דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

האל ברא את בני האדם, הציב אותם על פני האדמה ומאז ועד היום הוא מנחה אותם. לאחר מכן הוא הושיע אותם ושימש כקורבן חטאת למען האנושות, ובסוף, עליו עדיין לכבוש את האנושות, להושיע את בני האדם לחלוטין, ולהשיבם לצלמם המקורי. זוהי העבודה שהוא עוסק בה מבראשית ועד אחרית – להשיב את האנושות לצלמה ולדמותה המקוריים. האל יכונן את מלכותו וישיב על כנו את צלמם המקורי של בני האדם, ופירוש הדבר הוא שהאל יכונן מחדש את סמכותו על פני האדמה ובקרב כל יצירי הבריאה. לאחר שהמין האנושי הושחת על ידי השטן, הוא איבד את לבו ירא-האל וכן את התפקיד שצריך להיות ליצירי הבריאה, ובכך הפך לאויב המורד באל. לאחר מכן, האנושות חיה תחת השפעתו של השטן והייתה נתונה לתמרוניו; לפיכך, לא הייתה לאל כל דרך לעבוד בקרב יצירי בריאתו, קל וחומר שלא היה מסוגל לזכות ביראתם. בני האדם נבראו על ידי האל, והיו צריכים לעבוד אותו, אך למעשה הם הפנו לו עורף ועבדו את השטן במקומו. השטן הפך לאליל שבליבם. כך, האל איבד את מעמדו בליבם, ובמילים אחרות, המשמעות של בריאת האנושות על ידו ירדה לטמיון. לכן, כדי להשיב את משמעות בריאת האנושות על ידו, עליו להשיב על כנו את צלמה המקורי ולפטור את האנושות מצביונה המושחת. כדי להשיב לידיו את בני האדם מידי השטן, עליו להושיעם מהחטא. רק כך יוכל האל להשיב בהדרגה את צלמם ואת תפקידם המקוריים, ולבסוף, לכונן מחדש את מלכותו. בסופו של דבר, השמדתם המוחלטת של אותם בני מרד מיועדת גם היא לאפשר לבני האדם לעבוד את האל טוב יותר ולחיות טוב יותר על פני האדמה. מכיוון שהאל ברא את בני האדם, הוא יגרום להם לעבוד אותו; מכיוון שהוא חפץ לכונן מחדש את תפקידה המקורי של האנושות, הוא ישיב אותו לחלוטין וללא כל טומאה. השבת סמכותו פירושה לגרום לבני האדם לעבוד אותו ולהתמסר לו; פירוש הדבר הוא שהאל יגרום לבני האדם לחיות בזכותו ויגרום לאויביו להיאבד כתוצאה מסמכותו. פירוש הדבר הוא שהאל יגרום לכל מה שקשור אליו להתקיים בקרב בני האדם ללא התנגדות מצדו של אף אחד. המלכות שהאל חפץ לכונן היא מלכותו שלו. האנושות שהוא חפץ בה היא אנושות העובדת אותו, אנושות המתמסרת לו לחלוטין וניחנה בתהילתו. אם האל לא יושיע את המין האנושי המושחת, אזי המשמעות של בריאת האנושות על ידו תאבד; לא תהיה לו עוד סמכות בקרב בני האדם, ומלכותו לא תוכל עוד להתקיים על פני האדמה. אם האל לא ישמיד את אותם אויבים המורדים בו, הוא לא יוכל להשיג את תהילתו במלואה, וגם לא לכונן את מלכותו על פני האדמה. אלה יהיו סימני השלמת עבודתו והישגו הכביר: להשמיד כליל את המורדים בו בקרב המין האנושי, ולהביא למנוחה את אלה שהובאו לידי שלמות. כאשר בני האדם יושבו לצלמם המקורי, וכאשר יוכלו למלא את חובותיהם, לשמור על מקומם הראוי ולהתמסר לכל סידוריו של האל, האל יזכה בקבוצת אנשים על פני האדמה העובדת אותו, והוא גם יכונן על פני האדמה מלכות העובדת אותו. הוא יזכה בניצחון נצחי על פני האדמה, וכל המתנגדים לו יאבדו לנצח נצחים. הדבר ישיב את כוונתו המקורית בבריאת האנושות; הוא ישיב את כוונתו בבריאת כל הדברים, וכן יכונן מחדש את סמכותו על פני האדמה, בקרב כל הדברים, ובקרב אויביו. אלה יהיו סמלי ניצחונו המוחלט. מאז ואילך, המין האנושי ייכנס למנוחה ויתחיל חיים במסלול הנכון. גם האל ייכנס למנוחה נצחית עם המין האנושי, ויחל בחיי נצח המשותפים לו ולבני האדם. הזוהמה והמרדנות ייעלמו מעל פני האדמה, כל הקינות יתפוגגו, וכל דבר בעולם הזה המתנגד לאל יחדל מלהתקיים. רק האל ואותם אנשים שהוא הושיע ייוותרו; רק בריאתו תיוותר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה

בני אנוש רעים ומושחתים! מתי אבלע אתכם? מתי אקבור אתכם באגם האש והגופרית? פעמים רבות כל כך גורשתי מקבוצתכם, פעמים רבות כל כך בני האדם העליבו אותי, לעגו לי והשמיצו אותי, ופעמים רבות כל כך בני האדם חרצו עליי משפט בפומבי והתריסו נגדי. בני אנוש עיוורים! האם אינכם יודעים שאתם בסך הכול חופן בוץ בכף ידי? האם אינכם יודעים שאתם רק יצירי בריאה? כעת חרון אפי משתחרר ואיש לא יכול להתגונן מפניו. בני האדם יכולים רק להתחנן שוב ושוב לרחמים. אולם, היות שעבודתי התקדמה עד לשלב הזה, איש לא יכול לשנות אותה. הברואים חייבים לשוב אל הבוץ. העניין איננו שאני רשע, אלא שאתם מושחתים, ומופקרים יתר על המידה, וזאת מפני שהשטן תפס אתכם ושהפכתם לכלים בידיו. אני האל הקדוש בעצמו, אי-אפשר להכתים את שמי, ולא ייתכן שיהיה לי מקדש טמא. מעתה ואילך, זעמי הקוצף (החמור יותר מחרון אפי) יתחיל להישפך על כל האומות והעמים ולייסר את כל החלאות שנבעו ממני אך אינן מכירות אותי. אני שונא בני אנוש עד מאוד ולא יהיו בי עוד רחמים – אני אמטיר את כל קללותיי. בשום אופן לא יהיו יותר חמלה ואהבה, הכול יוצת ויישרף עד כלות ורק מלכותי תישאר, כדי שאנשיי יהללו אותי בביתי, יעניקו לי כבוד ויריעו לי לעד (זהו תפקידם של אנשיי). ידי תתחיל לייסר באופן רשמי הן את בני האדם שבביתי והן את אלה שמחוצה לו. אף רשע לא יוכל לחמוק מידי וממשפטי. כולם חייבים לעבור את הייסורים האלה ולעבוד אותי. זו מלכותי ויותר מכך, זהו צו מנהלי שאני מכריז עליו עבור הרשעים. איש לא יכול להושיע אף אחד אחר. בני האדם יכולים רק לדאוג לעצמם, אך שום דבר שהם יעשו לא יאפשר להם לחמוק מיד הייסורים שלי. בזאת נגלית הסיבה לכך שנאמר שהצווים המנהליים שלי מחמירים. זו עובדה שכל בני האדם יכולים לראות במו עיניהם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 109

בני האדם אינם אלא אויביי. בני האדם הם אותם הרעים שמתנגדים לי ומורדים בי. בני האדם אינם אלא צאצאיו של הרע הזה שאותו קיללתי. בני האדם אינם אלא צאצאי הארכי-מלאך שבגד בי. בני האדם אינם אלא המורשת של השד, שאותו דחיתי בתיעוב לפני זמן רב ואשר מאז הוא האויב הבלתי מתפשר שלי. משום שהרקיע מעל האנושות כולה קודר ואפל ללא שמץ של בהירות והעולם האנושי שרוי בעלטה מוחלטת, כזו שמי שחי בה אינו יכול לראות את ידו המושטת אל מול פניו או את השמש כשהוא מרים את ראשו. הדרך תחת רגליו בוצית ומלאת מהמורות והיא מתעקלת ומתפתלת. הארץ כולה זרועה גוויות. הפינות החשוכות מלאות בשרידי המתים ובפינות הקרות והמוצללות דחוסים המוני שדים המתגוררים שם. בנוסף, בכל מקום בעולמם של בני האדם, המוני שדים באים והולכים. צאצאיהם של בהמות שונות מכוסים בזוהמה נלחמים במאבק אכזרי שקולותיו מעוררים אימה בלב. בזמנים כאלה, בעולם כזה, וב"גן עדן ארצי" כזה, היכן אדם יחפש את רגעי האושר שבחיים? לאן יילך אדם כדי למצוא את אחרית חייו? האנושות, שמזמן נרמסה תחת רגלי השטן, הייתה מלכתחילה שחקן המגלם את דמותו של השטן. יתר על כן, האנושות היא התגלמות השטן ומשמשת ראיה שנושאת עדות רמה וברורה על השטן. איך ייתכן שגזע אנושי כזה, חלאות אדם מנוונות כאלה, צאצאים כאלה של משפחת האדם המושחתת יישאו עדות על האל? מהיכן מגיע כבודי? היכן ניתן להתחיל לדבר על עדותי? זאת מכיוון שהאויב שניצב נגדי כבר השחית את האנושות, כבר לקח את האנושות – את האנושות שבראתי לפני זמן רב ואשר הייתה מלאה בכבודי ובביטוי שלי – והכתים אותה. הוא חטף ממני את כבודי וכל מה שהוא הטמיע באדם הוא רעל עם מנה גדושה של כיעורו של השטן ומיץ מפרי עץ הדעת טוב ורע. בראשית בראתי את האנושות, כלומר בראתי את אבי האנושות, אדם. הייתה לו דמות והיה לו צלם והוא היה גדוש חיוניות ומלא חיים ובנוסף, כבודי היה לו לחברה. זה היה היום המהולל שבו בראתי את האדם. לאחר מכן, נוצרה חוה מגופו של אדם וגם היא הייתה אם האנושות. כך מלאו האנשים שבראתי בנשמת החיים שלי והיו גדושים בכבודי. בראתי את אדם במו ידיי והוא היה ייצוג של צלמי. לכן, הפירוש המקורי של "אדם" היה היותו ברוא שלי, שהוטמעו בו החיוניות והכבוד שלי, בעל צורה וצלם, עם רוח ונשמת חיים. הוא היה היציר הנברא היחידי שניחן ברוח ושיכול היה לייצג אותי, להיות בצלמי ולקבל את נשמת אפי. בראשית, חוה הייתה בת האנוש השנייה בעלת נשמת החיים שהחלטתי לברוא, כך שהפירוש המקורי של "חוה" היה היותה ברייה שתמשיך את כבודי, שתהיה מלאה בחיוניות שלי ויתרה מזאת, שכבודי מוטמע בה. חוה נוצרה מאדם וגם היא הייתה בצלמי, מפני שהיא הייתה בת האנוש השנייה שנבראה בצלמי. הפירוש המקורי של "חוה" היה היותה בת אנוש חיה עם רוח, עור ועצמות, העדות השנייה שלי וכן צלמי השני בקרב האנושות. הם היו אבי האנושות ואם האנושות, האוצר הטהור והיקר של האדם, ומהרגע הראשון הם היו ברואים חיים בעלי רוח. אולם השטן רמס ושבה את צאצאי אבות האנושות, ודרדר את העולם האנושי לעלטה גמורה וגרם לצאצאים אלה לחדול להאמין בקיומי. הדבר המתועב עוד יותר הוא העובדה שכאשר השטן משחית ורומס בני אדם, הוא גוזל באכזריות את כבודי, את עדותי, את החיוניות שהענקתי לבני האדם, את הנשמה והחיים שנפחתי בהם, את כל כבודי בעולם האנושי ואת כל דם לבי שהשקעתי באנושות. האנושות אינה נמצאת עוד באור. בני האדם איבדו את כל מה שהענקתי להם והשליכו מעליהם את הכבוד שנתתי להם. איך הם יוכלו להכיר בכך שאני אדון כל הברואים? איך הם יוכלו להמשיך להאמין בקיומי בשמיים? איך הם יוכלו לגלות את הביטויים של כבודי על פני האדמה? איך יוכלו הנכדים והנכדות האלה לקבל את האל שאבותיהם יראו אותו כאדון שברא אותם? הנכדים והנכדות מעוררי הרחמים האלה "העניקו" לשטן בנדיבותם את הכבוד, את הצלם ואת העדות שהענקתי לאדם וחוה ואת החיים שהוענקו לאנושות ואשר בהם היא תלויה כדי להתקיים. הם כלל אינם שמים לב לנוכחותו של השטן ונותנים לו את כל כבודי. האין זה המקור להגדרת המילים "חלאת אדם"? איך אנושות כזו, שדים רשעים שכאלה, גוויות מהלכות שכאלה, דמויות כאלה של השטן, אויבים כאלה שלי יכולים להכיל את כבודי? אני אשיב לעצמי את כבודי, אשיב לעצמי את העדות שלי הקיימת בקרב בני האדם ואת כל מה שהיה שייך לי בעבר ושנתתי לאנושות לפני זמן רב – אכבוש את האנושות לחלוטין. עם זאת, עליך לדעת שבני האדם שבראתי היו קדושים שנשאו את צלמי ואת כבודי. במקור, הם לא השתייכו לשטן ולא נרמסו, אלא היו ביטוי טהור שלי הנקי מכל שמץ של רעל השטן. על כן, אני מודיע לאנושות שאני רוצה רק את מה שבראתי במו ידיי, את הקדושים האהובים שלי שאינם שייכים לאף ישות אחרת. יתרה מזאת, הם יסבו לי עונג ואראה בהם את כבודי. אולם אינני חפץ באנושות שהשטן השחית ואשר שייכת לשטן כיום, זו שכבר איננה הבריאה המקורית שלי. מאחר שאני רוצה להשיב לעצמי את כבודי בעולם האנושי, אני אכבוש לחלוטין את הניצולים מקרב האנושות, כהוכחה לכבודי בניצחוני על השטן. אני רואה רק בעדותי מימוש של עצמי ומושא הנאה שלי. זו כוונתי.

לקח לאנושות עשרות אלפי שנים של התפתחות עד שהיא הגיעה למקום שבו היא נמצאת היום. אולם האנושות שבראתי בראשית התנוונה זה מכבר. האנושות איננה עוד זו שחפצתי בה ולכן בעיניי בני האדם אינם ראויים עוד להיקרא אנושות. תחת זאת, הם חלאות אדם שהשטן שבה, גוויות רקובות מהלכות שהשטן חי בקרבן ועוטה כלבוש. בני האדם אינם בוטחים כלל בקיומי ואינם מקבלים בברכה את בואי. האנושות רק מגיבה בטינה לבקשותיי, מסכימה איתן באופן זמני ואינה חולקת איתי בכנות את השמחה והעצב שבחיים. כיוון שבני אדם רואים בי דבר בלתי נתפס, הם מחייכים אליי בטינה ונוקטים בגישה של חנופה לסמכות. זאת משום שבני האדם אינם מכירים את עבודתי, קל וחומר שלא את כוונותי כיום. אדבר אליכם בכנות: בבוא היום, הייסורים של כל מי שסוגד לי יהיו קלים לעומת ייסוריכם. למעשה, מידת אמונתכם בי אינה עולה על זו של איוב – אפילו אמונתם של הפרושים היהודים גוברת על אמונתכם – ולפיכך, אם יום האש יגיע, הסבל שלכם יהיה חמור יותר מזה של הפרושים כשישוע נזף בהם, חמור יותר מזה של 250 המנהיגים שהתנגדו למשה וחמור יותר מזה של סדום בלהבות החורכות שבהן היא נחרבה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מה פירושו להיות אדם אמיתי

חלק זה מן האנושות נעשה מושחת עד הקצה. הם לא ידעו מיהו אלוהים ומאין הם באו. אילו הזכרתם את אלוהים, האנשים האלה היו תוקפים, משמיצים ומחללים את הקודש. גם כשמשרתי אלוהים באו להפיץ את אזהרתו, האנשים המושחתים האלה לא רק שלא הפגינו כל סימן לחרטה ולא זנחו את התנהגותם המרושעת. ההפך הוא הנכון, הם פגעו בחוצפה במשרתי אלוהים. מה שהם הביעו וחשפו היה טבעם ומהותם, איבה קיצונית לאלוהים. ניתן לראות כי התנגדותם של אנשים מושחתים אלה לאלוהים היתה יותר מאשר חשיפה של טבעם המושחת, כפי שהיתה יותר מאשר מקרה של השמצה או לעג הנובעים מחוסר הבנה של האמת. לא טיפשות ולא בורות הן שגרמו להתנהגותם הרעה. הדבר לא היה מפני שהאנשים האלה רומו, ובהחלט לא מפני שהוטעו. התנהגותם הגיעה לרמה של איבה מחוצפת באופן שערורייתי, התנגדות ומרד נגד אלוהים. התנהגות אנושית מעין זו היתה ללא ספק מעוררת את זעמו של אלוהים, את זעם טבעו – טבע שאין לפגוע בו. אלוהים נותן אפוא פורקן ישיר וגלוי לחרון אפו ולמלכותיותו. זהו גילוי אמיתי של טבעו הצודק. אל מול עיר העולה על גדותיה מרוב חטא, חפץ אלוהים להשמידה בדרך המהירה ביותר שאפשר. הוא שאף להכחיד את בני האדם שבתוכה ואת כול חטאיהם בדרך המלאה ביותר, לגרום לאנשי העיר הזו לחדול להתקיים ולמנוע מן החטא שבמקום הזה להתרבות. הדרך המהירה והמלאה ביותר לעשות זאת, היתה לשרוף אותה באש. עמדתו של אלוהים כלפי אנשי סדום לא היתה נטישה או התעלמות, אלא בעזרת חרון אפו, מלכותיותו וסמכותו, הוא העניש, הכה והשמיד לחלוטין את האנשים האלה. עמדתו כלפיהם לא היתה עמדה של השמדה פיסית בלבד, אלא גם של השמדת הנשמה, הכחדה נצחית. זוהי ההשלכה האמיתית של רצון אלוהים כי "יחדלו להתקיים".

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ב'

יחסו של אלוהים לכלל האנושות הטיפשה והנבערת מדעת, מבוסס בעיקר על רחמים וסובלנות. מאידך, חרון אפו נסתר בתוך רובם הגדול של הזמן והדברים. הוא אינו ידוע לאדם. כתוצאה מכך, קשה לאדם לראות כיצד אלוהים מפגין את חרון אפו, ואף קשה לו להבין את חרון אפו. בשל כך, האדם מקל ראש בחרון אפו של אלוהים. כשהאדם ניצב בפני פעולתו הסופית של אלוהים ובפני הצעד האחרון בסובלנותו ובסלחנותו כלפי האדם – כלומר כשהאירוע האחרון של רחמי אלוהים ואזהרתו האחרונה מגיעים אליו – אם הוא בכול זאת מתנגד לאלוהים באותן שיטות ואינו עושה כל מאמץ להתחרט, לתקן את דרכיו או לקבל את רחמיו, אלוהים לא יעניק לו עוד את סובלנותו וסבלנותו. ההפך הוא הנכון, בעת הזו יחזור בו אלוהים מרחמיו. בעקבות זאת, הוא ישלח אליהם רק את חרון אפו. הוא יכול לבטא את חרון אפו בדרכים שונות, כפי שביכולתו להעניש ולהשמיד בני אדם בשיטות שונות.

השימוש של אלוהים באש להשמדת העיר סדום הוא השיטה המהירה ביותר שלו להשמיד לחלוטין חלק מן האנושות או דבר כלשהו. שריפתם של אנשי סדום השמידה לא רק את גופם הפיסי. היא השמידה את כול רוחם, את נשמתם וגופם, והבטיחה שבני האדם שבתוך העיר הזו יחדלו להתקיים הן בעולם החומרי והן בעולם הנסתר מעיני האדם. זוהי אחת הדרכים שבהן מגלה ומביע אלוהים את חרון אפו. אופן זה של גילוי והבעה הוא אחד ההיבטים של מהות חרון אפו של אלוהים, כפי שהוא כמובן גם גילוי של מהות טבעו הצודק של אלוהים. כאשר אלוהים שולח את חרון אפו, הוא חדל לגלות כול רחמים או טוב לב ואהבה, ואינו מפגין עוד מסובלנותו או סבלנותו. אין אדם, דבר או סיבה שיכולים לשכנעו להמשיך לנהוג בסבלנות, לשוב להעניק את רחמיו, להעניק פעם נוספת את סובלנותו. במקום הדברים האלה, מבלי להסס ולו לרגע, ישלח אלוהים את חרון אפו ומלכותיותו, יעשה כרצונו, ויעשה את הדברים האלה באופן מהיר וודאי, בהתאם לרצונו. זוהי הדרך שבה שולח אלוהים את חרון אפו ומלכותיותו, שאל לו לאדם לפגוע בהם, וזהו גם ביטוי לאחד ההיבטים של טבעו הצודק. כשבני אדם עדים לכך שאלוהים מפגין דאגה ואהבה כלפי האדם, הם אינם מסוגלים לגלות את חרון אפו, לראות את מלכותיותו או לחוש בחוסר סובלנותו לפגיעה. הדברים האלה הובילו מאז ומתמיד את בני האדם לאמונה, כי טבעו הצודק של אלוהים הוא טבע של רחמים, סובלנות ואהבה בלבד. אולם כשרואים כיצד אלוהים משמיד עיר או שונא חלק מן האנושות, חרון אפו בהשמדת האדם ומלכותיותו, מאפשרים לבני אדם להעיף מבט חטוף בצד השני של טבעו הצודק. זהו חוסר סובלנותו של אלוהים לפגיעה. טבעו של אלוהים, שאינו סובל פגיעה, עולה על דמיונה של כול ישות שנבראה, ובקרב הישויות שלא נבראו, איש אינו מסוגל להפריע לו או להשפיע עליו. יתרה מכך, לא ניתן להתחזות לו או לחקותו. לפיכך היבט זה בטבעו של אלוהים הוא ההיבט שעל האנושות להכירו יותר מכול. רק לאלוהים עצמו יש טבע מעין זה, ורק אלוהים עצמו הוא בעל טבע מעין זה. אלוהים הוא בעל טבע צודק מעין זה, מפני שהוא מתעב רשעות, חשכה, מרדנות ואת מעשיו הרעים של השטן – השחתתה וכילויה של האנושות – מפני שהוא מתעב את כול מעשי החטא תוך התנגדות לו ובזכות מהותו הקדושה והבלתי מחוללת. מסיבה זו, הוא לא יסבול כי אף אחת מן הישויות, שנבראו או שלא נבראו, תתנגד לו או תקרא עליו תגר בגלוי. גם אם מי שהוא הראה כלפיו רחמים או בחר אותו בעבר, יעז רק להתגרות בטבעו ולעבור על עיקרון הסבלנות והסובלנות שלו, הוא ישחרר ויגלה את טבעו הצודק ללא כול רחמים או היסוס, ולו הקלים ביותר – טבע שאינו סובל פגיעה.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ב'

בעיני אלוהים, יש גבול לסבלנותו כלפי שחיתות האדם, כלפי הזוהמה, האלימות והמרדנות של כל בשר. מהו הגבול שלו? כפי שאלוהים אמר: "וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ". מה פירוש האמירה "כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ"? פירוש הדבר הוא שכל יצור חי, לרבות חסידי האל, אלה שקוראים בשם אלוהים, אלה שפעם העלו קורבנות מנחה לאלוהים, אלה שהכירו באלוהים בדבריהם ואף שיבחו אותו – ברגע שהתנהגותם נתמלאה בשחיתות והגיעה לעיני אלוהים, הוא נאלץ להרוס אותם. זה היה הגבול של אלוהים. אם כן, עד מתי נותר אלוהים סבלני כלפי האדם וכלפי שחיתות כל בשר? עד שכל בני האדם, חסידי האל והלא-מאמינים כאחד, לא הלכו בדרך הישר. עד שהאדם היה לא רק מושחת מוסרית ומלא רוע, אלא שלא נותר אף אדם המאמין בקיומו של אלוהים, קל וחומר שלא נותר אדם המאמין שאלוהים מושל בעולם ושאלוהים יכול להביא לבני אדם אור ואת דרך הישר. עד שהאדם תיעב את קיומו של אלוהים ולא התיר לאלוהים להתקיים. ברגע ששחיתות האדם מגיעה לנקודה הזו, סבלנותו של אלוהים פוקעת. מה בא במקומה? חרון אפו ועונשו של אלוהים.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

אלוהים שולח את חרון אפו מפני שדברים לא צודקים, שליליים ורעים חוסמים, מפריעים או הורסים את פעילותם והתפתחותם הרגילה של דברים צודקים וחיוביים. מטרת כעסו של אלוהים אינה להבטיח את מעמדו וזהותו, אלא להגן על קיומם של דברים צודקים, חיוביים, יפים וטובים, להגן על חוקיה וסדרה של הישרדותה הרגילה של האנושות. זהו הגורם המקורי לחרון אפו של אלוהים. זעמו של אלוהים הוא גילוי הולם, טבעי ואמיתי מאוד של טבעו. אין כוונות מאחורי זעמו, ואין גם מרמה או מזימות. ואף יותר מכך, זעמו אינו כולל דבר מן התשוקה, העורמה, הזדון, האלימות, הרוע, או כול דבר אחר מן הדברים המשותפים לכלל האנושות המושחתת. בטרם ישלח אלוהים את זעמו, הוא כבר תפס בבירור ובאופן מלא למדי את מהותו של כול עניין, וכבר ניסח הגדרות ומסקנות מדוייקות ובהירות. כך, מטרתו של אלוהים בכול עניין שהוא עובד בו, ברורה כשמש, בדומה לעמדתו. הוא אינו מבולבל; הוא אינו עיוור; הוא אינו פזיז; הוא אינו רשלני; יותר מכך, הוא אינו חסר עקרונות. זהו ההיבט המעשי של חרון אפו של אלוהים, ובזכות ההיבט המעשי הזה של חרון אפו של אלוהים, השיגה האנושות את קיומה הרגיל. ללא חרון אפו של אלוהים, היתה האנושות מידרדרת לתנאי חיים לא תקינים. כול הדברים הצודקים, היפים והטובים היו מושמדים וחדלים מלהתקיים. ללא חרון אפו של אלוהים, החוקים וכללי הקיום עבור הברואים היו מופרים ואף מעורערים לחלוטין. מאז בריאת האדם, נעזר אלוהים בהתמדה בטבעו הצודק כדי להבטיח ולקיים את קיומה הרגיל של האנושות. כיוון שטבעו הצודק כולל חרון אף ומלכותיות, כול האנשים, הדברים והעצמים הרעים וכול הדברים המפריעים לקיומה הרגיל של האנושות ופוגעים בו, נענשים, נשלטים ומושמדים, תודות לחרון אפו. במשך אלפי השנים האחרונות, אלוהים נעזר בהתמדה בטבעו הצודק כדי להכות בכול מיני רוחות טמאות ורעות אשר מתנגדות לאלוהים ופועלות כשותפות לפשע של השטן וכמשרתות שלו, ולהשמידן במסגרת עבודת ניהול האנושות של אלוהים. כך פעולת ישועתה של האנושות על ידי אלוהים התקדמה מאז ומתמיד בהתאם לתוכניתו. כלומר תודות לקיום חרון אפו של אלוהים, המטרה הצודקת ביותר בקרב בני האדם לא הושמדה מעולם.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, אלוהים עצמו, הייחודי ב'

עבודתי נמשכת ששת אלפים שנה בלבד, והבטחתי ששליטתו של אותו הרע על האנושות כולה תימשך גם היא ששת אלפים שנה בלבד. לכן, הזמן תם. לא אמשיך ולא אתעכב עוד: במהלך אחרית הימים אביס את השטן, אקח בחזרה את כל תהילתי, ואשיב לעצמי את כל הנשמות השייכות לי על פני האדמה, כדי שהנשמות המיוסרות הללו יוכלו להימלט מים הסבל, ובכך תושלם כל עבודתי על פני האדמה. מהיום והלאה, לעולם לא אתגלם עוד כבשר ודם על פני האדמה, ורוחי, שהיא הריבונית על הכול, לעולם לא תפעל עוד על פני האדמה. אני רק אברא מחדש אנושות על פני האדמה, אנושות מקודשת, שהיא עירי הנאמנה על פני האדמה. אך דעו שלא אשמיד את העולם כולו, וגם לא אשמיד את האנושות כולה. אשאיר את השליש הנותר – השליש שאוהב אותי ונכבש על ידי לחלוטין, ואגרום לשליש הזה לפרוח ולהתרבות על פני האדמה בדיוק כפי שעשו בני ישראל תחת החוק; הם יקבלו את הצאן והבקר הרבים שאזין אותם בהם, וכן את כל אוצרות האדמה. אנושות זו תישאר עמי לנצח, אך לא תהיה זו האנושות המזוהמת והנתעבת של ימינו, אלא אנושות שהיא אסופה של כל אלה שזכיתי בהם. השטן לא יפגע באנושות כזו, לא יפריע לה ולא יציב עליה מצור, והיא תהיה האנושות היחידה שתתקיים על פני האדמה לאחר שאנצח את השטן. זוהי האנושות שנכבשה על ידי היום וזכתה בהבטחתי. ולכן, האנושות שנכבשה במהלך אחרית הימים היא גם האנושות שתינצל ותזכה בברכותיי הנצחיות. היא תהיה העדות היחידה לניצחוני על השטן, והשלל היחיד מן הקרב שלי עם השטן. שלל מלחמה זה הוא מה שהצלתי מהשפעתו של השטן, והוא הזיקוק והפרי היחידים של תוכנית הניהול שלי בת ששת אלפי השנים. הם באים מכל אומה וזרם, מכל מקום ומדינה ברחבי היקום. הם בני גזעים שונים, בעלי שפות, מנהגים וצבעי עור שונים, והם פזורים בכל אומה וזרם על פני הגלובוס, ואף בכל פינה בעולם. בסופו של דבר, הם יתאספו יחד כדי ליצור אנושות שלמה, אסופה של בני אדם שכוחות השטן אינם יכולים להגיע אליה. אלה מקרב האנושות שלא נושעו ונכבשו על ידי ישקעו בדממה במעמקי הים, ויישרפו באש המאכלת שלי לנצח נצחים. אני אשמיד את האנושות הישנה והמזוהמת עד מאוד הזו, בדיוק כפי שהשמדתי את הבנים הבכורים ואת המקנה של מצרים, והשארתי רק את בני ישראל, שאכלו בשר שה, שתו דם שה, וסימנו את משקופי דלתותיהם בדם שה. האם האנשים שנכבשו על ידי והם ממשפחתי אינם גם האנשים שאוכלים את בשר השה שהוא אני ושותים את דם השה שהוא אני, ונגאלו על ידי ועובדים אותי? האם אנשים כאלה אינם מלווים תמיד בכבודי? האם אלה שאין להם את בשר השה שהוא אני לא שקעו כבר בדממה במעמקי הים?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אף אדם העשוי בשר ודם אינו יכול להימלט מיום חרון האף

מזמורים קשורים

אלוהים ישיב את משמעות בריאת האדם

סממני ניצחונו של אלוהים

האנושות כבר אינה כרצונו של אלוהים

אלוהים משמר את קיום האדם באמצעות טבעו הצודק