שיתפנו על הנושא "כיצד לחתור אל האמת" במשך זמן רב למדי, וכל מה ששיתפנו עליו עסק בהיבט אחד של יישום בפועל בנושא זה: ויתור. כלומר, תוכן השיתוף שלנו עסק כולו בדברים שאנשים צריכים לוותר עליהם, הן בתהליך האמונה באל והחתירה אל האמת, והן בחייהם ובנתיב החיים שבו הם הולכים. אלה הם בדיוק כמה מהדברים שמשפיעים על חתירתם של אנשים אל האמת. אם כן, מה היה הפריט הראשון בתוכן שלנו שעסק בוויתור? (ויתור על רגשות שליליים שונים של אנשים.) ומה היה הפריט השני? (ויתור על שאיפות, אידאלים ורצונות של אנשים.) הפריט הראשון בתוכן שעסק בוויתור היה ויתור על רגשות שליליים שונים, והשני היה ויתור על שאיפות, אידאלים ורצונות של אנשים. כל פריט כלל לא מעט תתי-נושאים ופרטים, נכון? (כן.) בלי קשר לתוכן השיתוף, לקטגוריות ולפריטים שבו, ובלי קשר למספר הדוגמאות שניתנו או למספר המצבים ומהויות הבעיות שנחשפו – בקיצור, כל תוכן השיתוף שלנו נוגע לבעיות השונות שאנשים נתקלים בהן בתהליך האמונה באל והחתירה אל האמת, או בחייהם האמיתיים, וכן לנתיבי היישום בפועל שאנשים צריכים לבחור ולעקרונות-האמת שבהם עליהם לדבוק כשהם מתמודדים עם הבעיות האלה. ההיבטים השונים שהבעיות האלה כוללות אינם ריקים מתוכן ואינם קיימים אך ורק במחשבותיהם של אנשים או בעולמותיהם הרוחניים. אלא הם קיימים בחייהם האמיתיים של אנשים. לכן, אם אתה מוכן לחתור אל האמת, תוכל לחפש את האמת, למצוא את עקרונות-האמת המתאימים כדי להתבסס עליהם, ולגלות את נתיב היישום בפועל, בלי קשר לבעיות שבהן תיתקל, וכך יהיה לך נתיב ללכת בו בכל פעם שתיתקל בבעיות אלה. זוהי המטרה הבסיסית של השיתוף על כל התוכן הזה. אף על פי שסיימנו לשתף על כל האמיתות האלה, ייקח זמן מה עד שאנשים ייכנסו אל מציאויות-האמת האלה. אנשים צריכים להתחיל בשיתוף על האמיתות האלה, ועליהם לקחת את עקרונות-האמת השונים כבסיס שלהם, ולשנות את נקודות המבט שלהם על כל מיני דברים, כמו גם את גישות החיים שלהם ואת דרכי קיומם. בדרך זו, במהלך האמונה באל או במהלך החיים והקיום, באמצעות קבלת עקרונות-האמת האלה, אנשים יצליחו, מבלי משים, לשנות את מחשבותיהם, נקודות מבטם, או גישותיהם ודרכי קיומם המופרכות השונות – שהיו קיימות מראש, שהיו ישנות, ושנבעו מהשטן – והם יצליחו להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים. לכן, הדברים האלה ששיתפנו בעבר והדברים שנשתף בעתיד אינם סוג של ידע או סוג של מלומדוּת, והם בוודאי אינם תיאוריה. אלא הם משמשים להנחות, לכוון ולעזור לאנשים לפתור את הבעיות והקשיים השונים שהם נתקלים בהם בחיי היומיום שלהם. בכל פעם שאתה נתקל בבעיה, בנסיבה, או באדם, מאורע או דבר, אתה יכול לחפש בתוכן השיתוף שלנו את קריטריוני האמת שעליך לציית להם וליישם בפועל, כדי שתוכל לפעול כשהאמת משמשת לך בסיס וקריטריון, במקום ליישם בפועל לפי צביונותיך המושחתים ונקודות מבטך הישנות והשגויות. מטרתם של אנשים באמונה באל היא לחתור אל האמת, אך מטרת החתירה אל האמת אינה למלא את חייהם הריקניים של האנשים או לשנות את חייהם הריקניים, או להעשיר את עולמותיהם הרוחניים. מהי מטרת החתירה אל האמת? מבחינת האנשים, המטרה היא להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים כדי להיוושע; כמובן, השלכת צביונותיו המושחתים של אדם היא גם כדי להתמסר לאל, ולירוא את האל ולסור מרע. אך מבחינת האל, המטרה והמשמעות של חתירת אנשים אל האמת אינן כה רגילות; אין מדובר רק בכך שאדם כלשהו נושע, אלא מדובר בכך שהאל זוכה באדם שהצביונות המושחתים של השטן כבר לא משטים בו, וכמובן, מדובר גם בזכייה בסוג של אדם שיכול להיות תואם לאל; וחשוב מכך, מדובר בכך שהאל יכול לזכות בסוג האדם שהוא חפץ בו מתוך האנושות הנבראת, אדם שיכול לנהל את כל הדברים ולהתקיים לנצח עם כל הדברים. משמעות זו אינה פשוטה כמו עצם הישועה, כפי שהיא עבור בני האדם. לכן, בין אם עבור אנשים ובין אם עבור האל, החתירה אל האמת חשובה מאוד. מכיוון שזה כל כך חשוב, התוכן של היבט אחד של יישום בפועל הנוגע לחתירה אל האמת – ה"ויתור" – חיוני לכל מי שרוצה לחתור להשגת ישועה. מכיוון שהיישום בפועל של "ויתור" הוא כה חשוב, אנשים חייבים להבין לעומק את עקרונות-האמת השונים הקשורים ל"ויתור", וכן את המצבים השונים, את גילויי הצביונות המושחתים ואת המחשבות ונקודות המבט המושחתות שנחשפו ונוגעים ליישום בפועל של "ויתור". רק כאשר אנשים בודקים ומבינים את המחשבות ונקודות המבט המופרכות שלעתים קרובות נחשפות בחיי היומיום, כמו גם את צביונותיהם המושחתים וגילויי השחיתות, ובכך לומדים להכיר את עצמם ומבינים ומקבלים היבט כלשהו של האמת, ואז מיישמים בפועל לפי עקרונות-האמת המתאימים, רק אז הם ישיגו את מטרת החתירה אל האמת. הגענו בעיקרון לסוף השיתוף שלנו מתקופה זו על שני הפריטים העיקריים של "ויתור" במסגרת הנושא "כיצד לחתור אל האמת". מה היה הפריט הראשון? ויתור על רגשות שליליים שונים של אנשים. מה היה הפריט השני? ויתור על שאיפות, אידאלים ורצונות של אנשים. אף על פי שכיסינו תוכן רב בשיתוף שלנו על שני הפריטים האלה, חשוב עוד יותר הוא הצורך שלך להבין כל אחד מעקרונות-האמת הספציפיים הכרוכים בנושאים אלה. רק כאשר אנשים מבינים את עקרונות-האמת הם יכולים להתנהל ולפעול לפיהם בחיי היומיום שלהם ובנתיב חייהם, להיכנס בהדרגה אל מציאות-האמת, ובתהליך החתירה אל האמת, להשיג בהדרגה את התוצאות של הבנת האמת והשגתה.

שני הפריטים של יישום בפועל של "ויתור" במסגרת הנושא "כיצד לחתור אל האמת", שעליהם שיתפנו בעבר, נוגעים לצביונות המושחתים של אנשים, למחשבותיהם ולהשקפותיהם השונות, ולבעיות השונות שהם נתקלים בהן בחיי היומיום שלהם. אך ישנו פריט נוסף, חשוב יותר, או שאפשר לומר אפילו גדול יותר, במסגרת "ויתור", שעלינו באמת לשתף עליו. מהו הפריט הזה? הוא נוגע לגישותיהם של אנשים כלפי האל, למחשבותיהם ולהשקפותיהם לגבי האל, ולעקרונות היישום בפועל שבאמצעותם הם מתייחסים לאל בחיי היומיום שלהם. אפשר לומר שהפריט הזה חשוב קצת יותר משני הראשונים. מכיוון שהפריט הזה נוגע ישירות לגישותיהם של אנשים כלפי האל, למחשבותיהם ולהשקפותיהם לגבי האל, וליחסים בין אנשים לאל, הוא האחרון שנדבר עליו במסגרת הפריט הזה של "ויתור", וכמובן שהוא גם החשוב ביותר. חלק מהנושאים בשני הפריטים שדנו בהם קודם לכן נוגעים לגישות ולהשקפות מסוימות שאנשים מחזיקים בהן לגבי האל, או ליחסים בין אנשים לאל, אך מבחינת נקודת המבט שאימצנו בשיתוף שלנו, ניתחנו בעיקרון את הבעיות השונות של אנשים מנקודת מבט אנושית – ניתחנו את הצביונות המושחתים השונים של אנשים או את מחשבותיהם והשקפותיהם המופרכות בהקשר של סוגי הבעיות השונים שלהם. מה שאנו עומדים לשתף עליו היום נוגע לגישותיהם של אנשים כלפי האל ולמחשבותיהם והשקפותיהם לגבי האל. אלה הם הדברים החשובים ביותר שאנשים חייבים לוותר עליהם בתהליך החתירה אל האמת. גם הפריט הזה אינו כה פשוט, כי לא משנה מי הם, או לאיזה סוג של אנשים הם משתייכים, לאף אחד אין רק סוג אחד של גישה כלפי האל או סוג אחד של מחשבה והשקפה לגבי האל, וכמובן, היחסים בין אנשים לאל אינם רק סוג אחד של יחסים, והם גם לא נוגעים רק לסוג אחד של מצב אנושי. בגלל הגישות השונות של אנשים כלפי האל, ובגלל המחשבות וההשקפות השונות שאנשים מחזיקים בהן כלפי זהותו, מעמדו ודמותו, כמו גם מסיבות אחרות, נוצרים סוגים שונים של יחסים בין אנשים לאל. לכן, היום נשתף על הפריט הזה ונראה אילו בעיות חמורות או סכסוכים בלתי ניתנים ליישוב עדיין קיימים בין אנשים לאל, ועל מה בדיוק אנשים עוד צריכים לוותר. אם אתה אדם שחותר אל האמת, אזי לאחר שתבין זאת, יחסיך עם האל ישתפרו, והשקפתך לגבי האל תתקרב בהדרגה להיות נכונה, חיובית או תואמת לאמת. הפריט השלישי בתוכן שעוסק בוויתור צריך להיות ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל – זהו הפריט השלישי בדברים שאנשים צריכים לוותר עליהם. לפני שנשתף באופן רשמי על נושא זה, הבה נדון תחילה בקצרה אילו בעיות בחיי היומיום כוללות מחסומים בין אנשים לאל, ועוינות של אנשים כלפי האל. מלבד כמה סוגיות סובייקטיביות הקשורות לאנשים עצמם, האם אין כל מיני בעיות באופן שבו אנשים מתייחסים לאל בתהליך אמונתם באל וחתירתם אל האמת? לאנשים יש כל מיני מחשבות והשקפות מופרכות ועקרונות שגויים ליישום בפועל באופן שבו הם מתייחסים למאורעות ולדברים שונים, ובאותו אופן, יש להם כל מיני מחשבות והשקפות מופרכות ועקרונות שגויים ליישום בפועל באופן שבו הם מתייחסים לאל. אם תהיה מסוגל להתייחס לכל מיני אנשים, מאורעות ודברים, וליישם בפועל על בסיס עקרונות-האמת – כלומר, אם תגיע להכרה במחשבות ובהשקפות המופרכות שאתה מחזיק בהן לגבי כל מיני אנשים, מאורעות ודברים, ובה בעת תתקן את המחשבות וההשקפות המופרכות הללו ותוותר עליהן, ואז תתמודד עם בעיות שונות ותפתור אותן בהתאם למחשבות ולהשקפות הנכונות שהאל אומר לאנשים – אזי העקרונות שלך ליישום בפועל של האופן שבו אתה מתייחס לכל מיני אנשים, מאורעות ודברים יהיו תואמים יחסית לעקרונות-האמת. האם זה יכול להיחשב סימן לכך שמישהו נושע? אם נבחן זאת כעת, לא, זה לא יכול להיחשב כך. אילולא העליתי את תוכן השיתוף של היום, אנשים היו עשויים לחשוב: "כשמדובר בכל מיני דברים, אני מסוגל לראות אותם וליישם בפועל בהתאם לעקרונות-האמת שבדברי האל, אז אני חושב שאני אדם שחותר אל האמת, אדם שהשיג תוצאות בחתירה אל האמת, ואדם שנושע". אם נשפוט על בסיס הנושא שהעליתי היום – הגישות השונות שאנשים מחזיקים בהן כלפי האל – האם הרעיון הזה שלהם תואם לעובדות? (לא, הוא לא תואם.) ברור מאוד שהוא לא תואם לעובדות. אומנם ייתכן שיש לך בסיס מסוים וגישה חיובית מסוימת באופן שבו אתה מתייחס לכל מיני אנשים, מאורעות ודברים, אך עדיין ישנם כל מיני מחסומים בינך לבין האל, וגישתך כלפי האל עדיין עוינת כשמדובר בסוגיות שונות. בעיה זו חמורה והיא הגדולה מכל הבעיות. בתקופה שבה אתה נוהה אחר האל ומבצע את חובתך, התנהלותך בכל ההיבטים נראית הגונה למדי לאחרים, וכלפי חוץ נראית עקבית עם האמת והעקרונות. עם זאת, בליבך יש תפיסות רבות על האל ומחסומים בינך לבינו וכשאתה נתקל בבעיות רבות, אתה אפילו עדיין מחזיק בגישה עוינת כלפי האל. סוגיות אלה חמורות מאוד. אם סוגיות אלה אכן קיימות בליבך, זה לא מוכיח שאתה אדם שנושע. מכיוון שעדיין ישנם מחסומים רבים בינך לבין האל, ואתה עדיין מחזיק בגישה עוינת כלפי האל כשמדובר בסוגיות מפתח משמעותיות, לא רק שאינך אדם שנושע, אלא שאתה גם בסכנה. גם אם אתה מאמין שאתה מסוגל לפעול לפי עקרונות-האמת כשאתה נתקל בבעיות רבות בחיים, ושפעולותיך עקביות יחסית עם האמת, אפשר לומר שזוהי רק הופעה חיצונית והדבר לא יכול להוכיח שנושעת. זאת מכיוון שלא השגת תאימות ביחסיך עם האל, ואינך מתמסר עדיין לאל או ירא אותו. לכן, בכל פעם שדברים שונים קורים לך, התנהגותך החיצונית או מחשבותיך והשקפותיך יכולות רק להראות שדבקת בדוקטרינות, בסיסמאות ובתקנות שאתה מאמין שהן נכונות בעניינים אלה, במקום לדבוק בעקרונות-האמת. ייתכן שיש כאן קשר של היסק כלשהו, וזה עשוי להישמע מסובך, אך לאחר שנשתף על התוכן הספציפי של ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו של אדם כלפי האל, ואנשים יבדקו את עצמם בקפידה, הם יבינו את משמעות דבריי.

לפני שנשתף באופן רשמי על הנושא של ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו של אדם כלפי האל, הבה נדון תחילה אילו מחסומים קיימים בין אנשים לאל. אילו מחסומים בין אנשים לאל, ועוינות כלפי האל, קיימים בחיי היומיום שלך, שאתה מסוגל לחוש בהם ולהיות מודע להם, או שקיימים אצל אנשים אחרים? ביטויים אלה בהחלט קיימים. הם מתרחשים סביב אנשים מדי יום, והם קורים לך מדי יום, כך שאינך צריך להשקיע אנרגיה רבה מדי במחשבה – כשתפתח את פיך, תצא מיד רשימה של הבעיות הללו. האין זה כך? (כן.) מהם בדיוק המחסומים בין אנשים לאל? הבה נדבר תחילה על מה שהמונח "מחסומים" כולל. הוא כולל סכסוך, התרסה, תפיסות, אי-הבנות וכדומה, הלא כן? אימרו לי עוד. (כאשר מישהו נחשף או נגזם בעת ביצוע חובתו, ייתכן שיהיו לו אי-הבנות מסוימות לגבי האל והוא ייעשה זהיר כלפיו, ויחשוב שככל שהחובה שהוא מבצע חשובה יותר, כך הוא ייחשף מהר יותר. לכן, בליבו יהיו מחסומים מסוימים בינו לבין האל, והוא לא יוכל לקבל חובות ותפקידים מסוימים בלב טהור ופתוח.) מהו המחסום כאן? (חשדנות ואי-הבנות.) חשדנות ואי-הבנות. זהו סוג אחד של מחסום. מי יכול להוסיף על כך? האם אין מחסומים בין כל שאר האנשים כאן לבין האל? האם ליבכם נקי ומקודש? האם מעולם לא היו לכם מחשבות שליליות או עוינות כלפי האל? (האל, אני יכול להוסיף משהו. בכל פעם שהדברים מתנהלים בצורה חלקה למדי בנסיבות שהאל מתזמר עבורי, היחסים ביני לבין האל נראים רגילים יחסית. אך אם אי פעם אני נתקל במצוקה או במשהו שאינו תואם את התפיסות שלי, אני מתחיל לשער מה האל יעשה, ומה יקרה לי אחר כך, ומה יהיו התוצאות. אני חושב הרבה, ואני אפילו מפתח תלונות ושופט את האל ומבין אותו לא נכון במוחי, ואז ליבי נסגר. אני רוצה גם לדבר על משהו שראיתי. כאשר אנשים מסוימים נתקלים בנסיבות לא רצויות, הם חשים התנגדות בליבם ואומרים: "למה האל גורם לי להיתקל בנסיבות האלה? למה הן לא קרו לאנשים אחרים?" הם אינם יכולים להתמסר לנסיבות שהאל מסדר עבורם, ונוצר סכסוך בינם לבין האל.) הסוגיה שהזכרת תחילה הייתה שישנם מחסומים בין אנשים לאל, שכתוצאה מתגובת רפלקס מותנית לנסיבות מסוימות, אנשים מפתחים מחסומים בינם לבין האל, חשדנות כלפי האל ואי-הבנות לגבי האל. הסוגיה השנייה שהזכרת הייתה שאנשים נעשים עוינים כלפי האל מכיוון שהם מתריסים מבפנים. מי יכול להוסיף עוד משהו? (בכל פעם שאני נגזם על ידי העליון ואיכותי הירודה נחשפת, אני חורץ את דיני וחושב שאיני יכול להיוושע, ואין לי מוטיבציה לחתור אל האמת אף על פי שאני רוצה בכך. זהו סוג של אי-הבנה לגבי האל. בנוסף, כאשר אחים ואחיות מסוימים חולים ועומדים בפני מוות, הם חושבים: "האם האל אינו זוכר את כל ההתרוצצויות וההשקעה שעשיתי למענו?" בליבם הם מתווכחים עם האל, זועקים נגדו ונלחמים בו. מצב כזה נפוץ למדי.) מבחינת המחסומים בין אדם לאל והעוינות כלפי האל, הבעיות שרוב האנשים מבטאים הן פחות או יותר חשדנות ואי-הבנות, כמו גם ההתרסה וחוסר שביעות הרצון שאנשים חושפים כשהם נתקלים בדברים מסוימים, שבמילים אחרות, הם עוינות כלפי האל. זה פחות או יותר הכול. הבעיות השונות בגישות הפנימיות של אנשים כלפי האל חורגות למעשה הרבה מעבר לתחום הסוגיות ששיתפתם עליהן. ישנן בעיות מסוימות שאינכם מודעים להן. מצד אחד, זה מפני שאנשים אינם בודקים אילו בעיות קיימות אצלם בכל פעם שהם חווים נסיבות שונות. מצד שני, אנשים אף פעם לא שקלו בקפידה איך בדיוק נראים יחסיהם עם האל, או מהן הגישות וההשקפות הנכונות שאנשים צריכים לאמץ כלפי האל. לכן, על בסיס הביטויים השונים של אנשים והמצבים הללו שאכן קיימים כיום אצל אנשים, נשתף היום באופן ספציפי על ביטויים שונים של המחסומים בין אנשים לאל ושל עוינותם של אנשים כלפי האל. מטרת השיתוף על הביטויים השונים הללו היא לאפשר לאנשים לוותר באופן יזום על המחסומים בינם לבין האל, ועל העוינות שהם חשים כלפיו בכל פעם שהדברים הללו מתעוררים בהם בחיי היומיום שלהם, להשיג יחסים הרמוניים עם האל, ובסופו של דבר להגיע לתאימות מלאה איתו. בדרך זו, הם יסירו לחלוטין את המחסומים שבינם לבין האל, ואת עוינותם כלפי האל, ויגיעו לכדי יראת האל ולהתמסרות אמיתית אליו. רק אלה הם יחסים רגילים בין אנשים לאל, ורק אנשים כאלה הם יצירי בריאה אמיתיים.

כשמדובר בוויתור על המחסומים בין אנשים לבין האל ועל עוינותם כלפיו, הדבר הראשון שהם צריכים לוותר עליו הוא התפיסות והדמיונות שלהם. זהו תוכן חשוב מאוד, הלא כן? (כן.) האם תפיסות ודמיונות על האל אינם קיימים אצל כל אדם? (כן.) אף אדם אינו חי בחלל ריק, ואף אדם אינו רובוט. לכל אדם יש רצון חופשי, והוא מחזיק במחשבות ובהשקפות שונות שקיבל מהעולם החיצון; כמובן, לכל אדם יש גם תפיסות ודמיונות שונים על האל שהתפתחו מתוך רצונו הסובייקטיבי על בסיס צרכיו, העדפותיו ורצונותיו. העובדה שהם נקראים "תפיסות" ו"דמיונות" פירושה שהם בהחלט אינם עולים בקנה אחד עם האמת או עם העובדות; לכל הפחות, הם אינם עולים בקנה אחד עם כוונותיו של האל, עם זהות האל ועם מהות האל. לכן, התפיסות והדמיונות הללו הם הדבר העיקרי הראשון שאנשים צריכים לוותר עליו. אם כן, מה כולל בעיקר התוכן הנוגע לתפיסות ולדמיונות על האל? מצד אחד, הוא כולל את התפיסות הקיימות שאנשים מחזיקים בהן לגבי האל לפני שהם מתחילים להאמין בו. מצד שני, הוא כולל את התפיסות החדשות שאנשים מפתחים לגבי האל לאחר שהם מתחילים להאמין בו, והתפיסות החדשות הללו הן תפיסות ודמיונות ספציפיים ומציאותיים יותר. לפני שאנשים מתחילים להאמין באל, ליבם מלא בדמיונות על האל, ואפשר לומר שדמיונות אלה הם גם תפיסות המשותפות לכל בני האדם. זה כמו שהסינים קוראים לאל "האיש הזקן בשמיים", אף על פי שאינם מאמינים בו, וכמו שאנשים מהמערב – ששיעור המאמינים באל בקרבם גבוה יותר – קוראים לו "האדון". אף על פי שאנשים רבים אינם מאמינים באל, רוב האנשים מאמינים שיש אלוהים והם מלאים בדמיונות לגביו, וחושבים שהאל קיים בתוך כל הדברים ומתנשא מעל הכול, ושהוא נוכח בכל מקום, שהוא כל-יכול, ובעל כוחות גדולים ובלתי נתפסים. אז מי הוא בדיוק האל הזה? איש אינו יודע, אך בכל מקרה, הם יודעים שהאל הוא הגדול ביותר ושהוא שולט על הכול. מהי אם כן התדמית הספציפית של האל? כל אדם מחזיק במוחו רעיון על הופעתו ודמותו של האל כפי שהוא דמיין וקבע. כבר דנו בתפיסות ובדמיונות האנושיים האוניברסליים הללו בעבר, והם אינם התוכן העיקרי של השיתוף של היום. היום נשתף על סוגי התפיסות והדמיונות השונים המנוגדים לאל מתוך כל סוגי התפיסות והדמיונות השונים הנוגעים למחסומים בין אנשים לאל ולעוינותם כלפי האל, ושאינם עולים בקנה אחד עם מהותו ושאנשים צריכים לוותר עליהם. לא נדבר על אותן תפיסות ודמיונות חלולים, לא מציאותיים ושאינם ניתנים להבנה. בהתחשב בשיעור הקומה הנוכחי שלכם, אפשר לומר שהדברים הללו אינם מהווים בעיה באופן בסיסי ולא ישפיעו על חתירתכם אל האמת, וקל וחומר שלא ישפיעו על נהייתכם אחר האל, וגם אם לאנשים מסוימים עדיין יש דמיונות שווא במוחם, אלה לא ישפיעו על נהייתם אחר האל, ולכן אינם מהווים בעיה גדולה כל כך. התפיסות והדמיונות האנושיים שאנו עומדים לשתף עליהם נוגעים לגישותיהם של אנשים כלפי האל בחיי היומיום שלהם, כמו גם לביצוע חובותיהם של אנשים, לנתיבים שבהם אנשים הולכים, וכמובן, הם נוגעים עוד יותר לחתירותיהם של אנשים. מבין התפיסות והדמיונות השונים שיש לאנשים על האל, קודם כל, לאנשים יש תפיסות ודמיונות רבים על עבודתו, שהם הרבה יותר מציאותיים מהדמיונות השונים שיש לכופרים על האל, והם אינם חלולים או בלתי ניתנים לפענוח. הם דברים שקיימים במוחו של כל אדם בזמן שהוא נוהה אחר האל. כלומר, אנשים מלאים בתפיסות ודמיונות רבים אודות עבודת האל, שהם הזויים ולא מציאותיים. לדוגמה, אנשים מדמיינים שעבודתו מלאה בניסים ובנפלאות שבני אדם אינם יכולים לצפות או להשיג. כמובן, התפיסות והדמיונות הגדולים ביותר של אנשים בהקשר זה הם שעבודת האל עשויה להפוך אדם למושלם באופן מיידי, או שרק על ידי אמירת כמה מילים או ביצוע נס או פלא, האל יכול לשנות אדם ברגע אחד ולהפוך אותו למישהו שהשתחרר מחיי הבשר ומהקשיים המעשיים השונים של הבשר. הם מדמיינים שאדם זה אינו אוכל ואינו שותה, ואין לו צרכים פיזיים, כמו לרובוט; יתר על כן, הם מאמינים שאדם זה חושב בצורה טהורה, ללא שיקולים אנוכיים, ושהוא מקודש ביותר בתוכו. הם מדמיינים שכדי להשיג זאת, אין צורך לחתור אל האמת או לשתף על האמת, או לקבל גיזום במשך שנים על גבי שנים; במקום זאת, האל יכול להשיג את כל זה בכמה מילים בלבד, כי הוא מדבר, והדבר נעשה, והוא מצווה, והדבר עומד איתן. במיוחד בהתחלה, כשאנשים רק קיבלו את השלב השלישי של עבודת האל, הם היו מלאים עוד יותר בכל מיני תפיסות ודמיונות על עבודתו. כאשר אנשים מסוימים שמעו ש"עבודת האל תסתיים בקרוב", הם לא ידעו באיזו שנה, חודש או יום היא תסתיים, ובכל זאת הם חשו חרדה ואף נטשו את עבודותיהם ומשפחותיהם. איכרים מסוימים הפסיקו לגדל יבולים, ואחרים הפסיקו לגדל בקר וצאן. אנשים מסוימים אף מכרו את נכסיהם ומכוניותיהם, משכו את כל הכסף שהיה להם בבנק, אספו את רכושם, והחלו לשאת עליהם את הזהב, הכסף וחפצי הערך שלהם, כשהם מוכנים ללכת אחר האל. זאת מכיוון שאנשים חשבו שעבודת האל מסתיימת, ושהם אינם צריכים עוד לחיות את חייהם, והם האמינו שהאל פירק משפחות ונישואין, ושהם צריכים לוותר על נישואיהם, עבודותיהם ועתידם, ולנטוש את כל תענוגות העולם כדי ללכת אחר האל. אם מישהו היה שואל אותם: "לאן אתה הולך עם המזוודה הזאת כשכל משפחתך בעקבותיך?" הם היו אומרים: "אני הולך למלכות השמיים". אם היו שואלים אותם אז: "היכן מלכות השמיים?" הם היו עונים: "אני עדיין לא יודע, אלך לאן שהאל ייקח אותי". בכל מקרה, בלי קשר לשאלה אם הם פעלו מתוך דחף או שחשבו על כך לעומק, ביטויים אלה חושפים עובדה אחת, והיא שלאנשים יש דמיונות רבים על עבודת האל. הם אינם יודעים כיצד האל יפעל כדי להושיעם, או כיצד הם ירגישו או באיזה סוג של מצב וסביבה הם יחיו לאחר שהוא יושיעם. ובאשר לכוונותיו המדויקות של האל, או לתוצאה שהאל רוצה להשיג באמצעות העבודה שהוא מבצע על אנשים, הם אינם יודעים דבר גם על כל זה. אז מה הם כן יודעים? הם זוכרים רק משפט אחד: יומו של האל קרוב, האסונות ירדו, עבודת האל תסתיים בקרוב, ועלינו לנטוש הכול וללכת אחר האל. זהו המקור והבסיס להיווצרות כל התפיסות והדמיונות שלהם, ובאמצעות התפיסות והדמיונות הללו הם עשו כל מיני בחירות וקיבלו כל מיני החלטות. אילו בחירות והחלטות הם עשו וקיבלו? הם בחרו לנטוש את העולם, לנטוש את לימודיהם, לנטוש את הקריירות שלהם, את נישואיהם, את משפחותיהם, ואף לנטוש אהבה משפחתית וגשמית, וכן הלאה, ולאחר שוויתרו על כל הדברים הללו, הם ממתינים לסיום עבודת האל. מהי מטרתם בהמתנה לסיום עבודת האל? מטרתם היא להילקח וללכת אחר האל. להילקח לאן בדיוק? הם חושבים שלא משנה לאן יילקחו, או באיזה יום בדיוק יילקחו, בכל מקרה, הם לא ילכו לגיהינום. הם מאמינים שגם אם זה לא יהיה גן עדן, הם יילכו למקום גבוה יותר, ושגם אם זה לא יהיה גן עדן, או מלכות גשמית, הם לא יכולים לטעות בכך שהם הולכים אחר האל, ושהם כנראה יילקחו למקום שבו האל נמצא. אף על פי שהתפיסות והדמיונות הללו שיש לאנשים הם מושלמים, האם הם יכולים להתגשם? האם הרגע שלו הם חיכו – סיום עבודת האל – כבר הגיע? (לא.) ומכיוון שעבודת האל טרם הסתיימה, האם אנשים חשים מאוכזבים או חרדים? האם הם חשים חרטה? אנשים מסוימים מאוכזבים, נכון? אנשים מסוימים נעשים שליליים כשהם נתקלים בקשיים בעת ביצוע חובתם, או שהם חשים חרטה כשהם חווים צרה בחיי הבית שלהם או כשהם סובלים מרדיפות ואין להם מוצא. כמובן, לאנשים מסוימים לא היה קל להחזיק מעמד עד לרגע הנוכחי, אך בליבם הם אכן חרדים מאוד. ממה הם חרדים? הם חושבים: "מדוע עבודת האל טרם הסתיימה? כמה זמן עוד תימשך עבודת האל? האם עליי לחזור הביתה ולהמשיך בחיי? האם עליי לחזור לעבודה ולחפש לעצמי עתיד בעולם? האם עליי לקנות בחזרה את ביתי? האל אינו עונה לנו ולא נותן לנו תשובה ברורה על כך! האם לא צריך לומר לנו מתי עבודת האל תסתיים, ואיזו עבודה אחרת הוא יעשה, כדי שנוכל להיות מוכנים? האל אינו אומר לנו את הדברים הללו, הוא רק ממשיך לבטא אמיתות, לשתף על אמיתות ולדבר על ישועה. הוא אינו מדבר אף פעם על מה שיבוא אחר כך או על העתיד, או מתי האנושות תיכנס ליעד יפהפה, או מתי יסתיימו חיי הבשר; הוא פשוט גורם לנו לחכות ללא הגבלת זמן". לאנשים אין ידיעה על עבודת האל. באופן ספציפי יותר, לא ברור להם כיצד האל מושיע אנשים, באילו שיטות הוא משתמש כדי להושיע אנשים, איזו עבודה ספציפית האל מבצע במסגרת כל עבודתו כדי לאפשר לאנשים להיוושע, וכן הלאה. במקום זאת, הם תמיד חיים בתוך התפיסות והדמיונות שלהם, ומתייחסים לעבודת האל כדבר פורמלי או כסוג של קסם דמיוני. כאילו שעבודתו היא רק רטוריקה ואין לה שום תוכן ספציפי – האל רק צריך לומר כמה מילים, והוא מדבר, והדבר נעשה, והוא מצווה, והדבר עומד איתן, ולאחר מכן אנשים ישתנו, יהיו בדיוק כפי שנחזה בספר ההתגלות, ויהפכו לקדושים ויקודשו. לסיכום, לא משנה אילו רעיונות דמיוניים וחלולים יש לאנשים על עבודת האל, בין שהם ספציפיים ובין שלא, אנשים מלאים בתפיסות ובדמיונות על עבודתו, והם תמיד חיים בתוך תפיסות ודמיונות חלולים באופן שבו הם ניגשים לעבודת האל, ובאופן שבו הם ניגשים לכל עבודה ספציפית שהאל עושה ולכל דבר ספציפי שהוא אומר כדי להושיע את האנושות. כמובן, לרוב האנשים יש רק תפיסה אחת ודמיון אחד על עבודת האל, והוא שברגע שעבודת האל תסתיים, אנשים יצליחו סוף סוף לעבור את זה, וכל עוד הם יכולים לחכות עד שעבודתו תסתיים ולשרוד באותו זמן, אז הם ינצחו, וכל מה שנטשו והעלו כמנחה, והקשיים שסבלו, והמחירים ששילמו, כולם יהיו שווים את זה. אם נשפוט על בסיס זה, מצד אחד, אנשים מלאים בכל מיני דמיונות על עבודת האל. מצד שני, אנשים אינם חותרים אל האמת באמונתם באל; במקום זאת, יש מימד של הימור באמונתם – הם מהמרים על חייהם ועל כל רכושם, על עתידם, על נישואיהם ועל כל מה שיש להם, והם חושבים שהם רק צריכים לסבול עד שעבודת האל תסתיים, וכל עוד הם עדיין בחיים כשהאל יכריז שעבודתו הסתיימה, אז הם ירוויחו, ויקבלו בחזרה את כל מה ששילמו. האם זו לא הדרך שבה אנשים חושבים? (כן.) עכשיו שדיברנו כל כך הרבה על זה, מהן התפיסות והדמיונות העיקריים של אנשים על עבודת האל? (אנשים מאמינים שעבודת האל מלאה בניסים, ושהאל יכול לטהר אנשים בכמה מילים בלבד, והם יכולים להיכנס למלכות השמיים מבלי צורך לשלם כל מחיר או לחתור אל האמת.) אלה הם תפיסות ודמיונות שיש לאנשים על עבודת האל. אילו עוד תפיסות ודמיונות ישנם? (אנשים אינם יודעים בדיוק איזו תוצאה האל רוצה להשיג באמצעות עבודתו על אנשים, והם חושבים שכל עוד הם יכולים לסבול עד שעבודת האל תסתיים, תהיה להם תקווה להיכנס למלכות השמיים.) גם אלהתפיסה ודמיון – אנשים חושבים שעבודת האל היא רק פורמליות ונוהל. מה עוד יש? (באמונתם באל, אנשים אינם חותרים אל האמת, במקום זאת יש מימד של הימור באמונתם.) האם אלה תפיסה ודמיון? זוהי מהות אמונתם של אנשים באל ומהות חתירתם. אילו תפיסות ודמיונות יש בתוך זה? האם זה לא שאנשים חושבים שכל עוד הם נוטשים הכול ומבצעים חובה תוך כדי נהייה אחר האל, הם ישתנו, כבמטה קסם? (כן.) מחשבותיהם של אנשים הן חלולות ביותר, עוסקות בדברים על-טבעיים ודמיוניים. אנשים חושבים שהם אינם צריכים לקבל ייסור, שיפוט או גיזום, או את אספקת דברי האל, שהם רק צריכים לנהות אחר האל בדרך זו, לבצע כל חובה שהם מתבקשים, וכל עוד הם ילכו עד הסוף, הם ישתנו, ובסופו של דבר, מיד כשעבודת האל תסתיים, הם ייכנסו למלכות השמיים. האם אלה אינם התפיסות והדמיונות של אנשים? (כן.)

אנשים מלאים בכל מיני תפיסות ודמיונות לגבי עבודת האל. השיתוף שקיימנו זה עתה עוסק בתפיסות של אנשים לגבי התקופות שבהן האל עובד. בנוסף לתפיסות אלה, יש סוג נוסף של תפיסה ודמיון. בכל פעם שאנשים נתקלים בקשיים אמיתיים, הם מקווים לעיתים קרובות, מתוך רצונם הסובייקטיבי, שהאל יעניק להם הבזק של השראה ורעיון מבריק, וזאת מבלי שיצטרכו לאכול ולשתות את דברי האל, להצטייד באמת או לתפוס את עקרונות-האמת בזמנים רגילים. הם מקווים שהאל יוכל לעזור להם לפתור כל בעיה - קטנה כגדולה - שייתקלו בה בחיי היומיום. אנשים תופסים את עבודת האל ומבינים אותה באופן דמיוני מאוד וריק מתוכן, והם גם מלאים בתפיסות ודמיונות באשר לשיטות שבאמצעותן האל מושיע את האדם. אנשים לא רוצים לחפש אמיתות שונות בעבודת האל ולטפל בכל עניין בדרך מעשית בהתאם לעקרונות-האמת. במקום זאת, הם מקווים שבכל פעם שיתקלו בבעיה כלשהי, האל יעניק להם אור והתגלויות, בדיוק כפי שהעניק התגלויות לנביאים, כך שלא משנה מה יקרה להם בחייהם האמיתיים, תהיה להם חוכמה, יכולת ודרכים להתמודד עם כל מיני בעיות, וזאת מבלי שיצטרכו להתפלל לאל ולחפש את האמת, או לאכול ולשתות את דברי האל – כאילו הם חיים בעולם קסום. לפי דמיונותיהם של אנשים, הם חושבים שברגע שיתחילו להאמין באל, הם יהפכו לחכמים ונבונים. חלקם אפילו חושבים שברגע שיתחילו להאמין באל הם יהפכו ליפים, ושלא יהיו להם עוד קשיים ובעיות של הבשר, לא המכשול של צביונות מושחתים, ולא כל קושי אמיתי בחיי היומיום שלהם. הם מאמינים שכל עוד יש להם הרצון לרצות את האל, הוא יעניק להם כוח וייצור עבורם נסיבות טובות ונעלות, יהפוך את כל זה למציאות ויגשים את כל שאיפותיהם ומשאלותיהם. הם מאמינים שבמיוחד כשהם נתקלים בדברים שמעבר למה שאיכותם והאינסטינקטים שלהם יכולים להשיג, האל יסייע להם אף יותר כדי שיוכלו לעשות את הדברים שהם רוצים לעשות בחכמה או בקלות. ישנם גם אנשים בעלי איכות ירודה וללא כישורים בכל סוג של מקצוע, החושבים שדי בכך שהאל יחולל נס או פלא כדי שאיכותם תשתפר פלאים והם יהפכו לפתע לחכמים. הם גם מאמינים שאין דבר שהאל מתקשה להשיג, ושהוא יכול לעזור להם להשיג דברים שהם לא יכולים להשיג בעצמם, ולעזור להם לפתור את הבעיות הקשות שהם לא יכולים להתגבר עליהן בעצמם ושפתרונן הוא מעבר ליכולותיהם. לסיכום, לאנשים יש תפיסות ודמיונות רבים לגבי עבודת האל. במובן אחד, הם מלאים בדמיונות שונים לגבי משך עבודת האל, ובהקשר זה הם גם ביצעו פעולות שונות ושילמו מחירים שונים. בה בעת, אנשים מלאים בכל מיני תפיסות ודמיונות גם לגבי הקשיים והבעיות השונים שהם נתקלים בהם, ואפילו לגבי צביונותיהם המושחתים. רוב התפיסות והדמיונות האלה ריקים מתוכן, דמיוניים ולא מציאותיים, ויותר מכך, הם עולים על איכותם ושכלם של אנשים, וחורגים מתחום האינסטינקטים שלהם. אנשים מקווים לעיתים קרובות שהאל לא יפעל על סמך קשייהם הממשיים, או על סמך איכותם, שכלם והאינסטינקטים שלהם, אלא יאפשר להם להתעלות על כל אלה, על אנושיותם הרגילה, על איכותם ועל האינסטינקטים שלהם, כדי לבצע דברים מסוימים. אנשים מלאים בתפיסות ודמיונות לגבי עבודת האל, ותוכן דמיונותיהם הוא על-טבעי עד מאוד. התפיסות והדמיונות האלה סותרים לחלוטין את האמיתות שהאל מביע, והם עוינים אותן. אנשים לא חושבים לעצמם: אם האל עושה את הדברים העל-טבעיים האלה, מדוע הוא עדיין אומר דברים כה רבים ומספק לאנשים אמיתות כה רבות? לא היה לו שום צורך לעשות זאת. הסיבה לכך שעבודת האל כה מעשית היא, שהאל מקווה לספק לאנשים את כל דבריו ואמיתותיו ולהטמיע אותם בתוכם, כדי שיוכלו לחיות על פי הדברים והאמיתות האלה. כוונתו אינה לאפשר לאנשים להתעלות על אנושיותם הרגילה או על האינסטינקטים שלהם, אלא לאפשר להם לדבוק בעקרונות-האמת, בחובות ובתפקידים שהטיל עליהם, על בסיס אנושיות רגילה. אולם, תפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים הם ההפך הגמור מעבודת האל, והם לא עולים בקנה אחד עם דרך עבודתו של האל כלל וכלל. האל רוצה לעבוד בדרך מעשית, בעוד שדמיונותיהם של אנשים לגבי עבודת האל עוסקים בדברים על-טבעיים, ריקים מתוכן ולא מציאותיים. כמובן, יש אנשים המקווים שהאל ישתמש בשיטות מיוחדות עוד יותר כדי להעניק להם התגלויות, לספק את צורכיהם, לתמוך בהם ולעזור להם, ואף לשנות אותם ולאפשר להם להיוושע. לדוגמה, כאשר אנשים מסוימים נתקלים בבעיה, לעיתים קרובות הם לא מחפשים בדברי האל תשובות או נתיבים ליישום בפועל, אלא כורעים על ברכיהם, עוצמים את עיניהם ומתפללים. בתפילתם, הם לא מחפשים את האמת לגבי הבעיה, ואז מוצאים את דברי האל המתאימים כדי לפתור אותה. במקום זאת, הם מקווים בליבם שהאל יאמר להם מה לעשות; או שיעניק להם נאורות באמצעות משפט, רעיון או דימוי; או שיאפשר להם לקבל מעט אור וייתן להם מוטיבציה כלשהי – הם רוצים להבין את האמת בדרך זו. כמובן, יש אנשים הנוקטים גישה קיצונית יותר: בכל פעם שהם נתקלים בבעיה, הם מקווים שהאל יגלה להם בחלום קטע מדבריו, ויאמר להם אם עליהם לעשות דבר כזה או אחר וכיצד לעשותו, אם עליהם ללכת למקום מסוים, או אם עליהם להטיף את הבשורה לפלוני אלמוני. יש אנשים שכאשר הם ניצבים בפני קשיים גדולים, מקווים לקבל חלום או את התשובה בחלום, ואף מקווים לנתח ולפרש את חלומם עם אחיהם ואחיותיהם או עם מנהיגי הכנסייה, והם חושבים: "מה משמעות החלום הזה שהאל נתן לי? מה הוא רוצה שאעשה? האם הוא אומר לי ללכת, או לא ללכת?" הם מאמינים שעבודת האל היא להעניק לאנשים התגלויות, להוביל אותם ולספק את צורכיהם תוך שימוש באמצעים המיוחדים האלה, וכך לאפשר להם להיוושע. האין אלה תפיסה ודמיון? (אכן.) יש אנשים אחרים שכאשר נתקלים בבעיה ולא יודעים מה לעשות, וכשהם מתפללים הם לא מקבלים תשובות מהאל, הם פונים להטלת מטבע כדי לקבל החלטה. לדוגמה, כשהם צריכים ללכת למקום כלשהו כדי להטיף את הבשורה, הם מתפללים לאל ושואלים אם עליהם ללכת או לא, אך אינם מקבלים תשובה, ומה הם עושים אז? הם פשוט מטילים מטבע כדי להחליט אם ללכת או לא. הם חושבים שאם המטבע נופל על צד ה"עץ", זה מוכיח שהאל רוצה שהם ילכו, ואילו אם הוא נופל על צד ה"פלי", זה מוכיח שהאל אינו רוצה שהם ילכו. הם מטילים את המטבע שלוש פעמים והוא נופל פעם אחת על "עץ" ופעמיים על "פלי", ולכן הם מסיקים: "זה שתיים לאחת, מה שאומר שהאל לא רוצה שאלך", והם לא הולכים. הם אפילו חשים די בנוח עם העובדה שהם לא הולכים וחושבים שזהו רצון האל, ואומרים לעצמם: "אני חייב לנהות אחר הדרכת האל. זו החלטת האל, לא שלי. עליי להתמסר להדרכת האל ולא ללכת". אז האם עליהם ללכת או לא? האם חיפוש כוונותיו של האל בדרך זו יכול להניב תשובה מדויקת? התשובה בהחלט לא יכולה להיות מדויקת. כאשר אתה מתמודד עם מצב כזה, עליך לקבל החלטה על סמך העקרונות ובהתאם לשאלה אם הנסיבות מאפשרות זאת – רק שיטה זו נכונה. הטפת הבשורה היא חובתך, משימתך, והעבודה שעליך לעשות היום, ולכן עליך ללכת – זה אך נכון שתלך. אולם, לעיתים קרובות אנשים אינם מבינים עניינים כאלה ולא מטפלים בהם על סמך המציאות הזאת. במקום זאת, הם ניגשים אליהם לעיתים קרובות על סמך תפיסות ודמיונות מסוימים, ושופטים אותם על ידי אמצעים ושיטות יוצאי דופן, ובסופו של דבר מקבלים החלטות אבסורדיות ומעוותות. האין זה נגרם על ידי תפיסותיהם ודמיונותיהם? (כן.) במסגרת עבודת האל, כאשר הוא לא מספק מילים ברורות שאומרות לאנשים כיצד יש לעשות כל דבר או לאילו עקרונות יש לציית בטיפול בכל סוג של בעיה, אנשים צריכים לנהות אחר הכוונתה של רוח הקודש ואחר ההדרכה שהאל מספק להם בנסיבות אמיתיות. כמובן, הם צריכים גם לדון או להתפלל ולחפש יחד עם אחיהם ואחיותיהם, ובסופו של דבר להחליט כיצד לטפל בבעיה העומדת בפניהם על סמך המצב בפועל. אולם, כאשר לאל יש מילים והוראות ברורות בעבודתו, שמסבירות לאנשים את עקרונות היישום בפועל עבור עניינים שונים, אפשר לוותר על הפורמליות שאומצה בעבר, ואנשים לא צריכים עוד לציית לה. אם הם ימשיכו לציית לה, זה רק יעכב את העניינים. לדוגמה, נניח שבכל פעם שצץ משהו ויש צורך ללכת ולפעול, אנשים עדיין כורעים על ברכיהם ומתפללים, ושואלים: "אלוהים, האם עליי ללכת או לא? אם אינך רוצה שאלך, פשוט צור נסיבות כלשהן שיעכבו אותי, או אם אתה רוצה שאלך, פשוט עשה שהכול יתנהל עבורי כשורה". זוהי היצמדות נוקשה לפורמליות וזה לא מה שהאל דורש מאנשים. כאשר לאל יש מילים ברורות לגבי דרישותיו ולגבי הקריטריונים שלו, אנשים לא צריכים עוד לעבור שום פורמליות של חיפוש, תפילה, בדיקה וכן הלאה. במקום זאת, במובן אחד עליהם לפעול בהתאם למצב בפועל ולנסיבות האמיתיות, ובמובן אחרומעל לכול, עליהם לפעול בהתאם לעקרונות-האמת – כך נכון לפעול. בכל יום, טפל בדברים בסדר הנכון, עשה כל מה שעליך לעשות, ואל תעשה את הדברים שאינך צריך לעשות; טפל בכל מה שדחוף ודורש טיפול, השהה כל מה שאפשר להשאיר בצד באותה עת, וטפל קודם בעניינים הדחופים. האין אלה עקרונות? (כן.) אכן, אלה הם עקרונות. עליכם לזכור זאת: כאשר אתם מתפללים לאל ומחפשים לתפוס את כוונותיו, עליכם לעשות זאת על סמך דבריו; במצבים מיוחדים, כלומר כאשר אין מילים ברורות מהאל המספקות הדרכה, עליכם לדעת בכל זאת שיש לו מילים ועקרונות ברורים ליישום בפועל לכל סוגי העניינים, ובמקרים כאלה, עליכם לפעול בהתאם לעקרונות-האמת השונים שלגביהם האל הזהיר את האנשים בעבר. אולם, אנשים פיתחו במוחם תפיסות ודמיונות רבים על עבודת האל, שהם מגוחכים, ביזאריים, עוסקים בדברים על-טבעיים, והופכים את דברי האל ואת עקרונות-האמת השונים לקישוטים ולדוקטרינות חלולות, וגורמים לכך שהם לא יכולים להיות הקריטריונים של אנשים לטיפול בדברים או נתיבים ליישום בפועל כאשר בעיות פוקדות אותם. זהו דבר מצער, והוא נגרם כולו על ידי העובדה שאנשים פיתחו תפיסות ודמיונות רבים מאוד על עבודת האל.

לאנשים יש עוד כמה תפיסות ודמיונות מגוחכים, ביזאריים ומוזרים על עבודת האל שמחלחלים לחיי היומיום שלהם. נניח, למשל, שבדיוק כאשר מישהו עומד לבצע את המשימה שעליו לבצע יותר מכול, קורה דבר-מה שלדעתו לא היה אמור לקרות, כמו למשל שהטלפון הנייד שלו נגנב בזמן שהוא בדרך לבצע את המשימה, או שהמכונית שלו מתקלקלת או שהוא נופל בדרך לשם, או שמשהו אחר משתבש. מה זה אומר? האם זה אומר שהאל מונע ממנו לבצע את המשימה הזו? האם זה אומר שביצוע המשימה הזו לא עולה בקנה אחד עם כוונותיו של האל? האם זה אומר שאין לבצע את המשימה הזו? האם יש להבין זאת ולתפוס זאת כך? (לא.) אם זהו הדבר החשוב ביותר שעליך לעשות כרגע בביצוע חובתך, ואתה הולך ועושה אותו, הרי שגם אם אתה נתקל בכמה מכשולים וקשיים בדרך, או אפילו בדברים שאנשים חושבים שלא אמורים לקרות, אי אפשר לומר שהחובה הזו שאתה מבצע והעבודה הזו שאתה עושה אינן מוצאות חן בעיני האל, או שהאל מונע ממך לעשות את הדברים האלה – אלה תפיסה ודמיון אנושיים. אם האל ירצה למנוע ממך, הוא לא ישתמש בשיטות האלה. במקום זאת, הוא יתזמר ישירות נסיבות כך שבאופן טבעי לא תצטרך ללכת ולבצע את המשימה הזו. כלומר, האל יבהיר לך היטב במוחך שיש משהו חשוב יותר שעליך לעשות באותו היום, וכתוצאה מכך המשימה הזו תידחק למקום השני או השלישי ברשימתך, ותידחה למועד מאוחר יותר. לא משנה איך תחשב את זה, תגלה שלא יהיה אפשר להשלים את המשימה הזו באותו היום על סמך המצב בפועל. זהו האל שמונע ממך. אולם, לא משנה מה אתה חושב ולא משנה אילו מכשולים או קשיים יתעוררו בתהליך ביצוע המשימה, בכל מקרה, אם המשימה הזו צריכה להתבצע באותו היום, אזי עליך ללכת ולבצע אותה. אם האל ימנע ממך, הוא ישתמש באמצעים המתאימים וההולמים ביותר כדי לגרום לך לוותר באופן טבעי על המשימה הזו – זוהי דרך עבודתו של האל. דרך עבודתו של האל היא לאפשר לאנשים לעשות את מה שעליהם לעשות במסגרת האינסטינקטים של האנושות. במובן אחד, זוהי הגישה שאנשים צריכים לאמץ. במובן אחר, ישנו גם גורם הנסיבות האובייקטיביות – אם הנסיבות מאפשרות את ביצוע המשימה, אזי יש לבצעה; אם הנסיבות אינן מאפשרות זאת, אזי על האנשים לחכות זמן מה לפני שיבצעו אותה. מהי מטרת ההמתנה? המטרה היא להמתין לזמן ולנסיבות הנכונים שהאל מסדר. אם הנסיבות אינן מתאימות באופן קבוע ודברים ממשיכים להשתבש בזמן שאתה מנסה לבצע את המשימה הזו, אזי אין לבצעה. הבנת? (כן.) בחיי היומיום של אנשים, אין צורך שהם ינסו לתפוס את מה שהם מרגישים ברוחם כשהם מבצעים משימות, ללא קשר לסוג המשימות, בין אם מדובר בעניינים גדולים או קטנים, או בין אם מדובר בעניינים אישיים או בענייני הכנסייה. אם אתה מרגיש היום שפוף ברוחך, ובליבך אינך רוצה לבצע משימה, שאל את האחרים שעומדים לבצע אותה איתך אם הם מרגישים שפופים ברוחם. אם האחרים לא מרגישים שפופים ברוחם, והם מוכנים בליבם לבצע את המשימה, ובכל זאת אתה מסיק שאין לבצעה על סמך רגשותיך-שלך, האינך נוהג בסובייקטיביות יתרה? (כן.) לכן, בכל פעם שאנשים מבצעים משימה עליהם לפחות להבין שאל להם לנסות לתפוס את רגשותיהם או לפעול על סמך רגשותיהם. נניח, למשל, שעליך לבצע משימה כלשהי, ואתה מרגיש קצת עצבני, העין שלך ממצמצת ללא הרף, ובאוזניך אתה שומע צלצולים, ואתה אומר: "העפעף הימני שלי ממצמץ, האם זה מבשר רעות? האם עליי לבצע את המשימה הזו?" ואז מישהו אומר: "מצמוצים בעין שמאל מנבאים מזל אבל מצמוצים בעין ימין מנבאים אסון", ולאחר ששמעת זאת, אינך מעז ללכת ולבצע את המשימה. לא משנה איזו מעיניך ממצמצת, אם זו משימה שסוכם עליה מראש, וכל הגורמים הדרושים לביצועה קיימים, והזמן והמקום מתאימים, עליך ללכת ולבצעה. אם תחליט לא ללכת רק בגלל שאדם אחד אמר שמצמוץ בעינך הימנית מנבא אסון, האם זה הולם? (לא.) למה זה לא הולם? אם זו אחריותך וחובתך, והיום הנסיבות האובייקטיביות וכל התנאים מאפשרים את ביצועה, ויתרה מכך, יש צורך לבצע את המשימה בדחיפות, אזי עליך ללכת ולבצעה. אז מה אם העפעף הימני שלך ממצמץ? ייתכן שיתעוררו כמה בעיות קטנות והדברים לא יתנהלו בצורה מאוד חלקה, אך המשימה תתבצע בכל זאת. רק אם האל ימנע את ביצועה והנסיבות לא יאפשרו זאת, תוכל לא ללכת ולבצע את המשימה. מישהו אומר: "משהו בטח לא בסדר אם העין הימנית שלך ממצמצת", אבל מישהו אחר אומר: "זו משימה שסוכם עליה מראש ולכן עלינו ללכת ולבצעה". בסופו של דבר, בכל זאת כולכם יוצאים לדרך, אבל המכונית מתקלקלת באופן בלתי צפוי באמצע הדרך. אימרו לי, אם עינו הימנית של מישהו ממצמצת כשהקבוצה יוצאת לדרך, האם עליהם ללכת במקרה כזה? אני רוצה לראות אם אתם באמת מבינים את האמת או לא. מה דעתכם, האם יהיה נכון ללכת ולבצע את המשימה הזו? (כן.) זה בטוח. אי אפשר לשפוט אם עליך ללכת או לא על סמך מצמוץ העפעף הימני או השמאלי שלך. קודם כל, נכון ללכת לבצע את המשימה הזו. אז למה המכונית התקלקלה בדרך לשם? האם האל התיר זאת? קשה להסביר, נכון? (ייתכן שהתקלה במכונית בדרך לשם נגרמה מרשלנות אנושית, למשל אם המכונית לא נבדקה מראש כדי לראות אם יש בה בעיות כלשהן.) זו סיבה אפשרית אחת. אם נשלול את הסיבה הזו, האם זה נורמלי שמכונית מתקלקלת באמצע נסיעה? (כן.) אם אתה קונה מכונית סינית יד שנייה שלא הייתה באיכות טובה מלכתחילה, ואתה לא מתחזק אותה או מתקן אותה כראוי ופשוט ממשיך לנהוג בה, המכונית תתקלקל באמצע נסיעה. אם המכונית מתקלקלת באמצע נסיעה, האם זה אומר שבהחלט אי אפשר להשלים את המשימה? (לא בהכרח.) המכונית מתקלקלת ולוקח שעה או שעתיים לתקן אותה. כשאתם מגיעים ליעד, האחים והאחיות שם אומרים: "מזל שהגעתם עכשיו. סוכני המעקב בדיוק עזבו. אילו באתם שעתיים קודם, הדרקון הגדול האדום כאש בוודאי היה תופס אתכם. זה היה קרוב!" אתה רואה, דבר רע התברר כדבר טוב. האם היה נכון ללכת ולבצע את המשימה? (כן.) האם לאל הייתה כוונה טובה בכך שהמכונית התקלקלה? (כן.) אם כך, האם מצמוץ העפעף הימני שלך היה סימן למזל רע או למזל טוב? (לא זה ולא זה.) שום דבר לא קרה כתוצאה מכך. אם נעצור את הסיפור בנקודה שבה המכונית התקלקלה, אזי הטענה ש"מצמוץ בעין ימין מנבא אסון" תיראה די מדויקת. התקלקלות המכונית הייתה תקלה, נכון? אבל אם מסתכלים על התוצאה הסופית, התקלקלות המכונית התבררה כדבר טוב. אילו המכונית לא הייתה מתקלקלת, כולכם הייתם מסתבכים ברגע שהייתם מגיעים ליעד – לא זו בלבד שלא הייתם מצליחים להשלים את המשימה, אלא גם הייתם נעצרים. אך כפי שהתברר, המכונית התקלקלה בדרך ולקח שעתיים לתקן אותה, כך שעד שהגעתם לשם, הסכנה בדיוק חלפה והייתם בטוחים. זה היה האל שהגן עליכם! חשבו על זה, אם מסתכלים על כך מנקודת המבט של התקלקלות המכונית, נראה כאילו האל מנע מכם ללכת, אבל למעשה גיליתם מה קרה רק אחרי שהמכונית תוקנה והגעתם ללא תקריות נוספות. כיצד אתם רואים את העקרונות ושיטות הפעולה של האל בכל התהליך הזה? איזו הבנה צריכה להיות לאנשים על עבודת האל? סכמו זאת; יש כאן אמיתות שניתן לחפש ואני אראה אם אתם מסוגלים לחפש אותן. (אלוהים, אני מבין שלא משנה אם דברים טובים או רעים פוקדים אנשים, יש בזה כוונה טובה של האל.) זה היבט אחד. (יש היבט נוסף, והוא שעבודת האל אינה על-טבעית או דמיונית, אלא מעשית מאוד.) כן, זו הבנה טובה. עבודת האל היא מעשית, והיא לא דמיונית או על-טבעית; כל אדם בעל אנושיות רגילה יכול להרגיש אותה ולהכירה באמצעות חוויה, וזהו גם דבר שאנשים מסוגלים להבין. האם זו לא ההבנה שצריכה להיות לאנשים לגבי עבודת האל? (כן.) בנוסף להבנה זו, מה עוד על אנשים להבין? עליהם להבין שהאל ריבון על הכול. בעבודת האל, כל דבר ספציפי שהוא עושה מאפשר לאנשים לראות שפעולותיו מעשיות ביותר. בהתחלה, כשהקבוצה שלכם יצאה לדרך, חלקכם דנתם אם ללכת או לא. האל לא מנע ממך ללכת; הוא לא גרם לך להרגיש בחילה, להקיא או לשלשל. הוא לא מנע ממך ולא דחק בך ללכת. האין זה מעשי מאוד? הוא התיר לקבוצה לדון בכך יחד. אנשים מסוימים אמרו שהעפעף הימני שלהם ממצמץ, בעוד שאחרים אמרו שהם חשים אי-נוחות פנימית, אך ללא קשר לשאלה אם הסתמכת על רגשותיך ועל מצב הרוח שלך, או על דמיונות שעוסקים בדברים על-טבעיים, בסופו של דבר היה עליך ללכת לאן שהיית אמור, והאל לא מנע זאת ממך בשום דרך. האין זה מעשי מאוד שהאל עובד בדרך זו? (כן.) פעולותיו של האל אינן חלולות כלל וכלל; כל מיני ביטויים אנושיים מותרים, ואפילו מצמוץ עפעפיים של אנשים מסוימים נכלל בהם. אימרו לי, האם האל יכול לעצור או לשלוט במצמוץ עפעפיים של אנשים? האם לא היה קל מאוד לאל לשלוט בזה? אבל האם הוא עשה זאת? (לא.) האל לא עשה זאת; הוא לא התערב, הוא נתן לך חופש. העפעף שלך מצמץ כפי שמצמץ, אך בסופו של דבר, הקבוצה יצאה לדרך בכל זאת – כל זה היה כה מעשי. אבל הייתה צרה ביעד, והאל לא סילק את הסכנה הזו רק בגלל שאתם הייתם בדרככם לשם. האל לא עשה זאת, והצרה עדיין התרחשה כפי שהייתה אמורה להתרחש. אך האל עשה דבר חכם: הוא גרם למכונית שלכם להתקלקל באמצע הדרך, כך שעד שהמכונית תוקנה וכולכם הגעתם ליעד, הסכנה חלפה. זה היה האל שהגן עליכם. אתה מבין, בגלל פער הזמנים הזה, בחוכמתו הוא איפשר לך להימנע מהסכנה. כל מה שהאל עושה הוא כה מעשי, הלא כן? (כן.) הדבר מראה לך אפוא, באופן מעשי מאוד, שמה שהאל עושה כלל אינו חלול או על-טבעי, ושהתרחשותו של כל דבר היא טבעית ובלתי נמנעת, ובכך טמונה כל-יכולתו של האל. במהלך כל האירוע, לא משנה מה היו דמיונותיהם של אנשים, לא משנה מה היו קשייהם, חולשותיהם ובעיותיהם, לא משנה אם נקודות המבט שהם דנו בהן יחד היו נכונות או שגויות, שום דבר מזה לא השפיע על מה שקרה בסופו של דבר, וגם לא השפיע על התוצאה הבלתי נמנעת של המאורע. כל דבר שהיה אמור לקרות אכן קרה, הצרה שהייתה אמורה להתרחש אכן התרחשה, המכונית שהייתה אמורה להתקלקל אכן התקלקלה, וגם נקודות המבט של אנשים נחשפו, אך התוצאה הסופית של המאורע עדיין התרחשה בהתאם לדרך שהאל קבע, ובהתאם למה שהאל גזר מראש ולאופן שבו הוא שלט במאורע. זוהי כל-יכולתו של האל, הלא כן? (כן.) כל זה קרה באופן כה מעשי ורגיל, בדיוק כמו כל מה שקורה לאנשים בכל יום בחיי היומיום שלהם; זה קרה באופן טבעי וזה לא היה על-טבעי, דמיוני או חלול. לכן, בעניין זה אנשים צריכים להבין שעבודת האל היא מעשית ושהוא ריבון על הכול. כיצד אנשים צריכים ליישם בפועל? קודם כל, עליהם להבין לאילו עקרונות עליהם לציית ולא משנה מה פוקד אותם. אין זה אמין לפעול רק על פי רגשות אנושיים. אל להם לפעול על פי רגשות על-טבעיים או לנחש ניחושים פרועים על סמך דמיונות חלולים. במקום זאת, עליהם ללכת ולעשות את מה שעליהם לעשות על סמך הנסיבות הממשיות והחובות שעליהם לבצע. בנוסף, הדבר החשוב הוא שהם ילכו ויעשו את מה שעליהם לעשות על סמך עקרונות-האמת. האין זה הרבה יותר קל? (כן.) לכן, לא משנה באילו בעיות אתה נתקל, ולא משנה לאיזה שלב הגיעה עבודת האל, אינך צריך לפעול על פי רגשותיך, אינך צריך לבדוק אם תאריך כלשהו מבשר טובות או לא, וכמובן ובמיוחד אינך צריך להסתכל על תופעות אסטרונומיות כלשהן או להקשיב לנבואות כלשהן – פשוט עשה את מה שעליך לעשות. יש אנשים שאוהבים להסתכל על תופעות אסטרונומיות או לבדוק אם תאריכים מסוימים מבשרים טובות או לא, והם אומרים: "מחר זה לא תאריך טוב, האם הכול ישתבש אם אצא? האם הדרקון הגדול האדום כאש יבצע מעצרים? איך זה שהיה עורב שקרא את קריאתו ליד הדלת כשהתעוררתי מוקדם ויצאתי הבוקר? שמעתי שאנשים מסוימים ראו חתול שחור כשיצאו אמש. כל אלה הם סימנים מבשרי רעות! מה עליי לעשות? האם עומדת להתרחש סכנה כלשהי?" אם יש לך אנושיות רגילה וחשיבה אנושית רגילה, עליך להיות מסוגל לשפוט אילו נסיבות מסוכנות ואילו נסיבות בטוחות יחסית, ולדעת כיצד לגשת אליהן ולטפל בהן בהתאם למצב בפועל – אינך צריך להסתכל על הדברים האחרים האלה. באשר למה שעליך לעשות ומה שעליך לא לעשות מדי יום, במובן אחד, ישנם דברי האל הברורים והמשמשים כעקרונות-האמת, ובמובן אחר, יש לך אנושיות רגילה, מצפון והיגיון. כל עוד אתה עושה כל יום מה שעליך לעשות על סמך סידור הנסיבות הממשיות וההכוונה שהן מספקות, ובהתאם לצרכים הממשיים של אנושיות רגילה ובהתאם לאחריותך ולמחויבויות שלך, די בכך. אם אנשים יגשו כך לחיי היומיום שלהם, האם הדברים לא יהיו פשוטים הרבה יותר? (כן.)

למרות שעבודתו של האל היא כול יכולה ונפלאה, ולמרות שדברי האל הם האמת והחיים, אין זה אפשרי להביא אנשים לידי שלמות או לשנותם בין לילה. יש אנשים שאומרים לעתים קרובות על סמך תפיסותיהם ודמיונותיהם: "אני מאמין באל כל כך הרבה שנים, אז איך ייתכן שעדיין לא השתניתי? איך ייתכן שעדיין לא השגתי התקדשות? מדוע, בליבי, אני עדיין אוהב את העולם? מדוע אני עדיין כל כך יהיר? מדוע עדיין יש בי תאווה מרושעת? פעם אהבתי לצפות בסרטונים או בתוכניות בידור של עולם הכפירה. מדוע אני עדיין רוצה לצפות בהם מדי פעם, למרות העובדה שאני מאמין באל עד עכשיו, אכלתי ושתיתי את דברי האל במשך שנים רבות, ביצעתי את חובתי, נטשתי דברים והשקעתי מעצמי במשך שנים רבות, ואני מרגיש בליבי שכבר ויתרתי על הדברים האלה?" אלה הן כמה מהתפיסות שיש לאנשים, הלא כן? בפרט, יש אנשים שבאמונתם באל תמיד חותרים לדברים כמו לדכא את גופם, לא לחמוד את תענוגות הבשר, לשאת יותר סבל ועמל, ולהיות מסוגלים להתגבר על קשיים גופניים רבים. אך למרות העובדה שהם ממשיכים לחתור בדרך זו, הם עדיין מרגישים שלעתים קרובות הם נשלטים על ידי תאוותיו המופרזות של הבשר, התשוקה לנוחות ועצלות, ולכן לעתים קרובות הם שליליים ומאבדים את אמונתם באל, וחושבים: "עבודת האל הגיעה לשלב זה, אז מדוע אני כה מאכזב ועדיין שלילי לעתים קרובות?" לפעמים, כשהם משיגים כמה תוצאות במשימה וזוכים לאישור של כולם, הם חשים בנוח וחושבים: "עדיין יש לי תקווה להיוושע. עבודת האל ודבריו טובים כל כך. עבודתו באמת יכולה לשנות אנשים". אבל אז, לאחר זמן מה, הם מרגישים שהם עדיין מתגעגעים ליקיריהם. בפרט, לפעמים הם אפילו מעלים זיכרונות על האנשים שהעריצו בעבר, ונזכרים בנוסטלגיה בחיים שחיו בעולם, וממש מתגעגעים לימי תהילתם כשהיו בעולם, ולכן הם תוהים: "איך ייתכן שאני עדיין מתגעגע לדברים האלה? מדוע לא ויתרתי על תענוגות הבשר ולא הבדלתי את עצמי מן העולם כקדוש? איך ייתכן שעדיין לא השתניתי?" ושוב הם מרגישים מתוסכלים. לעתים קרובות מקננות בהם המחשבות וההשקפות הללו. לפעמים מצבם טוב ולפעמים רע, הם חלשים לזמן מה ואז חזקים לזמן מה, הם שליליים לתקופה מסוימת ואז חיוביים לתקופה מסוימת. לעתים קרובות הם חורצים דין על עצמם על סמך הביטויים שלהם בחיי היומיום. אם הם במצב טוב, הם חושבים שהם יעד לישועה; אם הם במצב רע, הם מרגישים שאין תקווה שייוושעו ושלא תהיה להם גאולה. הם נעים בין קיצוניות אחת לאחרת. כשהם במצב טוב, הם מרגישים שהם כמו קדושים וקרובים מאוד לאל, שאין שום מחסומים בינם לבין האל, והם מרגישים שהאל ממש לצידם. כשהם במצב רע, הם מרגישים כאילו נפלו לשכבה ה-18 של הגיהינום ואינם יכולים לראות את האל או לגעת בו, והם מרגישים שהאל רחוק מהם מאוד. מדוע זה כך? מדוע יש להם את המצבים הללו? האם המצבים הללו רגילים או לא רגילים? (לא רגילים.) כשהם במצב טוב, הם עושים כל מה שהכנסייה מסדרת עבורם לעשות, והם יכולים להתגבר על כל קושי, לסבול כל מצוקה ולשלם כל מחיר. הם מרגישים שהם אלה המסוגלים ביותר להתמסר לאל, שהם אנשים בבית האל החותרים אל האמת, וששום קושי לא יכול להכשיל אותם. הם עובדים קשה מאוד כדי לבצע את חובתם והם מוכנים להשקיע מאמץ. לא משנה כמה הם מדברים כשהם משתפים עם אחרים, הם לא מרגישים עייפים, ולא אכפת להם לדלג על ארוחה או להפסיד שעתיים-שלוש של שינה. הם מוכנים להשקיע מעצמם למען האל ולהקדיש לו את כל חייהם. כתוצאה מכך, הם מרגישים שהם השתנו. הם כבר לא חושבים על משפחתם, הם כבר לא מתגעגעים לאנשים שפעם אהבו, והם כבר לא נזכרים בנוסטלגיה בתהילה ובכבוד שהיו להם בעולם. הם משליכים את כל זה לרוח ומקדישים את עצמם לאל בלב שלם, דבקים בעקרונות, גוזמים כל מי שגורם להפרעות או לשיבושים, מקיימים הגינות למען בית האל, עומדים איתן בצד הצדק, מגנים על האינטרסים של בית האל, ומבססים לעצמם תדמית של "שופט" קפדן וחסר פניות. הם מתפקדים די טוב לזמן מה. אבל ייתכן מאוד שיבוא זמן שבו הם יחשפו את צביונותיהם המושחתים או יעשו דבר-מה שגוי, ואז הם יהפכו לשליליים וחלשים, ויחשבו: "האל חשף אותי, הוא כבר לא אוהב אותי". מאותו רגע ואילך, הם לא יוכלו לעמוד שוב על רגליהם. הם ירגישו שאין בהם כלום ושהם לא מסוגלים לעשות דבר, שעדיין יש להם מחשבות אנוכיות ותאווה מרושעת, שהם מתגעגעים לעתים קרובות לאנשים שפעם אהבו וחיבבו, שהם לעתים קרובות שליליים וחלשים, שהם עדיין מתנגדים לאל, שהם לא מסוגלים ליישם בפועל את האמת, ושהם לא השתנו למרות שהאמינו באל במשך שנים כה רבות, והם יחשבו: "האם זה לא אומר שאני אבוד?" הם יחשבו שאין להם סיכוי להיוושע, ושאין להם שום תקווה כלל וכלל. כשהם שמחים, הם יוצאים מגדרם מרוב שמחה, וכשהם סובלים, הם אומללים עד מאוד. הם תמיד נעים בין שני הקצוות הללו, הלוך ושוב. מדוע זה כך? בסיכומו של דבר, בין אם המצבים והביטויים הללו הם חיוביים או של דכדוך, כל זה הוא אותו סוג של בעיה, כלומר, להיות מלא בתפיסות ודמיונות לגבי עבודת האל, ותמיד לחרוץ דין על עצמם ולאפיין את עצמם על סמך מצבי הרוח שלהם, ועל סמך הגילויים והביטויים שלהם לאורך תקופה מסוימת, ובאותו הזמן לחרוץ דין על עבודת האל, על התוצאות שהושגו על ידי עבודתו על אנשים, ועל המטרה והיעד שעבודתו על אנשים משיגה. האם זהו שורש הבעיה? (כן.) כשאנשים חיוביים, הם מתפללים בפני האל, מביעים את נחישותם תוך בכי עז, מוכנים להקדיש לאל את כל חייהם מבלי לבקש דבר, מוכנים לנהות אחר האל ולהשקיע מעצמם למענו. כשהם מתפללים ומקבלים החלטות כאלה, הם מרגישים שכל הקשיים כבר אינם קשיים. הם מתרגשים עד דמעות, ואפילו מאמינים שרוח הקודש היא זו שריגשה אותם. הם חושבים: "רוח הקודש ריגשה אותי. האל בטח אוהב אותי כל כך! האל לא נטש אותי!" הם מתפללים בדמעות ואומרים שרוח הקודש ריגשה אותם – האין זו אשליה? (כן.) למעשה, התרגשת מההרגשה הטובה שלך לגבי עצמך; התרגשת מהנחישות, מהשאיפות, מהמשאלות ומהמעשים שלך עצמך, ולא מרוח הקודש. מדוע אני אומר שהתרגשת מעצמך? יש לך כל כך הרבה תפיסות ודמיונות לגבי עבודת האל, והם כל כך מעוותים – האם אתה חושב שהאל היה מרגש אותך? כשאתה במצב קיצוני זה, האם האל היה מרגש אותך כדי שתהיה קיצוני עוד יותר? אם האל ירגש אותך, זה רק יגרום לך להיות קיצוני עוד יותר, להעריץ את עצמך ולהתרגש מעצמך עוד יותר, ויגרום לך לרצות עוד יותר לקבל את ההחלטה הזו: "אני אישן פחות ואסבול יותר קשיים, אוכל כל דבר בין אם הוא טוב או רע, ולא יהיה אכפת לי אם זה מועיל לגופי או לא. אני חייב להתגבר על העדפות הבשר הישן שלי, אני חייב לרפא במיוחד את החסרונות של הבשר הישן שלי, ואני חייב לגרום לבשרי לסבול יותר ולא לתת לו להיות נינוח. אם הוא ירגיש נינוח, אני לא אוהב את האל; אם הוא ירגיש נינוח, אתענג על נוחות הבשר ולא אעבוד קשה כדי לבצע את חובתי". אם זו הייתה רוח הקודש שריגשה אותך, היית פשוט ממשיך לקיים את הקיצוניות הזו, ואף היית מאמין בטעות שכבר גברת על הבשר והבסת את השטן, ושכבר נושעת. לכן אני אומר שלא רוח הקודש ריגשה אותך, אלא אתה ריגשת את עצמך. האם אתם מרגשים את עצמכם לעתים קרובות? (כן.) אתם מרגשים את עצמכם על ידי החלטתכם להשקיע מעצמכם ולסבול קשיים למען האל, ואתם כל כך מוכנים בליבכם לסבול קשיים למען האל, לסבול כל כמות של קשיים, או אפילו למות, ואז דמעות זולגות על פניכם. למעשה, האל אינו מתרגש מכך שאתה מתרגש, והוא גם לא מתרגש מהנחישות שלך. ההתפרצות הזו שלך היא רק דחף רגעי, פרץ רגעי של תשוקה לוהטת. במצב זה, אתה עשוי אפילו להתפלל אליו ולומר: "אלוהים, אני מוכן למות למענך! אלוהים, הייתי כל כך עסוק היום בביצוע חובתי שדילגתי על ארוחה. גם אם אצטרך לדלג על עשר ארוחות, אהיה מוכן לעשות זאת! אנשים לא חיים על הלחם לבדו, אלא על הדברים שיוצאים מפי האל. אלוהים, אני מוכן לאהוב אותך כל חיי, לנצח נצחים, ואהבתי אליך לעולם לא תשתנה!" המילים הגרנדיוזיות הללו שלך מרגשות אותך עד כדי בכי עז, אך יחסו של האל כלפיך אינו משתנה. מדוע? מכיוון שאתה מתרגש מדחף רגעי, והדמעות שלך אינן דמעות של חרטה, דמעות של חוב, או דמעות של הכרה אמיתית בעצמך, ועל אחת כמה וכמה שאינן דמעות של עצב על חוסר יכולתך ליישם בפועל את האמת ולקיים את עקרונות-האמת. לכן, הרגש הזה שלך יכול לרגש רק אותך, ואולי לרגש גם אחרים או את הסובבים אותך, אך האל אינו מתרגש ממנו. לכן, לא רוח הקודש היא שמרגשת אותך, אלא אתה הוא שמרגש את עצמך. דמעותיך זולגות כי ריגשת את עצמך. דמעותיך, מילותיך הרגשניות ותשוקתך הלוהטת הן רק תופעה שטחית, הן רק סוג של התנהגות. הן לא שינוי במהותך ובחייך, וגם לא התגלות האמת כחייך. כשיש לך את התשוקה והדחף להשקיע מעצמך ולסבול למען האל ואתה פעיל במיוחד, אתה מרגיש שרוח הקודש מרגשת אותך, שהשתנית, ושאתה יעד לישועה – זהו סוג אחד של תפיסה ודמיון שיש לך לגבי עבודת האל. כשאתה הופך לשלילי בגלל כישלון ונפילה זמניים, או בגלל שהשחיתות והחסרונות שלך נחשפו, או בגלל שנגזמת ונחשפת, אתה מרגיש עצוב וכואב, וחושב שלא השתנית ושאין לך תקווה להיוושע – זהו סוג אחר של תפיסה ודמיון שיש לך לגבי עבודת האל. למעשה, לא משנה מה האל רואה – בין שאתה במצב שלילי או חיובי, או עד כמה מצבך הידרדר ונפל – איך האל רואה את כולכם לאורך כל הדרך? שיעור הקומה שלך הוא כפי שהוא. האל יקבע על סמך מצבך הממשי, הביטויים הממשיים שלך ושיעור הקומה הממשי שלך עד כמה השתנית ולכמה מציאויות-אמת נכנסת. חוסר היכולת הנוכחי שלך לעמוד שוב על רגליך וההידרדרות הנוכחית שלך לדכדוך מוחלט אינם הסטנדרט שבאמצעותו האל מתייחס אליך או קובע את שיעור קומתך הממשי. לכן, לא משנה אם אתה במצב חיובי או שלילי, או אם אתה מלא בתשוקה לוהטת או מרגיש מדוכדך, זה לא ישפיע על האופן שבו האל יעריך ויאפיין אותך. אתה היחיד שמאפיין את עצמך באופן שגוי על סמך הגילויים והביטויים הזמניים שלך – בין אם כמי שכבר דומה לפטרוס, או כמי שאין לו תקנה – מכיוון שיש לך מספר רב של תפיסות ודמיונות לגבי עבודת האל. אך לא משנה איך אתה חורץ דין, לא משנה אילו רגשות טובים או רעים אתה חווה, כל זה נגרם על ידי התפיסות והדמיונות שפיתחת לגבי עבודת האל, והתפיסות והדמיונות הללו אינם תואמים את ההגדרה המדויקת והמעשית שהאל מגדיר את האדם ואת פסק הדין המדויק והמעשי שהוא חורץ עליו. האין זה כך? (אכן.) לכן, בין שמדובר בביטויים של אנשים, במהותם, או באפיון הסופי שלהם את עצמם, הם לא יכולים לחרוץ דין על הדברים הללו על סמך תפיסותיהם ודמיונותיהם. במקום זאת, עליהם למדוד את הדברים הללו על סמך החוקים הרגילים של עבודת האל והתוצאות הממשיות שהאל רוצה להשיג בעבודתו, או על סמך הדרכים שבהן האל פועל והגדרותיו המדויקות לאנשים. מהן התפיסות והדמיונות העיקריים של אנשים לגבי עבודת האל כאן? אנשים מאמינים ששיעור הקומה הממשי שלהם נקבע על סמך הביטויים הזמניים שלהם, או על סמך הביטויים שלהם במהלך תקופה מסוימת: אם הם במצב טוב במהלך תקופה זו, אזי רוח הקודש תפעל עליהם והם ישתנו, יקבלו חיים, יצמחו בשיעור קומתם, ויוכלו להשיג ישועה; אם הם במצב רע ואין להם שום אמונה אמיתית באל במהלך תקופה זו, פירוש הדבר שאין להם שום שיעור קומה. האין אלה התפיסות והדמיונות של אנשים? (כן.) תפיסה ודמיון שיש לאנשים לגבי עבודת האל, שהיא אינה פועלת על אנשים באופן ארוך טווח ורציף, אלא שהיא מעניקה להם לרגע קט מעט נאורות, וגורמת להם לבטא פרץ של אנרגיה ודחף רגעי. סוג נוסף הוא שאנשים מאמינים שעבודת האל היא על-טבעית, שהוא מניע אנשים לפתח גישה חיובית, להיות מוכנים לסבול קשיים ולהשקיע מעצמם למענו, ושאז הם ישיגו שיעור קומה ויהפכו לאנשים שיש להם את אמת האל כחייהם. הם מאמינים שאם הם ייחלשו בגלל בעיה אחת, האל יקבע שהם נכשלו ונחשפו, ואז יגנה אותם, יסלק אותם וינטוש אותם. האין אלה התפיסות והדמיונות של אנשים? (כן.)

מהם התפיסות והדמיונות של אנשים שעליהם שיתפנו זה עתה? (לאנשים יש כמה סוגים של תפיסות ודמיונות לגבי עבודת האל. הם מאמינים ששיעור הקומה הממשי של אדם נקבע על פי הביטויים שלו במהלך תקופה מסוימת או על פי הביטויים הזמניים שלו, והם חושבים שהעבודה שהאל מבצע באנשים מתרחשת ברגע, ושהיא לא ארוכת טווח ורציפה. אנשים גם מאמינים שעבודת האל היא על-טבעית מאוד ושהאל מרגש אנשים לעתים קרובות. כשאנשים מתרגשים לרגע מרוח הקודש, הם מרגישים שהם עומדים להפוך למושלמים או שהם קרובים יותר להשגת הסטנדרט של פטרוס, וכשאנשים נכשלים ונחלשים, הם קובעים שיסולקו.) מהם התפיסות והדמיונות של אנשים לגבי עבודת האל בהקשר זה? אנשים מאמינים שהביטויים הזמניים שלהם מייצגים את שיעור הקומה הממשי שלהם, ושהאל חורץ דין על אנשים על סמך הביטויים הזמניים שלהם. אנשים חושבים שהאל אוהב לראות אנשים סובלים קשיים ומשלמים מחיר, שהוא אוהב לראות אנשים מתפללים לעתים קרובות, מקבלים החלטות ומתרגשים עד כדי בכי תמרורים, ושהוא אוהב שאנשים מסוגלים לנטוש דברים, להשקיע מעצמם ולעבוד בחריצות, ושהם מסוגלים להתגבר על הקשיים השונים של הבשר. הם חושבים שלא משנה אם הם פועלים לפי העקרונות או בהתאם לאמת, כל עוד הם מסוגלים לשלם מחיר לעתים קרובות, ובביצוע חובתם מוותרים על אוכל ושינה, קמים מוקדם והולכים לישון מאוחר, ועובדים יום ולילה, אז האל יאהב את זה. משתמע מכך שלא משנה איזו עבודה האל עושה או כמה דברים הוא אומר, הוא רק מקווה שכל האנשים יוכלו לסבול קשיים ולשלם מחיר למענו, לא יאכלו אוכל טוב, לא ילבשו בגדים יפים, ושלא יהיה להם זמן פנוי, ושיהיו חייבים להעביר כל יום בביצוע חובותיהם או בתפילה, ושלעתים קרובות יקבלו החלטות, יביעו את נחישותם, יגבשו את דעתם וישבעו שבועות. יש אנשים שחושבים שהאל אוהב לרסן את לבם ואת גופם של אנשים, שהוא לא נותן לאנשים חופש וחירות, ושבמקום זאת הוא גורם להם להרגיש מדוכאים כך שהם לא יכולים להשתחרר, ושהוא שולל מהם את החופש של חיים של אנושיות רגילה. אנשים חושבים כך, הלא כן? (כן.) מה עוד אנשים חושבים? שהאל לא מרשה לאנשים להיכשל, לחשוף חולשה או שחיתות, או להראות את חסרונותיהם. אנשים גם מאמינים שאם הם רוצים להשיג ישועה ולהפוך למושלמים, הרי שבתהליך ביצוע חובתם אסור להם כלל להיות חלשים, אסור שיהיו להם צרכים, חסרונות או פגמים כלשהם של אנושיות רגילה, ואסור להם לחשוף שום צביונות מושחתים. האין אלה התפיסות והדמיונות של אנשים? (כן.) בתפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים, הם חושבים שתחת עבודתו והדרכתו של האל, עליהם להישאר צעירים ברוחם, להישאר נלהבים, ולהיות מלאי תשוקה לעבודתם ובעלי גישה רצינית כלפיה, וכן להיות תמיד מתוחים ולא להירגע אף פעם. האין זה מה שאנשים חושבים? האם אלה תפיסה ודמיון שיש לאנשים, או שזו דרישתו האמיתית של האל מאנשים? (אלה תפיסה ודמיון שיש לאנשים.) אנשים חושבים שאם הם קצת שליליים וחלשים, או שיש להם קושי גשמי קל, או שיש להם פגמים או ליקויים באנושיותם, או שהם חושפים צביונות מושחתים, ומדי פעם חומדים נוחות גשמית, אזי האל לא ירצה אותם, הוא לא ידבר אליהם או יפעל עליהם, והם יסולקו ולא תהיה להם תקווה להיוושע. האם זה באמת המצב? (לא.) האין אלה תפיסות ודמיונות שיש לאנשים? (כן.) בתפיסותיהם ודמיונותיהם של אנשים, מצד אחד הם מאמינים שהאל אוהב אנשים שמלאים תמיד בהתלהבות ובתשוקה לוהטת לגבי עבודתם, ומצד שני, שהאל לא אוהב את השליליות של אנשים ולא מרשה להם להראות את חולשותיהם. במילים אחרות, אנשים חושבים שהאל אוהב סגפנים, הלא כן? הם חושבים שעליהם לחיות את כל חייהם בעוני, לא לשים לב כלל לעניינים חיצוניים, ולקרוא את דברי האל יום אחר יום לאורה העמום של מנורת שמן קרה; הם מאמינים שתפילות בוקר וערב הן חובה, שעליהם להודות לאל לפני כל ארוחה, ושאסור שיהיו להם צרכים שונים כלשהם של אנושיות רגילה. הם מאמינים שרק אז הם יוכלו להיחשב נאמנים לחלוטין לאל ולעבודתם, ושרק על ידי שמירה על סוג זה של להט הם יוכלו להיות אהובים על האל ולהיות אנשים שהאל ירצה להושיע ולהביא לידי שלמות. מכיוון שלאנשים יש את התפיסות והדמיונות הללו, יש שמרגישים נזופים במיוחד בתוכם כשהם מתגעגעים מדי פעם למשפחתם, וגם חשים אי נוחות בכל פעם שהם משוחחים קצת, וחושבים שהאל ינזוף בהם. כשנשים צעירות מתלבשות מדי פעם בבגדים מעט צבעוניים ואופנתיים למדי, הן מרגישות אי נוחות בכל גופן, וחושבות: "האם זה לא מביש מעט מצידי להתלבש כך? האם זה לא מופקר מעט?" למעשה, הן לא לובשות בגדים מוזרים או חושפניים, אך הן פשוט מרגישות מופקרות וחושבות: "האל נוזף בי בתוכי. הוא לא אוהב שאני עושה את זה". אם את חושבת שהאל לא אוהב את זה, למה את לא לובשת גלימות של נזיר בודהיסטי או גלימה טאואיסטית? כמה "אלגנטי" ו"הולם" זה יהיה! זו לא תהיה מופקרות, נכון? יש אנשים שמדי פעם מתענגים על קצת יהירות או התרברבות, ואז הם מרגישים בתוכם אשמה ואי-נוחות וחושבים: "האל כבר לא אוהב אותי. הוא לא רוצה אותי יותר". יש אנשים שאפילו קובעים לעצמם כללים שאסור להם לסרק את שיערם, להתאפר או להסתכל במראה, ושהם יכולים להתרחץ רק פעם בחודש או כל שישה חודשים, וחושבים שאם הם יתרחצו בתדירות גבוהה יותר מפעם בחודש או כל שישה חודשים, האל יתעב זאת והם בהחלט לא ייוושעו. הם קובעים לעצמם כלל שעליהם לקום לפני חמש בבוקר, וחושבים שאם יקומו חצי שעה מאוחר יותר, הם מתענגים על נוחות ואינם אנשים שאוהבים את האל; הם קובעים לעצמם כלל שעליהם ללכת לישון אחרי חצות, וחושבים שאם ילכו לישון לפני חצות, הם לא מבצעים את חובתם בנאמנות. אנשים אלה יוצרים כללים קבועים רבים להתנהגותם שלהם, לחיי היומיום ולצורכי חייהם. הם אינם מחפשים את דרישותיו של האל, וגם אינם מנסים להבין מהן השקפותיו ועמדותיו של האל כלפי עניינים אלה. במקום זאת, הם מאמינים באופן סובייקטיבי לחלוטין שבעבודתו, האל לא מרשה שלאנשים יהיו ביטויים כאלה, ושאם אי פעם יהיו להם ביטויים כאלה, הם יהיו מרדנים לחלוטין, האל יתעב אותם, ולכן לא יוכלו להיוושע. לעתים קרובות, רק בגלל עניינים של מה בכך שאינם ראויים לאזכור, כמו אמירת דבר שגוי, שימוש במילה לא נכונה, אכילת כמה חטיפים נוספים, או צפייה בסרטוני בידור מדי פעם, אנשים חושבים: "אני גמור, זו מרדנות מוחלטת מצידי! לא ידעתי שיכולות להיות לי התנהגויות ונטיות כאלה – לא ידעתי שעדיין יש לי את הבעיות האלה. זה נורא. אני חייב להרהר בעצמי לעומק, לנתח את עצמי בעמקי נשמתי ולעבור מהפכה. אסור לי להרפות מזה!" אנשים מייחסים חשיבות רבה לעניינים אלה שאין להם שום קשר לעקרונות-האמת. כל אלה הם תפיסות ודמיונות של אנשים והאל מתעב אותם. האל לא רוצה לראות אנשים חושפים את הביטויים הללו. אז מהן האמיתות שאנשים צריכים להבין בהקשר זה? מהם העקרונות שיש לדבוק בהם? מכיוון שהדברים הללו הם תפיסות ודמיונות של אנשים, הם בהחלט אינם העקרונות שהאל דורש מאנשים, ובהחלט אין להם שום קשר לדרישותיו של האל מאנשים. ומכיוון שהם תפיסות ודמיונות, פירוש הדבר שהם נֶהֱגוּ והורכבו במוח האנושי – בקיצור, הם באים ממוחם של אנשים ואין להם שום קשר למציאויות-האמת שבהן האל דורש מאנשים להחזיק. לא משנה איך אנשים דבקים בתפיסות ובדמיונות הללו, כל עוד אין להם שום קשר לאמת, דבקותם של אנשים בהם היא חסרת תועלת. גם אם אתה אכן דבק בהם, אינך דבק בעקרונות-האמת, והאל לא יזכור זאת. בפרט, יש אנשים שמרגישים אי נוחות עמוקה ונזיפה חזקה בתוכם כשהם חושפים מדי פעם את העדפותיהם או את הרגלי הבשר שלהם. כיצד נוצרות אי הנוחות והנזיפה העצמית הללו? האם זו תוצאה של התרגשותם מרוח הקודש? (לא, לאנשים יש תפיסות ודמיונות לגבי האל, ולכן הם חשים אי נוחות.) הבסיס לרגשות אלה הוא תפיסות ודמיונות של אנשים, לא האמת. יש אנשים שמרגישים בתוכם אשמה ואי-נוחות בקלות רבה, והם ממהרים להתפלל ולהתוודות על חטאיהם, וממהרים להכות על חטא. על מה יש לך להכות על חטא? הדברים שעשית הם התנהגויות נפוצות בחיי היומיום. הם לא חטאים, ובוודאי שהם לא עבירות גדולות. אל תעשה עניין מדברים כה חסרי חשיבות! אם אתה חושב שהדברים האלה שגויים, אתה יכול לבחור לא לעשות אותם. אבל לא לעשות אותם אין פירושו שאתה מקיים את עקרונות-האמת, ולהרגיש אי נוחות אין פירושו שהפרת את עקרונות-האמת. מדוע אתה מכה על חטא? מדוע אתה משנה את דרכיך? האם זה בגלל שהתפיסות והדמיונות שלך גורמים לך להאמין בטעות שאלה התנהגויות שאינך אמור לעסוק בהן, או שזה בגלל שאתה חושב שהתנהגויותיך נוגדות את דברי האל ואת עקרונות-האמת? אם הן נוגדות את עקרונות-האמת, ואתה באמת מרגיש אי נוחות, עליך למהר ולשנות את דרכיך ולהכות על חטא בפני האל. אי נוחות זו היא לכל הפחות נקיפות המצפון האנושי. אם אתה מרגיש אי נוחות רק בגלל שפעלת בניגוד לתפיסות ולדמיונות שלך, האם אינך שוקע ברגשות מיותרים? (כן.) זוהי אך ורק שקיעה ברגשות מיותרים ואין בכך צורך. איך ייתכן שאינך מרגיש אי נוחות כשאתה נוהה אחר צוררי משיח? איך ייתכן שאינך חש נקיפות מצפון על כך? כשאתה רואה אנשים רעים מפריעים לעבודת הכנסייה, משבשים אותה ופוגעים באינטרסים של בית האל, ואינך קם לעצור אותם, האם אתה מרגיש אי נוחות? כשאתה מדבר ופועל בניגוד לעקרונות-האמת ועל סמך רצונך-שלך, האם אתה מרגיש אי נוחות? אם הפרת את עקרונות-האמת בעניינים אלה ובכל זאת אף פעם אינך מרגיש אי נוחות, אזי אין לך אפילו אנושיות, וגם אין לך מצפון. ואם אין לך מצפון, אילו דברים יגרמו לך להרגיש אי נוחות? אי הנוחות שלך היא אך ורק שקיעה ברגשות מיותרים. אלה הם התפיסות והדמיונות שלך שמענים אותך וגורמים לך להרגיש אי נוחות – אין בזה שום תועלת. מה תהיה התוצאה הסופית של אמונתך באל במסגרת תפיסותיך ודמיונותיך? אתה רק תהפוך ליותר ויותר צבוע ויותר ויותר דומה לפרושים. אתה רק תסטה רחוק יותר ויותר מדברי האל ומעקרונות-האמת, ויהיה זה בלתי אפשרי עבורך להיכנס למציאות-האמת. אתה תמיד מרגיש טוב עם עצמך, אבל מה כל כך טוב בך, בעצם? אתה כל כך מלא בתפיסות ודמיונות, ולכל מה שאתה מרגיש אין שום קשר לאמת. ההתרגשות והנזיפה שאתה מרגיש, תחושת החוב והחרטה שאתה חש, ההכאה על חטא שאתה חושב שעליך להפגין, והשבועות שאתה נשבע וההחלטות שאתה מקבל, הכול קשור לתפיסות ולדמיונות שלך. הדברים הללו מבוססים רק על התפיסות והדמיונות שלך ואין להם שום קשר לאמת. לכן, כל דבר שאתה עושה – בין שזה סבל מקשיים ותשלום מחיר או הקרבת דברים והשקעת מאמצים, ולא משנה מה אתה משקיע – הכול לשווא אם אין לו שום קשר לאמת. הבנת? (כן.)

כעת, לאחר ששיתפנו על התפיסות והדמיונות האלה שיש לאנשים לגבי עבודת האל וניתחנו אותם, האם ברור לכם מעט יותר כיצד יש להתייחס להתנהגויות כגון: אם אנשים סובלים קשיים או לא, משלמים מחיר ומרסנים את עצמם בביצוע חובותיהם, וכן אם יש להם חיבה לאוכל טוב וללבוש נאה וכדומה, וגם מהם העקרונות שהאל דורש מאנשים, ומהי בדיוק התוצאה שהאל רוצה להשיג מאנשים באמצעות עבודתו? התוצאה שהאל רוצה להשיג מאנשים היא לא לראות כל הזמן את התשוקה שלך לעבודתך. כלומר, מה שהאל רוצה לראות אינו ההתלהבות שלך או נחישותך לסבול קשיים ולשלם מחיר. בעיני האל, אם אינך מבין את האמת, אזי הביטויים האלה הם רק דחף רגעי. במילים אחרות, זוהי רק ההתלהבות שלך. מהי התלהבות במהותה? זוהי פזיזותך, או ליתר דיוק, זוהי גישה רגשית לדברים. מה שהאל רוצה אינו התלהבותם של אנשים, גישתם הרגשית לדברים, הדחפים הרגעיים שלהם או מצב תאוותני מעין זה. מה האל רוצה? (הוא רוצה שאנשים יוכלו להבין את האמת.) לכל הפחות, הוא רוצה שתהיה מסוגל לאהוב את האמת ולהבין אותה, ושכאשר אתה ניצב בפני עניינים שונים, שלא תיצמד לתקנה, לרשמיות או להתנהגות, אלא שתקיים את עקרונות-האמת; הוא גם רוצה שבחובה שאתה מבצע ובכל דבר, תהיה מסוגל לחפש את עקרונות-האמת, ליישם בפועל על פי עקרונות-האמת, ולהפוך את דברי האל ואת האמת למציאות שלך – זוהי התוצאה שעבודת האל נועדה להשיג. באשר לחייך האישיים, אם אתה רוצה ללכת לישון מוקדם ולקום מוקדם, או ללכת לישון מאוחר ולקום מאוחר, או איזה מין כישרונות יש לך או כמה רהוט אתה – כל זה לא משנה לאל. לא משנה אם יש לך נחישות לסבול קשיים או לא, וכמה גדול המחיר שאתה משלם, האל לא מעריך את הדברים האלה. יש אנשים שאומרים: "למען אמונתי באל לא קניתי בגדים יפים זה כמה שנים, ולא הייתי אצל הספר למעלה מעשר שנים". גם אם לא תאכל טוב, לא תלבש בגדים יפים ותסבול קשיים רבים כל חייך, אז מה? האם זה מה שהאל רוצה? האם המטרה הסופית של הטפת האל ושיתופיו המספקים לאנשים מספר רב של אמיתות, היא רק כדי להפוך אותך לסגפן? האם היא רק כדי להפוך אותך לאומלל עלוב, לקבצן או לצעיר זועם? לא. מה שהאל רוצה לעשות הוא להחדיר את דבריו ואת עקרונות-האמת אל תוך האנשים. לפיכך, כאשר רבים מאמינים שהאל אוהב לראות שאנשים סובלים יותר קשיים ומשלמים מחיר כבד יותר, ושהוא אוהב לראותם חיים חיים חסכניים, קשים ופשוטים ביותר, כשהם בעלי נחישות ושאיפות עזות, ולהוטים ביותר, או שהם מרוסנים ביותר, ובאמת שומרים על מקומם ומתנהגים כיאות – אלה הם רק התפיסות והדמיונות שלהם לגבי עבודת האל. נניח שבמשך שנים רבות בחייך אתה אוכל רק ארוחה אחת ביום וישן שלוש שעות בלילה, ואינך מסוגל לאכול אוכל טוב או ללבוש בגדים יפים, ושבמשך שנים רבות אתה עושה את מה שאתה חושב שעליך לעשות, וסבלת אינספור קשיים וקיבלת אינספור החלטות. במילותיכם, אתם "נשארים נאמנים לשאיפתכם המקורית", ואתם סובלים קשיים ומשקיעים מעצמכם למען האל ומקדישים לו את כל חייכם. אולם, למרות כל זאת, אם אף פעם אינך משקיע מאמץ בדברי האל או באמת, ואינך מחפש את עקרונות-האמת בכל מה שאתה עושה, אזי אתה עתיד להינטש. אתה רוצה להשיג ישועה באמצעות סבל מקשיים ותשלום מחיר, באמצעות שמירה על שאיפתך המקורית, ותוך השקעה מעצמך למען האל כל חייך, והעלאת כל אשר לך כמנחה לו. זהו רק חלום – זוהי משאלת לב. גם אם תאכל קמח תירס ולחם תירס מאודה במשך כל חייך ולעולם לא תאכל אוכל טוב ולא תיהנה מדברים יפים, זה יהיה חסר תועלת. האל לעולם לא מסתכל על התנהגותו של אדם, והוא גם לא מסתכל על הכללים שאדם מקיים כלפי חוץ, או אם הוא מנהל כלפי חוץ חיים פשוטים וצנועים. מה שהאל רוצה לראות הוא באיזה נתיב אתה הולך, אילו עקרונות אתה מקיים בכל עניין שאתה נתקל בו, ואם אתה מקיים את עקרונות-האמת בטיפול בבעיות. אם אינך מקיים את עקרונות-האמת, אזי לא משנה כמה טוב תקיים את אותם הוראות וכללים קבועים, זה יהיה חסר תועלת. הדבר רק יצביע על כך שאתה אדם שחי בתוך תפיסות ודמיונות, אדם שחי בתוך משאלות נעימות וסובייקטיביות לחלוטין, שאין לו שום קשר לעבודת האל, ושום קשר לאף אחת מהדרכים שבהן האל מבצע את עבודת הישועה שלו על אנשים – אדם הרחוק מעבודת האל. לפיכך, אם אתה רוצה להשיג דבר-מה מעבודת האל, ראשית כול עליך להשקיע מאמץ באמת; אל לך להשקיע שום עבודה או מאמץ בתפיסות ובדמיונות שלך – מעשה זה חסר תועלת. יש אנשים ששואלים אותי: "האם לדעתך אני נראה הגון וראוי יותר עם שיער ארוך או עם שיער קצר?" אני שואל אותם בתגובה: "האם אתה אוהב שיער ארוך או קצר?" הם אומרים: "אני אוהב שיער ארוך. אבל אני חושב ששיער ארוך אינו הגון וראוי, ושהאל לא אוהב זאת". ואני משיב: "מתי האל אמר זאת? האם יש לזה קשר כלשהו לאמת?" יש אחרים ששואלים אותי: "האם מותר לי לאכול חטיפים?" ואני משיב: "האם אכילת חטיפים היא צורך של אנושיות רגילה? האם האל קבע שאסור לאכול אותם? האם האל מגנה זאת?" והם אומרים: "אני חושב שהאל מגנה זאת, כי אכילת חטיפים היא מופקרות". מה פירוש "מופקרות"? אם אתה חושב שאכילת חטיפים היא מופקרות, האם אי-אכילת חטיפים פירושה שאינך מופקר? האם אי-אכילת חטיפים פירושה שאתה מבין את האמת ומיישם אותה בפועל? אתה יכול להבין זאת כשאני מציג זאת כך, נכון? (כן.) תפיסות ודמיונות אינם האמת ואין להם שום קשר לאמת. אם אתה חכם, עליך למהר ולבחון אילו תפיסות ודמיונות עדיין יש לך, ואילו מנהגים, מחשבות ונקודות מבט של הפרושים עדיין יש לך, ולוותר עליהם ללא דיחוי. המטרה בויתור על הדברים האלה אינה להפוך אותך למופקר ונהנתן, אלא להביא אותך בפני האל כדי שתחפש את עקרונות-האמת, וכדי לזכות באמת כחייך. האל לא רוצה לראות אותך כקבצן החי חיי סגפן. יש אנשים שאומרים: "האל לא אוהב שאנשים יהיו קבצנים, אז האם פירוש הדבר שהוא אוהב שהם יהיו עשירים?" האל גם לא אוהב שאנשים יהיו עשירים. יש אנשים שאומרים: "אלה תפיסה ודמיון אנושיים שהאל אוהב שאנשים יסבלו קשיים גופניים. אז אם האל לא אוהב שאנשים יסבלו קשיים, האם פירוש הדבר שהוא אוהב שהם יחיו בנוחות?" טעות, גם אלה הם התפיסה והדמיון שלך. אם כן, מהי דרך הפעולה הנכונה? (האל אוהב שאנשים יוכלו לבוא בפניו ולחפש את עקרונות-האמת, בלי קשר למה שקורה להם.) לעולם אין לשכוח את עקרונות-האמת. יש אנשים שאומרים: "האל אוהב שאנשים יקבלו החלטות בפניו ושתהיה להם הנחישות לסבול קשיים". אחרים אומרים: "האל לא אוהב אנשים שאינם מוכנים לסבול קשיים". האם נכון או לא נכון לומר את הדברים האלה? איזו אמירה נכונה ואיזו שגויה? (שתיהן שגויות.) יש אנשים שתמיד סובלים קשיים למען מעמדם, תהילתם ורווחיהם – יש להם נחישות עזה לסבול קשיים. האם ביטויים אלה משביעים את רצון האל? (לא.) יש אנשים שאינם מוכנים לסבול קשיים כשמדובר בעניינים אישיים, אך מוכנים לסבול קשיים למען ביצוע חובתם ולמען האמת, ומוכנים לסבול מעט קשיים כדי לפעול על פי עקרונות-האמת. איזה מבין הביטויים האלה טוב יותר? (לסבול קשיים למען עקרונות-האמת.) מה ניתן לראות מהדברים האלה? שנכון לפעול על פי עקרונות-האמת וליישם את האמת בפועל. בין שמדובר בעניינים של ביצוע חובתו של אדם ובין שמדובר בעניינים בחייו האישיים, השאלה אם אדם סובל קשיים או לא אינה מהווה סטנדרט או עיקרון. מהם העקרונות? העקרונות הם דרישותיו של האל, דברי האל והאמת. אם אתה מיישם בפועל על פי עקרונות-האמת, אז גם אם אינך סובל קשיים בעשותך זאת, מה שאתה עושה הוא נכון והאל מאשר זאת; אם אינך פועל על פי עקרונות-האמת, אזי גם אם אתה סובל קשיים רבים או חווה השפלה גדולה בתהליך, זה לשווא, והאל לא מאשר את פעולותיך. בדיוק כפי שיש אנשים השומעים פקודה מצורר משיח ונוהגים כפי שנאמר להם, ומיישמים את העבודה על פי העדפותיו של צורר המשיח, מדברים רבות וסובלים, ועסוקים מאוד, עד כדי כך שגופם מתכופף ונשבר מתשישות גופנית. האם האל מאשר זאת? האם האל יזכור זאת? (הוא לא מאשר זאת, והוא לא יזכור זאת.) אז מהי גישתו של האל? (האל מתעב אנשים כאלה.) מה אמר האל? "סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע". זוהי גישתו של האל, הלא כן? (כן.) לא משנה כמה קשיים סבלת או כמה גדול המחיר ששילמת, אף על פי שאתה עשוי להשתמש באלה כדי להתהדר בתרומותיך, האל אינו מסתכל על הדברים האלה. האל מסתכל רק אם עשית את הדברים האלה על פי עקרונות-האמת ואם נהגת על פי דברי האל – הוא משתמש בעיקרון הזה כדי למדוד אותך. אם אינך נוהג על פי דברי האל אלא פועל על פי רעיונותיך שלך, אזי לא משנה כמה קשיים תסבול או כמה גדול המחיר שתשלם, הכול יהיה חסר תועלת. לא רק שהאל לא יזכור זאת, אלא שהוא גם יגנה זאת. אתה תביא על עצמך את השמדתך, הלא כן? (כן.) אנשים כאלה יסולקו בסופו של דבר – זה מגיע להם, הלא כן? (כן.) האל אמר אלפי אלפים של מילים וגילה לך את עקרונות-האמת, אך אתה פשוט לא מקשיב. תמיד יש לך רעיונות משלך, ואתה מקווה בלבך להחליף את האמת בתפיסות ובדמיונות שלך, וכך לזכות באישורו של האל, להיכנס למלכות, ולהתברך ולקבל גמול. האין זו התגרות במוות? האם אנשים כאלה אינם מאותו סוג של פאולוס? (כן.) לפיכך, אם אנשים רוצים לוותר על המחסומים בינם לבין האל ועל העוינות שלהם כלפי האל, עליהם להבין במדויק את עבודת האל. אל להם לשער השערות על האל, למדוד את עבודתו, או למדוד את התנהגותם שלהם ואת היישום שלהם בפועל על בסיס התפיסות והדמיונות שלהם, ואז לטפל בכל דבר על בסיס התפיסות והדמיונות האלה. התוצאה הסופית של גישה זו תסתיים בכישלון, ובמקרים חמורים, הם ישבשו את עבודת הכנסייה ויפריעו לה, יפגעו בצביון האל וייענשו. לפיכך, בגישתם לעבודת האל, על אנשים לוותר על התפיסות והדמיונות השונים שלהם לגבי האל. כלומר, עליהם לבחון ולנתח את התפיסות והדמיונות שלהם עצמם ואז לוותר עליהם, לחפש את כוונות האל ואת האמת, ולהשתמש בעקרונות-האמת כדי להחליף את התפיסות, הדמיונות, העקרונות והמנהגים השגויים שלהם. רק כך תוכל לעלות על נתיב הישועה. אחרת, יהיה זה בלתי אפשרי שתיוושע, זה לא בא בחשבון! זהו סוג אחד של תפיסה ודמיון שיש לאנשים לגבי עבודת האל. הבה נסיים כאן את השיתוף שלנו.

לאנשים יש סוג נוסף של תפיסה ודמיון לגבי עבודת האל והוא, שבחיי היום-יום שלהם, כשהם חלשים, כשמתעוררים בהם סוגים שונים של מרדנות כלפי האל, או כשהם עשו דברים שהם מרד והתנגדות לאל, הם מאמינים בתפיסות ובדמיונות שלהם שעליהם להיות נתונים למשמעת, לתוכחה, או אפילו להיענש, להיות מקוללים וכן הלאה. לדוגמה, לפעמים אנשים אומרים דבר שגוי או חושפים תפיסות מסוימות, או שהם מחזיקים בדעות מסוימות ובמידה של התרסה כלפי דבר-מה, ולאחר זמן מה הם חושבים: "חשפתי את המרדנות והבגידה האלה, אבל למה לא הטילו עליי משמעת בשל כך? אין לי שלפוחיות על הלשון, אין לי סיוטים בלילה, ואני לא מרגיש חוסר שקט בליבי. למה זה? איך זה שאני לא מרגיש את עבודתה של רוח הקודש?" בתפיסות ובדמיונות שלהם, הם מאמינים שמכיוון שהאל בא להושיע אותם, ומכיוון שלא זו בלבד שעבודת האל חייבת לכבוש אותם, אלא גם לשנות ולטהר אותם, ולשנות כל מיני מחשבות ונקודות מבט שהם מחזיקים בהן ושאינן עולות בקנה אחד עם האמת, אזי אם יש במחשבותיהם דברים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת, או דברים שהם מטונפים, מלוכלכים או מרושעים, עליהם להיות נתונים למשמעת, לתוכחה או אפילו להיענש בגללם, והם חושבים: "איך אנשים יכולים להשתנות ואיך הם יכולים להתקדש אם לא מטילים עליהם משמעת לעתים קרובות?" מהם התפיסות והדמיונות של אנשים כאן? כלומר, שעליהם להיות נתונים לעתים קרובות למשמעת, לתוכחה, לייסורים, לעונש, ואפילו לקבל ייסור ושיפוט, ושרק אז הם יכולים להשיג שינוי בצביונם. אולם, בחיי היום-יום, כשאנשים חושפים טינופת, רשעות ושחיתות, הם עושים זאת באופן טבעי מאוד, הם יכולים להרגיש זאת, והם אפילו מרגישים שלווים כשהם חיים כך, ואינם חשים שהם נתונים למשמעת או לעונש, והם מוצאים זאת כדבר לא רגיל. אנשים חושבים שאם הם חושפים שחיתות, עליהם לכל הפחות להרגיש תוכחה, או לחלות, או לקבל שלפוחיות בפה, או להיחנק או לנשוך את לשונם כשהם אוכלים, ושעיניהם צריכות להיות אדומות ונפוחות אם הם צופים במשהו שאסור להם לצפות בו. אימרו לי, האם האל עושה את הדברים האלה? (לא.) האם הוא בהחלט לא עושה אותם? (כשאנשים לא מבינים את האמת, האל עשוי להטיל עליהם משמעת ולהוכיח אותם מעט בהתאם לשיעור קומתם, כדי שיוכלו להרהר בעצמם ולהיכנס לאמת. אולם כשאנשים מבינים את האמת ויודעים בבירור בליבם שמה שעשו הוא שגוי, האל בהחלט לא יטיל עליהם משמעת במקרה זה, כי הוא מקווה שהם יוכלו לחפש את האמת ולהשתמש בדבריו ובאמת כדי למדוד את מעשיהם והתנהגותם.) זה היה שיתוף טוב מאוד. בתפיסות ובדמיונות של אנשים, הם מאמינים שבכל פעם שהם חושפים שחיתות ומרדנות, האל צריך להטיל עליהם משמעת, ובפרט, כשאנשים רעים עושים רע, עונשו של האל צריך לבוא עליהם מיד, כדי שהאנשים הרעים ייענשו בוודאות. אבל בחיים האמיתיים, הם רואים רק לעתים רחוקות את התרחשות העונשים האלה. במובן אחד, כשאנשים חושפים סוגים שונים של שחיתות ומרדנות, הם לא נתונים למשמעת או לתוכחה, ובמובן אחר, כשאנשים רעים עושים רע, הם לא נענשים. כך מתעוררות עמוק בליבם של אנשים תפיסות מסוימות לגבי עבודת האל, ויש אנשים שאף יאבדו את אמונתם, ימדדו את עבודת האל על בסיס הדברים החיצוניים האלה וישפטו את עבודתו. אלה הם התפיסות והדמיונות של אנשים, הלא כן? כשאנשים חושפים שחיתות ומרדנות, האם האל חייב להטיל עליהם משמעת או לייסר ולשפוט אותם? (לא.) יש אנשים שאומרים: "כשהאל מושיע אנשים, הוא חייב להושיע אותם ביסודיות. מהי המטרה של עבודת האל? האם היא לא לטהר אנשים? אז כשאנשים חושפים שחיתות ומרדנות האל צריך להטיל עליהם משמעת ולגעור בהם – זוהי אחריותו כלפיהם. אחרת, לא אכפת לו מאנשים והוא לא באמת אוהב אותם ומרחם עליהם". האם אנשים לא חושבים כך? (כן.) מהן האמיתות שיש להבין כאן? האם הטלת משמעת, תוכחה וענישה הם תהליכים חיוניים כדי שאנשים יבינו את האמת וייכנסו למציאות-האמת? האם הם אמצעים ודרכים הכרחיים כדי שהאל יושיע אנשים וישנה אותם? יש אנשים שלא מצליחים להבין זאת וחושבים: "אם האל באמת קיים והוא עושה את עבודתו כדי להושיע אנשים, אז למה הוא לא מטיל עליהם משמעת כשהם חושפים שחיתות או מורדים בו? למה האל לא מעניש אנשים רעים על עשיית רע?" כשהאל לא מטיל משמעת על אנשים, או כשאנשים רעים לא נענשים על עשיית רע, האם זה לא יגרום לאנשים מסוימים להטיל ספק בקיומו של האל ובתוצאות עבודתו? אם הטלת משמעת וענישה לעיתים תכופות היו יכולות להחליף את חיפוש האמת על ידי אנשים או לאפשר להם להיכנס למציאות-האמת, אזי הטלת משמעת וענישה היו הדרך העיקרית שבה האל היה פועל כדי להושיע אנשים, ואמצעי הכרחי לעשות זאת. אבל בהתחשב ברמת השחיתות הנוכחית של אנשים, האם טבעם השטני יכול להשתנות מיד באמצעות הטלת המשמעת והענישה של האל? האם אנשים יכולים להגיע מיד לחרטה אמיתית? האם הם יכולים להיכנס מיד למציאות-האמת? (לא, הם לא יכולים.) זה יהיה מעבר ליכולתם. לפיכך, בשלב זה של עבודת האל, ובמקביל לכך שהאל מבטא אמיתות כדי לספק לאנשים חיים, פרט לעבודתה של רוח הקודש להעניק נאורות ולהדריך אנשים, הוא לא עושה שום דבר על-טבעי, ולעתים רחוקות הוא אף עושה דברים כמו תוכחה, הטלת משמעת או ענישה של אנשים. ייסור, הטלת משמעת וענישה של אנשים הם לא חלק דומיננטי מעבודת האל, אך הוא עדיין עושה את הדברים האלה. כלומר, במקרה של אנשים מיוחדים מסוימים או עניינים מיוחדים, או בסביבות מיוחדות מסוימות, למען השגת תוצאות מיוחדות מסוימות או בשל סיבות מיוחדות מסוימות, האל יעשה את עבודת הטלת המשמעת, הייסור או הענישה. אולם באופן כללי, בשלב זה של עבודתו, הדרך העיקרית שבה הוא פועל היא לדבר ולהביע את האמת כדי לספק את מה שאנשים צריכים בנתיבם לחתירה אל האמת, ומטרת הדבר היא לאפשר להם להבין את עקרונות-האמת ולהיכנס למציאות-האמת. כעת, כשהאל ביטא מספר רב של אמיתות, רק לעתים רחוקות הוא עושה את עבודת הטלת המשמעת, הייסור ואף את הענישה שעשה בעבר. לכן, אנשים צריכים להתמקד יותר בעקרונות-האמת השונים שעליהם ליישם בפועל כשהם נתקלים בעניינים בחיי היום-יום, במקום להתמקד בשאלה אם האל מטיל עליהם משמעת, מעכב אותם או גורם לדברים להסתדר עבורם בעניין נתון, ובדרכים ובנוהגים אחרים מעין אלה. מכיוון שהאל משתמש רק לעתים רחוקות בשיטות כמו הטלת משמעת, ייסור וענישה, אין זה אומר שהוא לא משתמש בהן אף פעם, אלא שהוא משתמש בהן רק לעתים רחוקות. למה אני מתכוון ב"משתמש לעתים רחוקות"? מדי פעם, בנסיבות מיוחדות מסוימות, הוא ישתמש באופן קל או ייצוגי וסמלי בשיטות של הטלת משמעת, ייסור או ענישה כדי לעשות עבודה מסוימת שתעזור לאנשים להבין את האמת וליישם בפועל על פי עקרונות-האמת. כלומר, הוא משתמש בדרכים האלה כדי לעזור לאנשים להיכנס לעקרונות-האמת, ותו לא. אם כן, מדוע האל לא משתמש בשיטות אלה לעיתים קרובות בעבודתו? מדוע הוא לא פועל בעיקר בדרכים האלה? מצד אחד, מפני שבשלב זה של עבודתו הוא כבר אמר וסיפק לאנשים את האמיתות השונות שעליהם להבין, והם כבר שמעו את האמיתות האלה, וכבר יש להם הבנה וידע עליהן במסגרת יכולת ההבנה שלהם. זוהי סיבה אחת. הסיבה השנייה קשורה לגורמים סובייקטיביים של אנשים. לאנשים יש מצפון של אנושיות רגילה, ובהשפעת המצפון הזה, הם יאמדו אם הצביונות המושחתים שהם חושפים או מעשיהם, מחשבותיהם ונקודות המבט שלהם, הם חיוביים או שליליים. בתוך האנשים, ישנו לכל הפחות הסטנדרט של המצפון שבאמצעותו ניתן לאמוד את כל זה. אם אתה משתמש במצפונך כדי לאמוד דבר מסוים ואתה קובע שהוא חיובי, עליך להמשיך ולעשות אותו, ואינך צריך להוכיח את עצמך אם אתה קצת איטי או מאחר בעשייתו. אם אתה משתמש במצפונך כדי לאמוד את הדבר הזה ואתה קובע שהוא שלילי ושאין לעשותו, עליך לרסן את עצמך ולא לומר או לעשות אותו. אולם, אם אין לך רגשות הַמּוּנָעִים על ידי מצפונך והגיונך, אזי אינך בן אנוש. אם אין לך אפילו מצפון והיגיון, אינך יכול בשום אופן לאמוד אם משהו נכון או לא נכון, חיובי או שלילי, ולכן יהיה זה חסר משמעות שהאל יטיל עליך משמעת ויעניש אותך. במילים אחרות, האל לא פועל על אלה שאינם נתונים להשפעותיו של מצפון, והוא לא מושיע אנשים כאלה. מה כולל "לא מושיע אותם"? הוא אפילו לא רוצה להטיל עליהם משמעת; הוא לא מטיל עליהם משמעת או מייסר אותם. ישנם כאלה ששואלים: "אם מישהו עושה רע, האם האל יעניש אותו?" האל לא יעניש אותו ישירות כי לכנסייה יש צווים מנהליים. אם הוא אדם רע הגורם להפרעה או שיבוש, הרחקתו או גירושו יהיו סוף הסיפור. גם אם הוא אינו עומד בתנאים להרחקה או לגירוש, הוא יישלח לקבוצה ב'. אם מישהו מבזבז את מנחות האל, זה חמור יותר, ועליו להחזיר את מה שהוא חייב, ולאחר מכן יש לטפל בו כראוי. זהו העיקרון של עבודת האל והעיקרון שעל פיו הוא מתייחס לאנשים. זה פשוט, הלא כן? (כן.) האם אתה חושב שבחירתו של האל בך פירושה שהוא חייב להשלים אותך, ושהוא לא יפסיק עד שיעשה זאת? הדבר נכון רק לגבי אלה שיש להם מצפון והיגיון, ושחותרים אל האמת – זה נכון רק לגבי אלה שניתן להושיעם. באשר לאלה שאין להם אפילו מודעות של מצפון, יש לטפל בהם ולהתמודד איתם רק על פי הצווים המנהליים של הכנסייה – האל לא יטיל עליהם משמעת. מה הטעם להטיל עליהם משמעת? הטלת משמעת על אנשים חסרי אנושיות רגילה ומצפון שקולה לניסיון לאלץ דג לחיות על היבשה, או לאלץ חזיר לעוף, זה כמו להשליך פנינים בפני חזירים ולהשליך דברים קדושים לטמאים לאכילה – האל בהחלט אינו עושה זאת. לפיכך, בעניין זה, אל לאנשים לחשוב: "נבחרתי על ידי האל, אני אחד מצאנו של האל וגם אם אעשה טעויות ואעשה רע, האל לא ינטוש אותי". אמירה זו לא מחזיקה מים – קשה לומר אם אתה כבש או זאב. כיצד אתה אומד אם אתה אחד מצאנו של האל? זה תלוי אם יש לך מודעות לכך ואם מצפונך הרגיש תוכחה ונזיפה כאשר עשית משהו הנוגד את האנושיות והמצפון. אם הוא אכן הרגיש נזוף, אתה תשנה את דרכיך, וגם אם אינך מבין את האמת, תוכל לפעול על פי הסטנדרט של המצפון. לכל הפחות, תוכל לפעול בהתאם לאנושיות רגילה. אם יש לך את הביטויים האלה, אתה אחד מצאנו של האל. כאשר אתה נתקל בדבר-מה הנוגד את המצפון של אנושיות רגילה ומפר את הצדק המוסרי, אם אין לך ולו שמץ של חוש צדק ואינך מרגיש תיעוב או שנאה כלפי הרע שעשית, או כלפי ההפרעה שנגרמה על ידי אנשים רעים, ומצפונך אינו מרגיש נזוף כלל, אזי אינך אחד מצאנו של האל, אתה זאב, אתה בהמה ואתה שד. זהו הסטנדרט שעל פיו ניתן לאמוד אם אתה אחד מצאנו של האל או זאב. אם אינך אחד מצאנו של האל, ובכל זאת אתה מודד כל הזמן את עבודת האל באמצעות רעיונות, תפיסות ודמיונות כגון: "חשפתי שחיתות ומרדנות, אך האל לא הטיל עליי משמעת; האל צריך להטיל עליי משמעת", אזי אתה טיפש. אינך אחד מצאנו של האל כלל, ולאל אין כל כוונה להושיע אותך, ואם כך, האם אתה כשיר למדוד ולשפוט את עבודת האל? אם זו אינה טיפשות, אז מה כן? אתה יכול לאמוד את העניין הזה, נכון? (עכשיו אני יכול.)

מהו הסטנדרט לקיומו של מצפון? איך עליכם לאמוד אם לאדם יש מצפון או לא? (הדבר תלוי בשאלה אם לאנשים יש חוש צדק בלב כשהם רואים אנשים רעים עושים רע או רואים דברים הפוגעים באינטרסים של בית האל, ואם הם מסוגלים לשנוא את הדברים האלה. אם אין להם שום מודעות בלבם, אין להם מצפון. כמו כן, אם לאדם אין מודעות בלבו למעשה הרע שעשה, או לדברים שעשה המפרים בבירור את העקרונות, גם לאדם כזה אין מצפון.) אם אין לך מצפון, אינך אנושי. במקרה כזה, האם האל עדיין יושיע אותך? אם האל לא יושיע אותך, האם הוא עדיין יטיל עליך משמעת? הטלת משמעת וייסור הם חלק מצומצם מעבודת האל. כשאני אומר "מצומצם", אני מתכוון שהאל משתמש בשיטות אלה רק במשורה, אך הן עדיין חלק מעבודתו. אם אין לך אפילו מצפון או היגיון, האם יש טעם בכך שהאל יטיל עליך משמעת? אם אין לך חוש צדק ואינך חש דבר כלפי כל מה שמרושע, כל מה שנוגד את האמת, כל מה שנוגד את הצדק המוסרי, ואפילו מה שנוגד את מצפונך, ואינך שונא דברים כאלה, ואם אינך יכול לעמוד לצד האל כדי להגן על האינטרסים של בית האל, ואינך יכול לקום ולומר דבר אחד להגנה על עבודת הכנסייה – אפילו לא אמירה הוגנת אחת – אינך אנושי. אינך אנושי, ובכל זאת אתה עוד מייחל שהאל יטיל עליך משמעת. אתה באמת מרומם את עצמך ואינך רואה בעצמך אדם זר! יש כאלה שאומרים: "אם מישהו אינו אחד מצאנו של האל אלא זאב, האל לא יטיל עליו משמעת. אז אם הוא אחד מצאנו של האל, האם האל יטיל עליו משמעת?" בנסיבות מיוחדות האל יטיל עליך משמעת מדי פעם וייקח עליך אחריות. אפילו אם אתה קהה חושים ולא מודע, האל יעורר אותך, יטיל עליך משמעת ויוכיח אותך. עבודת האל נעשית במידה הראויה, ותו לא. מדוע הוא עובד בדרך זו? כי אם יש לך מצפון, הרי שכאשר האל מוכיח אותך כך, מצפונך יתעורר במהירות, ואתה תאשים את עצמך ותרגיש חוב כלפי האל; תחוש חרטה, עצב וייסורים, ותוכל לחזור בך, ובסופו של דבר לחפש את עקרונות-האמת וליישם בפועל לפי האמת – זוהי התוצאה שהאל רוצה. אם יש לך מצפון רגיש ואתה מבין אמיתות רבות, ואפילו אם האל לא מטיל עליך משמעת, לא מייסר אותך ולא מעורר אותך, ואתה עדיין מסוגל להבין את הבעיה, למצפונך עדיין יש מודעות והוא חש שהוכיחו אותו ונזפו בו, אזי זה טוב אף יותר ואין צורך בהטלת משמעת על ידי האל. אפילו אם האל לא מטיל עליך משמעת, מצפונך רגיש ביותר וחש נזוף, ואתה חש חרטה, עצב וחוב לאל, ומרגיש שחטאת לו, שאכזבת אותו ושלא ריצית אותו, ואתה מסוגל לחפש באופן יזום את עקרונות-האמת ולפעול לפי דרישותיו. זוהי ההשפעה שהמצפון של אנושיות רגילה מפעיל על אנשים, וזוהי גם ההשפעה שהוא צריך להפעיל על אנשים. לכן, אם אדם הוא אחד מצאנו של האל או לא, ואם הוא יכול להיוושע או לא, תלוי בשאלה אם יש לו אנושיות רגילה ומצפון. דבר זה קריטי וחשוב. אם אתה אומר שאתה מבין אמיתות רבות, אזי כשאתה עצמך מרדן, או כשאתה נתקל באנשים רעים שעושים רע, האם האמיתות שאתה מבין באות לידי ביטוי? האם יש להן השפעה של פיקוח עליך, האם הן מעניקות לך נאורות וגורמות למצפונך לחוש שמוכיחים אותו ולהתחיל לפעול? אם אין לך מודעות של מצפון, אזי אין לך מצפון ואנושיות רגילה, ומה שאתה מבין הוא דוקטרינה ולא האמת. אם אתה מבין רק דוקטרינה, אינך יכול ליישם בפועל את האמת, ואינך נמנה עם אלה שייוושעו. אתה מבין זאת, נכון? (כן.) לכן, בעבודת האל, כשמדובר בכמה מהדרכים היסודיות ביותר שבאמצעותן האל פועל, אל לאנשים לתחום אותן על סמך התפיסות והדמיונות שלהם. בין אם האל הטיל עליך משמעת, ייסר אותך והעניש אותך, ובין אם הוא מעולם לא הטיל עליך משמעת, ייסר והעניש אותך, אין בכך כדי להעיד על מספר עקרונות-האמת שהבנת, ואין בכך כדי לציין שאתה אדם שהאל בחר בו. ייתכן שאתה מאמין באל שנים רבות, והאל הטיל עליך משמעת וייסר אותך אינספור פעמים, אך מעולם לא פעלת לפי עקרונות-האמת – במקרה כזה, כשלא תיוושע בסופו של דבר, זו תהיה אשמתך בלבד ובדיוק מה שמגיע לך. ייתכן גם שבאמונתך באל, רק לעתים רחוקות הוטלה עליך משמעת והוענשת, אך בשל מצפונך, אתה חש לעתים קרובות שנוזפים בך ומוכיחים אותך, וכשאתה מבצע עבירות אתה חש חרטה וחוזר בך, ואתה מסוגל לחפש את עקרונות-האמת, ליישם בפועל את האמת, ולפעול לפי עקרונות-האמת – במקרה כזה, אתה נמנה עם אלה שייוושעו. הבנת? (כן.) הזכרתי שני מצבים. מהם בדיוק? (מצב אחד הוא כשהוטלה משמעת על אנשים והם נענשו רבות, אך בסופו של דבר הם עדיין לא מסוגלים לפעול לפי עקרונות-האמת ולא השיגו את האמת, ולכן הם לא נושעו, וכל זה מעשה ידיהם. מצב אחר הוא כשאנשים מסוימים מסוגלים להשתמש במצפון שלהם כדי לרסן את עצמם, ללא צורך בהטלת משמעת או בייסורים רבים מהאל, ובכל פעם שהם מפרים את העקרונות או חושפים מרדנות, הם חשים שמצפונם נוזף בהם, והם יכולים לחפש באופן יזום את האמת ולפעול לפי עקרונות-האמת, ולכל הפחות, הם יכולים לעשות כמה דברים חיוביים, ולכן הם נמנים עם אלה שייוושעו. האל דיבר זה עתה על שני המצבים האלה.) השאלה אם הם יכולים לפעול לפי עקרונות-האמת או לא, היא אמת המידה להערכת שני סוגי האנשים הללו. יש אנשים שאינם מסוגלים לפעול לפי עקרונות-האמת, ולא משנה כמה דוקטרינה הם מבינים או כמה משמעת ועונשים הוטלו עליהם, הם אינם מושא לישועה. לעומת זאת, יש אנשים אחרים שהאל הטיל עליהם משמעת והעניש אותם או ייסר והוכיח אותם רק לעתים רחוקות, אך הם מסוגלים להרהר בעצמם לעתים קרובות, ובכל פעם שהם פועלים תוך הפרת העקרונות או חושפים מרדנות, הם יכולים לחוש את הנזיפה והתוכחה של מצפונם, ולאחר מכן הם חשים חרטה ויכולים ליישם בפועל באופן יזום לפי עקרונות-האמת. אף על פי שהאל הטיל עליהם משמעת או ייסר אותם רק לעתים רחוקות, אנשים מסוג זה הם בכל זאת מושא לישועה. הטלת המשמעת והענישה שאני מתייחס אליהן כאן אינן קשורות לשיפוט ולייסור של דברי האל, הן פשוט מה שאנשים חושבים בתפיסותיהם ובדמיונותיהם שהוא הטלת משמעת וענישה. אנשים מאמינים בתפיסותיהם ובדמיונותיהם שאם הוטלה עליהם משמעת והם הוענשו לעתים קרובות, פירוש הדבר שיש להם עדות חווייתית ושהם אנשים רוחניים. אנשים גם מקשרים לעתים קרובות בין הטלת משמעת וענישה לבין עבודתה של רוח הקודש, ומאמינים שהם מחוברים לזרם של רוח הקודש. יש אנשים שאומרים לעתים קרובות: "לא ביצעתי את חובתי היטב ושוב גזמו אותי. עכשיו יש לי שלפוחיות בפה וחליתי – זה האל מטיל עליי משמעת". אנשים רבים משתפים לעתים קרובות על החוויות האלה, אך עליך לבחון מהם הביטויים שלהם בכל פעם שבעיות נקרות בדרכם – עליך לראות אם הם חשים שמצפונם נוזף בהם כשהם עושים דבר-מה שגוי, ואם הם מסוגלים לקום ולקיים את עקרונות-האמת ולהגן על האינטרסים של בית האל כשהם נתקלים באנשים רעים שעושים רע או כשהם נתקלים בדברים מרושעים. אם הם לא עושים זאת, הרי שלאנשים האלה אין מצפון והם לא אנושיים! הם אומרים מילים יפות ומדברים בצורה כה מושלמת על העדויות החווייתיות הרבות שיש להם – כאילו האל העניק להם חסד רב כל כך, ועשה בהם עבודה רבה כל כך ודיבר אליהם דברים רבים כל כך, ונראה שהדבר מרמז שהם כבר השיגו ישועה. עם זאת, בחיי היומיום שלהם, בכל פעם שהם נתקלים בבעיות הקשורות לעקרונות, הם אף פעם לא מקיימים את עקרונות-האמת והם תמיד נסוגים כמו צב המסתתר בשריונו ומתחמקים מהבעיה. ובכל פעם שמבקשים מהם לדבר ולהביע את דעותיהם ואת עמדתם, הם נמנעים מכך, מעמידים פני טיפשים ושותקים. הם כלל לא מקיימים את עקרונות-האמת, וגם לא מיישמים בפועל את האמת. איזה מין אנשים אלה? הם צבועים. כשהם משקים אחרים ועוזרים להם, הם מדברים על תיאוריות רוחניות בצורה שיטתית והגיונית מאוד, והם ממשיכים כך במשך שעות ומרגשים חלק מהאנשים עד דמעות, אך הם אף פעם לא מיישמים בפועל את האמת במעשיהם – אלה הם פרושים. לא משנה על כמה חוויות פסאודו-רוחניות ודוקטרינות פסאודו-רוחניות הם מדברים, או כמה מילים ריקות ומוגזמות הם אומרים, מצפונם אינו מוכיח אותם; וכשמדובר בסוגיות מהותיות של טוב ורע או בעניינים עקרוניים, הם לא עומדים לצד האמת, לא מקיימים את עקרונות-האמת, ומצפונם אינו מוכיח אותם כלל, אך לאחר מכן הם עדיין יכולים להתפאר בחוסר בושה כיצד הם מגינים על האינטרסים של בית האל, והם עדיין יכולים לפלוט דוקטרינות רבות שנשמעות יפה – זוהי צביעות וחוסר מודעות של מצפון. הם נכשלים ביישום בפועל של האמת פעמים רבות כל כך, הם מפרים את האמת פעמים רבות כל כך, הם מרמים ומוליכים שולל אנשים פעמים רבות כל כך, אך מצפונם אינו מוכיח אותם כלל, והם עדיין יכולים להתרברב בחוצפה – זהו חוסר אנושיות! הם מתהלכים כך ביהירות ומשקרים בכל מקום, ואפילו לא חשים מבוכה; הם לא מיישמים בפועל את האמת, ובכל זאת עדיין מתפארים שהם אנשים רוחניים, אנשים שנושעו והובאו לידי שלמות על ידי האל, ושאוהבים את האל יותר מכל אחד אחר – זהו חוסר מודעות של מצפון ואלה לא אנשים שנושעו. האם אלה שנושעו יכולים להיות חסרי אנושיות רגילה ומודעות של מצפון? יש אנשים שמרגישים שהם לא אוהבים כל כך את האמת, ובכל פעם שהם נתקלים בבעיות הכרוכות בעקרונות-האמת, או בסוגיות מהותיות של טוב ורע, הם הופכים לאנשים שמחפשים לרַצות אחרים, מנסים להסתדר איכשהו, ואף פעם אינם מסוגלים לקיים את עקרונות-האמת, ולכן הם חשים תוכחה בליבם ולעתים קרובות מתפללים בפני האל ומרגישים חוב כלפיו. אף על פי שלעתים קרובות הם חלשים ולא מסוגלים לפרוץ את המחסום הזה, הם יודעים בליבם שהם לא קיימו את האמת או את הצדק, שהם לא עמדו איתן בעדותם למען האל, ושהם רק מחפשים לרַצות אחרים, ולכן הם ירגישו נבוכים מדי לומר שיש להם עדות כלשהי. זאת מכיוון שהם לא קיימו את עקרונות-האמת, אין להם עדות חווייתית אמיתית, הם עלובים ועיוורים, ולא עמדו בדרישות האל; הם יודעים זאת בליבם, ולעתים קרובות מצפונם חש נזוף בשל כך, והם מרגישים שיש להם חוב לאל והם עצובים. לאנשים אלה עדיין יש תקווה ומרחב תמרון להשיג ישועה. לעומת זאת, ישנם אלה שכלפי חוץ נראים כאילו הם מבינים את האמת היטב, ומסוגלים להשקות אנשים, לספק ולעזור להם, אך כשהם נתקלים בבעיות הכרוכות בעקרונות-האמת, או בסוגיות מהותיות של טוב ורע, הם לעולם לא עומדים לצד האל ואף פעם לא מקיימים את עקרונות-האמת, ובכל זאת הם מתרברבים שהם אנשים רוחניים, אנשים שאוהבים את האל ונאמנים לו. אנשים מסוג זה נמצאים בצרות גדולות. הם לא מעזים להתמודד עם המציאות, לא מעזים לפתור בעיות אמיתיות, לא מעזים להצהיר על עמדתם בסוגיות חשובות, ולא מעזים לקיים את עקרונות-האמת בצורה גלויה וישירה, אך לאחר מעשה הם עדיין מתרברבים ללא בושה שהם אנשים רוחניים, ואומרים שהם אוהבים את האל יותר מכול ויכולים להבין את כוונות האל בצורה הטובה ביותר. לאנשים מסוג זה אין שום מודעות של מצפון. האם אדם שאין לו מודעות של מצפון יכול לקיים את עקרונות-האמת? האם הוא מעז להצהיר בגלוי על עמדתו ולעמוד לצד האל כדי לטפל באנשים רעים? אין סיכוי לכך; קשה מאוד לאנשים כאלה ליישם בפועל את האמת.

אם לאדם יש מצפון של אנושיות רגילה, הוא יווסת את מחשבותיו, דבריו ומעשיו. מה פירוש "יווסת"? פירוש הדבר שכאשר מחשבותיך והתנהגויותיך סוטות מהסטנדרט של אנושיות רגילה, מצפונך ישפוט שזו מחשבה שגויה ושזה מעשה לא טוב, ולכן תסמיק ותחוש אי נוחות ותוכחה. לאחר שתחוש את התחושות הללו, מחשבותיך והתנהגויותיך ירוסנו במידה מסוימת, ומידה מסוימת זו של ריסון תווסת את התנהגותך ותאפשר לך להימנע מעשיית דברים המפרים בבירור את עקרונות-האמת, ודברים הנוגדים את מצפונך ואת הצדק המוסרי. אך אם אין לך את הסטנדרט של המצפון, כשתעשה דברים, לא יהיה לך שום קריטריון שבאמצעותו תוכל לווסת ולרסן את מחשבותיך והתנהגויותיך, ולכן תשתולל, תעשה כל מה שיעלה בדעתך, כל מה שתרצה, וכל מה שיועיל וייטיב עמך. בנסיבות אלה שבהן לא יהיה לך שום ריסון, מחשבותיך והתנהגויותיך יתעצמו מאוד. מה פירוש "יתעצמו מאוד"? לא יהיה להן שום ויסות. זה יהיה בדיוק כמו שכופרים מרמים אנשים – אין להם מודעות של מצפון, ואם הם ירמו אותך ויוציאו ממך אלף דולר, הם לא ירגישו רע, ואם הם ירמו אותך עד כדי כך שמשפחתך תיהרס, גם אז הם לא ירגישו רע, ואפילו אם תכרע ברך ותתחנן בפניהם, הם לא יתייחסו אליך. הם באמת אנשים רעים עד מאוד. מדוע הם יכולים לעשות רוע כזה? מפני שאין להם מודעות של מצפון, או ריסון שהמצפון מספק, ולכן הם יכולים להיות כל כך רעים ולהפוך לחוטאים נתעבים. לכן, חשוב להיות בעל מצפון של אנושיות רגילה. היכולת לקיים את עקרונות-האמת מותנית בראש ובראשונה בקיומה של מודעות של מצפון. קיום מודעות של מצפון וחוש בושה הם שמאפשרים להתנהגותך להיות מווסתת ונותנים לך את ההזדמנות לעלות על הנתיב של חיפוש ויישום בפועל של האמת. אם אין לך מודעות של מצפון כדי לווסת את עצמך, לא תהיה לך ההזדמנות לעלות על נתיב החתירה אל האמת. לכן, רק על בסיס קיומה של מודעות של מצפון יכולה להיות לאנשים ההזדמנות להיות מובלים לנתיב של יישום בפועל של האמת וקיום עקרונות-האמת – אך גם אז, תהיה להם רק את ההזדמנות הזו. אני אומר שתהיה להם רק את ההזדמנות הזו, כי גם אם מחשבותיו והתנהגויותיו של אדם מווסתות על ידי מודעות של מצפון, הוא עדיין עלול להפר את עקרונות-האמת או לא לפעול לפיהם, ולבחור בנתיב ביניים; לא לקיים את עקרונות-האמת אך גם לא לחבור לאנשים רעים. כלומר, תחת השפעת המצפון, אנשים טובים למדי יכולים ליישם בפועל את האמת ולקיים את עקרונות-האמת, בעוד שאנשים שאיכותם ירודה מעט יותר יכולים לפחות להימנע מכך שאנשים רעים ישלטו בהם או יכפו עליהם, וימנעו מללכת אחריהם לעשיית רע – זוהי בסך הכול עמידה ברף הבסיסי שנובעת מסטנדרט המצפון. אף על פי שלא יישמת בפועל את האמת, לא עשית רע. אדם כזה יכול לפחות להיקרא עדיין אדם עם מצפון, ולמרות שלא יישם בפועל את האמת, הוא בהחלט לא יעשה רע. זוהי ההשפעה שיש למצפון על אנשים. אחת ההשפעות המועילות ביותר של המצפון, שיש לו סיכוי לווסת את דבריהם והתנהגויותיהם של אלה שאוהבים את האמת, והוא יכול להוביל אותם לנתיב של יישום בפועל של האמת וקיום עקרונות-האמת. לכן, המצפון הוא חלק חשוב מאוד מאנושיותם של אנשים, והוא דבר שהם לא יכולים לוותר עליו. אז מה פירוש "מצפון"? נדבר על כך בפירוט בהמשך כשתהיה לנו הזדמנות, אך הבה נאמר על כך היום משהו בקצרה. מצפון מתייחס לטוב הלב ולחוש הצדק של אדם, שהן שתי התכונות הבסיסיות ביותר. אם אתה ניחן בשתי התכונות הללו, אתה אדם עם מצפון; אם אין לך אף אחת משתי התכונות הללו, אין לך מצפון. לאנשים ללא מצפון אין אנושיות רגילה, וחוסר אנושיות רגילה פירושו שאין להם חוש צדק והם אינם טובי לב. מה פירוש "אין חוש צדק"? פירושו להיות נכלולי ומרושע. מה פירוש "אינם טובי לב"? פירושו להיות זדוני, אכזרי ומרושע. אנשים שיש להם את הצביונות האלה הם אנשים ללא אנושיות, וכתוצאה מכך הם מסוגלים לעשות כל מעשה רע, כי אין להם מצפון של אנושיות רגילה, וגם לא את שתי המהויות של חוש צדק וטוב לב שמכיל המצפון של אנושיות רגילה. הם חסרי בושה, נכלוליים ביותר, ובמיוחד מרושעים וזדוניים, ולכן הם מסוגלים לעשות כל מעשה רע. כלומר, לא משנה כמה מרושעים וזדוניים הדברים שהם עושים, הם לא חשים דבר – הם לא חשים רע, ולא חשים תוכחה. מדוע הם מסוגלים לעשות כל סוג של רוע? מפני שהם לא טובי לב וחסרה להם המהות של האנושיות; לא משנה איזה רוע הם עושים, הם חושבים שזה מוצדק ואינם חשים שזה רע. לדוגמה, אם אתה אדם עם מודעות של מצפון, כשאתה מקלל או תוקף אדם אחר, לא תוכל לשאת זאת. אתה תחשוב: "אמרתי כמה דברים כדי לקלל אותו, וזה מספיק. קללות גורמות לאנשים להרגיש ממש רע! גם אני הייתי נפגע אם מישהו היה מקלל אותי כך, אז עכשיו, כשקיללתי אותו כדי להקל על שנאתי ולפרוק קצת קיטור, אעצור כאן". וכך תעצור. אך אנשים רעים אינם חושבים כך. הם חושבים: "לקלל אותך זה עוד עונש קל. אני גם אכה אותך, אהרוס את משפחתך ואגרום לצאצאיך לסבול! כל מעשה רשע או רע שאעשה לך הוא מוצדק. כל עוד אתה תקבל את עונשך ואני אוכל להקל על שנאתי, אני מוכן לעשות הכול!" הם עשויים אפילו לא לקלל אותך, אלא פשוט לגשת ומיד לבצע נגדך מעשים רעים ולנקום בך – זהו רוע. כך הם אנשים ללא מודעות של מצפון – הם מסוגלים לבצע כל מיני מעשים רעים.

מבין התפיסות והדמיונות השונים שיש לאנשים לגבי עבודת האל, אלה שאנשים מודעים להם בעיקר הן התפיסות שעליהן הם מדברים לעתים קרובות, הקשורות להטלת משמעת, ייסור וענישה. במובן אחד, שיתפנו על התפיסות והדמיונות שמתעוררים באנשים במסגרת עבודת האל; במובן אחר, אנשים צריכים גם לדעת שהאל פועל על אנשים בדרכים רבות ומגוונות. בהתאם לעידנים השונים שבהם הוא פועל, לסטנדרטים השונים שהוא דורש מאנשים, וכמובן בהתאם לתוצאות השונות שהוא רוצה להשיג באנשים באמצעות עבודתו, וכן בהתאם למטרות השונות של עבודתו ולמהויות הטבע השונות של אנשים, האל מאמץ שיטות שונות ופועל על אנשים בדרכים רבות ומגוונות. הטלת משמעת, ייסור וענישה הם רק חלק קטן מעבודתו, ואלה לא השיטות העיקריות שבהן הוא משתמש בעבודתו. מכיוון שבשלב השלישי של עבודתו האל ביטא מספר רב של אמיתות כדי לספק לאנשים ולהשיג את תוצאת ישועתם, כמות העבודה של הטלת המשמעת, הייסור ואפילו הענישה שהוא עושה על אנשים היא קטנה מאוד. יתר על כן, בהתאם למושאים השונים של עבודתו, האל גם עושה את הדברים הללו בהתאם לעקרונות המתאימים, ופעולותיו משתנות בהתאם למושאים ולנסיבות השונות. לפיכך, הוא מטיל משמעת, מייסר או מעניש אנשים לעתים רחוקות באופן יחסי. לכן, על אנשים להפסיק להיאחז בתפיסותיהם ובדמיונותיהם הקודמים לגבי עבודת האל, וכיוון שהאל ביטא מספר רב של דברים ומספר רב של אמיתות, אל להם להמשיך להסתמך על כך שהאל יטיל עליהם משמעת, ייסר או יעניש אותם, ולהמתין באופן פסיבי שהוא ידרבן אותם ליישם בפועל את האמת ולהיכנס למציאות-האמת – זוהי מחשבה שאסור לאנשים להחזיק בה. המחשבה הנכונה שצריכה להיות לאנשים היא שאל להם להיות תלויים באופן פסיבי בהטלת משמעת, בייסור או בענישה של האל כדי שיבינו את כוונותיו או כדי שיבואו בפניו, ובמקום זאת עליהם להיות חיוביים ויוזמים יותר בבואם בפני האל כדי לחפש את כוונותיו ואת עקרונות-האמת. לא משנה מתי, דברי האל ועקרונות-האמת הם הכיוון שבו עליך להתקדם, והם העקרונות והנתיבים שעליך לקיים וליישם בפועל יותר מכול בחיי היומיום שלך או בנתיב קיומך, בעוד שהטלת המשמעת, הייסור או הענישה של האל הם רק דרכי עבודה שבהן הוא משתמש במצבים מיוחדים מסוימים ובנסיבות שבהן הוא רואה זאת לנכון. באשר לאנשים, אל להם לחכות באופן פסיבי או לבקש באופן פסיבי שזה יקרה, ולחשוב: "האל צריך להטיל עליי משמעת, לייסר אותי ולהעניש אותי כדי שאוכל לאהוב את האמת ולהיות מסוגל להיכנס לעקרונות-האמת". זוהי מחשבה מופרכת ואסור לאנשים להחזיק בה. יש אנשים שאם הם שומעים שמי שאין להם מצפון הם בהמות ואינם יכולים להיוושע, הם נעשים חרדים וחושבים: "אם לא אוכל להיוושע זו תהיה צרה צרורה. מכיוון שאין לי מודעות של מצפון של אנושיות רגילה, אני מעדיף שהאל יטיל עליי משמעת ויעניש אותי כתחליף למצפון של אנושיות רגילה". האם זו מחשבה טובה? כיציר בריאה וכחבר רגיל בגזע האנושי המושחת, אם אתה באמת חושב שאתה נטול אנושיות רגילה ושאין לך את המצפון של אנושיות רגילה, אתה חש את הכאב שבכך באופן עמוק ואתה מקווה שהטלת המשמעת, הייסור והענישה של האל לא יעזבו אותך ויאפשרו לך להשתנות ובסופו של דבר לשרוד – אם באמת יש לך נחישות כזו, זה עשוי להיות דבר טוב, וזוהי קרן אור להישרדותך. אך אם אין לך נחישות כזו, אני אומר לך: אתה נמצא בסכנה גדולה אם אין לך מודעות של מצפון של אנושיות רגילה. גם אם מדי פעם קיבלת הטלת משמעת, ייסור וענישה על ידי האל, זה משהו שהוא העניק לך. האל עושה את הדברים האלה ומשתמש בשיטות אלה כדי לעורר אותך ולהזהיר אותך, כדי שתעשה פחות רע ותענש פחות. האל חס מספיק על כבודך; האל הפגין כלפיך את החסד הזה, ולכן עליך להודות לו על כך שהוא חרג ממנהגו, במקום לא לדעת להעריך את הטוב שהוא עשה עבורך. במצבים רגילים, האל לא יעשה שום עבודה ולא ישתמש בדרכי עבודה כלשהן על מישהו שחסר לו המצפון וההיגיון של האנושיות. אם קיבלת מהאל הטלת משמעת, ייסור או ענישה, לא משנה באיזו מידה, בין אם באופן קל או חמור יותר, עליך להודות לאל על כל זאת. אם לנסח זאת בלשון בני אדם, זה אומר שהאל מייחס לך חשיבות מסוימת ומרומם אותך. האל בהחלט לא מתייחס אליך בעוינות או מגנה אותך, לכן עליך לקבל זאת מהאל. אם באמת יש לך הזדמנות לקבל את הטלת המשמעת, הייסור או הענישה של האל בנוסף לאספקת האמת, אזי זה מוכיח שהאל עדיין מתייחס אליך כיציר בריאה וכחבר בגזע האנושי המושחת. עליך להודות לאל, להבין זאת נכונה, ולהתמסר להטלת המשמעת, לייסור או לענישה של האל. אל לך להחזיק בגישה עוינת כלפי האל ואף לא למרוד בו עוד יותר בשל כך. לא משנה איזה סוג של הטלת משמעת קיבלת, או כמה חמור העונש שקיבלת, עליך להתמסר לאל ולהודות לו ללא דיחוי, להודות לו על כך שעורר והזהיר אותך, על כך שנתן לך את ההזדמנות הזו, ועל כך שאיפשר לך לקבל את כל זה מהאל. זה גם מוכיח שעדיין יש לך קשר עם האל ושהקשר הזה לא נותק כליל. בעבודת ניהול האנושות על ידי האל, ובתהליך שבו הוא מושיע אנשים, אתה עדיין בליבו של האל; לכל הפחות, האל עדיין רואה אותך – כשהוא רואה את מרדנותך ואת שחיתותך, הוא עדיין מוכן להטיל עליך משמעת, לייסר אותך ולהעניש אותך. זה מוכיח שהוא לא ויתר עליך כליל; זהו דבר מבורך עבורך וזוהי גם בשורה טובה. לכן, גם אם אתה נתון למעט הטלת משמעת או ייסור כואבים, עליך לבוא בפני האל ללא דיחוי. מטרת התייצבותך בפני האל אינה כדי שתשתחווה בפניו, וגם לא כדי לגרום לך להרגיש שהאל מפחיד או מעורר יראה. במקום זאת, אתה צריך להבין מה עליך לעשות כדי לרצות את האל, מה עליך לעשות כדי שהאל לא יכעס עליך עוד, ומה עליך לעשות כדי שכעסו יתפוגג. לכל הפחות, עליך לעשות כמיטב יכולתך, במסגרת מה שאיכותך יכולה להשיג, ליישם בפועל את עקרונות-האמת שהאל אמר לך, ואל לך לגרום לאל לכעוס עליך שוב. אם האל יכעס עליך פעם אחר פעם, ואתה תמשיך להיות קהה חושים ביותר, ועדיין תקשה את עורפך ותתייחס לאל בעוינות ותילחם נגדו עד הסוף, הרי שבסופו של דבר האל בהכרח יוותר עליך. כאשר האל לא יטיל עליך עוד משמעת, לא ייסר אותך ולא יעניש אותך, זה הזמן שבו האל יוותר עליך. וברגע שהאל יוותר עליך הוא יפסיק לעודד אותך, ירחיק אותך מנגד עיניו, ויעביר אותך למקום מחוץ לכנסייה, למקום רחוק ממרכז עבודתו; לכל הפחות, הוא יגרום לכך שלא יוכל לראות אותך במהלך תקופת עבודתו – האל לא ירצה לראות אותך עוד. אם תעשה רע במידה כזו ותגיע לנקודה הזאת, אין תקווה שתיוושע. האם הבנת? (כן.)

השיתוף של היום עסק בנושא ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל. בין אם מדובר בחשיפת תפיסות ודמיונות של אנשים לגבי האל, חשיפת גישותיהם כלפיו, או שיתוף על האופן המדויק שבו האל מבצע את עבודתו על אנשים ובאילו דרכים הוא עושה זאת, בכל מקרה, בסופו של דבר כל זה בא ללמד אנשים שנקודת המבט הנכונה שעליהם לאמץ יותר מכול כלפי עבודת האל היא שעליהם לקבל את השיפוט והייסור של האל ולהתמסר להם, ולקבל את דברי האל וכול אחד מעקרונות-האמת שהוא מספק להם, במקום להתרחק מהאל. בכל פעם שהם עושים דבר-מה, עליהם לחפש את עקרונות-האמת וליישם בפועל לפיהם, ולחתור לכניסה למציאות-האמת, במקום להשקיע מאמץ בהתנהגותם החיצונית, בסבל חיצוני ובמחיר שהם משלמים, ובוודאי שבמקום להיתפס בתפיסותיהם ובדמיונותיהם ולעשות מהם עניין גדול. בסופו של דבר, לא משנה מהן התפיסות והדמיונות שלך לגבי האל, התוצאה שעבודת האל נועדה להשיג היא להטמיע באנשים את דבריו ואת האמת, ולאפשר שיהיו להם עקרונות-אמת שאותם הם יקיימו בכל מה שהם נתקלים בו בחיי היומיום שלהם ובנתיב קיומם – זוהי התוצאה המיועדת של עבודת האל. התוצאה הסופית שעבודת האל משיגה היא שהאמת הופכת למציאות של אנשים ולחייהם, ולא שהאל ישיג את כל זאת לפי תפיסותיהם ודמיונותיהם. אתה מבין זאת, נכון? שיתפנו די והותר על הנושאים האלה, הלא כן? (כן.) אז כאן מסתיים השיתוף שלנו להיום. להתראות!

8 ביולי 2023