבים התרבו ושגשגו. הגל וההר חיזקו זה את זה והיו תלויים זה בזה. הם חיזקו זה את זה, ניטרלו זה את זה והתקיימו יחדיו.

זה סוף הסיפור הזה. ראשית, מה אתם יכולים לומר לי על הסיפור הזה? מה היה התוכן המרכזי? קודם כל היה הר, נחל קטנטן, רוח עזה וגל עצום. מה קרה בחלק הראשון עם הנחל הקטנטן וההר הגדול? למה שנדבר על ההר הגדול והנחל הקטן? (מפני שההר הגן על הנחל, הנחל מעולם לא איבד את דרכו. הם הסתמכו זה על זה.) האם לדעתכם ההר הגן על הנחל הקטנטן, או הפריע לו בדרכו? (הגן עליו.) האם יכול להיות שהוא הפריע לו בדרכו? ההר והנחל הקטנטן היו ביחד – ההר הגן על הנחל וגם היה מכשול בדרכו. ההר הגן על הנחל כדי שהוא יוכל לזרום אל הנהר, אך הוא גם מנע ממנו לזרום לכל עבר ולגרום להצפות ואסונות לבני אדם. האם זו הנקודה המרכזית של הסיפור? הגנת ההר על הנחל ותפקידו כמחסום המגן על בתי בני האדם. אם כך, הנחל הקטנטן מתחבר לנהר למרגלות ההר ואז זורם אל הים. האין זה הכרח עבור הנחל הקטנטן? כשהנחל זרם אל הנהר ואז אל הים, על מה הוא הסתמך? האם הוא לא הסתמך על ההר? הוא הסתמך על ההר שיגן עליו והסתמך על ההר שישמש לו מחסום. האין זו הנקודה המרכזית? האם אתם מבינים את חשיבות ההרים למים במקרה הזה? האם יש לאלוהים תכלית בבריאת הרים גדולים כקטנים? (כן.) זה חלק קטן מהסיפור, ורק מנחל קטנטן והר גדול, אנחנו מסוגלים לראות את הערך והחשיבות של שני הדברים האלה בכך שאלוהים ברא אותם. אנחנו יכולים גם לראות את חוכמתו ואת תכליתו באופן שבו הוא מושל בשני הדברים האלה. הלא כן?

במה עוסק החלק השני של הסיפור? (ברוח עזה והר גדול.) האם הרוח היא דבר טוב? (כן.) לא בהכרח, מפני שלפעמים, אם הרוח חזקה מדי, היא יכולה להיות הרסנית. איך הייתם מרגישים אם הייתם צריכים להישאר בחוץ ברוח העזה. תלוי מהי עוצמתה, נכון? לו הרוח הייתה בדרגה שלוש או ארבע, היא הייתה נסבלת – לכל היותר בן אדם היה עשוי להתקשות לפקוח את עיניו. אך האם אתם הייתם מסוגלים להתמודד בכך אם הרוח הייתה נושבת חזק מספיק כדי להפוך לטורנדו? לא הייתם מסוגלים לעמוד בכך. לכן לא נכון לומר שהרוח היא תמיד דבר טוב, או שהיא תמיד דבר רע, משום שהדבר תלוי בעוצמת הרוח. אם כן, במה מועיל כאן ההר? האין הוא משמש מעין מסנן לרוח? ההר לוקח את הרוח ומקטין אותה למה? (למשב רוח קליל.) רוב בני האדם יכולים לגעת בה ולהרגיש אותה בסביבה שבה הם חיים – האם הם הרגישו רוח עזה או משב רוח קל? (משב רוח קל.) האין זו אחת התכליות לכך שאלוהים ברא הרים? האין זו כוונתו? איזו חוויה תהיה לבני האדם החיים בסביבה בה הרוח העזה מעיפה חלקיקי חול ללא כל מחסום או מסנן? הייתכן שארץ שנשלטת על ידי חול ואבנים תהיה בלתי ניתנת לאכלוס? אבנים עלולות לפגוע בבני אדם והחול עלול לעוור אותם. הרוח עלולה להפיל אנשים עומדים או לשאת אותם באוויר. בתים ייהרסו ויתרחשו כל מיני אסונות. האם יש ערך לרוח העזה? כשאמרתי שהיא רעה, ייתכן שבני האדם יחשבו בעקבות כך שאין לה ערך, אך האם זה נכון? האם אין ערך להפיכתה למשב רוח קל? למה זקוקים בני האדם יותר מכל כשהאוויר לח וחנוק? הם זקוקים למשב רוח קליל שינשוב עליהם ברוך, כדי לרענן ולנקות את ראשם, לחדד את חשיבתם, לתקן ולשפר את מצב רוחם ולשפר את הלך חשיבתם. לדוגמה, כולכם ישובים בחדר עם בני אדם רבים והאוויר חנוק, ומה אתם צריכים יותר מכל? (משב רוח קל.) במקומות שבהם האוויר עכור ומלא לכלוך, הדבר יכול להאט את חשיבתנו, להפחית את זרימת הדם ולטשטש את דעתנו. עם זאת, האוויר יתרענן אם תהיה לו הזדמנות לנוע ולהתמחזר, ובני אדם ירגישו הרבה יותר טוב. על אף שהנחל הקטן והרוח העזה היו יכולים להפוך לאסון, כל עוד ההר ניצב במקומו, הוא יהפוך אותם לדברים שבעצם מועילים לבני אדם, הלא כן?

במה עוסק החלק השלישי של הסיפור? (בהר הגדול והגל העצום.) ההר הגדול והגל העצום. הנוף כאן הוא של הר ליד הים ואנחנו יכולים לראות את ההר, את קצף הגלים וגם גל עצום. מהו ההר ביחס לגל במקרה הזה? (מגן ומחיצה.) הוא גם מגן וגם מחיצה. מטרת הגנתו היא למנוע מהחלק הזה של הים להיעלם, כדי שהיצורים החיים בו יוכלו להתרבות ולשגשג. כמחיצה, ההר מונע ממי הים – ממקווה המים הזה – לעלות על גדותיו ולגרום אסון שיפגע בבתי בני האדם ויהרוס אותם. אם כן, אנחנו יכולים לומר שההר הוא גם מחיצה וגם מגן.

דבר זה מראה את החשיבות של הקשר ההדדי בין ההר העצום והנחל הקטן, בין ההר העצום והרוח העזה ובין ההר העצום והגל הענקי. זו החשיבות של החיזוק שלהם ושל העובדה שהם מנטרלים זה את זה, ושל הקיום המשותף שלהם. קיומם של הדברים האלה שאלוהים ברא נשלט על ידי כלל וחוק. ובכן, אילו מעשים של אלוהים ראיתם בסיפור הזה? האם אלוהים ברא את התבל ואז התעלם ממה שקרה לאחר מכן? האם הוא נתן להם כללים ועיצב את הדרכים שבהן הם יתפקדו ואז התעלם מהם לאחר מכן? האם זה מה שקרה? (לא.) אם כן, מה קורה כאן? אלוהים עדיין שולט במים, ברוח ובגלים. הוא לא מאפשר להם להתפרע ולא מאפשר להם לגרום נזק לבתיהם של בני האדם או להרוס את מקום מגוריהם. בשל כך, בני האדם יכולים להמשיך לחיות ולהתרבות ולשגשג על פני האדמה. פירוש הדבר הוא שאלוהים כבר תכנן מראש את כללי הקיום כשהוא ברא את התבל. כשאלוהים ברא את הדברים האלה, הוא הבטיח שהם יועילו לאנושות והוא גם שלט בהם כדי שהם לא יהוו מטרד או יגרמו לאסון לאנושות. אם אלוהים לא היה מנהל אותם, האם המים לא היו זורמים לכל מקום? האם הרוח לא הייתה נושבת לכל עבר? האם הם מצייתים לכללים? אלמלא אלוהים ניהל אותם, שום כלל לא היה שולט בהם, והרוח הייתה מייללת והמים היו גואים וזורמים לכל מקום. אם הגל העצום היה גבוה מההר, האם האזור הזה של הים עדיין היה יכול להתקיים? הים לא יכול היה להתקיים. אם ההר לא היה גבוה כמו הגל, האזור הזה של הים לא היה קיים וההר היה מאבד את ערכו ואת חשיבותו.

האם אתם רואים את חוכמת האל בשני הסיפורים האלה? אלוהים ברא את התבל והוא אדונה – הוא מנהל את הכול והוא מעניק אספקה לכולה, והוא רואה ובוחן כל מילה ופעולה בכל הדברים ובכל הקיים. כך אלוהים גם רואה ובוחן כל פינה של חיי האדם. אם כן, אלוהים מכיר באופן אינטימי כל פרט ופרט בכל דבר שמתקיים בתוך הבריאה שלו, החל מכל תפקוד, אופי וחוקי ההישרדות של כל דבר ודבר, וכלה במשמעות של חייו ובערך של קיומו – כל זה ידוע לאלוהים באופן מוחלט. אלוהים ברא את התבל – האם אתם חושבים שהוא צריך לערוך מחקר על הכללים האלה המושלים בתבל? האם אלוהים צריך ללמוד מקריאה על ידע אנושי או על מדע כדי לערוך מחקר ולהבין זאת? (לא.) האם יש מישהו בקרב האנושות שיש לו השכלה ובקיאות להבין את כל הדברים כמו שאלוהים מבין? אין אדם כזה. נכון? האם יש אסטרונומים או ביולוגים שמבינים באמת את הכללים שלפיהם כל היצורים חיים וגדלים? האם הם יכולים להבין באמת את הערך שבקיום של כל דבר? (לא.) זה משום שאלוהים ברא את הכל, וגם אם האנושות תעמיק מאוד בלמידת הידע הזה, וגם אם היא תנסה ללמוד אותו במשך זמן רב, היא לעולם לא תוכל להעלות על דעתה את המסתורין והתכלית של העובדה שאלוהים ברא את הכל, הלא כן? לאחר שדנו בדברים הללו עד כה, האם אתם מרגישים שאתם מבינים באופן חלקי את המשמעות האמיתית של הביטוי "אלוהים הוא מקור החיים של הכל"? (כן.) ידעתי שכשאדון בנושא הזה, בני אדם רבים יחשבו מיד על "אלוהים הוא האמת, ואלוהים משתמש בדברו לקיים אותנו" אבל שהם יחשבו על כך רק ברמה הזו. ידעתי שאפילו יהיו כאלה שיחשבו ש"העובדה שאלוהים מקיים את החיים האנושיים בכך שהוא מספק מזון ומשקה מדי יום ואת כל הצרכים היומיומיים לא נחשבת לקיום האדם." יש בני אדם שחושבים כך, הלא כן? האין כוונתו של אלוהים ברורה מאוד באופן שבו ברא את הכל כדי שהאנושות תוכל להתקיים ולחיות חיים רגילים? אלוהים מתחזק את הסביבה שבה חיים בני האדם ומספק את כל הדברים שהאנושות צריכה. יתר על כן, הוא מנהל את הכל ומחזיק בריבונות על הכל. כל זה מאפשר לאנושות לחיות, לשגשג ולהתרבות באופן רגיל. זה האופן שבו אלוהים מקיים את הכל ואת האנושות. בני אדם צריכים להכיר בדברים האלה ולהבין אותם, הלא כן? אולי יש כאלה שיאמרו, "הנושא הזה מרוחק מדי מהכרתנו את אלוהים האמיתי עצמו, ואנחנו לא רוצים לדעת זאת מפני שלא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי אלוהים." האם זה נכון? (לא.) מה לא נכון פה? האם אתם יכולים להבין את אלוהים באופן מלא אם אתם יודעים רק את הדברים שאלוהים אמר? אם תקבלו רק את עבודתו ואת משפטו ואת ייסורו, האם תבינו את אלוהים באופן מלא? אם תכירו רק חלק קטן מטבעו של אלוהים, חלק קטן מסמכותו של אלוהים, זה יספיק כדי להשיג הבנה של אלוהים, נכון? (לא.) מעשי האל מתחילים בבריאתו את התבל והם ממשיכים היום, כשמעשיו ניכרים לעין בכל עת ובכל רגע. אם בני אדם מאמינים שאלוהים קיים רק מפני שהוא בחר בכמה בני אדם לעשות עליהם את עבודתו ולהושיע, ואם הם מאמינים שדברים אחרים לא נוגעים לאלוהים, לסמכותו, למעמדו ולמעשיו, האם אפשר לומר שהם מכירים את אלוהים באמת? בני אדם שמכירים כך את אלוהים "בכאילו", על סמך מבט חד-צדדי שמעשי האל מוגבלים רק לקבוצה של בני אדם. האם זו הכרה אמיתית של אלוהים? האין בני אדם המכירים את אלוהים כך מתכחשים לכך שהוא ברא את הכל ולריבונותו על הכל? יש בני אדם שלא רוצים להתייחס לכך, והם אולי חושבים לעצמם: "אני לא רואה את ריבונות האל על הכל – זה דבר שיותר מדי מרוחק ממני ואני לא רוצה להבין אותו. אלוהים עושה כאוות נפשו וזה לא קשור אליי בשום אופן. הדבר היחיד שמעניין אותי הוא לקבל את מנהיגותו של אלוהים ואת דברו ואלוהים יהפוך אותי למושלם ויושיע אותי. שום דבר אחר אינו חשוב לי. יהיו אשר יהיו הכללים שאלוהים קבע כשהוא ברא את הכל ויהיו אשר יהיו מעשיו לקיום הכל ולקיום האנושות, זה לא קשור אליי בשום אופן." איזה מין דיבור זה? האין הוא מהווה מרידה? האם למישהו מכם יש "ידע" כזה? אני יודע שרוב-רובכם חושבים כך, אפילו אם לא תגידו זאת. אדם כזה, המשחק לפי הכללים, אולי ישתמש בעמדתו הרוחנית "בכאילו" באופן שבו הוא רואה את הכל. הוא רוצה להגביל את אלוהים לספרי הקודש, להגביל את אלוהים לדברים שהוא אמר ולהגביל את אלוהים רק לפשט של המילה הכתובה. הוא לא רוצה לדעת עוד על אלוהים והוא לא רוצה שאלוהים יקדיש עוד תשומת לב לעשיית דברים אחרים. צורת החשיבה הזו היא ילדותית ומאוד דתית. האם בני אדם שזו השקפתם יכולים להכיר את אלוהים? הם יתקשו להכיר את אלוהים. היום סיפרתי שני סיפורים שכל אחד מהם עוסק בהיבט שונה. לאחר שבאתם איתם במגע זה עתה, יכול להיות שאתם חושבים שהם עמוקים או אפילו מעט מופשטים וקשים להבנה ולתפיסה. אולי תתקשו לקשר בינם לבין מעשיו של אלוהים ואלוהים עצמו. עם זאת, כל אדם וכל מי ששואף להכיר את אלוהים צריכים להכיר בבהירות ובדיוק את כל מעשיו של אלוהים את כל מה שהוא עשה בקרב כל הדברים ובקרב כל האנושות. ההכרה הזו תאמת עבורכם את דבר קיומו האמיתי של אלוהים ותקנה לכם אמונה בכך. היא גם תאפשר לכם להכיר באופן מדויק את חוכמתו של אלוהים, את עוצמתו ואת האופן שבו הוא מקיים את הכל. היא תאפשר לכם לתפוס בבירור את קיומו האמיתי של אלוהים ולראות שהוא לא בדיה ולא מיתוס. כך אתם יכולים להבין שהוא לא מעורפל, ולא רק תיאוריה ושאלוהים הוא בהחלט לא סתם מזון רוחני, אלא שהוא קיים באמת. יתר על כן, הוא מאפשר לבני האדם לדעת שאלוהים תמיד קיים את כל הבריאה ואת האנושות. הוא עושה זאת בדרך שלו עצמו ועל פי הקצב שלו עצמו. אם כן, אפשר לומר שמשום שאלוהים ברא את הכל ונתן כללים לכל דבר, כל אחד מהם מבצע לפקודתו את מה שמוטל עליו, ממלא את חובותיו ומשחק את התפקיד שהוא קיבל. כל דבר ממלא את תפקידו למען האנושות, והם עושים זאת במרחב, בסביבה שבה בני אדם חיים. אלמלא אלוהים עשה את הדברים כך ואלמלא סביבת האנושות לא הייתה כפי שהיא, האופן שבו בני האדם מאמינים באלוהים והולכים בעקבותיו לא היה מתאפשר כלל. הכל היה דיבורי סרק, הלא כן?

בואו נבחן שוב את הסיפור ששמענו זה עתה – ההר הגדול והנחל הקטן. למה משמש ההר? יצורים חיים משגשגים על ההר, ולכן יש ערך לקיומו בפני עצמו. בו בזמן, ההר חוסם את הנחל הקטן ומוודא שהוא לא יזרום לאן שירצה וימיט אסון על בני האדם. הלא כן? הודות לקיומו של ההר, הוא מאפשר לדברים חיים כמו העצים והדשא וכל הצמחים ובעלי החיים האחרים שעל ההר לשגשג, תוך שהוא גם מכוון את זרימת הנחל הקטן. ההר אוסף את מי הנחל ומכוון אותם בטבעיות מסביב למרגלותיו אל הנהר ולבסוף אל הים. הטבע הוא לא שיצר את הכללים כאן – אלוהים הוא שהסדיר אותם במיוחד בעת הבריאה. באשר להר הגדול והרוח העזה, ההר זקוק לרוח גם הוא. ההר זקוק לרוח כדי שתלטף את הדברים החיים שחיים עליו, ובו בזמן, ההר מגביל את עוצמת הרוח כך שהיא לא מתגברת יתר על המידה וממיטה הרס. במידת מה, הכלל הזה מגלם את חובתו של ההר הגדול. אם כן, האם הכלל הזה בכל הנוגע לחובת ההר נוצר מעצמו? (לא.) במקום זאת, אלוהים הוא שקבע אותו. להר הגדול יש חובה משלו וגם לרוח העזה יש חובה משלה. עכשיו, באשר להר הגדול ולגל העצום, בהיעדר ההר, האם המים היו מוצאים בעצמם כיוון לזרום בו? (לא.) המים היו גם הם מתגברים יתר על המידה וממיטים הרס. להר יש ערך קיומי משלו כהר, ולים יש ערך קיומי משלו כים. כך, בנסיבות האלה, שבהן הם מסוגלים להתקיים ביחד באופן רגיל, ואף אחד מהם לא מפריע לאחר, הם גם מגבילים זה את זה – ההר הגדול מגביל את הים כדי שלא יעלה על גדותיו ובכך הוא מגן על בתי בני האדם, והדבר גם מאפשר לים לטפח את היצורים החיים בו. האם הנוף הזה נוצר מעצמו? (לא.) אלוהים יצר גם אותו. אנחנו רואים מהתמונות האלה שכשאלוהים ברא את התבל, הוא קבע מראש היכן יעמוד ההר, היכן יזרום הנחל, מאיזה כיוון תחל לנשוב הרוח העזה ולאן וכן מה יהיה גובהם של הגלים העצומים. כוונותיו ותכליתו של אלוהים מגולמות בכל הדברים האלה והן מעשי ידו. כעת, האם אתם מבינים שמעשיו של אלוהים נוכחים בכל? (כן.)

מהי תכלית הדיון שלנו בדברים הללו? האם היא שבני אדם יוכלו לחקור את הכללים שמאחורי האופן שבו אלוהים ברא את התבל? האם היא שבני אדם יתעניינו באסטרונומיה ובגיאוגרפיה? (לא.) אם כן, מהי? היא שבני אדם יבינו את מעשיו של אלוהים. במעשיו של אלוהים, בני אדם יכולים לאשר ולאמת שאלוהים הוא מקור החיים של הכל. אם אתם מסוגלים להבין את הנקודה הזו, תוכלו באמת לאשר את מקומו של אלוהים בלבכם ותוכלו לאשר שאלוהים הוא אלוהים הייחודי עצמו, בורא השמיים והארץ וכל צבאם. אם כן, האם הכרת מעשיו של אלוהים תועיל להבנתכם את אלוהים? (כן.) כמה היא תועיל? ראשית, כשתבינו את המעשים האלה של אלוהים, האם עדיין תתעניינו באסטרונומיה ובפיזיקה? האם עדיין יהיה לכם לב ספקן ועדיין יהיו לכם ספקות שאלוהים הוא בורא הכל? האם עדיין יהיה לכם לב של חוקר ועדיין יהיו לכם ספקות שאלוהים הוא בורא הכל? כשתבינו שאלוהים הוא בורא התבל וכן תכירו את הכללים של בריאתו, האם תאמינו בלבכם באמת שאלוהים מקיים את התבל? (כן.) האם למילה "קיום" כאן יש משמעות מיוחדת או שהיא משמשת כהתייחסות לנסיבות ספציפיות? "אלוהים מקיים את כל הדברים" הוא ביטוי בעל משמעות והיקף רחבים מאוד. אלוהים לא מספק לבני אדם רק את צרכיהם היומיומיים למזון ומשקה, הוא מספק לאנושות כל דבר שהיא זקוקה לו, לרבות כל מה שגלו לבני האדם ודברים שנסתרים מעיניהם. אלוהים מתחזק את סביבת החיים שהאנושות זקוקה לה, מנהל אותה ומושל בה. אלוהים הכין כל סביבה שהאנושות צריכה בכל עונה. גם כל אטמוספירה או טמפרטורה המתאימות לקיום האדם נמצאות תחת שליטתו של אלוהים ואך אחד מהכללים הללו לא מתרחש מעצמו או באקראי – הם כולם תוצאה של שלטונו ומעשיו של אלוהים. אלוהים עצמו הוא המקור של כל הכללים הללו והוא מקור החיים של הכל. זוהי עובדה מבוססת ומעל לכל ספק, בין אם אתם מאמינים בה או לא, בין אם אתם יכולים לראות זאת או לא ובין אם אתם יכולים להבין זאת או לא.

אני יודע שרוב רובם של בני האדם מאמינים רק בדברים ובעבודה של אלוהים הכלולים בכתבי הקודש. אלוהים גילה את מעשיו למיעוט קטן של בני אדם כדי שייראו את הערך של קיומו. הוא גם איפשר להם להבין מעט את מעמדו ואישר את עובדת קיומו. עם זאת, עבור הרבה יותר בני אדם, העובדה שאלוהים ברא את התבל ושהוא מנהל ומקיים את הכל נראית מעורפלת או משתמעת לשתי פנים והם אפילו מחזיקים בגישה של ספק. גישה מעין זו גורמת לבני אדם להאמין בעקביות שחוקי העולם הטבעי נוצרו מעצמם, שהשינויים, המהפכים והתופעות של העולם הטבעי, וכן עצם החוקים המושלים בטבע הופיעו מעצמם. פירוש הדבר הוא שבדעתם של בני האדם, הם לא יכולים לדמיין שאלוהים ברא את הכל ומושל בכל. הם לא יכולים להבין שאלוהים מנהל ומקיים את הכל. משום מגבלותיה של הנחת היסוד הזו, בני אדם אינם מסוגלים להאמין שאלוהים ברא את הכול ושהוא מולך על הכול ומקיים את כל הדברים. אפילו אמונתם של אלה שמאמינים בכך מוגבלת לעידן החוק, לעידן החסד ולעידן המלכות. הם מאמינים שמעשיו של אלוהים וקיומו את האנושות מוגבלים רק לאנשיו הנבחרים. זהו דבר שאני ממש שונא לראות והוא גורם לכאב רב, מכיוון שהאנושות נהנית מכל מה שאלוהים מביא, אך בעת ובעונה אחת מתכחשת לכל מה שהוא עושה וכל מה שהוא נותן לה. בני אדם רק מאמינים שהשמיים והארץ וכל צבאם מצייתים לכללים טבעיים משלהם ולחוקים טבעיים משלהם ושאין להם כל מושל ששולט בהם או מקיים אותם ושומר עליהם. אפילו אם אתם מאמינים באלוהים, ייתכן שאתם לא מאמינים שכל אלה הם מעשיו. זהו אחד התחומים המוזנחים ביותר עבור כל מי שמאמין באלוהים, עבור כל מי שמקבל את דבר האל ועבור כל חסידי האל. לכן, ברגע שאני מתחיל לדון בדבר מה שלא נוגע לספרי הקודש או לעולם המושגים הרוחני לכאורה, יש כאלה שמשתעממים, מתעייפים או שאפילו מתחיל להיות להם לא נוח. הם מרגישים שהתחום הזה מתרחק מבני אדם רוחניים ומדברים רוחניים. זה דבר רע. בכל הנוגע להכרת מעשיו של אלוהים, על אף שאנחנו לא מזכירים אסטרונומיה, גיאוגרפיה או ביולוגיה, אנחנו מכירים את מלוכתו של אלוהים על הכל, אנחנו מכירים את העובדה שהוא מקיים את הכל ושהוא המקור של הכל. זוהי מטלה חיונית שיש ללמוד, מבינים?

בשני הסיפורים שבהם דנתי זה עתה, על אף שאולי יש להם תכנים מעט יוצאי דופן ושהם אולי סופרו והובעו בפניכם בסגנון ייחודי, בכל זאת רציתי להשתמש בשפה ישירה ובשיטה פשוטה כדי שתוכלו לתפוס ולקבל דבר מה עמוק יותר. זו הייתה המטרה היחידה שלי: רציתי שתבינו ותאמינו מהסיפורים והתמונות הקטנים האלה שאלוהים הוא מושל הכל. מטרת הסיפורים האלה היא לאפשר לכם להבין ולהכיר את מעשיו האינסופיים של אלוהים במסגרת גבולותיו הסופיים של סיפור. באשר לשאלה מתי תגיעו לתוצאה הזו במלואה בתוככם, הכל תלוי בחוויות שלכם עצמכם ובעיסוקכם האישי. אם אתם עוסקים בחיפוש אחר אמת ואם אתם שואפים להכיר את אלוהים, הדברים האלה יזכירו לכם היטב ובדרך קבע. הם יעניקו לכם מודעות עמוקה יותר והבנה בהירה יותר, ואתם תתקרבו בהדרגה למעשיו הממשיים של אלוהים – תתקרבו אליהם ללא ריחוק וללא שגיאה. עם זאת, אם אתם לא שואפים להכיר את אלוהים, הסיפורים האלה לא יכולים לפגוע בכם. אתם יכולים לראות בהם סיפורים אמיתיים בלבד.

האם הבנתם דבר מה משני הסיפורים האלה? ראשית, האם שני הסיפורים האלה נבדלים מהדיון הקודם שלנו על דאגתו של אלוהים כלפי לאנושות? האם יש קשר בלתי נמנע? האם הקשר הוא שבשני הסיפורים האלה אנחנו רואים את מעשיו של אלוהים ואת ההתחשבות המעמיקה שלו כלפי כל מה שהוא מתכנן למען האנושות? האם הקשר הוא שכל מעשיו ומחשבותיו של אלוהים מוכוונים לקיומה של האנושות? (כן.) האם לא ניכר מאוד במחשבתו ודאגתו הזהירות למען האנושות? האנושות לא צריכה לעשות דבר. אלוהים הכין למען בני האדם את האוויר שהם זקוקים לו כדי לנשום. הירקות והפירות שהם אוכלים זמינים בשפע. מצפון ועד דרום, ממזרח ועד מערב, לכל אזור ישנם משאבי הטבע שלו ויבולים שונים, ואלוהים הכין את הפירות והירקות. אם כבר מדברים על הסביבה הרחבה יותר, אלוהים ברא את כל הדברים כשהם מחזקים זה את זה ותלויים זה בזה, חיזוק הדדי, תלות הדדית וקיום משותף. זו השיטה שלו והכלל שלו כדי לשמר את הישרדותם וקיומם של כל הדברים, וכך האנושות חייתה בשקט ובשלווה וגדלה והתרבתה מדור לדור בסביבת החיים הזו עד ליום הזה. במילים אחרות, אלוהים מאזן את הסביבה הטבעית. אלמלא הריבונות והשליטה של אלוהים, איש לא יכול היה לשמר ולאזן את הסביבה, אפילו אם אלוהים הוא זה שברא אותה מלכתחילה. במקומות מסוימים אין אוויר כלל, ולכן בני אדם לא יכולים לחיות שם ואלוהים לא מרשה לכם ללכת לשם, אז אל תחרגו מגבולותיכם – הם נועדו להגן על האנושות והדברים האלה מסתוריים מאוד. אלוהים הכין ותכנן כל פינה של הסביבה, לאורכה ולרוחבה של הארץ, וכל יצור חי על פני האדמה, גם החיים וגם המתים: מדוע זה נחוץ? מדוע זה לא נחוץ? מה התכלית שלשמה הדבר הזה כאן ומדוע דבר אחר צריך להיות שם? אלוהים כבר תכנן את כל זה ואין צורך שבני אדם יחשבו על כך. ישנם בני אדם אווילים שתמיד חושבים על הזזת הרים, אך במקום לעשות זאת, למה לא לעבור אל המישור? אם אתם לא אוהבים הרים, למה שתעברו לגור על ידם? האין זה אווילי? מה יקרה אם תזיזו את ההר הזה? סופת הוריקן תעבור במקום או שגל עצום ישטוף ובתיהם של בני האדם יהרסו. זה יהיה דבר אווילי לעשות, הלא כן? בני אדם יכולים רק להרוס. הם אפילו לא יכולים לשמר את המקום היחיד שיש להם לחיות בו, אך הם רוצים לקיים את כל הדברים. זה בלתי אפשרי.

אלוהים מאפשר לאדם לנהל את הכל ולהיות אדון על הכל, אך האם האדם עושה עבודה טובה? האנושות נוטה להרס – האנושות לא רק לא הייתה מסוגלת לשמר את הדברים כפי שאלוהים ברא אותם, היא ממש הרסה אותם. האנושות הפכה את ההרים לחצץ, חנקה את הימים באדמה והפכה את המישורים למדבריות שבהן איש לא יכול לחיות. אולם שם במדבר, האדם הקים תעשייה ובנה בסיסים גרעיניים, וההרס שורר בכל עבר. הנהרות הם כבר לא נהרות, הים הוא כבר לא ים... כשהאנושות מפרה את האיזון ואת כללי הטבע, יום האסון והמוות שלה לא רחוק וזה בלתי נמנע. כשיבוא האסון, בני האדם ידעו כמה בריאת האל יקרת ערך וכמה הכל חשוב לאנושות. חיי האדם בסביבה עם אקלים נעים הם כמו חיים בגן העדן. בני האדם לא מזהים את הברכה הזו, אך ברגע שהם יאבדו הכל, הם יבינו כמה הכל נדיר ויקר ערך. כיצד האדם יחזיר לעצמו את כל זה? מה יוכלו בני האדם לעשות אם אלוהים לא יהיה מוכן לברוא את הכול שוב? מה תוכלו לעשות? למעשה, יש דבר שתוכלו לעשות והוא פשוט מאוד, וכשאומר לכם מהו, תבינו מיד שהוא ניתן לביצוע. מדוע האדם נקלע לבעיה הסביבתית הנוכחית? בגלל תאוות הבצע וההרסנות של האדם? אם האדם ישים קץ להרס הזה, האם סביבת החיים לא תחזור לעצמה בהדרגה? אם אלוהים לא יעשה דבר, אם אלוהים לא מעוניין עוד לעשות דבר למען האנושות – כלומר, אם הוא לא רוצה להתערב – השיטה הטובה ביותר תהיה שהאנושות תשים קץ להרס הזה ותשיב את הדברים לקדמותם. סיום כל ההרס הזה פירושו להפסיק לבזוז ולהחריב את כל הדברים שאלוהים ברא. הדבר יאפשר לסביבה שהאדם חי בה להשתפר בהדרגה. אם זה לא ייעשה, התוצאה תהיה המשך הריסת הסביבה והיא תחמיר. האם השיטה שלי פשוטה? היא פשוטה וניתנת לביצוע, נכון? בהחלט פשוטה, והיא באמת ניתנת לביצוע לבני אדם מסוימים, אך האם היא ניתנת לביצוע עבור רוב רובם של בני האדם עלי אדמות? (לא.) לפחות עבורכם, האם היא ניתנת לביצוע? (כן.) ממה נובעת אמירתכם "כן"? האם אפשר לומר שהיא נוגע להנחת תשתית להבנה של מעשיו של אלוהים? האם אפשר לומר שהיא נוגעת לציות לכלליו ולתוכניתו של אלוהים? (כן.) יש דרך לשנות את כל זה, אך זה לא הנושא שאנחנו דנים בו כעת. אלוהים אחראי לחייו של כל אדם והוא אחראי עד הסוף. אלוהים מקיים אתכם – גם אם הסביבה שהשטן הרס גרמה לכם לחלות, או שנפגעתם מזיהום או נגרם לכם נזק אחר, זה לא משנה – אלוהים מקיים אתכם והוא יאפשר לכם להמשיך לחיות. עליכם להאמין בכך. אלוהים לא מתייחס בקלות דעת לאובדן חיי אדם.

האם התחלתם להרגיש את החשיבות שבהכרה באלוהים כמקור החיים לכל הדברים החיים? (כן.) אילו הרגשות יש לכם? דברו ואני אקשיב. (בעבר, מעולם לא חשבנו לקשר את ההרים, את הים ואת האגמים למעשיו של אלוהים. רק כאשר שמענו את השיתוף של אלוהים היום, הבנו שבדברים אלו מצויים מעשיו וחוכמתו של אלוהים. אנו רואים אפילו שכאשר אלוהים החל לברוא את כל הדברים, הוא כבר העניק לכל דבר גורל, וכן את רצונו הטוב של אלוהים. כל הדברים מחזקים זה את זה ותלויים זה בזה, והאנושות היא המוטב הסופי. מה ששמענו היום מרגיש מאוד טרי וחדש, והרגשנו כמה אמיתיים מעשיו של אלוהים. בעולם הממשי, בחיי היום-יום שלנו ובמפגשים שלנו עם כל הדברים, אנו רואים שזה כך.) אתם רואים זאת באמת, נכון? האופן שבו אלוהים מקיים את האנושות תמיד מבוסס על תשתית יציבה – הוא לא סתם ממלמל כמה מילים וזהו. אלוהים עושה כל כך הרבה – הוא עושה לטובתכם אפילו דברים שאתם לא רואים. האדם חי בסביבה הזו, בתבל הזו שאלוהים ברא. בסביבה הזו, בני אדם ודברים אחרים תלויים זה בזה, בדיוק כפי שהגז שפולטים צמחים מטהר את האוויר ומועיל לבני האדם שנושמים אותו. עם זאת, ישנם צמחים שהם רעילים לאדם, אך צמחים אחרים מהווים נוגדנים לצמחים האלה. זהו אחד מפלאי הבריאה של אלוהים! לא דנו בנושא הזה היום. במקום זאת, דנו בעיקר בתלות ההדדית בין האדם לבין דברים אחרים, באופן שבו האדם לא יכול לחיות בלי דברים אחרים. מה החשיבות של העובדה שאלוהים ברא את הכל? האדם לא יכול לחיות ללא דברים אחרים, בדיוק כפי שהאדם זקוק לאוויר כדי לחיות, ואם היו שמים אתכם בריק, הייתם מתים במהירה. זהו עיקרון בסיסי מאוד שמאפשר לכם להבין שהאדם זקוק לדברים אחרים. אם כן, איזו מין גישה צריך האדם לנקוט כלפי כל הדברים? לנצור אותם, להגן עליהם, להשתמש בהם ביעילות, לא להרוס אותם, לא לבזבז אותם ולא לשנות אותם לפי גחמה. זאת משום שאלוהים הוא זה שמעניק לאנושות את כל הדברים ועל האנושות להתייחס אליהם באופן מצפוני.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ז'