רק על ידי פתרון תפיסותיו יכול אדם לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל (2)
בנוגע לבעיית התפיסות, בפעם האחרונה שיתפנו על שלוש נקודות: הראשונה הייתה תפיסות בנוגע לאמונה באל, השנייה הייתה תפיסות בנוגע להתגלמות והשלישית הייתה תפיסות בנוגע לעבודת האל. סיימנו לדון בשתי הנקודות הראשונות ודיברנו על תכנים קונספטואליים בסיסיים למדי בהקשר עם הנקודה השלישית. בנוגע לתפיסות הקשורות בנקודה זו, או לתוכן שנוגע לתפיסות אלה, האם הרהרתם לאחר מכן בקפידה בתכנים נוספים הקשורים לתפיסות האלה ונוגעים לאמת הזאת? אף אמת אינה פשוטה כמשמעות המילולית שלה; לכל האמיתות יש משמעות אמיתית משלהן אשר גלומה בתוכן, וכולן נוגעות בהיווכחות בחיים של אנשים, כמו גם בכל ההיבטים של חיי היום-יום שלהם ושל אמונתם באל. אם כך, האם מתוך חיי היום-יום שלכם הצלחתם להבין תוכן כלשהו, שנוגע להיבט זה של האמת? כאשר אתם מקשיבים לשיתופים על ההיבט הזה של האמת, אתם יכולים להבין רק חלק ממנו, במובן מילולי, ולהגיע לכדי הבחנה מסוימת בנוגע לתפיסות ברורות. לאחר מכן, דרך הרהור נוסף, תפילה וחיפוש, וכן שיתוף עם האחים והאחיות על בסיס החוויה שלכם, אתם אמורים להיות מסוגלים להשיג הבנה מעט עמוקה ומעשית יותר. כשאנו בוחנים את שלוש האמיתות האלה במובן המילולי, איזו מהן נוגעת ביותר לצביונותיהם המושחתים של אנשים, להבנת צביון האל ולכניסה המעשית שלהם? איזו אמת היא המעמיקה והעמוקה ביותר? (האמת השלישית). האמת השלישית היא מעט יותר מעמיקה. הראשונה עוסקת בתפיסות בנוגע לאמונה באל, והתפיסות האלה הן דברים ברורים ושטחיים למדי; השנייה עסקה בתפיסות בנוגע להתגלמות, שכרוכות בתכנים מסוימים שאנשים יכולים לראות ולהבין, ושעמם הם עשויים לבוא במגע ולהרהר בהם במהלך חייהם; השלישית הייתה תפיסות בנוגע לעבודת האל, והיא נוגעת לצביונות המושחתים של אנשים – אמת אחרונה זו היא מעט עמוקה יותר. אם כך, מה בדיוק הן התפיסות בנוגע לעבודת האל? אילו תפיסות יש לאנשים בנוגע לעבודת האל? כיצד עליהם להבין את התפיסות האלה ולהתמודד עמן, וכיצד עליהם לפתור אותן? זהו התוכן של השיתוף של היום.
כאשר תפיסותיהם של אנשים בנוגע לעבודת האל מסלימות מן היישום של הנמקה ושיפוט ומגיעות לכדי הצגת דרישות בפני האל, להפניית רצונות מוגזמים לעברו, להתנגשות עמו ולביצוע הערכות ושיפוט בנוגע לעבודתו, אזי התפיסות האלה כבר אינן נקודת מבט או אמונה בלבד, אלא הן נוגעות גם לצביונותיהם המושחתים של אנשים. כאשר הן הופכות קשורות בצביונות מושחתים, די בכך כדי לגרום לאנשים להתנגד לאל, לשפוט אותו ואפילו לבגוד בו. לפיכך, אין זו בעיה גדולה אם תפיסותיהם של אנשים בנוגע לאל אינן יותר מאשר דמיונות והשערות. לעומת זאת, אם הן מסלימות לכדי נקודת מבט וגישה כלפי עבודת האל, הופכות לדרישות לא הגיוניות מן האל או לשיפוט והוקעה של האל, או שהן מתמלאות בשאפתנות, בתשוקה ובכוונות, אזי הן כבר לא תפיסות רגילות. מדוע אני אומר שהן כבר לא תפיסות רגילות? משום שהתפיסות והמחשבות האלה נוגעות להיווכחות בחיים שלך, להבנתך את עבודת האל, ליכולתך להבין את ריבונות האל ולהתמסר לה, וגם ליכולת שלך להכיר בו כריבון וכבורא – ולכל זה יש השפעה ישירה על עמדתך ועל גישתך כלפי האל. כשבוחנים זאת כך, האם הימצאות התפיסות האלה בקרב אנשים היא בעיה חמורה עבורם? (כן). אם ננתח את התפיסות האלה, ואם נעשה זאת מנקודת מבט תיאורטית, הן עשויות להישמע מופשטות מעט, או לא קשורות לחיי היום-יום שלכם. לכן, הבה נדבר עוד קצת על הסוגים השונים של נסיבות החיים של אנשים, כפי שאנו יכולים לראותן בחיי היום-יום או בקרב האנושות, או על ייעודם, או על הגישות והדעות השונות שלהם ביחס לחיים ולריבונות ולתזמור של האל, וזאת כדי לנתח את תפיסותיהם של אנשים ולאפשר להם לראות כיצד האל שולט על האנושות ומתזמר אותה, ומהן הנסיבות הממשיות של עבודת האל. זהו נושא שאינו קל כל כך לשיתוף. אם השיתוף תיאורטי מדי, אנשים ירגישו שהוא חלול, בעוד שאם הוא עוסק בנושאים טריוויאליים או קרוב מדי לחייהם האמיתיים של אנשים, הם יחשבו שהוא רדוד מאוד ויהיו בעיות מעין אלה. בכל מקרה, הבה נשתף על הנושא בכל זאת, בדרך ישירה למדי וקלה להבנה, שהיא הצגת סיפור. דרך העלילה והדמויות של הסיפור, כמו גם דרך פילוסופיית החיים שמשתקפת בסיפור עצמו ובתופעות שאנשים יכולים לראות, הם יוכלו להבין כמה מן הדרכים והשיטות שבאמצעותן מבצע האל את עבודתו, וגם את הדעות המופרכות שיש לאנשים בחיים האמיתיים בנוגע לעבודת האל, לריבונותו ולתזמורו את כל הדברים, או אי אילו דברים שגויים שבהם דבקים אנשים – לאנשים קל מעט יותר להבין כאשר השיתוף מתבצע בדרך זו.
אם כך, הנה סיפור. היה הייתה ילדה קטנה, שנולדה למשפחה לא עשירה במיוחד. מאז שהייתה צעירה מאוד, הייתה לה משאלה אחת: היא לא ביקשה להתעשר או להיות אמידה, היא רק רצתה שיהיה לה מישהו לסמוך עליו. האם זו הייתה משאלה מוגזמת מדי? האם היא ביקשה יותר מדי? (לא). אבל לרוע המזל, אביה נפטר בטרם הגיעה לבגרות, כך שלמעשה לא היה לה על מי לסמוך בחייה. היא איבדה את האדם העיקרי שעליו יכלה לסמוך בחייה, את האדם היחיד אשר בנפשה הצעירה האמינה כי עליו היא יכולה לסמוך. האם נפשה הצעירה לא סבלה כאב עז? מן הסתם, מקרה שכזה גרם לה כאב רב. האם הייתה טראומה בלבה? ללא ספק הייתה טראומה. כיצד נגרמה הטראומה הזו? הסיבה הייתה, שבנפשה הצעירה היא טרם הייתה מוכנה לומר, "אני יכולה להיות עצמאית, אני יכולה לדאוג לעצמי, אינני צריכה לסמוך עוד על הוריי". כמו שאומרים, היא טרם פרסה כנפיים. במחשבותיה הנאיביות היא טרם הגיעה לשלב החשיבה אודות עתידה, או אודות הדרך שבה היא תוכל לשרוד ללא הוריה. אביה נפטר כשהייתה במצב הזה, עוד לפני שהפכה מודעת לדברים מעין אלה, והמשמעות הייתה שאמצעי המחייה שלה נעלם, ושהנסיבות היו צפויות להפוך קשות עוד יותר מכפי שהיו. אתם יכולים לשער בנפשכם כיצד התנהלו חייה לאחר מכן. היא עברה ימים קשים עם אימה ועם אחיה הצעיר, כשהם בקושי מצליחים לשרוד. אבל לא משנה כמה כאב היה בה, החיים היו צריכים להימשך והיא פשוט הכריחה את עצמה להמשיך, לצד אימה ואחיה. מספר שנים לאחר מכן היא התבגרה ויכלה להרוויח כסף בעצמה כדי לדאוג להוצאות המחייה של אימה ושל אחיה, אבל עדיין הם לא היו אמידים. כל אותה עת, רצונה העמוק ביותר לא השתנה. היא הייתה זקוקה למישהו לסמוך עליו, אבל לאיזה מין אדם? מי בדיוק היה זה שעליו היא רצתה לסמוך? תארו לי אותו. מה המשמעות של "מישהו לסמוך עליו" במונחים הפשוטים ביותר? המשמעות היא אדם שיוכל לתת לה אמצעי מחייה, וגם מזון ובגדים, מבלי שתצטרך לצאת ולחפש מקורות פרנסה בעצמה, או לסבול מכאוב כלשהו. מישהו שיהיה לה משענת כשהעניינים מסתבכים, מישהו שיגן עליה, כמו שאומרים – זה היה סוג האדם שעליו היא קיוותה לסמוך. גם אם הוא לא יוכל לעזור או לתמוך בה כספית בחייה, אזי לכל הפחות, בשעת צרה או מכאוב, תהיה לה כתף להישען עליה, מישהו שיעזור לה לצלוח את הזמנים הקשים ולהתגבר על משברים – זה היה רצונה. האם היא ביקשה יותר מדי? האם זו הייתה בקשה לא מציאותית? זה לא היה יותר מדי, וזו לא הייתה בקשה לא מציאותית. האם אנשים רבים אחרים לא מבקשים משהו פשוט כגון זה? מעט מאוד אנשים יכולים לומר שהם נולדו מבלי להסתמך על מישהו מלבד עצמם. רוב האנשים החיים בעולם הזה וכחלק מקהילה מקווים לחבר, או למישהו לסמוך עליו, והנערה הזו לא הייתה יוצאת מן הכלל.
כהרף עין היא הגיעה לפרקה, והיא עדיין השתוקקה למצוא מישהו שעליו תוכל לסמוך, מישהו אמין. האדם הזה לא היה צריך להיות עשיר במיוחד, או להעניק לה חיי יוקרה, והוא לא היה צריך להיות איש שיחה מיומן. הוא פשוט היה צריך להיות שם כדי לתמוך בה בכל פעם שהיא תיקלע לצרות, או בכל פעם שתיתקל בקושי או במחלה, ולו רק כדי לנחם אותה ותו לא. האם זה רצון שיכול היה להתגשם בקלות? זה לא בטוח. איש אינו יודע אם מאווייהם של בני האדם הם מה שהאל תכנן לתת להם או להשיג בהם, או אם בסופו של דבר, הרצונות שלהם כבר כתובים מראש בגורלם. לכן, איש אינו יודע אם רצונה זה של הנערה יכול היה להתגשם, וגם היא עצמה לא ידעה זאת. עם זאת, היא המשיכה לדבוק ברצון הזה בעת שהתקדמה לשלב הבא בחייה. באותה עת, היא הרגישה פחד רב וחוסר נוחות, אבל כך או כך, הגיע היום. היא לא ידעה אם האדם שלו תכננה להינשא הוא אכן מישהו שעליו תוכל לסמוך למשך שארית חייה, אבל בכל זאת היא קיוותה בכנות בתוך לבה: "האדם הזה צריך להיות מישהו שאוכל לסמוך עליו. עשרים השנים האחרונות בחיי, פחות או יותר, היו קשות דיין. אם אמצא את עצמי עם מישהו שאיננו אמין, שארית חיי תהיה קשה אפילו יותר. על מי עוד אוכל לסמוך?" היא חשה כאב, אבל היא לא יכלה לעשות דבר ולכן היא פשוט המשיכה לקוות. כאשר אנשים אינם יודעים מדוע הם כאן בחיים האלה וכיצד עליהם להעביר את חייהם, אזי כדי לשרוד הם מגששים את דרכם כשיש בהם סוג כזה של רצון ותקווה לא מוכרת. כאשר הרגע הזה הגיע, היא לא ידעה כיצד ייראה עתידה. העתיד היה בלתי ידוע. היא המשיכה לנוע קדימה. עם זאת, לעתים קרובות עובדות רבות מתנהלות בניגוד לרצונותיהם של אנשים. לעת עתה, הבה לא נתייחס לסיבה שבגינה האל מסדר את גורלם של אנשים בדרך זו – והאם מדובר בסידור מכוון של האל, או שמא שחיתותם ובורותם של בני האדם גורמות לרצונותיהם ולדרישותיהם להיות מנוגדים בתכלית לייעוד שסידר להם האל, כך שלעתים קרובות, רצונותיהם אינם יכולים להתגשם, ודברים אינם מתנהלים בדרך שבה קיוו – הבה לא נדון בכך כעת. ראשית, נמשיך בסיפור עצמו.
לאחר שהנערה נישאה, היא נכנסה לשלב הבא בחייה, תוך שהיא דבקה במשאלתה. מה המתין לה בשלב זה של חייה? היא לא ידעה, אבל היא לא יכלה להימנע ממנו רק משום שפחדה מהלא נודע. היה עליה להתחשל ולנוע קדימה, ובנוסף היה עליה לצלוח כל יום ויום. בנקודת המפנה המשמעותית הזו של חייה, הייעוד שסידר האל עבורה הגיע לבסוף – והוא היה ההיפך ממה שהשתוקקה לו. חיי המשפחה החמימים שאליהם שיוועה, עם מיטה פשוטה, שולחן כתיבה קטן, חדר נקי, בעל וילדים – החיים הפשוטים האלה שבהם רצתה לא יוכלו להתגשם. לאחר שנישאה, בעלה העביר את השנה כולה הרחק מן הבית בגלל עבודה, ולכן הם נאלצו לחיות בנפרד. איזה עתיד יש בחיים כאלה לאישה? עתיד של הטרדה ואפליה. הצורך להתמודד עם סביבת מחייה כזו הייתה מכה נוספת שניחתה עליה בחייה ובגורלה. זה היה דבר שהיא מעולם לא שיערה בנפשה, אבל גם משהו שהיא מעולם לא רצתה לראות או להתמודד עמו. אבל עכשיו, העובדות לחלוטין לא תאמו את רצונותיה ואת דמיונותיה. הדבר שלא פיללה לראות או לחוות אכן קרה לה. בעלה נעדר במשך השנה כולה בגלל עבודה. היא נאלצה להיות עצמאית, הן בחיים והן מבחינה כספית. היה עליה לצאת ולהתפרנס כדי לשלם חשבונות בכוחות עצמה. לא היה לה אף אחד שיעזור לה בחיים, והיא נאלצה לסמוך על עצמה בכול. בסביבת מחייה שכזו, האם האישה ההיא מצאה את עצמה עם מישהו שתוכל לסמוך עליו, או כלל לא? (כלל לא). האם רצונה התממש או התנפץ לאחר שנישאה? (הוא התנפץ). ברור, כי בשלב החשוב השני בחייה תקוותה התנפצה שוב, ולא היה לה על מי לסמוך. האדם שחשבה שעליו תוכל לסמוך בחייה לא נמצא לצדה, ולא ניתן היה לסמוך עליו כלל. האדם שבו ראתה את מקור כוחה, הסלע שלה ומישהו שעליו תוכל להישען – לא ניתן היה לסמוך עליו כלל. היא נאלצה לעשות הכול בעצמה, ולטפל ולהתמודד עם כל דבר באופן עצמאי. בזמנים הקשים ביותר שלה היא יכלה אך ורק להסתתר במיטה ולבכות מתחת לשמיכות, מבלי שתוכל לשתף את צרותיה עם מישהו אחר. כדי לשמור על כבודה ומתוך תחרותיות והערכה עצמית, היא שידרה לעתים קרובות חזות עוצמתית כך שנתפסה כאישה חזקה, אבל עמוק בפנים היא הייתה בעצם שברירית מאוד. היא הייתה זקוקה לתמיכה, והשתוקקה למישהו שעליו תוכל לסמוך, אבל המשאלה הזו עדיין לא התגשמה.
מספר שנים לאחר מכן, היא מצאה את עצמה עוברת ממקום למקום כשאחריה נגררים ילדיה הצעירים, שוכרת בתים וחיה ללא מקום מגורים קבוע. באופן זה, אחת הדרישות הבסיסיות ביותר בחייה הלכה והתפוגגה בהדרגה בחלוף השנים, טיפין-טיפין. כל שהיא רצתה היה חדר קטן עם מיטה, שולחן כתיבה קטן וכיריים לבשל עליהם, ושמשפחתה תוכל לשבת לאכול סביב השולחן, תגדל כמה תרנגולות ותחיה חיים פשוטים. היא לא ציפתה להיות עשירה או אמידה. כל עוד החיים יהיו פשוטים ושלווים, והמשפחה תהיה מאוחדת, זה מספיק. אבל כעת, כל שהיא יכלה לעשות היה לחיות מהיד לפה, כשילדיה נגררים אחריה. לא זו בלבד שלא היה לה על מי לסמוך, אלא שגרוע מכך, היא נאלצה להפוך לאדם שעליו הסתמכו ילדיה. היא גם חשבה, שכיוון שהחיים בעולם בני התמותה מכאיבים כל כך, היא תוכל אולי למצוא דרך שתאפשר לה לפתור את הכאב הזה, למשל על ידי הפיכה לנזירה בודהיסטית, או מציאת מקום שבו תוכל לטפח את מעלותיה הרוחניות, הרחק מן החברה האנושית ומן הסבל הזה, מבלי לסמוך על אף אחד ומבלי שאף אחד יסמוך עליה, שכן החיים באורח זה היו מעייפים ומכאיבים מדי. אבל מה היה הדבר היחיד שהחזיק והניע אותה? (ילדיה). זה נכון. אילו לא היו לה ילדים, ייתכן שכל אחד מימי חייה היה אפילו מכאיב יותר, אבל כיוון שהיו לה ילדים, היא קיבלה על עצמה אחריות והפכה לאדם שעליו הסתמכו. כשילדיה קראו "אימא", היא חשה שהמעמסה על כתפיה כבדה מדי, אבל שאין באפשרותה פשוט לוותר על האחריות שלה, ושהיא איננה יכולה לסמוך על אחרים, אלא שעליה להפוך לזו שעליה סומכים אחרים – גם זה, היא חשבה, יכול להיחשב כמקור של שמחה בחיים, לגישה כלפי החיים ולמוטיבציה לחיים. בדרך זו, היא החזיקה מעמד כעשר שנים נוספות למען ילדיה. האם הימים נראו ארוכים? (אכן כן). מדוע הם נראו ארוכים? (הימים נראו ארוכים כיוון שחייה היו קשים). אתה יודעים מתוך ניסיון, אלה נשמעות כמו מילים של מישהו שחווה את זה על בשרו. הימים היו קשים ומייסרים, ולכן הם נראו ארוכים במיוחד. כל מה שהיא חוותה דמה לסוג של עינוי עמוק בתוך ליבה, וכך היא נאלצה לחיות כשהיא סופרת את הימים, ולא היה קל לנהל חיים כאלה. גם לאחר שילדיה בגרו, רצונה עדיין לא השתנה. במעמקי לבה שכנה עדיין אותה משאלה: "הילדים גדלו וכבר לא כל כך קשה לטפל בהם. אילו בעלי היה יכול להיות עמנו והמשפחה תחזור ותתאחד, החיים שלנו יהיו אפילו טובים יותר". הדמיונות הנפלאים שלה התחדשו, וכפי שאומרים הכופרים, רוח התקווה חזרה לפעם בה בזכותם. בכל פעם שלא הצליחה להירדם בלילה, עלו בה מחשבות כמו: "עכשיו שהילדים בגרו, אם הם יתקבלו לאוניברסיטה ובסופו של דבר ימצאו עבודה טובה וירוויחו כסף, החיים יהיו קלים יותר, והמצב עם האוכל, הבגדים והדיור יהיה טוב יותר מאשר עכשיו. ואם בעלי יחזור, החיים יהיו אפילו טובים יותר, ויהיה לי מישהו לסמוך עליו! שני האנשים שעליהם סמכתי בעבר הכזיבו אותי, אבל כעת יש לי יותר אנשים לסמוך עליהם. השמים היו טובים אליי למדי! נראה שימים טובים יותר בפתח". היא האמינה שצפויים ימים טובים יותר. האם זה דבר טוב או דבר רע? איש אינו יודע. איש אינו יודע מהו גורלו של אדם בחיים, או מה צופן העתיד. כל האנשים מגששים כך את דרכם בחיים, כשהם דבקים במאוויים הנפלאים שלהם.
עשר שנים חלפו, בעלה הועבר לתפקיד אחר והמשפחה התאחדה סוף-סוף, שזהו דבר טוב. אם כן, בסופו של דבר, האם בעלה יצליח להפוך למישהו שעליו היא תוכל לסמוך? האם הוא יוכל לחלוק מעט מן הכאב שבחייה? כיוון שהם מעולם לא גרו ביחד, ומעולם לא תקשרו זה עם זה ברובד עמוק, היא לא הכירה היטב את בעלה. בימים שלאחר מכן, היא ובעלה החלו ללמוד איך לחיות ביחד והשיגו הבנה עמוקה יותר זה של זה. ועדיין רצונה לא השתנה. היא קיוותה שהאיש הזה יהפוך לאדם שעליו היא תסמוך, לאדם שינחם אותה ויקל על כאבה, יהיה אשר יהיה. אבל הדברים לא קרו כפי שהיא ציפתה. הבעל הזה, שעמו היא מעולם לא קיימה אינטראקציה ברובד עמוק, האיש הזה שאותו היא לא הבינה כלל, פשוט לא היה יכול להפוך לאדם שעליו היא סומכת. הסיבה הייתה שיכולות ההישרדות של שני האנשים, התכונות האנושיות שלהם, הגישות שלהם לחיים, הערכים שלהם ויחסם כלפי ילדיהם, המשפחה וקרוביהם היו שונים לחלוטין. בני הזוג רבו ללא הפסקה והתקוטטו באופן מתמיד על עניינים חסרי חשיבות. האישה הזאת קיוותה עמוק בלבה שהיא תוכל להחזיק מעמד, כדי שבעלה ילמד להבין את נדיבותה, את סבלנותה ואת הקושי שלה, ושלאחר מכן היא תצליח לגעת ברגשותיו והוא יתחבר אליה מחדש, אבל גם הפעם רצונה לא התגשם. מבחינתה, עמוק בפנים, האם בעלה היה מישהו שעליו היא תוכל לסמוך? האם הוא היה מסוגל להפוך לאדם שעליו היא תסמוך? (לא). בכל עת שהיא התמודדה עם קשיים, לא רק שבעלה לא ניחם אותה ולא הקל על כאבה, אלא שהוא אפילו הגביר את כאבה, וגרם לה להרגיש מאוכזבת וחסרת אונים יותר. באותה עת, מה היו רגשותיה הכמוסים ביותר והבנתה בנוגע לחיים? היו אלה אכזבה וכאב, שגרמו לה לתהות, "האם יש באמת אלוהים? מדוע החיים שלי קשים כל כך? כל שאני רוצה הוא מישהו לסמוך עליו, האם זו בקשה גדולה מדי? יש לי רק את הבקשה הקטנה הזו. מדוע היא עדיין לא התגשמה במשך כל שנות חיי? הדרישות שלי אינן מוגזמות ואין לי שאיפות. אני רק רוצה מישהו להישען עליו כשהעניינים משתבשים, זה הכול. מדוע אפילו משאלה קטנה כזו לא יכולה להתגשם?" המצב הזה נמשך מספר שנים. ברור, שחיי המשפחה הזו לא היו הרמוניים במיוחד; היו ויכוחים תכופים. הילדים היו עצובים ואומללים, וכך גם הוריהם. במשפחה לא שררו שלום ושמחה, וכל אחד מחבריה חש פחד, חרדה ואימה, כמו גם כאב ואי נוחות עמוק בתוך לבו.
שנים מספר לאחר מכן הדברים סוף-סוף השתנו והבשורה של ישוע אדוננו הגיעה אליה. היא הרגישה שרצונה עשוי סוף-סוף להתגשם. "אני לא צריכה לסמוך על אבא שלי, על בעלי או על אנשים מסביבי", היא חשבה. "כל עוד אני סומכת על ישוע אדוננו, אני יכולה להיות רגועה, לסמוך באמת ובתמים על מישהו ולמצוא שלווה אמיתית ואושר, ואז החיים לא יהיו עוד סיוט שכזה". לאחר שקיבלה את הבשורה של ישוע אדוננו, האישה הזו הפכה להיות שמחה יותר, ומובן שחייה הפכו להיות רגועים יותר. יחסו של בעלה כלפיה אמנם לא השתנה, והוא היה עדיין נוקשה כמקודם, התעלם ממנה ולא גילה כלפיה כל התחשבות, דאגה או אכפתיות, וגם לא סבלנות, הכרת תודה או סובלנות, אבל משום שישועתו של ישוע אדוננו שכנה בלבה, יחסה כלפי כל אלה השתנה. היא כבר לא התווכחה ולא ניסתה לדבר על לבו של בעלה, כיוון שהיא הבינה שלאנשים אין מה להרוויח מוויכוחים על כל העניינים האלה. בכל פעם שהדברים השתבשו, היא דיברה אל ישוע אדוננו ולבה הפך פתוח בהרבה. כך, חיי משפחתה נראו לכאורה רגועים יחסית. אבל הזמנים הטובים היו קצרים, ובחייה חלה תפנית נוספת. לאחר שהיא החלה להאמין בישוע אדוננו, היא הטיפה את הבשורה בהתלהבות, קיבלה את חיי הכנסייה ותמכה באחיה ובאחיותיה. אבל בעלה לא ראה זאת בעין יפה. הוא החל לרדוף אותה ולעתים קרובות גער בה ואמר דברים כמו: "את עדיין רוצה לחיות איתי? אם את באמת לא רוצה בכך, בואי ניפרד!" לא הייתה לה ברירה אלא פשוט להתפלל לאדון ולהשלים עם הדברים. אף על פי שימים כאלה היו קשים ומכאיבים, הטראומה בלבה הייתה פחותה בהרבה מאשר בעבר, והיא הצליחה להתנחם מעט בתפילה. בכל עת שהיא חשה מצוקה, היא נהגה להתפלל לאדון. וכך היה ללבה מישהו לסמוך עליו והיא זכתה במימוש זמני, והרגישה שחייה טובים בהרבה.
אט-אט, הילדים גדלו. כיוון שהילדים חיו עמה מאז ילדותם וחיבתם אליה הייתה חזקה מעט יותר, האישה הרגישה, "כעת, כשילדיי בגרו, אני כבר לא צריכה לסמוך על בעלי, אני יכולה לסמוך על ילדיי". למראית עין, נראה היה שהיא כבר החלה לסמוך על ישוע אדוננו ושהפקידה בידיו את לבה, את משפחתה ואפילו את עתידה ואת סיכוייה. אבל למעשה, בעומק לבה, היא עדיין דבקה במשאלתה לזכות באנשים שתוכל לראות ושעמם יהיו לה קשרים, והיא קיוותה שמשאלה זו תתגשם ביום מן הימים. כיוון שאנשים אינם יכולים לראות היכן נמצא ישוע אדוננו, הם אומרים שישוע אדוננו נמצא בתוכם ובלבבם, אבל היא חשבה שלא ניתן לגעת באל ולא לראותו, וזה גרם לה לאי נוחות. היא חשבה, שדי יהיה אם היא תסמוך על כך שישוע אדוננו יסייע לה לצלוח אירועים משמעותיים ובעיות חמורות, אבל שבחיים האמיתיים היא תצטרך בכל זאת להסתמך על ילדיה. במשך כל הזמן הזה רצונה לא השתנה והיא לא ויתרה עליו. היא האמינה כעת בישוע אדוננו, אבל מדוע משאלתה עדיין לא השתנתה? יש לכך מספר סיבות. סיבה אחת היא, שהיא לא הבינה את האמת ולא היו לה ידע או הבנה מרובים בנוגע לריבונות האל ולתזמור שלו; זו הסיבה האובייקטיבית. הסיבה הסובייקטיבית היא, שהיא הייתה אדם פחדן. אף על פי שהיא האמינה באל, הרי שגם לאחר שחוותה כאב רב כל כך, לא הייתה לה עדיין תובנה ברורה בנוגע למשמעות האמונה באל, או בנוגע לייעודם של אנשים, לתזמור האל ולדרך שבה הבורא עובד. אילו דברים מראים, שלא הייתה לה תובנה ברורה בנוגע לדברים אלה? ראשית כל, היא תמיד השליכה על אחרים את האושר הפרטי שלה ואת כמיהתה העמוקה לחיים טובים יותר, מתוך תקווה שרצונה יתממש בגלל עזרתם או תמיכתם של אחרים. האם זו הייתה תפיסה שגויה של החיים ושל הגורל? (כן). זו הייתה תפיסה שגויה. כהורה, האם זו טעות להשליך את התקוות שלך על ילדיך, מתוך תקווה שהם יכבדו אותך ויוכלו לתמוך בך כשיתבגרו? זו אינה טעות, ואין זו בקשה מוגזמת מדי. אם כך, מה הבעיה כאן? היא רצתה באופן מתמיד להסתמך על ילדיה, לחיות חיים שמחים על ידי הסתמכות עליהם, להעביר את שארית חייה תוך שהיא נסמכת עליהם, וליהנות מדברים אלה ואחרים כשהיא מסתמכת עליהם. מה הייתה גישתה השגויה בעשותה כן? מדוע עלה בה הרעיון הזה? מה היה המקור של גישה זו, שבה אחזה? אנשים מקווים תמיד באופן מוגזם לדרך חיים מסוימת ולרמת מחייה מסוימת. כלומר, עוד בטרם אנשים מבינים כיצד האל קובע מראש את חייהם, או מהו ייעודם, הם כבר מתכננים מה צריכה להיות רמת המחייה שלהם, כשהמשמעות היא כי הם צריכים להיות מאושרים, ליהנות משלווה ומשמחה בחייהם, להיות עשירים ובעלי אמצעים, ושהם יוכלו להיעזר באחרים ולסמוך עליהם – אנשים מתכננים את נתיב החיים שלהם, את מטרותיהם בחיים, את ייעודם הסופי בחיים וכל דבר אחר. האם בתוך כל זה יש שמץ של אמונה באל? (לא). לא, אין כאן אמונה. לאישה הזו תמיד הייתה דעה בנוגע לחיים: אם אוכל לסמוך על אדם זה וזה, החיים שלי יהיו שלווים יותר, שמחים יותר ומלאי שפע יותר; אם אסמוך על זה ועל זה, החיים שלי יהיו רגועים יותר, בטוחים יותר ושמחים יותר. האם נקודת המבט הזו נכונה או שגויה? (היא שגויה). לאחר שנים רבות כל כך, היא כבר הגיעה לשלב של אמונה בישוע אדוננו, אבל היא טרם הבינה בבירור את המשמעות של חיי אנוש. עדיין היו לה כוונות ותוכניות משלה, והיא חישבה את נתיבה העתידי ותכננה את חייה העתידיים. כשאנו בוחנים זאת כעת, האם היחס הזה כלפי החיים וסוג זה של תכנון היו נכונים או שגויים? (הם היו שגויים). מדוע? (משום שהיא חתרה אל האידיאלים ואל הרצונות שלה, ולא אל מה שהאל דורש מאנשים). הדברים שאליהם היא חתרה לא היו קשורים לייעוד שנקבע מראש על ידי האל. עוד בטרם ידעה מה עומד האל לעשות, היא גמרה אומר תחילה למצוא מישהו שעליו היא תוכל להסתמך. היא תסתמך על האדם הזה בשלב הנוכחי ועל האדם ההוא בשלב הבא. בדרך זו, היא איבדה את ההסתמכות שלה על האל והחלה לסמוך אך ורק על בני אדם, במקום על האל. לאור העובדה שהיא דבקה באופן מתמיד ברצון הזה ובתוכניות האלה, האם האל שכן בלבה? (לא). לכן, במובן מסוים, מה הייתה הסיבה לכאב שנבע מכל מאבקיה? (הוא נגרם על ידי רצונה). זה נכון לגמרי. אם כך, כיצד התממש הרצון שלה? (על ידי כך שהיא לא האמינה בריבונות האל או בתזמור שלו ובסידוריו). זה נכון. היא לא הבינה כיצד מתממש ייעודם של אנשים, והיא גם לא הבינה כיצד עובדת ריבונות האל. זהו שורש הבעיה.
הבה נמשיך את הסיפור. כאשר ילדיה של האישה הזו גדלו, כמה מהם יצאו לעבוד ואחרים התמסדו והתחתנו, ומובן שהיה עליהם לעזוב את הוריהם ולנהל חיים עצמאיים, והם לא יכלו להיפגש עם הוריהם לעתים קרובות. לפיכך, מה הייתה הבעיה הבאה שעמה התמודדה אותה אישה? נראה שרצונה להסתמך על ילדיה נמצא שוב בסכנת התנפצות. זו הייתה טרגדיה מכאיבה נוספת, מהלומה נוספת בחוויית חייה. בגלל סיבות שונות ומשונות, ילדיה לא יכלו לחיות לצדה ולארח לה לחברה, וגם לא לבקר אותה לעתים קרובות ולדאוג לה. לפיכך, תקוותה שילדיה יהיו לצדה, יכבדו אותה וידאגו לה, ורצונה להסתמך על ילדיה כדי שתוכל להקל על עצמה ולחיות חיים נוחים ושמחים יותר – כל אלה הלכו והתרחקו ממנה. וכך, חששותיה, דאגתה וכמיהתה לילדיה הפכו עזים יותר ויותר. האם לא היה זה סוג נוסף של כאב? ככל שהיא הזדקנה והשנים הכבידו עליה יותר ויותר, כך כאבה העמיק וכך גם געגועיה לילדיה. שנים רבות חלפו, ואף על פי שהאנשים שעליהם סמכה האישה בכל אחד משלבי חייה היו שונים, הם כולם עזבו אותה במועד שנגזר מראש, כשהם מנתצים לחלוטין את רצונותיה ואת אשליותיה, ומותירים אותה מיוסרת ומלאת מכאוב במעמקי נשמתה. למה הוביל אותה כל זה? האם הדבר גרם לה להרהר בחיים? או להרהר על האופן שבו הבורא מסדר את ייעודם של אנשים? אם ניקח בחשבון את החשיבה הרגילה של בני האדם, אזי לאחר שהם מקשיבים למספר דרשות ומבינים כמה אמיתות, עליהם לדעת מספר דברים אודות הבורא, אודות החיים ואודות גורלם של אנשים. עם זאת, בגלל סיבות שונות, ובגלל הבעיה של הגיבורה הראשית בסיפור זה, עד כה היא עדיין לא הצליחה להבין ולא היה לה כל מושג בנוגע למה שחוותה ושבו נתקלה בכל אחד משלבי חייה, או מה הבעיה שלה, ובעומק לבה היא עדיין השתוקקה למישהו שעליו תוכל לסמוך. אם כן, על מי בדיוק עליה לסמוך? נכון שהאל הוא האחד שעליו אנשים סומכים, אבל האל אינו קיים רק כדי שאנשים יסמכו עליו, הוא אינו קיים רק לשם כך. חשוב יותר שאנשים ידעו כיצד להסתדר עם הבורא, כיצד להכיר את האל ולהתמסר לו – לא מדובר רק בקשר של הסתמכות ושל מתן תמיכה.
לאחר שהאישה הזו איבדה את יכולתה לסמוך על ילדיה, היא העבירה את תקוותיה אל בעלה, אשר הפך לקרש ההצלה האחרון שלה עד לזקנתה. היא נאלצה לסמוך עליו בכל מה שנגע לצרכים בסיסיים וכדי להמשיך לחיות. היא נאלצה למצוא דרכים שאפשרו לבעלה לחיות עוד מספר שנים, כדי שתוכל להיטיב עם עצמה. זה היה האחד שעליו היא סמכה. כיוון שחיה שנים רבות כל כך, שערות ראשה של האישה הקשישה האפירו, פניה התקמטו ורוב שיניה נשרו. אף על פי שהופעתה השתנתה, מה שנותר ללא שינוי היה העובדה שבכל אחד משלבי חייה היא נתקלה בחומה, ולמרות שנחבטה בחומה הזו פעמים רבות, היה בה אותו רצון מתמיד –למצוא מישהו להסתמך עליו. דבר נוסף שלא השתנה היה האשליה שלה בנוגע להבטחות האל לבני האדם, וכן מספר אשליות בנוגע לעצמה, לאנושות ולייעודה וסיכוייה העתידיים. גם אם עמוק בתוכה האשליות האלה הלכו והפכו מטושטשות ומרוחקות יותר, ייתכן שעדיין היה בה שביב של תקווה, אי שם במעמקי לבה: "אם בשנים שנותרו לי אוכל לחיות באושר עם מישהו שעליו אוכל לסמוך, או שאזכה לראות את היום שבו עבודת האל תסתיים והוא יזכה בתהילה, אזי החיים האלה לא יהיו לשווא". אלה היו חייה של האישה הזאת. וזה סופו של הסיפור. מה תהיה כותרת הסיפור? ("על מי אני סומכת?") זו כותרת לא רעה שמעוררת מחשבה.
אם נחזור לנושא השיתוף שלנו, מה הקשר של הסיפור הזה לתפיסות שיש לאנשים בנוגע לעבודת האל? איזה חלק קשור לתפיסותיהם של אנשים בנוגע לעבודת האל? לאילו תפיסות הוא קשור? שתפו את המחשבות שלכם. (אנשים מרגישים שהאל צריך להשיג דברים בהתאם לציפיות ולתוכניות שלהם. זה סוג התפיסות שיש לאנשים). במסגרת תפיסותיהם, אנשים סבורים שכל עוד השאיפות שלהם טובות, חיוביות ופרואקטיביות, הבורא צריך למלא אותן, וכי אין לשלול מהם את הזכות לשאוף לחיים יפים. זו תפיסה. האם מימוש הבורא תואם לרצונותיו של האדם, לתקוותיו ולדמיונותיו? (לא). אם כן, באיזו דרך פועל הבורא? לא משנה מי אתה, ולא משנה מה תכננת, כמה מושלמים וראויים הדמיונות שלך, או באיזו מידה הם תואמים למציאות חייך, האל אינו מסתכל על אף אחד מן הדברים האלה, והוא גם לא שם אליהם לב; במקום זאת, הדברים מושגים, מתוזמרים ומסודרים בהתאם לשיטות ולחוקים הקבועים של האל. זהו הצביון הצודק של האל. יש כאלה שחושבים, "לאחר הקשיים הרבים מספור שחוויתי בחיי, האם אינני זכאי לחיים טובים? כשאתייצב לפני הבורא, האם לא אהיה ראוי לבקש חיים יפים וייעוד יפה ולשאוף להם?" האין זו תפיסה אנושית? מהן התפיסות והמחשבות האלה, שמקורן באדם, עבור האל? הן דרישות לא הגיוניות. כיצד מתהוות דרישות לא הגיוניות שכאלה? (אנשים אינם מכירים את סמכותו של האל). זו הסיבה האובייקטיבית. מהי הסיבה הסובייקטיבית? הסיבה היא שיש להם צביון מרדני, ושהם אינם מוכנים לחפש את האמת או להתמסר לריבונות או לסידורים של הבורא. האם החיים שהבורא מסדר עבור רוב האנשים הם חיים של קושי, או האם הם שמחים ונטולי דאגות? (חיי קושי). רוב האנשים חיים חיי קושי, עם יותר מדי בעיות ויותר מדי כאב. מהי מטרת הבורא בכך שהוא מסדר קשיים לאנשים לאורך כל חייהם? מהי המשמעות של דבר זה? במובן אחד, סידורים כאלה מיועדים לאפשר לאנשים לחוות ולהכיר את ריבונות האל, את סידוריו ואת סמכותו; במובן אחר, מטרתו העיקרית היא לאפשר לאנשים לחוות מהם החיים באמת, וכך להבין שגורלו של אדם נשלט בידי האל, אינו נקבע על ידי אדם כלשהו וגם אינו משתנה כאשר חלים שינויים ברצונותיהם הסובייקטיביים של אנשים. לא משנה מה עושה הבורא ואיזה סוג של גורל הוא סידר לאנשים, הוא גורם להם להרהר בחיים ובמהות האמיתית של גורלו של אדם, וכאשר הם מהרהרים בכל הדברים האלה, הוא גורם להם לבוא בפני האל. כאשר האל מביע את האמת ואומר לאנשים את המשמעות של כל זה, הוא גורם להם לבוא לפניו, לקבל את דברי האל, לחוות את מה שאומר האל, להבין מהו באמת הקשר בין כל שאומר האל לבין כל הדברים שאנשים חווים בחייהם האמיתיים. הוא מאפשר לאנשים לאמת את המעשיות, את הדיוק ואת התקפות של אמיתות אלה, ולאחר מכן הם זוכים בהן ומכירים בכך שהאדם נשלט על ידי הבורא, ושגורלו של אדם נקבע ומסודר על ידי האל. לאחר שאנשים מבינים זאת, לא יהיו להם עוד תוכניות לא מעשיות לחיים, ולא יהיו להם עוד תוכניות שעומדות בניגוד לרצונות הבורא או בניגוד למה שהוא קבע וסידר; במקום זאת, יהיו להם הערכה והבנה מדויקות יותר ויותר, או הכרה ותוכנית בנוגע לאופן שבו עליהם לחיות את חייהם ולדרך שבה הם צריכים ללכת. זו המטרה והמשמעות של הקשיים הרבים שהבורא מסדר בחייהם של אנשים.
אם נחזור לסיפור, לאחר שהגיבורה חוותה קשיים רבים, מה הייתה ההבנה שלה בנוגע לסיבה שבגינה היא סבלה קושי וכאב בחיים אלה, ובנוגע לסיבה שהבורא תזמר וסידר את הדברים באופן זה? האם ניתן להבין זאת מתוך הסיפור? האם היא זכתה בהבנה של הדברים האלה? (לא). מדוע היא לא זכתה בכך? (כיוון שבכל שלב של חייה, ובכל נקודת מפנה של חייה, כאשר המאוויים שלה התנפצו שוב ושוב, היא לא הרהרה ולא הסיקה מסקנות בנוגע לסיבה שחלום חייה לא יוכל להתגשם לעולם. אילו היא הייתה מסוגלת להרהר ולחפש את האמת, היא הייתה משתנה. אבל היא לא הבינה את הריבונות של הבורא, ויכלה רק לדבוק בנחישות בחלום שלה ולקוות שביום מן הימים גורלה ישתנה פתאום, מה שהיה בלתי אפשרי. לאורך התהליך הזה, היא התנגדה ונאבקה כל העת, ומכאן עוגמת הנפש העצומה שלה). אלה היו פני הדברים. כיוון שהיא בחרה בנתיב שגוי, אבל לא ידעה זאת. היא התייחסה לכך כנתיב נכון, כחתירה לגיטימית וכרצון לגיטימי, ולאחר מכן עבדה קשה, נלחמה ונאבקה בכיוון זה. היא מעולם לא פקפקה אם רצונה מציאותי, וגם לא הטילה ספק במידת הנכונות שלו. במקום זאת, היא חתרה בעיקשות בכיוון הזה, מבלי להשתנות או לסוב על עקביה. מה, אם כן, הייתה מטרתו של האל בכך שמילא את חייה בקשיים רבים כל כך? האל לא עשה זאת בטעות. בחייו של כל אדם, האל מסדר כמה חוויות ייחודיות וכמה חוויות שמכאיבות לאדם. למעשה, הבורא משתמש בשיטה זו ובעובדות אלה כדי לומר לך שלא להמשיך בדרך זו, שהנתיב הנוכחי אינו מוביל לשום מקום, וכי אין זה הנתיב שבו עליך ללכת. מהי המשמעות המופשטת שאתם רואים כאן? זהו האל שבוחר נתיב עבור בני האדם, וזו גם דרכו של האל לדבר עם אנשים ודרכו להושיע אנשים ולגרום לאנשים להגיח מתוך התפיסות השגויות והדרכים העיקשות שלהם. זו גם דרכו של האל לומר לך: הנתיב שבחרת הוא ביצה טובענית, מלכודת אש, דרך ללא מוצא, ואינך יכול להמשיך ללכת בו. אם תמשיך ללכת בדרך זו, אתה תמשיך לסבול. זה איננו הנתיב הנכון בחיים, זה לא הנתיב שבו עליך לבחור, וזה אינו הנתיב שהאל קבע מראש עבורך. אם אתה אדם חכם, אזי לאחר שחווית קושי, אתה תהרהר: "מדוע חוויתי קושי כזה? מדוע נתקלתי בחומה? האם הנתיב הזה אינו מתאים עבורי? אם כך, באיזה נתיב עליי ללכת ואיזה כיוון עליי לבחור בחיים?" בעת שתהרהר, האל יעניק לך השראה והנחיה, או יתווה את הכיוון הנכון שבו עליך לצעוד את הצעד הבא שלך. האל מנחה אותך באופן מתמיד, כדי שתוכל לתפוס ביתר מעשיות ובהירות מהו הנתיב שהוא תכנן עבורך בחיים באמיתיים. האם הגיבורה בסיפור שזה עתה סיפרתי לכם עשתה זאת? (לא, היא מעולם לא הרהרה). איזה סוג של צביון היה בה? (עיקשות). עיקשות – זה כל כך בעייתי. מאז שהייתה ילדה ועד שהפכה לאישה זקנה עם שיער מאפיר, הרצון שלה להסתמך על מישהו מעולם לא השתנה. ההיבט המצער ביותר הוא, שרצונה זה לא השתנה מן ההתחלה ועד הסוף – בין אם לפני ששמעה את בשורת האל וזכתה בתובנות בנוגע לאופן שבו הבורא יצר את השמים ואת הארץ ואת כל הדברים, או כאשר בשורת האל הגיעה אליה והאל סיפר לה את האמת אודות כל אלה. לאנשים יש מחשבות ורעיונות. מה הייתה מטרתו של האל כשברא את כל זה עבור בני האדם? המטרה הייתה שבני האדם יראו ויבינו את האנשים, האירועים, הדברים והסביבות שהאל מסדר עבורם. כאדם רגיל שניחן בהיגיון ובמצפון, כל יציר בריאה יבין את רצונות הבורא כאשר הוא חווה ומעריך בלבו את כל הדברים שהאל תזמר, במידה זו או אחרת וברמת עומק משתנה. זו דרך אחת שבה האל עובד, ואשר היא מעשית ואמיתית במיוחד. אבל כיוון שאנשים הם גאוותנים ועיקשים מדי, ולא מסוגלים לקבל את האמת בקלות, קשה להם לתפוס את כוונות הבורא. כיצד מתבטאת עיקשותם של אנשים? לא משנה מה האל אומר או עושה, אנשים ממשיכים לדבוק בעניינים שלהם. המנטליות שלהם היא: "אני רוצה לתכנן את חיי. יש לי רעיונות, יש לי מוח, אני משכיל ואני יכול לשלוט בחיי. אני יכול לראות את המקור של כל הדברים בחיי, ואני לחלוטין יכול לתזמר את כל זה, כך שאני מסוגל לתכנן את האושר שלי, את עתידי ואת התוכניות העתידיות שלי". כאשר הם נתקלים במכשול, הם אומרים, "כשלתי הפעם, אנסה שוב בפעם הבאה". הם מאמינים שכך צריכים אנשים לחיות, ושאם אין לאדם רוח תחרותית, אזי הוא חסר תועלת ורפה בחייו. מה נמצא ביסוד של התמדתם? מהי הסיבה לכך? הסיבה היא, שהם מאמינים כי עליהם להיות אנשים חזקים ולא אנשים חלשים, ושאל להם להניח לחיים לדכא אותם, קל וחומר לאפשר לאחרים לזלזל בהם, וגם שאנשים צריכים להיות עצמאיים ותחרותיים, מלאי נחישות ולהיות מוערכים על ידי אחרים. הצביונות, הרעיונות והמחשבות האלה שולטים בהתנהגותם, כך שבכל פעם שהם מתמודדים עם קשיים, מצוקות או מכאובים שהאל מתזמר עבורם, הם בוחרים באותה דרך שבה בחרו בעבר: הדרך של דבקות במחשבותיהם-הם, מבלי שייסובו לאחור, תוך שהם נצמדים באופן מוחלט ועד הסוף לכל מה שהם סבורים שהוא טוב, נכון ומיטיב עבורם, ותוך התנהלות כאדם תחרותי. הצביון העיקש הזה הוא בדיוק מה שגורם להם לקבל החלטות רבות מתוך בורות וחוסר מעשיות, וגורם לשלל אי הבנות וחוויות שאינן מעשיות.
זה עתה דיברתי על היבט אחד של צביונותיהם של אנשים – עיקשות. בגלל עיקשותם של אנשים, כאשר הם מתמודדים עם נסיבות מכאיבות ועם מצוקות שאליהן מכניס אותם הבורא, היחס שלהם הוא לא להתמסר, אלא לדבוק בכל מה שמיטיב עימם ולא לזנוח אותו. כיצד מתמודד האל עם התנהגות כזו? עבודת האל אינה תלויה ברצונם של אנשים, ואם כך, כיצד האל מתמודד עם פעולות כאלה מצדם של אנשים? האל בהחלט לא יאמר, "נכשלת הפעם, ולכן נגזר גורלך. אנשים כמוך הם חסרי תועלת ואינני רוצה בך עוד". האל לא מוותר על אנשים. הוא ממשיך להשתמש באותה דרך, לסדר סביבות שונות ואנשים, אירועים ודברים שונים, כדי שבני האדם יוכלו לחוות את אותו הכאב ולהתמודד עם אותן מצוקות. מהי המטרה של דבר זה? (הוא גורם לאנשים להתפכח). הוא גורם לאנשים להרהר, להתעשת ולזנוח את הדעות העיקשות שלהם. שוב ושוב, האל משתמש בשיטות הייחודיות לו כדי לשוחח כך עם בני האדם, ולקיים אינטראקציה עמם באופן זה. בסופו של דבר, מהי התוצאה שהאל רוצה להשיג דרך שיטת עבודה זו? האל מנחה אנשים על ידי כך שהוא גורם להם לעבור צרות שונות, סבל ואף מחלות וקשיים משפחתיים לאורך חייהם. המטרה בחוויית הסבל הזה היא לגרום לאנשים להרהר באופן מתמיד ולהבין בתוך נשמתם, ואף לאמת זאת בתוך תוכם: "האם זה סידור של האל? כיצד עליי ללכת בשביל העתידי שלי? האם עליי לשנות כיוון? האם עליי לחפש את דרך האמת? האם עליי לשנות את הדרך שבה אני חי?" האל גורם לאנשים לחוות סוגים שונים של כאב, תלאות, צרות ומצוקות, כדי שלאחר מכן הם יקבלו אישוש בעומק לבם כי קיים ריבון אשר שולט בגורלם של אנשים, ושאנשים אינם יכולים להיות עיקשים, גאוותנים או סרבנים, אלא שעליהם להתמסר – להתמסר לסביבות, להתמסר לגורל ולהתמסר לכל מה שקורה סביבם. בטרם תשמע את דבריו הברורים של האל, האל משתמש בדרכים ובעובדות האלה כדי לגרום לך לחוות סוגים שונים של סביבות, אנשים, אירועים ודברים, וכדי לגרום לך לאשר בהתמדה בעומק לבך כי גורלם של בני האדם מסודר על ידי האל, שאין אדם שיש לו ריבונות על כך ושלאנשים לא יכולה להיות ריבונות על גורלם שלהם. סוג זה של הבנה, או קול, מפעם בעומק לבך ואתה מאשר באופן מתמיד שכל שאתה חווה לא נגרם על ידי אדם, ואף לא קורה במקרה, ואינו נגרם מסיבות או נסיבות אובייקטיביות, אלא שזהו האל שמחזיק בריבונות על הכול. אין זה במקרה שאדם פוגש אדם אחר ושמשהו קורה, או שהם נתקלים בסביבה שמשנה את חייהם. אין זה מקרה שאדם סובל ממחלה ולאחר מכן משיג ברכות רבות. זהו האל, שאומר לכל אדם בדרך מיוחדת זו: האל מחזיק בריבונות על גורלם של אנשים, האל משגיח על אנשים ומכווין אותם מדי יום, ומנחה את כולם בכל יום ולאורך חייהם. בנוסף לכך שהוא מאפשר לאנשים לדעת שהוא מחזיק בריבונות על גורל האנושות, על כל מה שקשור בחייהם של אנשים, על הייעוד של האנושות ועל כל דבר ודבר שקשור באנושות, מה עוד רוצה האל להשיג? לגרום לתפיסות לא מעשיות, לדמיונות ולדרישות שיש לאנשים ביחס לאל הבורא להתפוגג בהדרגה, להיעלם ולהיזנח, ולאחר מכן לגרום לאנשים להגיע בהדרגה לנקודה שבה יוכלו להכיר ולהבין בבירור את הדרכים שבהן הבורא מנחה את האנושות ואת הדרכים שבהן הבורא מסדר את ייעוד חייהם של אנשים. מתוך דברים אלה, אנשים יוכלו לראות כי לאל יש צביון וכי האל חי וממשי. הוא אינו פסל חימר ולא רובוט, והוא גם לא יצור חסר חיים שהוא פרי דמיונם של אנשים, אלא יש בו חיים וצביונות. במובן אחד, דבר זה גורם לאנשים להבין את הדרכים שבהן הבורא עובד, ומניע אותם להיפטר מסוגים שונים של תפיסות, דמיונות ושלל התפלפלויות והנמקות ריקות מתוכן, שאינן תואמות למציאות. בקיצור, הוא גורם לאנשים לזנוח את כל התפיסות והדמיונות הריקים בנוגע לעבודת האל. במובן אחר, כאשר הם זונחים את התפיסות ואת הדמיונות האלה, אנשים יכולים לקבל את עבודת האל ואת ריבונותו ולהתמסר להן. מצד אחד זו תוצאה קטנה, אבל מצד שני יש תוצאה שלא ראיתם, והיא הגדולה והעמוקה מכולן. מהי התוצאה הזו? העובדה שהאל משתמש בדרכים האלה כדי לומר לאנשים שכל שהוא עושה ומשיג באנשים, נעשה על ידו במצב מעשי ואמיתי במיוחד. כאשר אנשים יבינו זאת, הם ישליכו מעליהם דברים ריקים מתוכן ומתעתעים, יצייתו ויתמסרו בפועל לסידורי הבורא ולאחר מכן יתמודדו באופן ממשי עם כל מה שסידר הבורא בחיים האמיתיים, במקום להשתמש בתאוריות נבובות, בתפיסות דתיות או בידע תיאולוגי כדי לדמיין את הבורא, או כדי להתמודד עם דברים מסוימים בחיים. זו התוצאה שהאל רוצה לראות, ומה שהוא רוצה להשיג באנשים. לכן, בשלב הראשון, בטרם תשמעו את קולו של הבורא ותבינו את דבריו הברורים של הבורא אודות אמיתות שונות, הדרך שבה האל מבצע עבודה באנשים היא דרך סידור סביבות שונות עבורך, כדי שתחווה אותן ותיחשף אליהן. לאחר שתשיג אישור מסוים, וכאשר יהיו בך תחושות מסוימות אודות הדברים האלה בעומק לבך, והם ישפיעו עליך ויעוררו בך הבנה, האל יאמר לך במילים ברורות מהי מהות החיים, ומהי מהות האל, כיצד נוצרו בני האדם ובאיזה סוג של נתיב צריכים אנשים לבחור. בדרך זו, ועל בסיס האמונה כי בני האדם הגיעו מן האל ונבראו על ידו, ועל סמך האמונה כי בין השמים והארץ וכל הדברים נמצא ריבון, אנשים בוחרים לאחר מכן בנתיב האמונה באל ובסופו של דבר מקבלים את השיפוט ואת הייסור של האל, ומקבלים את ישועתו של האל ואת הבאתם לכדי שלמות על ידו – האפקטיביות של דרך זו טובה אפילו יותר. ועכשיו, מי הם כל אותם אנשים שמקבלים את עבודת האל של אחרית הימים? לכל הפחות, הם מכירים בקיומו של האל ומאמינים כי היקום כולו כפוף לריבונות האל. הם גם מאמינים בייעוד ובכך שחיי האדם נקבעים מראש על ידי האל, ובנוסף, הם מאמינים בקיומה של ממלכת הרוח ובקיומם של גן העדן ושל הגיהינום, וכי גורלם של אנשים נגזר מראש. מבין אנשים אלה, האל בחר את אנשיו הנבחרים, אשר אוהבים את האמת ואשר יכולים לקבל את האמת. הם יכולים להבין את קולו של האל ומקבלים את עבודת האל. זו דרך אחת וזהו עיקרון אחד שעל פיהם פועל האל.
זה עתה דיברנו על האופן שבו האל מבצע עבודה באנשים, ועל אודות הדרכים שבהן האל עובד. נגענו בדברים אלה בלבד, מבלי שאמרנו דבר על מהות תפיסותיהם של אנשים או על הדרישות שאנשים מציבים בפני האל. הבה נשתף כעת על הסוגיות בהקשר זה. כיוון שהזכרנו במסגרת השיתוף הזה כי אנשים מחזיקים בכמה רעיונות והבנות ריקים ומעורפלים בנוגע לעבודת האל, הבה נמצא מספר דוגמאות שיוכיחו זאת, ונדבר מעט על דוגמאות חיוביות ושליליות כאחד. על בסיס זה, האם אנשים לא יוכלו אז להבין אילו דמיונות הם חלולים יחסית ומעורפלים למדי, ואינם אלא תפיסות בנוגע לעבודת האל? אם להתחיל בסיפור שסיפרתי לכם מוקדם יותר, הגיבורה של הסיפור עברה בחייה כמה חוויות מכאיבות. לאחר כל חוויה מכאיבה, האל המשיך לסדר ולתזמר את גורלה ולהנחותה בהמשך הדרך, תוך שימוש בשיטותיו שלו. אף על פי שהיא לא הבינה, לא ידעה ולא הרהרה, האל המשיך לעשות זאת, כפי שעשה תמיד. בשלב זה, האם היא נתנה ביטוי למחשבות כלשהן אודות הדרך שבה פועל הבורא? האם ניתן לומר שהמחשבות האלה היו סוג של תפיסה? מהם בדיוק המחשבות האלה וסוג זה של תפיסה? ראשית, באשר לגיבורה עצמה, הייתה לה משאלה אחת. היא לא ציפתה להיות עשירה או אמידה בחייה, היא רק רצתה שיהיה לה מישהו לסמוך עליו. דרך ניתוח ואנליזה, ניתן לראות שהמשאלה הזו הייתה שגויה. במובן אחד, היא עמדה בניגוד לייעוד שהאל מתזמר ומסדר עבור אנשים, ובמובן אחר, היא גם לא הייתה מעשית. אם כך, האם האל סיפק הגדרה או הצהרה בנוגע לרצונה זה? על פי דמיונותיהם של אנשים, קל מאוד לאל לגרום לאדם להבין מעט דוקטרינה, הלא כן? אילו הוא היה רוצה לגרום לו להבין, האם הוא לא היה מבין? לאישה הזו היה רצון שיהיה לה מישהו לסמוך עליו – האל יכול היה לגרום לכך שלא יהיה בה רצון כזה, או לגרום לה לשנות את רצונה – האם האל עשה זאת? (לא). לא, האל לא עשה זאת. האם הרצון שלה היה סוג של תפיסה? האם הוא היה על טבעי? האם הוא היה חלול? התעוררות של מחשבות כאלה בקרבם של אנשים היא תופעה טבעית. מדוע אני אומר שזו תופעה טבעית? האל ברא את האדם עם רצון חופשי. לאדם יש מוח, מחשבות ורעיונות. לאחר שהושחת על ידי השטן, האדם שקע בצלילים ובמראות של העולם, ולאחר שהוא מקבל חינוך מידי הוריו, מושפע ממשפחות ומחונך על ידי החברה, מתעוררים דברים רבים במחשבותיו – דברים שמקורם בלב האדם ושכולם זורמים באופן טבעי. כיצד נוצרים הדברים האלה, שזורמים באופן טבעי בקרבו של אדם? ראשית, לאדם צריכה להיות יכולת להקדיש מחשבה לבעיות – זהו הבסיס שנדרש כדי שבאדם יוכלו להתעורר דברים כאלה. ואז, דרך השפעה סביבתית – כגון חינוך על ידי משפחתו של אדם ועל ידי החברה – וגם מכוח הצביונות המושחתים של האדם עצמו, שאיפותיו ורצונותיו, המחשבות האלה הולכות ומתגבשות בהדרגה. באשר למחשבות ולרעיונות שגובשו, לא נחרוץ את דינם כעת, ולא משנה אם הם תואמים למציאות או חלולים, או מהי מהותם באופן כללי. במקום זאת, נדבר פשוט על האופן שבו האל מטפל במחשבות מסוג זה. האם האל מוקיע אותן? האל אינו מוקיע אותן. אם כך, כיצד הוא מתייחס אליהן? הוא אינו מרחיק מחשבות כאלה מתוך אנשים. אנשים מטפחים תפיסה ודמיון, הם סבורים שמגע קל של ידו האדירה ונטולת הצורה של האל יגרום לשינוי החשיבה שלהם. האין תפיסה זו מעורפלת, על טבעית וחלולה? (אכן כן). זו תפיסה שיש לאנשים בנוגע לאופן שבו האל עובד. לעתים קרובות, לאנשים יש פנטזיות בנוגע לעבודת האל ולשיטות עבודתו בעומק לבם, אם כי הם אינם מביעים אותן בקול. אנשים מדמיינים את הבורא כשהוא מתקרב מעדנות אל האדם, וכיצד בהינף של ידו האדירה ונשיפה של הבל פה או היפוך של מחשבה, הדברים השליליים שבקרבו של אדם נעלמים כהרף עין, באותה דממה מוחלטת שבה רוח עזה מפזרת עננים. כיצד מתייחס האל אל רעיונותיו אלה של האדם, אל הדברים שמתעוררים במחשבותיו של אדם? האל אינו פותר אותם בשיטות על טבעיות חלולות, אלא על ידי כך שהוא מתווה את סביבתו של אדם. איזה סוג של סביבה הוא מתווה? היא אינה חלולה – האל לא עושה דברים על טבעיים, תוך הפרת כל החוקים. במקום זאת, הוא פורש סביבה שמחייבת אדם להבין את הנושא ולהרהר באופן מתמיד, ולאחר מכן האל משתמש בכל מיני סוגים של אנשים, מאורעות ודברים כדי להאיר את דרכו של האדם הזה, כך שהאדם מגיע לכדי הבנה. האל לא משנה את ייעודו של האדם; הוא פשוט מוסיף לייעוד זה מספר אירועים, וכך מאפשר לו להבין את הדברים האלה. תפיסותיו של אדם כולן על טבעיות, חלולות, מעורפלות ולא תואמות למציאות – הן זרות למציאות. נניח, למשל, שאדם מסוים רעב ורוצה לאכול. יש כאלה שאומרים, "האל כל יכול, כל שעליו לעשות הוא לנשוף עליי ואני אהיה שבע. האם אני באמת צריך לבשל? זה יכול היה להיות נפלא אם האל היה מחולל נס קטן, כדי שלא ארגיש רעב". האין זה בלתי מציאותי? (כן). אילו היית אומר לאל שאתה רעב, מה היה האל אומר? האל היה אומר לך למצוא מזון כלשהו ולבשל אותו. אם היית אומר שאין לך מזון ושאינך יכול לבשל, מה היה האל עושה? הוא היה אומר לך ללמוד לבשל. זהו הצד המעשי של עבודת האל. כאשר תיתקלו בדבר מה שלא יהיה ברור לכם, וכבר לא תישאו תפילות חלולות או תסתמכו באופן מעורפל ובביטחון עצמי על האל, וגם לא תתלו תקוות בתפיסות ובדמיונות שיש לכם בנוגע לאל, או-אז תדע מהו הדבר שעליך לעשות – תדע מהי חובתך, מהי אחריותך ומהי ההתחייבות שלך.
זה עתה דיברתי על היבט אחד, לפיו כאשר אנשים אינם מבינים את הסביבות שמתווה האל, מה עושה האל? האל ממשיך להתוות סביבות. הוא עושה זאת כדי שאנשים ימשיכו להבין את הריבונות של הבורא, וכן מהו ייעודם דרך חוויית החיים, וכדי שאנשים ידעו עמוק בפנים שרצונותיהם נבדלים מייעודם ומהסדריו של הבורא. הוא עושה זאת כדי שאנשים ילמדו לשחרר בהדרגה את רצונותיהם ולהתמסר לכל מה שמתזמר הבורא. קל למדי להבין זאת. היבט נוסף הוא, שכאשר דבריו הברורים של האל מגיעים לאנשים, הם מגבשים תפיסות ודמיונות נוספים. אילו תפיסות? "דברי האל הם לחם החיים והאמת. דברי האל הם האל עצמו. כשאני שומע את דברי האל אני מיד הופך לחכם, ולא משנה כמה טיפש אני. כל עוד אני קורא יותר בדברי האל, האיכות שלי תשתפר והכישורים שלי יתעצמו". מהן המחשבות האלה שיש לאנשים? אלה הן התפיסות שלהם. אם כן, האם זהו האופן שבו עובד האל? (לא). כיוון שאלה תפיסותיו של אדם, הן ללא ספק מנוגדות לעבודת האל וסותרות אותה. כאן טמונה עובדה. האל מדבר אל האדם פנים אל פנים ואומר לו מה עליו לעשות ומה לא לעשות, באיזו דרך עליו לבחור, כיצד עליו להתמסר לאל ומהם העקרונות שאליהם עליו להיכנס במסגרת ההיבטים השונים של העבודה. האל אומר לאדם בבירור את כל הדברים האלה, ועם זאת לעתים תכופות האדם עדיין מחכה ומצפה שהאל יאמר לו מהן כוונותיו באמת תוך שימוש באמצעים נוספים מלבד דבריו, בתקווה שיעלה בידו להשיג תוצאות שבעבר לא ניתן היה להעלות על הדעת ולחזות בנסים. האין זו תפיסה של האדם? (כן). מה בעצם האל עושה? (האל מתווה סביבות מעשיות כדי שאנשים יוכלו לעבור בהן ולחוות את דברי האל). מה עושה האל אם אנשים עדיין לא מבינים את כוונותיו, גם לאחר שהוא פורש את הסביבות המעשיות האלה עבורם? (הוא מעניק לאנשים נאורות ומנחה אותם). מה עליך לעשות אם הוא לא מעניק לך נאורות ומנחה אותך? (ליישם בפועל בהתאם לדברי האל ולעשות כדברי האל). זה נכון. מן העת שהאל החל בעבודתו ועד להווה, כמה דברים אמר האל לאדם פנים אל פנים? הדברים רבים כל כך, עד שגם אם תקדיש כמה שנים לקריאתם, עדיין לא תגיע לסופם. אבל בכמה דברים זוכים אנשים? אם אדם זוכה בדברים מעטים מדי, מה זה מוכיח? זה מוכיח שהאדם לא השקיע מספיק מאמצים בדברי האל ולא הקשיב להם. יש כאלה שאומרים, "הקשבתי" – אבל האם הפנמת את דברי האל? האם הבנת אותם? האם התמקדת בהם? לא התמקדת בהם, ולכן דברי האל פשוט חלפו לידך. משום כך, כאשר האל משתמש בשפה ברורה ואומר לאדם כיצד לפעול, לחיות, להתמסר לו ולחוות כל אירוע, והאדם עדיין לא מבין, האל אינו עושה דבר נוסף מלבד להתוות עבורו סביבות, להעניק לאדם נאורות מיוחדת כלשהי, או לאפשר לאדם לעבור חוויות מיוחדות כלשהן. זהו הגבול של מה שהאל יכול, צריך ומוכן לעשות. יש כאלה ששואלים, "האם האל אינו רוצה שכל אדם ייוושע ושאף אחד לא ילך לאבדון? אם האל היה משתמש בשיטת פעולה כזו, כמה אנשים היו יכולים להיוושע?" בתגובה, האל שואל, "כמה אנשים קשובים לדבריי ונוהים בדרכי?" יהיה מספרם אשר יהיה – זו גישתו של האל וזו שיטת עבודתו. האל אינו עושה יותר מכך. מהי תפיסת האדם לגבי עניין זה? "האל מרחם על האנושות, הוא דואג לאנושות הזו, ולכן עליו לשאת באחריות עד הסוף. אם האדם נוהה אחריו עד הסוף, בלתי נמנע שהוא ייוושע". האם התפיסה הזו נכונה או שגויה? האם היא תואמת לכוונותיו של האל? בעידן החסד היה זה רגיל שאנשים יחזיקו בתפיסות כאלה, כיוון שהם לא ידעו את האל. באחרית הימים האל כבר אמר לאנשים את כל האמיתות האלה, והוא אף הבהיר להם את עקרונות עבודתו של הושעת אנשים, ולכן זה בלתי נתפס שלאנשים יש עדיין תפיסות כאלה בלבבם. האל אמר לך את כל האמיתות האלה, כך שאם בסופו של דבר, אתה עדיין אומר שאינך מבין את כוונות האל ואינך יודע כיצד ליישם בפועל, ואתה עדיין אומר דברים מרדניים ובוגדניים שכאלה, האם אדם שכזה יכול להיוושע בידי האל? יש כמה שחושבים תמיד, "האל עושה עבודה אדירה שכזו, הוא אמור לזכות ביותר ממחצית האנשים בעולם, ולהשתמש באנשים הרבים, בכוח העוצמתי ובכמות הגדולה של אנשים רמי דרג כדי שיישאו עדות לתהילת האל! כמה נפלא זה יהיה!" זו תפיסת האדם. בכתבי הקודש, הן בברית הישנה והן בברית החדשה, כמה אנשים נושעו והפכו למושלמים בסך הכול? מי, בסופו של דבר, היו מסוגלים לירוא את האל ולסור מרע? (איוב ופטרוס). הם היו השניים היחידים. כפי שרואה זאת האל, לירוא אותו ולסור מרע משמעם לעמוד ברף של הכרתו, של ידיעת הבורא. אנשים כמו אברהם ונוח היו צדיקים בעיני האל, אבל הם עדיין נמצאים ברמה אחת מתחת לאיוב ולפטרוס. מובן, שהאל לא עשה אז עבודה רבה. הוא לא דאג לאנשים כפי שהוא דואג להם היום וגם לא השמיע דברים ברורים רבים כל כך ולא ביצע את עבודת הישועה בקנה מידה גדול כל כך. ייתכן שהוא לא זכה באנשים רבים, אבל הדבר הזה תואם לתוכניתו הקבועה מראש. איזה היבט של צביון הבורא ניתן לראות כאן? האל מקווה לזכות באנשים רבים, אבל אם לא ניתן לזכות בפועל באנשים רבים – אם האל אינו יכול לזכות באנושות הזו בעודו מבצע את עבודת הישועה שלו – אזי האל היה מעדיף לנטוש ולהשליך אותם. זהו הקול הפנימי של הבורא וזו השקפתו. בהקשר זה, אילו דרישות או תפיסות יכולות להיות לאדם כלפי האל? "כיוון שאתה רוצה להושיע אותי, עליך להיות אחראי עד הסוף, וכיוון שהבטחת לי ברכות, עליך להעניק לי אותן ולהניח לי לזכות בהן". בקרבו של האדם יש שפע של "עליך" – דרישות רבות – וזו אחת מתפיסותיו. אחרים אומרים, "האל עושה עבודה אדירה כל כך – תוכנית ניהול בת ששת אלפים שנה – אם בסופו של דבר יזכה רק בשני אנשים, זה יהיה חבל מאוד. האין זה אומר שכל מעשיו היו לשווא?" האדם חושב שזה לא צריך להיות כך, אבל האל שמח לזכות אפילו בשני אנשים. המטרה האמיתית של האל היא לא לזכות בשני האנשים האלה ותו לא, אלא לזכות ביותר מכך, אבל אם בני האדם לא מתעוררים ולא מבינים, והם כולם שוגים באי הבנות של האל ומתנגדים לו, וכולם חסרי תקנה וחסרי ערך, אזי האל מעדיף שלא לזכות בהם. זהו צביונו של האל. יש כאלה שאומרים, "זה לא מספיק. האם זה לא יעורר את צחוקו של השטן?" ייתכן שהשטן יצחק, אבל הוא עדיין אויבו המובס של האל, הלא כן? האל עדיין זוכה באנושות – באותם אנשים אשר יכולים למרוד בשטן ולא לסבול את שליטתו. האל זכה ביצירי בריאה אמיתיים. האם אלה שבהם לא זכה האל נשבים על ידי השטן? לא הפכתם למושלמים – האם אתם מסוגלים לנהות אחר השטן? (לא). יש אנשים שאומרים: "גם אם האל לא רוצה בי, בכל זאת לא אנהה אחר השטן. גם אם הוא יציע לי ברכות, לא אקח אותן". אף אחד מאלה שבהם לא זכה האל אינו נוהה אחר השטן – האם האל לא זוכה אפוא בתהילה? לבני האדם יש תפיסה בנוגע למספר האנשים שבהם זוכה האל, או לגבי קנה המידה של הזכייה בהם; הם סבורים שהאל לא צריך לזכות רק באותם מתי מעט. יכולתו של אדם לטפח תפיסה כזו נובעת מכך, שבהיבט אחד, האדם אינו יכול להבין את נפשו של האל ואינו מבין באיזה סוג אדם הוא רוצה לזכות – תמיד יש מרחק בין האדם לבין האל; בהיבט נוסף, קיומה של תפיסה כזו מהווה דרך שמאפשרת לאדם להתנהל ולהשתחרר בכל הנוגע לייעודו שלו ולעתידו. האדם מאמין, "האל זכה באנשים מעטים כל כך – כמה מפוארת תהיה זכייתו בכולנו! אם האל לא היה מוותר אפילו על אדם אחד, אלא היה כובש את כולם, וכולם היו הופכים למושלמים בסופו של דבר, והדיבורים אודות בחירתו של האל והושעתו את האנשים, וכך גם עבודת הניהול שלו, לא היו לחינם, האם השטן לא היה מושפל עוד יותר? האם האל לא היה זוכה בתהילה רבה עוד יותר?" היכולת לומר זאת נובעת בחלקה מן העובדה שאדם כזה אינו יודע את האל ובחלקה מכך שיש לו מניע אנוכי משל עצמו. הוא מודאג לגבי עתידו, ולכן הוא קושר זאת לתהילתו של הבורא וכך לבו נרגע, מתוך מחשבה שהוא יכול לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה. בנוסף, הוא גם מרגיש ש"זכייתו של האל באנשים והשפלת השטן על ידו הן הוכחות חותכות לתבוסת השטן. כך הורגים שלוש ציפורים במכה אחת!" אנשים כבר יודעים היטב כיצד להשיג תועלות לעצמם. תפיסה זו היא חכמה למדי, הלא כן? לאנשים יש מניעים אנוכיים, והאם אין במניעים האלה מן המרדנות? האם אין כאן הצבת דרישה בפני האל? יש בהם התנגדות סמויה לאל, שקובעת, "אתה בחרת בנו, הובלת אותנו, ביצעת בנו עבודה רבה כל כך, הענקת לנו את חייך ואת כל כולך, הרעפת עלינו את דבריך ואת האמת, וגרמת לנו לנהות אחריך במשך שנים. איזה הפסד זה יהיה אם לא תצליח לזכות בנו בסופו של דבר". תירוץ שכזה הוא ניסיון לסחוט את האל, לחייב אותו לזכות בהם. זה בעצם לומר, שאם האל לא יזכה בהם, אזי לא הם שיפסידו, אלא שזה יהיה הפסד של האל – האם ההצהרה הזו נכונה? היא מגלמת בתוכה את דרישותיו של האדם וגם את התפיסות ואת הדמיונות שלו: האל עושה עבודה כה גדולה, ולכן שומה עליו לזכות בכמה שיותר אנשים. מהיכן מגיע ה"שומה" הזה? הוא מגיע מתפיסותיו ומדמיונותיו של האדם, מדרישותיו הבלתי הגיוניות ומן היוהרה שלו, כמו גם מתערובת כלשהי של צביונו העיקש והפראי.
תפיסות אלה של האדם מצריכות שיתוף מהיבט נוסף. יש כמה אנשים שסבורים, "כיוון שלבורא לא אכפת בכמה אנשים הוא זוכה, והוא חושב שיזכה בכמה אנשים שיזכה, הרי שאם זו גישתו של הבורא, כיצד אנחנו אמורים לשתף פעולה עמו? האם זה בסדר פשוט להאמין כלאחר יד ולא לקחת את הדבר ברצינות? בכל מקרה, גם האל אינו לוקח זאת ברצינות, ולכן איננו צריכים להיות כה רציניים לגבי עמידתנו בדרישות האל וגם איננו צריכים להתייחס לכך כאל העיסוק העיקרי שלנו, או כאל חתירה של חיים שלמים. כעת, כשאנו יודעים מהן מחשבותיו של האל, האם איננו צריכים לשנות את אורחות חיינו?" האם ההשקפה הזו נכונה או שגויה? (היא שגויה). כיוון שגישתו של האל הובהרה לאנשים, והם מבינים אותה, עליהם לוותר על תפיסותיהם. לאחר שאנשים יוותרו על תפיסותיהם, מה עליהם לעשות וכיצד עליהם לבחור, ואיך עליהם להבין את העניין הזה ולהתמודד עמו, כדי שיוכלו להחזיק בגישה ובהשקפה שמן הראוי ביותר שיחזיקו בהן? ראשית, במונחים של השקפותיהם של בני אדם, הם צריכים לנסות ולהרהר בהן. כאשר אדם מאמין באל, הוא מדמיין במעורפל את ההערצה וההערכה כלפיו. הוא סבור, ש"האל הוא כל יכול, עוצמתי, וכיוון שהוא בחר בקבוצה של אנשים מקרב האנושות המושחתת, הוא ללא ספק יוכל להפוך אותם לשלמים. לפיכך, אין זה אלא ודאי שאנחנו נזכה בברכות". האם מאחורי ה"ודאות" הזו אין צורת חשיבה של אדם המנסה את מזלו? הרצון לזכות בברכות ובאישורו של האל מבלי לחתור אל האמת או לעבור את השיפוט ואת הייסור של האל הוא הגישה שבה האדם צריך לנקוט פחות מכול. אל לאדם לאמץ צורת חשיבה של לנסות את מזלו – מזל הוא האויב הגדול. איזה סוג של הלך רוח מאפיין אדם המנסה את מזלו? מאחורי אילו מן המצבים, המחשבות, הרעיונות, ההשקפות, התפיסות והגישות שלך נמצא הלך רוח של אדם המנסה את מזלו? האם תוכל לזהות זאת? אם אינך מזהה זאת ואינך רואה את קיומו של הלך רוח של אדם המנסה את מזלו כדי לזכות בברכות, כיצד עליך להתקדם ולשנות אותו? כיצד עליך לפתור אותו? אלה הן בעיות מעשיות. עליך לראות לאשורו את הלך הרוח של אדם המנסה את מזלו. עליך לפתור אותו. אם לא תפתור אותו, סביר להניח שהוא יכשיל אותך ואתה תסבול. אם כך, אילו דברים כרוכים בהלך הרוח של אדם המנסה את מזלו? יש כאלה שחושבים, "אני מאמין באל ואפילו עזבתי את משפחתי ואת מקום עבודתי. לא משנה מה, גם אם לא נתתי שירות ראוי, וגם אם לא עבדתי קשה, הרי שהתשתי את עצמי, ולכן כל עוד אנהה אחר האל עד הסוף, אני עשוי להפוך לאחד מן המתגברים, לאחד מאלה שייוושעו, לאחד מאלה שיבורכו, לאחד מאנשי המלכות של האל". זהו הלך רוח של אדם המנסה את מזלו. האם הלך הרוח הזה לא קיים אצל כולם? לכל הפחות, רובם של אלה שעוזבים הכול מאחור כדי לנהות אחר האל ולבצע את חובותיהם במשרה מלאה מתאפיינים בהלך רוח שכזה. האם הלך רוח של אדם המנסה את מזלו אינו סוג של תפיסה? (אכן). מדוע אני אומר שזה סוג של תפיסה? משום שאם לא הבנת את הכוונה ואת הגישה של הבורא כלפי עניין זה ולא ירדת לעומקן, אתה מצפה באופן סובייקטיבי לסוף טוב וחותר באופן סובייקטיבי, וכך אתה מתייחס לעניין. זהו סוג של תפיסה. מבחינת הבורא, האם תפיסה כזו היא לא סוג של סחיטה? האין היא דרישה לא הגיונית? היא שקולה לאמירה, "כיוון שאני נוהה אחריך, וכיוון שעזבתי הכול מאחוריי ובאתי לבית האל כדי לבצע את חובתי במשרה מלאה, עליי להיחשב כמי שהתמסר לסידוריו של הבורא, נכון? אם כך, האם יכול להיות לי כעת עתיד מבטיח? העתיד שלי לא צריך להיות לוט בערפל – הוא צריך להיות ברור וגלוי". זהו הלך רוח של אדם המנסה את מזלו. כיצד ניתן לפתור הלך רוח כזה? האדם נדרש להכיר את צביונו של האל. כעת, לאחר ששיתפתי על העניין כך, כולם צריכים להבין זאת באופן עקרוני: "אם כך, זה מה שחושב האל. זו הגישה של האל וההשקפה שלו. מה עלינו לעשות אפוא?" אנשים צריכים להניח בצד את הלך הרוח של מי שמנסים את מזלם. האם כדי להניח את הלך הרוח הזה בצד מספיק לומר, "הנחתי זאת בצד ולא יהיו לי מחשבות כאלה עוד. אתייחס לחובה שלי ברצינות, אקבל עליי אחריות ואעבוד קשה יותר"? אין זה פשוט כל כך – כאשר אדם מפתח הלך רוח של מי שמנסה את מזלו, מתעוררים בו מחשבות ונוהגים מסוימים, ומעבר לכך נחשפים צביונות שונים. יש לפתור את הדברים האלה על ידי חיפוש האמת. יש מי שאומרים, "אם אני מבין את הכוונות ואת ההשקפות של האל, האם לא נפטרתי מהלך הרוח של אדם שמנסה את מזלו?" אילו מין דיבורים הם אלה? הם נעדרים הבנה רוחנית; זהו דיבור חלול. אם כך, כיצד ניתן לפתור את הבעיה הזו? עליך לשקול, "מה עליי לעשות אם האל לוקח ממני הכול? האם כל מה שאני מקדיש לאל ומשקיע למענו ניתן מרצון, או האם אלה ניסיונות לקיים עמו סחר חליפין? אם יש לי כוונה לקיים סחר חליפין עם האל, אזי זה לא טוב. אצטרך להתפלל לאל ולחפש את האמת כדי לפתור זאת". בנוסף, כשאתה מיישם בפועל וכשאתה מבצע את חובתך, עליך לדעת מהם עקרונות-האמת שאינך מבין, אילו ממעשיך מנוגדים לדרישות של האל ולכוונותיו, איזה סוג של נתיב הוא נתיב שגוי ונתיב של אסונות, ואיזה סוג של נתיב יכול לזכות באישורו של האל. אילו עוד דברים כרוכים בהלך רוח של מי שמנסה את מזלו? יש אנשים, אשר לאחר שחלו במחלה קשה, נושעים בידי האל ומחלימים. הם חושבים, "כולכם מאמינים באל כדי לרדוף אחר ברכות. אני שונה. אהבתו הגדולה של האל היא שהביאה אותי עד הלום; הוא העניק לי נסיבות מיוחדות וחוויות מיוחדות, שהובילו אותי לאמונה בו, ולכן הוא אוהב אותי יותר מכפי שהוא אוהב אתכם, הוא מתייחס אליי בחסד מיוחד ובסופו של דבר יהיה לי סיכוי גדול יותר לשרוד מאשר לכם". הם סבורים שיש להם קשר מיוחד ויוצא דופן עם האל – שהקשר שלהם עם האל שונה מזה של אנשים מן השורה. בגלל החוויה המיוחדת שלהם, הם מרגישים שהם מיוחדים ויוצאי דופן, ולפיכך הם מחזיקים בסוג של ודאות לגבי יכולתם להצליח. הם מגדירים את עצמם כשונים מאחרים באופן מוכח, וכמי שיכולתם לשרוד מובטחת – גם זה הוא הלך רוח של מי שמנסים את מזלם. יש כאלה, שקיבלו על עצמם עבודה חשובה ושמעמדם גבוה. הם סובלים מעט יותר מאחרים, נגזמים מעט יותר מאחרים, מעסיקים את עצמם יותר מאחרים ומדברים מעט יותר מאחרים. הם חושבים, "האל וביתו הציבו אותי בעמדה חשובה, ואני אהוד על האחים ועל האחיות שלי. איזה כבוד הוא זה. האין זה אומר, שאזכה בברכות לפני אחרים?" גם זה הוא הלך רוח של מי שמנסה את מזלו, וזהו סוג של תפיסה.
זה עתה דיברתי על כמה ביטויים מעשיים ומצבים של מי שמנסים את מזלם. אילו מצבים, ביטויים או דברים נוספים שמתעוררים לעתים קרובות ומתקיימים כדרך קבע בקרבם של אנשים מאפיינים את מי שמנסים את מזלם? מלבד אלה שיש להם חוויות מיוחדות ומעמד גבוה ואשר עזבו הכול מאחור כדי להשקיע מעצמם למען האל במשרה מלאה, יש גם את אלה שמתאימים לביצוע חובות מיוחדות ושניחנים בכישרונות מיוחדים – לכל האנשים האלה יש הלך רוח של מי שמנסים את מזלם. מהי המשמעות של "מתאימים"? לדוגמה, מי שמטיפים את הבשורה מאמינים, כי אם הם זוכים ב-10 אנשים, הם מניבים 10 פירות ויש להם סיכוי של 10 אחוזים לזכות בברכות, וכי אם הם מניבים 50 פירות יהיה להם סיכוי של 50 אחוזים, ואם הם מניבים 100 פירות אזי יהיה להם סיכוי של 100 אחוזים. זהו סוג של תפיסה, סוג של סחר חליפין, ומעל לכול, אלה אנשים המנסים את מזלם. אם הם מסוגלים לאמוד את עבודת האל תוך היצמדות לתפיסות האלה ולהלך הרוח הזה של אדם המנסה את מזלו, האם מדובר באמונה באל? באיזה נתיב הם הולכים? האם אין משהו שגוי בחתירה שלהם? מדוע הדברים האלה מתעוררים בהם? מדוע הם דבקים בהם ומסרבים לשחרר? יש מי שאומרים שהסיבה היא שהם אינם מכירים את האל. האם זה נכון? אלה הם דיבורים ריקים מתוכן. אם כך, מהי בדיוק הסיבה? האנשים שתמיד דבקים בגישות ובהשקפות כאלה, ושיש להם תפיסות והם עיקשים במיוחד בהיצמדות אליהן – האם הם משקיעים מאמץ ברצינות בדברי האל? (לא). הם תמיד נוקטים בגישה שטחית כלפי דברי האל, דהיינו, בגישה ובהשקפה של מי שהתבוננותם מעורפלת. הם סבורים שבמסגרת אמונתם באל, הם רק צריכים לדעת כמה הם סבלו למען האל ואיזה מחיר הם שילמו, כמה נקודות זכות הם צברו, אילו כישרונות מיוחדים יש להם, עד כמה הם מיומנים, כמה גבוה מעמדם, אילו רגעים של "אחווה נוכח עוינות" הם חוו עם האל, אילו חוויות מיוחדות הם חוו ומהם הדברים המיוחדים שהאל העניק להם, או אילו מן החסדים והברכות שהוענקו להם שונים ממה שניתן לאנשים אחרים – הם סבורים שזה מספיק. לא משנה עד כמה הם דבקים בהשקפות אלה, הם מעולם לא הרהרו במידת הנכונות של השקפותיהם, או עם אילו דברים של האל ועקרונות של עבודתו הן עומדות בסתירה, או אם ההשקפות האלה אומתו על ידי האל, או האם האל עובד בדרך זו או שהוא משיג דברים באופן כזה. סוגיות אלה מעולם לא הטרידו אותם. עד עתה, הם תהו, הרהרו וחלמו בתוך נפשם פנימה ותו לא. אם כך, למה הפכה האמת עבורם? היא הפכה לקישוט. אף על פי שאנשים אלה מאמינים באל, לאמונה שלהם אין דבר וחצי דבר עם האל או עם האמת. אם כך, למה קשורה האמונה שלהם? היא קשורה אך ורק לתפיסות, לדמיונות ולרצונותיהם שלהם, כמו גם לברכות ולייעודים העתידיים שלהם. הם לא השקיעו מאמץ באמת, ולכן בסופו של דבר הם מגיעים לתוצאות האלה.
האם דרך השיתוף של היום ניתן יהיה להשיג השפעה כלשהי ולהשיג תוצאות כלשהן בכל הנוגע לחתירתכם אל הכרת האל, לחתירתכם אל האמת ולחתירתכם אל ההיווכחות בחיים, לאחר שזכיתם בהבנה כלשהי של דרך העבודה של האל ושל הגישות וההשקפות שלו? האם הדבר יוכל להפוך על פיהן את השקפותיכם השגויות, כך שתוכלו לוותר על תפיסותיכם? (כן). מה הדבר מחייב אנשים לעשות? (לוותר על תפיסותיהם ולפעול בהתאם לאמות המידה שדורש האל). עליך להבין שכיוון שהאל הציב דרישות וקביעות שכאלה, הוא בהחלט יממש אותן. בסופו של דבר, העובדה היא שדברי האל לא יהיו לשווא – הם יושגו ויתממשו במלואם. אם אתה סבור שהאל לא בהכרח יבצע את הדברים שעליהם הוא מדבר, הרי שאלה הם תפיסה ודמיון של האדם, ואלה גם הטלת ספק באל ושיפוטו. יש כאלה שאומרים, "איך האל יכול לעשות זאת? איך הוא מסתפק בהושעת כל מספר של אנשים? האם אהבת האל לא אדירה ואינסופית? סבלנותו של האל היא אינסופית, ויכולתו לשאת ורחמיו גם הם אינסופיים". הם מתרצים כל מיני תירוצים לכך שאינם חותרים אל האמת, משאירים לעצמם דרך מוצא נוחה, כדי שיוכלו ללכת בדרכם שלהם, והם גם מתעלמים מדברי האל ומעבודתו ומהופעתו של הבורא. בלבם הם יודעים היטב שזו האמת, ועם זאת הם מייחלים לכך שלא אלה יהיו פני הדברים. במה שהם עושים יש מרכיב של חוסר אמונה, כמו גם מרכיב של מאבק בבורא, התעמתות עם הבורא וסחיטה שלו. מהי המטרה שלי באומרי את הדברים האלה? יש מי שאומרים, "המטרה היא להשמיע קריאת השכמה, להפחיד אותנו או לגרום לנו להבין שאלה שרוצים לסגת יכולים פשוט לסגת, שמי שהופכים לחלשים או שליליים יכולים פשוט להישאר חלשים או שליליים, ושמי שרוצים לחיות את חייהם יכולים פשוט לחיות את חייהם. עבודת האל לא תימשך זמן רב, ומלבד זאת, האל לא זקוק לכל כך הרבה אנשים, ולכן הבה נלך איש-איש לדרכו!" האם אלה הם פני הדברים? (לא). לא משנה מה האל אומר, או כיצד הוא אומר זאת, הדברים שהוא גורם לאנשים להבין הם כוונותיו, ומה שהוא גורם להם להבין הוא האמת. אם כך, באיזה נתיב צריכים אנשים ללכת? עליהם לנהות בדרכו של האל. על מה צריכים אנשים להרהר ומה הם צריכים לחפש ולפתור? את כל התפיסות, הדמיונות והדרישות שמתנגדים לאל. כל הדברים האלה עומדים בניגוד לאמת. עליך לוותר על הדברים האלה, לסלק את הדברים האלה מלבך ואל לך להיות מושפע מהם עוד או להניח להם לשלוט בך. עליך להיות מסוגל להתייצב לפני האל באמת ובתמים ולקבל את השיפוט, את הייסור ואת הגיזום של דברי האל, להיטהר מצביונותיך המושחתים ולהשיג התמסרות לתזמור ולסידורים של האל. בנוסף, עליך להרהר באופן מתמיד בדברים שבקרבך, אשר אינם תואמים לאל ומנוגדים לאמת, ולהרהר בצביונותיך המושחתים, בהשקפותיך השגויות בנוגע לעניינים שונים ובתפיסות ובדמיונות השונים שיש לאדם. לאחר שתהרהר בדברים האלה ותבין אותם בבירור, ותחפש את האמת כדי לפתור אותם אחת ולתמיד, תעלה על המסלול הנכון של אמונה באל ורק אז תוכל לציית לאל ולהתמסר לתזמור ולסידורים שלו.
טרם סיימנו לנתח את החלק האחרון של הסיפור "על מי אפשר לסמוך?" שעליו דיברנו זה עתה. כאשר אדם מתחיל להאמין באל, הוא בא לפני האל כדי להתפלל, לחפש את כוונות האל, לקבל את הנאורות ואת ההארה של האל, וכן את הנחיית האל, ולהקשיב לכל מילה שמביע פיו של האל. במהלך פרק זמן זה, האל משתמש במילים ברורות כדי לומר לאנשים את כוונותיו ואת כל שעליהם להבין. האל אינו רוצה שתבין דוקטרינות ומילים, וגם אינו רוצה שתלמד תיאולוגיה. האל אינו משתמש במילים אלה כדי לחנך אותך להיות אדם מנומס או אדם טוב, או מישהו שיש לו כמיהות ושאיפות – האל אינו רוצה שתהיה אדם כזה. האל רוצה להשתמש בדבריו כדי לגרום לך להבין מאין באים אנשים, כיצד עליהם לחיות ובאיזה סוג דרך עליהם ללכת. עם זאת, לאחר שאנשים שומעים את הדברים האלה, הם לא מתייחסים אליהם ועדיין דבקים בהשקפותיהם וברצונותיהם שלהם, ואפילו נאחזים בעקרונות ההתנהלות שלהם. לדוגמה, יש כאלה שאומרים: "נולדתי עם רצון להיות אדם טוב, ואינני חושב שאני רחוק מאוד מלהיות אדם טוב. איני עושה דברים רעים כלל, אינני מזיק לאנשים, מרמה או מנצל אותם, ומאז שהתחלתי להאמין באל הפכתי לאדם טוב עוד יותר. אני תמיד אומר את האמת, אני מתייחס לאחרים באופן כן, וכשאני מבצע את חובתי אני מציית לאל ולסידורי הכנסייה – האם זה לא מספיק?" האם לאנשים רבים יש סוג חשיבה כזה? האם מאמינים יכולים באמת לעמוד בדרישות האל על ידי הסתמכות על דרך החשיבה הזו? האל דורש מאנשים להבין אמיתות רבות, ולהפיק לקחים רבים. במיוחד, אלה שמאמינים באל נדרשים לאחוז באמיתות שנוגעות לחזיונות, שהן גם דברים אשר מהווים יסוד. אם הם אינם מבינים אפילו את האמיתות האלה, האם הם יכולים להשיג ישועה? אם הם מסתמכים אך ורק על דמיונות ומרגישים טוב עם עצמם, ואינם חותרים אל האמת, האם הם עדיין כשירים לקבל את השיפוט ואת הייסור של האל, או את הניסיונות ואת הזיכוך שלו? האם הם יכולים להשיג את הטיהור של האל ולהפוך למושלמים על ידו? (לא). בהחלט לא. מספר האנשים בכנסייה שאינם חותרים אל האמת יכול להיות גדול ממחצית, או אפילו יותר. כאשר אתם שוקלים את המצב הזה, האם אתם חושבים כך: "האל אמר דברים רבים כל כך, אבל אנשים עדיין לא מבינים, ואם כך מדוע האל לא מעניק נאורות לאנשים הבורים והטיפשים האלה? מדוע האל לא אומר דבר מה נוסף, מבצע עבודה נוספת ומשקיע בהם עוד מאמץ? מדוע רוח הקודש לא מניעה אותם ומטילה עליהם משמעת כדי שהאנשים הבורים האלה כבר לא יהיו בורים, וכדי שהאנשים הטיפשים כבר לא יהיו טיפשים? מדוע האל אינו עושה זאת?" זה שגוי. האם האל לא אמר מספיק? אנשים רבים אומרים, שהאל אומר יותר מדי, שהוא מדבר בפירוט מוגזם ואפילו שהוא חוזר על עצמו יתר על המידה. אם כך, האם מישהו יודע מדוע האל חייב לדבר בדרך זו? הסיבה היא שאנשים הם עיקשים ומרדנים מדי, ולעולם אינם מקבלים את דברי האל ולא משקיעים מאמץ באמת – האל לא יכריח אנשים כאלה. אם אנשים לא מקבלים את דברי האל, כיצד האל מתייחס אליהם? האל לעולם לא עושה דברים בכוח, זו דרך עבודתו. האל כבר אמר דברים רבים כל כך, עד שאנשים לא מצליחים לקרוא את כולם, ואם כך איך הוא יוכל להכריח את בני האדם? מדוע אנשים אינם מבינים את כוונותיו הקפדניות של האל? הגיבורה בסיפור, שחוותה חיים שלמים של כאב, קראה את דברי האל והקשיבה לדרשותיו, ואפילו הקדישה את כל זמנה לביצוע חובתה בכנסייה, אבל בסופו של דבר, היא לא הבינה על מי היא יכולה לסמוך, או כיצד נוצרה המשאלה שלה ואם היא תתגשם או לא – אין ספק שיש בעיה במקרה הזה. למעשה, מנקודת המבט של האל זו בעיה פשוטה מאוד. כל שעליך לעשות הוא לשנות כיוון ולהתקדם בכיוון שמתווה עבורך האל ובנתיב שעליו הורה לך האל, ולהאמין, לקבל, להתמסר וליישם בפועל באופן יציב, ללא כל ספקות או חרטות. אבל אנשים לא מסוגלים לעשות זאת. הם דבקים בכוח בתפיסותיהם, בדמיונותיהם ובתקוותיהם, ובאשליות החבויות בלבבם. הם אפילו מתייחסים אל הדברים האלה כאל קרש ההצלה האחרון שלהם, וגרוע מכך, כבסיס שעליו הם מסתמכים כדי להתקיים, תוך שהם דוחקים הצדה את דברי האל ואת ההנחיה שנתן להם האל ומתעלמים מהם. אם כך, כיצד מתמודד עם זה האל? אם אינך מכיר את הדברים הטובים שניתנו לך ומקבל אותם, האל לוקח אותם ממך. במה זוכה אדם לאחר שהדברים האלה נלקחים? בכלום. לפיכך, עמוק בלבבה, גיבורת הסיפור הזו כבר לא ידעה את התשובות לשאלות, "האם האל הוא זה שעליו אני יכולה לסמוך? על מי אני יכולה לסמוך למעשה? על מי אני יכולה לסמוך כדי לשרוד, לזכות בברכות ולהשיג את היעד העתידי שלי?" היא כבר הפכה מבולבלת מאוד בנוגע לשאלות האלה. בסופו של דבר, על מה היא המשיכה להצטער עמוק בלבה? על כך שלא היה לה על מי לסמוך, במי לבטוח. כמה טרגיים ואומללים היו חייה! היא הייתה מבולבלת בנוגע למשמעות של סידורי הבורא עבור אנשים בחיים האלה ולא ידעה מהי. לאחר שהיא עברה את חייה בדרך זו, והגיעה לגיל זקנה ועדיין לא הצליחה להבין את כל זה, להגיע למסקנה מדויקת, או למצוא כיוון מדויק ומטרה בחייה – כשלא עלה בידיה להשיג ולו שמץ מכל אלה, מה עשה האל בקשר לכך? הוא הפסיק להתייחס לחייה של האישה הזו. האל כבר עשה את כל שניתן היה לעשות. האל סידר סביבות, העניק לה נאורות והנחה אותה, ואפילו העניק לה את המוטיבציה להמשיך ולחיות כאשר כאבה היה עז ביותר, או כאשר היא התמודדה עם מצבים חסרי סיכוי. האל אפשר לה לחיות עד לנקודה הזו עם האהבה והתמיכה הרבות ביותר. ולשם מה? כדי לגרום לה להשתנות. מהי מטרת השינוי באדם? להבין שאין איש שעליו אפשר לסמוך, שאינך צריך להסתמך על איש, שאינך צריך לנסות וליצור חיים מאושרים בכוחות עצמך, או לאפשר למאוויים כלשהם להתעורר, ושלמעט הבורא, אף אחד אינו יכול לתזמר את גורלך או לשלוט בו – אפילו לא אתה עצמך. מהי הבחירה שעליך לעשות? לבוא לפני הבורא ללא תלונות או תנאים מוקדמים, להקשיב לדבריו וללכת בדרכו. בין אם מדובר בכאב או במחלה, הכול מהווה חלק מן החיים האנושיים שאותם יש לחוות. כאשר חייו של אדם עומדים להגיע לקצם, והוא אינו מבין דבר מכל זאת, מה עוד עושה האל? הוא כבר אינו עושה דבר, וגם זו עדות לכך שהאל ויתר על האדם הזה. מדוע האל כבר אינו עושה דבר? כיוון שהאדם הזה כבר חי בתוך תפיסותיו שלו, וחי על פי רצונותיו ועיקשותו, והוא הפגין כלפי כל מה שהאל תזמר גישה עיקשת ונוקשה, ויחס צדקני ותחרותי. לכן, כאשר חייו של אדם עומדים להסתיים לאחר שעבר צעד אחר צעד בתוך הסביבות והתהליכים שהאל פרש עבורו, אולם הידע שלו בנוגע לבורא נותר ללא שינוי ואין בו ולו שמץ של הבנה בנוגע לייעוד של החיים האנושיים, אזי ברור ומובן מאליו במה מסתכמים חייו, והבורא כבר לא יתערב ולא יעשה דבר. זו הדרך שבה עובד האל.
אילו תפיסות ודמיונות מתעוררים באנשים כתוצאה מדרך העבודה של האל? כאשר אנשים מסוימים רואים כיצד האל מסלק אחרים, מתעוררות בהן תפיסות והם אומרים: "האדם הזה חווה כל כך הרבה כאב בחייו, האם הבורא לא מרחם עליו?" מהי מייצגת תחושת הרחמים? (מתן חסד). האם מתן חסד יכול לקבוע את ייעודו של אדם? האם הוא יכול לשנות את ייעודו? האם הוא יכול לשנות את השקפותיו? (לא). אם כך, לא משנה כמה ברכות, חסדים והנאות חומריות הבורא ירעיף על אדם, אם דברים אלה אינם מובילים לכך או מסייעים לכך שהאדם הזה יבין את כוונות האל, או יבחר בנתיב הנכון בחיים, ובסופו של דבר לכך שהוא יבחר בנתיב שאותו מתווה האל בפני אנשים ויבין מהם כל הדברים שאותם חווים אנשים בחייהם, אזי כל העבודה שביצע בו האל הייתה לשווא, ואין ספק שפרק הזמן שבמהלכו האדם הזה האמין באל יגיע לכדי סיום. אילו תפיסות נוטות להתעורר באנשים? "האל הוא סבלני וסובלני, ואהבתו עוצמתית ואדירה. מדוע הוא לא יכול לאהוב אדם כזה?" כיצד מתבטאת אהבתו של האל? האם האל אוהב את האדם הזה באמת או לא? האם אהבת האל הניבה תוצאות כלשהן באדם הזה? כאשר אין תוצאות, כיצד באה לידי ביטוי אהבת האל? כיצד מתבטא הצביון של האל? כיצד מבצע האל את עבודתו? למעשה, עוד לפני שהאל עושה דבר מה, הוא כבר בוחר באדם המסוים, מבצע בו עבודה ומקדיש מחשבה לתכנון מראש של חייו ולתזמורם בהתאם לדרכו. כוונות האל עומדות מאחורי כל זה. האין זו אהבת האל? (כן). זו כשלעצמה היא אהבת האל. בעת שהאדם עובר כל תהליך ותהליך בחייו, האל מראה לו רחמים ודאגה, מגן עליו, מעניק לו מוטיבציה ופורש עבורו סביבות, תוך שהוא מספק לו הגנה מתמדת בעת שהוא משיג את ייעודו בחיים. לאורך התהליך הזה, האל מסייע לו בהתמדה לעבור את חייו בצורה חלקה ובהתאם לדרך האל, בעזרת אהבתו ורוחב לבו של הבורא ובאחריות האל, ולא משנה כמה עיקש, עקשן, גאוותן או נוקשה הוא האדם. האל מנחה את האדם לאורך החיים בהתאם לדרכו, ולא משנה כמה סכנות ופיתויים נקרים על דרכו במהלך חייו, או אפילו כמה פעמים הוא חש נואש ורוצה להתאבד. ללא הנחיית האל, אין ספק שחייו לא היו עוברים בצורה חלקה, משום שהוא היה נאלץ להתמודד עם כל מיני פיתויים, הדחות וסכנות. לכן, כל אלה הם אהבת האל. במסגרת תפיסותיהם, אנשים סבורים שאהבת האל צריכה להיות נטולת כאב, מצוקות ודברים מעין אלה, שעומדים בניגוד לתחושותיהם. למעשה, האל מרעיף על אנשים רחמים, חסד וברכות בהתמדה ובסבלנות. בסוף, הוא גם מביע את האמת בסבלנות ואהבה רבה, כדי שאנשים יבינו את האמת ויזכו בחיים. הוא משתמש בשיטות שונות כדי להשיג תוצאות, ומנחה אנשים צעד אחר צעד על מנת שיבינו את החיים האנושיים וידעו כיצד לחיות חיים בעלי משמעות. מהי המטרה של האל כשהוא מבצע כך את עבודתו? אם לדבר ברמה רדודה יותר, מטרתו היא שאנשים יוכלו להשליך מעליהם את הכאב שניחת עליהם במהלך חייהם, כמו גם את כל המכאובים שהם עצמם גורמים; ברובד עמוק יותר, מטרת האל היא לגרום לאנשים לחיות בשמחה, להביא לידי ביטוי את החיים כאנשים רגילים, כאנשים אמיתיים, ולחיות תחת הדרכתו של הבורא. עם זאת, לכל אחד יש חופש. האל ברא עבור אנשים רצון חופשי ויכולת מחשבה. מאוחר יותר, אנשים קיבלו דברים רבים מן העולם הזה ומהחברה הזו, לרבות ידע, תרבות מסורתית, מגמות חברתיות, חינוך משפחתי וכן הלאה. מאז ומתמיד האל תיעב את הדברים האלה, שמגיעים מן השטן, והוא חושף אותם כדי שאנשים יכירו את האבסורדיות ואת הצביעות של הדברים האלה, ואת חוסר ההתאמה המוחלט שלהם לאמת. עם זאת, האל אף פעם לא מבודד אנשים ולא מרחיק אותם מן הדברים השטניים האלה. במקום זאת, הוא מניח לאנשים לחוות אותם ולהבחין מה הם באמת, וכך לזכות בחוויות נכונות של החיים ובהבנה נכונה. בסיום התהליך כולו, לאחר שהאל עושה את כל שהיה עליו לעשות, אנשים זוכים בכל מה שבאפשרותם לזכות בו. וכך, בשלב הסופי הזה, אילו תפיסות מתעוררות באנשים? שהאל נטש מישהו, מה שגורם לאנשים לחוש שהאל אינו מתחשב ברגשותיהם. בנקודה זו, אנשים מרגישים שאותו קורטוב של תקווה חמימה שאותו אדם יכול היה לתלות באל התנפץ לרסיסים, והם מרגישים שיש בכך מידה מסוימת של אכזריות. כאשר אנשים מרגישים בתחושת האכזריות הזו, גם תפיסותיהם נחשפות. אתה רוצה להיות אדם טוב ולסייע לאותו איש להיוושע. האם זה מועיל? האדם ההוא האמין באל במשך שנים רבות כל כך מבלי לחתור אל האמת ומבלי לזכות בדבר. אתה רוצה לרחם עליו ולעזור לו, אבל האם אתה יכול לספק לו את האמת? האם אתה יכול להרעיף עליו חיים? אתה פשוט לא יכול לעשות זאת, ואם כך, מדוע יש לך תפיסות בנוגע לאל? העבודה שהאל מבצע היא הגיונית והוגנת כלפי כולם. אם אדם אינו מקבל את האמת ואינו מתמסר לעבודת האל, איך אתה יכול להתלונן שהאל לא מושיע אותו? ללא ספק, יש כאן כמה וכמה תפיסות של אנשים. אנשים מטפחים תפיסות רבות כל כך בנוגע לעבודת האל, כמו: "כיוון שהאל עשה כל כך הרבה, מדוע הוא לא מממש במלואו את השלב האחרון הזה? זה לא נראה כמו מה שהאל רוצה לעשות, וזה גם לא צריך להיעשות על ידי האל. כיוון שהאל ביצע עבודה רבה וגדולה כל כך, עליו לאפשר לכל מי שמאמינים בו להיוושע. רק הישג כזה יהיה התוצאה המושלמת של עבודת האל. מדוע האל סילק את האדם הזה? זה עומד בסתירה לאהבה ולחמלה שיש לאל כלפי אנשים, וסביר להניח שאנשים לא יבינו זאת כהלכה! מדוע שהאל יעשה דברים בדרך זו? האם אין בכך חוסר התחשבות מסוים בתחושותיהם של אנשים?" צביונו הצודק של האל הוא פשוט כזה. זהו הצביון הצודק של האל. פשוט חוו אותו, וביום מן הימים תבינו.
הדבר שעליו דיברנו זה עתה נוגע לכמה מן התפיסות והדמיונות שיש לאנשים בקשר לעבודת האל. כמה מאלה הם דמיונותיהם של אנשים, ואחרים הם דרישות שאנשים מציבים בפני האל, דהיינו, אנשים סבורים שהאל צריך לעשות כך וכך. כאשר עבודת האל אינה תואמת לתפיסותיך ועומדת בסתירה לדרישות או לדמיונות שלך, אתה מוטרד ועצוב, ואתה חושב ש"אינך האל שלי, האל שלי לא היה נוהג כמוך". אם האל אינו האל שלך, אזי מיהו האל שלך? כאשר הדברים האלה לא נפתרים, אנשים חיים לעתים תכופות בתוך מצבים ותפיסות כאלה, ובמחשבותיהם הם מאמצים לעתים קרובות תפיסות ודרישות לצורך אומדן של עבודת האל, כדי לשפוט אם הם עושים דברים בצורה נכונה או שגויה וכדי לשפוט את מידת הנכונות של הנתיב שבו הם הולכים – זה יוביל לצרות. אתה הולך בנתיב שאין לו כל קשר לדרישות האל, כך שגם אם על פניו אתה נוהה אחר האל, ועל פניו אתה מקשיב לדרשותיו ולדבריו, האם התוצאה הסופית תהיה השגת ישועה? לא. לכן, כדי להשיג ישועה דרך אמונה באל, אין זה אומר שעל ידי קבלת עבודתו של האל וכניסה לחיי הכנסייה, אתה תהיה בוודאות חלק מעבודת הניהול של האל, ואחד מאלה שייוושעו ויהפכו למושלמים על ידי האל, ואין זה אומר שכבר נושעת, או שבוודאות תיוושע. זה לא המקרה. אלה בסך הכול תפיסות ודמיונות אנושיים, וגם התפלפלות ושיפוט אנושיים.
סכמו אתם – מהן התפיסות האנושיות המעורבות בסיפור שזה עתה סיפרתי לכם? לאחר שתסכמו אותן, פשוט הקריאו אותן בקול. (האל, סיכמנו ארבע תפיסות: ראשית, אנשים מרגישים שאם יש להם רצון ומאוויים הגיוניים ושאלה אינם מרחיקי לכת מדי, האל צריך לממש אותם. שנית, אנשים מרגישים שאם האל שילם מחיר כה יקר בעבודה שביצע בהם ובכל זאת הם עדיין לא מבינים, האל צריך לבצע עבודה על טבעית כדי להעניק להם נאורות באופן מידי ולאפשר להם לדעת מהו הנתיב הנכון בחיים, במקום לגרום להם לסבול תלאות רבות כל כך בחיים ולאלץ אותם לגשש את דרכם בכוחות עצמם ולחוות ולעבור באופן אישי דברים שונים. שלישית, לאנשים יש תפיסות בנוגע לצביון הצודק של האל. הם מרגישים שאם האל שילם מחיר כה גדול בעבודה שביצע בהם, בסופו של דבר צריכה להיות תוצאה סופית, והיא שהאל צריך לזכות בהם. רביעית, מאחורי אמונתם של אנשים באל יש הלך רוח מסוים של מי שמנסים את מזלם). האם יש תפיסות נוספות? מי יכול לומר לי? (תפיסה נוספת היא, שכיוון שהאל עובד במשך שנים רבות כל כך ומבצע עבודה גדולה, עליו לזכות ביותר אנשים, ושאם הוא זוכה רק במעטים, אין זו עבודת האל). אלה חמש תפיסות. האם יש עוד? (חשבתי על תפיסה אחת, והיא שכאשר לאנשים יש חוויות מיוחדות, כמו מעצר ורדיפות, ובמהלכן הם עוברים אינטראקציות אמיתיות עם האל ועדות אמיתית, הם מתייחסים לכך כסוג של הון וסבורים שמשום שיש להם עדות חווייתית שכזו, הם יכולים לזכות באישור האל וכך סיכויי ההישרדות שלהם גבוהים יותר). (כמו כן, אנשים סבורים שככל שעבודתם גדולה יותר וככל שהם משלמים מחיר כבד יותר, כך הם יזכו באישור האל וכך יש סבירות גבוהה יותר שייוושעו). במילים אחרות, אנשים סבורים שהסיכויים שלהם לזכות באישור האל מבוססים על גודל המחיר שהם משלמים, וששני הדברים צריכים להיות קשורים בקשר ישיר, ולא בקשר הפוך, או לא להיות קשורים כלל, ושהם צריכים להיות כרוכים זה בזה – זו תפיסה. אלה שבע תפיסות. מה עוד? (יש היבט נוסף, והוא שאנשים סבורים, שאם האל רוצה שיבינו את האמת, הוא יכול להעניק להם נאורות כדי לגרום להם להבין, ושהוא לא צריך לבחון אנשים, לשלול מהם דברים או לגרום להם סבל, משום שהאל אוהב את בני האדם, וגרימת סבל אינה אהבה). זו תפיסה בנוגע לאהבת האל. אילו עוד תפיסות יש? (אנשים סבורים שיהיה טוב יותר אם האל יזכה בכולם. השטן יושפל והאל יזכה באנושות. אבל למעשה, זו דרך חשיבה אנוכית ובזויה של אנשים, והיא מיועדת לטובתם האישית). הם מדמיינים את התוצאות של עבודת האל באופן מושלם. זו תפיסה. מעבר למטרה האנוכית והבזויה של האנשים, הם מאמינים שלכל מה שעושה האל צריכים להיות התחלה וסוף, ושהסוף חייב להיות מושלם ותואם לרצונותיהם, לעלות בקנה אחד עם הדמיונות שלהם, ולהיות בהתאמה לכמיהתם לדברים יפים. עם זאת, כאשר עבודת האל מסתיימת, לעתים קרובות העובדות אינן תואמות לדמיונותיהם של אנשים, והתוצאה של כל זה עלולה שלא להיות מושלמת כפי שהם מדמיינים. מובן, שבני האדם אינם מעוניינים לגלות שבסיום עבודת האל לא ייוותרו אנשים רבים, כפי שקרה בעידן החוק, כאשר היו מאמינים ספורים כמו איוב אשר יראו את האל וסרו מרע. אנשים חשים שהתוצאות של עבודת האל לא צריכות להיות כאלה, כיוון שהאל הוא כל יכול, וכך הם מגדירים את כל יכולתו של האל. הגדרה זו של כל יכולתו של האל היא בעצמה תפיסה, רעיון של פרפקציוניזם שמדמיינים בני האדם, ואין לה דבר וחצי דבר עם מה שהאל רוצה לעשות ועם העיקרון שעל פיו הוא מבצע את עבודתו. אילו עוד תפיסות יש? (כאשר אנשים מאמינים באל, הם אינם מהרהרים בנתיב שבו הם הולכים וגם באופן שבו הם יכולים להשליך מעליהם את השחיתות ולהשיג ישועה. במקום זאת, הם חושבים שהאל הוא כל יכול ושאם האל אומר שהוא יגרום לאנשים להשתנות, אזי הם ישתנו). האל אומר לאנשים כיצד להשתנות, אבל הם לא מיישמים בפועל את דבריו, והם לא משתנים בעצמם, ובאופן מתמיד אפילו רוצים לחסוך לעצמם את המאמץ ומעוניינים שהאל ישנה אותם. זהו סוג של דמיון חלול, וסוג של תפיסה. האם יש עוד? (אנשים סבורים שמישהו שסבל הרבה ונתקל בקשיים רבים במהלך חייו צריך לזכות בסופו של דבר בקץ טוב, ושהאל לא צריך לוותר עליו. בסוף, כאשר האדם הזה לא נופל בנחלתו של האל והאל רוצה לוותר עליו, אנשים מאמצים את עמדתו של "אדם טוב" ביחסם לכל הדברים שעשה האל, ומרגישים שפעולותיו של האל אינן מגלות התחשבות בתחושותיהם ושהן אכזריות מדי). מה הבעיה כאן? תיארתם רק כמה נושאים וכמה מן ההבנות התפיסתיות שלכם, מבלי להזכיר שמדובר בבעיה של תפיסות. מהי התפיסה העיקרית של האנשים במקרה זה? אנשים סבורים שהאל מושיע אדם על בסיס היותו מעורר רחמים ועל פי הסבל שעבר עליו. אנשים סבורים שכאשר האל מחליט בסופו של דבר על קצו של אדם, עליו להראות את לבו החומל ואת נדיבותו, את סבלנותו, את אהבתו ואת רחמיו, כיוון שהאדם הזה סבל רבות וחייו היו אומללים כל כך. לא משנה אם האדם מבין את האמת או לא, ולא משנה עד כמה הוא מתמסר לאל, אנשים סבורים שהאל אינו צריך להתחשב בדברים האלה ושבמקום זאת עליו לשקול כמה אומלל האדם הזה, לקחת בחשבון שהוא סבל מכאובים רבים, ולהתחשב בכך שהוא דבק בעיקשות בחלומו, ובאופן יוצא מן הכלל לאפשר לו להיוושע – זוהי תפיסה של אנשים. אנשים מרבים להתייחס למילה "עליו", ומשתמשים בכל ההתייחסויות האלה כדי לקבוע מה האל צריך לעשות וכדי להגדיר את פעולותיו של האל. כאשר העובדות מגלות שהאל לא עשה דברים בדרך הזו, מתגלית אי התאמה בין האנשים לבין האל, ובקרבם של אנשים מתעוררת אי הבנה בנוגע לאל. אם כן, האם זו אי הבנה בלבד? גם מרדנותם של אנשים צומחת מכך. אלה הן הרעות החולות והתוצאות שתפיסות מביאות לאנשים.
התפיסות הן נקודת המיקוד שבה אנו דנים. דרך הסיפור שעליו דיברנו זה עתה, אנשים יכולים לראות שהגיבורה השתמשה בתפיסות רבות כדי לאמוד את כל מה שתזמר האל, וכתוצאה מכל מה שקרה לה ומן הדרך שבה התייחס אליה האל, אנשים מפתחים שלל מחשבות ודרישות בנוגע לאל – וכל אלה הן תפיסות. אמרו לי, אילו עוד תפיסות יש לאנשים? (אנשים חושבים שמכיוון שהאל ביצע עבודה כה גדולה, עליו לזכות ביותר אנשים. אבל האל אומר שאם באפשרותו לזכות רק במספר אנשים, אזי זה כל מה שיזכה בו, ולכן אנשים מרגישים שהאל אינו מעוניין לזכות באנשים רבים והם מפסיקים לחתור). תפיסות משפיעות על חתירתם של אנשים. כאן דרוש תיקון. זה לא שהאל לא רוצה לזכות באנשים רבים, הוא כן רוצה בכך. יש כאן שאלה. כאשר האל קובע בסופו של דבר את קיצם של אנשים, על בסיס מה אומר האל שהוא כבר לא יבצע בהם עבודה ובמקום זאת יוותר עליהם? לאל יש סטנדרט, שהוא גם עיקרון וגם שורה תחתונה. אם יש לך תפיסות בנוגע לסטנדרט, לעיקרון או לשורה התחתונה האלה, או שאינך רואה זאת בבירור, יתעוררו בך התנגדויות לאל או דמיונות לגביו. יש כאלה שאומרים, "האל השקיע בה מאמץ כה רב ובכל זאת היא לא השתנתה ולא מוותרת על רצונה, אלא דבקה בו, והיא לא מתייצבת לפני האל ולכן האל ויתר עליה". האם זו הסיבה העיקרית שהוא ויתר עליה? (לא). אם כן, מה הייתה הסיבה העיקרית? בסופו של הסיפור, כאשר הגיבורה מזדקנת, אף שבחלוף השנים המראה שלה משתנה והיא מתבגרת, וגם הזמנים משתנים, מה שנותר ללא שינוי הוא הרצון שלה ואותן אשליות מעורפלות שהיו בה. אם כן, מה גרם לה לדבוק במשאלה שכזו? (צביון עיקש ומרדני). זה נכון, התוצאה הזו נגרמה על ידי העובדה שהיא לא אהבה את האמת, לא חתרה אל האמת, לא קיבלה את דברי האל ולא יישמה בפועל את האמת. צביונותיה המושחתים של גאוותנות, נוקשות ועקשנות גרמו לה להמשיך ולדבוק ברצונה ובאידיאלים שלה, ומנעו ממנה לוותר עליהם. מה גרם לכך? הדבר נגרם על ידי צביונותיה המושחתים. לכן, כאשר האל רואה אדם שמגיע אל סוף הדרך, כשצביונו עדיין עיקש, גאוותן ונוקשה, מהי משמעות הדבר? אף על פי שבמהלך עבודתו של האל נראה מן החוץ כאילו האדם הזה נוהה אחר האל ומבצע את חובתו, הרי שבכל מעשיו הוא לא מיישם בפועל את דברי האל ולא חווה אותם, ובעיקרון אין לו כלל היווכחות בחיים. אם כך, האם אנשים כאלה מקבלים באמת ובתמים את עבודת האל ומתמסרים לה? (לא). זה נכון. זה גורם לכך שבסופו של דבר הם ננטשים על ידי האל. הם עברו את נתיב חייהם במלואו, ואף על פי שבמהלך חייהם הם התייצבו לפני האל והבינו שהבורא הוא שמתזמר את הכול, ושהבורא הוא זה שמסדר את ייעודם של אנשים, במהלך התקופה שבה הם נהו אחר האל והקשיבו לדבריו ועד לסופה לא חל כל שינוי בצביון הנוקשה, הגאוותן והעיקש שלהם, כך שהתוצאה הזו ברורה מאליה. זהו הסטנדרט הסופי של האל – העיקרון של האל – לוויתור על אדם. לא משנה אילו השקפות יש לאנשים, או מהן ההערכות שלהם בנוגע לעיקרון ולסטנדרט הזה של האל, האל לא מושפע מאנשים והוא יעשה את מה שעליו לעשות. אם אין לך קשר עם האדם הזה ואינך מבין מהי מהותו הפנימית ביותר, ומהו צביונו, ואתה מתחשב רק במראהו החיצוני, לעולם לא תבין את העיקרון ואת סיבת השורש לפעולותיו של האל ותהיה שיפוטי בנוגע למעשיו של האל ולגזר הדין שלו ביחס לאדם זה. הרשו לי לשאול אתכם, מדוע שהאל יפסוק יחס שכזה לאדם מעורר חמלה, למישהו שחווה כל מיני מכאובים בחייו ועבר חיים שלמים של כאב? מדוע שהאל יוותר על אדם כזה? את התוצאה הזו איש אינו רוצה לראות, אבל היא עובדה והיא אכן קיימת. מהי הסיבה שהאל מתייחס אליו כך? אילו האל היה מבצע עבודה באדם כזה במשך עשר שנים נוספות, האם על סמך החתירה שלו, צביונו והנתיב שבו הוא בחר, האדם הזה היה משתנה? (לא). אילו האל היה מבצע בו עבודה במשך 50 שנים נוספות והיה מאפשר לו לחיות מעט יותר, האם הוא היה משתנה? (לא). מדוע הוא לא היה משתנה? (מהות הטבע שלו קובעת שהוא אדם שלא חותר אל האמת, ולכן הוא לא ישתנה, ולא חשוב כמה שנים הוא ימשיך להאמין באל). מי יכול לומר זאת באופן ספציפי יותר? (הנתיב שבו הוא הולך שגוי, זה לא הנתיב של חתירה אל האמת. המשמעות היא, שלא משנה כמה שנים הוא יאמין באל, זה חסר טעם. גם אם הוא יאמין באל במשך 10 או 20 שנים נוספות, הנתיב שבו הוא הולך וכיוון חייו לא ישתנו). אלה בדיוק הם פני הדברים. יש בקרבו תפיסות ודמיונות. הוא לא חותר אל האמת ולא חותר אל הבנת האמת, וגם לא אל הכניסה אל האמת. כל שהוא חותר אחריו הוא חזות של נהייה מתמדת, אבל המהות נשארת לחלוטין ללא שינוי. הוא מאמין באל במשך 10 או 20 שנה מבלי לחתור אל האמת, או במשך 30 או 50 שנה ועדיין הוא לא חותר אל האמת, והדבר שהוא חושף בסופו של דבר ומביא לידי ביטוי לעולם לא משתנה. הדבר נקבע על ידי מהות הטבע שלו, וזה פשוט סוג הצביון שיש בו. הוא מעולם לא השתנה, וגם התפיסות והדמיונות שיש לו לגבי האל מעולם לא השתנו. אם כך, האם לאל יש עקרונות להתייחסות כזו כלפי אדם שכזה? בהחלט. בני האדם תמיד מעמידים פנים שהם אנשים טובים, וסבורים שהם סבלניים ונהדרים. אבל האם הסבלנות שלך מופלאה כמו סבלנותו של האל? האם האהבה שלך אדירה כמו אהבת האל? (לא). אם כך, מהי סבלנותו של האל? כיצד ניתן לדעת שהאל הוא סבלני ואוהב? האל משתמש במגוון דרכים שמועילות לאנשים על מנת להביאם לפניו, לגרום להם להקשיב לדבריו ולהבין אותם, ולאפשר להם להתקדם בחיים וליישם בפועל באופן שהוא דורש. אבל האדם הזה לא מקבל וממשיך לדבוק בהשקפותיו ממש עד הסוף. אם כך, האם האל מוותר עליו במהלך חוויית החיים שלו? (לא). האל לא מוותר. האל מתייחס לאחריות המוטלת עליו ברצינות ממש עד הסוף, בכל אחד משלבי חייו של האדם ובכל מה שהוא עושה למענו ודורש ממנו לחוות. מהי מטרתו של האל בנשיאתו באחריות ממש עד הסוף? להיות מסוגל לראות תוצאה טובה, להיות מסוגל לראות תוצאה שתהיה משביעת רצון ונעימה לאדם, כדי שהוא יוכל ליהנות מן האושר האמיתי שאליו הוא משתוקק – זוהי סבלנותו של האל. אבל איזו תוצאה רואה האל בסופו של דבר? האם האל רואה את התוצאה שהוא רוצה לראות בסוף? (לא). הוא לא רואה אותה, וכבר אין תקווה באופק. מהי המשמעות שהאל אינו רואה כל תקווה? המשמעות היא, שהאל כבר לא תולה תקוות באדם זה. אם להשתמש במילותיה של האנושות, הוא מתייאש. אם יש שביב של תקווה, האל לא יוותר. זוהי סבלנותו של האל ואהבתו של האל. למעשה, האל מפעיל את סבלנותו ואת אהבתו על בני האדם, במקום להסתפק באמירת דברים חלולים. בסופו של דבר, מה שהאל רואה באדם הזה הוא שצביונו המושחת לא השתנה, שעיקשותו עדיין בעינה ושרצונו נותר כמות שהוא בעומק לבו. אף על פי שהאדם רוצה לזכות בברכות, כאשר הוא מגיע לפני האל, הוא אינו מוותר על דבר. במקום זאת, הוא דבק ברצון העלוב שלו לאורך כל חייו ואוחז בו במשך כל חייו, ונצמד אליו בכל מאודו לאורך חייו. על פני השטח, הוא מוסר את עצמו לידי האל ומוסר את חייו ואת כל קרוביו לידיו. אבל מהי המציאות? הוא רוצה להיות בעל השליטה, לשלוט באנשים שסביבו, לשלוט בקרוביו ולשלוט בעצמו, ובנוסף הוא רוצה שהם יסמכו זה על זה – הוא לא באמת מוסר את כל הדברים האלה לידי האל. לא משנה באיזו דרך תסתכלו על העניין, הנתיב שבו הולך האדם הזה אינו הנתיב של נהייה בדרכו של האל, וגם לא זה של עמידה מודעת בדרישותיו של האל. הוא אינו הולך בנתיב הנהייה בדרכו של האל כלל וכלל. הוא סבל רבות בחייו וחווה דברים ייחודיים כל כך, ובכל זאת כל אלה לא גרמו לו לזנוח את תמונת החיים היפה והמאושרת שצייר לעצמו, וגם לא להרהר בכל אופן שהוא. איזה מין אדם זה? אנשים כאלה הם עיקשים מדי. אם אנשים לא חותרים אל האמת ולא נוהים אחר הנתיב הנכון בחיים, אזי זו התוצאה הסופית. בסופו של דבר, האל עשה את כל שהיה לאל ידו לעשות. מעשיו כבר עלו על דמיונותיהם של אנשים וחרגו אל מעבר להישג ידם. האל נתן לאנשים יותר מדי. על פי שחיתותם של אנשים, צביונם והגישה שלהם כלפי האל, הם אינם ראויים לדברים האלה והם אינם ראויים לברכות הללו. אבל האם האל מוותר? האל מבצע עבודה רבה לפני שהוא מוותר. האל מרעיף עליהם אהבה, רחמים, חסד וברכות ללא גבול. אבל לאחר שהם מקבלים את הדברים האלה מידי האל, מהי הגישה שהם נוקטים בתמורה? הם עדיין נמנעים ממנו ומתרחקים ממנו, ולעתים קרובות הם מפקפקים בו בתוך-תוכם, נשמרים מפניו, מתעמתים איתו ומוותרים. מדוע האדם רוצה באופן מתמיד להסתמך על אחרים כבסיס ליצירת חיים מאושרים? הוא אינו יכול להביא את עצמו לכדי אמונה באל. הוא אינו מאמין שהאל יכול להוביל אנשים אל הנתיב הנכון ולהסב להם אושר. הוא תמיד מרגיש שהנתיב שלו עצמו הוא הנכון. אילו האל היה יכול לעזור לו ולהוביל אותו להגשמת יעדיו בהתאם לנתיב שבו בחר ובהתאם לדרישותיו, הוא היה מקבל ומתמסר. עם זאת, האל מביע את האמת כדי לגרום לאנשים לחזור אליו, כדי שיוכלו לקבל את האמת ולהביא לידי ביטוי חיים בעלי משמעות, והדבר עומד בניגוד לתפיסותיו של האדם. לפיכך, הוא רוצה ללכת בדרכו ולחיות את חייו בעצמו. הוא סבור שהוא פשוט צריך לסמוך על עצמו ועל אחרים, ושהוא אינו יכול להשיג את יעדיו על ידי הסתמכות על האל. כיוון שאנשים אינם מבינים את כוונות האל ורק דבקים בתפיסותיהם, הם מתרחקים עוד ועוד מן האל. רק מי שמבינים שהאל הוא האמת, הדרך והחיים, ורואים שאנשים הם מושחתים עד מאוד וזקוקים לישועת האל, שרק כל שעושה האל הוא האמת, ושהכול נועד להושיע את האנושות מהשפעת השטן ולהביאה לייעוד יפיפה – רק אנשים כאלה יכולים לשאת מבט אל האל, לסמוך עליו, לנהות אחריו עד הסוף ולעולם לא לעזוב אותו.
הנושא שעליו שיתפנו זה עתה היה גישתו של האל כלפי אדם מסוים, וגם הדרכים השונות שבהן האל עובד בקרב אנשים ומבצע עבודה על אנשים. אם אנשים מפתחים תפיסות בנוגע לדברים האלה, עליהם לבחון לעתים קרובות, להרהר, להבין ואז לחולל שינוי בעצמם. מהי המטרה של שינוי באדם? אם אנשים מבינים שאלה הם תפיסות ודמיונות, ומבינים כיצד האל עושה דברים בפועל, האם עדיין סביר שהם יפתחו עוד תפיסות שגויות ומעוותות בנוגע לאל? זה עדיין אפשרי, משום שאנשים הם מרדנים ויש להם מחשבות פעילות, ולכן סביר להניח שהם יפתחו סוגים שונים של תפיסות בנוגע לאל. תפיסה אחת מובילה לאחרת, וזו בתורה מובילה לאחרות, וכך צצות בהתמדה תפיסות שונות ומשונות. בד בבד עם פיתוח תפיסות לגבי האל, אנשים שוגים דרך קבע בהבנתו, ובה בעת הם מהרהרים בהתמדה ואז מבינים את האמת, ולאורך התהליך הזה הם לומדים בהדרגה להכיר את האל. מהי הסיבה שאנשים אינם יכולים להשיג ידע אודות האל? הם אינם יודעים מהן תפיסות ואינם מכירים בתפיסות שקיימות בקרבם, והם גם לא מהרהרים בתפיסותיהם ואף פעם לא מוותרים עליהן. הם מתמקדים אך ורק בהיצמדות לתפיסות ולעולם לא מתאמצים ללמוד או להבין כיצד האל עובד, או מהי מהותה של עבודת האל. כיוון שכך, בינם לבין האל נכנס דבר נוסף מלבד צביונותיהם המושחתים וגם משפיע על ישועתם. לכן, כשאנשים מתמודדים עם צביונותיהם המושחתים, עליהם להשיג הבנה טובה ומדוקדקת יותר של מהות התפיסות האנושיות. מהי המטרה של הבנת התפיסות האנושיות ופתרונן? האם המטרה היא לוותר עליהן? המטרה היא שאנשים יוכלו להיכנס למציאות-האמת מהר ככל האפשר, להבין מהו בדיוק הדבר שאליו האל רוצה שייכנסו ולהבין כיצד האל עושה דברים. אילו האל היה עושה דברים בדרך שאתה מדמיין, האם העבודה שהאל מבצע בך הייתה יכולה להיות בעלת השפעה? לא. לדוגמה, יש מספר דברים שלגביהם האל לעולם לא מעניק לך נאורות. במקום זאת, הוא מגדיר במונחים ברורים כיצד לבצע אותם, ועליך פשוט לצאת ולעשותם. אבל אתה תמיד ממתין לכך שהאל יניע אותך ויעניק לך נאורות, וכתוצאה מכך, ההמתנה הזו מעכבת את העבודה, אינך מבצע את חובתך כראוי ובסופו של דבר מחליפים אותך. מה גרם לכך? (תפיסות). כשבוחנים זאת כעת, האם תפיסותיהם של אנשים משפיעות על כניסתם? (כן). באיזו מידה הן משפיעות עליה? לכל הפחות, הן משפיעות על הבנת האמת של אנשים ועל כניסתם למציאות; במקרה הגרוע ביותר, הן עלולות להשפיע על הבחירות הנכונות של האנשים ולגרום להם בקלות לבחור בנתיב שגוי. כאשר לאנשים יש תפיסות, אז גם הסבירות הגבוהה ביותר לכך שיהיו להם אי-הבנות לגבי האל. לדוגמה, האל גוזם, שופט ומייסר אותם אך ורק כדי להשיג תוצאות חיוביות, כדי שאנשים יזכו בהבנה טובה יותר של עצמם ויכו על חטא באמת ובתמים. אבל אנשים סבורים שהאל מתייצב נגדם בכוונה, שהוא רוצה במכוון לחשוף ולסלק אותם. לא משנה מה האל אומר או עושה, הם תמיד חושבים עליו רעות, ומאמינים שלאל אין אהבה כלפיהם, ואפילו מתייחסים למי שמיישמים בפועל את האמת כאל טיפשים. האל מראה לאנשים את הנתיב הנכון ומאפשר להם ליישם בפועל אל האמת ולחיות באור, אבל במקום זאת הם בוחרים לחיות באופל, בהתאם לפילוסופיות שטניות ולהיגיון השטני. לכן, הנתיב שבו הם הולכים אינו נתיב הישועה. אם אתה מתעקש ללכת כנגד האל, האם אינך מתרחק יותר ויותר מעבודת האל? ככל שאתה מתרחק יותר ויותר מנתיב הישועה, אתה תסולק לחלוטין. יש אמרה בכתבי הקודש: "אווילים בחסר-לב ימותו" (משלי י' 21). האם המוות חמור? בהקשר של אחרית הימים, המוות אינו חמור, אבל ההליכה לאבדון היא חמורה. מוות אין משמעותו אבדון, בעוד שהליכה לאבדון בהכרח משמעה שאין לאדם סוף – זהו מוות לנצח נצחים. בעבר, נהוג היה לומר שאנשים יכולים למות מטיפשות. אבל היום, טיפשות היא לא עניין גדול. מי לא עושה דברים טיפשיים? גם המוות הוא לא עניין גדול, כיוון שמשמעות המוות היא לא בהכרח הליכה לאבדון. אם כך, מדוע אנשים הולכים לאבדון? אנשים אובדים בגלל העקשנות והעיקשות שלהם, והדבר חמור בהרבה ממוות בגלל טיפשות, כיוון שאין להם כל קץ. מדוע אני אומר שעקשנות ועיקשות יכולות לגרום לאובדנם של אנשים? הדבר קשור לסוגיית הנתיב שבו בוחרים אנשים. איזה סוג של צביון הוא העיקשות? עקשנות. קיומו של צביון עקשן הוא בעייתי מאוד. לפעמים אנשים אינם מבינים ופשוט רוצים לעשות דברים בדרך מסוימת, בעוד שלפעמים הם מבינים ועדיין רוצים לעשות דברים בדרך הזו, מבלי לנהוג לפי דרישות האל. בנוסף, עיקשות היא גם סוג של צביון – דהיינו, אטימות להיגיון – והיא כרוכה בגאוותנות וברשעות. אם שני הצביונות האלה לא משתנים, הם עלולים בסופו של דבר לגרום לאובדנו של אדם. האם זה עניין פשוט? האם תוכלו להחיל זאת על עצמכם? עליכם להבין מה צביונות גאוותניים ומרושעים עלולים לגרום לאנשים לעשות. כל מה שאנשים עושים, ולא משנה מיהם, נעשה לפני האל, לפני הבורא, והאל יפסוק את דינם של אנשים בהתאם לצביונו הצודק. אם כך, מהן השלכות המעשים שעושים אנשים בעלי צביון גאוותן ועיקש? מדוע ניתן לומר שאלה השלכות בלתי הפיכות? כולכם אמורים להבין זאת, נכון? בסדר גמור, לא נמשיך עוד לדבר על התפיסות שמעורבות בסיפור הזה.
באשר לתפיסותיהם של אנשים בנוגע לעבודת האל, האם אתם יכולים לחשוב אם יש תפיסות נוספות שעליהן לא דיברנו? האם התפיסות ששמעתם היום הן היחידות שיש לאנשים בנוגע לעבודת האל? אם נתייחס לשיפוט, לייסור, לניסיונות, לזיכוך, לגיזום וגם לחשיפה ולהבאה של אנשים לידי שלמות, לאיזה תוכן הם קשורים? איזה סוג של אנשים האל גוזם, שופט ומייסר? איזה סוג של אנשים מתמודדים עם ניסיונות וזיכוך? כשהאל מבצע את העבודות האלה ומשתמש בדרכים האלה כדי לבצע עבודה באנשים, יש לו עיקרון וטווח, שמבוססים על שיעור הקומה של אנשים, על החתירה שלהם, על אנושיותם ועל המידה שבה הם מבינים את האמת – היום לא אדבר על כך בפירוט. בקצרה, האל גוזם אנשים ומטיל עליהם משמעת, שופט ומייסר אותם ומעמיד אותם בפני ניסיונות וזיכוך – האל מבצע עבודה באנשים בהתאם לשלבים אלה. העיקרון של עבודת האל באנשים והשלב המבוצע מבוססים על שיעור הקומה של האדם. מונח זה, "שיעור קומה" עשוי להיראות לכם מעט ריק מתוכן. הוא נאמד בעיקר על בסיס המידה שבה אדם מבין את האמת, על היות הקשר בין האדם לבין האל רגיל, וגם על פי היקף ההתמסרות של האדם לאל. אם נבסס את האבחנה שלנו על כך, האם רוב האנשים כבר עברו שיפוט, ייסור, ניסיונות וזיכוך? עבור אנשים מסוימים, ייתכן שעדיין מוקדם מדי לעבור את השלבים האלה, הם יכולים לראותם אך לא להשיגם, בעוד שעבור אחרים, מראה שכזה הוא מפחיד מעט. בקצרה, הדרכים האלה הן השלבים שבהם נוקט האל כדי להושיע אנשים וכדי להפוך אותם למושלמים, והאל קובע את השלבים האלה על בסיס הגדרות מדויקות של כל היבטיו השונים של האדם. העבודה שהאל מבצע באנשים לעולם אינה שרירותית. האל מבצע את עבודתו באופן מודרג ומבוסס עקרונות. הוא בוחן את החתירה ואת האנושיות שלך, כמו גם את יכולת התפיסה שלך, ואת ההשקפה שעל פיה אתה מתמודד עם כל מיני אנשים, מאורעות ודברים בחיי היום-יום שלך, וכן הלאה. על בסיס הדברים האלה הוא קובע כיצד לבצע עבודה באנשים וכיצד להנחות אותם. האל זקוק לפרק זמן שבמהלכו הוא צופה באדם. הוא אינו ממהר לחרוץ דין על בסיס דבר אחד או שניים – באף אחד מן הדברים שהאל מבצע בבני האדם, הוא לא נחפז. יש כאלה שאומרים, "אני מפחד מן הדרך שבה האל העמיד את איוב בניסיון. אם דבר כזה היה קורה לי, לא הייתי מסוגל לשאת עדות לאל. ומה אם האל באמת ישלול ממני הכול בדרך זו? מה אעשה?" אל דאגה, האל לעולם לא יבצע בך עבודה באופן שרירותי כל כך, ולכן אינך צריך לחשוש. מדוע אינך צריך לחשוש? לפני החשש, עליך תחילה לשכנע את עצמך על בסיס עובדות, ולקחת בחשבון את שיעור קומתך. האם יש בך את אמונתו של איוב, את התמסרותו ואת יראת האל שלו? האם יש בך את רמת הנאמנות והאבסולוטיות שהייתה לאיוב בנהייה אחר דרכו של האל? אמוד את הדברים האלה, ואם אף אחד מהם לא קיים בך, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שהאל לא יעביר אותך ניסיונות וזיכוך, משום ששיעור הקומה שלך אינו מגיע לרף ורחוק ממנו מאוד. לאנשים יש גם תפיסות ודמיונות מסוימים – כמו גם חשדות, חששות או הימנעות וזהירות – בנוגע לניסיונות ולזיכוך של האל. לאחר שאנשים זוכים בהבנה מעמיקה של הדברים האלה ושל האופן שבו האל עובד, תפיסותיהם בנוגע לעבודת האל מתפוגגות בהדרגה, והם מתמקדים בחתירה אל האמת ובהשקעת מאמץ בדברי האל. מטרתו של האל כשהוא אומר את הדברים האלה היא להשיג את המטרה הזו. בעת הנהייה אחר האל, עלך להבין כיצד האל עובד ומושיע אנשים. אם אתה באמת ובתמים אדם שחותר אל האמת, אזי צא ועשה דברים בהתאם לדרישות האל. אל תתבונן באל לפי תפיסותיך ואל תנסה להבין לעומק את נפש האל דרך מחשבותיך הקטנוניות. עליך להבין מהם בדיוק העקרונות של עבודת האל, מהם העקרונות שעל פיהם האל מתייחס לאנשים, באיזו מידה האל מבצע עבודה באדם ומהו סטנדרט המדידה של האל. לאחר שתבין את הדברים האלה, מה עליך לעשות? האל לא רוצה לראות אותך מוותר על חתירתך אל האמת, והוא גם לא רוצה לראות גישה של אדם שמוותר על עצמו כמקרה אבוד. הוא רוצה לראות שלאחר שתבין את כל העובדות האמיתיות האלה, תוכל להמשיך לחתור אל האמת באופן יציב, נועז ובטוח יותר, תוך הכרה ברורה בכך שהאל הוא אל צודק. כל עוד אתה עומד ברף שהאל קבע עבורך, ואתה נמצא על הדרך לישועה, אזי כאשר תגיע לסוף הדרך האל לא יוותר עליך. זה הכול לעכשיו, פחות או יותר, בנוגע לתפיסותיהם של אנשים לגבי שיפוט, ייסור, ניסיונות, זיכוך וגיזום. יש עדיין היבטים רבים ומפורטים, רבים מכדי שנוכל להסבירם בבירור במסגרת דיון קצר. יש צורך לתת מספר דוגמאות לאופן שבו אנשים מבטאים וחושפים את התפיסות האלה בחיי היום-יום, וצריך יהיה גם לספר כמה סיפורים קצרים ולשלב בהם מספר דמויות ועלילות פשוטות, כדי שתוכלו להבין את תפיסותיהם של אנשים או לפרשן דרך הדוגמאות הלקוחות מן החיים האמיתיים, וכדי שתוכלו להבין שהדברים האלה הם תפיסות שאינן תואמות למציאות, ומנוגדות לחלוטין לעקרונות ולסטנדרטים של האל. האל אפילו לא עושה זאת, ואם כך מדוע אתה ממשיך לחשוב ולהעלות השערות בצורה עיוורת? אם אתה חי באופן מתמיד בתוך התפיסות והדמיונות שלך, לעולם לא תלך בנתיב החתירה אל האמת בהתאם לדרישות האל, ותמיד תהיה מרוחק מדרישותיו של האל. אם תמשיך כך, לא יהיה לך נתיב ליישום בפועל ותמיד תהיה נתון להגבלות. בכל מקום שאליו תפנה תיתקל במכשולים, שיותירו אותך אובד עצות לגבי מה שעליך לעשות, ודבר לא יתנהל בצורה חלקה. כתוצאה מכך, בסוף לא תהיה אפילו זכאי לקבל את השיפוט ואת הייסור של האל. כמה מצער זה יהיה!
בכל מה שנוגע לאמונה באל, איש מעולם לא נהג בכם ברצינות. כעת הגיעה העת לנהוג בכובד ראש, כיוון שזו נקודת המפנה! הזמן אוזל, ולכן אל תתייחסו לאמונה באל כמשהו שאפשר להקל בו ראש. האל החליט להפוך את האנשים למושלמים ולהושיע אותם, והוא רוצה להשלים את עבודתו בצורה מלאה. כיצד הוא מתכוון לעשות זאת באופן יסודי? על ידי כך שהוא מספר לאנשים על כל היבטי האמת, כדי שהם יוכלו להבינם בבירור ולא לסטות מדרך הישר. כשתסטה מן הדרך, האל יטיל עליך משמעת. אם אתה סוטה לעתים קרובות לנתיב משלך, האל ימשיך להטיל עליך משמעת עד שתחזור לדרך הישר. בסופו של דבר, אם האל עושה כל שביכולתו ואתה עדיין לא עומד בדרישותיו, את מי עוד אפשר להאשים? תוכל להאשים אך ורק את עצמך. באותו זמן, כל שאנשים יוכלו לעשות הוא להכות בחזם ולבכות מרה. מהו הדבר החשוב ביותר בנוגע להבנתם של אנשים את האמת? עליהם לקבל את האמת ולאחר קבלתה, להיות מסוגלים לחפש אותה ולקשר אותה לחיי היום-יום שלהם. רק כך אנשים יוכלו להשיג בהדרגה הבנה של האמת לאשורה. כשאתה מקשיב לדרשות ומשיג הבנה של משמעותן המילולית, אתה חושב שאתה מבין – זו איננה הבנה של האמת. זו הבנה של דוקטרינה ותו לא. כשתבין זאת במהלך ההקשבה, עליך לקשר את הדברים למצבך ולכניסה שלך בחיים האמיתיים, כדי שתוכל להכיר את עצמך ולהיות מסוגל ליישם בפועל את האמת. רק זה יעיד על כך שאתה נכנס למציאות- האמת. אם לא תיישם בפועל בדרך זו, לאמת לא יהיה כל קשר אליך, לדברי האל לא יהיה כל קשר אליך ולכן, לאל לא יהיה כל קשר אליך. אם לא תיישם בפועל את האמת, לא תזכה בדבר!
11 באוקטובר, 2018