תחילה, בואו נסביר מהם צווים מנהליים ונגדיר אותם. זה דבר שיש להבינו. כשאנשים מסוימים שומעים על צווים מנהליים הם תוהים, "מה זה אומר, צווים מנהליים? מדובר בסטטוס משפטי? בחוקים? במערכת כלשהי? באיסורים גורפים כלשהם? בדיברות? במה מדובר כאן?" אנשים פשוט לא מבינים. איש לא מבין מהם בדיוק צווים מנהליים או כיצד הם פועלים. אנשים אומרים לעיתים קרובות, "לאל יש צווים מנהליים. אם אינך מציית, אלוהים ישתמש בצווים הללו כדי לרסנך ולהענישך." הם פולטים את צמד המילים "צווים מנהליים" מבלי להבין את משמעותן הבסיסית. אז מהם בדיוק צווים מנהליים? מדובר בקטגוריה מסוימת של מילים שהאל מבטא ושעוסקות באופיים וטבעם המושחת של אנשים במטרה לרסנם. צווים מנהליים אינם חוקים או סטטוס משפטי ואינם משתווים בשום צורה לחוקים הגשמיים של בני האדם. מדובר בסדרה של פרמטרים שהאל הגדיר במטרה לרסן את התנהגותם של אנשים. בפרטי פרטיהם, הם עוסקים באופן שבו יש לירוא מאלוהים, כיצד יש לעבוד אותו, כיצד יש להישמע לו, כיצד לנהוג כיציר ברוא, כיצד לנהוג כאדם, כיצד להעיד על אלוהים וכיצד להימנע מלהמיט חרפה על בית האל. פרטי הצווים המנהליים של האל עוסקים בדברים רבים. יש שאומרים, "רוח האל מסוגלת לעשות דברים שונים. היא מסוגלת להעניש אנשים ולהשיב לכל אדם כגמולו. גם אלוהים ביטא את האמת כדי ללמד את בני האדם. למה יש צורך בצווים מנהליים?" האמת נוגעת בתהליך ההיווכחות בחיים של בני האדם ובהבנת טבעם המושחת. הצווים המנהליים הם סדרה של תנאים מוגדרים היטב. לא משנה מהו מצבך או איזה מין אדם אתה, אם אתה מאמין באלוהים, עליך לבצע את כל מה שהצווים המנהליים מתנים בבית האל. אם לא תוכל לעשות זאת, שמך יימחק, תיחשב כמתועב בעיני האל והוא ידחה אותך מעליו. האמת היא, שהצווים המנהליים מייצגים את הפעולות המינימליות הנדרשות מהמאמינים באל, ממש כמו שבני ישראל עבדו את יהוה באמצעות העלאת מנחה ושמירת השבת. בעידן החוק, יהוה ביצע עבודה מסוימת, השמיע דברים רבים וקבע אין-ספור חוקים. החוקים הללו כללו באופן טבעי דברים רבים שעל האדם לעשות: איך עליו לעבוד את יהוה, לדוגמה, או איך להעלות מנחה ליהוה, לשלם מעשרות וכן הלאה. באותה תקופה הם נקראו "חוקים", ועם הגעת עידן החסד, החוקים המקבילים להם נקראו "דיברות" וכולם נדרשו לציית להם. כעת, בעידן המלכות, בשלב זה בעבודת אחרית הימים, אנו שומעים את דיברותיו של עידן חדש שמכונות "צווים מנהליים". בעידן המלכות, הדיברות הללו מהוות חלק מהצווים המנהליים. אולם, הדיברות של עידן החסד לא משמשות כיום כצווים מנהליים מפני שהדברים שאלוהים דורש מהאדם בכל עידן הם שונים.

לכל עידן יש דיברות ולכל עידן יש את הדרישות שאלוהים מעמיד ואת הקריטריון שקבע עבור האדם, קריטריון שמשתנה בהתאם לשינויים בעידן ולדרישות עבודת האל. יהיה זה בלתי הולם לעשות שימוש כיום בחלק מחוקי עידן החוק, אך כמובן שחלקם עדיין מתאימים. מתוך הדיברות שישוע השמיע בעידן החסד, רובן מתאימות לעידן זה וחלקן לא. יש שאומרים, "כבד את אביך ואת אמך, אל תחטא, אל תנאף, אל תעבוד עבודה זרה—איך ייתכן שכל אלו אינם מתאימים היום?" אני מדבר רק על מעט מהדיברות. בשביל דיברות כגון "כבד את אביך ואת אמך", זה תלוי בנסיבות, אז אל תבינו אותי לא נכון. ישנם אלו שמגזימים ואומרים, "אלוהים אמר שהחוקים והדיברות שבאו לפני כן בוטלו כולם ושרק מעטים מהם עדיין בשימוש." אל תפיצו הלאה את ההבנה השגויה הזו. הפצת מסר שכזה מהווה טעות וגורמת בעיות. זוהי פרשנות שגויה של דברי האל. אלו שלא מפרשים נכונה את דברי האל פוגעים בטבעו ואלו שפוגעים בטבעו הם שדים. לא משנה מהי התקופה, עליכם עדיין לשמר בתוככם את ההגינות הבסיסית של אדם קדוש. זהו המינימום הנדרש לגילום צלם אנוש. החוקים והדיברות הללו נוצרו כולם בהתאם לעידן ולהקשר הספציפיים שלהם ובהתאם לעבודה שנעשתה אז ולצורכי בני האדם. בעידן הנוכחי, אלוהים ביטא מספר מילים ומסר לבני האדם חוקים נוספים כדי לרסנם. הווה אומר, הוא מסר בידיהם קריטריון לאמונה באל, מה מותר ומה אסור להם לעשות במסגרת אמונתם באל וכן הלאה. בעידן החסד ישוע אמר, "לא באתי לבטל את החוק, אלא להנהיגו". אולם מאוחר יותר, הוא ביטל חוקים רבים. החוקים הללו לא התאימו לאותו עידן, הם לא התאימו לעבודה שנעשתה אז ולא התאימו לסביבה שהייתה אז, אז הוא ביטל אותם. כיום, כמובן, ביטולם ראוי עוד יותר. באופן דומה, בעידן החדש, יש לבטל חלק מהדיברות מהברית החדשה ואת חלקן יש להשאיר, מפני שהסביבה של עבודת האל שונה כיום וצרכי האנשים שונים אף הם. כל שלב בעבודה נעלה יותר מקודמו. יש שמגזימים ואומרים, "אדוננו ישוע אמר שהוא הגיע להנהיג את החוק, אז למה הוא ביטל חלק כה גדול ממנו? למה מעשיו הפרו את החוק?" בכך שהוא ביטל את החוקים הוא למעשה הנהיג אותם. זה מפני שהעבודה שהוא ביצע השיגה תוצאה שמשמעותה הייתה שלא היה צורך יותר לציית לחוקים הללו. כמו שאחרי שישוע הציע קרבן חטאת, כבר לא היה צורך להקריב קרבן חטאת בהתאם לחוק, מפני שעבודת האל אינה מצייתת לחוקים. ניתן לבטל חוקים ודיברות מסוימים ועבודה חדשה יכולה להתבצע במקומם. אם תפיצו את המסר "כל הדיברות הקודמות בוטלו. הן כבר לא מועילות יותר", יהיה זה מגוחך. כיום, אלוהים פרסם צווים מנהליים שמתאימים למצבים ולצרכים של האנושות. יש ששואלים, "למה לאלוהים לפרסם צווים מנהליים בכל עידן? הוא כבר עשה זאת פעם אחת, אנשים מודעים להם ואנו נוהגים כפי שהתבקשנו. זה אמור להסתיים בכך. למה לפרסם צווים חדשים?" אימרו לי, במצב כיום, כשיש כל כך הרבה אנשים מושחתים עמוקות, האם זה אפשרי שלא לפרסם צווים מנהליים? לכל האנשים יש טבע מושחת. האם אנשים מסוגלים לציית לאל בזמן שטבעם המושחת שולט בהם? הרי לא ניתן לומר שברגע שאנשים יתחילו להאמין באלוהים ויוכלו לציית לדיברות ולהנהיגן, הם יהפכו מיד לקדושים וצודקים. זה לא עובד ככה. לאנשים יש טבע מושחת והם תמיד חיים עם הטבע המושחת הזה שמהווה חלק מהם, אז תמיד יש צורך בצווים מנהליים מתאימים שירסנו את התנהגותם. אם ישנם כאלו שמפרים בצורה בוטה את הצווים המנהליים, ניתן להענישם ולהטיל מגבלות, או שניתן לנדותם ולגרשם. יש לכך השלכות שונות. בעידן החוק ובעידן החסד היו חוקים ודיברות. כעת, בעידן המלכות, בנוסף לדיברות, חייבים להיות גם צווים מנהליים. אז מהם הצווים המנהליים העיקריים של עידן המלכות? ישנם עשרה צווים.

1. אסור לאדם להעצים או לרומם את עצמו. עליו לעבוד ולרומם את אלוהים.

"אסור לאדם להעצים או לרומם את עצמו. עליו לעבוד ולרומם את אלוהים." ארבעת הדברים הללו עוסקים למעשה כולם בנושא אחד: בדיבורם, על בני האדם לנקוט בעמדה אנושית ולא להתפאר בהישגיהם. אל תתפאר באופן שבו הובלת כנסייה מסוימת, אל תתפאר שהיא שייכת לך ואל תתפאר שאתה משמש בידי האל ושהוא טוב אליך במיוחד. אל תשמיע דברים כגון, "אלוהים אכל איתנו ופטפט איתנו." הדברים הללו שיוצאים מפיך אינם תואמים למציאות. אלוהים מתייחס לכל אנשיו הנבחרים באותה הצורה. כל עוד האדם לא נחשף ולא סולק, אלוהים יתייחס אליו בדיוק כמו לכל האחרים. אם אלוהים שיתף איתך על האמת, זה לא מוכיח שאתה טוב מאחרים. זה קרה רק כי במקרה התאמת לכך. אם כך, מה יהיה הגיוני לומר? אם אינך מסוגל לשתף על האמת ואם אינך מסוגל לספק חיים לאחיך ולאחיותיך, עליך להתבונן בעצמך, לדעת את עצמך, לנתח את עצמך, להיות מסוגל לומר את אשר על לבך, לפתוח את עצמך ולחשוף את עצמך בפני כולם. אם תעשה כך, תשיג תוצאות. היפתחות אין משמעה צידוק עצמי. משמעה הצגה של המניעים והמחשבות המוטעים השרויים בתוכך על מנת לנתחם, כך שכולם ילמדו יחד ואחרים יפיקו מכך תועלת. בעשותך כך, אינך מרומם את עצמך. אם אתה מתייחס לעצמך בצורה נכונה ונוטל את מקומך הראוי, כלומר, אם אתה מסוגל להניח את מניעיך בצד ולנתח אותם, לראות את הזוהמה השרויה בתוכך ובכך לחשוף את עצמך, זה מראה שאתה במקום הנכון. גיליתי שמנהיגים רבים מסוגלים רק להרצות לאנשים ולהטיף לאחרים מגבוה ושהם אינם מסוגלים לתקשר איתם כשווים. הם אינם מסוגלים ליצור קשר רגיל עם אנשים. כשאנשים מסוימים מדברים, זה כאילו שהם נושאים נאום או מוסרים דיווח. דבריהם מכוונים תמיד רק למצבם של אנשים אחרים, אך הם אף פעם לא חושפים את עצמם ולא מנתחים את הטבע המושחת שלהם עצמם. במקום זאת, הם מנתחים רק בעיות של אחרים ומשתמשים בהם כדוגמאות עבור כולם. למה הם עושים זאת? למה הם נושאים דרשות כאלה ואומרים דברים כאלה? זו הוכחה לכך שהם חסרי כל ידע על עצמם, שהם יותר מדי חסרי הגיון ושהם יהירים וצדקניים מדי. הם חושבים שהיכולת שלהם לזהות את הטבע המושחת של אחרים מוכיחה שהם נעלים על אחרים וטובים יותר מאחרים בהבחנות לגבי אנשים ודברים ושהם פחות מושחתים מאחרים. הם מסוגלים לנתח ולהרצות לאחרים, אבל לא מסוגלים לחשוף את עצמם או לנתח את הטבע המושחת שלהם עצמם, להראות את פרצופם האמיתי או לומר דבר על המניעים שלהם, רק להרצות לאחרים על כך שהם מתנהגים לא נכון – אלו הן העצמה ורוממות עצמיים. איך אתה יכול לשמש כמנהיג ועדיין לגרום כל כך הרבה צרות? למה, אחרי שמונית למנהיג בכנסייה, אתה נוזף באחרים כלאחר יד, מתנהג בצורה שרירותית ועושה כרצונך? למה אתה אף פעם לא לוקח בחשבון את ההשלכות של מילותיך, את זהותך שלך? למה אתה מתנהג כך? זה מפני שאף על פי שאתה מנהיג, אתה לא באמת מכיר את מעמדך או את זהותך. מבחינתך, מינוייך למנהיג פשוט מרומם אותך ומעניק לך הזדמנות לעסוק באמונתך. זה לא מפני שאתה ניחן במציאות רבה יותר מאחרים או כי אתה טוב מאחרים. למעשה, אתה בדיוק כמו כל אחד אחר. אף אחד מכם לא ניחן במציאות, ומבחינות מסוימות, ייתכן שאתה יותר מושחת מהאחרים. אז איזו סיבה יש לך לגרום בעיות ובאופן שרירותי להרצות, לנזוף ולהגביל אחרים? למה אתה מאלץ אחרים להקשיב לך אפילו כשאתה טועה? מה זה מוכיח? זה מוכיח שאתה במקום הלא נכון. אינך פועל ממקום של בן אנוש, אלא ממקומו של אלוהים, ממקום שמביט על אחרים מלמעלה. אם הדברים שאתה אומר נכונים הם ותואמים לאמת, אחרים יכולים להקשיב לך. במקרה הזה זה מקובל. האם יש לך סמכות? האם אתה נעלה? האם אתה האמת? כשאנשים מסוימים הולכים למקום כלשהו כדי להטיף בו על הבשורה ורואים את האנשים שחיים שם ותנאי המחיה שם מפריעים להם, אז המקום לא נראה להם והם רוצים לעזוב למקום אחר. ניתן לבוא ולומר לאדם כזה, "יש לנו צורך כאן במישהו שיטיף את הבשורה. אתה תעכב את העבודה אם תעזוב." אבל אותו אדם לא יקשיב ויתעקש לעזוב, באומרו, "אז למה שלא תישאר אתה? אני צריך לעזוב! אתם צריכים להקשיב לי וללמוד לציית!" אנשים כאלה יעדיפו לעכב את עבודת הכנסייה כדי להשיג את מבוקשם ולבחור מקום שנראה להם. הם עושים מה שהם רוצים ודורשים שאחרים יעשו כדבריהם. האם בכך הם לא מעצימים את עצמם או מרוממים את עצמם? האם לא מדובר באנשים יהירים? הם פועלים במסגרת תפקידם עד כמה שאפשר לפי העדפותיהם שלהם ולא מנהיגים את האמת בשום צורה שהיא. אם כך, כשהם מובילים אנשים, הם אינם מבקשים מאלו שאותם הם מובילים להנהיג את האמת. במקום זאת, הם דורשים שאחרים יקשיבו למה שהם אומרים וילכו בדרכם. האין זו בקשה שאנשים יתייחסו אליהם כמו אל אלוהים ויישמעו להם כמו לאלוהים? האם הם ניחנים באמת? הם נטולי אמת ומלאים בטבע של השטן. הם שטניים. אז למה הם עדיין מבקשים שאנשים יישמעו להם? האין הם מעצימים את עצמם? האין הם מרוממים את עצמם? האם אנשים כאלה יכולים להביא בני אדם בפני אלוהים? האם הם יכולים לגרום לאנשים לעבוד את אלוהים? הם רוצים שאנשים יישמעו רק להם. כשהם עובדים כך, האם הם באמת מובילים אנשים להיווכח במציאות האמת? האם הם באמת עושים עבודה שהופקדה בידיהם על ידי אלוהים? לא, הם מנסים להקים ממלכה משלהם. הם רוצים להיות אלוהים והם רוצים שאנשים יתייחסו אליהם כמו לאלוהים ויישמעו להם כמו לאלוהים. האין הם צוררי משיח? זו תמיד הייתה דרכם של צוררי המשיח. לא משנה עד כמה עבודת הכנסייה מתעכבת בשל כך, או עד כמה תהליך ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל נפגע ומשתבש, כולם חייבים להישמע להם ולהקשיב להם. האין זה אופי של שדים? האין זה טבעו של השטן? אנשים כאלה הם שדים שחיים בעור אנושי. אולי יש להם פנים אנושיות, אבל הכול בתוכם הוא שטני. כל מה שהם אומרים ועושים הוא שטני. דבר ממה שהם עושים אינו עולה בקנה אחד עם האמת, דבר מכך אינו מה שאנשים עם היגיון עושים ולכן אין ספק שמדובר בפעולות של שדים, השטן, וצוררי משיח. אתם אמורים להבחין בכך בקלות. אז כשאתם פועלים, מדברים ומתקשרים עם אחרים—בכל מה שאתם עושים בחיים—עליכם לשמור צו זה בלבבכם. "אסור לאדם להעצים או לרומם את עצמו. עליו לעבוד ולרומם את אלוהים." כך מוטלות הגבלות על בני האדם על מנת שלא ירחיקו לכת עד כדי פגיעה בטבעו של האל. צו מנהלי זה הוא חשוב ביותר ועל כולכם להרהר לעומק במשמעותו, לחשוב מדוע האל דורש כך מבני האדם ומה בכוונתו להשיג. שקלו זאת בכובד ראש. אל תתנו לזה להיכנס מאוזן אחת ולצאת מהשנייה. זה יועיל לכם מאוד.

2. עשו כל דבר שמועיל לעבודתו של אלוהים, ואסור לכם לעשות שום דבר שפוגם בתועלת של עבודתו של אלוהים. הגנו על שמו של אלוהים, על עדותו של אלוהים ועל עבודתו של אלוהים.

עליך לקיים ולקחת אחריות על כל דבר הקשור לענייניו של בית האל, או שקשור לעבודת בית האל או לשמו של אלוהים. על כל אחד מכם מוטלות החובה והאחריות הללו וכך עליכם לעשות.

3. הכסף, החפצים החומריים וכל הרכוש בביתו של אלוהים הם מנחות שעל האדם להעניק. רק לכומר ולאלוהים מותר ליהנות מהמנחות האלה, משום שהמנחות של האדם נועדו להנאתו של אלוהים, אלוהים חולק את המנחות הללו עם הכומר בלבד. אף אדם אחר לא כשיר או זכאי ליהנות מהן כהוא זה. כל המנחות של האדם (לרבות כספים ודברים חומריים שניתן ליהנות מהם) ניתנות לאלוהים ולא לאדם. לפיכך, אסור לאדם ליהנות מהן – אילו האדם ייהנה מהם, הוא יגנוב את המנחות. כל מי שעושה זאת כמוהו כיהודה איש-קריות, כיוון שבנוסף להיותו בוגד, יהודה איש-קריות גם התכבד במה שהיה בקופה.

עליי להסביר את המילים הללו. אם לא אעשה זאת, ישנם אנשים שהם כל כך חסרי בושה ורגישות שהם יגנבו מנחות. כרגע, כל המנהיגים והעובדים בכנסייה בכל הרמות נמצאים בתקופת מבחן. המתאימים לכך ימשיכו לשמש בתפקיד, אך אלו שאינם מתאימים יפוטרו או יסולקו. התפקידים הללו אינם קבועים. אל תחשבו שלהיות מנהיג או עובד משמעו שתפקידכם מובטח ושלעולם לא תפוטרו או תסולקו. אל תתמכרו לאשליה הזו. זהו רצון שכולו רהב. הכומר הוא אינו מנהיג רגיל. יש לו הזכות והכישורים לשרת את האל ישירות. באופן טבעי, הזכות והכישורים לכך ניתנו לו בידי אלוהים, ממש כמו אצל הכוהנים בעידן החוק. הם יכלו להיכנס למקדש, אבל רק להם היה מותר, והם יכלו לאכול מהמנחות, אבל רק להם היה מותר. כיום, בעידן המלכות, איזה מין אדם הוא הכומר? כיום, הכומר, שבעבר היה קרוי "כהן", הוא אדם שמשמש בידי רוח הקודש. אז האם זה מתאר אתכם? לא, אתם אינכם כמרים כלל וכלל! כומר הוא מישהו שמשמש בידי רוח הקודש ואף אחד מלבדו לא יכול ליהנות מהמנחות. אף אחד אחר גם אינו ראוי לכך. אם אתה טוען שאתה ראוי לכך, אתה טוען זאת רק על דעתך שלך. לא תורשה ליהנות מהמנחות. הן לא מיועדות לך.

אדבר עוד על מצבכם. עבור אנשים כמותכם, מנהיגים ועובדים שעושים עבודה מסוימת עבור הכנסיות, הכנסייה עשויה לספק הוצאות נסיעה, אבל הכנסייה אינה אחראית לצורכיכם היומיומיים. אתה מאמין באלוהים וההשקעה עבור אלוהים היא בהתנדבות. אם אתה אומר, "אני לא עושה זאת בהתנדבות, בית האל ארגן זאת", אז אתה יכול לעזוב. יש שאומרים, "אלוהים קרא לי, אלוהים רצה להשתמש בי, אז באתי. לא באתי בהתנדבות." אם כך, אני לא צריך אותך עכשיו. אתה יכול ללכת. אני אף פעם לא מכריח אנשים. אפילו אם באת הנה בהתנדבות, הישארותך תהיה תלויה בכישוריך. אם אינך מוכשר מספיק, לא ישתמשו בך. מישהו אחר יחליף אותך. זה העיקרון שעל פיו בית האל משתמש באנשים. אף אחד לא זוכה ליחס מועדף. הכסף של בית האל משמש לעבודתו ולא כדי לממן את חייהם של אנשים פרטיים או לשם הנאתם האישית.

4. האדם הוא בעל טבע מושחת, ומלבד זאת הוא בעל רגשות. לכן, אסור בתכלית האיסור לגבר ואישה לעבוד ביחידות, ללא ליווי, בשירות האל. כל מי שיתגלה שעשה זאת יגורש, ללא יוצא מן הכלל.

ישנם אחים שמתעקשים לשתף רק עם אחיות, ואפילו מתעקשים לעשות זאת לבד. הם נפתחים בפני האחיות כשהם משתפים איתן אבל מסרבים לעשות זאת עם מישהו אחר. אלו אנשים רקובים! ישנן אחיות שאינן משתפות עם אחיות אחרות ואף פעם לא נפתחות בפניהן. הן מחפשות אך ורק אחים לשתף איתם. איזו מין אישה היא זו? האם אין בנמצא אחות אחת שיכולה לעזור לה? האם כולן מתעבות אותה? אין ולו אחת שמתאימה לה? היא יכולה להסתדר רק עם אחים? נראה לי שהמניע שלה אחר לגמרי! ישנם כאלו שתמיד מפלרטטים עם בני המין השני. זה מסוכן. אתם חייבים לרסן את עצמכם, לפתח תובנות ולנהוג בהיגיון. לאנשים יש טבע מושחת, אז אל תתהוללו כך. עליכם לגלות ריסון וכך יחול שיפור בהתנהגותכם. ללא ריסון, וללא לב ירא-אל, אנשים מאבדים את הצפון. לאחר שהם מפרים את הצווים המנהליים, ההשלכות של כך חמורות, אז עליהם תמיד לזכור את הצו המנהלי הזה.

5. לא תמתחו ביקורת על אלוהים ולא תדונו כבדרך אגב בעניינים הקשורים לאלוהים. פעלו כפי שהאדם אמור לפעול ולדבר כפי שהאדם אמור לדבר ואל תחרגו מן המגבלות או תחצו את הגבולות. נצרו את לשונכם והיזהרו בצעדיכם, כדי למנוע מכם לעשות כל דבר שיפגע בטבעו של אלוהים.

6. עשו את מה שעל האדם לעשות, מלאו את ההתחייבויות שלכם, ממשו את האחריות שלכם, והקפידו על חובתכם. מכיוון שאתם מאמינים באלוהים, עליכם לתרום לעבודתו של אלוהים. אם לא תעשו זאת, לא תהיו ראויים לאכול ולשתות את דברי האל ולא תהיו כשירים לחיות בביתו של אלוהים.

הצו השישי עוסק בחובותיהם של בני האדם. ללא קשר להיווכחותך הקודמת בחיים או להצלחת מסע החיפוש האישי שלך וללא קשר לשיעור קומתך, כל עוד עבודת הכנסייה דורשת שתעשה דבר מה, עליך לעשות זאת, קשה ככל שיהיה. אם לא תעשה זאת, לא תהיה ראוי להישאר בבית האל. בית האל אינו מספק ארוחות חינם ואינו מארח אוכלי חינם! אם מישהו לא חותר אל האמת, עליו לכל הפחות לשמש כנותן שירות. אם הוא לא מעוניין לעשות אפילו את זה, או אם הוא משקיע מאמץ מינימלי בלבד רק כדי לקבל מזון, אז יש לסלקו, יש לקחת ממנו את כתבי דברי האל ויש להתייחס אליו כאל חסר אמונה. מאנשים נדרש לכל הפחות להאמין באלוהים בצורה כנה, להיות בעלי לב ירא-אל ולבטא במעשיהם את עבודת האל באופן שיוכיח שהם ראויים להישאר בבית האל. בית האל אינו מבקש הרבה מאנשים. כל עוד מישהו ניחן במצפון ובהיגיון, מסוגל להבין ולקבל את האמת ולגלות אחריות במילוי חובותיו, זה מספיק. לכל הפחות, התנהגותך חייבת להיות מקובלת. חייב להיות לך לב ירא-אל במידת מה ועליך להדגים ציות לאל. אם אינך מסוגל לעשות אפילו את זה, עליך לחזור הביתה בהקדם האפשרי ולהפסיק לבזבז את הזמן בבית האל. אם אתה מסרב לבצע ולו את החובה הפשוטה ביותר ורק מחפש ארוחות חינם בבית האל, האם אתה מישהו שבאמת מאמין באלוהים? לדעתי, אדם שכזה הוא בחזקת חסר אמונה ואינו שונה מכופר. אדם כזה מעורר בי קבס! אם ברצונכם להאמין באלוהים, עשו זאת כמו שצריך או שאל תעשו זאת כלל. האמונה באל היא התנדבותית. איש לא מכריח אתכם. אם אינכם מסוגלים להבין אפילו את העניין הפעוט הזה, מה עוד נשאר לומר על האמונה באל? בית האל לא מעוניין בפסולת. הכנסייה אינה בית תמחוי. אלו שלא מסוגלים לקבל את האמת ולו במעט יסולקו ויגורשו! האמת היא זו ששולטת בבית האל. אז אם מישהו מנסה לעשות שטויות, או גורם להפרעות או לבעיות, יש לסלקו או לגרשו.

7. בכל הקשור לעבודה ולענייני הכנסייה, מלבד הציות לאלוהים, פעלו על פי הוראות האדם שרוח הקודש משתמשת בו, בכל עניין. אפילו העבירה הקלה ביותר לא תתקבל. צייתו באופן מוחלט ואל תנתחו מה נכון ומה לא נכון – למה שנכון ולא נכון אין שום קשר אליכם. ציות מוחלט הוא הדבר היחיד שעליכם לעסוק בו.

עליך להקשיב ולהישמע לאדם שמשמש בידי רוח הקודש ולא משנה מה הוא אומר או עושה. עשה כפי שאומרים לך לעשות, בדרך שבה נאמר לך לעשות זאת. אל תאמר, "האם אלוהים יודע? אני חייב לשאול את אלוהים." אין צורך לשאול, פשוט עשה מה שהאדם שמשמש בידי רוח הקודש אמר לך לעשות. אתה מבין? אין צורך לדבר על כך עוד. עליכם כבר להבין זאת בבירור.

8. בני אדם שמאמינים באלוהים צריכים לשמוע לאלוהים ולעבוד אותו. אל תרוממו או תעריצו אף אדם. אל תשימו את אלוהים במקום הראשון, את האנשים שאתם מעריצים במקום השני, ואת עצמכם במקום השלישי. אף אדם לא אמור לתפוס מקום בלבכם, ואסור לכם להתייחס לבני אדם – במיוחד את אלו שאתם מעריצים – כאל בעלי מעמד זהה לאלוהים או כשווים לו. אלוהים לא יסבול זאת.

ישנם אנשים שמסוגלים לנצל מצבים ולהתחנף לאחרים. כשהם רואים שאני מחמיא למישהו, מתייחס אליו יפה או מבלה איתו זמן רב בשיתוף, הם דואגים להתחנף אליו. זה הרעיון שצץ במוחם: אחרי אלוהים נמצא האח המסוים הזה ואחריו נמצאת האחות המסוימת הזאת. אל תעסוק בדורות, כלומר, הרעיון שאלוהים הוא הראשון, מישהו אחר הוא השני, השלישי, הרביעי... מה הטעם בדירוג מעין זה? זה לא כמו בחצר מלכות קיסרי, שבו הקיסר הוא הראשון, ראש הממשלה הוא השני ואיזה פקיד אחר הוא השלישי. דרגות כאלה לא קיימות בבית האל. ישנם רק האל ואנשיו הנבחרים ואילו אנשיו הנבחרים של האל אמורים להישמע לאל ולעבוד אותו ואותו בלבד! האמת היא שכולכם שווים. לא משנה מי מביניכם קיבל עליו את אלוהים מוקדם יותר ומי מאוחר יותר ולא משנה מהו המגדר שלכם, גילכם או שיעור קומתכם, כולכם שווים בפני האל. אל תסגדו לאנשים ואל תחשבו שאתם מי-יודע-מה. אל תיצרו דרגות או דירוגים. אם תעשו זאת, זה יוכיח שמה שבליבכם טומא ברעיונות ובדמיונות אנושיים ולכן רוב הסיכויים שתפרו את הצווים.

9. התמקדו בעבודת הכנסייה. הניחו בצד את עתידם של דמם ובשרכם, היו החלטיים בענייני משפחה, הקדישו את עצמכם בלב שלם לעבודתו של אלוהים ושימו את עבודתו של אלוהים במקום הראשון ואת חייכם במקום השני. זוהי ההגינות של איש קדוש.

10. אסור לכפות על בני משפחה שלא נמנים על שורותינו (ילדיכם, בעלך או אשתך, אחיותיכם או הוריכם, וכן הלאה) להצטרף לכנסייה. לא חסרים חברים בבית האל ואין צורך להוסיף חברים חסרי תועלת. אסור להוביל בני אדם שאינם מאמינים בשמחה אל הכנסייה. צו זה מכוון לכל בני האדם. עליכם לבדוק, לעקוב ולהזכיר זה לזה לגבי הנושא, ואסור לאיש להפר אותו. אפילו כשבני משפחה שלא נמנים על שורותינו נכנסים לכנסייה בעל כורחם, אסור לתת להם ספרים או שם חדש. בני אדם כאלה לא שייכים לבית האל ויש לשים קץ לכניסתם לכנסייה בכל דרך אפשרית. אם באות צרות על הכנסייה משום פלישת שדים, אתם בעצמכם תגורשו או שיוטלו עליכם הגבלות. בסיכומו של עניין, כולם נושאים באחריות בעניין זה, אך אסור לכם להיות פזיזים או להשתמש בכך כדי להשיג נקמות אישיות.

אלו עשרת הצווים המנהליים של האל ונבחריו של האל חייבים לציית להם בעידן המלכות. זכרו את כולם.

שלהי 1995