ביום שבו כל הדברים קמו לתחייה, באתי אל בני האדם וביליתי איתם ימים ולילות נפלאים. רק בשלב הזה, האדם מרגיש מעט מנגישותי, וככל שהתקשורת שלו איתי נעשית תכופה יותר, כך הוא רואה מעט ממה שיש לי וממי שאני, וכתוצאה מכך, הוא זוכה להכיר אותי במקצת. בקרב כל בני האדם, אני מרים את ראשי ומשקיף, והם כולם רואים אותי. אולם כשאסון מכה את העולם, הם מיד נחרדים, וצלמי נעלם מלבם. בהלה אוחזת בהם בשל התרחשות האסון והם לא שמים לב לדברי התוכחה שלי. עברתי בקרב בני האדם במשך שנים רבות, אך הם אף פעם לא היו מודעים לכך, והם מעולם לא הכירו אותי. כיום אני אומר לו זאת במו פי וגורם לכל בני האדם להתייצב בפניי ולקבל ממני משהו, אך הם עדיין שומרים ממני מרחק ולכן הם לא מכירים אותי. כשצעדיי יפסעו ברחבי התבל עד קצות הארץ, האדם יתחיל להרהר בינו לבין עצמו, וכל בני האדם יבואו אליי להשתחוות בפניי ולעבוד אותי. זה יהיה היום שבו אזכה בכבוד, יום שובי וכן יום עזיבתי. כעת התחלתי את עבודתי בקרב האנושות כולה – פתחתי באופן רשמי בכל רחבי תבל את סיום תוכנית הניהול שלי. מרגע זה ואילך, כל מי שלא יזהר יהיה מועד לייסורים חסרי רחמים, ודבר זה יכול לקרות בכל רגע. הסיבה לכך איננה שאני אכזר, אלא שזה שלב בתוכנית הניהול שלי. הכול חייב להתקדם לפי השלבים של תוכניתי ואיש אינו יכול לשנות זאת. כשאני מתחיל את עבודתי באופן רשמי, כל בני האדם נעים כפי שאני נע, כך שבני אדם ברחבי תבל מעסיקים את עצמם בהתאמה אליי, ישנה "הילולה" ברחבי תבל ואני מדרבן את האדם לנוע קדימה. אי לכך, אני מצליף בתנין הגדול האדום כאש עצמו למצב של טירוף ובלבול והוא משרת את עבודתי, ועל אף שהוא אינו רוצה בכך, הוא לא מסוגל לפעול לפי רצונותיו שלו ואין לו ברירה אלא להיכנע לשליטתי. בכל תוכניותיי, התנין הגדול האדום כאש הוא הניגוד שלי, האויב שלי וכן המשרת שלי. לכן מעולם לא הקלתי ב'דרישות' שלי ממנו. לפיכך, השלב האחרון של עבודת התגלמותי כבשר ודם יושלם בבית שלו. כך התנין הגדול האדום כאש יהיה מסוגל יותר לשרת אותי כראוי וכך אכבוש אותו ואשלים את תוכניתי. כשאני עובד, כל המלאכים יוצאים איתי לקרב המכריע, כשהם נחושים למלא את רצונותיי בשלב הסופי. זאת כדי שבני האדם על פני האדמה ייכנעו בפניי כמו המלאכים, לא יחושו בצורך להתנגד אליי ולא יעשו שום דבר שמתמרד בי. זו הדינמיקה של עבודתי ברחבי תבל.

התכלית והחשיבות של בואי אל בני האדם הן הושעת האנושות כולה, השבת האנושות כולה לביתי, איחוד השמיים והארץ ולגרום לאדם לשגר את "האותות" בין השמיים והארץ, משום שזה התפקיד הטבוע באדם. כשבראתי את האנושות, הכנתי את כל הדברים לאנושות ומאוחר יותר אפשרתי לאנושות לקבל את השפע שנתתי לה בהתאם לדרישותיי. לכן אני אומר שבזכות הכוונתי האנושות כולה הגיעה ליום הזה וכל זה הוא תוכניתי. בקרב האנושות כולה, אינספור בני אדם מצויים תחת הגנתה של אהבתי ואינספור בני אדם חיים תחת ייסורי שנאתי. על אף שכל בני האדם מתפללים אליי, הם עדיין לא מסוגלים לשנות את הנסיבות הנוכחיות שלהם. ברגע שהם מאבדים תקווה, הם יכולים רק לאפשר לטבע לעשות את שלו ולהפסיק להתמרד נגדי, משום שזה כל מה שהאדם מסוגל לבצע. באשר למצב חייו של האדם, האדם עדיין לא מצא חיים אמיתיים, הוא עדיין לא ראה ישירות את העוולות, החורבן והתנאים המחפירים בעולם. לכן אילולא היו אסונות בעולם, רוב בני האדם היו עדיין דבקים באמא אדמה ועדיין היו מתענגים על מטעמי "החיים". האין זו המציאות בעולם? האין אני מדבר אל האדם בקול הישועה? מדוע שום אדם מקרב האנושות לא אהב אותי באמת מעולם? מדוע האדם אוהב אותי רק בעת ייסורים וניסיונות, אך איש אינו אוהב אותי כשאני מגן עליו? פעמים רבות המטתי ייסורים על האנושות. בני האדם מביטים בייסורים, אך אז הם מתעלמים מהם והם לא חוקרים אותם ומהרהרים בהם באותו רגע, ולכן כל מה שהאדם מקבל הוא משפט חסר רחמים. זוהי רק אחת משיטות העבודה שלי, אך מטרתה היא עדיין לשנות את האדם ולגרום לו לאהוב אותי.

אני מושל במלכות ויתרה מזו, אני מושל בתבל כולה. אני מלך במלכות וגם ראש התבל. מעתה ואילך, אאסוף את כל מי שאינם הנבחרים ואתחיל בעבודתי בקרב הגויים ואכריז על הצווים המנהליים שלי בתבל כולה, כדי שאוכל לפתוח בהצלחה בשלב הבא בעבודתי. אני אשתמש בייסורים כדי להפיץ את עבודתי בקרב הגויים – כלומר, אני אשתמש בכוח נגד כל הגויים. מובן מאליו שהעבודה הזו תתבצע במקביל לעבודתי בקרב הנבחרים. כשעמי ימשול ויחזיק בסמכות על פני האדמה, זה גם יהיה היום שבו כל בני האדם על פני האדמה ייכבשו, ובנוסף, זה יהיה הזמן שבו אנוח – ורק אז אופיע בפני כל בני האדם שנכבשו. אני מופיע בפני המלכות הקדושה ומסתתר מארץ הטינופת. כל מי שנכבש והחל להישמע לי מסוגל לראות את פניי במו עיניו ומסוגל לשמוע את קולי במו אוזניו. זו הברכה של מי שנולד באחרית הימים וזו הברכה שאני הועדתי ואשר איש אינו יכול לשנות. כיום אני עובד כך למען העבודה העתידית. כל עבודתי קשורה בזיקה הדדית, ובכולה יש קריאה ותגובה: שום שלב מעולם לא נעצר בפתאומיות ושום שלב מעולם לא בוצע באופן עצמאי מהשלבים האחרים. האין זה כך? העבודה מהעבר היא היסוד לעבודה של היום, הלא כן? דברי העבר מרמזים על הדברים של היום, הלא כן? שלבי העבר הם המקור לשלבים של היום, הלא כן? הרגע שבו אני פותח את המגילה באופן רשמי הוא הרגע שבו אני מטיל ייסורים על בני אדם ברחבי תבל ומציב בני אדם בכל רחבי העולם בניסיונות, וזה השיא של עבודתי. כל בני האדם חיים בארץ ללא אור, וכל בני האדם חיים באיום מצד הסביבה שלהם. במילים אחרות, אלה החיים שהאדם מעולם לא חווה מאז הבריאה ועד היום, ואף אחד במהלך העידנים מעולם לא "נהנה" מסוג זה של חיים, ולכן אני אומר שאני עושה עבודה שמעולם לא נעשתה בעבר. זהו מצב העניינים האמיתי, וזו המשמעות הפנימית. משום שיומי הולך וקרב לאנושות כולה, משום שהוא לא נראה רחוק אך הוא ממש לנגד עיניו של האדם, מי לא יהיה מפוחד כתוצאה מזה? ומי יוכל שלא להתענג מזה? בבל המטונפת סוף-סוף הגיעה לסופה. האדם פגש שוב עולם חדש לגמרי, והשמיים והארץ השתנו והתחדשו.

כשאני מופיע בפני כל האומות וכל בני האדם, העננים הלבנים מתערבלים ברקיע ועוטפים אותי. גם הציפורים על פני האדמה שרות ורוקדות בשמחה לכבודי, מדגישות את האווירה על פני האדמה ובכך גורמות לכל הדברים שעל פני האדמה להתעורר לחיים, לחדול "להיסחף באיטיות מטה", אלא לחיות באווירה של חיוניות. כשאני בין העננים, האדם תופס במעומעם את פניי ואת עיניי ואז הוא מרגיש מעט מפוחד. בעבר הוא שמע עדויות היסטוריות עליי באגדות, וכתוצאה מכך, הוא ספק מאמין בי וספק מפקפק בי. הוא לא יודע איפה אני ומה גודלם של פניי – האם הם רחבים כמו הים או עצומים כאחו ירוק? איש לא יודע את הדברים האלה. רק כשהאדם רואה את פניי בעננים כיום, האדם מרגיש שהאל מהאגדה אמיתי והוא נעשה קצת יותר אוהד כלפיי, ורק בזכות מעשיי הוא מעריץ אותי קצת יותר. אך האדם עדיין לא מכיר אותי והוא רק רואה חלק אחד שלי בעננים. לאחר מכן, אני פושט את ידיי לצדדים ומראה אותן לאדם. האדם נדהם ומכסה את פיו בידיו בפחד עז שאכה אותו בידי, ובכך הוא מוסיף מעט יראה להערצה שלו. האדם עוקב בעיניו אחר כל תנועה שלי בפחד עז שאכה אותו אפיים ארצה כשהוא לא ישים לב. אולם העובדה שהאדם צופה בי לא מגבילה אותי ואני ממשיך לעשות את העבודה שעליי להשלים. רק בזכות כל המעשים שאני עושה, האדם מפתח אהדה מסוימת כלפיי, וכך הוא בא בפניי בהדרגה כדי לחבור אליי. כשאתגלה לאדם במלואי, האדם יראה את פניי ומאותו רגע, לא אסתתר ולא אהיה מעורפל עוד לאדם. ברחבי תבל, אופיע בגלוי לכל בני האדם וכל מי שהוא בשר ודם יראה את כל מעשיי. כל מי שהוא רוח ישכון בשלום בביתי לבטח ובלי ספק ייהנה מברכות נפלאות ביחד איתי. כל מי שאני דואג לו ודאי יינצל מהייסורים וודאי לא יחווה את כאב הרוח ואת חבלי הבשר. אני אופיע בגלוי לכל העמים ואמשול ואחזיק בסמכות, כך שריח הגוויות יפסיק להתפשט בתבל. במקום זאת, ניחוחי הרענן יתפשט ברחבי כל העולם, משום שיומי הולך וקרב, האדם מתעורר, כל הדברים על פני האדמה הם כשורה, וימי ההישרדות של פני האדמה לא יהיו עוד, משום שבאתי!

6 באפריל, 1992