על מה בדיוק אנשים מסתמכים כדי לחיות?

על איזה היבט של האמת אתם הכי רוצים לשמוע היום? אתן לכם כמה נושאים לבחירה, ואנחנו יכולים לשתף על איזה נושא שתרצו. הנה השאלה הראשונה: איך אתם מכירים את עצמכם? מהי הדרך להכיר את עצמכם? למה אתם צריכים להכיר את עצמכם? השאלה השנייה היא: על פי מה חיים בני אדם בכל שנות אמונתם באל? האם אתם חיים על פי דבר האל והאמת, או על פי צביונות ופילוסופיות שטניים? איזו התנהגות מוכיחה שאתה חי על פי דבר האל והאמת? אם אתה חי על פי צביונות ופילוסופיות שטניים, כיצד השחיתות שלך תבוא לידי ביטוי ותחשוף את עצמה? השאלה השלישית היא: מהו צביון מושחת? קודם לכן דנו בשישה היבטים של צביונות מושחתים, ולכן אדבר על המצבים שהם הביטויים הספציפיים של צביונות מושחתים אלה. עכשיו זו הבחירה שלכם. איזו שאלה אתם מבינים הכי פחות, אבל רוצים ביותר להבין ומוצאים שהיא הקשה ביותר לתפיסה? (אנו בוחרים בשאלה השנייה.) אם כך נשתף על הנושא הזה. הרהרו לרגע. על פי מה חיים בני אדם בכל שנות אמונתם באל, ואילו דברים כרוכים בנושא זה? הנקודה העיקרית במשפט זה היא המילה "מה". מה כלול בתחום ה"מה" הזה? מה אתם יכולים להבין מהמילה הזאת? הדברים שלדעתכם הם הקריטיים ביותר, שצריכים להיות מיושמים בפועל כשאתם מאמינים באל, ושבני האדם צריכים לאחוז בהם כלולים במסגרת המילה הזו "מה". יהיו אשר יהיו הדברים שאיתם אתם באים במגע בחיי היומיום שלכם, יהיו אשר יהיו הדברים שהאיכות שלכם ויכולת ההבנה שלכם מאפשרים לכם לתפוס, שאתם חושבים שהם חיוביים, שאתם חושבים שהם קרובים לאמת ותואמים לה, שאתם חושבים שהם המציאות של דברים חיוביים ושאתם חושבים שהם עולים בקנה אחד עם כוונותיו של האל, אלה הם הדברים שלפיהם אתם חיים כאשר אתם נוהים אחר האל ומבצעים את חובתכם במהלך השנים האלה, כך שנוכל להציג אותם ולשתף עליהם. מהם הדברים שעליהם אתם יכולים לחשוב? (אני חושב שבאמונתי באל, עליי רק לסבול, לשלם מחיר ולהשיג תוצאות בחובתי כדי לזכות בישועת האל.) אתה מתייחס להשקפה זו כדבר חיובי. אם כך, מה ההבדל בין השקפה זו לבין השקפתו של פאולוס? האם התמצית לא זהה? (היא זהה.) התמצית זהה. האם תמציתה של השקפה זו אינה אלא דמיון בלבד? (כן.) במהלך השנים, חיית לפי הדמיון הזה ולפי מה שאתה חושב שנכון. גם הסתמכת על כך כדי להאמין באל, למלא את חובתך ולחיות את חיי הכנסייה. זהו מצב אחד. קודם כל, עליך לאשר אם המחשבות וההשקפות שלך נכונות ואם הן מבוססות על דבר האל. אם אתה חושב שהן נכונות, שיש להן בסיס, ושמה שאתה עושה הוא יישום האמת בפועל, אך למעשה אתה טועה, על כך נדון בשיתוף שלנו היום.

הדרך הפשוטה ביותר לשתף על ההיבט של האמת המתייחס לשאלה על פי מה בדיוק אנשים חיים, היא להתחיל עם נושא שכולם יכולים להבין, המקרה של פאולוס, ואז לקשר אותו למצב שלכם. למה לדבר על פאולוס? רוב האנשים מכירים את סיפורו של פאולוס. אילו סיפורים או נושאים יש על פאולוס בכתבי הקודש? לדוגמה, מהן אמרותיו המפורסמות של פאולוס, או מהן תכונותיו, אישיותו וכישרונותיו? אמרו לי. (פאולוס היה תלמידו של רבן גמליאל, וזה היה מותג טוב עבורו, שווה ערך להשלמת לימודים באוניברסיטה יוקרתית.) במונחים מודרניים, פאולוס היה סטודנט לתיאולוגיה, שהשלים את לימודיו בבית ספר יוקרתי לתיאולוגיה. זהו הנושא הראשון המייצג באופן יחסי את פאולוס, בנוגע לרקע שלו, לרמת השכלתו ולמעמדו החברתי. באשר לנושא השני, מהי האמרה הידועה ביותר של פאולוס? ("אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה" (טימותיאוס ב' ד' 7-8).) זו המוטיבציה להתרוצצות שלו. במונחים מודרניים, פאולוס סבל ושילם את המחיר, עבד והטיף את הבשורה, אך המוטיבציה שלו הייתה לזכות בכתר. זה הנושא השני. אתם יכולים להמשיך. (פאולוס אמר: "לְגַבֵּי דִּידִי, לִחְיוֹת פֵּרוּשׁוֹ הַמָּשִׁיחַ, וְלָמוּת פֵּרוּשׁוֹ רֶוַח" (אל הפיליפים 1:21).) גם זו אחת האמירות הקלאסיות של פאולוס. זהו הנושא השלישי. זה עתה הזכרנו שלושה נושאים. הראשון היה שפאולוס היה תלמידו של רבן גמליאל, מקביל לבוגר סמינר של ימינו. אין ספק שהוא היה מלומד בכתבי הקודש יותר מאשר אנשים רגילים. כיוון שסיים את לימודיו בבית ספר שכזה, לפאולוס היה ידע על הברית הישנה. זה היה הרקע החינוכי של פאולוס. איך הוא השפיע על הטפותיו והוראותיו העתידיות בכנסיות? אולי הייתה לכך תועלת מסוימת – אך האם נגרם נזק כלשהו? (כן, נגרם נזק.) האם לימודי תיאולוגיה עולים בקנה אחד עם האמת? (לא, הם לא.) למידה תיאולוגית היא כולה דברים מפוקפקים, כולה תיאוריה ריקה. היא לא מעשית. מה היה הנושא השני? (פאולוס אמר: "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה.") פאולוס חי לפי הדברים האלה; הוא חתר אליהם. אם כך, האם נוכל לומר שאלה היו כוונתו ומטרתו של פאולוס בסבלו, במחיר שהוא שילם? (כן.) במילים פשוטות, כוונתו הייתה להיות מתוגמל, כלומר, הוא השלים את לימודיו, שילם את המחיר ונלחם את מלחמתו הטובה כדי לסחור בדברים האלה תמורת עטרת צדקה. הדבר מוכיח ששנות החתירה של פאולוס עסקו בגמול ובזכייה בעטרת צדקה. אלמלא אלה היו כוונתו ומטרתו, האם הוא היה מסוגל לעבור סבל כזה ולשלם מחיר כזה? האם הוא היה מסוגל לעשות את העבודה שעשה ולשלם את המחיר ששילם בזכות איכותו המוסרית, שאיפותיו ורצונותיו? (לא.) נניח שישוע אדוננו היה אומר לו מראש: "כשעבדתי על פני האדמה, אתה רדפת אותי. אנשים כמוך נענשים ומקוללים. לא משנה מה תעשה, אינך יכול לפצות על טעויות כאלה; לא משנה איך תכה על חטא, אני לא אושיע אותך." מה הייתה יכולה להיות גישתו של פאולוס לכך? (הוא היה נוטש את האל ומפסיק להאמין.) לא רק שהוא לא היה מאמין באל, הוא היה מתכחש לאל, מכחיש שישוע אדוננו הוא המשיח, ומכחיש את קיומו של האל בשמיים. ובכן, על פי מה פאולוס חי? הוא לא אהב את האל בכנות ולא היה אדם שמתמסר לו. אם כך מדוע הוא היה מסוגל להתמיד בהטפת הבשורה כשהוא עובר תלאות כה רבות? אפשר לומר שהחיזוק העיקרי שלו הייתה שאיפתו לקבל ברכות; זה מה שנתן לו כוח. כמו כן, כאשר פאולוס ראה את אורו הגדול של האל בדרך לדמשק, הוא התעוור. הוא השתטח על הקרקע ורעד כולו. הוא הרגיש את גדולתו של האל וחש חרדת קודש, ופחד שהאל יכה אותו ולכן לא העז לסרב לתפקיד שהוטל על ידי האל. היה עליו להמשיך להטיף את הבשורה למרות הקשיים הגדולים. הוא לא היה מסתכן בהשתמטות. זה היה חלק מהעניין. אבל החלק הגדול ביותר היה רצונו המופרז לקבל ברכות. האם ללא השאיפה לקבל ברכות, ללא שביב התקווה הזה, הוא היה נוהג כפי שנהג? בוודאי שלא. הנושא השלישי היה שפאולוס העיד שעבורו, לחיות פירושו המשיח. בואו נתבונן תחילה על העבודה שפאולוס עשה. לפאולוס היה ידע רב על הדת; היו לו מידה של מוניטין ורקע השכלתי ייחודי למדי. אפשר לומר שהוא היה מלומד יותר מאנשים רגילים. אם כך, על מה הוא הסתמך כדי לעשות את עבודתו? (על כישרונותיו ועל הידע שלו בכתבי הקודש.) למראית עין, ייתכן שהוא הפיץ את הבשורה והעיד על ישוע אדוננו, אך הוא העיד רק על שמו של ישוע אדוננו. הוא לא באמת העיד שישוע אדוננו הוא אל בהתגלותו ובעבודתו, שישוע אדוננו הוא האל עצמו. אם כך, על מי באמת העיד פאולוס? (הוא העיד על עצמו. הוא אמר: "לִחְיוֹת פֵּרוּשׁוֹ הַמָּשִׁיחַ, וְלָמוּת פֵּרוּשׁוֹ רֶוַח.") מה משתמע מדבריו? שפאולוס היה המשיח, האדון והאל, ולא ישוע אדוננו. פאולוס היה מסוגל להתרוצץ ולהטיף כך בגלל כוונותיו ושאיפותיו. מה הייתה השאיפה שלו? לגרום לכל האנשים, לאלה שהוא הטיף להם או לאלה ששמעו עליו, לחשוב שהוא חי כמשיח וכאלוהים. זהו היבט אחד, הוא חי לפי שאיפותיו. כמו כן, עבודתו של פאולוס התבססה על הידע המקראי שלו. כל הטפותיו ודבריו הראו שיש לו ידע בכתבי הקודש. הוא לא דיבר על עבודתה ועל נאורותה של רוח הקודש או על מציאויות-האמת. נושאים אלה אינם נמצאים בשום מקום במכתביו ובוודאי שלא היה לו ניסיון מסוג זה. בשום מקום בעבודתו פאולוס לא העיד על הדברים שאמר ישוע אדוננו. קחו לדוגמה את הוראתו של ישוע אדוננו כיצד על אנשים ליישם בפועל וידוי והכאה על חטא, או את דברי הלימוד הרבים שאמר ישוע אדוננו לאנשים – פאולוס מעולם לא הטיף את הדברים האלה. שום דבר מהעבודה שפאולוס עשה לא היה קשור לדבריו של ישוע אדוננו, וכל הדברים שהטיף היו מהלמידה התיאולוגית ומהתיאוריה שהוא למד. ממה מורכב חומר זה של למידה ותיאוריה תיאולוגית? מתפיסות, דמיונות, פילוסופיות והיסקים אנושיים, כמו גם מחוויות נגזרות, שיעורים וכן הלאה. בקצרה, כל הדברים האלה נובעים מחשיבה אנושית ומשקפים מחשבות והשקפות אנושיות; דבר מזה אינו האמת, ועוד הרבה פחות מזה תואם את האמת. הכול בניגוד לאמת.

לאחר ששמעתם את הדוגמה על פאולוס, השוו את עצמכם אליו. ביחס לנושא שעליו אנחנו מדברים היום, "על פי מה חיים בני אדם בכל שנות אמונתם באל," האם אתם נזכרים בכמה מהמצבים וההתנהגויות שלכם? (זה גורם לי לחשוב על העובדה, שאני מאמין שאם לעולם לא תהיה לי משפחה, לעולם לא אבגוד בתפקיד שהוטל על ידי האל ולא אתלונן לאל כאשר יבואו עלי ניסיונות גדולים, בסופו של דבר, האל לא ייתן לי למות.) זה אומר לחיות על פי משאלת לב, ובכך אנו מתקרבים במידת מה לנושא השיתוף של היום ונוגעים במצב ממשי. זוהי השקפה על חתירה מעשית בחיים האמיתיים. עוד משהו? (יש לי השקפה: אני מרגיש שכל עוד אנהה אחר האל באמונתי עד הסוף, אהיה חייב להיות מבורך ולהשיג קץ ויעד נפלאים.) לאנשים רבים יש השקפה כזאת, נכון? זו בעצם השקפה שכולם יכולים להסכים עליה במידת מה. האם יש למישהו השקפה שונה? בואו נשמע אותה. אציין בפניכם דבר מה: יש אנשים המאמינים באל במשך שנים רבות, ובהתבססם על החוויות האישיות שלהם, על דמיונותיהם או על ניסיון כלשהו ומספר דוגמאות שהם השיגו מקריאת ספרים רוחניים, הם מסכמים מספר גישות הקשורות ליישום בפועל, כגון, כיצד מאמינים באל צריכים לפעול כדי להפוך לרוחניים, כיצד עליהם לפעול כדי ליישם את האמת בפועל, וכן הלאה. הם חושבים שמה שהם עושים הוא יישום האמת בפועל, ושעל ידי עשיית הדברים האלה הם יכולים לְרַצּוֹת את כוונות האל. לדוגמה, כאשר אנשים מסוימים סובלים ממחלה, העניין הזה דורש חיפוש אחר כוונת האל והאמת. זהו אחד הדברים הבסיסיים ביותר שמאמינים באל צריכים לדעת. אך איך הם מיישמים בפועל? הם אומרים: "המחלה הזאת תוזמרה על ידי האל, ואני צריך לחיות באמונה, לכן, לא אקח תרופות, לא אקבל זריקות ולא אלך לבית החולים. מה דעתך על האמונה שלי? חזקה, נכון?" האם לאדם כזה יש אמונה? (כן.) אתם מסכימים עם ההשקפה הזו וכך גם אתם מיישמים בפועל. אתם חושבים שאם אתם חולים, אי קבלת זריקות, אי נטילת תרופות או אי הליכה לרופא שקולים ליישום האמת בפועל כדי לְרַצּוֹת את כוונות האל. אם כך, על סמך מה אתם אומרים שזהו יישום האמת בפועל? האם נכון ליישם בפועל בדרך זו? מהו הבסיס? האם ראיתם שהוא הִתְאַמֵּת? אינכם בטוחים. מאחר שאינכם יודעים אם הדבר תואם את האמת או לא, מדוע להתעקש ליישם בפועל בדרך זו? אם אתם חולים, ואתם מתעקשים רק להתפלל לאל, לא לקבל זריקות, לא לקחת תרופות, לא לראות רופא, ופשוט מסתמכים על האל ומתפללים אליו בתוככם, מבקשים מהאל להיפטר מהמחלה הזו או מוסרים את עצמכם לרחמיו – האם כך נכון ליישם בפועל? (לא.) האם רק עכשיו אתם חושבים שזה לא נכון, או שהבנתם קודם לכן שזה לא נכון? (בעבר, כשחליתי, הרגשתי שביקור אצל רופא או נטילת תרופות הם שיטה חיצונית ושזה ביטוי לחוסר אמונה, לכן הסתמכתי על תפילה או על שיטות אחרות כדי לטפל בעניין.) האם משתמע מכך שאם האל נותן לך מחלה ואתה מחלים, אתה בוגד באל ולא מתמסר להסדריו עבורך? (זו הייתה נקודת המבט שלי.) אז האם אתה חושב שהשקפה זו נכונה או שגויה? או שאתה עדיין מבולבל ולא יודע אם זה נכון או לא, וחושב שאחרי הכול, תמיד פעלת כך ואף אחד לא אמר לך שזה לא בסדר ואתה לא מרגיש אשם בקשר לזה אז אתה פשוט ממשיך ליישם בפועל בדרך זו? (תמיד יישמתי בפועל בדרך זו ולא הרגשתי שום דבר מיוחד.) אם כך, אתם מרגישים קצת מבולבלים לגבי התנהלות כזו? בואו נעזוב את השאלה אם אתם צודקים או טועים, אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים לפחות בדבר אחד, שיישום בפועל בדרך זו לא עולה בקנה אחד עם האמת. מפני שאם אכן הוא היה עולה בקנה אחד עם האמת, הייתם יודעים לפחות אחר איזה עיקרון-אמת הלכתם ולאיזה עיקרון קשור יישום בפועל בדרך זו. אך כשאנחנו מסתכלים על כך עכשיו, אנחנו רואים שאנשים פועלים כך על סמך הדמיונות שלהם. זוהי מגבלה שהם שמים על עצמם. בנוסף, אנשים קובעים זאת כסטנדרט לעצמם בהתבססם על דמיונותיהם שלהם, וחושבים שעליהם לעשות כך כשהם חולים, אך הם לא יודעים בדיוק מה האל דורש או למה הוא מתכוון. הם פשוט פועלים על פי שיטה שהם עצמם מדמיינים וקובעים, מבלי לדעת איזו תוצאה תצמח מפעולה בדרך זו. לפי מה אנשים חיים כשהם במצב הזה? (לפי הדמיונות שלהם.) האם יש תפיסה בדמיונות האלה? מהי התפיסה שלהם? (שהם יוכלו לזכות באישורו של האל על ידי יישום בפועל בדרך זו.) זוהי תפיסה. האם זו ההבנה הנכונה של העניין? (לא.) יש כאן הגדרה ותוצאה: כאשר אתם חיים על פי תפיסה כזאת ודמיונות כאלה, אינכם מיישמים את האמת בפועל.

בשלב זה, כבר הרהרתם לא מעט בנושא "על מה בדיוק אנשים מסתמכים כדי לחיות," ואתם יודעים, פחות או יותר, מה יהיה השיתוף על נושא זה. אז בואו נדבר על כמה סוגים של מצבים. הקשיבו היטב והרהרו בזמן שאתם מקשיבים. מהי מטרת ההתבוננות הזאת? להשוות בין המצבים שעליהם אני מדבר לבין המצבים שלכם, לתפוס אותם, ולהבין שיש לכם מצבים ובעיות כאלה, ואז לחפש את האמת כדי לפתור אותם, תוך שאיפה לחיות על פי האמת ולא על פי דברים שונים שאינם קשורים אליה כלל. "על מה בדיוק אנשים מסתמכים כדי לחיות" הוא נושא שנוגע בהרבה דברים, ולכן בואו נתחיל עם כישרונות. יש אנשים שיכולים לדבר באופן ברור וברהיטות. הם מדברים ומקיימים אינטראקציה עם אנשים כשפיהם מפיק מרגליות ולשונם חלקלקה, והם בעלי חשיבה מהירה במיוחד. הם יודעים מה בדיוק לומר בכל מצב. בבית האל, הם גם מבצעים את חובתם עם פיותיהם המפיקים מרגליות ועם שנינותם. המילים הכוזבות והמתוקות שלהם הופכות בעיות רגילות לעניינים חסרי חשיבות. הם נראים כמי שמסוגלים לפתור בעיות רבות. עם המוחות המבריקים שלהם, בתוספת הניסיון שיש להם בחברה והתובנה שלהם, הם יכולים לראות מה מתרחש ביחס לכל דבר רגיל שקורה להם; כל מה שצריך זה כמה מילים מהם כדי לפתור את הבעיה. אחרים מעריצים אותם וחושבים: "הם יכולים להתמודד עם דברים בקלות רבה כל כך. למה אני לא יכול?" הם גם מרגישים מאוד מרוצים מעצמם, והם חושבים: "תראו, האל נתן לי את הרהיטות ואת הלשון המבריקה הזאת, את השכל החכם הזה, את התובנה הזו ואת היכולת להגיב במהירות, אז אין דבר שאני לא יכול להתמודד איתו!" וכאן מתעוררת הבעיה. אדם מהיר תפיסה ובעל לשון חלקלקה יכול להשתמש בכישרונות וביכולות שלו כדי לבצע חובות מסוימות, ובמהלך ביצוע חובתו, הוא פותר כמה בעיות או עושה כמה דברים למען בית האל, אך אם תבחנו את כל מעשיו לפרטים, תקבלו רק סימני שאלה; האם כל מה שהם עושים תואם את האמת, האם זה תואם את עקרונות האמת והאם זה מרצה את כוונותיו של האל. לעתים קרובות אנשים כאלה לא מבינים את האמת או כיצד לפעול בהתאם לאמת, אך הם עדיין מבצעים את חובתם. אבל בלי קשר לכמה טוב הם מבצעים את חובתם, מהו הדבר שעליו הם מסתמכים? מהי נקודת המוצא של ביצוע חובתם? החשיבה, התובנה והרהיטות שלהם. האם יש מישהו כזה ביניכם? (כן.) האם אדם שחי על פי שכלו, מנת המשכל שלו או שטף הדיבור שלו יודע אם מה שהוא עושה תואם את עקרונות האמת? (לא.) האם יש לכם עקרונות כאשר אתם פועלים? או במילים אחרות, כאשר אתם פועלים, האם אתם עושים זאת לפי פילוסופיות שטניות, לפי השכל שלכם, לפי האינטליגנציה והחוכמה שלכם – או שאתם עושים זאת בהתאם לדברי האל ולעקרונות-האמת? אם אתם פועלים תמיד לפי פילוסופיות שטניות, לפי ההעדפות והרעיונות שלכם, אזי לפעולות שלכם אין עקרונות. אך אם אתם מסוגלים לחפש את האמת ולפעול בהתאם לדברי האל ולפי עקרונות-האמת – זוהי פעולה עם עקרונות. האם יש משהו באופן שבו אתם מדברים ופועלים כעת שנוגד את האמת? האם אתם מתנהגים בניגוד לעקרונות? כאשר אתם עושים זאת, האם אתם מודעים לכך? (לפעמים.) מה אתם עושים במקרים כאלו? (אנחנו מתפללים לאל, מחליטים בנחישות להכות על חטא, ונשבעים לאל שלעולם לא ננהג כך יותר.) ובפעם הבאה שיקרה לכם דבר דומה, האם תפעלו כך שוב ותהיו נחושים שוב? (כן.) אתם תמיד מסתמכים על רצון הברזל שלכם בכל פעם שקורים לכם דברים – ובכן, כאשר יש לכם רצון ברזל האם אתם אכן מיישמים את האמת בפועל? האם אתם פועלים באמת על פי עקרונות? האם זה ברור לכם? אנשים רבים לא מחפשים את האמת כשדברים קורים להם, אלא חיים לפי הרצונות הקטנוניים שלהם, לפי הכישרונות שלהם. האם הכישרון היחיד שקיים הוא להיות בעל ראש טוב על הכתפיים ולשון חלקלקה? איך עוד באים לידי ביטוי חיים על פי כישרונות? לדוגמה, יש אנשים שאוהבים מאוד לשיר והם יכולים לשיר שיר שלם לאחר שהאזינו לו פעמיים או שלוש. לכן יש להם חובות בתחום זה, והם חושבים שחובה זו ניתנה להם על ידי האל. תחושה זו נכונה ומדויקת. במהלך השנים הם לומדים מזמורים רבים, וככל שהם שרים יותר כך הם משתפרים. עם זאת, יש בעיה שהם לא מודעים לה. מהי הבעיה? שירתם הולכת ומשתפרת והם רואים בכישרון הזה את החיים שלהם. האם זו לא טעות? הם חיים כל יום על פי הכישרון שלהם, וכשהם שרים מזמורים מדי יום הם מאמינים שזכו בחיים, אך האם אין זו אשליה בלבד? גם אם אתה מתרגש מהשירה ואחרים נהנים ומרוויחים ממנה, האם זה יכול להוכיח שזכית בחיים? קשה לומר. הדבר תלוי בשאלה עד כמה אתה מבין את האמת, אם אתה יכול ליישם את האמת בפועל, אם יש לך עקרונות במעשיך ובחובתך, ואם יש לך עדות חווייתית אמיתית. רק מתוך ההיבטים הללו אתה יכול לשפוט אם לאנשים יש את מציאויות-האמת. אם יש להם את מציאויות-האמת, הם אנשים עם חיים, במיוחד אלה שיכולים לירוא את האל ולסור מרע, וכן גם אלה שיכולים לאהוב באמת את האל ולהתמסר לו. אם לאדם יש כישרונות והוא גם משיג תוצאות טובות בחובתו, אך עדיין לא חותר אל האמת וחי רק על פי הכישרונות שלו, מתרברב בכישוריו ולעולם לא מציית לאף אחד, האם לאדם יכולים להיות חיים? המפתח לשאלה אם למישהו יש חיים או לא, הוא אם יש לו את מציאויות-האמת. כיצד אדם עם כישרונות יכול לזכות באמת? איך הוא יכול לחיות בלי להסתמך על כישרונות? איך הוא יכול להימלט מחיים בצורה כזאת? עליו לחפש את האמת. קודם כל, עליו לדעת בבירור את ההבדל בין כישרונות לבין החיים. כאשר מישהו מחונן או בעל כישרון, המשמעות היא שמטבעו הוא טוב יותר במשהו או מצטיין בדרך כלשהי בהשוואה לאחרים. לדוגמה, אתה עשוי להגיב קצת יותר מהר מאחרים, להבין דברים קצת יותר מהר מאחרים, לשלוט בכישורים מקצועיים מסוימים או יכול להיות שאתה דובר ברהיטות, וכן הלאה. אלה כישרונות שיכולים להיות לאדם. אם יש לך כישרונות וחוזקות מסוימים, חשובה מאוד הדרך שבה אתה מבין ומפעיל אותם. אם אתה חושב שאין לך תחליף כי לאף אחד אחר אין כישרונות כמו שלך, ושאתה מיישם את האמת בפועל אם אתה משתמש בכישרונות שלך כדי לבצע את חובתך, האם השקפה זו נכונה או שגויה? (שגויה.) מדוע אתם אומרים שהיא שגויה? מהם בדיוק כישרונות? כיצד אתם צריכים להבין אותם, להשתמש בהם ולהתמודד איתם? העובדה היא, שלא משנה איזה כישרון יש לך, זה לא אומר שיש לך את האמת ואת החיים. אם לאנשים יש כישרונות מסוימים, ראוי שהם יבצעו את חובתם תוך שימוש בכישרונות האלה, אך זה לא אומר שהם מיישמים את האמת בפועל, וזה גם לא אומר שהם עושים דברים בהתאם לעקרונות. לדוגמה, אם נולדת עם כישרון לשירה, האם היכולת שלך לשיר מייצגת את יישום האמת בפועל? האם פירוש הדבר שאתה שר בהתאם לעקרונות? לא. נניח למשל, שיש לך כישרון טבעי למילים ושאתה טוב בכתיבה. אם אינך מבין את האמת, האם הכתיבה שלך יכולה להיות תואמת לאמת? האם המשמעות בהכרח שיש לך עדות חווייתית? (לא.) לפיכך, כישרונות שונים מהאמת ולא ניתן להשוות ביניהם. אין זה משנה איזה כישרון יש לך, אם לא תחתור אל האמת, לא תבצע היטב את חובתך. יש אנשים שמתהדרים בכישרונות שלהם לעתים קרובות, ובאופן כללי מרגישים שהם טובים יותר מאחרים, ולכן הם מתנשאים על אנשים אחרים ולא מוכנים לשתף איתם פעולה בעת ביצוע חובתם. הם תמיד רוצים להיות אחראים וכתוצאה מכך, לעתים קרובות הם מפרים את העקרונות בעת ביצוע חובתם, וגם יעילות העבודה שלהם נמוכה מאוד. הכישרונות הופכים אותם לגאוותנים וצדקנים, גורמים להם להתנשא על אחרים והם תמיד מרגישים שהם טובים יותר מאנשים אחרים ואף אחד לא טוב כמוהם. כך הם נעשים זחוחים. האם האנשים האלה לא נהרסו על ידי הכישרונות שלהם? אכן, הם נהרסו. אנשים מחוננים שיש להם כישרונות נוטים מאוד להיות גאוותנים וצדקנים. אם הם לא חותרים אל האמת ותמיד חיים על פי הכישרונות שלהם, זה דבר מסוכן מאוד. בלי קשר לחובה שאדם מבצע בבית האל, בלי קשר לסוג הכישרון שיש לו, אם הוא לא חותר אל האמת, הוא בוודאי ייכשל במילוי חובתו. יהיו אשר יהיו הכישרונות של אדם, עליו לבצע היטב את חובתו. אם הוא יכול גם להבין את האמת ולעשות דברים בהתאם לעקרונות, לכישרונותיו יהיה תפקיד בביצוע חובתו. אלה שאינם מקבלים את האמת ולא מחפשים את עקרונות-האמת, ומסתמכים רק על הכישרונות שלהם כדי לעשות דברים, לא ישיגו תוצאות כלשהן מביצוע חובתם ומסתכנים בסילוק. הנה דוגמה: יש אנשים מוכשרים בכתיבה אך הם לא מבינים את האמת, ובדברים שהם כותבים אין כלל מציאות-אמת. איך הדברים שהם כותבים יכולים לחנך אחרים? יש לכך פחות השפעה מאשר לאדם שהוא חסר השכלה אך מבין את האמת כשהוא מדבר על עדותו. אנשים רבים חיים בחסות הכישרונות שלהם וחושבים שהם יכולים להביא תועלת בבית האל. אבל אִמרו לי, אם הם לא מצליחים אף פעם לחתור אל האמת, האם הם עדיין בעלי ערך? אם למישהו יש כישרונות אבל אין לו את עקרונות-האמת, האם הוא יכול לבצע היטב את חובתו? מי שבאמת רואה ומבין את הנושא הזה לאשורו, יידע כיצד להתייחס לכישרונות. מה עליך לעשות אם מצבך הוא כזה שבו אתה תמיד מתפאר בכישרונות שלך וחושב שיש לך את מציאות-האמת, שאתה טוב יותר מאחרים ומתנשא עליהם כשאתם ביחידות? עליך לחפש את האמת; עליך להבין לאשורה את התמצית של התפארות בכישרונות. האין זה שיא הטיפשות והבורות להתפאר בכישרונות? אם לאדם יש לשון חלקלקה, האם זה אומר שיש לו את מציאות-האמת? אם לאדם יש כישרונות, פירושו שיש לו את האמת והחיים? אדם שמתרברב בכישרונותיו למרות שאין לו כלל מציאות, האם הוא לא חסר בושה? אם הוא היה מבין את הדברים הללו לאשורם הוא לא היה מתרברב. הנה שאלה נוספת: מה האתגר הגדול ביותר שעומד בפני אנשים מוכשרים למדי? האם יש לכם ניסיון בדבר כזה, או נחשפתם אליו? (האתגר הגדול ביותר שלהם הוא שהם תמיד חושבים שהם טובים יותר מאחרים, שהם טובים מכל הבחינות. הם כל כך גאוותנים ויהירים; הם מתנשאים על כולם. לא קל לאנשים כאלה לקבל את האמת וליישם אותה בפועל.) זה חלק מהעניין. מה עוד? (קשה להם להרפות מהכישרונות שלהם. הם תמיד חושבים שהם יכולים לפתור הרבה בעיות על ידי שימוש בכישרונות שלהם. הם פשוט לא יודעים איך לראות דברים בהתאם לאמת.) (אנשים מוכשרים תמיד חושבים שהם יכולים להתמודד עם דברים בעצמם, וכשקורים להם דברים, קשה להם לסמוך על האל והם לא מוכנים לחפש את האמת.) מה שאתם אומרים הן העובדות, ורק העובדות. אנשים בעלי כישרונות חושבים שהם מאוד חכמים, שהם מבינים הכל – אבל הם לא יודעים שכישרונות לא מייצגים את האמת, שלדברים האלה אין קשר לאמת. כאשר אנשים מסתמכים על הכישרונות ועל הדמיונות שלהם במעשיהם, לעתים קרובות המחשבות והדעות שלהם מנוגדות לאמת – אבל הם לא יכולים לראות זאת, הם עדיין חושבים: "תראו כמה חכם אני; עשיתי בחירות כל כך חכמות! החלטות כל כך נבונות! אף אחד מכם לא יכול להשתוות אלי." הם חיים לנצח במצב של נרקיסיזם והערכה עצמית. קשה להם להשקיט את ליבם ולהרהר במה שהאל שואל אותם, מהי האמת ומהם עקרונות האמת. לכן קשה להם להבין את האמת, ולמרות שהם מבצעים את חובתם, הם לא מסוגלים ליישם את האמת בפועל, וכך, גם קשה להם מאוד להיכנס למציאות-האמת. בקצרה, אם אדם לא יכול לחתור אל האמת ולקבל אותה, הרי שלא משנה אילו כישרונות יש לו, הוא לא יוכל לבצע היטב את חובתו – לא יכול להיות שמץ של ספק בכך.

ניתן להתייחס ליכולות ולכישרונות כאל דברים זהים. איזה כישרונות קיימים? יש אנשים שבקיאים במיוחד בסוג מסוים של טכנולוגיה. לדוגמה, יש אנשים שאוהבים להתעסק עם גאדג'טים, ויש אנשים שהם די מיומנים באלקטרוניקה, הם מרגישים נוח מאוד בכל הנוגע לשימוש בקודי מחשב או בתוכנות. הם יכולים לשלוט בדברים האלה וזוכרים אותם מהר מאוד – כלומר, יש להם יכולת יוצאת מן הכלל להבין ולשנן את הדברים האלה. זהו כישרון. יש אנשים שטובים בלימוד שפות. לא משנה איזו שפה הם לומדים, הם לומדים מהר מאוד והזיכרון שלהם עולה על זה של אנשים רגילים. יש אנשים שטובים בשירה, ריקוד או אומנות, יש כאלה שטובים באיפור ובמשחק, יש כאלה שיכולים להיות במאים וכן הלאה. בלי קשר לסוג הכישרון, כל עוד אדם עוסק בסוג של עבודה, הדבר נוגע לנושא "על מה בדיוק אנשים מסתמכים כדי לחיות." מדוע אנחנו צריכים לנתח יכולות וכישרונות אנושיים? משום שאנשים נהנים לחיות על פי כישוריהם ומתייחסים אליהם כהון, כמקור פרנסה, כחיים וכערך, למטרת החיפוש והמשמעות של חייהם. אנשים מרגישים שטבעי עבורם להסתמך על הדברים האלה כדי לחיות, ורואים בהם חלק הכרחי מחיי אדם. כיום, כמעט כולם חיים על פי הכישרונות שלהם. על פי איזה כישרון חי כל אחד מכם? (אני חושב שיש לי כישרון לשפות. לכן אני מפיץ את הבשורה באמצעות הכישרון הזה – כאשר אני מדבר עם מישהו שחוקר את דרך האמת, אני יכול לקרב אותו והוא רוצה לשמוע מה אני אומר.) ובכן, האם זה טוב או לא שיש לך את הכישרון הזה? (עכשיו, לאחר ששמעתי את השיתוף של האל, אני חושב שהכישרון הזה יפריע לי בחיפוש עקרונות האמת.) אתה אומר שלא טוב שיש כישרון לשפות ושלא תרצה להשתמש בו יותר, נכון? (לא.) אז מה אתה אומר? עכשיו עליכם להבין מהו מוקד הדיון של היום, אילו מהבעיות שלכם הדיון יפתור, מה לא נכון בחיים לפי הכישרונות האלה ומה נכון בזה. הדברים האלה חייבים להיות ברורים לכם. אם אינכם מבינים אותם, ואם, בסופו של דבר, לאחר כל כך הרבה דיבורים, תרגישו שהדברים הנכונים לא נכונים ושהדברים הלא נכונים גם הם לא נכונים, ושכל מה שאתם עושים הוא לא נכון, האם תוכלו לפתור את הבעיה של חיים לפי הכישרונות שלכם? (לא. כשאני מסתמך על הכישרון שלי לשפות כדי להפיץ את הבשורה, אני חושב שהכוונה שלי אינה לבצע את חובתי היטב כדי לרצות את האל, אלא להתרברב, להעריץ את עצמי ולהרגיש טוב עם עצמי.) זה עתה ביטאת את הסיבה מדוע לחיות על פי הכישרונות שלך זה דבר שגוי. אתה חושב שהכישרון הזה הוא ההון שלך, מימוש הערך העצמי שלך, והמחשבות האלה ונקודת המוצא הזאת שגויות. איך תוכל לפתור את הבעיה הזו? (אני צריך להבין שהכישרון שלי הוא כלי בלבד לביצוע חובתי. מטרת השימוש בכישרון שלי היא לבצע היטב את חובתי ולהשלים את התפקיד שהאל הטיל עלי.) לאחר חשיבה כזו, האם פתאום תוכל ליישם את האמת בפועל? (לא.) אז איך תוכל ליישם את האמת בפועל ולא לחיות לפי הכישרונות האלה? כאשר אתה מבצע את חובתך, אם אתה משתמש בכישרונות שלך כדי להתרברב בכישורים וביכולות האישיים שלך, אתה חי לפי הכישרונות שלך. לעומת זאת, אם תשתמש בכישרונות ובידע שלך כדי לבצע היטב את חובתך ולהראות את נאמנותך, ואז תהיה מסוגל לרצות את כוונות האל ולהשיג את התוצאות שהאל דורש, ואם תהרהר על איך לדבר ומה להגיד כדי שתוכל להעיד טוב יותר על האל ולעזור טוב יותר לאנשים להבין ולקבל מושג ברור לגבי העבודה שהאל עושה, ולבסוף תעזור לאנשים לקבל את עבודת האל, אזי אתה תיישם את האמת בפועל. האם יש כאן הבדל? (כן.) האם אי פעם נסחפתם בעודכם מתהדרים בכישרונות או ביכולות שלכם, ושכחתם שאתם מבצעים את חובתכם, ובמקום זאת התפארתם בפני אחרים בדיוק כמו כופרים? האם זה קרה לכם אי פעם? (כן.) במצבים כאלה, מהו מצבו הפנימי של אדם? זהו מצב של פינוק שבו אין לו לב ירא-אל, איפוק או אשמה, מצב שבו אין בנפשו מטרות או עקרונות כאשר הוא עושה דברים, והוא כבר איבד את הכבוד וההגינות הבסיסיים שצריכים להיות לנוצרי. למה זה הופך אותו? הוא הופך לאדם המתרברב בכישוריו והמוכר את אישיותו. במהלך ביצוע חובתך, האם אתה חווה לעתים קרובות מצבים שבהם אכפת לך רק להפגין את כישרונותיך, ואינך מחפש את האמת? כאשר אתה במצב כזה, האם אתה יכול להבין זאת בעצמך? האם אתה יכול לשנות את הכיוון שלך? אם אתה יכול להבין זאת ולשנות את הכיוון שלך, תהיה מסוגל ליישם את האמת בפועל. אך אם תהיה תמיד כזה ותחווה את המצב הזה פעם אחר פעם במשך תקופה ארוכה, אזי תהיה אדם שחי רק לפי הכישרונות שלו ואינו מיישם את האמת בפועל כלל. מאין לדעתכם נובע האיפוק שלכם? על פי מה נקבע כוח האיפוק שלכם? הדבר שקובע זאת הוא עד כמה אתה אוהב את האמת ועד כמה אתה שונא דברים רעים או שליליים. כאשר תבין את האמת, לא תרצה לעשות רע, וכשתשנא דברים שליליים, גם אז לא תרצה לעשות רע – ותחושת האיפוק תגיע מעצמה. אנשים שאינם אוהבים את האמת, בלתי אפשרי עבורם לשנוא דברים רעים. לכן אין להם תחושת איפוק ובלעדיה הם נוטים להיכנע להתפרקות ללא איפוק. הם שרירותיים ומופקרים ולא אכפת להם כהוא זה מכמה רוע הם עושים.

יש מצב נוסף שאנשים חווים כשהם חיים על ידי הסתמכות על הכישרונות שלהם. לא משנה איזה כישרונות או כישורים יש לאנשים, אם הם רק עושים דברים ועמלים, ומעולם לא חיפשו את האמת ולא ניסו לתפוס את כוונותיו של האל, כאילו הרעיון של יישום האמת בפועל לא קיים במוחם, והדחף היחיד שלהם הוא לסיים את העבודה ולהשלים את המשימה, האם זה לא לחיות לחלוטין על פי הכישרונות שלהם ועל פי היכולות והכישורים שלהם? באמונתם באל, הם רוצים לעמול רק כדי שיוכלו לזכות בברכות האל תמורת הכישרונות והכישורים שלהם. זהו המצב שבו נמצאים רוב האנשים. לרוב האנשים יש פרספקטיבה כזאת במיוחד כאשר בית האל מקצה להם עבודה שגרתית כלשהי – כל מה שהם עושים הוא לעמול. במילים אחרות, הם רוצים להסתמך על עמלם כדי להשיג את מטרותיהם. לפעמים הם עושים זאת על ידי דיבור או התבוננות במשהו; לפעמים על ידי עבודה עם הידיים או התרוצצות. הם חושבים שבכך הם תורמים רבות. זו המשמעות של לחיות על ידי הסתמכות על כישרונות. מדוע אנחנו אומרים שלחיות על פי הכישרונות שלכם פירושו לעמול ולא לעשות את חובתכם, שלא לדבר על יישום האמת בפועל? יש הבדל. לדוגמה, נניח שבית האל נותן לך משימה, ולאחר שלקחת אותה על עצמך, אתה חושב כיצד להשלים את המשימה בהקדם האפשרי, כך שתוכל לדווח על כך למנהיג שלך ולקבל את שבחיו. ייתכן שיש לך אפילו גישה מצפונית למדי ואתה מגדיר תוכנית צעד אחר צעד, אך אתה מתמקד בהשלמת המשימה בלבד ועושה אותה כדי שאחרים יסתכלו עליה. לחלופין, אתה יכול להציב לעצמך רף כשאתה מבצע את המשימה, לחשוב כיצד לבצע אותה באופן שיספק אותך ויגרום לך אושר, ושביצועה יעמוד ברף השלמות שאתה מחפש. האופן שבו אתה קובע סטנדרטים לא משנה, אם מה שאתה עושה לא קשור לאמת, אם זה לא נעשה לאחר חיפוש האמת, הבנת דרישות האל ואישורן, ואם במקום זאת אתה עושה זאת בעיוורון ומתוך מחשבה מבולבלת, זהו עמל. זו עשיית דברים על ידי הסתמכות על שכלך, כישרונותיך, יכולותיך והמיומנויות שלך, תוך שמירה על הלך רוח של משאלת לב. מהי התוצאה של עשיית דברים בדרך זו? אולי תשלים את המשימה ואף אחד לא יצביע על בעיה כלשהי. אתה תשמח מאוד, אך במהלך ביצוע המשימה, בתור התחלה, לא הבנת את כוונת האל. שנית, לא ביצעת את המשימה בכל לבך, נפשך ומאודך; לבך לא חיפש את האמת. אילו היית מחפש את עקרונות-האמת ואת כוונת האל, ביצוע משימתך היה עומד בסטנדרט. גם היית מסוגל להיכנס למציאויות-האמת ולהבין במדויק שמה שעשית עולה בקנה אחד עם כוונת האל. אולם, אם לא תשקיע בכך את לבך ותבצע את המשימה בצורה מבולבלת, על אף שהעבודה והמשימה יושלמו, לא תדע בלבך אם עשית אותן היטב, לא יהיו לך סטנדרטים כלשהם, ולא תדע אם המשימה נעשתה בקנה אחד עם כוונת האל או עם האמת. במקרה כזה, אתה לא מבצע את חובתך, אתה עמל.

כל מי שמאמין באל צריך להבין את כוונותיו. רק מי שמבצע היטב את חובתו יכול לרצות את האל, ורק על ידי השלמת התפקיד שהאל מטיל, מילוי חובתו של אדם יכול להיות משביע רצון. יש סטנדרט להשלמת התפקיד המוטל על ידי האל. ישוע אדוננו אמר: "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל שִכְלְךָ וּבְכָל-מְאדֶךָ." "לאהוב את האל" הוא היבט אחד של מה שהאל דורש מאנשים. היכן דרישה זו צריכה לבוא לידי ביטוי? בכך שעליכם להשלים את התפקיד שהאל הטיל עליכם. במונחים מעשיים, המשמעות היא לבצע היטב את חובתכם כבני אנוש. אז מהו הסטנדרט לביצוע חובתכם היטב? זוהי דרישתו של האל שתמלאו היטב את חובתכם כיצירי בריאה בכל לבכם, נפשכם, שכלכם ומאודכם. זה צריך להיות קל להבנה. כדי לעמוד בדרישת האל, עליכם בעיקר למלא את חובתכם מבכל לבכם. אם תוכלו להקדיש לזה את לבכם, יהיה לכם קל לפעול עם כל נשמתכם, עם כל שכלכם ובכל מאודכם. אם תבצעו את חובתכם רק על ידי הסתמכות על הדמיונות של שכלכם ועל ידי הסתמכות על הכישרונות שלכם, האם תוכלו לעמוד בדרישתו של האל? בהחלט לא. אם כן, מהו הסטנדרט שיש לעמוד בו על מנת למלא את התפקיד המוטל על ידי האל ולבצע את חובתכם בנאמנות והיטב? הסטנדרט הוא לבצע את חובתכם בכל לבכם, בכל נפשכם, בכל שכלכם ובכל מאודכם. אם תנסו למלא היטב את חובתכם בלי לב אוהב-אל, זה לא יעבוד. אם לבכם אוהב-האל יתחזק ויהיה אמיתי יותר ויותר, תוכלו לבצע את חובתכם באופן טבעי בכל לבכם, בכל נפשכם, בכל שכלכם ובכל מאודכם – האחרון מביניהם הוא "בכל מאודכם"; "בכל לבבכם" הוא הראשון. אם לא תעשו את חובתכם בכל לבכם, כיצד תוכלו לעשות זאת בכל מאודכם? לכן, אם תנסו למלא את חובתכם רק בכל מאודכם, לא תוכלו להשיג תוצאות כלשהן – או לממש את העקרונות. מהו הדבר החשוב ביותר שהאל דורש? (בכל לבך.) בלי קשר לחובה או לדבר שהאל מטיל עליך, אם אתה רק עמל, מתרוצץ ומשקיע מאמץ, האם תוכל להיות תואם לעקרונות-האמת? האם תוכל לפעול על פי כוונותיו של האל? (לא.) אם כן, כיצד תוכלו להיות תואמים לכוונות האל? (בכל ליבנו.) קל לומר את המילים "בכל לבבך", ואנשים אומרים אותן לעתים קרובות, אם כך, איך תוכלו לעשות זאת בכל לבכם? יש אנשים שאומרים: "אתה עושה בכל לבך כאשר אתה עושה דברים עם קצת יותר מאמץ וכנות, חושב יותר, לא מאפשר לשום דבר אחר להעסיק את מוחך, ופשוט מתמקד בדרך לביצוע המשימה שלפניך, נכון?" האם זה עד כדי כך פשוט? (לא.) אז בואו נדבר על כמה עקרונות בסיסיים של יישום בפועל. על פי העקרונות שאתם מיישמים בפועל או מקיימים בדרך כלל, מה עליכם לעשות תחילה כדי לעשות דברים בכל לבכם? עליכם להשתמש בכל שכלכם, להשתמש באנרגיה שלכם ולהשקיע את לבכם בעשיית דברים, ולא להיות שטחיים. אם אדם לא מסוגל לעשות דברים בכל ליבו, הוא מאבד את ליבו, וזה בדיוק כמו לאבד את נשמתו. מחשבותיו ינדדו כשהוא ידבר, הוא לעולם לא ישקיע את לבו בעשיית דברים והוא יהיה חסר דעת, לא משנה מה הוא יעשה. כתוצאה מכך, הוא לא יוכל להתמודד היטב עם דברים. אם לא תבצעו את חובתכם בכל לבכם ולא תשקיעו בה את כל לבכם, תבצעו את חובתכם בצורה גרועה. גם אם תבצעו את חובתכם במשך מספר שנים, לא תוכלו לעשות זאת כראוי. אינכם יכולים לעשות שום דבר היטב אם אינכם משקיעים בכך את לבכם. יש אנשים שהם לא עובדים חרוצים, הם תמיד לא יציבים וגחמניים, הם מכוונים גבוה מדי ואינם יודעים היכן הם השאירו את ליבם. האם לאנשים כאלה יש לב? איך תוכלו לדעת אם לאדם יש לב או לא? אם אדם שמאמין באל קורא את דברי האל רק לעתים רחוקות, האם יש לו לב? אם הוא לא מתפלל לאל אף פעם, לא משנה מה קורה, האם יש לו לב? אם הוא לא מחפש את האמת אף פעם, האם יש לו לב? יש אנשים שמבצעים את חובתם במשך שנים רבות מבלי להשיג תוצאות ברורות כלשהן, האם יש להם לב? (לא.) האם אנשים שאין להם לב יכולים לבצע היטב את חובתם? כיצד אנשים יכולים לבצע את חובתם בכל לבם? קודם כל, עליכם לחשוב על אחריות. "זו האחריות שלי, עלי לשאת בה. אני לא יכול לברוח עכשיו כשאני נחוץ מאוד. עלי לעשות את חובתי היטב ולתת לאל דין וחשבון על כך." זה אומר שיש לכם בסיס תיאורטי. אך האם עצם קיומו של בסיס תיאורטי משמעותו שאתם עושים את חובתכם בכל לבכם? (לא.) אתם עדיין רחוקים ממילוי דרישות האל לגבי כניסה למציאות-האמת ולעשיית חובתכם בכל לבכם. אם כן, מה פירוש הדבר לעשות את חובתך בכל ליבך? כיצד יכולים אנשים להגיע למילוי חובתם בכל לבם? קודם כל, עליך לחשוב: "עבור מי אני מבצע את החובה הזאת? האם אני עושה אותה למען האל, למען הכנסייה, או בשביל אדם כלשהו?" הדבר חייב להיות מובן וברור. כמו כן: "מי הטיל עלי את החובה הזאת? האם היה זה האל, או מנהיג, או כנסייה כלשהם?" גם את זה צריך להבהיר. זה נראה אולי דבר קטן, אבל עדיין, יש לחפש את האמת כדי לפתור זאת. אמרו לי, האם היה זה מנהיג או עובד כלשהו, או כנסייה כלשהי שהטילו עליכם את חובתכם? (לא.) כל עוד אתה בטוח בכך בלבך, זה טוב. עליך לאשר שהאל הוא זה שהטיל עליך את חובתך. זה יכול להיראות כאילו חובתך ניתנה לך על ידי מנהיג כנסייה, אך למעשה, הכול נובע מסידוריו של האל. ייתכנו פעמים שבהן יהיה ברור שהדבר נובע מרצון אנושי, אך אפילו אז, תחילה עליך לקבל זאת מהאל. זוהי הדרך הנכונה לחוות זאת. אם תקבל את חובתך מהאל, תתמסר בהתכוונות לסידוריו ותתייצב כדי לקבל ממנו את התפקיד שהטיל עליך – אם כך תחווה זאת, תזכה בקבלת הדרכת האל ועבודתו. אם תאמין תמיד שהכול נעשה על ידי אדם ובא מאדם, אם תחווה דברים בדרך זו, לא תקבל את ברכת האל או את עבודתו, משום שאתה נכלולי מדי בעבור זה, חסרה לך הבנה רוחנית. אין לך צורת חשיבה נכונה. אם תתייחס לכל הדברים עם תפיסות ודמיונות אנושיים, לא תהיה לך עבודתה של רוח הקודש, מפני שהאל הוא זה השולט על כל הדברים. אין זה משנה על מי מוטלת משימה כלשהי על פי סידוריו של בית האל, הדבר נובע מריבונותו ומהסדריו של האל, ורצונו הטוב של האל נמצא בכך. קודם כל עליך לדעת זאת. חשוב מאוד לראות זאת בבירור; להבין את הדוקטרינה בלבד, לא יעזור לך. עליך לאשר בלבך: "האל הפקיד בידי את החובה הזאת. אני מבצע את חובתי למען האל, לא למען עצמי, לא למען אף אחד אחר. זוהי חובתי כיציר בריאה, והיא הופקדה בידי על ידי האל." מכיוון שהאל הפקיד בידיך את חובתך, כיצד הוא עשה זאת? האם זה כרוך בעשיית דברים בכל לבך? האם יש הכרח לחפש את האמת? עליך לחפש את האמת, את הדרישות, את הסטנדרטים והעקרונות ואת מה שאומר דבר האל. אם דבריו מנוסחים בצורה ברורה למדי, הגיע הזמן שתהרהר כיצד ליישם אותם בפועל ולהפוך אותם לאמיתיים. עליך גם לשתף עם אנשים שמבינים את האמת, ואז לפעול בהתאם לדרישות האל. זו המשמעות של לעשות זאת בכל לבך. יתר על כן, נניח שלפני שאתה מבצע את חובתך, אתה מחפש את כוונת האל, מצליח להבין את האמת ויודע מה לעשות, אך כשמגיע הזמן לפעול, יש אי התאמות וסתירות בין המחשבות שלך לבין עקרונות-האמת. כשזה קורה, מה עליך לעשות? עליך לדבוק בעיקרון של עשיית חובתך מכל לבך, ולהשקיע את כל לבך בהתמסרות ובריצוי האל, ללא כל זיופים אישיים, ובוודאי בלי לפעול על פי רצונך האישי. יש אנשים שאומרים: "לא אכפת לי מהדברים האלה. אחרי הכל, חובה זו הופקדה בידי ולכן אני צריך לומר את המילה האחרונה. זכותי לפעול על פי יוזמתי, אעשה מה שאני חושב שצריך לעשות. אני עדיין ממלא את חובתי בכל ליבי, אז באיזה ליקויים אתה רוצה לנבור?" ואז, הם משקיעים מעט מאמץ כדי להבין מה עליהם לעשות. על אף שהעבודה נעשית בסופו של דבר, האם השיטה הזאת של יישום בפועל והמצב הזה נכונים? האם זה נקרא לעשות את החובה מכל הלב? (לא.) מה הבעיה כאן? זוהי גאוותנות, להיות חוק בפני עצמך ולהיות שרירותי ומופקר. האם זהו ביצוע חובתם? (לא.) זה עיסוק ביוזמה אישית, לא ביצוע של חובתם. זו עשייה של מה שמספק אותם בלבד ומה שהם אוהבים לעשות על פי רצונם שלהם, אין זו עשייה של חובתם בכל ליבם.

זה עתה דיברתי בעיקר על כישרונות. האם הכישרונות האלה כוללים ידע? האם יש הבדל כלשהו בין ידע לכישרונות? כישרון מתייחס למיומנות. זה יכול להיות תחום שבו אדם מצטיין יותר מאחרים, חלק מהאיכות שלו שבולט יותר, דבר שהוא טוב בו ביותר, או מיומנות שבה הוא מוכשר ובקיא יחסית. כל אלה נקראים כישרונות. מהו ידע? למה בדיוק מתייחס ידע? אם אינטלקטואל למד במשך שנים רבות, קרא קלאסיקות רבות, למד לעומק מקצוע או תחום ידע מסוים, השיג תוצאות והוא בעל שליטה ספציפית ומעמיקה, האם יש לכך קשר לכישרונות? האם ידע יכול להיכלל בקטגוריה של כישרונות? (לא.) אם אדם משתמש בכישרונות כדי לעשות את עבודתו, ייתכן שהוא אדם גס רוח ובור, שהוא חסר השכלה מתקדמת, לא קרא ספרים מפורסמים כלשהם או אפילו לא יכול להבין את כתבי הקודש, אך ייתכן שעדיין יש לו מעט איכות, והוא מסוגל לדבר ברהיטות. האם זה כישרון? (כן.) לאדם זה יש כישרון כזה. האם זה אומר שיש לו ידע? (לא.) אז מה המשמעות של ידע? איך ניתן להגדיר ידע? נאמר זאת כך, אם אדם למד חינוך, לדוגמה, האם יש לו ידע במקצוע זה? דברים כמו איך לחנך אנשים, איך להקנות ידע לאחרים, איזה ידע להקנות וכן הלאה? יש לו ידע בתחום הזה, אז האם הוא אינטלקטואל בתחום זה? האם אפשר לומר עליו שהוא אדם מוכשר בעל ידע בתחום זה? (כן.) בואו נשתמש בזה כדוגמה, אם אדם אינטלקטואל עוסק בחינוך, מה יעשה אדם כזה בדרך כלל כאשר הוא עובד או מנהיג בכנסייה? מה הוא יישם בפועל בדרך כלל? האם הוא ידבר עם כולם כפי שמורה מדבר עם תלמיד? לא משנה טון הדיבור שבו הוא ישתמש, מה שחשוב הוא מה הוא ינחיל לאחרים וילמד אותם. הוא חי על פי הידע הזה במשך שנים רבות והידע הזה הפך ביסודו של דבר לחלק מחייו, עד כדי כך שניתן לראות בכל היבט של התנהגותו או חייו שיש לו את הידע הזה ושהוא מביא לידי ביטוי את הידע שהוא רכש. רגיל מאוד לראות זאת. אם כך, על מה אנשים כאלה מסתמכים לעתים קרובות כדי לעשות את עבודתם? על הידע שהם רכשו. נניח, לדוגמה, שהם שומעים מישהו אומר: "אני לא יכול לקרוא את דברי האל. אני מכיל אותם, אבל פשוט לא יודע איך לקרוא אותם. איך אדע מהי האמת אם לא אוכל לקרוא את דברי האל? איך אבין את כוונותיו אם לא אוכל לקרוא את דבריו?" הם אומרים: "אני יודע איך, יש לי ידע אז אני יכול לעזור לך. פרק זה מחולק לארבע פסקאות. בדרך כלל, אם המאמר הוא נרטיב, יש שישה אלמנטים: זמן, מקום, דמויות, הגורם לאירוע, תהליך ההתפתחות והמסקנה. הזמן שבו פרק זה של דבר האל פורסם הוא בסוף – אוקטובר, 2011. זהו האלמנט הראשון. באשר לדמויות, פרק זה של דבר האל מציין 'אני', כך שהאדם הראשון הוא האל, ולאחר מכן האל מציין 'אתם', המתייחס אלינו. ואז הפרק מנתח את המצבים של אנשים מסוימים; חלק מהמצבים הם מרדנות וגאוותנות, והם מתייחסים לאנשים גאוותנים ומרדנים, שלא עושים עבודה מעשית, גורמים נזקים, והם אנשים רעים. מהלך הדברים הוא שאנשים עושים דברים רעים. יש גם דברים נוספים הקשורים להיבטים שונים." מה דעתכם על שיטת עבודה זו? טוב שהם עוזרים לאנשים באהבה כה רבה, אך מה הבסיס למעשיהם? (ידע.) מדוע אני מביא את הדוגמה הזאת? כדי לעזור לאנשים להבין בצורה ברורה יותר מהו ידע. יש אנשים שלא יודעים לקרוא את דבר האל אך קיבלו חינוך ואולי הצליחו במקצועות מדעי הרוח בבית הספר, ולכן הם יכולים לפתוח עמוד בדבר האל, לקרוא ולומר: "פרק זה של דבר האל מובע כל כך טוב! בפיסקה הראשונה האל מדבר בצורה ישירה ולאחר מכן, בפיסקה השניה, הטון מראה מעט מלכותיות וחרון אף. בפיסקה השלישית הכול נחשף באופן ספציפי וברור. כך צריך להיות דבר האל. בפיסקה הרביעית, הסיכום הכללי נותן לאנשים את נתיב היישום בפועל. דבר האל מושלם!" האם המסקנה והסיכום שלהם של דבר האל נובעים מידע? (כן.) למרות שאולי דוגמה זו לא מאוד מתאימה, מה אני רוצה שתבינו כשאני אומר זאת? אני רוצה שתראו בבירור את הכיעור שבשימוש בידע כדי לגשת לדבר האל. זה דוחה. אנשים כאלה מסתמכים על ידע כדי לקרוא את דבר האל, אם כך, האם הם יכולים להסתמך על האמת כדי לעשות דברים? (לא.) בהחלט לא.

מהם המאפיינים של האופן שבו אנשים שחיים על פי ידע עושים דברים? קודם כל, אילו יתרונות הם חושבים שיש להם? הידע והלמידה שלהם, העובדה שהם אינטלקטואלים, והעובדה שהם עובדים בתעשיות מבוססות ידע. לאינטלקטואלים יש סגנון, מאפיינים ודפוסים כשהם עושים דברים, ולכן הם לא יכולים שלא להכניס סוג של אווירה אינטלקטואלית לדברים שהם עושים, מה שגורם לאנשים אחרים להעריץ אותם. כך אינטלקטואלים עושים דברים; הם תמיד מתמקדים באווירה האינטלקטואלית הזאת. אין זה משנה עד כמה הם נראים חלשים ועדינים כלפי חוץ, הדברים שבתוכם בהחלט לא חלשים או עדינים, ותמיד יש להם השקפות משלהם לגבי כל דבר. הם תמיד רוצים להתרברב בכל דבר, להשתמש בתחבולות הקטנוניות שלהם, ולנתח ולטפל בדברים בהתבססם על השקפות, עמדות ודפוסי חשיבה של ידע. האמת היא דבר לא רלוונטי עבורם, והיא משהו שקשה להם מאוד לקבל. לכן, גישתו הראשונה של אדם כזה כלפי האמת היא לנתח אותה. מה הבסיס לניתוח שלהם? ידע. אתן לכם דוגמה. האם לאנשים שלמדו בימוי יש ידע בבימוי? לא משנה אם למדת בימוי באופן שיטתי מספרים, או שלמדת באופן מעשי ועשית עבודה מסוג זה, בקיצור, יש לך אחיזה בידע בתחום זה. בין אם למדת בימוי לעומק או באופן שטחי, אם היית עוסק בעבודת הבימוי בעולמם של כופרים, הידע שרכשת בתחום זה או הניסיון שלך בבימוי היו שימושיים ובעלי ערך רב. עם זאת, האם להיות בעל ידע כזה פירושו שלבטח תהיה מסוגל להצליח בעבודת ההסרטה בבית האל? האם הידע שרכשת באמת יכול לעזור לך להשתמש בסרטים כדי להעיד על האל? לא בהכרח. אם תמשיך להדגיש את מה שספרי הלימוד לימדו אותך ואת הכללים ודרישות הידע בתעשייה, האם תוכל לעשות היטב את חובתך? (לא.) האם אין כאן מחלוקת או קונפליקט? כאשר עקרונות-האמת מתנגשים עם היבט זה של ידע, כיצד תפתור זאת? האם אתה מקבל את הידע שלך כמדריך שלך, או את עקרונות-האמת? האם אתם יכולים להבטיח שכל שוט, כל סצנה וכל קטע שתצלמו לא יהיו מזויפים או שיכילו מעט מאוד מהזיוף של הידע שלכם ושהם יהיו תואמים לחלוטין את הסטנדרטים והעקרונות הנדרשים על ידי בית האל? אם הדבר לא אפשרי, אזי הידע שרכשת אינו שימושי כלל בבית האל. חישבו על זה, מהו השימוש בידע? איזה ידע הוא שימושי? איזה סוג של ידע סותר את האמת? מה מביא הידע לאנשים? כאשר אנשים רוכשים ידע רב יותר, האם הם נעשים אדוקים יותר ובעלי לב ירא-אל, או שהם נעשים יותר גאוותנים וצדקנים? לאחר שרכשו ידע רב, אנשים הופכים להיות מסובכים, דוגמטיים וגאוותנים. יש עוד דבר גורלי שאולי הם לא הבינו: כשאנשים שולטים בידע רב, הם נעשים כאוטיים בתוכם ונטולי עקרונות, וככל שהם שולטים בידע רב יותר, כך הם נעשים כאוטיים יותר. האם ניתן למצוא בידע תשובות לשאלות מדוע אנשים חיים ומהו הערך והמשמעות של הקיום האנושי? האם ניתן למצוא מסקנות לשאלה מאין אנשים באים ולאן הם הולכים? האם ידע יכול לומר לך שבאת מהאל ונבראת על ידי האל? (לא.) אם כך, מהו בדיוק הדבר שאנשים לומדים בתוך הידע? או אילו דברים בדיוק הידע מחדיר בהם? דברים חומריים, דברים אתיאיסטיים, דברים שאנשים יכולים לראות ודברים שהם יכולים לזהות בתודעה, שרבים מהם נובעים מדמיונות של אנשים והם פשוט לא מעשיים. ידע מחדיר באנשים גם פילוסופיות, אידיאולוגיות, תיאוריות, חוקי טבע וכן הלאה, אך יש דברים רבים שידע לא יכול להסביר בבירור. לדוגמה, כיצד נוצרים רעמים וברקים, או מדוע עונות השנה מתחלפות. האם ידע יכול לתת לך את התשובות האמיתיות האלה? מדוע האקלים משתנה כיום והופך להיות לא נורמלי? האם ידע יכול להסביר זאת בבירור? האם הוא יכול לפתור את הבעיה הזו? (לא.) ידע לא יכול לספר לכם על נושאים הקשורים למקור של כל הדברים, ולכן הוא לא יכול לפתור את הבעיות האלה. יש גם אלה ששואלים: "מדוע יש אנשים שחוזרים לחיים לאחר מותם?" האם הידע נותן לך תשובה לכך? (לא.) אם כך, מהו הדבר שהידע אומר לך? הוא מספר לאנשים על הרבה מנהגים ותקנות. לדוגמה, הרעיון שאנשים חייבים לגדל ילדים ולהפגין כיבוד אב ואם כלפי הוריהם הוא סוג של ידע על חיי אדם. מאין מגיע הידע הזה? הוא נלמד על ידי תרבות מסורתית. אם כן, מה כל הידע הזה מביא לאנשים? מהי תמצית הידע? בעולם הזה, יש אנשים רבים שקראו את הקלאסיקות, קיבלו רמה גבוהה של חינוך, הם בעלי ידע או שהם שולטים בתחום ידע מיוחד. אם כך, בנתיב החיים, האם לאנשים כאלה יש כיוון ומטרות נכונים? האם יש להם נקודת מוצא ועקרונות להתנהלותם? יתר על כן, האם הם יודעים לעבוד את האל? (הם לא יודעים.) אם ללכת צעד אחד קדימה, האם הם מבינים אלמנט כלשהו של האמת? (הם לא מבינים.) אז מהו ידע? מה הידע נותן לאנשים? לאנשים יש כנראה קצת ניסיון בזה. בעבר, כשלא היה להם ידע, היחסים בין בני האדם היו פשוטים – האם הם עדיין פשוטים כיום כשאנשים צברו ידע? ידע הופך אנשים למסובכים יותר והם כבר לא טהורים. ידע גורם לחוסר באנושיות רגילה ובמטרות חיים אצל אנשים. ככל שאנשים רוכשים ידע רב יותר, כך הם רחוקים יותר מהאל. ככל שהם רוכשים ידע רב יותר, כך הם מכחישים יותר את האמת ואת דבר האל. ככל שיש לאנשים יותר ידע, כך הם הופכים לקיצוניים, עקשנים ומגוחכים יותר. ומה התוצאה? העולם נעשה חשוך ורע יותר ויותר.

זה עתה הזכרנו כיצד יש לפתור קונפליקטים או התנגשויות כאשר הם מתעוררים בין יישום ידע לבין עקרונות-האמת. מה אתם עושים בכל פעם שאתם במצב כזה? חלק מכם יציעו דוקטרינה: "מה קשה ביישום בפועל בהתאם לעקרונות-האמת? מה יש שם שאי אפשר לוותר עליו?" אך כשקורה לכם משהו, אתם ממשיכים כמו קודם, הולכים בעקבות רצונכם, תפיסותיכם ודמיונותיכם, ואף על פי שעשויים להיות מקרים שבהם תרצו ליישם את האמת בפועל ולפעול בהתאם לעקרונות, נראה שאתם פשוט לא יכולים לעשות זאת, לא משנה מה. כולם יודעים שכעניין של דוקטרינה, נכון לפעול על פי עקרונות-האמת; הם יודעים שידע לבטח לא עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת, ושכאשר הם נקלעים לעימות או למאבק, עליהם להתחיל ביישום בפועל של האמת בהתאם לעקרונות-האמת ולהרפות מהידע שלהם. אבל כעניין עובדתי, האם זה כל כך פשוט? (לא.) לא, זה לא כל כך פשוט. אם כך, אילו קשיים יש כאשר מיישמים בפועל? כיצד יש ליישם בפועל על מנת לפעול בהתאם לעקרונות-האמת? אלה הן בעיות מעשיות, הלא כן? כיצד יש לפתור אותן? בראש ובראשונה, אדם צריך להתמסר. אבל לאנשים יש צביונות מושחתים, ולפעמים הם לא יכולים להביא את עצמם לידי התמסרות. הם אומרים: "'אתה יכול להוביל את הסוס לשוקת, אבל אתה לא יכול להכריח אותו לשתות' – לנסות לגרום לי להתמסר, זה מקרה כזה, נכון? מה רע בכך שאני פועל מכוח הידע שלי? אם תעמדו על כך שאפעל בהתאם לעקרונות-האמת, אני לא אתמסר." מה אתה עושה במקרים כאלה, כאשר צביון מרדני מכוון לגרום לצרות? (מתפלל.) לפעמים תפילה לא יכולה לפתור את הבעיה. הגישה והלך הרוח שלך עשויים להיות קצת יותר טובים לאחר התפילה, וייתכן שתשנה חלק ממצבך, אך אם אינך מבין או שחסרה לך בהירות לגבי עקרונות-האמת הרלוונטיים, ההתמסרות שלך עלולה להיות בסופו של דבר לא יותר מאשר פורמליות גרידא. במקרים כאלה עליך להבין את האמת, לחפש את האמיתות הרלוונטיות, ולשאוף להיות מסוגל לדעת כיצד מה שאתה עושה מועיל לעבודה בבית האל, לעדות על האל ולהפצת דבריו. הדברים האלה חייבים להיות ברורים בלבך. לא משנה מהי חובתך, לא משנה מה אתה עושה, עליך להתחיל במחשבה על העבודה ועל האינטרסים של בית האל, על הפצת דברי האל, או על מה ביצוע חובתך נועד להשיג. זהו הדבר הראשון. אף פעם אין מקום לעמימות בעניין זה, וגם לא לפשרה. אם אתה מתפשר במקרים כאלה, אינך מבצע את חובתך בכנות ואינך מיישם את האמת בפועל – וגרוע מכך, יהיה הוגן לומר, שאתה עוסק בענייניך שלך. אתה עושה דברים למען עצמך במקום לבצע את חובתו של יציר בריאה. על מנת שאדם ישלים את מה שהאל הטיל עליו ויבצע את חובתו היטב, האמת שעליו להבין וליישם בפועל תחילה היא, שעליו לרצות את כוונות האל. אתה חייב שיהיה לך החזון הזה. בביצוע חובה לא מדובר בעשיית דברים למען עצמך או בעיסוק בענייניך האישיים, לא כל שכן, בעדות על עצמך ובקידום עצמך, וגם לא בעיסוק בתהילה, ברווח ובמעמד שלך. זו לא המטרה שלך. במקום זאת, מדובר בביצוע חובתך היטב ובעדות על האל; מדובר בלקיחת אחריות ובריצוי האל; מדובר בהבאה לידי ביטוי של המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה, חיים עם סממן של בן אנוש, חיים בפני האל. עם סוג כזה של חשיבה נכונה, אדם יכול להתגבר בקלות על המשוכה של חיים על פי הידע שלו. גם אם יישארו כמה אתגרים, הוא ישתנה בהדרגה לאורך התהליך הזה והנסיבות ישתנו לטובה. אם כן, מהי החוויה שלכם כרגע? האם היא משתפרת או שהיא מקובעת? אם תפעלו תמיד על פי הידע והמוח שלכם, ואף פעם לא תחפשו את עקרונות-האמת, האם תהיו מסוגלים לצמוח בחיים? האם הגעתם למסקנה בעניין זה? נראה שכולכם עדיין מבולבלים למדי בנוגע לעניין ההיווכחות בחיים ושאין לכם עקרונות ספציפיים לכך, כלומר, חסרה לכם חוויה עמוקה או אמיתית יותר של העקרונות וחסר לכם נתיב ליישום האמת בפועל. יש אנשים שפועלים תמיד עם הידע שלהם, לא משנה מה קורה להם. הם מקיימים רק כמה עקרונות-אמת בהקשר עם עניינים פשוטים מתוך התמונה הכוללת, ובו בזמן מאפשרים לידע שלהם להוביל כשעקרונות-האמת כפופים לו. הם מיישמים בפועל בדרך מתווכת ופשרנית כזאת; הם לא דורשים מעצמם התמסרות מלאה או פעולה שעולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. האם זה נכון מצדם, או לא? מהי הסכנה בסוג כזה של יישום בפועל? האם הוא לא עלול לסטות מהמסלול? להתנגד לאל ולפגוע בצביונו? זהו הדבר שאנשים צריכים להבין יותר מכל. האם ברור לכם עכשיו מהו ההבדל בין ביצוע חובה בבית האל לבין קבלת עבודה וצליחת החיים בעולם? האם יש לכם מודעות ברורה לכך בלבכם? עליכם לחשוב על הנושא הזה ולהרהר בו לעתים קרובות. מה ההבדל הגדול ביותר בין השניים? האם אתם יודעים? (ביצוע חובה בבית האל פירושו לזכות באמת ולהביא לידי שינוי בצביון המושחת שלנו; השגת עבודה בעולם קשורה לחיי הבשר.) זה די קרוב, אך יש דבר אחד שלא הזכרתם: לבצע חובה בבית האל פירושו לחיות על פי האמת. מהי המשמעות של חיים על פי האמת? עבור אנשים, המשמעות היא שצביונם יכול להשתנות ושהם יוכלו להיוושע בסופו של דבר; עבור האל, המשמעות היא שהוא יוכל לזכות בך, יציר בריאה, ולהכיר בכך שאתה בריאתו. אם כך, על פי מה אנשים חיים כשהם מקבלים עבודה בעולם? (פילוסופיות השטן.) על פי פילוסופיות השטן – אם נתייחס לכך באופן קולקטיבי, פירוש הדבר שהם חיים על פי צביונו המושחת של השטן. כך הדבר בין אם אתה מחפש תהילה, רווח ומעמד או עושר, או אם אתה רוצה לעבור את ימיך ולשרוד – אתה חי על פי צביונות מושחתים. כאשר אתה מקבל עבודה בעולם, אתה צריך לאמץ את מוחך בניסיון להרוויח כסף. כדי לטפס בסולם התהילה, הרווח והמעמד, אתה צריך להיות תלוי לחלוטין בדברים כמו תחרות, לחימה, מאבק, אכזריות, זדון והרג – זו הדרך היחידה להישאר על הרגליים. כדי לבצע חובה בבית האל, עליך לחיות על פי דברי האל ועליך להבין את האמת. הדברים השליליים של השטן אינם רק חסרי תועלת – עליך להשליך אותם מעליך. אין אף דבר שטני אחד שהוא בר-קיימא. אם מישהו חי על פי דברים שטניים, יש לשפוט ולייסר אותו; אם מישהו חי על פי דברים שטניים והוא נחוש בדעתו לא להכות על חטא, יש לסלק אותו ולנטוש אותו. זהו ההבדל הגדול ביותר בין ביצוע חובה בבית האל לבין קבלת עבודה בעולם.

כאשר אנשים חיים על פי הידע שלהם, באיזה סוג של מצב הם חיים? מהו הדבר שהם חווים באופן העמוק ביותר? ברגע שאתה לומד משהו בתחום כלשהו, אתה מרגיש שאתה מוכשר, שאתה נהדר – וכתוצאה מכך אתה כבול על ידי הידע שלך. אתה מתייחס לידע שלך כאל החיים שלך, וכאשר משהו קורה לך, הידע הזה שלך הוא שמגיח כדי להכתיב לך לעשות כך וכך. היית רוצה להשליך אותו, אבל אתה לא יכול כי הוא נחרט בלבך, ושום דבר אחר לא יכול להחליף אותו. זו המשמעות של "הרושם הראשוני הוא הרושם האחרון," כביכול. קיימים כמה גופי ידע שמוטב לאדם לא ללמוד כלל. זו מעמסה וזה מטרד ללמוד אותם. ידע מקיף תחומים רבים: חינוך, משפטים, ספרות, מתמטיקה, רפואה, ביולוגיה וכך הלאה, וכולם נגזרים מהתנסות מעשית של אנשים. אלה הן צורות של ידע מעשי; אנשים לא יכולים לחיות בלעדיהם והם צריכים ללמוד אותם. אך יש כמה צורות של ידע שהן רעילות לאנושות – הן רעלים שטניים, הן מגיעות מהשטן. קחו לדוגמה את מדעי החברה, שהוראתם כוללת דברים כמו אתיאיזם, מטריאליזם ותורת האבולוציה, כמו גם קוֹנְפוּצְיוֹנִיזְם, קומוניזם ואמונות טפלות פיאודליות: כל אלה הן צורות שליליות של ידע שמקורן בשטן, והמטרה העיקרית שהן משרתות היא לזהם, לשחוק ולעוות את המחשבה האנושית, לכבול ולשלוט בחשיבתם של אנשים לצורך ההשחתה, הפגיעה וההרס של האנשים. העברת שם המשפחה, לדוגמה, כיבוד אב ואם והאדרת המשפחה, והנוסחה שאומרת "טפח את עצמך, עשה סדר במשפחתך, משול באומה והבא שלום על כולם" – כל אלה הם תורותיה של התרבות המסורתית. ומעבר לכך יש את התיאוריות התיאולוגיות השונות, הקיימות בחברה האזרחית, של הבודהיזם, הטאואיזם והדת המודרנית. גם אלה נמצאות בתחום הידע. לדוגמה, יש אנשים המשרתים ככמרים או כמטיפים, או שהם למדו תיאולוגיה. מה נובע מרכישת ידע כזה? האם זו ברכה או קללה? (קללה.) איך זה הופך להיות קללה? אם אנשים כאלה לא מדברים, ניחא, אך כשהם פותחים את פיותיהם, הדוקטרינה הדתית יוצאת החוצה. הם תמיד מנסים להטיף דוקטרינה רוחנית; הם מחדירים באנשים את דרכיהם הצבועות של הפרושים במקום לאפשר להם להבין את האמת. הידע התיאולוגי עוסק בעיקר בתיאוריה תיאולוגית. מהו המאפיין הבולט ביותר של התיאוריה התיאולוגית? היא מחדירה באנשים דברים שהם מאמינים כי הם דברים רוחניים, וכאשר אנשים קולטים דברים פסאודו-רוחניים שכאלה, זה הרושם הראשון והאחרון שלהם. גם אם תקשיב לדברים שהאל מבטא, לא תהיה מסוגל להבין אותם באותו רגע, והידע והתיאוריות של הפרושים יגבילו אותך. זה דבר מסוכן מאוד. האם לא יהיה קשה לאדם כזה לקבל את האמת? לסיכום, אם אתה חי על פי דוקטרינה וידע, ואם אתה מבצע את חובתך ופועל תוך הסתמכות על כישרונותיך, ייתכן שתוכל לעשות כמה דברים טובים, כפי שהם נראים לאחרים. אך כשאתה חי במצב כזה, האם אתה מודע לכך? האם אתה יכול לזהות שאתה חי על פי הידע שלך? האם אתה יכול להרגיש אילו השלכות יכולים לחולל חיים על פי ידע? האם לא תמצא את עצמך בסופו של דבר עם תחושה שאתה חלול בלבך, תחושה שאין משמעות לחיים כאלה? ומדוע זה, בדיוק? שאלות אלה צריכות להתבהר. שם אנחנו נמצאים בנושא הידע.

זה עתה דנו בבעיות של ידע וכישרונות. יש עוד בעיה אחת: אנשים רבים הגיעו מאמונתם הראשונית באל ועד הלום מבלי לדעת כלל מהי האמת, או כיצד עליהם ליישם אותה בפועל ולחתור אליה. במשך כל הזמן הזה הם חיו על פי אמונה, או על פי תפיסות ודמיונות אנושיים. במילים פשוטות, הם חיים על פי דברים שהם מאמינים שהם נכונים. הם עוקפים ונצמדים באובססיביות לדברים האלה, ואפילו מתייחסים אליהם כאל האמת. הם חושבים שכל עוד הם יתמידו עד הקץ ביישום בפועל, הם יהפכו למתגברים וישרדו בהמשך. הם מאמינים באל מכוחה של תפיסה כזאת. הם יכולים לסבול, לוותר על משפחותיהם ועל הקריירה שלהם, ולוותר על דברים שהם אוהבים – והם ממשיכים לסכם את הדברים בכמה תקנות שאותן הם מיישמים בפועל כאילו היו האמת. לדוגמה, כאשר הם רואים שמישהו מתקשה, או שמשפחתו של מישהו עוברת תקופה קשה, הם לוקחים על עצמם להושיט יד ולעזור להם. הם מתעניינים בשלומם, דואגים להם ומשגיחים עליהם. כשצריך לעשות עבודה מלוכלכת או תובענית, הם יעשו אותה ביוזמתם. לכלוך ודרישות לא מפריעים להם. הם לא בררנים. הם לא מתווכחים עם אחרים בהתנהלות איתם, והם מנסים כמיטב יכולתם להגיע להסכמה באופן ידידותי עם כל אחד. הם לא מתקוטטים עם אחרים, והם לומדים להיות נדיבים וסובלניים כלפי אנשים, כך שכל מי ששוהים במחיצתם במשך זמן כלשהו, יאמרו שהם אנשים טובים ומאמינים אמיתיים. כשמדובר באל, הם עושים כל מה שהוא דורש מהם לעשות והולכים לאן שהוא רוצה שהם יילכו. הם לא מתנגדים. על פי מה הם חיים? (קנאות.) זו לא רק צורה פשוטה של קנאות – הם חיים על פי אמונה שהם צודקים. אנשים כאלה לא יבינו את האמת אפילו לאחר שנים של אמונה באל, והם לא יידעו מה זה ליישם את האמת בפועל, מה זה להתמסר לאל, מה זה לרצות את האל, מה זה לחפש את האמת, או מהם עקרונות-האמת. הם לא יידעו את הדברים האלה. הם אפילו לא יידעו מהו אדם כן או איך להיות כזה. הם מאמינים: "כל מה שאני צריך לעשות זה לחיות כך ולהמשיך לנהות. יהיו אשר יהיו הדרשות שבית האל יטיף, אני אאחז בדרכים שלי לעשות דברים; לא משנה איך האל יתייחס אלי, אני לא אוותר על האמונה שלי בו ולא אעזוב אותו. אני יכול לבצע כל חובה שאתבקש לבצע." הם חיים תחת הרושם שהם יכולים להיוושע על ידי יישום בפועל בדרך זו. כמה חבל, עם זאת, שלמרות שאין להם בעיה גדולה כלשהי לגבי גישתם, הם לא מבינים שום אמיתות, אפילו לאחר ששמעו דרשות במשך כל כך הרבה שנים. הם לא מבינים את האמת של ההתמסרות ולא יודעים איך ליישם אותה בפועל, הם לא מבינים את האמת של להיות אדם כן או את האמת של ביצוע חובה בנאמנות, או מה זה אומר להיות שטחי. הם לא יודעים אם הם שקרנים או ערמומיים. האם לא צריך לרחם על אנשים כאלה? (כן, צריך.) על פי מה הם חיים? האם אפשר לומר שהם חיים על פי לבם העירום והתמים? מדוע לומר זאת? משום שכפי שהם מאמינים: "לבי נמצא שם כדי שהיקום יראה. זה לא ברור לאנשים; הם לא יכולים לראות זאת – אך השמיים יודעים זאת." זאת "הכנות" שבליבם: אף אחד לא יכול להבין זאת וזה מחוץ להישג היד של כולם. מדוע לכנות זאת לב עירום ותמים? מפני שיש להם מצב רוח כלשהו, רגש, והם משתמשים ברגש האישי הזה או במשאלת הלב שלהם כדי לפרש מה צריך לעשות אדם המאמין באל ומהי חובה. הם גם משתמשים ברגשות כאלה כדי לאגד את דרישות האל. הם מאמינים: "למעשה האל לא דורש מאנשים לעשות דבר, ולא שתהיה להם מיומנות רבה או שיבינו הרבה אמת. מספיק שלמישהו יהיה לב עירום ותמים. כל כך פשוט להאמין באל – כל מה שאתה צריך לעשות הוא להמשיך לפעול בכוחו של לב עירום ותמים". אך השקרים שלהם לא נפסקים, וגם לא ההתנגדות שלהם, לא המרדנות שלהם, לא התפיסות שלהם, לא הבגידה שלהם. לא משנה מה הם עושים, הם לא מרגישים שזה חשוב, אלא הם חושבים: "יש לי לב אוהב-אל. אף אחד לא יכול לנתק את היחסים שלי עם האל, אף אחד לא יכול להחליש את אהבתי לאל ואף אחד לא יכול לפגוע בנאמנותי לאל." איזו מין מנטליות זו? אבסורדית, נכון? היא אבסורדית וצריך לרחם על כך. יש מצב ברוחו של אדם כזה – מיובש, מרושש ומעורר רחמים. מדוע "מיובש"? כי כשהם מתמודדים עם דבר פשוט – נניח שהם אומרים דבר שקר – הם לא יודעים זאת ולא מבינים זאת. הם לא חשים האשמה עצמית; אין להם שום תחושה מכל סוג שהוא. עד כה הם נהו אחר האל ללא קריטריונים קפדניים למדידה בכל דבר שהם עשו. הם לא יודעים איזה מין אדם הם, והם לא יודעים אם הם ערמומיים או אם הם באמת מסוגלים להיות אנשים כנים, או אם הם מסוגלים להתמסר לדרישות האל. הם לא יודעים כלום מהדברים האלה. עד כדי כך הם מעוררי רחמים, והם מיובשים ברוחם. מדוע לומר שהם מיובשים ברוחם? מפני שהם לא יודעים מה האל דורש מהם, או מדוע הם מאמינים באל, או איזה סוג של אדם הם צריכים לרצות להיות. הם לא יודעים אילו מעשים הם חסרי היגיון או אילו מעשים מפרים את עקרונות-האמת. הם לא יודעים איזו גישה לאמץ לגבי אנשים רעים ואיזו גישה לאמץ לגבי אנשים טובים; הם לא יודעים עם מי עליהם לקיים אינטראקציה או למי הם צריכים להתקרב. כאשר הם נעשים שליליים, הם אפילו לא יודעים לאילו מצבים הם נקלעו. זו המשמעות של להיות מיובש ברוח. האם אתם כאלה? (כן.) אני לא אוהב את זה, לשמוע אתכם אומרים זאת, אבל זהו סוג המצב שבו אתם נמצאים. אתם תמיד אמוציונליים, ואף אחד לא יודע מתי זה ישתנה.

מה זה להיות אמוציונלי? נתבונן בדוגמה. יש אנשים שמרגישים שהם אוהבים מאוד את האל. במיוחד, הם חשים כבוד רב ומבורכים פעמיים על כך שנולדו באחרית הימים, על כך שהתקבלו לשלב הזה של עבודת האל, ועל כך שהם מסוגלים לשמוע את דבריו במו אוזניהם ולחוות את עבודתו באופן אישי. לפיכך, הם חושבים שהם צריכים למצוא דרך כלשהי כדי לבטא את ליבם העירום והתמים. ואיך הם עושים זאת? הרגשות שלהם עולים לפני השטח, הלהט שלהם כשיר להתפרץ, הם נעשים קצת לא רציונליים והרגשות שלהם נעשים חריגים. ומתוך כך מגיח כיעור. כאשר חיו בסין היבשתית, הם היו בסביבה שהייתה מתועבת עבור האמונה באל, והם חיו חיי דיכוי. הם היו אז נלהבים ורצו לצעוק: "האל הכול יכול, אני אוהב אותך!" אך לא היה היכן לעשות זאת – הם לא יכלו לעשות זאת מחשש שיעצרו אותם. כעת הם במדינה זרה והם חופשיים להאמין; סוף סוף יש להם מקום לתת פורקן לליבם העירום והתמים. הם צריכים לבטא עד כמה הם אוהבים את האל. לכן הם יוצאים לרחובות ומוצאים מקום בלי הרבה אנשים, בסביבה שבה הם יצעקו כרצונם. אבל לפני שהם מתחילים, הם מרגישים שאין להם ביטחון להמשיך. הם מסתכלים על הסצנה סביבם, והצעקה שלהם לא מגיעה. מה עובר להם בראש? "זה לא יעבוד. לא מספיק להיות בעל לב עירום ותמים בלבד. עדיין אין לי לב אוהב-אל. לא פלא שאין לי מה לצעוק." וכך, עצובים וכואבים הם חוזרים לביתם ומתפללים בדמעות לאל: "הו אלוהים, לא העזתי לצעוק 'אני אוהב אותך' כשהייתי בסביבה שלא אפשרה זאת. עכשיו אני בסביבה שמאפשרת זאת, אבל עדיין אין לי את הביטחון. הצעקה שלי לא תגיע. נראה ששיעור הקומה שלי והביטחון העצמי שלי פשוט עלובים מדי. אין לי חיים." מכאן ואילך הם מתפללים על הנושא הזה, עושים הכנות ונרתמים לזה. הם קוראים את דברי האל לעתים קרובות ומתרגשים מהם עד דמעות, והרגשות וההתלהבות שלהם מתבשלים ומצטברים בליבם. כך זה נמשך עד שיום אחד הם מרגישים מספיק מלאי רגש כדי שיוכלו ללכת לכיכר ציבורית המכילה כמה אלפי אנשים, ולצעוק מול הקהל "אני אוהב אותך, האל הכול יכול" – אך כשהם הולכים לכיכר ורואים שם את כל האנשים, צעקתם לא מגיעה. אולי הם עדיין לא צעקו זאת, אפילו עכשיו. אך בין אם הם צעקו או לא, מה המשמעות של הדבר? האם לצעוק כך, זהו יישום האמת בפועל? האם זו עדות לאל? (לא.) אם כך, מדוע הם נחושים לצעוק זאת? הם אוחזים באמונה שהצעקה הזו שלהם תהיה חזקה ויעילה יותר מכל שיטה אחרת של הפצת דברי האל ושל עדות לאל. זו המשמעות של להיות אדם עם לב עירום ותמים. האם זה דבר טוב או רע שלאדם יש רגשות כאלה? האם זה רגיל או לא נורמלי? האם ניתן לסווג זאת כחלק מהשאיפה של אנושיות רגילה? (לא.) מדוע לא? מהי מטרתו של האל בכך שאנשים יבצעו את חובתם ושיבינו את האמת ויישמו אותה בפועל? האם הדבר נועד להגביר את רגש אהבתם של אנשים לאל, או את רגשותיהם בביצוע חובתם? (לא.) האם יש לכם רגשות כאלה לפעמים, או אולי לעתים קרובות? (כן.) כשיש לך רגשות כאלה, האם אתה מרגיש שהם מופיעים בפתאומיות ובאופן לא נורמלי, או שקשה לדכא אותם? אתה חייב לרסן אותם, עד כמה שקשה לדכא אותם. אחרי הכל, אלה רק רגשות ולא ההישגים שמגיעים לאחר שאנשים מבינים את האמת ומיישמים אותה בפועל, או לאחר שהם נהו בדרך האל. הם מצב לא נורמלי. אם כך, האם ניתן לסווג מצב חריג זה תחת עקשנות קיצונית? זה משתנה ממקרה למקרה. יש דרגות שונות; חלקם יכולים להיות מסווגים תחת עקשנות קיצונית, וחלקם עולים לרמה של אבסורד. זה רגיל שאצל מישהו מופיע מעט ממצב הרוח הזה מדי פעם. אם כן, אילו ביטויים לכך הם חריגים? לעשות משהו מתוך רגש בלתי ניתן לדיכוי. כשאדם חי כל יום ומתרוצץ למען הדבר הזה, קורא את דברי האל ומפיץ את הבשורה גם למען הדבר הזה, ומבצע את כל החובות למען הדבר הזה – כשהכול סובב סביב הדבר הזה והוא הופך לערך ולמשמעות של קיומו ושל חייו – הדבר טומן בחובו צרות. המטרה והכיוון של אדם זה מוטים. יש כיעור באנשים החיים על פי ליבם העירום והתמים. יש בהם משהו עיקש, ויש להם רגשות לא נורמליים. אם מישהו חי לפי הדברים האלה ולעתים קרובות חי במצב כזה, האם הוא יכול להבין את האמת? (לא.) אם הוא לא יכול להבין את האמת, מהו הלך הרוח שלו כאשר הוא מקשיב לדרשות? איזו כוונה יש לו בקריאת דברי האל? האם אדם שתמיד מאמין באל בלב עירום ותמים ודרך טקס דתי יכול להבין את האמת ולזכות בה? (לא.) מדוע לא? כל מה שהוא עושה לא מבוסס על האמת, אלא על תיאוריה דתית ועל תפיסות ודמיונות. כמו כן, לא מדובר בחתירה אל האמת וביישומה בפועל. לא אכפת לו כלל מהי האמת או מה אומרים דברי האל. זה לא מעניין אותו, כאילו כל מה שצריך כדי להאמין באל הוא לב עירום ותמים, כאילו כל מה שהוא צריך לעשות הוא לטפל בדברים ולהשקיע מאמץ בכנסייה. עד כדי כך הדבר פשוט עבורו. הוא לא מבין מה זה להבין את האמת וליישם אותה בפועל, וגם לא אל מה לחתור כדי להיוושע. הוא עשוי לחשוב על הדברים האלה לפעמים, אבל הוא פשוט לא יכול להשיג אותם. כל הזמן הוא חושב: "כל עוד יש בי קנאות ואני מגיע לרמה מוגברת של רגש, ויכול להתמיד עד הקץ, אני עשוי להיוושע", וכתוצאה מכך, כשהוא נסחף על ידי הרגשות המוגברים שלו הוא עושה רק דברים טיפשיים, דברים שמנוגדים לעקרונות-האמת. בסופו של דבר הוא נחשף ומסולק. אחרי הכול, נראה שרגשות מוגברים אינם דבר כל כך נפלא.

יש עוד מצב שערורייתי למדי בחיים על פי לב עירום ותמים והוא, שיש אנשים שתמיד מסתמכים על התלהבות כדי להאמין באל. האש בליבם לעולם לא כָּבָה; הם חושבים שכל מה שהם צריכים כדי להאמין באל הוא לב עירום ותמים. "אני לא צריך להבין את האמת, אני לא צריך לבחון את עצמי, ואני לא צריך לבוא בפני האל כדי להתוודות על חטאיי ולהכות על חטא – ואני בהחלט לא צריך לקבל שיפוט כלשהו, ייסור, גיזום או גינוי וביקורת מאף אחד" כך הם חושבים. "אני לא צריך את הדברים האלה. כל מה שאני צריך הוא לב עירום ותמים." זהו עיקרון אמונתם באל. הם חושבים: "אני לא צריך לקבל שיפוט וייסור. מספיק לי רק להרגיש טוב עם עצמי. אני מאמין שהאל בוודאי ישמח שאני עושה זאת. אם אני שמח – האל שמח – זה כל מה שיש בזה. אני אוושע אם אאמין כך באל." האין זו דרך חשיבה נאיבית להחריד? הייתם פעם במצב כזה, נכון? (כן.) אם תחיו עד הקץ במצב כזה ולא תהיו מסוגלים לרפורמציה כלשהי, יהיה הוגן לומר שאינכם מבינים ולו מעט מהאמת. האמת לא משפיעה עליכם. אינכם יודעים מה המטרה או מה החשיבות של ישועת האדם על ידי האל, ואינכם מבינים מהי אמונה באל. מה ההבדל בין אמונה באל לאמונה בדת? כולם חושבים שאדם מאמין בדת כי הוא חסר פרנסה, ואולי יש לו קשיים בבית. או שהוא רוצה למצוא משהו להישען עליו, למצוא תמיכה רוחנית. לעתים קרובות אמונה בדת היא לא יותר מאשר לגרום לאנשים להיות טובים, נדיבים, לעזור לאחרים, להיות אדיבים, לעשות יותר מעשים טובים כדי לצבור מידות טובות, לא לבצע רצח או הצתה, לא לעבור על החוק או לבצע פשעים, לא לעשות דברים רעים, לא להכות אנשים או לקלל אותם, לא לגנוב או לשדוד, ולא לרמות או להונות. זה הרעיון של "אמונה בדת" שקיים בדעתם של כולם. כמה מהרעיון של אמונה בדת קיים כיום בלבכם? האם הדברים האלה שקשורים לאמונה בדת עולים בקנה אחד עם האמת? מהיכן בדיוק הם מגיעים? האם אתם יודעים? אם אתם מאמינים באל עם לב המטפח אמונה בדת, מה תהיה התוצאה? האם זו הדרך הנכונה להאמין באל? האם יש הבדל בין המצב שבו מאמינים בדת לבין המצב שבו מאמינים באל? מה ההבדל בין אמונה בדת לאמונה באל? כשהתחלת לראשונה להאמין באל, ייתכן שהרגשת שאמונה בדת ואמונה באל הן היינו הך. אבל היום, לאחר שאתה מאמין במשך מספר שנים, מהי באמת לדעתך משמעות האמונה? האם יש הבדל מאמונה בדת? אמונה בדת פירושה לקיים טקסים דתיים מסוימים על מנת להביא שמחה ונחמה לרוחו של אדם. היא לא קשורה לשאלות של באיזה נתיב אנשים הולכים או כיצד הם חיים את חייהם. אין שינוי בעולמך הפנימי; אתה עדיין אתה, ומהות טבעך נשארת זהה. לא קיבלת את האמיתות שמגיעות מהאל ולא הפכת אותן לחייך, אלא רק עשית כמה מעשים טובים או פעלת בהתאם לטקסים ולתקנות. בסך הכול עסקת בכמה פעילויות הקשורות לאמונה בדת – רק זה, זה הכול. אם כן, למה מתייחסת האמונה באל? המשמעות היא שינוי באופן שבו אתה חי, המשמעות היא שכבר חל שינוי בערך הקיום שלך ובמטרות שלך בחיים. במקור חיית למען דברים כמו כיבוד אב ואם, התבלטות בקהל, חיים טובים ושאיפה לתהילה ועושר. כיום, נטשת את הדברים האלה. אתה כבר לא חסיד של השטן, אלא אתה רוצה לנטוש אותו, לזנוח את המגמה הרעה הזו. אתה נוהה אחר האל, מה שאתה מקבל הוא האמת, והנתיב שאתה הולך בו הוא חתירה אל האמת. כיוון החיים שלך השתנה לחלוטין. עם האמונה באל, אתה ניגש לחיים באופן שונה, אתה מנהל אורח חיים שונה, נוהה אחר הבורא, מקבל את ריבונותו וסידוריו של הבורא ומתמסר להם, מקבל את ישועת הבורא ובסופו של דבר הופך ליציר בריאה אמיתי. האם אין זה שינוי באורח החיים שלך? זה ההפך הגמור מהחתירה הקודמת שלך, מדרך החיים שלך, ומהמניעים והמשמעות מאחורי כל מה שעשית – הם מנוגדים לחלוטין, ואפילו לא ניתן להעריך אותם באותו אופן. נסיים כאן, בהבדל בין אמונה באל לבין אמונה בדת. האם אתם יכולים לראות בעצמכם את המצב של "לב עירום ותמים" שעליו דיברנו? (כן.) אם כך, האם אתם חיים על פי לב עירום ותמים רוב הזמן, או שפשוט אתם נמצאים במצב הזה מדי פעם? אם זה קורה לך מדי פעם, זה מוכיח שכבר השלכת מעליך את המצב הזה והתחלת לחתור אל האמת, שהתחלת לצאת ממצב העניינים הזה; אם אתה עדיין חי על פי לב עירום ותמים רוב הזמן, ואינך יודע כיצד לחיות על פי דברי האל, על פי האמת, ואתה לא יודע כיצד להשליך מעליך את האזיקים של לב עירום ותמים ולצאת מהמצב הזה, הדבר מוכיח שאינך חי בפני האל, שעדיין אינך יודע מהי האמת או כיצד לחפש אותה. האם זו הבחנה גדולה? (כן.) אם תמשיך לחיות כך, מבלי להבין כלל את האמת, אתה בסכנה – אתה תסולק במוקדם או במאוחר. באשר לאופן שבו הלב העירום והתמים הזה נוצר, תצטרך לחפש את האמת, לנתח את המצב ולשנות אותו. מדוע שיהיה לאדם לב עירום ותמים; אילו השלכות יצמחו מהסתמכות על להט להאמין באל; האם תוכל לזכות באמת על ידי אמונה כזאת באל; האם הדבר יחזק את אמונתך באל – השאלות האלה צריכות להיות ברורות בלבך. הדבר מחייב אותך להעמיד את עצמך להשוואה, להרהר ולחפש את הפתרון.

יש סוג אחד של אנשים שהם נלהבים באמונתם באל. כל חובה היא בסדר מבחינתם, וכך גם מעט קשיים, אבל המזג שלהם לא יציב – הם רגשניים וגחמניים, לא עקביים. הם פועלים לפי מצב הרוח שלהם בלבד. כשהם שמחים, הם עושים היטב את העבודה המוטלת עליהם והם מסתדרים היטב עם השותפים שלהם ועם כל מי שהם מתחברים אליו. הם גם מוכנים לקחת על עצמם יותר מהחובה – לא משנה איזו חובה הם מבצעים, יש להם תחושת אחריות כלפיה. כך הם מתנהגים כשהם במצב טוב. ייתכן שיש סיבה לכך שהם במצב טוב: אולי הם זכו לשבחים על כך שעשו עבודה טובה במילוי חובתם וזכו להערכה ולאישור של הקבוצה. או, אולי אנשים רבים העריכו את העבודה שהם יצרו, ולכן הם מתנפחים כמו בלון שמתמלא עם כל נשיפה של שבחים. לכן הם ממשיכים לבצע את אותה חובה מדי יום, אך במשך בכל אותו הזמן, הם אף פעם לא תופסים את כוונות האל ולא מחפשים את עקרונות-האמת. הם תמיד פועלים מכוח הניסיון שלהם. האם ניסיון הוא האמת? האם יהיה זה אמין לפעול על סמך ניסיון? האם ניסיון תואם לעקרונות-האמת? פעולה על סמך ניסיון אינה תואמת לעקרונות; יהיו פעמים שבהכרח הפעולה תיכשל. לכן, מגיע היום שבו הם לא מבצעים היטב את חובתם. הרבה דברים משתבשים והם נגזמים. הקבוצה לא מרוצה מהם. אז הם נעשים שליליים: "אני לא מבצע יותר את החובה הזאת. אני עושה אותה גרוע. כולכם טובים יותר ממני. אני הוא זה שלא טוב. כל מי שמוכן לעשות זאת, קדימה!" מישהו משתף איתם על האמת, אבל זה לא נקלט אצלם, והם לא מבינים ואומרים: "מה יש לשתף בזה? לא אכפת לי אם זו האמת או לא – אני אעשה את חובתי כשאהיה מאושר, ולא אעשה אותה כשאני לא מאושר. למה לעשות את זה כל כך מסובך? אני לא עושה את זה עכשיו; אחכה ליום שבו אהיה מאושר." כך הם, באופן עקבי. בין אם בביצוע חובתם; בקריאת דברי האל או בהקשבה לדרשות והשתתפות בכינוסים; או באינטראקציות שלהם עם אחרים – בכל דבר שרלוונטי להיבט כלשהו של חייהם, מה שהם חושפים הוא רגע אחד מעונן והרגע הבא שטוף שמש, רגע אחד הם במצב רוח מרומם, וברגע הבא הם מדוכאים, קור ברגע אחד וחום ברגע הבא, שליליים ברגע אחד וחיוביים ברגע הבא. בקיצור, מצבם, בין אם הוא טוב או רע, תמיד בולט למדי. ניתן לראות זאת במבט חטוף. הם לא עקביים בכל מה שהם עושים, פשוט מתמסרים למזג שלהם. כשהם שמחים הם עושים עבודה טובה יותר וכשהם לא שמחים, הם גרועים – הם עשויים אפילו להפסיק לעשות את הדבר ולשים לו סוף. לא משנה מה הם עושים, הם חייבים לעשות זאת לפי מצב הרוח שלהם, לפי הסביבה, לפי הדרישות שלהם. אין להם כלל רצון לעבור קשיים; הם מפונקים, היסטריים, אטומים להיגיון, והם לא עושים דבר כדי לרסן זאת. אסור לאף אחד להעליב אותם; מי שעושה זאת מהווה מטרה למזג שלהם שמגיע כמו סערה – ומיד לאחר שהיא חולפת, הם נעשים שליליים ומדוכדכים רגשית. זאת ועוד, הם עושים הכול על פי ההעדפות שלהם. "אם אוהב את העבודה הזאת, אעשה אותה; אם לא אוהב אותה, לא אעשה אותה עכשיו ולעולם לא. מי מכם שמוכן, יכול לעשות אותה. זה לא קשור אליי". איזה מין אדם זה? כשהוא שמח ומצבו טוב, הוא מתרגש בלבו ואומר שהוא רוצה לאהוב את האל. הוא כל כך מתרגש, עד שהוא בוכה, דמעות חמות זולגות על פניו והוא מתייפח בקול רם. האם יש שם לב שבאמת אוהב את האל? המצב של אהבת האל בלב הוא מצב רגיל, אך אם תתבוננו בצביון, בהתנהגות ובגילויים שלו, תחשבו שהוא ילד בן עשר בערך. הצביון הזה שלו, אורח החיים שלו, זו גחמנות. הוא לא עקבי, לא נאמן, חסר אחריות ולא יעיל בכל מה שהוא עושה. הוא אף פעם לא עובר קשיים ולא מוכן לקחת אחריות. כשהוא שמח, בסדר גמור עבורו לעשות כל דבר; קושי קטן זה בסדר, ואם האינטרסים שלו סופגים מכה, גם זה בסדר. אבל אם הוא אומלל, הוא לא יעשה כלום. איזה מין אדם זה? האם מצב כזה הוא מצב רגיל? (לא.) הבעיה הזו חורגת מעבר למצב לא רגיל – זהו ביטוי לגחמנות קיצונית, טיפשות ובורות קיצוניות, ילדותיות קיצונית. מה הבעיה עם גחמנות? יש שיאמרו: "זהו חוסר יציבות של המזג. הוא צעיר מדי ועבר מעט מדי קשיים, והאישיות שלו עדיין לא נקבעה, כך שלעתים קרובות יש גחמנות בהתנהגותו." העובדה היא שלגחמנות לא אכפת מהגיל: גם בני ארבעים פלוס ובני שבעים-שמונים הם גחמנים לעתים. איך אפשר להסביר זאת? גחמנות היא למעשה בעיה בצביון של אדם, והיא בעיה חמורה ביותר! אם הוא מבצע חובה חשובה, הדבר עלול לעכב את החובה הזאת ואת התקדמות העבודה, ולגרום הפסדים לאינטרסים של בית האל; הדבר משפיע לעתים גם בביצוע חובות רגילות, ומעכב דברים. אין בזה דבר שמיטיב עם אחרים, עם עצמו או עם עבודת הכנסייה. המשימות הקטנות שאנשים כאלה עושים והמחיר שהם משלמים באים בהפסד נקי. אנשים גחמניים במיוחד אינם מתאימים לבצע חובות בבית האל, ויש אנשים רבים כאלה. גחמנות היא הביטוי הנפוץ ביותר בקרב צביונות מושחתים. למעשה לכל אדם יש צביון כזה. ומהו צביון זה? באופן טבעי, כל צביון מושחת הוא זן אחד של צביונות השטן, וגחמנות היא צביון מושחת. במונחים מתונים, משמעותה לא לאהוב את האמת או לא לקבל אותה; במונחים כבדי משקל יותר, המשמעות היא לסלוד מהאמת ולשנוא אותה. האם אנשים גחמניים יכולים להתמסר לאל? בוודאי שלא. הם יכולים לרגע, כשהם שמחים ומרוויחים, אך כשהם אומללים ולא מרוויחים, הם משתוללים מזעם ומעזים להתנגד לאל ולבגוד בו. הם יאמרו לעצמם: "לא אכפת לי אם זו האמת או לא – מה שחשוב הוא שאני מאושר, שאני מרוצה. אם אני אומלל, שום דבר שמישהו יגיד לא יעזור! למה האמת נחשבת? למה האל נחשב? אני הבוס!" איזה מין צביון מושחת זה? (שנאת האמת.) זהו צביון ששונא את האמת, צביון שסולד ממנה. האם יש בזה אלמנט של גאוותנות ויהירות? אלמנט של עיקשות? (כן.) יש פה עוד מצב שערורייתי. כאשר הם במצב רוח טוב, הם נחמדים לכולם ואחראים בביצוע חובתם; אחרים חושבים שהם אנשים טובים, מסורים, כאלה שמוכנים לשלם מחיר, שבאמת אוהבים את האמת. אבל ברגע שהם נעשים שליליים, הם יעזבו את העבודה, יתלוננו ואפילו יהיו אטומים להיגיון. כאן מתגלה הצד המרושע שלהם. אסור לאף אחד לנזוף בהם. הם אפילו יאמרו: "אני מבין כל אמת, אני פשוט לא מיישם אותה בפועל. אני רק צריך להרגיש נוח עם עצמי!" איזה צביון הוא זה? (רשעות.) האנשים הרעים האלה, לא רק שהם מוכנים להשיב מלחמה נגד כל מי שאולי יגזום אותם, הם אפילו יפגעו בהם ויזיקו להם, כמו שד רע. אף אחד לא יעז להתעסק איתם. האם זה לא מאוד גחמני ומרושע מצידם? האם זו בעיה הקשורה לבני נוער? האם הם לא היו גחמנים אם הם היו מבוגרים יותר? האם הם היו מתחשבים ורציונליים יותר אם הם היו מבוגרים יותר? לא. אין זה עניין של אישיותם או גילם. מסתתר שם צביון מושחת שמושרש עמוק. הם נשלטים על ידי צביון מושחת, וחיים על פי צביון מושחת. האם יש התמסרות במישהו שחי בצביון מושחת? האם הם יכולים לחפש את האמת? האם יש בהם חלק שאוהב את האמת? (לא.) לא, אין אף אחד מאלה. האם לכולכם היה מצב גחמני? (כן.) האם הייתם מרגישים שזו בעיה אם לא היינו משתפים על זה? (לא היינו מרגישים.) עכשיו, לאחר ששיתפנו על כך, האם אתם מרגישים שזו בעיה רצינית למדי? (כן.) מדי פעם גחמנות נובעת מסיבות אובייקטיביות. זו לא בעיה של צביון. כל בעיות הצביון, וכל הגילויים של צביון מושחת בפעולותיו של אדם, יניבו תוצאות שליליות. הנה דוגמה לסיבה אובייקטיבית: נניח שלמישהו יש כאב בטן נוראי היום. כואב לו כל כך שבקושי יש לו כוח לדבר. הוא רוצה רק לשכב קצת. בדיוק אז מישהו בא ומחליף איתו כמה מילים, והטון שלו בתגובתו קצת קשה. האם זו בעיה של צביונו? לא. הוא מתנהג כך רק מפני שהוא חולה וכואב. אם הוא היה אדם שבימים כתיקונם היה מדבר בצורה כזו, זו הייתה בעיה של צביון. במקרה זה, יש טון רע בדיבור שלו מפני שהכאב שלו עבר סף מסוים. דבר כזה קורה באופן רגיל. אם יש סיבה אובייקטיבית, וכולם מכירים בכך שדיבור או פעולה בדרך כזו היא נסלחת והגיונית, בהתחשב בנסיבות, ושזה פשוט הטבע האנושי, אזי זו התנהגות וגילוי של אנושיות רגילה. קחו לדוגמה מישהו שאיבד קרוב משפחה והוא מתחיל לבכות מרוב צער. זה רגיל למדי. עם זאת, יש אנשים שישפטו אותו ויאמרו: "האדם הזה רגשן. הוא מאמין באל במשך כל השנים האלה אך עדיין אינו יכול להרפות מחיבתו למשפחתו. הוא אפילו בוכה כאשר קרוב משפחה שלו נפטר. כמה טיפשי!" ואז קורה, שכאשר אמו של הדובר מתה, הוא בוכה חזק יותר מכולם. איך צריך להתייחס לזה? אינכם יכולים להחיל תקנות באופן עיוור או לעשות הכללות לגבי זה – לחלק מהדברים יש סיבות אובייקטיביות, והם התנהגויות וגילויים של אנושיות רגילה. מהם ההתנהגויות והגילויים של אנושיות רגילה, ומה לא – הדבר משתנה בהתאם לנסיבות. כל אזכור של מה שאדם חי על פיו נוגע, בהיבט אחד, בבעיות בצביונות של אנשים, ובהיבט שני, מדובר בבעיות בנקודות המבט של אנשים, באופני החתירה שלהם ובנתיבי החתירה שלהם. זו בכלל לא שאלה של המזג או האישיות שלהם, או של הדרכים החיצוניות שלהם בעשיית דברים.

יש סוג נוסף של מצב, והוא לחיות על פי פילוסופיות להתנהלות בעולם. רוב האנשים אוהבים לעסוק בחיפוש אחר תהילה, רווח ומעמד באמונתם באל, מבלי להתמקד בחתירה אל האמת. כל עוד למישהו יש מעט איכות וכמה רעיונות, הוא מחזיק בסט של פילוסופיות וכללי חיים של השטן. לכל אחד מהם יש "טריקים בשרוול" משלו לגבי איך לחיות באושר, איך לחיות באופן שמייחד אותו, שמביא כבוד לשם משפחתו ומזכה אותו בשבחים. מהם הטריקים האלה? אלה הן פילוסופיות "עילאיות" להתנהלות בעולם. בעיני אנשים מסוימים זה עשוי להיות מצחיק: "עילאיות" ו"פילוסופיות להתנהלות בעולם" לא הולכות יד ביד. זהו זיווג מוזר. אם כן, מדוע יש כאן שימוש במילה "עילאיות"? באופן כללי, אדם עם פילוסופיה להתנהלות בעולם מאמין שכדי לחיות הוא צריך להיות מצויד בכמה כללי קיום, כלומר, כמה סודות להישרדות. הוא חושב שזו הדרך היחידה להשיג את מטרותיו בחיים. הוא מתייחס לכללי הקיום האלה, שהם פילוסופיות להתנהלות בעולם, כאל העקרונות החשובים ביותר שלו, בדיוק כמו הסיסמאות שאותן אנשים אומרים לעתים קרובות. הוא אוחז בפילוסופיה שלו להתנהלות בעולם ודבק בה כאילו הייתה האמת, מבלי להוציא מההתייחסות הזאת אפילו את אנשיו הנבחרים של האל. הוא חושב: "כל בני האדם הם אנשים רגילים. אתם מאמינים באל, נכון? אתם פועלים על פי העקרונות, נכון? אתם מבינים את האמת, נכון? ובכן, יש לי פילוסופיה להתנהלות בעולם כדי לטפל בכם. אתם קפדניים, נכון? אתם הולכים על פי עקרונות-האמת, נכון? ובכן, אני לא מבין את עקרונות-האמת ואני עדיין יכול לגרום לכם לנטות אליי ולשמור שתמשיכו לרוץ במעגלים. אדאג שכולכם תהיו מחוברים אלי; אתם תגידו שאני אדם טוב ולא תאמרו עליי שום דבר רע מאחורי גבי. אני אפילו אשפוט אתכם כשלא תהיו בסביבה, אעשה לכם דברים נבזיים ואמכור אתכם – ואתם לא תדעו על כך כלום." זהו אדם שחי על פי פילוסופיות להתנהלות בעולם. מה יש בפילוסופיות האלה להתנהלות בעולם? תחבולות, הונאות וטקטיקות, כמו גם גישות ושיטות. למשל, כאשר הם רואים מישהו עם מעמד, מישהו שיכול להועיל, הם מאוד מנומסים, מתחנפים ומהללים את שבחו. באשר לאלה שלדעתם אין להם הרבה להציע ושהם לא טובים כמוהם, הם מדברים אליהם תמיד באדנותיות ומתנשאים עליהם, מה שגורם לאנשים האלה להרגיש שהם נעלים ושתמיד צריך להעריץ אותם. בעולמם הפנימי, יש להם שיטה להשתעשע באנשים ולתמרן אותם, ודרך של התייחסות לכל סוג של אדם. כאשר הם נתקלים במישהו, הם יודעים במבט חטוף איזה מין אדם הוא וכיצד עליהם להתמודד איתו ולהתחבר אליו. במוחם הם מיד מגבשים את הנוסחה. הם מתוחכמים ומתורגלים בזה. הם לא צריכים לחשוב על יישום הפילוסופיות הללו להתנהלות בעולם – הם לא צריכים סקיצות או הוראות מקדימות מאף אחד. יש להם שיטות משלהם. חלק מהן הם המציאו בעצמם; את חלקן הם למדו מאחרים או ראו אצל אחרים או השיגו מהשפעתם של אחרים. יכול להיות שאף אחד לא סיפר להם על השיטות האלה, אך הם יכולים להסיק את פרטי הפרטים, וכך הם לומדים את הפילוסופיות שלהם להתנהלות בעולם, את הטכניקות, את הגישות והשיטות, ואת התוכניות והחישובים. האם לאנשים שחיים לפי הדברים האלה יש את האמת? האם הם יכולים לחיות על פי האמת? (לא.) הם לא יכולים. אם כך, איזו השפעה יש להם על אנשים אחרים? לעתים קרובות הם מרמים ומוליכים שולל אנשים אחרים, משתמשים ומשחקים בהם, וכן הלאה. פילוסופיות אלה להתנהלות בעולם אינן בהכרח נחלתם הבלעדית של אינטלקטואלים או של קבוצת אנשים כלשהי – העובדה היא שהן נוכחות בכל אחד.

באילו דרכים נוספות באות לידי ביטוי פילוסופיות שטניות? יש אנשים שהם דברנים גדולים. הם מבטיחים לאנשים אושר וסיפוק, ואנשים אלה מרגישים רגועים כשהם שומעים אותם מדברים, אך הם כלל לא עושים עבודה ממשית. איזה מין אדם זה? זהו אדם שמתמרן אנשים עם מילים יפות. יש מנהיגים ועובדים שעובדים זמן מה ואז הם חושבים לעצמם: "האם העליון מבין אותי? האם האל יודע עליי? אני צריך לדווח על כמה בעיות כדי שהעליון יידע שאני עובד. אם הוא יראה שהבעיות שעליהן אדווח הן די אמיתיות ומהותיות, שהן בעיות מפתח, אולי הוא יעריך אותי כשיראה שאני יכול לעשות עבודה ממשית." וכך הם מוצאים הזדמנות להעלות בעיות. יש להם הצדקה להעלות בעיות, זהו השכל הישר, והעבודה דורשת זאת. אך זה לא אמור להיות נגוע בכוונתם האישית. האם אתם יכולים לראות את כוונתו של אדם זה כשהוא מדווח על בעיות אלה? מהי באמת הבעיה עם הכוונה הזו שלו? שאלה זו דורשת מחשבה והבחנה. אם הוא היה מעלה את הבעיות על מנת לבצע היטב את חובתו וכדי לרצות את האל, הדבר היה מוצדק; המשמעות הייתה שהוא אדם אחראי, אדם שעושה עבודה בפועל. אך יש כיום כמה מנהיגים ועובדים שאינם עושים עבודה בפועל, אלא הם אופורטוניסטים ומעגלי פינות, הם משקרים לממונים עליהם ומסתירים דברים מאלה שמתחתיהם. ועדיין הם היו רוצים להיות חלקלקים וממולחים ולספק את כולם. האם הם לא חיים על פי פילוסופיות שטניות כשהם מיישמים בפועל בדרך זו? אם כך, כיצד יש לפתור את הבעיה? אילו אמיתות יש לחפש, כיצד ניתן להבין אותן ולהבחין בהן – יש להבהיר את הדברים האלה לפני שניתן יהיה לפתור את הבעיה של כוונתם המושחתת. הנה דוגמה נוספת. שני אנשים חוברים לביצוע חובה. הם מתכוונים ללכת לכנסייה באזור אחר כדי לטפל שם בבעיה. תנאי המחיה שם גרועים יחסית, ביטחון הציבור לא גדול וזה מקום קצת מסוכן. אחד מהם אומר: "האנשים בכנסייה הזאת לא אוהבים אותי. גם אם הייתי הולך לשם, אין שום ערובה שהייתי יכול לפתור שם את הבעיה. אבל כולם אוהבים אותך. יהיה זה פרודוקטיבי עבורך ללכת לשם לפתור את הבעיה." האדם השני מוצא שהדבר נכון ויוצא לדרך. אם נשים הכול בצד, האם אין בעיה עם האדם שמצא סיבות ותירוצים לא ללכת? בין אם התירוצים והסיבות שלו תקפים או לא, האם הוא מיישם את האמת בפועל בכך? האם הוא חושב על אחיו ואחיותיו? לא; הוא משקר. הוא משתמש במילים יפות כדי להשיג את מטרותיו. האין זו טכניקה? אם אתה חושב ומתנהג כך, לא מרדת בבשר. אתה עדיין חי על פי פילוסופיות שטניות. אך מה אם היית יכול למרוד בעצמך ולא היית חי על פי פילוסופיות שטניות? בתחילה לא היית רוצה ללכת לכנסייה הזאת כדי לטפל בבעיות שלה, אך היית שוקל זאת היטב: "זה לא בסדר. העובדה שכך אני חושב משמעותה שאני אדם רע, שאני לא מוסרי. עליי לחזור בי מדבריי מהר ככל האפשר. עליי להתנצל בפניו ולהיות פתוח לגבי השחיתות שחשפתי. אני חייב ללכת למקום הזה היום, גם אם זה אומר שאמות שם." ממש לא בטוח שתמות שם. ממתי מוות בא כל כך בקלות? החיים והמוות נקבעים מראש על ידי האל. בסך הכול, במקרה כזה, אתה צריך נחישות ויכולת למרוד בעצמך. רק אז תוכל לחיות על פי האמת. אתן לכם דוגמה נוספת. שני אנשים חוברים לביצוע חובה. שניהם חוששים לקחת עליה אחריות והדבר הופך למאבק מוחות. אחד מהם אומר: "לך אתה לטפל בזה." האחר אומר: "עדיף שאתה תטפל בזה. האיכות שלי פחות טובה משלך." מה שהם באמת חושבים הוא: "לא יהיה שום תגמול אם אעשה את הדבר הזה היטב, ואם אעשה זאת בצורה גרועה, אני אגזם. אני לא הולך – אני לא כזה טיפש! אני יודע מה אתה זומם. תפסיק לנסות לשכנע אותי ללכת." מה יוצא בסופו של דבר מחילופי הדברים שלהם? אף אחד מהם לא הולך וכתוצאה מכך העבודה מתעכבת. האין זה בלתי מוסרי? (זה לא מוסרי.) האם עיכוב העבודה אינו תוצאה חמורה? זו תוצאה רעה. אם כך, על פי מה חיים השניים האלה? שניהם חיים על פי פילוסופיות שטניות; הם מוגבלים וכבולים על ידי פילוסופיות שטניות ועל ידי התחבולות שלהם. הם נכשלו ביישום האמת בפועל ולכן, ביצוע חובתם אינו עומד בסטנדרט. הוא נעשה באופן שטחי וכלל אין בו עדות. נניח ששני אנשים חוברים יחדיו כדי לבצע חובה. אחד מהם מנסה לתפוס עמדה דומיננטית בכל דבר ותמיד רוצה לומר את המילה האחרונה. האדם השני עשוי לחשוב: "הוא הקשוח; הוא אוהב להוביל. ובכן, הוא יכול להוביל בכל דבר וכאשר משהו ישתבש, הוא יהיה זה שייגזם. 'הציפור שמוציאה את ראשה החוצה היא זו שנוֹרֵית'! אם כך, אני לא אתבלט. במקרה אני בעל איכות ירודה ואני לא אוהב שדברים מטרידים אותי. הוא אוהב להיות המוביל, נכון? ובכן, אם יהיה משהו לעשות אשאיר את זה לו!" אדם האומר דברים כאלה נהנה לרצות אנשים, להיות חסיד. מה אתם חושבים על הדרך שלו לבצע חובה? על פי מה הוא חי? (פילוסופיות להתנהלות בעולם.) הוא חושב גם על משהו נוסף. "האם הוא לא יכעס עלי אם אגנוב לו את התהילה? האם בהמשך לא יהיה בינינו סכסוך? אם זה ישפיע על מערכת היחסים שלנו, יהיה לנו קשה להסתדר. יהיה טוב יותר אם אתן לו לפעול בדרכו." האין זו פילוסופיה להתנהלות בעולם? הדרך שבה הוא חי מצילה אותו מצרות. היא מאפשרת לו להימנע מלקיחת אחריות. הוא יעקוב אחר כל מה שהוא אמור לעשות מבלי לקחת על עצמו את ההובלה, בלי להתבלט ומבלי לחשוב על בעיות כלשהן. הכול יטופל על ידי מישהו אחר כדי שהוא לא יעייף את עצמו. הנכונות שלו לנהות אחר מישהו אחר מוכיחה שאין לו תחושת אחריות. הוא חי על פי פילוסופיות להתנהלות בעולם. הוא לא מקבל את האמת ולא מקיים את העקרונות. זה לא שיתוף פעולה הרמוני – זה להיות אדם שנוהה, אדם שמחפש לרצות אחרים. מדוע זה לא שיתוף פעולה? מפני שהוא לא מקיים את האחריות שלו בשום דבר. הוא לא פועל בכל ליבו או בכל נפשו, ויתכן שהוא גם לא פועל בכל מאודו. זו הסיבה שאני אומר שהוא חי על פי פילוסופיות להתנהלות בעולם, ולא על פי האמת. הנה דוגמה נוספת: מישהו עושה דבר רע בעת ביצוע חובתו, דבר שגורם הפסד לאינטרסים של בית האל. אתה רואה זאת, אבל אתה חושב לעצמך: "זה לא ענייני. זה לא פגע באינטרסים שלי. וחוץ מזה, אני לא האחראי. מה לעשות, לתקוע את האף שלי בעניינים של אנשים אחרים? מישהו אחר יכול לטפל בזה, כל מי שרוצה. כל מה שאני צריך לעשות הוא להישאר בשליטה על העבודה שלי. אם אחרים עושים דברים רעים, זה לא קשור אלי. לא אכפת לי שראיתי את זה; לא אכפת לי אם הוא טעה; ואם נגרם הפסד לעבודת הכנסייה, זה לא קשור אלי." האין זו פילוסופיה להתנהלות בעולם? (כן.) האם כוונותיו של אדם זה טובות? (לא.) הוא חי על פי פילוסופיות שטניות. יש אנשים שעושים זאת מדי פעם בעניין כלשהו; אחרים עושים זאת לעתים קרובות, מבלי לחפש את האמת או להרהר בעצמם אף פעם, ומבלי לפתור את צביונותיהם המושחתים. שני הסוגים של האנשים האלה נמצאים במצבים שונים. אבל בין אם זה נעשה באירועים בודדים או בכל העניינים, הדבר נוגע לבעיה של צביון מושחת. שיטותיו של אדם אינן עניין פשוט – אלה הם חיים לפי פילוסופיות שטניות. אילו פילוסופיות נוספות להתנהלות בעולם אנשים רואים בדרך כלל ובאים איתן במגע? (לשחד אחרים בטובות הנאה קטנות, לספק את העדפותיהם של אחרים, לשבח אנשים ולהתחנף אליהם.) להיענות להעדפות של אחרים זו טכניקה אחת, סוג אחד של פילוסופיה להתנהלות בעולם. מה עוד? (לא להשמיע דעה באופן ישיר לאחר שרואים מישהו עושה משהו שמפר את העקרונות, מחשש לפגוע ברגשותיו.) לדבר בצורה לא ישירה, תמיד לעקוף את הנושא, תמיד לבחור במילים נעימות שאינן מערבות את העקרונות או את הבעיה המהותית – זהו סוג נוסף של פילוסופיה להתנהלות בעולם. יש עוד? (מחמיא ומתחנף בפני כל מי שיש לו מעמד.) זוהי התרפסות, וגם היא סוג של פילוסופיה להתנהלות בעולם. יש אנשים שמטבעם רוצים תמיד לתמרן ולנצל אחרים. הם בוגדניים במיוחד. יש אנשים שהם חלקלקים וערמומיים בכל מקום אליו הם הולכים. מה שהם אומרים תלוי באדם שלו הם אומרים זאת. השכל שלהם מגיב מהר מאוד: הם יודעים כיצד להתמודד עם אדם מהפעם הראשונה שהם מצליבים מבטים. אנשים כאלה הם ערמומיים ביותר; הם לא יכולים לחיות על פי האמת. באילו דרכים נוספות באות לידי ביטוי פילוסופיות להתנהלות בעולם? (לא להעז להשמיע דעה לאחר שרואים בעיה מתוך חשש לקבל את האחריות אם יתברר שזו טעות, לראות מה אחרים אומרים ועושים ולא להביע דעה עד שרובם כבר אמרו את דברם.) אנשים נוטים ללכת עם הזרם וחושבים שלא ניתן לאכוף את החוק כשכולם עבריינים. איזו מין בעיה זו? איזה מין צביון? האם אין זה צביון ערמומי? לא להעז לדבוק בעקרונות-האמת משום שאתם תמיד רוצים לרצות אנשים וחוששים שמא תעליבו אותם, אך חוששים גם שתֵּחָשְׂפוּ ותסולקו משום שלא יישמתם את האמת בפועל – זוהי דילמה לא קטנה! זו המצוקה מעוררת הרחמים של מי שמחפשים לרצות אחרים. כאשר אנשים לא מיישמים את האמת בפועל, אלה הם המצבים המכוערים שהם מביאים לידי ביטוי; כולם נושאים את צלמו הדמוני של השטן. חלק מהאנשים האלה חתרנים, חלקם בוגדניים, חלקם מתועבים, חלקם שפלים, ואחרים הם מעוררי רחמים. האם אתם חיים על פי פילוסופיות שטניות? מחמיאים לכל מי שהוא מנהיג אך מתעלמים ממנהיגים שהוחלפו וסולקו; מתרפסים בפני כל מי שנבחר כמנהיג, לא משנה מי הוא; אומרים כל מיני דברים מעוררי בחילה: "אלוהים אדירים, אתה יפה, ובעל מבנה כל כך מושלם – היופי בהתגלמותו. יש לך קול של קריין חדשות ושירה של עפרוני," כשהם מחפשים דרכים לשאת חן בעיניהם; מתחנפים אליהם בכל הזדמנות; משחדים אותם בטובות הנאה; מתבוננים דרך קבע כדי לראות מה הם עושים ואומרים, וחושבים על דרכים לרצות אותם כשרואים שהם אוהבים משהו. האם יש לכם טקטיקות כאלה? (כן. לפעמים אני רואה שלמנהיג או לעובד יש בעיות או חסרונות, ובכל זאת אני לא מעז להגיד כלום מחשש שהוא יאשים אותי וייטה לרעה נגדי.) זהו היעדר עקרונות. אם כך, האם אתה יודע אם אתה מזהה נכון את הבעיות האלה ואם יועיל לכנסייה אם תדבר עליהן? (קצת.) אתה יודע קצת – אם כך, מה עליך לעשות על מנת להיות תואם עם עקרונות-האמת? אם אתה בטוח שמצאת בעיה ואתה מבין בלבך שיש לפתור בעיה זו, אחרת היא תעכב את העבודה, אך עדיין אינך מסוגל לדבוק בעקרונות, ואתה חושש לפגוע באנשים אחרים, איזו בעיה עומדת על הפרק? למה שתחשוש לדבוק בעקרונות? זהו נושא בעל אופי רציני והוא נוגע לשאלה אם אתה אוהב את האמת ואם יש לך חוש צדק. אתה צריך להשמיע את דעתך גם אם אינך יודע אם היא נכונה. אם יש לך דעה או רעיון, עליך לומר אותם ולתת לאחרים להעריך אותם. יהיו יתרונות עבורך בכך שתעשה זאת והדבר יוביל בדרך כלשהי לקראת פתרון הבעיה. אם אתה חושב לעצמך: "אני לא מתערב. אם מה שאומר הוא נכון, לא אקבל על כך קרדיט, ואם זה לא נכון, אני אגזם. זה לא שווה את זה," האין זה אנוכי ומתועב מצידך? אנשים שוקלים תמיד את האינטרסים שלהם ולא מסוגלים ליישם את האמת בפועל. זהו הדבר הקשה ביותר לגבי אנשים. האם אין לכולכם הרבה מאוד פילוסופיות להתנהלות בעולם ותוכניות כאלה בתוככם? בכל אדם קיימים לא מעט פריטים מפילוסופיות השטן וכבר מזמן הם נכבשו על ידם. אין פלא, אם כן, שאנשים מקשיבים לדרשות במשך שנים מבלי להבין את האמת, ואין פלא שכניסתם למציאות-האמת איטית, וששיעור קומתם נותר תמיד כה נמוך. הסיבה לכך היא שדברים מושחתים כאלה מעכבים אותם ומפריעים להם. על פי מה אנשים חיים כאשר הם צריכים ליישם את האמת בפועל? הם חיים על פי הצביונות המושחתים הללו, על פי תפיסות, דמיונות ופילוסופיות להתנהלות בעולם, וכן גם על פי כישרונות. כשחיים על פי הדברים האלה, קשה מאוד לאנשים לבוא בפני האל. מדוע? יש עליהם עומס גדול מדי ועול כבד מדי. חייו של אדם על פי הדברים האלה כה רחוקים מהאמת. הדברים האלה מונעים ממך להבין את האמת וליישם אותה בפועל. אם אינך מבין את האמת, האם אמונתך באל תגדל? (לא.) בוודאי שאמונתך באל לא תגדל, ולא כל שכן הידע שלך לגביו. זה דבר מאוד מצער ומפחיד.

הדבר שאנשים חיים לפיו קשור להשקפותיהם על דברים, כמו גם לצביונות שלהם. יש אנשים שתמיד שואפים לממש את החלומות והרצונות שלהם. אלה אנשים עם חלומות. חלקם חיים תמיד לפי הרצונות שלהם. מה כוללים הרצונות שלהם? יש הרצון לעשות עבודה ולהתפרסם, ויש הרצון להתרברב. כדוגמה, יש כאלה שאוהבים מעמד. ללא מעמד, הם לא יאמינו באל; ללא מעמד, הם לא מתכוונים לעשות דבר, ואמונה באל גם משעממת אותם. הם חיים על פי רצונם לרדוף אחר מעמד, וימיהם עוברים בזה אחר זה כשהם נשלטים על ידי רצון זה. כל מעמד שיהיה להם, יקר להם למדי. כל דבר שהם עושים לא נועד לשום דבר מלבד מעמד: שמירה על מעמדם, חיזוק מעמדם, הרחבת הסמכויות שלהם – כל מה שהם עושים, מכל הבחינות, קשור לרצון הזה שלהם. הם חיים על פי רצון. יש אחרים המנהלים חיים מעוררי רחמים בעולם. הם אנשים תמימים שתמיד סובלים מבריונות. הם באים מבתים הרוסים, מסביבה חברתית כושלת, ואין להם על מי להסתמך. הם בודדים ומוזנחים, עד שהם מתחילים להאמין באל, ואז הם מרגישים שסוף סוף הם מצאו עוגן של תמיכה. יש להם שאיפה והם מוּנָעים על ידה באמונתם באל. שאיפתם לא השתנתה מעולם, אפילו עד היום. הם חושבים: "באמונתי באל אני חי בכבוד ובכוח האופי; באמונתי באל, אני יכול לזקוף את ראשי וכתפיי מעל אחרים ולחיות חיים שהם נעלים על חייהם של אחרים. כשאגיע לשמיים, כולכם תצטרכו להעריך אותי. אף אחד לא יתנשא עלי יותר." המשאלה הזאת, התקווה הזאת שלהם מאוד ריקנית ולא ברורה. הם מרגישים שהם חיו חיים כל כך עלובים בעולם עקב הנסיבות המשפחתיות שלהם או בגלל סיבה אחרת. כשהם חיים בבית האל, יש להם משהו להסתמך עליו. האחים והאחיות לא מציקים להם. הם כבר לא עלובים; יש להם עוגן של תמיכה. יתר על כן, תקוותם הגדולה ביותר היא שהם יוכלו להשיג לעצמם יעד נפלא לאחר מותם, או בחייהם אלה, שיאפשר להם לזקוף את ראשם. זוהי מטרתם. הם חיים על פי שאיפה זו, ובכל מקום, בכל הדברים, הם משתמשים במחשבה זו, במשאלה זו, כמניע שלהם. קשה להם למדי לחיות על פי האמת. אנשים כאלה חיים באופן מעורר חמלה. יש אחרים שיש להם רצון להתרברב או להפוך את עצמם לאנשים ידועים. לכן הם מאוד אוהבים לחיות בתוך קבוצה, לעשות כך וכך כדי לגרום לאחרים בקבוצה לחשוב עליהם בהערכה, מה שמספק את יוהרתם. הם מאמינים: "אולי אני לא מנהיג, אבל כל עוד אני יכול להציג את הכישרונות שלי בפני הקבוצה ולהיראות זוהר, מוקף בהילה, שווה עבורי להאמין באל. בשביל זה אני חי; זה לא יותר גרוע מאשר להיות בעולם." וכך, בשביל זה הם חיים מכאן ואילך. הם חיים כך את כל ימיהם ושנותיהם, ללא שינוי כלשהו בכוונתם המקורית. האם זה אומר לחיות על פי האמת? בוודאי שלא. הם חיים על פי חלומות ותשוקות, בדיוק כמו כופרים. זו בעיה שקשורה להשקפותיו של אדם על דברים, וכן גם לצביונות מושחתים. אם הבעיה הזו לא נפתרת, אין שום דרך להבין את האמת או ליישם אותה בפועל, ואז די קשה לחיות על פי האמת.

יש גם נשים שחיות לפי המראה שלהן. הן תמיד חושבות על עצמן שהן נשים יפות, לכל מקום שהן הולכות הן חושבות שכולם אוהבים אותן, מעריכים אותן ורואים אותן בעין יפה. בכל מקום שאליו הן הולכות הן שומעות את השפה המחמיאה של אנשים כלפיהן ורואות את פניהם המחייכות מופנות אליהן. הן די מרוצות ובטוחות בעצמן לחיות כך. לכן, הן מאמינות שהחיים כפי שהן חיות אותם מעניקים להן הון, שיש ערך רב לחיים שלהן – שאנשים רבים מעריכים אותן, לכל הפחות. האם אין גם גברים שחיים לפי המראה שלהם? נניח שאתה גבר נאה, ובשיחה שלך עם האחיות שלך מהכנסייה אתה שנון, מרשים ורומנטי. אתה די מרוצה מעצמך כשכולם מעריכים אותך וחושבים עליך טובות. "זה לא כאילו שאני מנסה לצאת עם מישהי. אני פשוט חי כך, וזה מקסים! יישום האמת בפועל – כמה משעמם!" יש אחרים המתקיימים מאיזשהו סוג של הון, וכדי שיהיה להם הון הם חייבים כמובן שיהיה להם דבר אמיתי כלשהו. מה יכולים להיות הדברים האמיתיים הללו? יש אנשים, לדוגמה, שמרגישים שהם מאמינים באל עוד מהרחם. הם מאמינים באל כבר חמישים שנה או יותר, וזה ההון שלהם. כשהם רואים אח או אחות, הם שואלים: "כמה שנים אתה מאמין באל?" "חמש שנים," אומר השני. הוא מאמין באל זמן ארוך פי עשרה יותר מאדם זה, וכשהוא מבין זאת הוא חושב לעצמו: "האם מספר השנים שאתה מאמין באל קרוב במשהו למספר השנים הרב שאני מאמין באל? אתה כל כך צעיר. מוטב שתתנהג כראוי – יש בפניך עוד דרך ארוכה לעבור!" כך הוא מתקיים מההון שלו. אילו סוגי הון נוספים יש? יש אנשים המשרתים כמנהיגים וכעובדים בכל הרמות. הם בשטח במשך זמן רב, עושים עבודה ומתרוצצים בין הכנסיות, ויש להם ניסיון רב. הם מעורים למדי בסידורי העבודה של העליון, וכן גם את סוגי האנשים ותחומי העבודה השונים בכנסייה. לכן הם מאמינים: "אני מנהיג ותיק עם הון של אדם ותיק. אני עובד זמן רב ויש לי ניסיון. מה אתם כולכם יודעים? אתם ילדים. כמה ימים עבדתם? אתם כל כך 'ירוקים'. אתם לא יודעים כלום. כן, תקשיבו לי, זה נכון!" וכך הוא ממשיך להטיף כל היום בלי שיש בכך שום דבר מעשי – הכול מילים ודוקטרינות. אך הוא ימציא תירוצים: "יש לי מצב רוח רע היום. יש צורר משיח שגורם לשיבושים והפרעות וזה משפיע עלי. בפעם הבאה אטיף כמו שצריך." הדבר מראה את הפרצוף האמיתי שלו, הלא כן? הוא מתקיים מההון שלו כוותיק ומרוצה מעצמו במידה רבה מאוד, לא פחות. באמת, כמה דוחה, כמה מחליא! זהו סוג אחד של הון. יש אנשים אחרים שנכלאו בשל אמונתם באל, או שחוו חוויה יוצאת דופן אחרת, או שביצעו חובות יוצאות דופן. הם סבלו, וגם זה משרת אותם כסוג של הון. מדוע אנשים מתקיימים תמיד מההון שלהם? יש בכך בעיה: הם מאמינים שההון הזה הוא החיים שלהם. כל עוד הם מתקיימים מההון שלהם, הם יכולים להעריץ את עצמם ולהתענג מעצמם לעתים קרובות, ולהשתמש בהון זה כדי להורות לאחרים ולהשפיע עליהם, והדבר שימושי עבורם כדי שיזכו בשבח. הם מאמינים שעם ההון שלהם כבסיס, כל עוד הם חותרים מעט אל האמת או עושים היטב את חובתם ויש להם כמה מעשים טובים שהם עשו והצליחו בהם, אזי הם, כמו פאולוס, עשויים לקבל עטרת צדקה. אין ספק, הם ישרדו; אין ספק, הם יגיעו ליעד טוב. כשהם מתקיימים מההון שלהם, לעתים קרובות הם מרוצים ביותר מעצמם, חיים במצב של שביעות רצון עצמית ובסיפוק מתוך שאננות. הם מרגישים שהאל מרוצה מההון שלהם, שהוא מתמוגג מהם, שהוא יאפשר להם להישאר עד הקץ. האם אין זה אומר להתקיים מהון? הם חושפים את הלך הרוח הזה בכל צעד ושעל. בדברים שהם חושפים, בדברים שלפיהם הם חיים, ובדברים שהם מטיפים לאחרים בכל הזדמנות שיש להם, ברור מה הם חושבים. יש אחרים שקיבלו חסד מיוחד או דאגה מיוחדת מהאל, דבר שאין לאף אחד אחר – רק להם. לכן הם חושבים שהם מיוחדים, שהם שונים מכל השאר. הם אומרים: "אמונתכם באל שונה משלי. האל מתחיל בכך שהוא נותן לכם חסד רב ומוביל אתכם. לאחר מכן, כאשר תבינו לאט כמה אמיתות, האל יגזום, ישפוט וייסר אתכם. ככה זה אצל כולכם. אצלי זה שונה: האל נותן לי חסד מיוחד. הוא מתייחס אליי באהדה מיוחדת, והאהדה המיוחדת הזו היא ההון שלי – אלה הערובה שלי וכרטיס הכניסה שלי למלכות." איזו תחושה יש לכם כאשר אתם שומעים אותם אומרים את הדברים הללו? האם יש להם ידע על עבודת האל? האם יש להם ידע על עצמם? כלל וכלל לא. הוגן לומר שהם לא מבינים את האמת ושהם מאמינים שהם יכולים להיוושע מבלי לחתור אל האמת או לחפש את האמת, ומבלי לקבל שיפוט וייסור. איזה אנשים הם, החיים במצב כזה? הם אותם מעטים אשר ראו כמה חזיונות, שקיבלו הגנה מיוחדת כלשהי ונמלטו מאסון. או שהם מתו וחזרו לחיים, ויש להם עדות או חוויה מיוחדות. הם מתייחסים לדברים האלה כאל חייהם, כבסיס לחייהם, והם משתמשים בהם כתחליף ליישום האמת בפועל. יתר על כן, הם מתייחסים לדברים האלה כאל סימנים וסטנדרטים של ישועה. זהו הון. האם יש לכם דברים כאלה? אולי אין לכם ניסיון מיוחד מסוג זה, אך אם ביצעתם חובה מסוימת במשך זמן רב והשגתם תוצאות, תניחו שיש לכם הון. נניח שביצעת את חובתו של במאי במשך זמן רב והפקת כמה עבודות טובות. הדבר מתגבש ונעשה כהון עבורך. ייתכן שעדיין אין לך הון כזה כיוון שלא הפקת עבודות כלשהן. או אולי צילמת שני סרטים שאתה חושב שהם לא רעים, ובכל זאת אתה עדיין לא מעז להתייחס אליהם כאל ההון שלך. אתה חסר ביטחון לגביהם; אתה מרגיש שעדיין אין לך די ניסיון או הון, ולכן אתה זהיר, מסויג ומאופק. אינך מעז לדרוך על בהונותיו של מישהו אחר, לא כל שכן להיות שחצן ולהתרברב. ובכל זאת, אתה מרוצה מעצמך ומעריץ את עצמך ללא שיעור כל הזמן ואלה הדברים שאתה חי לפיהם. האין זו מצוקתה מעוררת הרחמים של האנושות המושחתת?

יש אנשים בעלי מראה מרושע מאוד. הם גדולים, חסונים וחזקים, והם תמיד רוצים להציק לאחרים. בדיבורם הם שתלטנים ושחצנים למדי; הם לא מוותרים לאף אחד, לא משנה מי הוא. לכן, אנשים מפחדים מעט כאשר הם רואים אותם, ומתייחסים אליהם בכבוד ומתחנפים אליהם. הדבר גורם להם גאווה עצומה. הם מרגישים שהחיים קלילים ומאמינים שכל זה הוא הכישרון שלהם – הם חושבים שאף אחד לא יעז להציק להם כשהם חיים כך. אם אתה רוצה לעמוד איתן בתוך קהל, עליך להסתמך על עצמך, להעצים את עצמך, להיות חזק וקשוח – זהו העיקרון שלהם בחיים. על מנת לעמוד איתן בקרב אחרים מבלי שאף אחד יעז להציק להם או להשתעשע בהם, ומבלי שאף אחד יעז לרמות ולנצל אותם, הם מתמצתים דברים לעיקרון כזה: "אני צריך להיות חזק וקשוח אם אני רוצה לחיות טוב – ככל שאהיה עז יותר, כך ייטב. כך אף אחד בשום מקום לא יחשוב אפילו להציק לי." וכך הם חיים במשך כמה שנים, ואכן מתברר שאף אחד לא מעז להציק להם. סוף סוף הם השיגו את מטרתם. אין זה משנה באיזו קבוצה הם, הם עוטים על פניהם הבעה רצינית, פני פוקר, מעצימים את הבעת החומרה שלהם ומזעיפים פנים בבוז קריר. איש אינו מעז לדבר לידם; ילדים בוכים כשהם רק רואים אותם. שדים שקמו לתחייה – זה מה שהם! לחיות בכוח הזרוע – איזה צביון הוא זה? זהו צביון של רשעות. לכל מקום שהם הולכים, הדבר הראשון שהם עושים הוא ללמוד איך לתמרן ולנצל אנשים. הם גם רוצים לשלוט באנשים ולהכניע אותם. הם חושבים על דרכים לנזוף בכל מי שלא מכבד אותם ומחפשים הזדמנויות להעניש עם מילים דוקרניות את כל מי שמדבר אליהם בחוסר נימוס. האם זה לא מרושע לחיות לפי הדברים האלה? לטיפול בדברים עם אגרופיהם, כפי שהם עושים, יש השפעה מסוימת: אנשים רבים פוחדים מהם, מה שמפלס עבורם דרך. אך האם אנשים כאלה יכולים לקבל את האמת, בהתחשב בכך שהם חיים על פי צביון פזיז וזדוני? האם הם יכולים להכות על חטא באמת? זה יהיה בלתי אפשרי מפני שהם מאמצים פילוסופיות שטניות ושימוש בכוח. הם חיים רק על פי פילוסופיות שטניות ושימוש בכוח; הם גורמים לכולם לציית להם ולפחד מהם כדי שהם יוכלו להשתולל באופן מופקר ולעשות ככל העולה על רוחם. מה שמדאיג אותם הוא לא שיהיה להם מוניטין רע, אלא שלא יהיה להם מוניטין רע. זהו העיקרון שלהם. ברגע שהם משיגים כך את מטרתם, הם חושבים: "הצלחתי לעמוד איתן בבית האל ובקרב הקבוצות הללו. כולם מפחדים ממני; אף אחד לא יעז להתעסק איתי. כולם מכבדים אותי." הם מאמינים שהם ניצחו. האם זה באמת כך, שאף אחד לא יעז להתעסק איתם? לא להעז להתעסק איתם זה דבר חיצוני. איך כולם, עמוק בליבם, רואים אנשים כאלה? אין ספק בכך: נמאס להם מהם, הם נגעלים מהם, שונאים אותם, נרתעים ונמנעים מהם. האם אתם תהיו מוכנים לקיים קשרים עם אדם כזה? (לא.) מדוע לא? הוא תמיד יחשוב על דרכים להתעמר בך. האם תהיה מסוגל לעמוד בזה? לפעמים, במקום לאיים עליך בכוח, הוא ישתמש בטכניקות מסוימות כדי לבלבל אותך ואז הוא יאיים עליך. יש אנשים שלא יכולים להתמודד עם האיום ולכן הם מתחננים לרחמים ונכנעים לשטן. אנשים רעים מדברים ופועלים בכל האמצעים הדרושים. ההססניים והמפוחדים נכנעים להם, ואז הולכים אחריהם בדיבור ובמעשה. הם שותפים לדבר עבירה של האדם הרע, הלא כן? מה תעשו כשתראו אדם רע שכזה? ראשית, אל תפחדו. אתם חייבים למצוא דרך להתמודד איתו ולחשוף אותו. אתם גם יכולים לחבור לאחים ולאחיות שבאמת מאמינים באל כדי לדווח עליו. פחד הוא חסר תועלת – ככל שתפחד ממנו יותר כך הוא יציק לך ויטריד אותך יותר. לחבור לאחרים כדי לדווח על האדם הרע זו הדרך היחידה לגרום לו לפחד ולהתבייש. אם תהיה הססן מדי ונטול חוכמה, האדם הרע הזה יתקוף אותך באכזריות. כמה קטנה אמונתם של אנשים – כמה מעוררת רחמים! מה באמת יכול אדם רע לעשות לאנשים אם הם הולכים עד הסוף? האם הוא יעז להניף את אגרופיו כלאחר יד ולהכות מישהו למוות? אנחנו חיים כיום בחברה השומרת חוקים. הוא לא יעז. יתר על כן, האנשים השטניים והמרושעים הם מיעוט קטן ומבודד. אם תהיה לאדם החוצפה להציק לאנשים ולנהוג בכנסייה ברגל גסה, כל מה שצריך זה שניים או שלושה אנשים שיחברו יחד כדי לדווח עליו ולחשוף אותו. כך הם יטופלו. האין זאת? אם רק מעטים מאנשיו הנבחרים של האל יהיו מאוחדים בלב ובנפש, הם יוכלו לטפל בקלות באדם רע. עליך להאמין שהאל הוא אל צודק וכול יכול, שהוא מתעב אנשים רעים, ושהוא יחזק את אנשיו הנבחרים. כל עוד יש לאדם אמונה, הוא לא צריך לפחד מאדם רע – ועם מעט חוכמה ואסטרטגיה, אם הוא יוכל לחבור לאחרים, האדם הרע ירפה באופן טבעי. אם אין לך באמת אמונה באל, אלא אתה פוחד מאנשים רעים ומאמין שהם יכולים ללפות אותך ולחלוש על גורלך, אזי אתה גמור. לא תהיה לך עדות, לא יהיה לך מה להציע, ואתה תחיה בפחד ובעליבות. מה עושים במצב כזה? יש אנשים שתמיד חיים על פי הערמומיות הקטנונית שלהם והם חושבים: "אני לא יודע היכן האל נמצא, ואני לא בטוח שהעליון יודע על העניין הזה. אם אדווח והאדם הרע יגלה זאת, האם הוא לא יענה אותי עוד יותר בגלל זה?" ככל שהם חושבים על כך יותר, כך הם נבהלים יותר ורוצים להתחמק ולהתחבא תחת השולחן. האם מישהו שעושה זאת עדיין יכול ליישם את האמת בפועל ולקיים את העקרונות? (לא.) הם אנשים קטנים ופחדנים, נכון? כך רובכם. לפני זמן מה, היה צורר משיח שעינה כמה אנשים. האנשים האלה היו פחדנים מספיק כדי לאפשר לעצמם להתענות. האם להתענות זה דבר טוב או רע? זה דבר רע, מנקודת מבטו של אדם: המשמעות היא שנעשה לך עוול, שנגרם לך כאב. אבל אפשר להפיק מכך לקח ותועלת, וזה לא דבר רע – זה דבר טוב. אך יש אנשים נטולי חוכמה וחלשי אופי. כאשר מישהו מענה אותם ומציק להם, הם לא מתנגדים למרות שהם צודקים. הם יודעים שהאדם הזה הוא מנהיג שקר, צורר משיח, אבל הם לא מדווחים עליו וגם לא מעזים לסתור אותו ולחשוף אותו. זבל של פחדנים! אם מישהו יכול להיות מוגבל בכל הנוגע לדברים כאלה, הדבר מוכיח ששיעור קומתו נמוך מדי ושהוא מעורר רחמים באמונתו: הוא לא יודע להסתמך על האל והוא לא חושב לנצור את עבודת הכנסייה. הוא לא מבין את כוונות האל. לאנשיו הנבחרים של האל יש זכות להתייצב נגד אנשים רעים וצוררי משיח. האל מאשר ומברך על פעולה כזו. האין זה מעורר רחמים שאתה לא פותח במלחמה נגד השטן ומתגבר עליו? ברור שהאדם הזה הוא עושה רע, כוח שלילי; הוא השטן, שד, הוא רוח רעה ומזוהמת – אך אתה מעונה על ידו. וזה לא רק אתה – יש כל כך הרבה אנשים אחרים שגם הם מעונים. האין זו פחדנות? מדוע אינכם יכולים לשלב ידיים כדי להילחם נגדו? אתם כל כך נטולי אינטליגנציה וחוכמה. מִצאו כמה אנשים בעלי יכולת הבחנה שמבינים את האמת כדי שינתחו את התנהגותו של אותו אדם. עשו זאת, ורוב אנשיו הנבחרים של האל יהיו מסוגלים לראות את הדברים כפי שהם ולהתקומם. האם אז הבעיה לא תהיה קלה לפתרון? כאשר תיתקלו בדבר כזה בפעם הבאה, האם תהיו מסוגלים להתקומם ולהילחם בצוררי המשיח? (כן.) הייתי רוצה לראות עם כמה צוררי משיח תהיו מסוגלים להתמודד ולטפל בהם. זו עדות של מתגברים. עכשיו אתם אומרים שאתם מסוגלים, אבל האם תוכלו לקיים את העקרונות כאשר הדבר יקרה באמת? אתם עלולים לפחד כל כך שוב עד שתתפסו מחסה מתחת לשולחן. הדמות מעוררת הרחמים והאומללה שיש להם, לאותם אנשים שלא מבינים את האמת כאשר קורים להם דברים – כואב לראות דבר כזה! זה כל כך מעורר רחמים! הם לא מעזים לומר דבר כשהם מעונים, והפחד נשאר בהם לאחר מכן. הם מפחדים עד עמקי נשמתם. כמה נמוך שיעור קומתו של אדם שאינו יכול להבחין באדם רע אפילו כשהוא רואה אותו. הוא כלל לא מבין אמיתות. האם הוא לא מעורר רחמים? אנשים רעים חיים על פי האגרוף; הם חיים על ידי דיכוי אנשים, בריונות כלפי הטובים והפקת תועלת על חשבון אחרים; הם חיים על פי טבעם הזדוני וצביונם המרושע, וגורמים לאחרים לפחד מהם, להתחנף אליהם ולחלוק להם כבוד. הם חושבים שזה דבר נהדר לחיות כך. האין הם פורעי חוק ראשיים? האין הם שודדים ופושעים? אתם לא אנשים רעים, אבל האם יש לכם מצבים כאלה? האם אינכם חיים גם לפי הדברים האלה? כאשר חלק מכם מתחברים למישהו ורואים שהוא צעיר, אתם חושבים: "אתה לא מבין כלום. אני יכול להציק לך ואתה לא יכול לעשות כלום בקשר לזה. אני חזק ממך ובמקום גבוה יותר; אני גדול ממך והאגרופים שלי מכים חזק יותר – אז אני יכול להציק לך." מהו הדבר שלפיו חיים? אלה חיים לפי האגרוף; זה לחיות ולפעול על פי צביון מרושע. כאשר הם רואים אדם תמים הם מציקים לו, וכשהם רואים אדם אימתני הם מתחבאים. הם טורפים את החלשים ומפחדים מהחזקים. יש אנשים רעים שמפחדים מבידוד כשהם רואים שאנשים מתנערים מהם, ולכן הם בוחרים כמה אנשים הגונים ופחדנים כדי להתחבר אליהם ולהתיידד איתם. כך הם מגדילים את כוחם, ואז הם משתמשים באותם אנשים תמימים ופחדנים כדי לענות אנשים טובים, לתקוף אנשים החותרים אל האמת, ולענות את כל מי שאינו מרוצה מהם או מסרב להם. ניכר מכך שלאדם רע יש כוונה ומטרה בכך שהוא מתיידד עם כמה אנשים תמימים. לסיכום, אם אינך יכול לקבל את האמת או להרהר בשאלה אם אתה מבצע מעשים רעים או עושה טוב בהתנהגותך ובמעשיך, אזי אין זה משנה אם אתה אדם טוב או אדם רע, ולא משנה כמה שנים אתה מאמין באל, לא תהיה מסוגל להכות באמת על חטא. אולי אתה לא אדם עם צביון מרושע – אתה פשוט חי לפי פילוסופיות שטניות. אולי לא עשית רע, או אולי יש באמתחתך כמה מעשים טובים, אך עדיין אינך חי על פי האמת. אתה חי על פי דברים שאין להם שום קשר לאמת. לסיכום, כל עוד יש לך צביון שטני מושחת, אין זה משנה כמה שנים אתה מאמין באל, ייתכן שאתה חי על פי דברים שאין להם דבר וחצי דבר עם האמת. דברים אלה יכולים להיות מוחשיים או לא מוחשיים; אולי אתה מודע להם או שאינך מודע להם כלל; הם יכולים לבוא מבחוץ, או שהם דברים עם שורשים עמוקים ומבוססים בצביונך – בכל מקרה, אף אחד מהדברים הללו אינו האמת. כולם נובעים מהאנושות המושחתת עצמה – או, אם לנסח זאת במדויק, מקורם בשטן. אם כך, כשאנשים חיים לפי הדברים השטניים האלה, באיזו דרך בדיוק הם הולכים? האם הם הולכים בדרכו של האל? בוודאי שלא. אם מישהו לא מיישם את האמת בפועל במעשיו ובהתנהגויות שלו, אזי למען הדיוק, הוא לא מבצע את חובתו כיציר בריאה. אולי הוא מבצע חובה כלפי חוץ, אך יש מרחק מסוים בין זה לבין הסטנדרט של ביצוע חובה, בעיקר לאור כך שביצוע חובתו מהול בכוונותיו ובעיסקאות. אולי הוא מבצע חובה, אך הוא לא נאמן או ערכי, ומעשיו בוודאי לא מניבים תוצאות מעשיות. הדבר מוכיח שבביצוע חובתו, למעשה הוא עושה דברים רבים שאין להם שום קשר לאמת. אף אחד מהדברים האלה לא נוגע לעקרונות-האמת; כולם דברים שנעשים על פי דמיונותיו והעדפותיו של אותו אדם. כיצד ייתכן שביצוע חובה בדרך זו יזכה לאישורו של האל?

שיתפנו על המצבים האלה בכל ההיבטים שלהם. האם כעת אתם יכולים להעריך על פי מה אתם חיים? בין אם בביצוע חובתכם או בחיי היום-יום שלכם, האם אתם חיים רוב הזמן על פי האמת? (לא.) בשיתוף שלנו, אני תמיד חושף אתכם עד היסוד, ואתם מרגישים שחייתם חיים חסרי כבוד. איבדתם את הביטחון העצמי שלכם; אתם כבר לא כל כך זוהרים. ויש דברים רבים שאתם נבוכים מכדי לבטא – אתם כבר לא מרגישים שיהיה זה מוצדק כל כך שתהיו מבורכים או שתגיעו ליעד טוב בעתיד. מה ניתן לעשות בעניין זה? האם זה דבר טוב לחשוף אתכם כפי שהייתם? (כן.) אם כך, מהי המטרה של חשיפתכם עד היסוד? אנשים חייבים להיות בעלי ידע ברור לגבי סוגי המצבים שבהם הם חיים, באילו מצבים הם חיים; הם חייבים להיות בעלי ידע ברור לגבי הדרך שבה הם הולכים, לגבי אורח חייהם, לגבי ההתנהגויות החריגות שלהם, לגבי הדברים הבלתי הולמים שהם עושים, וכן, אם הם יכולים לזכות באמת ולבוא בפני האל כשהם חיים כפי שהם חיים. אלה הדברים החשובים ביותר. אתה עשוי לומר: "יש לי מצפון נקי לגבי האופן שבו אני חי. מעולם לא הרגשתי מוטרד או לא מרוצה מכך, ומעולם לא הרגשתי ריקני." אך מה התוצאה של זה? מורת רוחו של האל. אתה לא נוהה בדרכו. הדרך שבה אתה הולך אינה הדרך האמיתית של החיים האנושיים, זו לא הדרך שהאל מצביע עליה עבורך – במקום זאת, אתה הולך בדרך שאתה, במשאלת הלב שלך, מצאת באמצעות הדמיונות שלך. למרות שאתה שוקק חיים בשמחה ומתרוצץ הרבה, מה יהיה הקץ שלך בסופו של דבר? כוונותיך ותשוקותיך והדרך שבה אתה הולך הן שיפגעו בך וישלחו אותך לחורבן – אמונתך באל נידונה לכישלון. מה פירוש הדבר שאמונתו של אדם באל נכשלת? (שלא יהיה לו קץ.) כשמסתכלים על כך עכשיו, זו תהיה התוצאה לכך שלא השגת את האמת. אתה תאמין באל במשך שנים, אך ללא התמקדות בהשגת האמת, וכך יבוא היום שבו, מסיבה זו או אחרת, אתה תיחשף ותסולק. ואז, יהיה מאוחר מדי לחרטות. אתה אומר: "זו דרך הגיונית עבורי לחיות! אני מרגיש בטוח לחיות כך, ואני די מלא ועשיר בלבי." אם כך, האם זה יעזור? האופן שבו אתה הולך בדרך האמונה באל, כיצד אתה חי, ואם הדברים שלפיהם את חי צודקים, דברים אלה תלויים בתוצאות. כלומר, הדבר תלוי בשאלה אם תזכה בסופו של דבר באמת, ואם יש לך עדות אמת, אם צביון חייך השתנה, ואם חיית חיים ערכיים. אם תשיג את כל התוצאות האלה, תזכה לאישורו של האל ולשבח של אנשיו הנבחרים של האל, והדבר יוכיח שאתה בדרך הנכונה. אם לא תשיג את התוצאות החיוביות האלה, ולא תהיה לך לא עדות חווייתית אמיתית ולא שינוי אמיתי בצביון חייך, הדבר יוכיח שאתה לא בדרך הנכונה. האם זה קל להבנה, כשמנסחים זאת כך? בקיצור, לא משנה איך אתה חי, לא משנה עד כמה יהיו חייך נוחים ולא משנה באיזה אישור תהיה עשוי לזכות מאחרים, זה לא עיקר העניין. אתה אומר: "יש כל כך הרבה ממה ליהנות באופן שבו אני חי ומיישם בפועל. יש לי תחושה נהדרת של רווחה, של כבוד, ויש לכך אימות." אתה לא משלה את עצמך? נניח שמישהו שואל אותך: "האם יישמת היום בפועל את היותך אדם כן? מה היה מאתגר עבורך ביישום בפועל זה? אילו נסיבות מקשות עליך להיות אדם כן? דבר מעט על כך, אם יש לך ניסיון בזה. האם יש לך עדות על אהבת האל? האם יש לך ניסיון באהבת האל ובהתמסרות לו? האם יש לך חווייה בשינוי הצביון שלך לאחר שקיבלת שיפוט, ייסור וגיזום? אלו דברים מיוחדים חווית לאורך נתיב הצמיחה שלך בחיים, שגרמו לחייך להשתנות ללא הרף, ושגרמו לך להתקרב ללא הרף למטרה שהאל הציב עבורך, שהוא דורש ממך לעמוד בה?" אם אין לך תשובות ברורות לדברים האלה, אם אתה לא יודע, הדבר מוכיח שאתה לא בדרך הנכונה. זה ברור כשמש.

דברי השיתוף לעיל הם רק הצהרות פשוטות. יש כמה נקודות קטנות שאינן מצריכות פירוט מדוקדק. אנשים שעושים דברים על ידי התמדתם, לדוגמה, או בטוב לבם, או על ידי נכונותם לסבול, או באמצעות תפיסותיהם ודמיונותיהם, וכן הלאה – אף אחד מאלה אינו חיים על פי האמת. כולם דוגמאות של אנשים החיים על פי משאלות לבם, צביונם המושחת, טוב לבם האנושי, והפילוסופיות של השטן. כל הדברים האלה באים ממוחו של האדם, ואם ניקח את העניין צעד אחד קדימה, הם באים מהשטן. חיים על פי הדברים האלה לא יכולים לרצות את האל. הוא לא רוצה אותם, לא משנה עד כמה הם טובים, מפני שאין זה יישום האמת בפועל. לחיות על פי הדברים האלה פירושו לחיות על פי פילוסופיות השטן וצביונות מושחתים. זהו עלבון לאל. זו אינה עדות אמת. אם היית אומר: "אני יודע שהמעשים האלה באים רק מתוך טוב-לב, אך אינם תואמים לעקרונות-האמת; לא כך עלי ליישם בפועל," עם הבנה אמיתית של הדבר בלב, תחושה שלא נכון לפעול כך, זה היה אומר שיש לך ידע. נקודת המבט שלך תשתנה. זו התוצאה שהאל רוצה. עליך לדעת היכן טמונים העיוותים שלך. שנה את נקודת המבט שלך ושחרר את תפיסותיך, ולמד להבין את האמת ואת כוונותיו של האל. ברגע שתעשה זאת, יישם בפועל בהדרגה בכיוון זה ועלה על הנתיב הנכון. זו התקווה היחידה שלך להשיג את המטרה שהאל נתן לך. אם לא תיישם בפועל ולא תיכנס לנתיב שהאל דורש, אלא תאמר: "זה מה שאני עושה. זה לא שאני בטלן: אני מבצע את חובתי. אני בטוח שאני יציר בריאה ואני מכיר בבורא שלי," האם זה יועיל? לא, זה לא יועיל. אתה מתנגד לאל, אתה עיקש! עכשיו זה הזמן לבחור דרך בחיים. הדבר המכריע הוא מה שאתה צריך לעשות כדי ללכת בדרך שהאל דורש ממך. ראשית, אל תפעל מתוך תפיסות ודמיונות אנושיים; דבר שני, אל תפעל מתוך שאיפה אנושית; דבר שלישי, אל תפעל מתוך העדפות אנושיות; ודבר רביעי, אל תפעל מתוך רגשנות אנושית. חשוב מכך, אל תפעל מתוך צביון מושחת. אסור לך לאבד זמן בהשלכת הדברים האלה. אין זה משנה איזה הון יש לך, עבור האל, אלה דברים חסרי ערך, פסולת זולה, כל הדברים האלה שלא מתקרבים למציאות. אתה חייב להשליך את הדברים האלה בזה אחר זה, ולהרפות מכולם, ואתה תבין יותר ויותר שרק למה שהושג על ידי הסתמכות על יישום בפועל של האמת יש ערך והוא תואם את הסטנדרטים של דרישות האל מהאדם. כל מה שבא מהאדם הוא חסר ערך – חסר תועלת בסופו של דבר, ולא משנה כמה ממנו למדת. הכול פסולת זולה, זבל; רק האמת שהאל מעניק לאדם היא אוצר והיא החיים. יש לה ערך נצחי. אתה תמיד נצמד לדברים שלך וחושב: "נדרשו ממני שנים של לימוד מאומץ כדי לרכוש את כישוריי. הוריי עשו מאמצים כה רבים למעני, והוציאו כל כך הרבה כסף ושילמו מחיר כזה בדם, יזע ודמעות – איך אוכל לנתח ולגנות את זה, פשוט כך? זה עניין עצום, עניין של חיים ומוות! על פי מה אחיה בלי הדברים האלה?" כמה טיפש אתה. תחיה לפי הדברים האלה ואתה נועד לגיהינום. אתה חייב לחיות על פי דברי האל. שנה את אורח החיים שלך; תן לדברי האל להיכנס ונקה את הדברים הישנים האלה שלך. אתה חייב לנתח ולהכיר אותם, להיפתח ולהראות אותם לעיני כל, כדי שהקבוצה תוכל להשיג הבחנה. מבלי לשים לב, תתחיל לתעב את הדברים האלה, לתעב את הדברים שפעם אהבת, לתעב את הדברים שפעם היית תלוי בהם כדי לשרוד, לתעב את הדברים שפעם האמנת שהם חייך ושהם היו הדברים שהערכת יותר מכול. זו הדרך לבודד ולנתק מעצמך לחלוטין את הדברים האלה, הדרך להבנה אמיתית של האמת והדרך ליישום האמת בפועל. כמובן שמדובר בתהליך מורכב וקשה, וגם כואב. אך זהו תהליך שאדם חייב לעבור. זה לא יעבוד אם הוא לא ייעשה. חוויית עבודתו של האל דומה לטיפול במחלה: אם יש לך גידול, הדרך היחידה לטפל בו היא על שולחן הניתוחים. אם לא תעלה על השולחן ותיכנע לסכין שמנתחת את הגידול ומסירה אותו, מחלתך לא תירפא ואתה לא תחלים.

יש רבים שמתייחסים לאנשים כנים כאל טיפשים וחושבים: "הם נוהים אחרי כל מה שהאל אומר. הוא אומר להיות אדם כן, והם באמת עושים זאת; הם אומרים את האמת בלי אף מילת שקר. הם טיפשים, נכון? אתה יכול להיות אדם כן, אבל רק כל עוד זה לא גורם לך הפסדים או נזקים כלשהם. אתה לא יכול פשוט להגיד הכול! לגלות את כל הקלפים שבידך – זו טיפשות, לא?" הם חושבים שלהיות אדם כן זו טיפשות. האמנם? אדם כזה הוא החכם מכולם משום שהוא מאמין: "כל דברי האל הם האמת, ולהיות אדם כן זו האמת, ולכן, כדי לזכות באישורו של האל, אנשים צריכים להיות כנים. אם כך, כל מה שהאל אומר, אני עושה; עד כמה רחוק שהוא ירצה שאלך, כך אלך. האל דורש ממני להתמסר, אז אני מתמסר ואני אמשיך להתמסר לנצח. לא אכפת לי אם מישהו יגיד שאני טיפש – אישורו של האל מספיק לי." האם אדם כזה אינו החכם מכולם? הוא רואה במדויק מה חשוב ומה לא. יש אנשים עם אג'נדות נסתרות שחושבים: "להתמסר בכל הדברים יהיה טיפשי, הלא כן? לעשות זאת זה אומר חוסר אוטונומיה, נכון? האם לאדם יש כבוד אם אין לו אפילו את עצמו? בטוח שנקבל אישור לשמור מעט כבוד לעצמנו, לא? אנחנו לא יכולים להתמסר לגמרי, נכון?" וכך, הם מיישמים בפועל התמסרות פחותה באופן דרסטי. האם זה יכול לעמוד בסטנדרטים של יישום האמת בפועל? לא – זה כל כך רחוק מזה! אם אתה לא מיישם את האמת בפועל בהתאם לעקרונות, ובמקום זאת בוחר תמיד בדרכים של פשרה שאינן נוטות לא לעבר האמת ולא לכיוון השטן, אלא אתה נצמד לדרך האמצעית, האם כך אתה מיישם את האמת בפועל? זו הפילוסופיה של השטן, הדבר שהאל מתעב יותר מכול. האל מתעב את גישתו זו של האדם כלפי האמת; הוא מתעב את העובדה שאנשים תמיד ספקנים לגבי האמת ולגבי דבריו, שהם תמיד לא בוטחים בדבריו, או שהם מאמצים תמיד גישה מפלה, מבזה וחצופה. ברגע שתנקוט גישה כזו כלפי האל, תטיל בו ספק, לא תבטח בו, תפקפק, תנתח ולא תבין אותו, תמיד תחקור אותו ותנסה לשקול אותו בדעתך, האל יהיה מוסתר ממך. והאם עדיין תוכל לזכות באמת כאשר האל יהיה מוסתר ממך? "אני אוכל!" אתה אומר. "אני קורא את דברי האל כל יום, אני משתתף בכינוסים כל הזמן, ואני מקשיב לדרשות כל שבוע, מהרהר בהן ורושם הערות כל יום לאחר הדרשה. אני גם שר מזמורים ומתפלל. אני חושב שרוח הקודש פועלת בי." האם זה יעבוד? הדרכים האלה של אמונה באל הן בסדר, אך הן לא הדברים הקריטיים; הדבר הקריטי הוא שאתה תהיה אדם מהסוג הנכון ושלבך יהיה צודק – רק אז האל לא יסתיר את פניו ממך. כשהאל לא יסתיר ממך את פניו, אלא יעניק לך נאורות וינחה אותך בכל עת, ויביא אותך לידי הבנת כוונותיו והבנת האמת בכל הדברים כך שבסופו של דבר תזכה באמת, אתה תהיה מבורך במידה רבה מאוד. אך אם לבך לא יהיה לב צודק, ותמיד תטיל ספק באל, תתגונן מפניו, תעמיד אותו במבחן ולא תבין אותו כראוי עם חוכמתך ודעותיך הקטנוניות, או עם לימודיך והפילוסופיות השטניות שלך, תהיה בצרות. יש אנשים שעוברים מהתגוננות, בחינה, הטלת ספק ואי הבנת האל, להתנגדות נגדו וליריבות עמו. הם הופכים לשטנים; הם בצרות גרועות יותר. לא תבין את האמת רק על ידי הבנת המשמעות המילולית של המילים והדוקטרינה הפשוטה שלה. הבנת האמת אינה דבר פשוט. רוב האנשים עובדים תחת חוסר ההבנה הזה ולא מתקרבים להבנת האמת אפילו לאחר שהיא מודגשת בפניהם שוב ושוב. הם חושבים: "בכל יום אני קורא את דברי האל ומקשיב לדרשות ולשיתופים, ואני מבצע את חובתי שנה אחר שנה. אני כמו זרע בשדה – גם אם לא תשקה ולא תדשן אותו, הוא יצמח מעצמו לאט עם הגשם ויניב פירות בסתיו." זה לא עובד כך. המרכיב השיתופי של האדם, האופן בו הוא משתף פעולה, ליבו וגישתו לאמת ולאל הם קריטיים. אלה הדברים החשובים ביותר. האם הדברים האלה אינם קשורים גם למה שהאדם חי לפיו? (הם קשורים.) אם תחיה תמיד על פי העדפות אנושיות ופילוסופיות שטניות, תשמור תמיד על עצמך מפני האל ולא תתייחס לדבריו כאל האמת, האל לא יטרח עוד איתך. ומה תוכל להרוויח אז, כאשר האל לא יטרח עוד איתך? אם הבורא יתעלם ממך, אתה כבר לא תהיה יציר הבריאה שלו. אם הוא יתייחס אליך כאל שד, כאל השטן, האם אז עדיין תהיה מסוגל לבוא בפני האל? האם עדיין תהיה מושא לישועתו? האם עדיין תהיה לך תקווה להיוושע? הדבר יהיה בלתי אפשרי. לכן, אין זה משנה איך נראים החיים הפרטיים שלך, או איזה סוג של איכות יש לך, או כמה נפלאים הכישרונות שלך, וגם לא משנה איזו עבודה אתה עושה בכנסייה, איזו חובה אתה מבצע או מה התפקיד שלך. לא משנה איזה סוג של עבירות ביצעת בעבר, או באיזה סוג של מצב אתה נמצא כרגע, או באיזו מידה צמחת בחיים, או עד כמה שיעור קומתך גדול. שום דבר מאלה אינו הכי חשוב. הדבר החשוב ביותר הוא, מהי מערכת היחסים שלך עם האל, אם אתה מטיל בו ספק כל הזמן ולא מבין אותו, או תמיד חוקר אותו, או אם לבך מתוקן. הדברים האלה קריטיים. כיצד אנשים יכולים להכיר את הדברים הקריטיים האלה? כדי לעשות זאת, הם חייבים לבחון את עצמם תמיד, לא להסתובב בבלבול כפי שכופרים עושים – צופים בסרטונים, משחקים ומשתטים כשאין מה לעשות. איך אדם יבצע את חובתו אם לבו לא יכול לבוא בפני האל? אם לא תעשה מאמץ לבוא בפני האל, הוא לא יכריח אותך לעשות זאת מפני שהאל לא מכריח אנשים לעשות דברים. האל מבטא את האמת כדי שאנשים יוכלו להבין ולקבל אותה. אם אנשים לא ישובו ויעמדו בפני האל, כיצד הם יקבלו את האמת? אם אנשים יהיו תמיד פסיביים, אם הם לא יחפשו את האל ולא יהיו זקוקים לו בלבם, כיצד רוח הקודש תעבוד בהם? אם כן, בהתחשב בכך שאתה מאמין באל, האם אין זה קריטי שתחפש אותו באופן יזום ותשתף איתו פעולה? זהו התפקיד שלך! אם האמונה באל היא דבר שולי עבורך, תחביב מחוץ לתוכנית הלימודים, אתה בצרות! יש אנשים שעדיין מאמינים ומקשיבים לדרשות רבות, אך בכל זאת חושבים שלהאמין באל משמעו להאמין בדת, שזה תחביב לזמן הפנוי שלהם. באיזו קלות דעת הם מתייחסים לאמונה באל! גם עכשיו, בשלב זה, הם עדיין אוחזים בהשקפה זו. באמונתם באל, לא רק שהם לא מצליחים לבסס יחסים רגילים איתו – אין להם כלל יחסים איתו. אם האל לא מכיר בך כמי שנוהה אחריו, האם עדיין יש לך תקווה להיוושע? לא, אין לך תקווה כזו. לכן חשוב לבסס יחסים רגילים עם האל! אם כך, על איזה בסיס מבוססת מערכת יחסים רגילה זו? היא מבוססת על שיתוף פעולה של אנשים. אם כן, איזה סוג של עמדה או נקודת מבט אנשים צריכים לאמץ? מה צריך להיות המצב שלהם? איזה סוג של רצון צריך להיות להם? איך אתה מתייחס לאמת בלבך? עם ספק? עם חקירה? בחוסר אמון? עם דחייה? האם אתה צודק בלבך אם יש לך את הדברים האלה? (לא.) אם אתה מתכוון להיות צודק בלבך, איזו גישה צריכה להיות לך? עליך להיות בעל לב של התמסרות. בכל מה שהאל אומר, בכל מה שהוא דורש, עליך להיות בעל כוונת התמסרות לזה, ללא ספקות וללא הצדקות. זוהי הגישה הנכונה. אתה חייב להאמין, לקבל ולהתמסר, ללא ויתורים כלשהם. האם לא ניתן לבצע ויתורים באופן מיידי? לא – אך עליך לנסות להיכנס לזה. תאר לך שהאל היה אומר לך: "אתה חולה," ואתה היית אומר: "לא, אינני חולה." זו לא הייתה בעיה; אולי אתה לא מאמין שאתה חולה. אבל אז, האל היה אומר: "אתה די חולה. קח קצת תרופה," ואתה היית אומר: "אני לא חולה, אבל אני גם יכול לקחת קצת תרופה, כמו שאתה אומר. זה לא יזיק, בכל מקרה, ואם אני חולה, זה יכול להיות לטובה. אני אקח קצת תרופה." אתה לוקח את התרופה ופיזית אתה מרגיש אחרת מאיך שהרגשת קודם; אתה ממשיך לקחת את התרופה במינון המתאים, ולאחר זמן מה אתה מרגיש שפיזית מצבך השתפר. ואז אתה מאמין שהמחלה עליה האל דיבר אכן הייתה אמיתית. איזו תוצאה מניב יישום בפועל מסוג זה? החלמת ממחלתך מפני שהאמנת והתמסרת לדברי האל. למרות שבפעם הראשונה לא לקחת תרופה כפי שהאל אמר לך, אלא ויתרת מעט לעצמך, והיה לך מעט חוסר אמון, ונטרת מעט טינה והסתייגת, אך בסופו של דבר לקחת תרופה כפי שהאל אמר לך, והרגשת אחר כך את התועלת של התרופה. אם כן, המשכת לקחת אותה וככל שלקחת יותר תרופה, כך גדלה אמונתך והרגשת יותר ויותר שדברי האל היו נכונים ושאתה טעית, והרגשת גם שאסור לך לפקפק בדבריו. בסופו של דבר, כאשר לקחת את כל התרופה שהאל דרש ממך לקחת, החלמת. בנקודה זו, האם אמונתך באל לא תגדל ותהיה אמיתית יותר מתמיד? היית יודע שדברי האל נכונים, שעליך להתמסר לו ללא ויתור וליישם את דבריו בפועל ללא ויתור. מה הטעם בדוגמה זו? משמעות מחלתך בדוגמה היא צביונו המושחת של האדם, ולקיחת התרופה מייצגת את קבלת שיפוטו וייסורו של האל. המסר העיקרי הוא, שאם אנשים יוכלו לקבל את השיפוט והייסור של האל, שחיתותם תוכל להיטהר והם יוכלו לזכות בישועה. זה הדבר שמושג על ידי חוויית עבודתו של האל. האם אתם פוחדים להיכשל? אתם עשויים לומר: "אני צריך לשאוף לשלמות. האל אמר שעלי להתמסר באופן מוחלט, ללא ויתור. לכן, עלי להשיג התמסרות מוחלטת לדבריו בפעם הראשונה שאיישם אותם בפועל. אם לא אצליח להשיג זאת בפעם הזו, אחכה להזדמנות הבאה, והפעם פשוט לא איישם בפועל התמסרות." האם זו דרך טובה? (לא.) מנקודת מבטו של האל, קיים תהליך ליישום האמת בפועל על ידי אנשים. האל נותן לאנשים הזדמנויות. כאשר למישהו יש מצב מושחת, האל יחשוף אותו ויאמר: "עשית ויתורים, אינך מסור, אתה מרדן." אם כן, מהי מטרתו של האל בחשיפת הדבר? הכוונה היא לגרום לך לעשות פחות ופחות ויתורים, ליישם בפועל התמסרות יותר ויותר, ולהפוך את הבנתך לטהורה יותר מתמיד וקרובה יותר לאמת, כדי שתוכל להתמסר באמת ובתמים לאל. האם האל העניש אותך כאשר הוא חשף אותך? כאשר הוא גוזם אותך ומעמיד אותך בניסיונות, הוא רק מטיל עליך משמעת ומייסר אותך. נחשפת מעט, ננזפת מעט, והרגשת מעט כאב – אך האם האל לקח ממך את חייך? (לא.) הוא לא לקח את חייך ולא מסר אותך לשטן. בכך ניתן לראות את כוונתו. ומהי כוונתו? הוא יושיע אותך. לעתים, לאחר קצת קשיים, אנשים מסתייגים וחושבים: "האל לא אוהב אותי. אין לי תקווה." אתה בצרות אם אתה תמיד שוגה כך בהבנת האל. זהו עיכוב בצמיחתך בחיים. לכן, לא משנה מתי, בין אם אתה חלש או חזק, בין אם מצבך טוב או גרוע, ולא משנה עד כמה צמחת בחיים – אינך צריך להדאיג את עצמך עכשיו בדברים האלה. עליך רק לדאוג ליישם בפועל את הדברים שהאל אמר, גם אם אתה רק מנסה ליישם אותם בפועל. גם זה בסדר. השתדל מאוד לשתף פעולה, ועשה מה שאתה מסוגל לעשות; היכנס למצב שעליו מדברים דברי האל. בדוק מה הרגשתך כאשר אתה מיישם בפועל את האמיתות שהאל ביטא, ואם הפקת מכך תועלת, ואם יש לך היווכחות בחיים. אתה חייב ללמוד לשאוף אל האמת. אנשים לא מבינים את תהליך הצמיחה בחיים. הם תמיד מקווים לבנות את רומא ביום אחד, והם חושבים: "אם אני לא יכול להשיג התמסרות מלאה, אני פשוט לא אתמסר. אני אתמסר רק כשאוכל לעשות זאת באופן מלא. לא אתבייש בקשר לזה. זה מראה כמה אומץ יש לי, כמה אופי וכבוד!" איזה מין אומץ זה? זו מרדנות ועיקשות!

חישבו היטב על מה ששיתפנו זה עתה. סיימנו את השיתוף שלנו בארבע כותרות משנה של השאלה "על פי מה חיים בני אדם בכל שנות אמונתם באל?" כדי לחיות הם מסתמכים על כישרונותיהם; על הידע שלהם; על לבם העירום והתמים; ועל פילוסופיות השטן. האם אתם מבינים מה ששמעתם על ארבעת המצבים האלה? האם אתם יכולים לראות מה מהם יש בכם? האם אתם מסוגלים להבין זאת? האם שיתפנו בעבר על הדברים האלה? ייתכן שאתם מתמודדים עם חלק מהמצבים ואתם יודעים עליהם מעט, אך לא באופן שקשור ליישום האמת בפועל או לנושא השיתוף שלנו היום. היום שיתפנו על המצבים האלה מהנושא ומהזווית של "על פי מה חיים בני אדם בכל שנות אמונתם באל?" נושא זה מתקרב מעט ליישום האמת בפועל ולחיים על פיה. יש לי שאלה נוספת. שימו לב אליה. השאלה היא: מהם הדברים שאתה אוהב יותר מכול? מהי גישתו של האל לדברים האלה שאתה אוהב יותר מכול? נקדיש את זמננו לשיתוף על השאלה הזאת בעתיד. היום, חשפנו בעיקר כמה מצבים שליליים שנובעים מהדברים שאנשים חיים לפיהם; לא שיתפנו כיצד ליישם את האמת בפועל בהתייחסות ספציפית למצבים השליליים האלה. למרות שלא שיתפנו על כך, האם אתם יודעים היכן נמצאות הטעויות במצבים האלה? מהיכן נובעות הבעיות? לאילו צביונות הן משתייכות? כיצד יש ליישם את האמת בפועל? כשדברים כאלה צצים, כשיש לכם מצבים ושיטות כאלה, האם אתם יודעים כיצד עליכם להשתמש באמת כדי להחליף אותם? אילו אמיתות עליכם ליישם בפועל? הדבר החשוב והראשוני שעליך לעשות כעת הוא להתחיל להבין את המצבים האלה ולנתח את עצמך. כאשר אתה חי במצבים האלה, אתה צריך לפחות לדעת בלבך שהם אינם ראויים. היפוך שלהם הוא השלב שבא לאחר שיודעים שהם אינם ראויים. אם אינך יודע אם הם נכונים או לא ראויים, וגם אינך יודע היכן הטעויות בהם, כיצד תוכל להפוך אותם? לכן, השלב הראשון הוא שתוכל להבחין אם המצבים האלה נכונים או לא נכונים. רק לאחר מכן תוכל לדעת כיצד יש ליישם בפועל את השלב הבא. שיתפנו רק לגבי הנושא של כמה מהמצבים המושחתים השונים שקיימים באדם כיום, והיה כל כך הרבה לומר על כך. אם כן, לגבי הפרטים של כיצד בדיוק תוכלו לחיות על פי האמת, הקדישו יותר מחשבה לנושא בעצמכם. אתם אמורים להיות מסוגלים לייצר תוצאות.

5 בספטמבר, 2017

קודם: מהי מציאות-האמת?

הבא: רק על ידי יישום האמת בפועל והתמסרות לאל ניתן להשיג שינוי בצביון

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה