מה היה נושא השיתוף שלנו בכינוס האחרון? (מדוע מוכרח האדם לחתור אל האמת). לאחר שסיימנו את השיתוף נתתי לכם נושא לשיעורי בית – מה היה הנושא? (כיצד לחתור אל האמת). האם הרהרתם על הנושא הזה? (אלוהים, הרהרתי עליו קצת. כשמדובר בכיצד לחתור אל האמת, העניין הוא לבחון את השחיתות ואת הצביונות המושחתים הנובעים מאתנו בכל המפגשים שלנו עם אנשים, מאורעות ודברים בכל יום ויום, ואז לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות הללו. בה בעת, ביצוע של כל חובה נוגע בעקרונות מסוימים, לכן אנחנו מוכרחים לחפש אמיתות רלוונטיות כדי להבין כיצד לפעול בהתאם לעקרונות אלה כשאנחנו ניגשים לחובות שונות – זוהי עוד דרך ליישם בפועל את חיפוש האמת). כלומר, מצד אחד חיפוש האמת בחיי היומיום של אדם ומצד שני, חיפוש עקרונות האמת בזמן ביצוע חובתו שלאדם. האם לחתירה אל האמת יש היבטים נוספים כלשהם? הנושא הזה לא אמור להיות קשה, נכון? האם הרהרתם על הנושא "כיצד לחתור אל האמת"? איך הרהרתם עליו? הרהור על הנושא הזה אמור לגרור השקעת זמן מסוים בחשיבה עליו ואז כתיבת הערות על הידע שהושג בהרהור. אם רק עוברים על הנושא ברפרוף וחושבים עליו קצת בלי להשקיע בכך זמן או אנרגיה או חשיבה קפדנית, אז זה לא הרהור. להרהר פירושו לחשוב על הנושא ברצינות ולהשקיע מאמץ אמיתי בהתעמקות בו, ואז אתה משיג ידע קונקרטי כלשהו, מקבל נאורות והארה וקוצר את הפירות – אלו תוצאות שמשיגים באמצעות הרהור. אז האם הרהרתם על הנושא הזה באמת? אף אחד מכם לא הרהר על הנושא באמת, נכון? בפעם הקודמת נתתי לכם שיעורי בית, נושא שהיה עליכם להכין, אבל אף אחד מכם לא הרהר על הנושא ולא התייחס לכך ברצינות. האם קיוויתם שפשוט אאכיל אתכם בכפית? או שחשבתם: "הנושא הזה פשוט מאוד, אין בו שום עומק. כבר הצלחנו לפענח אותו אז אנחנו לא צריכים להרהר עליו – אנחנו כבר מבינים אותו"? לחלופין, האם הסיבה היא שאתם לא מתעניינים בשאלות ובעניינים הקשורים בחתירה אל האמת? מהי הבעיה? לא ייתכן שהסיבה היא שאתם עסוקים מדי בעבודה, נכון? באמת, מהי הסיבה? (לאחר שהקשבתי לשאלות של האל והרהרתי על עצמי, אני חושב שהסיבה העיקרית היא שאני לא אוהב את האמת. לא התייחסתי לדברי האל ברצינות ולא הרהרתי על האמת ברצינות. קיוויתי גם שיאכילו אותי בכפית. קיוויתי שברגע שהאל יסיים לשתף על הנושא אוכל להבין אותו. זאת הגישה שהייתה לי). האם רוב האנשים הם ככה? נראה לי שאתם רגילים לכך שמאכילים אתכם בכפית. כשמדובר באמת, אתם לא יסודיים במיוחד ואתם לא משקיעים מאמץ רב. אתם אוהבים במיוחד לעשות דברים ולהתרוצץ בעיוורון. כל מה שאתם עושים הוא להעביר את הזמן; אתם מבולבלים כשאתם עוסקים באמת ואתם לא מתייחסים לכך ברצינות. זהו מצבכם האמיתי.

כיצד לחתור אל האמת הוא אחד הנושאים שמשתפים עליהם לעתים קרובות בבית האל. רוב האנשים מבינים דוקטרינה כלשהי בנושא כיצד לחתור אל האמת והם מכירים כמה גישות ודרכים ליישם את זה בפועל. יש אנשים שכבר מאמינים באל זמן רב ויש להם (פחות או יותר) חוויות ממשיות והם גם חוו כישלונות ונפילות והיו בהם שליליות וחולשה. הם גם חוו עליות ומורדות רבות בתהליך החתירה אל האמת, למדו מחוויותיהם במסגרת החתירה אל האמת וזכו בתגמולים. באופן טבעי, הם גם נתקלו בקשיים ומכשולים רבים כמו גם בבעיות ממשיות שונות בחייהם או בסביבותיהם. בקיצור, לרוב האנשים יש רמה כלשהי של הבנה בנושא החתירה אל האמת, בין שהם מבינים אותו דרך הצורה בלבד ובין שהם מבינים אותו דרך בעיות מעשיות; יש להם גם ידע דוקטרינרי כלשהו בנושא זה. ברגע שאנשים מתחילים להאמין באל או לצעוד בנתיב החתירה אל האמת, לא משנה אם הם באמת שילמו מחיר בנתיב הזה או אם הם התאמצו רק קצת בגישתם לחתירה אל האמת – לכולם יש הבנה כלשהי של הנושא הזה, פחות או יותר. לגבי אוהבי האמת, ההבנה הזאת מייצגת תגמולים אמיתיים ויקרי ערך, אך אנשים שאינם חותרים אל האמת לא הפיקו שום חוויה, שום למידה מהחוויה ושום תגמול על כך. לסיכום, רוב האנשים חותרים אל האמת בהיסוס עם גישה של "נחכה ונראה"; בה בעת הם חווים קצת מההרגשה שמרגישים כשחותרים אל האמת. במחשבות, הדעות או המודעות של רוב האנשים, החתירה אל האמת היא דבר חיובי בעל משמעות גדולה ביותר. הם חושבים עליה בתור מטרה בחיים שעל אנשים לחתור אליה, ואפילו יותר: שהיא הדרך הנכונה שעליהם ללכת בה בחייהם. כל האנשים מתייחסים לחתירה אל האמת בתור דבר טוב וחיובי ביותר, בין אם ברמה התיאורטית ובין אם על סמך הידע והחוויות הממשיות שלהם. שום דבר שהאנושות חותרת אליו או שום נתיב שהיא צועדת בו אינם יכולים להשתוות לחתירה אל האמת או לנתיב החתירה אליה. החתירה אל האמת היא הדרך היחידה שבה על בני האדם ללכת. החתירה אל האמת צריכה להיות מטרת החיים של כל אדם כחבר במין האנושי ועל האדם לראותה כנתיב הנכון שעל האנשים ללכת בו. איך האדם צריך לחתור אל האמת? זה עתה העליתם כמה רעיונות תאורטיים פשוטים שסביר להניח שרוב האנשים יסכימו איתם. כולם חושבים שעיסוקים ומטרות מסוגים אלה קשורים לחתירה אל האמת. הם מאמינים שהדברים שקשורים באופן ספציפי לחתירה אל האמת הם בסך הכול אלה: השגת ידע של האדם על עצמו, וידוי והכאה על חטא ואז מציאת עקרונות-האמת שיש ליישם בפועל מתוך דברי האל, ובסופו של דבר מימוש דברי האל בחיי היומיום של האדם וכניסה אל מציאות-האמת. זוהי ההבנה הרווחת והמושג שיש לרוב האנשים בנושא כיצד לחתור אל האמת. מלבד השיטות שאתם יכולים לזהות ולהבין, כבר סיכמתי נתיבים ספציפיים יותר ושיטות ליישום בפועל של החתירה אל האמת. הפעם, נשתף ביתר פירוט בנושא כיצד לחתור אל האמת.

מלבד השיטות הספורות שפירטתם, יש שתי שיטות של כיצד לחתור אל האמת שלגביהן אני מפרט יותר ומסכם. שיטה אחת היא "להרפות". האם היא פשוטה? (היא פשוטה). השיטה הזאת אינה מופשטת ואינה מסובכת. קל גם לזכור אותה וקל להבין אותה. מובן שיישומה בפועל עלול להיות כרוך ברמת קושי מסוימת. אתם מבינים, השיטה הזאת פשוטה הרבה יותר מהשיטות שהעליתם אתם. מה שאמרתם היה פשוט גיבוב של תיאוריות. התיאוריות נראות נשגבות ועמוקות ומובן שיש להן צד מוחשי, אבל הן מסובכות הרבה יותר מהשיטה שהזכרתי זה עתה. השיטה הראשונה היא "להרפות," והשיטה השנייה היא "להקדיש". שתי השיטות הללו בלבד, שלוש מילים בסך הכול. לאנשים מספיק להביט בהן כדי להבינן והם יודעים כיצד ליישם אותן בפועל בלי לשתף עליהן – גם קל לזכור אותן. מהי השיטה הראשונה? (להרפות.) השנייה? (להקדיש.) רואים? האם הן לא פשוטות? (הן פשוטות). הן תמציתיות הרבה יותר מהדברים שאמרתם. איך זה נקרא? זה נקרא להיות חד. האם שימוש במילים מועטות יותר פירושו בהכרח שדבר-מה הוא חד? (לא). השאלה האם דבר-מה הוא חד אינה חשובה. השאלה הקריטית היא האם הטיעון המרכזי מושמע והאם הוא מועיל כאשר אנשים מיישמים אותו בפועל. זאת ועוד, חשוב לבדוק אילו תוצאות משיגים כשמיישמים אותו בפועל; האם הוא יכול לפתור את הקשיים המעשיים של אנשים; האם הוא עוזר לאנשים ללכת בנתיב החתירה אל האמת; האם הוא מאפשר לאנשים לפתור את צביונותיהם המושחתים במקור; והאם יישומו בפועל עוזר לאנשים להתייצב לפני האל ולקבל את דבריו ואת האמת ובכך להשיג את התוצאות ולהגיע למטרות שהחתירה אל האמת אמורה לממש. האם זה נכון? (אכן.) זה עתה שמעתם את שתי השיטות – "להרפות" ו"להקדיש" – ואתם מכירים אותן. מהם היחסים בין שתי השיטות הללו לבין חתירה אל האמת? האם הן קשורות לשיטות שהזכרתם או סותרות אותן? זה עדיין לא ברור כל כך, נכון? (זה עדיין לא ברור כל כך.) בהכללה, השיטות הספציפיות לחתירה אל האמת הן השתיים שדיברתי עליהן זה עתה. מתוך שתי השיטות הללו, מהו התוכן הספציפי של השיטה הראשונה: להרפות? מהו הדבר הפשוט והישיר ביותר שאתם יכולים לחשוב עליו כשאתם שומעים את המילים "להרפות"? איך מיישמים בפועל את השיטה הזאת? מהם חלקיה ותוכנה הספציפיים? (להרפות מצביונו המושחת של אדם). מה עוד, מלבד צביונו המושחת של אדם? (תפיסות ודמיונות). תפיסות ודמיונות, רגשות, רצון האדם והעדפותיו. מה עוד? (פילוסופיות שטניות להתנהלות בעולם, ערכים והשקפות מוטעים לגבי החיים). (כוונותיו ורצונותיו של אדם). בקיצור, כשאנשים מנסים לחשוב על דברים שמהם עליהם להרפות, הם חושבים גם על הדברים המרכיבים את מחשבותיו והשקפותיו של אדם, מלבד על ההתנהגויות שונות הקשורות בצביונות מושחתים. ישנם שני חלקים עיקריים אפוא: חלק אחד כרוך בצביונות מושחתים וחלק אחר קשור במחשבותיו ובהשקפותיו של אדם. מלבד שני אלה, על מה עוד אתם יכולים לחשוב? אתם נבוכים, נכון? מהי הסיבה לכך? הסיבה היא שהדברים שעולים בדעתכם מיד הם הנושאים שאתם נתקלים בהם לעתים קרובות בחיי היומיום שלכם מאז התחלתם להאמין באל ושאנשים מדברים עליהם לעתים קרובות. אבל לגבי הבעיות שאיש אינו מזכיר, ואשר למרות זאת קיימות באנשים – אינכם מכירים אותן, אינכם מודעים להן, לא הצלחתם להעלותן בדעתכם ומעולם לא ראיתם בהן בעיות שיש להרהר עליהן. זוהי הסיבה למבוכתכם. אני מדבר על זה איתכם כי אני רוצה שתחשבו על הנושא שנשתף עליו בשלב הבא ותשקלו אותו היטב, ושהוא יותיר בכם רושם עמוק.

עכשיו נשתף על שני הדברים העיקריים הקשורים לאופן שבו על אדם לחתור אל האמת: הראשון, להרפות, והשני, להקדיש. הבה נתחיל בכך שנשתף על הדבר הראשון – להרפות. לא מדובר בפשטות על להרפות מרגשות, פילוסופיות להתנהלות בעולם, רצון אישי, רצון לקבל ברכות ופרשנויות כלליות אחרות כגון אלו. ליישום בפועל של "להרפות" שאני עומד לשתף עליו הפעם יש ייעוד ספציפי יותר והוא מצריך מאנשים לבדוק וליישם אותו בפועל בחיי היומיום שלהם. מהו הדבר הראשון שיש לציין בהקשר עם להרפות? הדבר הראשון שעל אנשים להרפות ממנו בעת חתירתם אל האמת הם הרגשות האנושיים השונים. כשאני מזכיר את הרגשות השונים הללו, על מה אתם חושבים? מה כוללים הרגשות הללו? (רגזנות, עקשנות ופסיביות). האם רגזנות היא רגש? (אני מבין את המילה "רגשות" כמתייחסת למצב שבו אנשים מבצעים את חובותיהם לפי הרגשתם בזמן העבודה. הם מאמצים גישות שונות כלפי דברים, תלוי אם הם מרגישים טוב או לא). האם אלה הרגשות שדיברתי עליהם? האם כך יש להסביר רגשות? (אלוהים, לפי הבנתי, פירוש המילה "רגשות" כולל ברובו זעפנות וטרדה, כמו גם עונג, כעס, עצב ושמחה). זוהי הכללה הולמת. אז מה שנזכר זה עתה בקשר לאנשים שעושים מעשים בהתאם להרגשתם, האם זה רגש? (זהו רק ביטוי). זהו סוג של ביטוי של רגש. תחושה רעה, זעפנות ועגמומיות – כולן צורות שבהן רגש בא לידי ביטוי, אבל הן בכלל לא ההגדרה של המילה רגש. אם כך, איך צריכים אנשים להבין את הדבר הראשון שממנו עליהם להרפות בעת החתירה אל האמת – הרגשות השונים? ממה אנשים מרפים כשהם מרפים מהרגשות השונים? מדובר במצבי הרוח, המחשבות והרגשות שמתעוררים בסיטואציות ובהקשרים שונים וכשנתקלים באנשים, מאורעות ודברים – כל אלה הם הדברים שיש להרפות מהם. חלק מרגשות אלו הופכים לרצונו האישי של אדם. ואף שחלקם אינם הופכים לרצונו האישי של אדם, הם בכל זאת יכולים להשפיע לעתים קרובות על גישתו ופעולותיו. אז מה כוללים הרגשות הללו? הם כוללים דכדוך, שנאה, כעס, זעפנות ואי-נוחות כמו גם רגשי דיכוי, רגשי נחיתות ודמעות שמחה – את כל אלו אפשר להחשיב כרגשות. האם הם הגילויים הקונקרטיים של רגש? (כן). לאחר שאמרתי זאת, האם אתם יודעים מהו רגש? האם יש לו קשר כלשהו עם הפסיביות והרגזנות שציינתם? (לא). אין לו שום קשר. אז מהם הדברים שציינתם? (צביונות מושחתים). הם סוג של ביטוי ביטוי של צביונות מושחתים. הרגשות שפירטתי זה עתה – רגשי הדיכוי, הדכדוך, רגשי הנחיתות וכן הלאה – האם יש להם קשר לצביונות מושחתים? (הרגשות שהאל דיבר עליהם זה עתה אינם קשורים לצביונות מושחתים, הם אינם מהווים צביונות מושחתים; לחלופין, הם עוד לא הגיעו לרמה של צביון מושחת). אז מה הם? הם העונג, הכעס, העצב והשמחה של האנושיות הרגילה והם הרגשות שמתעוררים והביטויים שנחשפים כשאנשים נתקלים במצבים מסוימים. חלק מהרגשות נובעים אולי מצביון מושחת; לעומת זאת, רגשות אחרים עוד לא הגיעו לרמה של צביונות מושחתים והם לא קשורים אליהם כל כך, אך הדברים הללו אכן קיימים במחשבותיהם של אנשים. בנסיבות כאלה, לעתים תכופות ובאופן טבעי, לרגשות האלה יש השפעה מסוימת על השיפוט והדעות של אנשים – וזאת ללא תלות בסיטואציה שהם נתקלים בה או בהקשר – והם ישפיעו על העמדה שעליהם לנקוט ועל הנתיב שעליהם ללכת בו. הרגשות השונים שדיברנו עליהם זה עתה הם ברובם שליליים למדי. האם יש ביניהם רגשות שהם ניטרליים למדי, ואינם שליליים או חיוביים במובהק? לא, אין ביניהם רגשות שהם חיוביים יחסית. דיכאון, דכדוך, שנאה, כעס, רגשי נחיתות, זעפנות, אי-נוחות ורגשי דיכוי – אלה כולם רגשות שליליים. האם בין הרגשות הללו יש רגש כלשהו שיכול לאפשר לאנשים להתמודד באופן חיובי עם החיים, עם הקיום האנושי ועם המצבים שהם נתקלים בהם? האם אין ביניהם שום רגשות חיוביים? (לא). כולם רגשות שליליים יחסית. אז אילו רגשות הם קצת טובים יותר? מה לגבי כמיהה וגעגועים? (הם די ניטרליים). כן, הם יכולים להיות ניטרליים. מה עוד? נוסטלגיה, ערגה והוקרה? למה מתייחסים הרגשות המדוברים כאן? יש דברים שמתחבאים לעתים קרובות במעמקי הלב והנשמה האנושיים; לעתים קרובות הם יכולים לתפוס מקום בלבו ובמחשבתו של אדם ולהשפיע על מצבי רוח ועל דעות וגישות לעשייה. לכן, הרגשות האלה – בין אם הם נוכחים בחיי היומיום של אנשים או באמונתם באל ובחתירתם אל האמת – מפריעים לחיי היומיום של אנשים או משפיעים במידה זו או אחרת על חיי היומיום שלהם ועל גישתם כלפי חובותיהם. מובן שהם גם משפיעים על שיקול הדעת של אנשים ועל עמדתם בזמן החתירה אל האמת, ובייחוד הרגשות הפסיביים והשליליים – השפעתם על אנשים תהיה עצומה. כשאנשים מפתחים זיכרונות ומתחילים לחוש ברגשותיהם האישיים המגוונים, או כשאנשים מתחילים ליצור מודעות שמזהה אירועים ודברים, סביבה ואנשים אחרים, אזי הרגשות השונים שלהם מתחילים להתעורר ולהתעצב בהדרגה. לאחר שהם מתעצבים, הרגשות האלה מתקבעים בהדרגה ככל שאנשים מתבגרים וצוברים ניסיון בענייני העולם הזה, חודרים לעמקי לבם ונעשים המאפיין הדומיננטי באנושיותם הייחודית. הרגשות הללו נעשים בהדרגה לגורמים המכוונים את אישיותם הייחודית, את העונג, הכעס, העצב והשמחה שלהם וגם מכוונים את נטיותיהם ואת חתירתם למטרות ואת הכיוון שלהם בחיים וכן הלאה. משום כך הרגשות האלה הם חיוניים לכל אדם ואדם. מדוע אני אומר זאת? מכיוון שברגע שלאנשים מתחילה להיות מודעות סובייקטיבית לסביבתם, הרגשות הללו משפיעים בהדרגה על עונג, כעס, עצב ושמחה אצלם, על השיפוט שלהם ועל האופן שבו הם תופסים אנשים, מאורעות ודברים והם משפיעם על האישיות שלהם. מובן שהם גם משפיעים על הגישה ועל הדעות של אנשים לגבי אופן ההתמודדות עם אנשים, אירועים ודברים סביבם. מה שחשוב עוד יותר הוא שהרגשות השליליים הללו משפיעים על הדרכים ועל העקרונות שחלים על אופן ההתנהלות של אנשים, על המטרות שהם חותרים אליהן ועל קו הבסיס שלהם בנוגע להתנהלות האנושית. ייתכן שאתם חשים שמה שאמרתי הוא די מופשט ואינו קל להבנה. אתן לכם דוגמה כדי שתבינו זאת מעט יותר טוב. יש אנשים שכאשר הם היו ילדים היה להם מראה רגיל, הם לא היטיבו להתבטא ולא היו מהירי מחשבה במיוחד; משום כך בני משפחתם ואנשים בסביבתם לא העריכו אותם באופן חיובי כל כך, ואמרו דברים כמו: "הילד הזה טיפש ואטי והוא לא טוב בדיבורים. תראו את הילדים של אנשים אחרים, הם טובים כל כך בדיבורים עד שהם יכולים לסובב אנשים סביב האצבע הקטנה. לעומת זאת, הילד הזה רק מחמיץ פנים כל היום. הוא לא יודע מה לומר כשהוא פוגש אנשים, לא יודע להסביר או להצטדק אחרי שהוא עושה משהו לא בסדר והוא לא יכול לשעשע אנשים. הילד הזה הוא אוויל". ההורים אומרים את זה, קרובי משפחה וחברים אומרים את זה וגם המורים של הילד אומרים את זה. הסביבה הזאת מפעילה לחץ מסוים ובלתי נראה על אנשים כאלה. בגלל החוויה שלהם בסביבה הזאת, הם מפתחים דפוס חשיבה מסוים. איזה מין דפוס חשיבה? הם חושבים שהם לא נראים טוב, שקשה לחבב אותם ושאחרים לעולם אינם שמחים לראותם. הם מאמינים שהם לא טובים בלימודים ושהם אטיים, הם תמיד מתביישים לפתוח את הפה ולדבר מול אנשים אחרים. הם נבוכים מכדי לומר תודה כשנותנים להם משהו וחושבים: "למה אני תמיד כבד לשון? למה אנשים אחרים טובים כל כך בדיבורים? אני פשוט טיפש!" הם חושבים בתת המודע שלהם שהם חסרי ערך אבל הם עדיין לא מוכנים להכיר בכך שהם חסרי ערך וטיפשים עד כדי כך. בלבם הם שואלים את עצמם תמיד, "אני באמת טיפש עד כדי כך? אני באמת טיפוס לא נעים עד כדי כך?" ההורים שלהם לא אוהבים אותם, כמו האחים והאחיות שלהם וכמו מוריהם או חבריהם לכיתה. ולפעמים בני משפחתם, קרוביהם וחבריהם אומרים עליהם: "הוא נמוך, יש לו עיניים קטנות ואף קטן וכמו שהוא נראה הוא לא יהיה מוצלח כשיהיה גדול". ואז כשהם מביטים בראי הם רואים שהעיניים שלהם אכן קטנות. במצב זה, רגשות ההתנגדות, חוסר הסיפוק, חוסר הרצון וחוסר הקבלה בעמקי לבם נעשים בהדרגה לקבלה של מגרעותיהם, ליקוייהם ובעיותיהם ולהכרה בהם. אף שהם יכולים לקבל את המציאות הזאת, מתעורר בלבם רגש מתמיד. איך נקראים הרגשות הללו? הם נקראים רגשי נחיתות. אנשים שמרגישים רגשי נחיתות אינם יודעים מהן חוזקותיהם. הם חושבים רק שאי אפשר לחבב אותם, הם תמיד מרגישים טיפשים והם לא יודעים איך להתמודד עם דברים. בקיצור, הם מרגישים שהם לא יכולים לעשות שום דבר, שהם לא מושכים, לא חכמים ולא מהירי תגובה. אין בהם שום דבר יוצא מגדר הרגיל והם לא מקבלים ציונים טובים בלימודים. אחרי שהם גדלים בסביבה כזאת, משתלט עליהם בהדרגה דפוס חשיבה של רגשי נחיתות. הוא הופך לסוג של רגש שלא עוזב אותך, מסתבך בלבך וממלא את ראשך. אי אפשר להיפטר מהתחושה הזאת, מרגשי הנחיתות, שננטעה בסביבה שלך בזמן שגדלת, וזה לא משנה אם אתה כבר אדם בוגר, יצאת אל העולם, התחתנת, התבססת בקריירה שלך ויש לך מעמד חברתי. אפילו אחרי שאתה מתחיל להאמין באל ומצטרף לכנסייה אתה עדיין חושב שהמראה שלך ממוצע, שהאיכות האינטלקטואלית שלך נמוכה, שאתה כבד לשון ולא יכול לעשות שום דבר. אתה חושב: "אני פשוט אעשה את מה שאני יכול. אני לא צריך לשאוף להיות מנהיג, אני לא צריך לחתור אל אמיתות עמוקות, אני פשוט אסתפק בזה שאני האדם הכי פחות חשוב ואניח לאנשים אחרים להתייחס אליי כפי שהם יראו לנכון". כשמופיעים צוררי משיח ומנהיגי שקר, אתה מרגיש שאין לך יכולת להבחין בכך או לחשוף אותם, אתה מרגיש שזה לא בשבילך. אתה מרגיש שכל עוד אתה לא מנהיג שקר או צורר משיח אזי די בכך, וכל עוד אתה לא גורם לשיבושים ולהפרעות אז זה בסדר ודי בכך כל עוד אתה יכול לעמוד בעמדה משלך. בעמקי לבך אתה מרגיש שאתה לא מספיק טוב, גם בהשוואה לאנשים אחרים; אתה מרגיש שהם אולי מיועדים לישועה ולעומתם אתה נותן שירות, במקרה הטוב; לכן אתה מרגיש שאתה לא מספיק טוב בשביל משימת החתירה אל האמת. לא משנה מהי מידת הבנתך את האמת – אתה בכל זאת מרגיש שכיוון שהאל קבע מראש שאיכותך תהיה כפי שהיא כיום וקבע שהמראה שלך יהיה כפי שהוא כיום, אז אולי הוא ייעד אותך מראש להיות נותן שירות ואין שום קשר בינך לבין חתירה אל האמת, הפיכה למנהיג, הפיכה לאדם בעמדה שיש בה אחריות או קבלת ישועה; במקום זאת אתה מוכן להיות האדם בעל החשיבות הפחותה ביותר. ייתכן שרגשי הנחיתות הללו אינם מולדים אצלך, אבל ברמה אחרת, בגלל הסביבה המשפחתית והסביבה שבה גדלת נחשפת למכות מתונות או לשיפוט לא ראוי, וזה עורר אצלך רגשי נחיתות. רגשי הנחיתות משפיעים על הכיוון הנכון של חתירתך ועל השאיפה הנאותה בנוגע לחתירתך והם גם מעכבים את את החתירות הראויות שלך. ברגע שיש עיכוב בחתירה הראויה ובהגדרה הראויה שאמורה להיות באנושיות שלך, אזי המוטיבציה שלך לחתור אל דברים חיוביים ולחתור אל האמת מדוכאת. הדיכוי הזה לא נגרם בגלל הסביבה שלך או בגלל אדם כלשהו, ומובן שהאל לא קבע שאתה אמור לסבול ממנה; נכון יותר לומר שהיא נוצרה בגלל רגש שלילי חזק שנמצא בעמקי לבך. האם זה לא נכון? (אכן.)

על פניו, נחיתות היא רגש שבא לידי ביטוי אצל אנשים; אך למעשה, שורש הבעיה הוא החברה הזאת, האנושות והסביבה שאנשים חיים בהן. הבעיה נוצרת גם בשל סיבות אובייקטיביות של האנשים עצמם. מובן מאליו שהחברה והאנושות מקורן בשטן, כיוון שכל האנושות – שאותה השטן השחית עמוקות – נתונה תחת השפעתו ואיש אינו יכול כלל ללמד את הדור הבא בהתאם לאמת או ללמד את הוראותיו של האל, ובמקום זאת הלימוד נעשה בהתאם לדברים שמקורם בשטן. הדור הבא והאנושות לומדים אפוא דברים שמקורם בשטן, והתוצאה של לימוד זה, מלבד השחתת הצביונות והמהות של אנשים, היא שמתעוררים אצלם רגשות שליליים. אם הרגשות השליליים שמתעוררים הם זמניים, לא תהיה להם השפעה אדירה על חייו של אדם. אולם אם הרגשות השליליים משתרשים בעמקי לבו ונשמתו של אדם ונתקעים שם ללא אפשרות למחוק אותם, אם אנשים אינם יכולים כלל לשכוח אותם או להיפטר מהם, אזי הם ישפיעו בהכרח על כל החלטותיו של אדם, על גישתו לאנשים, למאורעות ולדברים מכל הסוגים, על בחירותיו של אדם כשהוא מתמודד עם עניינים עקרוניים מרכזיים ועל הנתיב שאדם הולך בו בחייו – זוהי ההשפעה שיש לחברה האנושית האמיתית על כל אדם ואדם. ההיבט השני הוא הסיבות האובייקטיביות של האנשים עצמם. כלומר, החינוך והלימוד שאנשים מקבלים בתהליך התבגרותם, כל המחשבות, הרעיונות ודרכי ההתנהלות האישית שמקובלים עליהם, האמרות האנושיות השונות – כולם מקורם בשטן, עד כדי כך שלאנשים אין שום יכולת לטפל בבעיות שהם נתקלים בהן ולפתור אותן מתוך נקודת המבט והעמדה הנכונות. לפיכך, האדם נתון ללא ידיעתו להשפעתה, לדיכויה ולשליטתה של הסביבה הקשוחה הזאת, וכך אין לאדם ברירה אלא לפתח רגשות שליליים ולהשתמש בהם כדי לנסות לפתור בעיות שאין לו שום יכולת לפתור, לשנות או לבטל. הבה נשתמש ברגש הנחיתות כבדוגמה. הוריך, מוריך, בכיריך ואנשים אחרים סביבך אינם מציאותיים כשהם באים להעריך את האיכות, את האנושיות ואת האישיות שלך – וההשפעה הסופית של זה עליך היא התקפה, רדיפה, ריסון וכבילה. לבסוף, כשכבר אין לך כוח להתנגד, אין לך ברירה אלא לבחור בחיים של קבלה דוממת של עלבונות והשפלות, קבלה של מציאות לא הוגנת ולא צודקת מסוג זה בניגוד לשיקול דעתך. כשאתה מקבל את המציאות הזאת, הרגשות שמתעוררים אצלך בסופו של דבר הם לא רגשות אושר, סיפוק, רגשות חיוביים או רגשות של התקדמות; הם לא מוסיפים לחיים שלך מוטיבציה וכיוון; קל וחומר שאינך חותר אל המטרות הנכונות בחיים; במקום זאת מתעורר אצלך רגש נחיתות עמוק. כשהרגש הזה מתעורר אצלך אתה מרגיש שאין לך לאן לפנות. כשאתה נתקל בבעיה שדורשת ממך לבטא את דעתך, אתה שוקל בעמקי לבך פעמים אינספור את הדברים שאתה רוצה לומר ואת הדעה שאתה רוצה לבטא ובכל זאת אינך יכול לגרום לעצמך להתבטא בקול. כשמישהו מבטא את אותה הדעה שאתה מחזיק, אתה מרשה לעצמך להרגיש בלבך רגש של אישור, אישוש לכך שאינך גרוע מאנשים אחרים. אבל כשאותה הסיטואציה מתרחשת שוב, אתה בכל זאת אומר לעצמך "אני לא יכול לדבר כלאחר יד, לעשות מעשה נחפז או לעשות מעצמי צחוק. אני חסר תועלת, טיפש, שוטה, אוויל. אני צריך ללמוד איך להתחבא ורק להקשיב ולא לדבר". מכך אנחנו יכולים לראות שמהשלב שבו מתעורר רגש הנחיתות עד לשלב שבו הוא מתקבע בעמקי לבו של אדם, האם רצונו החופשי והזכויות הלגיטימיות שהאל נתן לו אינם נשללים ממנו? (כן). הדברים הללו נשללו ממנו. מי בדיוק שלל ממנו את הדברים הללו? אינכם יכולים לקבוע זאת בוודאות, נכון? איש מכם אינו יכול לקבוע זאת בוודאות. זאת מכיוון שבמשך כל התהליך הזה אתה לא רק הפגוע אלא גם הפוגע – אתה נפגע מאנשים אחרים ואתה גם נפגע מעצמך. מדוע? אמרתי זה עתה שסיבה אחת לנחיתות שמתעוררת בך, מקורה הוא סיבות אובייקטיביות משלך. מאז התחילה המודעות העצמית שלך אתה שופט מאורעות ודברים על בסיס שמקורו הוא ההשחתה שהשטן גרם לה, והדעות הללו מושרשות בך על ידי החברה והאנושות; לא למדת אותן מהאל. אין זה משנה אפוא מתי או באיזה הקשר התעוררו אצלך רגשי הנחיתות ואין זה משנה עד כמה הם התפתחו – רגשי הנחיתות הללו כובלים אותך ואתה נשלט בידיהם, חסר אונים; הגישה שלך להתמודדות עם אנשים, מאורעות ודברים בסביבתך עושה שימוש בדרכים שהשטן השריש בך. כשרגשי הנחיתות מושתלים בעמקי לבך, לא רק שיש להם השפעה עמוקה עליך, הם גם שולטים על דעותיך על אנשים ודברים ועל התנהלותך ופעולותיך. כיצד אפוא אותם האנשים שנשלטים בידי רגשי נחיתות תופסים אנשים ודברים? הם מחשיבים אנשים אחרים כטובים מהם, ולדעתם גם צוררי משיח טובים מהם. הם מתייחסים אל צוררי משיח כאל אנשים שמהם יש לקחת דוגמה וכמודלים לחיקוי, אף שצביונותיהם של צוררי משיח הם רעים והאנושיות שלהם ירודה. הם אפילו אומרים לעצמם, "תראו, אף שיש להם צביון גרוע ואנושיות רעה, צוררי המשיח הם מוכשרים ויש להם יכולות עבודה גדולות משלי. הם מרגישים בנוח להציג את היכולות שלהם מול אנשים אחרים ולדבר מול קהלים גדולים בלי להסמיק או לסבול מדפיקות לב. הם באמת אמיצים. אני לא יכול להשתוות אליהם. אני פשוט לא אמיץ מספיק". מה גרם לכך? חובה לומר שחלק מהסיבה הוא שרגשי הנחיתות שלך השפיעו על הדרך שבה אתה שופט את המהויות של אנשים וגם על נקודת מבטך ועמדתך כשמדובר בהסתכלות על אנשים אחרים. האם זה לא נכון? (אכן.) כיצד רגשי הנחיתות משפיעים אפוא על אופן התנהלותך? אתה אומר לעצמך: "נולדתי טיפש, בלי כישרונות או יתרונות, ואני לומד הכול לאט. תראו את האיש הזה: אף שלפעמים הוא גורם לשיבושים ולהפרעות, והוא מתנהג בשרירותיות ובחוסר אחריות, לפחות יש לו כישרונות ויתרונות. הוא אדם מהסוג שאנשים רוצים להפיק ממנו תועלת בכל מקום שאליו ילך, ואני לא כזה." כל פעם שקורה משהו, אתה דבר ראשון שופט את עצמך ונאטם. אין זה משנה באיזה בעיה מדובר, אתה תמיד נסוג ונמנע מלנקוט יוזמה, וחושש לקבל על עצמך אחריות. אתה אומר לעצמך: "נולדתי טיפש. לא משנה לאן אלך, איש לא יאהב אותי. אסור לי להתבלט ולהפגין את היכולות הקלושות שלי. אם מישהו ממליץ עליי, סימן שאני בסדר. אבל אם איש אינו ממליץ עליי אז לא יועיל לי לנקוט יוזמה ולומר שאני יכול לקחת על עצמי עבודה ולעשות אותה היטב. אם אני לא בטוח בנושא הזה, אסור לי לומר שאני בטוח – מה אם אכשל, מה אעשה אז? מה אם אגזם? אני אתבייש כל כך! נכון שזה יהיה משפיל? אסור לי לאפשר לזה לקרות לי". הבט – האם זה לא השפיע על ההתנהלות שלך? רגשי הנחיתות שלך משפיעים במידה מסוימת על גישתך לאופן ההתנהלות שלך והם שולטים בה. אפשר לקרוא לזה, במידה מסוימת, תוצאה של רגשי הנחיתות שלך.

כיצד רגשי הנחיתות משפיעים על דעתך על אנשים מסוגים שונים – בעלי אנושיות, בעלי אנושיות בינוניתאו אנושיות רעה או חסרי אנושיות? שום דעה מדעותיך על אנשים אינה עולה בקנה אחד עם האמת או עם דברי האל; קל וחומר שאינה עומדת בדרישות האל. בה בעת, תחת ההשפעה של רגשי הנחיתות, אתה בוחר להתנהל בקפדנות, בזהירות ובביישנות ואתה סביל ומיואש. אין בך שום מוטיבציה או נחישות לקום ולעשות מעשה, וכשכבר יש לך נטייה להיות פעיל וחיובי ורצון לקבל על עצמך עבודה קטנה כלשהי, אתה חושב: "האם זו לא גאוותנות מצדי? אני לא דוחף את עצמי קדימה? אני לא מתהדר בעצמי? אני לא מתרברב? האם זה לא הרצון שלי לקבל מעמד?" אינך יכול לפענח מה בדיוק הוא טבען של פעולותיך. הצרכים, השאיפות, הנחישות והרצונות הלגיטימיים של האנושות, כמו גם הדברים שאתה יכול לשאוף להשיג, הדברים שהם ראויים ושאתה אמור לעשות אותם – אלה יהיו הדברים שתהפוך בהם פעמים רבות בראשך ותהרהר בהם פעמים רבות בלבך. כשלא תוכל להירדם בלילה, אתה תחשוב שוב ושוב: "אני צריך לקבל על עצמי את העבודה הזאת? אה, אבל אני לא מספיק טוב, אני לא מעז לעשות את זה. אני אוויל ושוטה. אין לי את הכישרונות שיש לאדם הזה וגם לא איכות כמו שלו!" בזמן האכילה אתה תחשוב: "הם אוכלים שלוש ארוחות ביום ומבצעים את חובתם היטב ולחייהם יש ערך. אני אוכל שלוש ארוחות ביום אבל לא מבצע את חובתי היטב ולחיים שלי אין שום ערך בכלל. יש לי חוב לאל, לאחיי ולאחיותיי! אסור לי ולא מגיע לי לאכול אפילו מנת אוכל אחת". כשמישהו פחדן מדי, הוא חסר ערך ואינו יכול להשיג שום הישג. כשפחדנים נתקלים בקושי כלשהו, לא משנה מהו בדיוק, הם נרתעים. למה הם עושים את זה? סיבה אחת לכך היא רגשי הנחיתות שלהם. מכיוון שהם מרגישים נחותים, הם לא מעזים להתייצב לפני אנשים, הם אפילו לא מסוגלים לקבל על עצמם את ההתחייבויות ואת האחריות שהם צריכים לקבל על עצמם, והם גם לא יכולים לקבל על עצמם את מה שהם כן מסוגלים להשיג בפועל, את הדברים שכן נמצאים בתחום יכולתם ואיכותם ובתחום הניסיון של האנושיות שלהם. תחושת הנחיתות משפיעה על כל היבט והיבט של אנושיותם, על אישיותם וכמובן גם על האופי שלהם. כשהם נמצאים בחברת אנשים הם מבטאים את דעתם לעתים רחוקות ובקושי שומעים אותם מבהירים את עמדתם או את דעתם. כשהם נתקלים בבעיה הם לא מעזים לדבר אך במקום זאת הם נרתעים ונסוגים. כשבמקום כלשהו יש מעט אנשים, הם מרגישים אמיצים מספיק לשבת בקרבם, אבל כשיש שם הרבה אנשים הם מחפשים פינה והולכים למקום שבו התאורה עמומה ולא מעזים לבוא בקרב אנשים אחרים. כשהם מרגישים רצון לומר משהו באופן חיובי ופעיל ולבטא את השקפותיהם ואת דעותיהם כדי להציג את מה שנכון לדעתם, אין להם אומץ לעשות אפילו את זה. כל פעם שיש להם רעיונות כאלה, רגשי הנחיתות שלהם מתפרצים החוצה בבת אחת ושולטים בהם, חונקים אותם ואומרים להם "אל תגידו כלום, אתם חסרי ערך. אל תבטאו את דעותיכם, פשוט שמרו את רעיונותיכם לעצמכם. אם יש משהו בלבכם שאתם באמת רוצים לומר אז פשוט תרשמו לעצמכם הערה במחשב ותחשבו עליה בעצמכם. אסור שמישהו אחר ידע עליה. מה יקרה אם תגידו משהו שגוי? זה יהיה מביך כל כך!" הקול הזה אומר לך כל הזמן לא לעשות את הדבר הזה, לא לעשות את הדבר ההוא, לא להגיד את הדבר זה, לא להגיד את הדבר ההוא, והוא גורם לך להחניק כל מילה שאתה רוצה לומר. כשיש לך משהו שאתה רוצה להגיד אחרי שהפכת בו בלבך זמן רב, אתה נסוג ולא מעז לומר אותו, או שאתה נבוך מכדי לומר אותו מתוך אמונה שאסור לך לעשות את זה ואם אתה עושה את זה אתה מרגיש כאילו הפרת כלל או עברת על חוק. וכשמגיע היום שבו אתה כן מביע את דעתך באופן פעיל, אתה מרגיש בעמקי לבך בלבול ודאגה שאין דומה להם. אף שתחושת הדאגה הגדולה הזו נעלמת בהדרגה, רגשי הנחיתות שלך מחניקים באטיות את הרעיונות, הכוונות והתכניות שיש לך לגבי הרצון שלך לדבר, לבטא את דעותיך, להיות איש רגיל ולהיות בדיוק כמו כולם. מי שאינם מבינים אותך מאמינים שאתה אדם שמקמץ במילים, שקט, ביישן באופיו ושאינו אוהב להתבלט. כשאתה מדבר מול קהל גדול אתה מסמיק ממבוכה; אתה קצת מופנם ובעצם רק אתה יודע שאתה מרגיש נחות. לבך מלא ברגשי הנחיתות הללו והם קיימים אצלך זמן רב, הם לא סתם הרגשה חולפת. למעשה, רגשי הנחיתות ששוכנים בעמקי נשמתך שולטים במחשבותיך, הם חותמים את שפתיך, וכך, ללא קשר להבנתך את הדברים בצורה נכונה, או להשקפות ולדעות שלך כלפי אנשים, מאורעות ודברים, אתה מעז רק לחשוב ולהפוך בדברים בלבך ולעולם אינך מעז להשמיע את קולך. בין שאנשים אחרים יאשרו את דבריך ובין שהם יתקנו אותם ויבקרו אותך – אתה לא תעז לראות תוצאה כזו או להתמודד איתה. למה זה? הסיבה היא שרגשי הנחיתות שלך נמצאים בתוכך ואומרים לך "אל תעשה את זה, אתה פשוט לא בנוי לזה. אין לך איכות מסוג זה, אין לך את המציאות מהסוג הזה, אסור לך לעשות את זה, הדבר הזה הוא פשוט לא אתה. אל תעשה או תחשוב עכשיו כלום. רק בכך שתחיה בנחיתות תגשים את עצמך באמת. אין לך כישורים לחתור אל האמת או לפתוח את לבך ולומר את מה שאתה רוצה ולהתחבר עם הזולת כמו שאנשים אחרים עושים. ומכיוון שאתה חסר תועלת, אינך טוב כמוהם". רגשי הנחיתות הללו מנחים את החשיבה המתרחשת בראשם של אנשים; הם בולמים אותם מלממש את ההתחייבויות שאיש רגיל צריך לבצע ומלחיות את החיים של האנושיות הרגילה שהם אמורים לחיות, ובה בעת הם גם מכווינים את דרכי הפעולה ואת האמצעים וגם את הכיוון ואת היעדים של האופן שבו הם רואים אנשים ודברים, את ההתנהלות שלהם ואת פעולותיהם. אפילו אם הם מאמינים שהם צריכים להיות אנשים ישרים והם נהנים להיות אנשים ישרים, הם בכל זאת לעולם לא מעזים לבטא את רצונם להיות אנשים ישרים במילים או במעשים כדי להיכנס לחיים של להיות אנשים ישרים. בגלל רגשי הנחיתות שלהם, הם לא מעזים אפילו להיות אנשים ישרים – הם חסרי אומץ לחלוטין. כשהם כבר אומרים משהו ישר, הם ממהרים להביט על האנשים סביבם, והם חושבים: "האם מישהו מגבש דעה עליי? האם הוא יחשוב: 'אתה מנסה להיות אדם ישר? זה לא נכון שאתה רוצה להיות אדם ישר רק על מנת שתיוושע? האם זה לא סתם רצון לקבל ברכה?' אוי לא, אני לא מעז להגיד כלום. כולם יכולים לדבר ביושר, רק אני לא. אין לי הכישורים שיש להם, אני בתחתית הסולם". מהדברים הספציפיים הללו שבאים לידי ביטוי ונחשפים אנחנו יכולים לראות שברגע שרגש שלילי אחד – רגש הנחיתות – מתחיל להשפיע ולהשתרש בעמקי לבם של אנשים, אזי יקשה עליהם מאוד לעקור את הרגש הזה מהשורש ולהשתחרר מכבליו בכל הדברים, אלא אם יחתרו אל האמת. אמנם אי אפשר לומר שהרגש הזה הוא צביון מושחת, אבל הוא כבר גרם להשפעה שלילית חמורה ולנזק חמור לאנושיותו של אדם; יש לו השפעה שלילית אדירה על הרגשות השונים ועל דבריהם ומעשיהם של בעלי האנושיות הרגילה והתוצאות הנגרמות בעטיו הן חמורות ביותר. השפעתו השולית היא על אופיו של אדם, נטיותיו ושאיפותיו; השפעתו המרכזית היא על מטרותיו ועל הכיוון שלו בחיים. רגש הנחיתות – כשבוחנים אותו מכל ההיבטים, דהיינו: סיבותיו, התהליך שלו והתוצאות שהוא ממיט על אדם, ומכל היבט אחר שהוא – האם אינו דבר שעל אנשים להרפות ממנו? (כן). יש אנשים שאומרים: "אני לא חושב שאני נחות ואני לא כבול בכבלים מכל סוג שהוא. אף אחד לא התגרה או זלזל בי אף פעם וגם לא החניק אותי. אני חי בחופשיות רבה, אז האם זה לא אומר שאין לי רגש נחיתות כזה?" האם זה נכון? (לא, לפעמים יש לנו רגש נחיתות כזה בכל זאת). ייתכן שיש לך רגש כזה במידה זו או אחרת. יכול להיות שהרגש הזה אינו הרגש הדומיננטי בעמקי לבך אבל הוא יכול להתעורר בין רגע בתרחישים מסוימים. למשל, אתה נתקל במישהו שאתה מעריץ, אדם מוכשר ממך בהרבה, מישהו שיש לו יותר מיומנויות מיוחדות וכישרונות מאשר לך, מישהו יותר שתלטן ממך, מישהו שכופה את עצמו יותר ממך, אדם רע יותר ממך, גבוה ממך ואטרקטיבי יותר ממך, אדם בעל מעמד בחברה, איש עשיר, משכיל יותר ובעל מעמד גבוה יותר משלך, אדם מבוגר ממך שכבר מאמין באל זמן רב יותר, אדם מנוסה יותר ובעל מציאות באמונתו באל, ואז אינך יכול למנוע את התעוררותו של רגש הנחיתות. כשהרגש הזה מתעורר, אזי האמירה שלך "אני חי בחופשיות רבה" נעלמת, אתה מאבד את האומץ ונעשה חששן, אתה מהרהר כיצד להתנסח, הבעת פניך נעשית מלאכותית, אתה מרגיש מרוסן בדבריך ובתנועותיך ואתה מתחיל להתחפש. דברים אלה ודברים אחרים שבאים לידי ביטוי מתרחשים בגלל רגש הנחיתות שמתעורר אצלך. מובן שרגש הנחיתות הזה מתקיים לרגע וכשהוא מתעורר אתה צריך רק לבדוק את עצמך, להשתמש בכושר ההבחנה שלך ולא להיכבל על ידי רגש זה.

הרגשות השונים שאנשים צריכים להרפות מהם ושעליהם אנחנו מדברים היום מוטבעים בעמקי נשמתם של אנשים. השפעתם עליך אינה זמנית, אלא עמוקה ומרחיקת לכת. כשאתה מתקשה להירדם באמצע הלילה, כשאתה לגמרי לבדך, אז עולים בדעתך טיפין-טיפין האנשים, המאורעות והדברים שגרמו לרגשות שליליים להתעורר אצלך ושהשתרשו עמוק בזיכרונך. מילה, צליל, אפילו קללה, מכה, סצנה, דבר כלשהו, קבוצת אנשים או אירוע כלשהו המופיע ברצף מתחילתו ועד סופו – כל האנשים, המאורעות והדברים שבמעמקי זיכרונך ושגרמו לרגשות שליליים להתעורר בך עולים בעיני רוחך ואתה צופה בהם כמו בסרט. הסרט הזה מוקרן שוב ושוב עד שלבסוף, בלי שאתה קולט זאת, אתה נסוג חזרה לרגשות השליליים הללו שחבויים בעמקי נשמתך ואל הרגע ההוא שבו נפגעו רגשותיך, אנושיותך, אישיותך וחייך העתידיים. כשאתה לבדך, כשאתה מתמודד עם קשיים, כשלפניך החלטה שעליך לקבל וכשאתה מיואש, אינך יכול אלא להתכרבל לכדור ולהתבודד, לסגת לתוך החלק הפנימי ביותר של עצמך אל הסיטואציה, המאורע וקבוצת האנשים שהכאיבו לך. אף שאנשים, מאורעות ודברים אלה הכאיבו לך וגרמו לך לחוש מותקף ושתלו בך רגשות שליליים מכל הסוגים, כשאתה מרגיש מושפל ומדוכא, כשאתה ניצב מול כישלון, אפילו כשאחיך ואחיותיך גוזמים אותך ודוחים אותך, אינך יכול להימנע מלסגת אל הרגשות השליליים המשפיעים על חייך, בין שמדובר ברגשות דכדוך, שנאה, כעס או נחיתות. אף שרגשות אלה הסבו לך כאבים מכל הסוגים, דאגה, בכי או עצבנות, אינך יכול להימנע מלחזור לרגש השלילי שחשת ברגע ההוא. כשאתה חוזר לרגע ההוא, השפעתו של הרגש השלילי שוב מתחזקת אצלך. כשהרגש השלילי הזה משפיע עליך, מזכיר לך ומתריע לפניך שוב ושוב, הוא משבש באופן בלתי נראה את ההקשבה שלך לדברי האל ואת הבנתך את עקרונות-האמת. כשרגשות שליליים אלה יתעוררו בעמקי לבך, כשיפגינו את הדומיננטיות שלהם במחשבותיך, העניין שלך בדברי אמת ייחלש ואפילו יהפוך לסלידה או שיתעוררו בך רגשות התרסה. בגלל הכאב והיחס הלא הוגן שקיבלת בעבר, ייתכן שאתה מביט על האנושות ועל החברה בעוינות גדולה יותר ואתה חש שנאה כלפי כל מה שקרה וגם, כמובן, כלפי כל מה שעתיד לקרות. הרגשות הללו באים לידי ביטוי באופן תמידי בלבך והם משפיעים שוב ושוב על רגשותיך, על מצבך ועל נסיבותיך. הם גם משפיעים שוב ושוב על הרגשתך, גישתך והשקפותיך בזמן ביצוע חובתך ומובן שהם משפיעים על המוטיבציה שלך ועל נחישותך לחתור אל האמת. לפעמים, רגע אחרי שהחלטת לחתור אל האמת בנחישות ולעולם לא לחוש דכדוך, לעולם לא להאמין שאינך טוב מספיק ולעולם לא לסגת שוב, אף על פי כן לבך מתמלא זמנית ברגש שלילי, המוטיבציה שלך לחתור אל האמת עלולה להיעלם לחלוטין בין רגע ובלי להותיר עקבות. כשהמוטיבציה שלך לחתור אל האמת נעלמת לחלוטין בסיטואציה מעין זאת, אז אתה מרגיש שהחתירה אל האמת אינה מעניינת ושלאמונה באל ולישועה אין שום משמעות בעיניך. התעוררותו של רגש ומצב מעין אלה גורמת לך לחוסר רצון לשוב ולהתייצב לפני האל, חוסר רצון לקרוא קריאת-תפילה את דברי האל או להאזין להם ומובן מאליו שאין לך נחישות או רצון ליישם את דברי האל בפועל או להפוך לאדם שחותר אל האמת. זהו המכשול וההשפעה העצומים שמהווים רגשות שליליים אלה לגבי אנשים שצועדים בנתיב החתירה אל האמת. ליתר דיוק, הם מפריעים ומזיקים לאנשים ולפעמים הם מאיינים את מעט הביטחון העצמי שהצלחת לגייס ואת עקרונות ההתנהלות שרק הרגע הצלחת להבין. הם שוללים בין רגע את יכולתך לתפוס בעמקי לבך את קיומו של האל, את ברכותיו, את ריבונותו ואת אספקתו לך, ואתה מיד מתמלא ברגש כלשהו מהרגשות השליליים הללו. כשאתה מתמלא ברגשות שליליים אלה, הצביונות המושחתים שלך משתלטים עליך מבפנים מיד. כשהצביונות המושחתים משתלטים עליך, אתה מיד נעשה לאדם אחר ואתה מציג פרצוף אחר לאנשים, למאורעות ולדברים שסביבך. האהבה שהייתה בך פעם נעלמת, הסבלנות שהייתה בך פעם נעלמת, המרץ שהיה לך פעם לסבול ולשלם מחיר, לעמוד בקשיים ולעבוד קשה נעלם, המוטיבציה שהייתה לך פעם לדלג על ארוחה אחת ולישון קצת פחות כדי לבצע את חובתך נעלמת ואת מקומם של כל אלה תופסת עוינות כלפי כל אדם ואדם. מהו המקור הראשוני של העוינות שאתה מרגיש כלפי כולם? המקור הוא הצביון המושחת שלך אבל גם הסיטואציות, האנשים, המאורעות והדברים שחווית בעבר גרמו לרגשות השליליים להתעורר אצלך. אתה אומר: "אני סובלני כלפי אחרים אבל מי מתנהג כלפיי בסובלנות? אני מפגין הבנה כלפי אחרים, אבל מי מפגין הבנה כלפיי? אפילו ההורים או האחים והאחיות שלי אינם מפגינים הבנה כלפיי! כולם עושים טעויות, אז גם לי מותר! אנשים אחרים נותנים פורקן לשליליות כשגוזמים אותם, אז למה לי אסור? אנשים אחרים יכולים להתחרות על השפעה ומעמד, אז למה לי אסור? אם לך מותר, אז גם לי מותר! אנשים אחרים מרמים ומנסים להתחמק מאחריותם בעת ביצוע חובותיהם, אז גם אני אעשה את זה. אנשים אחרים אינם חותרים אל האמת, אז גם אני לא אעשה זאת. אנשים אחרים פועלים ללא עקרונות, אז גם אני. אנשים אחרים אינם מגינים על האינטרסים של בית האל אז גם אני לא. אני רק עומד לחקות את כולם. מה שגוי בזה?" איזה מין דבר בא לידי ביטוי כאן? בין שבודקים זאת במונחים של מחשבותיך ובין שבודקים זאת במונחי הצביון שאתה חושף, זה לא פחות ממהפך של 180 מעלות, כאילו נעשית אדם אחר. מה קורה כאן? שורש הבעיה הוא שעברת שינוי מבפנים. ייתכן שעל פני השטח אתה נראה אותו הדבר ואין שום שינוי בשגרת יומך, בטון הדיבור שלך, בהופעתך החיצונית; אין איש שמוביל אותך או מסית אותך מאחורי הקלעים, אז למה הרגשות מתפרצים פתאום? סיבה אחת לכך היא הרגשות השליליים שנשתלו בעמקי לבך. מי שתמיד יש בתוכו רגשות שליליים של שנאה וכעס, כאשר מצבו יהיה טוב הוא יתייצב לפני האל לעתים קרובות כדי להתפלל, יקרא את דברי האל ויבטיח שבזמן שהוא יחתור אל האמת ויבצע את חובתו הוא יעשה את הכול כרגיל. אם הוא נתקל במשהו שאינו לרוחו או במכשול, בכישלון או במבוכה בעבודה או בחיים, או אם כבודו או האינטרסים שלו נפגעים, אזי השנאה והכעס שנוצרו בגלל הרגשות השליליים שבתוכו גורמים לו להשתגע מזעם ולאבד שליטה. ייתכן שבעבר הוא חווה מאורעות בלתי רגילים כגון התעללות, מכות אקראיות מאנשים רעים, שוד, איומים או השפלה מידי אנשים רעים; יש אנשים שאולי עמיתיהם או הממונים עליהם הקשו עליהם בעבודה ויש אנשים שאולי סבלו מאפליה ויחס בלתי הוגן מחבריהם לכיתה וממוריהם בבית הספר בגלל ביצועיהם האקדמיים הירודים, בגלל התנאים הירודים בביתם או מכיוון שהוריהם היו חקלאים בני המעמד הנמוך, וכן הלאה. כשאדם סובל מיחס לא הוגן מכל הסוגים מצד החברה, כששוללים ממנו את זכויותיו, פוגעים באינטרסים שלו או לוקחים ממנו את רכושו, טבעי הוא שזרעי שנאה נזרעים במעמקי לבו ומובן מאליו שהוא ייקח עמו את השנאה הזאת בבואו להתמודד עם החברה, האנושות ואפילו עם משפחתו וחבריו. הדעות של מי שזרעי השנאה נזרעו בלבו מושפעות מהשנאה הזאת וטבעי הוא שגם רגשותיהם ייצבעו בצבעיה.

לאחר ששנאה משתרשת בעמקי לבו של אדם היא נעשית לרגש באופן טבעי, וכשאדם חי בתוך רגש שנאה זה, נקודת מבטו על האנושות ועל כל נושא שהוא כבר אינה כפי שהיא צריכה להיות. דעותיו על אנשים ודברים נעשות מוטות ומנוגדות לדעות שהיה מחזיק בהם במצב רגיל. האדם נעשה חסר יכולת להבין נכון כל אדם, מאורע או דבר רגיל והולם והוא גם שופט ומגנה אותם. הוא תמיד יחפש הזדמנות לפרוק את רגשי ההתמרמרות והשנאה שלו. הוא מקווה שיום אחד יהיו לו כוח והשפעה ושיוכל לתקן את העוולות ולנקום במי שאיים עליו ופגע בו בעבר. עם זאת, בינתיים אין לו דרך מתאימה להשיג זאת ולכן בסופו של דבר יש אנשים כמוהו שיגיעו לכדי אמונה באל. לאחר שיתחילו להאמין באל הם יחשבו: "עכשיו אני מאמין באל ויכול ללכת בראש מורם. אניח לאל להחליט דברים בשבילי כך שהאנשים הרעים האלה יקבלו את המגיע להם. זה נהדר!" אז עכשיו, כשהם מאמינים באל, הם קוברים את השנאה והכעס שלהם עמוק בפנים, הם משקיעים את כול כולם למען האל, משלמים את המחיר, סובלים, מתרוצצים ועובדים בבית האל בתקווה שיום אחד מאמציהם יעלו בהצלחה ויגרמו למהפך במצבם ושכאשר יגיע היום שבו הם כבר לא יהיו חלשים אלא חזקים, הם יוודאו שמי שאיימו עליהם והשפילו אותם כל כך יקבלו את עונשם. המטרה שמאחורי כל העשייה הזאת שלהם היא להיות עדים במו עיניהם לעונש ולתגמול שיהיו מנת חלקם של אלה שגרמו להם כאב והשפלה אינסופיים. הם מביאים את הרגש הזה אל תוך אמונתם באל, כשהם משלמים את המחיר ומשקיעים מעצמם. על פניו, נראה שהם אף פעם לא מתלוננים או משתוקקים או דורשים משהו, נראה שהם רק מסתערים בלב שלם על ביצוע חובותיהם בבית האל ושום סבל אינו גדול מדי עבורם. אך במציאות, רגשות השנאה והכעס בעמקי לבם נשארים ללא פתרון והם לא הרפו מהם. ברגע שמישהו מביע באוזניהם את דעתו ומצביע על צביונם המושחת, הם מיד בורחים חזרה באופן לא מודע אל רגשות השנאה והכעס שלהם כדי להתמודד עם הבעיה הזאת ולפתור אותה. הם חושבים: "אתה משפיל אותי? אתה מנסה לאיים עליי כי אתה חושב שאני תמים? כל כך הרבה אנשים איימו עליי, חכה ותראה איזה סוף מחכה להם!" מספיק שמישהו יאמר משהו עליהם והם כבר נפגעים, אפילו אם הדברים נאמרים ללא כוונה. אבל אם האדם הזה נוגע בנקודה כואבת כלשהי, רגשות השנאה והכעס מתעוררים והם גורמים לו לברוח חזרה באופן לא מודע אל תחושת שנאה כלפי הכול. ברור שנקודת הראות הזאת, הרגש הזה, השפיע על נקודת המבט שלו ועל גישתו כלפי אנשים ודברים וכלפי הדרכים והאמצעים שבהם הוא מתנהל ופועל. ללא קשר לזהותו של מי שמביע לפני אדם זה דעות והצעות לגיטימיות, הוא תמיד יחשוב: "הוא מתנשא עליי ורוצה לאיים עליי. הוא חושב שקל כל כך לנהוג אתי בשתלטנות?" הוא משתמש בנקודת הראות ובאופן העשייה האלו כדי להתמודד עם המצב וכל אותו הזמן רגשות השנאה והכעס שלו מעמיקים להתחפר בלבו. ברגע שרגשות השנאה והכעס מוטבעים עמוק בתוככי לבו, הם גדלים בהתמדה, והאדם מתמיד להשתמש בהם בהתמודדות שלו עם אנשים, מאורעות ודברים מכל הסוגים והוא גם מזכיר לעצמו כל הזמן שהוא מוכרח לשנוא את כולם ושאיש אינו נחמד אליו. אפילו כשהוא מאמין לרגע שמישהו טוב אליו, כעבור זמן קצר הוא יאמר לעצמו באופן לא רצוני ולא מודע: "אל תחשוב כך. מלבד האל, שהוא טוב באמת, אין אנשים טובים. כולם שמחים לאידך ואיש אינו רוצה בטובתך. הם חושבים שאתה תמים ולכן הם מאיימים עליך, וכשהם רואים אותך מצליח במשהו הם סתם מחמיאים לך ומנסים להתחנף אליך. אז אל תאמין לאיש ואל תביט בנדיבות לב על שום אדם. אתה מוכרח להישמר מאנשים אחרים ולחשוד בהם". כל פעם שמישהו אומר לו מילה, האדם מנתח אותה וחושב: "האם הוא בא לעשות לי משהו? למה הוא אמר את זה? האם הוא מנסה לתקוף אותי ולהחזיר לי על משהו? האם הוא מנסה לנהוג בי בשתלטנות?" חשד, שנאה וכעס – רגשות אלה מזכירים לו שוב ושוב להשתמש בהם באופן לא מודע כשהוא ניגש להתמודד עם אנשים, מאורעות ודברים מכל הסוגים, ובכל זאת, הוא בעצמו אינו מודע כלל לכך שכל הרגשות הללו הם סוגים של רגש שלילי. רגשות שליליים אלה מפעילים שליטה הדוקה על השיפוט שלו וכובלים בחוזקה את החשיבה שלו ומונעים ממנו להסתכל על כל אדם, מאורע או דבר מנקודת המבט או העמדה הנכונות. כשאדם מתחיל לחיות תחת השפעתם של הרגשות השליליים הללו, נעשה קשה מאוד לחמוק משליטתם. לפני שאדם מרפה מהרגשות השליליים הללו, הם חיים בתוכו ללא ידיעתו והוא משתמש בהם כשהוא מביט על אנשים, מאורעות ודברים וניגש אליהם עם הדעות השגויות שהתעוררו בגלל הרגשות השליליים הללו. ראשית, באופן בלתי נמנע דבר זה מוביל לקיצוניות, חשד, ספק ואפילו רגזנות, ואדם זה גם יביט על אנשים אחרים בעוינות ויתקוף אותם. הרגשות השליליים הללו מכווינים את המחשבות והדעות בלבו של אדם ואת כל דבריו ומעשיו. זאת הסיבה לכך שכאשר אדם זה שוקע ברגשות השליליים הללו, ואם הוא אדם שחותר אל האמת, רגשות שליליים אלה מקימים מכשולים בלבו ובראשו ומשפיעים עליהם ולכן אדם זה ממעט מאוד ליישם בפועל את האמת. בגלל הטומאה, השיבוש והנזק שנגרמים בשל הרגשות השליליים הללו, יש גבול לאמת שהוא מסוגל ליישם בפועל וכאשר הוא נתקל במצב מסוים הוא תמיד מושפע מרגשותיו. מובן שההשפעה החשובה ביותר היא שהוא מושפע מרגשות שליליים שונים אלה ולכן יישום בפועל של האמת הופך בשבילו לפעילות מתישה. הוא לא מסוגל להשתמש במצפון ובהגיון של אנושיות רגילה גם לא ברצון החופשי ובאינסטינקט שהאל ברא וגם לא בעקרונות-האמת שעל אדם ליישם בפועל ולדבוק בהם כשהוא ניגש אל האנשים והדברים סביבו ובשיפוט שלו כלפי האנשים והדברים סביבו.

מהדברים שדיברתי עליהם עד כה, ומכל כיוון שבו מסתכלים עליהם, ברור שרגשות שליליים שונים מעסיקים את דעתו של כל אדם ואדם במידה זו או אחרת. מכיוון שהם מעסיקים את דעתם של אנשים, מתעורר אצלם קושי מסוים כשהם מיישמים בפועל את האמת. זאת הסיבה שבגללה אנשים מוכרחים, בזמן תהליך החתירה אל האמת, להרפות באופן מתמשך מהאנשים, המאורעות והדברים שגורמים לרגשות שליליים להתעורר אצלם. למשל, הרגש השלילי של הנחיתות ששוחחנו עליו מוקדם יותר. לא חשוב מהי הסיטואציה או המאורע שגרמו לרגש הנחיתות שלך להתעורר, אתה צריך להחזיק בהבנה הנכונה של איכותך, יתרונותיך, כישרונותיך ואיכותה של אנושיותך. לא נכון להרגיש נחות וגם לא נכון להרגיש עליון – שני הרגשות האלה הם רגשות שליליים. נחיתות יכולה לכבול את פעולותיך ומחשבותיך ולהשפיע על דעותיך ועל עמדותיך. בדומה לכך, גם לעליונות יש השפעה שלילית כזאת. על כן, בין שמדובר בנחיתות ובין שמדובר ברגש שלילי אחר, עליך להחזיק בהבנה הנכונה כלפי הפרשנויות שהובילו להתעוררות הרגש הזה. ראשית, עליך להבין שהפרשנויות האלו שגויות, ובין שמדובר באיכותך, בכישרונך או באיכות אנושיותך, ההערכות והמסקנות שנובעות לגביך מפרשנויות אלו הן תמיד מוטעות. אז איך תוכל להעריך ולדעת את עצמך בדייקנות ולהשתחרר מרגש הנחיתות? עליך להתייחס לדברי האל בתור הבסיס להשגת ידע על עצמך וללמידה על מהות אנושיותך, איכותך וכשרונך ואיזה יתרונות יש לך. לדוגמה, נניח שפעם אהבת לשיר ועשית זאת היטב, אבל אנשים מסוימים ביקרו אותך והמעיטו בערכך כל הזמן ואמרו שאתה חסר שמיעה מוזיקלית ושהשירה שלך מזויפת, אז עכשיו אתה מרגיש שאתה לא יכול לשיר היטב וכבר לא מעז לעשות זאת מול אנשים אחרים. מכיוון שאנשים חומרניים, מבולבלים ובינוניים אלה לא דייקו כשבאו להעריך ולשפוט אותך, הזכויות שאתה ראוי להם כיצור אנושי נפגעו והכישרון שלך הוחנק. משום כך אתה לא מעז אפילו לשיר שיר ויש לך מספיק אומץ להשתחרר ולשיר בקול רק כשאין לידך אנשים או כשאתה לבדך. מכיוון שבדרך כלל אתה מרגיש נדכא באופן איום ונורא, אתה לא מעז לשיר שיר כשאינך לבדך; אתה מעז לשיר רק כשאתה לבדך ונהנה מהזמן שבו אתה יכול לעשות זאת ולשיר בקול רם וברור – איזה זמן נפלא ומשחרר הוא הזמן הזה! אם זה לא כך? בגלל הנזק שאנשים גרמו לך, אתה לא יודע או אינך יכול להבין בבירור מה אתה כן יכול לעשות, במה אתה טוב ובמה אתה לא טוב. במצב מעין זה, אתה מוכרח להעריך ולמדוד את עצמך נכונה בהתאם לדברי האל. עליך לבסס את מה שלמדת ולקבוע היכן נמצאים יתרונותיך ולצאת ולעשות את מה שאתה יכול לעשות; לגבי הדברים שאינך יכול לעשות, החסרונות והליקויים שלך, עליך להרהר עליהם ולהכיר אותם ועליך גם להעריך בדייקנות ולדעת מהי איכותך והאם היא טובה או גרועה. אם אינך יכול להבין את בעיותיך או להשיג ידע ברור עליהן, עליך אפוא לבקש מהאנשים המבינים סביבך לעשות הערכה שלך. לא חשוב אם דבריהם מדויקים או לא, לפחות הם יתנו לך משהו שתוכל להתייחס אליו ולשקול אותו, והוא יאפשר לך לעשות שיפוט או אפיון בסיסי של עצמך. ואז תוכל לפתור את הבעיה הבסיסית: רגשות שליליים כגון נחיתות, ותוכל לצאת מהם בהדרגה. רגשי נחיתות כאלה הם קלים לפתרון אם אדם יכול יכול להבחין בהם, להפוך מודע כלפיהם ולחפש את האמת.

לגבי מי שסבלו מיחס לא שוויוני, שספגו התעללות ואפליה בחברה, במקצועותיהם השונים ובסביבות שונות – האם רגשות השנאה והכעס אצלם קלים לפתרון? (כן). איך פותרים אותם? (הם מוכרחים להתייחס לכל האנשים, המאורעות והדברים בהתאם לדברי האל, להרפות מרגשות שליליים אלה, דהיינו שנאה וכעס, ולהרפות מכל האנשים, המאורעות והדברים שפגעו בהם בעבר). "להרפות" היא רק מילה – איך מרפים? לדוגמה: אישה יוצאת עם גבר ובסופו של דבר הוא מכניס אותה למיטה בתחבולות ומקבל ממנה כסף במרמה ובכל פעם שהיא חושבת על זה היא מרגישה נחשול של כעס, וכשהכעס מתעורר היא מאגרפת את ידיה ומתמלאת שנאה בתוככי ליבה. היא חושבת על פניו של הגבר ההוא, על כל מה שאמר, על כל מה שעשה כדי לפגוע בה, וככל שהיא חושבת על הדברים הללו היא נעשית כעוסה יותר וזועמת יותר וככל שהזעם הזה בוער בה כך שנאתה גדלה. היא כל הזמן חושבת על זה וכבר אינה רוצה לבצע את חובתה, הרגשתה מידרדרת והולכת והיא אומרת לעצמה לא לנוח אלא רק להמשיך לעבוד ללא הפסק ולדבר עם אנשים אחרים וכשהיא אינה יכולה לישון בלילה היא מוכרחה להשתמש בכדורי שינה כדי להירדם. היא אינה מעזה להיות לבד או לתת לליבה לנוח. ברגע שהיא מוצאת את עצמה לבד, ברגע שהיא נחה, השנאה הזאת עולה בה במהירות והיא רוצה לנקום, להמית את מי שפגע בה וככל שמותו יהיה לא נעים יותר כן ייטב. היא תוכל להרפות מרגשות השנאה והכעס שלה רק אם תשמע יום אחד שהגבר הזה באמת מת מוות טרגי. חשבי על כך: אילו הגבר הזה היה באמת מת, אילו קיבל את העונש המגיע לו, האם היית מסוגלת למחוק את המאורע שגרם לשנאה ולכעס להתעורר ואת הזיכרון ההוא שקבוע עמוק בתוככי לבך? האם תוכלי באמת להרפות מהשנאה השייכת לאירוע זה? האם היא באמת יכולה להיעלם? (לא). אז האם הדרך לפתור את השנאה ואת הכעס היא לגרום לגבר שפגע בך להיעלם ולהיענש או למות בדרך לא נעימה או לסבול מתגמול או להגיע לסוף רע? האם זאת הדרך להרפות משנאה ומכעס? (לא). וכך, לדבריהם של אנשים מסוימים: "כשאתה מגלה שיש בך רגשות שנאה וכעס, עליך להרפות מהם". האם זהו נתיב היישום בפועל? (לא). אז האם זה כשמישהו אומר: "אתה צריך להרפות מהם"? (זה דוקטרינה). נכון, זה דוקטרינה, לא נתיב יישום בפועל. זה עתה אמרתי לכם איך לפתור את רגש הנחיתות וזוהי דרך אחת להרפות מנחיתות. האם יש לך עכשיו את נתיב היישום בפועל? (כן). אז איך אתה מרפה משנאה ומכעס? האם נתיב היישום הוא לא לחשוב עליהם? (לא). יש אנשים שאומרים לסלק אותם מהזיכרון – האם זאת הדרך לפתור את הבעיה? האם פירוש הדבר יהיה שהרפית מהדברים הללו? (לא.) ניעור הראש, עצימת עיניים ומחשבה על שום דבר, או הקפדה להיות עסוקים אינם הדרך לפתור את הבעיה, וזה לא נתיב היישום הנכון שבאמצעותו אפשר להרפות מהרגשות השליליים. אז מהו נתיב היישום בפועל הספציפי? איך אפשר להרפות מהדברים הללו? איך אפשר לפתור את העניין הזה? יש לך שיטה טובה לעשות את זה? כדי להרפות מהדברים הללו, אתה מוכרח להתמודד איתם, לא להסתתר מהם או לברוח מהם. האם אינך חושש להיות לבד? האם אינך חושש להיזכר במאורע הזה? האם אינך חושש שמישהו שוב יפתח את הפצע שלך? עליך להתמודד עם זה אפוא ולקחת את כל האנשים, המאורעות והדברים שפגעו בך וגרמו לך לחוש שנאה וכעס בעבר ואת כל האנשים שהרשימו אותך עמוקות ושאתה יכול לזכור, ולכתוב אותם על נייר, להבחין באנושיות שלהם אחד אחד בהתאם לדברי האל, להכיר את הצביונות שלהם, לנתח, לחשוף ולהכיר את מהותם ולראות מהם בדיוק אנשים אלה. המסקנה הסופית שלך – המסקנה היחידה שאתה יכול להגיע אליה – תהיה שכל האנשים הללו הם רעים, הם שדים ולא אנשים! אין זה משנה באיזו שיטה הם השתמשו כדי לפגוע בך או ללכוד אותך או להזיק לך, מהותם היא מהות של שדים, לא אנשים, והם בהחלט לא אובייקטים שנבחרו בידי האל. אין בקרבם אנשים שיכולים לבוא לבית האל, אבל אתה אחד מהאנשים הנבחרים של האל. אתה יכול עכשיו להאזין לדרשות בבית האל, לבצע את חובתך בבית האל ואתה יכול להתייצב לפני האל – זהו האל שמרומם אותך ומפגין נדיבות כלפיך. מאידך גיסא, אנשים אלה מעולם לא נחשבו כאנשים בעיני האל. משום כך, ברגע שתתחיל להאמין באל, עליך להתרחק מהם. אם עדיין תרצה להתחבר איתם, אתה בהחלט לא תוכל להתגבר עליהם, הם ידכאו ויענישו אותך, הם יפלו אותך ויעליבו אותך, הם יפגעו בך ואפילו יתעללו בך. כל מה שהם עושים מראה מה שדים עושים ומה השטן עושה. אם תיהנה מהחיבור איתם ומהמאבק לצידם, אז גם אתה אינך בן אדם. אתה בדיוק כמוהם ואתה יכול לעשות אותם דברים כמוהם. זאת מכיוון שהשדים לא רק מפילים אנשים בפח אלא גם פוגעים זה בזה – זהו טבעו של שד. לאור בחירתך בידי האל והשתייכותך לאנושות שהאל ברא, איך השדים יכולים לא להיטפל אליך? איך הם יכולים לא לפגוע בך ולהפיל אותך בפח? הם מזיקים לכולם. הם מזיקים זה לזה, קל וחומר שלא יעצרו ולא יעזבו אנשים לנפשם! הדבר הזה מוכיח שהעולם הזה והאנושות הם כמו שדים והם מוצפים וספוגים עד העצם במעשיו של השטן. קשה להפליא להיות אדם טוב, וגם קשה להפליא להיות סתם איש רגיל שלא רוצה שינהגו בו בשתלטנות. אתה מנסה להימנע מזה אבל אינך יכול. זו דרכו של עולם. מהרגע שבו ההבנה שלך מספיקה לך כדי להתחיל ללמוד בבית ספר, עד לכניסה לחברה ותחילת עבודה וכן הלאה כל הדרך עד למוות, איזה אדם לא חווה בימי חייו שתלטנות מצד אדם אחר, או רמאות ורדיפות? אין אדם כזה. אין זה משנה כמה אתה מיומן או כמה יכולות יש לך, תמיד יהיה מישהו חזק יותר שינהג בשתלטנות כלפיך. אבל ההבדל הוא שלכל אדם ואדם יש פילוסופיות חיים שונות. יש אנשים שסובלים ונכנעים ליריביהם אבל ישנם אנשים שהם שונים מכך. לאחר שרימו אותם פעמים רבות ואיימו עליהם עד כדי כך שהם כבר לא יכולים לשאת את זה עוד ולאחר שהם סבלו סבל גדול מדי, מתעוררים בהם רגשות כגון שנאה וכעס והם שונאים גם את האנושות וגם את החברה. ברגע שתראה בבירור את המהות והטבע של מי שפגעו בך ותבין שמהותם היא מהות של שדים, אזי השנאה והכעס שאתה מרגיש כבר לא יופנו כלפי אנשים אלא כלפי שדים, והאם שנאתך לא תפחת אז? (כן). השנאה שלך תפחת במידת מה. ומה היתרון בכך שהיא תפחת במידת מה? היתרון הוא שכאשר תיתקל שוב בסיטואציה כזאת לא תתרגש שוב ולא תתייחס אליה ברגזנות. במקום זאת, אתה תתייחס אליה נכון ותבחין ותיגש אליה תוך שימוש בדברי האל ובאמת, ואתה תתייחס למי ששוב פוגעים בך מעמדה של המצפון וההיגיון האנושיים ותיגש אליהם תוך שימוש בדרך ובעקרונות שהאל לימד אותך וציווה עליך. כשתיגש אליהם תוך שימוש בדרך שהאל ציווה עליך, השנאה והכעס לא יתעוררו אצלך שוב ובמקום זאת תיוודע לך השחיתות של האנושות, ייוודעו לך פני השדים ואתה תאשר ותאמת באופן עמוק ומתקדם יותר שדברי האל הם האמת. כשתשתמש בדברי האל ובדרך שהאל ציווה עליך ולימד אותך כדי לבחון את העניין הזה, אז העניין הזה לא יפגע בך שוב ולא רק שהוא לא יגרום להעמקת השנאה והכעס שלך אלא להפך: הוא יגרום לשנאה ולכעס שבתוככי לבך לפחות בהדרגה וכל פעם שתחווה עניין מעין זה שוב ושוב, שיעור הקומה שלך יצמח והצביון שלך ישתנה.

לגבי האופן המדויק שבו עליך להרפות מהשנאה והכעס השייכים לעבר ושדיברנו עליהם: היבט אחד הוא לראות בבירור את הבריות הלא אנושיות הללו ולהבין בבירור שמהות הטבע שלהם היא מהות טבעם של שדים ושל השטן, המהות שלהם מזיקה לאנשים והיא אותה המהות של השדים, השטן והדרקון הגדול האדום כאש והיא באה מאותו המקור; הבריות הללו לוכדות אותך ומזיקות לך בדיוק כמו שהשטן משחית את האנושות. ברגע שתבין את העניין הזה, האם לא תרפה במקצת מרגשות השנאה והכעס שלך? (כן). יש אנשים שאומרים: "לא מספיק רק להבין את הדברים האלה. לפעמים אני נעצב רק מזה שאני חושב עליהם!" מה עליך לעשות כשאתה נעצב? האם אתה יכול להיות נטול עצב לחלוטין? הצלקות תמיד משאירות סימן, אבל זה שיש לך סימנים כאלה הוא לא דבר רע בהכרח. דווקא התופעות של חוסר ההגינות בחברה והאנשים, המאורעות והדברים שגורמים להתעוררות של שנאה וכעס אצלך מאפשרים לך לחוש את חוסר ההגינות בחברה, את רוע הלב, את הזדוניות ואת הרשע של האנושות ומאפשרים לך לחוש בחוסר ההגינות ובאומללות של העולם ועל ידי כך נגרמים בךהרצון לערוג לאור והכמיהה למושיע שיושיע אותך מכל הסבל הזה שמתעורר בך. האם יש הקשר לגעגוע הזה? (כן). האם הוא מגיע בקלות? (לא). אילו מעולם לא היית נפגע בחייך בקרב בני האדם או החברה, היית חושב שסביבך יש הרבה אנשים טובים. אילו היית נופל ומישהו היה בא לעזור לך לקום, או אילו היית יוצא לקניות כשאין לך מספיק כסף והאדם שלידך היה עוזר לך, או אילו היית מאבד את ארנקך ומישהו היה מוצא ומחזיר לך אותו, אזי היית חושב שסביבך יש הרבה אנשים טובים. עם הלוך נפש כזה והבנה כזאת של החברה, כמה הבנה תהיה לך כלפי המשמעות של ישועת האל את האנושות או ההכרח בכך שהאל יעשה את עבודת הישועה? כמה גדול יהיה רצונך שהמושיע יבוא ויציל אותך מים הייסורים? לא היית רוצה את זה במידה רבה, נכון? זה לא היה אלא סוג של משאלה, סוג של הזיה. ככל שאדם עובר יותר קשיים וייסורים בעולם וסובל מיחס לא הוגן מכל הסוגים, או במילים אחרות, ככל שאדם חי זמן רב יותר בחברה הזאת ובקרב אנשים, אדם שהתעוררו בו שנאה וכעס עמוקים כלפי האנושות והחברה, כך הוא יתאווה לכך שהאל יביא את עידן הרשע הזה לסיומו בהקדם, שישמיד את האנושות הרעה בהקדם, שיציל אותו מים הייסורים בהקדם, שישיב לרשעים כגמולם ויגן על הטובים – האין זה כך? (אכן.) בשלב זה אפוא אתה מהרהר: "אני ממש מוכרח להודות לשדים האלה. אני מוכרח להודות להם על היחס הלא הוגן ועל האפליה, העלבונות והדיכוי שסבלתי מהם. דווקא מעשיהם הרעים והנזק שעשו לי אילצו אותי להתייצב לפני האל, גרמו לי להפסיק לנהות אחר העולם הזה או לחיות בקרב אנשים אלה וגרמו לי לרצות לבוא לבית האל ולהתייצב לפניו, להשקיע למען האל מרצוני, להקדיש את כל חיי, לחיות חיים בעלי משמעות ולהפסיק להתחבר עם אנשים רעים. אחרת, הייתי עדיין בדיוק כמוהם – נוהה אחרי אפנות העולם הזה, חותר אל תהילה ורווח אישי, אל החיים הטובים, אל תענוגות הבשר ואל עתיד נפלא. עכשיו אני מאמין באל ולכן אין שום צורך להמשיך לצעוד בנתיב הנכלולי ההוא. אני כבר לא מביט בהם בעוינות. אני רואה בבירור מי הם תמיד היו. הם קיימים כדי לתת שירות, הם ניגודים לעבודת האל. בלעדיהם לא הייתי יכול להבין בדיוק מהי מהות העולם והאנושות והייתי ממשיך לחשוב שהעולם והאנושות הם נפלאים. עכשיו, אחרי שעברתי את כל הסבל הזה, אפסיק לתלות את השאיפות והתקוות שלי בעולם הזה או בידיו של אדם גדול כלשהו. במקום זאת, אקווה שמלכות האל תבוא ושההגינות והצדיקות של האל יתפסו את השלטון". כשאתה חושב באופן הזה, האם רגשות השנאה והכעס לא פוחתים אצלך בהדרגה? (הם אכן כך). הם נרגעו. והאם נקודת המבט וההשקפות שיש בלבך על אנשים, מאורעות ודברים לא השתנו? האין זה סימן שהנתיב שבו אתה עתיד ללכת, הבחירות שלך והיעדים שלך – כולם משתנים בהדרגה ואתה פונה בהדרגה לעבר חתירה אל היעדים ואל הכיוון הנכונים? (כן). אתה מעלה בדעתך את מאורעות העבר ששברו את לבך וגרמו לך לשנוא את העולם וברגע שאתה מבין בבירור את משמעותם ותמציתם, לבך מתמלא הכרת תודה לאל. לאחר שאתה מתמלא בהכרת תודה, האם אתה לא נסחף אז ליהנות ממנה? האם אינך חושב אז: "הכופרים שלא מאמינים באל עדיין סובלים מהשטן מלך השדים עצמו, המטעה אותם, מזיק להם וטורף אותם. כל כך מעורר רחמים! אילולא הייתי מאמין באל ולא הייתי מתייצב לפניו, הייתי חי בדיוק כמוהם ונוהה אחר העולם הזה, נחפז להשיג תהילה, רווחים ומעמד ועובר סבל כה רב, ומעולם לא היה עולה בדעתי לשנות מסלול. הייתי שוקע בחטא שאין מפלט ממנו – כמה עצוב! עכשיו, כשאני מאמין באל, אני מבין את האמת ויכול להבין את העניין הזה לאשורו. הנתיב שעל אנשים לצעוד בו כשהם חותרים אל האמת הוא הדבר המשמעותי ביותר ובעל הערך הגדול ביותר. עכשיו שהאל הפגין טוב לב כזה כלפיי, כך שכבר איני מוכרח לעבור את הסבל הזה, אפעל בנחישות כדי לנהות אחרי האל עד הסוף, להקשיב לדבריו, לחיות בהתאם לדבריו ולהפסיק לחיות כפי שחייתי לפני כן, כשלא חייתי כאדם בכלל". אתה רואה, השאיפה הטובה הזאת התעוררה, נכון? האם היעדים והכיוון הנכון בחיים לא התעצבו בהדרגה במחשבותיהם ובמודעותם של אנשים? האם עכשיו הם לא מסוגלים לעלות על הנתיב הנכון בחיים? (הם אכן כך). כשהרגשות והשאיפות החיוביים הללו מתעוררים אפוא, האם עדיין הכרחי לחשוב על הרגשות השליליים? לאחר שתלבן את העניינים הללו זמן מה במחשבותיך או תהרהר בהם פעמים מספר עד שתבין אותם, כשעניינים אלה יפסיקו להפריע למחשבותיך או לשלוט בנתיב שאתה צועד בו, אז אתה תרפה מבלי משים מרגשות השנאה והכעס, כבר לא יהיה להם מקום בלבך ועם הזמן אתה תפתור את בעיית הצביון המושחת שלך. האם עניין פתרון הצביון המושחת שלך קשור לחתירה אל האמת? (כן). והאם זה לא אומר שעלית על הנתיב הנכון בחיים? לא קשה לעלות על הנתיב הנכון; ראשית אתה מוכרח להרפות מכל השקפותיך על העולם, מאנושיות האדם ומהאנושות שאינה תואמת לעובדות אלו. איך תוכל לראות בבירור את הדעות שאינן תואמות לעובדות? איך תוכל לפתור אותן? הדעות שאינן תואמות את העובדות חבויות ברגשות שבלבך, והרגשות הללו מכווינים את השיפוט ואת החשיבה של האנושיות שלך כמו גם את האופי, הדיבור והמעשים שלך ומובן מאליו שהם מכוונים גם את המצפון וההיגיון שלך. חשוב מכך, הם מכווינים את יעדיך בחיים ואת הנתיב שבו אתה צועד ומשפיעים עליהם. הרפה אפוא מכל הרגשות השליליים, הרפה מכל הרגשות ששולטים בך – זהו הצעד הראשון שעליך ליישם בפועל בתהליך החתירה אל האמת. ראשית, פתור את בעיית הרגשות השליליים השונים, פתור אותם ברגע שאתה מגלה אותם ואל תשאיר שום בעיה מאחוריך. לאחר שתפתור את הבעיות האלה כבר לא תהיה כבול ולא תישא איתך את הרגשות השליליים בתהליך החתירה אל האמת ותוכל לחפש את האמת ולפתור צביון מושחת כאשר הוא נחשף. האם קל להשיג זאת? הדבר הזה לא כל כך קל, למעשה.

האם בזמן ששיתפתי על הרגשות השליליים הללו וניתחתי אותם יישמתם את דבריי על עצמכם? יש אנשים שאומרים: "אני צעיר ואין לי הרבה ניסיון חיים. מעולם לא חוויתי עיכובים, כישלונות או טראומות. האם זה לא אומר שאין לי שום רגשות שליליים?" הם ישנם אצל כל אחד; כל אחד נתקל בקשיים רבים וייתכן שיתעוררו בו רגשות שליליים. לדוגמה, בגלל הרקע של המגמות הרעות בחברה בעידן זה, ילדים רבים גדלים במשפחות חד-הוריות, קצתם ללא אהבת אם וקצתם ללא אהבת אב. אם לאדם אין אהבת אם או אהבת אב, אפשר להחשיבו כאדם שחסר לו משהו. ללא קשר לגיל שבו אתה מאבד את אהבת אביך או את אהבת אמך, מנקודת המבט של האנושיות הרגילה תהיה לעובדה זאת השפעה עליך במידה זו או אחרת. יש אנשים שיסתגרו, יש אנשים שירגישו נחיתות, יש אנשים שייעשו רגזניים, יש אנשים שיחושו אי נוחות וחוסר ביטחון ויש אנשים שיפלו את המין השני ויימנעו ממנו. בכל מקרה, מי שיגדלו בסביבה מסוימת כזאת יפתחו במידה זו או אחרת חריגויות מסוימות במסגרת אנושיותם הרגילה. בלשון מודרנית, הם יתעוותו קצת. לדוגמה, ילדות שיגדלו בלי אהבת אב יהיו חסרות ניסיון יחסית בנוגע לגברים. הן יהיו מוכרחות ללמוד כיצד לספק את צורכיהן הבסיסיים מגיל צעיר ואפילו לשאת בנטל הכבד של ענייניה הכספיים של המשפחה ושל המטלות השונות שיש לבצע, בדיוק כמו אמהותיהן, והן ילמדו מוקדם ובלא יודעין לדאוג לדברים ולטפל בהם או להגן על עצמן, על אמהותיהן ועל משפחותיהן. יש להם מודעות חזקה לגבי הגנה עצמית וגם רגשות נחיתות חזקים. מבלי שהן מודעות לכך, עצם זה שהן גדלות בסביבה מסוימת כזאת גורם להן לתחושה לא מודעת בעמקי לבן שיש להן ליקוי כלשהו; התחושה הזאת קיימת אצלן וזה לא משנה אם היא לא השפיעה או השפיעה במידה חמורה על השיפוט או על קבלת ההחלטות שלהן בעבר. בקיצור, ברגע שאדם מגיע לבגרות מלאה יש רגשות שליליים מסוימים שמכווינים את מחשבותיו, הם כבר קיימים אצלו זה זמן רב ותמיד תהיה להם סיבה להתקיים. לדוגמה, אם בנים גדלים במשק בית חד-הורי ללא אב אלא רק עם אם, הם לומדים מגיל צעיר לבצע מטלות הקשורות במשק הבית לצד אימם והאופי שלהם נהיה אימהי במידת מה. הם נהנים לטפל בבנות ומרגישים סימפתיה כלפיהן, הם מרגישים הכלה כלפי בנות ונהנים להגן עליהן, ויש להם דעה קדומה, באופן יחסי, נגד גברים. חלקם אפילו מרגישים עמוק בתוכם מעין סלידה קלה כלפי גברים ודחייה מהם, הם מפלים נגדם מתוך אמונה שכל הגברים הם נרפים וחסרי אחריות ושהם לא עושים את מה שנכון וראוי לעשות. מובן שבקרב אנשים אלה יש אנשים שהם רגילים למדי. עם זאת, אין מנוס מכך שלחלקם יהיו מחשבות מסוימות, לא מציאותיות או לא הולמות על גברים או נשים ושלכל אלה יש ליקויים ופגמים באנושיותם. אם מישהו מגלה שיש לך בעיה כזאת והוא מציין זאת לפניך או אם אתה מגלה בבדיקה עצמית שיש לך רגש שלילי חמור מעין זה ונודע לך שהוא כבר משפיע על בחירותיך ועל מנהגך הקשר ליחסך כלפי אנשים ודברים והוא משפיע על האופן שבו אתה מתנהל ופועל, אזי עליך להרהר על עצמך ולהכיר את עצמך. עליך להבחין ברגש השלילי הזה ולפתור אותו לאור דברי האל, לשאוף להשליך מעליך את הכבלים, את השליטה וההשפעה של הרגש השלילי, להיאבק כדי למנוע עיוות של העונג, הכעס, העצב, השמחה, החשיבה, השיפוט, המצפון וההיגיון של אנושיותך כך שיגיעו לקיצוניות או יחרגו מגבולותיהם. מה עוד? לאחר שתשאף למנוע מהדברים האלה להתרחש, תוכל לחיות חיים רגילים עם המצפון וההיגיון של אדם רגיל ועם האינסטינקטים והרצון החופשי של האנושיות הרגילה שהאל העניק לבני האדם. זאת אומרת שתשאף לשמור את המחשבות, האינסטינקטים, הרצון החופשי, יכולת השיפוט, המצפון וההיגיון שלך בתוך התחום של האנושיות הרגילה שאותו קבע האל. אין זה משנה אפוא איזה רגש שלילי שולט עליך – יש לך בעיה בהיבט זה של אנושיותך הרגילה. אתה מבין את זה, נכון? (כן).

המצפון, ההיגיון, האינסטינקט והרצון החופשי הרגילים של האנושיות הרגילה וטווח הרגשות שלה – כולם מהווים בסיס להשגתה של חתירה אל האמת. אתה מבין, במסגרת התחום של האנושיות הרגילה שהאל נתן לאדם אין שום דבר קיצוני, שום דבר מופרז, שום דבר מעוות, ואין פיצול או סטייה של האישיות. איך הפרזה באה לידי ביטוי? חשיבה תמידית שאתה לא יוצלח, שאתה כלום – האין זאת הפרזה? האין זה בלתי מציאותי? (אכן.) הערכה רבה ועיוורת כלפי גברים, אמונה שגברים הם טובים, שלגברים יש יותר יכולות מנשים, שנשים הן חסרות יכולת, שנשים הן חסרות תועלת, שהיכולות שלהן פחותות משל גברים ושכאשר לוקחים אותן כמכלול הן אינן טובות כמו הגברים – האין זאת הפרזה? (אכן.) איך לקיחת דברים לקיצוניות באה לידי ביטוי? זהו הרצון התמידי ללכת אל מעבר למה שאתה יכול להשיג באופן אינסטינקטיבי ורצון תמידי למתוח את גבולותיך. יש אנשים שרואים שאנשים אחרים ישנים חמש שעות בלילה ואחר כך הם מסוגלים לעבוד כרגיל יום שלם, אז הם מוכרחים לישון ארבע שעות בלילה ולבדוק כמה ימים הם יוכלו להחזיק מעמד. יש אנשים שרואים ש אחרים אוכלים שתי ארוחות ביום ויש להם אנרגיה בשפע והם יכולים להמשיך לעבוד כל היום, אז הם מוכרחים לאכול ארוחה אחת ביום – האם זה לא מזיק לגוף? מה הטעם לנסות תמיד להיראות כבעל יכולות גדולות יותר ממה שיש לך? בשביל מה אתה מתחרה בך עצמך? יש אנשים בשנות החמישים לחייהם שהשיניים שלהם מתנדנדות והם כבר לא יכולים ללעוס עצמות או לנגוס אפילו בקנה סוכר. הם אומרים, "אל דאגה, אני יכול לאבד כמה שיניים, אין בעיה, פשוט אמשיך ללעוס! אני מוכרח להתגבר על הקושי הזה. אם לא אנסה להתגבר עליו אז אני פשוט חלש וחסר תועלת!" האין זאת לקיחת דברים לקיצוניות? (כן). אתה מרגיש שאתה מוכרח להשיג את מה שאינך יכול להשיג ואת מה שהאנושיות שלך אינה יכולה להשיג באופן אינסטינקטיבי. אינך יכול להשיגם בעזרת כשרונך, חוכמתך או שיעור קומתך או בעזרת הדברים שלמדת או גילך ומגדרך, אבל למרות חוסר היכולת שלך להשיגם אתה מרגיש בכל זאת שאתה מוכרח לעשות זאת. יש נשים שמגזימות ביתרונות שלהן ואומרות: "אנחנו הנשים יכולות לעשות מה שגברים עושים. גברים יכולים לבנות בניינים וגם אנחנו; גברים יכולים להטיס מטוסים וגם אנחנו; גברים יכולים להיות מתאגרפים וגם אנחנו; גברים יכולים לסחוב שקים של מאה קילוגרם וגם אנחנו." אבל בסופו של דבר, המאמץ הזה מוחץ אותן עד שהן יורקות דם. האם הן עדיין מנסות להראות שהיכולות שלהן גדולות יותר מכפי שהן? האין זה קיצוני? האין זה מופרז? כל הביטויים הללו הם קיצוניים ומופרזים. לעתים קרובות, אנשים מגוחכים חושבים כך על בעיות ועל אנשים, מאורעות ודברים וזוהי גם הגישה שלהם לבעיות ולפתרונן. אם אנשים רוצים אפוא לפתור את הביטויים המופרזים הללו, תחילה עליהם לשים להם קץ ולהרפות מהדברים הקיצוניים האלה. החמורים ביותר מבין הדברים הללו הם הרגשות הקיצוניים השונים בתוככי לבם. בנסיבות מסוימות הרגשות הללו גורמים להם לעתים קרובות לחשוב מחשבות קיצוניות ולהשתמש בשיטות קיצוניות וכך הם גורמים להם לאבד את דרכם. הרגשות הקיצוניים הללו לא רק גורמים לאנשים להיראות שוטים, בורים וטיפשים אלא גם גורמים להם לאבד את דרכם ולסבול מהפסד. האל רוצה אדם רגיל שיחתור אל האמת ולא אדם מגוחך, מפריז וקיצוני. למה זה? אנשים מגוחכים וקיצוניים אינם יכולים להבין דברים נכון, קל וחומר שאינם יכולים להבין את האמת הבנה טהורה. אנשים קיצוניים שנוטים לעיוותים משתמשים בדרכים קיצוניות גם כדי להבין את האמת, לגשת אליה וליישם אותה בפועל וזה בעייתי ומסוכן מאוד בשבילם. הם יחוו הפסד גדול והדבר גם יגרום לפגיעה חמורה בכבודו של האל. האל לא צריך שתמתח את הגבולות שלך או תשתמש בשיטות קיצוניות ורדיקליות כדי ליישם בפועל את האמת. במקום זאת, בנסיבות שבהן האנושיות שלך היא רגילה בכל המובנים, ובתוך תחום האנושיות שאתה יכול להבין ולהשיג, האל רוצה שתיישם בפועל את דבריו ואת האמת ותעמוד בדרישותיו. המטרה הסופית היא לשנות את הצביון המושחת שלך, לשנות ולתקן בהדרגה את כל מחשבותיך ודעותיך, להעמיק עוד ועוד את הבנתך בנושא הצביונות המושחתים של האדם ואת הידע שלך על האל וכך להפוך את התמסרותך לאל למוחשית ומעשית יותר ויותר – כך תזכה בגאולה.

האם יש משמעות לכך שאני משתף על האופן שבו יש להרפות מהרגשות השליליים השונים? (כן). מה המטרה שלי במעשה זה? ללא קשר לשאלה האם הרגשות השליליים התעוררו לפני זמן רב או מתעוררים ברגע זה ממש – המטרה היא שתוכל תוכל לנקוט כלפיהם בגישה הנכונה, לבטל ולפתור אותם בדרך הנכונה, להשאיר את הרגשות השליליים השגויים מאחוריך ולהגיע בהדרגה לשלב שבו תפסיק לשקוע בביצת הרגשות השליליים ולא חשוב מה יתרחש. כשהרגשות השליליים יתעוררו שוב, יהיו לך מודעות והבחנה ותדע מהו הנזק שהם עושים לך ומובן שאתה מוכרח גם להרפות מהם בהדרגה. כשהרגשות האלה יתעוררו, תוכל ליישם בפועל ריסון עצמי ולהחיל חכמה ולהרפות מהם או לחפש את האמת כדי לפתור אותם ולהתמודד איתם. בכל מקרה, הם לא אמורים להשפיע על כך שתאמץ את הדרכים הנכונות, הגישה הנכונה והעמדה הנכונה לגבי האופן שבו אתה רואה אנשים ודברים והאופן שבו אתה מתנהל ופועל. בדרך זו, המכשולים והחסימות לאורך נתיבך בחתירה אל האמת ילכו ויפחתו, תוכל לחתור אל האמת במסגרת התחום של האנושיות הרגילה שהאל דורש – ללא הפרעות, או עם הפרעות הולכות ופוחתות – ותפתור את הצביונות המושחתים שאתה חושף במצבים מכל הסוגים. האם יש לך עכשיו דרך להתקדם בה בנושא פתרון הרגשות השליליים השונים? ראשית, בחן את עצמך לגבי השחיתות שאתה חושף ובדוק אם הרגשות השליליים משפיעים עליך בפנים והאם אתה מכניס את הרגשות השליליים האלה לתוך האופן שבו אתה מתייחס לאנשים ולדברים ולאופן שבו אתה מתנהל ופועל. נוסף על כך, בחן בתוככי לבך את העניינים שנחרטו עמוק בזיכרונך ובדוק אם הדברים שקרו לך השאירו צלקות או סימנים והאם הם שולטים בך כל הזמן כדי שתשתמש בדרכים ובשיטות הנכונות להתייחס לאנשים ולדברים, להתנהל ולפעול. בדרך זאת, לאחר שתחפור ותחשוף את הרגשות השליליים שהתעוררו כשנפגעת בעבר, יהיה עליך לנתח אותם, להבחין בהם ולפתור אותם בזה אחר זה בהתאם לאמת. לדוגמה, יש אנשים שקודמו לדרגת הנהגה כמה וכמה פעמים אך הוחלפו או הוצבו מחדש כמה וכמה פעמים ומתעורר בהם רגש שלילי מאוד. לכל אורכו של תהליך זה – קידום ואז החלפה והצבה מחדש וחוזר וחלילה – הם אף פעם לא קולטים למה זה קורה בכלל, ולכן אף פעם לא מכירים את הליקויים, החסרונות שלהם ושחיתותם וגם אינם יודעים מהו שורש הבעיה שגורמת לעבירות שהם עוברים. הם אף פעם לא פותרים את הבעיות הללו ונותר בהם רושם עמוק והם חושבים: "כך בית האל משתמש באנשים. כשיש לך שימוש מרוממים אותך וכשאין לך שימוש בועטים אותך החוצה". לאנשים עם הרגשה מעין זו יש אולי מקום בחברה שבו הם יכולים להוציא קיטור, אבל בבית האל אתה מרגיש שאין מקום, דרך וסביבה להוציא בהן קיטור ולכן כל מה שתוכל לעשות הוא לבלוע את זה. כשאתה בולע את זה, אתה לא באמת מרפה זה אלא קובר את זה עמוק בפנים. יש אנשים שחושבים שיום אחד הם יבצעו את חובתם היטב ואם אחיהם ואחיותיהם יראו זאת, הם יבחרו בהם שוב להנהגה; יש גם אנשים שרוצים לבצע את חובתם בשקט ואינם רוצים להנהיג שוב, והם אומרים: "לא אהיה מנהיג ולא משנה מי יקדם אותי. אני לא יכול להרשות לעצמי פגיעה בכבודי ואני לא יכול לשאת את הכאב הזה. לא נוגע לי מי ייעשה למנהיג ומי יוחלף. אני לא אהיה מנהיג שוב וכך לא אצטרך לסבול את הפגיעה ואת ההרגשה שתוקפים אותי, אשר נובעת מכך שמחליפים אותי. פשוט אעשה את העבודה שלי היטב ואקבל על עצמי את האחריות הזאת, ולגבי השאלה איזה ייעוד וקץ מחכים לי, אני מפקיד את זה בידי האל – שהוא יחליט בקשר לכך". איזה מין רגש זה? לא לגמרי מדויק לומר שמדובר ברגשי נחיתות, אני חושב שמתאים לקרוא לו דיכאון – דיכאון, דכדוך, להיות מנותק ולסבול מדיכוי. הם חושבים: "בית האל הוא מקום שבו שומרים על הצדק ובכל זאת, קורה לעתים קרובות שמקדמים אותי ומחליפים אותי. אני מרגיש שעשו לי עוול אבל אין לי דרך לטעון נגד זה, אז פשוט אתמסר! זהו בית האל, לאיזה מקום אחר אני יכול ללכת כדי לטעון את הטיעון שלי? אני רגיל לחיות ככה. איש בעולם אינו מעריך אותי וזה בדיוק אותו הדבר בבית האל. פשוט לא אחשוב מה יהיה בעתיד". לאורך כל היום הם במצב רוח ירוד, לא יכולים להתעניין בדבר, רק צולחים איכשהו את כל מה שהם עושים, הם עושים קצת ממה שהם יכולים לעשות ולא עושים שום דבר אחר; הם לא לומדים, לא מתאמצים, לא חושבים עמוקות על כלום והם לא מוכנים לשלם את המחיר. בסופו דבר המרץ שלהם אוזל במהירות רבה, ההתלהבות שהייתה להם בהתחלה מתקררת, הם חושבים שלשום דבר אין קשר אליהם ושהאדם שהם היו קודם לכן מת. האם זה לא דכדוך? (כן). מישהו שואל אותם: "איך אתה מרגיש לגבי החלפתך בתפקיד?" הם אומרים: "ובכן, האיכות שלי ירודה. איך אני אמור להרגיש? אני לא מבין את זה." והאדם האחר שואל אותם: "אילו היו בוחרים בך שוב להנהגה, הייתה רוצה לעשות את זה?" והם משיבים: "אה, בשביל מה? זה לא מעשי! האיכות שלי ירודה ואני לא יכול לרצות את כוונות האל". לא ממש מציאותי לומר שהם מיואשים ושהם ויתרו. הם פשוט במצב רוח ירוד, מדוכאים, סגורים ומדוכדכים. הם לא רוצים לומר לאיש את אשר על לבם, לא רוצים להיפתח ולא רוצים לפתור את הבעיות, הקשיים, המצבים המושחתים והצביונות המושחתים שלהם – הם רק רוצים להמשיך להעמיד פני אמיצים. איזה מין רגש זה? (דיכאון). הם גם נצמדים לרעיון: "אעשה מה שהאל מבקש ממני לעשות ואעבוד קשה בכל עבודה שהכנסייה מסדרת לי לעשות. אם לא אוכל לסיים את העבודה, אל תאשימו אותי, כי לא אני בראתי את עצמי באיכות נמוכה!" אדם כזה בעצם מאמין באמת באל והוא החליט החלטות. הוא לעולם לא יעזוב את האל, לעולם לא יזנח את חובתו ותמיד ינהה אחר האל. העניין הוא רק שהוא לא מקדיש תשומת לב להיווכחות בחיים או להרהור עצמי או לפתרון הצביון המושחת שלו. איזה מין בעיה זאת? האם הוא יכול לזכות באמת על ידי כך שהוא מאמין באופן זה? האם זה לא בעייתי בשבילו? (כן). הוא לא יכול לומר שהוא לא מאמין באל, אפילו אם יכו אותו מכות רצח. אבל בגלל נסיבות ייחודיות מסוימות, מכיוון שהוא חווה מצבים ותרחישים ייחודיים ואנשים מסוימים אמרו לו דברים מסוימים, הוא נשחק והותש עד שהוא לא יכול לעמוד על הרגליים שוב ולגייס כוחות בכלל. האם זה לא סימן שיש לו רגשות שליליים? (כן). זה שיש לו רגשות שליליים מוכיח שיש בעיה וכשיש בעיה, צריכים לפתור אותה. תמיד יש דרך ונתיב לפתור בעיות שצריכים לפתור – הן לא בלתי פתירות. הדבר פשוט תלוי בשאלה האם אתה יכול להתמודד עם הבעיה והאם אתה רוצה או לא רוצה לפתור אותה. אם כן, אין בעיה שהיא קשה עד כדי כך שאי אפשר לפתור אותה. אתה מתייצב לפני האל ומחפש את האמת בדבריו ואז אתה יכול לפתור כל קושי שהוא. אולם לא רק שהמלנכוליה, הדיכאון, הדכדוך והתחושה שמדכאים אותך לא עוזרים לך לפתור את בעיותיך אלא להפך, הם יכולים לגרום לבעיותיך להחמיר בהתמדה ולהתדרדר. אתם מאמינים לזה? (כן). לכן, לא משנה לאיזה רגשות אתם נצמדים ברגע זה או באיזה רגשות שקעתם כעת – אני מקווה שתוכלו להשאיר את הרגשות השגויים הללו מאחוריכם. ברגע שאתה נופל לרגש לא רגיל – לא משנה אילו סיבות או תירוצים יש לך – אתה נופל לרגש קיצוני. לאחר שנפלת לרגש קיצוני זה, הוא ללא ספק ישלוט על החתירה שלך ועל החלטותיך ורצונותיך, כמו גם כמובן על היעדים שאתה חותר אליהם בחיים; התוצאות של הדבר הזה הן חמורות.

לבסוף, יש משהו שאני רוצה לומר לכם: אל תתנו לרגש שולי או פשוט וחסר חשיבות לסבך אתכם לשארית חייכם, כך שישפיע על השגת הישועה שלכם וישמיד את התקווה שלכם לישועה, מבינים? (כן). הרגש הזה שלכם אינו רק שלילי; ליתר דיוק, הוא למעשה מנוגד לאל ולאמת. אולי אתם חושבים שזהו רגש שנמצא בתחום האנושיות הרגילה, אבל בעיני האל, הדבר הזה הוא לא רק עניין פשוט של רגשות, אלא הוא שיטה להתנגד לאל. השיטה הזאת מתאפיינת ברגשות שליליים שאנשים משתמשים בהם כדי להתנגד לאל, לדבריו ולאמת. משום כך, בהנחה שאתה רוצה לחתור אל האמת, אני מקווה שתבחן את עצמך ביסודיות כדי לבדוק אם אתה נצמד לרגשות השליליים הללו ומתנגד לאל בעקשנות ובטיפשות ומתחרה בו. אם גילית את התשובה באמצעות בחינה ואם הגעת להבנה ולמודעות ברורה, אז אני מבקש ממך ראשית כל להרפות מהרגשות הללו. אל תוקיר אותם או תיצמד אליהם, כי הם ישמידו אותך, את היעד שלך ואת ההזדמנות והתקווה שיש לך בחתירה אל האמת ובזכייה בישועה. עד כאן השיתוף להיום.

24 בספטמבר, 2022