דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

איזה מין מצב קיים באנשים כשיש להם צביון עיקש? בעיקרו של דבר, מצבם הוא שהם עקשנים וצדקניים. הם תמיד דבקים ברעיונות שלהם עצמם, הם תמיד חושבים שמה שהם אומרים הוא נכון, הם חסרי גמישות לחלוטין והם דעתניים. זוהי גישה של עיקשות. הם כמו תקליט שרוט, הם אינם מקשיבים לאיש, נשארים מקובעים בדפוס פעולה אחד ללא אפשרות לשינוי, הם מתעקשים לממש את דפוס הפעולה הזה ללא קשר לשאלה האם הוא נכון או שגוי; יש בכך אי-חרטה מסוימת. יש אמרה שמתארת את זה: "חזירים מתים אינם מפחדים ממים רותחים". אנשים יודעים היטב מה הדבר הנכון לעשות ובכל זאת אינם עושים זאת, הם מסרבים באופן קבוע לקבל את האמת. זהו סוג אחד של צביון: עיקשות. באילו סוגי סיטואציות אתם חושפים צביון של עיקשות? האם אתם עיקשים לעתים קרובות? (כן). לעתים קרובות מאוד! ומכיוון שעיקשות היא הצביון שלך, הוא מלווה אותך כל שנייה בכל יום ויום של קיומך. עיקשות מונעת מאנשים להיות מסוגלים לבוא לפני האל, היא מונעת מאנשים להיות מסוגלים לקבל את האמת והיא מונעת מהם להיות מסוגלים להיכנס למציאות האמת. ואם אתה לא יכול להיכנס למציאות האמת, האם יכול להתרחש שינוי בהיבט זה של הצביון שלך? רק בקושי רב. האם כעת חל שינוי כלשהו בהיבט זה של הצביון שלך, שהוא צביון עיקש? וכמה שינוי חל? נגיד למשל שהיית פעם עקשן ביותר אבל כעת חל שינוי קל אצלך: כשאתה נתקל בבעיה מסוימת, יש תחושת מצפון מסוימת בלבך ואתה אומר לעצמך "אני מוכרח ליישם בפועל אמת כלשהי בעניין זה. כיוון שהאל חשף את הצביון העיקש הזה – כיוון ששמעתי את זה ועכשיו אני יודע את זה – חובה עליי להשתנות איפוא. כשנתקלתי בדברים מסוג זה פעמים אחדות בעבר, הלכתי בעקבות בשרי ונכשלתי, ואיני מרוצה מכך. הפעם אני מוכרח ליישם בפועל את האמת". עם שאיפה כזאת אפשר ליישם בפועל את האמת, וזהו שינוי. כשיש לך ניסיון בדרך הזאת במשך זמן מה ואתה מסוגל ליישם בפועל עוד אמיתות והדבר מביא לשינויים גדולים יותר והצביונות המרדניים והעיקשים שלך חושפים את עצמם פחות ופחות, האם חל שינוי בצביון החיים שלך? אם הצביון המרדני שלך הצטמצם יותר ויותר באופן ניכר וההתמסרות שלך לאל התרחבה יותר ויותר באופן תמידי, אז חל שינוי אמיתי. אם כן, באיזו מידה עליך להשתנות כדי להשיג התמסרות מלאה? הסימן להצלחתך הוא שלא תהיה אצלך עקשנות אפילו במידה הקטנה ביותר אלא רק התמסרות. זהו תהליך אטי. שינויים בצביון אינם מתרחשים בין לילה, הם לוקחים תקופות ארוכות של ניסיון, אפילו חיים שלמים. לפעמים צריך לסבול מצוקות רבות וגדולות, מצוקות הקרובות למיתה ולתחייה, מצוקות מכאיבות וקשות יותר מסירוק הבשר במסרקות של ברזל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית

כאשר מישהו מגלה גאוותנות, רמיה וצביעות בפני האל, האם יש לו מודעות לכך עמוק בלבו? (כן.) כאשר יש לו מודעות זו, מה הוא עושה איתה? האם הוא מרסן את עצמו? האם הוא נמנע? האם הוא מהרהר על עצמו? (לא.) איזה סוג של צביון הוא זה כאשר אדם יודע שהוא חשף צביון גאוותני אך עדיין אינו מהרהר על עצמו או מנסה להכיר את עצמו, ואם מישהו מצביע על כך, הוא עדיין לא מקבל את הדבר ובמקום זאת הוא מנסה להגן על עצמו? (עיקשות.) נכון, זוהי עיקשות. לא משנה איך סוג זה של צביון עיקש בא לידי ביטוי בפני אנשים אחרים, ובלי קשר להקשרים שבהם גישה כזו נחשפת, מדובר באדם עם צביון עיקש. אין זה משנה עד כמה אנשים ערמומיים ומחופשים, צביון עיקש זה נחשף בקלות. מכיוון שאנשים לא חיים בחלל ריק, ואין זה משנה אם הם נמצאים מול אנשים אחרים או לא, כל האנשים חיים בפני האל, והאל בוחן כל אדם. אם מישהו עקשני, מופקר, חסר מעצורים בדרך כלל ויש לו את הנטיות האלה ואת גילויי השחיתות האלה, ואם, גם כשהוא חש בכך הוא אינו חוזר בו, וכאשר הוא מזהה זאת הוא לא מכה על חטא, אינו נפתח לשיתוף ואינו מחפש את האמת כדי לפתור בעיה זו, זוהי עיקשות. במונחים של גילויי העיקשות, קיימים שני סוגים שונים: "עקשנות" ו"נוקשות."^[א] "עקשנות" פירושה להיות מאוד עקשן, לא לשנות כיוון ולא להיות רך. "נוקשות" פירושה שאנשים אחרים אינם מעזים להתקרב לזה וחשים כאב כשהם עושים זאת. בדרך כלל אנשים לא מוכנים להיות בקשר עם מי שהוא בעל צביון עיקש, בדיוק כפי שאנשים אינם מוכנים לבוא במגע עם דברים קשים והם ירגישו אי נוחות אם יעשו זאת; אנשים אוהבים דברים רכים, המרקם של דברים רכים גורם לאנשים להרגיש בנוח וזה מביא להם הנאה, בעוד שעיקשות זה בדיוק להיפך. עיקשות גורמת לאנשים להפגין גישה, וגישה זו היא חזירות ועקשנות. איזה צביון בא כאן לידי ביטוי? זהו צביון העיקשות. המשמעות היא שכאשר אדם נתקל במשהו, למרות שהוא מודע לכך שהגישה הזאת לא טובה ולא נכונה, או שיש לו תחושה קלה שכך הדבר, הוא מוּנָע על ידי צביונו העיקש לחשוב: "אז מה אם מישהו יגלה? כזה אני!" איזו מין גישה היא זו? הוא מתכחש לבעיה, הוא לא חושב שהגישה הזו רעה או מרדנית נגד אלוהים, הוא לא חושב שהיא מגיעה מהשטן או שהיא גילוי של צביון השטן; הוא אינו חש או מבין כיצד אלוהים רואה זאת ועד כמה אלוהים מתעב זאת – זו חומרת הבעיה. האם צביון עיקש הוא טוב או רע? (הוא רע.) זהו צביון שטני. הוא מקשה על אנשים לקבל את האמת, והוא מקשה עליהם אף יותר להכות על חטא. כל הצביונות השטניים הם דברים שליליים, כולם שנואים על האל, ואף אחד מהם אינו דבר חיובי.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הכרת צביונך היא היסוד לשינויו

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי אינו מכיל את הביטוי "קיימים שני סוגים שונים: 'עקשנות' ו'נוקשות.'"

בעיה עיקרית נוספת היא משהו שקיים במהות הצביון של כל אדם: עיקשות. גם דבר זה בא לידי ביטוי בצורה מוחשית וברורה מאוד, הלא כן? (נכון). אלה הן שתיים מן הדרכים העיקריות שבהן צביונו המושחת של האדם מביע את עצמו ובא לידי ביטוי. התנהגויות ספציפיות אלה, הגישות, נקודות המבט המסוימות וכן הלאה, ממחישות בצורה כנה ומדויקת כי בצביונו המושחת של האדם יש יסוד של סלידה מן האמת. מובן, שמה שבולט יותר בצביונו של אדם הם גילויי העיקשות: לא משנה מה אומר האל, ולא משנה אילו צביונות מושחתים של האדם נחשפים במהלך עבודתו של האל, אנשים מסרבים בעקשנות להכיר בכך ומתנגדים לכך. מעבר להתנגדות ברורה או לדחייה בזויה יש כמובן סוג התנהגות נוסף, והוא חוסר העניין של אנשים בעבודת האל, כאילו שלעבודת האל אין כל קשר אליהם. מהי המשמעות של חוסר עניין באל? הדבר בא לידי ביטוי כאשר אדם אומר, "תגיד מה שתרצה – אין לכך כל קשר אלי. לשיפוט או לחשיפה שלך אין קשר אלי. אני לא מקבל אותם ולא מכיר בהם". האם ניתן לכנות יחס כזה כ"עיקש"? (כן). זהו גילוי של עיקשות. אנשים אלה אומרים, "אני חי כראות עיני, בכל דרך שגורמת לי להרגיש נוח, ובכל דרך שמסבה לי אושר. ההתנהגויות שעליהן אתה מדבר, כמו גאוותנות, ערמומיות, סלידה מן האמת, רשעות, רוע וכן הלאה – אפילו אם אני מתנהג כך, אז מה? אני לא מוכן לבחון אותן, להכיר בהן או לקבל אותן. זו הדרך שלי להאמין באל, מה תעשה לגבי זה?" זהו יחס של עיקשות. כאשר אנשים אינם מגלים עניין בדברי האל ואינם מתייחסים אליהם, כלומר מתעלמים באופן גורף מן האל, בלי קשר לדבריו ובין אם הוא מדבר בצורה של תזכורות או אזהרות או תוכחות, ולא משנה באיזו צורת דיבור הוא משתמש או מהם המקורות והמטרות של דבריו, הם מגלים בכך יחס של עיקשות. המשמעות היא שהם אינם מתייחסים לכוונתו הדוחקת של האל ועוד פחות מכך לרצונו הכן והמיטיב להושיע את האדם. לא משנה מה האל עושה, לאנשים אין רצון לשתף פעולה והם אינם מעוניינים לשאוף אל האמת. גם אם הם מכירים בכך שהשיפוט של האל וההתגלות שלו הם עובדתיים לחלוטין, אין כל חרטה בלבם והם ממשיכים להאמין כפי שהאמינו בעבר. בסופו של דבר, לאחר שהם מקשיבים לדרשות רבות, הם אומרים אותו דבר: "אני מאמין אמיתי, ובכל מקרה האנושיות שלי אינה לקויה, לא אעשה רע בכוונה, אני מסוגל לזנוח דברים ולהתמודד עם קשיים ואני מוכן לשלם מחיר תמורת אמונתי. האל לא ינטוש אותי". האין זה בדיוק כפי שאמר פאולוס: "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה"? זה סוג היחס שמפגינים אנשים. מהו הצביון מאחורי יחס שכזה? עיקשות.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (1)

אם לאנשים יש מצפון והיגיון והם כמהים לאמת, ועם זאת הם לא יודעים כיצד להרהר בעצמם ולשנות כיוון לאחר שהם עושים טעויות, ומאמינים במקום זאת שמה שהיה – היה ומשוכנעים שלא טעו, אזי על איזה סוג של צביון הדבר מעיד? איזה סוג של התנהגות? מהי המהות של התנהגות שכזו? (היותו של אדם עיקש.) אנשים כאלה הם עיקשים, וזה הנתיב שבו הם ילכו, יהיה מה שיהיה. האל לא אוהב אנשים כאלה. מה אמר יונה כאשר הביע את דברי האל בפני אנשי נינווה? ("עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" (יונה ג' 4).) כיצד הגיבו אנשי נינווה לדברים האלה? כאשר הם הבינו שהאל עומד להשמיד אותם, הם מיהרו ללבוש שק ואפר, להתוודות על חטאיהם בפני האל ולסור מנתיב הרע. זו המשמעות של חזרה בתשובה. אם אדם מסוגל להכות על חטא, אזי נפתחת בפניו הזדמנות עצומה. איזו הזדמנות היא זו? ההזדמנות להמשיך לחיות. ללא הכאה אמיתית על חטא, יהיה קשה להמשיך ולהתקדם, בין אם בביצוע חובתך או בחתירה אל הישועה. כל עוד מתגלע קונפליקט בינך לבין האל בכל אחד מן השלבים – בין אם כאשר האל מטיל עליך משמעת או מתקן אותך, או כאשר הוא מזכיר לך ומוכיח אותך – ועם זאת אתה לא משנה כיוון וממשיך לדבוק ברעיונות, בהשקפות ובגישות שלך, אזי אף על פי שאתה שם פעמיך קדימה, הקונפליקט שבינך ובין האל, אי ההבנות שלך בנוגע אליו וגם התלונות והמרדנות שאתה מפגין כלפיו אינם באים על תיקונם, ולא חל שינוי בלבך. ואז האל, מצדו, יסלק אותך. למרות שלא ויתרת על החובה הקיימת, ואתה עדיין ממשיך לבצע אותה ויש בך שמץ של נאמנות כלפי התפקיד שהטיל עליך האל, ואנשים רואים זאת כדבר מקובל, המחלוקת שנוצרה בינך לבין האל יצרה בעיה לצמיתות. לא השתמשת באמת כדי לפתור אותה וכדי לזכות בהבנה אמיתית של כוונות האל. כתוצאה מכך, אי ההבנה שלך כלפי האל מעמיק, ואתה חושב תמיד שהאל טועה ושהיחס כלפיך לא הוגן. המשמעות היא, שלא שינית כיוון. המרדנות שלך, תפיסותיך וההבנות השגויות שלך ביחס לאל נותרו בעינן, והדבר מוביל לכך שיש בך הלך רוח שנוגד התמסרות, של הוויה מרדנית ושל התנגדות מתמדת לאל. האין אדם מסוג זה מישהו שמורד באל, מתנגד לו ומסרב בעקשנות להכות על חטא? מדוע האל מייחס חשיבות כה רבה לשינוי כיוון מצד אנשים? מהי הגישה שצריך יציר בריאה להפגין כלפי הבורא? גישה שמכירה בכך שהבורא צודק, ולא משנה מה הוא עושה. אם אינך מכיר בכך, אזי היות הבורא האמת, הדרך והחיים הן רק מילים חלולות עבורך. במקרה כזה, האם תוכל עדיין להשיג ישועה? לא. אתה לא תהיה ראוי; האל לא מושיע אנשים כמוך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי פתרון תפיסותיו יכול אדם לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל (3)

יש אנשים שתמיד מוגבלים על ידי עבירות מהעבר, וחושבים: "האל אינו יכול לסלוח על שום דבר שפוגע בצביונו. הלב שלו דחה אותי כבר מזמן, וזה חסר טעם עבורי לחתור אל האמת". איזו מין גישה זו? זה נקרא לחשוד באל ולא להבין אותו. למעשה, לפני שבכלל עשית משהו שפגע בצביונו של האל, הייתה לך גישה חסרת כבוד, מזלזלת ושטחית כלפיו, ולא התייחסת לאל כאל. אנשים חושפים את צביונם השטני בגלל רגע של בורות או אימפולסיביות, ואם אין מי שיטיל עליהם משמעת או יעצור אותם, הם מבצעים עבירות. לאחר שהעבירות שלהם מובילות להשלכות, הם לא יודעים להכות על חטא ועדיין חשים לא בנוח. הם דואגים לגבי הסוף והייעוד העתידיים שלהם, נושאים את כל הדברים האלה בליבם ותמיד חושבים: "אני גמור והרוס, אז אני פשוט אתייחס לעצמי כחסר תקווה. אם האל יום אחד לא ירצה בי ויתעב אותי לגמרי, הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות הוא שאני אמות. אני מפקיר את עצמי לחסדי תזמור האל". על פניו הם מדברים על הפקרה של עצמם לחסדי תזמור האל והתמסרות להסדריו ולריבונותו, אבל מהו מצבם האמיתי? הוא חסין, בלתי מתפשר, ללא חרטות. מה זה אומר להיות ללא חרטות? זה אומר שהם דבקים ברעיונותיהם, לא מאמינים או מקבלים שום דבר שהאל אומר, ותמיד חושבים: "דברי השכנוע והנחמה של האל לא נועדו עבורי, אלא עבור אנשים אחרים. באשר אליי, אני גמור, אני כבר אבוד, אני חסר ערך – האל כבר מזמן ויתר עליי, ולא משנה איך אתוודה על חטאיי, אתפלל או אבכה בחרטה, הוא לעולם לא ייתן לי עוד הזדמנות." איזו מין גישה זו, כשבליבם הם מודדים ומפקפקים באל? האם זו גישה של וידוי והכאה על חטא? כמובן שלא. גישה מהסוג הזה מייצגת סוג של צביון – עיקשות, עיקשות בלתי נתפסת. כלפי חוץ הם נראים צדקניים במיוחד, לא מקשיבים לאף אחד, מבינים כל דוקטרינה אבל לא מיישמים בפועל שום דבר. למעשה, יש להם צביון עיקש. מנקודת המבט של האל, האם עיקשות היא התמסרות או מרדנות? זו ללא ספק מרדנות. עם זאת, הם מרגישים שנגרם להם עוול גדול, "פעם כל כך אהבתי את האל, אבל הוא לא יכול לשכוח טעות אחת קטנה שעשיתי ועכשיו הסוף שלי אבוד. האל חרץ משפט על אנשים כמוני. אני פאולוס." האם האל אמר שאתה פאולוס? האל לא אמר זאת. אתה אומר שאתה פאולוס – מאיפה זה בא? אתה אומר שהאל יכה, יעניש וישלח אותך לגיהינום. מי החליט על הסוף הזה? ברור שהחלטת זאת בעצמך, כי האל מעולם לא אמר שאתה תישלח לגיהינום לאחר שעבודתו תושלם, ושאינך יכול להיכנס למלכות השמיים. כל עוד האל לא אומר שהוא דוחה אותך בתיעוב, יש לך הזדמנות וזכות לחתור אל האמת, ואתה פשוט צריך לקבל את השיפוט והייסורים של דבר האל. אתה חייב להיות בעל גישה כזו, מכיוון שזו הגישה של קבלת האמת וישועת האל, ושל הכאה על חטא אמיתית. אתה תמיד נאחז בתפיסות, דמיונות ואי-הבנות משלך; אתה כבר מלא ועסוק בדברים האלה, ואפילו החלטת שהאל לא יציל אותך, ואז טיפחת דפוס חשיבה שטחי בזמן ביצוע חובתך, דפוס חשיבה שקובע שאתה חסר תקווה, דפוס חשיבה שלילי ופסיבי, דפוס חשיבה של הישרדות יומיומית, דפוס חשיבה של התקדמות בחיים ללא תכנית. האם תוכל להשיג את האמת? לא תוכל להשיג את האמת עם המנטליות הזו ולא תזכה לישועה. האם אנשים כאלה אינם מעוררי רחמים? (הם כן.) מה גרם להם להיות כל כך מעוררי רחמים? זה בגלל בורות. כשדברים קורים, הם לא מחפשים את האמת אלא תמיד חוקרים ומשערים, ואפילו רוצים להתעמק בדברי האל כדי לראות אילו מהם מדברים על מצבם, מהי גישתו של האל, כיצד הוא חורץ משפטים, ומה יהיה הסוף שלהם – ובאמצעות זה לקבוע מה תהיה תוצאת העניין. האם גישה זו היא חיפוש אחר האמת? בוודאי שלא. הם תולים את דברי הגנאי וקללות האל מעל ראשם, חיים בשליליות – מה שנראה כשבריריות, חולשה ושליליות, אך הוא למעשה סוג של התנגדות. מהו הצביון מאחורי התנגדות? זו עיקשות. בעיני האל, סוג כזה של עיקשות הוא סוג של מרדנות, וזה הדבר שהוא מתעב יותר מכול.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי חתירה אל האמת ניתן לפתור את התפיסות ואי ההבנות לגבי האל

האם אתם יודעים על אילו אנשים האל מוותר לבסוף? (אלו שממשיכים להיות עיקשים ואינם מכים על חטא בפני האל.) מהו מצבם הספציפי של אנשים כאלו? (הם תמיד ממלאים את חובותיהם בשטחיות, וכשהם מתמודדים עם בעיות, הם לא מחפשים אחר האמת כדי למצוא פתרון. הם לא ניגשים ברצינות לאופן שבו עליהם ליישם את האמת בפועל, ומטפלים בכל נושא בצורה מרושלת. הם מסתפקים בכך שאינם עושים דברים מרושעים או רעים, והם אינם חותרים לאמת.) ההתנהגות השטחית שלהם תלויה בנסיבות. יש שמתנהגים כך כי הם לא מבינים את האמת, ואפילו נדמה להם שהתנהגות שטחית היא דבר נורמלי. ישנם אנשים שהם שטחיים במכוון, ושבוחרים בכוונה תחילה להתנהג בצורה כזו. הם מתנהגים כך כשהם לא מבינים את האמת, ואפילו אחרי שהם כן מבינים, הם לא משפרים את התנהגותם. הם לא מיישמים את האמת בפועל, וממשיכם להתנהג כך בצורה עקבית ללא כל שינוי שהוא. הם לא מקשיבים כשמותחים עליהם ביקורת ולא מסכימים שיגזמו אותם. במקום זאת, הם נשארים נטועים בעמדתם בעקשנות עד הסוף. איך זה נקרא? זה נקרא "עיקשות". כולם יודעים ש"עיקשות" היא מונח שלילי ומילת גנאי. זו לא מילה חיובית. אז מה לדעתכם יהיה סופו של אדם אם הוא נחשב ל"עיקש" ואם המילה הזו מתארת אותו במדויק? (האל יתעב וידחה אותו וידחק אותו הצדה.) בואו אגיד לכם, שהדבר שהאל מתעב יותר מכול ומוכן לוותר עליו הוא אותם אנשים עיקשים. הם מודעים לחטאיהם אבל אינם מכים על חטא. הם אף פעם לא מודים בפגמים שלהם ותמיד משמיעים תירוצים וטיעונים כדי להצדיק את עצמם וכדי להדוף האשמות, מנסים למצוא דרכים חלקלקות וחמקניות כדי להימנע מהסוגייה, מסתירים את מעשיהם מעיני אחרים, וממשיכים לעשות עוד ועוד טעויות ללא שמץ של הכאה על חטא או וידוי בליבם. אדם שכזה הוא בעייתי ביותר, ולא קל עבורו להשיג ישועה. זה בדיוק סוג האנשים שהאל רוצה לנטוש. למה לאל לנטוש אנשים כאלה? (כי הם לא מוכנים בשום אופן לקבל את האמת, ומצפונם נעשה רדום.) אנשים שכאלו לא ניתן להושיע. האל אינו מושיע אותם. הוא לא עושה עבודה שהיא חסרת תועלת. כלפי חוץ, זה נראה כאילו שהאל לא מושיע אותם, ולא מעוניין בהם, אבל למעשה יש לכך סיבה מעשית, והיא שהאנשים הללו לא מוכנים לקבל עליהם את ישועת האל. הם דוחים אותה מעליהם ומתנגדים לה. הם חושבים, "איזו תועלת אפיק מכך שאתמסר לך, שאקבל עליי את האמת ואיישם אותה בפועל? מה התועלת שבכך? אעשה זאת רק אם אפיק מכך תועלת כלשהי. אם אין בכך תועלת עבורי, לא אעשה זאת." אילו מין אנשים הם אלה? אלו אנשים שמה שמניע אותם הוא אינטרס אישי, ואינטרס אישי הוא מה שמניע את כל אלו שאינם אוהבים את האמת. אנשים שהאינטרס האישי שלהם מניע אותם לא מסוגלים לקבל עליהם את האמת. אם תנסה לשתף על האמת עם אדם שפועל על פי האינטרס האישי שלו, ותבקש ממנו להכיר את עצמו ולהודות בחטאיו, מה תהיה תגובתו? "מה ארוויח מכך שאודה בחטאיי? אם תגרום לי להודות בכך שעשיתי דבר מה לא תקין, ותגרום לי להתוודות על חטאיי ולהכות על חטא, אילו ברכות יוענקו לי? המוניטין שלי והאינטרסים שלי ייפגעו. אני אספוג הפסדים. ומי יפצה אותי?" זו הדרך בה הם חושבים. הם מחפשים ר ק תועלת אישית, ומרגישים שהצורך לנהוג באופן מסוים כדי לזכות בברכותיו של האל הוא מעורפל מאוד. הם פשוט לא מאמינים שזה אפשרי. הם מאמינים רק במה שהם רואים במו עיניהם. אלו אנשים שמה שמניע אותם הוא אינטרס אישי, והם חיים על פי הפילוסופיה השטנית שאומרת ש"כל אדם לעצמו והשטן ייקח את האחרון". זו מהות הטבע שלהם. בליבם הם חשים שהכרה באל והכרה באמת משמעם שהם מאמינים באל. מקובל עליהם שלא לבצע מעשים רעים, אבל רק אם יפיקו מכך תועלת ולא יאבדו שום דבר. הם ידברו על יישום האמת בפועל ועל התמסרות לאל רק אם האינטרסים שלהם לא ייפגעו מכך. אם האינטרסים שלהם ייפגעו, הם לא יוכלו ליישם את האמת בפועל או להתמסר לאל. עוד יותר בלתי אפשרי יהיה לבקש מהם להשקיע מעצמם, לסבול או לשלם מחיר כלשהו למען האל. אנשים כאלו אינם מאמינים אמיתיים. הם חיים למען האינטרסים שלהם, מחפשים רק ברכות ותועלות, ואינם מוכנים לשאת בסבל או לשלם מחיר, ועדיין, הם רוצים מקום בבית האל כדי להימלט מהסוף שהוא המוות. אנשים שכאלו לא מקבלים עליהם ולו שמץ מהאמת והאל לא יכול להושיע אותם. האם יש עדיין סיכוי שהאל יוכל להושיע אותם? האל ללא ספק ידחה ויתעב אותם, וגם ינדה אותם. האם זה אומר שהוא לא יושיע אותם? הם נטשו את עצמם. הם לא חותרים לאמת, לא מתפללים לאל, ולא נסמכים עליו, אז איך הוא יוכל להושיע אותם? הדבר היחיד שניתן לעשות הוא לוותר עליהם, לדחוק אותם הצדה, ולתת להם להרהר בעצמם. אם אנשים רוצים להיוושע, הסיכוי היחיד שלהם הוא לקבל עליהם את האמת, להכיר את עצמם, להכות על חטא, ולהביא לידי ביטוי את מציאות האמת. כך הם יוכלו לזכות באישורו של האל. עליהם ליישם את האמת בפועל כדי שיוכלו להתמסר לאל ולירוא מפניו, וזוהי מטרתה הסופית של הישועה. ההתמסרות לאל והיראה מפניו חייבים להתגלם באנשים ובאופן בו הם חיים את חייהם. אם אינך הולך בנתיב החתירה לאמת, אין נתיב חלופי שבו תוכל לבחור. אם האדם אינו הולך בנתיב הזה, ניתן רק לומר עליו שהוא לא מאמין שהאמת יכולה להושיע אותו. הוא לא מאמין שכל הדברים שהאל ביטא יוכלו לשנות אותו מהקצה לקצה ולהפוך אותו לאדם אמיתי. בנוסף, הוא ביסודו לא מאמין שהאל הוא האמת, והוא לא מאמין בעובדה שהאמת יכולה לשנות אנשים ולהושיע אותם. לכן, לא משנה כמה ננתח זאת, ליבו של אדם כזה הוא עיקש מדי. הוא מסרב בשום אופן לקבל עליו את האמת, ולא ניתן להושיע אותו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, באמונה באל, הדבר החשוב ביותר הוא ליישם בפועל ולחוות את דבריו

האם קשה לשנות צביון עיקש? הם יש נתיב שמאפשר לעשות זאת? השיטה הפשוטה והישירה ביותר היא לחולל שינוי ביחס שלך כלפי דברי האל וכלפי האל עצמו. כיצד תוכל לשנות דברים אלה? על ידי ניתוח והכרה של המצבים ושל הלכי הרוח שמתעוררים בעקבות היחס העיקש שלך, ועל ידי כך שתבחן אילו מפעולותיך ודבריך, אילו מן הגישות ומן הכוונות שבהן אתה דבק ואפילו אילו מן המחשבות והרעיונות שנובעים ממך מושפעים מהצביון המושחת שלך. עליך לבחון ולפתור את ההתנהגויות, הביטויים והמצבים האלה בזה אחר זה ולאחר מכן להפוך אותם על פיהם – מיד לאחר שתבחן ותזהה דבר מה, מהר והפוך אותו על פיו. לדוגמה, זה עתה דיברנו על פעולה על בסיס העדפותיו של אדם ומצבי הרוח שלו, שאינה אלא גחמנות. צביון הגחמנות טומן בחובו תכונה של סלידה מן האמת. אם אתה מבין שאתה אדם כזה, שיש בו סוג כזה של צביון מושחת, ואינך מהרהר בעצמך או מחפש את האמת כדי לפתור זאת, וממשיך לחשוב שאתה בסדר גמור, זוהי עיקשות. לאחר הדרשה הנוכחית, אתה עשוי פתאום להבין: "אמרתי דברים כאלה, ואני מחזיק בדעות כאלה. הצביון הזה שלי סולד מן האמת. אם זהו המצב, אתחיל לפתור את הצביון הזה". אם כן, כיצד תתחיל לפתור אותו? התחל בכך שתשתחרר מתחושת העליונות שלך, מן הקפריזיות שיש בך ומן השרירותיות שלך; נהג לפי דרישות האל, בין אם מצב הרוח שלך טוב או רע. אם תוכל למרוד בבשר וליישם בפועל בהתאם לדרישות האל, כיצד הוא יתייחס אליך? אם תוכל באמת ובתמים להתחיל לפתור את ההתנהגויות המושחתות האלה, יהיה זה סימן שאתה משתף פעולה עם עבודת האל באופן חיובי ובצורה יזומה. אתה תמרוד במודע בצביון שסולד מן האמת ותפתור אותו, ובה בעת, תפתור את הצביון העיקש שלך. לאחר שתפתור את שני הצביונות המושחתים האלה תוכל להתמסר לאל ולרצות אותו, והוא יהיה שבע רצון מכך.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (1)

עיקשות היא בעיה של צביון מושחת; זהו דבר-מה שטמון בטבעו של אדם ולא קל לפתור אותו. כאשר למישהו יש צביון עיקש, הוא בא לידי ביטוי בעיקר בנטייה להשתמש בצידוקים ובטיעונים שונים, לדבוק ברעיונותיו שלו ולא לקבל בקלות דברים חדשים. לעתים אנשים יודעים שהרעיונות שלהם שגויים ובכל זאת הם דבקים בהם, רק מטעמי יהירות וגאווה, וממשיכים להתעקש עד הסוף. קשה לשנות צביון עיקש שכזה, גם אם האדם מודע לו. כדי לפתור את בעיית העיקשות יש להכיר את הגאוותנות, הרמייה, הרשעות, הסלידה מן האמת וצביונות דומים נוספים שמאפיינים את האדם. כאשר אדם מודע לגאוותנות, לרמייה ולרשעות שלו, יודע שהוא סולד מן האמת ושאינו מוכן למרוד בבשר אף על פי שהוא מעוניין ליישם בפועל את האמת, ושהוא תמיד מתרץ תירוצים ומנמק את קשייו למרות רצונו להתמסר לאל, יהיה לו קל להכיר בכך שהוא סובל מבעיית עיקשות. כדי לפתור את הבעיה הזו, אדם צריך להיות ניחן בהיגיון אנושי רגיל ולהתחיל בכך שילמד להקשיב לדברי האל. אם ברצונך להיות כבשת האל, עליך ללמוד להקשיב לדבריו. וכיצד עליך להקשיב להם? על ידי הקשבה לבעיות שהאל חושף בדבריו ושיש להן רלוונטיות אליך. אם תמצא בעיה כזו, עליך לקבל אותה; אל לך להאמין שזו בעיה שיש לאנשים אחרים, שזו בעיה של כולם, או בעיה של האנושות, וכי אין לה שום קשר אליך. יהיה זה שגוי מצדך להחזיק באמונה כזו. דרך הגילוי של דברי האל עליך להרהר אם המצבים המושחתים או הגישות המעוותות שאותם חשף האל מתקיימים בך. למשל, כשאתה שומע כיצד דברי האל חושפים גילויים של צביון גאוותן שאדם מסוים מביע, עליך לחשוב לעצמך: "האם אני מראה גילויים של גאוותנות? אני בן אנוש מושחת, ולכן אני מוכרח להראות כמה מגילויים אלה; עלי להרהר במקרים שבהם אני עושה זאת. אנשים אומרים שאני גאוותן, שאני תמיד מתנשא, שאני מגביל אנשים כשאני מדבר. האם זהו באמת הצביון שלי?" דרך הרהור תגלה בסופו של דבר כי החשיפה של דברי האל מדויקת לחלוטין – שאתה אדם גאוותן. וכיוון שהחשיפה של דברי האל מדויקת לחלוטין, כיוון שהיא תואמת בצורה מושלמת למצבך ללא כל פער ונראית מדויקת עוד יותר לאחר הרהור נוסף, עליך לקבל את השיפוט והייסור של דבריו, ולהבחין ולהכיר לפיהם בתמצית צביונך המושחת. אז תוכל להרגיש חרטה אמיתית. באמונתך באל תוכל להכיר את עצמך אך ורק על ידי אכילה ושתיה של דבריו בדרך זו. כדי לפתור את הצביונות המושחתים שלך, עליך לקבל את השיפוט והחשיפה של דברי האל. אם לא תוכל לעשות זאת, לא תהיה לך דרך להשליך מעליך את צביונותיך המושחתים. אם אתה אדם חכם שרואה כי החשיפה של דברי האל מדויקת בדרך כלל, או אם אתה יכול להודות שמחצית ממנה נכונה, עליך לקבל אותה מיד ולהתמסר לאל. עליך גם להתפלל אליו ולהרהר בעצמך. רק אז תבין שכל דברי החשיפה של האל מדויקים, שהם כולם עובדות ולא פחות מכך. אנשים יכולים להרהר בעצמם בכנות רק על ידי התמסרות לאל בלב ירא-אל. רק אז הם מסוגלים לראות את מגוון הצביונות המושחתים שקיימים בקרבם, וכי הם באמת גאוותנים וצדקנים שאין בהם אפילו שמץ של היגיון. אם אדם הוא אוהב אמת, הוא יוכל להשתטח בפני האל, להודות בפניו כי הושחת עמוקות ולהיות נכון לקבל את שיפוטו ואת הייסור שלו. כך יעלה בידו לפתח לב מלא חרטה, להתחיל להתכחש לעצמו ולשנוא את עצמו, ולהצטער על כך שלא חתר אל האמת מוקדם יותר, מתוך מחשבה: "מדוע לא יכולתי לקבל את השיפוט והייסור של דברי האל כשהתחלתי לקרוא אותם? היחס שהפגנתי כלפי דבריו היה יחס של גאוותנות, נכון? איך יכולתי להיות גאוותן כל כך?" לאחר הרהור עצמי לעתים קרובות ובמשך זמן מה, הוא יכיר בכך שהוא אכן גאוותן, שאינו מסוגל לגמרי להודות בכך שדברי האל הם אמת ועובדות, ושבאמת ובתמים אין בו שמץ של היגיון. אבל קשה עד מאוד להכיר את עצמך. בכל פעם שאדם מהרהר, הוא יכול להשיג רק מעט יותר ידע, קצת יותר לעומק, אודות עצמו. השגת ידע ברור אודות צביון מושחת אינה משהו שניתן להשיג בתוך פרק זמן קצר; על האדם לקרוא יותר בדברי האל, להתפלל יותר ולהרהר יותר בעצמו. רק כך יעלה בידו להכיר את עצמו בהדרגה. כל מי שמכירים את עצמם באמת נכשלו ומעדו כמה פעמים בעבר, ולאחר מכן הם קראו בדברי האל, התפללו אליו והרהרו בעצמם, וכך הצליחו לראות בבירור את האמת של שחיתותם ולהרגיש כי הם אכן מושחתים עמוקות ונטולים לחלוטין כל מציאות-אמת. אם תחווה כך את עבודת האל, תתפלל אליו ותחפש את האמת כאשר קורים לך דברים, תלמד בהדרגה להכיר את עצמך. ואז, ביום מן הימים, יתבהר סוף-סוף לבך: "ייתכן שיש לי איכות מעט טובה יותר משל אחרים, אבל היא ניתנה לי על ידי האל. אני תמיד מתרברב, מנסה להאפיל על אחרים כשאני מדבר ומנסה לגרום לאחרים לעשות דברים בדרך שלי. אני באמת חסר היגיון – אלה הן גאוותנות וצדקנות! דרך הרהור למדתי אודות הצביון הגאוותן שלי. אלה הם הנאורות של האל וחסדו, ואני מודה לו על כך!" האם ההיכרות עם הצביון המושחת שלך היא דבר טוב או רע? (דבר טוב). מאותו רגע עליך לחפש כיצד לדבר ולפעול בהיגיון ובצייתנות, כיצד להיות במעמד שווה לאחרים, כיצד להתייחס לאחרים בצורה הוגנת מבלי להגביל אותם, כיצד להתייחס בצורה נכונה לאיכות שלך, לכישרונותיך, לחוזקות שלך וכן הלאה. בדרך זו הצביון הגאוותן שלך ייפתר, ממש כמו הר שפטיש מכה בו ומפוררו לאבק, מהלומה אחר מהלומה. לאחר מכן, כשתקיים אינטראקציה עם אחרים או תעבוד עמם לצורך ביצוע חובה, תוכל להתייחס לדעותיהם בצורה נכונה ולהקשיב להם בתשומת לב רבה במיוחד. וכאשר תשמע אותם מביעים דעה נכונה, אתה תגלה: "נראה שהאיכות שלי היא לא הטובה ביותר. עובדה היא, שלכל אחד חוזקות משלו; הם לא נחותים ממני כלל. בעבר חשבתי תמיד שיש לי איכות טובה יותר מאשר לאחרים. זו הייתה הערצה עצמית ובורות צרת אופקים. התפיסה שלי הייתה מוגבלת מאוד, כמו של צפרדע בקרקעית באר. החשיבה הזו הייתה באמת חסרת היגיון – היא הייתה חסרת בושה! הצביון הגאוותן שלי גרם לי להיות עיוור וחירש. דבריהם של אנשים אחרים לא הגיעו אלי וחשבתי שאני טוב מהם, שאני צודק, כאשר למעשה אינני טוב יותר מאף אחד מהם!" מנקודה זו ואילך יהיו לך תובנות אמיתיות וידע בנוגע לחסרונות שלך ולשיעור קומתך הנמוך. ולאחר מכן, כשתשתף עם אחרים, תקשיב בקפידה לדעותיהם ותבין ש"יש כל כך הרבה אנשים שיותר טובים ממני. האיכות ויכולת ההבנה שלי בינוניות, במקרה הטוב". עם ההבנה הזו, האם לא תשיג שמץ של מודעות עצמית? על ידי כך שתחווה זאת, ותהרהר לעתים קרובות בעצמך בהתאם לדברי האל, תוכל לזכות בהיכרות עצמית אמיתית, שתמשיך להעמיק עוד ועוד. תוכל להבחין באמת של שחיתותך, בדלותך ובעליבותך, בכיעור מעורר הרחמים שלך, ובאותה עת תחוש סלידה מעצמך ותשנא את צביונך המושחת. אז יהיה לך קל למרוד בעצמך. כך תחווה את עבודת האל. עליך להרהר בביטויי השחיתות שלך בהתאם לדברי האל. במיוחד, לאחר חשיפה של צביון מושחת בכל מצב שהוא, עליך להרהר לעתים מזומנות ולהכיר את עצמך. אז יהיה לך קל לראות בבירור את התמצית המושחתת שלך ותוכל לשנוא את השחיתות שלך, את בשרך ואת השטן מעומק הלב. ומתוך לב זה תוכל לאהוב את האמת ולשאוף אליה. כך הצביון המושחת שלך ילך ויפחת, ובהדרגה תשליך אותו מעליך. תזכה בהיגיון רב יותר ויותר, ויהיה לך קל יותר להתמסר לאל. בעיני אחרים תיראה יציב ומעוגן יותר, ודבריך יישמעו אובייקטיביים יותר. תהיה מסוגל להקשיב לאחרים ותיתן להם זמן לדבר. כשהצדק יהיה עם אנשים אחרים יהיה לך קל לקבל את דבריהם, והאינטראקציות שלך עם אנשים לא יהיו מעיקות כל כך. תוכל לשתף פעולה בהרמוניה עם כל אדם. אם זו הדרך שבה תבצע את חובתך, האם לא יהיו בך אז היגיון ואנושיות? זו הדרך לפתור סוג כזה של צביון מושחת.

– הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, מהי המשמעות של חתירה אל האמת (1)

ניקח לדוגמה את צביון העיקשות: בהתחלה, בטרם חל שינוי כלשהו בצביון שלך, לא הבנת את האמת וגם לא היית מודע לכך שיש לך צביון של עיקשות, וכששמעת את האמת חשבת לעצמך: "איך האמת יכולה תמיד לחשוף את הצלקות של אנשים?" אחרי ששמעת זאת הרגשת שדברי האל נכונים, אבל אם אחרי שנה או שנתיים לא לקחת שום דבר מדברי האל ללבך, אם לא קיבלת שום דבר מדברים אלה, אז זוהי התנהגות עיקשת, הלא כן? אם כעבור שנה או שנתיים לא התרחשה שום קבלה, אם לא חל שינוי במצב שבתוכך, ואף שלא פיגרת בביצוע חובותיך וסבלת הרבה המצב העיקש שלך לא נפתר כלל או לא פחת אפילו במעט, אז האם חל שינוי כלשהו בהיבט זה של צביונך? (לא). אז למה אתה מתרוצץ כה וכה ועובד? אין זה משנה מה הסיבה שאתה עושה זאת, אתה מתרוצץ כה וכה ועובד בעיוורון כיוון שהתרוצצת במידה הזאת וסבלת במידה הזאת ובכל זאת לא חל שינוי קל שבקלים בצביון שלך. עד שמגיע היום שבו אתה חושב לעצמך לפתע: "איך זה שאני לא יכול לומר אפילו מילת עדות אחת? צביון החיים שלי לא השתנה כלל". בזמן הזה אתה מרגיש בדיוק עד כמה הבעיה חמורה ואתה חושב לעצמך: "אני באמת מרדן ועיקש! אני לא אדם שחותר אל האמת! אין בלבי שום מקום לאל! איך אפשר לקרוא לזה אמונה באל? אני מאמין באל כבר כמה שנים ובכל זאת עדיין איני מביא לידי ביטוי את צלם האנוש וגם לבי אינו קרוב לאל! גם לא לקחתי ללב את דברי האל וגם איני מרגיש תוכחה או נטייה לתקן את דרכיי כשאני עושה משהו לא בסדר – האין זאת עיקשות? האם איני בן נעוות המרדות?" אתה מרגיש מוטרד. ומה פירוש הדבר שאתה מרגיש מוטרד? פירושו הוא שאתה רוצה לתקן את דרכיך. אתה מודע לעיקשות ולמרדנות שלך. ובשלב זה מתחיל לחול שינוי בצביון שלך. מבלי שתתפוס את זה במודע, יש לך רצון לשנות מחשבות ותשוקות מסוימות בתודעה שלך ואתה כבר לא נקלע למבוי סתום עם האל. אתה מגלה שאתה רוצה לשפר את יחסיך עם האל, להפסיק להיות עיקש כל כך, אתה רוצה יכולת ליישם בפועל בחיי היומיום שלך את דברי האל, ליישם אותם בפועל בתור עקרונות האמת – יש לך את המודעות הזאת. טוב שאתה מודע לדברים האלה, אבל האם פירוש הדבר הוא שתוכל להשתנות מיד? (לא). אתה מוכרח לעבור שנות ניסיון רבות ובמהלכן המודעות בליבך תיעשה ברורה יותר ויותר, יהיה לך צורך עז ותחשוב לעצמך בליבך: "זה לא נכון – אני מוכרח להפסיק לבזבז את זמני. אני מוכרח לחתור אל האמת, אני מוכרח לעשות משהו ראוי. בעבר נהגתי להזניח את ביצוע חובותיי הנאותות וחשבתי רק על דברים חומריים כגון מזון וביגוד וחתרתי רק אל תהילה ורווח. כתוצאה מכך, לא זכיתי באמת כלל וכלל. אני מצטער על כך ואני מוכרח לתקן את דרכיי!" בשלב זה אתה עולה על הנתיב הנכון של אמונה באל. כל עוד אנשים מתחילים להתמקד ביישום בפועל של האמת, האם הדבר הזה אינו מקרב אותם צעד אחד לקראת שינויים בצביון שלהם? אין זה משנה כמה זמן אתה מאמין באלוהים, אם אתה יכול לחוש בדליחות שלך – לחוש שתמיד פשוט נסחפת עם הזרם ואחרי כמה שנים כאלה לא הרווחת שום דבר ואתה עדיין מרגיש ריקנות – ואם הדבר הזה גורם לך לחוש באי נוחות ואתה מתחיל להרהר על אודות עצמך, ואתה מרגיש שאי החתירה אל האמת היא בזבוז זמן, אזי בשלב זה תתפוס שדברי התוכחה של האל הן אהבת האל לבני האדם ואתה תשנא את עצמך על שלא שמעת לדברי האל ועל שהיית חסר מצפון והיגיון כל כך. אתה תרגיש חרטה ואז תרצה להתנהל בצורה חדשה ולחיות לפני האל באמת ותאמר לעצמך: "אסור לי להמשיך לפגוע באל. האל דיבר הרבה כל כך וכל מילה נאמרה כדי להיטיב עם האדם ולכוון אותו לדרך הנכונה. האל חביב כל כך וראוי כל כך לאהבה מצד האדם!" זוהי תחילתו של המהפך שאנשים עוברים. כל כך טוב לקבל את ההערכה הזאת! אם אתה קהה חושים עד כדי כך שאתה אפילו לא יודע את הדברים האלה אז אתה בצרות, נכון? כיום אנשים מבינים שהמפתח לאמונה באל הוא לקרוא עוד מדברי האל. שהבנת האמת היא הדבר החשוב מכול, שחיוני להבין את האמת ולהכיר את עצמך ושרק יכולת ליישם בפועל את האמת ולהפוך את האמת למציאות שלך הם כניסה לנתיב הנכון של אמונה באל. אז כמה שנות ניסיון אתם חושבים שאתם מוכרחים לעבור כדי שהידע וההרגשה האלה יהיו בליבכם? אנשים פיקחים ובעלי תובנה המשתוקקים לאל בעוצמה – אנשים כאלה יכולים אולי לעשות מהפך תוך שנה או שנתיים ולהתחיל את הכניסה. אך אנשים מבולבלים, קהי חושים וטיפשים שאין להם תובנה – הם יעברו שלוש או חמש שנים כשהם שרויים בהלם ואינם מודעים לכך שלא זכו בדבר. אם יבצעו את חובותיהם בהתלהבות הם עלולים לעבור למעלה מעשר שנים כשהם שרויים בהלם ובכל זאת לא יזכו בשום דבר ניכר או לא יוכלו לדבר על עדויותיהם החווייתיות. רק כשמשלחים אותם או מסלקים אותם הם מתעוררים סוף-סוף וחושבים לעצמם: "באמת אין לי שום מציאות-אמת. באמת לא הייתי אדם שחותר אל האמת!" בשלב זה, האם ההתעוררות שלהם אינה קצת מאוחרת מדי? יש אנשים שנסחפים בחיים כשהם שרויים בהלם ומקווים כל הזמן שיום האל יגיע אך אינם חותרים אל האמת כלל וכלל. משום כך, עוברות יותר מעשר שנים בלי שהם זוכים בדבר או יכולים לשתף על עדות כלשהי. רק ברגע שגוזמים אותם בקשיחות ומזהירים אותם הם מרגישים סוף-סוף איך דברי האל מפלחים את ליבם. כמה עיקש הוא ליבם! האם זה בסדר שהם לא ייגזמו וייענשו? איך זה בסדר שלא תוטל עליהם משמעת חמורה? מה מוכרח להיעשות כדי לגרום להם למודעות ולתגובה? מי שאינם חותרים אל האמת לא יזילו דמעה עד שיראו את ארון המתים. הם קולטים את זה רק לאחר שהם עושים הרבה מאוד מעשים שטניים ורעים, ואז הם אומרים לעצמם: "האם האמונה שלי באל נגמרה? האם אלוהים כבר לא רוצה בי? האם האל גינה אותי?" הם מתחילים להרהר. כשהם שליליים הם מרגישים שכל שנות האמונה שלהם באל היו בזבוז והם מלאי תרעומת ונוטים לוותר על עצמם כמקרה אבוד. אבל כשתבונתם חוזרת אליהם הם מבינים: "האם אני לא פשוט פוגע בעצמי? אני מוכרח לחזור לעמוד על הרגליים. אמרו לי שאני לא אוהב את האמת. למה אמרו לי את זה? איך אני לא אוהב את האמת? אוי לא! לא רק שאני לא אוהב את האמת, אני גם לא יכול ליישם בפועל את האמת שאני כן מבין! זהו גילוי צביון של סלידה מהאמת!" כשהם חושבים כך הם מרגישים גם קצת חרטה וחשש: "אם אמשיך ככה, ודאי שאיענש. לא, אני מוכרח לתקן את דרכיי במהירות – אסור לפגוע בצביון של האל." בשלב זה, האם חלה ירידה ברמת העיקשות שלהם? זה כאילו מחט פילחה את ליבם; הם מרגישים משהו. וכשיש לך את ההרגשה הזאת, הלב שלך מתעורר ואתה מתחיל להרגיש שאתה מתעניין באמת. למה יש לך את העניין הזה? כי אתה זקוק לאמת. ללא האמת, אזי כשגוזמים אותך אינך יכול להתמסר לכך או לקבל את האמת ואינך יכול לעמוד איתן כשמעמידים אותך בניסיון. אילו היית נעשה למנהיג, האם היית יכול להימנע מלהיות מנהיג שקר ולהימנע מלצעוד בנתיב של צורר משיח? לא היית יכול. האם אתה יכול להתגבר על כך שיש לך מעמד ואחרים משבחים אותך? האם אתה יכול להתגבר על הסיטואציות או על הפיתויים המוצגים לך? אתה מכיר ומבין את עצמך יותר מדי טוב ואתה תאמר:" אם לא אבין את האמת לא אוכל להתגבר על כל זה – אני חסר ערך, אין לי יכולת לעשות דבר." איזו מין צורת חשיבה זאת? זוהי הזדקקות לאמת. כשתהיה בצרה, כשתיקלע למצב החסר תקווה ביותר שלך, אתה תרצה רק לסמוך על האמת. אתה תרגיש שאי אפשר לסמוך על אף אחד אחר ושרק הסתמכות על האמת יכולה לפתור את בעיותיך והיא תאפשר לך לעבור בהצלחה גיזומים, ניסיונות ופיתויים ותעזור לך לצלוח כל מצב שהוא. וככל שתסמוך על האמת יותר כך תרגיש יותר שהאמת היא טובה ושימושית ושהיא מקור העזרה הגדול ביותר שלך והיא יכולה לפתור את כל הקשיים שלך. בזמנים כאלה תתחיל לערוג לאמת. כשאנשים מגיעים לשלב הזה, האם הצביון המושחת שלהם מתחיל לקטון או להשתנות טיפין-טיפין? מהרגע שבו אנשים מתחילים להבין את האמת ולקבל אותה מתחיל שינוי בדרך שבה הם רואים דברים, ולאחר מכן הצביונות שלהם מתחילים להשתנות אף הם. זהו תהליך איטי. אנשים אינם יכולים לתפוס את השינויים הזעירים האלה בשלבים המוקדמים; אבל כשהם ממש מבינים את האמת ויכולים ליישם אותה בפועל מתחילים לחול שינויים מהותיים והם יכולים להרגיש בשינויים כאלה. מהשלב שבו אנשים מתחילים להשתוקק לאמת ויש להם רעב לאמת והם רוצים לחפש את האמת, עד השלב שבו משהו קורה להם והם יכולים ליישם בפועל את האמת על סמך הבנתם אותה ולרצות את כוונות האל ולא לפעול בהתאם לרצונם האישי, והם מסוגלים להתגבר על מניעים ולהתגבר על ליבם הגאוותן, המרדן, העיקש והבוגדני, אזי האם האמת לא נעשית החיים שלהם טיפין-טיפין? וכאשר האמת נהיית החיים שלך, הצביונות הגאוותניים, המרדניים, העיקשים והבוגדניים שבתוכך מפסיקים להיות החיים שלך והם לא יכולים לשלוט עליך עוד. ומה מכווין את ההתנהלות שלך בשלב זה? דברי האל. לאחר שדברי האל נעשו חייך, האם חל שינוי? (כן). ולאחר מכן, ככל שאתה משתנה כך המצב משתפר. זהו התהליך שבאמצעותו הצביונות של אנשים משתנים, ונדרש זמן רב כדי להשיג את התוצאה הזאת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית