האם יש פה אנשים ששמעו לאחרונה כמה שמועות שליליות? (כן). מה הייתה תגובתכם כששמעתם את השמועות האלה? האם פחדתם? האם הייתם סקרנים? האם אתם רוצים לדעת על מה כל השמועות האלה? (אנחנו לא רוצים לדעת, כי אנחנו כבר יודעים שהדרקון הגדול האדום כאש ממציא לעתים קרובות שמועות יש מאין. לא משנה מה הוא אומר, זה שקר. לכן, אנחנו לא מתעניינים בפרטי השמועות האלה ולא רוצים לנסות להבין את דבריו השטניים). הדרקון הגדול האדום כאש ממציא כל מיני שמועות כדי להוליך שולל ולהשחית אנשים, ואנשים רבים, לאחר שהם שומעים את השמועות, אכן הולכים שולל. יש אנשים שפוחדים ואינם מעזים לקבל את הדרך האמיתית; גם כמה מאלה שקיבלו אותה הופכים ספקנים ואינם רוצים עוד להאמין באל. אנשים אלה, לפני ששמעו את שמועותיו של הדרקון הגדול האדום כאש, נראו כבעלי אמונה באל ללא ספקות, והיו מוכנים ללכת בעקבות האל ולבצע את חובתם. אך לאחר ששמעו את השמועות, הם מפתחים מיד ספקות ואין בליבם עוד את הרצון ללכת בעקבות האל ולבצע את חובתם. בפרט, חלק מאלה שנעצרים בידי הדרקון הגדול האדום כאש, תחת כפיית עינוייו האכזריים, נכנעים ומתכחשים לשם האל, וחלקם חותמים על "שלוש ההצהרות" ואף מאולצים להעליב את האל במילים. יש לא מעט אנשים כאלה. כולכם שמעתם שמועות רבות ותעמולה שלילית, וגם ראיתם שלאחר שהדרקון הגדול האדום כאש עוצר מאמינים באל, הוא שוטף את מוחם – ואכן, לא מעט אנשים הולכו שולל. יתר על כן, הוא גם משתמש באלה שבוגדים באל כדי לתת לו שירות, בכך שהוא גורם להם לפקח על הכנסייה ולעקוב אחר מאמינים באל. כדי למגר את האמונה הדתית ולחסל את כנסיית האל, הדרקון הגדול האדום כאש מתייחס לדיכוי ולמעצר של אנשיו הנבחרים של האל כאל עבודה לאומית חשובה, כמשימה פוליטית, ומבצע אותה ביסודיות ובמאמץ רב. הדבר גורם למאמינים רבים באל לחוש פחד, ולכן הם לא מעזים להאמין באל ואינם מעזים לבצע את חובתם. אנשים רבים הולכו שולל במיוחד לאחר ששמעו את השמועות שהמציא הדרקון הגדול האדום כאש. באשר לשמועות אלה, בית האל כבר סיכם והבחין בהן מזמן, כך שאין צורך לדון בהן כאן. אם באמת יקרה שתיעצר, והדרקון הגדול האדום כאש ישתמש בשמועות האלה כדי לנסות לשטוף לך את המוח, יכריח אותך לנקוט עמדה ויכריח אותך לחתום על "שלוש ההצהרות", מה עליך לעשות? אתם יודעים עכשיו שהשמועות שהדרקון הגדול האדום כאש ממציא הן כולן שקריות, מטעות ומרמות. אף על פי שגישתכם היא לא להקשיב, לא להסתכל ולא להאמין להן, אם השמועות האלה היו מונחות לפניך, מה שהיה גורם לך לשמוע אותן, לראות אותן ואפילו לחשוב שהן עובדתיות, האם היית מתערער? מה היית חושב בליבך? האם היית רוצה לדעת את האמת על העובדות? האם היית רוצה לאמת אותן? באשר לכך שהדרקון הגדול האדום כאש ממציא שמועות כדי להוליך שולל ולהפחיד אנשים, או משתמש בשמועות ובאתאיזם כדי לשטוף את מוחם של אנשים ולבצע עבודה אידיולוגית, האם עלינו לשתף על האמת כדי לחסן אנשים? האם זהו פריט עבודה הכרחי? יש אנשים שאומרים: "הדרקון הגדול האדום כאש ממציא עלינו שמועות כבר כל כך הרבה שנים, במיוחד השמועות על המשיח, על האדם שרוח הקודש משתמשת בו, ועל הכנסייה ועל עבודת הכנסייה. מעולם לא הבהרנו אותן, מעולם לא יצאנו להבהיר את עמדתנו או את נקודת מבטנו, מעולם לא התגוננו – האם זה ראוי?" יש אנשים, מהרגע שהחלו להאמין באל ועד עכשיו, מעולם לא הצליחו להבחין בבירור בשמועות השונות של הדרקון הגדול האדום כאש ושל העולם הדתי. בליבם, תמיד היה להם סימן שאלה בנוגע לדברים אלה. סימן השאלה הזה אינו מעיד על חוסר אמונה מוחלט, או על אמונה מוחלטת. במקום זאת, הוא מבטא נקיטת עמדת ביניים כדי להשקיף על עניינים אלה, מתוך מחשבה שייתכן שכל הדברים האלה הם שמועות שהמציא הדרקון הגדול האדום כאש, וייתכן שהם עובדות. האם ה"ייתכן" הזה משקף נקודת מבט של חתירה אל האמת? (לא). זוהי נקודת מבט הגורסת כי יש צורך לאמת ולאשר את השמועות, או נקודת מבט של המתנה והתבוננות, המתנה לכך שאנשים יודעי דבר יחשפו כמה נסיבות אמיתיות. אימרו לי, אילו השלכות לדעתכם ייגרמו מכך שאנשים יחזיקו באחת משתי נקודות המבט הללו? האם אנשים כאלה נמצאים בסכנה? איזו משתי נקודות המבט הללו יכולה לאפשר לאנשים לעמוד איתן? (אף אחת משתי נקודות המבט הללו אינה יכולה לאפשר לאנשים לעמוד איתן. אם למישהו יש מחשבה של "ייתכן", זה מראה שהוא עדיין אינו בטוח בדרך האמיתית ועדיין יש בו יסודות של ספקנות. במקרה זה, השמועות הופכות לפיתוי גדול עבורו. אם אנשים אינם יכולים להיות בטוחים בדרך האמיתית, אינם יכולים להאמין באמת, ואינם יכולים לראות את מהותו של הדרקון הגדול האדום כאש כהווייתה, הם למעשה נמצאים בסכנה גדולה). אנשים אלה, עד היום, עדיין אינם בטוחים בדרך האמיתית. מהי מהותם? (במהותם, הם חסרי אמונה). הם חסרי אמונה. האם יש אנשים רבים שמחזיקים באחת משתי נקודות המבט הללו? בוודאי, יש לא מעט. כשאנשים אלה שומעים שמועות, הם מפתחים בליבם ספקות לגבי האל ורוצים לרדת לשורש השמועות, להבין אם הן אמיתיות או שקריות. אולם, מכיוון שאינם יודעים כיצד לחפש את האמת כדי לפתור את העניין הזה, בסופו של דבר הם פשוט מניחים לו להישאר בלתי פתור. למעשה, הבעיה הזו עדיין קיימת בליבם ואינה נפתרת. כשאתם שומעים את השמועות האלה, האם אתם מחפשים את האמת? האם אתם מחפשים את האמת כדי לנתח ולהבחין בשמועות, או שאתם בוחנים את השמועות אחת לאחת כדי להבדיל אם הן נכונות או לא, ולראות אם הן אמיתיות או שקריות? לאחר שאתם שומעים את השמועות, אתם חושבים בליבכם רק שהן אינן נכונות, שזהו אך ורק הדרקון הגדול האדום כאש שממציא שמועות ומוציא דיבה, אך אינכם סותרים אותן על בסיס האמת והעובדות, ולמעשה עדיין יש לכם ספקות מסוימים בליבכם ואתם פשוט משתמשים באמירות דוקטרינריות אלה כדי ליישב את ספקותיכם. האם חשיבה כזו יכולה לאפשר לכם לעמוד איתן? האם זהו חיפוש האמת? האם זה מראה שאתם מבינים את האמת וזכיתם בה? האם הבעיה נפתרה מהשורש? (לא). אם כך, האם אתם רוצים להשתמש באמת כדי לפתור את הבעיה הזו, כך שתוכלו להבחין בשמועות האלה, לא להיות מוּלכים שולל, שלא יהיו לכם שום שאלות בליבכם, ותסלקו לחלוטין את ספקותיכם, חשדותיכם והישמרותכם מפניי? יש אנשים שחושבים: "מהרגע שהתחלנו להאמין באל ועד עכשיו, אנחנו מקשיבים לדרשותיך ומקבלים את השקייתך והרעייה שלך, והשגנו כמה רווחים והתקדמות. אבל למעשה לא חיינו איתך ולא היה לנו מגע אמיתי איתך כאדם. לכן, אנחנו בחשיכה מוחלטת ואיננו יודעים דבר על איזה מין אדם אתה, מהם אישיותך ואופייך, ואיזה מין חיים אתה מנהל". כלומר, כשמדובר בביטויים ובגילויים השונים של אנושיותו של הבשר הזה, כמו גם בחיי, ובגישתי ובביטויי הספציפיים בהתמודדות עם אנשים ועניינים, אנשים תמיד הוסיפו סימני שאלה לדברים אלה, וטיפחו חשדות כלפיהם. במובן אחד, טיפוח חשדות אלה נובע מכך שאנשים עצמם אינם בטוחים במאה אחוז בהתגלמותו של האל, ובמובן נוסף, מכך שאנשים מושפעים מהשמועות של העולם הדתי או של הדרקון הגדול האדום כאש, כי הבנתם את האמת שטחית מדי. לפיכך, יש לכם השערות רבות לגביי. כמובן, תוכן ההשערות הללו בהחלט אינו חיובי או ראוי; הוא בהחלט מכיל כמה יסודות אפלים ושליליים. טיפוח ההשערות הללו – האם זה דבר טוב או רע עבורכם? האם זהו נטל, שעבוד או תמריץ? מה דעתכם? (אם לאנשים יש השערות שליליות אלה בליבם, זה אינו דבר טוב אלא נטל. זה יגרום לאנשים להישמר מפני האל; זה לא יעזור במאומה לאמונתם באל). איזו השפעה יש לדברים השליליים האלה עליכם? אילו השלכות הם יגרמו? בסביבות מסוימות, האם הדברים האלה מסוכנים עבורך? (כן). מכיוון שהדברים האלה הם נטל ואינם דבר טוב עבורך, האם עליך להשתמש באמת כדי לפתור אותם? או שעליך להניח אותם בצד, לא לטרוח לעסוק בהם ולא לחשוב עליהם, ולחכות עד שתתעורר בעיה כלשהי כדי לטפל בהם? מהי גישתכם? (כששמעתי שמועות, אכן הנחתי אותן בצד ולא טרחתי לעסוק בהן. אבל הרגע, באמצעות השיתוף של האל, הבנתי שכאשר בעיות אלה מתעוררות, יש לפתור אותן באמצעות האמת. אחרת, אי אפשר להניח את הנטל הזה שבלב, ובמצבים מסוימים, זה יכול להוביל להשלכות רעות, אפילו לספקנות כלפי האל ולהתכחשות לו, וזה מסוכן מאוד). אף על פי שאתה אומר בגלוי שאלה הן שמועות, אם אינך באמת מבחין בשמועות האלה או נוקט כלפיהן בגישה הנכונה, ותמיד נושא את הדברים השליליים האלה בליבך, אזי לעתים קרובות תהיה מוגבל על ידן. השמועות האלה יהיו מבחינתך פצצת זמן מתקתקת, מוכנה להתפוצץ בכל רגע ובכל מקום. אין ספק שההשלכות של זה יהיו בלתי נתפסות, ואתה תתפוצץ לרסיסים. האם אלה שחותמים על "שלוש ההצהרות" אינם אלה שהפעילו את הפצצה ופוצצו את עצמם לרסיסים? לאחר שהם חותמים על "שלוש ההצהרות", הדרקון הגדול האדום כאש עדיין אינו מרפה. הוא דורש שהם יאמרו בעל-פה כמה דברים המעליבים את האל, ורק אז העניין ייחשב כסגור. אף על פי שאינם רוצים בכך בליבם, הם מרגישים שאין להם ברירה, ונכנעים לשטן כדי להימנע ממאסר. לאחר שהעליבו את האל במילים, הם מרגישים שתקוותם לקבל ברכות אבדה, שהם אבודים לחלוטין. הם לא צריכים עוד לחשוב אם השמועות הללו אמיתיות או שקריות, והדאגות, החששות, החששנות והאימה שנשאו במשך שנים רבות של אמונה באל נעלמים כליל. בה בעת, גם תקוותם לישועה מתנפצת. אימרו לי, אפילו אם אנשים ספקנים לגבי האל בהתגלמותו או לגבי השטף הזה, האם עליהם להעליב את האל? (לא). כשהדרקון הגדול האדום כאש אומר לך להעליב את האל, מדוע אתה מציית לו? לא משנה מיהו האדם, גם אם הוא מתכחש לדרך האמיתית, מתכחש לשטף הזה, עדיין אל לו להעליב את האל. איזה מין אנשים הם אלה שמעליבים את האל? (אנשים שיכולים להעליב את האל הם בעלי אנושיות רעה וגם בעלי שנאה מיוחדת לאמת, והם נכנעים להשפעתו של השטן). אימרו לי, אם אנשים באמת מאמינים בליבם שהאל קיים, מאמינים שהאל הוא הבורא, שהאנושות נבראה על ידי האל, שחיי האדם ניתנו על ידי האל, ושהאל הוא ריבון על כל הדברים, האם הם יעליבו את האל? (לא). הם לעולם לא יעשו זאת. לא משנה מהן הנסיבות, הם לא יעליבו את האל. גם אם הם ספקנים לגבי השם 'האל הכול יכול' או לגבי השטף הזה שהוא עבודתו של האל הכול יכול, הם לעולם ובשום אופן לא יעליבו את האל. אם כן, אדם מהסוג שיכול להעליב את האל לא רק מתכחש לשטף הזה ומתכחש לאל הכול יכול בהתגלמותו, אלא הוא גם מתכחש לעבודת האל ולאמת שהאל הביע. לאיזו קטגוריה שייכים אנשים מסוג זה, אם כן? (הם שדים; הם אנשים שמתכחשים לאל בליבם). אנשים מסוג זה הם חלק מכנופיית השטן והשדים; הם אינם אנשיו הנבחרים של האל, אינם כבשיו של האל – הם לא-אנושיים. יש אנשים שלאחר שנעצרו בידי הדרקון הגדול האדום כאש, מכיוון שאינם מבינים את האמת ואין להם הבחנה, הופכים ספקנים כשהם שומעים שמועות. הם מפתחים ספקות לגבי האל בהתגלמותו, ותחת איומים, פיתויים וכפיית עינויים אכזריים, הם מתכחשים לשם האל, מתכחשים לשטף הזה שהוא עבודתה של רוח הקודש, ומתכחשים לכנסייה. זה כבר שקול לבגידה באל. אבל יש אנשים שאף יכולים להעליב את האל – זהו חוסר מוחלט במצפון ובהיגיון, זה בלתי נסלח, וזוהי עשיית חטא שאין עליו כפרה. כשאתה מעליב אנשים, או תוקף, שופט או משמיץ אותם, במונחים משפטיים זה יוגדר לכל היותר כעבירת לשון הרע, או במקרים החמורים ביותר, כהתקפה אישית. זה לא באמת חמור ולא גורם למוות. אולם כאשר מישהו יכול להעליב את האל, טבע הבעיה משתנה. אין זה עוד סתם עלבון לאל – זהו חילול הקודש! מה פירוש לחלל את הקודש? פירושו לתקוף, להשמיץ, להעליב או להכפיש ישירות דברים חיוביים, את האמת או את האל – כל אלה מהווים חילול הקודש. האל קדוש, האל עליון, האל הוא ריבון על כל האנושות, האל הוא זה שמספק חיים לאנושות, והאל הוא מקור חיי האדם. מהותו, זהותו ומעמדו של האל הם עליונים. האל מושלם, טוב וקדוש, הוא ללא דופי וללא רבב. בדיוק מכיוון שהאל קדוש, מושלם ועליון, ומכיוון שהאל הוא המקור המספק חיים לאנושות, כל השמצה, התקפה או עלבון המופנים כלפי האל על ידי האנושות הנבראת מהווים חילול הקודש. אתם אמורים להבין עכשיו מהו "חילול הקודש", נכון? (כל התקפה, עלבון או השמצה המופנים כלפי האל מהווים חילול הקודש). אם יש להסביר את המילה "חילול הקודש", פירושה השמצה, שיפוט או גינוי של דברים חיוביים, ובמיוחד השמצה, שיפוט או גינוי של האמת או של האל. זה נקרא חילול הקודש. לכן, ניתן להשתמש במילה "חילול הקודש" רק כדי לתאר את השמצתם, עלבונותיהם, התקפותיהם או שיפוטם של בני האדם כלפי האל – זה הולם יחסית. כאשר אנשים שופטים, מעליבים, תוקפים או מגנים אנשים אחרים, אם הדבר אינו תואם את העובדות, זוהי, לכל היותר, לשון הרע. אם הדבר תואם את העובדות, אזי אין זה מהווה לשון הרע. אולם, שיפוטם וגינויים של בני האדם את האל הוא עיוות של העובדות והפיכת אמת לשקר – זה מהווה חילול הקודש. מהו טבעם של אנשים המעזים לגנות את האל? האם לאל יש חטא? (לא). האל קדוש, האל הוא ללא חטא, ולכן כל השמצה, התקפה, שיפוט או עלבון המופנים כלפי האל נקראים חילול הקודש. אלה שמעליבים את האל חושבים: "כל עוד אומר כמה דברים המעליבים את האל, אוכל להשתחרר ולברוח מהסכנה. בהתחשב בנסיבות, האל לא יזכור זאת". מנקודת מבט אנושית, אלה רק כמה עלבונות, שאינם נראים כבעיה גדולה. אבל איך האל רואה את העניין הזה? העובדה שאתה יכול להעליב את האל מראה שכבר התכחשת לאל בליבך. רק מכיוון שאתה נוטר שנאה בליבך כלפי האל, אתה יכול להעליב אותו. בין שאתה מעליב את האל ביוזמתך ובין שאחרים מכריחים אותך להעליב אותו, זהו ביטוי של התכחשות לאל ושנאה כלפיו. לכן, התנהגות ופעולה מסוג זה הן חילול הקודש, ללא ספק.

יש אנשים שלעולם אינם יכולים להרפות משמועות שונות, ותמיד חושבים שהן עשויות להיות נכונות. הם תמיד רוצים לאמת אם השמועות שהפיצו הדרקון הגדול האדום כאש שהוא המפלגה השלטת, העולם הדתי, והכופרים – במיוחד אותן שמועות והערות המתפרסמות באינטרנט – הן נכונות. אילו האל לעולם לא היה מביע את עמדתו או שביתו לא היה מספק כל הבהרה, הם היו מאמינים לחלוטין שהשמועות הללו נכונות, והיו מתכחשים לאל ובוגדים בו – מה הבעיה כאן? על איזה בסיס הם מאמינים באל? אם אמונתם מבוססת על השאלה אם השמועות נכונות, אזי זוהי טעות עצומה. למעשה, שמועות רבות כבר נותחו והופרכו בבירור בדרשות ובשיתופים, ובסרטים של בית האל; אין צורך שאפרט כאן. אם כן, אילו סוגי שמועות אתם עדיין רוצים לאמת? הבה נפתח את הנושא הזה היום. אם אתם רוצים לאמת שמועות, אגיד לכם מה יש לי לומר עליהן, כדי שאנשים מסוימים לא ימשיכו לחשוב: "האם אתה מסתיר מאיתנו משהו שאינך רוצה שנדע? אנחנו תמיד מרגישים שאיננו יכולים להבין אותך עד הסוף. אף על פי שהלכנו אחריך ושמענו כל כך הרבה אמיתות, אנחנו עדיין חשים חוסר ודאות בליבנו לגבי השאלה אם השמועות נכונות או שקריות, ולכן תמיד יש לנו את הרעיון והמחשבה לאמת אותן". אם אתם רוצים לאמת אותן, אימרו זאת באומץ. הבה נדבר בגלוי על העניין הזה. אגיד לכם מה יש לי לומר עליהן – אין מה להסתיר. האם מישהו רוצה לאמת אותן? (לא). האם הסיבה שאינכם רוצים לאמת אותן נעוצה בכך שאינכם מאמינים לשמועותיו של הדרקון הגדול האדום כאש, או שמא יש לכם גישה של "אני לא רוצה לטרוח בעניין הזה – אני פשוט אניח לו"? או שמא אתם חוששים שלאחר אימות השמועות, תתאכזבו ולא תוכלו להתמודד עם התוצאה, ואינכם יודעים אם תוכלו לעמוד איתן, ואינכם רוצים להתמודד עם השלכות כאלה? בלי קשר לתוכן השמועות האלה, בין שאתם רוצים לאמת אותן ובין שלא, בין שאתם רוצים לשמוע מה יש לי לומר על השמועות האלה או את תגובתי עליהן, ובלי קשר לגישתכם, לי יש רק גישה אחת: אם אתם מבינים את האמת, תוכלו באופן טבעי להבחין בשמועות האלה; אם אינכם מבינים את האמת ואינכם מחפשים אותה, אזי אין לי תגובה. זאת מכיוון שאמרתי כל כך הרבה דברים המביעים את האמת; אין לי צורך להסביר לכם את השמועות האלה – זו אינה העבודה שעלי לעשות. האם אינכם יכולים עדיין להבחין בשמועות גם לאחר שהקשבתם לכל כך הרבה דרשות? אם אינכם יכולים, פירוש הדבר שאינכם מבינים את האמת. לא משנה כמה ייאמר למי שאינו מבין את האמת, זה חסר תועלת – זה כמו לדבר אל כופרים; לא משנה כמה תאמר, הם לא יבינו. לכן, אין לי תגובה כשמדובר בשמועות כלשהן! איני רוצה להסביר דבר, ואיני רוצה לומר דבר, ואיני רוצה להצדיק או להגן על דבר. לא משנה מה נאמר בעולם החיצון, אין לי תגובה! האם שמעתם זאת בבירור? (כן). "אין תגובה" – זהו סוג של גישה. בנוסף, מהו הדבר שאני רוצה לומר לכם בנוגע לעניין הזה? זהו הדבר: לא משנה מתי, זהותו ומהותו של האל לא ישתנו, מעמדו של האל לא ישתנה, צביונו של האל לא ישתנה, סמכותו ועוצמתו של האל לא ישתנו, העובדה שהאל הוא ריבון על האנושות ומספק לה חיים לא תשתנה, עובדת התגלמותו של האל לא תשתנה, והעובדה שהאל הוא האמת, הדרך והחיים לעולם לא תשתנה. האם הדברים האלה מספיקים כדי ליישב את ספקותיכם? (כן). זה כל מה שיש לי לומר לכם על העניין הזה. אם אתם מבינים, אז קבלו זאת. אם אינכם מבינים, אז קחו את הזמן להרהר בכך. אם עדיין יש לך ספקות בליבך והמילים האלה אינן יכולות ליישב את ספקותיך, אזי אין עוד דבר שאוכל לעשות. פשוט הנח לדברים להתנהל בדרכם. זה כל מה שאני יכול לומר ולעשות עבורך. האם גישה זו הולמת? (כן). האם למילים האלה יכולה להיות השפעה מסוימת על אנשים? כאשר אתה מתמודד עם עניינים מורכבים שונים, אם מופיע סדק ביחסים בינך לבין האל, או אם אתה מפתח ספקות רציניים לגבי האל, והמילים האלה אינן יכולות לפתור את הבעיה שאתה מתמודד איתה כעת, אזי אתה חסר אמונה. מה שאתה מקבל אינו האמת אלא שקריו של השטן וכל הדברים השטניים שהשטן אומר. זה בדיוק כמו שקרה עם אדם וחווה בראשית – אלוהים אמר: "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת". הם שמרו את דברי האל בליבם לאחר שהקשיבו להם. אך כשהשטן אמר להם: "אלוהים אמר שאל לכם לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע – זה לא בהכרח נכון. אם תאכלו ממנו, לא בטוח שתמותו", אדם וחווה הפכו מיד לספקנים. הם נטשו את דברי האל והאמינו לדברי הנחש. הם חשדו שמה שהאל אמר הוא שקר. בגלל מה שאמר הנחש, הם חדלו להאמין באל או לציית לו, ובמקום זאת הלכו לחלוטין אחר שקריו של הנחש. קל לראות מה הייתה התוצאה הסופית של זה. בעודם מאמינים למה שאמר להם הנחש ומקבלים זאת, הם גם התכחשו למה שאמר האל, וחשבו שמה שאמר האל הוא שקר. הם חדלו להאמין שדברי האל אמיתיים, וחדלו להאמין בזהותו ובמהותו של האל. במקום זאת, הם היו ספקנים כלפי האל, וחשדו שיש לו מניעים נסתרים ביחס אליהם ושהוא מרמה אותם בשקרים. לעומת זאת, הם האמינו שמה שאמר הנחש הוא אמת ושהנחש מדבר לטובתם. התוצאה הסופית הייתה שהם פותו על ידי הנחש והושחתו על ידי השטן. הם סטו מהשגחתו של האל, איבדו את הגנתו של האל, ועלו על נתיב שממנו אין חזרה.

האם בעיית השמועות נפתרה עבורכם? אם לא, עבּדו אותה לאט בעצמכם. באשר לאופן שבו יש להתייחס לשמועות, כבר שיתפתי רבות. אם עדיין יש אנשים שאינם יכולים לראות מבעד לשמועות השונות ואינם יכולים להבחין בהן, שתפו על כך ופתרו זאת בעצמכם. אף על פי שעניין זה אינו נחשב לעניין מרכזי, בחיי היומיום של אנשים זהו דבר שיכול לעתים קרובות להטריד את מחשבותיהם ולהפריע לחייהם. אף על פי ששמועות מסוימות אינן מרחיקות לכת עד כדי נטילת חייך באופן מיידי, הן גם סוג של מטרד עבורך, כמו זבוב טורדני שאינו נושך אנשים אך מגעיל אותם – הן מופיעות מדי פעם כדי להפריע לך. במיוחד כשאתה חלש, כשאתה מתמודד עם כישלון או עם מכשולים, או כשאתה שלילי, השמועות והדברים השטניים האלה יופיעו כדי להפריע לך, כדי לייסר אותך בליבך, למשוך אותך לאחור, ולגרום לך לשקוע אט-אט. יש אנשים שנסוגו והפסיקו להאמין בדיוק כך. אתה רואה, האנשים שנשלחים לקבוצות ב' או לכנסיות רגילות נמצאים בסכנה גדולה – אך האם האנשים שמבצעים חובה במשרה מלאה אינם בסכנה? חלקם נמצאים גם הם בסכנה גדולה. איזו קבוצה מביניהם? קבוצת האנשים שבאופן עקבי אינם מצליחים להבין את האמת. לא משנה כמה מדברי האל הם שמעו, הם לא מבינים אותם. בליבם הם תמיד ספקנים: "מדוע איני יכול להבין אילו מדברי האל הם האמת? כולם אומרים שהאמת היא הדרך, החיים – מדוע איני מרגיש שהיא החיים? גם אני שמעתי דברים רבים של האל, אך החיים שבתוכי לא השתנו; אני עדיין אני, לא השתניתי!" הם לעולם לא מבינים מהי האמת, לעולם אינם מבינים את עבודת האל, והנושא של חזונות אף פעם אינו ברור להם. אנשים כאלה נמצאים בסכנה. אנשים מסוג זה, כשהם שומעים שמועות, לעולם אינם מחפשים את האמת כדי להבחין בהן; הם רק יודעים להתחמק ולדחות שמועות. אם הם יכולים להתחמק מהן, הם נמנעים מאסון במזל; אם אינם יכולים להתחמק מהן, הם נלכדים על ידי השטן. אימרו לי, האם זה מקרי שאנשים כאלה יכולים להילכד על ידי השטן? (לא). אלה שלעולם אינם מבינים את האמת, שלעולם אינם מבינים מהי אמונה באל – האם אנשים אלה הם כבשיו של האל? האם הם יכולים להבין את דברי האל? (הם לא יכולים). אנשים אלה לעולם אינם מבינים את דברי האל, וגם אינם מחפשים את האמת; והם תמיד מודאגים: "מתי יבוא יומו של האל? מתי ניכנס למלכות השמיים?" לגבי הדברים שאנשים צריכים להבין באמונה באל, הם לא הבינו אף אחד מהם. עד כמה הם יכולים להיות מבולבלים! אימרו לי, כשאני מדבר אל אדם מבולבל מסוג זה, איזו תחושה יש לי בליבי? האם זה כבוד או צער? או שמא זו תחושת זעם? לראות את האנשים האלה מרגיז אותי. מה יכולים האנשים המבולבלים האלה להרוויח מאמונה באל? לאחר שהדרקון הגדול האדום כאש עוצר אותם ושוטף את מוחם, הם נחשפים ומסולקים. אנשים אלה אינם מבינים את האמת ולו במעט, ובית האל אינו רוצה אנשים כאלה. הם נחשפים ומסולקים באמצעות הדרקון הגדול האדום כאש. אימרו לי, האם זה חסר אהבה? (לא). אילו אנשים כאלה לא היו נעצרים על ידי הדרקון הגדול האדום כאש, וללא השמועות האלה המוליכות אותם שולל, האם הם היו תמיד נצמדים לכנסייה? אילו נסיבות יכולות לגרום להם לסגת? (בדיוק באמצעות שמועותיו של הדרקון הגדול האדום כאש. לאחר שהם שומעים את השמועות ומאמינים להן, הם נסוגים). בדיוק באמצעות טפריו השטניים של הדרקון הגדול האדום כאש, הניגוד הזה, הם נלכדים ובסופו של דבר מפסיקים להאמין. למעשה, אנשים אלה אינם יכולים להבין את האמת, אינם יכולים לבצע שום חובה, ואינם יכולים לתת שום שירות. בבית האל, הם רק משלימים את המספר, חיים על חשבון הכנסייה ומחכים למוות. כל אחד מהם נמצא במצב מעורר רחמים, ובכל זאת הם טוענים שהם חסידי האל, שהם אנשיו הנבחרים של האל – האין הם מבישים? אלה שהולכים בעקבות האל חייבים להיות לכל הפחות בני אדם, לא אנשים מתים ללא רוח, לא בהמות. הם חייבים להיות אנשים שיכולים להבין את הדברים שהאל אומר. רק אלה שיכולים להבין את דברי האל ולהבין את האמת הם כבשיו של האל. רק כבשיו של האל יכולים לבצע בכנות את חובתם וללכת בעקבות האל. אלה שאינם כבשיו של האל אינם חסידים כנים. הם מסתננים לכנסייה מתוך מטרה, שהיא לזכות בברכות. אין אל בליבם. לא משנה כמה שנים הם יאמינו, לעולם לא יוכל להיות להם לב ירא-אל. שדים, שטנים, ואלה ששדים טמאים ורוחות רעות אוחזים בהם יודעים גם הם שזוהי הדרך האמיתית, וגם הם חושקים בברכות. אבל האם האל רוצה אנשים כאלה? (הוא לא רוצה). רוחות רעות ושדים טמאים שונים אוחזים בבעלי חיים, ולאחר שהם עוברים שנים רבות של טיפוח והופכים לישויות על-טבעיות, הם תמיד רוצים להפוך לבני אדם. הם לא מוכנים להישאר כשדים טמאים, רוחות רעות, או רוחות בעלי חיים שונות; הם רוצים לעלות לרמה גבוהה יותר – להיות בני אדם. באופן דומה, האנשים המבולבלים האלה רוצים גם הם להעלות את דרגתם, ורוצים להיות אנשיו הנבחרים של האל. אימרו לי, האם האל רוצה אנשים כאלה? הוא לא רוצה. אפילו אם הם יסתננו לכנסייה, זה יהיה לשווא; יש לטהר אותם משם בכל מקרה. ברגע שיטהרו אותם מבית האל, הוא יהיה טהור, והכנסייה תהיה טהורה. אלה שנשארים חייבים להיות לכל הפחות אנשים שמכירים בזהותו ובמהותו של האל, שמכירים בכך שהאל הוא האמת, הדרך והחיים, ושיכולים לתת שירות לאל ברצון. האם השוטים המבולבלים האלה יכולים להשיג זאת? הם רחוקים מלהשיג זאת. הם כולם אנשים מתים ללא רוח, ובכל זאת הם תמיד רוצים ברכות, תמיד רוצים להיכנס למלכות, תמיד רוצים להגיע לגן עדן. שאיפתם ורצונם אינם קטנים, אך הם אפילו לא מסתכלים על מה שהם – הם מעריכים את עצמם יתר על המידה! כשאנשים כאלה מסולקים, זהו הדבר הנכון. האם אתם חשים שזה חבל? (לא). מההתחלה, האל אמר: "אני רוצה מצוינות בקרב אנשים, ולא ריבוי מספרי שלהם". זהו הסטנדרט הנדרש של האל עבור אנשיו הנבחרים, וכן דרישה ועקרון בנוגע למספר האנשים בכנסייה. "אני רוצה מצוינות בקרב אנשים" – כאן, האם "מצוינות" מתייחסת לחיילי המלכות הטובים או למתגברים? אף אחד מהם אינו מדויק. "מצוינות", ליתר דיוק, מתייחסת לאלה שניחנו באנושיות רגילה, לאלה שהם באמת אנושיים. בבית האל, אם אתה יכול לבצע חובות שאדם צריך לבצע, אם אפשר להשתמש בך כאדם, ואם אתה יכול למלא את אחריותו, חובותיו והתחייבויותיו של אדם מבלי שאחרים ימשכו אותך, יגררו אותך או ידחפו אותך, ואינך אשפה חסרת תועלת, אינך חי על חשבון הכנסייה, אינך בטלן – אתה יכול לשאת באחריותו ובהתחייבויותיו של אדם ולשאת בשליחותו של אדם – רק זה נחשב לעמוד בסטנדרטים כאדם! האם אותם בטלנים ואלה שאינם עוסקים במשימות ראויות יכולים לשאת בשליחותו של אדם? (לא). יש אנשים שאינם מוכנים לשאת באחריות; אחרים אינם יכולים לשאת בה – הם אשפה חסרת תועלת. אלה שאינם יכולים לשאת באחריותו של אדם אינם יכולים להיקרא אנושיים. הסתכלו על אלה שהם מוגבלים שכלית, אידיוטים, בעלי שיתוק מוחין או משותקים פיזית – האם ניתן לקרוא להם בני אדם סטנדרטיים? (לא ניתן). מדוע לא? לאנשים כאלה אין יכולת לחיות, אין יכולת לשרוד, ואין יכולת לדאוג לעצמם. הם תלויים לחלוטין באחרים לסיוע ולטיפול, חיים ללא יכולת לפרנס את עצמם, ואינם מסוגלים לשאת באחריותו ובהתחייבויותיו של אדם. אלה שאינם מסוגלים לשאת בחובתם בבית האל אינם בני אדם רגילים, והאל אינו רוצה אותם. בין שאתה מנהיג או עובד, ובין שאתה מבצע עבודה ספציפית הכוללת כישורים מקצועיים, עליך להיות מסוגל לשאת בעבודה שאתה אחראי עליה. מעבר ליכולת לנהל את חייך והישרדותך, קיומך אינו רק נשימה, אינו אכילה, שתייה והנאה, אלא היכולת לשאת בשליחות שהאל נתן לך. רק אנשים כאלה ראויים להיקרא יצירי בריאה וראויים להיקרא אנושיים. אלה בבית האל שתמיד רוצים לחיות על חשבון הכנסייה ותמיד מנסים לפלס את דרכם באמצעות העמדת פנים, בתקווה לחמוק בהתחכמויות עד הסוף ולזכות בברכות, אינם יכולים לשאת בשום עבודה או אחריות, קל וחומר בשליחות. יש לסלק אנשים כאלה, וזה לא חבל. זאת מכיוון שמה שמסולק אינו אנושי – הם אינם ראויים להיקרא אנושיים. אתה יכול לקרוא להם אנשים חסרי תועלת, בטלנים או עצלנים; בכל מקרה, הם לא ראויים להיקרא אנושיים. כשאתה מטיל עליהם עבודה, הם לא יכולים להשלים אותה באופן עצמאי; וכשאתה מטיל עליהם משימה, הם לא יכולים לשאת באחריותם או למלא את ההתחייבות שעליהם למלא – אנשים כאלה אבודים. הם לא ראויים לחיות; מגיע להם למות. העובדה שהאל חס על חייהם היא כבר חסדו, זוהי טובה יוצאת דופן.

בנוגע לנושא השמועות, נעצור כאן. אם עדיין יש לכם בעיות כלשהן, אתם יכולים להעלות אותן ולשתף עליהן או לחפש את האמת כדי לפתור אותן בעצמכם. לא נדבר על כך יותר, בסדר? האם למישהו יש התנגדויות? (לא). אם יש בעיות כלשהן שלא דנתי בהן, אז אתם יכולים לחשוב על דרך לפתור אותן בעצמכם. בעניין זה, מילאתי את אחריותי. נניח שמישהו אומר: "עדיין לא קיבלנו את התשובה שאנחנו רוצים; האם השמועות האלה אמיתיות או שקריות? אנא תן לנו תשובה ברורה". גם אם אתן לכם תשובה ברורה, איזו בעיה זה יוכל לפתור? לכן אני אומר שעליכם למצוא את התשובה הזו בעצמכם. אין לי תגובה על כך. הכול תלוי בשאלה אם יש לכם הבחנה. אלה שזכו באמת לעולם לא יולכו שולל. למעשה, השמועות האלה חשפו אנשים רבים. אלה שהאמינו באל במשך שנים אך לא זכו באמת, כולם נחשפו – זוהי חוכמתו של האל. זוהי תשובתי. האם אתם מבינים? (כן). אם כן, מהו הדבר שאני רוצה לומר לכם? מה שאני רוצה לומר נמצא כולו בכרכים של "הדבר מופיע בבשר" ובכל הדרשות. הדברים האלה הם מה שאני רוצה לומר לכם. האם הם אינם מספיקים? (הם כן). אם יש אנשים שעדיין מתעקשים ואומרים: "אם כך, בנוגע לשמועות, האם יש לך תשובה כלשהי?" אני אומר לא, עדיין אין לי תגובה. כבר אמרתי הרבה ממה שאני רוצה לומר בכל הדרשות. אם אתם מוכנים לחתור אל האמת, ויכולים לקבל ולציית לדברים האלה, אזי בעיותיכם ייפתרו. אם אינכם מקבלים את הדברים האלה, אזי בעיותיכם יישארו לנצח בעיות. מילאתי את אחריותי; זה כבר לא קשור אליי. האם שמעתם בבירור? (כן).

הבה נמשיך לשתף על הנושא "כיצד לחתור אל האמת". בתקופה זו, במסגרת הנושא "כיצד לחתור אל האמת", אנחנו עדיין עוסקים בתוכן הקשור ל"ויתור", ודנים בנושא המרכזי של "ויתור על המחסומים בין אדם לאל ועל עוינותו כלפי האל". ההיבט הראשון בנושא זה הוא ויתור על תפיסותיו ודמיונותיו של אדם לגבי האל. בהיבט זה, עסקנו בתפיסות ובדמיונות של אנשים לגבי עבודת האל, דבר שכרוך בסוגיה מורכבת יחסית: הבדלה בין תנאים מולדים, אנושיות, וצביונות מושחתים. ישנם פרטים רבים בעניין זה. כשאנשים מתמודדים עם סוגיות בחיי היומיום, הם תמיד מבלבלים בין מושגים ואינם יכולים לזהות בבירור לאיזו קטגוריה סוגיה כלשהי שייכת, או כיצד להבדיל ביניהן. לדוגמה, בנוגע לביטויים מסוימים, אנשים אינם יכולים לזהות אם הם קשורים לאנושיות או לתנאים מולדים. ולגבי ביטויים אחרים, אנשים אינם יכולים לזהות אם מדובר בסוגיות הקשורות לצביונות מושחתים או לאנושיות. אנשים אינם יכולים להבדיל בעניינים אלה. לעתים קרובות, אנשים רואים בבעיות ובליקויים מסוימים של תנאים מולדים צביונות מושחתים, או מתייחסים לפגמים ולבעיות מסוימים של אנושיות כאל צביונות מושחתים. לפעמים, אפילו כשמדובר בגילוי של צביון מושחת, הם מתייחסים אליו במקום זאת כגילוי של תנאי מולד שאינו יכול להשתנות. לכן, בתהליך האמונה באל, אנשים חשים לעתים קרובות בלבול רב בנוגע לסוגיות של תנאים מולדים, אנושיות, וצביונות מושחתים, ואינם יכולים להבדיל ביניהם. בפעם הקודמת שיתפנו על חלק מזה, וכמובן נתנו כמה דוגמאות, אבל אני מרגיש שזה לא היה ספציפי מספיק. היום ניקח את הסוגיות שבשלוש הקטגוריות הללו ונשתף עליהן באופן ספציפי יותר. אני אדבר על כמה ביטויים ודוגמאות ספציפיים, ואז אתם תבחינו לאיזו קטגוריה הם שייכים: תנאים מולדים, אנושיות, או צביונות מושחתים. אם לא תוכלו להבחין בהם, נחקור אותם יחד. מה דעתכם? (טוב). בפעם הקודמת שיתפנו קצת יותר על תנאים מולדים, אז כמובן שיכולת ההבחנה שלכם בעניין זה ברורה יותר. אולם ישנם עדיין כמה דברים שהם יחסית גבוליים או דומים להיבטים בתוך אנושיות, ואנשים עדיין אינם יכולים לזהות אם יש לסווגם תחת תנאים מולדים או תחת אנושיות. אני אציג כמה ביטויים או כמה התנהגויות ופעולות, ואז אתם תאמרו לאיזה היבט יש לסווג אותם. מה היתרון של שיתוף בדרך זו? ברגע שתדע לאיזה היבט ביטוי כלשהו שייך, תדע כיצד לגשת אליו וכיצד לטפל בו.

הבה נתחיל עם הביטוי הראשון: חריצות בעשיית דברים, כלומר, אדם שהוא חרוץ מאוד. לאיזה היבט זה שייך? (זהו ביטוי של אנושיות). אם כן, האם זו מעלה או פגם של אנושיות? (מעלה של אנושיות). להיות חרוץ מאוד זו מעלה של אנושיות. אהבת סדר וניקיון ושמירה על היגיינה – איזה מין ביטוי זה? (מעלה של אנושיות). (זהו הרגל חיים טוב, זה נכלל בקטגוריה של תנאים מולדים של אדם). האם זהו תנאי מולד? האין זו מעלה ונקודת חוזק של אנושיות? (כן). לפני רגע מישהו אמר שזהו תנאי מולד; זה לא נכון. הדבר נוגע לאנושיות, וגם להרגלי חיים; כמובן, זוהי גם מעלה ונקודת חוזק של אנושיות. הביטוי הבא: יש אנשים עצלנים; הם אוהבי נוחות ושונאי עמל, ואינם אוהבים לעבוד. כשאינם עובדים, הם חשים נינוחים במיוחד, אך כשהם מתחילים לעבוד, מצב רוחם מידרדר – הם נעשים חסרי מנוחה, עצבניים וכועסים. כשיש עבודה לעשות, הם חשים נרפים, חסרי אנרגיה, ואינם רוצים לעבוד. אולם כשמדובר באכילה, שתייה ובילויים, יש להם אנרגיה בלתי נדלית. עצלות – איזה מין בעיה זו? (אנושיות רעה). לכל הפחות, זהו פגם של אנושיות, ליקוי ובעיה משמעותית באנושיות. זה עדיין לא מגיע לרמה של אנושיות רעה. אם אנשים כאלה אוהבים לרדות באחרים ולנצל אותם, וגורמים לאחרים לעשות את העבודה בעוד הם עצמם אינם עושים דבר, איזה מין בעיה זו? (אנושיות רעה). כשהם מתבקשים לעשות עבודה כלשהי, הם מוצאים כל מיני סיבות ותירוצים כדי להתחמק ממנה; הם פשוט לא רוצים לעבוד. הם לא מצהירים בגלוי על כוונותיהם, ובמקום זאת משתמשים בשיטות, בתחבולות או בשקרים ובהונאות שונים, בניסיון לגרום לאחרים לעשות את העבודה בעוד הם מתחמקים ממנה כדי ליהנות משעות הפנאי. איזה מין בעיה זו? (צביון מושחת, צביון מרושע). האם זהו רק צביון מושחת? אנשים שאוהבים לנצל אחרים ולרדות בהם, קודם כול, ניחנים באנושיות רעה ובאופי נאלח. שנית, השיטות הערמומיות שבהן הם רודים באחרים חושפות את צביונם הערמומי והמרושע. הביטויים שלהם של אהבת ניצול ורדייה באחרים מראים הן שיש להם אנושיות רעה והן שצביונם המושחת חמור – ערמומי ומרושע. אתה רואה, ישנם ביטויים שרק משקפים אנושיות רעה או חיסרון מסוים באנושיות של אדם, ואינם מגיעים לרמה של צביון מושחת. אולם ישנם ביטויים שמבוססים על אנושיות נאלחת ונוגעים ישירות לצביונות מושחתים. לכן, אף ביטוי אינו פשוט כל כך. ישנם ביטויים שאינם נוגעים רק לסוגיה אחת, אלא לשתיים.

שטחיות – לאיזו קטגוריה זה שייך? (זהו פגם של אנושיות). נכון, זהו פגם של אנושיות. אם מדובר רק באהבה להתייפות ולהיראות יפה, ובחיבה לקבלת מחמאות על מראה טוב, יופי, חזות נאה או צעירוּת – ברצון שאחרים יעריכו מאוד את מראך החיצוני או יראו אותו בעין יפה – אז הדבר מוגבל לסוגיה של אנושיות. איזה מין סוגיה של אנושיות? ברור שאין זו מעלה אלא פגם. יש אנשים שאולי יאמרו: "לכל אחד יש אהבה ליופי – איך זה יכול להיות פגם?" אם כן, מדוע אני אומר ששטחיות היא פגם של אנושיות? מכיוון ששטחיות היא פגם, ביטוייה אינם לגיטימיים. שטחיות אינה עוסקת במראה הולם, מכובד, אדוק או רציני, היוצר אצל אחרים רושם של כבוד והגינות; היא אינה ברמה של מראה הולם, אלא היא מוגזמת וחמורה יותר מהתמקדות לגיטימית במראה הולם. כשאנשים שטחיים, הם מקדישים תשומת לב מיוחדת להתייפות ולהצגת עצמם לראווה, וגורמים לאחרים להתמקד בתדמיתם, עד כדי חוסר בושה מסוים – במילים אחרות, אנשים אלה מושפעים ומוגבלים על ידי המראה החיצוני בעניינים רבים. זהו פגם של אנושיות. לדוגמה, יש נשים שמרגישות נבוכות לצאת מהבית בלי להתאפר. הן מרגישות נבוכות לפגוש אחרים אלא אם התיזו על עצמן בושם. הן תמיד טרודות בעניינים אלה, ותמיד רוצות להתייפות יתר על המידה כדי לגרום לאחרים להעריך אותן ולאהוב אותן. זוהי שטחיות יתרה – ובנקודה זו, היא הופכת לפגם. פגם זה כבר חרג מהתחום ומהסטנדרטים הנדרשים של אנושיות רגילה. להיות שטחי מדי זהו פגם של אנושיות. בכך סיימנו את הדיון שלנו על ביטוי זה.

הביטוי הבא הוא אהבה להיות במרכז העניינים. איזה מין ביטוי זה? (זהו חיסרון של אנושיותו של אדם; זוהי חיבה להידחף קדימה, חיבה להבליט את עצמך). אם כן, האם יש בזה צביון מושחת? (כן, כי אם מישהו אוהב להיות במרכז העניינים, הוא רוצה להתפאר, הוא רוצה להתבלט). לאהוב להיות במרכז העניינים ולרצות תמיד להציג את עצמך לראווה – איזה מין בעיה זו? האם זה מפני שיש להם יכולת מנהיגות, או מפני שהם מבינים את האמת ויש להם תחושת עול? אם יש להם תחושת עול, יכולות עבודה, והם יכולים לקחת על עצמם פריט עבודה, אין זו אהבה להיות במרכז העניינים. אם כן, איזה מין בעיה היא אהבה להיות במרכז העניינים? במובן אחד, זהו פגם של אנושיותו של אדם. אנשים מסוג זה אוהבים להיות במרכז העניינים. בכל מקום שהם הולכים אליו הם אוהבים להבליט את עצמם, מחשש שאחרים לא יראו אותם. הם גם מדברים בצורה ראוותנית, מוגזמת וקולנית למדי. ככל שיש יותר אנשים, כך הם להוטים יותר לדבר, ותמיד רוצים שיהיה להם מקום בקרב הקהל. אהבה להיות במרכז העניינים אינה יכולה להיחשב ביטוי של אנושיות רעה. היא אינה נוגעת לאופיו של אדם, והיא בסך הכול פגם של אנושיות, סוג של ליקוי או בעיה. מדוע אני אומר שזהו ליקוי או בעיה של אנושיות? כי זהו ביטוי של חוסר היגיון. אנשים אלה מבקשים כל הזמן להיות במרכז העניינים, אך האם הם באמת מסוגלים לקחת על עצמם את העבודה? מדוע הם תמיד רוצים להיות במרכז העניינים? האם זה מפני שהם מונעים על ידי שאיפה ורצון? האם זה מפני שהם אוהבים מעמד, להיות נעלים, ולהפוך את עצמם למרכז תשומת הלב? האם זה מפני שהם אוהבים יוקרה בקרב אנשים, להיות עליונים על אחרים, ואוהבים להנהיג אחרים? (כן). האנושיות של אדם מסוג זה נחשפת, לא? איזה מין אנושיות זו? היא חסרת היגיון. האין זה פגם של אנושיות? (כן). מבחינה אחת, זהו פגם של אנושיות. מבחינה אחרת, אדם מסוג זה אינו נדחף קדימה או מבליט את עצמו רק מדי פעם; אלא, מכיוון שהוא מונע על ידי שאיפה ורצון, אוהב מעמד, כוח, ואת הזכות לומר את המילה האחרונה, הוא אוהב להיות במרכז העניינים. אם כן, האין זה כרוך גם בצביון מושחת? (כן). איזה מין צביון מושחת זה? (גאוותן). זוהי גאוותנות. מה נותן להם את הזכות להיות במרכז העניינים? מה נותן להם את הזכות לומר את המילה האחרונה ולהנהיג אחרים? יש אנשים שאומרים: "אני מבין את האמת ויש לי תחושת עול". גם אם יש לך תחושת עול, עדיין צריך לראות אם אתה יכול לבצע עבודה אמיתית. רק מפני שיש לך תחושת עול ואתה רוצה לעשות זאת, אין זה אומר שאתה אכן יכול לעשות זאת היטב. אין קשר לוגי בין שני הדברים הללו. לרצות לעשות זאת ולאהוב לעשות זאת אין פירושם שאתה יכול לעשות זאת או שאתה מוכשר בעבודת הנהגה. אתה אוהב להיות במרכז העניינים, אתה אוהב מעמד – האם זה אומר שכולם חייבים לבחור בך? מהם העקרונות לבחירת מנהיגי כנסייה? (זה חייב להתבסס על השאלה אם לאדם יש יכולת עבודה, אם הוא אדם שחותר אל האמת, ואם הוא אדם נכון). לכל הפחות, אתה חייב להיות אדם נכון. אתה חייב להיות בעל הבנה רוחנית, להיות בעל יכולת להבין את האמת, וגם להיות בעל יכולת עבודה. רק אז אתה עומד בתנאים לטיפוח והופך למועמד לטיפוח. אתה חייב לעמוד בכל התנאים הללו. אם אינך עומד באף אחד מהתנאים הללו, האם כולם יבחרו בך להיות מנהיג רק מפני שאתה אוהב להיות במרכז העניינים? זה לעולם לא יקרה. אם כן, אם אתה תמיד אוהב להיות במרכז העניינים, תמיד אוהב להבליט את עצמך, האין זו גאוותנות? (כן). זוהי גאוותנות והערכה עצמית מופרזת. גאוותנות, מנקודת המבט של אנושיות, היא חוסר היגיון. אם מודדים זאת על פי האמת, זהו צביון מושחת, וזהו צביון שטני. הביטוי של אהבה להיות במרכז העניינים הוא גם פגם של אנושיות וגם צביון מושחת, והדבר נוגע לשתי סוגיות. אף על פי שאהבה להיות במרכז העניינים אינה מגיעה לרמה של אנושיות ירודה או רעה, היא בכל זאת ביטוי ספציפי של חוסר היגיון וגם ביטוי של צביון גאוותן. אם אדם רק אוהב להיות במרכז העניינים, ואינו רודה באנשים או מייסר אותם, ואינו משתמש באמצעים של אנשים רעים כדי לזרוע מחלוקת או ליצור קליקות, אזי זהו רק פגם באנושיותו. אולם אם הוא מפגין את הביטויים של אנשים רעים או של צוררי משיח, וגם עוסק בכמה מעשים רעים, אזי פגם זה של אנושיות מחמיר – למה הוא הופך? לאנושיות ירודה, נוראה ורעה – היבטים אלה משמשים לאפיין אנושיות כזו. בנוסף, הביטויים של הצביונות המושחתים שאנשים כאלה חושפים כוללים הן גאוותנות והן רשעות; כמובן, ישנם גם ביטויים ספציפיים יותר. אם כן, יש לאפיין את אנושיותם של אנשים כאלה על בסיס המידה שבה הם חושפים את הצביונות המושחתים הללו. אם הם רק אוהבים להיות במרכז העניינים, ואינם מראים ביטויים של אנושיות רעה – מבלי לרדות באנשים או לייסר אותם, מבלי ליצור קליקות ולהקים ממלכה עצמאית בסתר, או להשתמש בדרכים עקלקלות כדי להטעות אנשים ולגרום להם לציית – אזי אהבה זו להיות במרכז העניינים היא רק פגם של אנושיות. אך ברגע שמעשים רעים כאלה מבוצעים, אין זה עוד רק פגם של אנושיות. איזה מין בעיה זו אז? (זוהי אנושיות ירודה, נוראה ורעה). בדיוק. אין זה עוד רק פגם של אנושיות, אלא זוהי אנושיות רעה. אהבה להיות במרכז העניינים היא רק פגם של אנושיות. אם לאדם כזה יש הבנה רוחנית, איכות מסוימת ויכולת עבודה, האם תבחרו בו כמנהיג? (כן). מדוע תבחרו בו? (כי הוא אינו אדם רע). אהבתו להיות במרכז העניינים היא רק גילוי של צביון מושחת. אין יסוד של רוע באהבתו להיות במרכז העניינים, והוא אינו אדם רע. כל עוד הוא עומד בתנאים להיות מנהיג, אפשר לבחור בו ולטפח אותו הלאה. אף על פי שאהבה להיות במרכז העניינים היא ביטוי של היגיון ירוד באנושיות, בהתחשב בכך שהוא יכול לבצע עבודה, שיש לו יכולת עבודה, הבנה רוחנית, יכולת להבין את האמת, ובנוסף הוא מוכן לבצע עבודה כלשהי ולהיות מפקח, אפשר לבחור בו. מדוע אפשר לבחור בו? כי האנושיות שלו עומדת בדרישות, וכך גם איכותו. כל עוד הוא אינו אדם רע או צורר משיח, והוא לא ייסר אנשים או ירדה בהם, ולא ינסה להקים ממלכה עצמאית, אפשר לבחור בו כמנהיג. אך אם אהבתו להיות במרכז העניינים מכילה יסודות של אנושיות רעה, האם יש לבחור באדם כזה? (לא). עוד לפני שהוא נבחר כמנהיג, הוא כבר מתחיל להשתמש באמצעים ערמומיים, יוצר קליקות בסתר ומשבש את תוצאות ההצבעה. כדי להשיג את מטרותיו, הוא נוקט בתמרונים מפוקפקים, והוא אף מסוגל להפיץ שמועות ולדבר סרה באנשים טובים מסוימים, שהם יחסית רציניים בחתירתם אל האמת ומבצעים את חובותיהם. הוא עושה דברים רבים שנוגדים את האמת ואת המוסר האנושי, ומבצע כמה מעשים רעים. האם אתם יכולים לבחור באדם כזה כמנהיג? (לא). מדוע לא? (כי האנושיות שלו רעה). ליתר דיוק, זה מפני שהוא אדם רע; הוא לא עומד בעקרונות של בית האל לשימוש באנשים. בית האל אינו משתמש באנשים רעים. מהן ההשלכות אם אנשיו הנבחרים של האל נופלים לידי אנשים רעים? ראשית, הם יעונו וידוכאו. שנית, הכנסייה תתפזר לכל עבר ותהפוך לחסרת סדר. במקרה זה, לא היית מבצע את חובותיך אלא משרת אנשים רעים, נשלט על ידי אנשים רעים, ונוהה אחר אנשים רעים. מה היו ההשלכות של זה? תקוותך לזכות בישועה תיהרס. האם אתה מבין עכשיו? (כן). אם כך, אם שני אנשים אוהבים שניהם להיות במרכז העניינים ולשניהם יש צביונות מושחתים גאוותניים, על איזה בסיס תבחרו באחד מהם להיות מנהיג? (על בסיס האנושיות שלהם). נכון, על בסיס האנושיות שלהם. הגילויים של צביונות מושחתים שונים, כמו גאוותנות, ערמומיות ועקשנות, הם אוניברסליים; כולם זהים בהקשר זה. אם כן, היכן טמון ההבדל? באנושיות של האנשים. על פני השטח, יש אנשים שהם יותר חסרי מעצורים, בעוד שאחרים יותר שמרנים; ישנם כאלה שהם יחסית מבולבלים ורשלניים, בעוד שאחרים יחסית פיקחים וקפדניים. ישנם כאלה שהם יותר מוחצנים ועליזים, בעוד שאחרים יותר מופנמים. הביטויים החיצוניים של אישיותם של אנשים הם שונים, ומהות אנושיותם בהחלט אינה זהה גם כן. לאנשים מסוימים יש גבולות של מצפון ומוסר, בעוד שלאחרים אין. ישנם אף כאלה שהם רעים, אכזריים ומרושעים – הם הורגים מבלי למצמץ וטורפים אנשים, על קרבם ועל כרעיהם. הם מסוגלים לעשות הכול. לכן, כשמדובר באנשים רעים, ייסור אחרים הינו דבר של מה-בכך בעיניהם. אם אתם נופלים לידי אנשים רעים, ימיכם הטובים יסתיימו ומכאן ואילך תחיו בחשכה. אם מישהו נופל לידי אנשים רעים, זה כמו ליפול לידיו של הדרקון הגדול האדום כאש. האם חוויתם זאת? (כן). הביטויים הבולטים והברורים ביותר של אנשים רעים מבחינת אנושיותם הם רוע, רשעות, אכזריות, היעדר גבולות מוסריים, והיעדר אמות מידה של מצפון. אם נשפוט על פי גישתם כלפי האל וכלפי האמת, אין להם כלל לב ירא-אל. הם נועזים ופזיזים, מעזים לעשות הכול, ללא גבולות של מצפון. בנוגע לאמת, הם אינם מקבלים אותה כלל. על פני השטח הם יכולים להשקיע מאמץ ולסבול קשיים בחובותיהם, והם יכולים גם לתת נדבות. אולם אין להם ולו שמץ של יראה באופן שבו הם מתייחסים לאל ולאמת. בכל פעם שמדובר בנשיאת עדות לאל, בנשיאת עדות לאל בהתגלמותו, בנשיאת עדות לזהותו ומהותו של האל, בנשיאת עדות למעשיו של האל, או בנשיאת עדות לאופן שבו האל משלם מחיר למען האנושות וכיצד האל משתמש בדם לבו ובחייו כדי להושיע את האנושות, אין להם מה לומר והם לא רוצים לדבר. בליבם הם בזים לאל. אך כשהם נושאים עדות לעצמם, יש להם הרבה מה לומר והם מדברים ללא הרף. אהבה להיות במרכז העניינים היא רק פגם של אנושיות. אם אנשים כאלה אינם מבצעים רוע, ויש להם גבולות של מצפון ומוסר, אזי בתנאי שהם יכולים להבין כמה אמיתות, הם יכולים בדרך כלל למדוד עניינים על פי גבולות מצפונם; מצפונם מתפקד. לדוגמה, אם הם מוצאים מישהו מהמין השני שהוא לטעמם ורוצים להתקרב אליו, מכיוון שיש להם גבולות של מצפון באנושיותם ותחושת יושרה ובושה, הם ירסנו את עצמם באופן טבעי. אולם אנשים רעים אינם מתחשבים בדברים כאלה. אם הם מחבבים מישהו, הם יתקרבו אליו בכוח; אם הצד השני לא יסכים, הם ימציאו כל מיני דרכים לייסר אותו, להכניע אותו או לעשות לו צרות. אנשים בעלי גבולות של מצפון מרוסנים על ידי מצפונם; ישנן עבירות מסוימות שהם לא יבצעו וקווים מסוימים שהם לא יחצו, כי יש להם תחושת יושרה ובושה. אם הם מבינים את האמת, וקבלתם אותה עמוקה וחזקה יחסית, יהיה להם לב ירא-אל. מכיוון שהם יראים את האל ופוחדים ממנו, הם בדרך כלל לא יחצו קווים מסוימים. לכן, זה מועיל לכם מאוד כשאדם בעל גבולות של מצפון הוא המנהיג. לכל הפחות הוא לא יפגע בך, קל וחומר שלא יעכב אותך או יזיק לך, והוא יכול גם להציע לכם תמיכה ועזרה מסוימת. אולם אנשים רעים הם שונים. הם לא רק משתמשים במילים כדי להטעות אותך; הם גם נוקטים בשיטות שונות כדי לייסר אותך, לעשוק אותך ולרמוס אותך. אם אינך מציית להם, אינך מקשיב להם, או מתווכח איתם על משהו, הם לא רק יתקפו אותך אלא גם יגנו אותך, יביכו אותך, ואף יבקשו להכניע אותך. בדרך זו, תיפול לחלוטין לידיהם. ההבדל הגדול ביותר בין בני אדם מושחתים רגילים לבין אנשים רעים טמון בשאלה אם אנושיותם טובה או רעה, ואם מצפונם מתפקד. לאנשים רעים אין מצפון, ולכן אין להם גם תחושת יושרה או בושה והם מסוגלים לבצע כל סוג של מעשה רע. בני אדם מושחתים רגילים, אף על פי שגם באנושיותם יש פגמים וליקויים, הם מרוסנים על ידי מצפון והיגיון, ולכן ישנם סוגים רבים של קווים שהם לא מסוגלים לחצות. גם אם אינם מאמינים באל, הם לא יבצעו מעשים מסוימים של רוע ברור; הם לא מסוגלים לבצע מעשים כמו הפקרות מינית או גניבה, למשל. חשוב על כך: לפני שהאמנת באל, כשהיית בעולם, האם היית יכול לעסוק בהפקרות מינית אם מישהו היה מאפשר לך? למה מתייחסת הפקרות מינית? היא מתייחסת לקיום יחסי מין עם מספר שותפים, ואף להיות מעורב עם מספר אנשים מהמין השני בו-זמנית, מבלי לחוש כל תחושת עוול או האשמה פנימית. האם אתם מסוגלים לעשות דבר כזה? (לא). הסתכלו על אותן נשים מופקרות, פרוצות ותאוותנים – הם יכולים לעשות דברים כאלה. האינכם שונים מהאנשים האלה? (כן). היכן טמון ההבדל? הוא טמון בשאלה אם לאדם יש את המצפון וההיגיון של האנושיות. מצפון והיגיון נותנים לך תחושת יושרה ובושה, כך שלא תבצע מעשי הפקרות מינית ויש לך אמת מידה: "להתנהג כך זה לא טוב; אני לא אהיה אדם כזה. אני אמתח קו ברור ביני לבין האנשים האלה. גם אם יכו אותי למוות, לא אעסוק בהפקרות מינית". אם מצב כזה היה נכפה עליהם, יש אנשים שהיו אומרים: "אני מעדיף למות מאשר להפוך לאדם כזה!" יש אנשים שסובלים השפלה ואי-צדק, ומסכימים לכך באי-רצון, אך בליבם הם לא רוצים בכך וינצלו כל הזדמנות לצאת מהמצב. אולם אחרים יחפשו בעצמם סביבה כזו, גם אם אחרים ינסו לעצור אותם. הם עושים זאת גם אם אינם מרוויחים מכך כסף – הם פשוט נהנים לעסוק בהפקרות מינית, ולא אכפת להם כלל אם זה רווחי. שני סוגי האנשים הללו שונים, נכון? (כן). זהו בדיוק ההבדל בין אנושיותם של אנשים. ההבדל באנושיות הוא מכריע. אם תוכלו לראות מבעד להבדלים בביטויי האנושיות בקרב סוגים שונים של אנשים, אזי תוכלו להבחין באנשים. לכן, הערכת אדם אינה יכולה להתבסס לחלוטין על צביונו המושחת או על ביטוייו וגילוייו לזמן קצר או באירוע אחד. במקום זאת, יש להעריך את סוג האדם שהוא באמת על בסיס אנושיותו ומהות טבעו. בכך סיימנו את הדיון שלנו על הביטוי של אהבה להיות במרכז העניינים.

הבה נעבור לביטוי אחר. יש אנשים שעושים דברים באופן שיטתי, עם תכנון מחשבתי, ובצורה מסודרת; הם יכולים לקבוע מה לעשות קודם ומה לעשות אחר כך באמצעות מחשבה ושיקול דעת. הם פועלים לפי שלבים ויש להם תוכניות, במקום לעשות דברים בפזיזות. לא משנה מה הם עושים, הם פועלים לפי שלבים, אפילו במשימה הפשוטה ביותר כמו כיבוס בגדים. הם מפרידים את הבגדים לפי צבע, ומכבסים פריטים כהים ובהירים בנפרד; הם יודעים בכמה מים וחומר ניקוי להשתמש בהתבסס על כמות הכביסה, ונמנעים מבזבוז – כל זה מתוכנן, כל כך מאורגן, קפדני וחסכוני. איזה מין ביטוי זה? (זוהי מעלה ונקודת חוזק של אנושיות). אם כן, האם מעלה זו יכולה להראות שלאדם מסוג זה יש אנושיות טובה? (לא). זוהי רק מעלה ונקודת חוזק של אנושיותו. היא לא מגיעה לרמה של נגיעה באופיו של אדם או בעקרונות ההתנהלות העצמית, ואינה נוגעת לצביון מושחת. זהו פשוט הרגל חיים או גישה לחיים. יש אנשים שעושים דברים עם תכנון מחשבתי, עם תוכנית; הם יכולים לתפוס דפוסים, וכשהמשימה מסתיימת, היא משביעה את רצונם של אחרים. אלה הם אנשים בעלי איכות טובה. אך אצל אלה בעלי איכות ירודה זה שונה – הם עושים הכול בחוסר סדר ובכאוס, ללא תכנון מחשבתי או תוכנית, בצורה אקראית לחלוטין שמסתיימת בבלגן מוחלט. איזו מין בעיה זו? (פגם של אנושיות). מה כולל פגם זה של האנושיות? (איכות ירודה ביותר). אנשים כאלה בעלי איכות ירודה ביותר פשוט מכונים 'חסרי מוח'. יש אנשים, שכשאני אומר להם: "האם יש לך מוח של חזיר? איך אתה לא יכול להבין דבר כל כך פשוט?" הם עונים: "אני חסר מוח". מה זה אומר להיות "חסר מוח"? זה אומר שאין לו איכות או שיש לו איכות ירודה – זוהי בעיה של איכות. לאיזה היבט סוגיה זו משתייכת? האין זה תנאי מולד? (כן). אם מישהו חסר מוח מלידה, האם יש טעם לאמן אותו? אנשים כאלה ניגשים לכל דבר ללא תוכנית או תכנון מחשבתי. משימה פשוטה לוקחת להם יום שלם, ומעכבת עניינים חשובים. זהו חוסר איכות או איכות ירודה. כופרים מתארים לעתים קרובות אנשים בעלי אנושיות רעה כחסרי איכות. לדוגמה, כשמישהו רואה אדם אחר שמשליך אשפה ברחוב, אינו היגייני, או צועק במקום ציבורי ומפריע לאחרים הלומדים או נחים, הוא עשוי לומר שלאדם זה אין איכות. בעיניי זהו חוסר הבנה של נורמות התנהגות וחוסר אנושיות – איך אפשר לקרוא לזה חוסר איכות? האם זו הכוונה ב"חוסר איכות"? למה מתייחסת "איכות"? היא מתייחסת ליעילות ולאפקטיביות בעשיית דברים – זה נקרא איכות. אם כן, האם אנשים שעושים דברים ללא תכנון מחשבתי הם בעלי איכות ירודה? (כן). זהו גם פגם של אנושיות. האם פגם זה מולד? האם קל לשנותו? האם אפשר לשנותו באמצעות אימון? האם אפשר לגרום לחזיר לטפס על עץ? חזיר אינו בנוי לכך – אין לו את האיכות. חוסר תכנון מחשבתי בעשיית דברים הוא בעיה של איכות.

עשיית דברים עם התחלה חזקה וסיום חלש – לאיזה סוג של בעיה זה משתייך? (פגם באנושיותו של אדם). זהו פגם באנושיותו של אדם. יש אנשים שכאשר הם מתחילים מיזם, הם מתכננים אותו היטב, יוזמים כמה מהלכים גדולים, אוספים קבוצה של אנשים, מכינים דוחות, מקצים משימות ואפילו מצהירים הצהרות גדולות של נחישות, אך ככל שהם מתקדמים, כל זה מתפוגג, והם לא עוקבים, לא מפקחים ולא בודקים מה קורה. אם אין שם איש שמבין את האמת שיכול לפקח ולהדריך, המיזם עלול להתמסמס לחלוטין, או שעלולות אף להיווצר השלכות לא רצויות, והעבודה תהפוך לאנדרלמוסיה מוחלטת. ישנם גם אנשים שיכולים לומר דוקטרינות בצורה צלולה וברורה למדי, אך כשמדובר בעשיית דברים בפועל, אין להם מושג כיצד להמשיך ואין להם תוכנית קונקרטית. כאשר צצות נסיבות מיוחדות או מצבים בלתי צפויים, הם לא יודעים כיצד לטפל בהם, וגם אינם משתפים עם אחרים, או מחפשים או מתייעצים עם הממונים עליהם. כשהם מתחילים לעשות משהו, הם נראים בטוחים בעצמם ומבצעים פתיחה מפוארת, כאילו הם עומדים להשיג משהו משמעותי, אך ככל שהם מתקדמים, הם מאבדים התלהבות ובורחים – כאילו נעלמו מעל פני האדמה. כשמישהו שואל אותם: "על מה אתה עובד עכשיו? איך המשימה ההיא מתקדמת?" הם עונים: "היא לא תתבצע". ובכל זאת הם לא מדווחים בזמן שהם לא יכולים לבצע את הדברים, ומעכבים את העניינים במשך חודשיים-שלושה ללא תוצאות. האין זה מקומם? (כן). אנשים כאלה הם באמת מתועבים! לאדם מסוג זה יש בעיה נוספת מלבד עשיית דברים עם התחלה חזקה וסיום חלש: כל מה שהוא עושה הולך ונעשה כאוטי ככל שהוא ממשיך לעשותו. בהתחלה, ייתכן שיש לו קווי מתאר כלליים בראש, כמה רעיונות וקצת מבנה, אך ככל שהוא ממשיך, מחשבותיו נעשות מבולבלות. הוא שוכח את המטרה שלשמה התחיל במשימה, או את התוצאות שהוא אמור להשיג. כשמישהו מייעץ לו לחפש קצת, הוא אומר: "אין צורך לחפש כלום. בואו פשוט נמשיך לעשות את זה ככה – בכל מקרה, אף אחד לא יושב בחיבוק ידיים". אתה מבין, הם מתחילים לעשות דברים בתנופה גדולה, כמו רעם מתגלגל. אך ככל שהם מתקדמים, הדברים דועכים לכלום. זה הכול רעמים ובלי גשם – שום תוצאות. אם אתה לא שואל, לא עוקב ולא בודק את המשימה, הם יניחו לה להתמסמס בלי לסיים אותה, ואפילו בלי לתת דין וחשבון. לאן נעלמה הנחישות שהם הביעו בהתחלה? היא נשכחה. מה עם התוכנית הראשונית שהם כתבו? נעלמה כלא הייתה. והרעיונות שהיו להם בהתחלה? הם נעלמו; הם נשכחו. זה בדיוק סוג הבריות שהם! אנשים מסוג זה, כשאתה רואה את ההתלהבות הראשונית שלהם, נראים כאנשי מעשה אמיתיים. אך למעשה, הם חסרי תועלת לחלוטין; הם פשוט לא אנשים שעושים דברים בצורה מעשית; הם אנשים חסרי מנוחה. הם רק אוהבים להיות במרכז העניינים, אך אינם רוצים לסבול קשיים ופוחדים לקחת אחריות. כל מה שהם עושים נותר בלתי גמור. איזו מין אנושיות יש לאנשים כאלה? (אנושיות ירודה). אימרו לי, האם אדם מסוג זה יכול להשיג משהו? (הוא לא יכול). הם תמיד מתחילים חזק ומסיימים חלש, בכאוס מוחלט – זה הסגנון שלהם. לא משנה איזו חובה הם מבצעים, הם מתחילים בהתלהבות רבה, מאזינים למוזיקה ומזמזמים לעצמם. אך לאחר זמן מה, הם מאבדים עניין ופשוט נוטשים את העבודה ועוזבים. איזה מין בריות הם? האין אנשים כאלה מתועבים? (כן). הם לוקחים על עצמם בקלות דעת משימות שהם יודעים שאולי לא יוכלו להשלים, מנסים להפגין את יכולתם, מתרברבים ומצהירים הצהרות גדולות – האם הם לא מכירים את יכולותיהם? אם הם לא יכולים לעשות את העבודה או לספק תוצאות, למה הם לא פשוט אומרים זאת? הם לא צריכים לעכב דברים! במקום זאת, הם שותקים, מעכבים את העבודה שלך תוך ניסיון להונות אותך. האין להם אופי ירוד? (כן). האופי שלהם ירוד מדי! האם ניתן להפקיד בידי אנשים כאלה את הטיפול בדברים? (לא). האם הם ראויים לאמון? (לא). אנשים כאלה אינם ראויים לאמון. אם הם נותנים לך את מילתם, האם תעז להאמין להם? (לא). איזה מין אנשים הם? האין הם רמאים? (כן). אף על פי שהם לא מרמים אותך למען רווח כספי או למטרות מיניות, דרך ההתנהלות והטיפול שלהם בדברים היא כה מתועבת ודוחה. אם כן, מהי הסיבה היסודית לכך שאנשים אלה כה דוחים? יש להם אופי ירוד, הם אינם יודעים את מקומם בהתנהלותם העצמית, אוהבים לדבר גדולות, אוהבים להפגין כל יכולת שהם מאמינים שיש להם, אוהבים להיות במרכז העניינים, ואוהבים להבליט את עצמם. הם לעולם לא מתמידים בשום דבר שהם עושים. בה בעת, הם מעריכים את עצמם יתר על המידה, ואינם מודעים לשיעור הקומה שלהם ולסוגי המשימות שהם יכולים להתמודד עימם. ובכל זאת הם עדיין מנסים להפגין את יכולתם, ולוקחים על עצמם באומץ כל סוג של עבודה חשובה. לאחר שלקחו אותה על עצמם, אפילו כשהם לא מבצעים אותה היטב ומעכבים עניינים מרכזיים, הם נותרים אדישים; כל עוד הם במרכז העניינים, זה בסדר מבחינתם. האין הם אנשים בזויים ושפלים? (כן). אם כך, לאנשים אלה אנושיות ירודה מאוד, נכון? (כן). אם אתם נתקלים באדם כזה, האם תעזו להפקיד בידיו דברים גדולים או חשובים? (לא). לדוגמה, אם אתה צריך לצאת להטיף את הבשורה ואתה צריך מישהו שישגיח על ילדך הקטן, איזה מין אדם אתה צריך לחפש שיעזור לך? האם תעז לבחור אדם כזה, שאין לו חוש אחריות, שאינו יכול להתמיד ושאינו ראוי לאמון? (לא). למה לא? כי הוא עלול לאבד את ילדך. אם תשאל אותו איך ילדך הלך לאיבוד, הוא יאמר: "אני לא יודע. פשוט נרדמתי לרגע, והילד נעלם. איך אתה יכול להאשים אותי בזה? לילד יש רגליים והוא יכול ללכת לבד – הוא לא היה קשור אליי. אתה לא יכול להאשים אותי!" הוא אפילו מתנער מאחריות! האין זה חלאת אדם חסר בושה? (כן). עניינים של חיים ומוות בשום אופן אינם יכולים להיות מופקדים בידי אנשים כאלה. בהתנהלותם העצמית, הם חסרי מנוחה, ואין להם יושרה או כבוד. כשצצות בעיות, יש להם את החוצפה לנהוג בחוסר בושה ולהכחיש דברים. אף על פי שעשיית דברים עם התחלה חזקה וסיום חלש היא רק פגם באנושיות, הפגם המסוים הזה הוא בעיה חמורה ביותר – זוהי בעיה של יושרה. יש אנשים שאוהבים להיות במרכז העניינים, ולוקחים על עצמם משימות בלהיטות, אך הם אינם מעזים לקחת אחריות. ברגע שהם נתקלים בקשיים, הם מיד מתנערים מהאחריות ומרחיקים את עצמם מהמצב. הם חסרי אחריות לחלוטין. הם גם חסרי מנוחה במיוחד ואינם יכולים להתמיד בשום דבר שהם עושים. כשזה מגיע למצב גרוע כל כך, זה כבר לא רק פגם באנושיות – זה עניין של אופי ירוד באמת ואנושיות ירודה. מדוע אני אומר שלאנשים כאלה יש אנושיות ירודה? זה מפני שהם אינם ראויים לאמון – אתה לא תעז להפקיד בידיהם שום דבר. לא משנה איזו משימה תפקיד בידיהם, הם מסכימים מיד, אך ברגע שאתה מסובב את הגב הם נעלמים, ואין לך מושג מה מעשיהם. ייתכן שיעברו אפילו כמה ימים עד שתראה אותם שוב. אם אתה לא שואל אותם איך המשימה מתקדמת, הם לא ידווחו לך, ויתנהגו כאילו לא קרה כלום. איזה מין בריות הם? הם חסרי אחריות לחלוטין! אפילו כשמדובר בדבר קטן כל כך, הם נכשלים במבחן ואי אפשר לסמוך עליהם. מה עוד אתה חושב שהם יכולים להשיג? (שום דבר). אם תפקיד בידיהם את ההשגחה על ילד, עלולות לצוץ בעיות בכל רגע. הילד עלול ליפול ולהיפצע, לאכול משהו שאסור לו, או, כשהוא יוצא לשחק, ללכת לאיבוד או להיחטף על ידי אנשים רעים – כל אלה הן תוצאות אפשריות. זאת מפני שהם חסרי אחריות ובעלי אופי ירוד ביותר, והם פועלים ללא גבולות של מצפון בכל מה שהם עושים, אך ורק כדי לספק את רצונותיהם האנוכיים, ומתעלמים מכל דבר אחר. כשאתה מפקיד בידיהם משימה, הם מרגישים שסירוב עלול לבייש אותך; מתוך התחשבות בגאוותם האישית וכדי לספק את יהירותם, הם מסכימים, אך לאחר מכן, הם לא לוקחים שום אחריות. הם מדברים גדולות, בזמן שאינם מצליחים לבצע את המשימה היטב. זה מה שנקרא להיות לא ראוי לאמון. האם אנשים כאלה הם טובים? (לא). האם אנשים שעושים דברים עם התחלה חזקה וסיום חלש יכולים להיבחר כמנהיגים? (לא). למה לא? (הם עלולים להזיק לעבודת בית האל). בדיוק. כשהם מדברים ומבטיחים, נראה שיש להם את היכולות הנדרשות, ואנשים מוכנים לבטוח במי שיכול לדבר גדולות. אך כשמדובר בעשיית דברים בפועל, מעשיהם אינם צפויים. גם אם הם יפשלו, הם לא יודיעו לך; ואם יצוצו בעיות כלשהן, הם לא יתנו לך הסבר על מה שקרה. אתה מקווה בלהיטות שהם יטפלו בדברים היטב, אך בסופו של דבר הם עושים בלגן ואף אדישים לחלוטין לכך, ואינם מתייחסים למה שהפקדת בידיהם כעניין רציני כלל. במעשיהם, הם נוטים להיות חסרי מנוחה. חלקם עושים דברים אך ורק על סמך האינטרסים, התחביבים והסקרנות שלהם; חלקם אוהבים למשוך תשומת לב ועושים דברים רק כדי למשוך תשומת לב ולהיראות. אנשים כאלה הם חסרי מנוחה וחסרי אחריות, ואינם מסוגלים לעשות דברים בצורה מעשית. זה בעייתי מאוד. טרם התייחסנו לשאלה אם יש להם הבנה רוחנית, אם הם יכולים לקבל את האמת, אם הם מתמסרים, או אם הם אנשים שחותרים אל האמת – עדיין לא נגענו בהיבטים האלה. אך ורק מבחינת האנושיות שלהם, אנשים כאלה אינם ראויים לאמון. האם אנשים כאלה יכולים להיבחר כמנהיגים? (לא). אנשים שאנושיותם אינה עומדת בדרישות הם חסרי ערך אפילו לטיפוח. למה? כי האופי שלהם ירוד מדי – חסרים להם אפילו היושרה והכבוד הבסיסיים. לכן הם לא כשירים להיות מנהיגים או להיות מטופחים כמנהיגים.

כעת, הבה נדון בנושא של זהירות בעשיית דברים. איזה מין ביטוי זה? (זוהי מעלה של אנושיות). זהירות בעשיית דברים, לא להיות פזיז, וכשעניינים צצים, להיות מסוגל לגשת אליהם ברוגע ולחפש את האמת – זוהי מעלה של אנושיות. בחברה רעה זו, בתוך קבוצות שונות של אנשים עם רקעים מורכבים, עליך לגשת בזהירות להופעתם של אנשים, מאורעות ודברים שונים. אפילו כשאתה מבצע את חובתך בבית האל, ישנם מצבים מורכבים בין הדברים השונים שאתה נתקל בהם, ועליך לגשת אליהם בזהירות. לדוגמה, כשאתה נתקל באנשים רעים הגורמים להפרעות בזמן שאתה מבצע את חובתך, עליך ללמוד תחילה הבחנה, ולאחר מכן לגשת למצב בהתאם לעקרונות-האמת. זוהי גישה שעליך לאמץ כלפי חובתך. במה כרוכה זהירות בעשיית דברים? היא כרוכה בהיגיון של אדם. כשאתה נתקל בעניינים שאינך יכול להבין עד תום, עליך להיות זהיר. אפילו אם אתה מבין כמה אמיתות, כשאתה עדיין לא יכול להבין עד תום את המהות והסיבה היסודית של עניינים מיוחדים מסוימים, האם עליך להיות זהיר? (כן). במיוחד מצבים כאלה דורשים ממך זהירות. זהירות אינה שמרנות או התקדמות בצעדים קטנים, וגם לא חוסר העזה לפעול או פחד לקחת אחריות – היא לא מתייחסת לדברים אלה. הזהירות שעליה מדובר כאן מתייחסת למעלה של אנושיות. מהם הביטויים הספציפיים של זהירות? זה כאשר, תוך כדי עשיית משהו, אתה מחפש תחילה את עקרונות-האמת, ולאחר מכן מחפש את שלבי היישום בפועל הספציפיים, את נתיב היישום בפועל הספציפי, ואת התוצאות הרצויות עבור אותה משימה או אותה עבודה. כלומר, אתה ניגש לעניינים חשובים ולחובתך בלב זהיר. כמובן, ישנם אנשים שהם זהירים במיוחד גם כשהם ניגשים לבעיות שונות שהם נתקלים בהן בחיי היומיום שלהם; הם לא רשלנים, אלא זהירים להפליא. זה אינו דבר רע; גם את זה אפשר לכנות מעלה של אנושיות, לא חיסרון. אפשר לומר שזהירות היא מעלה של אנושיות; גישה זהירה יכולה רק להועיל לאנשים, והיא בשום אופן לא תגביל או תכבול אנשים בשום צורה. אם אתה לא מעז לדבר כשעניינים צצים, אם אינך מעז לעשות דבר או לתקשר עם איש – אם אתה חושש שעלה נופל יפגע בראשך – הרי שזו זהירות מופרזת. לחיות כל הזמן בעולמך הקטן, לבלות את ימיך בצורה חשדנית מדי – האם זו זהירות? (לא). לחשוש שאם תצא לקניות ירמו אותך, לחשוש שאם תפתח חנות תפסיד כסף, לחשוש שאם תקנה בית הוא יתברר כנכס מקולל, לחשוש שאם תקנה מחשב יהיו בו וירוסים – להיות כבול כל כך בפחד מופרז עד שאינך מעז לעשות דבר ומתקשה לעשות אפילו צעד אחד – אלה בהחלט אינם ביטויים של סוג הזהירות שאנו מדברים עליה כאן. ביטויים אלה מעידים על כך שאדם הוא בור, חסר תועלת ופחדן, לא בוגר, וחסר יכולת לחיות באופן עצמאי. הם ביטויים של איכות ירודה. כלומר, כשאנשים כאלה מתמודדים עם החברה הרעה הזו ועם קבוצות אנשים מורכבות, אין להם שום אמצעי נגד. הם תמיד מודאגים, מפוחדים, וכל כך חוששים שהם נסוגים ולא מעזים להתקדם. או שהם חוששים שיוליכו אותם שולל וירמו אותם, או שהם חוששים שיפגעו בהם או ירצחו אותם. הם לא מעזים לתקשר עם איש או לטפל בשום עניין. כשהם הולכים לעבודה, הם חוששים שלא ישלמו להם את שכרם. נשים מסוימות אפילו אינן מעזות לעבוד מחשש שיתעללו בהן. יש אנשים שאפילו אינם מעזים לצאת מבתיהם, מחשש שיפגשו אנשים רעים, והם חוששים שאם יקנו דברים, ישדדו אותם. בקיצור, הם חוששים מהכול. האין זו זהירות מופרזת? זוהי חשדנות יתר. האין הם משוגעים? לאנשים מסוימים יש הלך רוח כזה, הם דואגים כל היום לדבר זה או אחר, והתוצאה היא שהם לא מעזים לטפל בשום עניין או לצאת לפגוש אנשים, והם יכולים רק להישאר בבית. איזה מין אנשים הם? (משוגעים). הם משוגעים; הם לא נורמליים, הם לא-אנושיים. חסרי כל יכולת שיפוט, ללא עקרונות או סטנדרטים מינימליים בכל מה שהם עושים, אנשים מסוג זה הם גלגולי נשמות של בהמות, אין להם אנושיות רגילה, והחשדנות המופרזת שלהם אינה זהירות. למה הכוונה ב"זהירות"? זהירות פירושה לעשות דברים בצורה מדודה, שיטתית ועל פי כללים, ועל בסיס עיקרון זה, לפעול בקפדנות רבה, וכשדברים קורים, להיות רגוע, לא נחפז, פזיז או אימפולסיבי, ולהיות מסוגל לחפש את עקרונות-האמת ולחפש שיטות חכמות. זה נקרא זהירות, ורק זהירות זו היא מעלה של אנושיות.

לאהוב לדבר גדולות ולהתרברב – ישנם אנשים רבים כאלה. זוהי גם מגמה של החברה הרעה. אנשים רבים מדברים בהגזמה, ממציאים דברים בקלות דעת, ומדברים בלי חשבון. מה שהם אומרים אינו תואם כלל את העובדות והם מדברים הרבה דברי הבל. הם עדיין מאמינים שהם מוכשרים, ואין להם שום חוש של יושרה ובושה. האם אנשים כאלה ראויים לאמון? (לא). האם לאנשים כאלה יש יושרה או כבוד? (לא). לאנשים כאלה אין יושרה וכבוד, הם אינם ראויים לכבוד, ואינם ראויים לאמון. אם כך, האם ניתן להפקיד בידיהם טיפול בעניינים חשובים? (לא). אז איזו מין בעיה היא אהבת ההתרברבות? (זהו פגם באנושיותו של אדם). זהו פגם באנושיות, אך עליך גם לבחון את האנושיות של אדם זה – אם אנושיותו רעה ואם הוא יכול לקבל דברים חיוביים. אם הוא פשוט נבזה, מושפע מחיי המשפחה שלו או מהסביבה החברתית במשך שנים רבות, ופיתח הרגל רע של אהבה להתרברבות ולדיבורים גדולים, והוא מדבר בחוסר אחריות וללא התחשבות בתוצאות, הרי שזהו רק פגם באנושיות. הוא לא רע; הוא פשוט ברמה של נבזיות חמורה. אם אדם כזה, מלבד אהבת ההתרברבות, מתנהג גם בצורה שתלטנית ומרושעת למדי באינטראקציה עם אחרים, ומטרתו בדיבור גדולות ובהתרברבות היא לדכא אחרים ולגרום לדברים שהוא מתרברב בהם ומגזים בהם להיראות נעלים יותר, טובים יותר, ונשגבים יותר מהדברים שאנשים אחרים עשו או מחזיקים בהם, הרי שזו כבר אינה בעיה של נבזיות. איזו מין בעיה זו? (זוהי בעיה של אנושיות רעה). זוהי בעיה של אנושיות רעה. אם כן, האם מעורב כאן צביון מושחת? (כן). איזה מין צביון מושחת? (צביון מרושע). יש להם צביון גאוותן ומרושע. יש אנשים שאוהבים להתרברב פשוט מפני שהם נבזים מאוד. זה נגרם מהרגלי חייהם וסביבת חייהם. הם פשוט לא מבינים מה זה אומר לדבר אמת, לדבר מהלב, לדון במצבים אמיתיים, או לדבר על החיים ועל עניינים ראויים. חסרה להם המודעות הזו. חינוך כזה נעדר בסביבת משפחתם ובית ספרם, ונעדר עוד יותר לאחר שהם נכנסים לחברה. כתוצאה מכך, הנבזיות המולדת שלהם חמורה מאוד. הם קלי דעת, אין להם התנהגות ראויה, והם פשוט אוהבים לדבר גדולות ולהתרברב כדי להראות את עצמם ולגרום לאחרים להעריך אותם. בליבם אין להם שאיפות, רצונות או צרכים אחרים. אם הם מפגינים רק את הביטויים האלה, זוהי רק נבזיות; זהו פגם באנושיותם. אך אם להתרברבותם יש מטרה, ובאמצעותה הם מציגים את עצמם כמוכשרים ביותר ובעלי יכולת יוצאת דופן, וכן כעליונים על אנשים רגילים, נבדלים מהם ונישאים מהם, הרי שזו כבר אינה בעיה של נבזיות. אהבתם להתרברבות מונחית על ידי חשיבה ספציפית, מונעת על ידי תאווה למעמד, שאיפה ורצון. הם משתמשים בהתרברבות כדרך לדכא ולהרשים אחרים, לגרום לאחרים להרגיש נחותים מהם ולא טובים כמוהם, ולהיות כנועים כלפיהם ולציית להם. זהו הרשע שבאנושיותם. אהבתם להתרברבות נועדה להשיג יתרון: "כל מה שיש לך, יש גם לי. כל מה שאתה יכול לעשות, גם אני יכול לעשות. כל מה שאתה יודע, גם אני יודע. כל מה שראית, גם אני ראיתי. אני לא נחות ממך!" זה מגיע עד כדי כך שאם אכלת מאכל מסוים, הם – אף על פי שברור שמעולם לא אכלו אותו – יטענו שאכלו, ולא רק זאת, הם יאמרו שאכלו ממנו יותר, ושהאוכל שהם אכלו היה טוב יותר מהאוכל שאכלת. הם יתרברבו אפילו על דברים שפשוט לא קרו. מהי מטרת התרברבותם? להאפיל עליך, להתחרות בך, ולגרום לך להרגיש שהם טובים ממך, שהם טובים לא פחות ממך בכל מובן. הם מונעים על ידי שאיפה ורצון. אם כן, האם ביטוי האנושיות המונע על ידי שאיפה ורצון כאלה הוא רק נבזיות, או שמא זו אנושיות רעה? (זו אנושיות רעה). האם מעורב כאן צביון מושחת? (כן). להיות מונע על ידי שאיפה ורצון – זהו צביון מושחת. איזה מין צביון מושחת? (גאוותנות וזדוניות). בדיוק. ישנם שני סוגים אלה של צביון מושחת: גאוותנות וזדוניות. בנוסף, יש גם קצת רשעות. כלומר, כל מה שתאמר, הם תמיד מהרהרים על כך בליבם, תמיד מנסים לעשות מזה משהו, ותמיד ניגשים לזה עם מחשבות רעות ורעיונות קיצוניים. לדוגמה, אם אתה אומר: "המכונית של משפחתי היא טויוטה; זו מכונית יפנית", הם אומרים: "מכוניות יפניות לא טובות. מכוניות גרמניות טובות יותר. המכונית הגרמנית שנהגתי בה פעם, לא רק שהיו לה ביצועים מצוינים, היא גם נסעה יותר מעשר שנים בלי להתקלקל – זה הרבה יותר טוב מהמכונית שלך!" הם חייבים להתעלות עליך. אתה אומר: "אפילו לא סיימתי תיכון", הם אומרים: "אני סיימתי תיכון. אתה מקנא בי, נכון?" במציאות, הם אפילו לא סיימו חטיבת ביניים, אך הם עדיין רוצים להתעלות עליך. הם נהנים מההרגשה שאחרים מקנאים בהם, מעריכים אותם ונושאים אליהם עיניים. אתה מבין, תגובתם למידע שהם מקבלים מכל אדם היא תמיד רעה וקיצונית. חסרה להם החשיבה של אנושיות רגילה. אדם רגיל, כששומע שלמישהו אחר יש משהו טוב, עשוי לומר: "זה נהדר שיש לך את זה. תוכל לספר לי על התכונות והיתרונות הספציפיים שלו? הייתי רוצה ללמוד עליו יותר". אדם בעל אנושיות רגילה יגיב כך. אך אנשים שאוהבים להתרברב אינם בעלי אנושיות רגילה. הם חושבים: "למה שיהיה לך את זה ולי לא? אפילו אם אין לי את זה, אני עדיין צריך לומר שיש לי, ויותר מזה, אני צריך לומר ששלי טוב יותר משלך!" אם תבקש מהם להוציא את זה ולהראות לך, הם יאמרו: "אני לא אתן לך לראות!" כשבפועל אין להם את זה כלל. האין זה מרושע? (כן). במילים אחרות, כשקורה להם משהו, או כשהם רואים או מקבלים מידע כלשהו, תגובתם תמיד קיצונית, לא עולה בקנה אחד עם האנושיות, ומרושעת, ולכן יש גם קצת רשעות בצביונם. במילים אחרות, כשאתה משוחח או משתף איתם כרגיל, ואתה מרגיש שלא אמרת שום דבר שיכול לעורר תגובה נפשית בלתי מוצדקת, ראשם כבר מלא במחשבות רבות. הם כבר מקנאים בך, ומתריסים ושונאים אותך, ובו בזמן רוצים לדכא אותך. ראשם עסוק בדברים אלה. האין זה מרושע, לדעתך? (כן). אנשים מרושעים אינם טהורים. רוב הביטויים, המילים והפעולות שהם חושפים אינם עולים בקנה אחד עם המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה. ייתכן שיש תוקפנות מסוימת במילותיהם; מלבד התוקפנות, ייתכן שחלק ממילותיהם אינן אמיתיות, וחלקן עשויות להיות התרברבויות. זאת מפני שיש להם מחשבות מרושעות בתוכם, והמילים שהם אומרים, כיון שהם מונעים על ידי מחשבות רעות אלה, הן כולן שקרים, כולן נובעות מהשטן ומשדים. לאנשים כאלה אין אנושיות; הם לא-אנושיים. אנשים שאוהבים להתרברב ולדבר גדולות ניתן לחלק לשני סוגים. יש לאפיין אותם על בסיס מהות אנושיותם. כלומר, יש לבחון אם הם נבזים ואם אנושיותם רעה כדי לקבוע איזו בעיה יש להם. אם יש להם אנושיות רעה והם נבזים מאוד, ומסוגלים לבצע מעשים רעים רבים, הרי שהם אינם אנשים טובים ויש לאפיין אותם כאנשים רעים. אולם, אם הם רק עוסקים קצת בדיבור גדולות ויש להם קצת נבזיות, אך אינם יכולים להביא את עצמם לעשות דברים רעים, ועדיין יש להם קצת מצפון והיגיון, והם יכולים גם לעשות כמה דברים טובים, הרי שעדיין ניתן להחשיבם כאנשים בעלי אנושיות טובה. זו אינה בעיה גדולה, ואם איכותם טובה, ייתכן שאף ייבחרו להיות מפקחים או מנהיגים או עובדים. אף על פי ששני סוגי האנשים האלה מדברים גדולות ואוהבים להתרברב, הכול תלוי בשאלה אם אנושיותם טובה או רעה. אם הם רק נבזים, זהו פגם באנושיות והוא לא כרוך בצביון מושחת. לעומת זאת, אם יש מאחורי התרברבותם כוונה ושאיפה, הדבר מעיד על אנושיות רעה, וזה כן כרוך בצביון מושחת. מבחינת אנושיותם, היא רעה; הצביונות המושחתים הכרוכים בכך הם גאוותנות, רשעות או זדוניות. זה כרוך גם באופי ירוד וגם בצביונות המושחתים, הלא כן? (כן).

הבה נדון בביטוי נוסף: רשלנות. אדם שמתרשל בכל מה שהוא עושה – לאיזה היבט זה משתייך? (פגם באנושיות). אנשים כאלה רואים הכול בצורה גסה וכללית, ואינם מסוגלים לתפוס את הנקודות המרכזיות. כל מה שהם עושים הוא מרושל. הם לא יכולים לעשות עבודה קפדנית, כגון עבודה מבוססת טקסט או ניהול מסמכים. הם גם לא יכולים להתמודד עם משימות הדורשות דיוק. כשהם תופרים בגדים, הם לפעמים תופרים מכנסים במקום שבו צריכים להיות שרוולים, לפעמים הופכים שרוולים ארוכים לקצרים, או הופכים מותניים במידה 26 אינץ' ל-24 אינץ'. הם תופרים את הבגד גדול מדי או קטן מדי. לא משנה מה הם עושים, הם תמיד כל כך רשלנים, כל כך פזיזים וכל כך מגושמים שהם לא מצליחים לעשות שום דבר היטב. עד כמה הם יכולים להיות רשלנים? כשהם יוצאים לטפל במשהו, הם יכולים אפילו לשכוח את הדברים שהם אמורים להביא. לדוגמה, כשהם פוגשים עורך דין לתביעה, הם שוכחים להביא את תעודת הזהות שלהם, וגם את הראיות שעורך הדין ביקש. הם משאירים מאחור דברים רבים. לפעמים, הם אפילו לא יודעים איפה הניחו את חפציהם החשובים ואינם מתאמצים לזכור. כתוצאה מכך, הם לעתים קרובות מאבדים ושוכחים דברים, והדברים שהם עושים וחיי היומיום שלהם הם בלגן מוחלט. אנשים כאלה לעולם אינם רציניים באופן שבו הם מתייחסים לעבודתם או לחובתם. כל מה שהם עושים הוא תמיד שטחי וחפוז – הם רק מקבלים רושם כללי על עניינים שהם בוחנים, רק מגיעים להבנה כללית של מילים שהם שומעים, רק אומרים דברים במונחים כלליים וגסים, ורק שומרים בזיכרונם קווי מתאר כלליים של דברים. כתוצאה מכך, הם לא מסוגלים לטפל בעבודה חשובה או סודית; הם לא מתאימים למשימות כאלה. אם רשלנותם נוגעת רק לחייהם האישיים או להיגיינה שלהם, מבלי להשפיע על אנשים אחרים או על עניינים חשובים כלשהם, הרי שזהו רק פגם באנושיות שלהם – בכל בעיה שצצה, הם יכולים פשוט לקחת אחריות בעצמם וזהו. אולם, אם זה נוגע לחובה, לעבודה חשובה, לגורלו ולעתידו של אדם, לשאלה אם אדם נשאר או עוזב, וכן הלאה, הרי שאנשים כאלה אינם מתאימים לטפל בעניינים אלה מכיוון שהם רשלנים מדי. דבר ראשון, הם לא קפדניים בעניינים אלה; הם רק מסתכלים באופן כללי, והם עצלנים מכדי להשתמש במוחם או להשקיע מחשבה ואנרגיה כדי לטפל בהם. דבר שני, סגנונם וגישתם לעשיית דברים הם באופן עקבי שטחיים וחפוזים, והם לעתים קרובות מאבדים ושוכחים דברים. אם זה נוגע רק לחייהם האישיים, זו אינה בעיה גדולה. אך אם זה נוגע לעבודה חשובה או לעניינים סודיים, הם עלולים לקלקל דברים או אפילו לגרום לאסון גדול. לדוגמה, מישהו צריך לנסוע בדחיפות לפריז, אך בשל רשלנותו, הוא קונה כרטיס טיסה לרומא. הוא אפילו מרגיש מרוצה למדי, ואומר: "הכרטיס שקניתי היום היה כל כך זול!" אחרים מסתכלים על זה ואומרים: "כמובן שהוא זול – היית אמור לנסוע לפריז, למה קנית כרטיס לרומא?" זוהי רשלנות מעל ומעבר! אנשים כאלה מסתכלים על הכול בגישה מזלזלת וכלאחר יד. הם רק מציצים במשהו כדי לקבל מושג כללי וזהו. זהו בדיוק סוג הגישה חסרת האחריות שיש להם. כמובן, גישה זו מאופיינת גם בכך שהם לא רוצים להשקיע את ליבם בשום דבר, ובעצלות – הם עצלנים מכדי להשקיע את ליבם במשהו, להשתמש במוחם, או להפעיל מחשבה בטיפול בכל עניין. אנשים רשלנים כאלה אינם מתאימים לעבודה חשובה, במיוחד למשימות הכוללות עבודה מבוססת טקסט, ניהול מסמכים, או עבודה הכוללת מיומנויות מקצועיות סודיות. אם כן, אם אנשים כאלה הופכים למנהיגים, האם הם יכולים לעמוד במשימה? (לא. עבודתם לעולם אינה נעשית כראוי; היא תמיד נעשית באופן כללי ובקווים כלליים, והיא תמיד נותרת בלתי גמורה. הם לא יכולים לעשות עבודה אמיתית). לאנשים כאלה חסרים פרטים בעבודתם; הם תמיד שטחיים וחפוזים, ומטפלים בדברים בצורה שטחית וכלאחר יד. גם מילותיהם תמיד מעורפלות, והם נוטים להשתמש במונחים כמו "בערך", "אולי", "כנראה" או "ייתכן". אנשים כאלה אינם יכולים להשיג דבר. פריטי עבודה רבים בבית האל, כגון עבודה מנהלית, עבודת כוח אדם, עבודה הקשורה לחיי הכנסייה ועבודת הבשורה, כרוכים בפרטים ספציפיים. אנשים רשלנים כאלה, כשהם מתמודדים עם עבודה מפורטת, מקבלים כאב ראש ומרגישים מבולבלים, והם חשים מחנק; הם לא מוכנים לעסוק בעבודה מפורטת כזו. יש להם גישה עצלנית זו, ולכן כשמדובר בעשיית עבודה, הם תמיד חושבים: "מספיק לעשות עבודה כללית; בסופו של דבר, זה מספיק קרוב למה שסידורי העבודה אומרים". הם תמיד שומרים על גישה זו של "מספיק קרוב זה בסדר" – האם ניתן לעשות את העבודה היטב כך? (לא). כשהם מעריכים אנשים, הם גם עושים זאת באופן כללי – הם מעריכים מנהיגים ועובדים באופן כללי, והם מעריכים גם את המפקחים של כל צוות באופן כללי. כשמישהו שואל: "כמה זמן המפקח הזה מאמין באל?" הם עונים: "יותר משלוש שנים, כך נראה". אך אדם שהאמין באל במשך שלוש שנים, ייתכן שאפילו לא ביסס יסוד – האם אדם כזה יכול להיות אמין כמפקח? אנשים רשלנים פשוט אינם יכולים להבין זאת. לכן דיבורם תמיד מתובל במונחים כמו "בערך", "כנראה", "אולי", "ייתכן" ו"כך נראה"; הם פשוט לעולם אינם משתמשים בניסוח מדויק. כשמישהו שואל: "האם הוא שימש אי פעם כמנהיג בזמן שהאמין באל?" הם עונים: "נראה שלא, כי לא שמעתי אותו מזכיר את זה". אתה מבין, הם לעולם לא מתייחסים לשום דבר בקפדנות. אם תדרוש מהם פרטים, הם פשוט יסתמכו על תחושות ורשמים. הם לא יאמרו: "אני מיד אלך לשאול על זה ואוודא". הם פשוט לא מתייחסים לזה בקפדנות. בכל עניין, מבחינתם זה בסדר כל עוד זה "בערך נכון" או "מספיק קרוב". יש אנשים שאומרים: "למה צריך לחיות כל כך בקפדנות?" אף על פי שיש בזה צד נכון – בעניינים הקשורים לחיי הבשר, אפשר להיות קצת פחות קפדן – כשמדובר בעבודת הכנסייה, אי אפשר להיות לא קפדן. חוסר קפדנות בעבודה פוגע בתוצאותיה. תוצאות טובות בכל פריט עבודה מושגות רק בזכות תכנון ספציפי, סידורים, מעקבים, פיקוח ודחיפה. אם משימות מבוצעות בצורה כללית וכלאחר יד, שום עבודה לא תוכל להניב תוצאות. לכן, רשלנות היא פגם באנושיות, ואנשים רשלנים כאלה אינם מתאימים לעבודה חשובה; הם במיוחד לא מתאימים לעשות עבודה של מנהיגים ועובדים. לא משנה מה העניין, אנשים כאלה שומעים רק קווי מתאר כלליים ואז מניחים שהם מבינים. לדוגמה, בעבודת הקמת כנסיות, כיצד להקים כנסייה, כמה אנשים נדרשים להקמת כנסייה אחת, כמה כנסיות יוצרות מחוז, כמה מחוזות יוצרים אזור – לסידורי העבודה של בית האל יש כללים ספציפיים לכל אלה, עם כללים ספציפיים נוספים גם לנסיבות מיוחדות. אולם, אנשים רשלנים אינם מחפשים ואינם מנסים ללמוד על כללים אלה, ובכל זאת טוענים שהם יודעים כיצד להמשיך. כשמבקשים מהם לספק פרטים, הם עונים: "זה רק להקים כנסיות. ברגע שיש מספר מסוים של אנשים, מקימים אחת". אך כששואלים: "איך בדיוק יש להקים אותה?" הם לא יודעים ואינם יכולים לספק את הפרטים. אם הם מנהיגים חדשים ועדיין אינם יודעים כיצד להקים כנסייה, זה יהיה מובן. הבעיה היא שהם לא יודעים אך גם אינם קפדניים לגבי זה, ואינם לומדים, וגם אינם מחפשים. האם אנשים כאלה יכולים לעשות את עבודת הכנסייה היטב? (לא). לאנשים כאלה, יש לנו רק מילה אחת – "לפרוש!" הם לא מתאימים לעבודת הנהגה. שום עבודה אינה מורכבת יותר מעבודה הכוללת אנשים. אם חסר לך לב זהיר ואחראי, ועבודתך כללית ואינה נעשית בקפדנות, אז לא משנה כמה טובה איכותך, עדיין לא תתאים לתפקיד. להיות רשלן מדי, לעשות הכול רק באופן כללי, להתמקד רק בקווי המתאר, להתמקד רק ביציאה ידי חובה, לא להתמקד בפרטים, לא לדעת להתייחס לדברים בקפדנות – כל זה אומר שאתה לחלוטין לא מתאים לעבודה של מנהיגים ועובדים. מובן? (כן).

רשלנות היא פגם באנושיות. אם כן, להיות קפדני בעשיית דברים, וגם להיות מסוגל לתפוס את הליבה ואת נקודות המפתח, לזהות היכן טמונות בעיות ולראות את מהותן לאשורה – האם זו מעלה של אנושיות? (כן). גישתם של אנשים קפדניים לעשיית דברים היא נאותה למדי; הם קפדניים ורציניים למדי כשהם עושים דברים, הם מסוגלים להשקיט את עצמם ולא להיות פזיזים – זוהי מעלה של אנושיות. אף על פי שאדם הניחן במעלה זו של אנושיות יכול לקבל על עצמו עבודה במשרה מלאה, אם הוא איטי מדי בעשיית דברים ויעילות עבודתו אינה גבוהה, התוצאות לא יהיו טובות במיוחד. במה זה כרוך? זה כרוך באיכות, אחד מהתנאים המולדים. האם אתה חושב שכל מי שקפדן יכול בהכרח לעשות עבודה טובה? השקפה זו אינה נכונה. יש אנשים שהם קפדניים מדי בעשיית דברים, עד כדי כך שהם קצת נוירוטיים. לדוגמה, כשהם שוטפים ירקות, הם שוטפים את הצד הקדמי של העלים ואז את הצד האחורי, מסירים כל עלה צהוב וחותכים כל חור של חרק, ומוודאים שהירקות נשטפים ונקיים לחלוטין. להיות קפדן מאוד בעשיית דברים זו מעלה של אנושיות, אבל אם אדם קפדן יתר על המידה עד כדי חוסר עקרונות, ועושה דברים טריוויאליים מדי, אזי הדבר הופך למיותר ובלתי יעיל. זה מעיד על איכות ירודה, על חוסר יכולת להשלים דברים ועל חוסר יכולת לשאת בעבודה. יש אנשים, קפדנים בעשייתם, שתופסים את העקרונות, תופסים את הליבה ואת נקודות המפתח, פועלים במהירות ובזריזות, עם שיפוט מהיר, ומסוגלים לפתור בעיות במהירות – זה פירוש הדבר להיות בעל איכות גבוהה. קפדנות בעשיית דברים אינה בהכרח יעילות בעשיית דברים, וגם לא השגת תוצאות טובות בעשיית דברים. היא רק היכולת להישאר ממוקד בסבלנות, להיות שקט, לא להיות פזיז, לא להיות ראוותן ולא להיות פוחז. לכל היותר, זוהי רק מעלה של אנושיות, וזה עדיין לא נחשב איכות טובה. יש אנשים שהם קפדניים למדי בעשיית דברים, ונראים די מצפוניים, לא ממהרים ולא נלחצים, ודי שקטים. אולם הם לא יעילים בטיפול בעניינים, ואינם מסוגלים לתעדף דברים על בסיס חשיבות ודחיפות. הם נתפסים למשימה חסרת חשיבות ועובדים עליה בלי סוף, וגורמים לאחרים לחוש חרדה ותסכול, עד כדי דחף עז לתת להם בעיטה הגונה. הם עובדים לאט מדי, ללא שום יעילות – הם פשוט חסרי כל תועלת! אדם בעל יכולת הישרדות רגילה עובד מהר מהם פי עשרה או עשרים. הם עושים דברים לאט מדי, ולא משנה כמה הם עושים, הם לא יכולים למצוא שיטה, לא יכולים למצוא עקרונות, זה לא 'הקטע שלהם', והם חסרי יעילות. משימה שאמורה לקחת שעה יכולה לקחת להם יום שלם, משימה שאמורה לקחת יום יכולה לקחת להם חמישה ימים, ומשימה שאמורה לקחת חמישה ימים יכולה לקחת להם עשרה ימים, מה שגורם לך להרגיש כעס ותסכול כשאתה צופה בהם. יש נשים שהן איטיות בטיפול בעניינים. אף על פי שהן יודעות היטב שהן צריכות לצאת בקרוב כדי לטפל במשהו, הן עדיין מתעקשות לחפוף את שערן. בחפיפת שערן, הן לא מוצאות שיטה. במקום לחפוף את כל שערן בבת אחת, הן חופפות אותו קווצה אחר קווצה, ואחרי חצי שעה הן עדיין לא סיימו. האין הן משוגעות? בגלל חפיפת השיער, הן בסופו של דבר מעכבות עניינים ראויים. ככל שהעניינים דחופים יותר, כך הן חשות פחות דחיפות, והן אפילו מתמקדות בטיפול באותם עניינים חסרי חשיבות, ומעכבות את החשובים מבלי לחוש חרדה או התרגשות. אם אתה מאיץ בהן, יש להן אפילו ערימה של תירוצים: "איך אני יכולה פשוט להשאיר את הדברים הראויים האלה לא גמורים?" כשאתה רואה אנשים כאלה, מה אתה חושב לעצמך? היית רוצה כל כך לתת להם בעיטה. האם אנשים כאלה לא ראויים לבעיטה? (כן). כשמדובר אנשים כאלה, גם אם יש עבודה לעשות, אין צורך לתת להם לעשות אותה. הם עובדים לאט מדי והם חסרי יכולת מדי! כשאתם רואים אנשים כאלה, שעושים דברים בקצב של חילזון, האם אתם חשים חרדה? (כן). הם אומרים: "אני קפדן בעבודתי!" אני אומר: "איזו תועלת יש בקפדנות שלך? אחרים אינם הרבה פחות קפדניים ממך, אבל הם עושים יותר עבודה ממך ועושים אותה טוב יותר. האם הקפדנות שלך יכולה להשיג תוצאות? זה המפתח. אם אתה קפדן בעשיית דברים וגם משיג יעילוּת ותוצאות טובות, אז לקפדנות הזו יש ערך. אבל אם אתה רק קפדן בעשיית דברים ובסופו של דבר לא משיג לא תוצאות ולא יעילוּת, האם זה מועיל? זה חסר תועלת!" יש אנשים שהם קפדניים ביותר בתפירת בגדים, אבל הם אף פעם לא מצליחים להתאים את המידות. הם לא יכולים לקבוע במדויק אם הבגדים יתאימו ללובש המיועד, הם לא יכולים לדעת אם השרוולים ארוכים מדי או קצרים מדי, או אם הבגדים צמודים מדי או רפויים מדי, הם לא יודעים מהו הרוחב הסטנדרטי של חפתים, והם לא יודעים אם הצווארון מתאים. הבגדים שאנשים כאלה תופרים בוודאי לא יעמדו בדרישות. אם אדם הוא גם קפדן וגם פועל לפי עקרונות, זוהי באמת מעלה של אנושיות. אבל אם אדם הוא רק קפדן ואין לו עקרונות, אינו מסוגל לתפוס את נקודות המפתח, ותמיד טורח בעניינים טריוויאליים ומהרהר בהם ללא טעם, זה מעצבן. המילה "קפדן" נחשבת בדרך כלל למונח חיובי על ידי רוב האנשים, אך לא כל מקרי הקפדנות הם מעלות. זה תלוי במצב. יש אנשים שהם קפדניים באופן עיוור וללא כל עקרונות. זו אינה קפדנות אלא נוירוטיות וחוסר יכולת לתפוס את נקודות המפתח; זה מעיד על איכות ירודה, על חוסר יכולת למצוא שיטה לעשיית דברים ועל חוסר יכולת לתפוס את העקרונות. לכן, בעיניי, אף על פי שקפדנות כביטוי או כדרך לעשות דברים היא מעלה של אנושיות, צריך גם לבחון את האיכות של האדם. אם לא לוקחים בחשבון את האיכות, אזי גישה קפדנית בעשיית דברים היא בכל זאת טובה. אם לאדם יש גם איכות וגם יעילות בעשיית דברים, והוא יכול לציית לעקרונות, ובנוסף לכך הוא קפדן, קפדנות זו היא באמת הדובדבן שבקצפת ומעלה אמיתית של אנושיות.

הבה נדבר על ביטוי נוסף: כשאדם אוהב להתרברב. לאיזו סוג של בעיה זה משתייך? (צביונות מושחתים). לדוגמה, יש אנשים שמקלידים מהר מאוד. כדי שאחרים ידעו שיש להם את היכולת הזו, הם בכוונה מקלידים בכוח רב מאוד, כאילו כדי לומר: "רק תקשיב לקצב ההקלדה שלי, ותדע כמה מהר אני מקליד!" יש אנשים שהם בוגרי אוניברסיטה, ולכן הם נוהגים לומר דברים כמו: "בתקופה שהייתי באוניברסיטה", "הפרופסורים שלי באוניברסיטה", "קמפוס האוניברסיטה שלי", וכן הלאה. איזה מין ביטוי זה? (התרברבות). זה נקרא התרברבות. יש אנשים שקונים מכונית חדשה וחוששים שאחרים לא יידעו שזה מותג מפורסם ויוקרתי. אחרי שהם יוצאים מהמכונית, הם לא עוזבים, אלא רגע אחד הם בודקים אם יש טביעות אצבעות על החלונות, וברגע הבא הם בודקים אם יש שריטות על הצבע. למה הם ממשיכים להסתובב סביב המכונית? זה רק כדי שאחרים יידעו שהמכונית שלהם. איזה מין ביטוי זה? (התרברבות). יש אנשים שיש להם טלפון יוקרתי. כדי שאחרים יראו אותו, גם כשהסוללה של הטלפון ריקה, הם עדיין מעמידים פנים שהם בשיחה. איך זה נקרא? (התרברבות). למה הם מתרברבים? האין זו יהירות שפועלת כאן? יש אנשים שלובשים מעיל מפרוות חורפן, וגם אחרי שהם נכנסים לחדר חם מאוד, הם לא מורידים אותו. כשמישהו שואל אותם: "לא חם לך?" הם עונים: "לא. אני לובש חורפן – זה נעים מאוד!" הם מניחים שאחרים לא יודעים כלום על זה! כשהם מורידים אותו, הם דואגים להבליט את התווית, ומציגים אותה בפני אנשים: "המעיל הזה הוא לא רק חורפן, הוא גם של מותג מעצבים יוקרתי כזה וכזה. אתה אפילו לא מכיר אותו!" אם אחרים לא מכירים אותו, על מה אתה בכלל מתרברב? האין זו התרברבות לשווא? יש אנשים שאפילו מציגים את עצמם לראווה בפניי, ואומרים: "אתה לובש מעיל פוך ברווז? אתה צריך ללבוש מעיל חורפן – זה חם מאוד!" אני אומר: "זה חם, אבל המעיל הזה כבד מאוד!" הם לובשים מעיל חורפן ואפילו מציגים את עצמם לראווה בפניי. אימרו לי, אנשים כאלה שאוהבים להתרברב הם שטחיים, נכון? מבחינת אנושיותם, יש להם שתי בעיות. האחת היא שהם שטחיים במיוחד. כשמדובר ברכוש חיצוני ובדברים חומריים כמו האוכל שהם אוכלים, הבגדים שהם לובשים והחפצים שהם משתמשים בהם, הם רוצים להציג את כולם לראווה. הם לא יכולים לרסן את הרצון להתרברב ותמיד רוצים להציג את הדברים האלה לאחרים, כדי שאחרים ידעו שהבגדים שהם לובשים והדברים שהם משתמשים בהם הם כולם יוקרתיים ויוצאי דופן. מה זה משנה אם אחרים יודעים? גם אם אחרים רואים זאת ולא מעריכים אותם, הם עדיין מציגים זאת לראווה. האין זה שטחי? (כן). הם שטחיים וילדותיים – זוהי הבעיה השנייה של אנשים שאוהבים להתרברב. אימרו לי, מה הם יכולים להשיג מהתרברבות כזאת? האם זה רק כדי להפגין את נוכחותם? האם זה הכרחי? האין זה מיותר? (כן). בשנות ה-80 וה-90, אם סוליות נעלי העור של מישהו היו נשחקות באופן לא אחיד, היו מסמרים אליהן פיסות ברזל, שהשמיעו קול רם בהליכה. היו אנשים שהיו צריכים למסמר פיסות ברזל לנעלי עור חדשות לגמרי עוד לפני שנעלו אותן, רק כדי שאחרים יידעו שיש להם זוג נעלי עור. זה נתן להם ביטחון וגרם להם להרגיש תחושת הנאה. הם האמינו ש"לקבל תשומת לב מאחרים זה דבר טוב. זה מוכיח שיש לי קסם ושהקיום שלי מקבל תוקף. לכן, אני צריך לחלוק את היכולות המיוחדות שלי, את הנקודות החזקות שלי ואת הדברים הטובים שיש לי עם כולם". האם זה באמת שיתוף? זה נקרא התפארות. האין בעולם הזה לא מעט אנשים שאוהבים להתפאר? (כן). אנשים חושבים שזה די נורמלי, הלא כן? איש אינו בז לאנשים כאלה, ואיש אינו מביט בהם במבט מוזר, כי העולם מלא באנשים כאלה, שאובססיביים לכל מיני תענוגות חומריים וכספיים, ולתענוגות של מעמד. לכן, העולם הזה מהלל את הדברים האלה. בבית האל, אנשים כאלה גורמים לאחרים להרגיש גועל ובוז. מדוע? המאמינים באל, מתחילת הנחת היסוד ועד להבנה הדרגתית של האמת ושל הערך והמשמעות של היות אדם, מתחילים לדאוג פחות לתענוגות חומריים ולכמה מהדברים השטחיים של העולם. הדחף הפנימי שלהם לרדוף אחר רכוש חיצוני פוחת, המטרות והכיוון של חתירתם משתנים, וצורכי עולמם הפנימי נעשים שונים. הם מפתחים פרספקטיבה שונה על צרכים חומריים, ומרגישים שדברים כאלה הם כולם ריקים ואינם יכולים לספק את צורכי ליבם. לכן, נטייתם להתרברב ולהתפאר בכל מיני דברים פוחתת. באילו דברים המאמינים באל עשויים, לכל היותר, להתפאר או להתרברב? הם עשויים להתפאר בדברים כמו כישוריהם או חוזקותיהם. לדוגמה, יש אנשים שאוהבים לשיר ותמיד רוצים שאחרים ישמעו את קולם. הם אומרים: "תשמעו כמה טוב הקול שלי נשמע!" הם חוששים שאחרים לא יידעו שהם שרים היטב, והם כל הזמן רוצים להבליט את עצמם בהקשר זה. לסיכום, אהבת ההתרברבות היא פגם באנושיות. זהו ביטוי של חוסר בגרות, ילדותיות ושטחיות באנושיות. כשאנשים מבינים רק כמה מילים ודוקטרינות ועדיין לא השיגו באמת את האמת או נכנסו למציאות-האמת, סביר מאוד שהם יפגינו את הפגם של אהבת ההתרברבות, ולא קל להתגבר על פגם זה באנושיות. זאת משום שלפני שאנשים משיגים את האמת, הדברים שהם יכולים להתרברב ולהתפאר בהם הם ההון והביטחון העצמי שלהם לחיים. יש לך ביטחון בהתנהלות העצמית שלך ומוטיבציה בעשיית דברים, כי אתה מסתמך על דברים כמו מראה, הופעה, חוזקות, רמת השכלה, כישורים או מיומנויות מקצועיות כדי לחיות. לכן, רוב האנשים מפגינים, במידה כזו או אחרת, את הפגם של אהבת ההתרברבות, ולא קל להתגבר עליו, לא קל למרוד בו. כשאנשים מבינים את האמת ונכנסים למציאות-האמת, יש להם שיעור קומה מסוים, והם דואגים פחות לדברים שאינם קשורים לאמת, הם מגיעים להבנה שאין צורך להבליט את עצמם או להתרברב, ושהדברים האלה אינם מעידים שלאדם יש אנושיות, וגם לא שיש לו שיעור קומה; וכמובן, קל וחומר, הם לא מעידים שאדם נושע או מסוגל להתמסר לאמת ולאל. לכן, אצל אנשים מסוימים שבעבר אהבו להתרברב, כשהם מבינים את האמת ונכנסים למציאות-האמת, הרצון הזה דועך בהדרגה, ופגם זה באנושיות מוכנע ונעלם באופן לא מודע. ניקח, לדוגמה, אדם שלובש חולצת טי יקרה. כשהיא מתלכלכת קצת בטעות, הוא נעשה חרד מאוד. מישהו אחר אומר לו: "למה אתה כל כך חרד? האם זה לא יהיה בסדר אם פשוט תכבס אותה?" הוא עונה: "אתה יודע שהחולצה הזו עלתה 200 יואן?" הוא מתעקש להזכיר את המחיר כדי שאחרים ידעו; רק אז הוא מרגיש מרוצה. אם אותו אדם מבין את האמת, הוא יכול לגשת לעניינים כאלה בצורה נכונה כשהוא נתקל בהם שוב. הוא לא יזכיר את המחיר, ובנקודה זו, יהירותו תרוסן במידה מסוימת. האין זה מראה שאנושיותו הפכה בוגרת יחסית ואינה עוד שטחית או ילדותית כל כך? (כן). אהבתו להתרברב, פגם זה באנושיותו, תוכנע כך.

הביטוי הבא הוא בוז לעניים והעדפת עשירים. יש אנשים שכאשר הם רואים מישהו עשיר, הם מיד מתחנפים אליו ואומרים דברים כמו: "העור שלך נהדר. אתה נראה טוב. אתה כל כך אצילי, אפילו היריקה שלך שווה יותר מאיתנו, העניים!" כשהם מדברים עם אנשים עשירים ובעלי מעמד, הם עדינים במיוחד. אבל כשהם רואים איכר, הם תמיד רוצים ללגלג עליו, ודבריהם, במישרין או בעקיפין, מזלזלים בו. יש להם גישות שונות לחלוטין כלפי העניים והעשירים. הם מוכנים לספק את צורכי העשירים, אפילו עד כדי הפיכה מרצון לעבדיהם. אבל עם העניים, זה סיפור אחר – כשהעניים מתמודדים עם קשיים ומבקשים עזרה, הם מתעלמים מהם. יחסם לאנשים בעלי מעמד נמוך שונה לחלוטין מיחסם לבעלי מעמד גבוה. זהו בוז לעניים והעדפת עשירים. איזה סוג של בעיה זה? (פגם באנושיות). האם זה פגם באנושיות? איזה סוג של בעיה בתוך האנושיות זה? (אופי ירוד). זוהי בעיה של אופי בתוך האנושיות – אופי ירוד. כשהם רואים אנשים עשירים, הם הופכים למשרתים נרצעים, ומתנהגים בצורה חנפנית מדי. כשהם רואים אנשים עניים, הם רוצים להתנהג כאילו הם האדונים. איזה מין בריות הם? התייחסות כזו לאנשים מראה שאין להם עקרונות! לאנשים עניים רק חסר קצת כסף, ותנאי חייהם קצת פחות טובים – במה הם פגעו בך? האם לאנשים עניים יש בהכרח אנושיות רעה? האם לאנשים עשירים יש בהכרח אנושיות טובה? האם אנשים שבזים לעניים ומעדיפים עשירים מודדים ורואים אחרים על בסיס עקרונות-האמת? ברור שלא. הם מאמינים שמי שיש לו כסף הוא אצילי וגדול, ומי שעני הוא שפל ונחות. אמת המידה שלהם למדידת אנשים היא כסף. האם אנשים כאלה הם אנשים טובים? איך האנושיות שלהם? (האנושיות שלהם רעה). כשהם רואים אדם עשיר, הם מעלים חיוך חנפני; כשהם רואים אדם עני, פניהם מיד מחשיכות – פניהם משתנות כל כך מהר! הם מוכנים אפילו לשאת סיר לילה עבור אדם עשיר, אך אינם מוכנים אפילו למזוג כוס מים לאדם עני. איזה מין בריות הם? האין הם בעלי אופי ירוד? (כן). האם זה טוב שאנשים כאלה יהיו מנהיגים? (לא). למה לא? באילו אופנים הם לא מתאימים לתפקיד מנהיגים? (אין להם עקרונות באופן שבו הם מתייחסים לאנשים, ובחירתם ושימושם באנשים אינם מבוססים על עקרונות-האמת אלא על השאלה אם למישהו יש מעמד וכסף. אם הם יהפכו למנהיגים, הם יקדמו את בעלי המעמד והכסף. אם האנשים האלה שיקודמו הם אנשים רעים, אז אנשים רעים יחזיקו בעמדות כוח בכנסייה, וזה יהיה אסון). אנשים כאלה אינם מתאימים להיות מנהיגים. ראשית, הם בעלי אופי ירוד, ואין להם אמת מידה של מצפון במעשיהם. שנית, אם היו נעשים מנהיגים, הם היו הופכים את הכנסייה למשהו כמו החברה – הכנסייה שהם מנהיגים הייתה הופכת לקבוצה חברתית. הם היו מקדמים את העשירים ובעלי ההשפעה, בעלי המעמד והקשרים, ואת המצליחים בחברה, והופכים אותם לראשי צוותים ולמפקחים, בעודם רומסים תחת רגליהם את אותם איכרים, אנשים עניים, ואת אלה שהם בעלי השכלה ירודה ואינם טובים בדיבור מילים נעימות לאוזן, שיש להם אנושיות טובה, יש להם איכות, ושחותרים אל האמת, אך הם בעלי מעמד חברתי נמוך. זה לא יהפוך את הכנסייה להיות בדיוק כמו החברה? איזה הבדל יהיה ביניהן? בחברה, האין אלה העשירים ובעלי המעמד שמחזיקים בכוח? האין אלה בעלי הסטטוס, הקשרים, הכוח וההשפעה שמחזיקים במעמד ותופסים את אור הזרקורים בכל הרמות, התחומים והקבוצות בחברה? אם בית האל היה כמו החברה, האם הוא עדיין היה בית האל? הוא כבר לא היה בית האל ולא יכול היה להיקרא כנסייה – הוא היה קבוצה חברתית. זו בדיוק התוצאה שנגרמת כשהופכים אנשים שבזים לעניים ומעדיפים עשירים למנהיגים. אנשים כאלה הופכים למלחכי פנכה של כל מי שיש לו מעמד. אימרו לי, האם לאנשים שמתנהגים כמשרתים יש עקרונות כלשהם? האם יש להם גבולות בהתנהלותם? (לא). לאנשים כאלה אין עקרונות או גבולות בהתנהלותם. כשהם מתמודדים עם סביבה מסוכנת, הם יכולים לבגוד כמו יהודה איש קריות. אם ארצם תיפול, הם יהפכו לבוגדים. אם יהפכו למנהיגי ממשלה, הם יהפכו לבוגדי האומה. כאלה הם בדיוק היצורים האלה! לכן, הם אינם מתאימים להיות מנהיגים. זאת משום שהם לא יבצעו עבודה אמיתית ויזיקו לאחים ולאחיות, תוך שהם רומסים תחת רגליהם את כל אלה שחותרים בכנות אל האמת וניחנים באנושיות, ומקדמים את בעלי האנושיות הרעה, שמחזיקים במעמד והם בולטים ומשפיעים בחברה; זה מנוגד ישירות לעקרונות בית האל לקידום אנשים. אם אנשים כאלה היו שולטים ומחזיקים בעמדות כוח בבית האל, האם עבודת הכנסייה הייתה יכולה להתנהל בצורה חלקה וללא הפרעות? (לא). עבודת הכנסייה ואנשיו הנבחרים של האל היו נהרסים בידי האנשים האלה. האנשים האלה היו קושרים קשר זה עם זה, משתמשים זה בזה ותומכים זה בזה. אחים ואחיות שחותרים אל האמת היו נדחקים לשוליים ומנודים – ייתכן שאף היו משובצים כולם לקבוצות ב' או מורחקים, ולא היו מותירים להם מוצא. זה יכול להיות המצב, נכון? (כן). איך נראים היחסים בין האנשים האלה? כשהם נפגשים, הם קוראים זה לזה חברים, כורכים את זרועותיהם זה סביב זה, ומתפארים בהיסטוריה המפוארת שלהם בחברה, מדברים על מה שהם יכולים לעשות זה למען זה ואז שואלים מה האחר יכול לעשות למענם, ומנצלים זה את זה הדדית. במה אנשים אלה שונים מאנשים בחברה? כשהם יחד, הם לא אוכלים ושותים את דבר האל, אינם משתפים על האמת, אינם משתפים על הבנתם החווייתית האישית, אינם מדברים על הכרת עצמם, ואינם מנתחים את צביונותיהם המושחתים. במקום זאת, הם מדברים רק על כמה שהדברים הצליחו להם בחברה, על הדברים שעשו שהציבו אותם באור הזרקורים, על ההיסטוריה המפוארת שלהם, עם אילו פקידים הם שתו ואכלו, לאילו פקידים הם התחנפו – זה כל מה שהם מדברים עליו. האם אנשים אלה מאמינים באל? הם מתחרים זה בזה על מעמד, רקע, יכולות ואמצעים, ובה בעת קושרים קשר זה עם זה ומשתמשים זה בזה – כך נראים יחסיהם. אם אתה אדם פשוט או איכר שאינו יכול לעשות דבר למענם, הם רואים אותך כחסר ערך, כמישהו שלחלוטין אינו ראוי לתשומת ליבם, ואתה נדחק הצידה. על מה הם מדברים כשהם יחד? הם דנים איזה מותג הלבשה הוציא פריט חדש, איזו מכונית חדשה הושקה, מי קנה יהלום של כמה קראטים, הרכוש של מי נמכר במכירה פומבית, המניות של מי ירדו או עלו, החברה של מי הונפקה לציבור, מי התחנף לפקידי ממשל, מי התקשר עם איזו כנופיה, מי נתן כמה מתנות והוציא כמה כסף כדי להשיג משהו – כל הדברים האלה. אימרו לי, האין זה מגעיל? אם הם מדברים תמיד על הדברים האלה בכנסייה, האם זה לא מפריע לכנסייה ולעבודת הכנסייה והורס אותם? אימרו לי, האם אנשים כאלה יכולים להיבחר כמנהיגים? (לא). הם אופורטוניסטים. ברגע שאתם מגלים אנשים כאלה בכנסייה, עליכם לחשוף אותם ולטהר אותה מהם – בית האל אינו משאיר אנשים כאלה. אופורטוניסטים בבית האל נמצאים שם רק כדי לעשות את המינימום ולהשיג ברכות במרמה. הם לא מקבלים כלל את האמת ואינם מקבלים שום דבר חיובי. יתר על כן, אנשים אלה מבצעים את חובתם ללא כל כנות; הם לא רוצים להשקיע מעצמם כלל ורוצים רק להשיג תועלת. אם אין תועלת, הם לא יעשו דבר. בעוד האחים והאחיות מרוכזים בביצוע חובותיהם ועובדים בחריצות, הם מניחים בצד את חובותיהם ועוסקים בענייניהם האישיים, ואף מתענגים על אכילה, שתייה ובילויים. הם גם מרבים לגלוש באינטרנט ומבלים זמן רב בחקר הדברים שהם הכי אוהבים או רוצים, כגון אופנה, יופי ועיצוב שיער, ומוצרי בריאות יוקרתיים. בכל מקום שאליו הם הולכים, הם מתהלכים בגאווה ומרמים אחרים; הם מחפשים אנשים מסוגם, וכשהם מוצאים מישהו דומה, הם מיד מסתדרים איתו. הם לא יכולים להסתדר עם אחים ואחיות אמיתיים, ובכנסייה הם חריגים בנוף ובלתי אנושיים. כשאתם רואים אנשים כאלה, עליכם להתרחק מהם. יתר על כן, אם לרוב האנשים או למנהיגים שלכם אין הבחנה והם עדיין רואים בהם אחים או אחיות שבאמת מאמינים, עליכם לקום ולחשוף אותם, ולטהר את הכנסייה מהם. האם אתם מבינים עכשיו? מדוע יש להרחיק אנשים כאלה? (מכיוון שאנשים כאלה גורמים בקלות להפרעות בכנסייה, מביאים אווירה שלילית, ויכולים להשפיע על אחרים בביצוע חובתם ובחתירה אל האמת). בדיוק, הם הורסים את אווירת הכנסייה. הם לא חותרים אל האמת בעצמם וגם משפיעים על אחרים ומעכבים אותם. עבור ביצוע עבודה בשווי דולר אחד, הם דורשים שכר של עשרה דולרים. להשתמש באנשים כאלה זה משתלם אפילו פחות מאשר לגדל כלב. לפחות כלב יכול לשמור על הבית ולהיות נאמן לבעליו! הוא לא עושה תמרונים מפוקפקים מאחורי הקלעים, ואתה לא צריך לדאוג שהוא יגרום צרות בהמשך. מה היו ההשלכות אם הכנסייה הייתה מאפשרת קבלה של אנשים שבזים לעניים ומעדיפים עשירים? האם הם היו יכולים לעזור לאנשיו הנבחרים של האל? האם הם היו יכולים להועיל לאחרים? (לא). ברגע שהם נחשפים, ואחרים רואים אותם לאשורם, יש לטהר את הכנסייה מהם. אם יורשה להם להישאר, הם רק ישבשו ויפריעו, רק יגרמו צרות, ורק יביאו אסון על הכנסייה. אם תחכו עד שהם יגרמו לאסון גדול, ורק תטפלו בתוצאות אחר כך, זה יהיה בעייתי מאוד. אנחנו לא רוצים צרות; אנחנו מעדיפים לחסוך לעצמנו את הדאגה. יש הרבה משימות וחובות שאנשים צריכים לעשות – אל תזמינו את הצרות האלה.

ישנו סוג נוסף של אנשים: אלה שאוהבים להתחנף לבעלי הכוח. האם אנשים שמתחנפים לבעלי הכוח הם טובים או רעים? (רעים). במה הם רעים? אנשים מסוג זה הם סנובים מובהקים. כשהם רואים אדם בעל מעמד, הם תמיד עושים כל מאמץ כדי להתחנף אליו; הם יוזמים שיחה, פותחים בפניו את ליבם, מגישים לו אוכל, מכבסים את בגדיו ומנקים למענו. אין דבר שהם לא מוכנים לעשות. אם אין לך מעמד, הם מעמידים פנים שאינם רואים אותך, ואם אתה יוזם ופונה אליהם, כשהם רואים אותך, פניהם מחמיצות מיד. האם אנשים כאלה הם טובים? לאיזה היבט בעיה מסוג זה משתייכת? (אדם מסוג זה הוא בעל אופי ירוד וניחן באנושיות ירודה). האנושיות שלהם רעה והאופי שלהם ירוד. עד כמה האנושיות שלהם רעה? (אין להם יושרה או כבוד עצמי). האם אנשים שמתחנפים באופן פעיל לבעלי הכוח הם אנשים טובים? (לא). אם כן, איזה מין אנשים הם? איזה מין אופי יש לאנשים שאוהבים להתחנף לבעלי הכוח? יש להם שני פנים שונים ביחסם לאותו אדם. הם לא חוששים שיראו מבעד למסכה שלהם, ואף מציגים בחופשיות את הצדדים האלה של עצמם. האם לאנשים האלה יש תחושת יושרה או בושה כלשהי? (לא). האם אנשים אלה, שאין להם תחושת יושרה או בושה, יכולים להיות מסווגים כאנשים רעים? (כן). מדוע הם יכולים להיות מסווגים כאנשים רעים? יש להם שני פנים שונים באופן שבו הם מתייחסים לאחרים. הבה ננתח את שורשם של שני הפנים השונים הללו. אנשים אלה אוהבים במיוחד מעמד, והם אוהבים אנשים בעלי עמדה וכוח. כשהם רואים אנשים בעלי מעמד, הם כול-כולם חיוכים וצייתנות מוחלטת; הם מתרפסים ומתחנפים אליהם ללא נקיפות מצפון, ומחמיאים להם בחנופה חסרת בושה. בין שמטרתם היא להתחבב על אותם אנשים, ובין שיש להם מניע נסתר לרצות שיעריכו ויקדמו אותם, גישתם כלפי אחרים בעייתית ומפרה את עקרונות-האמת. אם כן, מדוע יש להם גישה כזו כלפי אנשים בעלי מעמד? (למען האינטרסים שלהם-עצמם). הדבר מוכיח שהם אוהבים במיוחד מעמד. להם עצמם אין יכולת, או שאין להם את הכישורים, התנאים או ההזדמנויות להשיג מעמד. אולם באמצעות התחנפות והתקרבות לבעלי מעמד, הם מסוגלים לספק את תאוותם למעמד. לכן, הם יכולים להתחנף ולהחמיא לאחרים ללא נקיפות מצפון או בושה. האופי שלהם ירוד למדי. לא אכפת להם איזה מין אדם הוא בעל המעמד, והם גם לא מבחינים אם האנושיות של אדם זה טובה או רעה, או אם הוא אדם רע. כל עוד לאדם יש מעמד או כסף, גם אם הוא אדם רע, הם עדיין יתחנפו אליו. האין הם חסרי עקרונות לחלוטין? (כן). מבחינתם, כל מה שאנשים בעלי מעמד אומרים הוא נכון וטוב, וכל דרך שבה הם מדברים מקובלת. כל עוד למישהו יש מעמד, הם טובים כלפיו. הם חסרי עקרונות לחלוטין והם טובים באופן חריג כלפי אותו אדם. באמת שאין להם כל תחושת יושרה או בושה. לא אכפת להם כיצד אחרים רואים או מעריכים אותם. לא משנה להם מה אחרים חושבים עליהם. הם חושבים לעצמם: "אני פשוט אוהב אנשים בעלי מעמד. אני פשוט רוצה להיות טוב אליהם. מה רע בלהיות בעל מעמד? אתם שאין לכם מעמד אינכם ראויים לטוב ליבי!" לאנשים כאלה אין עקרונות או כבוד עצמי. לא אכפת להם איך אחרים רואים אותם, וגם לא איך האל מעריך אותם. אלה אנשים בעלי אופי ירוד. כשהם פועלים כך, מצפונם אינו חש דבר, ולהיגיון שלהם אין שום אמת מידה לשיפוט. אין להם סטנדרטים מינימליים, והם חסרי עמוד שדרה באופן התנהלותם. כשהם פוגשים אדם בעל מעמד, הם מיד מתכווצים ומתרפסים והופכים לעבד, ומקבלים על עצמם תפקיד של כפופים נרצעים. כל מי שיש לו מעמד הופך לאדונם. האם לאנשים כאלה יש יושרה או כבוד עצמי? (לא). הם מסוגלים אפילו להרעיף את החנופה הדוחה ביותר על אנשים בעלי מעמד, והם מעזים לעשות זאת בפומבי, לא משנה כמה אנשים רואים. לא אכפת להם מדעותיהם של אחרים או מאיך שאחרים רואים אותם, והם שואפים רק לספק את רצונותיהם-שלהם. כך הם פועלים כלפי אנשים בעלי מעמד. אבל מה קורה כשאדם בעל מעמד מאבד אותו? אז הם משנים את פניהם. כיצד הם מתייחסים לאדם הזה אז? (הם מיד מתחילים להתעלם ממנו). פניהם מיד מחשיכות, וגישתם הופכת שונה לחלוטין: "איבדת את מעמדך, ואתה עדיין רוצה שאהיה טוב אליך? בחלומות שלך!" אם אדם שאיבד את מעמדו מבקש מהם למזוג כוס מים, הם מתעלמים ממנו. אם הוא מבקש מהם להושיט יד, הם מתעלמים ממנו. אם הוא רוצה לשוחח איתם מלב אל לב, הם אומרים: "האם אתה ראוי? האם יש לך את הכישורים לדבר איתי? מי אתה חושב שאתה?" כמה מרושע הצביון שלהם! האם זה פשע לא להיות בעל מעמד? האם אדם משתנה ברגע שמדיחים אותו מתפקידו הרשמי? האין הוא עדיין אותו אדם? מדוע הוא אינו ראוי עוד לדבר עם אנשים כאלה? מדוע אנשים כאלה אינם יכולים להושיט לו יד? אפילו אם הייתה זו חיה במצוקה הזקוקה לעזרת אדם, אנשים עדיין היו צריכים, מתוך חוש של מצפון, לעזור, לטפל בה בעדינות ולדאוג לה – קל וחומר כשמדובר בבן אנוש, לא? ובכל זאת, הם חסרים אפילו שמץ זה של טוב לב אנושי. מלבד ביטויים אלה, ישנם אנשים שמרחיקים לכת עוד יותר. הם חושבים לעצמם: "לפני כן הייתי טוב אליך מפני שהיה לך מעמד. עכשיו, כשאיבדת את מעמדך, אתה עדיין מצפה ממני לכבד אותך ולאפשר לך לשמור על כבודך, להימנע מלהביך אותך בשיחות, ולציית לפקודותיך כמו קודם? אין סיכוי! אתה צריך להגיד תודה שאני לא רומס אותך!" איזה מין בריות הם? כשאדם נמצא במצוקה, הם לא רק מתעלמים ממנו, אלא גם רומסים אותו מאחורי גבו, ומחפשים הזדמנויות להתעמר בו ולדכא אותו. איזה מין אנשים הם? (הם אנשים רעים). פניהם האמיתיות כאנשים רעים נחשפות כך, הלא כן? כלפי אנשים בעלי מעמד, הם מתנהגים ככפופים נרצעים, באופן מוקפד וראוי, ומקדמים את פניהם בחיוכים. הם מצוינים בהסכמה חנפנית עם אחרים. אם פקיד כלשהו יאמר שאפשר לגדל תפוחי אדמה על הירח, הם יצטרפו לדבריו ויאמרו: "תפוחי אדמה שגדלים על הירח הם ממש טעימים!" אבל כשאותו פקיד מאבד את מעמדו, גישתם משתנה לחלוטין. לא משנה מה יאמר הפקיד לשעבר עכשיו, גם אם זה נכון, הם לא יקשיבו. גם אם לאותו פקיד לשעבר יש הבנה אמיתית, הם מתעלמים ממנה ומסרבים לקבלה, ורק מוצאים אותו בלתי נסבל. בליבם הם חושבים: "אין לך מעמד, אז לשום דבר שאתה אומר אין משקל. אפילו אם מה שאתה אומר נכון, מה התועלת בכך? גם אם יש לך את מציאות-האמת, אני עדיין לא מחבב אותך. אני פשוט נהנה לרמוס אנשים חסרי מעמד – אם אני לא רומס אותם, זו הזדמנות מבוזבזת!" איזה מין בריות הם? אם אין לך מעמד, אתה בלתי נסבל לטעמם. לא משנה כמה טוב תהיה אליהם, זה חסר תועלת. לא משנה איך תתייחס אליהם כשווים לך ותנהג בהם לפי עקרונות, זה לא יכול לשנות את גישתם כלפיך. האם לאנשים כאלה יש אנושיות? (לא). מהו הביטוי לחוסר האנושיות שלהם? האין זו רשעות? (כן). הצביון של אנשים שאוהבים להתחנף לבעלי הכוח הוא מרושע ביותר, ואנשים כאלה פשוט דוחים בעיניי. בעיניהם של אנשים כאלה, כשיש לך מעמד, הפגמים והחסרונות שלך נראים כולם כמעלות וכנקודות חוזק. אבל כשאין לך מעמד, נקודות החוזק והמעלות שלך נראות כולן כפגמים וכחסרונות. לשום דבר שאתה אומר אין משקל, וכל דבר בך נראה להם בלתי נסבל. הם תמיד רוצים להתעמר בך, לרמוס אותך ולדכא אותך. יש להם צביון מרושע, הלא כן? (כן). הם מתעמרים בחסרי המעמד ככל העולה על רוחם. הם מרגישים שלא להתעמר באנשים ענווים זה חטא. גם אם אינך מתגרה בהם, הם יחפשו באופן פעיל פגמים, יתעמרו בך וירמסו אותך, ויזלזלו בך בבוז עצום. זה כאילו שלהיות חסר מעמד זה חטא, שהופך אותך ללא ראוי לחיים או להיות בנוכחותם; כאילו שהבאת על עצמך צרות ומגיעה לך פורענות אם אין לך מעמד. איזה מין בריות הם? האם יש לאפשר לאנשים כאלה להישאר בכנסייה? (לא). האם אנשים שאוהבים במיוחד להתחנף לבעלי הכוח יכולים להיבחר כמנהיגים? (לא). למה לא? כך הם מתנהגים כלפי אנשים בעלי מעמד – אם הם עצמם יזכו למעמד, האם לא יהפכו לסמכותניים, ויציבו את עצמם מעל כולם? זה יהיה הרסני! הם יתעלמו מסידורי העבודה של בית האל, מהצווים המנהליים של הכנסייה ומהצעותיהם של האחים והאחיות, ואף ידכאו את חסרי המעמד, לא משנה מה אמרו או עשו. הכנסייה תיהרס על ידם. לאנשים כאלה יש תאווה עזה ביותר לכוח, וברגע שהם משיגים את מבוקשם, ההשלכות הן בלתי נתפסות. אנשים שמתחנפים לבעלי הכוח הם מרושעים במיוחד ובעלי אופי ירוד במיוחד. מהם המאפיינים העיקריים של צביונם המושחת? (רשעות). רשע, רשעות, וסלידה מן האמת. מה שמרושע במיוחד הוא האופן שבו הם משתמשים בשני פנים שונים לחלוטין כדי להתמודד עם אותו אדם, ומשתנים במהירות קיצונית. האין זה מרושע? (כן). גם אם אנשים חסרי מעמד אינם מתגרים בהם, הם ייקחו יוזמה לתקוף, להתעמר ולרמוס אותם. האין זה מרושע? (כן). בלי קשר לשאלה אם לאדם האחר יש מעמד או לא, הם לא יכולים לפעול לפי עקרונות או להתייחס אליו בהגינות. כשאתה אומר להם: "בבית האל, האמת היא בעלת הכוח, ואנשים זוכים ליחס הוגן", האם הם מקבלים זאת? (לא). זה נכנס באוזן אחת ויוצא מהשנייה, והם חושבים: "איזו הגינות? אנשים הם פשוט גבוהים או נמוכים, אצילים או שפלים. בעלי המעמד הם אצילים; חסרי המעמד הם אשפה חסרת ערך!" אלה הם הלוגיקה והעיקרון שלהם להשקפה על אנשים ולהתייחסות אליהם. הם לא מקבלים את עקרונות-האמת ועדיין מדברים בהיגיון המעוות שלהם. האין הם סולדים מן האמת? (כן). הם ניגשים למעמד ולכוח תוך שימוש בלוגיקה ובעקרונות שלהם להתנהלות בעולם, ובהשקפותיהם על התנהלות בעולם, ומשתמשים בעקרונות ובשיטות שלהם להתנהלות בעולם כדי לטפל בעניינים אלה, במקום בדרישות ובעקרונות של בית האל לאופן ההתייחסות לאנשים. האין זה אי-קבלה של האמת, התנגדות גלויה לאמת? בליבם הם חושבים: "אם יש לך מעמד, אז אתה הבוס בליבי". לאל ולאמת אין מקום בליבם. איזה מין צביון זה? להיות כל כך שתלטן וכל כך עקשן בטיפשות שכזו – האין זה אי-קבלה של האמת? האין זו סלידה מן האמת? (כן). זהו בדיוק צביון כזה. מבחינת האנושיות שלהם בלבד, אנשים כאלה הם בעלי אופי ירוד, דוחים לחלוטין, ולא ראויים לחברה. אבל מבחינת הצביון שלהם, אין זו רק שאלה של אם הם ראויים לחברה. לאנשים אלה יש צביונות מרושעים ורעים, והם אינם מושאים לישועה. כולם ייענשו וימותו; מעשיהם הם עבירה שדינה מוות. אנשים אלה מתחנפים בעיוורון לבעלי הכוח ומפגינים התנהגות מלחכת פנכה של כלבלבי מחמד, וזה מעורר גועל. בתפקיד מנהיגי כנסייה, אנשים כאלה הם סכנה. אם תבחרו באנשים כאלה למנהיגי כנסייה, תמיטו על עצמכם אסון. מנהיגי מחוז מסוימים, בהיותם טיפשים וחסרי יכולת לעמוד על טיבם של אנשים, אף ממנים אנשים מסוג זה כמועמדים למנהיגות הכנסייה, וכתוצאה מכך האחים והאחיות בכנסייה מוטעים. אנשים מסוג זה, המצטיינים בהתרפסות בפני אחרים ובהתחנפות לבעלי הכוח, ושכלפי חוץ נראים נלהבים מאוד ומצייתים לכל מילה של המנהיגים, נבחרים בקלות כמועמדים. זאת משום שמנהיגים ועובדים מסוימים אוהבים את אלה שמתרפסים בפניהם ומתחנפים אליהם, והם לא מסוגלים לראות את ההשלכות שאדם צבוע מסוג זה יביא על הכנסייה ברגע שיהפוך למנהיג. לעתים קרובות, ברגע שאנשים כאלה נבחרים וזוכים למעמד, צדם הזדוני מתגלה מיד והם מתחילים להפריע לכנסייה. המנהיגים שבחרו בהם מתחרטים כשהם רואים שהאנשים שבחרו הם אנשים רעים, אך הם לא יכולים לתקן את ההשלכות שמעשיהם הביאו על הכנסייה. זוהי לחלוטין תוצאה של כך שלמנהיגים ולעובדים יש צביונות מושחתים והם פועלים ללא עקרונות. אלה שמעריצים מעמד וכוח אינם אנשים שאוהבים את האמת. הם מתחנפים לכל מי שיש לו מעמד, ומעלים חיוך מתרפס בכל פעם שהם רואים מנהיגים ועובדים. מנהיגים מסוימים אינם יכולים לעמוד בפיתוי הזה; הם מתמלאים שמחה כשהם רואים אנשים עם חיוך מתרפס ורוצים לקדם אותם כדי להראות את יכולתם-שלהם. למעשה, כשאותם אנשים מתרפסים בפניהם ומעלים חיוך מתרפס, יש להם מניעים זדוניים, אך המנהיגים האלה חושבים שאותם אנשים הם באמת טובים. ברגע שאותם אנשים הופכים למנהיגים, הם אינם נכנעים לאיש, והם מתעלמים מאותם מנהיגים שקידמו אותם. רק אז אותם מנהיגים מבינים שהאנשים האלה אינם טובים, ושהם קידמו אנשים לא נכונים. במצב כזה, מה יש לעשות? צריך לתקן את המצב הזה, נכון? (כן). כיצד יש לתקן אותו? (יש לחשוף את האנשים האלה מיד ואז להדיחם). אנשים אלה אינם יכולים לבצע עבודה אמיתית; הם בסך הכול אנשים מבולבלים שיודעים רק להתחנף ולהתרפס בפני בעלי הכוח. על המנהיגים להדיחם מיד, ולהתחרט על כך שבאותו זמן היו עיוורים בלב ובעיניים ולא יכלו להבחין באנשים, ובחרו באנשים הלא נכונים. עכשיו, עדיין יש זמן לתקן את המצב מיד. האם אתם מסוגלים כעת לעמוד על טיבם של אנשים כאלה שמתחנפים לבעלי הכוח? (כן). אנשים כאלה הם חסרי כל ערך.

כעת, הבה נדבר על ביטויים הכרוכים בתנאים מולדים. זיכרון יוצא דופן – לאיזה היבט משתייך ביטוי זה? (תנאים מולדים). זיכרון טוב במיוחד, זכירת דברים במדויק, שינון מאמרים, קטעים מדברי האל, מזמורים, או סידור עבודה באופן ברור ומדויק במיוחד – לאיזה היבט זה צריך להשתייך? (איכות טובה – תנאי מולד). זהו תנאי מולד. באשר להיבט הספציפי של תנאים מולדים אליו הוא שייך, אני חושב שלא צריך לשייכו לאיכות. אם מדובר רק בזיכרון טוב, ביכולת לזכור דברים, לזכור הרבה, לזכור במדויק ולזכור דברים היטב, הדבר משתייך לכל היותר לקטגוריה של חוזקות, כישרונות ויכולות מולדים. באשר לשאלה אם איכותו של אדם טובה או לא, זה תלוי ביכולת ההבנה שלו. אם לאדם יש זיכרון טוב במיוחד, והוא מסוגל לשנן קטע ממילות שיר, קטע של ידע ודוקטרינה, או מיומנות מקצועית, באופן טוב במיוחד, מהיר במיוחד ויציב במיוחד, אך הוא משנן אך ורק דברים נוקשים שנקבעו מראש, שאינם כרוכים בעקרונות-האמת ושאינם ניתנים ליישום או לביצוע בחיים האמיתיים או בעבודה – אם פשוט יש לו זיכרון טוב – אזי אלה הן רק חוזקה ויכולת במסגרת תנאיו המולדים, והדבר אינו מגיע לרמה של איכות. כפי שדנו קודם לכן, מהי איכות? (יעילות ואפקטיביות בעת ביצוע דברים). אם יש לך זיכרון טוב וגם איכות טובה, אילו סוגי ביטויים ומאפיינים צריכים להיות לך? זה אומר שבנוגע לדברים שאתה שומע, על בסיס היכולת לזכור במדויק, אתה יכול גם לתפוס את הנקודות המרכזיות, למצוא את העקרונות, למצוא נתיב ליישום בפועל ותוכנית לביצוע, ואז אתה מסוגל ליישם אותם בפועל בחיים האמיתיים ובעבודה, ולבצע דברים ביעילות ובאפקטיביות. פירוש הדבר הוא שדברי האל ועקרונות-האמת ששיננת אינם נשארים ברמה התיאורטית, אלא מיושמים בביצוע חובתך והופכים למציאות-האמת שלך, מניבים תוצאות בעבודה שאנשים יכולים לראות ומשפרים את יעילות העבודה. זה לא רק זיכרון טוב אלא גם איכות טובה. זיכרון טוב אינו שקול לאיכות טובה. יכולת הבנה, היכולת לחפש את האמת ולמצוא את העקרונות ליישום האמת כשדברים קורים לך, וביצוע עבודה ללא סטייה ובאופן מדויק, מהיר ואפקטיבי – רק זוהי איכות טובה. איכות טובה אינה עניין של הבנת כמה דוקטרינות ויכולת לדקלם לאחר מכן רבות מהן, אלא מדובר בהבנה ובתפיסה של כמה עקרונות-אמת, ויכולת ליישם אותם לאחר מכן בגמישות בעבודתך ובחובתך, להפוך אותם לחלק מחייך האמיתיים, ולהפוך אותם מתיאוריה למציאות, מה שמאפשר לעקרונות-האמת להשפיע על אנשים ולהשיג בהם תוצאות, וכן להביא לאנשים תועלת ויתרונות. זוהי המשמעות של להיות בעל איכות. אם אתה נתקע ברמה של הבנת מילים ודוקטרינות ואינך יכול ליישם את העבודה, ואינך יכול למצוא את העקרונות או האמצעים – כלומר, אם היבט זה של עיקרון-האמת נשאר תמיד רק תיאוריה עבורך, ואין לך שום דרך, שיטה או נתיב להפוך אותו למציאות – זוהי המשמעות של להיות חסר איכות או בעל איכות ירודה. לא משנה כמה טוב הזיכרון שלך, גם אם הוא מתעלה על זה של אנשים רגילים עד כדי כך שהוא כמעט יכולת יוצאת דופן, אין זה אומר שיש לך איכות טובה. למה מתייחס המונח 'איכות טובה'? כיצד נמדדת איכות? (היא נשפטת לפי השאלה אם אדם יכול להבין את עקרונות העבודה וליישם אותם כראוי כדי להשיג תוצאות). היא נשפטת לפי יעילות ואפקטיביות, נכון? (כן). יש אנשים שיכולים לזכור סידורי עבודה במהירות ובדייקנות, והם יכולים גם להבין אותם באופן תיאורטי. אולם כשמדובר בביצוע, אם מישהו שואל אותם: "איך יש לבצע את העבודה הזאת? יש לך רעיונות, תוכניות או שלבים?" הם עונים: "לא, אני לא יודע איך לעשות את זה". זה חוסר איכות. לכל היותר, זוהי רק חוזקה בתחום אחד. אני זוכר שכאשר שיתפנו לראשונה על נושא זה, דנו בסוגיה זו. ייתכן ששכחתם, והפעם שוב סיווגתם זיכרון יוצא דופן תחת איכות. הבנה שגויה תמידית של חוזקותיו וכישרונותיו של אדם, וסיווג תמידי של חוזקה או כישרון מסוים תחת איכות טובה, מהווים טעות חמורה. אם סוגיה זו תיפתר ואתם תבינו מהי חוזקה, מהם כישרון או יכולת, ומהי איכות אמיתית, הדבר יועיל להבחנה באנשים ולצמיחת חייכם. לכל הפחות, זה יכול לעזור לכם לרסן מעט את צביונכם הגאוותן, כך שלא תאמינו עוד בטעות שיש לכם איכות מצוינת רק משום שאתם יודעים לשיר או לרקוד היטב. אם כן, האם אתם עדיין יכולים להעריך את העניין הזה כך עכשיו? (לא). אם כך, מה בעצם צריך להיות לאנשים שיודעים לשיר כדי שתהיה להם איכות טובה? (הם צריכים יכולת הבנה, לדעת איזו דרך שירה תואמת את העקרונות, וגם יכולת תפיסה). תפיסה היא חיונית מאוד. אתה מבין, כל האנשים האלה יודעים קצת תיאוריה מוזיקלית, אבל התוצאה של שירתם שונה. יש אנשים שיכולים למשש ולחפש נתיב לשירה. הם מאזינים לשירים שונים, למנגינות שונות ולסגנונות שירה שונים של אנשים שונים, ומקשיבים כדי לגלות אילו טכניקות שירה הן מרגשות ומהנות. הם מוצאים תחושה מסוימת מהתהליך הזה ואז ממשיכים לחקור ולהתאמן על בסיס אותה תחושה. לאחר זמן מה, הם מרגישים ששירתם השתפרה, ואחרים מוכנים להקשיב לה. בהדרגה, הם משווים זאת לתיאוריות ומאשרים שנתיב היישום בפועל הזה נכון. הם מסוגלים לגלות את נתיב היישום בפועל כדי לשנות את דרך שירתם ולתקן את שיטות השירה השגויות הקודמות שלהם. לאחר מכן הם יכולים ליישם ולהטמיע עוד יותר את המרכיבים הטובים, הנכונים והחיוביים שגיבשו בשירתם-שלהם. הם יכולים לתפוס איזו דרך שירה נכונה ואיזו דרך שגויה, ואיזו דרך שירה מפיקה תחושה טובה ואיזו דרך מפיקה תחושה רעה. זוהי איכות טובה. אם יש להם רק ידע תיאורטי אך הם לא יכולים לשלב את התיאוריה בשירתם הממשית, והבנתם מעוותת, אזי איכותם אינה טובה. הסתכלו על כמה אנשים ששרים – כשאחרים מציינים שהם משתמשים בקול מזויף, הם יכולים לקבל זאת, ולאחר שנה או שנתיים של אימונים, לתקן זאת. אף על פי שהם עדיין לא מיומנים מאוד בשירה, הם כבר שרים בגוון ובקול האותנטיים שלהם. מצד שני, יש אנשים ששרים בקול מזויף, וזה ברור לכל מי ששומע אותם, אך הם עדיין חושבים שהם שרים בקולם האמיתי, בגוון ובקול האותנטיים שלהם, ואינם מסוגלים להבחין בהבדל. זה מעיד על היעדר איכות והיעדר יכולת תפיסה, חוסר יכולת לתפוס דברים. זהו ההבדל בין איכות לחוזקה. אם אתה מוכשר בשירה, זוהי החוזקה שלך; זהו תנאי מולד. אולם, השאלה אם אתה יכול לשיר היטב ולתפוס את המהות, העקרונות והיסודות בתחום זה, במקצוע זה, היא עניין של איכות. אם אתה יכול לתפוס את המהות, היסודות והעקרונות, אזי תוכל להפוך לזמר, לאמן קול. אם אתה נהנה לשיר, לומד זאת במהירות, ושולט במדויק במלודיה, בקצב ובגובה הצליל, ניתן לכנות זאת רק חוזקה מולדת והצטיינות במיומנות מקצועית מסוימת זו. אולם, בשל איכותך הממוצעת והמוגבלת מאוד, תישאר תמיד בגבולות של להיות רק טוב בזה. לא תוכל להגיע לרמה של שליטה ביסודות ולא תוכל להפוך לזמר אמיתי ולאמן קול. זוהי המגבלה שאיכותך מטילה עליך. לאנשים שאיכותם טובה יש פוטנציאל ומרחב להתפתחות, בעוד שלאלה שאיכותם ממוצעת או ירודה אין פוטנציאל או מרחב להתפתחות. לכן, לא משנה באיזה תחום נמצאות החוזקות שלך, אם איכותך ירודה, היא בהכרח תגביל אותך. לא משנה כמה אתה מוכשר בתחום מסוים, כמה אתה אוהב אותו, או כמה גדול העניין שלך בו, לא יהיה לך פוטנציאל להתפתחות בשל איכותך הירודה, כי אינך יכול להתעלות על איכותך. האם אתם מבינים? (כן). עכשיו, לאחר שאמרתי זאת, האם תאבדו את הביטחון בשירה? אני פשוט מדבר על העניין שעל הפרק, ומשתמש באחת החוזקות שלכם כדוגמה כדי לשתף על ההבחנה בין איכות לחוזקות. עם זאת, בית האל אינו דורש מכם להפוך לאמני קול אמיתיים, לשיר ברמת דיוק גבוהה מסוימת, לפתח סגנון שירה מסוים, או להגיע להצלחה גדולה בשירה. אלה אינן דרישות. פשוט עשה שימוש טוב באיכות ובחוזקות הקיימות שלך – זה בסדר. כל עוד יש ביטוי של רגשות אמיתיים וכנות, זה מספיק. ובכן, אל תתייאשו ואל תוותרו רק משום שאמרתי שלחלקכם יש איכות ירודה או איכות ממוצעת מאוד עם מעט מקום להתפתחות. זה מיותר. האם תרגישו מיואשים? (לא). עליך להתייחס לעניין זה נכונה. אם לא הייתי משתמש במצבים שלכם כדוגמאות, ייתכן שלא הייתם מבינים זאת, לא הייתם מגיעים להבנה מעמיקה, וכל מה שהייתי אומר לא היה נכנס לליבכם. כדי לעזור לכם להבין לעומק, הייתי צריך לתת כמה דוגמאות כדי שכולם יוכלו להבין טוב יותר. בדרך זו, גם הבנתכם את ההבחנה בין איכות לחוזקות תהפוך למדויקת יותר. האם דרך שיתוף זו מפריעה לכם? (לא, היא לא מפריעה לנו). טוב שזה לא מפריע לך. התייחס לכך נכונה. התאמן כפי שאתה צריך. השקעת הלב והנשמה, ואימון לקראת מטרה וכיוון טובים תמיד יהיו עדיפים על אי-התקדמות או התקבעות בדרכים הישנות שלך. אף על פי שאיכותך מוגבלת או ירודה, אתה עדיין צריך להתאמץ להתאמן ולשאוף להשיג את המרב שאתה יכול במסגרת איכותך המוגבלת. עלינו להקדיש את כל ליבנו ואת כל מאמצינו, ולבצע חובה זו ולבצע עבודה זו בגישה של אחריות ונאמנות. זהו עיקרון היישום בפועל שעליך לנהוג לפיו. אסור לך להיות שלילי או לוותר רק משום שלחוזקה שלך אין פוטנציאל התפתחות ולא תוכל להיות באור הזרקורים בעתיד. זה לא מקובל, וזה בבירור לא עיקרון-האמת שעליך לנהוג לפיו בהתייחסות לעניין זה. האם אתם מבינים? (כן).

בכל אחד משלושת התחומים הללו – תנאים מולדים, אנושיות וצביונות מושחתים – ישנם פרטים ספציפיים רבים שיש להבין. האם יש צורך שנשתף על עניינים אלה? (כן). בנוגע להיבטים רבים, לאנשים יש רק הבנה שטחית והם לא יכולים להסבירם בבירור. ייתכן שיש להם כמה חוזקות ואז הם חושבים שהם בעלי אופי אצילי, מאמינים שהם מכובדים וחופשיים מצביונות מושחתים, ובעלי אנושיות טובה ואיכות גבוהה. כל זה נובע מחוסר יכולתם של אנשים להבחין בבירור בסוגיות השונות הללו. ככל שסוגיות כאלה נוגעות יותר לפרטים, כך יש יותר על מה לשתף; אי אפשר לכסות זאת במפגש אחד או שניים, אלא נדרשים שיתופים מרובים. ובכן, נעצור כאן את השיתוף להיום. שלום לכם.

14 באוקטובר 2023