952 מרדנות האדם מעוררת את חרון אפו של אלוהים

I

כשחרון אפו ירעיד את ההרים והנהרות,

אלוהים לא יעזור עוד לאדם המפוחד,

ולא ייתן לו הזדמנות להכות על חטא.

האל יזנח את תקוות האדם ויעניש אותו כראוי לו.

אז רעמים ישאגו, כמו גלים הגועשים בכעס,

כמו עשרת אלפים הרים הקורסים ארצה.

האנושות תוכה ותיהרג משום מרדנותה.

כל היצורים יימחו על ידי הברק והרעם.

האנושות כולה מתרחקת מהאל בשל חמתו, בשל חמתו.

משום שהאדם פגע במהות רוח האל,

מרדנות האדם הרגיזה אותו. הו, מרדנות האדם הרגיזה את אלוהים.


II

התבל שוקעת פתאום אל תוהו ובוהו,

הבריאה לא מסוגלת להשיב את נשמת החיים הקדמונית.

האדם לא יכול להימלט משאגת הרעם.

כשהברק מבזיק, המוני בני האדם

נופלים אל נחלים, ונסחפים על ידי הזרמים

הנשטפים מטה מההרים.

וברגע אחד, ביעדה של האנושות

ישנו עולם של אנשים, גוויות נסחפות, נסחפות בים.

האנושות כולה מתרחקת מהאל בשל חמתו, בשל חמתו.

משום שהאדם פגע במהות רוח האל,

מרדנות האדם הרגיזה אותו. הו, מרדנות האדם הרגיזה את אלוהים.

בעמדם בבטחה על יבשה, אנשים אחרים שרים,

בצחוק וברינה,

נהנים מההבטחות שקיים האל,

שקיים האל במיוחד עבורם, עבורם.


עיבוד של "פרק 17" מ'דברי האל לתבל כולה' בספר 'הדבר מופיע בבשר'

קודם: 951 טבעו של אלוהים אינו סובל פגיעה

הבא: 953 המפגן של זעם האל

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה