בעולם החדש זה, עוד לפני שהאנושות הופיעה,

הכין הבורא ערב ובוקר, את הרקיע, את הארץ ואת והימים,

דשא, עשב ועץ פרי למינו את המאורות, עונות השנה,

הימים והשנים למען החיים החדשים

שעתיד היה לברוא, לברוא בקרוב.

סמכותו ועוצמתו של הבורא באו לידי ביטוי בכל דבר חדש שברא

דבריו והישגיו התרחשו בו-זמנית,

ללא אי-התאמה, ולו הקלה ביותר וללא הפוגה,

ולו הקלה ביותר, ולו הקלה ביותר.

הופעתם ולידתם של הדברים החדשים האלה הייתה הוכחה,

הייתה הוכחה לסמכותו ועוצמתו של הבורא:

הוא עומד בדבריו ודבריו מתגשמים, ומה שמתגשם נמשך לנצח.

העובדה הזו לא השתנתה, לא השתנתה מעולם:

כך היה בעבר, ככה זה היום, וככה זה יהיה לנצח נצחים.

מסמכות הבורא נוצרים ניסים,

שמושכים את לב האדם. האדם בוהה, בוהה משותק.

כוחו מביא את העונג; האדם מסונוור, מסונוור מאושר.

מתנשף בהערצה, מוכה ביראה, הוא מריע.

ובו התרגשות אוחזת, אוהב וגם ירא.

וככה הוא רוחש כבוד, וככה הוא נקשר לבורא.

מעשיו של הבורא, בלב האדם נוגעים,

מטהרים את נשמת האדם, מרווים את רוחו של האדם.

כל אחת מן האמרות שלו, וכל פרי מחשבתו,

וכל התגלות בדבר סמכותו אינם אלא יצירת מופת,

אינם אלא יצירת מופת.

ראויה להבנת המין האנושי, זאת משימה גדולה.

ראויה לידיעת המין האנושי,

זאת משימה גדולה. זאת משימה גדולה.

עיבוד של "אלוהים עצמו, הייחודי א'" בספר 'הדבר מופיע בבשר'