סיימנו לשתף לגבי כיבוש לבבות האנשים, הביטוי הראשון לאופן שבו צוררי משיח שולטים באנשים, ועכשיו נשתף לגבי הביטוי השני. האמצעי השני שצוררי משיח נוקטים כדי לשלוט באנשים הוא תקיפת מתנגדים והרחקתם. האמצעי הראשון כולל הטעיית אנשים וכיבוש לבם; על פני השטח, אדם כזה לכאורה ידבר בעידון רב ובמושגים אנושיים ולא יגרום שום נזק לאחרים; הוא יהיה יחסית מלא טקט ועמום; אחרים לא יכולים להבחין בכוונותיו הרעות ובביטויים הלוחמניים, הארורים והזדוניים שלו; והוא נוקט אך ורק שיטות תככניות. האמצעי השני, תקיפת מתנגדים והרחקתם, בולט יותר. על פי משמעות המילים "לתקוף ולהרחיק", אפשר לומר שהן אינן חיוביות אלא פוגעניות. אמצעי זה של תקיפה והרחקה הוא דבר פומבי במובהק וכולם יכולים לראותו. זה בדיוק כמו נשים מחרחרות ריב שנוזפות באנשים ברחוב, חושפות זו את פגמיה של זו, מילותיהן מלאות כוונה ובוטות, מובנות לכל מי ששומע אותן. במילים טמונה תוקפנות מסוימת, הן אינן מאופקות אלא יוזמות מתקפה. דיכוי פומבי של אנשים בידי צוררי משיח, הרחקה ותקיפה של אנשים וחשיפת בעיותיהם – כולם מכוונים. ללא ספק הם נוקטים אמצעים כעין אלה במטרה לפגוע במי שחותרים אל האמת ויכולים לזהות אותם. באמצעות ריסוק האנשים האלה הם משיגים את המטרה של ביצור מעמדם הם. תקיפת אנשים והרחקתם באופן זה היא זדונית מטבעה. יש תוקפנות בשפה ובאופן הדיבור שלהם: חשיפה, גינוי, הכפשה והוצאת דיבה מרושעת. הם אפילו מעוותים עובדות, מדברים על דברים חיוביים כאילו היו שליליים ועל דברים שליליים כאילו היו חיוביים. הפיכת שחור ללבן ועירוב נכון בשאינו נכון באופן זה, משיגים את מטרתם של צוררי המשיח להביס אנשים ולהרוס את שמם. איזה דפוס חשיבה מביא למתקפה הזאת על מתנגדים ולהרחקתם? בדרך כלל זה נובע מדפוס חשיבה של קנאה. בצביון מרושע, הקנאה טומנת בחובה שנאה עזה; וכפועל יוצא של קנאתם, צוררי משיח תוקפים אנשים ומרחיקים אותם. במצב מעין זה, אם חושפים את צוררי המשיח ומדווחים עליהם, אם הם מאבדים את מעמדם ונתונים למתקפה מנטלית – הם לא יתמסרו וגם לא ישמחו בכך, ואפילו יהיה להם קל יותר ליצור דפוס חשיבה עז של נקמה. נקמה היא סוג של דפוס חשיבה, והיא גם סוג של צביון מושחת. כאשר צוררי משיח מבחינים שדבר שעשה אדם מזיק להם, שאחרים מוכשרים יותר מהם, או שהצהרותיו והצעותיו של אדם כלשהו טובות או חכמות יותר משלהם, ושכולם מסכימים עם ההצהרות ועם ההצעות של אותו אדם – הם מרגישים שהמעמד שלהם בסכנה, קנאה ושנאה גואות בליבם והם תוקפים ונוקמים. כשהם נוקמים, צוררי משיח בדרך כלל מנחיתים מכת מנע על היעד שלהם. הם יוזמים מתקפות ושבירה של אנשים, עד שהצד השני נכנע. רק אז הם מרגישים שהם שחררו קיטור. באילו דרכים אחרות מתבטאות תקיפה והרחקה של אנשים? (זלזול באחרים.) זלזול באחרים הוא אחת הדרכים שזה מתבטא בהן; לא משנה כמה העבודה שלך טובה, צוררי משיח עדיין יזלזלו בך או יגנו אותך עד שתהיה שלילי וחלש ולא תוכל לעמוד. אז הם ישמחו, וישיגו את מטרתם. האם גינוי הוא חלק מן המשמעות של זלזול באחרים? (כן.) איך צוררי משיח מגנים אנשים? הם עושים הר מעכבר. לדוגמה, עשית משהו שאינו מהווה בעיה, אבל הם רוצים לעשות מזה עניין כדי לתקוף אותך, אז הם הוגים כל מיני דרכים להכפיש אותך ולגנות אותך על ידי ניפוח העניין, כך שאחרים שמקשיבים חושבים שמה שצוררי המשיח אומרים הוא הגיוני ושעשית דבר מה שגוי. בכך צוררי המשיח השיגו את מטרתם. זהו גינוי, תקיפה והרחקה של מתנגדים. מה פירוש הדבר להרחיק? פירוש הדבר הוא שבסתר ליבם, הם יודעים שמה שעשית נכון, אבל הם מקנאים ושונאים אותך, בכוונה מנסים לתקוף אותך, וכך הם אומרים שמה שעשית שגוי. אחר כך הם ישתמשו בדעות וברעיונות מופרכים משלהם כדי לנצח אותך בוויכוח, תוך שהם מדברים באופן משכנע כך שכל מי שמקשיב ירגיש שמה שהם אומרים הוא נכון ורהוט; לאחר מכן כל האנשים האלה יאשרו אותם ויתייצבו לצידם נגדך. צוררי משיח משתמשים בזה כדי לתקוף אותך, כדי לגרום לך להיות שלילי וחלש. בכך הם משיגים את המטרה שלהם לתקוף ולהרחיק מתנגדים. הרחקת מתנגדים יכולה לפעמים להתרחש בצורה של ויכוח פנים אל פנים, או לפעמים במתיחת ביקורת על מישהו, בהתססה, בהכפשה ובבדיות אודותיהם מאחורי גבם. לדוגמה, כאשר צורר משיח רוצה להרחיק מתנגד, ראשית הוא יברר עם מי המתנגד נמצא ביחסים טובים. אחר כך הוא ילך לאיש הזה ויגיד לו: "אתה יודע, זה-וזה אמרו שאיכותך ירודה, שההבנה שלך לקויה, שאתה חסר הבנה רוחנית ושאתה מבצע את החובות שלך בלי עקרונות. התווכחתי איתם כי אני חושב שבסך הכול אתה בעצם אדם טוב." אחרי שטמן כך את זרע הסכסוך, היחסים בין שני האנשים האלה נעכרים. צורר המשיח נשאר להסתכל מהצד, חוזר ומלבה את להבות הסכסוך עד שהיחסים קורסים לגמרי. כך צורר המשיח מסכסך בין אנשים לבין המתנגד וגורם לאנשים להתרחק מאותו מתנגד במטרה לבודדו. הוא חוזר ומחפש הזדמנויות לזכות ביתרון על המתנגד, עד שהוא מביס אותו והורס את שמו. צורר משיח רואה בזה הפלה של יריב, כך שאותו אדם לא יהווה איום על המעמד שלו. צורר המשיח מאמין שמוטב להכניע מתנגד, אבל אם לא ניתן להכניעו אז צורר המשיח יעשה כל שביכולתו כדי לבודד אותו ולהרחיקו. אם לא ניתן להרחיקו, צורר המשיח ימשיך לבודד אותו, ובסופו של דבר יכניע אותו ויגרום לו להתחנן לרחמים. צורר המשיח מושך ומשלב כמה כוחות כדי לתקוף אנשים שחותרים אל האמת או שדעותיהם אינן עולות בקנה אחד עם שלו. הוא הורס את הכנסייה ומפלג אותה, ובסופו של דבר הכנסייה מתחלקת לשתיים או לשלוש קליקות – אחת שמקשיבה לו, אחת שלא, ועוד אחד ניטרלית. בהנחייתו ה"מבריקה", יותר ויותר אנשים מקשיבים לו, ופחות ופחות לא. יותר אנשים נכנעים לו, ואלו שמחזיקים בדעות שונות משל צורר המשיח יהפכו מבודדים ולא יעזו לדבר. פחות ופחות אנשים מסוגלים לזהות אותו או להתנגד לו, וכך צורר המשיח צובר בהדרגה שליטה על רוב האנשים בכנסייה, ומקבל מעמד של סמכות. זו המטרה שצורר המשיח שם לעצמו. כלפי אנשים בעלי דעות שונות משלו אין לו שום סובלנות. הוא חושב: "גם אם דעתך שונה, עליך להתמסר למנהיגות שלי, כי עכשיו אני קובע. אתה נחות ממני. אם אתה דרקון, עליך להתקפל; נמר – לשכב על הארץ; לא משנים הכישורים שלך, כל עוד אני פה, אתה יכול לשכוח מהשגת יתרון ואל תעז לעשות צרות!" זו המטרה שצורר המשיח שם לעצמו – שליטה חד-צדדית בכנסייה ושליטה באנשיו הנבחרים של האל.

מהי מטרתם העיקרית של צוררי המשיח כשהם תוקפים מתנגד ומרחיקים אותו? הם שואפים ליצור מצב בכנסייה שבו אין קולות המנוגדים לקולם שלהם, שבו הכוח שלהם, מעמדם כמנהיגים ודבריהם – כולם מוחלטים. כולם חייבים לשמוע בקולם, וגם אם דעתם שונה, אסור להם לבטא אותה, אלא להניח לה להרקיב בלבם. כל מי שמעז לחלוק עליהם בגלוי הופך לאויבם של צוררי המשיח, הם יהגו כל דרך להקשות עליהם ויחכו בקוצר רוח להעלים אותם. זו אחת הדרכים שצוררי משיח תוקפים מתנגדים ומרחיקים אותם כדי לבצר את מעמדם ולהגן על כוחם. הם אומרים בליבם, "זה בסדר שתחזיק בדעות שונות, אבל אתה לא יכול להסתובב ולדבר עליהן כרצונך, ובטח לא לפגוע בכוח ובמעמד שלי. אם יש לך משהו לומר, אתה יכול להגיד לי אותו באופן פרטי. אם אתה אומר אותו לפני כולם ופוגע בכבודי, אתה מחפש צרות, ואני אצטרך לטפל בך!" איזה מין צביון זה? צוררי משיח אינם מרשים לאחרים לדבר בחופשיות. אם יש להם דעה – בין אם דעה על צורר המשיח ובין אם על כל דבר אחר – הם לא יכולים סתם כך להעלות אותה באקראי; הם חייבים להתחשב בכבודו של צורר המשיח. אחרת, צורר המשיח יסמן אותם כאויב, ויתקוף וירחיק אותם. איזה מין טבע זה? זהו טבעם של צוררי משיח. ולמה הם עושים את זה? הם לא מתירים את קיומם של קולות שונים בכנסייה, הם לא מרשים שיהיו מתנגדים בכנסייה, הם לא מרשים שאנשיו הנבחרים של האל ישתפו בגלוי את האמת ויבחינו באנשים. הדבר שהם מפחדים ממנו יותר מכול הוא שאנשים יחשפו ויבחינו בהם; הם מנסים תמידית לבצר בלב האנשים את כוחם ואת מעמדם, שני דברים שהם חשים שאסור לעולם שיתערערו. הם אינם מסוגלים לסבול שום דבר שמאיים או שמשפיע על הגאווה, על השם או על המעמד והערך שלהם כמנהיגים. האין זה ביטוי לטבעם הזדוני של צוררי משיח? הם לא מסתפקים בכוח שכבר צברו, אז הם מבצרים ומחזקים אותו ושואפים לשליטה נצחית. לא זו בלבד שהם רוצים לשלוט בהתנהגות של אחרים, הם גם רוצים לשלוט בליבם. שיטות אלה שצוררי משיח נוקטים נועדו אך ורק להגן על כוחם ומעמדם, והן אך ורק התולדה של רצונם להיאחז בכוח. לו היו צוררי משיח פועלים באופן גלוי, כן ונאמן לאמת, איזו סיבה הייתה להם לפחד שאחרים ישמיעו את קולם, יעלו הצעות שונות ויחשפו אותם? זה משום שמניעיהם מרושעים ומצפונם מלא אשמה. צוררי משיח יודעים שהם ביצעו מעשים רעים רבים, ושברגע שהם ייחשפו לא זו בלבד שיהיה להם קשה לשמר את מעמדם, תהיה גם סכנה שהם יורחקו או יגורשו. ולכן הם לא חוסכים במאמצים להגביל אחרים, למנוע מהם לשתף את האמת ולנקוט הבחנה. בעלי חוש הצדק המפותח ואלה שמעזים לחשוף אנשים רעים, הם במיוחד מהווים מבחינת צורר המשיח מטרד וגורם מציק קבוע. צוררי המשיח סבורים שאם הם יגרמו לבעלי חוש הצדק להתמסר ויערערו את אמינותם, איש לא יעז עוד לחשוף אותם ולא יישמעו עוד קולות של התנגדות – דבר שמעניק לצורר המשיח תחושה של ביטחון. זוהי טקטיקה עקבית של צוררי משיח. הם בשום אופן לא ירפו את אחיזתם בכוח ולעולם לא ירפו את מאמציהם לבצר אותו – כל משפט שהם אומרים וכל דבר שהם עושים נועדו להגן על כוחם ועל מעמדם. זה נכון במיוחד כשמתנגד נוכח בסביבה, וצוררי המשיח שומעים שהמתנגד אמר עליהם משהו או מתח עליהם ביקורת מאחורי גבם. במקרה כזה, הם יפתרו את העניין חיש קל, גם אם זה אומר שיחסירו שינה בלילה וידלגו על ארוחות ביום. למה הם משקיעים מאמץ רב כל כך? משום שהם מרגישים שהמעמד שלהם בסכנה, שמאיימים עליו. הם מרגישים שאם הם לא ינקטו פעולה כזאת, הכוח והמעמד שלהם יהיו בסכנה – שברגע שייחשפו המעשים הרעים וההתנהלות השערורייתית שלהם, לא זו בלבד שהם לא יוכלו לשמור על המעמד ועל הכוח שלהם, הם גם יורחקו או יגורשו מהכנסייה. זו הסיבה שהם קצרי רוח באופן נואש למצוא דרכים לדכא את העניין ולסלק את כל הסכנות הסמויות. זו הדרך היחידה שהם יכולים לשמור על המעמד שלהם. מבחינת צוררי משיח, מעמדם הוא נשמת אפם. ברגע שהם שומעים שמישהו עומד לחשוף אותם או לדווח עליהם, הם מבועתים עד כדי הסחת דעת, מפוחדים שהם עומדים לאבד את מעמדם ולא ייהנו שוב לעולם מתחושת הפריבילגיה שהמעמד הקנה להם ומהטבותיו. הם חוששים שאיש לא ישאל עוד לעצתם או ינהה אחריהם, שאיש לא יתחנף אליהם או יעשה עוד כדברם. אבל הדבר שהוא הכי בלתי נסבל מבחינתם הוא לא רק שהם ינושלו ממעמדם ומכוחם, אלא שעשויים אפילו להרחיק או לגרש אותם. במקרה כזה, י‎‏אבדו בן רגע כל היתרונות ותחושות הפריבילגיה שהעניקו להם המעמד והכוח, כמו גם התקווה לכל הברכות והגמולים שזוכים בהם מעצם האמונה באל. האפשרות הזאת היא הדבר שקשה להם לשאת יותר מכול. ברגע שהם יאבדו את כל היתרונות ואת תחושת הפריבילגיה שהעניקו להם כוחם ומעמדם, ייסתם הגולל על הימים הטובים שלהם. יתרה מזו, בגלל שהם ביצעו מעשים רעים רבים, הם ימצאו את עצמם בצרה צרורה, בהמתנה לעונשו של האל.

מהו מתנגד? מיהם האנשים שצורר משיח מחשיב כמתנגדים? למצער הם אלה שאינם לוקחים ברצינות את צורר המשיח כמנהיג, כלומר הם לא מעריצים אותו או סוגדים לו אלא מתייחסים אליו כאל אדם מן השורה. זה סוג אחד. נוסף עליו ישנם אלה שאוהבים את האמת, חותרים אל האמת, שואפים לשינוי בצביון שלהם וחותרים אחר האהבה לאל; הם הולכים בדרך שונה מזו של צורר המשיח, ובעיניו הם מתנגדים. יש עוד סוגים? (אלה שתמיד מציעים לצוררי משיח הצעות ומעזים לחשוף אותם.) כל מי שמעז להציע לצורר משיח הצעות משלו ולחשוף אותו, או שההשקפות שלו שונות, נתפס על ידו כמתנגד. וישנו עוד סוג: אלה שמשתווים לצורר המשיח באיכות וביכולות, שיכולת הדיבור והעשייה שלהם דומה, או שהוא מזהה אותם כנעלים עליו וכמי שמסוגלים להבחין בו. מבחינת צורר משיח, דבר זה אינו מקובל ומהווה איום על מעמדו. אנשים כאלה הם המתנגדים הגדולים ביותר של צורר המשיח. צורר המשיח אינו מעז להזניח אנשים כאלה או להרפות ולו במעט. הוא רואה בהם מטרד, גורם מציק קבוע, הוא עומד כל הזמן על המשמר כנגדם ומתחמק מהם בכל הזדמנות. במיוחד כשצורר המשיח רואה שמתנגד עומד לזהות ולחשוף אותו, בהלה מיוחדת אוחזת בו; הוא נואש להדיר ולתקוף מתנגד כזה, והוא לא יתרצה עד שהוא ירחיק את המתנגד מהכנסייה. עם דפוס כזה של חשיבה ולב מלא בדברים האלה, לאיזה סוג של דברים הוא מסוגל? האם הוא יתייחס לאחים ולאחיות האלה כאל אויבים, וימצא דרכים להפיל אותם ולהיפטר מהם? בהחלט כן. הוא יאמץ את מוחו למצוא דרכים להכניע את המתנגדים ויעשה כל מאמץ להביס אותם, נכון? באמצעות הכנעת מתנגדים צורר המשיח גורם לכולם לשעות לו, כך שאף אחד לא יעז לומר משהו אחר או להחזיק בדעות שונות, קל וחומר לחשוף אותו. הבסת מתנגד משמעה שצורר המשיח מפליל ומגנה אותו, אגב יצירת רושם שקרי כלשהו שנועד להציג את המתנגד כטיפש, לגזום אותו ולרסק כליל את המוניטין שלו. האם דבר כזה אינו מעשה רע להפליא? האם הוא לא פוגע בצביון האל? לצורר משיח יש הרבה אמצעים ושיטות לתקוף מתנגדים ולהרחיקם. מלבד עימות פומבי וניכור, האמצעי המרשים ביותר שלהם כרוך במשיכה של מתנגדים לצידם ובגיוסם, כדי לגרום לכולם לשעות להם. אם המתנגדים אינם שועים להם, צוררי המשיח ידכאו אותם ויערערו את אמינותם, באותו אופן שבו כופרים מתמודדים עם יריבים פוליטיים. צוררי משיח הם עד כדי כך מרושעים ואכזריים. אבל לפעמים צוררי משיח ינקטו גישה עדינה יותר כדי לקרב אליהם אנשים. לדוגמה, אם ישנו מתנגד שדעתו אינה עולה בקנה אחד עם שלהם, הם יחפשו מה אותו אדם אוהב ומהן החולשות שלו, וישתמשו בכל מיני אמצעים בזויים כדי להכניע אותו. או שהם יעמידו פני כנועים ויודו בפני המתנגד בטעויותיהם, או יעשו כל מאמץ להעניק למתנגד הטבות ולרצות אותו, או אולי יגרמו לחבריהם הקרובים לשכנע את המתנגד; ואז, הם מעמידים פנים שהם משתפים על האמת עם המתנגד ואומרים: "הציוות שלנו לעבודה בכנסייה הוא פשוט מושלם; נוכל בעתיד לחלוק בכנסייה הזאת שווה בשווה. אפילו שאני המנהיג, אני אקשיב לכל הצעה שיש לך. למעשה, אני הוא זה שישתף פעולה איתך." אם המתנגד הוא אדם שאינו מבין את האמת, יהיה קל לצורר המשיח לגייס אותו. אלה שמבינים את האמת יבחינו מיד בכוונתו האמיתית ויגידו, "האיש הזה תככן; הוא לא תוקף בגלוי אלא משתמש בתכסיס – במקום לתקוף בעוצמה, הוא מאגף ברכות." עבור צורר משיח, המתנגד מהווה איום על המעמד ועל הכוח שלו. צוררי משיח יעשו כל מאמץ "לטפל" במי שמאיימים על המעמד ועל הכוח שלהם, ולא משנה מיהם. אם לא ניתן באמת להכניע את האנשים האלה או לגייס אותם, צוררי המשיח יפילו או ירחיקו אותם. בסופו של דבר צוררי המשיח יגשימו את מטרתם להשגת כוח מוחלט ולעשיית דין לעצמם. זוהי אחת הטכניקות שצוררי משיח נוקטים כדבר שבשיגרה כדי לשמר את מעמדם ואת כוחם – הם תוקפים ומרחיקים מתנגדים.

מהו המקור של השיטות, הביטויים, המניעים והמקורות לפעולה של צוררי המשיח, המשמשים אותם לתקיפת מתנגדים ולהרחקתם? (השטן.) ליתר דיוק, המקור נובע משאיפותיו ורצונותיו של האדם, ומטבעו של השטן. אז מהי מטרתו של צורר המשיח? מטרתו היא לצבור כוח, לשלוט בלב האנשים וליהנות מההטבות הכרוכות במעמדו. מזה עשוי צורר משיח אמיתי. מנקודת המבט של שני הדברים, כיבוש לבבות האנשים ותקיפה והרחקה של מתנגדים, איך צוררי המשיח מפרשים את משמעות המילה "מנהיג" ואת התפקיד שהמנהיג ממלא? הם מאמינים שמנהיג הוא מישהו שיש ברשותו כוח ומעמד, שיש לו הכוח לצוות, לגייס, להטעות, לאיים ולשלוט באנשים שהוא מנהיג. כך הם מבינים את המילה "מנהיג". ולכן, כאשר הם ממלאים תפקיד בהנהגה, הם מטמיעים את הטקטיקות האלה בעבודתם, וכך הם מבצעים את חובותיהם. אז מה הם בעצם עושים כשהם ממלאים את חובותיהם? אפשר לומר בביטחון שהם עושים מעשים רעים, וליתר דיוק, הם מייסדים מלכות עצמאית משלהם, מתחרים באל על אנשיו הנבחרים, על ליבות האנשים ועל מעמד. הם רוצים לתפוס את מקומו של האל בלב האנשים, לגרום לאנשים לסגוד להם. האם אתם אינכם אוצרים בליבכם כוונות ומניעים מעין אלה ומתנהגים כך לעתים קרובות? האם אינכם חושפים צביונות שטניים כאלה לעתים קרובות? (כן.) עד כמה חמור הביטוי של הצביונות השטניים האלה? האם הוא הגיע לנקודה שאינכם מסוגלים לשלוט בעצמכם? כשזה קורה, האם יש לכם מודעות כלשהי, איפוק ומשמעת? (כן.) אמרו לי, האם ישנו אדם שאינו חושק בכלל בכוח? האם ישנו אדם שאינו אוהב כוח? האם ישנו אדם שלא חושק בהטבות המעמד? לא, אין. מה הסיבה לכך? הסיבה היא שהשטן השחית את כל בני האדם; לכולם יש טבע שטני. דבר אחד שמשותף לכל בני האדם הוא שהם אוהבים כוח ומעמד ונהנים מההטבות שהם מפיקים מהם. זוהי תכונה שמשותפת לכל בני האדם. אז למה חלק מהאנשים נחשבים לצוררי משיח, ואילו אחרים רק חושפים צביון של צורר משיח או הולכים בנתיב של צורר משיח? מה ההבדלים בין שתי הקבוצות האלה? ראשית אדבר על ההבדל באנושיות שלהם. האם צוררי משיח ניחנים באנושיות? מהם ההבדלים באנושיות של אנשים שהולכים בדרכם של צוררי משיח לבין צוררי המשיח עצמם? (לצוררי משיח אין מצפון והיגיון, הם אינם ניחנים באנושיות, ואילו לאנשים שהולכים בדרך של צוררי משיח יש עדיין קצת מצפון והיגיון. הם יכולים עדיין לקבל את האמת ולקבל את משפט האל ואת ייסוריו, והם גם מגלים חרטה כנה.) גילוי חרטה הוא הבדל אחד. האם צוררי משיח יודעים להכות על חטא? (לא, הם לא.) צוררי משיח כלל אינם מקבלים את האמת; גם כשהם ייתקלו במכשול, הם לא יתחרטו. הם לעולם לא יכירו את עצמם. בכל הנוגע לאנושיות, אנשים שהולכים בנתיב של צוררי משיח שונים מצוררי משיח בדרך נוספת, והיא ההבדל בין האדם הטוב הממוצע לבין אדם רע. אנשים טובים אומרים ועושים דברים באופן מצפוני והגיוני, ואילו לאנשים רעים אין מצפון והיגיון. כאשר אנשים רעים עושים דבר רע ונחשפים, הם אינם נכנעים: "שיידעו כולם, מה כבר יעשו לי? אני עושה מה שבא לי! לא אכפת לי מי יחשוף אותי או ימתח עליי ביקורת. מה כבר מישהו יכול לעשות לי?" לא משנה כמה דברים רעים עושה האדם הרע, הוא אינו חש בושה. כשאדם רגיל עושה דבר רע, הוא רוצה להסוות אותו ולהסתיר אותו. אם בסוף מישהו חושף אותו, הוא מתבייש מדי להיראות ברבים ואפילו מואס בחייו: "אהה, איך יכולתי לעשות דבר כזה? אני ממש חסר בושה!" הוא אכול חרטה ואפילו מקלל את עצמו, נשבע שלעולם לא יעשה זאת שוב. סוג זה של התנהגות הוא ראיה לכך שיש להם תחושת בושה, שהם ניחנים עדיין במעט אנושיות. לאדם חסר בושה אין מצפון והיגיון, וכל האנשים הרעים הם חסרי בושה. לא משנה איזה מעשה רע אדם רע עושה, הוא לא יגרום לו להסמיק או יאיץ את קצב הלב שלו, והוא ימשיך עדיין להגן על מעשיו בלי ייסורי מצפון, יסלף את ההיבטים השליליים ויציג אותם כחיוביים וידבר על מעשים רעים כאילו הם טובים. האם לאדם כזה יש תחושת בושה? (לא.) אם זו הגישה שלהם, האם בעתיד הם יכו בכנות על חטא? לא, הם רק ימשיכו להתנהג כמו קודם. פירוש הדבר שהם חסרי בושה, והיעדר בושה משמעו היעדר מצפון והיגיון. אנשים בעלי מצפון והיגיון מתביישים מדי להיראות בציבור אחרי שנחשפו בעשיית דבר רע, והם לא עושים זאת שוב לעולם. למה? משום שהם מרגישים שהם עשו דבר מביש והם יותר מדי מלאי בושה מכדי להראות את פניהם ברבים; באנושיות שלהם קיים חוש בושה. האם זו לא אמת המידה המינימלית לאנושיות תקינה? (כן.) האם אדם שאינו מרגיש אפילו בושה יכול להיקרא עדיין אנושי? לא. האם למישהו שאינו מרגיש בושה יכולה להיות נפש תקינה? (לא.) אין להם נפש תקינה, קל וחומר לא אהבה לדברים חיוביים. עבורם, אחיזה במצפון והיגיון היא סטנדרט גבוה מדי, שהם לא עומדים בו. אז מהו ההבדל היסודי בין צוררי משיח לבין מי שהולכים בדרכם? כשאדם שניחן במהות של צורר משיח נחשף על ידי אדם אחר כמתחרה עם האל על מעמד, הוא לא יחשוב שהוא עשה משהו שגוי. מאוחר יותר, לא זו בלבד שהוא לא יפיק לקח ויפנה לאל, אלא במקום זאת ברגע שתהיה לו הזדמנות להיבחר כמנהיג או כעובד, הוא ימשיך להתחרות באל על מעמד, ימשיך בדיוק כמו קודם, ויעדיף למות מאשר להכות על חטא. האם האנשים האלה ניחנים ברציונליות כלשהי? (לא.) והאם אנשים שאינם ניחנים בשום רציונליות מרגישים בושה כלשהי? (לא.) אנשים כאלה אינם ניחנים בשום רציונליות ואין להם שום חוש בושה. כאשר אנשים שניחנים באנושיות תקינה, במצפון ובהיגיון שומעים אחרים אשר אומרים שהם מתחרים עם האל על מעמד, הם חושבים, "אוי לא, זה עניין חמור! אני חסיד של האל! איך אני יכול להתחרות איתו על מעמד? זה מביש להתחרות עם האל על מעמד! זה כל כך משתק, טיפשי ולא הגיוני שהגעתי למצב שאני עושה את זה! איך יכולתי לעשות כזה דבר?" הם מרגישים נבוכים ומבוישים בגלל מה שהם עשו, וכשהם ייתקלו במצבים דומים חוש הבושה שלהם ירסן את התנהגותם. מהות טבעם של כל האנשים היא מהות הטבע של השטן, אבל לאלה שניחנו בהיגיון של אנושיות תקינה יהיה חוש בושה, וההתנהגויות שלהם יהיו מרוסנות. ככל שהבנתו של אדם את האמת מעמיקה בהדרגה, וככל שהידיעה וההבנה שלהם את האל וההתמסרות שלהם לאמת צוברות עומק, כך תחושת הבושה הזאת לא תהווה עוד את הסף המינימלי. האמת וליבם ירא-האל ירסנו אותם יותר ויותר. הם ימשיכו לשפר את עצמם ויפעלו יותר ויותר בצמוד לאמת. אבל האם צוררי משיח יחתרו לאמת? בשום אופן לא. הם אינם ניחנים בהיגיון אנושי תקין, אינם יודעים מה פירוש הדבר לחתור אל האמת, הם סולדים מן האמת ואין להם שמץ אהבה אליה, אז איך הם יכולים לחתור אל האמת? חתירה אל האמת היא צורך אנושי רגיל; רק מי שרעבים וצמאים לצדיקות יאהבו את האמת ויחתרו אליה. אלה שאינם ניחנים באנושיות תקינה לעולם לא יחתרו אל האמת.

אנשים שהולכים בדרכו של צורר משיח שונים מצוררי משיח אמיתיים. חלק מהאנשים מבינים שהם רוויים בצביונות של צורר משיח: הם חותרים לתהילה, לרווח ולמעמד ומוקירים אותם עמוקות ואינם מסוגלים לעולם להרפות. הם מאמינים בתקיפות שיש להם טבע של צורר משיח ושהם אינם יכולים להיוושע. אם אינך מכיר את עצמך באמת ואינך יודע אם אתה צורר משיח או אדם רע, עליך להרהר בעצמך ולבדוק אם יש לך חוש או תחושה כלשהי של בושה. אם אין לך, אז אתה בסכנה ואפשר לומר שאתה ניחן במהות טבע של אדם רע או של צורר משיח. גם אם אינך צורר משיח עכשיו, אתה עשוי להיהפך לכזה בעתיד. באשר לאותם אנשים שאינם חותרים אל האמת, הדבר הדבר שהם הכי פחות מוכנים לעשות הוא להתבונן ולהכיר את עצמם. הם אומרים: "לא אכפת לי מי אומר שאני צורר משיח. מי לא אוהב תהילה, רווח ומעמד? כל מי שאומר שהוא לא אוהב תהילה, רווח ומעמד – משקר. יכול להיות אדם בעל מעמד שאינו נהנה מההטבות שלו? רק טיפש לא ייהנה. המסוגלות ליהנות מהטבות המעמד, זה נקרא יכולת!" איזה מין אדם אומר דברים כאלה? האין זה אדם שסולד מן האמת? אדם מעין זה הוא עקשן גמור – האם הוא יכול להיוושע? הוא בשום אופן לא יכול להיוושע, משום האל אינו מושיע אנשים רעים; אנשים כאלה הם בני מינו של השטן, הם בהמות. יש אנשים שאינם יודעים אם הם יכולים להיות מושא לישועת האל. במקרה כזה, כשדברי האל חושפים את מהות הטבע שלך ואת הצביון המושחת שלך, שים לב אם אתה יכול להרגיש זאת ולחוש בפנים בושה; ואם אתה חושב שמה שהאל חושף הוא האני האמיתי שלך, זה יגרום לך לחוש בושה ולחוש כאילו אין לך שום מקום להתחבא. אם יש לך תחושת בושה כזו, אם יש לך המודעות הזאת, זה דבר טוב. יש אפילו כמה אנשים שאומרים: "דברי האל חשפו אותי לגמרי. אני מתבייש מדי להוציא את האף ואין לי שום מקום להתחבא בו. אני חושב שאני צריך להישלח לגהינום, איני ראוי לישועת האל. השליליות שלי היא כזו שאני אפילו חושב שאיני ראוי לחיות. אני צריך פשוט למות ולגמור עם זה." האם תחושה כזאת היא דבר טוב או רע? היא דבר טוב. יש אנשים שאינם מבינים, ואומרים: "איך זה יכול להיות דבר טוב?" (זה מראה שלאדם הזה יש חוש בושה.) זה לא נקבע על ידי בושה. ראשית, זה שיש סוג כזה של תחושה פירוש הדבר שלפחות יש לך הבנה של דברי האל. שנית, מהו הבסיס להכרה העצמית שלך? (קבלת דברי האל.) בדיוק. אתה מודה שדברי האל הם האמת, ופירוש הדבר שאתה משתמש בדברי האל כאמת מידה להעריך אם אתה יכול להיוושע ואיזה סוג אדם אתה – כבר קבעת את דבריו כאמת המידה להערכה עצמית. זה מוכיח שיש לך אמונה אמיתית בהם. רק כשיש לך אמונה אמיתית באל אתה יכול להתייחס לדבריו כאל האמת, כאמת המידה להערכה עצמית. למי שעושה זאת יש סיכוי להיוושע – זה לא פשוט כמו השאלה אם לאדם יש חוש בושה.

אשר לביטוי הזה – צוררי משיח שתוקפים מתנגדים ומרחיקים אותם – כבר דנו בהגדרה של המילה "מתנגד". אז לאילו אנשים המונח הזה מתייחס? בעיקר לאלה שיש להם דעות שונות משל צוררי משיח ושהולכים בנתיבים שונים. בעיני צוררי משיח, האנשים האלה הופכים כולם למתנגדים, והם המטרה למתקפותיהם. צוררי משיח מאמינים שתקיפה והרחקה של מתנגדים היא מוצדקת לגמרי, שהיא מגינה על העבודה של בית האל ומגינה על חיי הכנסייה, כשלמעשה היא אמצעי ושיטה להגן על המעמד ועל הכוח שלהם עצמם. היא כלל אינה משמשת להגן על העבודה של בית האל, ובוודאי אינה שומרת על הסדר התקין של חיי הכנסייה עבור אנשיו הנבחרים של האל. כמה מהמתנגדים שנזכרים כאן הם אנשים שחותרים אל האמת. אנחנו יכולים להיות בטוחים בכך משום שצוררי משיח מתנגדים לאנשים שחותרים אל האמת, ורק אלה שחותרים אל האמת יכולים לזהות צוררי משיח.

22 בינואר, 2019