בנוגע לנושא "הוויתור" במסגרת "כיצד לחתור אל האמת", שיתפנו עד לתוכן הכרוך בתפיסות ודמיונות במסגרת הנושא "ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל". בפעמים האחרונות שיתפנו על "ויתור על תפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו". היום נמשיך לשתף על כך. בנוגע לתפיסות ודמיונות לגבי האל בהתגלמותו, שיתפנו על כמה נושאים הכרוכים באנושיותו הרגילה של האל בהתגלמותו, נכון? אם כן, על מה שיתפנו בפעם הקודמת? שיתפנו על כמה ביטויים ספציפיים הכרוכים בהבאה לידי ביטוי ובגילויים של אנושיותו הרגילה של האל בהתגלמותו, וכן על כמה עקרונות של התנהלות עצמית ועשיית דברים במסגרת האנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו, ולאחר מכן שיתפנו על הדברים שהאל בהתגלמותו לא עושה מבחינת אנושיותו. השיתוף על ההיבטים האלה עוזר לאנשים להבין טוב יותר את מהות הצביון של בשרו של האל בהתגלמותו ואת העקרונות שלפיהם הוא מתנהל ועושה דברים, כמו גם כמה מביטוייו וגילוייו הספציפיים. כשאנו משתפים על הביטויים האלה של האל בהתגלמותו – בין אם הם מוצגים כעובדות, כדוגמאות או כעקרונות ספציפיים לעשיית דברים – הם כרוכים בכל מיני עניינים פעוטים בחיים. נראה שהם לא כרוכים באף אחד ממעשי הגבורה הגדולים ופורצי הדרך או בפעולות נאצלות הראויות להערצה שקיימים בתפיסותיהם ובדמיונותיהם של אנשים; כל הביטויים של האל בהתגלמותו פשוטים ורגילים מאוד. דווקא משום שהאל בהתגלמותו חי בקרב המין האנושי הרגיל והמושחת הזה, מחד גיסא, בלתי נמנע הוא שביטוייו הרגילים והמעשיים האלה הם הביטויים של אנושיות הבשר של האל בהתגלמותו, ומאידך גיסא, הם צורך רגיל של האל בהתגלמותו החי בקרב המין האנושי. כמובן, הביטויים הרגילים והמעשיים האלה גם מספקים לאנשים מידע או נתיבים מסוימים בנוגע להכרת האל. הם מאפשרים לאנשים להכיר את המעשיות והרגילות של האל באמצעות האופן המעשי שבו האל בהתגלמותו בא לידי ביטוי בקרב אנשיםובאמצעות העקרונות המעשיים להתנהלותו בקרבם, וכן מאפשרים להכיר את האל שבשמיים, וכך להבין בצורה מדויקת יותר את האל שבשמיים ואת מהותו כאדם רגיל מן השורה על פני האדמה.

יש אנשים שאומרים: "כל הדברים והדוגמאות האלה שעליהם אתה מדבר, הכרוכים באנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו, הם רגילים מאוד; כולם דברים זניחים ומאוד לא בולטים בחיי היומיום. האם תוכל לדבר על כמה עובדות שבאמצעותן נרגיש שהן מסתוריות ובלתי נתפסות, או שנראות אדירות במיוחד?" על כך אני אומר: עד כה באמת לא היו כאלה. האל בהתגלמותו חי בתוך המציאות של אנושיות רגילה ובסביבת מחיה מסוימת, ומלבד ביצוע עבודתו של האל עצמו, הוא מעביר את שאר זמנו במסגרת החיים של אנושיותו הרגילה, באינטראקציה עם האחים והאחיות או בטיפול בכמה בעיות פעוטות בכנסייה. לכן, מלבד הדוגמאות ששיתפנו עליהן, הכרוכות בעקרונות ובאמונות המנחות שעל פיהם הוא מתנהל ועושה דברים, הוא לא מבצע אף אחד ממעשי הגבורה הגדולים ופורצי הדרך או המעשים יוצאי הדופן שאתם מדמיינים. ייתכן שאנשים לא מצפים שכך יהיה, וייתכן שזה לא תואם לתפיסות ולדמיונות, אך כך הם פני הדברים למעשה. השיתוף שלנו על הנושא של האל בהתגלמותו עסק בעיקר בכמה ביטויים, באופן שבו הוא בא לידי ביטוי, ובעקרונות ספציפיים של האל בהתגלמותו באנושיותו הרגילה להתנהלות ולעשיית דברים. הדבר שונה מהאופן שבו מספרים בעולם על מעשיהם של דמויות דגולות ואנשים מפורסמים. כשאנשים בעולם מדברים על דמות דגולה, מפורסמת או יוצאת דופן כלשהי, הם תמיד מדברים על עד כמה היא ייחודית, בלתי רגילה וגדולה, הם מדברים על הכריזמה שלה, ומתמקדים בעיקר בנשגבותה ובגדולתה. אולם, הדברים שעליהם אנו מדברים בנוגע לאל בהתגלמותו הם בדיוק ההפך ממה שהעולם אומר על אותן דמויות יוצאות דופן ואנשים דגולים. אנו מדברים בעיקר על כך שהאל בהתגלמותו הוא רגיל, מעשי, פשוט, ואינו יוצא דופן. אנו מדברים רק על דוגמאות קונקרטיות – ואף דוגמאות פעוטות מחיי היומיום – ומדברים על העקרונות וההשקפות הכרוכים בהתנהלותו ובאופן שבו הוא עושה דברים. המחשבות, ההשקפות, העקרונות והשיטות האלה להתנהלות ולעשיית דברים מבוססים כולם על המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה. אנו מדברים בעיקר על האופן שבו הוא מתנהל ועל האופן שבו הוא עושה דברים. בעולם, לעומת זאת, מעט מאוד אנשים מדברים על האופן שבו יש להתנהל. גם אם אנשים מסוימים דיברו על הנושא הזה, הם לא הצליחו לתת דוגמאות ספציפיות רבות, קל וחומר שלא הצליחו לבטא עקרונות כלשהם של התנהלות עצמית. הם לא אומרים אילו עקרונות חיוביים, שיטות חיוביות, או מחשבות והשקפות נכונות יש לאנשים מפורסמים ולדמויות דגולות בהתנהלותם ובעשיית דברים. הם מדברים רק על הישגיהם, על כישרונותיהם והשכלתם, ועל רוחם, וכן על סוג העמדה הדומיננטית שהם תופסים בקרב המין האנושי בגלל הדברים האלה. הדברים שעליהם הם מדברים עומדים בניגוד גמור להאנושיות הרגילה שיש לאל בהתגלמותו ושהוא נושא, ואשר עליה אנו משתפים היום. בשרו של האל בהתגלמותו מאפשר לכם לדעת ולהבין את העקרונות והאמונות המנחות להתנהלות ולעשיית דברים, שבאים לידי ביטוי וקיימים בתוך אנושיותו הרגילה והמעשית. העקרונות והאמונות המנחות האלה להתנהלות ולעשיית דברים תואמים לחלוטין לדרישות של האל מהמין האנושי שאותו הוא מתכוון להושיע. בשרו של האל בהתגלמותו ניחן באנושיות כזו, ובמחשבות ובהשקפות השונות – יחד עם עקרונותיו ואמונותיו המנחות להתנהלות ולעשיית דברים – בתוך האנושיות הרגילה והמעשית הזו. רק בשל כך הוא יכול לייצג את האל בביצוע עבודתו של האל עצמו, ולהשלים היטב את העבודה ואת הכהונה שעל האל בהתגלמותו לבצע בעידן זה במסגרת אנושיות כזו, כך שהוא יכול להציג בפני המין האנושי במלואו את הצביון המייצג שהאל מתכוון לבטא בעידן זה, וכמובן, להיות כשיר לחלוטין לעבודה של ביטוי האמת שהאל מתכוון לבצע בשלב זה של העבודה. אילו המהות האנושית שבאה לידי ביטוי, מתגלה וקיימת בבשרו של האל בהתגלמותו לא הייתה הרגילות, המעשיות והפשטות שעליהן שיתפנו, או אילו לא היו לו העקרונות והאמונות המנחות האלה להתנהלות שעליהם שיתפנו, אלא תחת זאת הייתה לו המהות האנושית של האנשים המפורסמים והדמויות הדגולות שכופרים מדברים עליהם ומעריצים אותם, למה זה היה מוביל? (הוא לא היה יכול להוביל אותנו בדרך שבה יראים את האל וסרים מרע). הדבר היה מוביל למצב שונה לחלוטין. נניח שבשרו של האל בהתגלמותו היה ניחן במהות האנושית של דמות דגולה או אדם מפורסם שהוא כופר – אדם שהוא רם ונישא, יוצא דופן, ייחודי, מסתורי ובלתי נתפס. לאדם כזה אין גבולות בהתנהלותו ובעשיית דברים, הוא משקר ללא הרף, ואינו מתנהל ולא עושה דברים באופן השומר על החוק או באופן ראוי, הוא לא יודע את מקומו ולא פועל מתוך תחושת אחריות, וחתירותיו, מחשבותיו והשקפותיו זהות לאלה של כופרים – הוא חותר רק לדברים נשגבים ואדירים, מתמקד במתנות, בידע וביכולות על-טבעיות. לאיזה מין נתיב אדם כזה היה מוביל אתכם? (הוא לא היה יכול להוביל אותנו אל נתיב הישועה. נהפוך הוא, אלה שהיו הולכים אחריו היו נעשים רק מושחתים ומרושעים יותר ויותר). לאדם כזה אין עקרונות חיוביים של התנהלות עצמית; שיטותיו ועקרונותיו להתנהלות אינם חיוביים, אלא שטניים. לכן, העקרונות והאמונות המנחות להתנהלות של אדם זה שהוא משל השטן מייצגים במידה רבה את המהות האנושית שלו. מהן החתירות של אדם בעל מהות אנושית כזו ומהו הנתיב שבו הוא הולך? הם זהים לחלוטין לאלה של השטן. חתירותיו והנתיב שבו הוא הולך באים כולם מהשטן ותואמים לשטן. אם כך, האם אלה שיילכו אחריו לא יילכו בעקבות הנהגתו, יאמצו את אותן חתירות כמוהו, ויילכו באותו נתיב? (אכן). אותם אנשים היו הולכים בעקבות הנהגתו, מחקים את עקרונות ההתנהלות שלו, וכמוהו, חותרים לידע, למעמד, לעל-טבעיות ולדברים נשגבים ואדירים, לכל מה שיוצא דופן, ולכל מה שנראה לאנשים מסתורי ובלתי נתפס. איש לא היה יכול לזכות בישועה אם היה הולך אחר אדם כזה; להיפך, אנשים כאלה היו הופכים למנוונים יותר ויותר. קבוצה כזו לא הייתה יכולה להיקרא כנסייה, בעיקר מכיוון שכולם היו מתנתקים מעבודת האל ולא הייתה בהם עבודת רוח הקודש. האל לא היה קובע כמנהיג את האדם הזה שאחריו הם הלכו, קל וחומר שהוא לא היה נשלח על ידי האל. גם אם כולם היו קוראים לעצמם כנסייה, לא הייתה בכך כל תועלת; האל היה מתעלם מהם. לא משנה עד כמה כולם היו קוראים לעצמם כנסייה, האל לא היה מכיר בהם ורוח הקודש לא הייתה פועלת בהם. אותו מנהיג היה מלמד אנשים לעשות ככל העולה על רוחם; הוא היה מספק לאנשים את כל מה שיש בתוכו, וזה מה שאנשים היו מקבלים ממנו. אין לו את האמת, והוא לא היה יכול לספק לאנשים דברים חיוביים כלשהם או להדריך אותם בכיוון הנכון, ולכן היה זה בלתי אפשרי שאנשים ישיגו ממנו את האמת. לכל היותר, אנשים היו יכולים רק לרכוש ממנו מעט ידע וללמוד ממנו כמה מיומנויות מקצועיות מעולם הכפירה או יכולות מסוימות בתחום כלשהו. בקיצור, אדם כזה, שאינו ניחן ברגילות ובמעשיות או במהות האלוהית כחייו, לא היה יכול להיקרא האל בהתגלמותו; הוא לא היה יכול להביא אנשים בפני האל, וגם לא היה יכול להוביל אנשים אל נתיב הישועה. לאור העובדות האלה, האם יש בקרב האנושות מישהו מלבד בשרו של האל בהתגלמותו שיכול לייצג את האל בביצוע עבודתו? (לא). האם יש מישהו שיכול לייצג את האל כדי להושיע את המין האנושי מצביונותיו המושחתים? (לא). החיים והמהות האנושית שיש לכל אדם רגיל במין האנושי הם כמעט זהים – החיים והמהות האנושית הללו הושחתו כולם על ידי השטן; עבור אנשים, צביונות מושחתים הם חייהם. לכן, בין אם מתייחסים לכך מנקודת המבט של אנושיות של אנשים או ממהות חייהם, אין ולו אדם אחד בקרב כל המין האנושי שכשיר לעבודה זו של האל בהתגלמותו, וגם אף אדם מושחת לא יכול לייצג את האל כדי להושיע מן השחיתות את המין האנושי המושחת. מטבע הדברים, עובדות אלה גם מבהירות לאנשים: אף אדם מושחת לא יכול לומר למין האנושי מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, ואף אדם מושחת לא יכול לומר לאנשים מהי האמת או מהן למעשה כוונותיו של האל. בני אדם מושחתים מספקים לאנשים אחרים רק ידע, וכן את המיומנויות, היכולות או המתנות השונות שהמין האנושי המושחת חותר אליהן, וטקטיקות שונות של התנהלות ועשיית דברים, של פילוסופיות להתנהלות בעולם, ומחשבות והשקפות שונות שבאות מהשטן. לבני אדם מכל הגזעים יש תכונה משותפת. מהי התכונה המשותפת הזו? כולם מתייחסים לדברים שהם חיוביים יחסית, או לאלה שכוונתם טובה יחסית, לדברים השמרניים והמסורתיים שביניהם, כאל דברים חיוביים, ומנסים להחליף באמצעותם את האמת ואת כוונותיו של האל. אנשים מאמינים שעל ידי היאחזות בדברים האלה, הם זכו בדרך האמיתית ויכולים לזכות בישועה. למעשה, לדברים אלה אין שום קשר לדרישותיו של האל מהמין האנושי. אתה מבין, בקרב המין האנושי לא משנה עד כמה אנשים ממולחים, עד כמה גדולות מתנותיהם, עד כמה מוכשרים ומלומדים הם, או עד כמה אנושיותם עשויה להיראות כלפי חוץ אדיבה ונדיבה, אין ולו אדם אחד שיכול להבין את האמת, ואין ולו אדם אחד שיכול להבחין מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים. לפני שהאל ביצע את עבודתו, ולפני שהאל ביטא את דבריו, כמעט כולם התייחסו לתרבות המסורתית כאל דבר חיובי, ואנשים מסוימים אף העריצו את אותה כאילו הייתה האמת. לכן, לא משנה איך מסתכלים על זה, אילו לא היה זה האל בהתגלמותו המבטא את האמיתות האלה ומבצע את העבודה הזו בתוך אנושיות רגילה, אלא היה זה אדם כלשהו מהמין האנושי המבצע את העבודה הזו, הוא היה מוביל אנשים רק אל נתיב שסוטה מדבריו ומכוונותיו של האל.

הבה נבחן דוגמה פשוטה. אם אנשים יתבקשו לבחור תלבושות לתוכנית מחול, כיצד הם יבחרו? באופן תיאורטי, כולם יודעים שכאשר מאמינים באל מפיקים תוכנית מחול, במיוחד עבור סרטון שיפורסם באינטרנט, הבגדים שהם לובשים והתנהגותם מייצגים את עמו של אלוהים. לכן, התלבושות שייבחרו צריכות להיות מכובדות והולמות, ולא תלבושות משונות. כשמדובר בלבוש מכובד והולם, כרוכים בכך דברים רבים. על פי תפיסותיהם של אנשים, איזה סוג של לבוש נחשב מכובד והולם? זהו לבוש שבני קבוצות אתניות שונות לובשים לרוב, לבוש מסורתי ושמרני יחסית שנראה הולם בעיני כולם. הוא לא משונה ולא אופנתי מדי. זה לבוש שעל פי תפיסותיהם של אנשים נחשב מכובד והולם. מהן השקפותיהם של רוב האחים והאחיות בכנסייה בנוגע לבחירת תלבושות לתוכניות? אתה מבין, כשמצלמים סרט, ההשקפות של האחראי על התלבושות מייצגות למעשה את השקפותיהם של רוב האנשים. כל סגנונות הלבוש שהם בוחרים הם כאלה שלבשו רוב האנשים בשנות השמונים והתשעים. הצבעים הם לרוב כחול, חאקי או אפור, עם הבדלים רק במידת הכהות או הבהירות שלהם. בסך הכול, אלה רק שניים או שלושה צבעים פשוטים. מדוע הם לא בוחרים בצבעים בהירים? על פי תפיסותיהם של אנשים, כל המאמינים באל הם אנשים טובים, מכובדים ומהוגנים, ולכן עליהם לבחור את הצבעים הנפוצים והרגילים ביותר לבגדיהם. אתה מבין, עניין פשוט כל כך כמו בחירת הסגנון והצבע של התלבושות חושף לחלוטין את התפיסות ואת המחשבות וההשקפות המופרכות לגבי אמונה באל שקיימות בליבם של אנשים. כלומר, אנשים מחזיקים בתפיסה חמורה מאוד בתוכם; אנשים רבים מאמינים שאמונה באל דורשת דבקות בדרכים הישנות ובהשבת המסורת. על פי תפיסותיהם, רק דברים מסורתיים, ישנים, נחשלים ומיושנים הם דברים חיוביים, ורק אלה מוצאים חן בעיני האל. האם כך חושבים רוב האנשים? (כן). זה מה שיש במוחם של אנשים. כולם מגדירים את הדברים המסורתיים, הנחשלים, הישנים והמיושנים האלה כדברים חיוביים. לכן, כאשר אנשים מפיקים תוכניות הם לא יכולים אפילו לבחור בחירות מדויקות בנוגע לצבעים ולסגנונות של התלבושות, שזהו אחד העניינים הפשוטים והבסיסיים ביותר. כולם מודדים את העניין הזה באמצעות תפיסותיהם, והם שמרנים במיוחד, וגם טיפשים ועקשנים במיוחד. אימרו לי, כמה תפיסות יש ודאי לאנשים לגבי האל! הדברים החיוביים המוגדרים על ידי אנשים, והדברים שאנשים חושבים שהאל אוהב, הם כולם תרבות מסורתית כפי שהיא נתפסת בתפיסותיהם של אנשים, או הדברים בקרב המין האנושי שמקובלים ומוכרים על ידי אנשי העולם; אין להם שום קשר לאמת. אז אימרו לי, האם אני מסורתי או מודרניסט? (האל אינו מסורתי ואינו מודרניסט). יש אנשים שאומרים: "דרך מה ששיתפת אנו יודעים שאינך אוהב תרבות מסורתית מכיוון שאתה חי בהווה. לכל הפחות, אינך מסורתי ואינך דבק בדרכים הישנות". אתם אומרים שאינני מסורתי, אז האם אני מודרניסט? (לא). איך אתם יכולים לדעת שאינני מודרניסט? (אנשים בעולם כיום די מחבבים מגמות אופנה, אבל האל מלמד אותנו להיות מכובדים ומהוגנים, וזה מנוגד למגמות אופנה). לא רק אנשים כיום אוהבים מגמות אופנה; גם אנשים בימי קדם אהבו מגמות אופנה. כל הכופרים אוהבים מגמות אופנה. חיבה למגמות אופנה אין פירושה שאדם הוא מודרניסט. אם כך, איך צריך לענות על השאלה הזו? הרהרו על כך מעט. האם ראית אותי אי פעם לובש בגדים מהעת העתיקה? האם אני לובש בגדים מסורתיים? אני לובש בגדים מודרניים. הדבר קשור לאנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו. בכל עידן שבו האל בהתגלמותו חי, ולא משנה לאיזו רמת התפתחות הגיעו אנשים באותו עידן מבחינת הטיפול בצרכים בסיסיים, אנושיותו הרגילה מאמצת באופן טבעי את אותה שיטה כמותם לשם כך; הוא לא יחזור לאחור. זהו ביטוי של אנושיות רגילה, הלא כן? (כן). לאנושיות הרגילה שלו יש רציונליות, ולכן כשמדובר בצרכים בסיסיים, הוא יודע באופן טבעי מה מתאים לבחור. זהו היבט אחד. היבט נוסף הוא שבין אם מדובר במסורת או במודרניות, זו אינה צורה לכשעצמה, אלא הדבר מייצג מגמה מחשבתית והשקפה. אז האם מסורת היא חיובית, או האם מודרניות היא חיובית? כפי שאני רואה זאת, אף אחת מהן לא חיובית. לאף אחת מהן אין שום קשר לאמת; שתיהן מיוצרות על ידי המין האנושי המושחת תחת השפעתו של השטן. בין אם מדובר במחשבות והשקפות מסורתיות, ובין אם במחשבות והשקפות מודרניות, כל מה שלא בא מהאל הוא דבר שלילי, ולא דבר חיובי. בין אם מדובר בצרכים בסיסיים מסורתיים, ובין אם בצרכים בסיסיים מודרניים, מטרתם היא תמיד לספק את הצרכים של האנושיות הרגילה. לא משנה לאיזה עידן האל בהתגלמותו נולד, הוא חי בתוך אנושיות רגילה ומעשית, ועקרונותיו להתנהלות עצמית ולעשיית דברים לא משתנים. בכל מעשיו ובאופן שבו הוא מתייחס לכל דבר הוא פועל על פי העקרונות של דברי האל ועל פי העקרונות הנובעים מצביון חייו הפנימי; הוא לא משמר את המסורת ולא הולך אחריה, והוא גם לא הולך אחר מודרניות ולא רודף אחר מגמות אופנה. לכן, דרישותיו של האל בהתגלמותו מאלה שהולכים אחריו לא מבוססות על מסורת ואינן מושפעות ממודרניות. המחשבות וההשקפות השונות או האמיתות שהוא ניחן בהן ומשתף עליהן מקורן כולן באל, במהותו האלוהית של האל ובחיי האל; אין להן שום קשר לתרבות מסורתית או לידע מודרני.

כשאתם מסתכלים על התלבושות שנבחרו לתוכניות המחול שמפיק בית האל, האם אתם מצליחים להבחין בעקרונות כלשהם? מדוע נבחרו הסגנונות והצבעים האלה? אם אתם יכולים להבין את העקרונות כאן, הרי שאתם באמת מבינים מעט מן האמת ויש לכם הבנה רוחנית; אם אינך יכול להבין את העקרונות אפילו בעניין פשוט כל כך, אזי אתה אדם מבולבל שאיכותו ירודה מדי, ולא הבנת את האמת למרות שהקשבת לדרשות במשך כל כך הרבה שנים. ראשית, כשאנו מפיקים תוכניות מחול, האם הבגדים שלובשים המבצעים הם מסורתיים או מודרניים? (הם מודרניים). כולם בגדים מודרניים – למעשה, בגדי יום-יום רגילים. יש אנשים שאינם מבינים ואומרים: "תוכניות המחול שלנו הן תוכניות אמנותיות, אז מדוע המבצעים לובשים רק בגדי יום-יום רגילים במקום תלבושות במה? תלבושות עם חרוזים ופייטים עליהן הן מרהיבות במיוחד. ראו את התלבושות שלובשות על הבמה להקות המחול הלאומיות – הן מרהיבות, מעודנות ומלכותיות, והן מסנוורות כשהתאורה מכוונת אליהן. אם גם המבצעים שלנו היו לובשים תלבושות כאלה כשאנו מפיקים תוכניות, האם הם לא היו נראים טוב יותר והיו מפארים יותר את האל? האם זה לא היה מבטא טוב יותר את עוצמתו של בית האל ומאפשר לכופרים או לאנשים דתיים לראות טוב יותר את כוחו של בית האל?" האם ההשקפה הזו נכונה? (לא). אימרו לי, קודם כול – כשאנו מפיקים תוכניות מחול, מדוע המבצעים לובשים בגדי יום-יום רגילים ולא תלבושות מרהיבות? (אם כל האחים והאחיות ילבשו תלבושות מרהיבות במיוחד כשירקדו, הקהל יתמקד בבגדים ובמראה של המבצעים. אבל אם הם ילבשו בגדים רגילים וייראו כאנשים מכובדים ומהוגנים, הקהל לא יימשך לדברים החיצוניים האלה, אלא ימקד את מחשבותיו בדברי האל). אתם צודקים בדבר אחד – הבחירה שלא ללבוש תלבושות מרהיבות נועדה למנוע מאנשים להתמקד בצורה ובמראה החיצוניים. יש גם נקודה נוספת, והיא החשובה ביותר: בין אם מדובר בריקוד או בשירה, כשאנו מפיקים תוכניות, מהי המטרה? (לשאת עדות על האל). זוהי המטרה היחידה. בין אם מדובר בריקוד או בשירה, הכול נועד לשאת עדות על האל. המטרה אינה להבליט אדם כלשהו, וגם לא לרצות איש; המטרה היא רק לשאת עדות על האל. לכן, די בכך שהמבצעים ילבשו בגדים פשוטים, הולמים, מכובדים ומהוגנים, ובטוב טעם, המשרתים את המטרה של נשיאת עדות על האל. מטבען, התוכניות שאנו מפיקים אינן תוכניות בידור. מהן תוכניות בידור? תוכניות בידור הן תוכניות שבהן אנשים צופים לשם שעשוע בשעות הפנאי שלהם; הן נועדו רק לשמח אנשים. כשאנשים נחים, הם צופים בתוכנית כדי ליהנות, להירגע, להרגיש שמחה, לשכוח מדאגותיהם ולהפיג מתחים. לאחר מכן הם חוזרים לעבודה שעליהם לעשות, מבלי להמשיך לחשוב על התוכנית או לחוש כלפיה דבר-מה. אלה הן תוכניות בידור. ומה לגבי התוכניות שאנו מפיקים? מבחינת הצורה הן תוכניות בידור, אך במהותן הן לא נועדו לרצות את הציבור וגם לא להפגין כישרון אמנותי. מטרת התוכניות שאנו מפיקים היא לשאת עדות על האל. לדוגמה, כאשר מפיקים תוכניות מזמורים, מטרת המזמורים של דברי האל היא לשאת עדות על האמת שבדבריו, להפיץ אותה ולאפשר לאנשים לבוא בפני האל; מטרתם של מזמורים חווייתיים היא לשאת עדות על ההשפעות שהושגו על ידי עבודת האל ועל התוצאות שעבודת האל הניבה באנשים. בקיצור, לא משנה איזה סוג של תוכניות אנו מפיקים, הן לא תוכניות בידור גרידא. מטרתן אינה למשוך את עיני האנשים או לעזור לאנשים להעביר את הזמן ולבדר את עצמם, קל וחומר שלא להפגין כישרון אמנותי. יש רק מטרה אחת לתוכניות שאנו מפיקים, והיא להפיץ את דברי האל ולשאת עדות על עבודתו כדי לאפשר לאנשים רבים יותר לדעת שהאל התגלם בבשר ושהוא מבצע שלב חדש של עבודה, וכדי לאפשר לאנשים רבים יותר לדעת שעבודת האל כבר זכתה בקבוצת אנשים, ושהאל עובד ומדבר כעת. זוהי המטרה היחידה של התוכניות שאנו מפיקים. מכיוון שזוהי מטרת התוכניות שאנו מפיקים, אם אנשים לובשים בגדים מפוארים ומתאפרים באיפור כבד, ויש להם כל מיני סוגים של תלבושות מוזרות, יש בכך סתירה למטרה של נשיאת עדות על האל, הלא כן? (כן). זוהי אכן סתירה. לכן, איננו מתמקדים בתלבושות של המבצעים. מהו הדבר היחיד שבו אנו מתמקדים? אנו מתמקדים רק בשאלה אם מה שהתוכניות מציגות – הופעתם של האחים והאחיות, תנועות הריקוד וצורת התוכניות – יכולות למשוך את תשומת ליבם של האנשים, ואם הן יכולות לגרום לאנשים לאהוב אותן ולהתעניין בהן, ובכך ליצור אצלם רושם חיובי ולעזור להם להיות מוכנים לחקור את עבודת האל, לקבל את דבריו, לשיר מזמורים ולעבוד את האל יחד עם האחים והאחיות – זוהי המטרה שאנו רוצים להשיג. כדי להשיג את המטרה הזו, בכל הנוגע לתלבושות ולמראה של המבצעים, עליהם פשוט להיראות מכובדים ומהוגנים, נקיים ומסודרים, ובעלי התנהלות טובה במיוחד; באשר לשאר – תלבושות מפוארות, איפור כבד וכל מיני הופעות מוזרות – לכל אלה יש השפעות שליליות. אילו השפעות שליליות? אם כל האחיות הרוקדות היו לבושות כמו עלמות שמימיות, וכל האחים היו לבושים כמו בחורים נאים או יורשים עשירים, כשאנשים היו רואים זאת, הם היו חושבים: "אתם מתרברבים. האם אינכם מסתירים כוונות רעות? האם אינכם מנסים לפתות אנשים?" אם לאנשים יש מחשבות כאלה, זה לא טוב. האחים והאחיות מתלבשים באופן מכובד והולם, בטוב טעם ובצורה נאותה. אף על פי שבאופן כללי הם אולי לא נראים אלגנטיים, הם נקיים, מסודרים, מכובדים ובעלי טעם טוב במיוחד. כשאנשים מסתכלים עליהם, הם רואים שלאנשים האלה יש התנהלות טובה, שהם מאמינים באל, ושהתוכנית שהם מפיקים נושאת עדות על האל והיא לא משהו נכלולי או רע. אתה מבין, תוכניות של כופרים עוסקות כולן בקריצות, בהפרחת נשיקות או בהצגת גזרתם של המבצעים. בזמן הריקוד, מלבד הפגנת היכולת האומנותית שלהם, המבצעים גם מתרברבים בקסם שלהם, ואין ולו שמץ של הכוונה חיובית בהופעתם. לעומת זאת, התוכניות שאנו מפיקים מעבירות הכוונה חיובית לחלוטין. גם אם הצופים אכן רוצים להחזיק במחשבות בלתי הולמות, הם לא מוצאים שום הזדמנות או פרצות לעשות זאת. אם הם רוצים לבחון את גזרתם ותווי פניהם של המבצעים, הם לא יכולים לראותם היטב; אם הם רוצים לראות מי מתהדר בקסמיו, הם לא יכולים לראות גם את זה. הם רואים רק הבעה אחת – חיוך – המציגה חזות מכובדת ומהוגנת לחלוטין. חשוב מכול, התוכניות שלנו לא נועדו להתרברבות או לריצוי איש, אלא נועדו לשאת עדות על האל; זהו עיקרון ליבה. בנוסף, בנוגע לסגנונות הלבוש שבחרנו עבור צוות המחול – חולצות טריקו, קפוצ'ונים ומכנסי טרנינג – אנשים עשויים להרגיש די בנוח לרקוד בהם, אך ייתכן שחלק מהצעירים לא ממש יאהבו אותם בשל טעמם האישי. הם מרגישים שהסגנונות האלה רגילים מדי, שמדובר בלבוש יום-יומי ופשוט, בגדים שלובשים בבית, אבל זה בדיוק סוג הלבוש המכובד וההולם. חולצות טריקו, קפוצ'ונים ומכנסי טרנינג הם סגנונות הלבוש הפשוט, הנפוצים ביותר כיום. מדוע אנו בוחרים בסגנונות האלה? שמתי לב שחלפו ככל הנראה לפחות כמה עשורים מאז שסגנון זה של לבוש יום-יומי הופיע לראשונה. אנו בוחרים בסגנון זה עבור התוכניות שלנו כעת מתוך התחשבות בעובדה שגם בעוד כמה עשורים הוא לא יהיה מיושן או שזמנו יעבור. יתר על כן, סגנון זה מתאים לאנשים מכל קבוצות הגיל ומכל המעמדות החברתיים; בין אם מדובר באנשים מן השורה או באנשים מהמעמד הגבוה, כולם לובשים בגדים כאלה בבית בחיי היום-יום שלהם. בנוסף, הבגדים האלה רפויים ונוחים לריקוד. לכן, בסופו של דבר החלטנו על סגנון הלבוש הזה כתלבושות הבמה. בלי קשר לשאלה אם האנשים שלובשים אותם על הבמה אוהבים אותם או לא, הסגנון הזה מתאים לבמה; כלומר, לא הצופים ולא הלובשים יכולים למצוא פגם כלשהו בבגדים כאלה. הלובשים עשויים לומר: "הבגדים האלה שבחרת עבורנו הם חסרי טעם מאוד; לעולם לא הייתי לובש בגדים כאלה בחיי היום-יום שלי." תשובתי לכך היא שאינני מתערב במה שאתה לובש בחיי היום-יום שלך. הבגדים שאתה לובש ואוהב מייצגים את מי שאתה; הם מייצגים את האנושיות ואת המהות שלך. אם אינך אוהב בגדים פשוטים, בטוב טעם, מכובדים והולמים, אלא אוהב תלבושות משונות, אזי אתה חורג למדי מהמקובל. אם אתה אוהב לחשוף את החזה והגב שלך, לפזר את שיערך ולהרכיב משקפי שמש גדולים, ומתנהג תמיד כמו ידוען, אזי אני אומר שאינך חבר בבית האל. אינך אוהב להיות מכובד ומהוגן; לכל הפחות, אינך תואם לי. להיות מכובד ומהוגן, בטוב טעם ובאופן נאות – זהו העיקרון לבחירת סגנונות לבוש. אם כן, כיצד יש לבחור את צבעי הבגדים? יש אנשים שאומרים: "לבן מייצג קדושה, ירוק מייצג חיים, אדום מייצג חגיגיות, וצהוב מייצג חברות, אז עלינו פשוט לבחור בצבעים האלה." אני אומר שזוהי שטות מוחלטת; צבעים לא מייצגים כלום. אז מהו העיקרון לבחירת צבעים ללבוש? זה פשוט מאוד; יש רק עיקרון אחד: הצבע חייב להיראות נקי מול המצלמה. בפרט, צבעים מסוימים בולטים מאוד ועזים למדי, וייתכן שאנשים ממעטים ללבוש אותם בחיי היום-יום שלהם, אך בחרנו בצבעים האלה בשל האפקט הבימתי והאפקט החזותי שהם מספקים. מחד גיסא, הצבעים האלה בולטים ועזים יחסית, ולכן האפקט הבימתי שהם מספקים הוא טוב. מאידך גיסא, רוב הצבעים האלה אינם מוזרים במיוחד; אין ביניהם צבעים עמומים, ואין כאלה שמעוררים דחייה, ולכן לסרטונים המופקים בדרך זו יש השפעה טובה.

זה עתה שיתפתי על עקרונות לבחירת תלבושות לתוכניות מחול. אילו היבטים מתוכם הבנתם בבירור? אימרו לי, האם העקרונות ששקלתי לבחירת תלבושות הולמים? (כן). העניין סובב בעיקר סביב העקרונות של נשיאת עדות על האל, הימנעות מהבאת בושה על האל, והשגת התוצאות הטובות ביותר, הלא כן? (אכן). האם יש בכך היבטים מעוותים או קיצוניים? (לא). האם יש בכך יסוד כלשהו של דבקות בדרכים הישנות? (לא). בשום אופן אין בכך עיוות או דבקות בדרכים הישנות. אם כך, האם העקרונות שלנו לבחירת תלבושות נצמדים למסורת, או שהם הולכים בעקבות המודרניות? (הם לא נצמדים למסורת ולא הולכים בעקבות המודרניות; כל עוד התוכניות שאנו מפיקים יכולות להשיג את התוצאה של נשיאת עדות על האל, זה הדבר הטוב ביותר). סוף סוף הבנתם; מטרת התוכניות האלה היא לשאת עדות על האל ולא שום דבר אחר. נשיאת עדות על האל מחייבת להביא בחשבון שאסור לנו להביא בושה על האל או להוציא שם רע לבית האל. כמובן, עלינו גם לקחת בחשבון שהבד והסגנון של התלבושות צריכים להיות נוחים כשלובשים אותם. כלומר, כל אדם מכובד ומהוגן שיראה אותך לובש את הבגדים האלה יחשוב שהם הולמים, שאתה נראה כמו מאמין באל, ושאתה מסוגל לייצג את עמו של אלוהים, ולא תצטייר ככופר, או כאיזה כוכב קולנוע או זמר – כך שבמבט אחד אפשר לדעת שאתה אדם מכובד ומהוגן. אם נשפוט על פי זה, האם אתם חושבים שהשקפותיי לגבי התייחסות לדברים והעקרונות שאני פועל לפיהם במסגרת אנושיותי הרגילה זהים לשלכם? (לא). הם בהחלט לא זהים. אז אימרו לי, האם העקרונות האלה שאני פועל לפיהם הם נשגבים ואדירים? האם הם יוצאי דופן? הם כלל לא נשגבים ואדירים. הם רגילים במיוחד. כל העקרונות שאני מאמץ וכל התוצאות שאני שואף להשיג בעשיית דברים הם מעשיים ביותר, ואני אף פעם לא מתרברב. אילו היינו פועלים על פי האופן שבו כולכם רואים את הדברים, בבחירת תלבושות לתוכניות היינו מסורתיים ודבקים בדרכים הישנות, או הולכים אחר מגמות אופנה עולמיות. יש אנשים שאומרים: "איפור עיניים בסגנון מעושן, ריסים מלאכותיים, נזמים ועגילים גדולים פופולריים בעולם. גם אנחנו צריכים להלביש את האחים והאחיות כך שייראו נאים ויפים. לא רק שבגדיהם צריכים להיות מרהיבים, אלא שהאיפור שלהם צריך להיות מפתה. הם לא צריכים ליפול ברמתם מזמרים וכוכבי הקולנוע בעולם, ועליהם להיראות קלאסיים וראוותניים עוד יותר. מאמינים באל צריכים להיות נאצלים יותר מהם, ולכן זהו הכיוון שעלינו לקחת כשאנו מלבישים את המבצעים". אם כך, מדוע המבצעים האלה עולים בסופו של דבר לבמה כשאין עליהם אפילו פריט מרהיב אחד? מכיוון שאני כאן בוחן הכול. בין אם הם מודרניסטים או מסורתיים, כולם נדחקו הצידה – אין להם שום הזדמנות להתהדר ב"כישוריהם". ריסנתי אותם. אילו אתם הייתם אלה שבוחנים, האם הייתם נותנים לאנשים האלה את ההזדמנות להתהדר ב"כישוריהם"? (לא). מדוע לא? (אם הייתה ניתנת להם ההזדמנות, הם היו "יורדים מהפסים". הם לא היו פועלים על פי העקרונות הנדרשים על ידי בית האל). אם הייתה ניתנת להם ההזדמנות, הם היו מלבישים את המבצעים כמו שדים. הם היו מפיקים תוכניות בידור כמו אלה הפופולריות בחברה, והופכים תוכניות שנועדו לשאת עדות על האל לתוכניות בידור שמרצות את הציבור, ומציגים את האנשים שמופיעים בהן כאילו היו שדים ורוחות רפאים. האם אז התוכניות עדיין היו ראויות לצפייה? טבען של התוכניות היה שונה; לא הייתה בהן נשיאת עדות על האל אלא הן היו מביאות בושה על האל, והיו ראויות לקללה ולאיסור. זה לא היה ביצוע חובה, אלא עשיית רע. האם אתם מבינים? (כן). לא הבנתם אפילו עניין פעוט שכזה. עכשיו כשהסברתי זאת בצורה ברורה ופשוטה יותר, אנשים מסוימים מבינים פתאום: "אז ככה זה. עכשיו אני מבין מדוע בית האל בוחר תלבושות כאלה לתוכניות המחול שלו". לא משנה באיזה עידן מדובר, מהו העיקרון שאנשים צריכים לפעול לפיו? העיקרון הוא להתייחס לדבר האל כעיקרון בכל הדברים. כשאתם מבצעים פריט עבודה כלשהו או מטפלים בעניין כלשהו, מטרתכם הראשונה צריכה להיות תמיכה באנשים, והשנייה צריכה להיות נשיאת עדות על עבודת האל. אלה הם שני העקרונות. לכן, אלה הם שני העקרונות שבהם אנשים צריכים לדבוק בכל העניינים. אם כן, הרגילות והמעשיות הקיימות במסגרת אנושיותו הרגילה של האל בהתגלמותו, מתבטאות גם הן אך ורק בדבקות בעקרונות האלה. העקרונות לא משתנים; האל בהתגלמותו לא הולך אחר מסורת ולא הולך אחר מודרניות. העיקרון שאני דבק בו במסגרת אנושיותי הרגילה הוא להתנהל ולעשות דברים במסגרת המצפון וההיגיון. אז לאילו עקרונות אני מציית בביצוע העבודה של בית האל? להועיל לאנשים בכל מעשיי – לעשות דברים שמועילים להם ותומכים בהם. בנוסף, אני מבצע את העבודה של נשיאת עדות על האל, תוך דבקות בעקרונות של נשיאת עדות על האל והפצת דברי האל. האם הייתם אומרים שזה אכן כך? (כן). על ידי שיתוף כזה, האם אתם מבינים אותי טוב יותר כעת? (כן). אם לא אדבר על הדברים האלה בפירוט, הם לא יהיו ברורים לכם. אינכם יכולים להבין אפילו עניין פשוט כל כך. למעשה, העניין כלל לא עמוק; הכול מעשי ורגיל מאוד. עד כמה הוא רגיל? הוא תואם במידה רבה מאוד לרציונליות של אנושיות רגילה. כלומר, אם יש לך את הרציונליות של אנושיות רגילה, אתה יכול להבין זאת, אך אם אין לך, יהיה לך קשה מאוד להבין זאת – אצטרך להסביר זאת בבירור וביסודיות, לומר זאת בפשטות ולפרט זאת עבורך ורק אז תוכל להבין במה מדובר. זה עניין פשוט כל כך, שאפילו לא מגיע לרמה של עקרונות-האמת, ובכל זאת אינכם יכולים להסביר אותו בבירור. מה קורה כאן? האם העניין הזה עמוק ולא נתפס? (לא). אז מדוע אינכם יכולים להסביר אותו בבירור? באופן כללי, הסיבה לכך היא שאינכם מבינים את האמת. ברמה מפורטת יותר, זה מכיוון שלאנושיות הרגילה ולרציונליות שלכם חסרים דברים מסוימים ויש בהן פגמים. כשמדובר בכך שצריך להיות מכובד ומהוגן, אתם דבקים במסורת ובדרכים הישנות. כשמדובר באנושיות רגילה, אתם חושבים שלהיות בעל אנושיות רגילה פירושו להיות תמים, כמו אדם שוטה. זה מראה שאיכותכם באמת ירודה ושאין לכם שום יכולת הבנה, הלא כן? (כן). זו בדיוק הבעיה. טוב, די בכך.

בפעם הקודמת שיתפנו על הנושא של האל בהתגלמותו "לא לנקוט תחבולות" במסגרת הנושא "לא להזכיר את האל בהתגלמותו בנשימה אחת עם האנושות המושחתת". היום נשתף על הנושא "אי-תקיפת אחרים". אי-תקיפת אחרים היא חלק מהמהות ומהאופן שבו באה לידי ביטוי האנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו, והיא אחד העקרונות שהמצפון וההיגיון של האנושיות הרגילה פועלים לפיו בהתייחסות לאנשים. כלומר, האל בהתגלמותו יכול, לכל הפחות, להסתדר איתך בשלום. לא משנה איזה סוג של אדם אתה, בין שאתה אדם בעל איכות טובה יותר או איכות ירודה יותר, או אדם בעל אנושיות טובה יותר או אנושיות ירודה יותר, האל בהתגלמותו יכול להתייחס אליך נכונה ולהסתדר איתך בידידות. אם אגלה שיש בך פגם או ליקוי כלשהו, או אפילו שיש מהות רעה כלשהי בתוך האנושיות שלך, או שביצעת מעשה רע כלשהו, אשתף איתך בגילוי לב אם תהיה לכך הזדמנות או אם התנאים יאפשרו זאת. אם תוכל לקבל זאת, אחשוף בגילוי לב את הבעיות שלך ואצביע בפניך על הנתיב לפתרונן. אך אם לא תוכל לקבל זאת, ייתכן שבזמן מתאים אשתמש בבעיה שגיליתי מהחיים האמיתיים כדי להזכיר לך, לחשוף אותך ולהזהיר אותך, כדי שתדע מהי הבעיה שלך – בין שזו בעיה באנושיות שלך, באיכות שלך, או בצביון מושחת שלך. על בסיס הבעיה שיש לך, אזכיר לך ואוכיח אותך כדי שתדע מהם חסרונותיך או היכן טמונה הבעיה שלך, ולאחר מכן אומר לך מהי המהות של בעיה מסוג זה ומהי גישתו של האל כלפי אנשים שיש להם בעיה כזו. אם תהיה מוכן לקבל זאת ותהיה מסוגל למרוד בבשר וליישם את האמת בפועל, אומר לך מהו הנתיב ליישום בפועל וכיצד להתייחס לבעיה מסוג זה ולפתור אותה. לא אאחז בבעיות ובפגמים שלך כאמצעי לחץ נגדך או כנקודות תורפה לניצול, ולאחר מכן, מעת לעת, אלעג לך, אבזה אותך או אעיר עליהם הערות עוקצניות. לא אעשה זאת; אתייחס אליך ולבעיות הקיימות שלך בהגינות ובאובייקטיביות. אם אתן לך תזכורות מסוימות אך תהיה חסר מודעות ולא תרגיש שמה שאמרתי קשור אליך, או אם אומר לך שטבע הבעיה שלך חמור אך אתה לא תקבל זאת, ותדחה את דבריי ותתנגד להם, ואף תמציא תירוצים כדי להתווכח ולהצדיק את עצמך, אזי אעריך את הדברים בהתאם למצב. אם העבודה שאתה מבצע חשובה מאוד והבעיה שלך השפיעה על עבודת הכנסייה, אשקול אם אתה מתאים לחובה זו. אך אם אתה רק מאמין רגיל, והחובה שאתה מבצע והביטויים שלך אינם משפיעים במידה רבה על עבודת הכנסייה או על אנשיו הנבחרים של האל, וזו רק הבעיה האישית שלך, אזי אזכיר לך ואעזור לך מתוך רצון טוב. אם לא תתייחס לכך ברצינות, לא אנטור לך טינה, וכמובן, לא אנסה בכל דרך אפשרית לכפות עליך לקבל זאת. אתייחס לעניין זה ברציונליות רבה, ואמשיך להזכיר לך ולעזור לך מתוך רצון טוב. אם אראה שמהות הבעיה שלך תוביל להשלכות שליליות עבורך או עבור אחרים, אזי מתוך דחף של מצפוני, אזכיר לך ואעזור לך מתוך רצון טוב, במקום רק לצפות בך עושה מעצמך צחוק. גם לא אאפיין אותך כלאחר יד ואומר: "אתה חסר תקווה, האל מתעב אותך, ואתה אדם שילך לאבדון", וקל וחומר שלא אפתח פשוט את פי ואקלל אותך, ואומר: "אתה שד, אתה צאצא של השטן, אתה שמתנגד לאל". בשום אופן לא אעשה זאת. מכיוון שזהותי מיוחדת, אני מרסן את עצמי לעתים קרובות ברציונליות רבה: האופן שבו אני מתייחס לאדם והאופן שבו אני מדבר אליו חייבים להיות תלויים במי שהוא – זהו היבט אחד. בנוסף, אסור לי לאפיין אף אחד כלאחר יד. ודבר נוסף, באמצעות נימת קולי, בחירת המילים או הניסוח שלי, עליי לגרום לאדם שמולי להרגיש שדבריי ומעשיי נובעים מרצון טוב ושהם נטולי זדון. באשר למניע שלי, אני מנסה בכנות לעזור לך; אינני רוצה לראות אותך סוטה מן הדרך, וגם אינני רוצה לראות אותך נעשה חלש, מהסס, או אפילו מאבד את כיוונך או תועה בדרכך כשאתה נתקל בדברים. להפך, אני מקווה שלאחר שאשתף איתך ואעזור לך תוכל לראות את עצמך נכונה, להימנע מנפילה לשליליות, להיות בעל הבנה מדויקת של צביונותיך המושחתים ושל הבעיות שיש לך, ולהתייחס לעצמך נכונה, ולאחר מכן לחפש נתיב ליישום בפועל מתוך דברי האל, ולפתור בהדרגה את צביונותיך המושחתים ואת בעיותיך על פי דברי האל, ובה בעת גם להסתדר בידידות עם אחרים ולעזור להם. כלומר, אני שואף להבטיח שדבריי ומעשיי בעת אינטראקציה עם אנשים יוכלו לאפשר להם להבין את כוונות האל, לדעת אילו עקרונות האל דורש מאנשים, מהן הגישות ונקודות המבט של האל כלפי הבעיות השונות שיש לאנשים, כיצד אנשים צריכים לטפל בבעיות אלה כדי לעמוד בדרישות האל וכדי לרצות את האל, וכיצד עליהם לחפש את האמת כדי לפתור את בעיותיהם. מטרתי היא לעזור לאנשים להתייחס נכונה לבעיות אלה ולפתור אותן כשהם מתמודדים עם כל מיני אנשים, מאורעות ודברים, וכאשר צביונותיהם המושחתים נחשפים, כך שהתוצאה הסופית תהיה שהם יתמסרו לאמת ולאל. כמובן, על בסיס מגוון האנשים שבאתי איתם במגע במהלך השנים הללו שבהן עבדתי ודיברתי, הגעתי להכרה בעובדה אחת: לא משנה עד כמה אני מדבר ומשוחח עם אנשים בשלווה, כמה רצון טוב יש לי או איזו מנטליות יש לי כשאני רוצה לעזור למישהו, מעטים מאוד האנשים שיכולים לחוש או להבין מה אני אומר ואת הסיבה לכך שאני אומר זאת, ולאחר מכן, באמצעות הדברים שאמרתי והתוכן ששיתפתי איתם, להתקדם או לזכות בעזרה אמיתית ומעשית בחייהם האמיתיים. אך לא משנה כמה אנשים קוצרים פירות ומרוויחים בסופו של דבר באמצעות תקשורת ואינטראקציה איתי, העקרונות שלי לאינטראקציה עם אנשים לא משתנים. יש אנשים שאומרים: "אז מדוע אינך משנה את השיטה שלך?" אימרו לי, מדוע איני משנה את השיטה שלי? האם עליי לשנות את השיטה שלי? כשאני מדבר עם אנשים, האם עליי לדבר מעמדה נישאת, כאילו אני מכריז על עשרת הדיברות בפני משה? האם קולי צריך להיות כרעם בשמיים, או שמא עליי לאמץ נימה כלשהי כדי שאנשים יפחדו ויזכרו בקלות את דבריי ויהיו מוכנים ליישם בפועל ומסוגלים להתמסר? או בעת תקשורת עם אנשים, אם אדבר אליהם תמיד בנימה של קללה ואאפיין אותם, האם אנשים ילמדו אז את הלקח שלהם? האם אז הם יוכלו לקבל זאת? (לא). האם אתם יודעים מדוע לא? בעבר, כאשר יהוה פרסם את עשרת הדיברות באמצעות משה, בני ישראל שמעו את קול הרעם בשמיים וראו ברקים – האם זה מנע מהם למרוד ביהוה ולשפוט אותו? בלי קשר לשיטה שבה אתה משתמש כדי לדבר, לתוכן דבריך, או למניע שלך לדבר, מבחינת האדם שמקבל את הדברים, אם באופן סובייקטיבי יש לו את הנכונות והצורך לקבל את האמת ולאהוב דברים חיוביים – אם יש לו את הצורך הזה בליבו – אזי לא משנה באיזו שיטה אתה משתמש כדי לדבר, הוא יוכל לקבל זאת ויזכור זאת בקלות. אולם, אם אין בליבו את הצורך הזה, אזי גם אם הוא יודע מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים, הוא עדיין לא יקבל שום דבר מדבריך ולא ייקח אותם לתשומת ליבו, ולא משנה עד כמה הדברים נכונים ועד כמה המקור והמניע שלהם מבוססים. לכן, מנקודת המבט שלי, העיקרון שלי לעשיית הדברים הללו הוא לשתף באופן רגיל עם כל אדם. באשר למה שאדם יכול להרוויח ולקבל ממני, ואם הוא יכול לזכות באמת, המפתח טמון בשאלה אם הוא אוהב את האמת, וכן אם יש לו את הצרכים של אנושיות רגילה. אם הוא אוהב דברים חיוביים באופן מולד, אזי כשאני מקיים אינטראקציה ומשוחח איתו באופן רגיל כזה, הוא יוכל להרהר בדבריי, בעקרונות העומדים מאחורי הדברים הללו, ובמה שהוריתי לו לעשות; הוא יהרהר בדברים הללו לאחר מכן, ישמור אותם במוחו, ואז יישם בפועל על פי הדברים הללו. אם אין לאדם הזה צורך בדברים חיוביים באנושיות שלו, אזי לא משנה מה אומר, זה חסר תועלת. גם אם אגזום אותו, אטיל עליו משמעת או אפילו אוכיח אותו, זה לא ישנה דבר. לאחר שאוכיח אותו הוא עשוי להתנהג כראוי ולהיות צייתן כלפי חוץ, אך מכיוון שאין בליבו צורך בדברים חיוביים, ברגע שהדברים יחלפו הוא יחזור במהירות למצבו הקודם, ללא כל זכר למילים חיוביות, לדברים חיוביים או לעקרונות-אמת בליבו. לכן, כשמדובר באנשים כאלה, לא משנה כמה תאמר, לא תוכל לשנות אותם כך שֶׁיְּפַתְּחוּ את הצרכים של אנושיות רגילה. זהו היבט אחד. בנוסף, אי-תקיפת אחרים היא ביסודו של דבר אחד העקרונות שלי לאופן שבו אני מתייחס אליכם. לא משנה איזה סוג של אדם אתה, בין שאתה חותר אל האמת ובין שלא, גם אם אחשוף בעיה מסוימת שיש לך, זה אך ורק כדי לנתח את מהות הבעיה הזו כדי שתוכל להבין ולהכיר אותה לעומק, להתקדם במהלך ביצוע חובתך בעתיד, להפסיק לחזור על אותן טעויות, ולהפסיק להפריע לעבודת הכנסייה או לחבל בה – המטרה היא לעזור לך, לא להקשות עליך ולא לחפש דבר-מה כדי להשתמש בו נגדך. לכן, גם אם אעלה דברים שקרו בעבר, אין זאת כדי לדכא את ההתלהבות שלך או לפגוע בך, אלא כדי לאפשר לך לדעת מהי מהות הבעיות שלך, להשיג הבנה מעמיקה של היבט מסוים של האמת, להבין את עצמך, לדעת כיצד לפעול בהתאם לכוונות האל, ובסופו של דבר ליישם בפועל במדויק על פי העקרונות של דברי האל. האם יש לכם הערכה כלשהי לעובדה שהאל בהתגלמותו אף פעם לא תוקף אחרים? (יש לנו הערכה מסוימת.)

מלבד אי-תקיפת אחרים, האל בהתגלמותו גם מעודד אנשים מעת לעת. לאנשים מסוימים יש שיעור קומה לא בוגר והם שבריריים; הם לא חזקים כל כך מבחינת האנושיות שלהם, הם לא מתמידים בעשיית דברים, או שהם מוגבלים לעתים קרובות על ידי כל מיני דברים, אינם יודעים כיצד לחפש את האמת, ואינם יכולים לבצע את חובותיהם באופן רגיל. בנסיבות כאלה, אתן להם עידוד מסוים כדי לאפשר להם לראות את הנתיב שלפניהם, וכדי שלא ימצאו את עצמם יותר לכודים בתוך עניין כלשהו ומוגבלים בגללו. כאשר אתה שומע את מילות העידוד הללו, אתה עשוי להרגיש שמה שאני מדבר עליו נמצא מעבר להישג ידך, אך מטרתי היא לעזור לך לוותר על המטען שמביאות המחשבות והתפיסות שלך, כדי שלא תהיה מוגבל עוד על ידי הדברים הללו ושתשאיר אותם מאחור, ולאחר מכן תשקיע את כל כוחך בחובה שלך כדי לרצות את כוונות האל. יש אנשים שבעבר הלכו בנתיבים של כישלון, או עשו דברים שהפרו את העקרונות של בית האל, או שהפגינו באופן ברור התנהגויות מרדניות, ויש אנשים שאף גרמו לשיבושים והפרעות במעשיהם, ולהפסדים מסוימים לעבודת הכנסייה. אם אני מזכיר מדי פעם את הדברים הללו בשיתוף שלי, מטרתי אינה לדכא את ההתלהבות שלך, ואינני נוטר טינה; אלא מטרתי היא להשתמש בעובדות של המקרה שלך כדוגמה כדי להזכיר לאחרים לא לעשות את אותן טעויות – מטרתי היא לשתף בבירור על היבט של האמת כדי לאפשר לאנשים רבים יותר לראות מכך שהנתיב שבו הלכת היה שגוי ובמה הוא היה שגוי, כדי שיוכלו להפיק מכך לקחים, ולאחר מכן להזהיר אנשים רבים יותר לא ללכת באותו נתיב, ולהזכיר להם לאילו עקרונות עליהם לציית בעשיית דברים. במיוחד כאשר אני משתף וחושף צביונות מושחתים שונים של אנשים, הדוגמאות שאני נותן או מצב ספציפי שעליו אני משתף עשויים לערב אנשים רבים, או עשויים לערב אנשים ודברים ספציפיים מסוימים. המטרה של שיתוף על הדברים הללו אינה למצוא הזדמנות לחשוף אתכם ולהביך אתכם; באשר לעובדות שאני מעלה או למצבים שאני חושף, יש להם קשר רק לנושא ולהיבט של האמת שעליו אנו משתפים. ייתכן שאינני מכיר אותך באופן אישי, ואינני יודע שדבר כזה קרה לך, אך הדוגמה שנתתי או המצב שחשפתי קרו במקרה לך, ואתה משייך את עצמך לדוגמה הזאת. כאשר אנשים מסוימים משייכים את עצמם לדברים כאלה, הם חושבים: "האם מישהו הלשין עליי? איך אתה יודע שהדבר הזה קרה לי, שהייתה לי הבעיה הזו ושהייתי במצב הזה?" אני אומר שבאמת אינני יודע שדבר כזה קרה לאדם מסוים או שהוא היה במצב מסוג זה, אך האמיתות שעליהן אני משתף והבעיות שאני חושף נוגעות למצב הזה וכוללות בעיה מסוג זה, או את סוג הדוגמה הספציפי הזה. מכיוון שסוג זה של מצב וסוג ספציפי זה של דוגמה הם מייצגים ויכולים לאפשר לאנשים להכיר במידה מספקת סוגים מסוימים של אנשים, מאורעות ודברים, ולדעת את המהות של אדם מסוג מסוים, כשאני מביא דוגמאות, אינני יכול להימנע מציון תקריות ספציפיות מסוימות שהתרחשו בכנסייה או מדיון במצבים ספציפיים מסוימים. משום כך, בלתי נמנע שאנשים, מאורעות ודברים מסוימים יהיו מעורבים. אך אין לי ולו הכוונה הקלה ביותר לתקוף אנשים מסוימים; מטרתי היא רק להזכיר לאנשים ולהוכיח אותם, ולאפשר לרוב אנשיו הנבחרים של האל להפיק מכך תועלת. כשאני נותן דוגמאות מסוימות בעת נשיאת דרשות ושיתוף, הדברים כלל לא מכוונים לאדם מסוים; המטרה היא פשוט לשתף על האמת ולחשוף את המהות של בעיה מסוימת, כדי שהדברים יהיו ברורים לכם יותר ותוכלו להבין טוב יותר את מהות הבעיה. באמצעות ההבנה של מהות הבעיה, בין אם אתם מזהים את עצמכם כמי שיש להם את הבעיה הזו, ובין אם אתם עומדים על טיבם של האנשים, המאורעות והדברים המעורבים, תוכלו להגיע ליישום בפועל על פי עקרונות-האמת המתאימים, להשתמש בהם כדי לפתור את הבעיות שבתוככם, ולהשיג כניסה אל מציאות-האמת. לא משנה על איזה סוג של בעיה אני משתף, בין שזו בעיה שקיימת בך ובין שזו בעיה שקיימת באחרים, אני עושה זאת רק כדי לשתף על האמת ולעזור לכם להבין טוב יותר את המהות והמציאות של בעיה מסוג מסוים; הדברים לא מכוונים לאדם ספציפי כלשהו או לסוג ספציפי כלשהו של אדם. כמובן, ייתכן גם שאב-הטיפוס לדוגמה שאני נותן בעת שיתוף על בעיה הוא משהו שקרה לך, ואני השתמשתי בעניין זה כדי לספק דוגמה. אך כשאני מביא את הדוגמה הזו, אינני חושף בעיה שהיא רק שלך; נהפוך הוא, הבעיה שלך מייצגת את הבעיות הקיימות אצל כולם – אצל כל המין האנושי. כמובן, מטרת החשיפה של הבעיה היא רק לפתור אותה, ולא לתקוף אותך. לכן, כשתיתקל במצב מסוג זה עליך להתייחס אליו נכונה; זו העבודה שלי. מצד אחד, העבודה שלי היא לספק לכם את כל האמיתות, את כל היבטי האמת, ומצד שני, לחשוף את הבעיות שבתוככם, את המצבים השונים של המין האנושי המושחת, ואת כל הצביונות המושחתים שבתוכו, כמו גם את הבעיות הכרוכות בצביונות מושחתים. זו העבודה שלי. מכיוון שמלבד אספקת האמת העבודה שלי כוללת גם את חשיפת המציאות של השחיתות של המין האנושי המושחת, בכל הנוגע לעבודה זו, המניעים שלי טובים. אני רוצה לעזור לכם ולתמוך בכם, להזכיר לכם ולספק לכם, כדי שתוכלו לראות בבירור את מהות הבעיה ושתהיו מסוגלים למרוד בצביונות המושחתים שלכם, כדי שלא תחיו עוד בתוך הצביונות המושחתים שלכם, אלא תוכלו לשנות את דרכיכם, לוותר על הרוע שבידיכם, להכות על חטא בפני האל, וליישם בפועל על פי העקרונות הנדרשים על ידי האל, תוך השגת התמסרות לאמת והתמסרות לאל.

לא משנה אילו מהבעיות שלכם אחשוף, ולא משנה באיזו שיטה או נימת קול אשתמש בעת חשיפת הבעיות הללו, אני עושה זאת על בסיס העיקרון ומתוך המניע לעזור לכם ולתמוך בכם לעלות על נתיב הישועה. אינני נושא כל זדון – הכול נובע לחלוטין מתוך רצון טוב. גם אם המילים שבהן אני משתמש לעתים בעת חשיפת מהות הבעיה באדם מסוים או בסוג מסוים של אדם אינן מעודנות מאוד, מטרתי אינה לתקוף או לדכא איש, אלא לנתח את מהות הבעיה כדי שלאנשים תהיה הבחנה והם יוכלו להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים. אין בכך שום תחבולות, שום כוונה לתקוף אותך או לדכא אותך, ושום כוונה לחשוף את הכביסה המלוכלכת שלך או להביך אותך. גם אם בעת שיתוף על בעיות מסוימות אני מאפיין את ההתנהגות או את הצביון והמהות של אדם מסוג מסוים, אפיון זה עולה בקנה אחד לחלוטין עם עובדות אובייקטיביות. לדוגמה, אם אתה גאוותן וצדקן, תמיד פועל בעריצות, ועשית דברים שגרמו לשיבושים ולהפרעות, ואני אומר לך: "אם תמשיך לעשות זאת ותסרב להכות על חטא ויהי מה, אזי זו המהות שלך, וגישתו של האל כלפיך תהיה להניח אותך בצד או לדחות אותך בתיעוב", האם המילים הללו תוקפות אותך? לא. אף על פי שהדברים הללו נאמרים בהקשר מסוים ומוצגים בדרך זו, האספקה והעזרה שאני מעניק לך, וכן הציפיות שלי ממך, לא משתנות; עדיין ניתנת לך הזדמנות להכות על חטא. אם תחוש חרטה, תשנה את דרכיך ותשתנה, בית האל עדיין יקדם אותך לכל סוג של חובה שאתה מתאים לה; לעולם לא אעמוד בדרכו של דבר כזה. כל אחד עושה טעויות מסוימות כשהוא רק מתחיל להאמין באל ואינו מבין את האמת, אך יש אנשים שמסוגלים להכות על חטא, ואף עשו דברים טובים וביצעו מעשים טובים מסוימים. נניח שהאחים והאחיות ממליצים על אדם כזה ואומרים: "האדם הזה אכן הכה על חטא והוא שונה מכפי שהיה בעבר. בעבר הוא היה גאוותן ומופקר, ונטול צלם אנוש; הוא עשה דברים רעים מסוימים, ובכך הפריע לעבודת הכנסייה, שיבש אותה וגרם להפסדים למנחות האל, ולכן הכנסייה הרחיקה אותו. אך לאחר שהורחק הוא חש חרטה עמוקה, וכעת הוא הכה על חטא. הוא אף נקט ביוזמתו צעדים לפיצוי על ההפסדים, ביקש מהכנסייה לקבל אותו שוב, הבטיח שלעולם לא יעשה שוב רע, והוא מוכן להיות האחרון שבאחרונים בכנסייה, ולהתמסר לכל מה שבית האל יבקש ממנו לעשות". אם אנשים שקרובים אליו יחסית רוצים להמליץ עליו לאחר שהבינו אותו לעומק, אני אומר שאם הוא באמת הכה על חטא וכעת הוא נחוץ לעבודת בית האל, אפשר להשתמש בו שוב; לא אעמוד בדרכו. גם אם כמה אנשים עשו דברים שלא היו ידידותיים במיוחד כלפיי באופן אישי, אם הם עומדים בתנאים לקידום, באותו אופן לא אעמוד בדרכם; אתן להם הזדמנות. לכן, בין אם בדרשות ובין אם בחיים האמיתיים, ולא משנה מהי הסביבה או מהו ההקשר, אתייחס אליך בהגינות ובצדק. בהקשרים שבהם הסביבה מאפשרת זאת, אעזור לכם מתוך רצון טוב ואשאל כיצד אתם מסתדרים בביצוע חובותיכם. אם מדובר בסביבת עבודה מיוחדת, גם אעשה כמיטב יכולתי לעזור לכם ולתמוך בכם, ואספק לכם הנחיה, הדרכה, או עזרה בעבודה מקצועית כלשהי. לפעמים אני מחליף איתכם רשמים ורעיונות. גם אם אני אומר לפעמים: "העבודה שעשית אינה ראויה", אני פשוט אומר את האמת ומדבר באופן ישיר. אינני אומר דברים כאלה כדי לדכא אתכם, אלא כדי להחליף רעיונות ורשמים איתכם. אני עושה כמיטב יכולתי לתת לכם הזדמנויות לדבר ולהשקיע מאמץ, כדי שהאיכות שלכם, הכישרונות שלכם, הידע שרכשתם, השכל הישר שיש לכם או הניסיון שצברתם יוכלו להיות מנוצלים עד תום. אם התוצאות אינן טובות, אני פשוט אומר: "העבודה שעשית לא טובה כל כך. הרהר וחפש יותר, וראה אם תוכל לעשות זאת טוב יותר". אני תמיד נותן לכם את התמיכה, האספקה והעזרה המרביות, כדי שכאשר אתם מתקשרים איתי ומקיימים איתי אינטראקציה תוכלו להפיק מכך תועלת, בין אם בחיים או במהלך ביצוע חובתכם. זהו העיקרון שלי בעבודה, והוא אותו עיקרון גם בחיי היומיום שלי. לפעמים, כשאני מקיים אינטראקציה ומתקשר עם אנשים, באופן בלתי נמנע נדבר על כמה עניינים שוליים בחיי היום-יום, הכוללים דברים חיצוניים כמו צרכים בסיסיים, שמירה על הבריאות, תרופות וכן הלאה, ויש אנשים שמזכירים נקודות מבט, אמרות או שכל ישר לגבי עניינים שוליים בחיים. בנוגע לכל ההיבטים של שכל ישר, אני מביע רק את נקודות המבט האישיות שלי. אם אתה חושב שמה שאני אומר נכון, אתה יכול לקבל זאת; אם אתה חושב שמה שאני אומר שגוי, לא אשתמש בזהותי ובמעמדי כדי לדכא אותך ואומר לך: "כל מה שאני אומר נכון. לא משנה באיזו נימה אני משתמש, או אם אתה אוהב את מה שאני אומר, האם ייתכן שאפגע בך או אעשה לך עוול? אתה חייב לקבל את דבריי!" לא אעשה זאת; אניח לדברים להתנהל במסלולם הטבעי. לדוגמה, אם המלחת יותר מדי את התבשיל שלך, ואני אומר שאכילת יותר מדי מלח מזיקה לבריאותך. אנשים מסוימים לא מקבלים זאת; הם מרגישים שאם ישתמשו בפחות מלח, האוכל יהיה תפל וחסר טעם. הם מתעקשים לאכול לפי הטעם שלהם. אני אומר שאתה חופשי לעשות זאת ולא אתערב. אף על פי שהאמרה "אכילת יותר מדי מלח מזיקה לבריאותך" לא מגיעה לרמה של האמת, זהו שכל ישר בחיים. באשר לגוף הפיזי שהאל ברא עבור אנשים, יש כמות קבועה של מלח שהגוף זקוק לה בכל יום; חריגה מכמות זו תזיק לגופו של אדם ותוביל להשלכות. יש גם אנשים שתמיד מרגישים שחסרים להם חומרים מזינים, ולכן הם מרבים לאכול מזונות בריאים. בסופו של דבר, צריכה מופרזת של החומרים המזינים גורמת לבעיות בריאותיות, ועליהם לערוך התאמות. כמות החומרים המזינים שהגוף הפיזי הזה, שנברא על ידי האל, זקוק לה קשורה לפרופורציות שבין דגנים, ירקות, פירות ובשר שהאל ברא עבור האנושות. אם תאכל על פי הפרופורציות הללו תוכל לשמור על בריאות בסיסית; אם תתעלם מהן ותאכל בפזיזות וללא הבחנה על פי העדפותיך, תפתח בעיות בריאותיות. אני אומר לך את העובדות הללו, אך אינך מקבל אותן. אתה חושב: "נשיאת דרשות ושיתוף על האמת הם הצד החזק שלך, אך אינך מבין את העניינים הללו של חיי היום-יום. אינני חייב להקשיב לך מכיוון שזה לא קשור לאמת". אני אומר שאתה יכול לבחור שלא לקבל זאת, ואתה יכול לחיות על פי העדפותיך האישיות, אך עליך לדעת שאם אינך יכול לקבל את דבריי, במוקדם או במאוחר תפתח בעיות בריאותיות. אתה תשלם את המחיר על בחירתך. אני רק מביע את נקודות המבט שלי; לא אשתמש במעמדי כדי לדכא אותך. ודבר נוסף, אם אינך מקבל את נקודות המבט שלי, לא אכפה זאת עליך, וגם לא אומר שאתה טיפש ועקשן מדי מכיוון שאינך מקבל דברים חיוביים. למעשה, אתה באמת כזה, אך לעולם לא אומר זאת. לא אעשה עניין גדול מדבר שולי בחיי היום-יום ואז אטיף לך ואדבר אליך בהתנשאות. לא אעשה זאת מכיוון שזו לא אחריותי. אני גם לא רוצה לעשות זאת. כבר מילאתי את אחריותי באמצעות שיתוף ונשיאת דרשות; זו אחריותי בתחום הכהונה שלי. באשר למה שאתה אוכל מדי יום, אתה מטפל בזה בעצמך. מה שהאל ברא עבור המין האנושי והכמויות שברא, ואילו מזונות ומאכלים מיוחדים מיוצרים בכל עונה – עניינך שלך הוא כיצד תשתמש בכל הדברים הללו; אתה יכול להקצות אותם בעצמך. אם המצפון וההיגיון של האנושיות שלך רגילים ובריאים, אתה תשתמש בהם ותקצה אותם במידה ראויה. אם ההיגיון שלך לא בריא, אתה תשתמש בהם או תקצה אותם בצורה מופרזת, ואתה לבדך תישא בכל ההשלכות שהדבר יביא בסופו של דבר על גופך הפיזי. לכן, אני רציונלי מאוד בכל הנוגע לעניין זה; אני רק אומר לך מהן נקודות המבט שלי, ולא אכפה עליך לקבל אותן. לפעמים, כשאני רואה שיש לכם הרגלי חיים רעים, גם אז לא אכפה עליכם לשנות אותם; רק אתן תזכורת פשוטה. אם לא תקבלו זאת ולא תשתנו, לא אומר דבר נוסף. למעשה, קל מאוד לתקן הרגלי חיים. יש לתקן הרגלי חיים שגויים או בלתי רצויים; זוהי גישה של קבלת דברים חיוביים. הגישה והנכונות לקבל דברים חיוביים הן חלק מהרציונליות הבסיסית שצריכה להיות קיימת בתוך אנושיות רגילה. יש אנשים שדברים חיוביים נכנסים להם מאוזן אחת ויוצאים מהשנייה. הם לא מתייחסים אליהם ברצינות, ואף מתעקשים להמשיך בדרכיהם השגויות ליישום בפועל ובדרכים השגויות שבהן הם עושים דברים. אנשים מסוימים אפילו אומרים: "חייתי כך כל כך הרבה שנים ולא היו לכך שום השלכות". זוהי בעיה של צביון. איזה מין צביון זה? זהו צביון של עקשנות ונוקשות ושל אי-קבלה של נקודות מבט נכונות או דברים חיוביים. אני אומר לך, זה מעיד על צביון מושחת ועליך לשנות אותו ולהשליך אותו מעליך. הדרכים השגויות שלך ליישום בפועל והגישה העיקשת הזו שלך חייבות להשתנות; רק אז תוכל לחולל שינוי אמיתי.

יש אנשים שאוהבים לתקוף אחרים; זה לא טוב. אם אראה שאתם עושים דבר-מה שגוי, אביע באופן רציונלי את נקודות המבט שלי ואזכיר לכם מתוך רצון טוב. זו הדרך שלי לעשות דברים. בנוסף, אם יש בעיות מסוימות שמחייבות לחשוף את הצביונות המושחתים שלכם, אזי אחשוף אותם ללא גינונים; זוהי לקיחת אחריות כלפי אנשים. כשאני חושף בעיות של אנשים, אני חושף את מהות הבעיות ומראה אותן כפי שהן באמת; אינני מחיל תקנות או מנפח דברים מעבר לפרופורציה. אני עושה זאת מכיוון שהדבר נמצא במסגרת העבודה שלי, אני חושף את מה שצריך להיחשף, ואינני מחסיר מילה אחת ממה שצריך להיאמר. לכן יש לי עקרונות בעשיית דברים. מצד אחד, בחיי היום-יום אני מטפל בעניינים הללו על בסיס עיקרון הרציונליות ומבהיר לך מהן נקודות המבט שלי. אם תשים לב ותיקח זאת לתשומת ליבך, ותהיה לך הרציונליות של אנושיות רגילה, אתה תקבל את המחשבות וההשקפות הללו ותתייחס אליהן נכונה מבלי שאצטרך לשאת על כך דרשה. מצד שני, לא אתחמק מהבעיות שלכם בעבודתכם, וגם לא אמנע מלדבר מחשש להביך אתכם. אחשוף את הבעיות שלכם ואת הצביונות המושחתים שלכם, כדי שתוכלו להכיר בעיות בהקשר זה ולהשליך מעליכם את הצביונות המושחתים שלכם. מטרתי היא לאפשר לכם לעלות על הנתיב נכון. בין אם יש לכם בעיה בחיים או בעבודה, אם היא כרוכה בצביונות מושחתים או בָּאֱמֶת, לא אתחמק ממנה; אשתף איתכם עליה באופן ברור. לא משנה כיצד אני משתף על הבעיה או כיצד אני מתייחס אליה, יש לי את השיטות והעקרונות שלי. כשמגיע הזמן שאמלא את אחריותי, אני לוקח על עצמי לעשות זאת. אינני חושש להביך אתכם; אחשוף את הבעיות ואת הצביונות המושחתים שלכם כדי שתוכלו להכיר אותם. זו אחריותי. אם הבעיות שלכם לא כרוכות בצביונות מושחתים או בעקרונות-אמת, יש לכם את החופש והזכות לעשות בחירות וליישם בפועל כרצונכם; לא אתערב. לכן, בין אם אני חושף את הבעיות שלכם ובין שלא, אין בכך משום תקיפתכם, הגבלתכם או דיכוי שלכם. בחיי היום-יום, בעניינים שאינם כרוכים בעקרונות, כגון צרכים בסיסיים, אני נותן לכם חופש רב לבחור בעצמכם. אולם אם מדובר בעניין עקרוני – כלומר, אם הוא כרוך בצביונות מושחתים או בגישתכם כלפי ביצוע עבודה או בביצוע חובתכם, או קשור לאל או לאמת – אזי עליי לשתף על כך. אתה מבין, לא משנה כיצד אני עושה דבר-מה, אני משקיע בכך מחשבה, הלא כן? יש לי עקרונות. אינני מתערב בשום דבר שלא כרוך באמת, בגישתכם כלפי האל או כלפי האמת, או בגישתכם כלפי עבודת הכנסייה וביצוע חובתכם; אני מתעסק בענייניי. אינני מתערב אף פעם במיוחד כשמדובר בעניינים של בחירה אישית והעדפה אישית. לדוגמה, יש אחיות שאוהבות לגדל שיער ארוך, לקלוע אותו לצמה או לאסוף אותו, ויש אחים שאוהבים להסתפר קצר או לגלח את ראשם; יש לכם את החופש לעשות זאת ואף פעם אינני מתערב. אחים ואחיות מסוימים בררנים באוכל ואוהבים במיוחד לאכול סוג מסוים של מזון, או שיש להם הרגל חיים מסוים שאינו טוב; אינני מתערב אף פעם גם בדברים הללו. אם הרגל החיים הרע הזה משפיע על בריאותם, על ביצוע חובתם, או על עבודת הכנסייה, עליי להזכיר להם ולעזור להם, או לבקש מהאחים והאחיות לעזור להם. אולם יש אנשים שלא רוצים לקבלאת עזרת האחים והאחיות, ואפילו אומרים שהם מרגישים מוגבלים ולחוצים; בסופו של דבר, הם עוזבים בשקט את הכנסייה מבלי לומר לאיש, וכל האחים והאחיות מרגישים מיואשים. אני אומר: "זה שגוי מצידך להרגיש מיואש. איננו מתערבים בחופש של אנשים. אם הם רוצים לעזוב, שיהיה כך; זו הבחירה שלהם. אני אינני מרגיש מיואש כלל". מדוע אינני מרגיש מיואש? מכיוון שאני מרגיש שחובתי היא לעזור להם, דבר שעליי לעשות במסגרת האנושיות שלי. העזרה שאני מספק להם אינה סוג של טובה או מעשה צדקה; אלא שכאשר אני שומע על מצבם, אני פשוט מחויב להפקיד בידיכם את המשימה לעזור להם. הם מבצעים את חובתם במשרה מלאה בכנסייה. אם הרגל החיים הרע שלהם משפיע על בריאותם והם מפתחים בעיות בריאות, האם האחים והאחיות לא צריכים לעזור להם מתוך אהבה? זהו מוסר חברתי בסיסי עבור בני אדם. אך אם הם לא מקבלים עזרה מסוג זה ומרגישים בליבם דחייה או לחץ, לא נכריח אותם ולא נתערב בחופש שלהם. אם כן, מדוע אנשים מסוימים מרגישים מיואשים כשהם עוזבים את הכנסייה? אתה מרגיש מיואש מכיוון שאתה מרגיש שמילוי אחריותך ומחויבותך כלפיהם הוא סוג של טובה עבורם. הם לא העריכו זאת, לא קיבלו את הטובה הזו, ולא עשו כפי שרצית, ובכך פגעו ברגשותיך ובגאוותך. כמו שאומרים, הם זרקו את הרצון הטוב שלך בחזרה לפרצופך, ולכן אתה מרגיש מיואש. אני כלל אינני מרגיש מיואש. אני מבין זאת אחרת מכם. אני אומר שעליי להפיק לקח מעניין זה ולא לעשות שוב דבר טיפשי מסוג זה בעתיד. לכל אדם יש שאיפות משלו. אינך יכול להכפיף אנשים לשליטתך ועדיין לצפות מהם להרגיש שמחה ולהלל אותך, הלא כן? זה יהיה מגוחך לחלוטין. עליך לתת לאנשים חופש ולאפשר להם לבחור בחופשיות. אם הם מרגישים שדבריך נכונים, הם יכולים לבחור לקבל אותם וליישם בפועל על פי דבריך; אם הם מרגישים שדבריך שגויים, הם יכולים גם לבחור שלא לקבל אותם. יש להם את הזכות לבחור. אל לך לכפות עליהם לקבל את הרצון הטוב שלך. בין אם הם מקבלים זאת או לא, זהו עניין של גישה; יש להם את החופש לעשות זאת. לכל היותר אתה יכול לשתף על הבעיות שיש לאנשים כמותם ועל הלקחים שהפקת מסוג כזה של אדם ועל מהות הבעיות שראית אצלם. הדבר יעזור לך ללמוד כיצד להבחין באנשים, כיצד לראות אנשים וכיצד להתייחס לאנשים כאלה על פי העקרונות של דברי האל, ולא לעשות עוד דברים טיפשיים. אם כך, היכן אתם טועים? לא משנה למי אתם עוזרים, אתם פועלים על בסיס רגשות ואפילו חושבים: "תראו כמה אהבה יש לי, וכמה אוהב אני". אין זו פעולה על פי עקרונות, אלא התייחסות לאנשים על בסיס הרצון וההעדפות האישיים שלכם; זאת עשיית דברים על בסיס רגשות. לא משנה עם מי אני מדבר או מתמודד, אני מדבר ופועל על בסיס עקרונות; רגשות לא נכנסים לכאן. כשאני מדבר ופועל, אני עושה זאת לחלוטין מתוך מצפון ורצון טוב, וזו הגישה שעליי לנקוט כלפי כולם. בפרט כלפי אחים ואחיות שמבצעים את חובתם באופן רגיל, כך בדיוק עליי לפעול. זו מחויבותי ואחריותי. כל עוד אני ממלא את האחריות הזאת, די בכך. הם יכולים לבחור לקבל, או שהם יכולים לבחור לסרב; אינני מכריח אנשים. אם הם מקבלים, אני שמח; אם לא, אינני נעשה עצוב. כל מעשיי היו כמה מהדברים שעליי לעשות על פי עקרונות; רק מילאתי את אחריותי. האם אתם מבינים? (כן).

כשאני מקיים אינטראקציה עם אנשים, אני יכול להתייחס לכל מיני אנשים ולכל מיני דברים על פי עקרונות, ולא משנה מהי הסביבה. גם אם אני מספק עזרה מסוימת לאנשים בחיים, או אומר דברים מסוימים שתומכים בהם, זהו גם חלק מעשיית דברים על פי עקרונות; אין זו פעולה מתוך רגשות. באשר לשיתוף על האמת, כגון חשיפת מהות טבעם של אנשים, חשיפת הצביונות המושחתים שלהם, וחשיפת הגילויים השונים של שחיתות ומצבים מושחתים של אנשים בעניינים ספציפיים, כמו גם מהותן של בעיות שונות, גם אז אני פועל על פי עקרונות; אינני פועל מתוך רגשות וגם לא מתוך רצון אנושי. כאשר אנשים עושים דברים, הם תמיד פועלים בהתאם לאדם שעימו הם מתמודדים, ועל בסיס מצב הרוח וההעדפות שלהם. הם מפגינים יחס מועדף כלפי אלה שאותם הם מחבבים ומסתדרים איתם, ונותנים הטבות מסוימות לאנשים הללו, בעוד שהם תוקפים ומרחיקים את אלה שמהם הם סולדים ולא יכולים להסתדר איתם; הם לא יכולים להתייחס לאנשים בהגינות. הם פועלים על בסיס רגשות או מבצעים מעשים רעים; בקיצור, הם לא עושים דברים על פי עקרונות. כשאני מתרועע עם האחים והאחיות בכנסייה, לא משנה מי הם, אני יכול להתייחס אליהם על פי עקרונות. באופן דומה, כשאני מקיים אינטראקציה ומתרועע עם כופרים, יש לי גם עקרונות וגבולות. גם אם הם מתעמתים בדבריהם, או אומרים מילים לא מנומסות, לא מעודנות או חסרות כבוד, לא אשיב להם באותה מטבע. אם עליי לקיים איתם אינטראקציה כדי לטפל בעניינים, אעשה זאת; אם אינני צריך לטפל בעניינים, אבחר להימנע מהם ולדחות אותם. אם לאדם יש יושרה ירודה ותמיד רוצה לנצל אחרים ולדרוש הטבות, וגם אם אני עוזר לו הוא עדיין לא יכול להתייחס לכך נכונה או להשתנות – כלומר שהאנושיות שלו רעה – פשוט אתרחק ממנו. בקצרה, בין אם אני מקיים אינטראקציה עם אחים ואחיות או עם כופרים, אני יכול לפעול על פי עקרונות; לכל הפחות, אני מקיים אינטראקציה עם אנשים על פי הגבולות של המצפון וההיגיון של האנושיות. האם אתם יכולים להשיג זאת? (לא). לא משנה עם מי בני אדם מושחתים מקיימים אינטראקציה, הם תמיד שומרים על האינטרסים שלהם או מתייחסים לאנשים על בסיס רגשות והעדפות, וללא עקרונות. אם מדובר באח או באחות שהם מרגישים שהם מסתדרים איתם ויש להם מערכת יחסים טובה איתם, הם יכולים לעזור להם, להפגין אהבה כלפיהם, לתת להם דברים ולקיים איתם קשר קרוב. אך אם אדם זה יעשה דבר שיפגע ברגשותיהם, הם יאמרו: "לעולם לא אראה אותו שוב ולעולם לא אקיים איתו אינטראקציה. אני ממש מתחרט על כך! הייתי כל כך טוב אליו ועזרתי לו כל כך הרבה, ובכל זאת הוא מתייחס אליי כך. הוא כפוי טובה, עלוב כפוי טובה!" הם לא יכולים לפעול על פי עקרונות ולהתייחס לאנשים בהגינות. כשהם טובים כלפי מישהו, הם מתנהגים כך מתוך רגשות, ואם הם רעים כלפי מישהו, זה בגלל ההעדפה האישית שלהם; כל מעשיהם נועדו רק כדי לספק את רגשותיהם. לכן, אם הם עוזרים למישהו ומיטיבים עימו, אך לא זו בלבד שאותו אדם כפוי טובה אלא גם פוגע ברגשותיהם, הם יהיו עצובים ופגועים מאוד, והם יתלוננו וירגישו שמאמציהם ירדו לטמיון. הם לא יהיו מוכנים לקבל זאת, ולעולם לא יעשו זאת שוב. אימרו לי, אם הייתי נתקל במצב מסוג זה, כיצד הייתי ניגש אליו? ראשית, אינך יכול להעריך את העניין הזה מנקודת המבט של אנשים שעושים טובות זה לזה; אינך יכול לשפוט סוג כזה של מצב על בסיס רגשות. עליך להבחין באנשים כאלה על בסיס דברי האל ועקרונות-האמת; עליך להבחין באנושיות שלהם ובנתיב שבו הם הולכים, כמו גם בגישתם כלפי האל, כלפי האמת וכלפי חובתם, ולא להבחין בהם ולראות אותם על בסיס רגשות. התייחסות לאדם באופן זה מדויקת הרבה יותר. אין זו הערכה של אדם או עניין על בסיס רגשות או הרווחים וההפסדים האישיים שלך, אלא הערכתם על בסיס דברי האל ועקרונות-האמת. ראיית אדם או עניין באופן זה היא מדויקת ותואמת לעקרונות. כאשר אתה רואה אנשים ודברים באופן זה, לא תהיה עצוב ופגוע משום שמישהו שעזרת לו בעבר הוא כפוי טובה, וגם לא תרגיש הכרת תודה עמוקה כלפי מישהו מכיוון שקיבלת ממנו טובה בעבר; במקום זאת, תוכל להתייחס אליו נכונה על פי עקרונות. ישנה אמרה נפוצה: "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש". אנשים רגילים עדיין חיים בתוך ההיגיון של מחשבות והשקפות כאלה של התרבות המסורתית. הם לא רואים דברים או אנשים על בסיס דברי האל או האמת, וגם אינם מתייחסים לאנשים על פי עקרונות. הם מאמינים שכאשר מדובר באופן שבו אתה מתייחס לאנשים, נוסף לכך שאין לרמות אותם, לפגוע בהם, להכות ולקלל אותם או לעשות להם דברים רעים, עליך גם להיות טוב אליהם. בפרט, אם מישהו עשה לך טובה, עליך להשיב לו כפליים; אחרת אתה כפוי טובה. האם התייחסות לאנשים בדרכים הללו נחשבת שאתה טוב לאנשים? (לא). אז מה זה באמת להיות טוב לאנשים? הכוונה היא לא לאהוב, לדאוג ולטפל במישהו מתוך רגשות אנושיים, אלא לעשות דברים על בסיס עקרונות ועל פי דברי האל. רוב האנשים לא מסוגלים לעשות דברים על בסיס עקרונות; אנשים עושים דברים רק על בסיס רגשות, ולא על בסיס עקרונות. עשיית דברים על בסיס רגשות ועשיית דברים על בסיס עקרונות שונות בתכלית זו מזו; אלו שני נתיבים שונים. עשיית דברים על בסיס רגשות מהולה ברצון אנושי – כאשר אתה עוזר למישהו, אתה עושה זאת כדי לספק את הצרכים של רגשותיך האישיים; אין זה טיפול בעניינים ללא משוא פנים. אם אדם זה יחוש כלפיך הכרת תודה עמוקה, תמשיך להיות טוב כלפיו; אך אם הוא לא יעריך זאת ויפצע את ליבך ויפגע ברגשותיך, לא תעזור לו יותר. אם כך, אתה פועל ללא עקרונות, הלא כן? (כן). זוהי פעולה ללא עקרונות. אם כן, מה פירוש הדבר לעשות דברים על פי עקרונות? פירוש הדבר שעליך למלא את אחריותך כאדם, לעזור לאחרים לפי הצורך ולהניח להם לקבל זאת כפי שהם רואים לנכון. אם הם מוכנים לקבל את עזרתך, זה נהדר; אם הם לא מוכנים לקבל אותה, אל לך לומר שהם לא מבורכים, ואל לך להרגיש מוטרד, עצוב או מאוכזב, אלא בכל זאת עליך להתייחס אליהם נכונה. כך עושים דברים על פי עקרונות. האם הבנתם את העיקרון הזה של "אי-תקיפת אחרים"? (כן).

כשבשר האל בהתגלמותו חי בקרב אנשים, מקיים איתם אינטראקציה ומתקשר איתם, אחד העקרונות שלו הוא לא לתקוף אותם. אי-תקיפת אחרים כוללת עקרונות להתייחסות לאנשים ולשיתוף על האמת. מלבד אי-תקיפת אחרים, לאל בהתגלמותו יש עיקרון נוסף להתייחסות לאנשים, והוא לא לנקום. כיצד אנשים רואים את עניין הנקמה? אם מישהו סובל מבריונות או נפגע, ואז מכה בחזרה או משיב מלחמה בצדק, האם זה מקובל על אנשים? (כן). אך אצל האל, האם זהו עיקרון שלפיו יש להתייחס לאנשים? (לא). בקרב המין האנושי, כל אחד עשוי לנקום וכל אחד מסוגל לעשות זאת; לכל אחד יש את האינסטינקט לנקום, כמו גם את הכוונה והרצון לנקום. אם מישהו העליב אותך מילולית או פגע בך, גם אם אינך יכול לנקום בו מיד, עדיין תחפש הזדמנות לעשות זאת כדי להבהיר לו שיש לך כבוד, שאינך אדם שאפשר לרדות בו או לזלזל בו, שאינך טיפש, שיש לך את ההיגיון של אנושיות רגילה, ושאתה יכול לתפוס דברים ולשפוט. אם כן, כיצד נוצרות המחשבות הללו על נקמה באנשים? האם הן נובעות מהמצפון ומההיגיון של אנושיות רגילה, או מהפזיזות של צביונות מושחתים שטניים? (מהפזיזות של צביונות מושחתים שטניים). הדבר מובן מאליו. אם מישהו סובל מהתעמרות, אחרים מנצלים או מרמים אותו, ואין לו שום מעמד, לא תהיה לו הזדמנות לנקום והתנאים שלו לא יאפשרו זאת, ולכן הוא יקבור את כל הדברים הללו בליבו, שם הם יהפכו לסוג של שנאה. בגלל השנאה הזו, ומכיוון שהוא קיבל את היחס הבלתי הוגן הזה, הוא עלול להפוך לעוין כלפי החברה, כלפי המין האנושי וכלפי כל מי שהוא רואה בו אויב. אך כאשר לאדם כלשהו יש מעמד, כשהתנאים מאפשרים ויש לו הזדמנות לעשות זאת, הוא מסוגל לבצע מעשי נקמה, ולגרום לאלה שפעם פגעו בו או זלזלו בו לסבול ממעשה הנקם שלו ולקבל את המגיע להם. הוא מרגיש שלחיות כך פירושו להיות בעל עמוד שדרה, ושסוף סוף הוא פרק מעליו את הטינה הזו. בקרב המין האנושי, החברה לא תגנה את מי שעושה זאת וכן גם מצפונו לא יגנה אותו. לכן אנשים מאמינים שנקמה אינה דבר פסול ומביש, והם גם לא מחשיבים אותה לדבר חיובי או שלילי. עם זאת, מעידן החסד ועד לשלב זה של העבודה, אינך יכול למצוא אפילו משפט אחד בכל הדברים שאמר האל שאומר לאנשים לנקום באחרים. האל מעולם לא אמר לאנשים: "אם מישהו פוגע בך, או אם מישהו רימה אותך, עליך לנקום, עליך להחזיר לו עין תחת עין ושן תחת שן". האם נקמה היא אחד מעקרונות ההתייחסות לאנשים שהאל אמר לך לפעול לפיהם? (לא). מה האל אמר לאנשים בעידן החסד לגבי התייחסות לאחרים? בסבלנות, בסובלנות ובאהבה. מה עוד? (אהבו את אויביכם, ואם מישהו מכה אתכם על הלחי השמאלית, הפנו אליו גם את הלחי הימנית). מה עוד? סלחו לאחרים שבעים פעמים כפול שבע. המספר "שבעים כפול שבע" הוא רק מייצג; אין הכוונה באמת לכל כך הרבה פעמים. האל אומר זאת כדי שתסלח לכל מי שעשה לך משהו רע, ושתסלח להם מספר אינסופי של פעמים; זהו עיקרון. סבלנות, סובלנות, ויתור, אהבת האויב, הפניית הלחי הימנית כאשר מכים בלחי השמאלית, וסליחה לאחרים שבעים כפול שבע פעמים – אלה הדברים שנאמרו לעתים קרובות בעידן החסד. אם כן, האם ניתן להסיק מהדברים הללו את עקרונות ההתייחסות לאנשים? באילו עקרונות האל דורש מאנשים לדבוק בהתייחסותם לאחרים? האם הם כוללים עין תחת עין ושן תחת שן? (לא). האם הם כוללים להחזיר לאחרים באותו מטבע? (לא). האם הם כוללים נקמה? (לא). אף אחד מאלה לא כלול בהם. אף על פי שכל אחד מהדברים הללו שהאל אמר בעידן החסד הוא סוג ספציפי של התנהגות ויישום בפועל, כולם עקרונות שהאל אומר לאנשים לפעול לפיהם בהתייחסותם לאחרים. אם כן, בשלב זה של העבודה באחרית הימים, מה האל אומר לאנשים לגבי התייחסות לאחרים? להתייחס לאנשים בהגינות, להסתכל על החוזקות והמעלות שלהם, ולא על החסרונות והחולשות שלהם. מה עוד יש בדבריו באופן ספציפי? לא לרמות, לא להתווכח ולא לתקוף אחרים, ולשתף פעולה עם אחרים בהרמוניה. האם כל אלה הם עקרונות ספציפיים לאופן שבו יש להתייחס לאנשים? (כן). לא משנה באיזה עידן מדובר, אף לא אחד מהעקרונות הספציפיים שהאל נותן בנוגע להתייחסות לאחרים לא אומר לאנשים לנקום. אף אחד מהם לא אומר: "אם מישהו פוגע בך, פגע בו; אם מישהו מכה אותך, עליך להכות אותו בחזרה; אם הוא מכה אותך באגרופו, הכה אותו באגרופך בחזרה; אם הוא מקלל אותך, קלל אותו בחזרה". האל מעולם לא אמר אף דבר כזה. האל מבקש ממך לשתף פעולה עם אחרים בהרמוניה ולהתייחס לאנשים בהגינות. האדם האחר עשוי להיות מישהו שאתה מזלזל בו, מישהו שפעם פגע בך או רימה אותך, או מישהו שתקף אותך או שפט אותך. אך כל עוד הוא מישהו שמאמין באל באמת ובתמים, עליך להתייחס אליו בהגינות ולשתף איתו פעולה בהרמוניה. זהו העיקרון, וזהו העיקרון שאדם בעל אנושיות רגילה צריך להיות ניחן בו ולציית לו באופן התייחסותו לאחרים. אנשים בעלי המצפון והרציונליות של אנושיות רגילה יקבלו את עקרונות-האמת הללו ויישמו בפועל התייחסות לאנשים בהגינות. אלה שאינם ניחנים במצפון וברציונליות של אנושיות רגילה יתייחסו לדברים הללו כאל סוג של דוקטרינה או הוראה דתית כשישמעו אותם. אם מישהו פוגע באינטרסים, בגאווה, במעמד או בכבוד של אנשים שלא יכולים לקבל את האמת, הם יחשפו את פזיזותם. לא זו בלבד שהם ינקמו וידרשו מהצד השני לשלם על מעשיו, אלא שהם אף יחזירו לו כפליים, ויחריפו את נקמתם. אם מישהו פגע בהם, העליב אותם, פגע בהם על ידי הפגנת חוסר כבוד כלפיהם, או שהיו לו עימותים מילוליים או אפילו פיזיים איתם, הם ינקמו ויחזירו לו כפליים. הם פשוט לא מסוגלים לציית לעקרונות הנוגעים לאופן שבו יש להתייחס לאנשים, כפי שהאל דורש.

יש גם דוגמאות ממשיות רבות הנוגעות לנושא של האל בהתגלמותו שאינו נוקם באנשים. דרישתו של האל מאנשים לגבי אופן התייחסותם לאחרים היא שעליהם לציית לעיקרון של אי-נקמה, מכיוון שהאל בהתגלמותו ניחן בסוג זה של אנושיות רגילה ובסוג זה של מהות אנושית בחייו האמיתיים ובסביבת עבודתו. מה פירוש הדבר שהוא ניחן בסוג זה של מהות אנושית? פירוש הדבר הוא, שהוא יכול לציית בקפידה לעיקרון כזה של התנהלות עצמית באופן שבו הוא מתייחס לאנשים, ולציית בקפידה לעיקרון של התנהלות עצמית באופן שבו הוא חי בקרב המין האנושי ובקרב קבוצות של אנשים. זאת מכיוון שיש לו מהות חיים שכזו, ומשום שיש לו מהות חיים שכזו, יש לו גם מציאות כזו בחייו. האל בהתגלמותו חי בקרב אנשים באופן מעשי; הוא מנהל חיים אמיתיים שבהם הוא בא במגע ומתקשר עם אנשים – הוא לא חי בחלל ריק. כשהוא חי בבשר, הוא בהכרח יקיים אינטראקציה עם אנשים, יתקשר ויתמודד עמם. כשהוא מקיים אינטראקציה ומתמודד עם המין האנושי המושחת, הוא בהכרח נתקל ביחס בלתי הוגן, בחוסר כבוד, באפליה, ברמאות, בהתעמרות ובשיפוט באופן שלא עולה בקנה אחד עם המציאות. כיצד אני ניגש ליחס בלתי הוגן מסוג זה? בשנים האלה שבהן אני חי בקרב אנשים, אינני מדבר על הסוגים השונים של יחס בלתי הוגן שספגתי בקרב כופרים, אלא רק מבחינת המסגרת המשפחתית, הכנסייה המקומית וכל המנהיגים והעובדים הבכירים והאחים והאחיות מן השורה שיכולתי לבוא עמם במגע, אימרו לי, האם כולם היו מסוגלים להתייחס אליי בהגינות? (לא). בהחלט לא. אני בדיוק כמוכם – הייתי מאמין רגיל וגם הייתי בן משפחה. כשהייתי בן משפחה הייתי נתון לכל מיני סוגים של יחס בלתי הוגן. במשפחה, בין אחים, מי שהוא הכוחני ביותר הוא זה שאומר את המילה האחרונה, ואילו מי שהוא תמים והגיוני תמיד סובל מהתעמרות ומיחס בלתי הוגן. אני זוכר כמה תקריות ספציפיות במסגרת המשפחתית. באותן תקריות, אם היית שתלטן, בלתי הגיוני, והקמת מהומה, לא היית סובל מהתעמרות או מיחס בלתי הוגן. אך אם היית הגיוני והתייחסת לתקריות הללו ברציונליות, היית סובל מהתעמרות. אם אחרים הקימו מהומה והיו בלתי הגיוניים, הם היו מנצלים אותך בכוח ומתנהגים בחוסר בושה. אינני יודע כיצד להתנהג בחוסר בושה; אני יודע רק כיצד להיות הגיוני ולהתייחס לעניינים כאלה ברציונליות, אך להיות הגיוני פירושו היה שאסבול מהתעמרות. הבט בעולם הזה: לא משנה באיזו קבוצת אנשים מדובר, הגינות וצדק לא שולטים. מי שמסוגל להתנהג בחוסר בושה, להקים מהומה ולכפות טיעונים בלתי הגיוניים, הוא זה שידו על העליונה. ככל שאתה הגיוני יותר וככל שאתה מעריך יותר הגינות, מצפון ורציונליות, כך יהיה לך קשה יותר לבסס את מעמדך, וכך תסבול יותר מהתעמרות. כך היה גם עבורי בתוך המשפחה; סבלתי מהתעמרות מצד בני משפחה אחרים. בכנסייה המקומית היו גם כמה אנשים שתמיד הפלו אותי לרעה. לא העלבתי אותם ולא פגעתי בהם. פשוט מכיוון שהייתי צעיר באותה תקופה, פעלתי בקצת יותר יוזמה והתלהבות, והייתי מוכן להשתתף בכינוסים ולקחת חלק בפעילויות שונות, היו אנשים שתמיד הסתכלו עליי בדעה קדומה ונעצו בי מבטים זדוניים. יתרה מכך, הם קיללו אותי ושפטו אותי מאחורי גבי, ואמרו עליי כל מיני דברים מכוערים. מאוחר יותר, כשהלכתי לכנסיות במקומות אחרים וחייתי יחד עם האחים והאחיות המקומיים, זה היה אותו הדבר. לא משנה מה עשיתי, היו אנשים שפיתחו עליי תפיסות וחלקם אף לעגו לי, זלזלו בי ושפטו אותי מאחורי גבי. אך לא משנה איזה יחס בלתי הוגן קיבלתי, לאורך השנים מעולם לא נקמתי באיש שפגע בי בעבר. אף על פי שאנשים מסוימים קיללו אותי או שפטו אותי, או אפילו אמרו עליי דברים מכוערים מאוד, מעולם לא נקמתי בהם. מה פירוש הדבר לא לנקום? אילו צורות התנהגות מהוות נקמה? יש צורות התנהגות רבות של נקמה. סוג אחד של נקמה יהיה להטיח בפניהם של אנשים את מעשיהם הרעים מהעבר, להבהיר להם שכעת יש לי מעמד, כיצד הרגשתי כשהם קיללו אותי ושפטו אותי בעבר, ושכעת כשיש לי מעמד, יהיה לי קל מאוד לטפל בהם ולנקום בהם אם ארצה בכך. אך מעולם לא עשיתי זאת וגם לא אעשה זאת. מדוע לא אעשה זאת? משום שיש בליבי עקרונות להתייחסות לכל מיני אנשים. אם האנושיות של מישהו רעה והוא אדם רע, אין זה עניין גדול אם הוא פוגע בי. אך אם הוא מפריע לכנסייה, פוגע באינטרסים של בית האל, מפר את הצווים המנהליים של הכנסייה ואת עקרונות הכנסייה או פועל בניגוד לסידורי העבודה, הרי שלבית האל יש צווים מנהליים ולכן מטבע הדברים הוא יטפל בו. אם האחים והאחיות עיוורים, אין להם הבחנה ורוצים לבחור בו כמנהיג, אשתף איתם על העקרונות של בית האל לבחירת מנהיגים. אך אם לאחים ולאחיות יש הבחנה כשמדובר באדם זה, הם יכולים לבקש ממנו לפרוש מהבחירות; אם אין להם הבחנה והם בוחרים בו, אז שיניחו לו לנסות להיות מנהיג. ברגע שהאחים והאחיות יסבלו מספיק, מטבע הדברים הם יוכלו להבחין בו וידיחו אותו. מצד אחד, הדבר מאפשר לאחים ולאחיות ללמוד לקח; הם יכולים ללמוד כיצד להבחין באנשים ולהכיר אותם. מצד שני, זהו ציות קפדני לצווים המנהליים של בית האל ולעקרונותיו לטיפול בכל מיני אנשים. ויש כאן נקודה נוספת שחשובה אף יותר: בית האל, הכנסייה, הוא מקום שבו רוח הקודש פועלת ושבו האל מחזיק בשלטון; זהו בית האל. מה פירוש הדבר שזהו בית האל? פירוש הדבר שהאמת מחזיקה בשלטון, כלומר, שלאמת יש את המילה האחרונה כאן. לכל מי שבא לכנסייה יש סוף ויעד המתאימים לו. בין אם משאירים אדם בכנסייה, בין אם הוא עוזב או נשאר, לא משנה באיזו סביבה הוא נמצא וכיצד בית האל מטפל בו – לאל יש את התזמון שלו לכל אלה. העובדה שמישהו פגע בי, העליב אותי, קילל אותי או הפליל אותי ושפט אותי מאחורי גבי, אינה נחשבת בעיניי כהפרת עקרונות. אז מהי הפרת עקרונות? זוהי פגיעה באינטרסים של בית האל והפרת הצווים המנהליים. האמת מחזיקה בשלטון בבית האל. במוקדם או במאוחר, אנשים רעים יקבלו כגמולם; כל אחד יקבל את העונש המגיע לו על פי מעשיו. טיפול בכל מיני אנשים הוא עניינה של הכנסייה והעבודה שמנהיגים ועובדים צריכים לעשות; אין צורך שאעשה זאת בעצמי באופן ישיר. זהו העיקרון שלי להתייחסות לדברים כאלה. לא משנה מה מישהו עשה לי או אמר לי בעבר, בין אם מתוך כבוד או באופן מעליב, בין אם נהג כראוי או באופן בלתי ראוי, אני יכול להתייחס אליו בהגינות. כל עוד אתה חי את חיי הכנסייה בבית האל, או אם אתה מאמין באל רק זמן קצר ואינך מבין את האמת, ועבודתה של רוח הקודש טרם התקדמה לשלב זה, אתה יכול להישאר בבית האל. אני יכול להמתין עד שיגיע הזמן שבו יוכרז סופית על קיצם של אנשים. לא אשתמש בגישתך כלפיי לבדה כראיה מספקת כדי לקבוע את קיצך. לכן, לא אנקום באיש שפגע בי אי פעם; אתייחס אליו על פי עקרונות.

באתי במגע עם אנשים מסוימים בכנסייה; חלקם דברו אליי בחוסר נימוס וללא כבוד. כשראיתי שזו גישתם כלפיי, התעלמתי מהם. אימרו לי, האם זה אומר שהייתה לי גישה רעה כלפיהם? (לא). אז האם הייתי צריך לגזום אותם ולהטיל עליהם משמעת בגלל הגישה שלהם? למעשה מעולם לא עשיתי דבר כזה. בסופו של דבר היו אחים ואחיות שלא יכלו לסבול זאת יותר. הם יצאו להגנתי ואמרו: "איך האדם הזה יכול להיות בעל גישה כזו כשהוא מדבר אל האל? טהרו אותו!" האחים והאחיות זעמו מאוד. בהתבסס על התנהגותו העקבית של אותו אדם, הם טיהרו אותו על פי העקרונות. כשראיתי שהאחים והאחיות טיהרו אותו, ידעתי בליבי: "נראה שגילויי האנושיות הרגילים של האדם הזה אינם כה טובים. האחים והאחיות לא היו מטפלים בו כך רק בגלל גישתו הרעה כלפיי; יש להניח שהתנהגותו של אדם זה גרועה כשמדובר ברוב הדברים." הכנסייה פעלה על פי עקרונות בטיפולה בו; לא היה לי מה לומר על כך. אני מכבד את האופן שבו האחים והאחיות בחרו לטפל בכך, ואני מכבד את החלטתם. אך כבוד זה אינו נובע מכך שטיפלתם במישהו שנהג בחוסר נימוס כלפיי – מה שאני מכבד הוא את עקרונות הכנסייה לטיפול באנשים. אימרו לי, האם זהו עיקרון נכון לאופן שבו אני מתייחס לאנשים? (כן). כשמדובר באופן ההתייחסות לאנשים, מעולם לא אמרתי למנהיגי כנסיות מקומיות לטפל באלה ששפטו אותי או העליבו אותי מילולית בעבר. נהפוך הוא, אם כנסייה מקומית מקדמת ובוחרת אנשים מסוימים מתוכה להיות אחראי בשורה או מנהיגים ועובדים, אינני עומד בדרכם; אני נותן להם הזדמנות. הדבר נכון במיוחד לגבי אנשים בכנסייה של עיר הולדתי – הם פשוט מבצעים כל חובה שעליהם לבצע. לא אישרתי לאיש לנקום באלה שפגעו בי או העליבו אותי בעבר; מעולם לא עשיתי אף דבר כזה. כיצד אני מתייחס לכך בליבי? אם אנשים כאלה באמת חותרים אל האמת וצביונותיהם משתנים, יש להם תקווה להשיג ישועה. כל הדברים המכוערים שהם אמרו לי בעבר היו בעיות של האנושיות שלהם שנגרמו על ידי צביונותיהם המושחתים. באותה תקופה הם לא הבינו את האמת, ולכולם היו צביונות מרושעים. היה זה בלתי נמנע שהם יאמרו דברים מכוערים ויעשו דברים בלתי ראויים כלפי אלה שבהם הם זלזלו. בפרט, כאשר אלה שהם קינאו בהם או זלזלו בהם קודמו, התעוררו בליבם קנאה, צרות עין ושנאה. צביונותיהם המושחתים שלטו בהם אז ודחפו אותם לפעול, והם אמרו דברים שטניים. הדבר נגרם על ידי צביונותיהם המושחתים, ומתוך שאיפותיהם ורצונותיהם. יחד עם העובדה שלא היה להם כלל לב ירא-אל, הם היו מסוגלים לומר כל דבר מכוער; הם היו מסוגלים לומר כל דבר שעזר להם לפרוק את כעסם, כל מה שאפשר להם לשכך את שנאתם ולהשיג את מטרותיהם. לא משנה אילו דברים מכוערים אנשים אמרו או אילו דברים רעים הם עשו מאחורי גבי, אם הדברים נכללים בגדר הגילוי הרגיל של צביונות מושחתים ואם אלה דברים שהאל יכול לסלוח עליהם, הרי שבהתחשב בכך שהאל ריבון על כל הדברים, הוא ייתן להם הזדמנויות ויאפשר לקדם אותם, לטפח אותם ולהשתמש בהם, ואף יש אנשים שניתן להביאם לידי שלמות. אולם אם הגילויים האלה חורגים מגדר הצביונות המושחתים של אנושיות רגילה והאל מגנה אותם, אזי בהתחשב בכך שהאל בוחן את כל הדברים הללו, מה שהאל יעשה לאנשים האלה, או מה שהוא יסדר עבורם וכיצד הוא יטפל בהם, תלוי באל. אינני צריך לדאוג לגבי הדבר וגם אינני צריך להתערב. לכן, כשאני נתון ליחס בלתי הוגן כלשהו או שומע מילים שתוקפות אותי ומגנות אותי, אני מרגיש קצת צער או עצב בליבי, אך לא אפר עקרונות כדי לעשות דבר כלשהו. לא זו בלבד שאני זוכר את הדברים הללו, אלא שאני גם בוחן לעומק את המהות האנושית של האנשים הללו שנחשפת באמצעות התנהגותם. אולם באשר למשפט שייחרץ בסופו של דבר לגבי כל ההתנהגויות והגילויים שלהם, לגבי האנושיות ומהות הצביון שלהם, ומה יהיה הסוף שלהם בסופו של דבר, יש לי רק דרך אחת לטפל בכך: אני משאיר הכול בידי האל. זאת מכיוון שהאל ריבון על כל הדברים, גורלו של כל אדם נמצא בידי האל, והאל ריבון על גורלם של כל האנשים. אינני קובע אף אחד מהסופים שלכם. אף על פי שאני יכול לראות את הדברים הללו לאשורם, להגדיר ולחרוץ על כך משפט בליבי, ויש לי דעות לגביך בליבי, אינני מאפיין אותך בפומבי אף פעם; אינני עושה זאת. אם הכנסייה רוצה לטפל בך, אני יכול להביע את דעותיי, אך אינני מתערב ולא עומד בדרכה של הכנסייה בטיפולה בך. בה בעת, אינני מתערב בכך שרוח האל מפעילה את ריבונותה עליך. אני מתייחס לאנשים על בסיס העקרונות הללו, ולכן הדברים הבלתי הוגנים שנעשו לי והדברים המכוערים שנאמרו לי על ידי אלה שבאו איתי במגע, נעצרים אצלי ואינם מתקדמים אף לא צעד נוסף. מה פירוש הדבר שהם לא מתקדמים אף לא צעד נוסף? פירוש הדבר שלא משנה מי אמר עליי דברים מכוערים, התעמר בי, העליב אותי או פגע בי, מעולם לא העליתי זאת בפני איש, קל וחומר שלא נקמתי בו. יש אנשים שאומרים: "עברו שנים רבות מאז – האם שכחת מהאנשים הללו?" בחייו של אדם תמיד יהיו כמה דברים שמותירים רושם עמוק ולעולם לא ניתן לשכוח אותם. לא ששכחתי את הדברים הללו, וגם לא שאינני יכול לחוש בהם, וקל וחומר שאין זה אומר שאינני מבין אותם. אני מסוגל לא לנטור טינה ולא לנקום מכיוון שליבי נטול דברים כגון טינה ונקמה; זה הפך לעיקרון שלי לאופן שבו אני מתייחס לאנשים. היבט אחד של עיקרון זה הוא התייחסות לכולם בהגינות. גורלם של כל האנשים מוחזק בידי האל. הסוף והיעד של כל אחד קשורים למה שהוא עשה, לגילויים שלו, לגישתו כלפי האמת וכלפי האל ולנתיב שבו הוא הולך; הם נקבעים על ידי הגורמים האלה. מה שמישהו עשה לי אינו מהווה קריטריון או גורם למדידת הסוף והיעד שלו. לכן, כשמדובר באי-נקמה, הנקודה החשובה ביותר היא שיש לי את העקרונות שלי לאופן שבו אני מתייחס לכל מיני אנשים. אם פגעת בי, הזקת לי, רימית אותי, או אפילו העלבת או קיללת אותי, לא אפנה לנקמה בך, מכיוון שנקמה אינה העיקרון שלי לאופן שבו אני מתייחס לאנשים, וזהו גם לא העיקרון שהאל מלמד אנשים לגבי האופן שבו יש להתייחס לאחרים. לכן, לפני שהאל אומר לאנשים מהם העקרונות לאופן ההתייחסות לאחרים, יש לו גם את העקרונות שלו לאופן שבו הוא מתייחס לאנשים. בדברי האל ובכל העקרונות שהאל מלמד אנשים, אין עיקרון כזה של נקמה באחרים. האם הייתם אומרים שזה אכן כך? (כן). האם העקרונות שעל פיהם אני מטפל בכל מיני עניינים ומתייחס לכל מיני אנשים עומדים בסתירה לעקרונות-האמת ששיתפתי לאורך השנים? (לא).

במסגרת האנושיות הרגילה של האל בהתגלמותו, הוא מסוגל שלא לנקום – האם קל לבני אדם מושחתים לעשות את אותו הדבר? (לא). מדוע לא קל להם? (כשבני אדם מושחתים מקיימים אינטראקציה עם אנשים אחרים, הם מסתמכים לרוב על צביונותיהם המושחתים ועל פזיזותם, ולכן הם נוטים מאוד לנקום באחרים.) לבני אדם מושחתים יש צביון מרושע, ולכן הם לא מסוגלים להימנע מנקמה. הם יודעים אילו עקרונות האל אומר לאנשים לגבי האופן שבו יש להתייחס לאחרים, אך הם לא יכולים לציית להם מכיוון שיש להם צביון מרושע. גם אם אין לך כוונה לפגוע בהם כשאתה מדבר, ומבלי משים אמרת דבר אחד שפגע בהם, הם יתמלאו זעם מתוך השפלה וירצו לנקום בך. הם גם ינסו לעשות מזה עניין גדול כדי לתקוף אותך; הם ישמיצו ויוציאו את דיבתך רעה מאחורי גבך, ידברו עליך רעות באוזני אחרים, ויאמרו עד כמה אתה שאפתן וערמומי, בעוד שלמעשה אין זה המצב כלל. אתה רק אמרת דבר-מה ללא כוונה לפגוע בהם; לא הייתה בך שום כוונת זדון, ובכל זאת הם יכולים לנקום בך. אתה מבין, הצביון המרושע של אנשים כאלה מפחיד, הלא כן? (כן). יש אנשים שכדי לנקום באחרים מסוגלים להיות בלתי הגיוניים, להתנהג בחוסר בושה, ואפילו להתפרץ בזעם ולהקים מהומה; אין זה עולה בקנה אחד עם עקרונות. בני אדם מושחתים נוהגים כך לעתים קרובות, נכון? כיצד אני נוהג כשאני ניצב בפני האפשרות לנקום? לא משנה כיצד אחרים מתייחסים אליי, אינני נוקם בהם ואינני מתנהג בחוסר בושה. העקרונות שלי להתנהלות לא יכולים להשתנות בשום מצב. עליי להיות הגיוניולהתנהל ולעשות דברים במסגרת הרציונליות של האנושיות. אינני יכול לפנות לשיטות נטולות אנושיות כדי לנקום בך רק משום שאתה חסר רציונליות ואין בך אנושיות; זה יהיה בלתי ראוי. עליי לדבוק בתפקידי ובעקרונות ההתנהלות שלי. לא אנטוש את עקרונות ההתנהלות שלי רק משום שאין בך אנושיות ואינך נוהג כפי שאדם צריך לנהוג. אני עדיין אתנהל כפי שעליי להתנהל; עקרונות ההתנהלות שלי נותרים ללא שינוי. כך בדיוק נהגתי בבית. בנוגע לדברים כמו שטיפת כלים, סידור הבית וניקיון, לא משנה עד כמה אחרים הקימו מהומה או עד כמה הם היו בלתי הגיוניים, עדיין עשיתי את מה שהייתי אמור לעשות, ומעולם לא נקמתי באיש משום שקיבלתי יחס לא הוגן. בסופו של דבר, איזה תואר ההורים נתנו לי? הם אמרו שאני אציל נפש. עד היום אני זוכר את המילים הללו בבירור. זהו העיקרון שלי להתייחסות לאנשים והוא נותר ללא שינוי עד היום. לא רק שנהגתי כך בבית, גם מאוחר יותר, כשהלכתי לכנסיות שונות ובאתי במגע עם אחים ואחיות, העיקרון הזה לא השתנה. אימרו לי, האם הדבר הזה נקבע על פי מהות אנושית? (כן). האם אתם יכולים להשיג זאת? (לא). זה קשה, נכון? לא היית יכול להשיג זאת גם אם היית מתיש את עצמך בניסיונות. אנשים רוצים רק להילחם על גאוותם ולטעון את טענותיהם, ובינתיים שוכחים את הגבולות ואת עקרונות ההתנהלות. איש מעולם לא ציית לגבולות ולעקרונות ההתנהלות. מדוע אף אחד לא מציית להם? מכיוון שהחיים בתוך אנשים נטולים אנושיות רגילה ועקרונות. חייהם של אנשים הם צביונותיהם המושחתים אשר באים מהשטן. לא משנה מה תעשה, העיקרון ששולט בהתנהגותך ומנחה אותה תמיד נובע מצביונות מושחתים. לא משנה באיזה היגיון תשתמש או מהו הבסיס לפעולותיך, הכול נובע מצביונות מושחתים. לכן, לבני אדם מושחתים קשה כל כך לבוא במגע עם אנשים על פי עקרונות. אתה מבין, הדברים הללו בחיים שאני מדבר עליהם לא נשמעים רגילים מאוד, נכון? אך כאשר מתנהגים כך בקרב האנושות המושחתת הדבר מאופיין כאצילות נפש. תכונה זו של אצילות נפש היא תכונה שאין לרוב האנשים והם אף לא יכולים להשיג אותה, קל וחומר שאינם יכולים להראות כל התחשבות. הם רחוקים מאוד מלהיות מסוגלים לבוא במגע עם אחרים על פי עקרונות, שכן הדברים הללו פשוט לא קיימים באנושיות מושחתת. אין זה שאנשים לא יכולים לדבוק בעקרונות, אלא שפשוט אין להם עקרונות. לא משנה מה תאמר או תעשה, או במה תיתקל, צביונותיך המושחתים נחשפים. ההעדפות האישיות שלך, התחושות, האינטרסים, היוהרה והגאווה, הכמיהה לתהילה, רווח ומעמד, השאיפות והרצונות שלך, ואפילו רצונך לנקום ולרדוף אחרי אנשים, כולם מראים את עצמם. הדברים הללו תופסים פיקוד ושולטים בדבריך ובמעשיך, ומראים שליבך תפוס לחלוטין על ידי הצביונות המושחתים הללו. לפיכך, כשאתה סופג הפסד אינך יכול לבלוע את כעסך; אתה מתעקש להילחם כדי לראות ידו של מי על העליונה ורק אז תוותר. מה קורה בסופו של דבר? כדי לזכות בחזרה בגאוותך, להשיב את כבודך ולהגן על האינטרסים שלך, אתה תפרוץ את גבולות המצפון ותתחרה ותילחם בטירוף עם הצד האחר, ואפילו תנקום ללא עכבות ותרד לכל שפל. וכאשר אתה נוקם, אתה מקלל אותו עד שעיניך מאדימות. ככל שאתה מקלל אותו יותר, כך אתה מרגיש פחות שהקללות משככות את שנאתך; ככל שאתה מקלל אותו יותר, כך כעסך גובר; ככל שאתה מקלל אותו יותר, כך שנאתך מעמיקה, ואז מגיע הזמן להגיע למהלומות. ברגע שפורצת קטטה פיזית, נולדת איבה; המצב נעשה בלתי ניתן להצלה, ללא דרך לסגת ממנו. לכן, נקמה היא ביסודה נחלתו הבלעדית של המין האנושי המושחת. העובדה שאתה יכול לנקום מוכיחה שלמצפון ולהיגיון שלך אין שום שליטה עליך. יתרה מכך, חלקכם פשוט לא ניחנים במצפון ובהיגיון. לפיכך, כשאתה נתקל במצב כלשהו, כל עוד הצד האחר פוגע באינטרסים שלך או בגאוותך, לא זו בלבד שאינך מסוגל להתייחס אליו על פי עקרונות, אלא שאתה גם נוקם ללא עכבות ופורץ את גבולות המצפון והמוסר כדי לעשות זאת, ואפילו חושב שנקמתך מוצדקת במיוחד. אתה מחליף ללא הרף את עקרונות-האמת ואת עקרונות ההתנהלות במעשים רעים. אתה מביא לידי ביטוי אתפניו והופעתו של שד, ובכל זאת אתה עדיין מרגיש שניצחת והשגת יתרון. למעשה, כיצד האל רואה זאת? איזה סוג של התנהגות ואיזו דרך של התנהלות הם דברים חיוביים בעיני האל וזוכים להכרה מצידו? זהו הדבר המכריע והחשוב ביותר. על פני השטח, מכיוון שאנשים מסוימים הם פיקחים מאוד, רהוטים, יודעים כיצד להגן על היוהרה והגאווה שלהם, יודעים כיצד למצוא הזדמנויות לנקום באנשיםוכיצד להקים מהומה ולהתנהג בחוסר בושה, הם לעולם לא סופגים הפסדים ולא משנה במה הם נתקלים, והם יכולים ליהנות מנוחות ומשלווה, מבלי לסבול שום כאב. הם יכולים להכות בחזרה את כל מי שמתגרה בהם או פוגע בהם, ובכך להשיג גם יוקרה כלפי חוץ וגם תועלת ממשית, ואף פעם לא מאפשרים לגאוותם לספוג מהלומה. אולם הם לעולם לא יקבלו את האמת ולא יתייחסו לאנשים על פי עקרונות, והם אפילו יכולים לעשות דברים שפורצים את גבולות המצפון והמוסר. בעיני האל, נקמה ופגיעה באנשים כדי להגן על הגאווה והאינטרסים של האדם עצמו – כל אלה הם מעשים רעים. אולי הגנת על היוהרה והגאווה שלך ושמרת על האינטרסים הגשמיים שלך, אך מעולם לא התנהלת או התייחסת לאנשים על פי העקרונות שהאל מלמד. אם כן, כיצד האל רואה זאת? מעולם לא זכית לאישורו של האל בפניו. אתה פיקח מדי ותככן מדי. אתה מתחרה על יוקרה כלפי חוץ, על תועלות ממשיות ואינטרסים אישיים, ונלחם על גאוותך. למען ההגנה על היוהרה והגאווה שלך, אף פעם אינך לוקח ללב את עקרונות ההתנהלות שהאל מלמד אותך, ולעולם אינך מציית להם. לכן, אף על פי שנראה שהאינטרסים הגשמיים של אנשים מסוימים לא ספגו שום הפסד, ונדמה שהם מנהלים חיים מוצלחים, נפלאים ומכובדים במיוחד, אין להם ולו שמץ מאמת מעניקת-החיים של דברי האל; הם לא זכו בה. כמו כן, אין להם שום יכולת לתפוס דברים; הם לא יכולים לתפוס ולהבין דברים. האין זו ספיגת הפסד מבחינת חייו של אדם? (אכן). הם לא זכו באמת, חייהם ספגו הפסד, והאל לא מברך אותם, ובכל זאת הם עדיין מרגישים שהם חכמים למדי ושהם לא ספגו שום הפסד. אנשים כאלה הם הטיפשים ביותר!

האם אתם מבינים קצת יותר טוב את האופן שבו אני מתנהל בחיי היום-יום דרך העקרונות שעל פיהם האל בהתגלמותו מתייחס לאנשים? (כן). אם כך, האם גם ברור לכם קצת יותר באילו עקרונות עליכם לדבוק בהתייחסות לאחרים? (כן). גם אם אנשים מסוימים חושבים שאתה חלש, פחדן ושקל להתעמר בך, ואתה יכול להרגיש שהם חושבים כך – וכך הם גם מתייחסים אליך – בכל זאת עליך לדבוק בעיקרון של התייחסות הוגנת כלפי אנשים. אם אתה מסוגל לעזור להם, עליך לשתף על האמת כדי לעזור להם; אם הם לא אנשים שמקבלים את האמת, או שאינם אוהבים דברים חיוביים, עדיין עליך להתייחס אליהם כראוי על פי העקרונות. אם נדבר במובן הוליסטי יותר, אני מאמין בכל עת באמונה שלמה שהאל ריבון על הכול ועל גורלם של כל האנשים. אני בטוח בליבי שגורל המין האנושי, גורלו של כל אדם ואדם, נתונים בידיו של האל, שאיש לא יכול להימלט מריבונותו ומתיזמורו של האל, ושאיש לא יכול להימלט ממבטו הבוחן של האל. אם נבחן זאת מנקודת מבט ממוקדת יותר, בית האל הוא מקום שבו דברי האל והאמת אוחזים בשלטון. ליתר דיוק, לבית האל יש צווים מנהליים, לכנסייה יש תקנות, ובכל תקופה יש סידורי עבודה. כשמדובר באופן שבו בית האל מתייחס לכל מיני אנשים, הוא יטפל בהם במידה האפשרית הרבה ביותר על פי עקרונות-האמת, ולא יניח לאף אדם לחמוק אם ראוי להרחיקו או לטפל בו. צוררי משיח, אנשים רעים וחסרי אמונה, כמו גם אלה שאינם אוהבים את האמת, אלה שאנושיותם ירודה, ואלה שאינם חותרים אל האמת, כולם מיועדים לסילוק בעיני האל. במוקדם או במאוחר האנשים האלה יסולקו ויורחקו, ואילו אלה שבאמת חותרים אל האמת, או שלכל הפחות מוכנים לעמול עבור האל ושאנושיותם סבירה, ימשיכו לבצע את חובתם של יצירי בריאה בבית האל. באשר לעולם האנושי, הוא כפוף לריבונותו של האל; באשר לכנסייה, לבית האל יש תקנות מנהליות ועקרונות-אמת. לכן, מבחינת האופן שבו יש להתייחס לאנשים אחרים, אלה הם שני העקרונות שיש לדבוק בהם. האם ההיבט הזה ברור לכם? (כן). באשר לקיום מגע ואינטראקציה עם אנשים מסוימים בחיים, אם אני נתקל במצבים לא נעימים או אם מישהו אומר דברים שאינם תואמים את נקודות המבט שלי, גם אז אטפל בכך כראוי. אם לאחר מכן אהרהר ואחשוב על מה שאמרת ואקבל על כך אימות, ואקבע שדבריך נכונים, אקבל זאת; ואם מה שאמרת שגוי, אתייחס אליך גם כן על פי העקרונות. אם יש חיכוך, סכסוך או אי-נעימות בתהליך האינטראקציה איתך, והדבר כרוך באמת, בעבודת הכנסייה או בצביונות המושחתים שלך, אשתף איתך אם תזדמן האפשרות כדי שתוכל להבין את האמת ולראות בבירור את הבעיות הקיימות בתוכך. אם ההזדמנות הזו לא תיווצר לעולם או שלא יהיה צורך לשתף איתך על כך, תוכל לחפש בעצמך, אם תהיה מוכן לעשות זאת. אם הצביון שלך גאוותן למדי, או אם אתה מדבר בחוצפה בפניי ופוגע בי, היה סמוך ובטוח, אתייחס אליך על פי העקרונות. בהחלט לא אגזום אותך רק מפני שאתה פוגע בי או שפגעת בי בעבר; לא אעשה דבר כזה. אם פגעת בי, עליי לברר אם עשית זאת במכוון או שלא במכוון. אם זה היה לא מכוון, אתייחס לכך כאילו הדבר מעולם לא קרה. פשוט אניח שהיית טיפש, חסר רציונליות, ושדיברת בלי לחשוב – כאשר דיברת, לא ידעת מהו טבען של מילותיך ולא ידעת מה אתה אומר; אלה היו סתם דברי הבל. אולם אם עשית זאת במכוון, אזי עליי לשתף ולדון בעניין זה עם כולם, כדי לראות אם אתה חושב ומתנהג כך רק כלפיי, או שמא אתה עוין כלפי אנשים רבים, כלפי הכנסייה וכלפי בית האל; עליי להבין מהו המצב הספציפי. אם אתה עוין רק כלפיי, אבחין בך; תחילה אתן לך הזדמנות להכות על חטא, וגם אבחן איזה מין אדם אתה באמת. אם בנוסף לעוינות שלך כלפיי, אתה גם עוין כלפי בית האל, כלפי הכנסייה וכלפי כל האחים והאחיות, ותמיד רוצה לראות את בית האל הופך ללעג ותמיד רוצה לראות גם אותי הופך ללעג; אם אתה מוחא כפיים ומריע כשהדרקון הגדול האדום כאש והעולם הדתי בודים שמועות חסרות בסיס עליי, ואתה אפילו מפיץ אותן בקרב האחים והאחיות, משמיץ אותי במכוון ומטעה את האחים והאחיות, גם אז אפעל על פי העקרונות. לא אנקום בך; אטפל בך על פי הצווים המנהליים של בית האל, דבר שהוא הוגן והגיוני. אבקש מהמנהיגים והעובדים לבדוק את הצווים המנהליים, אבקש מהאדם שרוח הקודש משתמשת בו להבחין ולטפל בעניין זה, ואשאיר את אופן הטיפול הסופי בו לכנסייה ולבית האל. אני עושה דברים על פי עקרונות; היה סמוך ובטוח, אני מתייחס לאנשים בהגינות מוחלטת. אם מישהו הוא אדם טוב שבאמת מאמין באל וחותר אל האמת, הוא בהחלט יישאר בבית האל. אבל אם מישהו הוא אדם רע שעוין כלפי בית האל וכלפי האל, שהוא משל השטן ושהוא שד רע, בית האל בהחלט לא יוותר לאדם כזה. האם אתם מבינים? (כן). אם אתה משתייך לקטגוריה של צוררי משיח, אנשים רעים, שדים רעים או משרתי השטן, אזי גם אפעל על פי העקרונות באופן שבו אתייחס אליך; לא אעשה לך עוול. עליי להבין אם פגעת בי שלא במכוון, או שמא פשוט יש לך דעות והשקפות שליליות כלפיי באופן אישי – אם זה משום שאני בעל מראה פשוט, שיש לי הופעה רגילה ונורמלית, שאינני גבוה ומרשים, שאין לי רקע יוקרתי, שבאתי ממוצא צנוע ושאינני אלא אדם רגיל, ולכן אתה מזלזל בי ופוגע בי שוב ושוב, ואומר דברים חסרי כבוד, או שמא יש לך מחשבות רעות ועוינות כלפי הכנסייה כולה וכלפי בית האל. עליי ללמוד עליך. לאחר שאתה פוגע בי, עליי לראות מהי גישתך מאחורי הקלעים כלפי הכנסייה, כלפי האחים והאחיות, כלפי חובתך וכלפי פריטי העבודה השונים של בית האל. כאשר תהיה לי הבנה מדויקת לגביך, אטפל בך על פי העקרונות. בהחלט לא אעשה לך עוול; גם אם תורחק, אין בכך משום עשיית עוול כלפיך. בית האל יטפל בך באופן מדויק לחלוטין. אך לפני שאטפל בך, בהחלט לא אומר על דעת עצמי באופן סובייקטיבי: "טהרו אותו מהכנסייה!" בהחלט לא אעשה זאת. אני פועל על פי הנהלים של בית האל כדי ללמוד, לחקור, לטפל ולפתור את העניין הזה, ובסופו של דבר להביא לכך שכולם יכירו בכך שהעניין טופל בהתאם לעקרונות. אתם יכולים להסתכל על אלה שהודחו מביצוע חובותיהם, טופלו והורחקו, ולראות אם לאופן שבו בית האל טיפל בהם יש קשר כלשהו לגישתם כלפיי. בנוסף, יש אנשים שמאמינים באל כבר מספר שנים, ובכל זאת עדיין מדברים אליי כמו כופרים. אני חש סלידה בליבי כשאני שומע זאת, אך לא גזמתי אותם בפניהם, ומעולם לא רדפתי אותם. יש גם אנשים צעירים ופזיזים שפונים לכל מי שהם מדברים איתו ב"היי אתה". הם נטולי תחושת נימוס ומצטיירים כאנשים שמעולם לא למדו דרך ארץ. לא גזמתי גם אנשים כאלה; מעולם לא עשיתי דבר כזה. בקיצור, לא משנה כמה זמן אתם מאמינים באל, אם יש לכם בסיס כלשהו, מה טיב האנושיות שלכם, איזו חובה אתם מבצעים, או אם פגשתי אתכם רק פעם אחת או שקיימתי איתכם אינטראקציה פעמים רבות, אני תופס פחות או יותר את מהות הטבע שלכם ויש לי השקפה מסוימת לגביה, וביחס לאנשים מסוימים אפילו גיבשתי אפיון שלהם. העובדה שאני תופס את מהות הטבע של אדם כלשהו ומחזיק בהשקפה מסוימת לגביה אינה קשורה לסופו של אותו אדם, אך כאשר אני מאפיין אותו, הדבר אכן קשור לכך. יש לו ביטויים וגילויים מסוג זה, ולכן יש לי עקרונות שעל פיהם אני מתייחס אליו ואל האפיון שלו. אף על פי שיש לי עקרונות לגבי אנשים ואני מאפיין אותם, האם ראית אותי מטפל במישהו? מעולם לא טיפלתי באיש. אני ממתין לריבונותו של האל ולסידוריו. כמו כן, אני משאיר את העניינים הללו לכנסייה; הכנסייה תטפל בהם על פי העקרונות. מה דעתכם על העיקרון שלי לגבי האופן שבו יש להתייחס לאנשים? (הוא עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת; כלומר, האל ריבון על הכול ומסדר הכול.) זה נכון, האל ריבון על הכול ומסדר הכול; יש להשאיר הכול לריבונותו של האל ולסידוריו. עקרונות אלה כרוכים גם בהתמסרות לאמת ולתיזמוריו ולסידוריו של האל. לא זו בלבד שעליכם להיות מודעים לכך וולהחזיק בגישה הזו, אלא שעליכם גם לפעול וליישם זאת בפועל בדרך זו.

לאל בהתגלמותו יש את חיי האל, ויש לו את המהות האלוהית כחייו. לפני הכול, העקרונות, נקודות המבט והשיטות שיש לו בכל מה שהוא עצמו עושה לא יכולים להפר את עקרונות-האמת. בלי קשר לאישיות ולאופן ההבעה של אנושיותו הרגילה, או לסוג האנשים שביניהם הוא חי, העקרונות שעל פיהם הוא פועל אינם יכולים מלכתחילה להפר את עקרונות-האמת; הם תואמים לחיי האל ולמהותו. מכיוון שהאל בהתגלמותו מלמד אתכם כיצד להתנהל, הוא עצמו חייב להיות אדם כזה מלכתחילה – רק משום שיש לו מימוש כזה בחיים ומהות כזו, הוא יכול ללמד אתכם להיות אנשים כאלה. על נקודה זו בלבד יש לבשרו של האל בהתגלמותו יכולת ותנאים מספקים כדי להוביל אתכם אל הנתיב הנכון של חיי אנוש, להוביל אתכם אל נתיב הישועה, ולהביא אתכם בפני האל, ובכך לאפשר לכם להיות בעלי גישה ולב של התמסרות לאל. אם אתם יכולים ליישם בפועל ולהשיג את הדברים הללו שאמרתי ואת הדרשות הללו שנשאתי, אזי המילים האלה יכולות בהחלט לאפשר לכם להשליך מעליכם את צביונותיכם המושחתים ולהפוך לאנשים שיראים את האל וסרים מרע. בשרו של האל בהתגלמותו חי באנושיות רגילה ובחיים אמיתיים, ואף על פי שדרך חיים זו וצורת קיום זו מאפשרות רק מגע מוגבל עם אנשים, העקרונות השונים שעל פיהם הוא פועל לגבי האופן שבו יש להתייחס לאנשים בעת אינטראקציה עם מספר מוגבל של אנשים, אינם סותרים או מתנגשים עם עקרונות ההתנהלות העצמית שהאל מלמד את האדם, אלא תואמים להם. לכן, כשמדובר בגילויים של אנושיות רגילה או בגילויים של צביונות מושחתים של כל מיני אנשים, בלי קשר לשאלה אם הם מהווים פגיעה או חוצפה כלפיי באופן אישי, ובלי קשר לשאלה אם הם מתאימים לאישיותי, להעדפותיי או לתחושותיי באותו זמן, אני יכול להתייחס לכולם כראוי. אם אתה תמיד מטיל בי ספק, נזהר מפניי וזומם נגדי, או תמיד חושב שאני זומם נגדך, אני עדיין יכול להתייחס אליך כראוי. לא משנה אילו סוגים של צביונות מושחתים אתה חושף, בין שאתה משקר, מטיל בי ספק, משער השערות לגביי, נזהר מפניי ותמיד רוצה להתחמק ממני, או זומם נגדי בליבך, אני יכול להתייחס אליך כראוי. בהחלט לא אשתמש בשיטות שלך כדי לנקום בך – לא אנהג בבחינת עין תחת עין, שן תחת שן. גם אם אני יודע מה אתה חושב וכיצד אתה רוצה לזמום נגדי ולהתייחס אליי, וגם אם אני רואה שאתה נועץ בי מבטים מאוד לא ידידותיים, אני עדיין יכול להתייחס אליך כראוי. היה סמוך ובטוח, בהחלט לא אנקום בך. אתה עשוי להרגיש שבעצם זה שאינני נוקם בך, אני מחפש למעשה הזדמנות לנצל אותך ושאני זומם נגדך. אתה טועה כשאתה חושב כך; אתה משער השערות לגביי. כבר אמרתי לכם מהם העקרונות שלי לגבי האופן שבו אני מתייחס לאנשים. האם אתם מבינים אותי עכשיו? (כן). אם כך, האם קל מאוד להסתדר איתי? האם אנשים מוצאים שקל להתמודד איתי? (האל מתייחס אלינו בכנות, ולכן עלינו להיות פתוחים וכנים עם האל.) העיקרון הזה נכון. אבל אם אינך יכול להיות פתוח וכן, אמור לי, האם אגזום אותך ואחשוף דברים לא נעימים שעשית בעבר? (לא). יהיה לי רושם רע עליך בליבי, ואחשוב לעצמי שהאדם הזה מחושב מאוד, מדבר בהיסוס, כאילו כל מילה צריכה להיסחט ממנו, ושהוא לא ישיר עם אנשים. אבל גם אם יש לי רושם רע עליך בליבי, לא אבוא איתך חשבון. אם רוב האנשים מדווחים שאתה מבצע את חובתך בצורה סבירה בבית האל, אך הצביון שלך מעט ערמומי, אינך ישיר איתי ואתה תמיד יהיר ומתרברב בפניי, עדיין אוכל להתייחס אליך כראוי ולתת לך הזדמנויות להשתנות עם הזמן. בהחלט לא אראה אילו צביונות מושחתים אתם חושפים ואז אומר: "אינני יכול לסבול את הפגם הקל ביותר. אני יכול לראות מיד אילו צביונות מושחתים יש לך. אם אינך מאמין לי, אחשוף את מה שאתה חושב בליבך ותוכל לראות אם אני צודק." אינני עושה את הדברים האלה. אני מתייחס כראוי לביטויים השונים של הצביונות המושחתים של אנשים – כולל אלה הנחשפים בדבריהם, בהתנהגותם, ובמחשבותיהם ובהשקפותיהם. אם אתה אדם שחותר אל האמת ואוהב דברים חיוביים, אתה תשנה בהדרגה את הצביונות והמצבים המושחתים האלה שלך על פי עקרונות-האמת. אם אינך אדם שחותר אל האמת, יהיה זה חסר תועלת אפילו להשקות אותך בכוח; אתה לא תשתנה. לא משנה עד כמה מנומס ואדיב תהיה כלפיי בנוכחותי, אין בכך כל תועלת – זה לא תחליף לכך שתיישם את האמת בפועל ושתתמסר לאמת. בלי קשר לשאלה אם אתה מנומס או לא מנומס בפניי, אתייחס אליך כראוי. בעבר היו אנשים מסוימים שבגלל שיעור קומתם הנמוך וחוסר הבנתם את האמת, חשפו צביונות מושחתים רבים כשקיימו איתי אינטראקציה ותקשורת, וגם הפגינו מרדנות והתנגדות רבה. אבל לאחר מכן הם חשו חרטה ושינו את דרכם, וכעבור כמה שנים הם הבינו כמה אמיתות והשתנו. במקרה, בית האל קידם אותם שוב. כששמעתי שהם קודמו שמחתי מאוד בליבי. אתה מבין, אינני נוטר טינה, נכון? (נכון). אני עדיין יכול להתייחס אליהם כראוי. אינני אומר: "בעבר היית חסר כבוד כלפיי, לא הקשבת לשום דבר שאמרתי ועשית כל כך הרבה דברים שפגעו ברגשותיי. עכשיו קודמת שוב. אני חייב ליידע אותך שאני יודע על כל הדברים האלה שעשית בעבר; אל תחשוב ששכחתי אותם." אינני עושה את הדברים האלה. במקום זאת, אני מנחם אותם ואומר: "חתור ברצינות. אל תישא שום מטען נפשי." כאשר לאנשים יש שיעור קומה נמוך והם לא מבינים את האמת, כולם יחשפו מרדנות מכיוון שאנשים חיים תחת שליטתם של צביונות מושחתים, ואלה שהאמת לא אוחזת בכוח בליבם אינם יכולים לשלוט בעצמם, ואומרים ועושים דברים בניגוד לרצונם. כך נראים אנשים שחיים על פי צביונות מושחתים. לכן, אל תישאו שום מטען נפשי בחתירתכם אל האמת. בהחלט לא אבחן אף אדם, או אף גזע של אנשים דרך עדשה מוטה. אינני מסתכל על רמת ההשכלה שלך או על עברך. אני מסתכל רק על המהות האנושית שלך ועל חתירתך, כמו גם על גישתך כלפי האמת, כלפי האל וכלפי חובתך. אם בעבר ביצעת את חובתך כלאחר יד וגרמת להפסדים מסוימים לבית האל או אפילו ביצעת מעשים רעים שגרמו לשיבושים ולהפרעות בעת ביצוע חובתך, אף על פי שהדברים הללו חיים במוחי וחקוקים בזיכרוני, הם לא ישפיעו על האופן שבו אני רואה אותך ולא יטעו אותי לגביך. אבחן אותך בצורה מקיפה; אבחן אותך על פי עקרונות-האמת, אסתכל כיצד אתה מבצע את חובתך ומתייחס אליה כעת, ואם אתה עדיין פועל כלאחר יד כפי שנהגת בעבר. בעבר לא יכולת להגן על האינטרסים של בית האל, פעלת בזהירות מופרזת וניסית להיות מי שמחפש לרצות אחרים. האם שינית את דרכך והשתנית כעת? האם אתה יכול ליישם כמה אמיתות בפועל על פי עקרונות-האמת? בעבר תמיד חמדת נוחות גשמית; האם אתה יכול לשאת קשיים כעת? האם השקעת מעצמך בכנות? האם אתה יכול לחפש את האמת במהלך ביצוע חובתך? האם יש בך מעט נאמנות וכנות? האם התקדמת והשתנית בהשוואה לעבר? אלה הדברים שאני מסתכל עליהם. אם תמיד פעלת כלאחר יד, התענגת על נוחות ולא הגנת על האינטרסים של בית האל בעבר, ואתה עדיין מתנהג כך כעת, אזי לא יהיו לי שום תחושות אוהדות כלפיך בליבי. אם כך היית בעבר, אף על פי שהיה לי רושם רע עליך, כעת מששינית את דרכך, אני שמח מאוד. ואפילו אנחם אותך ואומר: "חתור כך מעתה ואילך. בעבר שיעור קומתך היה נמוך מדי, היית צעיר ולא בוגר ופשוט השתוללת ועשית דברים רעים; כל אלה הם לקחים עבורך. עליך לחתור אל האמת כדי לפתור את אופן ביצוע פעולתך כלאחר יד ואת מעשיך הרעים, ואז באמת תשתנה." אנחם ואעודד אותך. לו אותם אנשים רעים היו רואים שהשתנית, הם היו מקנאים בך ושונאים אותך. הם לא היו מנומסים כלפיך והיו אומרים: "אני חייב לחשוף את הדברים הלא נעימים שעשית בעבר ולהראות לאנשים כמה נתעב היית קודם. אל תניח שאינני יודע על כל הדברים האלה!" אתה מבין, בני אדם מושחתים פשוט אוהבים להתחכם, לשחק טריקים קטנוניים, להפגין נוכחות, לחשוף את חסרונותיהם של אנשים ולחפור בעברם הלא נעים של אנשים. אני באמת אף פעם לא עושה דברים כאלה. אני אף פעם לא אומר דברים כאלה לאנשים. אני פשוט מנסה לעודד ולהרגיע אותם כדי שירגישו שלווה בליבם וירגישו שטוב לחתור אל האמת. כשאני רואה שהם השתנו במקצת, אני חייב לעודד אותם, להבהיר להם שהם התקדמו, ולהעניק להם קצת מוטיבציה וביטחון. אמור לי, כשאני מתייחס לאנשים בדרך זו, האם אני פועל במסגרת העקרונות? (כן). האם אני פועל מתוך טבעיות או מתוך פזיזות? (לא מתוך פזיזות). יש אנשים שאומרים: "האם זה בגלל שיש לך זיכרון גרוע? אולי לא אכפת לך מהדברים האלה? או שאתה רחב אופקים מטבעך?" אמור לי, האם יש לזה קשר כלשהו לאישיות, לרוחב אופקים, או לזיכרון? (לא). גם אם אדם הוא רחב אופקים מטבעו ויש לו אישיות טובה, אם הוא חי תחת שליטתם של צביונות מושחתים הוא עדיין לא יכול להתייחס לאנשים על פי העקרונות או לתת לאנשים הזדמנות לעלות על הנתיב הנכון; הוא לא יוכל להשיג זאת. לכל היותר, בני אדם מושחתים יאמרו: "לא אחשוף את חסרונותיך; אחרת אנשים יצחקו עליי." הם עושים זאת למען הגאווה ובשל הלחץ של דעת הקהל בעולם, מתוך דאגה שהתנהלות כזו תגרום להם להיראות קטנוניים ולא נדיבים. רק כדי להגן על גאוותם שלהם הם נמנעים מלחשוף את חסרונותיהם של אנשים, אך האם הם יכולים להצביע על נתיבים נכונים כלשהם עבור אנשים? (לא). עבור רוב האנשים, זה כבר טוב למדי אם הם יכולים להימנע מנקמה – לבקש מהם לעזור לאנשים אחרים או לאחל להם טוב, דבר זה מעבר ליכולתם. לכל היותר הם מרגישים: "אם תצליח או לא, זה לא קשור אליי." יש אנשים שמצהירים: "אני אדם צנוע בעל מידות טובות; אינני יכול לנקום באנשים," אבל בליבם הם חושבים: "הלוואי שהדברים ישתבשו עבורך. אם תצליח, ארגיש חוסר נוחות בתוכי. אהיה מאושר כשיגיע סוף סוף היום שבו תמות!" דבריהם מלאים בנדיבות, צדק ומוסר, אך ליבם מרושע וזדוני. הם אומרים רק דברים שנשמעים יפה, בעוד שליבם זדוני יותר משל כל אחד אחר. זה נקרא להיות בעל לשון של דבש ולב של מרה; זה נקרא צביעות. אתה מבין, האם בני אדם מושחתים יכולים להצליח להתייחס לאנשים אחרים על בסיס עקרונות-האמת? בני אדם מושחתים חושבים דבר אחד ועושים דבר אחר. כדי להיראות מכובדים, מעודנים ונאצלים כלפי חוץ הם אומרים כמה דברים שנשמעים יפה, אך בליבם הם לא חושבים כך, ובחשאי עושים דברים כדי להכשיל אחרים. לכן, כשמדובר באופן שבו כופרים מתייחסים לאנשים, גם אם הם לא נוקמים בך, הם גם לא יאחלו לך טוב. האופן שבו הם מתייחסים לאנשים אינו תואם לעקרונות-האמת. כשהם רואים שאתה מצליח, הם חשים חוסר נוחות וקנאה בליבם; כשהם רואים שאתה נכשל, אם תהיה להם הזדמנות, הם יזרו מלח על פצעיך או אפילו יבעטו בך כמה פעמים ורק אז ירגישו ששנאתם נרגעה. קשה להם מספיק להימנע מנקמה – קשה להם עוד יותר להצליח לנהוג כלפי אנשים על פי עקרונות; אין להם אנושיות כזו.

האל בהתגלמותו הפך לאדם רגיל. בחיי היומיום שלו, האופן שבו הוא מתייחס לאנשים נמצא לכל הפחות בגבולות המצפון וההיגיון; הוא בהחלט לא ירד מתחת לסטנדרט הזה, ויכול רק לעלות עליו. מובן מאליו שהאל בהתגלמותו מתייחס לאנשים על פי עקרונות-האמת. מכיוון שיש לו את המהות האלוהית, על אחת כמה וכמה שהוא מסוגל להתייחס אליך על פי עקרונות-האמת, ובהחלט לא יבוא איתך חשבון. הדבר דומה לאופן שבו בית האל מתייחס לכל מיני אנשים – הדחת מנהיגים ועובדים בכל הרמות, התאמת הקצאות החובה של אנשים או הדחתם, טיהור כל מיני אנשים, וכן הלאה, כולם מתבצעים על פי עקרונות ולא נקבעים על בסיס העדפותיו של איש; החלטות אלה מוסכמות על רוב האנשים בכנסייה. לכן האמת בהחלט אוחזת בשלטון בבית האל; זה נכון. אפילו אנשים בעלי אנושיות רגילה יכולים לעשות דברים באופן שתואם את סטנדרט המצפון שיש לאנשים רגילים, וכאשר מעורבים עקרונות-האמת, הם עדיין יכולים לדבוק בסטנדרטים של המצפון וההיגיון של אנשים רגילים – קל וחומר שהדבר נכון לגבי האנושיות הרגילה שעוטה האל בהתגלמותו. בנוגע לעניינים הקשורים לעבודת הכנסייה, לחובות שאתם מבצעים ולצביונות המושחתים שלכם, הוא מסוגל עוד יותר להתייחס אליכם על פי עקרונות. כשמדובר באופן שבו אני, האדם הפשוט והרגיל הזה, מקיים אינטראקציה ומגע איתכם, לא משנה כיצד אני משתף על האמת או באילו סוגי בעיות אני מטפל, אימרו לי, האם האנושיות הרגילה הזו שלי ראויה לאמונכם? (כן). האם אתם צריכים לבנות קו הגנה כדי להישמר מפניי? (לא). אז הרשו לי לומר לכם זאת: כשאתה מדבר ומקיים איתי אינטראקציה, עליך פשוט להיות פתוח וכן. לא משנה כמה אני יודע עליך או מה אני יודע עליך, אתייחס אליך על פי עקרונות. לא משנה איזו גישה יש לך כלפיי, עדיין אתייחס אליך על פי עקרונות. אתה יכול להיות סמוך ובטוח; אין צורך להישמר מפניי. אם נניח בצד את מהותי האלוהית ואת חיי האלוהיים, רק המהות האנושית שיש לצד הרגיל והמעשי הזה שלי, האדם הפשוט הזה, היא משהו שאתם יכולים לבטוח בו. לא משנה על מה אנחנו דנים, לא צריכה להיות לכם מנטליות מסובכת. עליכם פשוט להיות פשוטים ופתוחים. אם אתם מתמודדים עם קשיים כלשהם, פשוט דברו עליהם ישירות. אין צורך להישמר מפניי כאילו שאתם נשמרים מפני אדם זר. אם אתה תמיד נשמר מפניי, אומר לך דבר אחד: אתה טיפש מדי ואתה עיוור! האם אינך יודע איזו עבודה אני עושה? ככל שתישמר מפניי יותר כך תהיה פחות מסוגל להשיג את האמת בסופו של דבר. האם אין בכך כדי לעכב את עצמך ולהרוס את עצמך? אם תמיד תטיל ספק ותישמר מפני בשרו של האל בהתגלמותו, ולא משנה כיצד הוא מדבר ומשתף על האמת, תמיד תשמור על גישה של בחינה ולא תקבל את דבריו גם אם אכן תכיר בכך שזו האמת, אזי לא זו בלבד שרוח הקודש לא תעניק לך נאורות ולא תברך אותך, אלא להפך, האל יסתיר את פניו ממך ויתעלם ממך. אם אינך מאמין לי, פשוט נסה זאת וראה אם כך הדבר. אם אין לך עקרונות בעת אינטראקציה איתי, האדם הפשוט הזה בעל אנושיות רגילה, אם אינך יודע כיצד לקיים אינטראקציה איתי, ואינך יודע כיצד להתייחס אליי על פי העקרונות שהאל מלמד אותך, האם לא תתייחס לאל שבשמיים באותה דרך? (כן). אם תקיים אינטראקציה עם האל שבשמיים באותה דרך, מה יהיו ההשלכות? (נורשע ונוכה אפיים ארצה.) אתה טועה שוב. האל לא מכה אנשים אפיים ארצה באופן שרירותי. עם זאת, לעולם לא תהיה לך ההזדמנות לראות את צורתו האמיתית של האל וגם לעולם לא תהיה כשיר לכך; זו עובדה. לעולם לא תהיה כשיר לראות את צורתו האמיתית של האל – לא תוכל לראות אפילו את גבו של האל. מה זה אומר? זה אומר שהאל לעולם לא יכיר בך כיציר בריאתו. מה הייתה משמעות הדבר שאיוב ראה את גבו של יהוה? מה הייתה המשמעות הדבר שאברהם שמע את קולו של האל עצמו מדבר אליו? (האל אישר אותם.) משמעות הדבר הייתה שהם היו כשירים לשוחח עם האל, לשוחח עם האל שבשמיים, עם צורתו האמיתית, עם רוח האל. האל הכיר בהם וקיבל אותם כיצירי בריאה. האל הכיר בהם כיצירי בריאה. האל זכה בהם. המשמעות של הדבר כה עמוקה! האל היה מוכן לראות אותם והיה מוכן לשוחח איתם. האל היה מוכן לתת להם לשמוע את צליל קולו מדבר מהשמיים. האל היה מוכן לאפשר להם לראות את גופו הרוחני, לגלות אותו בפניהם. איזו ברכה גדולה זו עבור בני אדם! זהו כבוד עצום! האם אתם חותרים לכך? ייתכן שאינכם מעזים לחתור לכך, אך חייבת להיות לכם המשאלה הזו. אם כך, כיצד עליכם ליישם בפועל כדי להגשים את המשאלה הזו? ראשית, התחילו את היישום בפועל באופן שבו אתם מתייחסים לאל בהתגלמותו, לאדם הפשוט והרגיל הזה. כיצד עליך לקיים איתו אינטראקציה ולהתייחס אליו? כשתראה אותו בצורתו המוחשית, אם תוכל לקיים איתו אינטראקציה באופן רגיל, לקבל כל דבר לגביו, להיות פתוח וכן איתו, ושלא יהיו לך מחסומים או קשיים באינטראקציה ובהתרועעות איתו, אזי בפני האל – לפחות בעיניי – אהיה מוכן לקיים איתך אינטראקציה; לא תעורר בי דחייה. אז אולי תהיה לך ההזדמנות ותהיה כשיר לשמוע את קולו של האל, לשמוע את קולו של האל עצמו מדבר מהשמיים ולראות את דמותו של האל. כמובן, כרגע אתם עדיין רחוקים מהמטרה הזו; אני רק נותן לכם נתיב. אם אינכם יכולים לעבור אפילו את המשוכה הזו שאני, האדם הפשוט הזה, מציב, ובכל זאת אתה רוצה לראות את האל שבשמיים, יש דבר אחד שאני חייב לומר לך: אין סיכוי! זו באמת משאלת לב!

טוב, נסיים את השיתוף שלנו כאן להיום. להתראות!

14 בספטמבר 2024