זה קרה באביב הקודם, בזמן שמילאתי את חובת הטפת הבשורה בכנסייה. האחות וואנג נבחרה אז להיות דיאקונית הבשורה, כך שתמיד היינו בקשר לגבי החובות שלנו. לאחר זמן מה, שמתי לב שהיא אישה ישירה שאינה חוששת להביע את דעתה. בכל פעם שהיא זיהתה אצלי איזו בעיה, היא ציינה אותה ישירות, ובנימה בוטה למדי. כשהיא קיימה איתנו פגישות עבודה ותדרוכים, לפעמים היא הצביעה באופן ישיר על בעיות בעבודתי ממש מול אחים ואחיות אחרים. הרגשתי שזה מעמיד אותי במצב לא נעים. בהתחלה הצלחתי לחשוק שיניים ולקבל את נזיפותיה, והבנתי שכך היא מתמודדת עם הקשיים בחובתה שלה. אבל כשזה המשיך לקרות, לא יכולתי לסבול את זה יותר וחשבתי, "אני ממלאת את חובתי מכל הלב, למה את רואה רק את מה שאני עושה לא בסדר?" בפגישת עבודה, כשהיא שאלה אותי לגבי מישהי איתה חלקתי את הבשורה, אמרתי, "הלכתי ושיתפתי איתה כמה פעמים, אך כיוון שיש לה הרבה תפיסות והיא לא מאוד פתוחה, הפסקתי ללכת." האחות וואנג נזפה בי לפני כולם: "את לא סתם מחמירה איתה על סמך הדמיון שלך? הרי לא ממש השקעת בעבודה, אז איך יכולת לדעת שהיא לא תקבל את הבשורה? כל עוד היא מתאימה את עצמה לעקרונות הטפת הבשורה, עלייך לגשת מיד ולחלוק איתה עדות. איך תוכלי למלא את חובתך היטב אם את כה רשלנית וחסרת אחריות?" כשראיתי את הבעתה הזועפת ושמעתי את נימתה הקשוחה, נמאס לי לגמרי. הייתי מושפלת מאוד, שכן האחים והאחיות האחרים שהיו שם הביטו בי, וידעתי שאני טועה, אבל היא באמת הייתה מוכרחה לבקר אותי מול כל האחרים? הרי הם כולם יחשבו שאני חסרת אחריות, שאינני מתמודדת עם קשיים, לא? הייתה להם דעה חיובית למדי לגביי, אבל רק משום שהנחתי לאדם אחד ליפול בין הכיסאות, היא השפילה אותי וביזתה אותי לחלוטין. לא ידעתי איך אוכל להסתכל לאחים והאחיות האחרים בעיניים לאחר מכן. בניסיון להציל את כבודי, אמרתי כמה דברים על מנת להגן על עצמי, אך מילותיה של האחות וואנג היו בוטות, "אחות, אני מוכרחה להצביע על המגרעות שלך. גיליתי שאת נוטה לתרץ תירוצים כשצצות בעיות, שאינך מוכנה לקבל עזרה או משוב. איך תוכלי למלא את חובתך בצורה כזאת?" התרגזתי עוד יותר למשמע הדברים האלה, וחשבתי לעצמי, "את כל כך מתנשאת! איך את יכולה לנהוג בחוסר רגישות כזה כלפי רגשותיהם של אחרים? את גורמת לי להיראות רע בכוונה, משפילה אותי לפני כולם. אז עכשיו, לא די בכך שכולם חושבים שאני חסרת אחריות במילוי חובתי, גם יצא לי מוניטין של מישהי שמתרצת תירוצים. מה יחשבו עליי האחרים? אחרי כל זה, מי יהיה מסוגל לבטוח בי ולהעריך אותי?" הפנים שלי בערו, כעסתי והרגשתי שנעשה לי עוול. נעצתי באחות וואנג מבט מתרעם, ואף שלא אמרתי דבר, דבריה העליבו והרגיזו אותי מאוד. לא רציתי להביט בה או לשמוע מילה נוספת ממנה.

לאחר מכן נעשיתי ממורמרת מאוד לגבי האחות וואנג. לא רציתי להקשיב למה שיש לה לומר, או להביט בה. כשהיא ניסתה לדון איתי בענייני עבודה, הזעפתי פנים ולא אמרתי דבר. כשבאמת לא הייתה לי בררה, השבתי לה בזלזול. כשהיא ציינה בעיות בחובתי נותרתי עיקשת וסרבנית – מרדתי בה בשתיקה. לפעמים במפגשים עם אחרים, השתדלתי לחשוף את שחיתותה של האחות וואנג תחת מסווה של שיתוף חוויותיי, כדי שכולם יראו את יהירותה ויעריכו אותה פחות. קיוויתי שכולם יחברו נגדה כדי להעביר עליה ביקורת ולטפל בה, וכך היא תרגיש איך זה להיות מושפלת כל הזמן על כך שהעזה להעליב אותי ולגרום לי להיראות רע בעיני כולם! כתוצאה ממעשיי, כמה אחים ואחיות באמת שינו את דעתם בנוגע לאחות וואנג וכבר לא רצו לפנות אליה כשנתקלו בקשיים בעת מילוי חובתם. הם החלו להתנער ממנה במידת מה. כשראיתי את זה, חשתי מעורערת ואשמה מעט. הרגשתי שעל אף הישירות שלה, היא מילאה את חובתה במסירות אמיתית וכשהסטתי את האחרים במטרה לנדות אותה ולהימנע ממנה הדבר לא הועיל לעבודתנו. אבל כשנזכרתי איך היא נזפה בי בגלוי, נעשיתי מקובעת ולא יכולתי להרפות מהחסימה שבלבי. לאחר מכן, משום שהרחקתי אותה ממני, האחות וואנג הפסיקה לשתף איתי וכשכן דיברנו, היא תמיד ניסתה "לקרוא אותי". זה היה מביך מאוד. זה העיק על מצפוני ותהיתי אם לא הרחקתי לכת מדי, אם אני עלולה לגרום לה נזק בכך. אבל אז נזכרתי כמה רע היא גרמה לי להיראות לפני כולם והכעס שלי ניצת מחדש. הייתי נחושה להמשיך להתעלם ממנה. וכך, מצאתי את עצמי חיה באפלה, לא ידעתי מה לומר לאלוהים בתפילה וראיתי כיצד מילוי חובתי מידרדר עוד ועוד.

בשלב מסוים, מנהיג כתב לצוות שלנו וביקש מאיתנו לכתוב הערכה על האחות וואנג. ידעתי בלבי שההערכה צריכה להיות הוגנת וחסרת פניות, אבל עדיין נטרתי לה טינה, לכן פירטתי בכתב את כל התלונות והדעות הקדומות שהיו לי עליה, כתבתי שאין בה אהבה, שאין ביקורת בונה במילותיה ובמעשיה, שהיא פוגענית. חשבתי שאחרי שהמדריך יקרא את ההערכה, הוא ינזוף בה, ואולי גם היא תחווה השפלה או שאולי יפטרו אותה והודות לכך לא אצטרך לקיים שום קשר איתה. אבל אחרי שכתבתי את ההערכה התמלאתי תחושת אי נוחות שלא הרפתה ממני – חשתי ייסורי מצפון. לא יכולתי שלא להיזכר בכל הדברים שעשתה האחות וואנג בעת מילוי חובתה, ולחשוב כיצד הצטיינה בעבודה מעשית והפגינה כנות ואחריות במילוי חובתה. עבודת הבשורה של הכנסייה הצליחה הרבה יותר מאז שהיא עמדה בראשה, אבל הביקורת שלי לא התמקדה בדברים האלה. זה לא היה הוגן כלפיה כלל! הרגשתי גרוע יותר ככל שחשבתי על זה, לכן התפללתי לפני אלוהים: "אלוהים, לבי מלא אפלה וכאב. אני יודעת שאני עושה דבר שגוי, אבל אני פשוט לא מסוגלת להתייחס לאחות וואנג כראוי. מה הלקח שאני צריכה ללמוד? אלוהים, אנא האר את דרכי והדרך אותי להכיר את המגרעות והשחיתות שלי, כדי שאוכל להיחלץ מהמצב השגוי הזה."

אחרי שהתפללתי, קראתי את הקטע הזה בדברי האל: "בחיי היומיום שלכם, באילו מצבים ובכמה מצבים אתם יראים את האל ובאילו לא? האם אתם מסוגלים לשנוא אנשים? כאשר אתם שונאים מישהו, האם אתם יכולים להתנכל לאותו אדם או להתנקם בו? (כן.) אם כן, אתם מפחידים למדי! אינכם יראי אלוהים. משמעות העובדה שאתם מסוגלים לעשות דברים כאלה היא שטבעכם נתעב למדי, במידה רצינית למדי! ... האם אתם מסוגלים לחשוב על דרכים שונות להעניש אנשים משום שהם אינם לטעמכם או משום שהם לא מסתדרים איתכם? האם עשיתם אי פעם דבר כזה? כמה מתוך זה עשיתם? האם לא זלזלתם תמיד באנשים תמיד בעקיפין, השמעתם הערות פוגעות והייתם סרקסטיים כלפיהם? (כן.) אילו מצבים הייתם כשעשיתם דברים כאלה? באותה עת, פרקתם את שעל לבכם והרגשתם מאושרים. ידכם הייתה על העליונה. אבל אחר כך חשבתם לעצמכם, 'עשיתי דבר בזוי כל כך. אינני ירא אלוהים, והתייחסתי לאדם ההוא בצורה לא הוגנת כל כך'. האם חשתם אשמה עמוק בתוככם? (כן.) למרות שאינכם יראי אלוהים, יש לכם לפחות מעט מצפון. לפיכך, האם אתם עדיין מסוגלים לשוב ולעשות דבר כזה בעתיד? האם אתה מסוגל לשקול לתקוף אנשים ולרצות לנקום בהם, להקשות עליהם ולהראות להם מי הבוס, בכל פעם שאתה בז להם ואינך מסתדר איתם או בכל פעם שהם לא נשמעים לך או מקשיבים לך? האם תאמר, 'אם לא תעשה את מה שאני רוצה, אמצא הזדמנות להעניש אותך מבלי שאיש יידע על כך. איש לא יגלה זאת, אבל אני אגרום לך להישמע לי. אני אראה לך את הכוח שלי. אחרי זה, אף אחד לא יעז להתעסק איתי!' אמרו לי: איזו מין אנושיות יש לאדם שעושה דבר כזה? (זדונית.) במונחים של האנושיות שלו, הוא זדוני. בהשוואה לאמת, הוא אינו ירא אלוהים" ("חמשת התנאים שאנשים ממלאים לפני שהם עולים על דרך הישר לאמונה באלוהים" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). לקטע זה בדברי האל הייתה השפעה חריפה עליי. בתקופה ההיא, נעשיתי מוטית נגד האחות וואנג כי היא חשפה את הפגמים שלי באופן ישיר מאוד מול האחרים וטיפלה בי. הרגשתי שהיא הביכה אותי, שהתדמית שהייתה לי בעיני האחרים עלולה להיהרס. מאותו רגע הייתי נרגזת ועיקשת לא משנה מה היא אמרה, והיו לי המון תלונות נגדה. אפילו שטחתי את התלונות והדעות הקדומות שהיו לי במפגשים. ניצלתי את תהליך ההערכה לצורך נקמה אישית במקום להעריך את חוזקותיה וחולשותיה באופן הוגן. פשוט פירטתי את כל התלונות שלי, בתקווה שהמנהיג יפטר אותה או לפחות יגזום אותה ויטפל בה, ויגרום לה להיראות רע. עשיתי זאת כדי לפרוק מעט מהכעס שהצטבר בתוכי. נטרתי לה טינה והשתלחתי בה לצורכי נקמה כי היא פגעה בכבודי. רציתי להראות לה את הכוח שלי כדי שהיא לא תעז להרגיז אותי בעתיד; הפכתי את עצמי לבלתי נסבלת לחלוטין. חשפתי טבע אכזרי. התנהלתי על פי הטבע השטני שלי, עשיתי ואמרתי מה שהתחשק לי ללא שמץ של יראת האל. הבנתי שכאשר האחות וואנג חשפה את הפגמים והליקויים שבחובתי, היא בעצם נטלה אחריות לעבודה בבית האלוהים וזו הייתה דרכה לעזור לי, לאפשר לי להכיר את עצמי. אבל אני השבתי מלחמה ונידיתי אותה, לא די בכך שפגעתי בה ועיכבתי אותה, גם השפעתי על כמה מהאחים והאחיות האחרים לבוז לפועלה. הייתה לכך השפעה רצינית על עבודת הבשורות שלנו. האין זה אומר ששיבשתי את העבודה בבית האלוהים ועיכבתי אותה? הייתי כה נתעבת ואכזרית!

לאחר מכן, קראתי את הקטע הזה בדברי האל. "אנשים חושבים בצורה כזו: 'אם אתה לא תהיה חביב, אני לא אהיה הוגן! אם תהיה גס רוח כלפיי, גם אני אהיה גס רוח כלפיך! אם אינך מתייחס אליי בכבוד, מדוע שאתייחס אליך בכבוד?' איזו מין חשיבה זו? האין זו דרך חשיבה נקמנית? מנקודת מבטו של אדם רגיל, זו השקפה מעשית, הלא כן? 'עין תחת עין ושן תחת שן'. 'תאכל את הדייסה שבישלת' – בקרב כופרים, כל אלה הן טענות הגיוניות שתואמות לחלוטין תפיסות אנושיות. עם זאת, כאדם שמאמין באלוהים – כאדם שמבקש להבין את האמת ומחפש שינוי בטבעו – האם היית אומר שדברים כאלה נכונים או שגויים? מה עליך לעשות כדילהבחין בהם? מהיכן דברים כאלה נובעים? הם נובעים מאופיו הזדוני של השטן. הם מכילים ארס והם מכילים את פניו האמיתיים של השטן, על כל הזדון והכיעור שלהם. הם מכילים את המהות של האופי הזה. מה טיבם של נקודות המבט, המחשבות, הביטויים, הדיבור ואפילו המעשים המכילים את המהות של אופי זה? האין הם משתייכים לשטן? האם היבטים אלה של השטן עולים בקנה אחד עם אנושיות? האם הם עולים בקנה אחד עם האמת או עם מציאות האמת? האם הם המעשים שחסידי האל צריכים לעשות והמחשבות ונקודות המבט שצריכות להיות להם? (לא.)" ('שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). "כיום, הדרישה מכם לעבוד יחדיו בהרמוניה דומה לדרישתו של יהוה מבני ישראל שישרתו אותו. אחרת, פשוט הפסיקו לשרת. ...כל אחד מכם, כמשרת האל, חייב להיות מסוגל להגן על האינטרסים של הכנסייה בכל מעשיו, במקום לדאוג לאינטרסים האישיים שלו. אין זה מתקבל על הדעת לפעול לבד ולחתור זה תחת זה. בני אדם שמתנהגים כך אינם מתאימים לשרת את אלוהים! טבעם של בני אדם כאלה נוראי. לא נותר בהם אפילו שמץ של אנושיות. הם השטן במאת האחוזים! הם חיות פרא! דברים כאלה ממשיכים להתרחש ביניכם גם כעת. אתם אפילו מרחיקים לכת ותוקפים זה את זה במהלך השיתוף, מחפשים אמתלות בכוונה תחילה ופניכם מתאדמות כשאתם מתווכחים על עניינים פעוטים. שום צד אינו מוכן לסגת, וכל אחד מסתיר מהאחר את אשר בלבו, מתבונן בזולת בעין בוחנת ועומד על המשמר. האם טבע כזה מתאים לשירות לאלוהים?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שרתו כמו בני ישראל). ההתגלות והשיפוט של דברי האל הראו לי למה הייתי מסוגלת לנהוג בנקמנות כזאת – משום שדרך החינוך והחיברות שלי, השטן הטמיע בי כמה מהפילוסופיות הגשמיות שלו, למשל, "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון," "עין תחת עין, ושן תחת שן," "לא נתקיף אלא אם נותקף; אם נותקף, אין ספק שנצא להתקפת נגד," "מוטב לי להיבגד מאשר לבגוד," וכן הלאה. מבחינתי היו אלה דברים חיוביים וחייתי את חיי על פיהם. רציתי שהכול ייסוב סביבי, שאחרים יחשבו עליי במילותיהם ובמעשיהם כדי שינעימו את זמני. לא רציתי שאחרים יהיו כנים, או יתנו לי משוב מדויק, ובייחוד לא רציתי שהם יחשפו את השחיתות שלי. ברגע שמישהו התערב בענייניי, הפכתי עוינת, השתלחתי ונקמתי עם מניע נסתר. טבעי השטני שלט בי, הפך אותי ליהירה, אנוכית ואכזרית באופן שאין בו שום צלם אנוש. בעיני אלוהים זה מגעיל ובעיני אנשים אחרים זה דוחה. אלוהים דורש שנסתדר עם אחים ואחיות בהרמוניה, ופירוש הדבר הוא שבמילותיי ובמעשיי עליי לפעול עם יראת האל בלבי, להתייחס לדברי האל כרף להתנהגותי בכל דבר ולתת עדיפות עליונה לבית האלוהים, מבלי לקחת בחשבון רווח או הפסד לי באופן אישי. רק כך אנו יכולים למלא את חובתנו היטב בלב אחד ובראש אחד. אבל אני חיה תחת השפעתו הרעילה של השטן ותמיד רוצה להגן על שמי הטוב. ידעתי היטב שאני מתרשלת במילוי חובתי, אך לא הייתי מסוגלת לשמוע זאת ממישהו אחר. התייחסתי לעזרה ולמשוב של האחות וואנג כמשהו שנועד לבייש אותי; לא רק שסירבתי להרהר במעשיי, אלא נגעלתי ממנה ורציתי לנקום. הפכתי כה נטולת אנושיות, כה לא הגיונית. בגלל אופיי השטני גם הייתי עיקשת ומאסתי באמת. בעיקרון, הייתי אויבת לאמת ואויבת לאלוהים! אם אמשיך בסירובי להביע חרטה, אעליב את טבעו של אלוהים, הוא ייגעל ממני ויסלק אותי. כשהבנתי זאת, תיעבתי את עצמי לחלוטין ונשאתי תפילת חרטה לאלוהים, ביקשתי להרפות מהדעות הקדומות כלפי האחות וואנג, לקבל את הגיזום והטיפול על ידה, לעבוד איתה בשיתוף פעולה, ולמלא את חובתנו בהרמוניה.

לאחר מכן, בעודי מחפשת אמיתות לגבי עבודה עם אחרים בהרמוניה, צפיתי בסרטון קריאת דברי האל. האל הכול יכול אומר, "אהבה ושנאה הם דברים שצריכים להתקיים באנושיות רגילה, אולם עליך להבחין בבירור בין מה שאתה אוהב לבין מה שאתה שונא. בלבך עליך לאהוב את אלוהים, לאהוב את האמת, לאהוב דברים חיוביים ולאהוב את אחיך ואחיותיך. מאידך, עליך לשנוא את השטן השד, לשנוא דברים שליליים, לשנוא את צוררי המשיח ולשנוא אנשים רשעים. אם יש בך שנאה כלפי אחיך ואחיותיך, אזי תהיה לך נטייה לדכא אותם ולנקום בהם. זה יהיה מפחיד מאוד. לאנשים אחדים יש פשוט מחשבות ורעיונות מרושעים, אולם הם לעולם לא יעשו מעשה מרושע. אם הם יכולם להסתדר עם מישהו, הם יעשו זאת, ואם אינם יכולים, הם יתרחקו ממנו והדבר לא ישפיע כלל על חובותיהם או על היחסים הבין-אישיים הרגילים שלהם, מכיוון שאלוהים מצוי בלבם והם יראים אותו. הם אינם רוצים להעליב את אלוהים וחוששים לעשות זאת. למרות שאנשים אלה עשויים להחזיק בדעות מסוימות לגבי מישהו, הם לעולם לא יוציאו לפועל את המחשבות האלה או אפילו ישמיעו מילה אחת שאינה במקומה, משום שהם אינם רוצים להעליב את אלוהים. איזה סוג של התנהגות זה? זוהי דוגמה להתנהלות ולעיסוק בדברים מתוך עקרונות וללא משוא פנים. ייתכן שאינך תואם לאישיותו של מישהו וייתכן שאינך אוהב אותו, אך כאשר אתם עובדים יחד, אתה נשאר חסר פניות ואינך מביע את התסכול שלך בעת מילוי חובתך, אינך מקריב את חובתך או פורק את התסכול שלך על האינטרסים של משפחת האל. אתה מסוגל לפעול על פי עקרונות. במובן זה, אתה ניחן ביראת אל בסיסית. אם אתה ניחן במעט יותר מכך, אזי כאשר אתה רואה שלמישהו מגרעות או חולשות כלשהן – גם אם הוא העליב אותך או הזיק לאינטרסים שלך – עדיין הנך מסוגל לעזור לו. פירושו שיש בך אהבה. משמעו שאתה ניחן באנושיות, במציאות האמת וביראת אל. אם אינך יכול להשיג זאת בשיעור קומתך הנוכחי, אבל אתה יכול לבצע דברים, להתנהג בצורה ראויה ולהתייחס לאנשים בהתאם לעקרונות, אזי זה נחשב גם כן ליראת אלוהים. זה חשוב ביותר" ("חמשת התנאים שאנשים ממלאים לפני שהם עולים על דרך הישר לאמונה באלוהים" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). אלוהים דורש שנבדיל בין אהבה לשנאה, ונתייחס לאחרים באופן מוסרי. אם האדם האחר הוא אדם מרושע או צורר משיח, עלינו לחשוף ולדחות אותו ללא רחם. אם האדם האחר אוהב את האמת, גם אם הוא יהיר במקצת, אם יש לו פגמים או מגרעות, עלינו להיות הוגנים במניעינו ולהתייחס אליו בסובלנות ובאהבה. באשר לאחות וואנג, למרות שהיא הייתה כנה מאוד ודיברה ישירות, דבר שהתקשיתי לקבל בזמנו, כשחשבתי על כך שוב אחרי שזה קרה, הבנתי שהיא צדקה. היא הצביעה על כישלון שלי שלא זיהיתי. אף שהדבר פגע בגאוותי וכן ערער והעליב אותי, אלוהים ניצל את המצב הזה על מנת להעיר על השטחיות שלי. הוא דרבן אותי להיות אמיתית ומעשית יותר בעת מילוי חובתי דרך האחות וואנג שטיפלה בי והשגיחה על חובתי. כך יתאפשר לי לתקן את הכישלונות שבחובתי במהרה. למעשה הייתה בכך ברכה בעבורי! ללא כיוון או עזרה מאחרים, לא הייתי מתקדמת כלל בהיווכחות בחיי או במילוי חובתי. האחות וואנג לא חששה להעליב אותי, אלא הצביעה על פגמיי בפה מלא – זה העיד על צדיקותה, והדבר נעשה מתוך אהבה כלפיי ותמיכה בי. היא גם מילאה את חובתה מתוך תחושת מעמסה ועשתה עבודה מעשית. אבל אני השתלחתי ונקמתי בה. כמעט ולא נהגתי כבן אנוש!

בהמשך צפיתי בסרטון נוסף של קריאת דברי האל. האל הכול יכול אומר, "אל לכם להתמקד תמיד במגרעותיהם של אחרים אלא הרהרו בעצמכם לעיתים קרובות וגלו יוזמה לאחר מכן בכך שתודו בפני אחרים מה במעשיכם הוא בבחינת התערבות ונזק עבורם. למדו להיפתח ולשתף ואז דונו לעיתים קרובות יחד כיצד לשתף באופן מעשי על בסיס דברי האלוהים. כאשר סביבת חייכם היא כזאת לעיתים קרובות, היחסים בין האחים והאחיות הופכים להיות רגילים – לא מורכבים, מתאפיינים באדישות, קרים או אכזריים, כמו מערכות היחסים בין חסרי האמונה. אט-אט תשילו מעל עצמכם מערכות יחסים כאלה. אחים ואחיות יהפכו להיות קרובים יותר ואינטימיים יותר זה עם זה. יהיה ביכולתכם לתמוך זה בזה ולאהוב זה את זה. יהיה רצון טוב בלבכם או שתהיו ניחנים בהלך רוח שמאפשר להתייחס בסובלנות ובחמלה זה לזה ותתמכו איש ברעהו ותדאגו זה לזה, במקום להיות בהלך רוח ובגישה של מאבק הדדי, רמיסה הדדית, קינאה הדדית, עיסוק בתחרות סמויה, נטירת טינה או בוז בלבכם זה כלפי זה או חוסר ציות זה לזה. ...לכן, עליכם ללמוד תחילה כיצד להסתדר היטב עם אחיכם ואחיותיכם. עליכם להיות סובלניים זה כלפי זה, לוותר זה לזה, להיות מסוגלים לראות מה מייחד כל אחד מכם ומהן החוזקות שלו – ועליכם ללמוד לקבל את דעתם של אחרים ולהתכנס עמוק אל תוך עצמכם כדי להרהר בעצמכם ולזכות בידע עצמי" ('שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל הראו לי שכאשר מישהו מעביר עליי ביקורת ונותן לי הדרכה, לא משנה באיזו נימה או גישה הדבר נעשה, ובין אם הדבר תואם את תפישתי או לא, עליי להניח את האגו בצד ולקבל את זה. גם אם באותו הרגע הדבר אינו הגיוני, אל לי להשתלח באדם או לנקום בו, אלא להתפלל לפני אלוהים ולחפש אחר האמת. עליי להיות בטוחה שהדבר שמוצג לי קיבל את אישור האל. אני זקוקה לו לשם ההיווכחות בחיי, על מנת ללמוד לקח, לכן הדבר הראשון שעליי לעשות הוא לציית ולהרהר במעשיי, ובה בעת לחפש את המילים המתאימות מאלוהים על מנת לפתור את הבעיה שלי. כשאני מתקשרת עם אחרים, עליי גם להתחשב יותר בחוזקותיהם, ובמקרה של עימות, עליי להרהר קודם במעשיי ולחפש אחר האמת. עליי להכיר בפגמים שלי מרצוני ולנהוג בפתיחות עם האדם האחר כלפי השחיתות שלי כדי שיוכל לראות אל תוך לבי. זה תנאי מקדים להשגת שיתוף פעולה המוני וכן עיקרון שעליי ליישם.

בהמשך, חיפשתי את האחות וואנג, ונפתחתי לפניה בנוגע לשחיתות שחשפתי וכיצד הכרתי בה. זו הייתה תחושה משחררת מאוד, והמחסומים בינינו פשוט התפוגגו. בשיתוף הפעולה שלנו מאז, לפעמים היא אומרת משהו באופן ישיר מאוד שפוגע באגו שלי, ואני מתחילה לחוש בהתנגדות, אבל אני מיד מתפללת לאלוהים ומניחה בצד את ענייניי. אני יודעת שאלוהים מאפשר זאת, ולכן אני בוחנת את הבעיות שלי ומקבלת את עמדתה. על ידי כך שאני מיישמת זאת בפועל, הדעות הקדומות שלי כלפיה נעלמו, ואני חשה שמערכת היחסים שלנו הפכה משוחררת הרבה יותר. אנחנו עובדות היטב יחד בעת מילוי חובתנו ובהדרגה ראינו כיצד עבודת הבשורה שלנו זוכה להצלחה. החוויה הזאת לימדה אותי שרק על ידי קבלת השיפוט והייסור של דברי האל, רק כאשר אנו מבססים את ההתנהגות שלנו על דברי האל, אנחנו יכולים ליישב את השחיתויות שלנו ולממש אנושיות נורמלית. אני מודה לאל הכול יכול על שהושיע אותי!