עליכם להכיר את החזונות של עבודתו של האל ולתפוס את הכיוון הכללי של עבודתו. זו כניסה חיובית. ברגע שהתמחית באופן מדויק באמת של החזונות, הכניסה שלך תהיה מובטחת. אין זה משנה כיצד עבודתו של האל תשתנה, אתה תישאר איתן בלבך, החזונות יהיו ברורים לך ויהיה יעד להיווכחות ולחתירה שלך. בדרך זו, כל הניסיון והידע שבך ילכו ויעמיקו וייעשו מפורטים יותר. ברגע שתבין את התמונה הרחבה במלואה, לא תסבול מאובדן בחייך ולא תתעה בדרך. אם לא תכיר את שלבי העבודה האלה, אזי תסבול מאובדן על כל צעד ושעל, יידרשו לך יותר מכמה ימים לשנות את מהלך הדברים ולא תוכל לעלות על דרך הישר אפילו בתוך כמה שבועות. האם הדבר לא יגרום לעיכובים? כניסה חיובית ויישום בפועל כרוכים בדברים רבים שעליכם להתמחות בהם. באשר לחזונות עבודתו של האל, עליך לתפוס את הדברים הבאים: את החשיבות של עבודת הכיבוש של האל, את הנתיב העתידי להפיכתך למושלם, מה יש להשיג באמצעות התנסות בניסיונות ובמצוקות, מהי החשיבות של השיפוט והייסורים, מהם העקרונות מאחורי עבודתה של רוח הקודש ומהם העקרונות מאחורי ההפיכה למושלם והכיבוש. כל אלה משתייכים לאמת של החזונות. השאר הם שלושת שלבי העבודה בעידן החוק, בעידן החסד ובעידן המלכות, כמו גם העדות העתידית. גם אלה הם האמת של החזונות והם הדבר היסודי ביותר וגם המכריע ביותר. כיום, עליכם להיכנס לדברים רבים כל כך וליישמם בפועל, וכיום יש יותר שכבות ויתר פירוט. אם אין לך כל ידע אודות אמיתות אלה, הדבר מוכיח שעדיין עליך להשיג כניסה. לרוב, הידע של בני האדם על האמת שטחי מדי. הם אינם מסוגלים ליישם בפועל אמיתות בסיסיות מסוימות ואינם יודעים לטפל אפילו בעניינים של מה בכך. הסיבה לכך שבני האדם אינם מסוגלים ליישם בפועל את האמת היא שצביונם מרדני והידע שלהם על העבודה של ימינו שטחי וחד-צדדי מדי. לפיכך, אין זו משימה קלה לבני אדם להפוך למושלמים. אתה יותר מדי מרדני ואתה משמר יותר מדי מהעצמי הישן שלך. אינך מסוגל להתייצב לצד האמת ואינך מסוגל ליישם בפועל אפילו את האמיתות הברורות מאליהן. לא ניתן להושיע אנשים כאלה והם אלה שלא נכבשו. אם לכניסה שלך אין פירוט ואין יעדים, אזי הצמיחה תגיע אליך באיטיות. אם אין בכניסה שלך אפילו טיפת מציאות, אזי החתירה שלך תהיה לשווא. אם אינך מודע למהות האמת, אזי תיוותר ללא שינוי. צמיחה בחייו של אדם ושינויים בצביונו יושגו על ידי כניסה למציאות, ויתרה מכך, על ידי כניסה לחוויות מפורטות. אם יש לך חוויות מפורטות רבות במהלך כניסתך ויש לך הרבה ידע וכניסה בפועל, אזי צביונך ישתנה במהירות. גם אם נכון לעכשיו היישום בפועל אינו ברור לך לחלוטין, עליך לכל הפחות להבין בבירור את החזונות של עבודת האל. אלמלא כן, לא תהיה מסוגל להיכנס. הכניסה אפשרית רק כאשר אתה ניחן בידע אודות האמת. רק אם רוח הקודש תעניק לך נאורות בחוויה שלך, תזכה בהבנה מעמיקה יותר של האמת ובכניסה מעמיקה יותר. אתם חייבים להכיר את עבודת האל.

בראשית, לאחר בריאת האנושות, היו אלה בני ישראל ששימשו כבסיס לעבודתו של האל. ארץ ישראל כולה הייתה הבסיס לעבודתו של יהוה עלי אדמות. עבודתו של יהוה הייתה להנהיג את האדם ולרעותו ישירות על ידי קביעת החוקים, כדי שהאדם יוכל לחיות חיים רגילים ולעבוד את יהוה בצורה רגילה על פני האדמה. בעידן החוק, האדם לא היה יכול לראות את האל או לגעת בו. מאחר שכל מה שהאל עשה נועד להדריך את בני האדם הראשונים שהשטן השחיתם, ללמד אותם ולרעות אותם, דבריו כללו אך ורק חוקים, תקנונים ונורמות התנהגות אנושית, והם לא העניקו לבני האדם את אמיתות החיים. תחת הנהגתו של האל, בני ישראל לא הושחתו עמוקות בידי השטן. עבודת החוק של האל הייתה רק השלב הראשוני בעבודת הישועה, רק תחילתה של עבודת הישועה, ולמעשה לא היה לה שום קשר לשינויים בצביון חייו של האדם. לכן, בראשיתה של עבודת הישועה, לא היה לאל צורך לעטות על עצמו בשר כדי לעבוד בישראל. זו הסיבה לכך שהוא היה זקוק למדיום – לכלי – שבאמצעותו הוא יבוא במגע עם האדם. לפיכך, קמו מקרב היצירים שנבראו כאלה שדיברו ועבדו בשם יהוה, ובאופן זה באו בני האדם שנבראו בצלם והנביאים לעבוד בקרב האנושות. בני האדם שנבראו בצלם עבדו בקרב האנושות בשם יהוה. הכינוי "בני אדם שנבראו בצלם" שניתן להם על ידי יהוה מציין שאנשים כאלה חוקקו את החוקים בשם יהוה. הם שימשו גם ככוהנים בעם ישראל, כוהנים שיהוה השגיח והגן עליהם ושרוחו של יהוה עבדה בהם. הם היו מנהיגי העם ושירתו ישירות את יהוה. תפקידם של הנביאים, לעומת זאת, היה לשאת דברים בשם יהוה לעמי כל הארצות והשבטים. הם גם ניבאו את עבודתו של יהוה. בין אם היו אלה בני האדם או הנביאים, כולם רוממו על ידי רוחו של יהוה עצמו ועבודתו של יהוה הייתה טבועה בהם. הם היו אלה מקרב העם שייצגו ישירות את יהוה. הם עשו את עבודתם רק משום שיהוה רומם אותם ולא משום שהם היו הבשר והדם שרוח הקודש עצמה התגלמה בהם. לכן, אף על פי שהם היו דומים בדבריהם ובעבודתם בשם האל, בני האדם שנבראו בצלם והנביאים האלה בעידן החוק לא היו הבשר והדם של האל בהתגלמותו. עבודתו של האל בעידן החסד ובשלב האחרון הייתה הפוכה לגמרי, שכן הן עבודת הישועה והן המשפט של האדם נעשו על ידי האל עצמו בהתגלמותו כבשר ודם, לכן פשוט לא היה צורך לרומם שוב את הנביאים ואת בני האדם שנבראו בצלם כדי שיעבדו בשם האל. בעיני האדם, אין הבדלים מהותיים בין המהות לבין השיטה של עבודתם. מסיבה זו, אנשים מתבלבלים כל הזמן בין עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין העבודה של הנביאים ובני האדם שנבראו בצלם. הופעתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם הייתה בעיקרה זהה לזו של הנביאים ובני האדם שנבראו בצלם, והאל בהתגלמותו כבשר ודם היה רגיל ומעשי עוד יותר מאשר הנביאים. לפיכך, האדם אינו מסוגל להבחין ביניהם. האדם מתמקד אך ורק בהופעה החיצונית, ואינו מודע כלל לכך שלמרות ששני אלה דומים בעבודתם ובדיבורם, ישנו הבדל מהותי ביניהם. מאחר שיכולת האבחנה של האדם דלה מדי, הוא אינו מסוגל להבחין בין נושאים פשוטים, ועל אחת כמה וכמה בין נושאים מורכבים כל כך. כאשר הנביאים ואותם אנשים ששימשו את רוח הקודש דיברו ועבדו, הדבר נעשה כדי למלא את חובותיו של האדם, כדי למלא את תפקידו של יציר נברא, וזה היה דבר שעל האדם לעשות. לעומת זאת, דבריו ועבודתו של האל בהתגלמותו נועדו להוציא לפועל את כהונתו. למרות שצורתו החיצונית של האל הייתה כשל יציר נברא, עבודתו לא נועדה למילוי תפקידו אלא להוציא לפועל את כהונתו. המונח "חובה" מתייחס ליצירים נבראים, ואילו "כהונה" מתייחס לבשרו של האל בהתגלמותו. ישנו הבדל מהותי בין שני המונחים. לא ניתן להחליף ביניהם. עבודת האדם היא רק למלא את חובתו ואילו עבודת האל היא לנהל ולהוציא לפועל את כהונתו. לכן, אף על פי ששליחים רבים שימשו את רוח הקודש ונביאים רבים נמלאו בה, עבודתם ודבריהם היו רק כדי למלא את חובתם כיצירים נבראים. הנבואות שלהם אולי חרגו מדרך החיים שהאל בהתגלמותו כבשר ודם דיבר עליה, והאנושיות שלהם אולי אף התעלתה על זו של האל בהתגלמותו, אבל הם עדיין מילאו את חובתם ולא הוציאו לפועל כהונה. חובתו של האדם מתייחסת לתפקיד של האדם. זה מה שהאדם מסוגל להשיג. לעומת זאת, הכהונה שהאל בהתגלמותו כבשר ודם מבצע קשורה לניהול שלו, וזה דבר שהאדם אינו מסוגל להשיגו. בין אם האל בהתגלמותו כבשר ודם מדבר, עובד או מחולל מופתים, הוא עושה עבודה גדולה במסגרת הניהול שלו, ועבודה כזו לא יכולה להיעשות במקומו על ידי האדם. עבודת האדם היא רק למלא את חובתו כיציר נברא בשלב נתון של עבודת הניהול של האל. ללא הניהול של האל, דהיינו, אילו כהונתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם הייתה אובדת, אזי חובתו של היציר הנברא הייתה אובדת גם כן. עבודתו של האל בביצוע כהונתו היא לנהל את האדם, ואילו מילוי חובתו של האדם הוא מילוי מחויבות שלו לעמידה בדרישות של הבורא ובשום אופן לא ניתן להתייחס לכך כאל הוצאה לפועל של כהונה. עבור מהותו האינהרנטית של האל – עבור רוחו – עבודת האל היא הניהול שלו. אולם עבור האל בהתגלמותו כבשר ודם, אשר לובש צורה חיצונית של יציר נברא, עבודתו היא הוצאה לפועל של כהונתו. כל עבודה שהיא שהאל עושה נועדה להוציא לפועל את כהונתו. האדם יכול רק לעשות כמיטב יכולתו במסגרת הניהול של האל ובהדרכתו של האל.

מילוי חובתו של האדם הוא, למעשה, הגשמת כל מה שטבוע באדם, דהיינו, מה שהאדם מסוגל לעשות. או-אז, חובתו מולאה. חסרונותיו של האדם במהלך שירותו הולכים ומתמעטים אט אט ככל שניסיונו גובר ותוך כדי תהליך השיפוט שהוא עובר. הם אינם מעכבים את חובתו של האדם או משפיעים עליה. אלה שמפסיקים לשרת או מוותרים ונסוגים מחשש שמא יהיו פגמים בשירות שלהם הם הפחדנים ביותר. אם אנשים אינם יכולים להביע את מה שעליהם להביע במהלך השירות או להשיג את מה שבאפשרותם להשיג מטבעם ובמקום זאת הם מתפקדים כלאחר יד, אזי הם איבדו את התפקיד שנועד ליצירים נבראים. אנשים כאלה מכונים "בינוניים". הם אשפה חסרת תועלת. כיצד ניתן בכלל לכנות אנשים כאלה "יצירים נבראים"? האין הם ישויות מושחתות שמאירות כלפי חוץ אולם פנימיותן רקובה? אם אדם מכנה את עצמו האל אולם אינו מסוגל לבטא את הישות של האלוהות, לעשות את עבודתו של האל עצמו או לייצג את האל, אזי אין ספק שהוא אינו האל, משום שהוא לא קוֹרץ מהמהות של האל ואין בתוכו את מה שהאל מטבעו יכול להשיג. אם האדם מאבד את מה שמטבעו הוא יכול להשיג, אזי אין הוא יכול עוד להיחשב כאדם ואין הוא ראוי להתייצב כיציר בריאה או לבוא בפני האל ולשרת אותו. יתר על כן, הוא אינו ראוי לקבל את החסד של האל ואינו ראוי לכך שהאל ישגיח עליו, יגונן עליו ויהפוך אותו למושלם. רבים שאיבדו את אמונו של האל ממשיכים ומאבדים גם את חסדו של האל. לא רק שהם אינם שונאים את מעשיהם הרעים, בחוצפתם הם מפיצים את הרעיון שדרכו של האל אינה נכונה, והמרדניים אף מכחישים את קיומו של האל. כיצד אנשים כאלה, המלאים במרדנות כזו, יכולים להיות זכאים ליהנות מחסדי האל? אלה שאינם ממלאים את חובתם הם מרדניים מאוד כלפי האל והם חבים לו רבות, ובכל זאת הם מפנים עורף ומגדפים ואומרים שהאל טועה. איך אדם כזה יכול להיות ראוי להיעשות מושלם? האין הדבר מבשר על כך שהם יסולקו וייענשו? אנשים שאינם ממלאים את חובתם בפני האל כבר אשמים בפשע הנבזי ביותר, שאפילו מוות הוא עונש לא מספיק בגינו, ועדיין יש להם את החוצפה להתווכח עם האל ולהשוות את עצמם אליו. מה הטעם בהפיכת אנשים כאלה למושלמים? כאשר אנשים אינם מצליחים למלא את חובתם, עליהם לחוש אשמה ומחויבות. עליהם לשנוא את חולשתם ואת היותם חסרי תועלת, את מרדנותם ואת השחיתות שלהם, ויתרה מכך, עליהם להקדיש את חייהם לאל. רק אז הם יהיו יצירים נבראים שאוהבים את האל באמת ובתמים ורק אנשים כאלה ראויים ליהנות מברכותיו ומהבטחתו של האל ולהפוך למושלמים על-ידיו. ומה עם רובכם? כיצד אתם מתייחסים לאל שחי ביניכם? כיצד מילאתם את חובתכם בפניו? האם עשיתם את כל מה שנקראתם לעשות, אפילו במחיר חייכם? מה הקרבתם? האם לא קיבלתם ממני הרבה? האם אתם מסוגלים להבחין? עד כמה אתם נאמנים לי? כיצד שירתם אותי? ומה עם כל מה שהענקתי לכם ועשיתי למענכם? האם הבנתם את כל זה לעומק? האם כולכם שפטתם והשוויתם זאת במעט המצפון שיש בכם? למי יכולים דבריכם ומעשיכם להיות ראויים? הייתכן שקרבן זעיר שכזה שלכם ראוי לכל מה שהענקתי לכם? אין לי ברירה אחרת והקדשתי עצמי לכם בכל לבי, ולמרות זאת אתם צופנים כוונות מרושעות ואינכם מתייחסים אליי בלב שלם. זהו ההיקף של חובתכם והתפקיד היחידי שלכם. האין זה כך? האם אינכם יודעים שכשלתם לחלוטין במילוי חובתו של יציר נברא? כיצד תוכלו להיחשב כיצירים נבראים? האין זה ברור לכם מה אתם מביעים ומביאים לידי ביטוי? כשלתם במילוי חובתכם, אך אתם מבקשים לזכות בסובלנות של האל ובחסדו השופע. חסד כזה לא הוכן עבור אנשים חסרי ערך ושפלים כמותכם, אלא עבור אלה שאינם מבקשים דבר ומקריבים בשמחה. אנשים כמותכם, בינוניים כמותכם, אינם ראויים כלל ליהנות מחסדי שמים. רק קשיים ועונשים בלתי פוסקים ילוו את ימיכם! אם אינכם מסוגלים להיות נאמנים לי, גורלכם יהיה סבל. אם אינכם מסוגלים לשאת באחריות כלפי דבריי ועבודתי, סופכם יהיה ענישה. כל החסד, הברכות וחיי המלכות הנפלאים לא יחולו עליכם. זה הסוף שאתם ראויים לו ואלו ההשלכות של מעשיכם! לא די בכך שהנבערים והשחצנים אינם עושים כמיטב יכולתם ואינם ממלאים את חובתם, הם מושיטים את ידיהם לקבל חסד, כאילו שהם ראויים למה שהם מבקשים. ואם הם אינם מצליחים לזכות במבוקשם, הם נעשים פחות ופחות נאמנים. כיצד אנשים כאלה יכולים להיחשב הגיוניים? איכותכם ירודה ואתם משוללי היגיון, אינכם מסוגלים כלל למלא את החובה שעליכם למלא במהלך עבודת הניהול. ערככם כבר הידרדר לגמרי. חוסר יכולתכם לגמול לי על שהפגנתי כלפיכם חסד שכזה הוא כבר מעשה של מרדנות קיצונית שדי בו כדי להרשיע אתכם ולהדגים את פחדנותכם, את אי-כשירותכם, את שפלותכם ואת הניקלות שלכם. באיזו זכות אתם ממשיכים בהושטת הידיים שלכם? המעשים השגויים והכישלונות שלכם הם שאינכם מסוגלים לסייע ולו במעט לעבודתי, שאינכם מסוגלים להיות נאמנים ושאינכם מסוגלים לשאת עדות עליי, ובכל זאת אתם תוקפים אותי, אומרים דברי שקר אודותיי ומתלוננים שאינני צודק. האם זה מה שנאמנותכם מכילה? האם זה מה שאהבתכם מכילה? איזו עבודה אחרת אתם יכולים לעשות מעבר לכך? כיצד תרמתם לכל העבודה שנעשתה? כמה השקעתם? כבר גיליתי סובלנות רבה בכך שלא האשמתי אתכם, אבל אתם משמיעים תירוצים באוזניי בחוסר בושה ומתלוננים עליי מאחורי גבי. האם יש בכם אפילו שמץ אנושיות? על אף שחובתו של האדם מעווותת על יד מחשבתו של האדם ותפיסותיו, עליך למלא את חובתך ולהפגין את נאמנותך. הטומאות בעבודתו של האדם נובעות מאיכותו, אולם אם האדם אינו ממלא את חובתו, הדבר מעיד על מרדנותו. אין כל התאמה בין חובת האדם לבין קבלתו ברכות או התמודדותו עם צרות. חובה היא הדבר שעל האדם לעשותו. זהו הייעוד שניתן לו משמיים ועליו למלא אותו מבלי לחפש תמורה, וללא תנאים או סיבות. רק זה נקרא ביצוע חובתו של אדם. קבלת ברכות מתייחסת לברכות שמהן נהנה אדם כאשר הוא מובא לידי שלמות לאחר שחווה שיפוט. התמודדות עם צרות מתייחסת לעונש שמקבל אדם כאשר צביונו לא משנה לאחר שעבר ייסור ושיפוט, כלומר, כאשר הוא אינו הופך למושלם. אולם בין אם הם מבורכים או חווים צרות, על יצירי בריאה למלא את חובתם, לעשות את מה שעליהם לעשות ואת מה שביכולתם לעשות. זה המינימום שאדם, אדם החותר אל האל, צריך לעשות. אל לך למלא את חובתך רק כדי לקבל ברכות ואל לך לסרב לבצע את חבותך מחשש שתחווה צרה. אומר לכם רק את הדבר הזה: מילוי חובתו של האדם הוא מה שעליו לעשות ואם הוא אינו מסוגל למלא את חובתו, אזי זו המרדנות שלו. באמצעות התהליך של ביצוע החובה, האדם משתנה בהדרגה ובאמצעות תהליך זה הוא מפגין את נאמנותו. לפיכך, ככל שתהיה מסוגל יותר לבצע את חובתך, כך תוכל לזכות בכמות גדולה יותר של האמת וכך הביטוי שלך ייעשה מעשי יותר. מי שרק מבצע את חובתו כלאחר יד ואינו מחפש את האמת יסולק בסופו של דבר, שכן אנשים כאלה אינם מבצעים את חובתם ביישום בפועל של האמת ואינם מיישמים בפועל את האמת במילוי חובתם. הם אלה שנותרים ללא שינוי והם יחוו צרות. לא רק שהביטויים שלהם אינם טהורים, אלא שכל מה שהם מבטאים הוא רע.

בעידן החסד ישוע דיבר גם מילים רבות ועשה עבודה רבה. במה הוא היה שונה מישעיהו? במה הוא היה שונה מדניאל? האם הוא היה נביא? מדוע נאמר שהוא המשיח? מהם ההבדלים ביניהם? כולם היו גברים שדיברו מילים, ודבריהם נראו לאדם פחות או יותר זהים. כולם דיברו מילים ועשו עבודה. נביאי הברית הישנה דיברו נבואות וישוע יכול היה לעשות זאת גם כן. מדוע זה כך? ההבחנה כאן מבוססת על אופי העבודה. על מנת להבין עניין זה, אל תשקול את האופי של הבשר וגם אל תשקול את העומק או השטחיות של דבריהם. עליך תמיד לשקול תחילה את עבודתם ואת ההשפעות שעבודתם משיגה באדם. הנבואות שדיברו הנביאים באותה תקופה לא סיפקו את חיי האדם, וההשראות שקיבלו ישעיהו ודניאל ודומיהם היו נבואות בלבד ולא דרך החיים. אלמלא ההתגלות הישירה של יהוה, איש מהם לא היה יכול לעשות את העבודה ההיא, שאינה אפשרית עבור בני תמותה. גם ישוע דיבר מילים רבות, אבל מילים אלו היו דרך החיים שממנה האדם היה יכול למצוא דרך ליישם בפועל. כלומר, ראשית, ישוע היה מסוגל לספק את חיי האדם, שכן ישוע הוא החיים. שנית, הוא היה מסוגל להפוך על פניהן את ההיבטים המעוותים של האדם. שלישית, עבודתו יכלה להמשיך את עבודתו של יהוה על מנת להמשיך את העידן. רביעית, הוא היה מסוגל להבין את הצרכים שבתוך האדם ולהבין מה חסר לאדם. חמישית, הוא היה מסוגל לפתוח עידן חדש ולסיים את הישן. לכן ישוע נקרא האל והמשיח. הוא שונה לא רק מישעיהו, אלא גם מכל שאר הנביאים. קחו את ישעיהו כהשוואה לעבודת הנביאים. ראשית, הוא לא היה מסוגל לספק את חיי האדם. שנית, הוא לא היה מסוגל לפתוח עידן חדש. הוא פעל תחת הנהגתו של יהוה ולא כדי לפתוח עידן חדש. שלישית, הדברים שהוא דיבר היו נשגבים מבינתו. הוא קיבל גילויים ישירות מרוח האל והאחרים לא הבינו אותם, אפילו כשהאזינו להם. די בכמה דברים אלה כדי להוכיח שדבריו היו נבואות ותו לא, לא יותר מאשר היבט אחד של עבודה שנעשה במקום יהוה. אולם, הוא לא היה מסוגל לייצג לחלוטין את יהוה. הוא היה משרתו של יהוה, מכשיר בעבודתו של יהוה. הוא עשה עבודה רק בעידן החוק ובמסגרת עבודתו של יהוה. הוא לא עבד מעבר לעידן החוק. לעומת זאת, עבודתו של ישוע שונה. הוא התעלה מעבר למסגרת עבודתו של יהוה. הוא עבד כאל בהתגלמותו כבשר ודם ועבר צליבה על מנת לגאול את האנושות כולה. כלומר, הוא עשה עבודה חדשה מחוץ לעבודה שעשה יהוה. זו הייתה תחילתו של עידן חדש. בנוסף, ישוע היה מסוגל לדבר על מה שהאדם לא היה יכול להשיג. עבודתו הייתה בתוך הניהול של האל וכללה את האנושות כולה. הוא לא עבד רק על בני אדם אחדים ועבודתו גם לא נועדה להוביל מספר מוגבל של בני אדם. באשר לאופן שבו האל התגלם כאדם, כיצד רוח האל העניקה גילויים באותה תקופה וכיצד רוח האל נחה על האדם כדי לעשות עבודה – אלה עניינים שהאדם אינו יכול לראותם או לגעת בהם. אין זה אפשרי כלל שהאמיתות הללו יהוו הוכחה לכך שהוא האל בהתגלמותו כבשר ודם. לפיכך, ניתן לבצע אבחנות רק מתוך דבריו ועבודתו של האל המוחשיים לאדם. רק זה אמיתי. זאת משום שענייני הרוח אינם גלויים לעיניך ורק האל עצמו מבין אותם לאשורם, ואפילו התגלמותו של האל כבשר ודם אינה יודעת הכול. אתה רק יכול לאמת אם הוא האל על-פי העבודה שהוא עשה. מעבודתו של האל ניתן לראות, ראשית, שהוא מסוגל לפתוח עידן חדש; שנית, שהוא מסוגל לספק את חיי האדם ולהראות לאדם את הדרך לצעוד בה. די בכך כדי לקבוע שהוא האל עצמו. העבודה שהוא עושה יכולה, לכל הפחות, לייצג באופן מלא את רוח האל, ומעבודה כזו ניתן לראות שרוח האל שורה בו. מכיוון שהעבודה שנעשתה על ידי האל בהתגלמותו כבשר ודם הייתה בעיקר להתחיל עידן חדש, להוביל עבודה חדשה ולפתוח תחום חדש, די באלה כדי לקבוע שהוא האל עצמו. לפיכך, זה מה שמבדיל בינו לבין ישעיהו, דניאל ושאר הנביאים הגדולים. ישעיהו, דניאל והאחרים באו כולם ממעמד של גברים משכילים ובני תרבות. הם היו גברים יוצאי דופן תחת הנהגתו של יהוה. גם בשרו של האל בהתגלמותו היה בקיא ולא חסר לו היגיון, אולם אנושיותו הייתה רגילה ביותר. הוא היה אדם רגיל ולא ניתן היה להבחין אצלו בעין בלתי מזוינת באנושיות מיוחדת כלשהי או לגלות באנושיותו דבר מה שאינו כשל האחרים. הוא כלל לא היה על-טבעי או ייחודי והוא לא היה בעל השכלה גבוהה, ידע או תיאוריה כלשהם. החיים שעליהם הוא דיבר והנתיב שהוא הוביל לא הושגו באמצעות תיאוריה, ידע, ניסיון חיים או חינוך מהבית, אלא הם היו העבודה הישירה של רוח האל, שהיא עבודת ההתגלמות בבשר. מאחר שלאדם יש תפיסות גדולות אודות האל, ובדיוק משום שתפיסות אלה מורכבות מיותר מדי רכיבים מעורפלים ועל-טבעיים, אזי, בעיני האדם, אל רגיל עם חולשות אנושיות שאינו יכול לחולל אותות ומופתים לבטח איננו האל. האין אלה התפיסות המופרכות של האדם? לולא היה בשרו של האל בהתגלמותו אדם רגיל, כיצד היה ניתן לומר שהוא הפך לבשר? להיות בשר פירושו להיות אדם פשוט ורגיל. לו האל היה ישות נשגבת, אזי הוא לא היה הבשר. כדי להוכיח שהוא הבשר, האל בהתגלמותו היה צריך להיות בעל בשר רגיל. זה פשוט נעשה כדי להשלים את החשיבות של ההתגלמות. אולם, כך לא קרה עם הנביאים ובני האדם שנבראו בצלם. הם היו גברים מוכשרים שרוח הקודש השתמשה בהם. בעיני האנשים, האנושיות שלהם הייתה דגולה ביותר והם עשו מעשים רבים שהתעלו מעל לאנושיות רגילה. לכן, אנשים התייחסו אליהם כאל האל. כעת, על כולכם להבין זאת בבירור, כי כל האנשים בעידני העבר התבלבלו בקלות בנושא זה. בנוסף, ההתגלמות היא הדבר המסתורי ביותר והאל בהתגלמותו כבשר ודם הוא הדבר שהאדם מתקשה ביותר לקבל. דבריי תורמים לביצוע תפקידכם ולהבנתכם את המסתורין של ההתגלמות. כל זה קשור לניהול של האל, לחזונות. הבנתכם זאת תועיל יותר לרכישת ידע אודות החזונות, כלומר אודות עבודת הניהול של האל. באופן זה, גם תזכו בהבנה רבה של החובה שעל אנשים מסוגים שונים לבצע. למרות שמילים אלה אינן מראות לכם את הדרך ישירות, הן עדיין עוזרות מאוד לכניסה שלכם, שכן בחייכם כיום יש חוסר רב בחזונות ודבר זה יהפוך למכשול משמעותי שימנע את הכניסה שלכם. אם לא הצלחתם להבין את הסוגיות הללו, לא תהיה שום מוטיבציה שתניע את הכניסה שלכם. וכיצד יכול עיסוק שכזה לאפשר לכם למלא את חובתכם כראוי?