נספח: הסיפור של דבאו ושיאובאו

לפני שנתחיל באופן רשמי בשיתוף שלנו היום, אפתח בסיפור. האם כולכם אוהבים לשמוע סיפורים? (כן.) ובכן, האם ישנו עקרון כלשהו בהקשבה לסיפורים? מתוך הסיפורים שמספרים לך אתה אמור לקלוט היבט של האמת, להבין היבט של כוונות האל, להכיר היבט של מהות הטבע האנושי, או לגלות בתוך הסיפור את מציאות-האמת שאנשים צריכים ליישם בפועל ולהיכנס אליה. זו המשמעות של סיפור סיפורים. אין אלה פטפוטי סרק, ובהחלט לא רכילות. יש אנשים שתופסים רק את המאורעות כשהם מקשיבים לסיפורים – איזה סוג של אנשים הם? (אנשים באיכות ירודה.) איכות ירודה משמעה שהם חסרי מחשבה. בעיקר, הם חסרי הבנה רוחנית. הם יכולים לזכור את המאורעות או לקלוט כמה תקנות בלבד מתוך הסיפור, ללא קשר לסיפור לו הם מאזינים. אך בכל הנוגע לאמיתות השונות שאנשים אמורים להבין מתוך הסיפור, הם לא תופסים, מבינים או קולטים אותן. האם התנהגות זו מצביעה על הבנה רוחנית ירודה ביותר? (כן.) האם מישהו מבינכם הפגין התנהגות מסוג זה לאחר שהקשיב לסיפור? לאחר שהם שמעו את הסיפור, הם לא הבינו הרבה, הם חשו שהוא חסר משמעות ושזה לא משנה להם אם יספרו להם את הסיפור או לא. האם לאנשים כאלה יש יכולת לקלוט דברים? כאשר אתם מקשיבים לסיפור, האם אתם יכולים להפיק תועלת כלשהי מהמאורעות בסיפור? ללא קשר ליכולת שלכם להבין מתוכם את האמת, עליכם להבין את העקרון שהזכרתי עכשיו בנוגע להקשבה לסיפורים. כעת, בואו נתחיל בסיפור.

היה היה ילד קטן ושמו שיאובאו. לא מזמן הגיע לביתו אדם אחד, אשר יצא שוב ושוב כדי להפיץ את הבשורה עם הוריו של שיאובאו. יום אחד הוריו של שיאובאו יצאו כדי לעשות כמה סידורים, והשאירו את האיש ואת שיאובאו לבד בבית. מה שקרה לאחר מכן זה סיפור מעניין. כיוון ששיאובאו לא הכיר את האיש היטב, האדם הזה החליט לגשת אל שיאובאו ולהתיידד עמו בזמן שהוא שיחק. הוא אמר לשיאובאו שהוא מכיר אותו ואפילו יודע את שמו. שיאובאו שמח וחשב שהאדם הזה לא יכול להיות אדם לא טוב. ואז האיש שאל את שיאובאו, "שיאובאו, האם ההורים שלך הזכירו אותי אי-פעם כשהם דיברו ביניהם?" שיאובאו חשב לרגע ואמר, "אני לא יודע." האיש אמר, "אתה ילד ישר. ילדים טובים אומרים את מה שהם יודעים." הוא שאל שוב את שיאובאו, "האם ההורים שלך הזכירו אותי אי-פעם?" שיאובאו עדיין אמר שאינו יודע. האיש המשיך, "שיאובאו, תהיה ילד טוב, אם תגיד לי את האמת אתן לך ממתק." שיאובאו חשב לרגע אך עדיין אמר שאינו יודע. האדם הרהר, "איך אני יכול לגרום לו לומר לי את האמת? הוא חשב לרגע ואז אמר לשיאובאו, "שיאובאו, ההורים שלך מאמינים באלוהים, וכך גם אני. אני החבר הכי טוב של הוריך. שלושתנו מאמינים באלוהים, וגם אתה מאמין באלוהים. האם אתה יודע איזה ילדים אלוהים אוהב?" שיאובאו חשב על זה ואמר, "אני לא יודע." האיש אמר, "אלוהים אוהב ילדים ישרים, ילדים שלא משקרים. כשהם יודעים משהו, הם אומרים את מה שהם יודעים, וכשהם לא יודעים, הם אומרים שהם לא יודעים. לילד כזה אפשר לקרוא ילד ישר ואלוהים אוהב ילדים כאלה". שיאובאו חשב על כך ואמר, "טוב." ואז הוא כבר לא אמר שהוא לא יודע. האיש המשיך, "אם תגיד לי את האמת, אתה תהיה ילד ישר, ילד שאלוהים אוהב." שיאובאו חשב על כך ואמר, "אז טוב." האיש שאל, "מה זה אומר 'אז טוב'?" שיאובאו אמר, "זה אומר שההורים שלי אמרו עליך משהו קודם". ואז, האיש המשיך לשאול מה נאמר, וחזר ואמר לשיאובאו להיות ילד ישר ולא לומר שקרים. שיאובאו אמר, "אמא ואבא שלי אמרו שאתה לא אדם טוב. הם אמרו שאתה לא ישר במיוחד, ושהם צריכים להיזהר כשהם מדברים איתך." האיש שאל שוב, "מה עוד אמא ואבא שלך אמרו? שיאובאו ענה, "אני לא זוכר." "תהיה ילד טוב!" אמר האדם. ואז שיאובאו ענה, "אמא ואבא שלי אמרו שהם לא צריכים להגיד לך הכול." אז האיש המשיך לחקור אותו ושיאובאו סיפר לו הרבה דברים. האיש הרגיש יותר ויותר חוסר נוחות ואמר לשיאובאו, "שיאובאו, אתה כזה ילד טוב, ילד שאלוהים אוהב כי אתה אדם ישר ואתה מספר לי כל מה שאתה יודע." בשלב הזה, שיאובאו כבר לא היה זהיר יותר עם האדם הזה כפי שהיה בהתחלה, וכבר לא הגיב עם "אני לא יודע" על כל דבר שהוא שאל אותו. הוא רצה לספר לאדם הזה הכול, לספר לו כל דבר שהאיש לא ידע – הוא רק היה צריך לשאול את שיאובאו. האיש גם גילה לשיאובאו, "הכינוי שלי הוא דבאו, אז אתה רואה, לך קוראים שיאובאו ולי קוראים דבאו. אנחנו צריכים להיות החברים הכי טובים, לא?" שיאובאו ענה, "כן." כשהם המשיכו בחילופי הדברים, הם דיברו על דברים רבים, וככל שהם דיברו יותר הם היו שמחים יותר. שיאובאו גם קיבל מעט ממתקים לאכול והפסיק להיות זהיר מול האיש. ואז, האדם ביקש משיאובאו את הבקשה הבאה: "בעתיד, אם אמא ואבא שלך שוב יגידו עלי משהו, תוכל להגיד לי?" שיאובאו אמר, "כמובן, כי אנחנו חברים טובים." שיאובאו כבר לא היה זהיר יותר מול אדם זה, והאדם הזה קיבל ממנו את המידע שהוא רצה. מאותו יום, הם הפכו להיות חברים טובים מאוד. בכל פעם שאמא ואבא של שיאובאו אמרו משהו על האיש, שיאובאו מיהר לספר זאת לאיש. האיש גם הבטיח לשיאובאו, "בשום אופן אני לא אספר לאמא ואבא שלך על העניין הזה בינינו – זה הסוד שלנו. בעתיד, אם אי פעם תצטרך משהו טעים לאכול או משהו נחמד לשחק איתו, אני בהחלט אקנה זאת עבורך. ואם יש משהו שאתה לא רוצה שאמא ואבא שלך ידעו, אני אשמור על כך בסוד עבורך." כך שיאובאו הרגיש אפילו עוד יותר בנוח ובטח באיש בלב שלם. הוא המשיך בקשר כן עם האיש, והם הפכו ל"חברים טובים באמת."

זה כל הסיפור. הוא לא כולל הרבה דמויות. הדמויות העיקריות הן דבאו ושיאובאו. נשוא הדיון הספציפי נסוב סביב הדרך בה דבאו מנסה להטעות, לשכנע ולפתות את הילד שיאובאו, ולגרום לו לספר לו מידע מסוים שהוא רוצה לדעת. זה סיפור ודיאלוג מהסוג הזה. מה ניתן ללמוד מתוך העלילה והדיאלוג הפשוטים האלה? בתכונות של מי מהדמויות אנחנו דנים כאן בעיקר? האם בתכונות של הילד או של המבוגר? (המבוגר.) אם כן, מה מומחש כאן? מה הנושא העיקרי של הסיפור? הנושא העיקרי של הסיפור נסוב על הדרך בה המבוגר מפעיל אמצעים שונים כדי להשיג את המטרה שלו. האם הבנתם באילו אמצעים הוא השתמש? (פיתוי והטעיה.) הוא השתמש בתמריצים כדי לפתות את הילד ובמילים הנכונות כדי להטעות אותו, ואפילו לשדל אותו. במה הוא השתמש כדי לשדל אותו? טובות הנאה – הוא שידל את הילד עם טובות הנאה. לפתות, לשדל ולהטעות – זה כולל שידול והטעיה, תוך שימוש במילים הנכונות כדי לשדל, וכן אמירות בעלות אופי מאיים מעט. המילים אולי נשמעות בסדר, אבל לאיזו מטרה הוא משתמש במילים האלה? (לממש את התוכניות שלו.) הוא השתמש בהן כדי להשיג את המטרות הנסתרות שלו. האמצעים שבהם הוא השתמש ברורים למעשה. האם זו התנהגות של אנושיות רגילה? (לא.) אם כן, לאיזה היבט של הצביון המושחת של השטן שייכת התנהגות זו? (רשעות.) מדוע אנו אומרים רשעות ולא ערמומיות? רשעות משתייכת לרמה עמוקה יותר מאשר ערמומיות. היא יותר בוגדנית, יותר חשאית, יותר מטעה וקשה יותר להבין אותה, וכמו כן, רשעות טומנת בחובה שידול, שכנוע, פיתוי, השגת אמון, שיחוד, והשפעה בעורמה. התנהגויות ופעולות אלה הן הרבה מעבר לערמומיות. הן מרושעות ללא ספק. האדם לא אמר, "אם לא תגיד לי, אני אכה אותך, אבעט בך, או אשחט אותך!" הוא לא אימץ שיטות כאלה, וכלפי חוץ הוא לא נראה זדוני. עם זאת, זה אף אימתני יותר מאשר זדון. זוהי רשעות. מדוע אני אומר שזו רשעות? רוב האנשים יכולים בדרך כלל להבחין בערמומיות, אך השיטה שלו שטנית יותר. על פני השטח הוא משתמש בשפה מנומסת התואמת לחיבה אנושית. אך במציאות, עמוק בפנים קיימים דברים נסתרים יותר. הפעולות והשיטות שלו סמויות יותר, בוגדניות יותר מאשר הערמומיות שאנשים רואים ונתקלים בה בדרך כלל. הטקטיקות שלו מתוחכמות יותר, יותר דו-פרצופיות ויותר מטעות. זוהי רשעות.

האם אתם יכולים לזהות, בחיי היום יום, את הגילוי של הצביון המרושע ושל ההתנהגות המרושעת אצל אנשים אחרים, ולהבחין בהם? למרות שאנשים ערמומיים יכולים להיות די מנומסים, רוב האנשים מסוגלים להבחין בטיבם האמיתי לאחר שהם מתרועעים איתם במשך זמן מה. אולם, לא קל לזהות את אלה שהם בעלי צביון מרושע. אם אינכם יכולים לראות את המהות או את ההשלכות, אין כל דרך להבחין בטיבם האמיתי. אנשים רשעים הם אפילו יותר בוגדניים מאשר הערמומיים. אין לך כל דרך להבחין בטיבם האמיתי רק מתוך משפט אחד או שניים. כאשר מדובר באנשים בעלי צביון מרושע, אולי לא תצליח, במהלך תקופה מסוימת או תוך פרק זמן קצר, להבחין בטיבם או להבין מדוע הם עושים דבר מסוים, מדוע הם מדברים או מתנהגים באופן כלשהו. יום אחד, לאחר שהם ייחשפו לחלוטין ויתגלו במלוא מערומיהם, כולם יגלו סוף סוף את טיבם. מדובר ביותר מסתם ערמומיות – זו רשעות. לכן, הבחנה בצביון מרושע דורשת פרק זמן מסוים, ולעתים ההשלכות חייבות להיחשף לפני שניתן יהיה להבחין בכך – זה לא דבר שניתן להבחין בו במהירות. למשל, הדרקון הגדול האדום כאש הוליך אנשים שולל במשך עשרות שנים, ורק כעת למספר קטן של אנשים יש יכולת הבחנה כלשהי. הדרקון הגדול האדום כאש אומר לעתים דברים שנשמעים טוב ועולים בקנה אחד באופן הטוב ביותר עם תפיסות אנושיות, כשהוא חורט על דגלו את שירות העם כדי להוליך אנשים שולל, כמו גם צדק כדי לגרש בדלנים, בעודו טובח באינספור אנשים טובים. אך רק מעטים יכולים להבחין בכך, כי מה שהוא אומר ועושה נראה נכון לאנשים. כל בני האדם חושבים שכל מה שהוא עושה הוא צודק וראוי, חוקי והגיוני, ועולה בקנה אחד עם הומניות. כתוצאה מכך, הוא הוליך אנשים שולל במשך עשרות שנים. כאשר הוא ייחשף ויתמוטט בסופו של דבר, אנשים יראו שפניו האמיתיות הן פני השטן, ושמהות טבעו מרושעת. הדרקון הגדול האדום כאש מוליך אנשים שולל שנים רבות כל כך, והרעל של הדרקון הגדול האדום כאש קיים אצל כולם – הם הפכו לצאצאיו. האם מישהו מביניכם מסוגל לעשות את סוג הדברים שהדרקון הגדול האדום כאש עשה? יש אנשים אשר מדברים כמו הדרקון הגדול האדום כאש, משתמשים במילים מרצות אך אינם מבצעים כל עבודה אמיתית. כל מילותיהם נעימות, אך הם אינם מבצעים כל עבודה אמיתית. כמו כן, הם ערמומיים ומרושעים במיוחד. אם מישהו מעליב אנשים כאלה, הם לא ירפו. במוקדם או במאוחר, הם ימצאו את ההזדמנות המתאימה להשיג את מטרתם, נקמה, מבלי שיפיקו מכך כל יתרון גלוי. הם עשויים אפילו לטפל בעניין מבלי לחשוף את עצמם ומבלי להראות את פניהם. האין זה מרושע? אנשים מרושעים פועלים בעזרת עקרונות, שיטות, כוונות, מניעים ומטרות חשאיים ונסתרים במיוחד. אנשים מרושעים רוקמים מזימות כדי לפגוע באחרים, לעתים הם משתמשים באנשים אחרים כדי שאלה יהרגו בשמם, לעתים הם מייסרים אחרים כשהם מפתים אותם לבצע חטאים, לעתים הם משתמשים בחוקים או פונים לכל מיני אמצעים בזויים על מנת לייסר אחרים. כל אלה הם ביטויים של רשעות, ואף לא אחד מהם מהווה שיטה צודקת או ישרה. האם מישהו מביניכם מפגין התנהגות או גילויים כאלה? האם אתם יכולים להבחין בהם? האם אתם מודעים לכך שהם מהווים צביון מרושע? ערמומיות בדרך כלל יכולה להיראות כלפי חוץ: מישהו הולך סחור סחור או משתמש בשפה מליצית, ואף אחד לא יכול לקרוא את המחשבות שלו. זוהי ערמומיות. מהו המאפיין העיקרי של רשעות? כאשר המילים שלהם נשמעות מרצות במיוחד, והכול נראה נכון על פני השטח. לא נראה שיש בעיה כלשהי, והכול נראה טוב למדי מכל זווית. כאשר הם מבצעים מעשה, לא רואים שהם משתמשים באמצעי מסוים כלשהו, וכלפי חוץ אין כל סימן לנקודות תורפה או פגמים, ועם זאת, הם משיגים את מטרתם. הם מבצעים דברים בחשאיות קיצונית. כך צוררי משיח מוליכים אנשים שולל. קשה מכול להבחין באנשים ובעניינים כאלה. יש אנשים שאומרים בדרך כלל את הדברים הנכונים, נותנים תירוצים שנשמעים טוב, ומשתמשים בדוקטרינות, אמירות או פעולות מסוימות המתיישבות עם תחושות אנושיות, כדי להונות אנשים. הם מעמידים פנים שהם מבצעים דבר אחד בעודם מבצעים דבר אחר כדי להשיג את מטרתם הכמוסה. זוהי רשעות, אך רוב האנשים מחשיבים התנהגות כזו כהתנהגות ערמומית. ההבנה ויכולת הניתוח של אנשים לגבי רשעות מוגבלות יחסית. למעשה, רשעות קשה יותר להבחנה מאשר ערמומיות מכיוון שהיא חשאית יותר, והשיטות והפעולות של רשעות מתוחכמות יותר. אם למישהו יש צביון ערמומי בקרבו, בדרך כלל אחרים יוכלו לגלות את הערמומיות שלו תוך יומיים או שלושה של התרועעות עימו, או שהם יוכלו לקלוט את גילוי הצביון הערמומי בפעולות ובמילים של אותו אדם. אולם, במקרה של אדם מרושע: זה אינו דבר שניתן להבחין בו תוך ימים ספורים, מכיוון שללא התרחשות של מאורעות משמעותיים או נסיבות מיוחדות בפרק זמן קצר, לא קל להבחין בדבר כלשהו רק מתוך האזנה לאדם כשהוא מדבר. הם תמיד אומרים ועושים את הדברים הנכונים, ומציגים דוקטרינות נכונות אחת אחרי השנייה. לאחר מספר ימים של התרועעות עימו, אולי תחשוב שהאדם הזה טוב למדי, מסוגל לנטוש דברים ולהשקיע מעצמו, בעל הבנה רוחנית, בעל לב אוהב-אל, וכן ניחן במצפון ובהיגיון באופן בו הוא פועל. אך לאחר שהוא מטפל במספר דברים, אתה רואה שהדיבור והפעולות שלו מעורבבים עם יותר מדי דברים, יותר מדי כוונות שטניות. אתה מבין שהאדם הזה אינו אדם כן אלא ערמומי – דבר מרושע. כדי להתרועע עם אנשים, הם משתמשים לעתים קרובות במילים הנכונות ובביטויים מְרצים שעולים בקנה אחד עם האמת ומביעים חיבה אנושית. מצד אחד, הם מבססים את עצמם, ומצד שני, הם מוליכים אחרים שולל, זוכים ביוקרה ובמעמד בקרב בני האדם. אנשים אלה מטעים בצורה יוצאת דופן, ולאחר שהם משיגים השפעה ומעמד, הם יכולים להוליך שולל ולפגוע באנשים רבים. אנשים בעלי צביון מרושע הם מסוכנים ביותר. האם יש אנשים כאלה מסביבכם? האם אתם בעצמכם כאלה? (כן.) אם כן, עד כמה זה חמור? אם אתם מדברים ופועלים ללא כל עקרונות-אמת, מסתמכים לחלוטין על טבע מרושע בפעולותיכם, מבקשים תמיד להוליך אחרים שולל ולחיות מאחורי מסיכה, כך שאנשים אחרים לא יוכלו לראות את טיבכם האמיתי או לזהות אתכם, ויתייחסו לאנושיות ולמעמד שלכם בהערכה ובהערצה – זוהי רשעות. האם אתם מפגינים התנהגות מרושעת כזו רק מדי פעם, או האם אתם מתנהגים כך רוב הזמן? האם זה פשוט מי שאתם וזה אתגר עבורכם לצאת לחופשי? אם אתם משתמשים בשיטות כאלה רק מדי פעם, ניתן עדיין לשנות את זה. אולם, אם זה פשוט מי שאתם, ואתם מתנהגים בעקביות עם טקט וערמומיות, ומסתמכים באופן קבוע על מזימות, אזי אתם השטנים הערמומיים ביותר. אני אגיד לכם את האמת: אנשים כאלה לעולם לא ישתנו.

בסיפור, דבאו משתמש בשיטות אלה כדי להוליך שולל את שיאובאו ולגרום לילד לומר לו את האמת. אמרו לי, מי לימד אותו להתנהג כך? אף אחד לא לימד אותו. אם כן, מהיכן הגיעו התחבולות האלה? (מתוך הטבע שלו.) הם הגיעו מתוך הטבע שלו, מתוך המהות המושחתת שלו. הוא פשוט אדם כזה. הוא לא חס אפילו על ילד – כמה מתועב! אם הוא רוצה לדעת את האמת, הוא יכול לשאול את הורי הילד ישירות, או שהוא יכול להתוודע לעצמו באופן פעיל ולגלות להם את סתרי ליבו, ואז הם אולי יאמרו לו את האמת. אין כל צורך להשתמש בשיטות כאלה כדי לבצע מעשים מבישים ומסורבלים כאלה מאחורי גבם של אנשים אחרים. זה מה שאנשים בעלי צביון מרושע עושים. אמרו לי, האין זה מבחיל? (זה מבחיל.) הוא אפילו לא חס על ילד. הוא רואה בילד אדם שקל לאיים עליו, לשטות בו ולרמות אותו, לכן הוא רוקם נגדו מזימות. עכשיו, אם הוא יראה מבוגר, אדם ישר וטוב לב, איך הוא יתנהג כלפיו? האם הוא מסוגל להניח לו לנפשו? בהחלט לא. אם הוא יראה מישהו דומה לו, מישהו שאוהב להשתמש באסטרטגיות בדבריו ובפעולותיו, מה הוא יעשה? (הוא יודע שהאדם הזה מרושע בדיוק כמוהו ועשוי לעמוד על המשמר מולו, ולא לחשוף בקלות כל דבר.) פרט לכך שהוא יעמוד על המשמר, מה עוד הוא עשוי לעשות? (הוא יתחרה.) הוא יתחרה באופן גלוי וסמוי – זהו זה. זוהי ההתנהגות של אנשים בעלי צביון מרושע. אנשים כאלה אוהבים להתחרות באחרים באופן גלוי וסמוי, והם ינצלו כל הזדמנות. יש להם כלל התנהגות מפורסם, ואם אתם נתקלים באנשים כאלה ושומעים אותם אומרים זאת, אתם יכולים להיות בטוחים שהם בעלי צביון מרושע. מה הם אומרים? לדוגמה, כאשר אתם מציעים להם לשתף פעולה עם אדם אחר כדי לבצע את חובתם, הם אומרים, "אוה, אני לא יכול להתחרות בו!" המחשבה הראשונה שלהם תמיד מתייחסת ל"תחרות". הרעיון הראשון שלהם לא נסוב על איך לשתף פעולה עם אחרים כדי לבצע את העבודה היטב, אלא איך להתחרות בהם. זהו כלל ההתנהגות המפורסם שלהם. ללא תלות בקבוצה החברתית לה הם שייכים, בין אם הם כופרים, אחים ואחיות או בני משפחה, מהו הכלל היחיד שלהם? הכלל הוא תחרות, ואם הם לא יכולים לעלות בביצועיהם על אחרים בצורה גלויה, הם יעשו זאת בצורה סמויה. סוג זה של צביון הוא מרושע. יש אנשים אשר על פני השטח נראה שהם מפטפטים עם אחרים כבדרך אגב, אך בליבם, הם מתחרים בהם בסתר, מפעילים טכניקות ואמצעים שונים כדי להתקיף ולהקטין בעקיפין את האדם השני. אנשים שלא יכולים להבחין בזה לא יראו מבעד לטקטיקות שלהם, ועד שהם כן מבחינים בזה, תוצאת התחרות שלהם כבר נחרצה. זוהי רשעות. כאשר אנשים מרושעים מתרועעים עם אחרים, הכול נסוב על תחרות גלויה או סמויה, כשהם מאמצים מזימות, תחבולות או שיטות מסוימות שנועדו להביס אחרים, לגרום להם להיכנע, ובסופו של דבר לגרום לכולם להיות כנועים להם. במשך כל קיומה של האנושות ועד היום, כל תולדותיה היו מלאות ב"תחרות." בין אם בקנה מידה גדול בין אומות, או בקנה מידה קטן יותר בין משפחות, או ברמת האדם בין אנשים, לא קיימת קבוצה שאינה מלאה בקונפליקטים. אם זו לא תחרות גלויה זוהי תחרות סמויה, אם זה אינו עימות מילולי זהו עימות פיזי. בהיסטוריה של סין, התקופה בה תדירות המלחמות בין קבוצות אתניות שונות הייתה הגבוהה ביותר היא 'תקופת האביב והסתיו' ו'תקופת המדינות הלוחמות'. רוב הספרים הידועים בנושא אסטרטגיות צבאיות נוצרו במהלך שתי התקופות האלה, כדוגמת הטקטיקות בספר אומנות המלחמה מאת סון דזה – כולם נוצרו במהלך אותה תקופה. יש גם את הספר שלושים ושש האסטרטגיות, המתעד טקטיקות שונות לשימוש בלוחמה. חלק מהאסטרטגיות והטקטיקות הצבאיות האלה עדיין בשימוש כיום. תוכלו לומר לי כמה מהאסטרטגיות שלו? (אסטרטגית "הפגיעה העצמית".) (אסטרטגית ה"הסחה".) (אסטרטגית "הסוכן הכפול", אסטרטגית "עיר ריקה", ואסטרטגית "מלכודת הדבש".) כל האסטרטגיות המפורסמות הללו, בין אם הן מסתיימות עם "מלכודת דבש", "עיר ריקה", או "הסחה", מתחילות ב"אסטרטגיה". מה המשמעות של "אסטרטגיה"? ("טקטיקה" או "תחבולה.") זה מרמז על טקטיקות ערמומיות, בוגדניות, סמויות או חשאיות מסוימות. ל"טקטיקות" אלה אין כל קשר לתכנון – אלה אך ורק מזימות. מה אנו רואים מבעד לטקטיקות האלה? האם הפעולות שלהם, ההתנהגות שלהם והטקטיקות והנוהגים שהם מפעילים בלוחמה עולים בקנה אחד עם אנושיות ואמת? (לא.) האם האל פועל בדרך זו? (לא.) בהחלט לא. אם כן, את מי הנוהגים האלה מייצגים? הם מייצגים את השטן ואת האנושות המרושעת הזו. מהיכן נובעות האסטרטגיות הללו של אנושות מרושעת? (השטן.) הן נקלטות מהשטן. יתכן שחלק מהאנשים יתקשו להבין את זה, לכן עלי לומר שהן מתקבלות ממלכי השדים – כך אנשים יבינו. מי הם מלכי השדים? אלה השדים והשטן שהתגלגלו מחדש לעולם כדי לזרוע מדון ולעשות שמות באנושות – הם פיתחו את האסטרטגיות האלה. האם אי פעם ראיתם ברישומים של עבודת האל את האל משתמש באסטרטגיית 'עיר ריקה' או באסטרטגיית 'הסחה'? האם תוכנית הניהול של האל כוללת אסטרטגיות אלה? האל מעולם לא השתמש באסטרטגיות כאלה כדי לנהל את עבודתו. אסטרטגיות אלה משמשות את כלל האנושות המרושעת. החל מאומה או שושלת בקנה מידה גדול, דרך שבט או משפחה בקנה מידה קטן יותר, ואפילו עד יחסים בין אנשים, בכל מקום בו תמצא אנושות מושחתת, תמצא קונפליקט. על מה הם נלחמים? על מה הם מתחרים? מה המטרה שלהם? הכול למען השפעה, מעמד ורווח – להשיג דברים אלה. אומה נלחמת באומה להשגת שליטה על אנשים נוספים. שבטים נלחמים זה בזה על טריטוריה, אנשים וריבונות. אנשים נלחמים על עליונות ורווח. בכל מקום בו קיימת האנושות, קיים קונפליקט, כי בכל מקום בו קיימת האנושות, קיימת שחיתותו של השטן. האנושות בכללותה הושחתה על ידי השטן, לכן העולם מלא בקונפליקטים ובשפיכות דמים. בכל מה שהיא עושה, האנושות המושחתת לא יכולה להימלט מכבלי צביונו של השטן. לכן, כל תולדות האנושות, בין אם במערב או במזרח, כל חלק בתולדותיה הוא תיאור מחפיר של המאבק המרושע של האנושות. האנושות אף מחשיבה דברים אלה כדבר נפלא. כיום יש אנשים שעדיין לומדים את שלושים ושש האסטרטגיות של סין. האם אתם לומדים אותן? (לא.) אם אתה לומד את הדברים האלה במתכוון, סופג את הניסיון, הלקחים, האמצעים, השיטות והטכניקות הנמצאים בספרים אלה כדי להעשיר את המוח שלך ולהפוך אותם לחלק מכישורי ההישרדות שלך, זו טעות מובהקת. באורח בלתי נמנע אתה תתקרב לשטן, תהפוך ליותר ויותר מרושע, יותר ויותר רע. אולם, אם תוכל לשנות את נקודת המבט שלך ותנתח, תבחין ותחשוף אותם על פי דברי האל, מה תהיה התוצאה שתשיג? אתה תשנא את השטן אף יותר, ותבין ותשנא את עצמך אף יותר. מה תהיה תוצאה טובה אף יותר? לדחות את השטן ולהיות נחוש בנהייה אחר האל. השטן משתמש בתרבויות המסורתיות לכאורה הללו ובידע ובתיאוריות מכל מיני סוגים, אשר נצברו על ידי האנושות במשך אלפי שנים, כדי להנחות ולהטמיעם באנשים, במטרה להשחית ולשלוט בהם ברמה עמוקה יותר. אם תשלוט בדברים אלה ותדע איך להשתמש בהם, אתה תהפוך לשטן חי, ותסולק בצורה מוחלטת על ידי האל.

במהלך הכינוסים האחרונים, כאשר רוב האנשים עושים שיתוף על ההבנה שלהם לגבי עצמם, הם מעלים בדרך כלל את נושא הצביון הגאוותן, שהוא הצביון המושחת השכיח ביותר וקיומו נפוץ. אילו צביונות מושחתים אחרים נפוצים יחסית? (ערמומיות ועיקשות.) ערמומיות, עיקשות, סלידה מהאמת ואכזריות – אלה דברים שאנשים נתקלים בהם לעתים קרובות. רשעות נראית לעתים רחוקות יותר, ולא הרבה מכירים בה. ניתן לומר שצביון מרושע הוא הקשה ביותר לזיהוי, הוא חבוי עמוק והוא סוג של צביון מושחת סמוי יחסית, הלא כן? לדוגמה, תארו לעצמכם שני אנשים שגרים יחד, ואף אחד מהם אינו אוהב את האמת ואינו חותר אל האמת, הם גם אינם נאמנים בביצוע חובותיהם. כלפי חוץ, ייתכן ששניהם ייראו כאילו הם חיים יחד בהרמוניה ללא כל בעיות. עם זאת בתוך תוכם, אף אחד מהם אינו חותר אל האמת וקיימים עדיין צביונות מושחתים שונים, למרות שאתה לא תוכל לראות אותם. מדוע אינך יכול לראות אותם? הסיבה היא ששני אנשים אלה ערמומיים ותחבלניים במיוחד בפעולותיהם. מאחר שאינך מבין את האמת וחסר כל יכולת הבחנה, אינך יכול לראות דרך מהות הבעיות שלהם. האמיתות שאתה מבין מועטות, שיעור הקומה שלך קטן מדי, לכן קיימים נושאים מורכבים רבים שאין לך כל דרך להבינם, ואתה חסר אונים מכדי לעזור לאנשים אחרים לפתור את בעיותיהם. כמנהיגים, מה עליכם לעשות כאשר אתם נתקלים באנשים כאלה? אם תחשוף אותם ותבחין בהם, האם הם יקבלו זאת ברצון? לא, הם לא. אם כן, כיצד צריך להתנהל מול אנשים כאלה? האם יש דרך לעשות זאת? מהו העיקרון בהתנהלות מול אנשים כאלה? אם הם בעלי כישורים טכניים או מקצועיים מסוימים המתאימים כדי לעבוד למען בית האל, עליכם להתייחס אליהם כאחים ואחיות ולדרוש מהם דרישות בהתאם לכך. עם זאת, בהתחשב בכך שאנשים אלה אינם חותרים אל האמת, האם הם יכולים להיות נאמנים במילוי חובותיהם? (לא.) איזו התנהגות מצביעה על חוסר הנאמנות שלהם? אנשים כאלה מצטיינים בעשיית דברים למען הרושם, הלוא כן? כאשר אין אף אחד באזור, הם מתבטלים ולוקחים את הזמן שלהם. ברגע שהם רואים מישהו מתקרב, הם מגבירים את הקצב. הם אולי אף יעלו מספר שאלות וישאלו האם דבר כזה או אחר מקובל. ברגע שהאדם הזה עוזב, הם מפסיקים לעבוד, לא עושים דבר, אין להם שום סוגייה להעלות כלל, והם אף אומרים בליבם, "סתם השתעשעתי איתך. אני לא כזה טיפש!" אנשים כאלה עושים הכול למען הרושם. הם מיומנים במיוחד בהצגת מראית עין ומצטיינים בהעמדת פנים, ויוצרים אצל אנשים רושם מוטעה. אנשים רבים שהתרועעו עימם במשך שנים, עדיין לא יכולים לראות את מהותם התחבלנית והערמומית לאשורה. כאשר אנשים שואלים לגביהם, הם אפילו יאמרו, "האדם הזה די טוב, הוא מתייחס יפה לכולם, לעולם אינו פוגע באף אחד, פשוט מחפש לרצות אחרים. אפילו כאשר מישהו עושה משהו לא בסדר, הם לא גוזמים אותו. הם משכנעים ומנחמים אחרים ללא הרף." באילו אמצעים ושיטות אנשים אלה משתמשים באינטראקציה שלהם עם אחרים? הם משחקים את התפקיד שמתאים לאירוע, הם חלקלקים ונכלוליים, ורוב האנשים אומרים שהם אנשים טובים. האם יש אנשים כאלה סביבכם? (כן.) כולם נוטים לחשוף את הצביון המושחת שלהם, אבל אנשים אלה מסווים את עצמם היטב, עד שאין אדם שיכול לאתר את הבעיות אצלם. נכון שזו בעיה? במהלך ההיסטוריה, היו קיסרים שביצעו פשעים, עם זאת, דורות מאוחרים יותר עדיין קוראים להם שליטים נבונים. כיצד אנשים מחזיקים בדעות כאלה לגביהם? הרי הם השקיעו מאמצים ועשו כמה דברים כדי לשמר את המוניטין שלהם, הלוא כן? מצד אחד, הם עשו כמה דברים טובים למען ההישגים הפוליטיים שלהם, אך מצד שני, הם עיוותו את ההיסטוריה וחיסלו את אלה שכתבו את האמת ואת העובדות אודותיהם כדי להסתיר את מעשי העוולה שלהם. עם זאת, ללא ספק קיימים רישומים של מעשיהם, ולא משנה כמה הם ניסו לטשטש אותם. הם לא יכלו לחסל את כל מי שידע את האמת. בסופו של דבר המאורעות האלה נחשפו בהדרגה על ידי דורות מאוחרים יותר. כאשר אנשים גילו זאת, הם חשו מרומים. על ידי חשיפת העובדות ההיסטוריות הללו, לאנשים צריכה להיות הבנה חדשה לגבי האמת על האנושות בכללותה. איזה סוג של הבנה? החל ממלכים וכלה בפשוטי העם, האנושות בכללותה נמצאת בידיהם של המרושעים שהושחתו על ידי השטן עד למצב שבו כל אדם מרושע יותר מרעהו. לא קיים אדם שאינו רע, אין אדם שאינו שלילי. כולם ביצעו מעשי עוולה רבים. כולם מרושעים למדי, אין אדם טוב אחד ביניהם. יש האומרים, "בכל שושלת, יש מספר פקידים רשמיים הגונים. האם פקידים רשמיים אלה נחשבים מרושעים?" אם אתה מאמין באלוהים כשאתה תחת הסמכות של פקידים רשמיים הגונים אלה, בדוק אם הם יאסרו אותך או לא. אם אתה נושא עדות על אלוהים מולם, שים לב לגישה שלהם. אתה תדע מייד אם הם מרושעים או לא. הופעת האל ועבודתו, כמו גם האמת שהוא מבטא, חושפים את האנשים ומי שהם יותר מכל דבר אחר. יתכן שמספר שליטים ופקידים רשמיים השיגו הישגים פוליטיים מסוימים וביצעו כמה פעולות טובות, אך מה הטבע של פעולות טובות אלה? למי הן מועילות? אלה פעולות טובות שנדרשו על ידי המעמד השליט. האם הפעולות הטובות שהם מבצעים הן המעשים הטובים שאלוהים מאשר? האם "ההישגים הפוליטיים" האלה הם יישום בפועל של האמת והתמסרות לאל? בהחלט לא. להישגים הפוליטיים ולפעולות הטובות שלהם אין כל קשר לאמת או להתמסרות לאלוהים. כל הפעולות הטובות וההישגים הפוליטיים שהם מבצעים מונעים מתוך המטרות והמניעים שלהם. הכול נעשה כדי להנציח את עצמם ולקבל שבחים מאחרים. לכן אין זה משנה כמה פעולות טובות הם ביצעו או כמה השיגים פוליטיים הם צברו, זה לא מוכיח שהם אנשים טובים עם לב טוב, קל וחומר שהם מעולם לא עשו רע או שאין להם טבע מרושע. האם ברור לך לאיזה סוג אדם האנשים האלה משתייכים בעיני האל? האם אתם יכולים להיעזר במאורעות אלה כדי להבין את עצמכם? האם אתם נוקטים בנוהגים דומים, כאשר אתם רוצים להתרברב ברגע שאתם מבצעים דבר טוב, מוודאים שכולם יודעים, ואז כלפי חוץ אומרים שלא צריך להיות שחצן או גאוותן, ושצריך להתנהג בענווה? לדוגמה, אתה הולך לעבוד בכנסייה חדשה, ואנשים לא יודעים שאתה בעמדת מנהיגות, לכן אתה חייב להשתמש בכל אמצעי כדי לגרום להם לדעת שאתה מנהיג, ואתה מאמץ את מוחך כל הלילה, ובסופו של דבר מוצא פתרון טוב. מה הפתרון? אתה מכנס את כולם לאספה ואומר, "בכינוס של היום בואו נשתף האם אני, כמנהיג, עומד בדרישות או לא. אם איני עומד בדרישות, אתם יכולים לחשוף ולסלק אותי מתפקידי. אם אני עומד בדרישות, אמשיך בתפקיד הזה." כאשר כולם שומעים זאת, הם מייד יודעים שאתה מנהיג. כך השגת את המטרה שלך, הלא כן? מה מקורה של מטרה זאת? היא נובעת מהטבע המרושע שלך. שאפתנות היא תכונה אנושית נפוצה, אך למרות שלרוב האנשים יש שאיפות, יש המשתמשים בשפות, שיטות, ואסטרטגיות שונות בזמנים שונים ובמקומות שונים על מנת להשיג את המטרות הנכספות שלהם. זוהי רשעות.

אנו נמשיך לדון בנושא זה של הטבע המרושע באופן קבוע. כך תשיגו הבנה יסודית יותר לגבי היבט זה של האמת ושל צביון מושחת. מבחינה אחת, תוכלו להבין את עצמכם, ובנוסף תוכלו לזהות סוגים שונים של אנשים. תהיה לכם גם כניסה עמוקה יותר אל האמת. אם אני אשתף רק על הרעיון הכללי או על היבט אחד של ההגדרה, ההבנה שלכם תהיה שטחית למדי. אולם, על ידי שימוש בעובדות מסוימות ומתן דוגמאות עבור השיתוף שלנו, ההבנה שלכם תוכל להעמיק. לדוגמה, נניח ששני ילדים מדברים ביניהם. אחד מהם שואל, "האם הכנת היום את שיעורי הבית שלך?" השני עונה, "לא, לא הכנתי." ואז הראשון אומר, "גם אני לא הכנתי." האם שניהם אומרים את האמת? (כן.) אתה טועה. אחד מהם משקר. מה הוא חושב בליבו? "טיפש, האם אתה חושב שבאמת לא הכנתי אותם? אני לא כזה טיפש! אם לא אכין את שיעורי הבית שלי, אקבל עונש. איך יתכן שלא הכנתי אותם? בכוונה גרמתי לך לחשוב שלא הכנתי אותם כדי שגם אתה לא תכין אותם. בסופו של דבר אתה תיענש, ואני אצחק מהקטע." האם זה ילד לא טוב? (הוא לא טוב.) האם מישהו מכם עשה משהו כזה? הנה דוגמה נוספת: ביום שני תלמידה אחת סיפרה בכיתה שביום ראשון היא הלכה לקניות, בעוד שתלמידה אחרת טענה שהיא הלכה לבקר חברים. למעשה, שתיהן היו בבית ולמדו. במיוחד בסביבה תחרותית כל כך כמו סין, דברים כאלה נאמרים כדי לגרום למתחרה שלך להיות פחות עירני כדי שתוכל לעקוף אותו. לזה קוראים אסטרטגיה. דברים כאלה נפוצים בחיי היום יום. לעתים הורים וילדים מנהלים דו שיח דומה וחושפים צביון דומה, אשר יכול גם להיחשף בין חברים. ניתן להבחין בחשיפות של צביון זה בכל מקום, אתה רק צריך לפקוח עין ולהיות עירני לגביהן. מדוע יש לעמוד על המשמר? הדבר לא נועד לצורך איסוף חומר, פטפוטי סרק, רכילות או המצאת סיפורים. במקום זאת, זה נועד לשפר את יכולת ההבחנה שלך, לאפשר לך להשוות בין עצמך לבין מה שאחרים עושים ומה שהם חושפים ומפגינים כלפי חוץ, כך שתוכל לראות אם אתה מפגין התנהגות דומה. כאשר תראה אדם שמפגין התנהגות מסוג זה, אתה תבין שיש לו את הצביון הזה. עם זאת, כאשר גם אתה מפגין התנהגות כזו, האם תוכל להכיר בכך שגם לך יש את הצביון הזה? אם אינך מסוגל להכיר בכך, אזי ההבנה שלך לגבי הצביון שלהם מוטעית: לא הבנת זאת באמת, או במילים אחרות, אין לך הבנה רוחנית, ולא הבנת זאת בצורה מדויקת. לא ניתן לכסות נושאים אלה במלואם במספר ימים. אם נדון בהם מעט זה יעזור לכם במקצת וההבנה שלכם לגבי האמת תעמיק במידה מסוימת. אם אתה באמת ובתמים אוהב את האמת, תהיה לך רמת כניסה עמוקה יותר. עומק החוויה והכניסה שלך בלתי ניתן להפרדה מההבנה שלך. עומק החוויה והכניסה שלך בהחלט יקבע את עומק ההבנה שלך. בדומה לכך, עומק ההבנה שלך יכול גם להמחיש את עומק החוויה והכניסה שלך. שני אלה קשורים זה בזה. זהו נתיב הכניסה אל האמת, ורק על ידי כניסה אל האמת תוכל להחזיק במציאות. בכך נסיים נושא זה ונמשיך לנושא העיקרי של השיתוף של היום.

ניתוח של האופן שבו צוררי משיח מטעים אנשים, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם

I. ניתוח של האופן שבו צוררי משיח מטעים אנשים

בכינוס האחרון סיימנו את השיתוף שלנו על הפריט הרביעי מבין הביטויים השונים של צוררי משיח. היום נתחיל לשתף על הפריט החמישי: כיצד צוררי משיח מטעים בני אדם, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם. ארבעה פעלים מעורבים בהיבט זה של הביטויים, ועל פי ארבעת הפעלים האלה ועל סמך התנהגותם של צוררי משיח, אנחנו יכולים להבין את הצביונות שלהם. הפועל הראשון הוא "להטעות". איזה מין צביון כלול בזה? רשעות. מה לגבי "לפתות"? האם פיתוי עושה בדרך כלל שימוש במילים נעימות או לא נעימות? (במילים נעימות.) אז איזה מין צביון שולט בהתנהגות הזאת? רשעות. מה לגבי "לאיים" ו"לשלוט" – איזה צביון שולט בפעלים אלה? (אכזריות.) נכון מאוד, אכזריות. מהפריט החמישי אנחנו יכולים להבין את צביונותיהם של צוררי משיח. מהם הביטויים העיקריים של צוררי משיח בפריט זה? (רשעות ואכזריות.) שני הצביונות האלה של רשעות ואכזריות, שניהם בולטים וברורים מאוד. הבה נדון בהתנהגויות האלה אחת-אחת, ונתחיל ב"להטעות". מהי בדרך כלל המשמעות של המונח "להטעות"? האם כרוכים בו ביטויים כלשהם של כנות? האם הוא כולל מילים כנות כלשהן? (לא.) אין בו שום מילים כנות – הכול שקר, זהו שימוש ברשמים שקריים, בקביעות שקריות ובמילים מטעות כדי לגרום לאחרים להאמין שמה שהאדם אומר הוא נכון, ובכך לגרום לאחרים להכיר בו ולבטוח בו. זה הפירוש של "להטעות". האם מי שהולך שולל זוכה באמת או עולה על הנתיב הנכון? הוא לא משיג אף אחד מהם. ההתנהגות והיישום בפועל של הטעיית אנשים הם בפירוש שליליים ולא חיוביים. אלה שהולכו שולל רומו בעצם; הם אינם מבינים את העובדות בפועל, את המצב האמיתי או את ההקשר האמיתי, ואז הם בוחרים בנתיב ובכיוון השגויים ובאדם הלא נכון לנהות אחריו. זו ההשפעה שיש להטעיה על מי שנופלים בפח. זה כמו פרסומות בקניון: הן מנוסחות היטב, וכשאנשים רואים אותן הם מתייחסים אליהן כפשוטן, אבל אחרי הרכישה הם מגלים שהמוצרים חסרי תועלת. זה נקרא להיות מרומה. אז מהי התכלית של התנהגות זו של צוררי משיח כשהם מטעים אנשים? אילו שיטות הם נוקטים, אילו מילים הם אומרים, ואילו דברים הם עושים כדי להטעות אנשים? בואו נדבר קודם על המטרה שלהם. אלמלא הייתה להם מטרה כלשהי, האם הם היו צריכים להשקיע מאמץ או לומר דברים נעימים לאוזן כדי לפתות אנשים ולהטעותם? בקרב הכופרים ישנה אמירה, "אין דבר כזה ארוחות חינם." אם אינך לרדת לעומקו של עניין זה, ירמו אותך. העולם פשוט מאוד מרושע, אנשים זוממים זה כנגד זה ומנצלים זה את זה. אלה הם חייה של אנושות מושחתת. למה צוררי משיח משקיעים מאמץ בדיבורים סחור-סחור כדי להטעות אנשים? הם מדברים ופועלים במטרה ברורה, שהיא להתחרות על כוח ושליטה באנשים – אין בכך ספק. מטרותיהם אינן שונות מאלה של פוליטיקאים. אם כך, אילו אסטרטגיות צוררי משיח נוקטים כדי להטעות אנשים? כיצד הם עושים זאת? ראשית, הם גורמים לך לחבב אותם. ברגע שהם הותירו עליך רושם חיובי, לא תעמוד עוד על המשמר מפניהם: אתה תבטח בם, ואז תקבל את המנהיגות שלהם ותציית להם מרצונך. תהיה מוכן להקשיב לכל דבר שהם אומרים ולכל דבר שהם מבקשים ממך לעשות. מה פירוש הנכונות הזאת להקשיב? פירושה שאינך מיישם בפועל הבחנה, ושאתה מקשיב ומציית בלי עקרונות. האם צוררי משיח מסוגלים להשיג את האפקט של הטעיית אנשים על ידי שימוש במילים או בשיטות של גינוי? בשום אופן לא. אם כך, אילו שיטות הם נוקטים בדרך כלל כדי להשיג את האפקט הזה? רוב הזמן הם משתמשים במילים שעולות בקנה אחד עם תפיסות אנושיות, כמו גם עם דוקטרינות של רגש אנושי. לפעמים הם גם אומרים מילים ודוקטרינות שתואמות לאמת. זה מקל עליהם להשיג את המטרה שלהם של הטעיית אנשים, וגם סביר שאנשים יקבלו אותם. לדוגמה, כאשר אחים ואחיות עושים דבר מה שגוי, מסבים הפסדים לעבודת הכנסייה ומרגישים שליליים וחלשים, צוררי משיח אינם משתפים על האמת כדי לתמוך בהם ולעזור להם. במקום זאת הם אומרים, "חולשה של אנשים היא דבר נפוץ – זה נורמלי. גם אני חלש הרבה פעמים. האל אינו זוכר את הדברים האלה." בפועל, האם הם יודעים אם אלוהים זוכר את הדברים האלה או לא? לא, הם לא יודעים זאת. הם אומרים, "זה לא משנה שהעניין הזה לא טופל כראוי. פשוט תקן זאת בפעם הבאה. בית האל אינו יודע, ואיש אינו חוקר בעניין. כל עוד אני לא מדווח על זה לדרג בכיר יותר, המנהיגות הבכירה לא תדע מכך, והעליון בוודאי לא יידע, ואז גם האל לא יידע – ועל כן האל לא יקדיש שימת לב לעניין הזה. כולנו אנשים מושחתים; אתה ניחן בשחיתות וגם אני. כמנהיג, אני כמו הורה: כל טעות שאתם עושים היא באחריותי. זו אשמתי ששיעור הקומה שלי נמוך ושאיני מסוגל לתמוך בכם ולעזור לכם, מה שגרם לכם לעשות דברים באופן שגוי. לו היה לי שיעור קומה גדול יותר, הייתי יכול לעזור לכם ולא הייתם עושים טעות. האחריות לעניין הזה רובצת עליי. אף שייתכן שדבר זה הסב הפסדים לעבודת הכנסייה, אנחנו יכולים לעבד זאת בעצמנו, וזה יהיה סוף הסיפור. אף אחד לא אמור לשאול שאלות בעניין, ואף אחד לא צריך לדווח על כך הלאה; בוא פשוט נשאיר את זה ביני לבינך. אם אני לא אזכיר זאת באוזני האחים והאחיות האחרים, איש לא ידווח על כך לדרג הבכיר והעניין ייזנח. אנחנו צריכים רק להתפלל ולהישבע לפני האל שלעולם לא נעשה דבר כזה שוב או שלא נעשה עוד טעות כזאת. כמנהיג, אני נושא באחריות להגן עליכם. האל הוא כה נשגב – האם מציאותי מבחינתנו לבקש את הגנתו? יתרה מזו, האל אינו טורח לעסוק בזוטות האלה בחיי אנשים, ולכן האחריות להגנה עליכם מוטלת כליל על כתפיי כמנהיג. לכם יש שיעור קומה נמוך, ולכן אני אשא באשמה אם תעשו טעות. אל דאגה, אם בבוא העת משהו ישתבש באמת, והעליון יגלה זאת או שזה ייוודע לו, אני אגן עליכם." כשאנשים שומעים זאת הם חושבים, "נפלא! כל כך חששתי לקחת אחריות – המנהיג הזה כה נהדר!" האם הם לא הוטעו? האם דבר כלשהו ממה שצורר המשיח אמר עולה בקנה אחד עם האמת? האם יש דבר מה מועיל או מרחיב דעת עבור האנשים? דבר מה שמטפל בעניינים על סמך עקרונות? (לא.) אז אילו מין מילים הן אלה? הן מילים שמנצלות רגשות אנושיים, חמלה וסלחנות כדי לבנות קשרים, אגב שימת דגש על תחושות ועל ידידות, כדי לחזק את היחסים עד לרמה מסוימת ולגרום לאנשים להרגיש שצוררי משיח הם מבינים, סלחניים וסובלניים מאוד כלפי בני אדם. אבל אין כאן עקרונות או אמיתות. מהי ההבנה השטחית הזאת? זו סתם החלקה של דברים, זה כמו שידול של ילד. אילו אסטרטגיות ננקטות פה? שידול, תחבולנות, בניית קשרים, החלקה של דברים והעמדת פני אדם טוב – הכול על חשבון האינטרסים של האחים ושל האחיות, ובגידה באינטרסים של בית האל, כדי להשיג את מטרתם לשטות באנשים ולהטעות אותם. מהי התוצאה הסופית של דבר זה? זה גורם לאנשים להתרחק מן האל, לעמוד על המשמר מפני האל ולהתקרב לצוררי המשיח. גם אחרי שהטעו אותם, האנשים האלה אומרים, "אחרי שעשיתי את הטעות הזאת נורא דאגתי. התפללתי הרבה פעמים לאל, אבל הוא לא ניחם אותי. בתוך לבי הרגשתי לא יציב ולא בנוח ולא הצלחתי למצוא פתרון מצד האל. אבל עכשיו זה בסדר; כל עוד אני הולך למנהיג, הבעיות שלי נפתרות כולן. איזה בר מזל אני שיש לי כזה מנהיג. המנהיג שלנו הכי טוב בעולם!" בנקודה זו, ליבותיהם והשקפותיהם נוטים כבר אל צוררי המשיח, והם נשלטים על ידם. איך זה שצוררי משיח שולטים בהם? מכיוון שהם מוצאים תחושת ביטחון בצוררי המשיח האלה. הם מקבלים אמפתיה, ועמוק בליבם הם מקבלים סיפוק ונחמה. זה מראה שהטעו אותם.

פעם, העליון גילה בכנסייה מסוימת אדם שניחן באנושיות רעה, שכל הזמן עשה דברים מפריעים ומשבשים בלי כל סימן לחרטה, ולכן הוא אמר למנהיג המקומי של הכנסייה לטהר את האדם הזה. כשהמנהיג המקומי של הכנסייה שמע זאת, הוא חשב, "לטהר אותו? אני צריך לחשוב על זה. הוא אחד מאנשיי – אתם לא יכולים לטהר אותו סתם ככה. אני חייב להיאבק למענו. העליון לא מבין את מצב הדברים לאשורו. הניסיון לטהר אותו סתם כך הוא יותר מדי מרחיק לכת. יישבר לו הלב!" הוא אמר שהוא מסכים לטהר את האיש, אבל בליבו לא הייתה לו שום כוונה לעשות זאת. אתה מנחש איך הוא טיפל בזה? הוא חשב לעצמו, "איך אני יכול להתמודד עם המצב הזה בדרך שהזוטרים יהיו מרוצים ממני כמנהיגם אבל העליון לא יתעב אותי?" אחרי שהוא הרהר בדבר, הוא הגה תוכנית. הוא כינס את כולם ואמר, "היום יש לנו עניין מיוחד. מהו העניין? יש אדם שהעליון אינו מרוצה ממנו כל כך והוא רוצה לטהר אותו. אז מה אנחנו אמורים לעשות בעניין? בואו נחליט כולנו באמצעות הצבעה אם לטהר אותו." תוצאות ההצבעה נספרו, וכ-80-90 אחוז מהאנשים הסכימו לטהר את האיש, אבל היו קולות אחדים של מתנגדים. לא נתייחס לשאלה אם המתנגדים האלה היו חסידים שוטים של האדם הרע או אם הם עשו זאת מסיבות אחרות; יהיה אשר יהיה, כמה אנשים לא הסכימו ולא הייתה תמימות דעים. לאחר מכן המנהיג אמר, "הודות להצבעה הבחנתי שיש כמה קולות שסבורים אחרת. זהו עניין כבד משקל, ועלינו לכבד את הקולות האלה. אנחנו צריכים לפעול באופן דמוקרטי. ראו כמה נהדרת היא הדמוקרטיה המערבית: גם אנחנו צריכים ליישם כך בפועל בכנסייה, אנחנו צריכים לשאוף בכל מאודנו להשיג דמוקרטיה וזכויות אדם. ומכיוון שיש כמה קולות מתנגדים, איננו יכולים לטהר את האדם הזה. עלינו לכבד את הדעות של אחינו ואחיותינו. מיהם האחים והאחיות? הם אנשיו הנבחרים של האל! איננו יכולים להתעלם מדעותיהם. די בכך שאחד מאנשיו הנבחרים של האל אינו מסכים כדי שלא נמשיך בטיהור." במציאות, אין שום אחיזה למה שהוא אמר – האל מעולם לא אמר דברים כאלה. הוא פשוט דיבר שטויות. מאוחר יותר, כשהעליון גילה שהאיש הרע עדיין לא טוהר, הוא ביקש מהמנהיג המקומי לזרז זאת. הוא הבטיח ואמר, "בסדר, נעשה זאת בקרוב." מה הייתה משמעות ההבטחה שלו? משמעותה הייתה שהוא ישתהה ויתחמק. הוא אמר בליבו, "אתם מבקשים ממני לטהר אותו, אבל אני לא יכול לעשות זאת מיד. מי יודע, אם יעבור די זמן, אולי תשכחו מזה ואני לא אצטרך לטהר אותו." מאוחר יותר הוא זימן את כולם לכינוס נוסף ולעוד הצבעה. באמצעות שיתוף והבחנה, התברר לכולם שאכן צריך לטהר את אותו אדם. קולות המתנגדים פחתו, אבל עדיין היה קול אחד נגד הטיהור שלו. שוב המנהיג לא טיהר אותו, באומרו, "כל עוד יש קול אחד נגד, איננו יכולים לטהר אותו." רוב האנשים חשבו, "אם העליון הורה על טיהור, טהר אותו. העליון הרי מסוגל לראות את העניין לאשורו? הרי לא סביר שהוא טעה?" האם התמסרות לסידורים של העליון היא עיקרון? האם זאת האמת? (כן.) המנהיג הזה לא ידע שזאת האמת. מה הוא עשה? הוא אמר, "עדיין יש קול אחד נגד, אז אנחנו לא יכולים לטהר אותו. אנחנו צריכים לכבד לגמרי את הדעות של אחינו ואחיותינו. זה מה שנקרא זכות האדם הנעלה ביותר." מאוחר יותר, כשהעליון דרש שוב בעניין, המשיך המנהיג לנהוג בו באדישות ולהתחמק. בסופו של דבר, כשהעליון ראה שהוא אינו מטהר את האיש הרע, הוא פיטר וטיהר גם אותו. העליון מינה אותו למנהיג, אבל הוא לא הקשיב לו; לעליון יש הסמכות להשתמש בו ולפטר אותו – זה צו מנהלי. בעקבות זאת, גם בעלי בריתו טוהרו. האם נדרשת הצבעה של כולם על הסידורים של העליון? (לא.) למה לא? אתם לא יכולים להסביר למה; נראה שאתם די דומים לאותו מנהיג מבולבל, נכון? אמרו לי, האם הדברים האלה שאני משתף אתכם עליהם הם דוקטרינות או מציאויות? (מציאויות.) אם אנשים יישמו אותן בפועל ויטמיעו אותם, האם זה יהיה מדויק? (כן.) אם זה מדויק, האם נדרש שכולם יצביעו בעניין? (לא.) האם העליון יכול היה לגרום עוול למישהו בכך שהורה לטהר אותו? בשום פנים ואופן לא. ולכן, כשהעליון הורה לטהר את אותו איש רע והמנהיג הזה סירב לבצע זאת, מה הייתה פה הבעיה? (התרסה גלויה.) זה יותר מסתם התרסה גלויה, זה יצירת מלכות עצמאית. כשהעליון הורה לטהר את האיש הרע, מנהיג השקר הזה התחמק ולא ביצע זאת, והוא אפילו קיים הצבעה וסקר את דעת הקהל. איזו דעת קהל הוא בדק? מהי דעת קהל? מה זה הרוב? האם רוב האנשים מבינים את האמת או ניחנים בה? (לא.) רוב האנשים אפילו לא ניחנים בהבחנה, אז האם הם יכולים להיות אנשים שמבינים את האמת? המנהיג הזה אפילו בדק את דעת הקהל – האם זה באמת יכול לפתור איזושהי בעיה? האם זה הכרחי? לרוב האנשים אין הבחנה, והעליון פיקח באופן אישי והורה לטהר את האיש הרע, אבל צורר המשיח הזה התחמק ולא טיהר אותו, חיפה והגן על איש רע והתיר לו להישאר בכנסייה ולגרום הפרעות. בכל מקום שקיימים בו אנשים רעים, יש כאוס וחוסר סדר. אנשיו הנבחרים של האל אינם יכולים למלא את חובותיהם באופן תקין, ועבודת הכנסייה אינה מתקדמת באופן תקין. רק טיהור מהיר של אנשים רעים יכול להבטיח שעבודת הכנסייה תימשך באופן תקין. ואולם במקומות שצוררי משיח מחזיקים בכוח, לא ניתן לטהר את מי שמזיקים לאינטרסים של בית האל, גורמים הפרעות, פועלים באופן בלתי סביר וממלאים את חובותיהם בלי שמץ כנות. צוררי משיח מתפרעים ועושים דברים רעים בכנסייה, מחפים ומגוננים על אותם אנשים רעים וכופרים. באיזו אמתלה הם עושים זאת? באמתלה שהם בעלי תפקידים, ועל כן הם חייבים להיות אדוניהם של אנשים אחרים. הם ממצבים את עצמם כבעלי תפקיד בבית האל, והם רוצים להיות אדוניהם של אנשים אחרים. אמרו לי, מיהו אדונו של האדם? (האל.) האל והאמת הם אדונו של האדם. צוררי המשיח האלה הם שום דבר! הם רוצים להיות אדוניהם של האנשים האלה, אבל הם אפילו לא יודעים מיהו האדון שלהם! האין הם נבלים? צוררי משיח נוקטים את השיטה הזאת כדי לומר לאנשים: "אני יכול להיות האדון שלכם. אם יש לכם תלונות כלשהן, איזו אי שביעות רצון, או אם אתם סובלים איזשהו אי צדק או קושי, אני, כמנהיג שלכם, יכול ליישר את ההדורים עבורכם." אלה שאינם מבינים את האמת או את העובדות בפועל מוטעים כך בידי צוררי המשיח האלה. הם מתייחסים אליהם כמו אל אבות קדמונים וכמו אל האל, נוהים אחריהם וסוגדים להם. איך אלה שמבינים את האמת מרגישים כשהם פוגשים צוררי משיח כאלה? הם חשים גועל ודחייה ואומרים, "אז אתה רוצה להיות האדון שלנו ולשלוט בנו? אין מצב! בחרנו בך למנהיג כדי שתוביל אותנו לפני האל, לא לפניך." פירוש הדבר שהם עמדו על טיב מזימותיו של צורר המשיח. צוררי משיח מטעים אנשים בעילה שהם אדוניהם וגורמים להם לחשוב שהדבר תואם את צורכיהם, בין אם הם רגשיים, פסיכולוגיים, רוחניים או אחרים. אלה שאינם מבינים את האמת או את העובדות לאשורן נופלים לעיתים קרובות קורבן להטעיה של צוררי משיח, עד כדי כך שאחרי שהם הולכו שולל, ייתכן שלא זו בלבד שהם לא יהיו מסוגלים לשנות כיוון ולהרהר, אלא ייתכן שהם אף יגלו תמיכה בצוררי המשיח האלה ויגנו עליהם. העובדה שהם מסוגלים לתמוך בצוררי המשיח ולהגן עליהם ממחישה במידה מספקת שהם באמת הלכו שולל – נכון? (נכון.) למה אנשים מאמינים באל? האין זה כדי להשיג ישועה? אם אתה נוהה אחרי צוררי משיח, האם אינך מתנגד לאל ובוגד בו? האם אינך עומד לצד כוחות שעוינים את האל? במקרה כזה, האם האל עדיין ירצה אותך? אם אתה נוהה אחרי האל להלכה בלבד, אך אתה נוהה אחרי אדם, איך האל יסתכל עליך ויתייחס אליך? אם אתה דוחה את האל, האם הוא לא ידחה אותך מעליו בתיעוב? אם אנשים אינם מבינים ולו שמץ מהדוקטרינה הזאת, האם הם מסוגלים להבין את האמת? האין האנשים האלה מבולבלים?

עבור צוררי משיח, הטעיית אנשים אינה ביטוי מקרי; הם עושים זאת תדיר, זהו עיקרון פעולה עקבי שלהם ויש שיאמרו שזהו הבסיס שלהם, שיטה ודרך לעשות דברים – זהו הסגנון העקבי של פעולותיהם. אחרת מי יכבד אותם? ראשית כול, הם אינם מבינים את האמת. שנית, הם ניחנים באנושיות רעה. שלישית, לבם אינו ירא-אל. אז איך הם מסוגלים לגרום לאנשים לקבל אותם ללא עוררין, לכבד ולהעריץ אותם? הם נסמכים על מגוון אמצעים ושיטות כדי להתרברב ולגרום לאנשים לכבד ולהעריץ אותם. הם נוקטים את השיטות האלה כדי להטעות אנשים ומספקים להם רשמים כוזבים מסוימים שגורמים להם להבין שהם רוחניים, שהם אוהבים את האל, שהם משלמים את המחיר, שהם לעיתים קרובות אומרים את המילים הנכונות ומציגים את התאוריות הנכונות, ושהם מגנים על האינטרסים של האחים והאחיות. ואז הם משתמשים ברשמים הכוזבים האלה כדי ליצור תחושת כבוד והערצה בקרב הבריות, ומשיגים בכך את המטרה שלהם, שהינה היכולת להטעות אנשים ולגרום להם לנהות אחריהם. כאשר הם מטעים כך אנשים, האם מה שהם עושים עולה בקנה אחד עם האמת? אף על פי שהם אומרים הכול נכון, הדברים שהם עושים בפירוש אינם תואמים לאמת. אלה שהינם חסרי הבחנה לא מזהים את הבעיה. לגבי המהות של הטעיית אנשים, מעשיהם מקשים על אנשים להבין שהם אינם תואמים לאמת. אם ניתן היה להבין זאת, אנשים היו מזהים את התרמית שלהם. במציאות, מה שהם עושים ומה שהם חושפים זו רוחניות כוזבת. מהו אם כן הביטוי של רוחניות כוזבת? התנהגויות, אמירות ומעשים רבים שמשתייכים לרוחניות כוזבת נדמים כנכונים, אבל למעשה הם פעולות כלפי חוץ בלבד ואין להן שום קשר ליישום בפועל של האמת. בדיוק כמו הפרושים שהתנגדו לישוע אדוננו: הם החזיקו בידיהם את כתבי הקודש והתפללו בקול בקרנות רחוב "האל אדוננו" כדי להראות לכול את אדיקותם. כתוצאה מכך, הפך היום המונח "פרוש" למונח חלופי לאנשים שהם צבועים. איזה תואר נלווה ל"פרוש"? צבוע. למעשה, גם בלי לומר "צבוע", כל אימת שמזכירים את המילה "פרוש" מבינים שהיא אינה מילה חיובית – שהיא אותו דבר כמו "נבל" או "שד" ושהיא טומנת בחובה את אותה משמעות. ואם כבר מדברים על רוחניות כוזבת, בימינו לא הרבה אנשים מדברים על רוחניות, ובכל פעם שמישהו מזכיר רוחניות, מה הוא מוסיף אחרי המילה הזאת? ("כוזבת".) נכון, "כוזבת". ברוב המקרים, ביטויים של צוררי משיח שמטעים אנשים הם למעשה ביטויים של רוחניות כוזבת. המילים, המעשים וההתנהגויות שמקושרים לרוחניות כוזבת נראים לא רע, אדוקים בהחלט ותואמים לאמת. כאשר הם רואים אדם חלש, הם שוכחים מהארוחה שלהם ורצים לתמוך בו. כשהם רואים אדם שיש לו בעיה בבית, הם זונחים את עיסוקיהם וחשים לעזרתו. ואולם העזרה שלהם מבוססת על אמירת מילים נכונות מסוימות או מילים נעימות לאוזן ואוהדות, אבל אחרי דיבורים אינספור, הבעיות הממשיות של אותו אדם אינן נפתרות. אם כך מהי תכלית מעשיהם אלה? ההתנהגות שלהם מרגשת מאוד אנשים והם חשים שזה נפלא שיש להם מנהיג כזה לסמוך עליו בשעת צרה – הם שמחים באמת ובתמים. אפשר לומר אם כן שצוררי משיח אינם משתמשים רק במילים כדי להטעות אנשים, אלא במקביל הם גם נוקטים התנהגויות מגוונות כדי להטעות אותם, במטרה לגרום לאנשים להאמין שהם רוחניים מאוד ויוצאי דופן ושהם ראויים לאמונם של אנשים ולכך שיסמכו עליהם. יש שיחשבו אפילו, "אמונה באל היא קצת מופשטת מדי, אבל אמונה במנהיג שלנו היא מעשית. היא כל כך ממשית ואמיתית: אתה יכול לגעת בהם ולראות אותם, וכשאתה מתמודד עם בעיות אתה יכול להיוועץ בהם ולדבר איתם ישירות. איזה דבר נפלא זה!" צוררי המשיח משיגים את מטרותיהם כשאלה התוצאות, אבל אלה שהם מטעים אותם, סופם אומלל. כשאנשים אלה ניצבים שוב לפני האל, אחרי שזמן מה הלכו שולל אחרי צוררי משיח, הם לא יודעים עוד איך להתפלל או לפתוח לפניו את ליבם. יתרה מזו, כשהאנשים האלה נפגשים, הם מחמיאים זה לזה, מעמידים פנים שהם רוחניים ומטעים ומרמים זה את זה. בסופו של דבר צוררי המשיח טוענים אפילו ש"כל אח ואחות בכנסייה שלנו אוהב את האל. כשהוא מתמודד עם בעיות, כל אחד מהם מתגייס לעזור – אפילו אם יעצור אותם הדרקון הגדול האדום כאש, הם יהיו מסוגלים לשאת עדות. אף בוגד לא יהיה בינינו – אני מבטיח זאת!" כפי שהתברר, רובם הפכו לבוגדים כשנעצרו. האין הם חבורת נבלים? צוררי המשיח נוקטים את המילים והסיסמאות הריקות האלה כדי לשטות, להטעות ולרמות את האחים והאחיות. רוב האנשים טיפשים ובורים, חסרי הבחנה ומאפשרים לצוררי המשיח להתנהג בהפקרות. סידורי העבודה מהעליון מדגישים זה זמן רב כיצד יש לטפל במקרים כאלה ואיזו עבודה יש לעשות במטרה להבטיח שכל אנשיו הנבחרים של האל יוכלו לבצע את חובותיהם בסביבה בטוחה. במקרה של מעצרים ורדיפה, יש למזער את ההפסדים עד כמה שניתן. אם כל אנשיו הנבחרים של האל ייעצרו וילכו לכלא, ויאבדו לחלוטין את חיי הכנסייה שלהם, הדבר יוביל לפער בהיווכחות בחיים שלהם, הלא כן? האם בכלא, בהיעדר יכולת לאכול ולשתות את דברי האל, חייו של אדם יכולים להגיע לבשלות? הם יכולים רק לזכור כמה מילים של מזמורים, וכל יום חייהם תלויים באותן מילים מועטות. כשהם מתפללים בלילה, הם יכולים לעשות זאת רק בשקט בליבם, והם אינם מעזים להניע את שפתותיהם. הדבר היחיד שנותר בליבם הוא מחשבות כמו, "אל תבגוד, אל תהיה בוגד, שא עדות לאל והלל אותו, אל תבייש אותו", שום דבר מעבר – אנשים ניחנים בשיעור קומה מועט זה בלבד. צוררי המשיח אינם מביאים את הדברים האלה בחשבון. למה הם נקראים צוררי משיח? הם פוגעים באחרים ומזיקים לאחים ולאחיות בלי להניד עפעף! סידורי העבודה מהעליון מחייבים אנשים לבצע את חובותיהם במסגרת בטוחה ולהימנע מתאונות עד כמה שאפשר, אבל צוררי משיח אינם פועלים על פי סידורי העבודה האלה כאשר הם מבצעים את עבודתם. הם צועקים ומתנהגים בעיוורון לפי רצונם הם ומתעלמים מבטיחות. לכמה טיפשים חסרה הבחנה והם אומרים לעצמם, "למה העליון מזכיר תמיד בטיחות? למה הם מפחדים כל כך מתאונות? ממה יש לפחד? הכול בידי האל!" זה לא טיפשי לומר דברים כאלה? ייתכן ששיעור הקומה שלך קטן, שאתה חסר הבנה, ואולי אתה לא מסוגל לעמוד על טיבם של דברים, אבל אינך יכול לפעול בטיפשות! העליון סידר את האופן שבו אנשים צריכים להתכנס בנסיבות מסוימות, ואת העקרונות שעל פיהם הם צריכים לנהוג – למה נועדו כל הסידורים המפורטים האלה? הם נועדו בדיוק כדי להגן על אנשיו הנבחרים של האל, כדי שהם יוכלו להתכנס ולמלא את חובותיהם באופן רגיל ובטוח. הבטיחות מאפשרת לכם להמשיך להאמין באל, לחיות את חיי הכנסייה שלכם ולאכול ולשתות את דברי האל באופן רגיל. אם אפילו בטיחות אין לכם, אם אתם נעצרים בידי הדרקון הגדול האדום כאש ובכלא אינכם יכולים לשמוע או לקרוא את דברי האל, אינכם יכולים לשיר מזמורים ואין לכם כינוסים – איך תוכל להאמין עדיין באל? תהפכו למאמינים בשם בלבד וזהו. לצוררי משיח לא אכפת מדברים כאלה; לא אכפת להם מחיים ומוות של אנשים. לשם סיפוק שאיפותיהם ורצונותיהם הם מעודדים את כולם לקום ולצעוק בעיוורון, "אנחנו לא מפחדים מהנסיבות – יש לנו את האל!" הטיפשים אינם מבינים שום דבר והולכים שולל אחרי המילים האלה. לכולם יש הרהורים מעורפלים ונבובים והם חושבים לעצמם, "אנחנו מאמינים באל והאל מגן עלינו; אם יקרה לנו משהו, זה כי האל התיר זאת." אלה לא מילים חלולות? כך פועלים צוררי משיח ואלה שאינם מבינים את האמת. אחים ואחיות אולי אינם מבינים, אבל לכם, כמנהיגים שלעיתים קרובות משתפים על סידורי העבודה, אסור לא לדעת את הדברים האלה. עליכם לבצע את העבודה בהתאם לסידורי העבודה ולא לרצות תמיד לדבר כל כך הרבה כדי לספק את השאיפות והרצונות שלכם, ואף לחשוב שמוטב שכמה שיותר אנשים יקשיבו לכם – ככל שיש רבים יותר כך הדיבור שלכם משתלהב יותר. כדי לרכוש את אמונם של הזוטרים יותר ולגרום להם להקשיב להנחייתם, צוררי משיח מכנסים את האנשים האלה יחדיו בזמנם החופשי, בלי כל התחשבות בבטיחות הסביבה, ובסופו של דבר מובילים את האנשים האלה למפלתם.

צוררי משיח מיומנים באמירות מפוארות ובשימוש בבסיסים רוחניים ותאורטיים ריקים וכוזבים מסוימים כדי להטעות אנשים. רבים שהם חסרי הבחנה פשוט מקשיבים להם ומצייתים לצוררי המשיח בכל דרך שהם מתמרנים אותם, והתוצאה היא צרות ומעצרים. מה מקור הצרות האלה? יש שיאמרו שזה בגלל שהאל לא הגן עליהם. אבל האין זו תלונה על האל? אין לתלות את האשם לכך באל. האל מאפשר לאנשים לחוות את עבודתו בנסיבות שונות. אם אתה מיישם בפועל על פי העקרונות שמבוססים על סידורי העבודה, וכאשר הסביבה מתירה זאת אתה יכול לאכול ולשתות את דברי האל באופן רגיל, לחוות את עבודת האל ולמלא את החובות שלך, ולא משנה כמה אנשים מתכנסים יחד, אז האל ינחה אותך ויבצע בך את העבודה שלו. אם אתה פועל בניגוד לדרישות העליון ופועל באופן עיוור בהתאם לרצונך ודבר מה קורה, זוהי סתם טיפשות ובורות. כוונת האל אינה לשים את כולם מאחורי סורג ובריח כדי לזכך אותם. כוונתו עבור כל אדם ואדם היא שהוא יאכל וישתה כראוי את דבריו ויחווה את עבודתו. ואולם צוררי משיח אינם מבינים זאת. הם מאמינים בהיגיון משלהם וחושבים שהודות להגנת האל אין ממה לפחד. אין להם שום הבנה של עקרונות ההגנה של האל והם נצמדים בעיוורון לתקנות ומגדירים תמיד את האל. רבים מולכים שולל על ידם ופועלים יחד איתם בעיוורון תוך התעלמות מהסידורים של העליון, וכתוצאה מכך קורה משהו – עוצרים אותם והם סובלים עינויים בכלא. איזה שיעור קומה יש לאנשים האלה כשקורות צרות? יש להם התלהבות מועטה בלבד, מעט הבנה של דוקטרינה והם מסוגלים לצעוק כמה סיסמאות, אבל אין להם שום הבנה של האל, אין להם שום הבנה אמיתית, ידיעה או חווייה של האמת, ושום הבנה של האופן שבו האל פועל כדי להציל אנשים. הם פשוט מסתמכים על התלהבות כדי לנהות אחרי האל ויש להם מעט נחישות. האם אנשים בעלי שיעור קומה כזה יכולים לשאת עדות כשעוצרים אותם ומכניסים אותם לכלא? בשום פנים ואופן לא. ברגע שהם בוגדים, מהן ההשלכות? הם מתחילים לחשוב לעצמם, "האין האל כול יכול? הכול בידיו, אז למה הוא לא מושיע אותי? למה הוא מניח לי לסבול ככה? יש בכלל אלוהים? יכול להיות שטעינו עם כל ההתלהבות? אם המנהיגים שלנו הסיטו אותנו מן הדרך, למה האל לא מטיל עליהם משמעת? למה האל הביא אותנו הנה? למה הוא הניח לנו להתמודד עם נסיבות כאלה?" האשמה מתחילה לצוף, ומיד בעקבותיה התכחשות לאל: "מעשי האל אינם עולים בקנה אחד עם רצונו של האדם. יכול להיות שהמעשים שלו לא תמיד נכונים, ויכול להיות שהוא לא בהכרח האמת." בסופו של דבר, אחרי שהם סבלו רבות וספגו זאת במשך תקופה, נעלמות גם מעט הדוקטרינה שהם ידעו וההתלהבות המזערית שהייתה להם. הם מתכחשים לאל ומאבדים את אמונתם, ואפילו הופכים לבוגדים. אחרי שהם משתחררים מהכלא הם אפילו חושבים לעצמם, "עכשיו לא אצטרך לדאוג יותר אף פעם לגבי נסיבות. תראו כמה טוב לאלה שאינם מאמינים באל: יש להם כל כך הרבה חירות שם בחוץ. בשביל מה אנחנו מאמינים בסתר? אם המדינה אוסרת את האמונה, פשוט אל תאמינו." האם אנשים כאלה יוכלו עדיין להאמין באל מאוחר יותר? (לא.) למה לא? האל אינו רוצה בהם עוד. האל בוחר אותך רק פעם אחת, ואתה כבר החמצת את ההזדמנות שלך אז האל לא ירצה אותך פעם נוספת. מה התוחלת של אנשים כאלה להשגת ישועה? שום תוחלת, התקווה שלהם אפסה. זו התוצאה שצוררי משיח ממיטים בסופו של דבר בהתנהגותם המופקרת, אגב שימוש בתאוריות רוחניות כוזבות מסוימות כדי להטעות אנשים ולגרום להם לנהות אחר התלהבות ורוחניות חיצוניות גרידא. מה התוצאה? (הם נהרסים.) אם האל יושיע אותם או לא, זה עניינו של האל, אבל לפחות כרגע נראה שכשדרך האמונה של אנשים מגיעה לנקודה הזאת, הסיכויים והייעוד שלהם למעשה הרוסים. בסיכומו של דבר, מי גרם זאת? צוררי המשיח גרמו זאת. אלמלא פעלו בעיוורון כזה במקום לפעול בהתאם לסידורי העבודה ולהוביל את האחים והאחיות בהתאם לדרישות מן העליון, אם הם היו מביאים את כולם לפני האל הדברים האלה לא היו קורים. האם הייתה עדיין תקווה לאנשים האלה להיוושע? (כן.) לאנשים האלה הייתה עדיין התקווה לישועה. מכיוון שהשאיפות והרצונות של צוררי משיח מוגזמים באופן חמור, הרי שאם אין איש שיגן עליהם ויקשיב להם, הם מרגישים שהחיים משעממים ומשמימים. הם מתייחסים לאותם מבולבלים שנוהים אחריהם כבשר תותחים וכצעצועים שאפשר לתמרן, וגורמים לכולם ללכת בעקבותיהם. הם מרגישים שהם בעלי כישורים ואוצרים תענוגות, ומרגישים ששווה לחיות את החיים האלה. כדי לספק את השאיפות והרצונות שלהם הם משתמשים באותן מילים רוחניות כביכול, בעלות הצליל הנעים, כדי להוליך שולל את מי שנוהים אחריהם, ואחרי שהטעו אותם הם גורמים להם לסטות מדרך האמת ומדברי האל, להדיר את עצמם מן האל כדי לנהות אחריהם וללכת בנתיבם של צוררי משיח. מהי התוצאה הסופית? הסיכויים והייעוד של האנשים האלה נהרסים, והם מאבדים את הסיכוי שלהם לישועה. מהן ההשלכות כאשר אנשים אינם מאמינים כראוי באל אלא נוהים אחרי אנשים אחרים? האם אתם עדיין מקנאים במי שנראה רוחני? (לא.) מה לגבי המונח "רוחני"? הוא חלול. אנשים הם בשר ודם – הם יצירי הבריאה. אם באמת היית רוחני, הגוף שלך לא היה קיים עוד, ועד כמה רוחני היית אז? אלה סתם דיבורים נבובים. ולכן המונח "רוחני" עצמו הוא חסר בסיס; אלה סתם דיבורים נבובים. להבא, אם תשמעו מישהו אומר שהוא חותר לרוחניות, אמרו לו, "אתה צריך לחתור להיות אדם ישר ולחיות לפני האל – זה יותר מציאותי. אם אתה חותר לרוחניות, זה מבוי סתום! אף פעם אל תחתור לרוחניות; זה לא משהו שאנשים חותרים אליו – זה פשוט לא מציאותי." אמרו לי, אחרי שנים רבות של אמונה באל, מי הפך לאדם רוחני? אותן דמויות ידועות ופרשני הדת של כתבי הקודש, האם הם רוחניים? הם כולם צבועים, אף אחד מהם אינו רוחני. האנשים שהמציאו את המונח "רוחני" משתמשים במילה הריקה הזאת כדי להטעות אחרים. הם נבלים ושדים. איזה מין אדם אומר דברים נבובים כאלה? האם יש לו הבנה רוחנית? (לא.) אם אינך מסוגל אפילו להבין למה אנשים צריכים לחתור כשהם מאמינים באל או למה הם צריכים להשתייך, האם אתה מסוגל להבין את האמת? במהותך אתה יציר בריאה, חבר באנושות שהשטן השחית. במונחים של השתייכות לדבר מה, אתה שייך לבשר – זוהי תכונת בני האדם. מובן שאם שאיפתך היא להשתייך לבשר, אתה שייך לשטן: זוהי הליכה בנתיב העולם. אנשים המאמינים באל צריכים לחתור אל האמת – זה נכון. אם אנשים מבקשים להיות רוחניים או של האל, האם זה דבר שהם מסוגלים לעמוד בו? לא משנה איך הם יחתרו לכך, זה חסר טעם. זה לא הנתיב הנכון לאמונה באל. לפיכך הרצון להיות רוחני או של האל הוא סתם סיסמה, תאוריה רוחנית כוזבת שאינה קשורה לאמת. אם אתה מאמין באל והולך בדרכי האל, עליך למלא כראוי את חובתך כיציר בריאה ולהיות מסוגל להתמסר לאל ולרצות אותו. זו היא מציאות-האמת.

לא משנה לכמה דרשות צוררי משיח מקשיבים, הם אינם מסוגלים להבין את האמת. מה שהם מבינים ומסוגלים לבטא הוא כל כולו דוקטרינה. הם לוקחים את אותן מילים שהם מסוגלים להבין ולזכור, מעבדים אותן במחשבותיהם והופכים אותן לדוקטרינות רוחניות שעולות בקנה אחד עם תפיסות ודמיונות אנושיים – ואז מפיצים אותן באופן מופקר תוך הסברתן לאחרים. כאשר אלה שאין להם הבנה רוחנית ואינם מבינים את האמת שומעים אותן, הם מרגישים שהן הגיוניות לגמרי ומוכנים לקבל אותן. כתוצאה מכך, הם הולכים שולל ומתחילים לסגוד לצוררי המשיח. זה השלב שבו מתחילות הצרות. למעשה, צוררי משיח אינם מבינים את האמת כלל וכלל. אם תקשיב היטב ותבחין במילים הנכונות לכאורה שלהם, תגלה שהן תאוריות נבובות שתואמות לתפיסות ולדמיונות אנושיים. מובן, כי מי שאינם מבינים את האמת חושבים שמילים אלה נכונות ומתפתים להן בקלות. האם חוויתם מצבים כאלה? האם אתם מסוגלים לספק דוגמאות? אם אתם מסוגלים לספק דוגמאות ומבינים בבירור שאנשים שמיומנים במילים ובדוקטרינות מוליכים שולל אחרים, זה מוכיח שאתם מבינים ומסוגלים ליישם אותן. אם אינכם מסוגלים לספק דוגמאות, זה מעיד שלא הבנתם אותן עדיין ושאינכם מסוגלים עדיין ליישם אותן. כאשר אתם פוגשים את אלה המיומנים במילים ובדוקטרינות, בוודאות לא תהיו מסוגלים להבחין בהם. (הייתי במצב כזה. כאשר אחים ואחיות מתמודדים עם גיזום, עם תוכחה ועם הטלת משמעת ואינם מבינים את כוונת האל, הם באים לחפש איתי. למעשה גם אני איני מבין את כוונת האל או את מהות הדברים האלה. אבל אני אומר להם כמה מילים נבובות, לדוגמה, "גיזום, תוכחה והטלת משמעת הם כולם אהבת האל וישועת האל. כך האל מגיב לצביונות המושחתים שלנו." כבר כשאני אומר להם את זה, אני מרגיש שלא הסברתי להם את המהות של הבעיה שלהם במלואה, כמו למשל למה הם מתמודדים עם המקרה, לאיזה סוג של צביון מושחת משתייכים המעשים והגילויים שלהם או מה עשוי להיות טבעם ומהי כוונת האל – על הדברים האלה ועל אחרים לא הייתי מסוגל לשתף איתם. אמרתי רק כמה דוקטרינות נכונות וסיסמאות שנשמעות טוב, מה שלאמיתו של דבר לא עוזר לאף אחד.) זאת משום שלך עצמך אין הבנה ברורה של האמת, ולכן אינך מסוגל לפתור את הבעיות האמיתיות של האחים והאחיות שלך. אם כך, האם יש הבדל בין זה לבין צוררי משיח שמטעים אנשים? צוררי משיח אינם עוזרים לאנשים מרצונם הטוב; המניע והתכלית שלהם הם להטעות אותם ולשלוט בהם. כאשר צוררי משיח עושים דברים כאלה, וכאשר הם קוראים סיסמאות, הסתכלו על ההתנהגות שלהם ואיזה סוג של צביון הם חושפים – זה המפתח להבחנה בצוררי משיח. לחלק מהאנשים יש שיעור קומה קטן וחסרה להם הבנה ברורה של האמת. ייתכן שהאינטנסיביות של העבודה שלהם אינה משיגה את התוצאות הנדרשות, אבל המניע או התכלית שלהם הם לא להטעות אנשים או לשלוט בהם. הם גם רוצים להוביל אנשים לפני האל – רק שהיכולת שלהם אין בה כדי לספק את הרצון שלהם. אף שהם לא השיגו תוצאות ברורות, אנשים מזהים שיש להם כוונות נכונות, שהם רוצים להוביל אנשים לפני האל. לעומת זאת, מהי מטרתם של צוררי משיח? (לזכות באישורם של אנשים ולגרום לאנשים להקשיב להם ולנהות אחריהם.) אז מה ההבדל בין מה שהם אומרים לבין מה שאומר אותו אדם שכישוריו אינם תואמים את רצונותיו? האדם בעל היכולת המועטה מדבר מן הלב, אבל אינו מסוגל לראות לאשורם את מהות הבעיה ואת השורש שלה; הוא אינו מסוגל לשתף עליה באופן ברור, ובסופו של דבר אינו מסוגל לפתור את הבעיה או לתמוך באחרים. לעומת זאת, מהן מילותיו של צורר משיח? האם הן יוצאות מן הלב שלו? (לא.) בפירוש לא: מה שהוא אומר הוא כל כולו שקרים. למה הוא צריך לומר שקרים? הוא רוצה לרמות ולהטעות אותך. כוונתו היא, "כבר ביצעתי את העבודה שעליי לעשות כמנהיג, שיתפתי על מה שאני צריך וכל מה שאמרתי נכון. אם אינך מקבל זאת והבעיה נותרת על כנה, זו אשמתך – אל תאשים אותי." הוא לא באמת רוצה לפתור את הבעיות שלך, אבל הוא עושה את המינימום הנדרש, ואין לו ברירה אלא לומר את הדברים הנכונים האלה כדי לשמר את המעמד שלו. צוררי משיח אומרים את הדברים האלה בניגוד לרצונם, ואף שהם אומרים אותם, הם אינם עושים זאת מרצונם – זה לא מה שהם באמת חושבים בתוך תוכם. ועל כן צוררי משיח מסוימים לומדים בדרך כלל לומר כמה מילים נכונות שעוזרות לאחרים להתגבר על השליליות שלהם, אבל כשהם עצמם נתקלים בגיזום או מוחלפים, הם הופכים שליליים באופן קיצוני, הם אינם מסוגלים להכיר את עצמם באופן יסודי ומעמיק, והם נאלצים להסתמך על האחים והאחיות כדי שיעזרו להם. האם זה קרה? (כן.) דבר מעין זה קורה לעתים קרובות מדי. המילים והדוקטרינות שצורר משיח מטיף בהתמדה לאחרים אינן יכולות לעזור אפילו לו עצמו. אז האם המילים האלה נובעות עמוק מתוכו? האם הן תולדה של התנסויותיו בפועל? (לא.) אם כך מה שהם אומרים זה בסך הכול מילים ודוקטרינות, לא השתקפות של שיעור הקומה האמיתי שלהם. העבודה שהם עושים כדי לעזור לאחרים מבוססת כל כולה על שימוש בהתנהגות טובה וברשמים ובמעשים שקריים כדי לעשות את המינימום הנדרש בשביל לגרום לאנשים להכיר בהם ולקבל ולאשר אותם כמנהיגים. ברגע שאנשים מכירים בהם כמנהיגיהם, הם מוותרים להם. אם הם מוותרים להם, צוררי המשיח זוכים במעמד, הלא כן? והאם מעמדם לא מובטח כך? זו בדיוק מטרתם. לכמה מנהיגים ועובדים חסרה הבנה של האמת, והיכולות שלהם פחותות ביחס לרצון שלהם כשהם עוסקים בעבודתם. זה בעיקר סימן לשיעור הקומה הירוד שלהם ושהם אינם מנהיגים ראויים. אבל כשצורר משיח עובד, הוא לא שואל את עצמו אם הוא יכול לעזור לאחים ולאחיות או לתמוך בהם. הוא חושב רק על המעמד ועל האינטרסים שלו. זה ההבדל בין השניים: הצביונות שלהם שונים. ולכן אפילו אם צורר המשיח אומר שפע מילים ערבות-לאוזן, הן לא משקפות את המציאות שלו. הוא אומר אותן בניגוד לרצונו; הוא בסך הכול משתמש בדוקטרינות ובסיסמאות מסוימות שנכונות כלפי חוץ, או במילים שתואמות לרגש האנושי – כדי לייעץ לאנשים ולעשות את המינימום הנדרש. למה הם צריכים לעשות את המינימום? משום שאם הם רואים מישהו שהוא שלילי או חלש והם לא עוזרים לו, אחרים יגידו שהם לא עושים עבודה אמיתית ושהם אינם ממלאים את האחריות שלהם כמנהיגים. היות שהם מפחדים מהאשמות כאלה, אין להם ברירה אלא לפעול. ולכן המטרה שלהם אינה אך ורק לבצע את חובותיהם; הם חוששים שאם הם לא יופיעו מיד כשהאחים והאחיות נתקלים בקושי ויעזרו להם ויתמכו בהם וימלאו את אחריותם, הם לא יתמכו בהם עוד. בבחירות הבאות הם עלולים לא לבחור בהם, והם לא יהיו מנהיגים אמיתיים אלא רק בעלי תואר ריק מתוכן ותו לא. האם תואר ריק מתוכן הוא מה שליבם חושק בו? (לא.) אז מה הם רוצים? הם רוצים כוח אמיתי ומעמד, הם רוצים שהאחים והאחיות יסגדו להם בתוך תוכם, יתמכו בהם וינהו אחריהם. ולכן הם שואפים להיבחר למנהיגים בכל מערכת בחירות – זו מטרתם.

התלהבותם של חלק מהמנהיגים והעובדים לכאורה הולכת וגוברת במיוחד כשבחירות מתקרבות, והם מציגים את עצמם לראווה בכל מקום ומתנהגים באופן חריג. אנשים כאלה עשויים להיות מסוגם של צוררי משיח. אם הם אכן מסוגלים לנהוג כך, זה נתעב! אדם שבאמת ניחן במצפון ובהיגיון באופן טבעי ירגיש בליבו אשם כאשר הוא פועל ממטרות ומניעים נסתרים. המצפון וההיגיון מרסנים אותו, והוא מבין שקודם לכן הוא לא היה עד כדי כך נלהב, ושאנשים יבחינו בבירור בהתלהבות הפתאומית שלו. אפילו הוא נגעל מעצמו, ויעדיף לא להתמודד על תפקיד מאשר להתנהג כך. בגלל שהוא מאמין באל זה שנים רבות ופיתח מעט שיעור קומה וקצת תחושת בושה, בסופו של דבר הוא מסוגל לרסן את עצמו. אבל צוררי משיח אינם מרסנים את עצמם; הם עושים כרצונם ופועלים איך שמתחשק להם. יש להם שאיפות ומגוון מניעים, מטרות ומזימות. את כל זה הם יודעים בליבם, ובכל זאת הם מתעקשים לעשות דברים באופן הזה, וחושבים כל הזמן על השם ועל המעמד שלהם. לתחושתם עשיית דברים למען הכנסייה ולמען האחים והאחיות שלהם מהווה הפסד גדול מדי ואינה שווה את המאמץ. ולכן הם מעמידים את עצמם תמיד ראשונים לפני כולם בכל דבר שהם עושים ומחפשים תמיד את המקום הראשון. כאשר הבחירות מתקרבות, הם עושים בכל מקום כל מה שאפשר כדי לגייס קולות, הם מטעים ומפתים אנשים לבחור בהם, ובזמן ההצבעה אפילו מוסיפים בהיחבא כמה קולות לעצמם. האין זה מגעיל מצידם של צוררי משיח להתנהג כך? אלמלא היו להם שאיפות, בשביל מה הם מתאמצים כל כך? לא ברור שהשאפתנות היא שמניעה אותם? ברגע שמישהו מציין שאדם כלשהו הוא שאפתן, זה לא דבר חיובי בכלל; כל מה שאנשים כאלה עושים הוא ללא ספק מגעיל ונתעב. כל מה שצוררי משיח עושים הוא שקרי ומטעה; הם משתמשים תמיד במופעים כוזבים כדי להטעות אנשים. אלה שאינם יודעים את האמת רואים זאת וחושבים, "המנהיג משקיע כל כך הרבה מאמץ בימים האלה, גורע מעצמו שינה ואוכל, עובד יום ולילה, נוטל את ההובלה בכל דבר. הוא הקריב לא מעט, והוא כל כך מותש שהוא איבד משקל רב – יש לו אפילו יותר שערות אפורות." יש אחים ואחיות שרואים זאת וליבם יוצא אל צורר המשיח, ובסופו של דבר, בזמן הבחירות, הם מצביעים עבורו. האם צורר המשיח השיג את מטרתו? (כן.) זה מה שנקרא לזמום ולנקוט טקטיקות, זה מה שנקרא להיות מרושע. ולכן צוררי משיח מטעים אנשים לא רק במילים, אלא פעמים רבות גם במעשים ובהתנהגויות שממחישים לאנשים בלי מילים שהם נלהבים, מסורים ומתחשבים באחים ובאחיות. הם משתמשים באותם ביטויים טובים ונכונים לכאורה ובאותם מופעים כוזבים כלפי חוץ, כדי לחזור ולומר לאנשים ולהדגיש זאת שוב ושוב עד שאנשים ידעו שהם מנהיגים ראויים, מנהיגים טובים שאנשים חייבים לקבל. זה בדיוק כמו בחירות במדינות דמוקרטיות, שבהן המועמדים מסתובבים בכל מקום ונואמים, משדלים ומנהלים מסע בחירות. הם אפילו מרמים בתהליך ההצבעה. אבל לאנשים האלה אין בושה; הם דוגלים באמונה ש"גבר אמיתי חייב להיות חסר רחמים." הם נוקטים כל אמצעי נדרש כדי לזכות בבחירות – אלה הן צורת מחשבה ונקודת מבט של כופרים. האם צוררי משיח גם עושים זאת? חד משמעית! למען כוח ומעמד, בעומק ליבם האנשים האלה פועלים ללא לאות ובקדחתנות בכל דבר ועניין, ומאמצים את מוחם כדי להשיג זאת. הם בפירוש לא מסתפקים במנת חלקם. ולכן אם בסופו של דבר נבחרים למנהיגים אלה שיש להם תשוקה רבה לכוח ולמעמד, כלומר אלה שאינם מסוגלים לשלוט בשאיפות שלהם, הם לא רק הולכים בנתיב של צוררי משיח; הם עלולים אפילו להפוך לצוררי משיח בעצמם. לכם יש שאיפות? אתם מסוגלים לשלוט בשאיפות שלכם במגבלות האנושיות וההיגיון? אם אתם מסוגלים לשלוט בהן, אז אתם מסוגלים לחמוק מן הסכנה של הליכה בנתיב של צוררי משיח, ולא תהפכו לצוררי משיח ותסולקו. אם אתם מרגישים שהשאיפות שלכם גבוהות מדי, שאתם לעיתים קרובות נוקטים אמצעים כאלה ואחרים לטובת מעמד, ואפילו מוכנים לוותר על אכילה ושתייה, לספוג כל סבל שהוא ואף מוכנים לנקוט כל שיטה נתעבת – אם כבר הגעתם לנקודה שאתם חסרי בושה ושקשה לשלוט בשאיפות שלכם, אז יש בעיה – אתם ללא ספק צוררי משיח. אם אתם רק מפגינים ביטויים של צורר משיח, יש עדיין תקווה לישועה. אבל האם יצאתם מכלל סכנה? עדיין לא. אם אתה מפגין את הביטויים האלה של צורר משיח, פירוש הדבר שאתה עדיין מתנגד לאל, שאתה מוכן להתנגד לו ולדחות אותו בכל רגע נתון. ואולי, בגלל שדבר מה שהאל עשה אינו תואם את התפיסות שלך, אתה עלול לחקור וללמוד את האל, להבין אותו לא נכון, למתוח עליו ביקורת ואפילו להפיץ תפיסות לגביו: ואז אתה עלול לדחות את האל ולפנות לדרך משלך, ובסופו של דבר האל יסלק אותך. הדברים שאתה חושף בכל זמן ובכל מקום עשויים לייצג את הצביון שלך. לפיכך דברים שאתה חושף בכל עת ובכל מקום הם חשיפה של הצביון שלך. למה אנחנו דנים תמיד בשינויים בצביון? בגלל שאדם שהצביון שלו אינו משתנה הוא אויב האל. צוררי משיח מסרבים באופן נחרץ להכות על חטא, הם מקדישים את חייהם להתנגדות לאל ויוצאים נגדו עד הסוף. אפילו אם בתוכם הם מכירים בקיומו של האל, בכך שהאל ברא את האנושות ובכך שהאל מסוגל להושיע את האנושות, מעצם טבעם הם אינם מסוגלים לשנות את הנתיב שהם צועדים בו, וגם לא את המהות של התנגדות לאל ואת היותם עוינים כלפיו.

מהות התנהגותם של צוררי המשיח היא להשתמש כל הזמן בכל מיני אמצעים ודרכים כדי לרצות את שאיפותיהם ורצונותיהם, להטעות וללכוד אנשים ולזכות במעמד גבוה כדי שאנשים ינהו אחריהם ויסגדו להם. ייתכן שבעומק לבם הם אינם מתחרים בכוונה עם אלוהים על האנושות, אבל דבר אחד בטוח: גם אם אינם מתחרים עם אלוהים על בני האדם, הם עדיין רוצים לרכוש מעמד וכוח בקרבם. גם אם יבוא היום שבו הם יבינו שהם מתחרים עם אלוהים על מעמד והם ירסנו את עצמם מעט, הם עדיין משתמשים בדרכים שונות כדי לחתור אל מעמד ואל מוניטין; ברור להם בליבם שהם יבטיחו לעצמם מעמד לגיטימי על ידי כך שיזכו באישור ובהערכה של אנשים מסוימים. בקצרה, למרות שכל מעשיהם של צוררי משיח נראים כביצוע של חובותיהם, התוצאה שלהם היא הטעיה של אנשים, כדי לגרום להם לסגוד לצוררי המשיח ולנהות אחריהם, ובמקרה זה, ביצוע חובתם בדרך זה אינו אלא רוממות ונשיאת עדות לעצמם. שאיפתם לשלוט בבני האדם – ולרכוש מעמד וכוח בכנסייה – לעולם לא תשתנה. הם צוררי משיח לכל דבר ועניין. לא משנה מה אלוהים אומר או עושה ולא משנה מה הוא מבקש מבני האדם, צוררי משיח אינם עושים את שעליהם לעשות או מבצעים את חובותיהם באופן שהולם את דבריו ודרישותיו ואינם מוותרים על רדיפת הכוח והמעמד שלהם כתוצאה מהבנת שמץ מן האמת. בכל רגע נתון, שאיפותיהם ורצונותיהם נותרים על כנם, ממלאים עדיין את ליבם ושולטים בכל קיומם, מנווטים את התנהגותם ואת מחשבותיהם וקובעים את הנתיב שהם הולכים בו. הם צוררי משיח באמת ובתמים. מה בעיקר מזהים אצל צוררי משיח? יש שיאמרו, "צוררי משיח מתחרים עם האל על זכייה באנשים, הם לא מכירים באל." זה לא שהם לא מכירים באל; בליבם הם אכן מכירים ומאמינים בקיומו בכנות. הם מוכנים לנהות אחריו ורוצים לחתור אל האמת, אבל הם לא שולטים בעצמם ולכן הם יכולים לעשות רע. אף שהם עשויים לומר דברים רבים שנשמעים טוב, דבר אחד לעולם לא ישתנה: השאיפה והרצון שלהם לכוח ולמעמד לעולם לא ישתנו. הם לעולם לא יוותרו על החתירה שלהם לכוח ולמעמד עקב כישלון או מכשול, או בגלל שהאל הדיר אותם או נטש אותם. כזהו טבעם של צוררי משיח. אז מה דעתך, האם היה אי פעם צורר משיח ששינה את דרכיו והתחיל לחתור אל האמת בגלל שהתמודד עם קושי או בגלל שהצליח להבין קצת את האמת, ורכש מעט ידיעה של האל? האם קיימים אנשים כאלה? מעולם לא נוכחנו בכך. השאיפה של צוררי משיח למעמד ולכוח והחתירה שלהם אליהם לעולם לא ישתנו, וברגע שהם אוחזים בכוח, הם לעולם לא ירפו ממנו; ודבר זה קובע במדויק את מהות טבעם. אין שמץ של טעות בהגדרת האל אנשים כאלה כצוררי המשיח. הדבר נקבע על-ידי מהות טבעם עצמה. ישנם אולי אנשים שמאמינים שצוררי משיח מתחרים עם האל על האנושות. אבל לפעמים צוררי משיח לא בהכרח צריכים להתחרות איתו; הידע, ההבנה והצורך שלהם במעמד ובכוח שונים מאלה של אנשים רגילים. אנשים רגילים עשויים לפעמים להיות רברבנים; הם יכולים לנסות לזכות בהערכה מצד אחרים, לנסות להותיר עליהם רושם טוב ולנסות להתחרות על דירוג טוב. זוהי שאפתנות של אנשים רגילים. אם מחליפים אותם כמנהיגים והם מאבדים את מעמדם, זה יהיה להם קשה, אבל יחד עם שינוי של הסביבה שלהם, צמיחה כלשהי בשיעור קומתם והשגה כלשהי של כניסה לאמת, או השגת הבנה מעמיקה יותר של האמת – השאפתנות שלהם הולכת ומצטננת בהדרגה. שינוי מתרחש בנתיב שהם בוחרים ובכיוון שהם פונים אליו, והחתירה שלהם אל מעמד וכסף מתפוגגת. גם הרצונות שלהם הולכים ופוחתים בהדרגה. ואולם צוררי משיח הם שונים: הם לעולם אינם מסוגלים להרפות מן הרדיפה שלהם אחרי מעמד וכוח. בכל רגע נתון, בכל סביבה שהיא, ולא משנה מי האנשים מסביבם ומה גילם, השאיפה והרצון שלהם לעולם לא ישתנו. מה מצביע על כך שהשאיפה שלהם לעולם לא תשתנה? נניח למשל שהם מנהיגים בכנסייה. בתוך תוכם הם תמיד חושבים איך לשלוט בכולם בכנסייה. אם מעבירים אותם לכנסייה אחרת שבה הם אינם המנהיגים, האם הם ישמחו להיות מאמינים רגילים? בשום פנים ואופן לא. הם ימשיכו עדיין לחשוב איך לרכוש מעמד ואיך לשלוט בכולם. לא משנה לאן הם הולכים, הם רוצים למשול כמו מלכים. אפילו אם היו שמים אותם במקום בלי אנשים, בעדר של כבשים, הם עדיין היו רוצים להנהיג את העדר. אם היו שמים אותם עם חתולים וכלבים, הם היו רוצים להיות מלכי החתולים והכלבים ולמשול בחיות. הם אכולי אמביציה, נכון? האם צביונות כאלה של אנשים אינם שטניים? האין אלה צביונות השטן? השטן הוא בדיוק כזה. בשמים השטן רצה להיות שווה לאל, ואחרי שהושלך אל הארץ הוא ניסה תמיד לשלוט באדם, לגרום לאדם לסגוד לו ולנהוג בו כאל. כיוון שיש להם טבע שטני, צוררי משיח רוצים תמיד לשלוט באנשים; הם חיים בהתאם לצביון השטני שלהם, שכבר חרג מגבולות ההיגיון של אנשים רגילים. זה לא קצת חריג? למה מִתקשרת החריגות הזאת? המשמעות שלה היא שההתנהגות שלהם לא צריכה להתקיים באנושיות רגילה. אם כך מהי ההתנהגות הזאת? מה שולט בה? הטבע שלהם שולט בה. יש להם מהות של רוח רעה והם שונים מבני אנוש מושחתים רגילים. זה ההבדל. העובדה שצוררי משיח לא בוחלים בדבר במרדפם אחרי כוח ומעמד לא רק חושפת את מהות טבעם, היא גם מוכיחה לאנשים שהבעתם המבעיתה היא בדיוק פניהם של השטן והשדים. לא זו בלבד שהם מתחרים עם אנשים על מעמד, הם גם מעזים להתחרות עם האל על מעמד. הם יבואו על סיפוקם רק כשייקחו לעצמם את אנשיו הנבחרים של האל והם יהיו נתונים לשליטתם המלאה. לא משנה לאיזו כנסייה או קבוצה של אנשים משתייכים צוררי משיח, הם רוצים לרכוש מעמד, להחזיק בכוח ולגרום לאנשים לשעות להם. לא חשוב אם אנשים מוכנים או מסכימים, צוררי המשיח רוצים שהמילה האחרונה תהיה שלהם ושאנשים יצייתו להם ויקבלו אותם. האין זה טבעו של צורר משיח? האם אנשים מוכנים להקשיב להם? האם הם בוחרים בהם וממליצים עליהם? לא. אבל צוררי משיח עדיין רוצים להיות הפוסקים האחרונים. בין אם אנשים מסכימים או לא, צוררי משיח רוצים לדבר ולפעול בשמם, הם רוצים למשוך תשומת לב. הם מנסים אפילו לכפות על אחרים את הרעיונות שלהם, ואם אנשים אינם מקבלים אותם, צוררי המשיח יעשו כל מאמץ לגרום להם לקבל אותם. מה הבעיה פה? זה היעדר בושה וחוצפה. אנשים כאלה הם צוררי משיח באמת ובתמים; ובלי קשר להיותם מנהיגים או לא, הם בכל מקרה צוררי משיח. יש להם מהות טבע של צורר משיח.

יש אנשים שמייחסים תמיד חשיבות רבה לבירור זהותם של מנהיגי הכנסייה, מי מעורבים בהפצת הבשורה, איפה גרים כולם, עם מי יש להם יחסים קרובים וכדומה. כמו שליחי השטן, הם כל הזמן מחטטים ומבררים את הדברים האלה. למה הדברים האלה מעסיקים אותם כל הזמן? רבים אינם מסוגלים להבין את המניעים שלהם; הם פשוט מרגישים שהאנשים האלה קצת יוצאי דופן. את רוב האנשים הדברים האלה אינם מעניינים; הם מספיק עסוקים בחובות שלהם ואין להם זמן להתערב בעניינים לא להם. הם מתרכזים בביצוע חובותיהם ומתמקדים ביישום בפועל של האמת, ומבלי משים הצביונות שלהם משתנים – זהו חסדו של האל. ואולם יש סוג אחד של אנשים שלהוט במיוחד לחטט ולברר כל מיני עניינים ביחס לכנסייה. כשהם נתקלים במנהיג הם שואלים, "איך טיפלת במה-שמו, האיש הרע ההוא מהכנסייה?" המנהיג משיב, "זה עניינך איך טיפלנו בו? מה אתה מתערב? אתה מכיר את האיש הזה?" האדם משיב, "פשוט אכפת לי, זה עניין של בית האל. כחברים בבית האל, אנחנו צריכים להיות קנאים ולהקדיש תשומת לב רבה לענייני ביתו. איך אנחנו יכולים להיות אדישים להם?" המנהיג אומר לאותו אדם, "אתה לא צריך להתערב בעניין הזה. התמקד בהקשבה לדרשות ובהשתתפות בכינוסים. אכילה ושתייה של דברי האל הן העיסוק הראוי לך. די בכך שתאמין באל כראוי." האדם מתעקש, "זה לא בסדר, זה דבר שצריך להדאיג אותי." מכיוון שאף אחד לא מגלה לו, הוא חושב איפה ללכת ולחטט. כאשר מנהיגים בכירים מארחים בביתם פגישה עם עמיתיהם, הוא מבין שאם הוא ייכנס ויצטרף זה ייראה לא כל כך מוצדק, אז הוא מעמיד פנים שהוא מגיש מים ושואל אם האיש הרע ההוא סולק או אם אִפשרו לו להישאר. כשאף אחד לא עונה לו, הוא יוצא ומשאיר את הדלת פתוחה כדי סדק, נעמד שם ומצותת. האין האדם הזה לוקה בנפשו? כן, הוא לוקה בנפשו; בשפה עממית אנחנו קוראים לזה "אחד שדוחף את האף." לאדם כזה ללא ספק יש שאיפות. הוא רוצה להיעשות מנהיג, אבל הוא לא יכול, אז הוא מתערב בעניינים לא לו כדי לנחם את עצמו, וגם כדי לוודא שאנשים רואים שהוא יודע המון ושיש לו תובנות יוצאות דופן. באופן זה הוא עשוי בעתיד להיבחר למנהיג. כדי להיעשות מנהיג, הוא רוצה להשתתף בכל דבר, לשאול על כל דבר ולדעת הכול. הוא מאמין שבאמצעות התערבות יומיומית בעניינים אלה, הרי שגם אם הוא לא ייעשה למנהיג, הוא עדיין יהיה אחראי לדברים ויוכל לגרום לכך שאנשים יכבדו אותו. אין לו שמץ עניין באמת; אכפת לו רק להתערב בעניינים של אחרים – הוא מתמחה בחיטוט בדברים שהוא רוצה לדעת. בכל מקום שיש בעיה, שם הוא יהיה, וירחף כזבוב טורדני. אנשים כאלה, הם לא מגעילים? הם פזורי נפש עד כדי כך, ועם זאת הם בהחלט מלאי חיים – הם פשוט לא חושבים על ביצוע של עבודה ראויה כלשהי. הם מבצעים את חובת האירוח של אנשים בביתם, אך הם לא מוכנים לשטוף את רצפת המטבח אף שהיא מלוכלכת. הם מאמינים שהם מטפלים בעניינים חשובים, וששטיפת רצפות היא דבר שעושים אנשים מן השורה. אנשים עם איכות כשלהם לא יכולים לבצע עבודות בזויות שכאלה. הם לא מבצעים שום עבודה אמיתית, אינם מסוגלים לבצע את העבודה שהיא חלק מחובתם, אינם יכולים לבצע היטב שום חובה, ואינם עושים דברים באופן כן או מנומק; במקום זאת הם להוטים לתחוב את אפם לעבודת הכנסייה, כמו גם לענייני כנסייה חשובים שמעורבים בהם מנהיגים, עובדים ואחים ואחיות. הם רוצים להשמיע את דעתם בכל דבר ועניין, ואם אנשים אינם מוכנים להקשיב להם, הם אומרים, "אתה תפסיד אם לא תקשיב למה שיש לי לומר!" נכון שזה בלתי הגיוני? (נכון.) ישנם אם כן צוררי משיח חבויים; אין הכרח שיהיה להם מעמד. אפילו ללא מעמד, הם עדיין מלאי מרץ. אם הם היו משיגים מעמד, כמה גרוע יותר זה יכול להיות? כמה גבוה יותר הם היו מנתרים? אפילו אם הם היו נופלים ומתרסקים למוות, לא היה להם אכפת. אמרו לי, אם אנשים כאלה היו נבחרים למנהיגים, האם חייהם של אנשיו הנבחרים של האל היו מאושרים? ישנם צוררי משיח חבויים – מה פירוש הדבר? פירוש הדבר שצוררי משיח אינם נעשים צוררי משיח כאשר הם זוכים במעמד; הם מלכתחילה היו צוררי משיח. פשוט בגלל ששיעור הקומה של אנשים היה נמוך הם לא היו מסוגלים להבחין בהם, או ייתכן שבכמה כנסיות לא היו מסוגלים למצוא את אלה שחותרים אל האמת, ועל כן נבחרו למנהיגים האנשים הלהוטים האלה שמסוגלים לתכנן דברים ולבצע שליחויות. לעת עתה בואו לא נדון בשאלה אם הבחירה בהם כמנהיגים הייתה נכונה או שגויה; הבה נתמקד במה שצריך לעשות ברגע שמגלים שהם צוררי משיח. יש לחשוף אותם ולדחות אותם. אם אדם זוהה כצורר משיח וסולק מתפקידו, האם בעתיד יש לבחור באדם כזה שוב למנהיג? (לא.) למה? (הטבע שלו לא ישתנה.) כל מי שזוהה כצורר משיח לא צריך להיבחר שוב למנהיג כיוון שמהות הטבע שלו לא יכולה להשתנות. צוררי משיח עובדים רק עבור השטן; הם בסך הכול עבדי השטן. הם לעולם לא יעשו משהו או יגידו משהו לשם האמת. המהות של צורר משיח היא להיות עוין כלפי האל, לסלוד מן האמת, לדחות אותה ולבוז לה. הטבע שלו לא ישתנה. אם אנשים כאלה לא היו מנהיגים קודם לכן, הם לא היו צריכים להיבחר, ואם הם היו קודם מנהיגים וסולקו, האם הם ישתנו אם ייעשו שוב מנהיגים בעתיד? (לא, הם לא ישתנו.) הם עדיין צוררי משיח. מהות הטבע שלהם קובעת זאת.

II. ניתוח של האופן שבו צוררי משיח מפתים אנשים

זה עתה דנו בביטויים של צוררי משיח שמטעים אנשים. הטעיה ופיתוי משמעותם כמעט זהה, אבל הם שונים הן בטבעם והן בשיטה הננקטת. הטעיה היא שימוש במצגים שקריים כדי להוליך אנשים שולל ולגרום להם להאמין שהם אמיתיים. פיתוי הוא שימוש מודע בשיטות מסוימות כדי לגרום לאנשים להקשיב לאדם מסוים וללכת בדרכו – הכוונה ברורה דייה. הטעיה ופיתוי כרוכים בשימוש במילים נכונות לכאורה כדי להטעות אנשים תוך אמירת דברים שתואמים לתפיסות אנושיות ושמתקבלים בנכונות על ידי אנשים, במטרה להטעותם. שלא ביודעין אנשים מתחילים להאמין בהם ולנהות אחריהם, מתייצבים לצידם ומצטרפים לחבורה שלהם. בדרך זו צוררי משיח מעבירים אנשים מקבוצת אנשים נכונה אל המחנה שלהם. בקצרה, אנשים שמוכנים לקבל מעשים כאלה מצידם של צוררי משיח, עשויים להאמין בהם ולסגוד להם, ואז לקבל כל דבר שצוררי משיח אומרים ולציית לו, ולא במודע הם מתחילים לנהות אחריהם. האם לא שיטו בהם ופיתו אותם? ישנם צוררי משיח שתדיר נוקטים טקטיקות מסוימות כדי להשיג את מטרתם להטעות אנשים ולפתות אותם תוך כדי שהם בקשר ומדברים איתם, דבר שמוביל לפילוגים, לסיעות ולקליקות בתוך הכנסייה. לדוגמה, צורר משיח מהדרום פוגש דרומי אחר ועשוי לומר לו, "שנינו דרומיים: גדלנו יחד, שתינו ממימי אותו נהר ואנחנו דוברי אותה שפה. הצפוניים לא מדברים את השפה שלנו – אי אפשר להתקרב אליהם! אף על פי שכולנו מאמינים באותו אל, הרגלי החיים שלהם כצפוניים שונים משלנו והאישיות שלנו שונה. אין לנו על מה לדבר. לכן, אתה ואני, אנחנו כמו משפחה ואנחנו צריכים לדבוק זה בזה." זה אולי נשמע הגיוני, כאילו הם מביעים השקפה מסוימת ותו לא, אבל יש מניע ותכלית מאחורי הדברים, ואנשים צריכים להיות בעלי כושר הבחנה. למעשה, פיו וליבו של צורר המשיח אינם שווים; הוא זיקית שמתאימה את המילים שלה לאדם שהיא מדברת עימו. כאשר צורר המשיח פוגש צפוניים, הוא עשוי לומר, "הצפון נפלא – האוויר שם נקי. על אף שנולדתי בדרום, כשגדלתי שתיתי את מי הצפון. לכל הפחות, זה מקרב בינינו!" כאשר צפוניים שומעים זאת, הם עשויים להרגיש שצורר המשיח הוא אדם טוב בסך הכול ולהתחיל להתרועע איתו. צורר המשיח מיומן להפליא בהטעיית אנשים ובפיתוי שלהם, והוא נוקט טקטיקות שונות כדי לפלג את הכנסייה על ידי כך שהוא גורם לצפוניים ולדרומיים ליצור קבוצות נפרדות – הכול לטובתו הוא, כדי שישיג את מטרתו ליצור חבורה ופלג נבדל משלו. במיוחד בתקופה של בחירות בכנסייה, כשצורר משיח מבין שאח או אחות צפוניים עשויים להיבחר, הוא פונה לפעילות מחתרתית, מחליף בהיחבא את פתקי ההצבעה ובסופו של דבר כל מנהיגי הכנסייה והדיקנים הם בני הדרום. דבר אינו מרתיע צוררי משיח מהטעיית אנשים ומפיתוים, הם זורעים מחלוקות ופילוגים ונוקטים את השיטות האלה כדי להפריד ולמשול בכנסייה. מה מטרתם בכך? (להקים מלכות עצמאית משלהם.) מה מהותה של הקמת מלכות עצמאית? פירוש הדבר לעמוד בניגוד למשיח, תוך שהם תובעים לעצמם את אנשיו הנבחרים של האל ומתייצבים כנגד האל כשווים לו. זה כמו העלאה של מופע מתחרה נגד האל, נכון? (נכון.) זה בדיוק מה שזה. אז מהן ההשלכות כאשר צוררי משיח פועלים כך? מעשיהם משבשים באופן חמור את עבודות הכנסייה ומפריעים לה, והם משהו שפוגע במישרין בצביון של האל. האל יגיב להם בחרון אף, וכל צורר משיח שכזה לבטח יתמודד עם ענישה ועם השמדה – אין ספק בכך. בעידן החוק, 250 המנהיגים ששפטו את משה נענשו באופן ישיר. בעידן החסד, מי שצלבו את ישוע אדוננו ספגו אף הם ענישה ישירה; קללה הוטלה עליהם וסופם היה מר. זה הקץ של צוררי משיח המתנגדים לאל, וזה בהכרח סופם של מי שמתנגדים לאל.

מהן השיטות השונות שנוקטים צוררי משיח כדי לפתות אנשים ולפלג את הכנסייה? ראשית כול, צורר משיח יפתה אנשים מוכשרים ורהוטים; תחילה הוא יותיר רושם טוב על האנשים האלה ויגדיל את כוחו באמצעות רכישת חברים. הוא לא יקדיש שימת לב לאנשים עניים או לאנשים שאיכותם נמוכה או לתמימים יחסית, ואולי אפילו ידיר אותם. אשר לאנשים שיש להם מעמד וכסף בחברה, הוא יהגה דרך לרכוש את אהדתם, ואילו האחים והאחיות שמשקיעים מעצמם בכנות אבל אין להם הרבה כסף, או אלה שיש להם מעמד חברתי נמוך, שאין להם כוח להשמיע את קולם ושאחרים מתעמרים בהם בקלות – הללו יסווגו כאזרחים סוג ב' בכנסייה. באופן הזה כנסייה שיש בה רק עשרות חברים, הופכת מבלי משים להיות מפולגת בין שני מעמדות של אנשים. מי אחראי לכך? (צוררי משיח.) צוררי משיח עושים דברים כאלה. אם מנהיג טוב שמבין את האמת לאשורה מגלה שמצב כזה מתרחש בכנסייה, הוא ישתמש באמת כדי לפתור אותו. הוא לא יאפשר שדרגות יפרידו בין אנשים בכנסייה או שאנשים יסווגו על פי מעמדם החברתי, והוא גם לא יפלג את הכנסייה. הוא יוודא שכל האחים והאחיות יהיו מאוחדים לפני האל ודרך דבריו, לא משנה מהיכן באו או למעמד החברתי שלהם. צוררי משיח, לעומת זאת, לא זו בלבד שאינם פותרים בעיות כאלה, אלא שהם אף מנצלים את צביונותיהם המושחתים של אנשים כדי להשיג את מטרותיהם. הם מחפשים את מי שיש להם מעמד חברתי והון ומפתים אותם. איך הם מפתים אותם? הם עשויים לומר, "המעמד החברתי שלך הוא ברכת האל שהאל ציווה עליה. אתה צריך לנצל את הנסיבות שלך כדי למלא את חובתך בבית האל. אני מנהיג עכשיו ואני ידוע מאוד בסביבה בזכות האמונה שלי. המשפחה שלי רודפת אותי לא מעט, ויש כמה סיכונים שקשורים לתפקיד שלי כמנהיג. אני זקוק לאנשים כמוך שישמרו עליי. אם תוכל לעשות זאת למעני, תזכה בעתיד לברכות רבות ותתקדם מהר בחיים!" כך צוררי משיח מפתים אנשים ומדיחים אותם לנהות אחריהם. אם צורר משיח מחבב אדם מסוים, או שאדם זה יהיה בעל תועלת, הוא דואג לסדר לו חובות קלות לביצוע או חובות שיעמידו אותו באור הזרקורים, והוא יעשה כל שביכולתו כדי לקדם אותו. לא משנה לו אם הוא עונה על העקרונות לשימוש באנשים בבית האל. כל עוד לאדם הזה יש מעמד חברתי והוא יכול להיות לו לתועלת, הוא יפתה אותו. כדי להשיג את מטרותיהם, צוררי משיח מתקרבים לאלה שיש להם הון ומעמד בחברה, מחניפים להם ומפתים אותם, ובתוך כך שואבים הטבות לעצמם. יש להם גם שיטה נוספת לפתות אנשים בעלי כסף, כוח ומעמד, והיא לפנק אותם. אנשים כאלה לעיתים קרובות עושים דברים רעים בכנסייה, מצננים את ההתלהבות של האחים והאחיות ומפריעים לחיי הכנסייה. צוררי משיח מביטים מהצד בעונג ומאפשרים להם לבצע כל מעשה רע שמתחשק להם. מה תכלית הסלחנות הזו של צורר משיח? תכליתה עודנה לפתות אותם ולהפיק מהם רווח ברגע שיהיה. צוררי משיח אף מעמידים פנים כשהם אומרים להם, "אפילו שבחרתם בי למנהיג, ואפילו שיש לי האחריות להנהיג אתכם, הכנסייה הזאת אינה רכושי הפרטי. אני לא יכול להחליט לבד בכנסייה. גם אתם צריכים לעזור; אם יצוץ דבר מה, גם אתם יכולים להשמיע את קולכם – זו המשמעות של שיתוף פעולה. "הם אומרים את זה למי שהם עשירים, בעלי השפעה ועשויים להועיל להם, והם עושים כמיטב יכולתם לפתות את אותם אנשים עד שהם מגיעים למצב שהם יכולים לשלוט בהם. ואולם את אלה שבאמת ובתמים מאמינים באל אבל אין להם כסף, מעמד חברתי או תועלת גלויה כלשהי – הם עושים כל מאמץ למדר ולתקוף או פשוט להתעלם מהם. מה משמעות ההתעלמות שלהם? "אם אנו המעטים נישאר מלוכדים ונהפוך למעוז של פלדה, אני מעריך שלכם פשוטי העם לא תהיה שום השפעה. אם אתה נוהג בתמימות ומקשיב לדבריי, אני אאפשר לך להמשיך להאמין. אבל אם תמשיך להיתפס לקטנות, להשמיע את דעותיך עליי או לדווח עליי לבכירים – אני אעניש אותך ואגרש אותך!" זוהי תוכניתם. ישנם אנשים חסרי הבחנה שנרתעים ואומרים, "אסור לנו לפגוע בו. הוא יצר פלג משלו, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. למילים שלנו אין כמעט השפעה ואם נגיד בטעות משהו שירגיז אותו והמנהיג באמת יגרש אותנו, נאבד את ההזדמנות שלנו להאמין באל." האנשים האלה מפחדים פחד מוות. כשצוררי משיח מפתים אנשים, התנהגותם טומנת בחובה צביון מרושע, אכזרי וזדוני. מה מטרתם בפיתוי אנשים? בין היתר, המטרה היא לבצר את מעמדם. מה המטרה של יצירת קליקות או חבורות? המטרה היא להרחיב היקף הכוח שלהם, לגרום לאנשים לתמוך בהם ובתוך כך לבצר את כוחם ומעמדם אף יותר. האם מי מכם נתקל בדברים כאלה? כאשר צורר משיח שולט בכנסייה, כל מי שיש לו כסף, מעמד או שתלטנות מתקבץ סביבו ויחד הם נוטלים לעצמם את השליטה, הופכים לפלג, לחבורה של ארבעה, חמישה או שישה אנשים. אסור לאף אחד לחשוף את הבעיות שלהם. צורר המשיח מפתה את האנשים האלה משום שהשליטה בהם מאתגרת עבורו. הוא חייב לקרב אותם אליו ולהפוך אותם לעוזריו, ובכך לחזק את מעמדו. יתרה מזו, לאנשים אלה יש ערך שצורר המשיח יכול לנצל לטובתו. במובן מסוים, השיטה שבה הוא משתמש כדי לפתות אותם היא דרך לגרום להם להירגע ולמנוע מהם להוות איום על המעמד שלו.

זה עתה דנו בשני ביטויים הנוגעים להיבט הזה של צוררי משיח שמפתים אנשים. האם דברים מעין אלה מתרחשים בכנסייה שלכם? אמרו לי, האם קיים דבר כזה? (כן.) בהחלט כן. ולכן, מתוך כל מה שקשור לפיתוי אנשים, אילו ביטויים אחרים דומים בטבעם לפיתוי אנשים בידי צוררי משיח? מהן ההשלכות של פיתוים? למה צוררי משיח רוצים לפתות אנשים? אם הם לא יפתו אנשים, האם הם ישיגו את מטרתם לשלוט באנשים? (לא.) הם חייבים להביא לפניהם אנשים שקשובים להם ופועלים על פי רצונם, כדי שהם יוכלו למלא תפקיד ושיהיו להם נתינים להטיל עליהם את מרותם. אם אין איש מסביבם שמציית להם, האם הם יוכלו להגשים את השאיפה שלהם למעמד ולכוח? לכן, רק כשהם מפתים כל סוג של אדם שניתן לפתות, הם כובשים עמדה וכוח. איך הם מתמודדים עם מי שלא ניתן לפתותם? (הם מרחיקים ותוקפים אותם.) הם מתחילים לתקוף ולהרחיק אותם. האם לא היו צוררי משיח שהפכו את אותם אנשים בכנסייה שלא ניתן היה לפתותם ל"שומעים מן הצד" כביכול? הדרשות, המזמורים והספרים של דברי האל שהכנסייה מפיקה פשוט אינם נמסרים לאותם אנשים, או שבמשך תקופה ממושכת לא מיידעים אותם על כינוסים. דברים כאלה בהחלט קיימים, והם כולם דברים שצוררי משיח עושים. שמותיהם של האנשים שצוררי משיח תוקפים ומרחיקים לא נמחקו על ידי הכנסייה, הם לא עזבו מרצונם החופשי והם לא התנדבו להפסיק להשתתף בכינוסים. הם כולם מאמינים אמונה כנה באל, אבל בגלל שיש להם הבחנה מסוימת ביחס לצוררי משיח, לעיתים קרובות מרחיקים אותם ואין להם גישה נוחה לספרים של דברי האל או לדרשות, למזמורים ולסידורי העבודה השונים שהכנסייה מפיקה ומארגנת, והם גם לא יכולים לאכול ולשתות את דברי האל. לעומת זאת, אלה הפחותים בדרגתם מצוררי המשיח, כלומר אלה שמסוגלים להקשיב להם, אלה שפותו על ידם ונכנעו להם, מקבלים עדיפות בגישה למגוון ספרים וסרטונים שבית האל מפיץ ונהנים מן היחס המועדף הזה. כך נזרעים בכנסייה כאוס ומחלוקת עקב התנהגותם ופעולותיהם של צוררי משיח, ולבבותיהם של אנשים כמרקחה.

האם יש נסיבות כלשהן שצוררי משיח מחפשים כדי לפתות אנשים? האם הם מפתים את אלה שאוהבים את האמת ומתמסרים לאל בכנות? (לא.) אלה שאוהבים את האמת ומתמסרים לאל ניחנים בהבחנה מסוימת, אי אפשר לפתותם והם לא ינהו אחרי צוררי משיח. את מי צוררי משיח מפתים אם כך? בתוך תוכם, צוררי משיח מעדיפים יותר מכול את מי שמוכשרים בחנופה לאנשים בעלי מעמד, שמצטיינים בליחוך פנכה ובחלקת לשון, וכן אנשים שעשו דברים רעים וחוששים שיגרשו אותם, ועל כן עושים כמיטב יכולתם לרצות את צוררי המשיח. צוררי משיח משתמשים בנסיבות של הגנה עליהם כדי לפתות אנשים ולכבוש את ליבם, בכך שהם מאפשרים להם להתקרב אליהם. רוב האנשים שצוררי משיח מפתים, למעט מאמינים חדשים שאינם מבינים את האמת, הם אנשים שאינם אוהבים את האמת. האם כל מי שאינו אוהב את האמת ניחן במצפון ובהיגיון? איש מהם אינו טוב, והאל אינו בוחר אנשים כאלה. צוררי משיח מפתים את האנשים האלה ומובילים אותם כמו ליצן. הם אף סבורים שהשיגו תפקיד רשמי ושיש להם מעמד, ובליבם הם חשים סיפוק רב. זו חרפה, הלא כן? אילו סוגים אחרים של אנשים צוררי משיח מפתים? (אנשים שהאנושיות שלהם רעה יחסית.) בדיוק, אנשים רעים. איך צוררי משיח מתייחסים לאנשים רעים? הם מגינים עליהם. נניח לדוגמה שיש אדם רע בכנסייה, והאחים והאחיות מדווחים כולם שהאיש הזה הוא רע במיוחד, שהוא יוצר מתח בכנסייה בכל פעם שהוא בסביבה, מפריע לכולם בביצוע חובותיהם ומשבש את עבודת הכנסייה. כל עוד יביאו אותו לכנסייה לבצע חובה, עבודת הכנסייה תצא נפסדת. אבל צוררי משיח תופסים אנשים רעים כאלה כמועילים ומגייסים אותם לצידם כדי שהם ישרתו אותם. צוררי משיח אינם מגרשים אנשים רעים; במקום זאת, הם מגינים עליהם. רק אם אנשים רעים מסוימים אינם תומכים בצורר משיח או שהם מסוגלים להבחין בהם – או-אז הם יטפלו בהם. כל עוד אדם רע מחניף לצורר המשיח, תומך בו ואינו מתנגד לו, הוא יפתה אותו ויגייס אותו לצידו כדי לחזק את כוחו שלו. ואיך צוררי משיח מסתדרים עם אותם אנשים שאינם חותרים אל האמת? האינטראקציה ביניהם מבוססת למעשה על חנופה הדדית ועל חלקת לשון. בכל אשר יפנו צוררי משיח, האנשים הרעים האלה יידבקו אליהם כמו זבובים. הם בוודאי לא נפגשים כדי לשתף על האמת, כיוון שהם כולם סולדים ממנה, ואיש מהם אינו מעוניין לפתור בעיות באמצעות שיתוף על האמת. הם אומרים רק דברים שכופרים אומרים, הם בעיקר מסכסכים באמצעות רכילות, מזלזלים באחרים ומרוממים את עצמם ומתייעצים לגבי דרכים להעניש אנשים. יתר על כן, הם בוחנים כיצד להישמר מפני בית האל, דנים כיצד להתייצב כנגד העליון, כיצד לדעת מראש אם מישהו רוצה לדווח על הבעיות שלהם וכיצד להגיב כשהדבר נודע להם. אלה הם העניינים שחבורה זו של אנשים רעים דנה בהם. כשהם יחד, הם לעולם אינם משתפים על דברים כגון ביצוע חובותיהם, והם לעולם אינם משתפים על האמת כדי לפתור בעיות. לדוגמה, הם אף פעם לא דנים בעניינים מוצדקים כגון מתן תמיכה ועזרה לאחים ולאחיות שהפכו שליליים וחלשים ואין להם הכוח לבצע את חובותיהם, או מציאת פתרונות ודרכים לשפר את היעילות של היבטים מסוימים בעבודת הכנסייה. הם דנים כיצד להערים על העליון ואיך להערים על בית האל ולוודא שבית האל לא יידע את העובדות הנוגעות להם. ברגע שמתברר שמישהו נמצא בקשר עם העליון או דיווח על המצב שלהם, הם רואים בכך איום על מעמדם ודבר בעל השפעה הרסנית על ענייניהם. הם חוקרים ללא הרף מי אחראי לכך, מחפשים חשודים וברגע שהם מאתרים אותם, הם מבודדים את אותו אדם, מעבירים אותו למקום אחר ואז מוציאים הוראות שאוסרות על כולם לדווח על המצב שלהם לעליון. כך מובטח שאיש לא יעז לדווח עליהם. באופן הזה צוררי משיח רוכשים שליטה מלאה בכנסייה. לעליון אין שום דרך לדעת איזה מעשה רע הם מבצעים מאחורי הקלעים, עד שהוא למד על המצב ומזהה את הנקודה החלשה שלהם, ואז מורה לחקור אותם ובסופו של דבר מחליף או מגרש אותם. קבוצה זו של צוררי משיח ושל אנשים רעים מסוגלת לחולל תוהו ובוהו בעבודת הכנסייה בתוך חודשים אחדים בלבד, ועלולה לגרום לאחים ולאחיות לחשוד זה בזה, לחתור זה תחת זה, לחשוף ולתקוף זה את זה ולפלג את הכנסייה. זו התוצאה של הטעיית אנשים בידי צוררי משיח ושל ההשתלטות שלהם על הכנסייה. באופן הזה צוררי משיח מטעים את כל מי שאינו חותר אל האמת ואפילו מפתים כמה אנשים רעים שיש בהם תועלת כדי לשלוט בכנסייה, ומבצרים בכך את תפקידם ואת סמכותם. אם אנשים רעים שועים להם, הם מגינים עליהם. אם לא, הם מטפלים תחילה באנשים הרעים. אם אנשים רעים נוהים אחריהם וניתן לגייסם ולפתותם, הם מניחים להם להיעשות עושי דברם, עיניהם והזרוע המבצעת שלהם שאמונה על עשיית רע, כדי שיבררו מי מתנגד להם, מי מבחין במעשיהם, אילו ממעשיהם הרעים התגלו ומי רוצה כל הזמן ליצור קשר עם העליון כדי לדווח על בעיותיהם. צוררי משיח ואנשים רעים חוקרים בעיקר את הדברים האלה, הם אלה שמטרידים אותם יותר מכול. לעיתים קרובות הם דנים יחד בצעדי-נגד ומתייחסים כאל אויבים למי שעשויים להבחין בהם או לחשוד בהם. הם מוצאים תירוצים להעניש היום את פלוני ומחר הם ימצאו עילה להעניש את אלמוני; הם אפילו משתמשים במגוון סיבות ותירוצים כדי להסית את אנשיו הנבחרים של האל על מנת שירחיקו את האנשים האלה ויגרשו אותם. ברגע שצוררי משיח נעשים למנהיגים או לעובדים, הם עוסקים בפעולות אלה. בתוך חודשים אחדים בלבד, הם מסוגלים לזרוע כאוס בכנסייה, ואפילו לכבות את הלהט וההתלהבות של כנסיית מאמינים חדשים, כמו מים שמכבים אש. ועל כן צוררי משיח הם באמת ובתמים אויבי האל ואויביהם של אנשיו הנבחרים של האל. זו לא הגזמה כלל – זה מדויק להפליא! במקום שבו הכוח נתון בידיהם של צוררי משיח או אנשים רעים, אווירה רעה שורה על הכנסייה. אין חיי כנסייה בכלל, אין אכילה ושתייה תקינים של דברי האל ואין שום אווירה של שיתוף על האמת. במקום זאת, המקום מלא במזימות ובהתנהלות פסולה משולחת רסן. פירוש הדבר שהשליטה היא בידי השטן. האם יכולה להתקבל תוצאה טובה כלשהי כאשר השליטה היא בידי השטן? זה רק יכול להמיט אסון על אנשיו הנבחרים של האל – בוודאות וללא צל של ספק.

ישנם צוררי משיח שכאשר הם מגיעים לכנסייה כדי לשמש בתפקיד מנהיגותי, תחילה הם בודקים מי בכנסייה הרבה בעבר לדווח לעליון על בעיות. הם רוצים שאנשים כאלה יישארו רחוקים מהם והם לא פוקדים את ביתם ושוהים בו אפילו כשהם יכולים לארח אותם. אם מאן דהוא מצטיין בחנופה לאנשים וכל הזמן חג סביב המנהיג ומתחנף אליו, ביתו של אותו אדם יהיה המקום שהוא יתכנן להישאר בו. מישהו יגיד, "הוא מארח שתי אחיות." צורר המשיח ישיב, "זה לא טוב, תגיד להן לעבור למקום אחר." אותו אדם יגיד, "אתה לא יכול סתם כך להעביר אנשים ממקום למקום כראות עיניך; שתי האחיות האלה מתאימות למקום הזה – העברה שלהן תשפיע על ביצוע חובותיהן." הוא עונה, "בתור מנהיג, מה שאני אומר קובע, ואתה חייב לציית לי!" ואז הוא מאלץ את שתי האחיות לעבור. למה הוא מתעקש להישאר באותו בית? משום שהמשפחה הזאת היא תמימה וחלשה ואינה מהווה איום כלשהו על צורר המשיח. לא משנה אילו מעשים בלתי ראויים הוא יבצע או עד כמה התנהגותו מאחורי גבם של אנשים תהיה חסרת מעצורים, המשפחה לא תדווח עליו. אז הוא מחפש מקום כזה להתארח בו. אחרי זמן מה, הוא מצרף אליו את חבר מרעיו הרעים, והם עושים שם את מעשיהם הרעים, דנים בצעדי-נגד וזוממים כיצד להעניש אדם כזה או אחר. כאשר צורר משיח או אדם רע מופיעים בכנסייה, דבר ראשון הם מחפשים אנשים שמוצאים חן בעיניהם ושאפשר לנצל אותם, וקודם כול הם מגדילים את כוחם ומבצרים אותו. כדי לא לסכן את מעמדם שלהם, לעת עתה הם מניחים למי שמבינים את האמת. הם עדיין לא משבשים את הסדר הקיים. אחרי שהם מבצרים את מעמדם ומוצאים שותפים הולמים לדבר עבירה, הם מתחילים לדון באמצעי ענישה וטיפול באותם אחים ואחיות שחותרים אל האמת. איך הם מענישים אותם ומטפלים בהם? ראשית כול הם מפתים את מי שמקבלים אותם, את מי שאין להם הבחנה לגביהם ושבהם באפשרותם להשתמש. אם ישנם אנשים שהם אינם יכולים לפתות או שמבחינים בהם, הם מוצאים תירוץ או סיבה לבודד אותם או להרחיק אותם. איזה מין צביון מתגלה בהתנהגות של צוררי משיח אלה? (רשעות.) בכל מקום שבו הם נוטלים על עצמם תפקידי הנהגה, אווירה רעה משתררת באותו מקום. הסדר של חיי הכנסייה משתבש. אם אינך מקשיב להם, ידכאו אותך, יגבילו אותך ואפילו ירחיקו או יגרשו אותך. ישנם צוררי משיח שפועלים כבריונים, פרחחים או מחרחרי ריב. גם אחרי שהם מאמינים באל, הם עדיין רוצים לזכות במעמד, לפעול ביד רמה בבית האל ולשלוט באנשיו הנבחרים של האל. באופן זה הם מחוללים כאוס בכנסייה. הם יטעו את האנשים שאינם ניחנים בהבחנה וישלטו בהם, עד שיובילו בסופו של דבר למפלתם.

סיימנו פחות או יותר את הדיון שלנו באופן שבו צוררי משיח מפתים אנשים. כשהקשבתם לעניינים האלה שעליהם דיברתי, האם הרגשתם שהם דבר חריג ויוצא דופן? האם אתם נדהמים וחושבים לעצמכם, "יכול להיות שזה באמת קרה? לא יכול להיות! איך יכולים להתקיים אנשים כאלה בקרב מאמינים?" אני אומר לכם, זה יכול להיות אפילו גרוע יותר. לפני אחרים כולם מעמידים פנים של צלם אנוש, התנהלותם מאחורי הקלעים היא שחושפת את פרצופם האמיתי. דבריהם ומעשיהם כשהם לפני אחרים הם רק תחפושת, רושם כוזב. מה שהם אומרים ועושים מאחורי הקלעים הוא שמשקף אותם באמת. אם אדם מופיע לפני אנשים בצורה מסוימת, ומאחורי הקלעים בצורה אחרת, עליכם להיות מסוגלים להבחין איזו מהן אמיתית ואיזו מזויפת, נכון? צורר משיח עשוי להיראות מנומס מאוד לפני אנשים, אבל אילו הם היו יודעים מה הוא עשה מאחורי הקלעים, הדבר היה מעורר בהם שאט נפש. הם היו מרגישים שהתעסקות עם צורר המשיח היא חרפה, ושהוא אינו אדם בעל יושרה אלא אדם מרושע וקטנוני. במקרה כזה, האם צורר המשיח מסוגל להסתדר עם אנשים רגילים? לא, הוא לא מסוגל. זה לא מקרה של אדם רגיל שיש לו כמה הרגלים רעים, אלא עניין של צביון. ברגע שאתם רואים את הצביון שלו, אתם מבינים שהוא לא אנושי אלא חיה, שד. אמרו לי, מהי ההרגשה כשבני אדם מקיימים אינטראקציה עם בעלי חיים? זה כמו להכניס הביתה חזיר, לנקות אותו, להלביש אותו בכמה בגדים ולהתייחס אליו כאל חיית מחמד. ביום המחרת אתה מגלה שהבית הפך לדיר חזירים. הוא אוכל, שותה ומתפנה בתוך הבית בלי שום התחשבות בניקיון. ואז אתה מגלה שאתה לא יכול להחזיק ככה חזירים – הם חיות! כלפי חוץ, אנשים כמו צוררי משיח עשויים להיראות כאילו הם מחונכים ויש להם איכות כלשהי, או שאולי פעם הם היו דמות בעלת מעמד בחברה, והדבר זיכה אותם בכבוד מסוים. אבל רובם הם בדיוק כמו חיות, ואפילו מצפון והיגיון אין להם. האם הם ניחנים באנושיות רגילה? (לא.) בלי אנושיות רגילה, האם הם יכולים עדיין להיחשב אנושיים? האם אתם יכולים לקבל את המנהיגות שלהם? מה יקרה אם אחים ואחיות ייפלו לידיהם של אנשים כאלה? יוליכו אותם שולל ויפתו אותם, והם ללא ספק יסבלו. צוררי משיח הם שדים, ואין להם שום מצפון והיגיון. כלפי חוץ הם נראים אוהבים מאוד, מבינים ומגלים אהדה כלפי קשייהם של חלק מהאנשים, כלפי חולשותיהם וכלפי הצרכים הרגשיים שלהם. בפועל האנשים האלה מחניפים להם והם מעניקים להם יחס מועדף. אבל אם האנשים האלה יאיימו על המעמד או על השם שלהם, אפילו הם לא יזכו ליחס טוב ונדיב, אלא יטופלו ללא נקיפות מצפון בשיטות אף יותר מרושעות, בלי שמץ אהדה או סובלנות. האהבה והסובלנות של צוררי משיח הן כל כולן העמדת פנים, ומטרתם היא בשום פנים ואופן לא להביא אנשים לפני האל, אלא לגרום להם לסגוד להם ולנהות אחריהם. המטרה שלהם בלכידת אנשים באופן הזה היא להבטיח את מעמדם ולזכות בסגידת האנשים ובנהייתם אחריהם. לא משנה אילו שיטות צוררי משיח נוקטים כדי להטעות אנשים ולפתות אותם, דבר אחד בטוח: הם יעשו כל מאמץ וינקטו כל אמצעי נדרש למען כוחם ומעמדם. דבר ודאי נוסף הוא שלא משנה מה הם עושים, הם אינם עושים זאת כדי לבצע את חובותיהם, והם בהחלט לא עושים זאת כדי למלא את חובותיהם היטב; למעשה, הם עושים זאת כדי להשיג את מטרתם של אחיזה בעמדת כוח בתוך הכנסייה. יתרה מזו, לא משנה מה הם עושים, הם לעולם אינם מתחשבים באינטרסים של בית האל, קל וחומר באינטרסים של אנשיו הנבחרים של האל. שני השיקולים האלה לא קיימים בלקסיקון של צוררי משיח; חסרונם טבוע בהם באופן אינהרנטי. בלי קשר לרמת המנהיגות שלהם, הם אינם מגלים ולו שמץ דאגה לאינטרסים של בית האל או לאנשיו הנבחרים של האל. במחשבותיהם ובהשקפותיהם, עבודת הכנסייה והאינטרסים של בית האל הם מתחת לכבודם ואינם רלוונטיים. הם חושבים רק על המעמד שלהם ועל האינטרסים שלהם עצמם. מכך אפשר לראות שמהות הטבע של צוררי משיח, מעבר לכך שהיא מרושעת, היא אנוכית ובזויה במיוחד. הם פועלים אך ורק למען התהילה, הרווח והמעמד שלהם עצמם, בלי להקדיש ולו קמצוץ של יחס לחיים ולמוות של אחרים. כל מי שמהווה איום על מעמדם נתון לדיכוי חסר רחמים ולהרחקה, ונענש במלוא החומרה. לעיתים, כאשר מדווחים על צוררי משיח שביצעו יותר מדי מעשים רעים והעליון מגלה אודותיהם והם מרגישים שהם עומדים לאבד את מעמדם – הם מתחילים לבכות מרה. כלפי חוץ הם כביכול מכים על חטא ונדמה שהם חוזרים אל האל, אבל מהי הסיבה האמיתית לדמעותיהם? על מה הם באמת מצטערים? הם מתאבלים וסובלים כיוון שהם איבדו את אהדת האנשים, את המעמד שלהם ואת המוניטין שלהם. זה מה שהדמעות שלהם טומנות בחובן. בה בעת הם כבר זוממים את הצעדים הבאים שלהם לביצור מעמדם, להפקת לקחים מכישלונותיהם ולהתאוששותם. אם לשפוט על פי ההתנהגות הזאת של צוררי משיח, הם לעולם אינם חשים חרטה או סובלים בגלל העבירות שלהם ובגלל הצביונות המושחתים שהם חשפו, והם לבטח לא יכירו את עצמם באמת ולא יכו על חטא. הם עשויים לכרוע ברך לפני האל, לבכות מרה תוך שהם מהרהרים על עצמם ומקללים את עצמם, אבל זוהי העמדת פנים שמיועדת להטעות אנשים, ויש כאלה שעשויים אפילו להאמין שהיא כנה. באותו רגע, ייתכן שהרגשות שלהם כנים. ואולם חשוב לזכור שצוררי משיח לעולם לא יחוו חרטה כנה. אפילו אם יום אחד הם ייחשפו ויסולקו, הם לא יחושו חרטה כנה. הם רק יכירו בכישלונם האישי, בכך שהם כשלו בביצועיהם וחשפו את כל מעשיהם הרעים. למה אני אומר את זה? משום שבהתבסס על טבעם של צוררי משיח ששונא את האמת ואת האל, הם לעולם לא יקבלו את האמת. ועל כן, הידיעה העצמית של צוררי משיח היא שקרית באופן מתמיד. הם יודו בכך שהם איבדו את אהדת האנשים רק בגלל שלא עלה בידם לנצל הזדמנויות לאחוז בכוח ולבצר את מעמדם. החרטה והסבל שלהם נובעים מסיבות אלה. כאשר צוררי משיח מתייסרים, הם עשויים גם להזיל דמעות, אבל למה הם בוכים? מה הסיבה לדמעות שלהם? הם בוכים בגלל שאינספור מעשיהם הרעים נחשפו והם איבדו את מעמדם. לו יכלו להתחרט באמת ובתמים ולבכות בגלל שעשו רע ובגלל שהם מרגישים שהם בעלי חוב לאל, הם לא היו עושים כל כך הרבה דברים רעים. אין להם מצפון ותחושת אשם והם אינם מודים במעשיהם הרעים – אז איך הם יכולים להתחרט באמת? אחרי שהם עושים רע, הם אינם מרגישים חרטה; הם אדישים לחלוטין ומרגישים רק שכבודם נפגע ושהם הביכו את עצמם. ייתכן שמצב רוחם יהיה ירוד מעט. אף שכלפי חוץ נראה כאילו הכול כשורה, עמוק בפנים הם למעשה כמו אדם אילם הטועם עשבי מרפא מרים וסובל בשתיקה. עמוק בפנים הם חשים מערבולת רגשות ובוכים מרה, ואף על פי כן אין חרטה כנה. זהו מצב הדברים לאשורו. מדי פעם, צוררי משיח עשויים לומר מילים נעימות לאוזן כמו, "רק בגלל האיכות הנמוכה שלי לא עשיתי את העבודה כמו שצריך וביצעתי כמה מעשים של הפרעה ושיבוש; נכשלתי בנטילת ההובלה ואיני ראוי להנהגה. הלוואי שהאל יטיל עליי משמעת ויקלל אותי. אם תחליטו לא לבחור בי בעתיד להנהגה, לא אתלונן." מיד לאחר מכן הוא פורץ בדמעות. אנשים מסוימים, חסרי הבחנה, מרגישים חמלה כלפיו ואומרים, "אל תבכה, נבחר בך שוב בעתיד." כשהוא שומע זאת, הוא מיד מפסיק לבכות. עכשיו אתם מבינים מה טיבו באמת? כשצוררי משיח אומרים מספר מילים ראויות, הדבר נועד לכבוש את ליבות האנשים, להטעות אותם ולרמות אותם, ויש אף מי שנופלים בפח. בכל פעם שצוררי משיח מזילים דמעות, בוודאות יש אג'נדה מאחוריהן. כאשר אלה שסוגדים להם מתחילים לפקפק בהם ומעמדם מתערער, הם בוכים. הם חשים מצוקה כה רבה שהם אינם מסוגלים לאכול או לישון, והם שוב ושוב אומרים לבני משפחתם, "איך אני יכול להמשיך אם אין לי תפקיד בהנהגה?" בני משפחתם משיבים, "החיים שלך היו בסדר גמור לפני כן, כשלא היה לך שום מעמד, לא? למה שלא תוכל להמשיך לחיות?" הם משיבים, "בלי המעמד שלי, האם הייתי נהנה מכל ההטבות האלה? האם המצב שלנו היה טוב כל כך? למה אתם כל כך טיפשים?" בביתם יש כאלה אומרים בגלוי, "מה הטעם לחיות בלי מעמד? מהי משמעות החיים? משפחתנו קטנה ובבית אני ממונה רק עליה. אני עומד בראש משק הבית ותו לא, והמעמד שלי לא גבוה. אני צריך להיות בעל תפקיד בכנסייה; אחרת החיים שלי מבוזבזים. חוץ מזה, בלי התפקיד הזה בכנסייה, רמת החיים של המשפחה שלנו לא תהיה כל כך גבוהה." מאחורי דלתות סגורות הם מדברים בכנות והשאיפות שלהם חשופות. האין זה אדם חסר בושה? ההטעיה בידי צוררי משיח אינה עבירה מקרית – היא מכוונת. אילו היו אלה מעשים רעים מקריים ולא מכוונים, הם לא היו נחשבים צוררי משיח. צוררי משיח מטעים אנשים במכוון; טבעו של השטן שולט בהם. זו הסיבה שהם מטעים אנשים בעקביות ונוקטים במכוון את השיטה הזאת כדי לשלוט בהם ובסופו של דבר להשיג כוח. למעשה, לדידו של צורר משיח מטרת ההטעיה של אנשים והשליטה בהם היא לגרום להם לשעות לו, לנהות אחריו ולהתרחק מהאל. כוונותיהם של צוררי משיח ברורות מאוד; הם רוצים להתחרות עם האל על בני האדם. מעשיהם אינם גילויים רגעיים של שחיתות והם גם לא נעשים באימפולסיביות, בניגוד לרצונם, ובוודאי שהם אינם כורח כתוצאה מנסיבות מיוחדות. הם נובעים אך ורק מטבעם המרושע, משאיפותיהם ומרצונותיהם המופרזים, מצביונם הבוגדני ומאינספור מזימותיהם. יכולתם לעשות את הדברים האלה כעת נקבעת על ידי מהות טבעם: אחרי שפנו לאמונה באל הם אצרו בקירבם את הכוונות ואת המזימות הללו, ורק חיכו להפוך למנהיגים כדי להתחיל להגשים את החלומות האלה ולהשיג את מטרותיהם. זהו המצב האמיתי של לבו של צורר משיח, והוא אינו חורג ממנו אפילו לא במעט.

מהתוכן שנידון לעיל, עליכם להבין את האמת שאתם צריכים להיכנס אליה. מצד אחד, עליכם להבחין בצוררי משיח ובאנשים רעים שחושפים התנהגויות ומהות טבע מעין אלה. מצד שני, אתם צריכים גם להשוות את עצמכם ולבדוק אם אתם מגלים את ההתנהגויות האלה. אם תמצאו התאמה בין מה שאתם אומרים לדבריהם של צוררי משיח, או אם שניכם מגלים את אותן התנהגויות במצבים דומים, האם תוכלו אז להבחין בקווי הדמיון ביניכם לבין צוררי משיח מבחינת הצביון שלכם שנחשף או היישום בפועל? האם אתם מסוגלים לתפוס את האמת שמשתפים עליה כאן דרך הדוגמאות שעליהן אני מדבר או באמצעות הפרטים, הדברים והמעשים המתוארים באותן דוגמאות? האם אתם מסוגלים להבין את הצביונות המושחתים של אנשים שנחשפים כאן? האם אתם מסוגלים להקשיב בדרך זו? מאיזו נקודת מבט אתם מקשיבים? אם אתם מבחינים בצביונות ובמהויות האלה של צוררי משיח במלואם ומסתכלים על ההתנהגויות ועל היישומים בפועל האלה מנקודות מבט של מתבוננים מן הצד, האם אתם מסוגלים לזכות באמת? (לא.) אם כך, מאיזו נקודת מבט עליכם להקשיב? (של השוואה עצמית.) השוו את עצמכם – זה הדבר הבסיסי ביותר. מה עוד? (להצטייד באמת.) נכון, אתם חייבים להבין את האמת שעליכם להבין בכל דוגמה שאני מדבר עליה. אלה שאין להם הבנה רוחנית מסוגלים רק להבין את העובדות, בעוד שאלה שיש להם הבנה רוחנית וניחנים באיכות טובה, מסוגלים להבין מהן את האמת ולזכות בה. האם אתם מסוגלים לסכם את האמיתות המעורבות בסיפורים ובדוגמאות שנידונו? שיתוף על דוגמאות או על סיפורים מסוימים נועד לעזור לאנשים לחבר אותם למציאות, להבין טוב יותר בעיות שונות שמשתקפות במציאות ולהעמיק את הרושם שמותירים בהם מגוון ביטויים ומהויות שקשורים להיבט זה של האמת. במילים אחרות, כשמדובר בהיבט זה של האמת או של מהות הטבע, אתה תחשוב על דוגמה או על תרחיש מסוים. באופן זה, כאשר תבין את עצמך או תבחין באחרים, תהיה לך הבנה מוחשית שקל יותר לתפוס, הבנה שהיא מעשית וקונקרטית יותר מאשר סתם קריאה של תאוריה או של טקסט. אם מדובר בטקסט בלבד ואין לך שום חוויה המקושרת אליו, ההבנה שלך את הטקסט עשויה להיות מוגבלת למילים עצמן ולחוויות המוגבלות שלך, ולהישאר תמיד בטווח הזה בלבד. ואולם אם אני מוסיף בשיתוף שלי דוגמאות מסוימות ומשלב כמה סיפורים, המחשות, מילים ומעשים מסוימים והתנהגויות, יהיה לכך אפקט משלים מבחינת ההבנה שלכם את האמת בהיבט הזה. אם האפקט הזה יושג, פירוש הדבר שהבנתם את ההיבט הזה של האמת. לאיזו דרגה של הבנה אתם חייבים להגיע כדי שהיא תיחשב כהבנה? היא לא חייבת להיות מאה אחוז, אבל ההבנה שלכם, ההגדרה, המושג והידיעה בהיבט הזה של האמת צריכים לכל הפחות להיות מגובשים. מה פירוש מגובשים? פירוש הדבר שההבנה נעשית טהורה יחסית, בלי שום ערבוב של ידיעה, תפיסות, דמיונות או השערות אנושיים, או שיש בה פחות ערבוב של דברים מעין אלה. אלו הן ההשפעות שיש לדוגמאות כאלה. ייתכן שאתם מכירים את האנשים או את המאורעות שאני מזכיר בכמה מן הדוגמאות האלה, או שהייתם מתישהו במגע עם אנשים כאלה והם מוּכרים לכם, או שאולי היה לכם קשר למאורעות כאלה ואפילו הייתם עדים לתהליך כולו של האנשים האלה כשהם עשו דברים מעין אלה. אבל מהן התועלות של זה לגבי ההבנה שלך את האמת וההכרה שלה? ייתכן שחיית לצד אנשים כאלה, שראית סיפורים כאלה מתרחשים לנגד עיניך ושחווית בעצמך כל דבר שקרה בסיפורים האלה, אבל זה לא בהכרח אומר שאתה מבין את ההיבט הזה של האמת. למה אני מתכוון? אל תניח שבגלל שאתה מכיר את האדם או את המאורע שאני מדבר עליו, או שבגלל שהם מוכרים לך, אתה לא צריך להקשיב לפרטים או לאמת ולתוכן הספציפי שעליו מתקיים כאן שיתוף. זו תהיה טעות גדולה. אפילו אם האדם הזה הוא מישהו שאתה מכיר מקרוב, זה לא אומר שכבר הבנת ותפסת כאן את האמת. למה אני מזכיר לכם את זה? כדי למנוע מכם להיתפס לזוטות. בכל פעם שאתם רואים מישהו עושה דבר כזה והאל מציב אותו בתור דוגמה, אתם עושים ממנו צחוק ולועגים לאנשים כמוהו. האם זו הגישה הנכונה לאמת? (לא.) איזו מין גישה היא זאת? האם זו לא סטייה מן העיקר? זו הבנה מוּטה. בזכות הדוגמאות החיות, הסיפורים והאנשים והמאורעות הספציפיים, כולם יכולים להעריך באמת את טיב החשיפה של צביון מושחת של אנשים, לחזות באמת בטיב החשיפה של צביון מושחת של אנשים ושל מהות טבעם, במהות הטבע של אנשים, בצביון מושחת, באיזה סוג של נתיב הולכים אנשים בעלי סוג מסוים של צביון מושחת ושל מהות טבע, מה הם אוהבים, מהו מנעד הרגשות שלהם, איך הם מתנהגים ומתמודדים עם העולם ומהי ההשקפה שלהם על החיים, מהם העקרונות שלהם להתמודדות עם דברים, ומהי הגישה שלהם כלפי האל וכלפי האמת. בדיוק הודות לדוגמאות האלה, הודות לאנשים הספציפיים ולמאורעות המוחשיים האלה אנשים יכולים לשלב טוב יותר את מציאות-האמת עם חשיפת המהות האנושית על ידי האל, ולהשיג הבנה מעט ברורה ומדויקת יותר שלהם. מהי אם כן הכוונה שלי במילים האלה? כוונתי היא שאסור לך להמעיט בערכם של הסיפורים האלה. לא משנה איזה מין סיפור אני מספר, של מי הסיפור או של איזה סוג אדם הוא הסיפור, יש רק מטרה אחת והיא לעזור לך להבין את האמת. אם תרוויח ממנו את האמת, אזי ההשפעה הרצויה הושגה. אם כן, בפעם הראשונה שאתה שומע את הסיפורים האלה, ייתכן שהם יאפשרו לך להבין רק מעט אמיתות שטחיות, לתפוס את המשמעות השטחית או את הפירוש המילולי. ואולם ככל ששיעור הקומה שלך ממשיך לגדול, ככל שאתה מתבגר, ככל שאתה צומח בחיים עקב נסיבות שונות, גם החיים שלך מבשילים בהדרגה ויהיו לך הבנות שונות של המאורעות בסיפורים האלה ושל מהות הטבע, ההתנהגות והביטוי של אנשים שונים שמשתקפים כאן. איך מתממשות ההבנות האלה? הן מתממשות הודות לאמיתות המעורבות בסיפורים האלה, לא מהסיפורים עצמם. אם לא מדובר אלא בהצגה של סיפור, כמו הסיפור "הילד שצעק זאב", אזי אחרי שאתה מקשיב לו, בזה תם העניין; אין לכך שום קשר לאמת. הסיפור רק מנחה אנשים כיצד לפעול: הוא מאוד ברור ושטחי. אבל כשמדובר באמת, העומק של סיפור כזה הוא מעבר למשמעות השטחית שאדם מסוגל לתפוס בקלות. הוא נוגע בצביון המושחת ובמהות הטבע של אנשים, ואוצר בתוכו את אופן ההבחנה באנשים, את אופן בחירת הנתיב של אדם, את אופן הגישה אל האמת ואת ההשקפות שבהן צריכים לאחוז אנשים בתגובה לדרישות האל. הוא טומן בחובו את מה שאנשים צריכים לדחות ואת מה שהם צריכים לאמץ. אם אתם מסוגלים להקשיב באופן הזה, בכל פעם שתשמעו דרשות תשיגו דבר מה, תרוויחו יותר אור ותבינו יותר עקרונות ביחס להיבטים שונים של האמת, וכן תחוו מידה של היווכחות בחיים. ככל שאנשים מזדקנים, הזמן חולף, הנסיבות החברתיות משתנות ומגמות מתחלפות, כך האמת ממשיכה לעבוד בלב האנשים, והם יידעו איך ליישם בפועל את האמת וכיצד להסתכל על אנשים ועל דברים בהתבסס על האמת. זו המשמעות של לזכות בחיים – האמת יכולה להיעשות לחייו של אדם. ולכן, לא משנה מתי מספרים סיפור, אל תקשיבו רק פעם אחת ותראו בזאת כאילו תם ונשלם. המשיכו להקשיב, ואם אינכם מבינים תוכלו לשתף על כך. אם אתה מתקשה להבין בשלב הנוכחי שלך, יכול להיות שזה בגלל ששיעור הקומה שלך עדיין לא מספק. במקרה כזה, הקשב למה שאתה מסוגל להבין ובחר את מה שמתאים לשיעור הקומה הנוכחי שלך. אם סיפור נראה ברור כשאתה שומע אותו אבל אחר כך נראה עמוק, אם הוא מעבר להשגתך או אינו עולה בקנה אחד עם החוויות שלך ועם נסיבות החיים שלך בשלב זה, נצור אותו בליבך והנח לו להיחקק בך. כשתיתקל במצבים דומים בהמשך, מה שנצרת בליבך עשוי לצוף ולהשתקף על פני השטח. זה בדיוק כמו אוצר המילים והמונחים שלמדת או המידע שהמוח שלך ספג. האם אתה חושב עליהם כל יום? קרוב לוודאי שלא. באופן רגיל אתה לא מתעכב עליהם, אבל כשאתה מוצא את עצמך בסביבה שבה המונחים או אוצר המילים או המידע האלה הם רלוונטיים – חלקם צפים ועולים. לאנשים יש זיכרונות ובאופן טבעי הם מאחסנים דברים מסוימים במוחם. דברים אלה מספיקים לך לשימוש בחיי היומיום ועשויים להיות מועילים במידת מה, אבל אם אתה מנסה במכוון להשתמש בהם וליישם תקנות באופן נוקשה, סביר יותר שתעשה טעויות. עליך לברור את מה שאתה מקשיב לו בהתבסס על שיעור הקומה שלך ועל הנסיבות שחווית. כך ההתקדמות שלך תהיה מהירה יותר. מי שיודעים איך להקשיב ירוויחו יותר, ואילו מי שלא – ירוויחו פחות ואולי לא ירוויחו דבר. הם עשויים אפילו להרגיש שהם לא רוצים להקשיב לאף אחד מהסיפורים האלה, שבאף אחד מהם אין אמת, והם עשויים לתהות למה אני לא מדבר על האמת במקום להתעסק כל הזמן בשיחה בטלה וברכילות. איזה סוג של אנשים מפגינים את ההתנהגות הזאת? (אלה שאין להם הבנה רוחנית.) אנשים שאין להם הבנה רוחנית עשויים לחשוב כך. הם עשויים לחשוב שכשאני נושא דרשות, אני מדבר רק על ענייני דיומא אלה; ובכן, גם הם יכולים לעשות זאת, וכך כשאין להם שום דבר אחר לעשות הם עוסקים בשיחות בטלות עם אחרים. ייתכן שאתה מכיר יותר רכילות מזו שיש בסיפורים שאני מספר, אבל האם הדיונים שלך אוצרים בתוכם את האמת? (לא.) אם הם אינם אוצרים את האמת, היזהר שלא לדבר בלי הבחנה, אחרת אתה עשוי למצוא את עצמך מדבר על דברים שאינם קשורים לאמת. אני מספר סיפורים כדי לעזור לאנשים להבין את האמת. אל לכם לחקות אותי בעיניים עצומות. אתם צריכים להתמקד אך ורק בחיפוש האמת, בהבנה של האמת ובשאיפה לטפל בדברים בהתאם לעקרונות. בין אם מדובר באמירות או במעשים שלכם, עליכם לתת עדיפות להתאמה לעקרונות האמת. באופן הזה תיכנסו בהדרגה למציאות-האמת.

III. ניתוח של האופן שבו צוררי משיח מאיימים על אנשים

סיימנו לשתף על שני הביטויים של צוררי משיח שמטעים אנשים ומפתים אותם; הבה נשתף עכשיו על האופן שבו הם מאיימים על אנשים. כל אחת מהשיטות האלה של צוררי משיח חמורה מקודמתה. כאשר משווים את השיטה של איומים לשיטות של הטעיה ופיתוי, האם היא יותר מתוחכמת מהן או פחות? (פחות.) כשהטעיה ופיתוי אינם פועלים, הם פונים לאיומים. כיצד צורר משיח מאיים על אנשים? מדוע הוא נוקט שיטה כזו? (בגלל שהוא לא השיג את מטרותיו.) הוא לא השיג את מטרותיו. איום טומן בחובו משמעות נוספת – באיזה ביטוי ניתן להשתמש כדי לבטא אותה? (לקרוע מעליו את המסכה.) זה לא ממש מדויק; נסו ביטוי אחר. (זעמו התעורר.) אתם מתקרבים. יש ביטוי יותר מתאים? (לרתוח מזעם.) בדיוק, לרתוח מזעם. זה כמו הביטוי המקומי "לחטוף קריזה"; המשמעות היא "ניסיתי בטוב וניסיתי גם אחרת. באופן כללי מעולם לא נהגתי בכם בצורה לא הוגנת. למה אינך מקשיב לי? בגלל שאינך מקשיב, תקבל מה שמגיע לך: אני אשתמש בטקטיקה אחרת נגדך – איומים!" הם משנים את הטקטיקה שלהם. לשטן יש מגוון טקטיקות, כולן נאלחות. איומים משולבים בדרך כלל עם שידול. אם הם נוקטים רק איומים, חלק מהאנשים אינם מפחדים ואינם מקשיבים להם. ואז אין להם שום מוצא אחר ולפעמים הם עשויים לפנות לשידול. אם דבר אחד לא עובד הם מנסים אחר – הם משתמשים בטקטיקות רכות וקשוחות גם יחד. אם כך, למה צוררי משיח מאיימים על אנשים? באילו נסיבות הם פונים לאיומים? כאשר שני אנשים חיים יחד בשלום וכל אחד מהם הולך בנתיב שלו, בלי חיכוכים ביניהם, האם הם ינקטו איומים? (לא.) אם כך באילו נסיבות יתחילו להופיע ההתנהגות והפרקטיקה הזאת של איומים? כמובן, כאשר האינטרסים או המוניטין שלהם נכנסים לתמונה, כאשר הם לא משיגים את המטרות שלהם. הם שולפים את התותחים הכבדים ואומרים בליבם, "אתה לא מתכוון להקשיב לי, הא? אז אני אראה לך מה יהיו ההשלכות!" מה זה אומר? זה אומר כל דבר שאתה מפחד ממנו. האם אתם זוכרים דוגמאות כלשהן של איומים שהייתם עדים להם? (כאשר צוררי משיח מסוימים רואים אחים ואחיות שלא מתמסרים להם, הם מתחילים לשפוט ולגנות אותם ואומרים ש"אי התמסרות למנהיגים היא כמו אי התמסרות לאל," והם משתמשים בזה כדי לאיים על אנשים.) (יש לי עוד דוגמה: כשאדם כלשהו לא מקשיב להנהגה, המנהיג מנצל את הסמכות שלו כדי להחליף אותו.) בכל מקרה הם רוצים שאנשים יבינו שאי הקשבה לצורר המשיח כרוכה בהשלכות. מהו אם כן הבסיס שיגרום לאנשים להקשיב להם? הם אומרים לעיתים קרובות, "התמסרות להנהגה היא התמסרות לאל, כי האל הוא שקובע את ההנהגה. אתה חייב להתמסר. אם אינך מתמסר או מקשיב למנהיגים, זו גאוותנות, צדקנות והתנגדות לאל. התוצאה של התנגדות לאל היא סילוק. במקרים קלים אפשר יהיה לבודד אותך לצורך הרהור עצמי; במקרים חמורים ייתכן שאף תגורש מהכנסייה!" הם משתמשים באמירות המופרכות האלה, הסבירות לכאורה, כדי לאלץ אנשים להתמסר להם. פרט לכך, איך צוררי משיח אחרים מאיימים על אנשים? הם מסיתים אחרים לצאת כנגד מי שאינו מתמסר להם ולדחות אותו. נוסף על כך הם מחליפים את מי שאינו מציית להם או משבצים אותו מחדש לביצוע חובה אחרת. ישנם אנשים שאכן חוששים שלא תהיה להם חובה לבצע. הם סבורים שביצוע חובותיהם עשוי להקנות להם סיכוי לישועה, ושאי ביצוע חובה עלול לגזול זאת מהם. צוררי משיח אומרים בליבם, "אני מכיר את החולשות שלך. אם לא תקשיב לי, אשלול ממך את הזכות לבצע את החובה שלך. אני לא אתן לך לבצע את החובה שלך!" האם הם לא נותנים לאנשים לבצע את החובה שלהם בגלל שהאנשים האלה לא עומדים בדרישות לביצוע חובתם, או בגלל שבביצוע חובתם הם פוגעים באינטרסים של בית האל? (לא.) אז למה הם עושים זאת? הם עושים זאת כדי להרחיק מתנגדים והם נוקטים את השיטה הזאת כדי לאיים על אנשים ולגרום להם להקשיב. בכל הנוגע לאיומים, צוררי משיח בפירוש אינם מצייתים לעקרונות-האמת כשהם מתנהלים עם אנשים או מטפלים בעניינים. תחת זאת הם נוקטים הפחדה, כוח וכפייה כדי לגרום לאנשים להתמסר בצייתנות ולהקשיב להם וכדי שהם לא יעשו להם שום בעיות או יפגעו בענייניהם.

השימוש של צורר משיח באיומים אינו רק בגלל שאנשים לא מצייתים לו או לא לוקחים אותו ברצינות ומתעלמים ממנו – זהו רק היבט אחד של הדבר. ישנה עוד סיבה, והיא שכשאחרים מגלים את הבעיות סביב צורר המשיח ורוצים לחשוף אותו או לדווח עליו לעליון, הוא חושש שהעליון עלול לגלות או שהדבר ייוודע לאנשים נוספים, ואז הוא עושה כל שביכולתו להסתיר את הדברים האלה ולדכאם, ולעולם אינו מאפשר את חשיפתם. מה היה קורה לו עוד אנשים היו מגלים? הם היו דוחים את צורר המשיח ומקללים אותו, איש לא היה סוגד לו עוד והוא היה מאבד את מעמדו ואת סמכותו. לפיכך, בעת שהוא משתמש בשיטה זו של איום על אנשים, מטרתו של צורר המשיח היא גם להגן על מעמדו ועל סמכותו. הוא סבור שאם לא יעשה כן, האחים והאחיות יתחילו להבחין בו והוא לא ייבחר בבחירות הבאות, דבר שיוריד אותו לדרגת מאמין רגיל. מה משמעות הדבר מבחינתו להיות מאמין רגיל? המשמעות היא שאין לו שום סמכות, איש אינו נוהה אחריו או נעשה חסיד שלו, והמעמד והסמכות שלו נשללים ממנו ומותירים את השאיפות והרצונות שלו בלתי מסופקים. הוא לא רוצה להיות מאמין או חסיד רגיל, אז הוא נוקט את השיטה הזאת של איום על אנשים כדי להפחיד אנשים ולכפות עליהם להקשיב ולציית לו, מה שמאפשר לו להמשיך להחזיק בסמכות ובמעמד שלו ולהמשיך לשלוט באנשים ולקבל תמיכה של אנשים מסוימים. כל דבר שצוררי משיח עושים סובב סביב המעמד שלהם. כשדבר מה נוגע למעמד שלהם, הם תמיד ינקטו שיטות או אמצעים מסוימים כדי לשמור ולהגן עליו בתוקף; אפילו כשהעליון שואל כמה מהם אודות עניינים מסוימים, הם מסוגלים להביט לו בעיניים ולשקר לו בעזות מצח. לדוגמה, כאשר העליון שואל אותם כמה אנשים הצטרפו החודש לכנסייה בעקבות הפצת הבשורה, ולמרות שצורר המשיח יודע שאיש לא הצטרף, הוא עשוי לשקר ולומר חמישה אנשים. כאשר אחים ואחיות שיודעים את האמת מתעמתים עם צורר המשיח ואומרים, "חמשת האנשים האלה רק התעניינו. למה אמרת שהצטרפו חמישה? אתה צריך להגיד לעליון את האמת", מה צורר המשיח משיב? "למה לא יכול להיות שהצטרפו חמישה? אמרתי חמישה אנשים, אז זה חמישה. הדעה שלך לא נחשבת. אם נגיד שלא הצטרף אף אחד, איך אני אסביר את זה לעליון? אם אתה רוצה לדווח על כך, קדימה תדווח, אבל אם תגיד את האמת העליון עלול לגזום אותך. הוא עלול לפטר את כולכם, את כל מי שמעורב בהפצת הבשורה, ואפילו לפרק את צוות הבשורה. ואז לא תוכל לבצע את החובות שלך וזו לא תהיה אשמתי". כאשר אותו אדם שומע זאת, הוא נאלם דום ואינו מעז לדווח על כך. האם זה לא איום? (זה כן.) זה איום בוטה, שנאמר בגלוי. כשאנשים מסוימים שומעים זאת הם אומרים בליבם, "יש השלכות להיותך אדם הגון. אם אהיה הגון, לא אוכל לבצע את חובתי, ולכן אני לא אדווח על כך. אנחנו חייבים לדווח שהצטרפו חמישה אנשים." ישנם אנשים שחשים אי נוחות ואומרים, "אם לא זכינו באף אחד, אז זה המצב. אנחנו צריכים להתמסר לדרך שבה העליון בחר לנהל אותנו." מהי דעתו של צורר המשיח כאשר הוא שומע זאת? "התמסרות? זה תלוי במצב. העליון מודע לקשיים שאנחנו מתמודדים איתם עכשיו בהפצת הבשורה? אכפת לו מזה?" כשהעליון בירר מה מצב הפצת הבשורה, הוא לא היה בלתי מודע לאתגרים הכרוכים בכך. הוא ידע כמה אנשים אפשר לצרף לכל הפחות בכל חודש, והוא מעולם לא אמר שאם צוות הבשורה לא יצרף אף אחד בחודש מסוים, הוא יפורק. אז מאין באה ההצהרה הזאת של צורר המשיח? (הוא המציא אותה.) הוא בדה אותו בעצמו כדי לטייח את השקרים שלו, כדי לשלוט באנשים האלה, כדי למנוע מהעליון או מהאחים והאחיות לזהות את השקרים שלו, וכדי להגן על עמדתו כדי שלא יחליפו אותו – לשם כך הוא העז להמציא דברים שטניים שכאלה. אנשים בעלי הבחנה עלולים לחשוף אותו, אבל מי שחסרה להם הבחנה הולכים שולל וחושבים, "למען האמת החובה הזאת לא קלה. אנחנו לא יכולים להיות כנים עם העליון. אם תגיד שהיו חמישה אנשים, אז אכן היו חמישה. אפילו שלא הצטרפו החודש חמישה, נשתדל להשיג אותם בחודש הבא. בסופו של דבר, אם נשיג אותם בחודש הבא זה לא יהיה שקר." צורר המשיח מתחבל תחבולות, ומי שאין להם די הבחנה מצטרפים לתחבולותיו; הם חבורה של מתחבלי תחבולות. מהי מטרתו של צורר משיח כשהוא מאיים על אנשים? מטרתו לגרום להם לציית לו ולהקשיב לו. הוא משקר ועושה דברים רעים, מטיל מרות על הכנסייה, מוליך שולל אנשים, מבצע עבודה בלי לדבוק בעקרונות או בסידורי העבודה, ולא משנה עד כמה ההתנהגות שלו חסרת אחריות, הוא אינו מאפשר לאחים ולאחיות לחשוף אותו או לדווח עליו לעליון. ברגע שהוא מגלה שמישהו מתכוון לדווח עליו לעליון, זה השלב שהוא פונה לאיומים. איך הוא מאיים על אותו אדם? הוא אומר, "אנחנו עובדים בשטח וזו עבודה קשה. אנחנו אפילו בסכנת מעצר בידי הדרקון הגדול האדום כאש. העליון דורש תמיד שהיישום בפועל שלנו יהיה תואם לסידורי העבודה. אנחנו סובלים סבל רב כל כך ונוטלים על עצמנו סיכון כל כך גדול בהפצת הבשורה. כשהתוצאות גרועות, אתה בכל זאת רוצה לדווח עליהן לעליון; אחרי שתדווח הוא יגזום אותך. אני לא מפחד שיחליפו אותי כמנהיג אחרי שהוא יגזום אותך, אני מפחד שלכם כבר לא תהיה חובה לבצע. אם לא תהיה לכם כבר חובה לבצע, אל תאשימו אותי!" זה נשמע כל כך הגיוני! הם גם אומרים: "מי בעצם רוצה לדווח על כך? אם אתם רוצים לדווח על כך, אני לא אמנע בעדכם; בכל מקרה כולם יודעים את הדברים האלה. אם לא תדווחו על כך לעליון, הוא לא יאשים אותנו. אם כן תדווחו, יגזמו אותנו. עשו את הבחירה שלכם; אם אתם רוצים לדווח על כך לעליון, קדימה, דווחו. ועכשיו, מי שרוצה לדווח על כך שירים את ידו." כשכולם שומעים את נעימת הקול הזאת שלו, הם מתחילים להתחבט, "בכלל מותר לי לדווח על זה או לא?" אחרי שהם מתחבטים בדבר, חלק מהאנשים מרימים את ידם. צורר המשיח רואה זאת ואומר בליבו, "אתה עדיין רוצה לדווח על כך? אתה מחפש לעצמך צרות? בסדר גמור, אני לא אשכח לך את זה." לאחר מכן הוא מתחיל לחפש הזדמנויות להעניש את אותו אדם. הוא מוצא תירוץ ואומר, "לאחרונה לא השגת שום תוצאות כשביצעת את החובות שלך. כל מי שבמשך שלושה חודשים לא השיג תוצאות בביצוע החובות שלו, תישלל ממנו הזכות לביצוע חובות. אם הביצועים שלו לא ישתפרו, הוא יבודד. אם הוא עדיין לא יכה על חטא, הוא יורחק או יגורש!" האם השוטה הזה, הפחדן הזה, עדיין מעז לדווח על כך? כשהוא שומע זאת הוא אומר בליבו, "אני לא מדווח על כך למען עצמי. מה הטעם לדווח? אם אדווח ואחר כך ידכאו אותי והמנהיג יתנקם בי, ואם האחים והאחיות שלי ידחו אותי, אני אהיה מבודד בתוך הכנסייה. יותר חשוב לי להקשיב למנהיג; אני אפילו לא יודע איפה האל, האם הוא ידאג לחיים ולמוות שלי?" וכך, הוא כבר לא מדווח על כך. האם צורר המשיח הפחיד אותו? (כן.) אותו אדם סבור ש"זה לא נורא כל כך לחטוא נגד האל. האל אוהב, רחום, סובלני ויש לו אורך רוח; הוא לא מתרגז בקלות או מקלל ומעניש אנשים. אבל אם אני אפגע במנהיג, אני אסבול. אני לא אפיק שום תועלת מדיווח על בעיות; כולם ידחו אותי. אני לא יכול לעשות כזה דבר מטופש." זה לא אדם חסר עמוד שדרה? (כן.) איך צריך לטפל באדם חסר עמוד שדרה שכזה? האם הוא ראוי שירחמו עליו? אדם חסר עמוד שדרה שכזה יש למסור לידי השטן, לצורר המשיח, ולתת לצורר המשיח להעניש אותו – זה מגיע לו. חסרים לו האמונה, הנחישות והכוח ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל, אבל בכל מה שנוגע להתמסרות לצורר המשיח הוא אוזר כוח מיוחד, הוא מוכן לעשות כל מה שמבקשים ממנו והוא מלא התלהבות. כאשר צורר המשיח מאיים עליו ומפחיד אותו, הוא אינו מעז עוד לדווח על בעיות. האם הוא לא פחדן? מה המונח העממי לזה? אחד שמתקפל ונכנע כשהוא ניצב לפני צורר המשיח. יש לא מעט אנשים בכנסייה שמתקפלים נוכח איומיהם של צוררי משיח! האנשים האלה אינם יודעים איך לגשת לביטוי "האל הוא ריבון על הכול." כאשר צורר המשיח מאיים עליהם ודוחה אותם או מבודד אותם הם מרגישים שאין להם שום תמיכה, הם אינם מאמינים בריבונות האל על הכול או בצדקתו של האל, והם לא מאמינים שחיי אדם הם בידי האל. כמה מילים מפחידות או מאיימות מצד צורר המשיח והם בורחים עם הזנב בין הרגליים, נכנעים ולא מעזים עוד לדווח על כך.

כאשר צורר משיח מדווח לעליון על העבודה שלו, הוא משקר לו בעזות מצח ומערים עליו. מקצת האנשים שיודעים את האמת לא מסוגלים לסבול זאת ורוצים לדווח לעליון על המצב. צורר המשיח שולט שליטה הדוקה באנשים ומשגיח עליהם מקרוב. הוא מסוגל לזהות מיד כל אדם שעלול לדווח לעליון על בעיה. כשאין לו שום דבר אחר לעשות, הוא מתרכז בהתבוננות באנשים, בדבריהם ובהבעות פניהם ומחפש את מי שיש להם דעות לגביו, את מי שאינם נאמנים, את מי שאינם מצייתים לו, שמהווים איום על מעמדו, ששווי נפש כלפיו, שאינם מתייחסים אליו ברצינות, שאינם נותנים לו מקום של כבוד ושאינם נותנים לו לאכול ראשון בארוחות. לדידם של אותם אנשים פירוש הדבר צרות. מה צורר המשיח עושה לאנשים כאלה? ישנם צוררי משיח ערמומיים שאינם מגלים מיד את פרצופם האמיתי. הם מחכים להזדמנות לטפל בך. אם זה לא עובד, הם פונים לאיומים חריפים כדי לגרום לך להרגיש שחייך נתונים בידיהם. אם תוכל כמאמין להינצל, אם תוכל להגיע לסוף, אם תוכל להישאר בכנסייה – כל זה נתון בידיהם ונדרשת רק מילה אחת שלהם. הם הפוסקים האחרונים. אם אתה לא מקשיב, לא מציית למרות שלהם, לא מתייחס אליהם ברצינות וממשיך לנסות לדווח על הבעיות – אתה עומד לסבול. הם יתחילו לתכנן איך להעניש אותך. מה דעתו של צורר המשיח על ההתנהגות של האחים והאחיות שמדווחים לעליון על הבעיות? (שזו הלשנה.) בדיוק, הם לא רואים בזה דיווח על בעיה; הם רואים בכך הלשנה. למה הכוונה בהלשנה? הכוונה היא לדיווח לעליון על כל מגוון הדברים שהם עושים שהם בניגוד לאמת ועל כל המעשים הרעים שלהם, או למסירת דיווח על דברים שנוגעים להם שאינם ידועים לאחרים או לעליון. הם רואים בכך הלשנה. ברגע שהם מגלים שמישהו מלשין, אותו אדם חייב להיענש. כמה אנשים מבולבלים וחסרי עמוד שידרה נבהלים מאיומיו של צורר המשיח, מדרכיו השתלטניות והזדוניות. כשצורר המשיח שואל למי יש קשר עם העליון, עוד לפני שהוא מגיע אליהם הם מזדרזים להבהיר, "זה לא אני." צורר המשיח ממשיך ושואל, "אז איך זה שהעליון יודע על העניין הזה?" הם מהרהרים בדבר ואומרים, "אני גם לא יודע." צורר המשיח מעניש אותם עד שהם חיים בפחד מתמיד ושרויים כל הזמן במתח מחשש שצורר המשיח יגרש אותם מהכנסייה. הם חרדים ומפוחדים עד כדי כך שקשה להם אפילו לתפקד במשך היום. האם הם היו מפחדים כל כך אלמלא צורר המשיח איים עליהם כך? לא. מעבר לזה, האם האמונה שלהם באל אמיתית? לא. הם חסרי חוט שדרה ומבולבלים. כשהם פוגשים בצורר המשיח, הם מתכווצים מפחד. האמונה שלהם באל אינה אמיתית, אבל הם נכנעים ברצון לצורר המשיח ומוכנים לעשות כבקשתו. הם מטבעם משרתי השטן.

באילו נוהגים נוספים נוקטים צוררי משיח כדי לאיים על אנשים? ישנם צוררי משיח שמיומנים בהשמעת דוקטרינות מסוימות, נכונות וקורצות, כדי לרסן ולהגביל אותך. הם אומרים: "אתה לא אוהב את האמת? אם אתה אוהב את האמת, אתה חייב להקשיב לי כי אני המנהיג. כל מה שאני אומר תואם לאמת. אתה חייב לציית לכל מה שאני אומר; כשאני אומר להסתכל ימינה, אסור לך להסתכל שמאלה. כשאני אומר משהו, אסור לך להתלבט; אסור שיהיו לך דעות כלשהן או שתתערב מתוך עיוורון. מה שאני אומר הוא האמת." אם אינך מקשיב להם, הם עלולים לשנוא אותך או להוקיע אותך. איזה מין הוקעה? הם יגידו: "אתה לא באמת אדם שאוהב את האמת; אם אתה באמת אוהב את האמת, אז כמנהיג דבריי נכונים – למה אינך מקשיב להם?" צוררי המשיח משתמשים בתאוריות ובדוקטרינות הנכונות האלה, לכאורה, כדי לשלוט בך ולהגביל אותך. יתרה מזו, ישנם צוררי משיח שמאלצים אנשים לטפל בענייניהם הפרטיים בנימוק ש"עכשיו אני מנהיג ואין לי זמן לעניינים אישיים מסוימים. חוץ מזה, כמנהיג העניינים שלי הם העניינים של בית האל. העניינים של בית האל הם גם העניינים שלי. אנחנו כבר לא יכולים להבחין ביניהם באופן ברור כל כך. ולכן, עליכם לחלוק בנטל של ענייני הבית שלי, כמו למשל טיפול בילדים, טיפול בגינת הירק, מכירת ירקות או בניית בית ודברים כמו למשל מחסור בכסף בבית. הדברים האלה היו פעם חובה שלי, אבל עכשיו שאני מנהיג הם הפכו לחובתכם – אתם צריכים לחלוק בנטל. אחרת אני כל הזמן אדאג לענייני הבית שלי והם יסיחו את דעתי, ואז איך אוכל להיות עדיין מנהיג יעיל?" ככל שהם מפליגים בדברים, כך הם נעשים יותר חסרי בושה. יש אנשים ששומעים זאת ואומרים בליבם, "לא התחשבנו בך – אנחנו חסרי לב! אבל הסר דאגה מליבך; מעתה והלאה אנחנו נטפל בכל מטלות הבית שלך." איזה מין שם ערב לאוזן צוררי המשיח האלה מעניקים לענייני הבית הפרטיים שלהם ולענייני היומיום שלהם? הם קוראים להם "חובת האנשים", כלומר, צוררי המשיח לוקחים את העובדה שאנשים עובדים עבור משפחתם, משרתים את הילדים ואת הזקנים במשק ביתם ומטפלים בענייני היומיום האישיים שלהם, והופכים זאת לעניינים של בית האל. מאחר שעתה אלה עניינים של בית האל, כל אדם חייב לתרום את חלקו, ואם המנהיג רוצה שתעשה דבר מה, דבר זה הופך לחובתך. האם זה לא נשמע נכון? לאנשים בלי הבחנה זה עשוי להישמע נכון. היות שהמנהיג עסוק מכדי לטפל בענייני ביתו, ולהם עצמם יש איכות נמוכה והם אינם יכולים לבצע שום חובה, הם סבורים שהם יכולים רק לעזור למנהיג ולקחת על עצמם כמה מטלות של משק בית. ועל כן בזמנם הפנוי הם עובדים בבית המנהיג ועוזרים במגוון משימות. האם דבר זה יכול להיחשב ביצוע של החובה שלהם? זה יכול להיתפס רק כעזרה נלהבת לאנשים. לאנשים שבאמת ובתמים משקיעים מעצמם למען האל, שנוהים אחר רצון האל, הכנסייה מארגנת אנשים שיעזרו ויטפלו בענייני הבית שלהם כאשר משפחותיהם נתקלות בקשיים. במקרים כאלה, זה עשוי להיחשב במידה מסוימת כביצוע חובה. עכשיו זה הגיוני יותר? צורר המשיח, שעסוק בהטעיה ובשליטה באנשים בכנסייה, מארגן את מטלות הבית שלו עבור האחים והאחיות, בטענה שגם הן מהוות ביצוע של חובתם. ישנם אחים ואחיות אשר מפאת חוסר בהבנה של האמת הולכים שולל ונוטלים על עצמם מרצון את המלאכות הללו, ושמחים לעשות זאת. בסופו של דבר הם אפילו מרגישים שהם חבים למנהיג ואומרים בליבם: "המנהיג הקריב מעצמו למעננו. אנחנו כל כך לא ראויים. עבדנו כל כך הרבה ובכל זאת איך יכול להיות שאנחנו עדיין לא מבינים ולו שמץ מן האמת?" אם אתה עסוק כל היום בעבודה למען המנהיג ומזניח את ההשתתפות בכינוסים ואת ההקשבה לדרשות, האם אתה מסוגל לתפוס את האמת? בשום פנים ואופן, זה בלתי אפשרי. זו התחנפות קטלנית! זו נהייה אחרי צורר המשיח וסטייה לנתיב נכלולי. לעתים קרובות, צורר המשיח משמיע הצהרות נכונות לכאורה, כשהוא עוטף אותן ומעבד למילים הנכונות וגורם לאנשים להאמין בטעות שהמילים האלה הן אכן האמת, דבר שהם צריכים לפעול לפיו וליישם בפועל, ושעליהם לקבל את המילים האלה. באופן זה אנשים לא צריכים להבחין אם מה שהמנהיג עושה הוא נכון או לא, או אם מה שהם נוהים אחריו הוא נכון או לא. האין אלה פני הדברים? זה נקרא הטעיה, וזה מהווה גם איום על אנשים. צורר המשיח משתמש בתאוריות ובהצהרות האלה, הנכונות לכאורה, כדי לשלוט באנשים האלה. באיזו מידה הוא שולט בהם? האנשים האלה מתאמצים למענו בנפש חפצה, מעבידים את עצמם בפרך למענו ומטפלים בכל ענייניו האישיים. הם מעדיפים לדלג על כינוסים, להזניח את חובותיהם שלהם, לפגר בביצוע המשימות שלהם ולהקריב את הזמן שלהם שנועד להקדשה רוחנית, לכינוסים ולאכילה ושתייה של דברי האל רק כדי לספק שירותים ולהעביד את עצמם בפרך במשרה מלאה למען צורר המשיח. למה הם מסוגלים להעביד את עצמם כך בפרך? יש לכך סיבה. מהי הסיבה? הסיבה היא שצורר המשיח אומר להם במפגיע: "אם אפילו את הדברים האלה אינך מסוגל לבצע כראוי, איזו חובה אתה מסוגל לבצע? אם אינך יכול לבצע את חובתך, האם אתה עדיין חבר בבית האל? בסדר גמור, אני לא אנהיג אותך. אם אני לא אנהיג אותך, לא תיכלל במניינו של בית האל. מאז שנבחרתי כמנהיג, אני השער לכנסייה הזאת. כל מי שרוצה להיכנס לכנסייה חייב לקבל את אישורי. בלי הסכמתי, איש אינו יכול להיכנס. אפילו אם הכנסייה מרחיקה מישהו, היא חייבת קודם לקבל את אישורי לפני שהוא יוכל לעזוב. ועל כן העבודה שאני מקצה לכם והמשימות שאני מוסר לכם מהווים את החובה שלכם. אם לא תבצעו את חובתכם כראוי, לא יהיה לכם סיכוי לישועה. לא תיכללו במניינו של בית האל!" זה לא איום? (זה כן.) איזו שיטה הוא נוקט כדי לאיים על אנשים? (מילים נכונות.) זה איום על אנשים תוך שימוש במילים נכונות, מילים שלכאורה תואמות את האמת – זה ערבוב מין בשאינו מינו. צורר המשיח משתמש בביצוע חובות כעילה להשגת מטרותיו האישיות. אבל האם ביצוע דברים למענו הוא באמת ביצוע חובה? הוא מעוות זאת כדי שזה ייראה כאילו שזו חובה שאנשים צריכים לבצע, ואז משתמש בעיקרון ובסטנדרטים של ביצוע חובות כדי לדרוש שהאחים והאחיות יעבדו עבורו בפרך. הוא אפילו מאיים שאם הם לא יעבדו למענו בפרך, לא יהיה להם שום סיכוי לישועה והם יורחקו מן הכנסייה וינותקו מבית האל. כאשר אותם אנשים טיפשים וחסרי הבחנה שומעים את חומרת ההשלכות, הם נחפזים ליטול על עצמם את כל מטלות הבית של המנהיג ואת ענייניו השוטפים, ומרגישים הקלה כשהם מסיימים. הם אפילו חושבים לעצמם, בסיפוק עצמי, "עכשיו מילאתי את החובה שלי כראוי. לא הייתי עצל בכלל והתחשבתי ברצון המנהיג. עשיתי כל מה שהמנהיג הורה לי לעשות, ודאגתי לכל מטלות הבית שלו. זה מה שנקרא להתחשב באל! המנהיג מרוצה, וכך גם האל. עכשיו יש לי תקווה לישועה!" האם זה נחשב תקווה? האם הם לא נעשו עבדים של צורר המשיח? האם צורר המשיח לא הסיט אותם מדרך הישר? איזה תפקיד צורר המשיח ממלא פה? האם הוא פועל כחוטף? יש לו צביון מרושע, ורשעות חמורה כמובן בהרבה מערמומיות. כך שהם יודעים היטב מה לומר ובאילו תאוריות להשתמש כדי להגביל אנשים, כדי לממש את הכוונות הנסתרות שלהם, כדי לכבוש את לב האנשים וכדי לשלוט בהתנהגותם ובמחשבותיהם. הם מודעים לכך היטב. לפיכך המטרות שצורר משיח מבקש להשיג באמצעות כל דבר שהוא אומר ועושה נהגות בקפידה ומתוכננות זמן רב מראש. זה בפירוש לא עניין של אמירת דבר מה או עשייתו באופן בלתי מודע ואז של השגת תוצאה בלתי צפויה – זה בשום פנים ואופן לא כך. ועל כן מי שבנפש חפצה נותנים שירות ומעבידים את עצמם בפרך למען צורר משיח, מעבר לזה שהם הולכים שולל אחר מוצא פיו, הם גם מאוימים ונתונים ללחצים באמצעות סוג של רטוריקה מצדו. ייתכן שהם עושים את הדברים האלה ברצון עבור צורר המשיח, אבל האם אין בעיה עם ה"רצון" הזה? האם לא צריך לשים אותו במירכאות? (כן.) זה בשום פנים ואופן לא ביצוע כן של חובה, אלא תולדה של הטעיה באמצעות תאוריה מסוימת, באמצעות טיעון כלשהו נכון וערב לאוזן או רטוריקה שמוליכה אנשים שולל. כיוון שהם חוששים שהם לא יוכלו לבצע את חובתם, שהם יגורשו ושהם לא ייוושעו, הם מקבלים ברצון את המטלות שצורר המשיח מטיל עליהם, וחושבים אפילו שהם מבצעים את חובתם למען האל. מה רב הבלבול שלהם!

איומיהם של צוררי משיח חושפים בבירור את פרצופם האמיתי. האם אתם משמיעים איומים כאלה? האם יש הבדל בין איומים לבין אזהרות או עצות? (כן.) האם אתם מסוגלים להבחין ביניהם? מהי האבחנה? כשתמצאו את האבחנה הזאת תבינו ותהיו מסוגלים להבחין. (הכוונות שונות.) הכוונות והמניעים בהחלט שונים. אז איפה בדיוק טמון ההבדל? מהו איום? איום כרוך במילים שעשויות להישמע טובות ונכונות, ואנשים אינם מודאגים יותר מדי כשהם שומעים אותן – אבל המטרה שלהן היא רווח אישי. לעומת זאת, מהי המטרה של עצה ושל אזהרות? המטרה היא לעזור לאנשים, למנוע מהם לעשות טעויות ולסטות מן הנתיב או לתעות בדרך וללכת שולל, ולעזור להם למזער הפסדים או למנוע אותם. המטרה אינה רווח אישי אלא אך ורק לעזור לאחרים. האם לא זו האבחנה? (כן.) עליכם ללמוד להבחין במובן זה. רק בגלל ששותף פה על הביטויים של צוררי משיח שמאיימים על אנשים, אין פירוש הדבר שאל לכם במידת הצורך להזהיר אחרים כשאתם מדברים איתם. עליכם לתת אזהרה כשהיא נדרשת. אין דין אזהרות ועצות כדין איומים. אזהרות נועדו בכנות לעזור לאנשים כדי שהם יבצעו את חובותיהם כראוי ולהבטיח שהעבודה של בית האל לא תיפגע. המטרה שלהן לגיטימית. ואולם מאחורי איומים ניצבת כוונה נסתרת בלתי לגיטימית – היא טומנת בחובה אמביציה אישית ורצון אנוכי. לדוגמה, כאשר צורר המשיח מאלץ אחרים לבצע את מטלות הבית שלו, מהו הרצון האנוכי שלו? הוא פשוט רוצה ליהנות מהטבות המעמד ולגרום לאחרים לעשות את העבודה השחורה והמתישה בעוד הוא אינו נוקף אצבע. לאחר מכן מישהו גם צריך להגיש לו שלוש ארוחות ביום. הוא סבור שעכשיו שהוא בעל תפקיד, הוא יכול להתחיל ליהנות. ואולם אין הצדקה לומר לאנשים באופן ישיר לעשות למענו את העבודה, אז צורר המשיח בורא שלל תירוצים יש מאין ואומר, "עתה שאני מנהיג, אני עסוק מאוד בחובותיי. אם יש לכם עול ואנושיות, אתם צריכים ללמוד לשתף פעולה. מה אתם יכולים לעשות? אתם יכולים רק להשקיע מאמץ, נכון? אין מי שיעשה את העבודה בחלקת הירק שלי בבית, ואתם לא עוזרים! אם תעזרו, זה יוכיח שאתם נדיבים ובעצם תבצעו את חובתכם בכך שתעזרו לי עם העבודה. אני המנהיג שלכם – העניינים שלי הם גם שלכם, לא? העניינים שלכם הם דברים שאתם צריכים לעשות, ומה שאתם צריכים לעשות הוא חובתכם, נכון?" כאשר הם מטילים אחריות כבדה כל כך על כתפיך, ואתה חושב שמה שהמנהיג אומר הוא הגיוני, אתה הולך ועושה עבורו את העבודה. האם לא נפלת בפח? לצורר המשיח מטרות משלו, ולפני שהוא יוכל להשיג את המטרות האלה הוא צריך למצוא תאוריות ותירוצים ראויים כדי לבסס אמתלה. או אז מי שמקבל את התאוריות האלה הולך לעבוד למענו, הוא משיג את המטרה שלו ואז הוא יכול ליהנות מהטבות המעמד. האין זה אדם שמתפרנס מהכנסייה? (כן.) זה אכן מה שזה. הוא עצלן ולא רוצה לעבוד, ומבקש ליהנות מן הנוחות החומרית ומהטבות המעמד. צוררי משיח מתמרנים אנשים וכשאינם מצליחים למצוא מילים מתאימות, הם מחלצים מדברי האל ומהדוקטרינה שהם מבינים ביטויים הגיוניים שמתקבלים יותר על הדעת. הם משתמשים במילים האלה כדי להוליך שולל ולהגביל את מי שטיפשים ואינם קולטים את האמת. בכך הם משיגים את המטרות הנסתרות שלהם וגורמים לאנשים לקבל ברצון את המניפולציה שלהם. ישנם אנשים שחושבים אפילו שאם הם לא ישעו לדברי המנהיג ולא יבצעו היטב את המטלות שהמנהיג הקצה להם, הם לא יבצעו כראוי את חובתם. הם מרגישים כאילו הם בעלי חוב לאל ואפילו מזילים דמעות. האין זה בלבול עמוק? הם כל כך מבולבלים שזה דוחה.

בדבריהם צוררי משיח משתמשים לעיתים קרובות באיומים כדי להשיג את מטרותיהם, אבל לפעמים האיומים שלהם מובעים בעדינות ובצורת מילים נכונות, כמו נחש שאט אט כורך את עצמו סביבך – ברגע שאתה מלופף כולך הם מוכנים לדרוש את החיים שלך. במקרים אחרים האיומים שלהם אינם עדינים אלא קשים ואכזריים, כמו זאב שרואה כבשה וחושף את טבעו האכזר. כוונתם היא לומר לאנשים: "אם לא תקשיב לי, תקבל את מה שמגיע לך, ואם יהיו השלכות אתה עצמך תישא באחריות!" מהם קלפי המיקוח האופייניים שצוררי משיח משתמשים בהם באיומיהם? הם מסמנים כמטרה את הייעודים של אנשים, את החובה שלהם ואפילו את מעמדם או את עזיבת הכנסייה וההישארות בה. צוררי משיח נוקטים את הטקטיקות האלה וכמובן גם אחרות כדי לאיים על אנשים. ואולם האסטרטגיות שלהם מתחלקות באופן כללי לשתי הקטגוריות האלה: לעיתים הם ישדלו אותך במילים נעימות, ובמקרים אחרים הם יתקפו אותך בעוצמה ובאכזריות. מהי מטרת האיומים של צוררי משיח? ראשית כול, הם רוצים שאנשים יקשיבו להם. הם רוצים להפיק תועלות מאנשים אחרים, ליהנות מהטבות המעמד ולהתענג על מגוון המנעמים והבונוסים שנלווים לו. שנית, הם לא רוצים שמישהו יחשוף את מצב הדברים לאשורו או יקרא תיגר על מעמדם. הם לא מקבלים פעולות של אנשים שמאיימות על מעמדם. לדוגמה, כשאנשים מסוימים רוצים לדווח על המצב שלהם לדרג הבכיר או כשאנשים כלשהם מבחינים בהם ורוצים לאגד את האחים והאחיות כדי לדחות אותם ולסלק אותם מתפקידם – צוררי המשיח יפנו לטקטיקות של איומים. היבט אחד של מטרת האיומים הוא ההנאה מן ההטבות הרבות שנלוות לתפקיד שלהם, והשני הוא הבטחת המעמד שלהם. אלה הן בדיוק שתי המטרות של צוררי משיח כשהם מאיימים על אנשים – שתיהן סובבות סביב המעמד. מאין מגיעות כל אותן ההטבות? גם הן נלוות לתפקיד שלהם. ישנם צוררי משיח שאומרים: "אם לא תגלו היענות בעניין הזה, תישאו בתוצאות!" כשמישהו מבחין בהם וממאן להקשיב להם, האם הם חושבים על דרך לטפל בכך? הם לא יישבו בחיבוק ידיים ויחכו פשוט לראות מה יקרה. כל עוד יש שביב תקווה עבורם לשמר את מעמדם, הם יילחמו עליו בשן ובעין. התשוקה שלהם למעמד עולה על זו של רוב האנשים. הדבר דומה לזאב שרואה כבשה – הוא מתחיל לרייר עוד לפני שהוא מתחיל לאכול. בעיניים שלו בוהק ניצוץ אכזרי והוא מדמיין את אכילתה; זהו סוג התאווה שיש לו. האין זה הטבע שלו? (כן.) תאוותם של צוררי משיח למעמד כמוה כתאוותו של הזאב לכבשה – היא צורך שהוא חלק מן הטבע הזדוני שלהם. ולכן האיומים שלהם כלפי אחרים הם כורח שאין בלתו.

IV. ניתוח של האופן שבו צוררי משיח שולטים באנשים

שליטה באנשים היא אחת הטקטיקות שמשמשות צוררי משיח. איך הם שולטים באנשים? לצוררי משיח יש יותר מערכת שיטות אחת לשליטה באנשים; יש להם כמה כאלה. האם חוויתם זאת פעם? יש אנשים שמעולם לא שימשו מנהיגים, אבל הם אוצרים בתוכם רצון לשלוט באחרים – זה החומר שממנו עשויים צוררי משיח. לא משנה גילם, מיקומם או הנסיבות שלהם, הם רוצים שאנשים יהיו נתונים למרותם. אפילו בעניינים של אכילה, עבודה, תחומי התמחות שונים או עניינים מקצועיים – הם רוצים שאנשים יקשיבו להם, והם לא מוכנים לסבול שום אדם שאינו עושה זאת. הם לא יכולים אפילו לשלוט ברצון שלהם להחזיק בעמדת כוח בכנסייה. הם רואים בכך הגשמה של האחריות ושל המחויבות שלהם, וחושבים שהם פשוט תורמים את חלקם, בלי להבין שאלה הם השאיפה והרצון שלהם, שזהו הצביון המושחת שלהם. אם כך, איך צורר משיח שולט באנשים? לדוגמה, כשהוא נבחר למנהיג, כבר ביומו הראשון הוא מתחיל לומר בליבו, "לאנשים האלה יש שגרת יום והרגלי אכילה לא סדירים; יש הרבה מה לעשות. להיות מנהיג זה דבר שטומן בחובו אחריות רבה – זהו משא כבד!" צורר המשיח מסתגר כל היום בחדרו וכותב שניים או שלושה עמודים של חומר. מהו החומר הזה? קודם כול הוא קשור לאכילה. ארוחות יש לאכול במועדים נקובים, במקומות מוגדרים, ובכמויות קבועות של מזון. ארוחת בוקר ב-6:30, צוהריים ב-12:30 וערב ב-18:30 – הארוחות יתקיימו בשלושת המועדים האלה, לא דקה קודם או אחרי. לא משנה מה קורה, אתה חייב לדייק, אפילו אם יורד גשם או מתחילה סופה, ואם תפר את החוקים האלה, לא תקבל ארוחה. לאחר מכן ישנו העניין של שגרת היום, שהוא חשוב מאוד. אתה חייב לקום מהמיטה ב-6 בבוקר, לא משנה באיזו שעה הלכת לישון בלילה הקודם, גם אם היא הייתה מאוחרת. עליך לנוח ב-13:00 אחרי ארוחת הצוהריים, וללכת לישון כל לילה בשעה 22:00 בדיוק. כשהוא מסיים לקבוע חוקים לאכילה ולשגרת היום, יש עדיין הרבה תקנות ספציפיות אחרות. לדוגמה, עליך לאכול במקומות המיועדים לכך ולא להשמיע שום רעש בזמן האכילה. כל אדם נדרש ללבוש ביגוד ספציפי, ועוד ועוד. החוקים האלה מפורטים להפליא, אפילו יותר מאשר הצווים המנהליים בבית האל. לזוטות היומיומיות האלה אין דבר וחצי דבר עם האמת. כל עוד חיי היומיום של אדם והרגלי האכילה שלו הם מובנים וראויים ואינם מזיקים לבריאותו, מילוי עיקרון זה אמור להספיק. אין צורך בתקנות מפורטות מעין אלה. אם כך למה צורר המשיח מתווה כאלה חוקים מפורטים? הוא אומר, "לא טוב שאנשים לא ינוהלו. העניינים האלה אף פעם אינם נזכרים בדברי האל, ובלי הפרטים הספציפיים האלה חיינו יהיו חסרי משמעת, חסרי סדר מובנה ובלי שום צלם אנוש. עתה שאני המנהיג, תוכלו כולכם ליהנות מתיקון. אינכם עוד כבשים תועות; יש מישהו שדואג לכם." ענייני היומיום, חשובים ובלתי חשובים כאחד, כגון ביגוד, מזון, קורת גג ותחבורה, הוסדרו כולם בקפידה בתקנות. ואז הם חולקים איתך "סוד" ואומרים, "דברי האל אף פעם לא הזכירו את הפרטים הספציפיים האלה של חיי היומיום. רק בגלל שהאל לא דיבר על כך, לא אומר שאנחנו לא צריכים לדעת זאת. אנו בני האדם צריכים ליטול על עצמנו את המלאכה של כל העניינים המפורטים האלה שהאל אף פעם לא דיבר עליהם." הם יוצרים מערך חוקים ותקנות חיצוני לדברי האל, לכאורה מפורט ומוגדר היטב באמצעות מונחים מפורשים, כדי להחליף את האמת ולהוביל אחרים. ברגע שקובעים את התקנות הספציפיות והמוגדרות בבירור האלה, מצופה מן האנשים שהם יצייתו לאותם חוקים כביכול שלהם. אם מישהו אינו פועל לפיהם, אינו מציית להם, מתעלם מהם או מפר את החוקים האלה – צורר המשיח גוזם אותו. אחרי שהוא גוזם אותו, הוא מוודא שאותו אדם יקבל את החוקים האלה ויקבל אותם מהאל. הוא משתמש בדברים האלה כדי להחליף את האמת וכדי להוביל אנשים, אז איזה מין נתיב האנשים האלה יבחרו? הם יקפידו רק על תקנות ועל טקסים ופשוט יצייתו לכללים ותו לא. אנשים הכפופים להנהגה שכזאת עשויים לפרש דברים בעצמם ולהאמין בטעות ש"אם אני יכול לעמוד בתקנות, אם אני יכול להיצמד ללוח הזמנים להשכמה, לשינה ולארוחות, זה אומר שאני מיישם בפועל את האמת, לא? זה אומר שאני איוושע, לא?" האם הישועה באמת פשוטה כל כך? האם האמת מושגת בקלות רבה כל כך? האם האמת נוגעת רק להתנהגות האנושית? לא ולא. איך צוררי המשיח מתייחסים להבדלים בצביון של אנשים, להבדלים בהבנה שלהם את האמת וביישום שלהם בפועל את האמת? הם מתייחסים לדברים אלה כאילו הם שקולים לשמירה על הסדר הציבורי או לציות לחוקי המדינה. הם אפילו גורמים לאנשים להאמין בטעות שהחוקים והתקנות האלה הם נעלים ומוחשיים ומעשיים יותר מאשר דברי האל. בפועל, הם משתמשים בדברים האלה כדי להטעות אנשים ולשלוט בהם, והם שולטים בהתנהגות שלהם בקפידה. הם אינם פותרים בעיות באמצעות האמת, וגם אינם מעודדים אנשים לחיות, לפעול ולבצע את חובותיהם בהתאם לעקרונות-האמת. תחת זאת הם מנסחים באופן מלאכותי מערך של חוקים, תקנות ומערכות שאנשים יצייתו להם. מה מטרתם? הם רוצים שאנשים ייענו להם, שיחשבו שהם חכמים, ושיצייתו למנהיגות שלהם באמצעות יישום של החוקים והתקנות האלה וציות להם. באופן זה הם משיגים את מטרותיהם. הם רוצים להשיג את מטרתם לשלוט בכל דבר שנוגע לכל אדם באמצעות ריסון ההתנהגות של אנשים וקביעת סטנדרטים עבורה. ואשר למניעי הפעולה שלהם, ייתכן שאין להם רצון מובהק למעמד, אבל התוצאה הסופית היא שהם שולטים באנשים, ושאנשים חיים ופועלים לחלוטין בהתאם לחוקים ולתקנות שהם קבעו. במצב כזה, האם לאמת יש עדיין מקום בלב האנשים? לא. לצוררי משיח אין הבנה רוחנית, והם אינם מבינים את האמת. אם אתה חי איתם את חיי הכנסייה, הם יגידו לך לעשות היום את זה ומחר את זה, בהיעדר יכולת בסיסית לשתף על עקרונות-האמת. במקום זאת הם פשוט יספקו לך אוסף של תקנות לציית להן. אתה עשוי להיות מותש לגמרי מהציות להן, אבל הסירוב לעשות כן אינו אפשרות בת קיימא. הם לא יניחו לך לפעול באופן חופשי. זוהי דרך אחת שבה צוררי משיח שולטים באנשים.

מהו הדבר העיקרי שבו צוררי משיח שולטים באנשים? (המחשבות שלהם.) נכון; הם בעיקר שולטים במחשבות של אנשים. השליטה אינה רק במה שאנשים אומרים ועושים. בתירוץ של שיתוף על האמת, הם משתמשים בתאוריות נבובות ובאמירות מחוכמות כדי להטעות אותך, במטרה לשלוט במחשבות שלך ולגרום לך לציית להם ולנהות אחריהם. זו המשמעות של להטעות ולשלוט באנשים. אם אינך פועל על פי הוראותיהם, אתה עלול להרגיש כאילו אתה פועל בניגוד לאמת, ואתה עלול אפילו להרגיש מחויב כלפיהם או כאילו אינך יכול להתייצב לפניהם. זהו סימן שאתה כבר נתון למרותם. ואולם אם אינך מיישם בפועל את האמת או מתמסר לאל, האם אתה חש בליבך מחויב כלפי האל? אם לא, אז אתה חסר מצפון ואנושיות. אם אתה יכול לציית לצורר המשיח במקום ליישם בפועל את האמת, בלי שום תחושה של אשם או של אי נוחות בליבך, פירוש הדבר שאתה נתון למרותו. התופעה הנפוצה ביותר בשליטה של צורר המשיח היא היותו הפוסק האחרון בהחלט בתחום הסמכות שלו. כשהוא אינו נוכח, איש אינו מעז לקבל החלטות או ליישב בעיות. בלעדיו, אנשים אחרים הופכים למעין ילדים אבודים שאינם יודעים כיצד להתפלל, לחפש או להתייעץ זה עם זה, והם מתנהגים כמו בובות על חוט או כאנשים מתים. לגבי מה שצוררי משיח אומרים לעיתים קרובות כדי להטעות אנשים ולשלוט בהם, לא ניכנס פה לפרטים. מובן שישנן הצהרות וטקטיקות רבות שהם משתמשים בהן, וההשלכות ניכרות במי שהולכים שולל. אתן לכם דוגמה. יש כמה אנשים בעלי איכות ממוצעת, לא גרועה מדי, שמבצעים את חובתם נאמנה ורק לעיתים רחוקות הם שליליים. ואולם אחרי שהם עובדים במשך תקופה עם צורר משיח כדי לבצע את חובתם, הם הופכים תלויים בצורר המשיח. הם מעדיפים לנהות אחרי צורר המשיח בכל דבר ועניין, וצורר המשיח הופך למשענת העיקרית שלהם. ברגע שהם מופרדים מאותו צורר משיח, הם מפסיקים להיות יעילים בכל דבר שהם עושים. בהיעדרו של צורר המשיח הם אינם מתקדמים בביצוע חובתם, ואפילו כשהם נתקלים בבעיה, הם לא מסוגלים להשיג תוצאות באמצעות שיתוף עליה. הם יכולים רק לחכות לצורר המשיח שיחזור ויפתור אותה עבורם. בפועל, לאנשים האלה הייתה במקור היכולת להתמודד עם דברים כאלה הודות לאיכות, לאינטלקט, לניסיון ולרקע שלהם קודם לשליטתו של צורר המשיח, אבל מאז שהם נשלטים על ידו, איש אינו מעז עכשיו להחליט או להציע פתרונות ברורים כדי לטפל בעניינים כשצורר המשיח אינו נמצא. מחשבותיהם כביכול נכלאו, והן דומות למאפיינים של אנשים במצב של צמח-למחצה. מה עשה צורר המשיח ששולט באנשים האלה כדי לגרום להם להפגין התנהגויות כאלה? מן הסתם היו כמה אמירות או הצהרות מפורשות שגרמו להם לציית בלב ונפש. ודאי היו גם אמירות מסוימות, נקודות מבט או פעולות שהאנשים האלה הסכימו עימן. ואולם לצוררי משיח חסרה לחלוטין מציאות-האמת. הצהרותיהם והשקפותיהם, גם אם הן נכונות, נועדו להטעות אנשים והן אינן מייצגות שום מציאות-אמת. ישנם אנשים שמעריצים צוררי משיח מכיוון שהם אכן ניחנים בכישרונות ובכישורים כלשהם. ואולם האיכויות האלה אין פירושן שהם ניחנים במציאות-האמת. אלה שסוגדים לצוררי משיח עושים זאת משום שהם חסרים את האמת ואינם מסוגלים להבחין באנשים, וזו הסיבה שהם מסוגלים לסגוד לצוררי משיח ואפילו לכמה דמויות רוחניות ידועות וחשובות. יש אנשים שצוררי המשיח עשויים להוליך שולל אבל רק באופן זמני, וברגע שהם יבינו שצוררי המשיח מסוגלים לדבר רק על תאוריות רוחניות ולא ליישם בפועל את האמת, כשהם יבינו שהם לא עשו דבר להגן על עבודת הכנסייה ושהם בעצם פרוּשׁים צבועים – הם ידחו אותם וישנאו אותם. יש כל כך הרבה מקרים של צוררי משיח שמנצלים את כישרונותיהם ואת רהיטותם כדי להוליך שולל את מי שאינם מבינים את האמת. לדוגמה, אם אתה מעלה הצעה הגיונית, כולם אמורים להתאגד סביב ההצעה הנכונה הזאת ולהמשיך לשתף עליה, וזהו הנתיב הנכון שממחיש נאמנות ואחריות לחובה שלהם; ואולם צורר המשיח אומר בליבו, "איך זה שאני לא חשבתי ראשון על ההצעה הזאת?" בתוך תוכו הוא מודה שההצעה טובה, אבל האם הוא מסוגל לקבל אותה? בשל טבעו, הוא בשום פנים ואופן לא יקבל את ההצעה הנכונה שלך. הוא יעשה כל שביכולתו כדי לדחות את ההצעה שלך, ואז יציע תוכנית חלופית כדי לגרום לך להרגיש שההצעה שלך לחלוטין אינה בת-ביצוע ואילו התוכנית שלו טובה יותר. הוא רוצה שתרגיש שאתה לא יכול להסתדר בלעדיו ושרק כשהוא עובד כולם מסוגלים להיות מועילים. בלעדיו, שום עבודה אינה יכולה להתבצע כראוי, וכולם הופכים חסרי ערך ולא מסוגלים לעשות שום דבר. האסטרטגיה של צורר המשיח היא להיראות תמיד חדשני וייחודי ולצאת בהצהרות גרנדיוזיות. לא משנה עד כמה ההצהרות של אדם אחר הן נכונות, הוא ידחה אותן. אף שהצעותיהם של אנשים אחרים עולות בקנה אחד עם הרעיונות שלו עצמו, אם לא הוא הציע אותן ראשון, הוא לעולם לא יודה בכך ולא יאמץ אותן. במקום זאת הוא יעשה כל שביכולתו כדי להמעיט בערכן, ואז ישלול ויגנה אותן, ימתח עליהן ביקורת תמידית עד שהאדם שהעלה את ההצעות ירגיש שהרעיונות שלו היו שגויים ויודה בטעותו. רק אז צורר המשיח ירפה מכך סוף סוף. צוררי משיח נהנים לבסס את עצמם תוך זלזול באחרים, מתוך כוונה לגרום לאחרים לסגוד להם ולהציב אותם במרכז. הם שומרים את אור הזרקורים לעצמם, בעוד האחרים ניצבים ברקע. כל מה שהם אומרים או עושים הוא נכון, וכל מה שאחרים אומרים או עושים הוא שגוי. הם מעלים תדיר השקפות מקוריות כדי לשלול השקפות ופעולות של אחרים, מוצאים פגמים בהצעות של אחרים, משבשים הצעות שלהם ודוחים אותן. כך אנשים אחרים חייבים לשעות להם ולפעול על פי תוכניותיהם. הם נוקטים את השיטות ואת האסטרטגיות האלה בהתמדה כדי לדחות אותך, לתקוף אותך ולגרום לך להרגיש שאתה פחות-יכולת, ובכך לגרום לך בהדרגה להפוך יותר ויותר כנוע להם ולהעריץ ולהעריך אותם יותר. באופן זה אתה הופך להיות נשלט לחלוטין על ידם. זהו התהליך שבאמצעותו צוררי משיח מכניעים אנשים ושולטים בהם.

צורר משיח נוקט מגוון שיטות כדי להטעות אנשים ולשלוט בהם; קריצת עין או כמה מילים הן לא מה שגורם לאנשים לנהות אחריהם – זה כלל וכלל לא פשוט עד כדי כך. בין אם מדובר בשליטה באנשים או שליטה בהיבט אחד של סמכות, כגון החלטות הקשורות בכוח אדם, בענייני כספים או כפוסק אחרון, הם ינקטו טקטיקות שונות והם בהחלט לא יעשו זאת רק אחת לכמה זמן, אלא יתאמצו בהתמדה להתבלט ולהעיד על עצמם עד שאנשים יעריצו אותם ויבחרו בהם, ואז הסמכות תהיה בידיהם. נדרשה להם תקופת מה להשיג את המטרה הזאת. שיטה נוספת שצורר משיח נוקט כדי להטעות אנשים ולשלוט בהם היא להתרברב בהתמדה ולגרום לכולם ללמוד אודותיו ולגרום לעוד אנשים להתוודע לתרומה שלו לבית האל. לדוגמה, הוא עשוי לומר, "בעבר הצעתי כמה שיטות להפצת הבשורה, והן שיפרו את יעילות הפצתה. היום, כמה כנסיות אחרות גם הן מאמצות את השיטות האלה." למעשה, כנסיות שונות צברו לא מעט ניסיון בהפצת הבשורה, אבל צורר המשיח מתרברב כל הזמן בהחלטותיו הנכונות ובהישגיו, מיידע אנשים אודותיהם, מדגיש אותם וחוזר עליהם בכל אשר ילך עד שכולם ידעו. מהי מטרתו? לבנות את התדמית שלו ולהאדיר את היוקרה שלו, לקצור שבחים, תמיכה והערצה מצד אנשים רבים יותר, ולגרום לאנשים לפנות אליו בכל דבר ועניין. האין דבר זה משיג את מטרתו של צורר המשיח להטעות אנשים ולשלוט בהם? רוב צוררי המשיח פועלים באופן הזה ונוטלים על עצמם את התפקידים של הטעיה, לכידה ושליטה באנשים. בכל עת שצורר משיח מופיע, ולא משנה איזו כנסייה, קבוצה חברתית או מקום עבודה, רוב האנשים מתחילים שלא במודע לסגוד לו ולהעריץ אותו. בכל פעם שהם נתקלים בקשיים, כשהם מרגישים מבולבלים וזקוקים שמישהו ידריך אותם, במיוחד במצבים קריטיים כשנדרשת החלטה, הם יחשבו על צורר המשיח ברוך-הכישרונות. בליבם הם מאמינים, "לו רק הוא היה פה, הכול היה בסדר. רק הוא מסוגל לתת את העצה ולהעלות את ההצעות שיעזרו לנו להתגבר על הקושי הזה; יש לו הכי הרבה רעיונות ופתרונות, הניסיון שלו הוא הרב ביותר והוא הכי מהיר מחשבה." האם העובדה שהאנשים האלה מסוגלים לסגוד עד כדי כך לצורר המשיח לא קשורה ישירות למנהגם להתרברב, להציג את עצמם לראווה ולהתגאות לפני כולם? לו הם היו מגלים היגיון בריא בדבריהם ובמעשיהם, לו היו אנשים מצניעי לכת שעובדים קשה, לו חסכו במילים ועבדו בחריצות ולעולם לא היו מפרסמים את עצמם או מתרברבים, ודאי לא מתפארים – או אז הם לא היו מסוגלים להוליך אנשים שולל ולגרום להם להוקיר ולהעריץ אותם. אם כך למה אנשים מסוימים שהם ישרים יחסית ומסוגלים ליישם בפועל את האמת ולעבוד בחריצות לעיתים נדירות נבחרים למנהיגים ולעובדים? זה משום שלרוב האנשים חסרה מציאות-האמת והם אינם מיומנים בהבחנה. אנשים נוטים להעדיף את מי שניחן בכישרונות, בדיבור רהוט ובנטייה לרברבנות. הם במיוחד מקנאים באנשים כאלה ואוהדים אותם, והם אוהבים לקיים עימם אינטראקציה. כתוצאה מכך צוררי משיח הופכים באופן טבעי מושא לסגידה ולהערצה מצד רוב האנשים. מכל מקום, לצוררי משיח יש מערך שיטות לשליטה באנשים, והם אינם מהססים להשקיע זמן ומרץ בניהול מעמדם ותדמיתם בעיני האנשים, הכול במטרה סופית לזכות בשליטה עליהם. מה צורר משיח עושה קודם להשגת המטרה הזאת? מהי הגישה שלו כלפי מעמד? אין אלה חיבה או קנאה רגילות; זוהי תוכנית ארוכת טווח, בכוונת מכוון להשיג אותה. הם מייחסים חשיבות מיוחדת לכוח ולמעמד ורואים במעמד דרישה מקדמית להשגת המטרה של הטעיית אנשים ושליטה בהם. ברגע שהם קונים להם מעמד, ההנאה מכל הטבותיו כבר מובנת מאליה. לפיכך היכולת של צורר משיח להטעות אנשים ולשלוט בהם היא תולדה של ניהול שקדני. הם בשום אופן לא הולכים בנתיב במקרה; כל מה שהם עושים יש לו תכלית, מתוכנן מראש ומחושב בקפידה. עבור צוררי משיח צבירת כוח והשגת מטרתם לשליטה באנשים היא הפרס – זו התוצאה שהם חושקים בה יותר מכול. החתירה שלהם לכוח ולמעמד היא מוּנעת, תכליתית, מכוונת ומנוהלת תוך השקעת מאמצים מרובים; כלומר, כשהם מדברים או פועלים, יש להם תחושה עזה של תכלית וכוונה, והמטרה שלהם מדויקת במיוחד. לדוגמה, הם מתפארים בכך שהיו מנהיגים או עובדים ברמה מסוימת, זכו מספר מסוים של אנשים באמצעות הפצת הבשורה או פיתחו מגוון שיטות קלאסיות להפצתה; הם מתפארים בניסיון ובהסמכות שלהם. מה עובר בראשם כשהם מתפארים? מהו המניע שלהם שעומד מאחורי זה? האם הם לא שוקלים באילו מילים להשתמש וכיצד עליהם לערבב אמת עם שקר? מילותיהם אינן אקראיות; לכל מה שהם אומרים יש תכלית, והוא בשום פנים ואופן אינו רק עניין של קשירת כתרים לעצמם. מילותיהם עשויות להיתפס כמדודות ומכוונות באופן מיוחד, ולעורר תחושה עזה של מהוגנות. למשל, כשהם פוגשים אנשים שמבינים את האמת הם עומדים על המשמר, בנוכחותם הם לא יאמרו או יעשו דברים בחופשיות, מחשש שיבחינו בהם. הם יהיו יותר ממושמעים. ואולם אם יש להם עסק עם מאמינים חדשים או עם מאמינים מן השורה, הם ישקלו בקפידה כל מילה שיאמרו לאנשים אלה. כשהם עם מנהיגים ועובדים, הם ישקלו מה לומר לאותה קבוצה. אם הם מתנהלים מול אנשים בעלי ידע מקצועי, הם ישקלו מה לומר לאותם אנשים. הם מהירי תפיסה במיוחד בעניינים חיצוניים, ויודעים למי לפנות ובאילו מילים וכיצד להעביר את המסר שלהם ביעילות – בכך הם ברורים ונהירים במיוחד. במילים אחרות, מאחורי פעולותיהם של צוררי משיח יש תמיד כוונות מסוימות. מילותיהם, מעשיהם והתנהגותם, אפילו הניסוח הספציפי שהם בוחרים כשהם מדברים, הם מכוונים; הם אינם פועלים מתוך גילוי רגעי של שחיתות, מתוך שיעור קומה נמוך, טיפשות או בורות ואינם יורקים שטויות בכל אשר יפנו – זה בכלל לא כך. כאשר בוחנים את שיטותיהם, את האופן שהם עושים בו דברים ואת המילים שהם בוחרים, רואים שצוררי משיח הם בהחלט ערמומיים ומרושעים. לטובת מעמדם ולהשגת מטרתם של שליטה באנשים הם מנצלים כל הזדמנות להתפאר, להפיק תועלת מכל דבר קטן, והם לא יחמיצו שום הזדמנות. אמרו לי, האם אנשים כאלה יגלו את התכונות האלה לפניי? (כן.) למה אתם אומרים שהם יגלו אותן? (כי מהות הטבע שלהם היא להתפאר.) האם התפארות היא המטרה הסופית של צורר משיח? מה המטרה שלהם בהתפארות? הם רוצים לזכות במעמד, ובעצם זו כוונתם: "אתה לא יודע מי אני? ראה אילו דברים עשיתי, את הדברים הטובים האלה אני עשיתי; תרמתי לא מעט דברים לבית האל. עכשיו שאתה מודע לכך, אתה לא אמור לתת לי עבודה יותר חשובה? אתה לא אמור להעריך אותי יותר? אתה לא צריך להסתמך עליי בכל דבר שאתה עושה?" האם זה לא מכוון? צוררי משיח רוצים לשלוט בכל אחד, בלי קשר למי שהם. מהו מונח אחר לשליטה? לתמרן, לשחק במישהו – הם רק רוצים למשול בך. לדוגמה, כשאחים ואחיות משבחים דבר מה ואומרים שהוא בוצע היטב, צורר משיח אומר מיד שהוא עשה זאת, וגורם לכך שכולם יודו לו. האם אדם סביר באמת יפעל כך? בשום פנים ואופן לא. כשצוררי משיח תורמים מעט מעצמם, הם רוצים שהכול ידעו על כך, שיעריכו אותם וישבחו אותם – זה מעניק להם סיפוק. לא משנה מה הם עושים, הם רוצים לקצור שבחים ושאנשים יסגדו להם, ואין דבר שהם לא מוכנים לספוג כדי להשיג זאת. למען מעמד וכוח, צוררי משיח לא יחמיצו שום הזדמנות להתפאר, גם אם ההתפארות שלהם נראית מטופשת, וגם אם השיטות שלהם מחוספסות וגורפות בוז מצד אחרים – הם עדיין לא יחמיצו הזדמנויות כאלה. באופן דומה הם נוקטים כל אמצעי נדרש כדי להשיג את מטרתם לשלוט באנשים, ולא חוסכים שום מאמץ להשגתה. הם משקיעים מאמץ מדוקדק בתכנון מזימותיהם. כשהם עושים דבר מה טוב, הם מנופפים בו שוב ושוב ומציגים אותו לראווה. אם אדם אחר עשה דבר מה טוב, הם מקנאים בכך ומנסים ככל יכולתם לייחס זאת לעצמם או לומר שהיה להם חלק בכך, כדי לתבוע לעצמם נקודות זכות. בקצרה, לצוררי משיח יש טקטיקות לשליטה באנשים. זו בשום פנים ואופן אינה ערמומיות רגעית, וגם לא כמה פעולות אקראיות. אדרבה, הם עושים ואומרים הרבה דברים. מילותיהם מטעות, מעשיהם מטעים, והמטרה הסופית שלהם בביצוע הדברים האלה ובאמירתם היא לשלוט באנשים.

מהי מטרת השליטה באנשים, לדידו של צורר משיח? המטרה היא לזכות במעמד ולהשיג לעצמו סמכות בעיני האנשים. ברגע שיש לו סמכות ומעמד, הוא יכול ליהנות מהטבות המעמד וממגוון האינטרסים הנלווים אליו. לדוגמה, בתקופות של מזג אוויר חם, בעוד האחרים נשארים בחדרים לא ממוזגים, הוא יכול להיות בחדר ממוזג. בארוחות, בעוד האחרים אוכלים מנה אחת של ירקות ואורז, הוא יכול להוסיף קצת בשר ומרק. כשאחרים נכנסים לחדר שאין בו מושב פנוי, הם צריכים לשבת על הרצפה ולהשאיר כיסא אחד ויחיד ששמור לו. יחס מיוחד זה הוא תולדת המעמד שלו, והוא נהנה להתענג על ההטבות שנלוות אליו. מובן שהאינטרסים וההנאות האלה לחלוטין אין בהם כדי להשביע את שאיפותיו. הוא זקוק לא רק להטבות החומריות האלה שהמעמד שלו מקנה לו, אלא גם ליוהרה, לסיפוק ולתחושת הביטחון שהן נוסכות על עולמו הפנימי. מהן ההתנהגויות של מי שהלכו שולל, פותו ונשלטו בידי צוררי משיח? הם משווים זה עם זה את המעמד, הכוח, הכישרונות והיכולות, כמו גם את הרקע המשפחתי והמעמדי, והם מתחרים זה עם זה מי מעלה יותר רעיונות מרושעים ומחשבתו של מי זריזה יותר. צוררי משיח דתיים גם מתחרים ביניהם מי מתפלל יותר זמן. אם אחד מתפלל עשר דקות, השני יתפלל עשרים, ובזמן כינוס ייתכן שהם לא יעשו דבר פרט לתפילה בלתי פוסקת, בדומה לאנשים שמדקלמים את כתבי הקודש במקדש בודהיסטי וממלמלים בלי סוף. האם האל שועה לתפילה כזאת? אם לשפוט על פי האופן שהם מתפללים, רוח הקודש לא תבצע בהם עבודה. הם רואים מי מתפלל במשך הזמן הארוך ביותר ומי מתפלל בעוצמה החזקה ביותר, שגוברת על כל האחרים. האין זה שיגעון מוחלט? מעשיהם בל ייאמנו וגם בלתי הגיוניים. אלו הם הביטויים שניכרים קודם כל בקרב מי שהלכו שולל אחרי צוררי משיח ונשלטו בידיהם; כאשר צוררי משיח מנהיגים אנשים, זו התוצאה. לפיכך, אם צורר משיח מוליך אותך שולל ושולט בך, אתה תעריץ אותו, תנהה אחריו ותציית לו בכל דבר ודבר. אתה לא תקשיב לאיש מלבדו, אפילו אם זה האל שמדבר. אלו יהיו ההתנהגויות שתפגין. כאשר צוררי משיח שולטים באנשים, דומה הדבר לשטן שחולש עליהם. אם אתה נתון לשליטת השטן, ואם יש בליבך מקום לאדם ומקום לשטן, אזי רוח הקודש לא תבצע בך עבודה – היא תנטוש אותך. אינך אוהב לנהות אחרי צוררי משיח? אינך אוהב להעריץ אותם? אינך אוהב לקבל את המרות ואת המניפולציה שלהם? אז אתה תועבר לידיהם. אם אתה מאמין שלא משנה מה צוררי משיח אומרים, זן האמת, אתה יכול להקשיב להם ולנהות אחריהם, ואתה תועבר לידיהם. ואולם האחריות להשלכות תהיה עליך. אם יום אחד לא תשיג ישועה, אל תטיל את האחריות על האל או תלין עליו; אין לזה שום קשר לאל. זוהי הבחירה שלך, ועליך לשלם את המחיר עבורה.

השלמנו פחות או יותר את השיתוף שלנו על הביטויים של צוררי משיח ששולטים באנשים. אנשים חייבים להבין מה פירוש הדבר להיות נשלטים. כלפי חוץ נראה כאילו חלק מהאנשים נוהים אחרי האל, מקשיבים לדרשותיו, אוכלים ושותים את דבריו, חיים את חיי הכנסייה ומבצעים את חובותיהם, ושהם לא עזבו את בית האל. אז למה הם נשלטים בידי צוררי משיח? הסיבה היא שבראש ובראשונה חסרה להם האמת. ראשית כול, אנשים אלה הלכו שולל אחרי צוררי משיח ואז התחילו להעריץ אותם במיוחד, דבר שהוביל להיותם נשלטים על ידם. מה פירוש הדבר להיות נשלט? פירושו להיות מושפע מהם וכבול על ידם. אף שאתה מבצע את חובותיך, בעודך מחפש את עקרונות-האמת בביצוע החובה, צוררי משיח מוליכים אותך שולל. ככל שההצהרות וההשקפות שלהם תואמות יותר לתפיסות ולדמיונות שלך, כך אתה מחשיב אותן לנכונות יותר ותואמות לאמת, ואתה מפסיק לחפש את עקרונות האמת, אינך רוצה עוד לחשוב באופן עצמאי ואינך מבסס עוד את היישום בפועל שלך על דברי האל. אתה מאמין שההשקפות של צוררי משיח אינן שגויות כלל וכלל, ואתה מאשר אותן בלב שלם. כאשר פני הדברים הם כאלה, אם אתה באמת מיישם בפועל בהתאם לדברי האל, אתה חש אי נוחות ובלבול. אתה מרגיש שאכזבת את צוררי המשיח ושבשום פנים ואופן אינך יכול לפעול כך. האם אינך כבול לגמרי על ידי ההצהרות וההשקפות של צוררי המשיח? כשאתה עושה דברים, אינך יודע כיצד לשפוט, לחפש או לציית בהסתמך על דברי האל. אינך יודע כיצד לעשות זאת, וגם אינך מעז. למה אינך יודע כיצד ולמה אינך מעז? כי צוררי המשיח טרם נשאו את דברם; הם עדיין לא העבירו לך החלטה או הסיקו מסקנה, והם לא אמרו לך את התוצאה או הדריכו אותך בכיוון כלשהו. זו הסיבה שאינך מעז לפעול על פי הבנתך, ושאתה מפחד ללכת בדרך הלא נכונה או לעשות דבר מה שגוי. האם אינך נתון לשליטה? למה אתה מפחד כל כך כל הזמן? האם דברי האל באמת לא היו ברורים? האם דברי האל לא הנחילו לך את העקרונות או לא אמרו לך מה לעשות? למה אתה מתעלם מדברי האל ומתעקש להקשיב לצוררי משיח? אתה הולך שולל אחרי צוררי משיח ונשלט על ידם. לדוגמה, אמרתי לאדם אחד לבנות קיר והגדרתי לו את הגובה, האורך והמיקום שלו. ואז בא צורר משיח ואמר: "הגובה של הקיר הזה בסדר, אבל יש פה בעיה. אם תבנה אותו ככה, הוא לא יתמוטט כשהרוח תנשוב?" מששמע זאת האיש, הוא אמר, "זו נקודה חשובה, הוא יכול להתמוטט? האל לא אמר, אז אני לא אבנה עדיין את הקיר." כשבדקתי איתו מאוחר יותר מה המצב, שאלתי: "למה לא בנית את הקיר? עברו כמה ימים והוא עדיין לא נבנה – אתה לא מעכב דברים?" הוא השיב שמישהו העלה חשש שהקיר יתמוטט מהרוח. אמרתי לו להשתמש בעמוד תווך אם הוא חושש מהרוח, והוא שמר זאת בזיכרונו. מאוחר יותר, צורר המשיח חזר להפריע לו ואמר, "עמוד תווך אחד מספיק? אתה לא צריך להשתמש בשניים?" האדם הרהר בכך וחשב לעצמו שהאל אמר להשתמש רק בעמוד תווך אחד ולא בשניים, ושוב לא ידע מה לעשות. אחרי שצורר המשיח הטעה אותו כל כך והפריע לו, כל הדברים שאמרתי קודם היו לשווא, והוא לא היה מסוגל להמשיך במשימה הזאת. האין זה שקול לשליטה בידי צורר משיח? למי הוא צריך להקשיב בעניין הזה? (לאל.) אז למה הוא לא הקשיב לדברי האל? הוא לא רצה להקשיב? הוא רצה, אבל הוא הלך שולל אחרי אחד מדברי הכפירה וההטעיות של צורר המשיח. מרגע שהלכו שולל, הם מצייתים לצורר המשיח כאילו נחטפו בידיו. אם צורר המשיח כובל את התנהגותם ואת מחשבותיהם בשלשלאות, הם נתונים למרותו. בסופו של דבר, אותו אדם לא מילא את חובתו ולא התמסר לאל או שעה לדבריו. מה גרם לכך? הבורות שלו, שאין להפרידה מן ההטעיה, ההפרעה והשליטה בידי צורר המשיח. אם כך מה משמעות ההתערבות של צורר המשיח באופן הזה? הוא רצה להמחיש עד כמה הוא מבריק, ומה שהוא אמר בעצם זה, "למה הקשבת בצורה עיוורת לאל כשהוא אמר לך לבנות את הקיר הזה פה? למה תהליך החשיבה שלך פשוט כל כך? אם תבנה את הקיר פה, הוא לא יתמוטט ברגע שהרוח תתחיל לנשוב? להקשיב לאל זה לא מדויק כמו להקשיב לי; אתה צריך להקשיב לי. אם תקשיב לי, אני אהיה מרוצה, אבל אם תקשיב לאל, אני לא אראה זאת בעין יפה ולא אהיה מרוצה. לא יועיל לך להקשיב לאל – איפה זה יעמיד אותי?" הוא לא אמר את זה באופן מפורש; הוא התערב ובכוונה שיבש דברים. אחרי ההתערבות שלו, לא ניתן היה להשלים את המשימה, והוא יצא חכם, מה ששימח את ליבו. כשהאל מורה לאדם לבנות קיר, על האדם לבנות אותו במהירות, אבל עכשיו התוצאה היא שהקיר לא נבנה. מי גרם לכך? צורר המשיח גרם זאת – הוא הטעה את האדם הזה, הפריע לו ושלט בו. הדבר דומה לאופן שבו הנחש פיתה את אדם וחוה. האל אמר לאדם וחוה, "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת." האם מילים אלה של האל הן האמת? הן האמת לאמיתה, ואינך צריך להבין את חשיבותן; אתה צריך רק להקשיב ולהתמסר. לא משנה מהי הסיטואציה, דבר האל אינו נתון לשינוי, ואם האל רוצה שתעשה דבר מה, עשה זאת. אל תנתח אותו. אפילו אם אינך מבין אותו, אתה חייב לדעת שדבר האל הוא נכון; אתה חייב להבין בליבך את ההגדרה הזאת. במילים אחרות, לפני הכול אתה חייב לדעת את האמת הזאת. בין אם דברי האל תואמים את התפיסות שלך או לא, בין אם אתה מבין אותם או לא, ולא משנה כמה אתה מתבלבל, אתה חייב להיצמד לדבריו. אלו הן האחריות והחובה שלך. מרגע שתגמור אומר לעשות זאת, מה עליך לעשות כשהשטן יחזור ויפתה אותך? אתה צריך לדבוק היטב בדברי האל וללכת בדרכו – זהו העיקרון הבסיסי ביותר. התעלם ממה שהשטן אומר. מה הייתה התוצאה הסופית כשאדם וחוה הקשיבו לדברי הנחש? הם הלכו שולל ונשלטו בידי השטן. די היה במשפט אחד של מילים מטעות, מעורפלות ושטניות כדי שהשטן ישפיע על התנהגותם של אדם וחוה וישלוט בה. לא לתוצאה הזאת פילל האל. מה הייתה מטרת הנחש באמירת המילים הללו? באמצעות מילים אלה הוא רצה לשבש את מחשבות האנשים, להשפיע על התנהגותם ולגרום להם להפסיק לשעות לדברי האל ולנטוש אותם. ברגע שהמחשבה הפעילה הזאת ניטעה בראשי האנשים, הם הלכו בנתיב שהותווה להם. מה הייתה מטרתו של השטן? מטרתו הייתה לומר, "אל תקשיבו למה שהאל אומר. עליכם להקשיב לי; עליכם לאכול את הפרי הזה." האל אמר להם לא לאכול אותו, ואילו השטן אמר להם שכן. בסופו של דבר האם אדם וחוה אכלו את הפרי? (כן.) כך השטן שלט באנשים. כשאתה מקשיב לדבריו השטניים של צורר משיח, אתה עשוי לאבד את הכיוון ואת הדרך ולא לשעות לדברי האל. האין פירוש הדבר שההתנהגות והמחשבות שלך מושפעות ונשלטות בידי צורר המשיח הזה? זו המשמעות של שליטה. האם נתקלתם אי פעם במצבים כאלה? ישנם אנשים חורשי רע שרואים אותך משלים משימה בלי שום בעיה ושאתה עומד להשיג תוצאות ולזכות בהכרה, והם מבינים שלהם לא תהיה מעורבות רבה בדבר. אם יכירו בך, לא יכירו בהם, ולכן הם מציגים השקפות או מציבים שאלות הגיוניות לכאורה כדי להטעות אותך, להפריע לך ולשלוט בך. כתוצאה מכך אתה הופך מבולבל וחושב שיש היגיון גם בדבריהם. אינך יודע עוד מה לעשות ואינך יכול להמשיך בביצוע החובה שלך, אז אתה קוטע אותה. זה לא טיפשי? בהתחלה, לפני שהוטעית, ראשך היה צלול וידעת מה לעשות, אבל ברגע שצורר המשיח הפריע לך התבלבלת ולא ידעת איך לטפל כראוי בדברים. מה הבעיה פה? (שהוטעית.) אנשים שצוררי משיח או השטן מטעים אותם ושולטים בהם בקלות הם אנשים נבערים ומבולבלים. אשר לביטויים של האופן שבו צוררי משיח מטעים אנשים ושולטים בהם, האם השיתוף שלנו היה ספציפי דיו? אתם אמורים להיות מסוגלים להבין, וכשדברים יקרו לכם, עליכם להשוות אותם כנגד מגוון אמיתות במטרה להרהר על הדברים שלכם, על המעשים שלכם ועל המהות שלכם. במקביל אתם צריכים לנסות להבין ולהבחין באנשים, במאורעות ובדברים סביבכם כדי לזכות בהבנה ברורה יותר של האמת ובהבנה מדויקת יותר של מהויות הטבע של אנשים שונים.

כיום, רבים מכם רק באו במגע עם המצבים והביטויים הספציפיים של מגוון אמיתות ותו לא. למה אני אומר שבאתם עימם במגע ותו לא? משום שלמדתם להבין כמה פרטים, אבל עד לכניסה אמיתית עדיין ארוכה. הבנה אינה שקולה לכניסה. כשאתה מבין, פירוש הדבר רק שההבנה של המושגים וההגדרות של העניינים האלה בראשך היא מדויקת יחסית ותואמת יותר את האמת, אבל אתה עדיין רחוק מכניסה אישית. הבנה, זיהוי והיכולת לקשר את העניינים האלה למצבך ולאנשים, למאורעות ולדברים שסביבך אין פירושה שיש לך כניסה. אלה הם שני דברים נפרדים. כדי שאדם ייוושע וישיג שינוי צביוני, יש להתחיל בהבנה של כל מגוון האמיתות, והכניסה אל מציאות-האמת מתחילה ביישום בפועל של האמיתות האלה. לו היה לכם בסיס כלשהו בהבנה ובכניסה שלכם למגוון האמיתות, אזי כשהייתי מבקש מכם דוגמאות הייתם יכולים מיד לחשוב על ביטויים משלכם או על כמה דברים שראיתם וחוויתם. זה היה מקל מאוד על השיתוף שלי, ולא הייתי צריך לדבר בפירוט כה רב משום שכבר היו לכם חוויות והייתם מסוגלים להגיע לרמה הזאת. ואולם כשאני מבקש מכם עכשיו, אתם צריכים לחשוב בזריזות, ואתם צריכים גם לנבור ולפשפש בזיכרונכם. כשאני רואה שאתם לא יודעים את הדברים האלה ושלא לא חוויתם אותם בעצמכם, עליי להסביר אותם בפירוט, להבהיר את ההיבטים המרכזיים ואת היבטי הליבה ואת הבעיות המהותיות של העניינים האלה ולהעניק לכם הבנה בסיסית של הפרטים של מגוון האמיתות, כדי שלא תבלבלו היבטים מושגיים או הגדרתיים כשאתם מיישמים בפועל וכדי שלא תערבבו מין בשאינו מינו או תחשבו שהדברים האלה מורכבים מדי – אתם תהיו מסוגלים להבדיל בבירור בין היבטים שונים. באופן זה, בפעם הבאה שאשתף על הדברים האלה, זה יהיה קל. כרגע, חסרה לכם עדיין הבנה, ולכן אני חייב תמיד להסביר את הדברים בפירוט. כמה מן התוכן של השיתופים שלנו אתם יכולים לעכל ולהרהר בו? אם זה רק עשרה אחוזים, אז בקושי יש לכם שיעור קומה כלשהו, ואם שלושים אחוז, אז הבנתם רק חלק. אם אתם מגיעים לחמישים אחוז, יש לכם מידה מסוימת של שיעור קומה וכניסה, אבל אם אינכם מסוגלים להגיע לכך אין לכם שום כניסה. אתם מבינים, נכון? אם עדיין אינכם מסוגלים להבין כשאני משתף כך, פירוש הדבר שהאיכות שלכם נמוכה מדי ושאין לכם שום דרך להבין את האמת. טוב, בכך מסתיים השיתוף שלנו להיום. להתראות בפעם הבאה!

17 באפריל 2019