היבט אחד של הכרת התמצית של המשיח הוא ההפרדה בין המשיח בבשר ובין המין האנושי המושחת, ההתייחסות לאל שבבשר וההתמסרות אליו כָּאל הממשי. היבט נוסף הוא שעליך גם לראות את האל בבשר עובד באורח מעשי, מבטא את האמת באורח מעשי, וחי באורח מעשי בקרב המין האנושי. עליך לראות כיצד הוא מטהר ומושיע את המין האנושי, כיצד הוא אינו נביא, שליח או מי שמשמיע נבואות או אדם חסר משמעות שנשלח על ידי האל, אלא שהוא האל בבשר, המשיח, והאל עצמו. על אף שהבשר הזה חבר במין האנושי, הוא אדם רגיל עם תמצית אלוהית. הכרת התמצית האלוהית הזאת של הבשר קריטית ביותר, לכל הפחות עליך להיות מסוגל להשתמש בעובדות שאותן אתה יכול לראות כדי להוכיח את התמצית האלוהית של המשיח. כדי להכיר את התמצית האלוהית של המשיח, עליך לאכול ולשתות את דברי האל, לחוות את עבודתו ולהכיר את צביונו. הכרת התמצית של האל בבשר מאפשרת לאנשים לוודא שהאל אכן התגלם כבשר ושהבשר הזה הוא אכן האל. זאת הדרך היחידה שבה אנשים יכולים לבסס אמונה אמיתית באל ולהשיג התמסרות אמיתית ואהבה אמיתית, ורק כשמושגת התוצאה הזו אתה יכול להוכיח שיש לך הבנה של תמצית האל.

כיום, לאנשים אין כל היכרות ממשית של המשיח. הם קוראים את דברי האל ומודים שזאת האמת והביטוי של רוח הקודש, בעודם מתעלמים לחלוטין מן הבשר. הם אינם יודעים מה מקור הבשר או כיצד הבשר והרוח קשורים זה לזה. אנשים רבים מאמינים שהבשר קיים כדי לבטא מילים, שהוא רגיל לדבר ולעבוד ושזאת כהונתו. הם מאמינים שהבשר מבטא מילים בכל פעם שהוא מונָע ושעבודתו עשויה ברגע שהוא מסיים, כאילו הוא היה שליח. אם מישהו מאמין בזה, אז מה שהוא מכיר בו ומאמין בו אינו האל בבשר או המשיח, אלא בסך הכול מישהו הדומה לנביא. יש אנשים שגם חושבים: "המשיח הוא אדם, ובלי קשר למה היא תמצית האל בבשר או לאיזה צביון של האל הוא מבטא, הוא אינו יכול לייצג באורח מלא את האל בשמיים או את הבורא המושל על היקום ועל כל הדברים כולם. היות שהוא האל בבשר והאל בשמיים שבא לארץ, מדוע אין לו שום ניסים על-טבעיים? מדוע הוא אינו משמיד את הדרקון הגדול האדום כאש אם יש לו הסמכות?" לאלו שאומרים את המילים האלו אין הבנה רוחנית. הם אינם מבינים מהו האל ההופך לבשר, קל וחומר את תחום הניהול של עבודת האל בבשר, מיהם מושאי ישועתו, מה הוא מבטא או מה על אנשים לדעת. תמצית האל בבשר היא תמצית האל, ותמצית האל בבשר יכולה לעשות את הכול בשם האל. היא האל עצמו, והיא יכולה לעשות כל מה שהאל רוצה לעשות. יחד עם זאת, האל הופך לבשר הפעם כדי לבצע את שלב העבודה האחרון בתחום ניהולו, ואין לכך כל קשר לשלטון על כל הדברים או לשלטון על האומות. אין לכך קשר לדברים הללו כלל. לכן, מה שעליך לדעת הוא מה שאנשים ייתקלו בו ומה שהם יכולים להבין במהלך השלב הזה של העבודה, תמצית השלב הזה של העבודה, תכונות המשיח ומהותו, והביטוי של צביונו. האם מה שהמשיח מבטא הוא התמצית של האל? האם הוא הצביון של האל? כמובן שכן. אבל האם זה הכול? אני אומר לכם כעת, זה לא הכול. זה רק חלק קטן ומוגבל, רק מה שאנשים יכולים לראות בעיניהם, מה שהם יכולים לבוא איתו במגע, ומה שהם יכולים לתפוס בשכלם בעת שהאל מתגלם בבשר. זה לא הכול, וזאת רק העבודה שיש לעשות במסגרת תוכניתו של האל.

כיצד אפשר להסביר את האל בבשר באופן הברור ביותר? כדי לומר זאת באופן פשוט, משמעות הדבר הוא האל המקבל צורה בארץ, זאת רוחו של האל שעטויה בבשר כאדם רגיל. אם רוח האל היא בבשר, האם הוא עדיין קיים במקום אחר? כן. האל מושל על היקום ועל כל הדברים כולם, ובכל היקום כולו יש רק אל אחד המושל עליו. הוא כל-יכול, וכעת הוא התגלם כבשר וירד לארץ. הוא אינו כפי שאנשים מדמיינים אותו, מתגלם כבשר ועושה עבודה רק בארץ ולא טורח בה בשום מקום אחר. בעבר שאלתי אחות אחת: "כעת שהאל בארץ בבשר, האם יש עדיין אל בשמיים?" היא חשבה רגע ואמרה: "יש אל אחד בלבד וכעת הוא בארץ, כך שכעת אין אל בשמיים". זה שוב היה לא נכון. האל מושל על היקום ועל כל הדברים כולם והאל הוא רוח, הוא כאן בארץ אבל עדיין מושל על כל הדברים בשמיים ועושה את עבודתו בארץ. ואז שאלתי: "האם פירושו שגם הרוח של האל לעתים עוזבת?" היא חשבה רגע ואמרה: "אולי הוא צריך לעזוב ולפעמים הבשר לא יודע שום דבר. הרוח עוזבת כשהבשר חי באופן רגיל, וחוזרת כשהבשר אמור לדבר. אולי הרוח עושה דברים אחרים בעוד הבשר ישן, אבל חוזרת כשהבשר מתעורר, והיא מדברת ועובדת יחד עם הבשר. אם אין עבודה לעשות, הבשר עשוי פשוט לעסוק בפעולות אנושיות רגילות ולגלות ביטויים אנושיים רגילים". זה מה שהרבה אנשים חושבים. יש אחרים שדואגים: "אני לא יודע איך מוקצה הכסף של האל, האם יתכן שהוא ניתן בסתר למישהו אחר?" השכל האנושי באמת מורכב. איך יכולים אנשים שמחשבותיהם חורשות רע לקוות לחתור אל האמת? בקיצור, בכל הנוגע להכרת האל, חוסר ידיעה של מהות האל המתגלם בבשר וחוסר ידיעה של צביונו הם משימות קלות ביותר. במהלך עבודת האל בבשר, כל מה שאתה יכול לחוות ולהיתקל בו הוא מה שעליך לדעת, ואל לך להניח הנחות פרועות על אודות דברים שאינך יכול לבוא איתם במגע. למשל: "לאחר שהבשר של האל יעזוב, באיזו צורה יופיע האל ויעשה שוב את עבודתו? האם הוא עדיין יבוא לפגוש אותנו בארץ?" רוב האנשים כיום מקדישים תשומת לב לדברים החיצוניים הללו, והם אינם מערבים כלל את תמצית המשיח; למעשה, אין כל טעם להבין אותם. יש דברים מסוימים שאתה לא צריך להבין, ואתה תבין אותם כשיבוא הזמן שתידרש לכך. אין זה רלוונטי אם אתה מבין את הדברים האלו, ואין להם ולו ההשפעה הקטנה ביותר על האמונה של האנשים באל בבשר, על האמונה במשיח, או על נהייה בעקבות המשיח. אין להם גם ולו ההשפעה הקטנה ביותר על החתירה של אנשים אל האמת או על השלמת חובתם, ואילו ידעת אותם לא הייתה בכך כל תרומה לאמונתך. הנביאים הציגו אותות ומופתים בעבר, ומה הרוויחו האנשים? כל מה שאלו השיגו היה לגרום לאנשים להכיר בקיום האל. לא משנה כמה ניסים יכלו נביאים אלה לחולל, הם לא האל, כיוון שלנביאים לא הייתה מהות האל. האל בבשר הוא עדיין האל בלי לבצע ניסים כי יש לו את תמצית האל. זה שהוא אינו מראה אותות ומופתים אין פירושו שהוא אינו מסוגל להראות אותם. העובדה שדבריו מסוגלים להשיג הכול היא עוד יותר כל-יכולה מאשר הצגת אותות ומופתים; זה נס עוד יותר גדול. החתירה אל הכרת מהות האל וצביונו היא כה חשובה, היא כה מועילה לחייכם והיא הנתיב הנכון של אמונה באל.

עליכם להיות מודעים לכך שבשעה שהאל עובד בבשר, זה הזמן שבו אנשים יכולים לפגוש ולראות את רוב תכונות האל ומהותו, את תמציתו ואת צביונו. זאת ההזדמנות הטובה ביותר להכיר את האל. הכרת מעשי האל וצביונו שעליהם דיברו אנשים בעבר – היה קשה להשיג זאת כיוון שלא הייתה להם כל גישה אליו. כשמשה ראה את יהוה שהופיע בפניו בימים ההם, הוא ראה רק דברים אחדים שיהוה עשה. כמה ידע מעשי היה לו ביחס לאל? האם הוא היה רב יותר ממה שאנשים יודעים כיום? האם הוא היה מעשי יותר ממה שאנשים יודעים כיום? מובן שלא. במהלך העבודה שביצע בישראל, האל גילה רבים ממפעליו. אנשים רבים ראו את יהוה מחולל אותות וניסים, ואחדים אפילו חזו במראה גבו של יהוה. אנשים רבים גם ראו מלאכים. עם זאת, כמה אנשים הגיעו לבסוף לכדי הכרת האל? מעטים מדי! למעשה, לא היה אף אחד שבאמת הכיר את האל. רק אנשי אחרית הימים יכולים לזכות בהיכרות רבה עם האל כשהם חווים את עבודתו בשעה שהוא בבשר, כיוון שהאל אומר לאנשים פנים אל פנים איזו עבודה הוא עושה, מה מטרת עבודתו, מה הן כוונותיו, מה היא גישתו כלפי האנושות, ומה הם המצבים והתמציות של האנושות שהושחתה על ידי השטן, וכן הלאה. רק באמצעות דברי החשיפה האלה אנשים יכולים לראות שהאל אכן כל כך מעשי וכל כך אמיתי, שאכן יש לו הכוונות הללו כלפי האנושות, ושאכן יש לו הצביון הזה. העבודות שלו אכן כה מופלאות, חוכמתו אכן עמוקה, ורחמיו כלפי המין האנושי אכן אמיתיים כל כך. כל הדברים הללו שהאל אמר מעידים על עבודתו, על אהבתו ועל צביונו, ועל מעשיו. אנו חווים את הדברים הללו באורח ישיר על ידי כך שאנו חווים את עבודת האל. המילים שהאל אומר כל כך מעשיות וכל כך אמיתיות. אנשים חווים את העובדה שאהבתו וסובלנותו של האל כלפי המין האנושי הן אכן אינסופיות. כוונתו של האל להושיע אנשים מתבטאת בעבודתו ובמילים שהוא אומר, כך שאנשים יכולים לטעום אותן במהלך חווייתם הממשית. לכן, אפשר להשיג את הכרת תמצית האל ההופך לבשר רק בעת עבודתו של האל בבשר, וכל מה שאתה מבין מחוץ לזמן הזה אינו מעשי. לאחר שהאל ישלים את עבודתו בבשר ויעזוב, עבודתו לא תהיה מעשית עבורך כפי שהיא כעת כשאתה מנסה לחוות אותה. הסיבה לכך היא שהיום אתה יכול לראות את עבודת האל ולגעת בה בבשר. האל גם מבצע את עבודתו פנים אל פנים עם אנשים, והם חוו באורח אישי כיצד הוא מדבר וכיצד הוא פועל. החוויה של פטרוס בשעתו לא הייתה ממשית כמו שלכם כיום. פטרוס נהה אחר ישוע וחווה את מה שהיה מעשי וחביב באל בימים שהוא עבד ביהודה, אך שיעור הקומה שלו היה אז קטן, ומה שהוא חווה היה שטחי. לאחר שישוע עזב, פטרוס חשב בתשומת לב על מה שהיה והתענג על דבריו, והוא העמיק את הבנתו וקיבל עוד. במהלך עבודתו ישוע גם ביטא חלק מתכונות האל ומהותו, את נעימותו מלאת האהבה, את רחמיו, את ישועתו עבור המין האנושי, ואת הסובלנות והחסד האינסופיים שלו כלפיהם. האנשים שנהו אחריו אז היו מסוגלים לחוות חלק מהדברים האלו, ואנשים שבאו לאחר מכן מעולם לא היו מסוגלים לחוות אותם לעומק כמו האנשים אז. כמו כן, כשאנשים הונעו על ידי רוח הקודש והתפללו לאל תוך תפיסת כוונותיו, מה שהם חוו בימים ההם היה מעורפל וחלש. לעתים היה קשה לתפוס את הדברים באורח מדויק, ואף אחד לא היה יכול להיות בטוח שההבנה שלו מדויקת. לכן, כשפטרוס נעצר לבסוף ונכלא, אנשים מסוימים אפילו ניסו לחפש דרך לחלץ אותו. למעשה, כוונתו של ישוע בשעתו הייתה שפטרוס ייצלב כעדותו הסופית. מסעו הגיע לסיומו, והאל סידר עבורו לתת עדות בדרך הזאת כדי שיהיה לו ייעוד טוב. זה היה הנתיב שפטרוס הלך בו. כשפטרוס הגיע לסוף נתיבו, הוא עדיין לא הבין את כוונתו האמיתית של ישוע. הוא הבין את כוונתו של ישוע רק כשהוא אמר לו מהי. היות שכך, אם אתה רוצה להבין את תמצית האל, מועיל ביותר לעשות זאת בשעה שהאל בבשר. אתה יכול לראות, לגעת, לשמוע ולהרגיש לעומק. אם תנסה לחוות ולהביט לאחור על האופן שבו רוח הקודש עובדת לאחר שעבודת האל בבשר תסתיים, החוויה שלך לא תהיה עמוקה כל כך, וכל הבנה שתשיג תהיה שטחית. בעת ההיא האל יוכל רק לזכך את הצביונות המושחתים של אנשים. לאחר שהם מזוככים, אנשים מסוגלים להבין מעט יותר מן האמת ולהשתמש באמת שהם זכו בה כיסוד לחייהם, תוך שהם משנים את הצביון המושחת שבתוכם. אך בלי קשר לכמה אתה מבקש לאהוב ולהכיר את האל, לא באמת תשיג התקדמות רבה. יש גבול להתקדמות האנושית, והיא אינה מגיעה לכדי התועלות של הכרת האל באמצעות החוויה של עבודת האל בבשר. האל ביטא אמת רבה בעודו בבשר, ואנשים רבים רואים אך אינם מבינים, שומעים אך אינם יודעים. אלו אנשים ללא הבנה רוחנית ואנשים חסרי מחשבה. לאנשים אין המצפון או ההיגיון, והם אינם מסוגלים להרגיש עד כמה האל אוהב אנשים ועד כמה הוא סובלני כלפיהם. אנשים כל כך קהי חושים שהם זוכים במעט הבנה ומתחילים להיכנס למסלול הנכון רק כשעבודת האל מסתיימת.

מה היא התמצית של המשיח? עבור בני אנוש, תמצית המשיח היא אהבה. עבור אלו שנוהים אחריו, היא אהבה חסרת גבולות. אילו לא היו לו שום אהבה או רחמים, אזי אנשים לא היו מסוגלים לנהות אחריו עד כה. יש אנשים שאומרים: "אך האל גם צודק". זה נכון שהאל צודק, אך במונחי הצביון שלו, צדקתו מבוטאת בעיקר באמצעות שנאתו כלפי הצביון המושחת של המין האנושי, באמצעות העובדה שהוא מקלל את השדים ואת השטן, ואינו מאפשר לאף-אחד לפגוע בצביונו. אם כך, האם צדקתו כוללת אהבה? ובכן, האם שיפוטו והטיהור שלו את שחיתותם של אנשים אינם אהבה? כדי להושיע את המין האנושי, האל עמד בהשפלה עצומה בסבלנות עילאית. האם אין זאת אהבה? לכן, אהיה כן איתכם: בעבודה שהאל מבצע עבור המין האנושי בעודו בבשר, הדבר הברור והבולט ביותר בתמציתו הוא אהבה; הוא סובלנות אינסופית. אלמלא הייתה זאת אהבה ואילו פני הדברים היו כפי שאתם מדמיינים, שהאל מכה באנשים כל אימת שהוא רוצה או מעניש, מקלל, שופט ומייסר את כל מי שהוא שונא, זה היה חמור כל כך! אילו הוא הוא היה כועס על מישהו, האדם הזה היה רועד מפחד ולא היה מסוגל לעמוד בפניו... זאת רק דרך אחת שצביונו של האל מתבטא בה. מטרתו בסופו של דבר היא עדיין ישועה, ואהבתו עוברת דרך כל הצביונות שהוא מגלה. כעת הביטו לאחור וחשבו, מה הוא הדבר שהאל מגלה יותר מכול במהלך עבודתו בבשר? זאת אהבה, זאת סבלנות. מה היא סבלנות? סבלנות משמעה להיות ניחן ברחמים כיוון שישנה אהבה בפנים. האל מסוגל להיות בעל רחמים כלפי אנשים כיוון שיש לו אהבה, והכול נועד כדי להושיע אנשים. הדבר דומה לדרך שבה בני זוג נשואים שבאמת אוהבים זה את זה מתעלמים באופן הדדי מן החסרונות והפגמים שיש בהם. גם אם בן או בת הזוג מעוררים בך כעס, באפשרותך לעמוד בכך, וכל זה בנוי על יסוד של אהבה. אילו הייתה זאת שנאה, הרי שלא הייתה לך הגישה הזאת ולא היית מגלה את הדברים האלו, ולא הייתה כל השפעה כזו. אילו לאל היו רק שנאה וכעס, או אילו הוא היה רק שופט ומייסר ללא אהבה, הרי שזה לא היה המצב שאתם רואים כעת, וכולכם הייתם בצרות. האם האל היה עדיין יכול לספק לכם את האמת? ברגע שעבודת השיפוט והייסור היו מסתיימות, אנשים שלא קיבלו את האמת ולו במידה הקטנה ביותר היו מקוללים. אפילו אם הם לא היו מתים מיד, הם היו נעשים חולים, מוגבלים, לא שפויים, עיוורים, והם היו מופקרים לרמיסה על ידי רוחות רעות ושדים מטונפים. הם לא היו כפי שהם כעת. ובכן, אתם נהניתם מהרבה מאהבת האל ומהרבה מהסובלנות שלו, הרחמים שלו וגישתו מלאת האהבה. אך אנשים לא מעריכים זאת כלל והם מאמינים כי "כך האל צריך להיות כלפי אנשים. לאל יש גם צדקה וחרון אף, וגם את אלה חווינו לא מעט!" האם באמת חווית אותם? אילו חווית אותם, היית מת כבר. היכן היה המין האנושי כיום? שנאתו של האל, חרון אפו וצדקתו מבוטאים כולם על בסיס של רצון להביא לישועה של קבוצת האנשים הזאת. הצביון הזה כולל גם את אהבת האל ואת רחמיו וכן את סבלנותו הגדולה. שנאתו נושאת עמה מובן של היעדר כל ברירה אחרת, והיא כוללת דאגה ותקווה אינסופיות כלפי המין האנושי! שנאתו של האל מכוונת כלפי השחיתות של המין האנושי וכלפי המרדנות והחטא של האנשים. היא חד-צדדית ובנויה על יסוד של אהבה. יש שנאה רק כיוון שיש אהבה. שנאתו של האל כלפי המין האנושי שונה משנאתו כלפי השטן כיוון שהאל מושיע אנשים אך אינו מושיע את השטן. צדקתו של צביון האל הייתה שם תמיד. חרון אף, צדקה ושיפוט היו שם תמיד; הם לא היו שם רק כשהאל הפנה אותם כלפי המין האנושי. זה היה צביונו של האל עוד לפני שבני האדם אפילו ראו אותו, והם רק ידעו שצדקתו של האל היא כזאת לאחר שנודע להם עליה. למעשה, בין אם האל מגלה צדקה, מלכותיות או חרון אף, ובין אם הוא מבצע כל מיני סוגים של עבודה למען ישועת המין האנושי, הכול נעשה בגלל אהבה. יש אנשים שאומרים: "אז כמה אהבה האל מביא?" זאת לא שאלה של כמות; מה שהאל מביא זה מאה אחוז אהבה. אילו הוא היה מביא פחות מכך, המין האנושי לא היה נושע. האל הקדיש את כל אהבתו למין האנושי. מדוע הפך האל לבשר? נאמר קודם לכן שהאל אינו חוסך כל מאמץ כדי להושיע את המין האנושי, והפיכתו לבשר כוללת את כל אהבתו. הדבר מראה לכם שהמרדנות של המין האנושי כלפי האל היא קיצונית, ושהמין האנושי נמצא כבר מעבר לאפשרות להיוושע, וזאת הסיבה שאין לאל ברירה אלא להפוך לבשר כדי להציע את עצמו כקורבן למין האנושי. האל הקריב את כל אהבתו עד תום. אלמלא אהב את המין האנושי, הוא לא היה הופך לבשר. האל יכול היה להכות ברעם משמיים, להתיר את הרסן מן המלכותיות שלו ומחרון אפו באורח ישיר, ובני האדם היו נופלים אפיים ארצה. לא היה אז כל צורך שהאל יטרח, ישלם מחיר כזה או יסבול השפלה כזאת בבשר. זאת דוגמה ברורה. הוא העדיף לסבול כאב, השפלה, נטישה ורדיפה כדי להושיע את המין האנושי. אפילו בסביבה עוינת שכזאת, הוא עדיין בא כדי להושיע את המין האנושי. האם אין זאת האהבה הגדולה ביותר? אם האל לא היה אלא צודק והוא היה מלא בשנאה חסרת גבולות כלפי המין אנושי, הרי שהוא לא היה הופך לבשר כדי לעשות את עבודתו. הוא היה יכול להמתין עד שהמין האנושי יהפוך למושחת באורח קיצוני ואז היה משמיד את כולם וגומר עם העניין אחת ולתמיד. דווקא כיוון שהאל אוהב את המין האנושי וכיוון שיש לו את האהבה העילאית ביותר כלפי המין האנושי, הוא הפך לבשר כדי להושיע את בני האדם האלו, שהיו מושחתים באורח קיצוני כל כך. לאחר שאנשים רבים עוברים את השיפוט והייסור של האל ולומדים אודות הטבע שלהם, הם אומרים: "זה אבוד מבחינתי. לעולם לא אוכל להיוושע". רק כשאתה מאמין שאינך יכול להיוושע אתה נעשה מודע לכך שלאל אכן יש הסבלנות והאהבה העילאיות ביותר כלפי אנשים! מה היו אנשים יכולים לעשות ללא אהבת האל? האל עדיין מדבר אליכם על אף שהטבע האנושי נעשה מושחת כל כך. כל אימת שאתם שואלים שאלה הוא ממהר להשיב, חושש שאנשים לא יבינו או שהם יסטו מהדרך או ילכו למקומות קיצוניים. עם כל זה, האם אתם עדיין לא מבינים כמה גדולה אהבת האל למין האנושי?

הרבה אנשים כיום מעירים: "מדוע האל בבשר עדיין ממשיך לשהות בארץ כעת שעבודתו הסתיימה? האם יתכן שיש עוד שלב בעבודה? מדוע לא למהר ולעשות את השלב הבא בעבודה?" יש בכך משמעות, כמובן. לאחר שהאל בבשר אמר דברים רבים, מה הייתה ההשפעה על אנשים? אנשים רק שמעו את דבריו וזכרו אותם בלי להשיג כניסה אל רבים מהם, והם לא עברו שינוי ניכר לעין. במצב שאתם נמצאים בו כעת, הרבה מן האמיתות נותרות מוסתרות, וכניסה למציאות פשוט לא באה בחשבון. מהי לדעתם מטרתו של האל, בכך שהאל הפך לבשר כדי לעשות עבודה ולומר דברים כה רבים? מהי ההשפעה הסופית? אילו הוא היה מתחיל את השלב הבא בעבודה כעת ועוזב את האנשים האלו לענייניהם, העבודה הייתה ננטשת באמצע. העבודה של האל בבשר חייבת להיעשות בשני שלבים מלאים כדי להושיע את האנשים לחלוטין. בדיוק כפי שבעידן החסד ישוע בא ונדרשו שלושים ושלוש שנים וחצי מהולדתו ועד שהוא מוסמר אל הצלב ועלה השמיימה. זה לא זמן רב על פי משך חיים רגיל של אדם, אבל זה לא זמן קצר מבחינת הזמן של האל בארץ! שלושים ושלוש שנים וחצי זה פרק זמן מייסר למדי! לאל בבשר היו תמצית האל וצביונו והוא חי עם המין האנושי המושחת במשך שלושים ושלוש שנים וחצי וזה היה עניין מכאיב. בין אם אנשים התייחסו אליו יפה או לא ובין אם היה לו מקום להניח בו את ראשו, מעבר לכל אלו, הרי שגם אם גופו לא חווה סבל גופני רב, החיים בכפיפה אחת עם בני האדם היו עניין מכאיב עבור האל, כיוון שהם לא מאותו הסוג! למשל, אילו אנשים היו חיים כל היום עם חזירים, זה היה נעשה מעיק ביותר לאחר זמן מה, כיוון שהם לא מאותו הסוג. איזו שפה משותפת יכולה להיות לבני אדם ולחזירים? כיצד יכולים אנשים לחיות יחד עם חזירים בלי לסבול? אפילו בעל ואישה מגלים שזה מאוס לחיות ביחד אם לא שורה ביניהם הרמוניה מוחלטת. שלושים ושלוש השנים וחצי שהעביר האל בבשר על פני האדמה היו דבר מכאיב ביותר בפני עצמו, ואיש לא היה יכול להבין אותו. אנשים אפילו חושבים: "האל בבשר יכול לעשות ולומר כל מה שהוא רוצה, יש לו כל כך הרבה אנשים שנוהים אחריו. איזה סבל הוא סובל? בסך הכול אין לו מקום להניח בו את ראשו ובשרו סופג מעט כאב וסבל. זה לא נשמע מכאיב במיוחד!" נכון שהכאבים הללו הם משהו שבני אדם יכולים לסבול ולעמוד בו, והאל בבשר אינו יוצא מהכלל. גם הוא יכול לעמוד בכך, וזה לא סבל גדול מבחינתו. הסבל שהוא סובל נובע ברובו מן החיים ביחד עם המין האנושי המושחת באורח קיצוני, בעודו סובל לעג, עלבונות, שיפוט והוקעה מכל מיני אנשים, וכן רדיפה על ידי שדים ודחייה ועוינות מצד העולם הדתי, כשכל אלה גורמים לפצעים בנפש שאיש לא היה יכול לפצות עליהם. זה עניין כואב. הוא מושיע את המין האנושי המושחת בסבלנות עצומה, הוא אוהב את האנשים למרות פצעיו וזאת עבודה שמכאיבה באורח עמוק. ההתנגדות המרושעת של המין האנושי, ההוקעה וההכפשה, האשמות השווא, הרדיפה, וכן המרדף וההרג שהם מבצעים, גורמים לבשרו של האל לעשות את עבודתו תוך סיכון גדול מבחינתו. מי יכול היה להבין אותו בעודו סובל את הכאבים האלו, ומי היה יכול לנחם אותו? לבני האדם יש רק מידה קטנה של התלהבות, והם גם עלולים להתלונן ולהתייחס אליו באורח פסיבי ובאדישות. כיצד יתכן שהוא לא יסבול בשל כך? הוא מרגיש כאב גדול כל כך בליבו. האם כמה, תנחומים גשמיים יכלו לפצות על הנזק שהמין האנושי גרם לאל? האם אתה חושב שאכילה ובגדים יפים הם אושר? התפיסה הזאת מגוחכת! ישוע אדוננו עשה את עבודתו בארץ וחי שלושים ושלוש שנים וחצי. הוא השתחרר רק לאחר שהוא נצלב, קם לתחייה מן המתים והופיע בקרב בני האדם במשך ארבעים יום, כשהוא מסיים את השנים מלאות המכאובים שבמהלכן הוא חי בקרב האנושות. אלא שליבו של האל המשיך להיות נתון תמיד באותו הכאב מתוך דאגה לייעודם של אנשים. אף אחד לא היה יכול להבין את הכאב הזה או לעמוד בו. ישוע אדוננו נצלב כדי לשאת את חטאי האנשים, כך שלמין האנושי יהיה יסוד לישועה. הוא גאל את המין האנושי מידי השטן על ידי כך שנצלב, והוא סיים את קיומו הכאוב בעולם הזה רק לאחר שהשלים את עבודת הישועה שלו במלואה. לאחר שכל עבודתו הושלמה, הוא לא התעכב ולו יום אחד. הוא רק הופיע בפני האנשים כדי שהכול ידעו שהאל אכן מימש את עבודת הישועה שלו עבור המין האנושי והשלים את התוכנית שלו בבשר. אפילו אם שמץ מן העבודה לא היה מושלם, הוא לא היה עוזב. בעידן החסד, ישוע אמר לעתים קרובות: "עוד לא הגיעה שעתי". משמעות העובדה ששעתו לא הגיעה היא, שעבודתו טרם הגיעה לקו הגמר שלה. כלומר, עבודתו של האל בבשר אינה פשוט ללכת ממקום למקום, לדבר, לבחון את חיי הכנסייה ולומר את כל מה שצריך לומר כפי שאנשים מדמיינים. לאחר שהאל בבשר סיים את עבודתו ואמר את כל הדברים האלו, הוא עדיין צריך להמתין לתוצאות הסופיות ולהשפעות שיושגו על ידי מה שהוא אמר ולראות איך המין האנושי ייראה לאחר שהוא ישיג ישועה. האם אין זה טבעי? האם הוא פשוט ייטוש את עבודתו לאחר שהוא שילם את כל המחיר הכביר הזה? עליו להתמיד עד הסוף, ורק לאחר שיהיו תוצאות הוא ירגיש בנוח להמשיך אל השלב הבא של העבודה. עבודת האל ותוכנית הניהול שלו הם במיוחד דברים שרק הוא עצמו יכול לעשות. מה שהמין האנושי ואלו שנוהים אחריו הופכים להיות בסופו של דבר, מה אלו שנושעים הופכים להיות בסופו של דבר, כמה אנשים תואמים לכוונות שלו, כמה אנשים אוהבים אותו באמת ובתמים, כמה אנשים מכירים אותו באמת ובתמים, כמה אנשים מקדישים את עצמם אליו, וכמה אנשים באמת סוגדים לו – לכל השאלות הללו חייבת להיות תוצאה. שלא כמו שאנשים מדמיינים, זה לא מצב שבו "ברגע שעבודת האל בארץ הושלמה, הוא צריך ליהנות. הוא יכול לחיות חופשי ובנוחות". דעו את זאת: אלו כלל ועיקר לא חיים חופשיים וקלים, אלו חיים מייסרים! יש אנשים שאינם מבינים את זה וחושבים: "אם האל עשה את עבודתו בבשר ואינו מדבר עוד, האם משמעות הדבר היא שרוח האל נעלמה?" בכך, הם מתחילים להטיל ספק באל. יש גם אחדים שאומרים: "לאחר שהאל ישלים את עבודתו בבשר ויסיים לדבר, האם הוא ממש חייב להמתין?" אכן כן. לעבודתו של האל בבשר יש תחום מסוים. זה לא כפי שאנשים מדמיינים, כאילו שהעניין תם ונשלם ברגע שהעבודה מסתיימת ורוח הקודש יכולה פשוט לעשות אותה. זה לא כך. יש דברים מסוימים שנדרש שהבשר ידריך ויטפל בהם אישית. אף אחד אינו יכול ליטול על עצמו את הדברים האלו, וזאת גם המשמעות של עבודת האל בבשר. האם אתם מבינים את זה? בעבר אמרתי לאנשים מסוימים בכעס: "קשה מאוד להסתדר איתכם". אנשים אחדים היו משיבים: "אם אתה לא רוצה להיות איתנו, מדוע אתה ממתין כאן?" זאת אהבת האל לאנושות! האם האל היה מסוגל להחזיק מעמד עד כה בלי אהבה? לפעמים הוא כועס ומדבר בחומרה, אבל הוא אינו עושה פחות בעבודתו. הוא אינו מחמיץ ולו צעד אחד. הוא לא יימנע מלעשות את העבודה שצריכה להיעשות ומלומר את הדברים שצריכים להיאמר. הוא עושה ואומר את כל מה שצריך להיעשות ולהיאמר. יש אנשים שאומרים: "מדוע האל מדבר כעת פחות ממה שהוא דיבר בעבר?" כיוון יששלבי העבודה אלה הושלמו, והשלב הסופי הוא להמתין. אני עושה רק את עבודת ההדרכה, ועלי להטריח את עצמי בכל מה שאני יכול. מדוע בשלב האחרון הזה הייתי תמיד במצב בריאותי לא טוב? גם זה דבר בעל משמעות, אתם יודעים. זה כדי לשאת מעט מהחולי ומהכאב של המין האנושי. האל בבשר עשוי לחוות מידה של חולי וכאב, אבל כל אלו באים בשלבים. העבודה שלא צריכה להיעשות מוגבלת רק על ידי חוליי הבשר והיא לא יכולה להיעשות; בבוא הזמן, על הבשר לסבול מעט. הוא תמיד היה רוצה לדבר יותר עם המין האנושי ולהציע להם עזרה רבה יותר, ללא מגבלות רבות, כיוון שהוא עושה את עבודת הישועה. מראשיתה ועד סופה, מה שגילתה עבודת האל בבשר הוא כל-כולו אהבתו של האל. התמצית של עבודתו היא אהבה, והוא מקריב את הכול ואת כל מה שיש לו למען האנושות.

חורף, 1999