דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

במהלך עידן החוק, העבודה של הכוונת האנושות נעשתה תחת השם יהוה, ושלב העבודה הראשון החל על פני האדמה. בשלב הזה, העבודה הייתה בניית בית המקדש והמזבח, ושימוש בחוק כדי לכוון את עם ישראל ולעבוד בקרבו. על ידי הכוונת עם ישראל, יהוה כונן בסיס לעבודתו על פני האדמה. מהבסיס הזה, הוא הרחיב את העבודה מעבר לישראל, כלומר, הוא החל מישראל והפיץ את עבודתו החוצה, כך שהדורות המאוחרים יותר התוודעו בהדרגה לכך שיהוה הוא אלוהים, שיהוה הוא זה שברא את השמיים והארץ וכל צבאם ושיהוה הוא זה שברא את כל יצירי הבריאה. הוא הפיץ את עבודתו באמצעות עם ישראל, החוצה מעבר לכך. ארץ ישראל הייתה המקום הקדוש הראשון שבו יהוה עבד על פני האדמה, וארץ ישראל הייתה המקום הראשון שבו אלוהים בא לעבוד על פני האדמה. זו הייתה העבודה של עידן החוק.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

העבודה שיהוה עשה בבני ישראל ביססה בקרב האנושות את מקורו הארצי של האל, וזה גם היה המקום הקדוש שבו הוא היה נוכח. הוא הגביל את עבודתו לעם ישראל. בתחילה, הוא לא עבד מחוץ לישראל. הוא בחר בני אדם מתאימים כדי להגביל את היקף עבודתו. ישראל היא המקום שבו האל ברא את אדם וחווה, ומאדמת המקום הזה יהוה ברא את האדם; המקום הזה הפך לבסיס עבודתו על פני האדמה. בני ישראל, שהם צאצאיהם של נוח ושל אדם, היו היסוד האנושי לעבודתו של יהוה על פני האדמה.

בזמנו, החשיבות, התכלית והשלבים של עבודתו של יהוה בישראל היו תחילת עבודתו על העולם כולו, שהתפשטה באופן הדרגתי לאומות הגויים ממרכז עבודתו, בישראל. זהו העיקרון שלפיו הוא עובד ברחבי התבל – לכונן דגם ואז להרחיב אותו עד שכל אנשי התבל יקבלו את בשורתו. בני ישראל הראשונים היו צאצאיו של נוח. בני האדם האלה זכו רק לנשימתו של יהוה, והם הבינו מספיק כדי לטפל בצרכים הבסיסיים של החיים, אך הם לא ידעו איזה מין אל הוא יהוה, לא ידעו מה כוונותיו כלפי האדם, ועל אחת כמה וכמה לא ידעו כיצד לירוא את אדון כל הבריאה. באשר לשאלה אם היו כללים וחוקים שיש לציית להם^[א] או אם הייתה חובה שיצירים נבראים צריכים למלא למען הבורא: צאצאיו של אדם לא ידעו אף אחד מהדברים האלה. כל מה שהם ידעו היה שעל הבעל להזיע ולעמול כדי לפרנס את משפחתו ושעל האישה להישמע לבעלה ולשמר את האנושות שברא יהוה. במילים אחרות, לבני האדם האלה היו רק נשימתו של יהוה וחייו, אך הם לא ידעו כלל כיצד להישמע לחוקי האל או כיצד להשביע את רצונו של אדון כל הבריאה. הם הבינו כה מעט. לכן אף על פי שלא הייתה כל רמאות או ערמומיות בלבם, ואף על פי שלעתים נדירות התקנאו זה בזה או הסתכסכו זה עם זה, הם לא הכירו את יהוה, אדון הבריאה, ולא הבינו אותו. האבות האלה של האדם ידעו רק לאכול את הדברים של יהוה וליהנות מהדברים של יהוה, אך הם לא ידעו לירוא את יהוה; הם לא ידעו שיהוה הוא האחד שהם צריכים לעבוד בכריעת ברך. אם כן, איך ייתכן שהם היו נקראים יצירי בריאה? אם כך היה, מה באשר לדברים "יהוה הוא אדון כל הבריאה", ו"הוא ברא את האדם כדי שהאדם יגלם אותו, יהלל אותו וייצג אותו" – הם נאמרו לשווא, הלא כן? איך ייתכן שבני אדם שאין בהם לבבות מלאי יראה כלפי יהוה יהפכו לעדות על כבודו? איך ייתכן שהם יהפכו לביטויים של כבודו? דברי יהוה, "בראתי את האדם בצלמי", יהפכו בכך לכלי נשק בידיו של השטן, המשחית, הלא כן? הדברים האלה יהפכו לכתם של בושה על בריאת האדם בידי יהוה, הלא כן? על מנת להשלים את השלב הזה של עבודתו, לאחר שיהוה ברא את האנושות, הוא לא הנחה את בני האדם ולא כיוון אותם מהתקופה של אדם ועד לתקופתו של נוח. רק אחרי המבול שהרס את העולם, יהוה החל להנחות באופן רשמי את בני ישראל, שהיו צאצאיהם של נוח וכן של אדם. עבודתו ואמירותיו בישראל הנחו את חייהם של כל בני האדם ברחבי ארץ ישראל והראו לאנושות שיהוה מסוגל לא רק להפיח רוח חיים באדם, כך שהאדם יקבל חיים מהאל, יעלה מהעפר ויהפוך לבן אנוש נברא, אלא גם לשרוף את האנושות, לקלל את האנושות ולהשתמש במטהו כדי למשול באנושות. כך בני האדם ראו שיהוה יכול לכוון את חיי האדם על פני האדמה, ולדבר ולעבוד בקרב האנושות בהתאם לשעות היום והלילה. הוא עשה את העבודה רק כדי שיצירי הבריאה שלו ידעו שהאדם נברא מעפר שהוא אסף, ויתרה מזאת, שהוא ברא את האדם. יתר על כן, מטרתה של העבודה שהוא התחיל בישראל הייתה שעמים אחרים ואומות אחרות (שלמעשה לא היו נפרדים מישראל, אלא הסתעפו מבני ישראל, בהיותם גם הם צאצאים של אדם וחווה), יקבלו את בשורת יהוה מישראל, כך שכל יצירי הבריאה בתבל יוכלו לירוא את יהוה ויכבדו אותו על גדולתו. אילו יהוה לא התחיל את עבודתו בישראל, ובמקום זאת, לאחר שהוא ברא את האנושות, הוא היה נותן לה לחיות ללא דאגות על פני האדמה, הרי שבמקרה הזה האדם מעולם לא היה יודע שיהוה ברא את האנושות ושהוא אדון הבריאה. זאת בשל אופיו המוחשי של האדם (אופי פירושו שהאדם לעולם לא יכול לדעת דברים שהוא לא יכול לראות, כלומר שהוא לא יודע שיהוה ברא את האנושות, ועל אחת כמה וכמה לא יודע מדוע הוא עשה זאת). אילו היה יהוה בורא את האדם ומציב אותו על פני האדמה, ואז פשוט מוחה את ידיו מהאדמה ועוזב במקום להישאר בקרב האנושות כדי לכוון אותה למשך זמן מסוים, הרי שכל האנושות כולה הייתה חוזרת לאין; אפילו השמים והארץ וכל צבאם, לרבות האנושות כולה, היו חוזרים לאין ונרמסים תחת רגלי השטן. כך, רצונו של יהוה ש"על פני האדמה, כלומר בקרב בריאתו, יהיה לו מקום לעמוד בו, מקום קדוש" היה מתנפץ לרסיסים. לכן, לאחר שהאל ברא את האנושות, הוא יכול היה להישאר בקרבה, לכוון את בני האדם בחייהם ולדבר איתם על מנת להגשים את חפץ לבו ולממש את תוכניתו. מטרת עבודתו של האל בישראל הייתה רק להוציא לפועל את התוכנית שהוא בנה לפני שהוא ברא את כל הדברים. לפיכך, לא הייתה סתירה בין עבודתו תחילה בקרב בני ישראל ובריאתו את כל הדברים, אלא ששני ההיבטים האלה נעשו לשם ניהולו, עבודתו וכבודו, וכן על מנת להעמיק את משמעות בריאתו את האנושות. הוא הנחה את חיי האנושות על פני האדמה במשך אלפיים שנה לאחר נוח, שבמהלכן הוא לימד את בני האנוש להבין כיצד לירוא את יהוה, אדון הבריאה כולה, כיצד לנהל את חייהם וכיצד להמשיך בחייהם, ומעל הכל, כיצד לפעול כעדים על יהוה, להתמסר לו ולירוא אותו, ואפילו להלל אותו במוזיקה כמו שעשו דוד וכוהניו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, העבודה בעידן החוק

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "שיש לציית להם".

בראשית, הכוונת האדם במהלך עידן החוק של התנ"ך הייתה כמו הכוונת חייו של ילד. האנושות הקדומה הייתה התולדה הטרייה של יהוה – אלה היו בני ישראל. הם לא הבינו כלל כיצד יש לירוא את אלוהים או כיצד יש לחיות על פני האדמה. במילים אחרות, יהוה ברא את האנושות, כלומר הוא ברא את אדם ואת חוה, אך הוא לא העניק להם את יכולות המחשבה כדי להבין כיצד לירוא את יהוה או כיצד לציית לחוקי יהוה על פני האדמה. ללא ההכוונה הישירה של יהוה, איש לא היה מסוגל לדעת זאת באופן ישיר, מכיוון שבראשית, לא היו לאדם יכולות מחשבה כאלה. האדם ידע רק שיהוה הוא אלוהים, אך לא היה לאדם שום מושג כיצד עליו לירוא אותו, איזו התנהגות יכולה להיחשב ליראת אל, באיזו תודעה עליו לירוא אותו, או מה עליו להעלות כקורבן מנחה מתוך יראת-אל. האדם ידע רק כיצד ליהנות ממה שניתן ליהנות ממנו מבין כל הדברים שיהוה ברא, אך לא היה לו שמץ של מושג מהם החיים הראויים ליציר בריאה ללא הוראות מאף אחד וללא הכוונה אישית של אף אחד, בני האדם האלה לעולם לא היו מקיימים חיים ההולמים באמת אנושות, אלא היו רק נלכדים בערמומיות בידי השטן. יהוה ברא את בני האדם, כלומר הוא ברא את אבותיהם הקדמונים של בני האדם, אדם וחוה, אך הוא לא העניק להם שום תבונה או חוכמה מעבר לכך. על אף שהם כבר חיו על פני האדמה, הם לא הבינו כמעט שום דבר. על כן, עבודתו של יהוה לברוא אנושות הושלמה רק במחציתה, והיא הייתה רחוקה משלמות. הוא רק בנה דגם של אדם מחומר והפיח בו רוח חיים אלוהית, אך בלי להעניק לאדם נכונות מספקת לירוא את אלוהים. בראשית, לא היה לאדם לב ירא-אל או לב שהיה מלא בחרדה מפני האל. האדם ידע רק כיצד להאזין לדבריו של אלוהים, אך לא היה לו הידע הבסיסי לחיים על פני האדמה ולכללים הראויים לחיי אנוש. על כן, אף על פי שיהוה ברא את האיש והאישה והשלים את מיזם שבעת הימים, הוא בשום אופן לא השלים את בריאת האדם, משום שהאדם היה רק קליפה ריקה ולא הייתה בו המציאות של ההוויה האנושית. האדם רק ידע שיהוה ברא את האנושות, אך לא היה לו מושג כיצד לציית לדבריו או לחוקיו של יהוה. על כן, לאחר שנוצרה האנושות, עבודתו של יהוה הייתה רחוקה מסיום. עדיין היה עליו לכוון את בני האדם באופן מוחלט כדי שיתייצבו בפניו, על מנת שיהיו מסוגלים לחיות יחדיו על פני האדמה ולירוא אותו, ועל מנת שיהיו מסוגלים, בהכוונתו, לעלות על דרך הישר של חיים אנושיים רגילים על פני האדמה. רק כך הייתה העבודה שנעשתה בעיקרה תחת שמו של יהוה מושלמת לגמרי. כלומר רק כך הייתה העבודה של בריאת העולם בידי יהוה מסתיימת לגמרי. על כן, לאחר שיהוה ברא את האנושות, היה עליו לכוון את חיי האנושות על פני האדמה במשך כמה אלפי שנים, כדי שהאנושות תהיה מסוגלת לציית לצווים והחוקים שלו ולקחת חלק בכל הפעילויות של חיים אנושיים רגילים על פני האדמה. רק אז הייתה עבודתו של יהוה מושלמת לחלוטין.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

במהלך עידן החוק, יהוה קבע דברות רבים כדי שמשה ימסור אותם לבני ישראל שהלכו בעקבותיו מארץ מצרים. יהוה נתן את הדברות האלה לבני ישראל, שלא היו קשורים לַמִּצְרִים, ומטרתם הייתה לרסן את בני ישראל. האל השתמש בדברות כדי להציב להם דרישות. השאלות אם הם שמרו את יום השבת לקודשו, אם הם כיבדו את הוריהם, אם הם עבדו פסל או תמונה, וכן הלאה – אלה היו העקרונות לפיהם נקבע אם הם היו חוטאים או צדיקים. היו ביניהם כאלה שהוכו באש יהוה, כאלה שנסקלו למוות וכאלה שקיבלו את ברכתו של יהוה, וזה נקבע לפי השאלה אם הם צייתו לדברות האלה. אלה שלא שמרו את יום השבת לקודשו היו נסקלים באבנים למוות. הכוהנים שלא שמרו את יום השבת לקודשו היו מוכים באש יהוה. אלה שלא כיבדו את אביהם ואת אמם גם הם היו נסקלים באבנים למוות. כל זאת היה באישור יהוה. יהוה קבע את דברותיו ואת חוקיו כדי שבעודו מושל בחיי בני האדם, הם יקשיבו ויתמסרו לדברו ולא יתמרדו נגדו. הוא השתמש בחוקים האלה כדי לשלוט באנושות בת יומה, וכדי להשתית את יסודות עבודתו העתידית. כך, על סמך העבודה שיהוה עשה, העידן הראשון נקרא עידן החוק. על אף שיהוה ביטא אמירות רבות ועשה עבודה רבה, הוא הנחה את בני האדם רק על דרך החיוב ולימד את בני האדם הבורים האלה כיצד להיות בני אדם, כיצד לחיות וכיצד להבין את דרכו של יהוה. על פי רוב, העבודה שהוא עשה נועדה לאפשר לבני האדם לקיים את דרכו ולהישמע לחוקיו. העבודה נעשתה על בני אדם שהיו מושחתים רק על פני השטח. עניינה של העבודה לא היה לשנות את טבע האדם או לאפשר צמיחה בחיים. עניינה היה רק שימוש בחוקים כדי להגביל את בני האדם ולשלוט בבהם. עבור בני ישראל באותה תקופה, יהוה היה לא יותר מאל בבית המקדש ואל בשמיים. הוא היה עמוד ענן ועמוד אש. כל מה שיהוה דרש מהם היה להישמע למה שכיום ידוע בתור חוקיו ודברותיו – אפשר אפילו לומר שאלה הם הכללים שלו – משום שמעשיו של יהוה לא נועדו לשנות אותם, אלא להקנות להם דברים נוספים שצריכים להיות לאדם, ולהנחות אותם במו פיו של האל. זאת משום שלאחר שהאדם נברא, לא היה לו דבר מהדברים שצריכים להיות לו. על כן, יהוה העניק לבני האדם את הדברים שהם היו זקוקים להם לשם חייהם על פני האדמה. כך הוא גרם לבני האדם שהוא הוביל להתעלות על אביהם אדם ואמם חווה, משום שהדברים שיהוה נתן להם התעלו על הדברים שהוא נתן לאדם ולחווה בראשית. על כל פנים, העבודה שיהוה עשה בישראל הייתה רק להנחות את האנושות ולגרום לאנושות להכיר בבורא שלה. הוא לא כבש את בני ישראל ולא שינה אותם, אלא רק הנחה אותם. זה סיכום עבודתו של יהוה בעידן החוק. זהו הרקע, הסיפור האמיתי, המהות של עבודתו בכל ארץ ישראל, וראשיתן של ששת אלפי שנות עבודתו – להחזיק את האנושות תחת שליטת ידו של יהוה. מתוך כך נבעה עבודה נוספת בתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים שלו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, העבודה בעידן החוק

ישוע מייצג את כלל העבודה של עידן החסד – הוא התגלם כבשר ודם ונצלב, והוא גם חנך את עידן החסד. הוא נצלב כדי להשלים את העבודה הגואלת, כדי לסיים את עידן החוק ולהתחיל את עידן החסד, ולפיכך הוא מכונה "המפקד העליון", "קורבן החטאת", "הגואל". לפיכך, תוכן עבודתו של ישוע היה שונה מתוכן עבודתו של יהוה, על אף שעבודתם הייתה זהה באופן עקרוני. יהוה החל את עידן החוק וכונן את הבסיס, כלומר את נקודת המקור של עבודתו בעולם, ומסר את חוקיו ודברותיו. אלה היו שניים מהישגיו, שמייצגים את עידן החוק. עבודתו של ישוע בעידן החסד לא הייתה למסור חוקים, אלא לממש אותם, וכך הוא נתן את האות לעידן החסד וסיים את עידן החוק שנמשך אלפיים שנה. הוא היה החלוץ שבא כדי לפתוח את עידן החסד, אך הגאולה נותרה מוקד עבודתו. על כן, הישגיו היו כפולים: פתיחתו של עידן חדש והשלמת עבודת הגאולה באמצעות צליבתו. לאחר מכן הוא עזב. ומכאן ואילך, הסתיים עידן החוק והחל עידן החסד.

עבודתו של ישוע הושלמה בהתאם לצורכי האדם באותו עידן. משימתו הייתה לגאול את האנושות, לסלוח לה על חטאיה, ולכן טבעו היה כל כולו ענווה, סבלנות, אהבה, אדיקות, צניעות, רחמים ורוחב לב. הוא בירך את האנושות ברוחב לב והעניק לה חסד בשפע, והוא העניק לבני האדם את כל הדברים שהם יכולים ליהנות מהם להנאתם: שלווה ואושר, סבלנותו של ישוע ואהבתו, רחמיו ורוחב לבו. באותם ימים, כל מה שידע האדם היה שפע של דברים מהנים: לבו היה שלו ובטוח, רוחו זכתה לעידוד ונחמה, והוא שאב את כוחותיו מישוע המושיע. עצם היכולת להשיג את הדברים האלה הייתה תוצאה של העידן שבו הוא חי. בעידן החסד, האדם כבר הושחת ביד השטן, ולכן, כדי להשיג את התוצאה הרצויה, עבודת הגאולה של כלל האנושות הצריכה מידה רבה של חסד, סבלנות ואיפוק אינסופיים, ואף יותר מכך, קורבן שיכול היה לכפר על חטאי האנושות, על מנת להשיג את השפעתו. בעידן החסד האנושות רק נחשפה לקורבן שלי לכפרה על חטאי האנושות – ישוע. כל מה שבני האדם ידעו היה שאלוהים יודע להיות רחום וחנון, וכל מה שהם ראו היו רחמיו של ישוע ורוחב לבו. הסיבה היחידה לכך הייתה שהם נולדו בעידן החסד. לכן, בטרם הם יכלו להיגאל, היה עליהם ליהנות מסוגי החסד הרבים שהעניק להם ישוע – זה היה הדבר היחיד שהיטיב עמם. כך, דרך התענגותם על החסד, הם יכלו לקבל מחילה על חטאיהם ויכלו גם להיגאל דרך איפוקו ורחמיו של ישוע. רק הודות לאיפוקו ולסבלנותו של ישוע, הם זכו בזכות לקבל מחילה וליהנות משפע החסד שישוע העניק להם – ממש כפי שאמר ישוע, "לא באתי לגאול את הצדיקים, כי אם את החוטאים, מה שיאפשר לחוטאים לקבל מחילה על חטאיהם". אילו היה ישוע מתגלם כבשר ודם וטבעו היה משפט, קללה וחוסר סובלנות לחטאי האדם, הרי שלאדם לא הייתה ניתנת אפשרות להיגאל והיה נגזר עליו להישאר חוטא לנצח. אם כך היה, תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים לא הייתה מצליחה להתקדם מעבר לעידן החוק, ועידן החוק היה מתארך לששת אלפי שנים. חטאי האדם היו רק מתרבים והופכים לחמורים יותר, ובריאת האדם הייתה כל כולה לחינם. בני האדם היו יכולים לשרת את יהוה על פי החוק, אולם חטאיהם היו חמורים יותר מחטאי בני האנוש הראשונים. ככל שהרבה ישוע לאהוב את האנושות, למחול לבני האנוש על חטאיהם ולהעניק להם שפע רחמים ורוחב לב, כך גדלה יכולתו של האדם להיגאל ולהיקרא "הטלאים האובדים" שהחזיר ישוע במחיר כבד. השטן לא יכול היה להפריע לעבודה זו כיוון שישוע נהג במאמיניו כפי שאם אוהבת נוהגת בפעוט שבחיקה. הוא לא כעס עליהם או תיעב אותם, אלא היה מלא ברחמים. הוא מעולם לא נהג בהם בזעם אלא בסבלנות והעלים עין מטיפשותם ומבורותם, ומחל להם לא "עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע." כך לבו חולל שינוי בלבם של אחרים ובני האדם זכו למחילה על חטאיהם דרך איפוקו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה

כשישוע אדוננו החל את עבודתו, הוא כבר הותיר מאחוריו את כבלי עידן החוק והשתחרר מההגבלות של התקנות והעקרונות של העידן הזה. לא היה בו זכר לכל דבר הקשור לחוק. הוא השיל את החוק מעליו לחלוטין ולא ציית לו עוד, והוא לא דרש עוד מהאנושות לציית לחוק. אם כך, כאן אתם רואים שישוע אדוננו הלך בשדה הקמה בשבת. אלוהים לא נח, אלא יצא לעבוד. הפעולה הזו ערערה את תפיסותיהם של אנשים והעבירה להם את המסר שהוא אינו חי יותר תחת החוק ושהוא חרג מגבולות השבת והופיע בפני האנושות ובקרבה בדמות חדשה, עם דרך עבודה חדשה. הפעולה הזו בישרה לאנשים שהוא הביא עמו עבודה חדשה שהחלה עם עזיבת החוק והשבת. כשאלוהים ביצע את העבודה החדשה שלו, הוא לא נצמד עוד אל העבר והוא לא היה מעוניין עוד בתקנות של עידן החוק. הוא גם לא הושפע מעבודתו בעידן הקודם, אלא עבד כרגיל בשבת, וכשתלמידיו היו רעבים, הם יכלו לקטוף שיבולים לאכול. הדבר היה רגיל לחלוטין בעיני אלוהים. לאלוהים יש אפשרות להתחלה חדשה לחלק ניכר מהעבודה שהוא רוצה לעשות והדברים שהוא רוצה לומר. ברגע שיש לו התחלה חדשה, הוא אינו מזכיר את עבודתו הקודמת ואינו ממשיך אותה. זאת משום שלאלוהים יש העקרונות שלו בעבודתו. כשהוא רוצה להתחיל עבודה חדשה, הוא רוצה להביא את האנושות אל שלב חדש בעבודתו, ובשלה בזה עבודתו מגיעה לשלב גבוה יותר. אם אנשים ימשיכו לפעול לפי האמירות או התקנות הישנות, או ימשיכו לדבוק בהן, הוא לא יזכור או ישבח זאת. זאת מפני שהוא כבר הביא עבודה חדשה ושלב חדש בעבודתו. כשהוא יוזם עבודה חדשה, הוא מופיע בפני האנושות בדמות חדשה לחלוטין, מזווית חדשה לחלוטין, ובדרך חדשה לחלוטין, כדי שבני האדם יוכלו לראות היבטים שונים של טבעו ושל מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. זו אחת ממטרותיו בעבודתו החדשה.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'

ללא הגאולה של ישוע, בני האדם היו ממשיכים לחיות לעד בחטא והיו הופכים לילדי החטא ולצאצאיהם של שדים. אם כך היה, השטן היה מגיע לשכון על פני האדמה, ופני האדמה כולם היו הופכים למשכנו. אולם העבודה הגואלת הצריכה הפגנת רחמים ואהבה כלפי בני האדם – רק דרכה היו בני האדם זוכים במחילה והיו מקבלים את הזכות להיעשות שלמים וליפול בנחלתו של אלוהים. ללא שלב העבודה הזה, תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים לא הייתה יכולה להתקדם. אלמלא נצלב ישוע – אילו רק ריפא את בני האדם וגירש את השדים שאחזו בהם – הרי שבני האדם לא היו זוכים למחילה שלמה בגין חטאיהם. בשלוש השנים וחצי של עבודתו של ישוע על פני האדמה, הוא השלים רק מחצית מעבודת הגאולה. אז, כשמוסמר אל הצלב והפך דמות של בשר ודם השרוי בחטא על ידי כך שנמסר לידי השטן, עלה בידו להשלים את עבודת הצליבה ולשלוט בגורלם של בני האדם. רק לאחר שהוא נמסר לידיו של השטן, הוא גאל את האנושות. במשך שלושים ושלוש שנים וחצי הוא סבל בעולם, היה מושא ללעג ולקלס, הוכפש, ננטש ואף נותר ללא מקום שבו הוא יכול היה להניח את ראשו ולנוח. לאחר מכן, הוא נצלב, וכל הווייתו – גוף קדוש ותמים – מוסמרה אל הצלב. הוא סבל כאבים שונים ומשונים. אלה שהיו בעמדת כוח לעגו לו והלקו אותו, והחיילים אף ירקו בפניו. ובכל זאת הוא נותר דומם וסבל עד הסוף. הוא קיבל על עצמו בכניעה את רגע המוות, שבו הוא גאל את האנושות כולה. רק אז הותר לו לנוח. עבודתו של ישוע מייצגת אך ורק את עידן החסד. היא לא מייצגת את עידן החוק ולא מהווה תחליף לעבודה המתבצעת באחרית הימים. זו מהות עבודתו של ישוע בעידן החסד, העידן השני שהאנושות עברה – עידן הגאולה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה

כשישוע בא אל עולמו של האדם, הוא פתח את עידן החסד וסיים את עידן החוק. באחרית הימים, האל הפך שוב לבשר ודם, ובהתגלמות זו, הוא סיים את עידן החסד ופתח את עידן המלכות. כל מי שמסוגל לקבל את התגלמותו השנייה של האל יובל אל עידן המלכות, וגם יהיה מסוגל לקבל באופן אישי את הכוונתו של האל. אף על פי שישוע בא בקרב בני האדם ועבד רבות, הוא השלים רק את העבודה של גאולת האנושות כולה ושימש כקורבן החטאת של האדם; הוא לא פטר את האדם מכל צביונו המושחת. על מנת להושיע את האדם באופן מלא מהשפעתו של השטן, לא זו בלבד שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שהאל צריך היה לבצע עבודה אדירה אף יותר כדי לפטור את האדם לחלוטין מצביונו שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שחטאיו של האדם נמחלו לו, האל חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן החדש, והתחיל את עבודת הייסור והשיפוט. העבודה הזו הביאה את האדם לתחום נעלה יותר. כל מי שמתמסר לריבונותו של האל ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות גדולות יותר. הוא יחיה באמת באור, ויזכה באמת, בדרך ובחיים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הקדמה

לפני שהאדם נגאל, נשתלו בו כבר רבים מהרעלים של השטן, ולאחר אלפי שנות השחתה בידי השטן, יש באדם טבע שמתנגד לאל. לפיכך כשהאדם נגאל, אין זו אלא גאולה. כלומר, האדם נקנה במחיר גבוה, אך הטבע הרעיל שבתוכו לא הוסר. האדם המזוהם כל כך מוכרח לעבור שינוי בטרם ייעשה ראוי לשרת את האל. באמצעות העבודה הזו של משפט וייסור, האדם יכיר באופן מלא את המהות המזוהמת והמושחתת שבתוכו ויהיה מסוגל להשתנות לגמרי ולהיטהר. רק כך האדם יוכל להיות ראוי לשוב בפני כס מלכותו של האל. כל העבודה שנעשית כיום נועדה לכך שהאדם יוכל להיטהר ולהשתנות. באמצעות משפט וייסור של דבר האל, וכן זיכוך, האדם יכול להשליך מעליו את שחיתותו ולהיטהר. במקום להתייחס לשלב זה של העבודה כשלב של ישועה, יהיה זה הולם יותר לומר שזו עבודת טיהור. למען האמת, שלב זה הוא גם עבודת הכיבוש, כמו גם השלב השני בעבודת הישועה. האדם נופל בנחלתו של האל דרך המשפט והייסור של דבר האל, ובאמצעות הזיכוך, השיפוט והחשיפה על ידי דבר האל – כל הטומאה, התפיסות, המניעים והתקוות האישיות שבלב האדם נגלים לחלוטין. על אף שהאדם נגאל וחטאיו נמחלו, המשמעות היחידה של הדבר היא שהאל אינו זוכר את העבירות שהאדם ביצע ואינו מתייחס אליו בהתאם לעבירות אלה. אולם, כאשר האדם שחי כבשר ודם לא השתחרר מחטא, הוא יכול רק להמשיך לחטוא ולחשוף עד אין קץ את הצביון השטני המושחת שלו. אלה הם החיים שהאדם חי – מעגל אינסופי של חטא ומחילה. רוב בני האדם חוטאים ביום ומתוודים בערב. באופן זה, גם אם קורבן החטאת יעיל לעולם עבור האדם, הוא לא יוכל להושיע את האדם מחטא. עבודת הישועה הושלמה רק עד מחציתה, מכיוון שצביונו של האדם עדיין מושחת. לדוגמה, כשבני האדם גילו שהם צאצאי מואב, הם השמיעו דברי תלונה, חדלו לחפש חיים ונעשו שליליים לחלוטין. האין זה מראה שהאנושות עדיין אינה מסוגלת להישמע לריבונותו של האל? האין זה בדיוק הצביון השטני המושחת שלה? כשלא יוסרת, הרמת את ידיך גבוה מעל ידיהם של כל האחרים, אפילו מעל ידיו של ישוע, וקראת בקול רם: "להיות בן אהוב של האל! להיות מקורב של האל! אנחנו מעדיפים למות ולא להשתחוות לשטן! מרדו בשטן הזקן! מרדו בדרקון הגדול האדום כאש! מי ייתן והדרקון הגדול האדום כאש יאבד את שלטונו בחרפה! מי ייתן והאל ישלים אותנו!" הקריאות שלך היו רמות מאלה של כל האחרים. אך אז הגיעה עת הייסורים ושוב התגלה הצביון המושחת של בני האדם. אז, שככו הקריאות שלהם, והם איבדו את הנחישות שלהם. זו השחיתות של האדם והיא עמוק יותר מחטא. השטן שתל אותו באדם והוא מושרש עמוק בתוכו. לא קל לאדם לפתח מודעות לחטאיו. אין לו דרך לזהות את הטבע שמושרש בו עמוקות, ועליו להסתמך על השיפוט באמצעות דבר האל כדי להשיג תוצאה זו. רק כך ניתן לשנות את האדם בהדרגה ולהתקדם מנקודה זו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)

המשיח של אחרית הימים משתמש באמיתות שונות כדי ללמד את האדם, לחשוף את מהות האדם ולנתח את דבריו ומעשיו של האדם. הדברים האלה מורכבים מאמיתות שונות, כגון חובת האדם, האופן שבו האדם צריך להתמסר לאל, האופן שבו האדם צריך להיות נאמן לאל, האופן שבו האדם צריך להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה, וכן את חוכמתו וצביונו של האל, וכן הלאה. כל הדברים האלה מתמקדים במהות האדם ובצביונו המושחת. בפרט, הדברים שחושפים כיצד האדם דוחה את האל נאמרים ביחס לכך שהאדם הוא התגלמות השטן וכוח אויב נגד האל. האל, בעבודת השיפוט שלו, לא מבהיר את טבע האדם במילים ספורות בלבד, אלא חושף וגוזם לטווח הארוך. כל השיטות השונות האלו של החשיפה והגיזום לא ניתן להחליף במילים רגילות, אלא רק באמת, שהיא לא ברשותו של האדם כלל. רק שיטות כאלה נחשבות למשפט – רק באמצעות שיפוט כזה אפשר להכניע את האדם ולשכנע אותו לגמרי אודות האל, ויותר מכך, להכיר את האל באמת. עבודת השיפוט גורמת לאדם להבין את פניו האמיתיות של האל ואת האמת על מרדנותו שלו. עבודת השיפוט מאפשרת לאדם לרכוש הבנה רבה על כוונותיו של האל, על מטרת עבודתו של האל, ועל המסתורין שהאדם לא יכול להבין. היא גם מאפשרת לאדם להבין ולדעת את מהותו המושחתת ואת שורשי שחיתותו, וכן לגלות את פניו המכוערות. ההשפעות האלה נגרמות כולן על ידי עבודת המשפט, מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של האל לכל מי שמאמין בו. העבודה הזו היא עבודת המשפט שעושה האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת

האל מבצע את עבודת המשפט והייסורים כדי שבני האדם יזכו בידע אודותיו ולמען עדותו. אילו האל לא היה שופט את צביונם המושחת של בני האדם, הם לא היו מכירים את צביונו הצודק של האל שאינו סובל שום חטא ואף לא היו מסוגלים להפוך את ידיעתם הישנה לגבי האל לידיעה חדשה. לשם עדותו ולשם ניהולו של האל, הוא מציג בפומבי את כל-כולו וכך באמצעות הופעתו הפומבית של האל, הוא מאפשר לבני האדם להגיע לידע אודותיו ולשנות את צביונם ולשאת עדות מהדהדת על האל. השינוי בצביונם של בני האדם מושג באמצעות סוגי העבודה השונים שהאל מבצע. ללא שינויים כאלה בצביונם של בני האדם, הם לא יוכלו לשאת עדות על האל ואף לא לא להיות תואמים לכוונות האל. השינוי בצביונו של אדם מציין שהוא השתחרר מכבלי השטן ומהשפעת החושך והפך באמת ובתמים למודל ודוגמה לעבודתו של האל, לעד על האל ולאדם שעולה בקנה אחד עם כוונותיו של האל. כיום, האל המתגלם כבשר ודם ירד ארצה כדי לעשות את עבודתו על פני האדמה והוא דורש שבני האדם ירכשו ידע לגביו, יתמסרו לו ויישאו עליו עדות – עליהם להכיר את עבודתו המעשית והרגילה, עליהם להתמסר לכל דבריו ולעבודתו שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיהם ועליהם לשאת עדות על כל העבודה שהאל עושה לישועת בני האדם, כמו גם על כל המעשים שהוא עושה על מנת לכבוש את האדם. מי שנושאים עדות על האל חייבים להכיר את האל. רק עדות כזו היא מדויקת ומעשית ורק עדות כזו יכולה להמיט קלון על השטן. האל משתמש באנשים שלמדו להכיר אותו על ידי כך שחוו את משפטו, את ייסורו ואת גיזומו, על מנת שיישאו עליו עדות. הוא משתמש הן בבני האדם שהשטן השחית והן באנשים שצביונם השתנה ולכן זכו בברכתו כדי שיישאו עליו עדות. הוא אינו צריך שבני האדם יהללו אותו אך ורק בפיהם ואף לא את שבחיהם ועדותם של בני מינו של השטן שאותם הוא לא גאל. רק בני האדם שמכירים את האל ורק בני האדם שצביונם השתנה כשירים לשאת עדות על האל. האל לא יתיר לבני האדם להמיט קלון על שמו בכוונה תחילה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק מי שמכיר את האל יכול לשאת עדות על האל

הדברים שאני אומר כעת נועדו לשפוט את חטאי האדם, לשפוט את רשעותו של האדם ולקלל את מרדנותו של האדם. נוכלותו וערמומיותו של האדם, דבריו ומעשיו של האדם – כל הדברים שאינם עולים בקנה אחד עם רצון האל חייבים לעבור שיפוט, ומרדנותו של האדם תוּקע כחטא. דברי האל סובבים סביב עקרונות המשפט. אלוהים משתמש בשיפוט של רשעותו של האדם, בקללה של מרדנותו של האדם ובחשיפת פניו המכוערים של האדם כדי להפגין את טבעו הצודק. קדושה מייצגת את טבעו הצודק של אלוהים, וקדושתו היא למעשה טבעו הצודק. הטבע המושחת שלכם הוא ההקשר לדבריי כיום – באמצעותן אני מדבר ושופט ומבצע את עבודת הכיבוש. רק זוהי העבודה האמיתית, ורק כך קדושת האל יכולה לזרוח במלוא הדרה. אם לא יהיה בך שמץ של טבע מושחת, אלוהים לא ישפוט אותך ולא יראה לך את טבעו הצודק. כיוון שטבעך מושחת, אלוהים לא יניח לך, וכך מתגלה קדושתו. לו אלוהים היה רואה את היקף הטינופת והמרדנות של האדם אך לא היה מדבר או שופט אותך ולא היה מייסר אותך על רשעותך, אזי הייתה זו הוכחה לכך שהוא אינו אלוהים, כיוון שלא הייתה בו שנאה כלפי החטא. הוא היה מטונף בדיוק כמו האדם. כיום אני שופט אותך בגלל הטינופת שלך, ואני מייסר אותך בגלל השחיתות והמרדנות שלך. איני מציג לראווה את כוחי בפניכם או מדכא אתכם במכוון. אני עושה דברים אלו מפני שאתם, שנולדתם בארץ מטונפת זו, הזדהמתם באופן כה חמור מהטינופת. פשוט איבדתם את היושרה והאנושיות שלכם והפכתם לדמויי חזירים, שנולדו בפינות העולם המטונפות ביותר. מסיבה זו אני שופט אתכם ושופך עליכם את חרון אפי. בדיוק בגלל השיפוט הזה אתם מסוגלים לראות שאלוהים הוא האל הצודק ושאלוהים הוא האל הקדוש. בדיוק בגלל קדושתו וצדקתו של אלוהים, הוא שופט אתכם ושופך עליכם את חרון אפו. בזכות יכולתו לחשוף את טבעו הצודק לנוכח מרדנותו של האדם ובזכות יכולתו לחשוף את קדושתו לנוכח הטינופת של האדם, די בכך כדי להוכיח שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו, שהוא קדוש וזך, אך שהוא חי בארץ הטינופת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד השלב השני בעבודת הכיבוש נושא פרי

למען האמת, העבודה שנעשית כעת נועדה לגרום לבני האדם למרוד בשטן, אביהם הקדמון. הכוונה של כל השיפוט באמצעות מילים היא לחשוף את טבעה המושחת של האנושות ולאפשר לבני אדם להבין את מהות החיים. השיפוט החוזר והנשנה חודר ללבם של בני האדם. כל שיפוט מתייחס ישירות לגורלם ונועד לפצוע את לבם כדי שהם יוכלו לוותר על כל הדברים האלה ולהכיר בכך את החיים, את העולם המזוהם הזה, להכיר את חוכמתו וכול יכולתו של אלוהים וכן את האנושות שהשטן השחית. ככל שהאדם מקבל יותר ייסורים ושיפוט כאלה, כך יכול לבו של האדם להיפצע יותר ורוחו יכולה להתעורר יותר. מטרתו של שיפוט כזה היא לעורר את רוחם של בני האדם האלה שהושחתו ורומו באופן העמוק ביותר. לאדם אין רוח, כלומר רוחו מתה לפני זמן רב, והוא לא יודע שיש שמיים, לא יודע שיש אלוהים ובוודאי לא יודע שהוא נאבק בתוך תהום המוות. איך הוא יכול כלל לדעת שהוא חי בגיהינום המרושע הזה עלי אדמות? איך הוא יכול כלל לדעת שגווייתו המרקיבה נפלה אל תוך שאול המוות משום שהשטן השחית אותה? איך הוא יכול כלל לדעת שהאנושות הרסה זה מכבר כל דבר על פני האדמה ללא תקנה? ואיך הוא יכול כלל לדעת שהבורא יורד היום אל פני האדמה ומחפש קבוצה של בני אדם מושחתים שהוא יוכל להושיעם? אפילו לאחר שהאדם חווה כל זיכוך ושיפוט אפשריים, מצפונו הקהה עדיין מתעורר אך בקושי ובאמת כמעט לא מגיב. האנושות מנוונת כל כך! למרות זאת, שיפוט כזה דומה לברד האכזר שיורד מהשמיים, הוא מועיל ביותר לאדם. לולא בני האדם נשפטו כך, לא הייתה שום תוצאה ולחלוטין לא היה ניתן להושיע בני אדם מתהום האומללות. לולא העבודה הזו, היה לבני אדם קשה מאוד להיחלץ מהשאול, מפני שלבם מת לפני זמן רב, והשטן רמס את רוחם לפני זמן רב. כדי להושיע אתכם, בני האדם ששקעו במעמקי הניוון, יש צורך לקרוא אליכם נמרצות, לשפוט אתכם נמרצות, ורק אז יהיה אפשר לעורר את לבבותיכם הקפואים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, רק מי שהפך למושלם יכול לחיות חיים בעלי משמעות

בעידן המלכות, האל משתמש בדברו כדי לפתוח בעידן החדש, כדי לשנות את האמצעים איתם הוא מבצע את עבודתו, וכדי לבצע את עבודת העידן כולו. זה העיקרון שלפיו האל עובד בעידן דבר האל. הוא התגלם כבשר ודם ומדבר מתוך נקודות מבט שונות וכך מאפשר לאדם לראות באמת את האל, שהוא הדבר המופיע בבשר, ולחזות בחוכמתו ומופלאותו. האל פועל באופן זה כדי להגשים טוב יותר את המטרות של כיבוש האדם, הפיכת אנשים למושלמים וסילוק אנשים, וזוהי המשמעות האמיתית של השימוש במילים בעידן דבר האל. באמצעות דברים האדם מתוודע לעבודתו של האל, לצביונו של האל, למהותו של האדם ולמה שעל האדם להיכנס אליו. באמצעות המילים, מושגת כל העבודה שברצונו של האל לעשות בעידן דבר האל. דרך דבריו, האנשים נחשפים, מסולקים ועוברים ניסיונות. הם ראו את דברי האל, שמעו את דברי האל והכירו בקיומם של דברי האל. כתוצאה מכך, הם החלו להאמין בקיומו של האל, בכל יכולתו ובחכמתו של האל, וכן בלבו של האל, של אהבה לאדם והושעתו. המונח "מילים" נשמע אולי פשוט ושגרתי, אבל המילים היוצאות מפי האל בהתגלמותו כבשר ודם מרעידות את היקום. דברי האל משנים את לב האדם, את תפיסותיו ואת צביונו הישן, וכן את מראהו הישן של העולם כולו. לאורך העידנים, רק האל של היום עובד כך, ורק הוא מדבר כך ומושיע כך את האדם. מרגע זה והלאה, דברי האל מכוונים את האדם בחייו, והוא חי תחת הרעייה והאספקה של דבריו. אנשים חיים בעולם של דברי האל, בתוך הקללות והברכות של דברי האל, ורוב האנשים חיים תחת המשפט והייסורם של דברי האל. דברי האל והעבודה הזו נועדו כולם למען ישועתו של האדם, הגשמת רצונו של האל ושינוי מראהו המקורי של עולם הבריאה הישנה. האל ברא את העולם באמצעות דברו, והוא מוביל את כל האנשים ברחבי היקום באמצעות דברו, הוא כובש ומושיע אותם באמצעות דברו, ובסופו של דבר, הוא ישתמש בדברו כדי לשים קץ לעולם הישן כולו, ובכך תושלם לחלוטין תוכנית הניהול שלו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עידן המלכות הוא עידן הדבר

באחרית הימים, האל משתמש בעיקר בדברו כדי להפוך את האדם למושלם. הוא לא משתמש באותות ובמופתים כדי לדכא את האדם או כדי לשכנע אותו. זה לא יכול להביא לידי ביטוי את עוצמתו האדירה של האל. אילו האל היה רק עושה אותות ומופתים, לא היה ניתן להביא לידי ביטוי את מעשיותו של האל, ולכן לא היה ניתן להפוך את האדם למושלם. האל לא הופך את האדם למושלם באמצעות אותות ומופתים, אלא נעזר בדברו כדי להשקות את האדם ולרעות אותו. לאחר מכן, מושגת התמסרות מלאה של האדם והיכרותו את האל. זו המטרה של העבודה שהוא עושה והדברים שהוא אומר. האל לא משתמש בשיטה של עשיית אותות ומופתים כדי להפוך את האדם למושלם – הוא משתמש במילים ובשיטות עבודה רבות ושונות כדי להפוך את האדם למושלם. בין שהאל מבצע זיכוך, גיזום או אספקה דרך דברים, הוא עושה זאת על ידי דיבור מנקודות מבט רבות ושונות, כדי להפוך את האדם למושלם ולאפשר לו להכיר טוב יותר את העבודה, החוכמה והנפלאות של האל... אמרתי בעבר שהאל זוכה בקבוצה של מתגברים מהמזרח – מתגברים שיוצאים מהצרה הגדולה. מה פירושם של הדברים האלה? פירושם הוא שבני האדם האלה שנפלו בנחלתו של האל נעשו מתמסרים באמת רק לאחר שהם עברו משפט, ייסור, גיזום וזיכוך מסוגים שונים. אמונתם של האנשים האלה לא מעורפלת, אלא אמיתית. הם לא ראו אותות ומופתים או ניסים כלשהם. הם לא מסוגלים להשמיע מילים ודוקטרינות נשגבות או להביע תובנות עמוקות. במקום זאת, יש להם מציאות, ואת דברי האל וידע מעשי ואמיתי על האל. קבוצה כזו מסוגלת ללתת ביטוי טוב יותר לעוצמתו האדירה של האל, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דבר האל משיג הכל

בעבודתו האחרונה של סיום העידן, צביונו של האל הוא ייסור ומשפט, ובו הוא חושף את כל מה שאינו צודק, על מנת לשפוט בפרהסיה את כל העמים וכדי להביא לידי שלמות את מי שאוהב אותו בכנות. רק צביון מעין זה יכול להביא עידן אל סופו. אחרית הימים כבר הגיעה. כל הדברים ממוינים על פי סוגם, ומחולקים לקטגוריות שונות על סמך תכונותיהם השונות. זה בדיוק הזמן שבו האל מגלה את סופם של האנשים ואת ייעודיהם. אם אנשים לא יחוו ייסור ומשפט, מרדנות וחוסר הצדיקות שלהם לא יוכלו להיחשף. רק באמצעות ייסור ומשפט ניתן לחשוף את סופם של כל הדברים. אנשים חושפים את פרצופם האמיתי רק כשהם עוברים ייסור ומשפט. רוע ימוין עם רוע, וטוב עם טוב, וכל האנשים ימוינו על פי סוגם. סופם של כל הדברים ייחשף באמצעות ייסור ומשפט, כדי שהרשעים ייענשו והטובים יתוגמלו, וכל בני האדם ייכנעו לריבונותו של האל. יש להשיג את כל העבודה הזאת באמצעות ייסור ומשפט צודקים. משום ששחיתותו של האדם הגיעה לשיאה ומרדנותו חמורה ביותר, רק צביונו הצודק של האל, שעיקרו ייסור ומשפט, ונחשף באחרית הימים, יכול לחולל שינוי מלא באנשים ולהשלים אותם, לחשוף את הרוע, וכך להביא לענישה חמורה של כל אלה שאינם צדיקים. לפיכך, צביון כזה ספוג בחשיבות של העידן. צביון האל מתגלה ונחשף למען העבודה של כל עידן חדש. לא מדובר בכך שהאל חושף את צביונו באופן שרירותי וחסר משמעות. נניח שבאחרית הימים של חשיפת סופם של אנשים, האל עדיין היה מרעיף על אנשים רחמים וחסד אין-סופיים כדי לאהוב אותם, ממשיך לרחוש להם אהבה, ולא כופה עליהם משפט צדק, אלא דווקא מפגין כלפיהם סובלנות, סבלנות וסלחנות, והיה מוחל להם בלי קשר לחומרת חטאיהם, ללא שמץ של משפט צדק. מתי היה מסתיים אז כל ניהולו של האל? מתי היה צביון מעין זה מסוגל להוביל את בני האדם אל יעדה הראוי של האנושות? קחו לדוגמה שופט שתמיד רוחש אהבה לאנשים, שופט אוהב עם פנים אדיבים ולב רך. הוא אוהב אנשים בלי קשר לפשעים שביצעו והוא מביע אליהם אהבה ונוהג באיפוק כלפיהם, ולא משנה מי הם. במקרה כזה, מתי הוא יהיה מסוגל אי-פעם לפסוק דין צדק? באחרית הימים, רק משפט צדק יכול למיין אנשים על פי סוגם ולהביאם אל ממלכה חדשה. כך מסתיים העידן כולו באמצעות צביונו הצודק של האל, אשר מורכב ממשפט ומייסור.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (3)

אלה המסוגלים לעמוד איתן במהלך עבודת המשפט והייסור של האל באחרית הימים – כלומר, במהלך עבודת הטיהור הסופית – יהיו אלה שייכנסו למנוחה הסופית לצד האל; לפיכך, כל אלה שייכנסו למנוחה ישתחררו מהשפעת השטן וייפלו בנחלתו של האל רק לאחר שעברו את עבודת הטיהור הסופית שלו. בני אדם אלה, שבסופו של דבר ייפלו בנחלתו של האל, ייכנסו למנוחה הסופית. מעצם מהותה, עבודת הייסור והמשפט של האל נועדה לטהר את המין האנושי, למען יום המנוחה הסופי; אחרת, אף אחד מבני המין האנושי לא יוכל להיות ממוין לפי סוגו, או להיכנס למנוחה. עבודה זו היא הנתיב היחיד של המין האנושי לצורך כניסה למנוחה. רק עבודת הטיהור של האל תטהר את בני האדם מאי-הצדיקות שלהם, ורק עבודת הייסור והמשפט שלו תחשוף את אותם יסודות מרדניים של המין האנושי, ובכך תבדיל בין אלה שניתן להושיעם לבין אלה שלא, ובין אלה שיישארו לבין אלה שלא. כשתסתיים עבודה זו, אותם אנשים שמורשים להישאר יטוהרו כולם וייכנסו לממלכה גבוהה יותר של אנושות, שבה ייהנו מחיים אנושיים שניים על פני האדמה, שיהיו נפלאים יותר; במילים אחרות, הם ייכנסו ליום המנוחה האנושי שלהם, ויחיו לצד האל. לאחר שאלה שאינם מורשים להישאר יעברו ייסור ושיפוט, פרצופם האמיתי ייחשף לחלוטין, ולאחר מכן הם יושמדו כולם, וכמו השטן, לא יורשו עוד לשרוד על פני האדמה. המין האנושי של העתיד לא יכלול עוד אנשים מסוג זה; אנשים כאלה אינם ראויים להיכנס לארץ המנוחה הסופית, וגם אינם ראויים להצטרף ליום המנוחה שהאל והמין האנושי יחלקו, שכן הם מטרות לענישה והם אנשים רעים ובלתי צדיקים. הם נגאלו פעם אחת, והם גם עברו שיפוט וייסור; הם גם עמלו פעם למען האל. אולם, כשיבוא היום האחרון, הם בכל זאת יסולקו ויושמדו בשל הרוע שלהם וכתוצאה ממרדנותם ומחוסר יכולתם להיגאל; הם לעולם לא יתקיימו עוד בעולם העתיד, ולא יחיו עוד בקרב המין האנושי של העתיד. בין אם הם רוחות של מתים או אנשים שעדיין חיים בבשר, כל עושי הרע וכל אלה שלא נושעו יושמדו ברגע שהקדושים שבקרב המין האנושי ייכנסו למנוחה. באשר לאותם רוחות ובני אדם עושי רע, או לרוחותיהם של אנשים צדיקים ולאלה שנוהגים בצדיקות, ללא קשר לעידן שבו הם נמצאים, כל הרעים יושמדו בסופו של דבר, וכל הצדיקים ישרדו. השאלה אם אדם או רוח יזכו בישועה אינה מוכרעת לחלוטין על בסיס עבודת העידן האחרון; אלא היא נקבעת על פי השאלה אם הם התנגדו לאל או מרדו בו. אנשים בעידן הקודם שביצעו מעשים רעים ולא יכלו לזכות בישועה יהיו, ללא ספק, מטרות לענישה, וגם אלה בעידן הנוכחי שעושים רע ולא ניתן להושיעם יהיו בוודאי מטרות לענישה. בני האדם מסווגים על בסיס טוב ורע, לא לפי התקופה שבה הם חיים. לאחר שסווגו כך, הם לא ייענשו או יתוגמלו מיד; אלא, האל יבצע את עבודתו של הענשת הרע ותגמול הטוב רק לאחר שיסיים לבצע את עבודת הכיבוש שלו באחרית הימים. למעשה, הוא מפריד את בני האדם לטובים ולרעים מאז שהחל לבצע את העבודה של הושעת האנושות. אלא שהוא יתגמל את הצדיקים ויעניש את הרשעים רק לאחר שעבודתו תסתיים; זה לא שהוא יפריד אותם לקטגוריות עם השלמת עבודתו ואז יתחיל מיד במלאכת הענשת הרע ותגמול הטוב. אלא מלאכה זו תתבצע רק כאשר עבודתו תושלם כליל. המטרה היחידה מאחורי עבודתו הסופית של האל של הענשת הרע ותגמול הטוב היא לטהר לחלוטין את כל בני האדם כדי שיוכל להביא למנוחת עולמים אנושות מקודשת לחלוטין. שלב זה של עבודתו הוא המכריע ביותר; זהו השלב האחרון בכל עבודת הניהול שלו. אם האל לא ישמיד את הרעים, אלא יאפשר להם להישאר, אזי האנושות כולה לא תוכל עדיין להיכנס למנוחה, והאל לא יוכל להביאה לממלכה טובה יותר. עבודה כזו לא תהיה גמורה לחלוטין. כשתסתיים עבודתו, כל המין האנושי יהיה מקודש לחלוטין; רק כך יוכל האל לחיות כשהוא שלו במנוחתו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה

קטעים מסרטים קשורים

אלוהים מפרסם את החוק

הבטחתו של אלוהים לבני ישראל

אלוהים בא אל העולם והופך לקורבן חטאת

מדוע אלוהים שב לעשות את עבודת השיפוט באחרית הימים?

דרשות קשורות

ישוע אדוננו גאל את האנושות. מדוע אם כן הוא עושה עבודת שיפוט בשובו באחרית הימים?

מזמורים קשורים

אלוהים מתחיל עבודה חדשה בעידן החדש

המשיח של אחרית הימים הביא את עידן המלכות

משפטו הצודק של האל באחרית הימים ממיין אנשים על פי סוגם

הייעוד של עבודת המשפט של אלוהים