דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

התנהלות כה קלת ראש וחסרת אחריות נובעת מצביון מושחת: לעתים קרובות אנשים מתייחסים לכך כשפלות. בכל מעשיהם, הם מסתפקים ב"זה בסדר פחות או יותר" ו"זה די קרוב"; זוהי גישה של "אולי", "יתכן" ו"כמעט מושלם"; הם מבצעים דברים כלאחר יד, מסתפקים במינימום ומציגים באופן כוזב את עבודתם; הם לא רואים טעם בהתייחסות רצינית וקפדנית כלפי דברים, ובוודאי שהם לא רואים טעם בחיפוש עקרונות-האמת. האין זה דבר הקיים בתוך צביון מושחת? האם זה ביטוי של אנושיות רגילה? לא. נכון להתייחס לזה כאל גאוותנות, ויהיה מתאים לחלוטין לכנות זאת הפקרות – אך כדי לתאר זאת בצורה מדויקת, המילה המתאימה היחידה היא "שיפלות". לרוב האנשים יש שיפלות בתוכם, רק בדרגות שונות. הם רוצים לעשות דברים באופן שטחי ורשלני בכל עניין, וכל פעולה שלהם מלווה בצחנה של רמיה. הם מנצלים כל הזדמנות לרמות אחרים, מקצרים תהליכים היכן שניתן, וחוסכים זמן בכל הזדמנות. הם חושבים לעצמם: "כל עוד אני לא נחשף, לא יוצר בעיות ולא נדרש לתת הסברים, אני יכול להסתדר. אני לא צריך לעשות עבודה טובה במיוחד, זו טרחה רבה מדי!" אנשים כאלה לא לומדים דבר לעומק והם לא משקיעים מעצמם, לא סובלים ולא משלמים מחיר בלימודיהם. הם רוצים רק לקבל מושג בסיסי על הנושא ואז להציג את עצמם כמיומנים בו, הם מאמינים שהם יודעים הכול, ואז מסתמכים על כך כדי להסתדר איכשהו. האין זו גישה שיש לאנשים כלפי אנשים אחרים, מאורעות ודברים? האם זו גישה טובה? לא. במילים פשוטות, זה "להסתדר איכשהו." שיפלות כזו קיימת בכל האנושות המושחתת. אנשים שבאנושיתם יש שפלות מאמצים את ההשקפה והגישה של "להסתדר איכשהו" בכל דבר שהם עושים. האם אנשים כאלה מסוגלים לבצע כראוי את חובתם? לא. האם הם מסוגלים לעשות דברים עם עקרונות? עוד פחות סביר.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ב')

"מגעילה" מכילה משמעויות רבות – להיות בזוי, מושחת, שפל, אנוכי, לא מוסרי, לא להתנהג יפה, לא להיות כן או גלוי במעשים שלך, ובמקום זה לפעול בדרך ערמומית, ורק לעשות דברים פסולים. אלו הן ההתנהגויות וההתגלמויות השונות של אנשים מגעילים. למשל, אם אדם רגיל רוצה לעשות משהו, כל עוד זה ראוי, הוא יעשה זאת באופן גלוי, ואם זה מפר את החוק, הוא יוותר ולא יעשה זאת. אנשים מגעילים הם לא אותו דבר; הם ישיגו את מטרותיהם ויהי מה, ויש להם אסטרטגיות לנקוט בצעדים נגד מגבלות החוק. הם עוקפים את החוק ומחפשים דרכים להשיג את מטרותיהם, לא משנה אם המעשה תואם לאתיקה, למוסר או לאנושיות, וללא קשר להשלכות. לא אכפת להם מאף אחד מאלה, והם רק מחפשים להשיג את מטרותיהם בכל אמצעי אפשרי. זה נקרא להיות "מגעיל". האם יש לאנשים מגעילים יושרה או כבוד? (לא.) האם הם אנשים אציליים או עלובים? (עלובים.) באיזה אופן הם עלובים? (אין קו בסיסי מוסרי להתנהגותם.) זה נכון, לאנשים מסוג זה אין קו בסיסי מוסרי או עקרונות בהתנהלותם; הם לא לוקחים בחשבון את ההשלכות, ופשוט עושים מה שהם רוצים. לא אכפת להם מהחוק, ממוסר, אם המצפון שלהם יכול להכיל את מעשיהם או לא, או אם מישהו מוקיע, שופט או מגנה אותם. הם אדישים לכל זה, ולא אכפת להם כל עוד הם זוכים בהטבות ונהנים. דרך העשייה שלהם היא מושחתת, החשיבה שלהם מתועבת, ושני אלו מבישים. זו המשמעות של להיות מגעיל... אז למה בדיוק המושג 'להיות מגעיל' מתייחס? מהם התסמינים וההתגלמויות העיקריות שלו? ראו אם התיאור שלי מדויק או לא. למה מקבילים אנשים מגעילים? הם מקבילים לחיות פרא לא מאולפות שחונכו רע, וההתגלמויות העיקריות לכך הן יהירות, גסות, חוסר איפוק, התנהגות פזיזה, חוסר קבלה של האמת אפילו במקצת, כמו גם עשיית כל שעולה על רוחם, חוסר הקשבה לאחרים, סירוב לתת למישהו לנהל אותם, נועזות לפעול נגד כל אחד, וחוסר התחשבות בכל אחד. אימרו לי, האם ההתגלמויות השונות של "מגעיל" הן חמורות? (אכן.) לכל הפחות, צביון זה של יהירות, חוסר היגיון והתנהגות פזיזה הוא חמור ביותר. גם אם נדמה שאנשים כאלה לא עושים דברים ששופטים את האל או מתנגדים לו, בגלל הצביון היהיר שלהם, סביר ביותר שהם יעשו רע ויתנגדו לו. כל המעשים שלהם הם התגלויות של הצביונות המושחתים שלהם. כשאנשים הופכים למגעילים עד לנקודה מסוימת, הם הופכים לבנדיט ולשטן, ובנדיטים ושטנים לעולם לא יקבלו את האמת – ניתן רק להשמיד אותם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם

איך אפשר להבדיל בין אנשים אציליים לאנשים נבזים? פשוט התבוננו בגישתם ובמעשיהם בנוגע לחובות, וראו כיצד הם מתייחסים לדברים וכיצד הם מתנהגים כשמתעוררות בעיות. אנשים בעלי יושרה וכבוד הם קפדנים, מצפוניים וחרוצים במעשיהם, והם מוכנים לשלם מחיר. אנשים חסרי יושרה וכבוד פועלים ברשלנות ובחוסר אחריות, תמיד עסוקים בתחבולות, תמיד רוצים רק להסתדר איכשהו. לא משנה איזו טכניקה הם לומדים, הם לא לומדים אותה בשקדנות, הם לא מסוגלים ללמוד אותה, ולא משנה כמה זמן הם מקדישים ללימוד זה, הם נשארים בורים לחלוטין. אלה אנשים בעלי אופי ירוד. רוב האנשים שטחיים בביצוע חובותיהם. איזה צביון בא לידי ביטוי בכך? (שיפלות.) כיצד אנשים שפלים מתייחסים לחובתם? ברור שאין להם את הגישה הנכונה כלפיה, והם בהחלט שטחיים בביצוע חובתם. פירוש הדבר שאין להם אנושיות רגילה. אנשים שפלים מאוד הם כמו חיות. זה כמו להחזיק כלב כחיית מחמד: אם אינך משגיח עליו, הוא ילעס דברים ויהרוס את כל הרהיטים והמכשירים שלך. זה יהיה הפסד. כלבים הם חיות; הם לא יודעים להתייחס לדברים באהבה, ואינך יכול להתווכח איתם – עליך פשוט לטפל בהם. אם לא תטפל בהם, אלא תאפשר לבעל חיים להשתולל ולהפריע לחייך, הדבר מוכיח שמשהו חסר באנושיות שלך. אם כך, אינך שונה בהרבה מבעל חיים. מנת המשכל שלך נמוכה מדי – אתה חסר תועלת. אם כן, איך מתמודדים איתם היטב? אתה צריך לחשוב על דרך לרסן אותם בתוך גבולות מסוימים, או להחזיק אותם בכלוב ולשחרר אותם פעמיים או שלוש פעמים ביום בזמנים קבועים, כך שתהיה להם מספיק פעילות. הדבר ירסן את הלעיסה המופקרת שלהם, וגם יספק להם פעילות גופנית שתשמור על בריאותם. בדרך זו, הכלב מטופל היטב, וגם סביבתך מוגנת. אם אדם לא יכול להתמודד עם הדברים שהוא נתקל בהם ואין לו את הגישה הנכונה, חסר לו משהו באנושיותו. היא לא עומדת באמות המידה של אנושיות רגילה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ב')

אנשים שמתנהגים בצורה מופקרת ומשולחת רסן משתמשים באותו אוצר מילים כמו בנדיטים וחוליגנים מעולם הכפירה; הם נהנים במיוחד לחקות את אורח הדיבור והסגנון של כוכבים ושל דמויות שליליות בחברה, ולרוב דבריהם יש טון נאלח שמזכיר דבר-מה שחוליגן או בריון היו אומרים. לדוגמה, כשמגיע כופר ומשמיע כמה משפטים מוזרים אחרי שדפק על הדלת, האחים והאחיות אומרים: "משהו לא בסדר; למה האדם הזה נראה כמו סייר או מרגל?" אף שבאותו רגע הם לא יכולים להיות בטוחים, הדבר מסב לרוב האנשים תחושה לא נוחה. אף על פי כן, האדם המופקר ומשולח הרסן מדבר באופן מרשים ואפילו במעין התנשאות, ואומר: "מרגל? זה לא מפחיד אותי! מה יש לפחד ממנו? אם אתם מפחדים, אתם לא חייבים לצאת. אני אלך לראות מה הסיפור שלו." ראו איזה אדם אמיץ ונועז הוא. האם הייתם מדברים כך? (לא, זה לא האופן שבו אנשים רגילים מדברים; זה כמו משהו שבנדיט היה אומר.) בנדיטים מדברים אחרת מאנשים רגילים; הם שחצנים במיוחד. אנשים לומדים את שפתם של בני מינם; במיוחד האנשים שניחנים בחוכמת רחוב מאמצים את משלב הדיבור העממי של החברה, בנדיטים וחוליגנים אוהבים לדבר בז'רגון משלהם, וחסרי אמונה הם בדיוק כמו כופרים, אומרים כל דבר שהכופרים אומרים. אנשים טובים, מכובדים והגונים חשים גועל ותיעוב כשהם שומעים את אורח הדיבור של כופרים; איש מהם לא מנסה לחקות את סוג הדיבור הזה. חסרי אמונה מסוימים, גם אחרי שהאמינו במשך עשר או עשרים שנה, עדיין מדברים בשפת הכופרים ובוחרים במתכוון בדיבור כזה, ובעודם מדברים הם אפילו מחקים את ההתנהגות, ההבעות והמחוות של כופרים, כמו גם את המבט שלהם בעיניים. האם אנשים כאלה יכולים לשאת חן בעיני אחים ואחיות בכנסייה? (לא.) לרוב האחים והאחיות לא נעים ולא נוח להביט בהם. מה לדעתכם האל חש לגביהם? (תיעוב.) התשובה ברורה: תיעוב. ברור על פי האופן שבו הם מממשים דברים בחייהם, על פי חתירותיהם ועל פי האנשים, המאורעות והדברים שהם מעריצים בליבם, שהאנושיות שלהם לא מגלמת כבוד או הוגנות, שהיא לא אדוקה ולא עומדת ברף של גינוני הקדושים ולא הולמת אותם. נדיר לשמוע מפיהם את המילים שמאמינים או קדושים אמורים לומר ואת המילים שמעשירות אחרים ומעבירות מסר של יושרה ושל כבוד; לא סביר שהם יגידו אותן. מה שהם מעריצים, שואפים לו וחותרים לו בליבם אינו תואם מיסודו למה שקדושים אמורים לחתור ולשאוף אליו, ומקשה את הריסון של הדברים שהם מממשים כלפי חוץ, של דיבורם ושל התנהגותם. זו משימה קשה מבחינתם להיות מאופקים ולא להתנהג במופקרות או באופן משולח רסן ולשמור על מכובדות והוגנות – לא כל שכן לחיות כמו אדם בעל אנושיות והיגיון שמבין את האמת ושנכנס למציאות-האמת; הם לא מסוגלים אפילו להשיג קיום של אדם רגיל בעל יושרה וכבוד, שעונה על גינוני הקדושים, מציית לכללים וכלפי חוץ נראה רציונלי. בעבר היה אדם שהלך לכפרים להטיף את הבשורה וראה שמשפחותיהם של כמה אחים ואחיות עניות מאוד ושהם גרים בבתים מוזנחים. הוא אמר בלעג: "הבית הזה כל כך מוזנח שהוא לא מתאים למגורי אדם; הוא בקושי מתאים לחזירים. אתם צריכים לעזוב אותו מהר!" האחים והאחיות השיבו: "לעזוב זו לא בעיה, אבל מי ייתן לנו בית אחר לחיות בו?" הוא דיבר באופן מופקר וזדוני ואמר מה שבא לו לראש בלי לחשוב על ההשפעה שעשויה להיות לדבריו על האחרים. זה טבע נאלח. האחים והאחיות שאלו: "אם נצא מפה, מי ייתן לנו בית לחיות בו? יש לך בית?" לא הייתה לו תשובה. כשהוא נוכח שהאנשים מתמודדים עם קושי, הוא היה אמור להיות מסוגל לפתור את הקושי שלהם בטרם פצה את פיו. מה היו השלכות הדיבור המופקר שלו, כשלא היה בידו לפתור את הקושי שלהם? האם הבעיה הייתה שהוא כן וגלוי מדי? בשום אופן לא. הבעיה הייתה שהנאלחות שלו חמורה מדי; הוא היה מופקר ומשולח רסן. לאנשים כאלה אין שום מושג של יושרה, כבוד, התחשבות, סובלנות, אכפתיות, הערכה, הבנה, אהדה, חמלה, דאגה, סיוע, וכן הלאה. תכונות אלה שהכרחיות לאנושיות תקינה הן מה שאנשים צריכים שיהיה להם. לא רק שחסרות להם התכונות האלה, אלא שבאינטראקציות שלהם עם אחרים, כשהם רואים אדם שמתמודד עם קשיים, הם עשויים אף ללגלג עליו ולבוז לו; לא רק שהם לא מסוגלים להבין אותו או לעזור לו, הם גם ממיטים עליו עצב, חוסר אונים, כאב ואפילו צרות. רוב האנשים מזהים בבירור את מי שמתאפיינים בנאלחות חמורה שכזו, ושוב ושוב סובלים אותם. האם אנשים כאלה יכולים לדעתכם להתחרט בכנות? לדעתי זה לא סביר. בהתחשב במהות הטבע שלהם, הם לא אוהבי האמת, אז איך הם יוכלו לקבל גיזום והטלת משמעת? לכופרים יש מונחים כגון "מאמין בדרך שלו" או "הולך בדרכו ולא משנה מה אחרים אומרים" כשהם מתארים אנשים כאלה – איזה מין היגיון מגוחך זה? האימרות והביטויים הידועים, כביכול, האלה נתפסים לעתים קרובות בחברה הזאת כדברים חיוביים, דבר שמסלף את העובדות ומבלבל בין טוב לרע.

– הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (25)

אנשים רבים ממלאים את חובותיהם בדרך מרושלת ושטחית, מבלי לקחת אותן ברצינות, כאילו שהם עובדים בשביל כופרים. הם עושים דברים בגסות, שטחיות, אדישות וחוסר תשומת לב, כאילו שהכול בדיחה מבחינתם. מדוע? הם כופרים שנותנים שירות; כופרים שממלאים חובות. אנשים אלה הם חסרי עקרונות במיוחד, הם מושחתים וחסרי מעצורים, ואין בינם לבין כופרים כל הבדל. כשהם עושים דברים למען עצמם, הם בהחלט לא שווי נפש ורשלנים, אם כך מדוע הם לא רציניים או חרוצים כלל כשהם ממלאים את חובותיהם? בכל דבר שהם עושים, בכל חובה שהם ממלאים, יש מידה של שובבות וקונדסות. אנשים אלה הם רשלנים ושווי נפש תמיד, ויש בהם מידה של רמייה. האם באנשים כאלה יש אנושיות? ללא ספק אין בהם אנושיות; וגם אין בהם ולו את המידה הפחותה ביותר של מצפון והיגיון. ממש כמו חמורי פרא או סוסי פרא, הם זקוקים לניהול ופיקוח ללא הפסקה. הם מרמים ומשתמשים בתחבולות בבית האל. האם המשמעות היא שיש בהם אמונה כנה באל? האם הם משקיעים למענו? אין ספק שהם לא עומדים בדרישות ואינם מתאימים לתת שירות. אילו אנשים כאלה היו מועסקים על ידי אחרים, הם היו מפוטרים בתוך ימים ספורים. בבית האל אפשר לומר במדויק כי הם נותני שירות ופועלים, וניתן רק להדיר אותם משם. אנשים רבים נוהגים לעתים קרובות בזלזול וברשלנות כשהם ממלאים את חובותיהם. גם כשעליהם לעבור טיפול וגיזום, הם עדיין מסרבים לקבל את האמת, מתווכחים בעקשנות על צדקתם ואף מתלוננים שבית האל אינו הוגן כלפיהם ושהוא חסר חמלה וסבלנות. האם אין בכך חוסר הגיון? במילים אובייקטיביות יותר, זהו אופי יהיר ואין בהם שמץ של מצפון והיגיון. מי שמאמינים באל באמת צריכים לכל הפחות להיות מסוגלים לקבל את האמת ולעשות דברים מבלי להפר את המצפון וההיגיון. מי שאינם יכולים לקבל או להתמסר לגיזום וטיפול הם יהירים מדי, מתחסדים מדי ופשוט חסרי היגיון. אין זו הגזמה לקרוא להם בהמות, משום שהם אדישים לחלוטין לכל מה שהם עושים. הם עושים הכול כראות עיניהם ומבלי להתחשב בתוצאות; אם מתעוררת בעיה, לא אכפת להם. אנשים כאלה אינם מתאימים לתת שירות. כיוון שהם מתייחסים כך לחובות שלהם, אחרים אינם מסוגלים לצפות בהם ואין להם אמון בהם. האם לאל יכול להיות אמון בהם? כיוון שהם לא עומדים אפילו ברף הנמוך ביותר, הם אינם מתאימים לתת שירות ואין ברירה אלא להדירם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

ניתן ללמוד רבות על אנושיותם של אנשים מתוך גישותיהם, מחשבותיהם ודעותיהם, המתגלות ביחסם לאנשים אחרים, למאורעות ולדברים. על מה הן מעידות? הן מעידות על אופיו של אדם, ואם הוא אדם הגון וישר. מה המשמעות של להיות הגון וישר? האם אדם ששומר על מסורת הוא הגון וישר? האם אדם מנומס ומתורבת הוא הגון וישר? (לא.) האם אדם שמציית לכללים ככתבם וכלשונם הוא הגון וישר? (לא.) שום דבר מאלה אינו מעיד על אדם שהוא הגון וישר. אם כך, מה המשמעות של להיות הגון וישר? לא משנה מה אדם הגון וישר עושה, הוא עושה זאת עם מנטליות מסוימת: "לא משנה אם אני אוהב לעשות את הדבר הזה או לא, או אם הוא תואם את תחומי העניין שלי, או שהוא משהו שאין לי עניין בו – הוא הוטל עליי, ואני אבצע אותו היטב. אלמד אותו מבראשית, ובנחישות אצעד בו צעד אחר צעד. בסופו של דבר, לא משנה כמה רחוק אתקדם במשימה, אעשה כמיטב יכולתי". לכל הפחות, עליכם להיות ניחנים בגישה ובמנטליות מציאותיות. אם מרגע שאתם לוקחים על עצמכם משימה, אתם מבצעים אותה כלאחר יד ואינכם מתייחסים אליה ברצינות – אם אינכם מתייחסים אליה בכובד ראש, אינכם נעזרים במקורות רלוונטיים, לא עורכים הכנות מפורטות ולא מחפשים עזרה ומתייעצים עם אחרים; ואם, בנוסף לכך, אינכם מקדישים יותר זמן ללמידה כדי להשתפר בהתמדה ולהשיג שליטה במיומנות או במקצוע זה, אלא שומרים על גישה מתנשאת כלפיהם וגישה של 'יהיה בסדר', הרי שזו בעיה באנושיות שלכם. האם אין זו פשוט התנהלות כלאחר יד? יש כאלה שאומרים, "לא מוצא חן בעיניי שאתה מטיל עליי את סוג החובה הזה". אם אתה לא אוהב את זה, אל תקבל זאת – ואם אתה מקבל את זה, עליך להתייחס לכך בגישה רצינית ואחראית. זהו סוג הגישה שעליך לאמץ. האם זה לא מה שאנשים בעלי אנושיות רגילה צריכים להיות ניחנים בו? זו המשמעות של להיות הגון וישר. בהיבט זה של אנושיות רגילה, אתה צריך לכל הפחות להיות קשוב, בעל מצפון, ולהיות מוכן לשלם מחיר, יחד עם גישות של מעשיות, רצינות ואחריות. מספיק שיהיו לך הדברים האלה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ב')