בשנת 2010, מילאת את חובת העריכה בכנסייה שלי. במהלך היחסים שלי עם אחת ממנהיגות הכנסייה, הגברת לי, נודע לי שהיא נבחרה כמנהיגת כנסייה חודשים ספורים בלבד אחרי שהתחילה להאמין באלוהים, לעיתים קרובות היא אמרה לנו, "בשנים האחרונות, אלוהים תמיד היה נדיב אליי. המנהיגים שלי תמיד מעבירים אותי אל כנסיות שחוות קשיים. לפעמים אני לא רוצה לעבור, אבל אני יודעת שזוהי הטלת תפקיד על-ידי האל, כך שאיני יכולה להתחשב באינטרסים הגשמיים שלי. אני מוכרחה להיות נאמנה לאלוהים. כיוון שכך, אני מסכימה. בכל כנסייה שאני מגיעה אליה, אני עושה את הסבבים שלי, וכנסייה שהייתה בתוהו ובוהו חוזרת לפעילות רגילה, וחיי הכנסייה ועבודת הבשורה שבים להיות יעילים. לעיתים אני נתקלת בקשיים, אבל אני מתפללת לאלוהים, אלוהים פותח דרך קדימה, והכל עובר באופן חלק. אני רואה שעבודתו של האל היא כל כך נפלאה..." כשהקשבתי אז לדברי הגברת לי, התעוררה בי הערצה כלפיה. חשבתי שהיא מסוגלת לשאת על עצמה עול ושהיא עובדת מוכשרת. אני זוכרת פעם אחת, לפני פגישה, שפטפטתי עם מישהו, והגברת לי נכנסה בדבריי כדי לומר, "הזמן פה הוא יקר, אז בואי לא נפטפט בפגישות. בואי ננצל את הזמן הזה לשיתוף על דברי האל." הדברים שאמרה לי גרמו לי קצת מבוכה, אבל הערצתי אותה אף יותר. חשבתי, "במשך השנים פגשתי הרבה מנהיגים, אבל הגברת לי היא הראשונה שפגשתי שהייתה כל כך רצינית, כל כך אדוקה, וכל כך מסורה למרדף אחר האמת." כיבדתי אותה והערצתי אותה עוד יותר. אבל אחרי שהייתי ביחסים איתה לאורך זמן רב, הבנתי שלמרות שהשיתוף שלה תמיד היה מנומק היטב, ושכלפי חוץ היא נראתה כמישהי שרודפת אחר האמת, רק לעיתים רחוקות היא שיתפה לגבי דרך המחשבה שלה והאופן שבו הגיעה להכרת עצמה בהתבסס על דבר האל או לגבי הניסיון המעשי שלה בדבר האל. רוב השיתופים שלה היו צורות שונות של תשבחות עצמיות והתרברבות כדי לגרום לאחרים לחשוב שהיא אדם מתוחכם שבית האל השתמש בו למילוי תפקידים חשובים, כדי שאחרים יכבדו אותה. אבל חמורה מזה הייתה העובדה, שבכמה עניינים חשובים שנגעו לאינטרסים של בית האל, היא לא נהגה על-פי האמת, ובעיניים פקוחות היא שיקרה, הוליכה שולל, התחמקה מאחריות, וניסתה להגן על עצמה. אני זוכרת שפעם אחת, המנהיג שהיה אחראי לעבודה של הגברת לי, מר סאן, ביצע עבירות בכנסייה. הוא מעל וניכס לעצמו את המנחות שיועדו לאלוהים. והוא הוכרז כצורר משיח וגורש. הגברת לי הייתה מודעת למעשיו הזדוניים של מר סאן, ואפילו נטלה בהם חלק. אבל אחרי שמר סאן גורש, דיברנו על מעשיו הרעים, ולא רק שהגברת לי הכחישה את מעורבותה בזדוניות של מר סאן, היא לא הרהרה על עצמה או הכתה על חטא לאלוהים, והציגה את עצמה כנקייה לחלוטין מהעניין, כאילו שלא ידעה שום דבר על זה ולא לקחה בזה חלק. באותו הרגע, גיליתי שגברת לי אמרה דבר אחד ועשתה דבר אחר. היא הייתה צבועה. בגלל שגברת לי הייתה מיומנת בלהסוות את עצמה ובלהונות אנשים על-ידי מילים גבוהות, הבעת כבוד והערצה הופיעה על פניהם של כמה מהאחים ומהאחיות עם כל אזכור של שמה. כשהשותפה שלי ואני ראינו את ההתנהגות של גברת לי ואת התוצאות של עבודתה ושל השיתוף שלה, יישמנו את העקרונות של זיהוי מנהיגים כוזבים וצוררי משיח, החלטנו שגברת לי היא מנהיג כוזב, וכתבנו מכתב שמדווח על העניינים הנוגעים לגברת לי למנהיגים שלנו.

אחרי ששלחנו את המכתב, חיכינו שהמנהיגים שלנו יאמתו את מה שאמרנו על גברת לי, אבל אחרי מחצית חודש, עדיין לא קיבלנו תשובה. השותפה שלי ואני תמהנו על כך, ויום אחד, גברת לי באה בשמחה לפגישה איתנו, ואמרה שהמנהיגים מתכוונים לטפח אותה. לא יכולתי להאמין לזה. חשבתי, "במקום שתפוטר, המנהיגה הכוזבת הזו תטופח ותשמש בתפקידים חשובים? האם דיווחנו עליה בטעות כיוון שלא הבנו את העקרונות של האמת וכשלנו בזיהוי שלנו?" אחרי קצת יותר מחודש, גברת לי שוב הגיעה כדי לומר שהכנסייה תכננה לבחור מנהיגים חדשים, ושמרבית האחים והאחיות החזיקו בדעה טובה עליה ורצו לבחור בה למנהיגה. כששמעתי את זה, הייתי המומה. חשבתי, "גברת לי היא נכלולית וערמומית. היא לא מתאימה להיות מנהיגה כלל וכלל. אני צריכה לכתוב מכתב נוסף כדי לדווח על גברת לי." אבל בזמן שהתכוננתי לכתוב את המכתב, היססתי. באותו הזמן, כל כך הרבה אנשים כשלו בזיהוי של גברת לי והלכו שולל אחרי התדמית החיצונית הכוזבת שלה. אם אכתוב מכתב כדי לדווח עליה שוב, והמנהיגים שלי לא יבינו את המצב לאשורו, האם הם יחשבו שיש בי טינה כלפי גברת לי? מעבר לזה, אם גברת לי תגלה שאני זאת שכתבה את המכתב, האם היא תתרעם על כך ותנסה להתנכל לי בחשאי? נוסף לכך, הספרים של דבר האל, הדרשות, והשיתופים שקיימנו עברו כולם דרכה, כך שאם נפגע בה, היא לא תצטרך לדכא אותנו באופן פעיל; אם היא פשוט תתעלם מאתנו, יהיה די בזה כדי להכניס אותנו למצוקה. המחשבה על הדברים האלה גרמה לי להרגיש מאוד חצויה. האם עלי לדווח עליה שוב, או לשכוח ממנה? כששקלתי את האינטרסים הפרטיים שלי, את העתיד, ואת הגורל, הרגשתי כאילו ישנה השפעה חשוכה בלתי נראית, שכובלת ומאלצת אותי. כדי להגן על עצמי מפני הדיכוי שלה, נאבקתי זמן מה, ולבסוף החלטתי להתפשר. החלטתי לשים בצד את עניין הדיווח לעת עתה. מצאתי נחמה בכך שאמרתי לעצמי, "לפחות עכשיו יש לנו תמונה ברורה של גברת לי, ויותר לא נולך שולל על-ידה, וזה מספיק לעת עתה. אולי יום אחד, אלוהים יגלה דברים, וכולם יקבלו תמונה ברורה לגבי גברת לי ויראו אותה כמות שהיא. כשהיום הזה יבוא, היא תוחלף מיד כדבר שבשגרה."

קצת יותר מחודש מאוחר יותר, קיבלנו מכתב משתי אחיות. המכתב מהאחיות האלה אמר שהם זיהו שגברת לי הייתה מנהיגה כוזבת ורצו לדווח עליה, והם שאלו את דעתנו והאם יש לנו עצה כלשהי עבורן. חשבתי על זה שלא קיבלנו מכתב תשובה מאז הפעם האחרונה שדיווחנו על גברת לי. אם נדווח עליה שוב, האם המנהיגים שלנו יאמרו, שגיבשנו חבורה כדי לתקוף את המנהיגה ושאנחנו מפריעים לעבודת הכנסייה? אם זה יקרה, היה מאוד סביר שלפני שגברת לי תפוטר, אנחנו, אלה שדיווחנו עליה, נוחלף ונישלח הביתה. עם המחשבה הזאת, השותפה שלי ואני ענינו לשתי האחיות במכתב שאמר, "אתן יכולות לדווח עליה בעצמכן. אנחנו דיווחנו עליה בעבר, אז הפעם, אנחנו לא נדווח עליה שוב." אחרי שענינו, הרגשתי מלאת חרטה. הבנתי שאני מתחמקת מאחריות ומשחקת בתכסיסים כדי להגן על עצמי. אלה היו פחדנות ורתיעה לאחור מפני השפעה חשוכה. כדי לחסוך מעצמי גינוי פנימי, השתמשתי באותם התירוצים כמו מקודם כדי לנחם את עצמי: "לעת עתה, יותר מידי אנשים כושלים בזיהוי של גברת לי. אם נתעקש לדווח עליה ולתמוך בפיטורים שלה, האחים והאחיות לא יאפשרו את זה. הם ינסו להגן עליה. אנחנו צריכות לחכות עד שהאחים והאחיות יוכלו לזהותה. כשיגיע הזמן הנכון, היא תוחלף באופן טבעי." למרות שזאת הייתה המחשבה שלי, בכל פעם שראיתי פסוקים של דבר האל על חשיפת מנהיגים כוזבים וצוררי משיח, הרגשתי שהמצפון שלי מגנה אותי. הציקה לי המחשבה שאם אני לא פותרת את בעיית המנהיגה הכוזבת שבפניי, האם אני לא מקבלת את השטן ונותנת לו מחסה בעודו משבש את עבודת הכנסייה ומפריע לה? במיוחד כשראיתי שהאחים והאחיות שאירחו אותנו העריצו את לי, ברגע שנחשוף את ההתנהגות שלה כמנהיגה כוזבת, הם לא רק יכשלו בזיהוי שלה, הם גם יתרעמו ויאשימו אותנו, ויחשבו שאנחנו תוקפים את גברת לי במתכוון. כשראיתי שהמנהיגה הכוזבת הזו הונתה אנשים באופן כה עמוק, וכשלא ידעתי כמה אחים ואחיות בכנסייה היו קורבנות של ההונאה הזו, הרגשתי עוד יותר שמנהיגים כוזבים מהווים מכשול ואבן נגף להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. באותו הרגע, רציתי רק שגברת לי תוחלף בהקדם האפשרי, אבל לא היה לי את האומץ לכתוב מכתב ולדווח עליה שוב. גם כדי פשוט לא לפגוע באחים ובאחיות שאירחו אותנו, לא העזתי לחשוף את התנהגותה של גברת לי. אבל בליבי, גיניתי והאשמתי את עצמי. תהיתי כיצד אני יכולה להיות כה פחדנית וחסרת תועלת. ראיתי כיצד מנהיגה כוזבת מפריעה לעבודת הכנסייה ולא העזתי לדווח על כך. אפילו לא העזתי לומר את אמת. האם לא הייתי פשוט שפחתו של השטן? חשבתי על פסוק מדבר האל, "כולכם אמרתם שאתם מתחשבים בעול של אלוהים ושתגנו על העדות בכנסייה, אולם מי מכם באמת התחשב בעול של אלוהים? שאלו את עצמכם: האם אתם מגלים התחשבות בעול של אלוהים? האם אתם יכולים לנהוג בצדיקות למען אלוהים? האם אתם יכולים לקום על רגליכם ולדבר בעבורי? האם אתם יכולים להנהיג את האמת בעיקשות? האם אתם נועזים מספיק כדי להיאבק בכל מעשיו של השטן? האם תהיו מסוגלים להניח בצד את הרגשות שלכם ולחשוף את השטן למען האמת שלי? האם אתם יכולים לאפשר לרצוני להתגשם בכם? האם הקדשתם את לבכם ברגע המכריע ביותר? האם אתם מבצעים את רצוני? שאלו את עצמכם את השאלות הללו וחשבו עליהן לעתים קרובות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 13). מה שגילה דבר האל גרם לי להרגיש נבוכה ואשמה. בדרך כלל, הייתי טובה בלצעוק סיסמאות, לומר שאתחשב ברצון האל ושאשא עדות בפניו, והתפללתי לעתים קרובות, ואמרתי שאני רוצה לאהוב ולרצות את אלוהים, אבל ברגע שמשהו ממשי קרה ונקראתי לעמוד ולהגן על האינטרסים של בית האל, נהגתי כמו צב שמחביא את ראשו בשריון. ידעתי בבהירות שרצונו הכן של האל הוא לגרש מנהיגים כוזבים וצוררי משיח, והיה לי זיהוי של גברת לי, אבל מכיוון שפחדתי שידכאו ויפטרו אותי, אפשרתי לה להמשיך לפגוע ולהונות את האחים והאחיות שלנו בכנסייה, ולא העזתי לדווח עליה. חמורה אף יותר הייתה העובדה, שכאשר ראיתי את האחים והאחיות שאירחו אותי מולכים שולל על-ידי גברת לי, לא חשבתי על איך לעזור להם לקבל תמונה ברורה של המנהיגה הכוזבת. במקום זה, עשיתי ויתורים. מתוך חשש, שחשיפת גברת לי תעשה אותם לא מאושרים ושהם לא יארחו אותנו יותר, כדי להבטיח שהאינטרסים הגשמיים שלי לא ייפגעו, החרשתי בדבר התנהגותה של גברת לי כמנהיגה כוזבת. הרהרתי בהתנהגות שלי וראיתי שבאמת הייתי אנוכית ונתעבת. כדי להגן על עצמי, אפשרתי למנהיגה כוזבת לאחוז בעמדת כוח בכנסייה ולהפריע לעבודת הכנסייה בלי לעשות דבר בעניין. נהניתי מכל מה שאלוהים צייד אותי בו, וזכיתי לאירוח ולדאגה של אחיי ואחיותיי, אבל לא הגנתי על העבודה של בית האל. התנהגתי כאילו הדבר לא נגע לי ולא היה באחריותי. כיצד יכולתי לקרוא לזה מצפון או היגיון? הרהרתי במצבי ובהתנהגות שלי והרגשתי מאוד אשמה ומבוישת. ראיתי שבעצם הייתי אדם אנוכי, נתעב, ערמומי ורמאי. הייתי לחלוטין בלתי ראויה לחיות בפני אלוהים!

לאחר מכן, קראתי פסוק מדבר האל. "בני האדם שלא מנהיגים את האמת לא ראויים להישאר במשפחתו של אלוהים והדבר נכון גם לגבי אלה שהורסים את הכנסייה בכוונה תחילה. אך כעת לא הזמן לעשות עבודת גירוש. אנשים כאלה פשוט ייחשפו ויסולקו בבוא הקץ. אין להשקיע עוד עבודה חסרת תועלת בבני האדם האלה. מי ששייך לשטן אינו מסוגל להתייצב לצד האמת, ואילו מי שמחפש אחר האמת יכול לעשות זאת. מי שלא מנהיג את האמת לא ראוי לשמוע את דרך האמת ולא ראוי לשאת עדות על האמת. האמת פשוט לא נועדה לאוזניהם. היא נועדה לאלו שמנהיגים אותה. לפני שיתגלה סופו של כל אדם, אלוהים יזנח את בני האדם שמפריעים לכנסייה וקוטעים את עבודת האל והם יטופלו מאוחר יותר. ברגע שהעבודה תסתיים, בני האדם האלו ייחשפו בזה אחר זה ואז יסולקו. בינתיים, בזמן אספקת האמת, לא תהיה התייחסות אליהם. כשהאמת כולה תתגלה לאנושות, צריך יהיה לסלק את בני האדם האלה. זו תהיה העת שבה כל בני האדם ימוינו על פי סוגם. התחבולות העלובות של בני האדם חסרי יכולת ההבחנה תגרום לכך שבני אדם רעים ישמידו אותם ויורידו אותם מדרך הישר, בלי אפשרות לשוב אליה. זה הטיפול הראוי להם מכיוון שהם לא אוהבים את האמת, מפני שאינם מסוגלים להתייצב לצד האמת, מפני שהם נוהים אחרי בני אדם רעים וניצבים לצד בני אדם רעים ומפני שהם מתריסים נגד אלוהים ועושים יד אחת עם בני אדם רעים. הם יודעים היטב שבני האדם הרעים האלה קורנים רוע, אך הם מקשים את לבם ומפנים את גבם לאמת כדי לנהות אחריהם. כל בני האדם האלה שאינם מנהיגים את האמת אלא עושים מעשים הרסניים ונוראים הם למעשה עושי רשע, הלא כן? על אף שיש ביניהם כאלה שמתנשאים כמלכים ואחרים שמשתרכים אחריהם, אופי ההתרסה שלהם נגד אלוהים זהה לחלוטין, הלא כן? איזה תירוץ יכול להיות להם לכך שאלוהים לא מושיע אותם? איזה תירוץ יכול להיות להם לכך שאלוהים אינו צודק? האין הרוע שלהם עצמם שמשמיד אותם? האין המרדנות שלהם עצמם גוררת אותם מטה אל הגיהינום? בני האדם שמנהיגים את האמת יזכו בישועה ויהפכו למושלמים באמצעות האמת בסופו של דבר. בני האדם שלא מנהיגים את האמת ימיטו על עצמם את השמדתם באמצעות האמת בסופו של דבר. זה הסוף שממתין למי שמנהיג את האמת ולמי שלא מנהיג אותה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אזהרה למי שלא מנהיג את האמת). לאחר שקראתי את דבר האל, ראיתי שהייתי מסוג האנשים שלא מיישמים את האמת שנגלית בדבר האל. הייתי מישהו שאלוהים מתעב. בכל דבר, ניסיתי לשמור ולהגן על עצמי. בעימות עם מנהיגה כוזבת, לא העזתי לנהוג לפי האמת ולדווח עליה. האם לא פשוט כרעתי ברך בפני השטן ושיתפתי פעולה עם השטן בהתנגדות לאלוהים? כלפי חוץ, לא עמדתי לצד גברת לי והגנתי עליה, אבל ראיתי מנהיגה כוזבת ולא דיווחתי עליה או חשפתי אותה. אפשרתי לה לבלבל ולהונות את האחים והאחיות בכנסייה, ולהפריע לעבודת הכנסייה ולשבש אותה. על ידי הפעולות הללו, התייצבתי לצד השטן ועזרתי לכוחות הרשע שלו. דברי האל אומרים: "הם יודעים היטב שבני האדם הרעים האלה קורנים רוע, אך הם מקשים את לבם ומפנים את גבם לאמת כדי לנהות אחריהם. כל בני האדם האלה שאינם מנהיגים את האמת אלא עושים מעשים הרסניים ונוראים הם למעשה עושי רשע, הלא כן?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אזהרה למי שלא מנהיג את האמת). דברי האל חשפו במדויק את מעשיי. חשבתי על איך שישוע אדוננו אומר, "מִי שֶׁאֵינֶנוּ אִתִּי נֶגְדִּי הוּא, וּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ אוֹסֵף אִתִּי – מְפַזֵּר" (מתי י"ב 30). בקרב שבין אלוהים לשטן, אי התייצבות בצדו של האל היא התייצבות בצדו של השטן. אין אמצע. אבל ניסיתי להתחכם, להיות ניטרלית, להגן על עצמי. במה היה זה שונה מלבחור בצד של השטן ולבגוד באלוהים? בעבר, חשבתי שהרבה אנשים כשלו בזיהוי של גברת לי, אבל שמרגע שאלוהים יחשוף אותה לגמרי ויגיע הזמן הנכון, היא תוחלף באופן טבעי. כלפי חוץ, הרעיון הזה נראה מאוד הגיוני, אבל למעשה התחמקתי מהאחריות שלי. זה לא היה אלא תירוץ לחמוק מלנהוג לפי האמת. המהות של מעשיי הייתה לתמוך ברוע ובשיבוש של מנהיגה כוזבת בכנסייה. באותו הרגע, ראיתי שייתכן שאחיי ואחיותיי יהיו מולכים שולל ונשלטים על ידי מנהיגים כוזבים וצוררי משיח, ושאין שחרור כאשר הם חיים תחת השפעתו החשוכה של השטן. הרוע שנעשה על ידי מנהיגים כוזבים וצוררי משיח, נגרם גם על ידי אלה מאיתנו שמזהים מנהיגים כוזבים וצוררי משיח, אבל לא מדווחים עליהם או חושפים אותם. זה לא יהיה מוגזם לקרוא לי שותפה של מנהיגה כוזבת. המחשבה על כל זה עשתה אותי אומללה. שנאתי את עצמי על היותי כה אנוכית, נתעבת, חלשה, וחסרת יכולת. הייתי שפחה חסרת תועלת וחסרת ערך! לא הייתה לי שום עדות במלחמה כנגד הרוע. הפכתי להיות מה שהאל שונא! באתי לפני אלוהים והתפללתי כדי להכות על חטא. ביקשתי מאלוהים את הכוח לפרוץ דרך כוחות החושך של מנהיגים כוזבים וצוררי משיח, לעמוד לצד האל באמת ובתמים, ולומר "לא" לכוחות השטן. באותו הזמן, רציתי לכתוב מכתב המדווח על גברת לי אחרי שאמצא עוד הוכחות. אבל לפני שהספקתי, הכנסייה חקרה וקבעה שגברת לי היא מנהיגה כוזבת שהלכה בדרך של צורר משיח והחליפה אותה בחובה שלה. רק אז נודע לי, שהמכתב המקורי שלנו שדיווח עליה יורט ועוכב על ידי מנהיג כוזב אחר. המנהיג הכוזב הוחלף גם הוא בעוון אי עשיית עבודה מעשית. שמחנו מאוד לשמוע את החדשות הללו בזמנו, אבל גם הרגשתי אשמה, כאילו שאני חייבת חוב, בגלל שנכשלתי להגן על העבודה של בית האל או לשאת עדות בסביבה הזו.

אחרי שגברת לי הוחלפה, מנהיגה אחרת השתלטה על עבודת הכנסייה, וחשבתי שזה היה סוף הסיפור, אבל התברר שלא כך היה. יום אחד, אחרי קצת יותר מחודש, האחות שהייתה מצוותת לי חזרה מבחוץ ואמרה לי, שגברת לי הייתה עדיין קשת עורף אחרי שהוחלפה. היא עדיין הפיצה תפיסות בקרב האחים והאחיות כדי לרמות אותם ולזכות באהדה שלהם, וגיבשה סביבה חבורה, שתפעל לביטול המינוי של המנהיג החדש כך שתוכל לתפוס שוב את עמדתה כמנהיגה. כששמעתי על זה, הייתי המומה. מה יכולתי לעשות? הייתי מוכרחה למצוא דרך לספר למנהיגים על ההתנהגות הרעה של גברת לי בהקדם האפשרי. למרבה המזל, הייתה לנו הזדמנות להיפגש עם מנהיגי הכנסייה החדשים, והם גם דנו בכתיבת מכתב שידווח על המצב עם גברת לי למנהיגים שלהם וניסו להחליט כיצד להסביר את המצב באופן ברור. אמרתי להם שיהיה לנו קל לכתוב את המכתב והצעתנו שייתנו לנו לכתוב אותו, והם הסכימו בשמחה. למחרת, אחרי שהשותפה שלי ואני סיימנו לכתוב את מכתב הדיווח והתכוננו לשלוח אותו למנהיגים כדי שיבחנו ויאשרו אותו, השותפה שלי אמרה לפתע, "תוסיפי את השמות שלנו למכתב." הייתי בהלם כששמעתי את זה. חשבתי רק על לעזור להם לכתוב את המכתב. לא שקלתי להוסיף לו את השם שלי. כשהשותפה שלי אמרה את זה, הרצון שלי להגן על עצמי שוב עלה. חשבתי, "גברת לי והחבורה שלה הם מרושעים, חתרניים, ויודעים כיצד לרמות אחרים. אם ניכשל בגירושם הפעם, וגברת לי איכשהו תצליח להשיג בחזרה עמדת כוח ולהפוך שוב למנהיגת כנסייה, מה יקרה לנו? בהתחשב בהיסטוריה של גברת לי, שניצלה את כוחה כדי לסלק את מי שלא מצא חן בעיניה, אם היא תחזור לעמדת כוח, היא בוודאות תגרום לכך שנוחלף בחובות שלנו, נישלח הביתה, או אפילו נגורש. אם זה יקרה, האם האמנתי באלוהים לשווא? האם אי פעם אזכה לגאולה? אבל מבלי לחתום על המכתב, הוא לא יהיה אמין, מכיוון שכתבנו אותו בשם אחרים." חשבתי לרגע, ואז אמרתי לשותפה שלי, "אז בואי נחתום על המכתב כממלאות מקום." האמת היא, שרציתי לשמור מרחק כלשהו מהעניין הזה כך שאם מה שפחדתי ממנו באמת יקרה, אוכל להגן על עצמי. גם אם ידכאו אותי, זה לא יהיה באופן כה קשה. באותו רגע, השותפה שלי טיפלה בי, "למה כל כך קשה לך להוסיף את שמך למכתב? את ממש ערמומית!" ההערה הזו חתכה חתך עמוק בליבי. הבנתי שאלוהים משתמש בשותפה שלי כדי לטפל בי, וכדי להזכיר לי לא לנסות להגן על עצמי או להיות ערמומית יותר, שאני צריכה לנהוג כפי האמת ולהיות אדם ישר.

מאוחר יותר, הרהרתי במעשיי. מדוע, שאלתי את עצמי, בכל פעם שקרה משהו שנגע לאינטרסים של בית האל ודרש ממני להביע את דעתי, התחלתי לפחד, התכווצתי ונרתעתי, וניסיתי להגן על עצמי? איזה אופי שלט בי כשפעלתי כך? האל הכול יכול אומר, "השטן משחית בני אדם באמצעות החינוך ובאמצעות השפעתם של ממשלות לאומיות ושל אנשים דגולים ומפורסמים. המילים השטניות שלהם הפכו לחייהם ולטבעם של בני האדם. 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון' היא מימרה שטנית ידועה שהוחדרה בכולם והפכה לחייהם של בני האדם. קיימות אמירות נוספות דומות של פילוסופיות חיים. השטן משתמש בתרבות המסורתית של כל אומה ואומה כדי לחנך, להוליך שולל ולהשחית את בני האדם וגורם לאנושות ליפול ולהיבלע בתהומות של הרס ללא תחתית, ובסופו של דבר, אלוהים משמיד את בני האדם מפני שהם משרתים את השטן ומתנגדים לאלוהים. תארו לעצמכם שנשאל מישהו שפעל בתחום החברתי במשך עשרות שנים את השאלה הזו: 'בהתחשב בכך שחיית בעולם זמן רב כל כך והשגת הרבה כל כך, אילו אמרות ידועות הן נר לרגליך?' הוא עשוי לומר, 'החשובה ביותר היא: "הפקידים אינם מקשים על נותני-המתנות, ואלו שאינם מתחנפים אינם משיגים דבר"'. האין הדברים האלה מייצגים את טבעו של אותו אדם? השימוש בכל האמצעים כדי לרכוש לעצמו מעמד היה לאופי שלו, ומשרתו כפקיד והקריירה שלו הם כל-חייו. ישנם עדיין רעלים שטניים רבים בחייהם של בני האדם, בהתנהלותם ובהתנהגותם. אין בהם שמץ אמת. לדוגמה, פילוסופיות החיים שלהם, הדרכים שבהן הם עושים דברים והעקרונות שלהם מלאים כולם ברעליו של התנין הגדול האדום כאש, וכולם נובעים מהשטן. אם כן, כל הדברים שזורמים בעצמותיהם ובדמם של בני האדם הם דברים של השטן. ...השטן השחית את האנושות לעומק. הארס של השטן זורם בדמו של כל אדם, וניתן לראות שאופיו של האדם מושחת, מרושע וראקציוני, גדוש בפילוסופיות של השטן ושקוע בהן – זהו אופי שבוגד באלוהים באופן מוחלט. זו הסיבה לכך שבני האדם מתנגדים לאלוהים ומתקוממים נגד אלוהים" ("כיצד יש להכיר את טבע האדם" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). כשקראתי את דבר האל, ראיתי שלא העזתי להתעמת עם מנהיגים כוזבים וצוררי משיח מכיוון שהאופי שלי היה מלא בהיגיון, בחוקים, ובפילוסופיות גשמיות שטניים כמו "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון," "כמה שפחות צרות יותר טוב," ו"בני אדם נבונים שומרים על עצמם ותמיד שואפים להימנע מטעויות." יש גם את "כל אדם מטאטא את השלג ממפתן ביתו. הוא לא צריך לדאוג לכפור שהצטבר על גג שכנו." מכיוון שחייתי על פי הרעלים השטניים האלה, הייתי אנוכית, נתעבת, פחדנית ורמאית במיוחד. בכל דבר, השיקול הראשון שלי היה הרווח וההפסד של עצמי. נזכרתי כיצד, בפעם הראשונה שרציתי לדווח על גברת לי, לא העזתי לעשות זאת בגלל שרציתי להגן על עצמי. כעת, גברת לי פעלה לגיבוש חבורה בכנסייה כדי להשיג כוח, ושיבשה והפריעה לעבודת הכנסייה, ועדיין חסרתי את הכוח כדי להתייצב ולנהוג כפי האמת. הכנסתי את ראשי לשריון שלי כדי להתחבא כמו צב, מבועתת מהמחשבה שברגע שאראה את ראשי, איענש אם אתגלה בידי המנהיגה הכוזבת וצוררת המשיח. רצון האל היה, שהטיפוסים השטניים האלה והשדים צוררי המשיח שהתמודדו על תהילה ועושר ושיבשו את עבודת הכנסייה יגורשו מהכנסייה, כך שאנשיו הנבחרים של האל יהיו מוגנים מפני הונאה ושעבודת הכנסייה לא תופרע. אבל כל הזמן דאגתי יותר מידי. שום דבר ממה שהטריד אותי לא התחשב ברצון האל. חשבתי רק על איך למנוע מהאינטרסים שלי מלהיפגע. הייתי כל כך אנוכית ונתעבת! לכאורה, האמנתי באלוהים והלכתי אחריו, אבל לא היה מקום לאלוהים בליבי כלל. אפילו ראיתי את בית האל כחברה, כמקום בלא הגינות או צדק שבו הייתי צריכה להיות תמיד זהירה וללמוד להגן של עצמי, או להסתכן בדיכוי וענישה, ומשום כך בחרתי להשתמש בפילוסופיות של השטן כדי להגן על עצמי. אבל נקודת ההשקפה הזו הייתה אך ורק חילול הקודש! בית האל אינו העולם החיצון. הרשעים שולטים בעולם, הרוע משתולל, והטובים עוברים התעללות ודיכוי, אבל בית האל נשלט בידי משיח, האמת, והצדק. למנהיגים כוזבים ולצוררי משיח אין מקום בבית האל, וכשאנשיו הנבחרים של האל זוכים בהבנת האמת ובזיהוי, הם נגלים, מדווחים, נחשפים, מגורשים, ומחוסלים. זוהי צדקתו של האל. דברי האל אומרים: "הרשעים לבטח ייענשו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הרשעים לבטח ייענשו). דבר האל הוא האמת וההוכחה המעשית לעבודתו של האל. כשחשבתי על כל זה שוב לאחר יותר מחצי שנה, ראיתי גם דוגמאות ממשיות למנהיגים כוזבים וצוררי משיח שהוחלפו וגורשו. האם לא הייתה זו צדקתו של האל? אבל בזמן אמת, הייתי עיוורת לחלוטין. שקלתי אך ורק את האינטרסים שלי. האמנתי באלוהים, אבל לא האמנתי בדבר האל, בנאמנות שלו, או בצדקתו. אפילו התבוננתי באלוהים מנקודת מבטם של חסרי האמונה. ראיתי שהייתי לא יותר מאשר חסרת אמונה, ושמעשיי פגעו בטבעו של האל. אם הייתי ממשיכה לחיות על פי הפילוסופיות והחוקים השטניים הללו, לא רודפת שינוי טבע, ולא נוהגת לפי האמת, בסופו של דבר הייתי מגונה ומחוסלת על ידי אלוהים. כשחשבתי על הדברים האלה, הבנתי שאני צריכה למלא את החובות ואת האחריות שלי כמיטב יכולתי, ואפילו אם יום אחד אדוכא או אגורש על ידי מנהיגים כוזבים או צוררי משיח, יהיו בזה שיעורים שעליי ללמוד וכוונות טובות של האל. מרגע שהבנתי את זה, באופן כן, חתמתי את שמי על מכתב הדיווח. באותו הרגע, הרגשתי מוגנת ושלווה, וגם תחושה של גאווה. סוף סוף נעמדתי על רגליי ונהייתי אדם הגון.

בערך חודש לאחר מכן, החדשות הטובות שחיכינו להן סוף סוף הגיעו. גברת לי עשתה כל כך הרבה מעשים מרושעים וסירבה להשתנות, עד שהוגדרה כצורר משיח וגורשה לחלוטין מהכנסייה. עושי הרע שהלכו בעקבות גברת לי במעשייה הרעים והפריעו לעבודת הכנסייה גורשו אף הם. חלק מהם שהראו ביטויים של חרטה לא סווגו כעושי רע, והורשו להישאר בכנסייה וניתנה להם הזדמנות להכות על חטא. התוהו ובוהו שנמשך כמה חודשים סוף סוף הגיע לקיצו, וחיי כנסייה רגילים התחדשו. שמחתי מאוד על התוצאה הזו, אבל הרגשתי גם צער וחרטה, מכיוון שבעניין הדיווח על מנהיגה כוזבת וצוררת משיח, נכשלתי בלשאת עדות בכנות. מה שהתגלה בי היה אופי ערמומי שטני, אנוכיות ונבזיות, ורצוני להגן על עצמי. אפילו פקפקתי בצדקת האל ובשלטון האמת בבית האל. חלק נכבד ממני עדיין היה חסר אמונה. ראיתי שהייתי מושחתת באופן עמוק ושהייתי חייבת כל כך הרבה לאלוהים. אז נשבעתי שבועה, שבפעם הבאה שמשהו מעין זה יקרה, אעמוד לצדו של אלוהים.

הופתעתי, כאשר לאחר ארבע שנים, משהו דומה אירע שוב. המנהיגים בכנסייה שלי, מר וואנג ושניים נוספים, משום שדיברו על מכתבים ודוקטרינות ולא עשו עבודה מעשית, זכו לגינוי כמנהיגים כוזבים ופוטרו, ובית האל שלח באופן זמני שתי מנהיגות לכנסייה שלנו כדי להחליף אותם. כששתי האחיות האלה הגיעו, מר וואנג אמר שהכנסייה שלנו לא מקבלת "נדבות צדקה". הכוונה היא שהוא לא קיבל את שתי האחיות שנשלחו מבחוץ כדי להיות המנהיגות שלנו ורצה שוב לקחת את הכוח לידיו. הוא וכמה דיאקונים של הכנסייה התחילו לחפש תירוצים כדי לתקוף את שתי המנהיגות החדשות, ושידלו אחים ואחיות אחרים לעמוד לצדם ולכתוב מכתבי דיווח על המנהיגות החדשות. מאוחר יותר, הם גם ביקשו ממני לעזור לדווח על המנהיגות החדשות. באותו הזמן, כשקראתי את מכתב הדיווח שהם כתבו, ראיתי שכמה מהראיות-לכאורה שסיפקו לגבי מעשים רעים היו למעשה דוגמאות רגילות של חשיפת שחיתות, ולא מעשים רשעים כלל וכלל, חלקן היו הגזמה מוחלטת, וחלקן האשמות כוזבות בבירור ושקרים שעיוותו את העובדות. הגינויים במכתב היו מנופחים, מופקרים ומרושעים. אז הבנתי, שהכוונה האמיתית של מכתב הדיווח שלהם לא הייתה להגן על העבודה של בית האל, לגרש מנהיגים כוזבים, או להגן על אנשיו הנבחרים של אלוהים, אלא לאחוז בכוח, לתפוס בחזרה את עמדתם כמנהיגי כנסייה, לשלוט על הכנסייה, ולשלוט באנשיו הנבחרים של אלוהים. לאחר מכן, בהתבסס על עקרונות של זיהוי צוררי משיח, קבעתי שהם היו צוררי משיח. בתחילה, רציתי להישאר מחוץ לעניין, משום שמלבד המנהיגים שהוחלפו, האחרים שהיו מעורבים במכתב הדיווח שירתו באותה עת כדיאקונים ומנהיגי קבוצות, בעוד שאני הייתי רק מאמינה פשוטה בלי שום מעמד מיוחד, כך שהם בהחלט לא היו אנשים שיכולתי להרשות לעצמי לפגוע בהם. אבל כשחשבתי על הדיווח והגירוש של גברת לי כמה שנים קודם לכן, ועל איך שלא באמת הייתה לי עדות, החלטתי לא להתחבא או להירתע לאחור שוב. אז שיתפתי עם האחים והאחיות שסביבי כך, שהם יכלו להבין בבהירות את המטרות והכוונות האמיתיות של האנשים שכתבו את מכתב הדיווח הזה, ויכלו לקבל תמונה ברורה לגביהם. לאחר מכן, חשפתי את המעשים הרעים שעשו כדי לתפוס כוח ודיווחתי עליהם לבית האל. בעקבות זאת, בית האל ניהל חקירה ואימת את המצב, קבע שהאנשים האלה היו צוררי משיח וגירש אותם מהכנסייה. כשראיתי שהודעת הגירוש של קבוצת צוררי המשיח הזו הכילה כמה ראיות שאני סיפקתי, שמחתי מאוד, וגם הרגשתי מנוחמת. הרגשתי גאה על כך שמילאתי את האחריות שלי בעניין הזה.

העובדה שחוויתי את הדברים הללו אפשרה לי לראות את התבונה המופלאה שבעבודתו של האל! אלוהים מסדיר מנהיגים כוזבים וצוררי משיח כדי שנוכל לפתח יכולת זיהוי. ברגע שאנו מבינים בבירור כיצד מנהיגים כוזבים וצוררי משיח מרמים אחרים כדי להשיג לעצמם כוח, כיצד הם משבשים והורסים את עבודתו של בית האל, וכיצד, צעד אחר צעד, הם נחשפים ומסולקים, אנחנו רוכשים ידע מסוים על טבעו הצודק של האל, אנחנו רואים כיצד בית האל נשלט בידי המשיח ובידי האמת, אנחנו רואים שצדקתו וקדושתו של האל לא סובלים אף פגיעה, ואנחנו מחוללים לבבות שיראים את אלוהים. חוויית הכישלון שלהם גם משמשת כאזהרה עבורנו שלא ללכת בדרכו של צורר משיח, אבל חשוב מכך, כאשר מנהיגים כוזבים וצוררי משיח מופיעים, אנחנו צריכים לנהוג לפי האמת ולהגן על עבודתו של בית האל.