פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"שֶׁהֲרֵי עֵת לְהַתְחִיל הַמִּשְׁפָּט מִבֵּית אֱלֹהִים" (פטרוס א' ד' 17).

"רָאִיתִי כִּסֵּא לָבָן גָּדוֹל וְאֶת הַיּוֹשֵׁב עָלָיו אֲשֶׁר נָסוּ מִפָּנָיו הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם, וּמָקוֹם לֹא נִמְצָא לָהֶם. וְרָאִיתִי אֶת הַמֵּתִים, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, עוֹמְדִים לִפְנֵי הַכִּסֵּא וּסְפָרִים נִפְתְּחוּ. גַּם סֵפֶר אַחֵר נִפְתַּח, סֵפֶר הַחַיִּים. וְהַמֵּתִים נִשְׁפְּטוּ מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּסְּפָרִים, לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם. הַיָּם נָתַן אֶת הַמֵּתִים אֲשֶׁר בּוֹ, מָוֶת וּשְׁאוֹל נָתְנוּ אֶת מֵתֵיהֶם, וְאִישׁ אִישׁ נִשְׁפְּטוּ לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם. הַמָּוֶת וְהַשְּׁאוֹל הֻשְׁלְכוּ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ. זֶהוּ הַמָּוֶת הַשֵּׁנִי – אֲגַם הָאֵשׁ. וּמִי שֶׁלֹּא נִמְצָא כָּתוּב בְּסֵפֶר הַחַיִּים, הֻשְׁלַךְ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ" (ההתגלות כ' 11-15).

דברי אלוהים רלוונטיים:

כפי שנאמר קודם לכן, המשפט ייפתח בבית האל. ה"משפט" הזה מתייחס למשפט שאלוהים מנהל היום נגד מי שבא בפני כס מלכותו באחרית הימים. אולי יש כאלה שמאמינים בדמיונות על-טבעיים – למשל שבבוא אחרית הימים, אלוהים יקים שולחן גדול בשמיים שתיפרש עליו מפה לבנה, ואז אלוהים יתיישב על כס מלכות גדול וכל בני האדם יכרעו ברך על הקרקע. אז יחשוף אלוהים את כל החטאים שכל בן אדם אשם בהם, כדי לקבוע אם הוא יעלה לשמיים או יישלח לאגם הבוער באש וגופרית. יהיו דמיונות האדם אשר יהיו, לא ניתן לשנות את מהות עבודתו של אלוהים. דמיונות האדם הם רק פירות מחשבתו של האדם, שנובעים ממוחו של האדם, ומגובבים מסיכום של כל הדברים שהאדם ראה ושמע. לפיכך אני אומר שיהיו הדימויים העולים במחשבה נפלאים ככל שיהיו, בכל זאת הם אינם אלא ציור והם לא תחליף לתוכנית עבודתו של אלוהים. אחרי הכל, השטן השחית את האדם, ולכן כיצד יכול האדם להעלות על דעתו את מחשבותיו של אלוהים? האדם תופס את עבודת המשפט של אלוהים כדמיונית במיוחד. האדם מאמין שאם אלוהים עצמו הוא שעושה את עבודת המשפט, היא ודאי בקנה מידה אדיר ביותר והיא ודאי בלתי נתפסת לבני תמותה. עליה להדהד בכל קצוות השמים ולהרעיד את הארץ. אם לא כן, איך ייתכן שזו עבודת המשפט של אלוהים? האדם מאמין שמכיוון שזו עבודת המשפט, אלוהים ודאי רב-רושם ומלכותי במיוחד בעבודתו, והנשפטים ודאי מייללים בבכי על ברכיהם ומתחננים לרחמים. התמונה היא ודאי מחזה נהדר ומלהיב מאוד... כולם מדמיינים שעבודת המשפט של אלוהים היא תמיד נפלאה. אולם הידעתם שזמן רב לאחר שאלוהים התחיל את עבודת המשפט בקרב בני האדם, אתם עדיין שקועים בשינה? הידעתם שהזמן שבו תסברו שעבודת המשפט של אלוהים החלה באופן רשמי הוא למעשה הזמן שבו אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ? בזמן הזה אולי זה לא מכבר תבינו את משמעות החיים, אך עבודת הענישה חסרת הרחמים של אלוהים תביא אתכם, ואתם עדיין ישנים, אל הגיהינום. רק אז תבינו לפתע שעבודת המשפט של אלוהים כבר נשלמה.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת

באחרית הימים, המשיח משתמש באמיתות שונות כדי ללמד את האדם, לחשוף את מהות האדם ולנתח את דבריו ומעשיו של האדם. הדברים האלה מורכבים מאמיתות שונות, כגון חובת האדם, האופן שבו האדם צריך להישמע לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להיות נאמן לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה, וכן את חוכמתו וטבעו של אלוהים, וכן הלאה. כל הדברים האלה מתמקדים במהות האדם ובטבעו המושחת. בפרט, הדברים שחושפים כיצד האדם דוחה בבוז את אלוהים נאמרים ביחס לכך שהאדם הוא התגלמות השטן וכוח אויב נגד אלוהים. כשאלוהים עושה את עבודת המשפט, הוא לא רק מבהיר את אופיו של האדם בדברים מעטים בלבד, אלא מבצע התגלות, טיפול וגיזום בטווח הארוך. את השיטות האלה של ההתגלות, הטיפול והגיזום לא ניתן להחליף במילים רגילות, אלא רק באמת, שהיא לא ברשותו של האדם כלל. רק שיטות כאלה כזו נחשבת למשפט – רק באמצעות משפט כזה אפשר לשכך את האדם ולשכנע אותו לגמרי להישמע לאלוהים ולהכיר את אלוהים באמת. עבודת המשפט גורמת לאדם להבין את פניו האמיתיות של אלוהים ואת האמת על מרדנותו שלו. עבודת המשפט מאפשרת לאדם לרכוש הבנה רבה על רצונו של אלוהים, על מטרת עבודתו של אלוהים, ועל המסתורין שהאדם לא יכול להבין. היא גם מאפשרת לאדם לזהות ולדעת את מהותו המושחתת ואת שורשי שחיתותו, וכן לגלות את כיעורו של האדם. ההשפעות האלה נגרמות כולן על ידי עבודת המשפט, מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של אלוהים לכל מי שמאמין בו. העבודה הזו היא עבודת המשפט שעושה אלוהים.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת

אלוהים אמנם שותק והוא מעולם לא נגלה לעינינו, אולם עבודתו מעולם לא נפסקה. הוא מביט בכל הארצות ומצווה על הכול, והוא מביט בכל דבריו ומעשיו של האדם. ניהולו מתבצע בשלבים ובהתאם לתוכניתו. הוא מתקדם בשקט, ללא השפעות דרמטיות, אך צעדיו של אלוהים מקרבים אותו לאנושות יותר מאי-פעם, וכס משפטו נפרס בתבל במהירות הבזק, ומיד אחריו יורד אל קרבנו כס מלכותו. איזה מראה מלכותי הוא זה, איזה מחזה מפואר וחגיגי. כיונה, וכאריה שואג, רוח האל מגיעה אל קרבנו. אלוהים חכם, הוא צודק ומלכותי. הוא מגיע אלינו בשקט, בעל סמכות ומלא אהבה וחמלה. איש לא מודע לבואו, איש אינו מברך את בואו, ויתרה מזאת, איש לא יודע את כל מה שהוא יעשה. חיי האדם הם ללא שינוי, לבו אינו שונה והימים חולפים כרגיל. אלוהים חי בקרבנו כאדם מן השורה, כחסיד חסר כל חשיבות וכמאמין מן השורה. יש לו עיסוקים משל עצמו ומטרות משל עצמו, ויתרה מכך, יש בו אלוהות שאין לבני אדם מן השורה. איש לא הבחין באלוהותו, ואיש לא תפס את ההבדל שבין מהותו לבין מהותו של האדם.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, התבוננות בהופעתו של אלוהים במשפטו ובייסוריו

יש כאלה שמאמינים שביום מן הימים, אלוהים ירד ארצה ויופיע בפני האדם, ואז ישפוט באופן אישי את כל האנושות ויבחן בני האדם בזה אחר זה מבלי להחמיץ איש. מי שחושב כך לא מכיר את השלב הזה בעבודת ההתגלמות. אלוהים לא שופט את בני האדם בזה אחר זה, ולא בוחן אותם בזה אחר זה. עבודה כזו לא תהיה עבודת שיפוט. האם לא הושחתו כל בני האנוש באותו האופן? האם מהותם של כל בני האדם אינה זהה? מהותו המושחתת של האדם היא שנשפטת, מהותו של האדם שהשטן השחית אותה וכל חטאי האדם. אלוהים לא שופט את פגמיו הפעוטים והבלתי חשובים של האדם. עבודת השיפוט היא ייצוגית, והיא לא מתבצעת באופן מיוחד עבור בן אדם מסוים. זוהי עבודה שבמסגרתה קבוצה של בני אדם נשפטים באופן שמייצג את שיפוטה של האנושות כולה. בכך שהאל בהתגלמותו כבשר ודם מבצע את עבודתו באופן אישי על קבוצת בני אדם, הוא משתמש בעבודתו כדי לייצג את עבודתה של האנושות כולה, ולאחר מכן עבודה זו תתפשט בהדרגה. כך מתנהלת גם עבודת השיפוט. אלוהים אינו שופט בני אדם מסוג מסוים או מקבוצה מסוימת, אלא שהוא שופט את רשעותה של האנושות בכללותה – למשל את התנגדותו של האדם לאלוהים, את חוסר היראה של האדם כלפיו או את ההפרעה לעבודתו של אלוהים וכו'. מה שנשפט הוא מהותה של ההתנגדות האנושית לאלוהים, והעבודה הזו היא עבודת הכיבוש של אחרית הימים. עבודתו ודבריו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, שהאדם עד להם, הם עבודת השיפוט בפני כס המלכות הלבן הגדול באחרית הימים, דבר שהאדם הגה בימים עברו. העבודה שמבצע האל בהתגלמותו כבשר ודם כיום היא בדיוק השיפוט בפני כס המלכות הלבן הגדול. האל בהתגלמותו כבשר ודם כיום הוא האל השופט את האנושות כולה באחרית הימים. הבשר והדם האלה ועבודתו, דבריו וטבעו כולו של אלוהים הם כל כולו. אף שהיקפה של עבודתו מוגבל, ואינו מקיף את התבל כולה, מהותה של עבודת השיפוט היא שיפוטה הישיר של כלל האנושות. אין זו עבודה שמתבצעת אך ורק עבור סין, או עבור מספר מצומצם של בני אדם. במהלך עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, אף שהעבודה הזו אינה מקיפה את התבל כולה, היא מייצגת את העבודה למען התבל כולה. לאחר שהאל בהתגלמותו כבשר ודם ישלים את העבודה המקיפה את תחום השפעתם של בשרו ודמו, הוא ירחיב את העבודה הזו מיד לתבל כולה, כפי שבשורתו של ישוע התפשטה לכל קצוות תבל לאחר תחייתו ועלייתו השמימה. בין שזו עבודתה של רוח האל ובין שזו עבודת הבשר והדם, מדובר בעבודה שמתבצעת בהיקף מצומצם אך מייצגת את עבודת התבל כולה. באחרית הימים, נדמה שהאל מבצע את עבודתו באמצעות זהותו כבשר ודם, ושהאל בהתגלמותו כבשר ודם הוא האל השופט את האדם בפני כס המלכות הלבן הגדול. בין שהוא הרוח ובין שהוא הבשר והדם, האל המוציא לפועל את עבודת השיפוט הוא האל השופט את האנושות באחרית הימים. הדבר מוגדר על פי עבודתו של אלוהים, ולא על פי מראהו החיצוני או גורמים אחרים.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם

עבודת הכיבוש הנוכחית היא עבודה שנועדה להבהיר מה יהיה סופו של האדם. מדוע אני אומר שהייסורים והמשפט של היום הם המשפט בפני כס המלכות הלבן הגדול של אחרית הימים? האם אתם לא מבינים זאת? מדוע עבודת הכיבוש היא השלב האחרון? הדבר נועד בדיוק לבטא את סופם של כל הסוגים השונים של בני האדם, הלא כן? הדבר נועד לאפשר לכל אדם להראות את אופיו האמיתי ואז לעבור מיון לפי סוגו במהלך עבודת הכיבוש של הייסורים והמשפט, הלא כן? במקום לומר שזה כיבוש האנושות, אולי מוטב לומר שהדבר מראה מה יהיה סופם של כל הסוגים השונים של בני האדם. כלומר זה שיפוט של חטאיהם שאחריו ניתן לראות את סוגי בני האדם השונים, וכך להחליט אם הם רשעים או צדיקים. לאחר עבודת הכיבוש, באה העבודה של פיצוי הטוב וענישת הרע: בני אדם שנשמעים לאלוהים לחלוטין, כלומר אלה שנכבשו עד היסוד, יועברו לשלב הבא של הפצת העבודה לתבל כולה. אלה שלא נכבשו יועברו לחשכה ויפקוד אותם אסון. כך בני האדם ימוינו על פי סוגם – הרשעים יקובצו עם הרוע ולעולם לא יראו עוד את אור היום, והצדיקים יקובצו עם הטוב על מנת לקבל אור ולחיות לנצח באור הסוף קרב לכל הדברים, סופו של האדם הוצג בבירור לנגד עיניו, וכל הדברים ימוינו על פי סוגם.

– 'הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (1)

מי שנשמע לאמת ושומע לעבודתו של אלוהים יהיה תחת חסותה של התגלמותו השנייה של אלוהים, האל הכול יכול. בני האדם האלה יהיו מסוגלים לקבל את ההכוונה האישית של אלוהים והם יזכו באמת רבה יותר ונעלה יותר ויקבלו חיים אנושיים אמיתיים. הם יחזו בחזון שבני האדם מהעבר לא ראו מעולם: "פניתי לראות את הקול הדובר אליי, ולאחר שפניתי ראיתי שבע מנורות זהב. ובין שבע המנורות היה מישהו שמראהו כבר האנוש, לבוש גלימה המגיעה עד כפות רגליו, וחגור אבנט סביב חזהו. ראשו וזקנו לבנים כצמר לבן כשלג, ועיניו כשלהבת אש. רגליו כנחושת נוצצת שנצרפה בכור, וקולו כקול מים רבים. וביד ימינו היו שבעה כוכבים, מפיו יוצאת חרב פיפיות חדה, ופניו זרחו כשמש המאירה במלוא עוזה" (ההתגלות א' 12-16). החזון הזה הוא ביטוי לכלל טבעו של אלוהים, וביטוי כזה של כלל טבעו הוא גם ביטוי של עבודתו של אלוהים כשהוא הופך לבשר ודם הפעם. במבול הייסורים והמשפטים, בר האנוש מבטא את טבעו הפנימי באמצעות הבעת דברים, מה שמאפשר למי המקבל את הייסורים שהוא מטיל ואת משפטו לראות את פניו האמיתיים של בר האנוש, פנים שהם ייצוג נאמן של פניו של בר האנוש שראה יוחנן. (מובן שכל זה יהיה בלתי-נראה למי שלא מקבל את עבודתו של אלוהים בעידן המלכות). אי אפשר להביע לגמרי במילים אנושיות את פניו האמיתיים של אלוהים, ולכן האל משתמש בביטויים של טבעו הפנימי כדי להראות לאדם את פניו האמיתיים. כלומר, כל מי שחווה את טבעו הפנימי של בר האנוש ראה את פניו האמיתיים של בר האנוש, מכיוון שאלוהים אדיר מדי ואי-אפשר לבטא אותו לגמרי באמצעות מילים אנושיות. לאחר שהאדם יחווה כל שלב בעבודתו של אלוהים בעידן המלכות, הוא ידע את הפירוש האמיתי של דברי יוחנן כשהוא דיבר על בר האנוש בין המנורות: "ראשו וזקנו לבנים כצמר לבן כשלג, ועיניו כשלהבת אש. רגליו כנחושת נוצצת שנצרפה בכור, וקולו כקול מים רבים. וביד ימינו היו שבעה כוכבים, מפיו יוצאת חרב פיפיות חדה, ופניו זרחו כשמש המאירה במלוא עוזה".

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הקדמה