293 תקוות האל שהאנושות תמשיך התקיים

האל תיעב אותם בשל התנגדותם לאל.

אך בלבו, דאגתו ורחמיו כלפי האנושות נותרו ללא שינוי.

אבל כשהאל השמידם, ליבו לא השתנה.

כשהאנושות היתה מלאת זוהמה, לא צייתה במידת מה,

האל נאלץ להשמידה בשל עקרונותיו ומהותו.

אך בשל מהות האל הוא עדיין ריחם על האנושות ורצה לגאול אותה בדרכים שונות,

כדי שבני האדם ימשיכו להתקיים.

אך בסירובו לישועת האל, האדם המשיך להמרות את פיו.

וסירב לקבל את ישועת האל, כלומר, סירב לקבל את כוונותיו הטובות.

זה לא שינה איך האל קרא והזהיר, איך האל סיפק ועזר,

האדם לא הבין, האדם לא העריך, ולא התייחס.

בכאבו, האל עדיין היה סובלני עד מאוד וחיכה שהאדם יתחרט.

כשהגיע לקצה גבול סבלנותו, הוא עשה את אשר היה חייב לעשות.

מהרגע בו תכנן להשמיד עד לרגע שבו פתח בתכניתו,

היה פרק זמן שבו האדם יכול היה לחזור בו.

זו הייתה ההזדמנות האחרונה שהאל העניק לאדם.


עיבוד של "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'" בספר 'הדבר מופיע בבשר'

קודם: 292 אנשים אינם מכירים את ישועת האל

הבא: 294 רחמי האל איפשרו לאדם לחיות עד כה

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה