1) מדוע העולם הוא כה אפל ומרושע?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

כל העולם נתון ברע" (יוחנן א' ה' 19).

"והאור מאיר בחושך, והחושך לא מבין אותו" (יוחנן א' 5).

דברי אלוהים רלוונטיים:

אדם וחווה שנבראו בידי אלוהים היו בהתחלה אנשים קדושים, כלומר כל עוד הם היו בגן עדן הם היו קדושים ולא נוגעו בזוהמה. הם גם היו נאמנים ליהוה והיו בורים בכל הנוגע לבגידה ביהוה. הסיבה לכך היא שהם לא חוו את הפרעת השפעתו של השטן, הם לא באו במגע עם הרעל של השטן, והיו הטהורים ביותר בקרב האנושות. הם חיו בגן עדן, בלא ששום זוהמה פשתה בהם, בלא שעבוד לבשר ומתוך יראת כבוד ליהוה. לאחר מכן, כשהם פותו בידי השטן, הם נמלאו ברעל הנחש וברצון לבגוד ביהוה, וחיו תחת השפעת השטן. בהתחלה, הם היו קדושים ויראו את יהוה – רק כך הם היו אנושיים. בהמשך, לאחר שהם פותו בידי השטן, הם אכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע וחיו תחת השפעתו של השטן. הם הושחתו בהדרגה בידי השטן ואיבדו את צלם האדם המקורי. בהתחלה, האדם ניחן בנשימתו של יהוה ולא היה בו ולו שמץ של מרדנות, ואף לא רוע בלבו. בזמן ההוא, האדם היה באמת אנושי. לאחר שהושחת בידי השטן, האדם הפך לחיה. מחשבותיו התמלאו ברוע וזוהמה, ולא היה בהן שום טוּב או קדושה. האם אין זה השטן?

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט

האדם איבד את לבו ירא האל לאחר שהשטן השחית אותו, הוא איבד את התפקיד שצריך להיות לברוא אל, והוא נעשה לאויב שממרה את פיו של אלוהים. האדם חי בתחומו של השטן וציית לפקודותיו של השטן. לפיכך, לא הייתה לאלוהים דרך לעבוד בקרב ברואיו, ועוד יותר מכך לא הייתה לו אפשרות לזכות ביראה מצד ברואיו. אלוהים ברא את האדם, והאדם צריך לעבוד את אלוהים, אך למעשה האדם הפנה את גבו לאלוהים ועבד את השטן. השטן הפך לאליל שבלב האדם. כך אלוהים איבד את מעמדו בלב האדם, כלומר הוא איבד את המשמעות של העובדה שהוא ברא את האדם. לכן, כדי לשקם את משמעות העובדה שהוא ברא את האדם, עליו לשקם את דמותו המקורית של האדם ולסלק את טבעו המושחת של האדם.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה

לאחר כמה אלפי שנות שחיתות, נעשה האדם אדיש וקהה חושים ונעשה לשד המתנגד לאלוהים, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי אלוהים תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו לא מסוגל לתת דין וחשבון מלאים על התנהגותו המרדנית. זאת משום שהשטן השחית את האדם עד עמקי נשמתו והוביל את האדם הרחק מדרך הישר, עד כדי כך שהאדם לא יודע לאן לפנות. גם היום, האדם עודנו בוגד באלוהים: כשהאדם רואה את אלוהים, הוא בוגד בו, וכשהוא לא יכול לראות את אלוהים, גם אז הוא בוגד בו. יש גם מי שלאחר שהיה עד לקללות אלוהים ולחרון אפו, בכל זאת בוגד בו. לכן אני אומר שההיגיון של האדם איבד את תפקידו המקורי, ושגם מצפונו של האדם איבד את תפקידו המקורי.... מאחר שהאדם נולד לתוך ארץ כה מזוהמת, החברה פגעה בו אנושות, הוא הושפע ממוסר פיאודלי, ולמד ב"מוסדות להשכלה גבוהה." החשיבה הנחשלת, המוסר המושחת, ההשקפה הנבזית על החיים, הפילוסופיה הנתעבת, הקיום חסר התוחלת, ואורח חייכם ומנהגיכם המושחתים – כל הדברים האלה פלשו באופן חמור לתוך לבו של האדם, חתרו תחת מצפונו והתקיפו אותו באופן חמור. כתוצאה מכך, האדם מרוחק עוד יותר מאלוהים ומתנגד לו עוד יותר. טבע האדם הולך ונעשה מרושע יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שיוותר מרצון על שום דבר למען אלוהים, אין ולו אדם אחד שיישמע לאלוהים מרצון, ויתרה מזאת, אין ולו אדם אחד שישאף מרצונו להופעת אלוהים. במקום זאת, בתחומו של השטן, האדם לא עושה דבר מלבד לחפש הנאות, והוא נכנע לשחיתות הבשר בארץ הרפש. גם כשאלה שחיים בחשיכה שומעים את האמת, לא עולה בדעתם להנהיג אותה, והם לא שואפים לחפש את אלוהים גם אם הם חזו בהופעתו. כיצד יכול להיות לאנושות כה מושחתת סיכוי כלשהו לישועה? כיצד יכולה אנושות כה מנוונת לחיות באור?

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים

המקור להתנגדותו של האדם ולהתמרדותו נגד אלוהים הוא השחתתו על ידי השטן. כיוון שהשטן השחית אותו, מצפונו של האדם נעשה אדיש. מסיבה זו הוא בלתי מוסרי, מחשבותיו מנוונות, ויש לו השקפה מחשבתית נחשלת. לפני שהשטן השחית אותו, האדם הלך באופן טבעי בעקבות אלוהים ושמע לדבריו לאחר ששמע אותם. היו לו היגיון ומצפון יציבים באופן טבעי, והייתה לו אנושיות רגילה. אחרי שהשטן השחית אותו, ההיגיון, המצפון והאנושיות המקוריים שלו הלכו ונעשו קהים והשטן פגם בהם. כך הוא איבד את צייתנותו ואת אהבת אלוהים שלו. ההיגיון של האדם נעשה לקוי, טבעו נעשה זהה לטבע של חיה והתמרדותו באלוהים נעשתה תכופה וחמורה יותר. אולם האדם עדיין לא יודע זאת ולא מכיר בכך, והוא רק מתנגד ומורד בעיוורון. גילוי טבעו של האדם הוא ביטוי ההיגיון, התובנה והמצפון שלו, ומכיוון שההיגיון והתובנה שלו רעועים ומצפונו נעשה קהה ביותר, טבעו מתמרד באלוהים.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים

כשהלילה יורד בשקט, האדם לא מודע לכך, מפני שלב אדם לא יכול לתפוס כיצד הלילה מגיע ומאין הוא בא. כשהלילה עוזב בחשאי, האדם מברך את בואו של אור היום. אולם השאלה מאין בא האור וכיצד הוא גירש את חשכת הלילה מובנת לאדם עוד פחות, והוא מודע לכך עוד פחות. חילופי היום והלילה האלה החוזרים והנשנים מעבירים את האדם מפרק זמן אחד למשנהו ומניעים אותו מהקשר היסטורי אחד למשנהו, וכן מוודאים את הגשמתן של עבודתו של אלוהים בכל תקופה ושל תוכניתו של אלוהים לכל עידן. האדם צעד לאורך התקופות האלה עם אלוהים, אך האדם לא יודע שאלוהים מושל בגורל כל הדברים ובגורל כל היצורים החיים, והוא לא יודע איך אלוהים מתזמר ומכוון את כל הדברים. העובדה הזו חמקה מידיעתו של האדם משחר הימים ועד היום. מדוע? לא מפני שמעשיו של אלוהים האל נסתרים מדי, ולא מפני שתוכניתו של אלוהיםעדיין לא התגשמה, אלא מפני שלבו ורוחו של האדם יותר מדי רחוקים מאלוהים, עד כדי כך שהאדם ממשיך לשרת את השטן במקביל להיותו חסיד אל – מבלי שהוא מודע לכך כלל. איש לא מחפש באופן פעיל את עקבותיו של אלוהים או את הופעתו, ואיש לא מוכן להתקיים תחת חסותו ותמיכתו של אלוהים. במקום זאת, בני האדם רוצים להסתמך על ריקבונו של השטן המרושע כדי להסתגל לעולם הזה ולכללי הקיום הזדוניים שהאנושות מצייתת להם. בשלב הזה, לבו ורוחו של האדם הופכים לקורבן המנחה של האדם לשטן, והשטן ניזון מהם. יתר על כן, הלב והרוח האנושיים הופכים למקום משכן של השטן ולמגרש משחקים המתאים לו. כך האדם מאבד בלא יודעין את הבנת העקרונות של ההוויה האנושית, ושל שוויו ומשמעותו של הקיום האנושי. חוקי האל והברית שבין אלוהים והאדם מתפוגגים בהדרגה בלב האדם, והוא מפסיק לחפש את אלוהים ולהקשיב לו. עם הזמן, האדם כבר לא מבין מדוע אלוהים ברא את האדם, והוא לא מבין את מוצא פיו של אלוהים ואת כל הדברים שנובעים מאלוהים. לאחר מכן, האדם מתחיל להתנגד לחוקי האל ולצוויו, ולבו ורוחו של האדם מתעמעמים... אלוהים מאבד את האדם שהוא ברא במקור, והאדם מאבד את שורש ראשיתו: זהו הצער של האנושות הזו.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים הוא מקור חיי האדם

מאז שהאדם רכש לראשונה את מדעי החברה, מדע וידע העסיקו את דעתו של האדם. לאחר מכן המדע והידע הפכו לכלים לשליטה באנושות ולא נותר לאדם מספיק מקום לעבוד את אלוהים, ולא תנאים מיטיבים לעבודת האל. מעמדו של אלוהים בלב האדם פחת יותר ויותר. בלבו של אדם שאין בו מקום לאלוהים, העולם חשוך, ריק וחסר תקווה. לכן קמו הוגים רבים בתחום מדעי החברה, והיסטוריונים ופוליטיקאים רבים והביעו תיאוריות של מדעי החברה, את תורת האבולוציה האנושית ותיאוריות נוספות, שסותרות את האמת לפיה אלוהים ברא את האדם כדי למלא את לבו ודעתו של האדם. וכך בני האדם שמאמינים שאלוהים ברא את הכל מתמעטים עוד יותר, ובני האדם שמאמינים בתורת האבולוציה מתרבים עוד יותר. עוד ועוד בני אדם מתייחסים לתיאורים של עבודת האל ודברי האל בעידן התנ"ך כאל מיתוסים ואגדות. בני האדם נעשים אדישים בלבם לאצילותו ולגדולתו של אלוהים, לאמונה שאלוהים קיים ושהוא ריבון הכל. הישרדותה של האנושות וגורלן של מדינות ואומות כבר לא חשובים להם. האדם חי בעולם נבוב ורק מתעסק באכילה, שתייה ורדיפת תענוגות... רק מעטים לוקחים על עצמם אחריות ומחפשים איפה אלוהים מבצע את עבודתו כיום, או מבררים איך אלוהים שולט ביעדו של האדם ומסדיר אותו. וכך הציוויליזציה האנושית פחות ופחות מסוגלת לנהוג לפי משאלות האדם, ויותר ויותר בני אדם מרגישים שחייהם בעולם כזה הם פחות מאושרים מחייהם של אנשי העבר. אפילו בני אדם ממדינות שהיו פעם תרבותיות מאוד משמיעים תלונות כאלה. זאת משום שללא הכוונת האל, גם אם שליטים וסוציולוגים יתאמצו מאוד לשימור הציוויליזציה האנושית, ניסיונותיהם יהיו לשווא. איש לא יכול למלא את הריקנות שבלבו של האדם, מפני שאיש לא יכול להיות חייו של אדם, ושום תיאוריה חברתית לא יכולה לשחרר את האדם מהריקנות שהוא לוקה בה. מדע, ידע, חירות, דמוקרטיה, פנאי, נוחות – אלה רק אתנחתות זמניות. אפילו עם הדברים האלה, האדם יחטא ויקונן על עוולות החברה באופן בלתי נמנע. הדברים האלה לא יכולים לשכך את תשוקת האדם ואת תאוותו לחקור. מכיוון שאלוהים הוא שברא את האדם, קורבנות השווא וחקירותיו של האדם יכולים רק להוסיף למצוקתו. האדם יתקיים במצב של פחד תמידי והוא לא יידע איך להתמודד עם עתיד האנושות או עם הדרך שלפניו. האדם אפילו יתחיל לחשוש מפני מדע וידע, ולחשוש עוד יותר מתחושת הריקנות שלו. בעולם הזה, בלי קשר לשאלה אם אתם חיים במדינה חופשית או במדינה ללא זכויות אדם, אתם לא מסוגלים כלל להימלט מגורל האנושות. בין שאתם שליטים או נתינים, אתם לא מסוגלים כלל לברוח מתשוקתכם לחקור את הגורל, את המסתורין ואת היעד של האנושות. על אחת כמה וכמה אתם לא מסוגלים לברוח מתחושת הריקנות המבלבלת. התופעות האלה המשותפות לאנושות כולה מכונות בפי הסוציולוגים תופעות חברתיות. עם זאת עוד לא קם אדם דגול אחד המסוגל לפתור את הבעיות האלה. אחרי הכל, האדם הוא רק אדם. אף בן אדם לא יכול להחליף את מעמדו וחייו של אלוהים. האנושות לא זקוקה רק לחברה הוגנת שבה כל אדם אוכל לשובע ונהנה משוויון ומחירות – אלא לישועת האל ולחיים שהוא מעניק לאנושות. רק כשהאדם מקבל את ישועת האל והחיים שהוא מעניק לאנושות. יכולים הצרכים, הכמיהה לחקור והריקנות הרוחנית של האדם לבוא על סיפוקם. אם בני האדם במדינה או באומה מסוימת לא מסוגלים לקבל את ישועתו ודאגתו של אלוהים, הרי שהמדינה או האומה הזו תצעד בדרך לאבדון, אל החושך, ואלוהים יחריב אותה.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים שולט בגורל האנושות כולה

2) היות שהאנושות נמצאת בפסגת השחיתות, האם ראוי לה שתושמד?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"וירא אלֹהים את-הארץ, והנה נשחתה: כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ. ויאמר אלֹהים לנח, קץ כל-בשר בא לפנַי – כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץ" (בראשית ו' 12-13).

"וכפי שהיה בימיו של נח, כך גם יהיה בימיו של בר האנוש. אכלו, שתו והתחתנו, וחותנו, עד היום שבו נח נכנס לתיבה והמבול בא והשמיד את כולם. ובדומה לכך, כפי שהיה בימיו של לוט, אכלו, שתו, קנו, מכרו, שתלו, בנו, אך ביום שבו לוט יצא מסדום, אש וגופרית הומטרו משמיים והשמידו את כולם. כך יהיה ביום שבו בר האדם יתגלה."כתבי הקודש, (לוקס י"ז 26-30).

"אאִישׁ־בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא־יָבִין אֶת־זֹאת" (תהילים צ"ב 7).

"והיה בכל-הארץ, נְאֻם-יהוה, פי-שְׁנַיִם בה, יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ; והשלִשית, יִוָּתֶרבה. והבאתי את-השלִשית, בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף את-הכסף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן את-הזהב; הוא יקרא בשמי, ואני אֶעֱנֶה אֹתו – אמרתי עַמי הוא, והוא יאמר יהוה אלֹהָי" (זכריה י"ג 8-9).

דברי אלוהים רלוונטיים:

כל מה שאלוהים עושה מתוכנן בקפידה. כשהוא רואה דבר מה מתרחש או מצב מתרחש, תהיה אמת מידה למדוד אותו בעיניו, ואמת המידה הזו תקבע אם הוא יפתח בתוכנית כדי לטפל בכך או תקבע את אופן הטיפול בדבר הזה או במצב הזה. הוא לא אדיש או חסר רגשות כלפי הכל. נהפוך הוא. ישנו פסוק כאן שבו אלוהים אמר לנח: "קץ כל-בשר בא לפנַי – כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץ." הפעם, בדברי האל, האם הוא אמר שהוא ישמיד בני אדם בלבד? לא! אלוהים אמר שהוא ישמיד כל יצור חי העשוי בשר ודם. מדוע אלוהים רצה השמדה? יש כאן גילוי נוסף של טבעו של אלוהים: בעיני אלוהים, יש גבול לסבלנותו כלפי שחיתות האדם, כלפי הזוהמה, האלימות והמרדנות של כל בשר. מהו הגבול שלו? כפי שאלוהים אמר: "וירא אלֹהים את-הארץ, והנה נשחתה: כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ." מה פירוש האמירה "כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ"? פירוש הדבר הוא שכל יצור חי, לרבות חסידי האל, אלה שקוראים בשם אלוהים, אלה שפעם העלו קורבנות מנחה לאלוהים, אלה שהכירו באלוהים בקול ואף שיבחו אותו – ברגע שהתנהגותם נתמלאה בשחיתות והגיעה לעיני אלוהים, הוא נאלץ להרוס אותם. זה היה הגבול של אלוהים. אם כן, עד מתי נותר אלוהים סבלני כלפי האדם ולשחיתות כל בשר? עד שכל בני האדם, חסידי אל ולא מאמינים כאחד, לא הלכו בדרך הישר. עד שהאדם היה לא רק מושחת מוסרית ומלא רוע, אלא שלא נותר אף אדם המאמין בקיומו של אלוהים, וקל וחומר שלא נותר אדם המאמין שאלוהים מושל בעולם ושאלוהים יכול להביא לבני אדם אור ואת דרך הישר. עד שהאדם תיעב את קיומו של אלוהים ולא התיר לאלוהים להתקיים. ברגע ששחיתות האדם מגיעה לנקודה הזו, סבלנותו של אלוהים פוקעת. מה בא במקומה? חרון אפו ועונשו של אלוהים. האם זה לא היה גילוי חלקי של טבעו של אלוהים? בעידן הנוכחי, האם עדיין יש איש צדיק בעיני אלוהים? האם עדיין יש איש תמים, כלומר מושלם, בעיני אלוהים? האם זהו עידן שבו התנהגות כל בשר על הארץ מושחתת בעיני אלוהים? בימינו, מלבד בני האדם שאלוהים רוצה להשלים, בני האדם שיכולים להיות חסידי האל ולקבל את ישועת האל, הרשי שכל בני האדם הבשר והדם בוחנים את גבולות סבלנותו של אלוהים, הלא כן? הרי שכל מה שקורה מלבדכם, כל מה שאתם רואים בעיניכם, ושומעים באוזניכם וחווים בעצמכם בכל יום בעולם הזה מלא אלימות, הלא כן? בעיני אלוהים, הרי שעולם כזה, עידן כזה, צריכים להגיע לקצם, הלא כן? על אף שהרקע לעידן הנוכחי שונה לחלוטין מהרקע לתקופתו של נח, הרגשות וחרון האף שיש לאלוהים כלפי שחיתות האדם הם בדיוק כמו שהיו בתקופה ההיא. אלוהים מסוגל להיות סבלני בזכות עבודתו, אך על פי כל מיני נסיבות ותנאים, העולם הזה אמור היה להיהרס מזמן בעיני אלוהים. המצב הרבה יותר חמור מכפי שהוא היה כשהעולם הושמד במבול.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

חזרו אל תקופתה של תיבת נח: האנושות הייתה מושחתת; היא רחקה מברכתו של אלוהים; אלוהים לא דאג לה עוד; והיא איבדה את הבטחותיו של אלוהים. בני האדם חיו בחשכה, ללא אורו של אלוהים. על כן אופיים נעשה מופקר והם פרקו עול ולקו בהסתאבות מבחילה. בני אדם כאלה לא היו יכולים עוד לקבל את הבטחת האל. הם לא היו כשירים לראות את פני האל או לשמוע את קול האל, מפני שהם נטשו את אלוהים, השליכו את כל מה שהוא העניק להם ושכחו את תורתו. לבם רחק יותר ויותר מאלוהים, וככל שהתרחק כך הם הפכו למסואבים מעבר לכל היגיון ואנושיות ונעשו רשעים יותר ויותר. כך הם קרבו מאוד למוות, ואלוהים זעם עליהם והעניש אותם. רק נח עבד את אלוהים וסר מרע, ולכן יכול היה לשמוע את קול האל ולשמוע את הוראות האל. הוא בנה את התיבה על פי הוראות האל ואסף אליה את כל מיני היצורים החיים. וכך, מרגע שהכל היה מוכן, אלוהים המיט את חורבנו על העולם. רק נח ושבעת בני משפחתו שרדו את החורבן, מפני שנח עבד את יהוה וסר מרע.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים שולט בגורל האנושות כולה

בתקופתו של נח, בני האדם אכלו ושתו והתחתנו עד כדי כך שנמאס לאלוהים לראות זאת. לכן הוא שלח מבול גדול להשמיד את בני האדם, ונותרו רק נח ומשפחתו בת שמונה הנפשות וכל מיני בעלי החיים. עם זאת, באחרית הימים, בני האדם שאלוהים שומר הם אלה שהיו נאמנים לו עד הסוף. אף ששני המקרים האלה אופיינו בשחיתות רבה שמאסה על אלוהים, ואף ששני המקרים אופיינו באנושות כה מושחתת, עד שכפרה באלוהותו של אלוהים, בתקופתו של נח, אלוהים השמיד את כל בני האדם. בשני המקרים, האנושות העציבה את אלוהים עד מאוד, אבל באחרית הימים, אלוהים נותר עד כה סבלן כלפי בני האדם. מדוע? האם לא חשבתם על כך מעולם? אם אתם באמת לא יודעים, אני יכול לספר לכם. הסיבה שאלוהים יכול לטפל בחסד בבני אדם באחרית הימים היא לא שהם פחות מושחתים מבני האדם בתקופתו של נח, או שהם גילו חרטה כלפי אלוהים, וקל וחומר שהסיבה היא לא שאלוהים לא יכול להשמיד את בני האדם באחרית הימים מפני שהטכנולוגיה התקדמה כל כך. הסיבה היא דווקא שיש לאלוהים עבודה לעשות בקרב קבוצה של אנשים באחרית הימים, ושעבודה זו תיעשה בידי אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם בכבודו ובעצמו. יתר על כן, אלוהים יבחר בחלק מהקבוצה הזו כמושא ישועתו, כפרי תוכנית הניהול שלו, ויביא את בני האדם האלה יחד איתו אל העידן הבא.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הידעתם? אלוהים עשה מעשה אדיר בקרב בני האדם

כשהאנושות הייתה מלאה בשחיתות והמרתה את פיו של אלוהים במידה מסוימת, אלוהים נאלץ להשמיד את האנושות משום טבעו ומהותו ועל פי עקרונותיו. אולם בגלל מהותו של אלוהים, הוא עדיין ריחם על האנושות ואפילו רצה להשתמש בדרכים שונות לגאול את האנושות כדי שהיא תוכל להמשיך לחיות. במקום זאת, האדם התנגד לאלוהים, המשיך להמרות את פיו של אלוהים וסירב לקבל את ישועתו של אלוהים, כלומר, סירב לקבל את כוונותיו הטובות. על אף שאלוהים קרא לו, הזכיר לו, קיים אותו, עזר לו, וסבל אותו, האדם לא הבין או העריך זאת ולא שם לכך לב. בכאבו, אלוהים בכל זאת לא שכח להעניק לאדם את סובלנותו המרבית, והוא המתין לאדם שישנה את התנהגותו. לאחר שהגיע לגבול שלו, הוא עשה את מה שהיה עליו לעשות ללא כל היסוס. במילים אחרות, חלף פרק זמן מסוים והתחולל תהליך מסוים מהרגע שאלוהים תכנן להשמיד את האנושות ועד תחילתה הרשמית של עבודתו להשמדת האנושות. התהליך הזה התקיים כדי לאפשר לאדם לשנות את התנהגותו והוא היה ההזדמנות האחרונה שאלוהים נתן לאדם. אם כן, מה אלוהים עשה בפרק הזמן הזה לפני שהוא השמיד את האנושות? אלוהים עשה כמות משמעותית של עבודת הזכרה ושכנוע. על אף הכאב והצער בלבו של אלוהים, הוא המשיך לפעול באכפתיות, בחשש וברחמים רבים כלפי האנושות.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

יש גבול לסבלנות של אלוהים כלפי השחיתו, הזוהמה והאלימות של האדם. כשהוא יגיע לגבול הזה, הוא יפסיק להיות סבלני ובמקום זאת, הוא יתחיל בניהולו החדש ובתוכניתו החדשה, יתחיל לעשות את מה שעליו לעשות, יגלה את מעשיו ואת הצד השני של טבעו. המעשה הזה שלו לא נועד להדגים שלאדם אסור לעולם לפגוע בו או שאלוהים מלא סמכות וחרון אף, והיא לא נועדה להראות שהוא יכול להשמיד את האנושות. הסיבה למעשה הזה היא שטבעו ומהותו הקדושה לא יכולים עוד לאפשר לאנושיות כזו לחיות בפניו ולחיות תחת ריבונותו והם לא יכולים עוד לסבול זאת. כלומר, כשהאנושות כולה תפעל נגדו, כשלא יהיה אף אדם על פני האדמה כולה שהוא יוכל להושיע, לא תהיה לו עוד סבלנות לאנושות כזו והוא יוציא לפועל את תוכניתו ללא היסוס – להשמיד את האנושות הזו. מעשה כזה מצד אלוהים נקבע על ידי טבעו. זוהי השלכה הכרחית וזוהי השלכה שכל ברוא תחת ריבונותו של אלוהים חייב לשאת.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

יחסו של אלוהים לכלל האנושות הטיפשה והנבערת מדעת, מבוסס בעיקר על רחמים וסובלנות. מאידך, חרון אפו נסתר בתוך רובם הגדול של הזמן והדברים. הוא אינו ידוע לאדם. כתוצאה מכך, קשה לאדם לראות כיצד אלוהים מפגין את חרון אפו, ואף קשה לו להבין את חרון אפו. בשל כך, האדם מקל ראש בחרון אפו של אלוהים. כשהאדם ניצב בפני פעולתו הסופית של אלוהים ובפני הצעד האחרון בסובלנותו ובסלחנותו כלפי האדם – כלומר כשהאירוע האחרון של רחמי אלוהים ואזהרתו האחרונה מגיעים אליו – אם הוא בכול זאת מתנגד לאלוהים באותן שיטות ואינו עושה כל מאמץ להתחרט, לתקן את דרכיו או לקבל את רחמיו, אלוהים לא יעניק לו עוד את סובלנותו וסבלנותו. ההפך הוא הנכון, בעת הזו יחזור בו אלוהים מרחמיו. בעקבות זאת, הוא ישלח אליהם רק את חרון אפו. הוא יכול לבטא את חרון אפו בדרכים שונות, כפי שביכולתו להעניש ולהשמיד בני אדם בשיטות שונות.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ב'

אלוהים מקונן על עתיד האנושות ומתאבל על נפילת האנושות, והוא כואב את הצעדה ההדרגתית של האנושות כלפי מטה ואל נתיב האין-חזור. זו אנושות ששברה את לבו של אלוהים והתנערה ממנו, ובמקום זאת חיפשה את השטן: האם איש מעולם לא נתן דעתו לכיוון שבו עשויה להתקדם אנושות כזו? זו בדיוק הסיבה שאיש לא חש בחרון אפו של אלוהים, ושאיש לא מחפש דרך לספק את אלוהים או מנסה להתקרב אל אלוהים. יתר על כן, איש לא מנסה לתפוס את צערו וכאבו של אלוהים. אפילו לאחר ששמע את קולו של אלוהים, האדם ממשיך בנתיב שלו המתרחק מאלוהים, ממשיך להתחמק מחסדו ושמירתו של אלוהים ולדחות את האמת של אלוהים. והוא מעדיף למכור את עצמו לשטן, אויבו של אלוהים. ומי בכלל מקדיש מחשבה כלשהי (כך נמשכת קשיות לבו של האדם) לאופן שבו אלוהים יתנהג לאנושות שנטשה אותו מבלי להסתכל לאחור? איש לא יודע שהסיבה לכל התזכורות והתוכחות החוזרות ונשנות של אלוהים היא שיש בידיו של אלוהים אסון חסר תקדים שהוא הכין, אסון כזה שבשרו ונשמתו של האדם לא יוכלו לשאת. האסון הזה הוא לא רק עונש לבשר והדם, אלא גם לנשמה. עליכם לדעת זאת: כשתוכנית האל מושלכת הצדה, וכשכל תזכורותיו ותוכחותיו לא זוכות להתייחסות, מה תהיה עוצמת כעסו? הוא לא יהיה דומה לשום דבר שאף ברייה חוותה או שמעה אי פעם. על כן אני אומר שהאסון הזה הוא חסר תקדים ולעולם לא יחזור שנית. הסיבה לכך היא שתוכניתו של אלוהעם היא לברוא את האנושות רק פעם אחת ולהושיע את האנושות רק פעם אחת. זו הפעם הראשונה וגם האחרונה.

הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים הוא מקור חיי האדם