פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע ישי; ונצר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. ונחה עליו, רוח יהוה – רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת, וְיִרְאַת יהוה. וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יהוה; ולא-למראה עיניו ישפוט, ולא-למשמע אזניו יוכיח. ושפט בצדק דַּלִּים, והוכיח בְּמישור לְעַנְוֵי-ארץ; וְהִכָּה-ארץ בשבט פִּיו, וברוח שפתיו ימית רשע. והיה צדק, אזור מתניו; והאמונה, אזור חלציו. וגר זאב עם-כבש, ונמר עם-גדי ירבץ; ועגל וכפיר וּמְרִיא יחדו, ונער קָטֹן נֹהֵג בם. ופרה ודב תִּרְעֶינָה, יחדו ירבצו ילדיהן; ואריה, כַּבָּקָר יאכל-תבן. ושעשע יונק, על-חֻר פָּתֶן; ועל מאורת צפעוני, גָּמוּל ידו הָדָה. לא- יָרֵעוּ ולא-ישחיתו, בכל-הר קָדְשִׁי: כי-מלאה הארץ, דעה את-יהוה, כַּמַּיִם, לים מְכַסִּים" (ישעיהו י"א 1-9).

"כי-הִנְנִי בורא שָׁמַיִם חדשים, וארץ חדשה; ולא תִזָּכַרְנָה הראשֹׁנות, ולא תַעֲלֶינָה על-לב. כי-אם- שִׂישׂוּ וגילוּ עדי-עד, אשר אני בורא: כי הִנְנִי בורא את-ירושלם גילה, ועמה מָשׂוֹשׂ. וְגַלְתִּי בירושלם, וְשַׂשְׂתִּי בעמי; ולא- יִשָּׁמַע בה עוד, קול בכי וקול זעקה. לא-יהיה משם עוד, עול ימים וזקֵן, אשר לא-ימלא, את-ימיו: כי הנער, בן-מאה שנה ימוּת, והחוטא, בן-מאה שנה יקֻלל. ובנו בתים, וְיָשָׁבוּ; ונטעו כרמים, ואכלו פִּרְיָם. לא יִבְנוּ ואחר יֵשֵׁב, לא יִטעו ואחר יֹאכֵל: כי-כִימֵי העץ ימי עַמִּי, ומעשה ידיהם יְבַלּוּ בְחִירָי. לא יִיגְעוּ לָרִיק, ולא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה: כי זֶרַע בְּרוּכֵי יהוה, הֵמָּה, וצאצאיהם, אִתָּם. והיה טרם- יִקְרָאוּ, ואני אֶעֱנֶה; עוד הם מְדַבְּרִים, ואני אשמע. זאב וטלה יִרְעוּ כאחד, ואריה כַּבָּקָר יאכל-תבן, ונחש, עפר לחמו; לא-יָרֵעוּ ולא-ישחיתו בכל-הר קָדְשִׁ, אמר יהוה" (ישעיהו ס"ה 17-25).

דברי אלוהים רלוונטיים:

כשאשוב פעם נוספת, האומות כבר יהיו מחולקות בגבולות שקבעתי בלהבותיי הבוערות. בזמן ההוא, אתגלה מחדש בפני האנושות כשמש היוקדת, ואתגלה בפניה בפומבי בצלם הקדוש שבני האדם מעולם לא ראו – אצעד בין כל המון האומות, בדיוק כפי שאני, יהוה, צעדתי פעם בין שבטי ישראל. מהרגע ההוא ואילך, אמשול באנושות בחייה על פני האדמה. בני האדם ודאי יראו את כבודי שם, והם גם ודאי יראו עמוד ענן באוויר שיוביל את דרכם בחייהם, משום שאני מופיע במקומות קדושים. האדם יראה את יום הצדק שלי וגם את התגשמותי המכובדת. כל זה יקרה כשאמשול על פני כל האדמה ואביא כבוד לבנים רבים. בכל מקום על פני האדמה, בני האדם ישתחוו, ומשכני יוקם ביניהם ביציבות על צור העבודה שאני מבצע היום. האדם גם ישרת אותי בבית המקדש. המזבח, המכוסה בדברים מטונפים ומתועבים, ינופץ לרסיסים וייבנה מחדש. טלאים ועגלים בני יומם ייערמו על המזבח הקדוש. אחריב את המקדש של היום ואבנה בית מקדש חדש. המקדש הקיים כיום, המלא בבני אדם נקלים, יתמוטט, ובית המקדש שאני בונה יהיה מלא במשרתים הנאמנים לי. הם שוב יתייצבו וישרתו אותי למען כבוד המקדש שלי. אתם ודאי תראו את היום שבו אקבל כבוד רב, ואתם גם ודאי תראו את היום שבו אחריב את המקדש ואבנה בית מקדש חדש. אתם גם ודאי תראו את יום ביאת משכני לעולמם של בני האדם. כפי שארסק לרסיסים את המקדש, כך גם אביא את משכני לעולמם של בני האדם כשם שהם יראו אותי יורד משמיים. לאחר שארסק את כל אומות העולם, אאסוף אותן יחדיו מחדש. מאותו רגע, אבנה את בית המקדש שלי ואקים את המזבח שלי כדי שכולם יוכלו להעלות לי קורבן, לשרת אותי במקדש שלי ולהיות מסורים נאמנה לעבודתי באומות הגויים. בני האדם האלה יהיו בדיוק כמו בני ישראל בימינו אנו – הם יהיו לבושים בבגדי כוהנים ויחבשו כתר לראשם, וכבודי, כבודו של יהוה, ישכון בקרבם ומלכותיותי תרחף מעליהם ותשהה איתם. עבודתי באומות הגויים תתבצע גם היא באופן הזה. כמו עבודתי בישראל, כך תהיה גם עבודתי באומות הגויים, משום שארחיב את עבודתי בישראל ואפיץ אותה לאומות הגויים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת הפצת הבשורה היא גם עבודת ישועת האדם

עם התגשמות דבריי, המלכות מיוסדת בהדרגה על פני האדמה והאדם חוזר לעצמו בהדרגה, וכך מיוסדת על פני האדמה המלכות שבלבי. במלכות, כל אנשי האל זוכים מחדש בחיים של אדם רגיל. החורף הקפוא חולף ומוחלף בעולם של ערי אביב, שבהן האביב נמשך כל השנה. בני האדם כבר לא ניצבים בפני העולם הקודר והאומלל של האדם, והם כבר לא צריכים לסבול את הקור של עולמו של האדם. בני האדם לא רבים זה עם זה, מדינות לא יוצאות למלחמה זו בזו, ואין עוד קטל ואין עוד שפיכת דמים כתוצאה מקטל; כל הארצות מלאות באושר, וכל מקום שופע בחמימות בין בני אדם. אני נע ברחבי העולם, אני נהנה על כס מלכותי ואני שוכן בין הכוכבים. המלאכים מגישים לי כמנחה שירים וריקודים חדשים. שבריריותם כבר לא גורמת להם להזיל דמעות. אני כבר לא שומע את המלאכים בוכים בפניי, ואיש כבר לא מתלונן בפניי על מצוקה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 20

בכל מרחבי היקום, אנשיי הנבחרים חיים בתפארתי, מבורכים עד אין קץ, לא כבני אדם החיים בקרב בני אדם אלא כבני אדם החיים עם אלוהים. כל האנושות עברה את השחתת השטן, ושתתה עד כלות את מרורי החיים ואת מתיקותם. כעת, כשהאדם חי באורי, איך יוכל שלא לשמוח? איך יוכל אדם לוותר בקלות ראש על הרגע הקסום הזה ולאפשר לו לחמוק ולחלוף? בני אדם! שירו את השיר בלבבכם וריקדו בשמחה למעני! רוממו את לבבותיכם הנאמנים והציעו לי אותם! הכו בתופיכם ונגנו בעליזות למעני! אני מקרין את אושרי ברחבי היקום כולו! אני מגלה את פניי מלאי הפאר לבני האדם! אקרא בקול גדול! ארומם את היקום! אני כבר שולט בקרב בני האדם! בני האדם משבחים אותי! אני משוטט בשמיים הכחולים מעל ובני האדם מהלכים עימי. אני מהלך בקרב בני האדם ואנשיי מקיפים אותי! לבות בני האדם מלאים שמחה, שיריהם מרעידים את היקום, סודקים את הרקיע! לא עוד עטוף היקום בערפל. אין עוד בוץ, אין עוד מקווי שופכין. בני האדם הקדושים של היקום! תחת עיניי הבוחנות, אתם מראים את פניכם האמיתיים. אינכם אנשים מכוסים בטינופת אלא קדושים טהורים כאבן ירקן. כולכם אהוביי, כולכם משוש לבי! כל הדברים חוזרים לחיים! כל הקדושים חזרו לשרתני בשמיים, נכנסו לחיבוק החם שלי, לא עוד מתייפחים, לא עוד חרדים, מתמסרים לי, שבים לביתי, ובמולדתם, הם יאהבוני עד אין קץ! ללא שינוי לעולם ועד! איפה הצער! איפה הדמעות! איפה הבשר! האדמה חולפת אך השמיים קיימים לעד. אני מופיע בפני כל העמים, וכל העמים מהללים אותי. החיים האלו, היופי הזה, מאז ומקדם ועד קץ הזמן, לא ישתנו. אלו הם חיי המלכות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, שימחו, בני האדם!

"אני נע מעל כל בני האדם וצופה בכל מקום. דבר לעולם לא נראה ישן, ואף אדם איננו כשהיה. אני נח על כס מלכותי, רכון מעל כל התבל..." זו התוצאה של העבודה הנוכחית של אלוהים. כל בני עמו הנבחר של אלוהים חוזרים לצורתם המקורית, ומשום כך, המלאכים, שסבלו במשך שנים כה רבות, משוחררים, בדיוק כפי שאלוהים אמר, "פניו של כל אחד מהם הוא כפנים הקדושים המצויים בלבו של האדם." משום שהמלאכים עובדים על פני האדמה ומשרתים את אלוהים על פני האדמה, ומשום שכבודו של אלוהים מתפשט בכל רחבי העולם, השמיים באים אל הארץ, והארץ מרוממת אל השמיים. לפיכך, האדם הוא החולייה שמקשרת את השמיים והארץ. השמיים והארץ כבר אינם נפרדים, כבר אינם מופרדים, אלא מחוברים זה לזה כיחידה אחת. בכל רחבי העולם, רק אלוהים והאדם קיימים. אין כל אבק או עפר, וכל הדברים מתחדשים, כמו שה קטן השכוב באחו ירוק מתחת לרקיע ונהנה מכל חסדו של אלוהים. ומשום בואו של הירוק הזה, רוח החיים מאירה, מכיוון שאלוהים בא אל העולם כדי לחיות לצד האדם לנצח נצחים, כפי שנאמר מפיו של אלוהים, "אני יכול לשכון שוב בציון לבטח." זה הסמל של תבוסת השטן והוא יום מנוחתו של אלוהים. כל בני האדם יכריזו על היום הזה, יהללו אותו וינציחו אותו. הזמן שבו אלוהים נח על כס מלכותו הוא גם הזמן שבו אלוהים חותם את עבודתו על פני האדמה, וזה גם בדיוק הרגע שבו כל תעלומותיו של אלוהים מוצגות לאדם. אלוהים והאדם יהיו בהרמוניה לעד, ולעולם לא ייפרדו – אלה המראות היפהפיים של המלכות!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 16

הו, כל האנושות שבראתי! סוף-סוף היא שוב קמה לתחייה באור, מצאה את יסוד קיומה, והפסיקה להיאבק בבוץ! הו, שפע יצירי הבריאה שבידיי! מדוע הם לא מתחדשים באמצעות דבריי? מדוע הם לא באים לידי ביטוי באור? הארץ כבר אינה דוממת ושקטה כמוות, והשמיים כבר אינם שוממים ועצובים. תוהו ובוהו כבר לא מפריד בין השמיים והארץ, הם מאוחדים והם לעולם לא ייפרדו שוב. באירוע המשמח הזה, ברגע זה של עליזות, הצדק והקדושה שלי מתפשטים ברחבי היקום, וכל האנושות מהללת אותם ללא הפסק. ערי השמיים צוחקות בעליצות וממלכות הארץ רוקדות בשמחה. מי לא צוהל ברגע הזה? ומי לא בוכה ברגע הזה? הארץ במצבה הקדמוני שייכת לשמיים, והשמיים מאוחדים עם הארץ. האדם הוא החוט המאחד את השמיים והארץ, והודות לקדושתו של האדם והודות להתחדשותו, השמיים כבר אינם נסתרים מהארץ והארץ כבר אינה דוממת כלפי השמיים. פני האנושות מעוטרים בחיוכים מסופקים, ולבה כולו מתיקות ללא גבול. בני האדם לא רבים זה עם זה, ובני האדם לא מכים זה את זה. האם יש בני אדם כלשהם שלא חיים בשלום עם הזולת לאורי? האם יש בני אדם כלשהם שממיטים חרפה על שמי ביום שלי? כל בני האנוש מפנים אליי את מבטם המעריץ, ובלבם הם קוראים לי בסתר. חקרתי כל מעשה של האנושות: בין בני האנוש שהתנקו, אין כאלה שממרים את פי, ואין כאלה המותחים עליי ביקורת. האנושות כולה אפופה בטבעי. כולם מתחילים להכיר אותי, מתקרבים אליי ומעריצים אותי. אני עומד איתן ברוח האדם, אני מרומם יותר מכל בעיני האדם ואני זורם בעורקיו. התרוממות הרוח השמחה בלבם של בני האדם ממלאת כל מרחב על פני האדמה, האוויר קר וצלול, ערפל כבד כבר לא מכסה את הקרקע, והשמש זורחת וזוהרת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 18