אלוהים יוצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם

2018 מאי 15

בראשית ט' 11-13 וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ.

כעת, בואו נביט בקטע הזה מכתבי הקודש על האופן שבו אלוהים יצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם.

רוב בני האדם יודעים מהי קשת בענן ושמעו סיפורים הקשורים לקשתות בענן. באשר לסיפור על הקשת בענן בכתבי הקודש, יש שמאמינים לו, יש שמתייחסים אליו כאגדה, ואילו אחרים לא מאמינים בו כלל. כך או כך, כל מה שקרה בנוגע לקשת בענן הוא כל הדברים שאלוהים עשה פעם והדברים שאירעו במהלך התהליך שבו אלוהים מנהל את האדם. הדברים האלה תועדו בדיוק בכתבי הקודש. התיעודים האלה לא מספרים לנו מה היה מצב רוחו של אלוהים באותו הזמן או מה היו הכוונות מאחורי הדברים שאלוהים אמר. יתר על כן, איש לא יכול להבין מה אלוהים הרגיש כשהוא אמר אותם. עם זאת, הלך רוחו של אלוהים בנוגע לכל העניין הזה מתגלה בטקסט בין השורות. נדמה המחשבות שלו באותה העת ממש מזנקות מהדף עם כל מילה ואמירה מדבר האל.

אלוהים יוצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם

מחשבות האל הן מה שאמור להעסיק את דעתם של בני האדם ומה שהכי חשוב שהם ינסו להכיר. זאת משום שמחשבותיו של אלוהים קשורות הדוקות לאופן שבו האדם מבין את אלוהים, והאופן שבו האדם מבין את אלוהים הוא קשר חיוני ביותר להיווכחותו של האדם בחיים. אם כן, מה אלוהים חשב כשהדברים האלה התרחשו?

במקור, אלוהים ברא אנושות שהייתה טובה מאוד בעיניו וקרובה אליו, אך בני האדם האלה הושמדו במבול לאחר שמרדו בו. האם כאב לאלוהים שאנושות כזו פשוט נעלמה בן-רגע, כך סתם? ודאי שכאב לו! וכיצד הוא הביע את הכאב הזה? כיצד הדבר תועד בכתבי הקודש? הדבר תועד בכתבי הקודש כך: "וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ". המשפט הפשוט הזה מגלה את מחשבותיו של אלוהים. ההשמדה הזו של העולם הכאיבה לו מאוד. במילים של בני אנוש, הוא היה עצוב מאוד. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו: איך נראתה הארץ שהייתה פעם שוקקת חיים לאחר שהושחתה במבול? איך נראתה כעת הארץ, שפעם הייתה מלאה בני אדם? ללא התיישבות אנושית, ללא יצורים חיים, מים בכל מקום ואי-סדר אדיר על פני המים. האם התרחשות כזו הייתה כוונתו המקורית של אלוהים כשהוא ברא את העולם? מובן שלא! כוונתו המקורית של אלוהים הייתה לראות חיים בכל רחבי הארץ, לראות את בני האדם שהוא ברא עובדים אותו, ולא שרק נח יהיה היחיד שעובד אותו או היחיד שיכול לענות לקריאתו לבצע את המשימה שהופקדה בידו. כשהאנושות נעלמה, אלוהים ראה לא את שהתכוון אליו במקור אלא את ההיפך הגמור. איך ייתכן שלבו שלא יכאב? אם כן, כשאלוהים גילה את טבעו והביע את רגשותיו, הוא קיבל החלטה. איזו מין החלטה הוא קיבל? ליצור קשת בענן (הערה: את הקשת בענן שאנחנו רואים) כברית עם האדם, כהבטחה שאלוהים לא ישמיד שוב את האנושות במבול. לצד זאת, היא נועדה גם לספר לבני האדם שאלוהים פעם השמיד את העולם במבול, כדי שהאנושות תזכור תמיד מדוע אלוהים עשה דבר כזה.

האם השמדת העולם באותו זמן הייתה דבר שאלוהים רצה? היא בפירוש לא הייתה מה שאלוהים רצה. אנחנו אולי יכולים להעלות בדעתנו חלק קטן מהמראה העלוב של הארץ לאחר שהושחתה, אך אנחנו לא יכולים להעלות על דעתנו כלל איך נראה אז המראה הזה בעיני אלוהים. אפשר לומר שבין אם מדובר בבני זמננו ובין שמדובר בבני הזמן ההוא, איש לא מסוגל להעלות על דעתו או להבין מה אלוהים הרגיש כשהוא ראה את המראה הזה, את תמונת העולם לאחר שהושמד במבול. אלוהים נאלץ לעשות זאת בגלל מרדנותו של האדם, אך את הכאב שאלוהים סבל בלבו מההשמדה הזו של העולם במבול איש לא יכול לתפוס או להבין. זו הסיבה שאלוהים כרת ברית עם האנושות, כדי להגיד לבני האדם לזכור שאלוהים עשה פעם דבר כזה ולהישבע בפניהם שלעולם לא ישמיד כך את העולם שוב. בברית הזו אנחנו רואים את לבו של אלוהים – אנחנו רואים שלבו של אלוהים דאב כשהוא השמיד את האנושות הזו. בשפת בני אנוש, כשאלוהים השמיד את האנושות וראה את האנושות נעלמת, לבו בכה ודימם. זו הדרך הטובה ביותר לתאר זאת, נכון? המילים האלה משמשות בני אנוש להמחיש רגשות אנושיים, אך מפני ששפת בני האנוש לוקה בחסר, השימוש בהן לתיאור רגשותיו ותחושותיו של אלוהים לא נראה לי כה גרוע, גם לא מוגזם. הן לפחות מאפשרות לכם להבין היטב ובהחלט כראוי את מצב רוחו של אלוהים בזמן ההוא. על מה תחשבו כעת כשתראו שוב קשת בענן? לפחות תזכרו שאלוהים התייסר פעם על כך שהוא השמיד את העולם במבול. אתם תזכרו שעל אף שאלוהים שנא את העולם הזה ותיעב את האנושות הזו, כשהוא השמיד את בני האנוש, שברא במו ידיו, לבו דאב והוא התקשה להרפות, הסתייג ובקושי נשא זאת. נחמתו היחידה הייתה משפחתו של נח בת שמונה הנפשות. שיתוף הפעולה של נח הוא שהפך לכדאי את המאמץ האדיר שהוא השקיע בבריאת הכל. כשאלוהים סבל, זה היה הדבר היחיד שיכול היה לפצות על הכאב שלו. מאותו רגע ואילך, אלוהים תלה את כל ציפיותיו מהאנושות במשפחתו של נח, בתקווה שהם יוכלו לחיות עם ברכתו ולא קללתו, בתקווה שהם לעולם לא יראו את אלוהים משמיד שוב את העולם במבול וגם בתקווה שהם לא יושמדו.

איזה היבט מטבעו של אלוהים אנו יכולים להבין מכך? אלוהים תיעב את האדם מפני שהאדם היה עוין כלפיו, אך בלבו, האכפתיות, הדאגה והרחמים שלו כלפי האנושות נותרו ללא שינוי. אפילו כאשר השמיד את האנושות, לבו נותר ללא שינוי. כשהאנושות הייתה מלאה בשחיתות והמרתה את פיו של אלוהים בצורה חמורה, אלוהים נאלץ להשמיד את האנושות משום טבעו ומהותו ועל פי עקרונותיו. אולם בגלל מהותו של אלוהים, הוא עדיין ריחם על האנושות ואפילו רצה להשתמש בדרכים שונות לגאול את האנושות כדי שהיא תוכל להמשיך לחיות. האדם, לעומת זאת, התנגד לאלוהים, המשיך להמרות את פיו וסירב לקבל את ישועתו של אלוהים, כלומר, סירב לקבל את כוונותיו הטובות. על אף שאלוהים קרא לו, הזכיר לו, קיים אותו, עזר לו וסבל אותו, האדם לא הבין או העריך זאת ולא שם לכך לב. בכאבו, אלוהים בכל זאת לא שכח להעניק לאדם את סובלנותו המרבית, והמתין לאדם שישנה את התנהגותו. לאחר שהגיע לגבול שלו, הוא עשה את מה שהיה עליו לעשות ללא היסוס. במילים אחרות, חלף פרק זמן מסוים והתחולל תהליך מסוים מהרגע שאלוהים תכנן להשמיד את האנושות ועד תחילתה הרשמית של עבודתו להשמדת האנושות. התהליך הזה התקיים כדי לאפשר לאדם לשנות את התנהגותו והוא היה ההזדמנות האחרונה שאלוהים נתן לאדם. אם כן, מה אלוהים עשה בפרק הזמן הזה לפני שהוא השמיד את האנושות? אלוהים עשה כמות משמעותית של עבודת הזכרה ושכנוע. על אף הכאב והצער בלבו של אלוהים, הוא המשיך לפעול באכפתיות, בדאגה וברחמים רבים כלפי האנושות. מה אנחנו רואים מכך? ללא ספק, אנחנו רואים שאהבתו של אלוהים כלפי האנושות היא אמיתית ולא רעיוןשהוא משלם לו מס שפתיים. היא אמיתית, מוחשית וניתנת להערכה, והיא לא מזויפת, מעושה, ערמומית או מתנשאת. אלוהים לעולם לא משתמש בהונאה או יוצר מראות מזויפים כדי לגרום לבני אדם להכיר בכך שהוא ראוי לאהבה. הוא לעולם לא משתמש בעדות שקר כדי להראות לבני אדם את חביבותו או כדי להתרברב בחביבותו ובקדושתו. האין ההיבטים האלה של טבעו של אלוהים ראויים לאהבת האדם? האין הם ראויים לעבודת האל? האין הם ראויים להוקרה? בשלב הזה, אני רוצה לשאול אתכם: לאחר ששמעתם את הדברים האלה, האם אתם חושבים שגדולתו של אלוהים היא רק מילים על דף? האם חביבותו של אלוהים היא רק מילים ריקות מתוכן? לא! בוודאי שלא! עליונותו, גדולתו, קדושתו, סובלנותו, אהבתו של אלוהים וכן הלאה – כל פרט מתוך ההיבטים השונים האלה של טבעו ומהותו של אלוהים בא לידי ביטוי בכל פעם שהוא עושה את עבודתו. הם מגולמים ברצונו כלפי האדם וגם מתגשמים ומשתקפים בכל בן אדם. גם אם לא הרגשתם זאת בעבר, אלוהים דואג לכל אדם בכל דרך אפשרית, באמצעות לבו הכן, חוכמתו ודרכים שונות לחמם את לבו ולעורר את רוחו של כל אדם. זוהי עובדה שאין עליה עוררין. בלי קשר למספר בני האדם היושבים כאן, לכל אדם היו חוויות ותחושות שונות כלפי סובלנותו, סבלנותו וחביבותו של אלוהים. החוויות האלה של אלוהים והתחושות האלה או ההכרות האלה בו – בסיכומו של עניין, כל הדברים החיוביים האלה הם מאלוהים. לכן, על ידי שילוב החוויות והידע של כולם על אלוהים והחיבור בינן לבין קריאתנו בפסוקים האלה מכתבי הקודש היום, האם אתם מבינים את אלוהים באופן אמיתי וראוי יותר?

<...>

האם הבחנתם בעובדה מסוימת בכל הפסוקים מכתבי הקודש, לרבות כל הסיפורים מכתבי הקודש שתקשרנו היום? האם אלוהים השתמש אי-פעם בשפתו שלו כדי להביע את מחשבותיו שלו או כדי להסביר את אהבתו ודאגתו לאנושות? האם יש תיעוד שלו משתמש בשפה ישירה כדי לציין עד כמה הוא דואג לאנושות או אוהב אותה? לא! הלא כן? יש בקרבכם כל כך הרבה בני אדם שקראו את כתבי הקודש או ספרים אחרים. האם מישהו מכם ראה מילים שכאלה? התשובה היא בשום אופן לא! כלומר, בתיעוד שבכתבי הקודש, לרבות דברי האל או תיעוד עבודתו, אלוהים מעולם לא השתמש בדרכיו שלו כדי לתאר את רגשותיו או להביע את אהבתו ודאגתו לאנושות, בשום תקופה ובשום פרק זמן, ואלוהים גם מעולם לא השתמש בדיבור או בכל מעשה שהוא כדי להביע את רגשותיו ותחושותיו – האין זו עובדה? מדוע אני אומר זאת? מדוע עליי לציין זאת? מפני שגם הדבר מבטא את חביבותו וטבעו של אלוהים.

אלוהים ברא את האנושות. גם אם בני אנוש הושחתו וגם אם הם לא חסידים שלו, אלוהים מתייחס אליהם כאל בבת עינו – או כפי שבני אדם היו אומרים, הוא מתייחס אליהם כאל יקיריו – ולא כאל צעצועים שלו. על אף שאלוהים אומר שהוא הבורא והאדם הוא ברוא שלו, מה שאולי נשמע כאילו יש הבדל מה בדרגה ביניהם, למעשה, כל מעשיו של אלוהים למען האנושות חורגים בהרבה מהמצופה בקשר מסוג זה. אלוהים אוהב את האנושות, משגיח על האנושות ודואג לאנושות, והוא מקיים את האנושות ללא הרף וללא הפסק. הוא לעולם לא מרגיש בלבו שזו עבודה נוספת או דבר שראוי להערכה מיוחדת. הוא גם לא מרגיש שהושעת האנושות, קיום האנושות והענקת הכל לאנושות הם תרומה אדירה למענה. הוא בסך הכול מקיים את האנושות בשקט ובדממה, בדרכו שלו ובאמצעות מהותו שלו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. לא משנה כמה תמיכה וכמה עזרה האנושות מקבלת ממנו, אלוהים לעולם לא חושב על כך או מנסה לזכות בהערכה. דבר זה נובע ממהותו של אלוהים והוא גם ביטוי אמיתי ומדויק של טבעו של אלוהים. זו הסיבה שגם בספרי הקודש וגם בספרים אחרים, אנחנו אף-פעם לא רואים את אלוהים מבטא את מחשבותיו ואף-פעם לא רואים את אלוהים מתאר או מצהיר בפני בני האנוש מדוע הוא עושה את הדברים הללו או מדוע הוא דואג כל כך לאנושות, במטרה לגרום לאנושות להכיר לו תודה או להלל אותו. אפילו כשכואב לו, כשלבו דואב עד מאוד, הוא אף-פעם לא שוכח את אחריותו או דאגתו כלפי האנושות, אלא תמיד סובל את הכאב והמכאוב הזה לבד בדממה. להיפך, אלוהים ממשיך לקיים את האנושות כפי שעשה תמיד. על אף שהאנושות לעתים קרובות מהללת את אלוהים או נושאת עליו עדות, אלוהים לא דורש ממנה לנהוג כך. זאת משום שאלוהים לעולם לא מתכוון שאף אחד מהדברים הטובים שהוא עושה למען האנושות יזכה בהכרת תודה או בגמול. מצד שני, מי שירא את אלוהים וסר מרע, מי שהוא באמת חסיד של אלוהים, מי שמקשיב לו ונאמן לו ומי שנשמע לו – אלה הם בני האדם שלעתים קרובות יזכו בברכותיו של אלוהים, ואלוהים יעניק את הברכות האלה ללא היסוס. יתר על כן, הברכות שבני אדם מקבלים מאלוהים הן לעתים קרובות מעבר לכל דמיון. הם גם מעל ומעבר לתמורה מוצדקת בעיני בני אנוש על מעשיהם או המחיר ששילמו. כשהאנושות נהנית מברכותיו של אלוהים, האם למישהו אכפת ממה שאלוהים עושה? האם מישהו דואג כלל לרגשותיו של אלוהים? האם מישהו מנסה להבין את כאבו של אלוהים? התשובה לשאלות האלה היא: לא! האם בן אנוש כלשהו, לרבות נח, יכול להעריך את הכאב שאלוהים הרגיש באותו רגע? האם מישהו יכול לתפוס את הסיבה לכך שאלוהים יכרות ברית כזו? לא! האנושות לא מבינה את כאבו של אלוהים, לא משום שאינה יכולה להעלות על הדעת את כאבו של אלוהים, ולא בגלל הפער בין אלוהים לאדם או ההבדל במעמדם, אלא מפני שלאנושות לא אכפת כלל מרגשותיו של אלוהים. האנושות חושבת שאלוהים הוא עצמאי – אלוהים לא צריך שבני אדם ידאגו לו, יבינו אותו או יתחשבו בו. אלוהים הוא אלוהים, ולכן אין לו כאב ואין לו רגשות. הוא לא יהיה עצוב, הוא לא ירגיש צער והוא אפילו לא בוכה. אלוהים הוא אלוהים, ולכן הוא לא צריך שום ביטוי רגשי והוא לא צריך שום נחמה רגשית. אם הוא צריך אותם בנסיבות מסוימות, הוא יפתור את העניין בעצמו ולא יזדקק לסיוע מהאנושות. לעומת זאת, בני האנוש החלשים והילדותיים הם אלה שצריכים שאלוהים ינחם אותם, יקיים אותם, יעודד אותם ואפילו ינחם אותם, בכל עת ובכל מקום. המחשבה הזו מסתתרת עמוק בלב האנושות: האדם הוא החלש – הוא זקוק לאלוהים שישמור עליו מכל בחינה, הוא ראוי לכל הדאגה שאלוהים מקדיש לו וזכותו לדרוש מאלוהים את מה שלדעתו צריך להיות שלו. אלוהים הוא החזק – יש לו הכול והוא צריך להיות זה ששומר על האנושות ומעניק לה ברכות. מפני שהוא כבר אלוהים, הוא כל-יכול והוא לעולם לא זקוק לדבר מהאנושות.

מכיוון שהאדם לא שם לב לאף אחד מגילויי האל, הוא מעולם לא חש בצערו, כאבו או אושרו של אלוהים. לעומת זאת, אלוהים מכיר את כל ביטוייו של האדם כאת כף ידו. אלוהים מספק את הצרכים של כולם בכל זמן ובכל מקום, צופה במחשבותיו המשתנות של כל אדם וכך הוא מנחם אותו ומטיף לו, מכוון ומאיר אותו. מבחינת כל מעשיו של אלוהים על האנושות וכל המחירים שהוא שילם בגללה, האם בני אדם יכולים למצוא פסוק בכתבי הקודש או מכל דבר שאלוהים אמר עד היום שמציין בבירור שאלוהים ידרוש דבר מה מן האדם? לא! נהפוך הוא, גם אם בני אדם מתעלמים מחשיבתו של אלוהים, הוא עדיין חוזר ומנהיג את האנושות, חוזר ומקיים אותה ועוזר לה, כדי לאפשר לה לצעוד בדרכו של אלוהים, כדי שהיא תוכל לקבל את היעד היפהפה שהכין לה. בכל הנוגע לאלוהים, למה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, הוא יעניק ללא היסוס את חסדו, את רחמיו ואת כל גמוליו לחסידי האל שאוהבים אותו. הוא לעולם לא מגלה, עם זאת, לאף אדם את הכאב שסבל או את הלך רוחו, והוא לעולם לא מתלונן על מי שלא מסוגל להתחשב בו או להכיר את רצונו. הוא בסך הכול נושא כל זאת בדממה וממתין ליום שבו האנושות תהיה מסוגלת להבין.

מדוע אני אומר את הדברים האלה כאן? מה אתם מבינים מהדברים שאמרתי? יש דבר מה במהותו ובטבעו של אלוהים שקל מאוד לא לשים לב אליו, דבר מה שיש רק לאלוהים ולא לאף אדם, לרבות אלה שנחשבים לבני אדם דגולים וטובים, או שיש המדמיינים שהם אלוהים. מהו הדבר הזה? זהו חוסר אנוכיותו של אלוהים. כשאנחנו מדברים על חוסר אנוכיות, אתם אולי חושבים שגם אתם חסרי אנוכיות, משום שבכל הנוגע לילדיכם, אתם לעולם לא מתמקחים איתם ואתם נדיבים כלפיהם, או שאתם חושבים שאתם חסרי אנוכיות ביחס להוריכם. תהיה מחשבתכם אשר תהיה, אתם לפחות מבינים את המונח "חוסר אנוכיות" ורואים בו דבר חיובי, וחושבים שלהיות אדם חסר אנוכיות הוא דבר נאצל. כשאתם חסרי אנוכיות, קרנכם עולה בעיני עצמכם. אך אין איש שיכול לראות את חוסר האנוכיות של אלוהים בכל דבר, בבני האדם, באירועים ובדברים, ובעבודתו של אלוהים. מדוע כך הדבר? מפני שהאדם כל כך אנוכי! מדוע אני אומר זאת? האנושות חיה בעולם חומרי. אתם אולי חסידי אל, אך אף-פעם אינכם רואים או מבינים איך אלוהים מקיים אתכם, אוהב אתכם ודואג לכם. מה אתם כן רואים? אתם רואים את קרוביכם בדם שאוהבים אתכם או מטפחים אתכם. אתם רואים את הדברים שמועילים לבשרכם ודמכם. אכפת לכם מבני האדם ומהדברים שאתם אוהבים. זהו חוסר אנוכיותו המזויף של האדם. עם זאת, בני אדם "חסרי אנוכיות" כאלה לעולם לא חושבים על אלוהים שמעניק להם חיים. בהשוואה לאלוהים, חוסר אנוכיותו של האדם נראה אנוכי ובזוי. חוסר האנוכיות שהאדם מאמין בו הוא ריקני ולא מציאותי, מעושה, לא תואם את אלוהים ולא קשור לאלוהים. חוסר האנוכיות של האדם הוא למען עצמו, בעוד שחוסר האנוכיות של אלוהים הוא גילוי אמיתי של מהותו. בדיוק בגלל חוסר האנוכיות של אלוהים האדם מקבל ממנו זרם יציב של אספקה. ייתכן והנושא הזה, שאני מדבר עליו היום, לא באמת נוגע ללבכם ואתם רק מהנהנים באישור; אך כשתנסו להעריך את לבו של אלוהים בלבכם, תגלו מבלי משים: מבין כל בני האדם, העניינים והדברים שאתם יכולים לחוש בעולם הזה, רק חוסר אנוכיותו של אלוהים הוא אמיתי ומוחשי, מפני שרק אהבתו של אלוהים כלפיכם היא ללא תנאי וללא רבב. מלבד אלוהים, חוסר אנוכיותו לכאורה של כל אחד אחר הוא כולו מזויף, שטחי וחסר כנות – יש לו מטרה, כוונות מסוימות, הוא טומן בחובו עסקת חליפין ואינו יכול לעמוד במבחן. אפשר אפילו לומר שהוא מטונף ונבזי. אתם מסכימים?

אני יודע שהנושאים האלה מאוד לא מוכרים לכם ושאתם זקוקים לזמן מה כדי לעכל אותם לפני שתוכלו להבין באמת. ככל שהנושאים האלה פחות מוכרים לכם, כך הדבר מוכיח שהם חסרים בלבכם. אם לעולם לא הייתי מזכיר את הנושאים האלה, האם מישהו מכם היה יודע עליהם דבר? אני סבור שלעולם לא הייתם מכירים אותם. אין ספק בכך. לא משנה כמה אתם יכולים לתפוס או להבין, הנושאים האלה שאני מדבר עליהם הם הלוקים ביותר בחסר אצל בני האדם והדורשים הבנה יותר מכול. הנושאים האלה חשובים מאוד לכולם – הם יקרי ערך והם החיים. הם הדברים שצריכים להיות ברשותכם בדרך שלפניכם. ללא הכוונתם של הדברים האלה, מבלי שתבינו את טבעו ומהותו של אלוהים, תמיד יהיה לכם ספק בכל הנוגע לאלוהים. איך אתם יכולים להאמין באלוהים כראוי אם אתם אפילו לא מבינים אותו? אתם לא יודעים דבר על רגשותיו, רצונו והלך רוחו של אלוהים. אתם לא יודעים מה הוא חושב, מה מעציב אותו ומה משמח אותו. על כן איך אתם יכולים להתחשב בלבו של אלוהים?

בכל פעם שאלוהים עצוב, הוא ניצב בפני אנושות שלא שמה אליו לב כלל, אנושות של חסידיו שטוענים שהם אוהבים אותו אך לגמרי מתעלמים מרגשותיו. איך ייתכן שלבו לא יכאב? בעבודת הניהול של אלוהים, הוא מבצע את עבודתו בכנות ומדבר אל כל אדם, והוא ניצב בפני בני האדם ללא כל היסוס או הסתרה. אולם כל חסידיו סגורים בפניו ואיש לא מוכן להתקרב אליו באופן פעיל, להבין את לבו או להתחשב ברגשותיו. אפילו אלה שרוצים להפוך למקורביו של אלוהים לא רוצים להתקרב אליו, להתחשב בלבו או לנסות להבין אותו. כשאלוהים שמח ומאושר, אין לו עם מי לחלוק את האושר שלו. כשבני אדם לא מבינים את אלוהים, אין מי שינחם את לבו הפגוע. כשלבו דואב, אין אף אדם שמוכן להקשיב לאשר על לבו. לאורך אלפי השנים האלה של עבודת הניהול של אלוהים, איש לא מבין את רגשותיו של אלוהים ואיש לא מעריך או תופס אותם. על אחת כמה וכמה, איש לא יכול לעמוד לצד אלוהים ולחלוק איתו את רגעי השמחה והצער. אלוהים בודד. הוא בודד! אלוהים בודד לא רק משום שהאנושות המושחתת מתנגדת לו, אלא יותר מכך משום שבני האדם שעוסקים בחיפוש אחר רוחניות, בני האדם שרוצים להכיר את אלוהים ולהבין אותו ואפילו בני האדם שמוכנים להקדיש לו את כל חייהם לא מכירים את מחשבותיו ולא מבינים את טבעו ואת רגשותיו.

בסוף הסיפור של נח, אנו רואים שאלוהים השתמש בדרך יוצאת דופן כדי להביע את רגשותיו באותו רגע. הייתה זו דרך מיוחדת מאוד: לכרות עם האדם ברית, שמצהירה על סיום השימוש של אלוהים במבול כדי להשמיד את העולם. על פניו, כריתת ברית נראית אולי כדבר רגיל ביותר. היא אינה אלא שימוש במילים כדי לחייב את שני הצדדים שלא לנקוט בפעולות המפרות את הברית, וזאת כדי לשמור על האינטרסים של שני הצדדים. לכאורה, זה דבר רגיל מאוד, אך מהסתכלות במניעים ובמשמעות של המעשה הזה של אלוהים, אפשר להבין שזה גילוי אמיתי של טבעו והלך רוחו של אלוהים. אם תניחו את המילים האלה בצד ותתעלמו מהן, אם לעולם לא אומר לכם את האמת, האנושות לעולם לא תכיר את חשיבתו של אלוהים. בדמיונכם, ייתכן שאלוהים מחייך כשהוא כורת את הברית הזו, ואולי סבר פניו רציני, אך בלי קשר לסבר הפנים הפשוט ביותר שרוב בני האדם מדמיינים שיש לאלוהים, איש לא יכול לראות את לבו או את כאבו של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה אין איש יכול לראות את בדידותו. איש לא יכול לזכות באמונו של אלוהים או להיות ראוי לאמונו, או להיות מישהו שאלוהים יכול להביע בפניו את מחשבותיו או את כאבו. זו הסיבה שלאלוהים לא הייתה ברירה אלא לעשות דבר כזה. למראית עין, אלוהים עשה דבר קל כדי להיפרד מהאנושות הקודמת, להסדיר את העבר ולסיים באופן מושלם את השמדת העולם במבול. עם זאת, אלוהים הסתיר את הכאב שלו מהרגע הזה עמוק בלבו. בתקופה שבה לא היה לאלוהים עם מי לשתף את אשר על לבו, הוא כרת ברית עם האנושות ואמר לה ששוב לא ישמיד את העולם במבול. כשמופיעה קשת בענן, היא מזכירה לבני האדם שקרה פעם דבר כזה כדי להזהיר אותם שלא לעשות מעשים רעים. אפילו מתוך כאב כזה, אלוהים לא שכח את האנושות, ועדיין הקדיש לה דאגה כה רבה. האין אלה אהבתו וחוסר אנוכיותו של אלוהים? אך על מה בני אדם חושבים כשהם סובלים? זה הרי הרגע שבו הם זקוקים לאלוהים יותר מכל, הלא כן? ברגעים כאלה, בני אדם תמיד מביאים את אלוהים כדי שהוא ינחם אותם. אלוהים לעולם לא יאכזב בני אדם בכל זמן שהוא, והוא תמיד יאפשר לבני אדם להיחלץ מצרותיהם ולחיות באור. על אף שאלוהים מקיים כך את האנושות, בלב האדם אלוהים הוא רק גלולת עידוד ושיקוי של נחמה. כשאלוהים סובל, כשלבו פגוע, יציר נברא או כל אדם המנחם אותו או מארח לו חברה הם ללא ספק רק משאלה ראוותנית של אלוהים. האדם לעולם לא מתחשב ברגשותיו של אלוהים, ולכן אלוהים לעולם לא מבקש נחמה או מצפה שמישהו יוכל לנחם אותו. הוא בסך הכול משתמש בדרכיו שלו כדי להביע את מצב רוחו. בני אדם לא חושבים שקשה לאלוהים במיוחד לעמוד בייסורים כלשהם. רק כשאתם מנסים באמת להבין את אלוהים ויכולים באמת להבין את כוונותיו הכנות של אלוהים בכל מעשיו, אתם יכולים להרגיש את גדולתו וחוסר אנוכיותו של אלוהים. על אף שאלוהים כרת ברית עם האנושות באמצעות הקשת בענן, הוא מעולם לא סיפר לאיש מדוע הוא עשה זאת ומדוע הוא כרת את הברית הזו, כלומר, הוא מעולם לא גילה לאיש את מחשבותיו האמיתיות. זאת מפני שאיש לא יכול לתפוס את עומק אהבתו של אלוהים כלפי האנושות שהוא ברא במו ידיו, ואיש לא יכול להבין כמה כאב לבו כשהשמיד את האנושות. לפיכך, אפילו אם הוא יאמר לבני האדם מה הוא מרגיש, הם לא יוכלו לשאת את האמון הזה. על אף שכואב לו, הוא ממשיך בשלב הבא של עבודתו. אלוהים תמיד נותן את מיטבו ואת הטוב ביותר לאנושות, תוך שהוא נושא בדממה את כל הייסורים בעצמו. אלוהים אף-פעם לא מגלה בפתיחות את ייסוריו. במקום זאת, הוא סובל וממתין בדממה. הסיבולת של אלוהים היא לא קרה, אדישה, או חסרת ישע, והיא אינה סימן לחולשה. אהבתו ומהותו של אלוהים הן תמיד חסרות אנוכיות. זהו גילוי טבעי של מהותו וטבעו והתגלמות אמיתית של זהותו של אלוהים כבורא האמיתי.

למרות זאת, אולי יש כאלה שלא הבינו אותי כראוי. האם תיאור רגשותיו של אלוהים בפירוט כה רב ובאופן כל כך סנסציוני נועד לגרום לבני אדם לרחם על אלוהים? האם הייתה כאן כוונה כזו? (לא!) המטרה היחידה לכך שאמרתי את הדברים האלה הייתה לגרום לכם להכיר את אלוהים טוב יותר, להבין את פניו השונים, להבין את רגשותיו, להעריך את העובדה שעבודתו של אלוהים מבטאת בהדרגה ובאופן מוחשי את טבעו ומהותו. זאת בניגוד לאופן שבו הן מוצגות באמצעות דבריו הריקים מתוכן של האדם, האות הכתובה שלו, הדוקטרינות שלו או יצירי דמיונו. כלומר, אלוהים ומהותו קיימים באמת – הם לא ציורים, הם לא יצירי דמיון, הם לא תוצרים של האדם והם בהחלט לא המצאות של האדם. האם אתם מכירים בכך כעת? אם אתם מכירים בכך, הרי שדבריי היום השיגו את מטרתם.

קטע מתוך "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'" ב'הדבר מופיע בבשר'

דברי אלוהים הם הבסיס לאמונתו של האדם. האם חשתם משבר אמונה, או שאתם צריכים להקשיב לקולו של אלוהים ולפתח אמונה אמיתית בו? האתר שלנו מציג את הדברים שרוח הקודש אומרת לכל הכנסיות, ואלה יסייעו לכם. אתם מוזמנים לשוחח עימנו בצ'ט ולהחליף רעיונות.

תוכן דומה

אלוהים בורא את חווה

בראשית ב' 18-20 וַיֹּ֙אמֶר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ‏ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃ וַיִּצֶר֩...