כמה זמן אנו משתפים על האחריות של מנהיגים ועובדים? (ארבעה וחצי חודשים). לאחר ששיתפנו על כך במשך תקופה כה ארוכה, האם יש לכם כעת הבנה ברורה יותר לגבי העבודה הספציפית שעל מנהיגים ועובדים לבצע? (כן, ההבנה שלנו לגבי הדבר מעט יותר ברורה). הנושא צריך להיות ברור יותר מבעבר. השיתוף שלי כל כך ספציפי וברור שאם מישהו עדיין לא מבין, פירוש הדבר שיש לו קושי אינטלקטואלי, נכון? (כן). כשאתם חושבים על כך כעת, האם לדעתכם קל להיות מנהיג או עובד טוב? (זה לא קל). אילו תכונות נדרשות? (אדם צריך להיות ניחן באיכות ובאנושיות הנחוצות למנהיגים ולעובדים, כמו גם במציאות-האמת, ולהיות בעל תחושת אחריות). לכל הפחות, אדם חייב להיות בעל מצפון, היגיון ונאמנות, ולאחר מכן, עליו להיות ניחן באיכות וביכולת עבודה. כאשר אדם ניחן בכל התכונות הללו, הוא יכול להיות מנהיג או עובד טוב ולמלא את אחריותו.

פריט שנים עשר: לזהות במהירות ובמדויק את האנשים, המאורעות והדברים השונים שמשבשים את עבודתו של האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם. לעצור בעדם ולהגביל אותם, ולהשיב את הדברים על כנם. בנוסף, לשתף על האמת כדי שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לפתח הבחנה באמצעות דברים מעין אלה וללמוד מהם (חלק ב')

בכינוס האחרון שיתפנו על הפריט השנים-עשר בתחומי האחריות של מנהיגים ועובדים: "לזהות במהירות ובמדויק את האנשים, המאורעות והדברים השונים שמשבשים את עבודתו של האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם. לעצור בעדם ולהגביל אותם, ולהשיב את הדברים על כנם. בנוסף, לשתף על האמת כדי שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לפתח הבחנה באמצעות דברים מעין אלה וללמוד מהם". במסגרת פריט זה, שיתפנו תחילה בעיקר על האנשים, המאורעות והדברים שמפריעים לעבודת האל ולסדר הרגיל של הכנסייה ומשבשים אותם. אם מנהיגים ועובדים רוצים לעצור ולהגביל את האנשים, המאורעות והדברים השונים שגורמים להפרעות ולשיבושים בכנסייה, ואם הם רוצים לבצע את העבודה הזו היטב, קודם כל עליהם לדעת ולברר אילו אנשים, מאורעות ודברים משבשים את עבודת האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם. לאחר מכן, עליהם להתאים אותם לאנשים, למאורעות ולדברים בעבודת הכנסייה ובחיי הכנסייה בפועל, ואז עליהם לבצע משימות שונות, כגון עצירתם והגבלתם. זוהי דרישה ממנהיגים ומעובדים. בכינוס האחרון שלנו שיתפנו על כמה מהאנשים, מהמאורעות ומהדברים השונים שמשבשים את עבודת הכנסייה ואת חיי הכנסייה ומפריעים להם, החל באלה הקשורים לחיי הכנסייה. סיווגנו גם את האנשים, המאורעות והדברים בחיי הכנסייה שיש להם טבע של גרימת הפרעות ושיבושים. כמה בעיות היו בסך הכול? (אחת עשרה. בעיה ראשונה, סטיה מן הנושא לעתים תכופות בעת שמשתפים על האמת; בעיה שניה, השמעת מילים ודוקטרינות על מנת להוליך שולל אנשים ולזכות בהערכתם; שלישית, ליהוג על עניינים מבית, יצירת קשרים אישיים וטיפול בעניינים אישיים. רביעית, יצירת קליקות; חמישית, תחרות על מעמד; שישית, זריעת מחלוקות; שביעית, התעללות באנשים ותקיפתם; שמינית, הפצת תפיסות; תשיעית, פורקן שליליות; עשירית, הפצת שמועות חסרות בסיס; ובעיה אחת עשרה, הפרה של עקרונות הבחירות). הבעיה השישית היא זריעת מחלוקת, שיש לה טבע של גרימת הפרעות ושיבושים, אך בהשוואה לשאר המעשים הרעים היא בעיה מינורית. שנו זאת ל"עיסוק ביחסים לא ראויים", וטבעה של הבעיה חמור יותר מזה של זריעת מחלוקות. הבעיה השביעית היא התעללות באנשים ותקיפתם. שנו זאת ל"מעורבות בהתקפות הדדיות ובמריבות מילוליות" – האין הדבר חמור יותר בטבעו, וספציפי ומתאים יותר? (כן). התקפות הדדיות ומריבות מילוליות הן סוג בעיה נפוץ בחיי הכנסייה הקשור להפרעות ולשיבושים. שינוי הכותרת של שתי הבעיות הללו באופן זה, הופך אותן למתאימות יותר וקרובות יותר לבעיות שמתעוררות בחיי הכנסייה. הבעיה האחת עשרה היא הפרה של עקרונות הבחירות. שנו זאת ל"תמרון בחירות ושיבושן". זהו שינוי מבחינת הניסוח בלבד; טבעה של הבעיה נשאר זהה, רק שדרגתה מתעצמת – כעת היא מתייחסת יותר לטבע של גרימת שיבושים והפרעות.

האנשים, המאורעות והדברים השונים אשר משבשים את חיי הכנסייה ומפריעים להם

5. תחרות על מעמד

בפעם הקודמת שיתפנו עד הבעיה הרביעית, יצירת קליקות. הפעם, נמשיך ונשתף על הבעיה החמישית, תחרות על מעמד. תחרות על מעמד היא בעיה שמתעוררת לעתים קרובות בחיי הכנסייה, והיא לא תופעה חריגה. אילו מצבים, התנהגויות וביטויים נכללים בתחרות על מעמד? אילו ביטויים של תחרות על מעמד שייכים לבעיה של שיבוש עבודת האל והסדר הרגיל של הכנסייה והפרעה להם? לא משנה על איזו בעיה או קטגוריה אנו משתפים, הדבר חייב להתייחס למה שנאמר בפריט השנים-עשר לגבי "האנשים, המאורעות והדברים השונים אשר משבשים את עבודת האל ואת הסדר הרגיל של חיי הכנסייה ומפריעים להם". הדבר חייב להגיע לרמה של הפרעה ושיבוש, והוא חייב להתייחס לטבע הזה – רק אז הוא ראוי לשיתוף ולניתוח. אילו ביטויים של תחרות על מעמד קשורים לטבע הזה של הפרעה לעבודת בית האל ושיבושה? הביטוי הנפוץ ביותר לכך הוא שאנשים מתחרים עם מנהיגי הכנסייה על מעמד, והדבר בא לידי ביטוי בעיקר בכך שהם נתפסים לדברים מסוימים אודות מנהיגים והטעויות שעשו כדי להשמיץ ולגנות אותם, וחושפים במכוון את גילויי השחיתות שלהם ואת הכשלים והחסרונות באנושיותם ובאיכותם, בפרט כשמדובר בסטיות ובטעויות שהם עשו בעבודתם או בעת טיפול באנשים. זהו הביטוי הנפוץ והבוטה ביותר של תחרות על מעמד עם מנהיגי הכנסייה. בנוסף, לאנשים האלה לא אכפת כמה טוב מנהיגי הכנסייה עושים את עבודתם, אם הם פועלים על פי העקרונות או לא, או אם יש או אין בעיות באנושיותם, והם פשוט מתריסים כלפי המנהיגים האלה. מדוע הם מתריסים? מפני שגם הם רוצים להיות מנהיגי כנסייה – זו שאיפתם, רצונם, ולכן הם מתריסים. לא משנה כיצד מנהיגי הכנסייה עובדים או מטפלים בבעיות, האנשים האלה תמיד נתפסים לדברים הנוגעים להם, שופטים ומגנים אותם, ואפילו מרחיקים לכת עד כדי כך שהם מנפחים דברים מעבר לכל פרופורציה, מעוותים עובדות ומגזימים בדברים עד כמה שניתן. הם לא משתמשים באמות המידה הנדרשות ממנהיגים ועובדים על ידי בית האל כדי למדוד אם המנהיגים האלה פועלים על פי העקרונות, אם הם אנשים ראויים, אם הם חותרים אל האמת ואם יש להם מצפון והיגיון. הם לא מעריכים מנהיגים בהתאם לעקרונות האלה. במקום זאת, בהתבסס על כוונותיהם ומטרותיהם האישיות, תמיד הם נתפסים לקטנות וממציאים תלונות, מוצאים דברים כדי להשתמש בהם נגד מנהיגים או עובדים, מפיצים שמועות מאחורי גבם על כך שהם עושים דברים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת, או חושפים את חסרונותיהם. למשל, הם עשויים לומר כי: "המנהיג פלוני עשה פעם טעות ונגזם על ידי העליון, ואף אחד מכם לא ידע על כך. אתם מבינים, הוא כל כך טוב בהעמדת פנים!" לא אכפת להם אם המנהיג או העובד הזה הוא יעד לטיפוח על ידי בית האל, או אם הוא עומד בסטנדרטים כמנהיג או כעובד והם לא מתחשבים בכך, הם פשוט ממשיכים לשפוט אותם, לעוות את העובדות ולעשות מהלכים קטנוניים נגדם מאחורי גבם. ולאיזו מטרה הם עושים את הדברים האלה? הם עושים זאת כדי להתחרות על מעמד, הלא כן? יש מטרה לכל מה שהם אומרים ועושים. הם לא מתחשבים בעבודת הכנסייה, והערכתם את המנהיגים והעובדים אינה מבוססת על דברי האל או על האמת, ועל אחת כמה וכמה על סידורי העבודה של בית האל או על העקרונות שהאל דורש מהאדם, אלא על כוונותיהם ומטרותיהם שלהם. הם מתנגדים לכל מה שמנהיגים או עובדים אומרים, ואז מציעים "תובנות" משלהם. לא משנה עד כמה דברי המנהיגים והעובדים עולים בקנה אחד עם האמת, הם לא מקבלים אותם כהוא זה. הם דוחים את כל דבריהם של המנהיגים והעובדים, ומציגים דעות שונות משלהם. בפרט, כאשר מנהיג או עובד נפתח וחושף את עצמו ומדבר על המודעות העצמית שלו, הם מרוצים עוד יותר וחושבים שמצאו הזדמנות. איזו הזדמנות? ההזדמנות להשמיץ את המנהיג או העובד הזה, לספר לכולם שלמנהיג או לעובד הזה יש איכות ירודה, שהוא יכול להיות חלש, שגם הוא אדם מושחת, שגם הוא טועה לעתים קרובות בדברים שהוא עושה, ושהוא לא טוב יותר מאף אחד אחר. זו ההזדמנות שלהם למצוא דבר מה כנגד המנהיג או העובד הזה, ההזדמנות שלהם להסית את כולם כדי שיגנו, ימוטטו ויפילו את המנהיג או העובד הזה. והמוטיבציה לכל ההתנהגויות והפעולות הללו היא לא אחרת מאשר תחרות על מעמד. אם מקפידים על עקרונות הבחירות ועל עקרונות טיפוח האנשים בבית האל והשימוש בהם, אזי בנסיבות רגילות אנשים כאלה לעולם לא ייבחרו כמנהיגים או כעובדים. הם ראו את הדבר לאשורו והבינו זאת בבירור, ולכן הם נוקטים בכל אמצעי כדי לתקוף ולגנות את המנהיגים והעובדים. לא משנה מי הופך למנהיג או לעובד, הם פשוט מתריסים כלפיו, ותמיד נתפסים לקטנות ומעירים לגביהם הערות ביקורתיות וחסרות אחריות. גם אם אין שום דבר רע במעשים או במילים של המנהיגים והעובדים האלה, הם תמיד מצליחים למצוא בהם פגם כלשהו – למעשה, הבעיות שהם בוחרים אינן בעיות עקרוניות, אלא בעיות טריוויאליות לחלוטין. אם כך, מדוע הם נתלים בנושאים הטריוויאליים הללו? מדוע הם מסוגלים לשפוט ולגנות מנהיגים ועובדים על דברים כאלה באופן כל כך גלוי? יש להם רק מטרה אחת והיא, להתחרות על כוח ומעמד. לא משנה כיצד בית האל משתף על הביטויים השונים של מנהיגי שקר ושל צוררי משיח, הם לעולם לא מקשרים את הביטויים האלה לעצמם, אלא מקשרים אותם באופן בלעדי למנהיגים ולעובדים בכל הרמות. ברגע שהם מוצאים התאמה, הם חושבים: "עכשיו יש לי ראיות; סוף סוף מצאתי משהו להשתמש בו כמנוף נגדם ויש לי הזדמנות טובה לכך". ואז הם נעשים חסרי מעצורים אף יותר בחשיפה, בשיפוט, בביצוע הערכות ביקורתיות ובגינוי כל מעשיהם של המנהיגים והעובדים האלה. כמה מן הנושאים שהם מעלים עשויים להיראות מעט בעייתיים על פני השטח, אך כאשר הם נמדדים אל מול העקרונות, הם לא משמעותיים. אם כך, מדוע הם מעלים אותם? אך ורק במטרה לחשוף את המנהיגים והעובדים, לגנות ולהביס אותם. אם המנהיגים והעובדים יגיעו עד לכדי שליליות, יתחננו לרחמים וישתחוו בפניהם, אם האחים והאחיות יראו שהמנהיגים האלה תמיד שליליים וחלשים, ושהם טועים לעתים קרובות בפעולותיהם, ולא יבחרו בהם עוד כמנהיגים, אם האחים והאחיות לא יקשיבו להם עוד באותה תשומת לב כשהמנהיגים האלה ישתפו על האמת, ואם אנשים כבר לא ישתפו פעולה באופן פעיל ורציני כשהמנהיגים האלה יישמו את העבודה, אזי אלה שמתחרים על מעמד יהיו מרוצים, ותהיה להם הזדמנות לפעול נגדם. זהו התרחיש שהם רוצים לראות יותר מכול והם מקווים מאוד שהוא יתממש. מהי מטרתם כשהם עושים את כל זאת? מטרתם היא לא לעזור לאנשים להבין את האמת ולהבחין במנהיגי שקר ובצוררי משיח, וגם לא להוביל אנשים ולהביא אותם בפני האל. במקום זאת, מטרתם היא להביס ולהפיל את המנהיגים ואת העובדים, כך שכולם יראו בהם את המועמד המתאים ביותר לשמש כמנהיג. בשלב זה, מטרתם תושג, ויהיה עליהם רק להמתין עד שהאחים והאחיות ימנו אותם כמנהיגים. האם יש אנשים כאלה בכנסייה? מהו צביונם? האנשים האלה אכזריים בצביונם, הם כלל לא אוהבים את האמת, והם גם לא מיישמים אותה בפועל; הם רוצים רק לשלוט. מה באשר לאנשים שמבינים חלק מהאמת וניחנים ביכולת הבחנה מסוימת – האם הם יהיו מוכנים להניח לאנשים כאלה לשלוט? האם הם יהיו מוכנים להיות כפופים לשליטתם? (לא). מדוע לא? אם רוב האנשים היו יכולים לראות בבירור את מהות טבעם של אנשים כאלה, האם הם עדיין היו בוחרים בהם כמנהיגים? (לא). הם לא היו בוחרים בהם, אלא אם כן היה זה מצב שבו כולם נפגשו זה עתה ואינם מכירים היטב זה את זה. אך לאחר שהם יכירו ויראו בבירור אילו אנשים הם בעלי איכות ירודה ופזורי נפש, אילו הם אנשים רעים בעלי צביונות מרושעים וערמומיים, הלהוטים להתחרות על מעמד וללכת בנתיב של צוררי משיח, אילו הם האנשים שיכולים לחתור אל האמת ולבצע את חובותיהם נאמנה, וכן הלאה, ברגע שהם יתפסו את מהות טבעם ואת הקטגוריות של אנשים שונים, אזי בחירת המנהיגים תהיה מדויקת יחסית ובהתאם לעקרונות.

האם רוב האנשים יעדיפו לבחור כמנהיג אדם שתמיד מתחרה על מעמד, או שמא יבחרו באדם שאיכותו ויכולת העבודה שלו ממוצעות יחסית, אך הוא חרוץ ואיתן? כשלא ברור מה אופיים של שני סוגי האנשים האלה, מהי מהות טבעם או באיזה נתיב הם הולכים, במי מהם רוב האנשים היו מעדיפים לבחור כמנהיג? (בשני, בזה שעומד איתן). רוב האנשים היו בוחרים באדם השני. הביטויים של אלה שתמיד מתחרים על מעמד הם הוכחה לאנושיותם ולמהותם. האם רוב האנשים לא יכולים לראות לאשורם את הביטויים שלהם ולהבחין בהם? אנשים יאמרו: "האדם הזה תמיד מקשה על מנהיגת הכנסייה; שאיפותיו ממוקדות בהשגת מעמד של מנהיג כנסייה, הוא רוצה להחליף אותה בתפקידה כמנהיגה. מאז שהיא נבחרה כמנהיגת הכנסייה היא לא מוצאת חן בעיניו והוא תמיד מתנכל לה. הוא מרבה להתווכח איתה, מוצא פגמים בכל מעשיה, נתפס לכל דבר אפשרי, והוא גם שופט אותה וחושף את חסרונותיה מאחורי גבה. אם לרגע אחד היא לא מבטאת את עצמה בבהירות, במיוחד במהלך כינוסים או כשהיא משתפת על עבודה, הוא קוטע אותה ומפגין מידה רבה של חוסר סבלנות. הוא אפילו בז לה, לועג לה, מבטל אותה וצוחק עליה; הוא מקשה עליה על כל צעד ושעל ולוכד אותה במצבים מביכים". האם רוב האנשים לא יהיו מסוגלים להבחין באדם הזה כשההתנהגויות הללו ייחשפו בפני כולם? (כן). אם כן, האם הדבר מועיל לתפיסתו את עמדת המנהיג? בהחלט לא. האם האנשים האלה שמתחרים על מעמד הם חכמים או טיפשים? ברור שהם אווילים, שוטים. יש בעיה חמורה נוספת: האנשים האלה הם שדים, וטבעם לא ניתן לשינוי! רצונם לזכות בכוח ובמעמד הוא בלתי נשלט, אפילו עד כדי כך שבה הם מאבדים את העשתונות, וזה לא דבר המצוי באנושיות רגילה. רצון זה חורג מגבולות הרציונליות והמצפון של אנושיות רגילה, ומגיע לרמה של חוסר מצפון. האנשים האלה יפעלו כך ללא קשר לזמן, למקום או להקשר, מבלי לקחת בחשבון את ההשפעות של מעשיהם, וקל וחומר את השפעתם. אלה הם הביטויים והגישות האופייניים ביותר של אלה המתחרים על מעמד. בכל פעם שיש כינוס או שיתוף על עבודה, ברגע שכולם מתכנסים, האנשים האלה גורמים להפרעות כמו זבובים מטרידים, והורסים את חיי הכנסייה ואת הסדר הרגיל של שיתוף על האמת. להתנהגויות וגישות כאלה יש טבע של גרימת שיבושים והפרעות. האם לא צריך להגביל אנשים כאלה? במקרים חמורים, האם לא צריך להרחיק אותם או לגרשם? (כן). לעתים, הסתמכות בלעדית על כוחם של מנהיגי הכנסייה כדי להגביל אנשים רעים עלולה להיות מאמץ רופס ומבודד במקצת – לאחר שהאחים והאחיות יראו בבירור את חומרת ההפרעות והשיבושים שנגרמו על ידי אנשים רעים, ויבחינו לעומק במהותם, הם יוכלו להתאחד עם מנהיגי הכנסייה כדי לעצור בעד אנשים רעים כאלה ולהגביל אותם. האם הדבר לא יהיה יעיל יותר? (כן). אם מישהו אומר: "הגבלת אנשים רעים היא באחריותם של מנהיגים ועובדים, אין לזה שום קשר אלינו, המאמינים מן השורה. לא נתעסק בזה! אנשים רעים מתחרים על מעמד עם מנהיגי הכנסייה; הם מתחרים על מעמד עם אלה שיש להם מעמד. לנו אין מעמד; הם לא מנסים לקחת מאיתנו שום דבר. בכל מקרה, הדבר לא משפיע עלינו. תנו להם להתחרות כרצונם. אם למנהיגי הכנסייה יש את היכולת, עליהם להגביל אותם; אם לא, עליהם להניח להם. מה זה קשור אלינו?" האם נקודת המבט הזו טובה? (לא). מדוע היא לא טובה? (הם לא מקיימים את הסדר הרגיל של הכנסייה). אם לנסח זאת במונחים הולמים יותר, למה מתייחס הסדר הרגיל של הכנסייה? האם הוא לא מתייחס לחיי כנסייה רגילים? (כן). הוא כרוך בחיי כנסייה רגילים ומסודרים – הוא כרוך באכילה ושתייה של דברי האל באופן מסודר, והמשמעות היא שאנשים יכולים לקרוא קריאת-תפילה, לשתף על דבר האל, ולחלוק חוויות אישיות בחיי כנסייה שבהם רוח הקודש פועלת, האל נוכח ומדריך, ובד בבד, גם לקבל נאורות והכוונה מרוח הקודש ולזכות באור. אנשיו הנבחרים של האל צריכים ליהנות מהדברים הללו בחיי הכנסייה. אם יש אנשים שמשמידים את הסדר הרגיל הזה, יש לעצור בעדם ולהגביל אותם בהתאם לעקרונות, ואין לגלות כלפיהם סובלנות. זו לא רק האחריות והמחויבות של מנהיגים ועובדים, אלא גם האחריות והמחויבות של כל מי שמבין את האמת וניחן ביכולת הבחנה. כמובן, מוטב שמנהיגי הכנסייה יוכלו להוביל את העבודה הזו, לשתף עם האחים והאחיות על טבע מעשיהם של האנשים האלה, על סוג האנשים האלה על סמך הביטויים שלהם, וכיצד על האחים והאחיות להבחין באנשים כאלה ולרדת לעומקם. אם האנשים הרעים האלה לא יוגבלו והם יטרידו, יטעו ויפתו את כל האחים והאחיות, ובסופו של דבר מנהיגי הכנסייה ימצאו את עצמם מבודדים, במקום האנשים הרעים האלה, אזי הכנסייה הזו תהיה משותקת ובאופן בלתי נמנע תידרדר לתוהו ובוהו. האם חיי כנסייה רגילים יכולים להימשך בנסיבות כאלה? אם הם לא יכולים להימשך, האם הכינוסים בכנסייה עדיין יהיו פוריים? האם אנשיו הנבחרים של האל עדיין ישיגו דבר מה מכינוסים כאלה? אם אנשיו הנבחרים של האל לא ישיגו מהם דבר, האם האל יברך כינוסים כאלה, או שהוא יתעב אותם? מובן שהאל יתעב אותם. כינוסים ללא עבודת רוח הקודש וללא ברכתו של האל לא יכולים עוד להיחשב לחיי כנסייה, אלא הופכים למפגשים של קבוצה חברתית. האם מישהו אוהב חיי כנסייה ללא סדר? האם זה תומך במישהו או מועיל לו? (לא). אם במהלך תקופה זו לא זכית בדבר מכינוס כלשהו מבחינת היווכחות בחיים, הרי שהזמן הזה לא היה בעל ערך או משמעות עבורך; בזבזת את הזמן הזה. האם זה לא אומר שההיווכחות שלך בחיים ספגה הפסד? (כן). כאשר במהלך כינוס יש אנשים רעים שמתחרים על מעמד, והם מתווכחים ומתנצחים עם מנהיג הכנסייה, וכתוצאה מכך אנשים מרגישים חרדה, והכינוס כולו ספוג באווירה עגומה ומתמלא באנרגיה המרושעת של השטן, ומלבד דיון בנושאים כמו מי צודק ומי טועה, איש לא בא בפני האל כדי להתפלל ולחפש את האמת, ואיש לא פועל על פי העקרונות, האם אמונתך באל תגדל או תפחת לאחר כינוס כזה? האם תבין ותשיג יותר בנוגע לאמת, או שמא המחלוקות ישבשו את דעתך מבלי שתשיג דבר? יתכן שלפעמים תחשוב: "אני לא מבין למה אנשים מאמינים באל. מה הטעם באמונה באל? איך האנשים האלה יכולים להתנהג כך? האם הם עדיין מאמינים באל?" בגלל הפרעה אחת מצד השטנים והשדים, לבם של אנשים נעשה נסער ומעורפל; הם מרגישים שאין טעם להאמין באל, הם לא יודעים מה ערכה של האמונה באל ונעשים מפוזרים בדעתם. אם כולם יכולים להיות ערניים, רגישים וחדים במיוחד ביחס לעניינים כאלה, ולא להיות קהי חושים ואיטיים, אזי כשאנשים רעים אומרים או עושים לעתים קרובות דברים בחיי הכנסייה כדי להתחרות על מעמד, רוב האנשים יבינו במהירות שיש בעיה שצריך לפתור. הם יהיו מסוגלים להבחין מיד מי מתמרן את המצבים האלה ומה מהות צביונם, הם יבינו מיד את חומרת הבעיה, ויהיו מסוגלים לעצור בעד האנשים הרעים ולרסן אותם תוך פרק זמן קצר, לטהר אותם מהכנסייה ולמנוע מהם להמשיך להפריע לאנשים בכנסייה ולהגביל אותם. האם הדבר לא יועיל לרוב האנשים ויתמוך בהם? (כן).

אם תיתקלו במצבים שבהם אנשים רעים מתחרים על מעמד, כיצד תתמודדו איתם? מהי דעת הרוב? (אנחנו נעצור את ההתנהגות הזו). פשוט תעצרו אותה? איך תעצרו אותה? האם תאסרו עליהם לדבר, או תאמרו: "אנחנו לא אוהבים את מה שאתה אומר ולכן, בעתיד דבר פחות בכינוסים!" האם זה יעבוד? האם הם יקשיבו לך? (לא). אם כך, מה עליך לעשות? עליך לחשוף ולנתח באופן יסודי את כוונותיהם, מניעיהם ומהות טבעם על פי דבר האל, כדי שהאחים והאחיות יוכלו להבחין באנשים כאלה ובטבע מעשיהם, ויהיו ערניים כלפיהם, במקום להיות מי שמחפש לרצות אחרים ורק להמתין שמנהיגי הכנסייה ועובדיה יחשפו בפניך את האנשים הרעים לפני שתנקוט עמדה ותאמר: "אסור לאפשר להם יותר להשתתף בכינוסים". האם טוב להיות מי שמחפש לרצות אחרים? (לא, זה לא טוב). כשמתמודדים עם מצבים כאלה, האין רוב האנשים מעדיפים להתחמק ולהתרחק מהעניינים האלה, ולא להתעמת עם אותם אנשים רעים, כדי שיוכלו להימנע מפגיעה בהם ומקיום אינטראקציה מביכה איתם בהמשך? האם רוב האנשים לא דבקים בעיקרון להתנהלות בעולם שלפיו הם נוטים לרצות אנשים? (כן). אם כך, זו בעיה. נניח ששמונים אחוז מהאנשים בכנסייה הם מי שמחפשים לרצות אחרים, וכאשר הם רואים אנשים רעים כאלה מתחרים על מעמד, על יתרון תחרותי ועל עמדות הנהגה בחיי הכנסייה, איש לא קם כדי לעצור בעדם או להגביל אותם, ורוב האנשים מחזיקים בהשקפה הבאה: "כמה שפחות צרות, יותר טוב. אני לא יכול להרשות לעצמי להתגרות בהם, ואם כך, לא כדאי שפשוט אמנע מהם? אני פשוט אתרחק מהם וזה יהיה סוף העניין. תנו להם להתחרות; בבוא העת, האל יעניש אותם. מה זה קשור אליי!" בנסיבות האלה, האם חיי הכנסייה עדיין יכולים להיות פוריים? רוב האנשים עצלנים ותלותיים; כאשר מנהיגי הכנסייה נבחרים, הם מתייחסים לעבודתם כעבודה שהסתיימה, והם פשוט מחכים שמנהיגי הכנסייה יעשו הכול. אם תשאל אותם אם ספרים של דברי האל הופצו בכנסייה שלהם, אם נגרמו שיבושים או הפרעות לחיי הכנסייה, או אם מישהו תמיד מפריח מילים ודוקטרינות או מתחרה עם מנהיגים על מעמד, הם יאמרו: "מנהיגי הכנסייה יודעים הכול על הדברים האלה. אני לא יודע לגביהם ולא צריך להתעסק איתם. המנהיגים ידאגו להם בבוא העת". הם לא דואגים לשום דבר ולא שואלים כלום, הם לא מקבלים מידע על שום דבר, והם גם לא יודעים על אף אחד מהאנשים, מהמאורעות או מהדברים שמעורבים בחיי הכנסייה ושהם צריכים לדעת עליהם, ולא אכפת להם מהדברים הללו. באשר למה שאומרים ועושים האנשים הרעים האלה שמופיעים בכנסייה כשהם מתחרים על מעמד, וכן באשר להפרעות ולהשפעות שהם גורמים לחיי הכנסייה, הם אדישים לכך לחלוטין, והם לא חוקרים את הדברים האלה ולא שואלים לגביהם. לאחר שהכול יסתיים, אם תשאל אותם אם הם רכשו יכולת הבחנה כלשהי, אם הם יכולים להבחין באנשים רעים ומהם הביטויים של אנשים רעים, הם לא יוכלו לומר דבר מלבד: "שאל את מנהיגי הכנסייה; הם יודעים הכול". האם אדם כזה אינו עבד? הם עבדים, הם פחדנים וחסרי תועלת, ומממשים קיום נאלח. במצבים שבהם אנשים רעים מתחרים על מעמד נדרשים הבחנה, טיפול והחלטה. זו לא אחריותם הבלעדית של מנהיגי הכנסייה; כל אנשיו הנבחרים של האל חולקים את האחריות הזו. רוב המנהיגים מבינים כמה אמיתות יותר מהאדם הממוצע, הם ערניים לנושאים הללו, ויכולים לראות את המטרות ואת המהות של מעשיהם של אנשים אלה. בה בעת, רוב האנשים צריכים גם להפיק לקחים באופן מעשי, לפתח את ההבחנה שלהם, ולחבור בהסכמה לאותם אנשים בכנסייה שיש להם חוש צדק, שמבינים את האמת וחותרים אליה, כדי לנקוט בפעולות מתאימות נגד האנשים הרעים האלה שמפריעים לחיי הכנסייה ומשבשים אותם. עליהם לבודד אותם ולהרחיק אותם, ולא לעמוד מנגד ורק להקשיב למעט שיתוף. כאשר הם מתמודדים עם הבעיות האלה, אל להם להסתפק בהרחבת אופקים מועטה ולהיות מודעים לעניין בלבם ואז להתייחס לעבודתם כעבודה שהושלמה. הסיבה לכך היא שחיי הכנסייה לא נוגעים רק למנהיגי הכנסייה, וחיי כנסייה טובים ושמירה על הסדר הרגיל של חיי הכנסייה אינם רק באחריותם של מנהיגי הכנסייה – הם דורשים מאמץ קולקטיבי של כל מי שמתייצב כדי לשמור עליהם.

בחיי הכנסייה מופיעים לעתים קרובות אנשים שמתחרים על מעמד – מהסוג שהוזכר בבעיה החמישית. הביטוי הברור ביותר שלהם הוא התחרות שלהם על מעמד עם מנהיגי הכנסייה, ולאחר מכן תחרות על מעמד עם אלה הניחנים באיכות טובה שמבינים את האמת באופן טהור יחסית, עם האנשים שיש להם הבנה רוחנית ועם אלה בקרב האחים והאחיות שמבינים את עקרונות-האמת, ושלעתים קרובות מציבים אתגרים בפני האנשים הללו. האנשים האלה משתפים לעתים קרובות על הבנות טהורות ועל אור בחיי הכנסייה, וחולקים חוויות אישיות מסוימות בעלות ערך המעניקות הבנה מעשית. בכך הם עוזרים מאוד לאחים ולאחיות ותומכים בהם. לאחר שהאחים והאחיות שומעים את השיתוף שלהם, יש להם נתיב, הם יודעים כיצד ליישם בפועל את דבר האל ולחוות אותו, וכיצד לפתור את בעיותיהם. הם אסירי תודה להכוונתו של האל, ובה בעת הם מעריצים ומעריכים את אלה שהם בעלי הבנה טהורה של האמת ושל חוויות מעשיות. לפיכך, הם נוטים להעריך את האנשים הללו ולהתקרב אליהם. הדבר האחרון שאנשים שמתחרים על מעמד רוצים לראות, הוא הופעתם של הדברים החיוביים הללו בחיי הכנסייה שֶׁמְּרַצִּים את האל. בכל פעם שהם רואים מישהו שמשתף על חוויות מעשיות, הם חשים אי-נוחות וקנאה, ונעשים נבוכים במיוחד. מתוך מבוכתם הם מפגינים התנהגות של התרסה, בוז ואי-שביעות רצון, ולעתים קרובות מחשבים בלבם כיצד לגרום לאנשים שחווים חוויות מעשיות ומבינים את האמת להיראות טיפשים, וכן כיצד לגרום לאחים ולאחיות לראות את הפגמים והחסרונות שלהם, ולא להעריך אותם עוד ולא להתקרב אליהם. לפיכך, אלה שמתחרים על מעמד חייבים לומר דברים מסוימים ולבצע מעשים מסוימים. הם תוקפים ומדירים את אלה שחולקים עדויות חווייתיות ואת אלה שמשתפים על האמת לעתים קרובות ושהשיתוף שלהם מסייע להיווכחות בחיים של האחים והאחיות. לעתים קרובות הם מנצלים את בעלי האופי החיובי וחושפים את חסרונותיהם, במטרה להרחיק את אנשיו הנבחרים של האל מכל אלה שמשתפים תכופות על האמת וחולקים עדויות חווייתיות. לסיכום, אלה שמתחרים על מעמד הם טיפוסים שליליים שמסתננים לכנסייה וממלאים את תפקיד משרתי השטן.

אחות אחת עשתה טעויות במערכות היחסים האינטימיות שלה לפני שהאמינה באל, הכתה על חטא לאחר שהפכה למאמינה ומעולם לא עשתה שוב טעויות כאלה. היא חשה חרטה ביחוד לגבי העבירות שעברה בעבר, ולכן נפתחה ושיתפה עם האחים והאחיות. מהם המטרה והעיקרון של היפתחות ושיתוף? הם נועדו לטפח הבנה הדדית ולהסיר מחסומים פנימיים בין האחים והאחיות. לאחר שהאחים והאחיות מבינים את האמת, רובם יכולים להיפתח ולשתף על גילויי השחיתות והעבירות שלהם בעבר, ובמקביל גם להביע הכרת תודה ושבח על ישועתו של האל. האם פתיחות ושיתוף כאלה ראויים? (כן). לאחר שהאחים והאחיות מבינים את האמת, רובם מסוגלים להיפתח ולשתף בדרך זו. האם הדבר מהווה בעיה? (לא). זהו דבר רגיל מאוד שלפני שאנשים מתחילים להאמין באל הם עושים טעויות מסוימות מבחינת היחסים האינטימיים שלהם או בהיבטים אחרים. יש אנשים שיכולים לדבר על הטעויות האלה, בעוד שאחרים מסתירים ומסווים את עצמם, ולא משנה כיצד אחרים מיישמים בפועל פתיחות וחשיפה עצמית, הם עצמם לא אומרים דבר. הם מאמינים שהטעויות הללו הן הסודות האפלים שלהם, שהם לא יכולים לספר עליהם לאיש שמא יאבדו את המוניטין שלהם, כבודם ומעמדם. עם זאת, יש אנשים שמבינים דברים בצורה שונה; הם מאמינים שמכיוון שהם התחילו להאמין באל וקיבלו את ישועת האל, כעת עליהם להיפתח ולשתף על מעשי העבר הרעים שלהם ועל הנתיבים השגויים שבהם הלכו, ולפתוח אותם לניתוח, ושאלה אינם אלא דברים שהם עברו כבני אנוש שהושחתו על ידי השטן. כעת, הם מסוגלים להיפתח, לחשוף את עצמם ולשתף. בין אם מדובר בסיכום העבר או בסתימת הגולל עליו, העובדה שהאנשים האלה יכולים לעשות זאת מוכיחה מהי גישתם כלפי יישום האמת בפועל: הם מוכנים ליישם בפועל את האמת, והם נחושים לעשות זאת. ההבנה והנחישות שיש לאדם קובעות איך בדיוק הוא מיישם בפועל. עם זאת, בהחלט אין זו טעות להיפתח ולהיחשף, ועל אחת כמה וכמה שזהו לא חטא. אין להשתמש בכך כמנוף נגד מישהו, וקל וחומר שהדבר לא אמור לשמש כראיה שתאפשר לאדם אחר לתקוף אותו. רוב האנשים יכולים להתייחס לעניין זה בצורה נכונה, כלומר, הם מבינים אותו באופן טהור ובהתאם לעקרונות-האמת. עם זאת, אנשים רעים מחזיקים בכוונות שגויות; הם מתעקשים להיאחז בדברים אודות אנשים כדי ללעוג להם, להשתעשע בהם ולשפוט אותם. מעשים רעים כאלה ברורים למדי. אלה שמסוגלים לחשוף את עצמם, להיפתח ולשתף על שחיתותם ועל הנתיבים השגויים שבהם הם הלכו, ניחנים בלב רעב וצמא לצדיקות בגישתם לאמת ולדברי האל. כתוצאה מכך, כשהם קוראים את דברי האל, הם רוכשים באופן לא מודע כמה הבנות ותובנות מעשיות. ההבנות והתובנות המעשיות האלה עוזרות להם למצוא את הנתיב ליישום בפועל נוכח קשיים ומצבים רבים שמתרחשים בחייהם, והדבר מוביל להבנה חווייתית אמיתית של האמת. שיתוף על ההבנות החווייתיות האמיתיות הללו תומך באחרים ומסייע להם; האחים והאחיות יסתכלו על האנשים האלה בהערצה ובכבוד ויאמרו: "החוויות המעשיות שלך באמת נפלאות. לאחר ששמעתי עליהן, אני יכול להזדהות עמוקות. אני רואה שדרך היישום בפועל שלך נכונה ומבורכת על ידי האל. גם אני מוכן לוותר על התפיסות והדעות הקדומות שלי ולהשיל מעלי את המעמסה; אני רוצה ליישם בפועל את האמת בצורה פשוטה, וכמוך לקבל את הנאורות וההכוונה של האל. הנתיב הזה הוא הנתיב הנכון". האין הביטויים הללו רגילים למדי? האין זה ראוי מאוד שמערכת יחסים כזו תיווצר בקרב האחים והאחיות? זהו סוג של יחסים בין-אישיים השונה מהסוג שקיים בקרב האנשים שלא מאמינים באל. האל מאשר זאת, וזה מה שהוא רוצה לראות. חיי הכנסייה יכולים להיות רגילים רק כאשר מתקיימת מערכת יחסים רגילה כזו בקרב האחים והאחיות. עם זאת, תמיד יהיו כמה אנשים רעים או כאלה עם כוונות זדון, שיקומו כדי לתקוף, להשמיץ ולהדיר את אלה שלהם חוויות מעשיות, את אלה שצמאים לאמת ורעבים לה, ואת אלה שמעריצים ומעריכים אנשים בעלי ניסיון. מדוע הם תוקפים את האנשים האלה? מטרתם אינה אלא להתחרות על מעמד מסוים בתוך הכנסייה. מכיוון שהם לא אוהבים את האמת ולא חותרים אליה, הם מתחזים לאנשים שחותרים אל האמת על ידי המצאת חוויות כוזבות כדי להטעות את כולם ולזכות בהערכה רבה. זהו שימוש בשיטותיו של השטן של הולכת אנשים שולל ושליטה בהם כדי להשיג את המעמד והכוח הנכספים שלהם. מקרים כאלה מתרחשים לעתים קרובות בכנסיות בכל מקום, והם גלויים לעיני כול. אם אתם מגלים שיש אחים ואחיות הניחנים בחלק ממציאות-האמת, שיכולים לשתף במהלך כינוסים על הבנה חווייתית אמיתית של דברי האל, ושזוכים לשבחים רבים, אך מסיבה כלשהי אחרים מתקיפים אותם, נוקמים בהם וגורמים להם סבל, אזי עליכם להיות ערניים ולהבחין בסוגי האנשים המתנהגים כך. מדוע האנשים שחותרים אל האמת מותקפים ומודרים לעתים קרובות? מה באמת קורה כאן? הדבר בהחלט מעיד על בעיה.

בחיי הכנסייה יש לשים לב במיוחד לאלה שלעתים קרובות מוצאים פגמים במנהיגים ובעובדים. בנוסף, יש כאלה שלעתים קרובות לועגים ובזים לאנשים שבאופן יחסי חותרים אל האמת ומשתוקקים לדברי האל, או תוקפים אותם. יש גם לעקוב מקרוב אחר האנשים הללו שהם בעלי אופי שלילי, ולראות מה יהיו הפעולות הבאות שלהם. אם אדם יכול לחשוף את החסרונות של מנהיגי הכנסייה או לתקוף ללא כל סיבה מוצדקת אנשים שאוחזים במציאות-האמת כאשר הם משתתפים בחיי הכנסייה, בהחלט יש בעיה וסיבה מאחורי הדבר; אין ספק שיש לכך סיבה. על האחים והאחיות להקדיש תשומת לב רצינית לאנשים כאלה, מפני שאין זה עניין של מה בכך. לפעמים, מיד לאחר שאדם שומע עדות על חוויה מעשית וחש הנאה מלאה בלב, או לאחר שהוא משיג מעט אור והבנה, הוא עלול בכל זאת להתבלבל בגלל מספר מילים מטעות שנאמרות על ידי אנשים רעים, ובכך לאבד את כל מה שהושג זה עתה. בדיוק כשאדם מתחיל לבנות מעט אמונה, אנשים רעים מפריעים לו והוא חוזר למצבו המקורי; בדיוק כשהוא מתחיל לפתח מעט צמא לאמת ולדבר האל, יחד עם מעט נחישות ליישם את האמת בפועל, האנשים הרעים מפריעים לו, הוא מאבד תקווה ומוטיבציה, ואז הוא רוצה לעזוב במהירות את מקום המחלוקת הזה. האם ההשלכות הללו חמורות? הן חמורות מאוד. לפיכך, אם יש בכנסייה אדם שתמיד פותח בוויכוח על דבר-מה שלא תואם את רצונותיו, והוא מתווכח מי צודק, מה נכון ומה לא נכון, ואפילו מתווכח על השאלה מי נעלה ומי נחות, אזי אנשים כאלה צריכים להדליק נורה אדומה. ראו איזה תפקיד הם ממלאים בכנסייה, לאילו השלכות הם גורמים, וכך תוכלו לראות את מהות טבעם לאשורה.

יש בחיי הכנסייה סוג נוסף של ביטוי של תחרות על מעמד הכרוך בהפרעה לחיי הכנסייה ולעבודת הכנסייה ובשיבושם. לדוגמה, לפעמים, כאשר האחים והאחיות משתפים יחד על בעיה, השיתוף של כולם מביא מעט אור; ככל שהם משתפים יותר, כך עקרונות-האמת נעשים ברורים וצלולים יותר, והנתיב ליישום בפועל נעשה מובן במהירות. עם זאת, מישהו עשוי להציג לפתע "רעיון מבריק", להציע הצעה משלו, תוך שהוא שובר את רצף השיתוף, מסיט את הנושא למקום אחר, ובכך השיתוף על הנושא העיקרי נותר לא גמור. על פני השטח, לא נראה שהוא גורם להפרעה, ועל אחת כמה וכמה שהוא מגביל אחרים מלשתף על האמת, אך הוא לא בחר את הזמן המתאים להציג את הנושא הזה. על ידי הכנסת נושא חדש לשיתוף ולדיון ברגע קריטי שבו משתפים על האמת כדי לפתור בעיה, הבעיה הקודמת נקטעת לפני שהיא נפתרת במלואה. האין זו נטישת המשימה באמצע הדרך? האם פתרון הבעיה לא מתעכב? לא רק שהבעיה לא נפתרה, אלא שהדבר עיכב אנשים בהבנת האמת. האם אנשים בעלי היגיון יעשו זאת? האם יהיה זה מרחיק לכת לומר שדברים כאלה משבשים את חיי הכנסייה ומפריעים לה? אינני חושב כך, כלל וכלל לא. האם הפרעה לכינוס כזה, כשמשתפים על האמת כדי לפתור בעיה, אינה הפרעה מכוונת לחיי הכנסייה ושיבושם? אם אדם תמיד מתערב ברגעים מכריעים שבהם משתפים על האמת כדי לפתור בעיה, אם הוא תמיד מנסה לקטוע את הדברים, הרי שזו לא בעיה של היעדר היגיון; זוהי הפרעה מכוונת לכינוס בזמן שמשתפים על האמת כדי לפתור בעיה, זהו המעשה הרע של הפרעה לחיי הכנסייה ושיבושם, פשוטו כמשמעו – רק צוררי משיח ואנשים רעים עושים זאת, רק אנשים ששונאים את האמת עושים זאת. אנשים כאלה תמיד חייבים לשלוף את "הרעיונות המבריקים" שלהם, ולא משנה מה ההקשר או מהן הנסיבות, הם תמיד רוצים שכולם יסתכלו עליהם, ולהיות במוקד תשומת הלב. אין זה משנה עד כמה חיוני וחשוב הנושא שעליו אנשים משתפים, הם תמיד מתערבים כדי להסיט את תשומת ליבם של האנשים וכדי לפלוט רעיונות נשגבים לכאורה, מתוך רצון להיראות ייחודיים. איזה מין תרגיל הם מנסים לעשות בדיוק? האם הם לא מתחרים על מעמד? הם רוצים לשלוט במצב. הם לא רוצים שלאנשים תהיה הבנה עמוקה וברורה יותר של האמת; הדבר החשוב להם יותר מכול הוא לגרום לכולם לשים לב אליהם, להקשיב להם ולציית להם, ושכולם יעשו כדבריהם. זוהי בבירור תחרות על מעמד. יש אנשים מסוימים, שלא משנה מהי העבודה שהם מבצעים, כשאתה מבקש מהם לשתף על רעיונות ותוכניות ספציפיים ליישום דבר-מה, ולפרט את השלבים הספציפיים לביצועם, הם לא מצליחים לחשוב על כלום. אך הם אוהבים לפלוט רעיונות נשגבים לכאורה, להיראות לא קונבנציונליים וכמי שעושים דבר-מה חדשני ומבריק. לא משנה מהו המצב הנדון, ברגע שעולה בדעתם רעיון חדש, הם מציגים אותו כאילו קיבלו השראה, ומציעים בפזיזות לאחרים לקבל אותו ולהסכים לו, מבלי לשקול זאת בכובד ראש. אך כשבסופו של דבר הם מתבקשים לדון בנתיבים ספציפיים ליישום בפועל, הם נאלמים דום. הם חסרי כישורים, ובכל זאת עדיין רוצים להתרברב ותמיד שואפים לבלוט. הם לא מוכנים להיות "כינור שני"; הם לא רוצים להיות רק עוד חסיד מן השורה. הם תמיד חוששים שאחרים יזלזלו בהם, והם תמיד רוצים להבליט את נוכחותם. לכן הם תמיד פולטים רעיונות נשגבים כדי לבלוט. מה העניין בכך שהם עושים זאת תמיד? כאשר צץ במוחם רעיון, בצורה עיוורת הם רואים בו רעיון טוב וראוי ליישום בפועל, בלי לשקול אותו לעומק או להמתין שהרעיון יבשיל. כשהם מציגים את הרעיון הזה בפזיזות, אנשים אחרים לא מבינים אותו ובאופן טבעי מעלים כמה שאלות. הם לא מסוגלים לענות, ועדיין מתעקשים שדעתם נכונה ושכולם צריכים לקבל אותה. איזה מין צביון זה? מה יהיו ההשלכות של ההתעקשות חסרת הבסיס שלהם על השקפותיהם-שלהם? האם הדבר מועיל לעבודת הכנסייה או מפריע לה? האם הדבר מועיל לאנשיו הנבחרים של האל או מזיק להם? הם מסוגלים לומר זאת ללא כל תחושת אחריות – מהי מטרתם? מטרתם היא להבליט את נוכחותם ותו לא. הם חוששים שאחרים לא יידעו שיש להם "רעיונות מבריקים" כאלה, שיש להם איכות, אינטליגנציה ויכולות; הם שואפים להכרה זו כדי לגרום לרוב האנשים להעריך אותם. מה קורה בסופו של דבר? הם מציעים הצעות בפזיזות, ובהתחלה אחרים חושבים שבאמת יש להם יכולות מסוימות, דבר-מה אמיתי. אך ככל שהזמן עובר, מתברר שהם פשוט טיפשים, חסרי ידע או מיומנות אמיתיים, ובכל זאת תמיד רוצים לומר את המילה האחרונה. זו תחרות על מעמד. הם עדיין רוצים להכריע מבלי שיש להם יכולת אמיתית; הם תמיד פולטים רעיונות נשגבים מבלי להציג תוכניות קונקרטיות, וללא נתיב ספציפי ליישום בפועל. אם באמת יופקדו בידי אנשים כאלה משימות, מה יהיו ההשלכות לכך? הדבר בוודאי יוביל לעיכובים. מדוע הם תמיד מחפשים להתחרות על מעמד, להחזיק בשליטה, כאשר הם לא יכולים להשלים דבר? הם פשוט טיפשים רפי שכל; אם לנסח זאת במונחים אלגנטיים יותר, הם חסרי היגיון לחלוטין. בקרב הכופרים יש יותר מדי אנשים כאלה, שמרבים בדיבורים אך לא עושים דבר. לרוב האנשים מעט יכולת הבחנה באנשים כאלה. אם מישהו תמיד פולט רעיונות נשגבים ורוצה להיראות חדשני, יש להיזהר שלא ליפול ברשתו. אם יש מישהו שמציע רעיונות שהם באמת בעלי תובנה ויכול גם להציג תוכנית מעשית, ניתן לקבלה רק אם היא ישימה; אם הוא רק פולט רעיונות נשגבים מבלי להציג תוכניות מעשיות, הרי שיש להתייחס אליו בזהירות. יש לשתף כדי לקבוע אם לרעיונותיו יש נתיב בר-קיימא, או לא. אם הרוב מרגישים שהרעיון שלו בר ביצוע ויש לו נתיב ליישום בפועל, אזי יש לנסות אותו במשך תקופה לפני קבלת החלטה, כדי לראות מה יהיו התוצאות.

לא משנה על איזה היבט של האמת הכנסייה משתפת או איזו בעיה היא פותרת, תמיד יתגלו סוגים שונים של אנשים. לאחר שמקיימים אינטראקציה ממושכת, ניתן לראות מי באמת אוהב את האמת ויכול לקבל אותה, ומי הם אלה שמשבשים ומפריעים ולא מטפלים במשימות נאותות. האם לדעתכם מי שאוהב לפלוט רעיונות נשגבים ולהציג רעיונות חדשים יכול לקבל את האמת ולעלות על המסלול הנכון של אמונה באל? אני חושב שלא קל עבורם לעשות זאת. איזה תפקיד ממלאים האנשים האלה בחיי הכנסייה? מהן ההשלכות לכך שהם פולטים רעיונות נשגבים לעתים קרובות ולא מטפלים במשימות ראויות? כפי שרוב האנשים רואים, הדבר משבש את חיי הכנסייה ומפריע להם, ואם הדבר יימשך, הוא יעכב את החתירה לאמת של אנשיו הנבחרים של האל ואת כניסתם למציאות. על אף שאלה שאוהבים לפלוט רעיונות נשגבים אינם בהכרח אנשים רעים, ההשלכות של מעשיהם מזיקות מאוד להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, ובמקביל, מעשיהם גם מעכבים את עבודת הכנסייה ומשפיעים עליה. אם כך, כיצד צריך לפתור את הבעיה הזו? כיצד יש לטפל כראוי באנשים שאוהבים לפלוט רעיונות נשגבים ולהציג רעיונות חדשים? השיטה הראשונה היא זו: אם הם אוהבים לפלוט רעיונות נשגבים ותמיד משמיעים את דעותיהם, תנו להם לדבר תחילה, ואז הפעילו הבחנה. כולם חופשיים לדבר ולהביע דעות, ולא משנה מי; אל לאיש להגביל זאת. יש לאפשר לכל מי שיש לו באמת תובנות ורעיונות חכמים, לדבר ולהבהיר אותם, לאפשר לכולם להבין, ולאחר מכן לשתף ולדון כדי לראות אם הם נכונים, אם הם תואמים את עקרונות-האמת, ואם יש חלק כלשהו שניתן לאמצו. אם ראוי ללמוד מזה ואפשר להפיק מכך תועלת מסוימת, זה טוב; אם לאחר שיתוף ודיון נקבע שלדבריהם אין ערך והם לא רצויים, אזי יש לנטוש אותם. ההבחנה של כולם תגדל על ידי יישום בפועל באופן כזה; בכל פעם שיצוץ דבר מה, כולם ידעו כיצד להרהר בעניין ויבינו טוב יותר אנשים שונים. יישום בפועל שכזה יועיל לאנשיו הנבחרים של האל ולא יפריע לעבודת הכנסייה; זו הדרך הנכונה ליישם בפועל. השיטה השנייה היא זו: כשהדברים שנאמרים הם חסרי ערך ולא תצמח מהם שום תועלת גם אם ישתפו עליהם וידונו בהם, יש לדחות את ההצעות האלה באופן ישיר, ואין צורך בשיתוף או בדיון כלשהו. האם לא צריך להגביל אדם אשר ממשיך להעלות סוגיות חסרות ערך ו"רעיונות מבריקים" כאלה, וגורם לאנשיו הנבחרים של האל למאוס בהם ולא להיות מוכנים להקשיב להם? עדיף לייעץ להם להפגין היגיון רב יותר, ולהימנע מלומר דברים שאין לומר אותם כדי להימנע מלהשפיע על אחרים. אם לאדם הזה אין היגיון והוא מתעקש להמשיך לנהוג כך, כשהוא גורם להפרעה לחיי הכנסייה ומביא את כולם לידי רוגז רב עד כדי כעס, הרי שהוא אדם רע שמפריע לחיי הכנסייה. יש לטפל בו על פי העקרונות של בית האל לטיהור הכנסייה – הרחיקו אותו מהכנסייה; כך ראוי לעשות. אימרו לי, איזה מין אנשים הם רוב אלה שאוהבים לפלוט רעיונות נשגבים? האם הם מסוג האנשים שחותרים אל האמת? האם הם משקיעים מעצמם בכנות למען האל? בהחלט לא. אם כן, מה מטרתם וכוונתם בכך שהם גורמים להפרעות כאלה לחיי הכנסייה? דבר זה דורש הבחנה. אם לכולם יש כבר מספיק הבנה לגבי אנשים כאלה, ויודעים שהם חסרי תבונה, איכות והיגיון – שהם פשוט טיפשים – הדרך הראויה ביותר לטפל בהם כשהם מביעים את "רעיונותיהם המבריקים" היא לעצור בעדם ולהגביל אותם, ולגרום להם לשתוק. אם הם מתעקשים לדבר ולגרום להפרעות לחיי הכנסייה, יש להרחיק אותם מהכנסייה כדי למנוע צרות נוספות. יש כאלה שאומרים: "האם אין זה פוגע בסיכויים שלהם להיוושע?" לא נכון לומר זאת. האם האל יכול להושיע אנשים כאלה? האם אנשים בעלי ציביונות כאלה יכולים לקבל את האמת? האם הם יכולים להשיג ישועה מבלי לקבל את האמת כלל? האם חוסר היכולת אפילו לראות עניינים כאלה לאשורם אינה אלא טיפשות ובורות קיצוניות? כך או כך, האנשים שגורמים לעתים קרובות להפרעות בחיי הכנסייה הם אנשים רעים והאל לא מושיע אותם. אם משאירים בכנסייה אדם שהאל לא מושיע, האין זו פגיעה מכוונת באנשיו הנבחרים של האל? האם יש באמת אהבה באדם שמרחם על אנשים רעים כאלה? אני חושב שלא; אהבתם כוזבת. האמת היא שהם מתכוונים לפגוע באנשיו הנבחרים של האל. לפיכך, אנשיו הנבחרים של האל חייבים לעמוד על המשמר מפני כל מי שמגן על אנשים רעים, ולא ללכת שולל אחר דיבוריהם השטניים. יש מי שאוהבים לפלוט רעיונות נשגבים, ואף על פי שהם לא נראים כאנשים רעים ואינם מבצעים מעשים רעים בעליל, עצם זה שהם תמיד פולטים את הרעיונות הנשגבים הללו, עלול לגרום להפרעות בחיי הכנסייה. מה דעתכם, האם ניתן להושיע אנשים פזורי נפש? בוודאי שלא. אם אנשים פזורי נפש מפריעים ללא הרף לחיי הכנסייה, יש להרחיק גם אותם מהכנסייה. אנשים פזורי נפש לא מקבלים את האמת, הם חסרי חרטה ללא תקנה, וסופם זהה לזה של אנשים רעים. בין אם מדובר באנשים רעים או בפזורי נפש, אם הם מפריעים לחיי הכנסייה לעתים קרובות ומשבשים אותם, לא מקשיבים לעצות ומדברים ללא שליטה כאילו היו רכב תקול שאי-אפשר לבלום אותו, האין זה סימן שההיגיון שלהם לקוי? מה יהיו ההשלכות בטווח הארוך אם אנשים פזורי נפש כאלה ימשיכו להפריע לכנסייה בצורה כזו? יתר על כן, האם הם באמת יכולים להכות על חטא? האם האל מושיע אנשים פזורי נפש כאלה בעלי היגיון לקוי? כאשר השאלות הללו יובנו לעומקן, יהיה ברור כיצד לטפל כראוי באנשים כאלה. אנשים פזורי נפש בהחלט לא אוהבים את האמת, והאמת נמצאת מעבר להישג ידם. אנשים פזורי נפש לא יכולים להבין שפה אנושית; אפשר לומר שאנשים פזורי נפש הם חסרי אנושיות רגילה ולמעשה הם בלתי שפויים למחצה – למעשה, הם פשוט חסרי תועלת. האם אנשים פזורי נפש יכולים לתת שירות טוב? ניתן לומר בוודאות שהם לא מסוגלים אפילו לתת שירות באופן העומד בסטנדרט, מפני שההיגיון שלהם מעורער; הם אנשים שלא מבינים מימינם ומשמאלם. אם אדם רוצה להפגין אהבה כלפי אנשים פזורי נפש, שיתמוך בהם. גישתו של בית האל כלפי אנשים פזורי נפש היא שיש להרחיקם. יש להגביל את כל מי שכלל לא מקבל את האמת, את כל מי שלא מבצע את חובתו בכנות, תמיד עושה זאת באופן שטחי וגורם להפרעות בחיי הכנסייה לעתים קרובות. אם יש ביניהם כאלה שמרגישים חרטה ומוכנים להכות על חטא, יש לתת להם את ההזדמנות. יש להשאיר בכנסייה באופן זמני אנשים שלא ניתן לראות את מהותם לאשורה, ולאפשר לאנשיו הנבחרים של האל לפקח עליהם, להתבונן בהם ולצמוח בהבחנתם. אם יש אנשים שמפריעים ומשבשים באופן עקבי, ולמרות שגוזמים אותם הם נשארים חסרי חרטה ללא תקנה, ממשיכים להתחרות על תהילה ורווח, לתקוף ולהדיר אנשים בעלי אופי חיובי – ובמיוחד תוקפים את אלה שחותרים אל האמת ויכולים לחלוק עדויות חווייתיות, ואת אלה שמשקיעים מעצמם בכנות למען האל ומבצעים את חובותיהם – הרי שהאנשים האלה הם אנשים רעים וצוררי משיח, הם חסרי אמונה. לגבי אנשים כאלה, לא מספיק רק לעצור בעדם ולהגביל אותם; יש להרחיק אותם מהכנסייה מיד כדי למנוע צרות בעתיד. יישום בפועל בדרך זו תואם לחלוטין את כוונותיו של האל.

אלה הם פחות או יותר הביטויים השונים של תחרות על מעמד, החל מהביטויים הקלים ועד לחמורים. הביטויים הקלים מתייחסים בעיקר ללעג למנהיגים ולעובדים במילים קשות, לחיפוש פגמים ולתקיפת היוזמה של מנהיגים ועובדים, במטרה לבזות ולהשמיד אותם. הביטויים החמורים ביותר כוללים התנגדות גלויה וישירה כלפי מנהיגים ועובדים, חיפוש אחר דברים כדי להשתמש בהם נגדם, וכן שיפוט, גינוי, תקיפה והדרה שלהם, ואז בידודם, וכפייה עליהם להודות בטעותם ולפרוש כדי לתפוס את מעמדם. אלה הבעיות החמורות ביותר של שיבוש והפרעה המתרחשות בחיי הכנסייה. האנשים שזועקים בגלוי נגד מנהיגים או עובדים ומתחרים איתם על מעמד הם אלה שמפריעים לעבודת הכנסייה ומתנגדים לאל, הם אנשים רעים וצוררי משיח, ואין רק לעצור בעדם ולהגביל אותם ותו לא – אם המצב חמור ויש צורך להרחיקם או לגרשם, אזי יש לטפל בהם על פי העקרונות. יש גם ביטוי נוסף של תחרות על מעמד: הדרה ותקיפה של אנשים בכנסייה שחותרים יותר אל האמת. מכיוון שלאנשים שחותרים אל האמת יש הבנה טהורה, ויש להם ניסיון וידע אמיתי על דברי האל, ומכיוון שהם משתפים על האמת לעתים קרובות כדי לפתור בעיות בקרב האחים והאחיות וכך מחזקים את אנשיו הנבחרים של האל וצוברים בהדרגה יוקרה בכנסייה, אותם אנשים רעים וצוררי משיח מקנאים בהם ומתריסים כלפיהם, מדירים ותוקפים אותם. כל התנהגות הכוללת באופן ישיר תקיפה או הדרה של אנשים שחותרים אל האמת, מהווה הפרעה לחיי הכנסייה ושיבושם. יש אנשים שאומנם לא מכוונים ישירות כלפי מנהיגי הכנסייה, אך הם רוחשים סלידה ובוז במיוחד כלפי אנשים בכנסייה שמבינים את האמת ושיש להם חוויות מעשיות. הם גם מדירים ומדכאים אנשים כאלה, לעתים קרובות לועגים להם ומלגלגים עליהם, ואפילו טומנים להם מלכודות וזוממים נגדם, וכן הלאה. על אף שמבחינת טבען ונסיבותיהן בעיות כאלה פחות חמורות מאשר תחרות עם מנהיגי הכנסייה על מעמד, גם הן מהוות הפרעות ושיבושים לחיי הכנסייה, ויש לעצור בעדן ולהגביל אותן. אם הבעיות הללו מובילות לידי כך שרוב האחים והאחיות בכנסייה מושפעים מהן, ולעתים קרובות נקלעים לשליליות ולחולשה, הרי שהן מסתכמות בהפרעות ובשיבושים. לא רק שיש להגביל את סוג האדם הרע שיוצר הפרעות ושיבושים, אלא שיש לשלוח אותו לקבוצה ב' לבידוד ולהרהור, או לחלופין, להרחיק אותו. אלה העוסקים במעשים שמטבעם גורמים להפרעות ולשיבושים, הם אנשים שבדרך כלל עושים רע. מבחינת אופן הטיפול, יש להבחין בין אנשים רעים שעושים מעשים רעים לעתים קרובות לבין אלה שמדי פעם עושים רע. אלה שמבצעים מעשים רעים רבים ושונים הם צוררי משיח; אלה שעושים מעשים רעים מדי פעם הם בעלי אנושיות ירודה. אם שני אנשים מתווכחים מדי פעם או מתעמתים זה עם זה משום שיש להם אישיות שונה, או משום שיש להם השקפות שונות לגבי אופן העשייה של דברים, או משום שיש להם סגנון דיבור שונה, אך חיי הכנסייה אינם מושפעים מזאת, אזי אין לראות בכך טבע של גרימת שיבושים והפרעות. הדבר שונה ממצב שבו אנשים רעים משבשים את חיי הכנסייה ומפריעים להם. כל הדברים שעליהם דיברנו, שהם בעלי טבע של גרימת שיבושים והפרעות לחיי הכנסייה, הם ביטויים של מעשים רעים הנעשים על ידי אנשים רעים. כשאנשים רעים עושים מעשים רעים, זהו הרגל. הדבר שאנשים רעים שונאים יותר מכול הוא אנשים שחותרים אל האמת. כשהם רואים שמישהו שחותר אל האמת מסוגל לחלוק את העדות החווייתית שלו, ובכך זוכה להערצה מיוחדת מצד אחרים, הם מקנאים, מלאי שנאה ועיניהם בוערות מזעם. כל מי שמהרהר בעצמו ומכיר את עצמו, כל מי שחולק את חוויותיו המעשיות ונושא עדות לאל, נתקל בלעג, השמצה, דיכוי, הדרה, שיפוט ואפילו רדיפה על ידי האנשים הרעים האלה. הם נוהגים כך דרך קבע. הם לא מוכנים שאיש יהיה טוב מהם, הם לא יכולים לשאת ולראות שיש אנשים טובים מהם. כשהם רואים אדם שהוא טוב מהם, הם מקנאים, כועסים, זועמים, וחושבים לפגוע בו ולענות אותו. אנשים כאלה כבר גרמו להפרעות ולשיבושים חמורים בחיי הכנסייה ולסדר בכנסייה, ולכן, מנהיגים ועובדים צריכים לעשות יד אחת עם האחים והאחיות כדי לחשוף אנשים כאלה, לעצור בעדם ולהגביל אותם. אם לא ניתן להגביל אותם, והם לא מכים על חטא ולא משנים את דרכם לאחר שמשתפים איתם על האמת, הרי שהם אנשים רעים, ויש למדוד אנשים רעים ולהתייחס אליהם בהתאם לעקרונות של בית האל לטיהור הכנסייה. אם המנהיגים והעובדים מגיעים להסכמה באמצעות שיתוף, וקובעים שמדובר באדם רע שמפריע לכנסייה, אזי יש לטפל בעניין על פי עקרונות-האמת: יש להרחיק אדם זה מהכנסייה. אין לנהוג עוד בסובלנות כלפי אנשים רעים כאלה שמפריעים לחיי הכנסייה. אם ברור למנהיגים ולעובדים שמדובר באדם רע שגורם להפרעה, ובכל זאת הם עדיין מעמידים פנים שהם לא יודעים על כך והם סובלניים כלפיו, הרי שהם נכשלים באחריותם כלפי האחים והאחיות, והם לא נאמנים לאל ולתפקיד שהאל הטיל עליהם.

יש אנשים שאולי נראים בסדר כאשר מתבוננים בהופעתם, אך למעשה, מנת המשכל שלהם דומה לזו של אדם טיפש. הם מדברים ופועלים מבלי להבין מה ראוי, ואין להם רציונליות של אנושיות רגילה. אנשים כאלה גם אוהבים להתחרות על מעמד ומוניטין, להיאבק על זכות המילה האחרונה ולהתחרות על הערכה גבוהה מצד אחרים. בחיי הכנסייה הם מעלים לעתים קרובות השקפות וטיעונים תקפים לכאורה כדי לזכות בתשומת לב ובהערכה רבה מצד רוב האנשים האחרים, אך למעשה השקפות וטיעונים אלה מופרכים, ובכך הם מפריעים למחשבות האנשים, להבנתם הנכונה ולידיעתם את דברי האל, ומפריעים להבנתם החיובית לגבי הכול. כשאחרים משתפים על דברי האל ועל הבנתם הטהורה, האנשים האלה צצים לעתים קרובות כמו ליצנים כדי להצהיר על נוכחותם וכדי למשוך את תשומת הלב של כולם, ותמיד רוצים להראות לאחים ולאחיות שהם מכירים תחבולה או שתיים, ושהם משכילים, בעלי ידע ומלומדים מאוד, וכן הלאה. למרות שאין להם עדיין מטרות ברורות במונחים של איזה מנהיג לסמן או על איזה תפקיד של מנהיג להתחרות, רצונותיהם ושאיפותיהם כה גדולים, עד כדי כך שדבריהם ומעשיהם גורמים להפרעות בחיי הכנסייה, ולכן יש להגביל גם אותם בהתאם לחומרת המצב ולטבעו. מוטב לשתף איתם תחילה על האמת כדי להדריך אותם בצורה נכונה ולספק להם כיוון להתנהלותם, ובכך לאפשר להם לשנות כיוון ולהבין כיצד לחיות חיי כנסייה רגילים, כיצד לקיים אינטראקציה עם אחרים, כיצד להישאר במקומם הראוי וכיצד להיות רציונליים. אם התנהגותם נובעת מגילם הצעיר, מהיעדר תובנה ומיהירות נעורים, ואם הם יכו על חטא לאחר שיתוף חוזר ונשנה, ויבינו שמעשיהם הקודמים היו שגויים, מבישים, וגרמו לכולם שאט נפש וצרות, ויביעו התנצלות וחרטה על כך, אזי אין צורך לזקוף זאת לחובתם – ניתן פשוט לעזור להם באהבה. עם זאת, אם מעשיהם השגויים שהטרידו את כולם לא נבעו מיהירות נעורים או מחוסר הבנה של האמת, אלא ממניעים נסתרים, והם ממשיכים בהתנהגותם למרות הרתעות חוזרות ונשנות; ויתרה מזאת, אם הם נגזמו, והאחים והאחיות שיתפו איתם על חומרת הבעיה הזו – הציעו להם שיתוף ועזרה מהיבטים שליליים וחיוביים כאחד – אך הם עדיין לא יכולים להכיר במהות טבעם-שלהם, לא יכולים לראות את ההפרעה שהמעשים האלה גורמים לאחרים ואת ההשלכות החמורות שלהם, וממשיכים לייצר הפרעות ושיבושים על ידי ביצוע אותן פעולות בכל פעם שיש להם הזדמנות, אזי במקרה זה יש צורך להשתמש באמצעים נוקשים יותר. אם ניתנות להם הזדמנויות רבות להכות על חטא אך הם לא מהרהרים בעצמם וכלל לא מנסים להכיר את עצמם, ואם הם לא מבינים ולא יודעים כיצד לפעול באופן רציונלי ובהתאם לעקרונות, ולא משנה כיצד משתפים איתם על האמת, אלא במקום זאת הם דבקים בעקשנות בדרך שבה הם עושים דברים, אזי יש בעיה עם האנשים האלה. לכל הפחות, מנקודת מבט רציונלית, אין להם היגיון של אדם רגיל. כך הדבר כשמסתכלים על פני השטח. אם בוחנים זאת במונחים של מהות, לא משנה כיצד משתפים איתם, הם לא יכולים להכיר בחומרת הבעייה, הם לא יכולים למצוא את מקומם הראוי וגם לא לקבל שיתוף ועזרה, או לנסות ליישם בפועל על פי הנתיב שהאחים והאחיות משתפים – אם הם לא יכולים להשיג אפילו את הדברים האלה, אזי הבעיה שלהם היא לא רק חוסר היגיון, אלא זו בעיה עם האנושיות שלהם. למרות שנראה שהם גורמים לשיבושים ולהפרעות שלא במתכוון, מעשים אלה בהחלט אינם חסרי כוונה, אלא נעשים מתוך כוונה ומניעים. בלי להיכנס למניעים או למטרה של האנשים האלה, אם הדברים שהם אומרים ועושים משבשים באופן חמור את ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות ואת חיי הכנסייה ומפריעים להם, ומובילים לכך אנשים רבים לא משיגים דבר מחיי הכנסייה, עד כדי כך שאחרים לא מוכנים להשתתף בכינוסים רק משום שהם נוכחים, או אם בכל פעם שהם מדברים אנשים מאבדים עניין ורוצים לעזוב, אזי טבעה של הבעיה הזו נעשה רציני. כיצד יש לטפל באנשים כאלה? אם הם עדיין מתעקשים לעשות את הדברים האלה למרות שהציעו להם שיתוף ועזרה במקרים רבים, ולמרות שניתנו להם הזדמנויות להכות על חטא, הרי שמהות טבעם היא הבעייתית. הם לא אנשים שמאמינים באמת באל ויכולים לקבל את האמת, אלא יש להם כוונות נסתרות. אם נתבונן במהות טבעם, השיבושים וההפרעות שהם גורמים לחיי הכנסייה בהחלט אינם בלתי מכוונים, אלא יש לאנשים האלה מטרה ומניעים. האם זה הוגן כלפי אנשיו הנבחרים של האל, שחיים חיי כנסייה רגילים, לתת לאנשים כאלה הזדמנויות נוספות? (לא). הבעיה עם אנשים כאלה כבר נחשפה במידה ברורה למדי; אם עדיין נותנים להם הזדמנויות בתקווה שיכו על חטא, אך התוצאה היא שבסופו של דבר הם מבצעים מעשים רעים עוד יותר, ומובילים אנשים רבים יותר לשליליות, לחולשה ולאובדן דרך, אזי מי יפצה על האובדן הזה? לפיכך, אם הוצעו לאנשים האלה שיתוף ועזרה אוהבת, או אם ננקטו פעולות כדי לעצור בעדם ולהגביל אותם, אך הם עדיין לא משנים את דרכיהם הישנות וממשיכים בהתנהגותם המקורית, הרי שיש לטפל בהם על פי העקרונות: במקרים קלים, יש לבודד אותם. במקרים חמורים, יש להרחיק אותם מהכנסייה. איך נשמע עיקרון זה? האם מדובר בהכאת אדם ללא רחמים מבלי לתת לו הזדמנות להכות על חטא? או בקבלת החלטה באופן שרירותי מבלי להפעיל כל הבחנה ומבלי להבין בבירור מהי מהות טבעם? (לא). אם דרכיהם וצביונם של האנשים האלה לא השתנו כלל, והם גם לא מכים על חטא ונשארים כפי שהיו קודם, למרות שהוצעו להם שיתוף ועזרה וניתנו להם הזדמנויות להכות על חטא – כשההבדל היחיד הוא שמה שעשו בעבר בגלוי ובפומבי כעת הם עושים בסתר ובחשאי, אך ההפרעה והשיבוש בעינם עומדים – הרי שהכנסייה לא יכולה עוד להשאיר אותם בתוכה. אנשים כאלה אינם חברים בבית האל. הם לא צאן האל. נוכחותם בבית האל נועדה אך ורק לגרום להפרעות ולשיבושים, והם משרתי השטן ולא אחים ואחיות. אם תמיד תתייחס אליהם כאל אחים ואחיות, תתמוך בהם ותעזור להם ללא הרף, ותשתף איתם על האמת, ובסופו של דבר זה יגרום לבזבוז מאמצים רבים מבלי להניב פירות, האין זה טיפשי? זה יותר מטיפשי; זה מטופש, מטופש לגמרי!

בהתבוננות בטבע הבעיות, הביטויים השונים וסוגי האנשים, המאורעות והדברים הכרוכים בתחרות על מעמד, ניתן לסווגם לשלושת הסוגים האלה. תחרות על מעמד היא בעיה נפוצה בחיי הכנסייה, והיא מופיעה בקרב קבוצות שונות של אנשים ובהיבטים שונים של חיי הכנסייה. באשר לאנשים שמתחרים על מעמד, במקרים קלים יש להציע להם שיתוף נרחב על האמת כדי לתמוך בהם ולעזור להם כך שיוכלו להבין את האמת, ויש לתת להם הזדמנות להכות על חטא. אם המקרה חמור, יש לעקוב אחריהם מקרוב, וברגע שמתגלה שהם מדברים או פועלים במטרה להשיג מניע או מטרה מסוימים, יש לעצור בעדם ולהגביל אותם מיד. אם המקרה חמור אף יותר, יש לטפל בהם ולהתמודד איתם בהתאם לעקרונות הכנסייה להרחקה ולגירוש אנשים. זו האחריות שעל מנהיגים ועובדים למלא כשהאנשים, המאורעות והדברים הקשורים לתחרות על מעמד מופיעים בחיי הכנסייה. מובן שנדרש גם מכל האחים והאחיות להתייצב ולשתף פעולה עם המנהיגים והעובדים בעבודה זו, לאחד כוחות ולהגביל את ההתנהגויות והפעולות השונות של אנשים רעים שגורמים להפרעות ולשיבושים, להבטיח שלא ייגרמו עוד הפרעות או שיבושים על ידי אנשים רעים בחיי הכנסייה, ולשאוף להבטיח שרוח הקודש תעניק נאורות לכל אירוע בחיי הכנסייה, שכל אירוע יהיה מלא בשלווה ובשמחה ובנוכחותו של האל, ויזכה לברכתו ולהדרכתו של האל, ולהבטיח שכל כינוס יהיה זמן של הנאה ורווח. זהו הסוג הטוב ביותר של חיי כנסייה, זה שהאל רוצה לראות. ביצוע העבודה הזו מורכב יחסית עבור מנהיגים ועובדים, שכן הוא כרוך ביחסים בין-אישיים, וגם בכבודם ובאינטרסים של אנשים, וכן ברמת ההבנה שלהם את האמת, מה שהופך את העבודה למאתגרת מעט יותר. עם זאת, כאשר מתעוררות בעיות, אל תימנעו מהן, ואל תמעיטו בערכן של בעיות גדולות על ידי הפיכתן לקטנות יותר, ובסופו של דבר תניחו להן להישאר בלתי פתורות; כמו כן, אין לטפל בהן באמצעות פילוסופיות להתנהלות בעולם על ידי התעלמות מהן. יתרה מכך, אל תחפשו לרצות אחרים, אלא התייחסו לסוגים שונים של אנשים שמתחרים על מעמד על פי עקרונות-האמת. האם השיתוף הזה ברור? (כן). אם כן בכך מסתיים השיתוף שלנו בנושא החמישי.

6. עיסוק במערכות יחסים לא הולמות

הבעיה השישית הגורמת לשיבוש עבודתו של האל והסדר הרגיל של הכנסייה ולהפרעה להם היא עיסוק במערכות יחסים לא הולמות. כל עוד אנשים באים במגע זה עם זה ויכולים להתכנס יחד, יתקיימו חיים משותפים ויצמחו מהם מערכות יחסים שונות. אם כן, אילו ממערכות היחסים הללו הולמות, ואילו אינן הולמות? הבה נדבר תחילה על מערכות יחסים הולמות, ולאחר מכן נשתף על מערכות יחסים לא הולמות. כאשר אחים ואחיות נפגשים ומברכים זה את זה לשלום, הם עשויים לומר דברים כגון: "מה שלומך בימים אלה? האם מצבך הבריאותי טוב? האם הילד שלך מתחיל ללמוד בתיכון בשנה הבאה? איך העסק של בן הזוג שלך?" האם ברכת שלום הדדית כזו נחשבת למערכת יחסים הולמת? (כן). מדוע אתם אומרים זאת? מכיוון שכאשר שני אנשים שלא התראו זמן רב נפגשים במקרה, אמירת מספר מילות ברכה היא הנימוס הבסיסי ביותר, כמו גם ביטוי בסיסי ביותר לדאגה ולברכה. כל אלה הם מילים, מעשים ונושאים רלוונטיים שאנשים מעלים בגבולות האנושיות הרגילה. אם לשפוט על פי שיחתם עד כה, ברור שמערכת היחסים שלהם הולמת למדי. הדיאלוג ביניהם מבוסס הן על נימוסים והן על אנושיות רגילה, ומשתי הנקודות הללו ניתן לקבוע כי מערכת היחסים בין שני האנשים המשוחחים הולמת, ומייצגת מערכת יחסים בין-אישית רגילה. אם שני אנשים מכירים היטב זה את זה, אך כשהם נפגשים, שניהם מזעיפים פנים ולא מדברים זה עם זה, וכשהם מביטים זה בזה, עיניהם בוערות בעוינות, האם מערכת היחסים הזו רגילה? (לא, היא לא רגילה). מדוע היא לא רגילה? כיצד בדיוק יש להגדיר אותה? כששני אנשים נפגשים אבל אף אחד מהם לא מברך את השני ואפילו לא אומר "שלום", קל וחומר שהם לא מקיימים שיחה ודיאלוג רגילים, ברור שהביטויים שלהם לא משקפים את מה שמצופה מאנושיות רגילה. מערכת היחסים שלהם אינה מערכת יחסים בין-אישית רגילה; היא מעוותת במידת מה, אך היא עדיין לא מהווה מערכת יחסים לא הולמת, עדיין יש מרחק מסוים מזה. באופן כללי, כאשר מערכת היחסים בין אנשים מבוססת על אנושיות רגילה, כאשר אנשים יכולים לקיים אינטראקציה ולהתרועע זה עם זה באופן רגיל ובהתאם לעקרונות, ולעזור, לתמוך ולסייע זה לזה, כל אלה מעידים על יחסים הולמים בין אנשים. פירוש הדבר שהם מטפלים בדברים באופן ענייני, לא מעורבים בעסקאות, ללא אינטרסים סבוכים ובוודאי שללא שנאה וללא מעשים הַמּוּנָעִים על ידי תאוות בשר. כל אלה נכללים במסגרת מערכות יחסים הולמות. האם טווח זה אינו רחב למדי? יחסים בין-אישיים רגילים כוללים דיאלוג ותקשורת בתחום האנושיות הרגילה, אינטראקציה והתרועעות עם אחרים, ועבודה משותפת על סמך המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה. ברמה גבוהה יותר, הדבר כרוך באינטראקציה ובהתחברות על פי עקרונות-האמת. זוהי הגדרה כללית של מערכות יחסים בינאישיות הולמות בין אנשים. צורת האינטראקציה הרגילה ביותר היא לברך זה את זה כשנפגשים. היכולת לברך זה את זה ולשוחח באופן רגיל מבלי להתנשא, מבלי להפגין חיבה שלא קיימת, מבלי להתנהג בעליונות, לדבר מבלי לדכא אחרים או לרומם את עצמנו, לדבר ולתקשר באופן רגיל – כך צריכים לדבר ולתקשר אלה שניחנים באנושיות רגילה, וזו הדרך הבסיסית לקיים אינטראקציה בתוך מערכות יחסים בין-אישיות רגילות. על אנשיו הנבחרים של האל להיות לכל הפחות ניחנים במצפון ובהיגיון, ולקיים אינטראקציה, להתרועע ולעבוד יחד עם אחרים בהתאם לעקרונות ולסטנדרטים שהאל דורש מאנשים. זו הגישה הטובה ביותר. דבר זה יכול לרצות את האל. אם כן, מהם עקרונות-האמת שהאל דורש? שהאנשים יגלו הבנה כלפי אחרים כשהם חלשים ושליליים, יתחשבו בכאבם ובקשייהם, ואז ישאלו אותם על הדברים האלה, יציעו עזרה ותמיכה, ויקראו בפניהם את דברי האל כדי לעזור להם לפתור את בעיותיהם, לאפשר להם להבין את כוונותיו של האל ולחדול מחולשתם, ולהביאם בפני האל. האם דרך זו ליישום בפועל לא עולה בקנה אחד עם העקרונות? יישום בפועל בדרך זו עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. באופן טבעי, מערכות יחסים מסוג זה עולות אף יותר בקנה אחד עם עקרונות-האמת. אם אתה רואה שאנשים גורמים בכוונה להפרעות ולשיבושים, או מבצעים את חובתם במכוון באופן שטחי, ואתה מסוגל להצביע בפניהם על הדברים האלה, לנזוף בהם ולעזור להם בהתאם לעקרונות, אזי הדבר עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. אם אתה מעלים עין, או מתעלם מהתנהגותם ומחפה עליהם, ואפילו מרחיק לכת ואומר להם דברים נחמדים כדי לשבח אותם ולהריע להם, הרי שהדרכים האלה לקיום אינטראקציה עם אנשים, לטיפול בבעיות ולהתמודדות עם בעיות, מנוגדות בבירור לעקרונות-האמת ואין להן בסיס בדברי האל. לפיכך, הדרכים האלה לקיום אינטראקציה עם אנשים ולטיפול בבעיות אינן ראויות בעליל, ובאמת לא קל לגלות זאת אם לא מנתחים אותן ולא מבחינים בהן על פי דברי האל. סביר להניח שאנשים שלא מבינים את האמת לא מזהים את הבעיות האלה, וגם אם הם מכירים בכך שמדובר בבעיות, לא קל להם לפתור אותן. אמרנו לעתים קרובות שהאנושות המושחתת כולה חיה על פי צביונו של השטן, והביטויים האלה הם עדות לכך. כעת, האם אתם רואים זאת בבירור?

בשיתוף שלנו היום, ההתמקדות העיקרית היא בחשיפת הביטויים של ארבעה סוגים של מערכות יחסים לא הולמות שגורמים לשיבושים ולהפרעות בחיי הכנסייה. מי הם אלה שעוסקים ביחסים לא הולמים בתוך הכנסייה? מה בדיוק מהווה מערכת יחסים לא הולמת? אילו בעיות מעורבות במערכות יחסים לא הולמות? מכיוון שהנושא העיקרי של השיתוף שלנו כולל אנשים, מאורעות ודברים שונים שמשבשים את עבודתו של האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם, הדיון הזה על מערכות יחסים לא הולמות מוגבל לאלה שגורמים לשיבושים ולהפרעות בחיי הכנסייה. איננו מגבבים יחד ללא הבחנה את כל סוגי מערכות היחסים הבלתי הולמות, ודברים שאינם קשורים לחיי הכנסייה אינם מענייננו. עליכם להבין את העניין הזה באופן טהור, ללא סטייה. אם כן, כשמדובר במערכות יחסים לא הולמות, אילו בעיות ואילו מערכות יחסים בין אנשים אינן הולמות? אילו מערכות יחסים לא הולמות גורמות לשיבושים ולהפרעות לחיי הכנסייה ולרוב האנשים? האם הנושאים האלה ראויים לשיתוף? (כן). אלה נושאים שחייבים להתייחס אליהם באופן ברור בשיתוף שלנו.

א. מערכות יחסים לא הולמות בין המינים

בחיי הכנסייה, מהו הסוג הנפוץ ביותר, המובן והמאופיין בקלות הרבה ביותר של מערכת יחסים לא ראויה? (יחסים בין המינים). זהו ההיבט הראשון שעליו אנשים חושבים כשמדובר במערכות יחסים לא הולמות. יש אנשים שתמיד מפלרטטים עם בני המין השני כשהם בקבוצה; הם עושים מחוות והבעות מרומזות, מדברים בצורה אקספרסיבית במיוחד ואוהבים להתרברב. אם להשתמש במונח לא הולם, זו התהדרות במיניות. מול בני המין השני הם אוהבים להיראות שנונים, בעלי חוש הומור, רומנטיים, ג'נטלמניים, גיבורים, כריזמטיים ומשכילים, בין היתר; הם נהנים במיוחד להתרברב. מדוע הם מתרברבים? לא כדי להתחרות על מעמד, אלא כדי למשוך את תשומת הלב של בני המין השני. ככל שיותר אנשים מבני המין השני שמים לב אליהם, מפנים לעברם מבטים מעריצים, אוהדים ונלהבים, כך הם נעשים יותר נרגשים ומלאי מרץ. ככל שהם מעבירים זמן רב יותר בהשתתפות בחיי הכנסייה, ובאים במגע עם יותר אנשים, הם מתמקדים בכמה אנשים, מפלרטטים ומחליפים מבטים עם כמה מבני המין השני, לעתים קרובות מדברים בצורה פרובוקטיבית, ואפילו עם רמז להטרדה מינית. האם סוג כזה של יחסים בין אנשים הולם? (לא). הדבר מהווה עיסוק במערכות יחסים לא הולמות. אנשים כאלה אפילו מנצלים את זמני הכינוסים כדי להתרברב, מדברים כדי להיראות שנונים ומקסימים במיוחד בפני האדם שמוצא חן בעיניהם או שמעורר בהם עניין, משתמשים במחוות ובמבטים מרומזים, מציגים ארשת פנים של ניצחון והתרגשות, ואפילו מפזזים סביבו, ומהי מטרתם בהתנהגות זו? לפתות את בני המין השני להיכנס למערכת יחסים לא הולמת. למרות שהדבר מעורר שאט נפש באחים ואחיות רבים, ולמרות אזהרות רבות מצד הסובבים אותם, הם עדיין לא מפסיקים ומתעקשים להמשיך בפיתוי הנמהר שלהם. אם מערכות יחסים בלתי הולמות כאלה כוללות רק שני אנשים שמפלרטטים זה עם זה מחוץ לחיי הכנסייה ולא משפיעות על חיי הכנסייה ועל עבודת הכנסייה, ניתן להניח לעניין זה לעת עתה. עם זאת, אם אלה העוסקים במערכות יחסים לא הולמות נוהגים לעסוק בהתנהגויות כאלה במסגרת חיי הכנסייה וגורמים להפרעות לאחרים, יש להזהיר ולהגביל אותם. אם הם נותרים חסרי תקנה למרות תוכחות חוזרות ונשנות, וכבר גרמו להפרעה חמורה לחיי הכנסייה, יש להרחיק אותם מהכנסייה באמצעות הצבעה על ידי אנשיו הנבחרים של האל. האם גישה זו הולמת? (כן). אם מדובר רק בצעירים שיוצאים לדייטים באופן רגיל, עליהם גם להיות דיסקרטיים במהלך כינוסים כדי לא להשפיע על אחרים. הכנסייה היא מקום לעבודת האל, לקריאת-תפילה של דברי האל ולחיי הכנסייה. אין להכניס חיבה אישית לחיי הכנסייה ולהפריע בכך לאחרים. אם הדבר גורם להפרעות לאחרים, משפיע על מצב רוחם של אחרים במהלך כינוסים, משפיע על קריאת דברי האל ועל הבנתם והכרתם של אחרים את דברי האל, וגורם להסחת דעת ולהפרעה ליותר אנשים, אזי מערכת יחסים כזו מאופיינת כמערכת יחסים לא הולמת. גם אם מתקיימת זוגיות לגיטימית שגורמת להפרעה לאחרים, היא תאופיין כמערכת יחסים לא הולמת, קל וחומר פיתוי בני המין השני מחוץ לזוגיות. לפיכך, אם מישהו מעורב במערכת יחסים לא הולמת בחיי הכנסייה, אין להתיר זאת או לעבור על כך בשתיקה, אלא יש להתריע, להגביל ואפילו להרחיק אותו בהתאם לעקרונות. זו עבודה שעל מנהיגים ועובדים לבצע. כאשר מתגלה שאדם מעורב במערכות יחסים לא הולמות וגורם להפרעות לרוב האנשים בכנסייה, עד כדי כך שנוכחותו מסיחה את דעתם של אחרים ולוכדת אותם במחשבות תאוותניות, ואפילו מובילה לפירוק משפחות וגורמת למספר מאמינים חדשים לאבד עניין בכינוסים, בקריאת דברי האל או אפילו באמונה עצמה, ובמקום זאת הם נשבים בקסמיו של האדם שבו הם מאוהבים, רוצים לברוח איתו, להעביר את ימיהם יחד ולנטוש את אמונתם – אם חומרת המצב הסלימה עד כדי כך, ובכל זאת המנהיגים והעובדים לא מתייחסים לכך בכובד ראש, וחושבים שזו רק תאווה אנושית גרידא, עניין של מה בכך ומעשה נפוץ בקרב אנשים רגילים, והם לא מכירים בחומרת הבעיה ולא כל שכן אינם מבינים עד כמה הבעיה יכולה להתפתח, אלא מתעלמים ממנה, והם קהי חושים ואדישים במיוחד בתגובתם לעניינים כאלה, שבסופו של דבר גורמים להשפעות שליליות על רוב האנשים בכנסייה – הרי שהתקריות האלה מהוות מטבען הפרעות ושיבושים חמורים. מדוע אני אומר שהן מהוות הפרעות ושיבושים חמורים? מכיוון שתקריות אלה מפריעות לסדר הרגיל של חיי הכנסייה ופוגעות בו. לכן, ברגע שאנשים כאלה מופיעים בכנסייה, ובין אם הם מעטים או רבים, יש להגביל אותם, ולוודא שכל מקרה מטופל, ואם המצב חמור, יש לבודד אותם. אם הבידוד לא יניב תוצאות והם ימשיכו לפתות את בני המין השני, להפריע לחיי הכנסייה ולפגוע בסדר הרגיל של הכנסייה, אזי יש להרחיק אותם מהכנסייה על פי עקרונות. האם גישה זו הולמת? (כן). ההשפעה של עניינים כאלה על חיי הכנסייה ועל עבודת הכנסייה מזיקה ביותר. הם דומים למגפה ויש למגר אותם.

אנשים בעלי נטייה לפתות את בני המין השני עושים זאת בכל מקום אליו הם הולכים, ועוסקים ללא לאות בהתנהגויות כאלה. מטרות הפיתוי וההטרדה שלהם הן לרוב אנשים צעירים ונאים, אך לעתים גם אנשים בגיל הביניים - הם מחפשים באופן יזום הזדמנויות לפתות את כל מי שנראה מושך בעיניהם. אם הם מתכוונים לפתות אחרים, יש אנשים שלא יוכלו לעמוד בפני הפיתוי ויילכדו בו, והדבר יוביל בקלות למערכת יחסים לא הולמת. מכיוון ששיעור קומתם של אנשים נמוך מדי ואין להם אמונה אמיתית באל והבנה של האמת, כיצד הם יכולים להתגבר על הפיתויים האלה ולהתנגד להם? שיעור קומתם של אנשים נמוך מדי; הם חלשים וחסרי אונים במיוחד לנוכח הפיתויים הללו. קשה להם שלא להיות מושפעים. היה פעם מנהיג שניסה לפתות כל אישה יפה שראה; לפעמים לא היה לו די בפיתוי אישה אחת בלבד – הוא היה מפתה שלוש או ארבע נשים, וגורם לכולן להישבות בקסמיו עד כדי כך שהן איבדו תיאבון ולא היו יכולות לישון, ואפילו איבדו את הרצון לבצע את חובותיהן. כזה היה ה"קסם" של אותו אדם. אילו הוא רק היה מקיים אינטראקציה עם נשים באופן רגיל, מבלי לנסות לפתות אותן בכוונה תחילה, השפעתו לא הייתה כה נרחבת. רק כשהוא התחיל לשחק משחקים ולפתות אותן באופן מכוון, יותר ויותר נשים נפלו בפח, וכך עלה מספר הנשים שהתפתו לקיים איתו יחסים לא הולמים. נשים הפכו חסרות אונים מול הפיתויים הללו ונשבו בהם. זה היה ה"קסם" של התאווה; הוא יצר פיתויים והפרעות לשני הצדדים. גבר אחד המפתה מספר נשים בבת אחת – האם לבו היה מתוסכל? לאיזו אישה לגשת קודם, את מי מהן לרצות קודם – האם הוא לא היה מותש נפשית? (כן). אם זה היה כל כך מתיש, מדוע הוא המשיך להתנהג כך? זוהי רשעות; זה היה סוג היצור שהוא היה, זה היה טבעו. ברגע שהקורבנות מתפתים ונופלים בפח הזה, האם קל להם להימלט מהפיתוי? ברגע שנלכדים בפיתוי, קשה להימלט ממנו. לא משנה מה אנשים עושים - אוכלים, ישנים, הולכים, מבצעים חובות – דעתם מלאה במחשבות על האדם הזה, האדם הזה מכלה את לבם. הפרעות כאלה הן חמורות ביותר! לאחר מכן מגיעות מחשבות בלתי פוסקות כיצד לרצות את אותו אדם, איך להתקרב אליו, איך לזכות בו, להיות היחיד בחייו, ואיך להתחרות ולהיאבק עליו מול יריבים אחרים. האין אלה השלכות של הפרעה שנגרמה? האם קל להימלט ממצב כזה? (זה לא קל). ההשלכות נעשות חמורות. האם לבם של אנשים עדיין יכול להיות שקט בפני האל בשעה כזו? האם הם עדיין יכולים לספוג את דברי האל כשהם קוראים אותם? האם עדיין יש להם אור? האם עדיין יהיה להם מצב רוח להרהר בדברי האל, לשתף עליהם ולהקשיב לאחרים החולקים את דברי האל במהלך כינוסים? לא; לבם יתמלא בתאווה, במושא אהבתם, ויהיה נטול עניינים רציניים כלשהם – אפילו האל ייעלם מלבם. לאחר מכן הם יהרהרו כיצד לחוות אהבה, כיצד להיות רומנטיים וכן הלאה, והרצון להאמין באל יאבד לחלוטין. האם אלה הן השלכות טובות? האם זה מה שאנשים רוצים לראות? (לא). האם אנשים יכולים למנוע השלכות של פיתוי ונפילה לפיתוי? האם אנשים יכולים לשלוט בהשלכות האלה? האם הם יכולים להחליט על כך? האם הם יכולים להגיע לרמה שבה הם מסוגלים לעצור כאשר הם רוצים בכך בלבם? איש לא יכול להשיג זאת. זו התוצאה של ההפרעות הנגרמות לאנשים על ידי מערכות יחסים לא הולמות כאלה. כאשר האל לא נמצא עוד בליבו של אדם, והוא לא רוצה עוד לקרוא את דברי האל, מהן ההשלכות? האם יש עדיין תקווה לישועה? התקווה לישועה נעשית אפסית. הכול אבוד; אותן דוקטרינות דלות שהובנו בעבר, הנחישות והנכונות של אדם להשקיע מעצמו למען האל, והרצון לזכות בישועת האל – כל אלה הושלכו, אלה הן התוצאות. אנשים מרחיקים את עצמם מהאל ודוחים אותו בלבם, והאל גם הוא דוחה אותם. כל מי שמאמין באל ונוהה אחריו לא רוצה לראות את התוצאה הזאת, וזו גם מציאות שאף אדם שנוהה אחר האל לא יוכל לקבל. עם זאת, ברגע שאנשים נופלים לפיתויים כאלה ונלכדים במערבולת של מערכות יחסים לא הולמות, הם מתקשים לחלץ את עצמם, ועוד יותר מכך, הם אינם מסוגלים לשלוט בעצמם. לכן, יש להגביל מערכות יחסים לא הולמות שכאלה. במקרים חמורים, יש לטהר מהכנסייה מיד ובמהירות אנשים שמפריעים לבני המין השני ומטרידים אותם באופן עקבי, כדי שלא יפריעו לחיי הכנסייה, ועוד יותר מכך, כדי למנוע מאנשים נוספים להילכד בפיתוי. האם גישה זו הגיונית? (כן).

בפריט השנים עשר של תחומי האחריות של מנהיגים ועובדים, המנהיגים והעובדים חייבים להשקיע את מירב המאמצים בכל משימה כדי להבטיח שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לנהל חיי כנסייה רגילים, ולהגן על האחים והאחיות מפני כל הפרעה או שיבוש בחיי הכנסייה. פירוש הדבר הוא להגן על כל האחים והאחיות שיכולים לנהל חיי כנסייה רגילים. על מה בדיוק צריך להגן? יש להגן על האחים והאחיות כדי שיוכלו לעמוד בלב שקט בפני האל במהלך כינוסים, לקרוא קריאת-תפילה בשלווה, ולחלוק את דברי האל. בה בעת, על האחים והאחיות להיות מסוגלים להתפלל לאל כשהם מאוחדים בלב ובנפש, לחפש את כוונות האל, לבקש מהאל נאורות והארה, לזכות בנוכחותו של האל ולקבל את ברכותיו והכוונתו של האל. זהו האינטרס הגדול והחשוב ביותר של כל האחים והאחיות, והוא חיוני לכולם; הוא נוגע לשאלה אם ניתן להושיע אותם ואם יכול להיות להם יעד טוב. לכן, יש צורך להגביל, לבודד או להרחיק בקפדנות את אלה העוסקים ביחסים לא הולמים בתוך הכנסייה; בפרט, אלה העוסקים ביחסים בין המינים חייבים להיות תחת פיקוח מחמיר. מה המשמעות של פיקוח? אם זהו מקרה פעוט בלבד, יש לחשוף ולגזום אותם, לעצור בעדם מיד ולהגביל אותם, ולמנוע מהם להשפיע על אחרים. אם מדובר במקרה חמור, יש צורך לפעול בנחישות וללא היסוס; יש להרחיק אותם מהכנסייה מוקדם ככל האפשר כדי למנוע מהם להפריע לאנשים נוספים. אם הם רוצים לגרום להפרעות, שיעשו זאת בחוץ, בעולם, ושיפריעו למי שהם רוצים; די אם נאמר שאל להם להפריע לכל אותם האחים והאחיות בחיי הכנסייה החותרים אל האמת. אלה הם העיקרון והמטרה העיקריים של עבודתם של מנהיגים ועובדים ביחס לתחום האחריות השנים עשר.

ב. מערכות יחסים בין בני אותו המין

בנוגע לנושא של מערכות יחסים לא הולמות, שיתפנו זה עתה בעיקר על עיסוק במערכות יחסים לא הולמות בין המינים. הבעיה הופכת לחמורה כאשר אנשים מפתים, משדלים, מתרברבים ומתגרים כלפי בני המין השני; פונים אליהם באופן פעיל ומנסים להתקרב אליהם; ולעתים קרובות מנסים במכוון או שלא במכוון לשבת לידם בכינוסים; ובנוסף, לא מפתים אדם אחד בלבד, אלא, אם הניסיון הראשון נכשל, עוברים לאדם אחר, כך שרבים מבני המין השני בכנסייה מוטרדים. אלה יחסים לא הולמים בין המינים. מלבד מערכות יחסים עם בני המין השני, יש גם מערכות יחסים לא הולמות בין אנשים מאותו המין. אם שני אנשים מאותו המין נמצאים ביחסים ידידותיים במיוחד, מכירים זה את זה זמן רב והם די קרובים, אזי ראוי שקיימו אינטראקציה לעתים קרובות. עם זאת, ברגע שהיחסים ביניהם מידרדרים לעיסוק במערכות יחסים תאוותניות של הבשר, יש לסווג גם מערכות יחסים כאלה כבלתי הולמות. אם בין שני אנשים מאותו מין מתקיים מגע גופני תכוף, אפילו עד כדי כך שהם מרבים להשתמש בשפה בעלת טבע פרובוקטיבי זה כלפי זה, ולעתים קרובות ניתן לראות את השניים חבוקים או מפגינים התנהגויות וביטויים ברורים יותר, אזי עם הזמן הדבר נעשה ברור לכולם: "זה לא שהשניים האלה עוזרים זה לזה או שהם תואמים באישיותם; הם לא מקיימים אינטראקציה בתחום האנושיות הרגילה. זו הומוסקסואליות!" כיום, רוב האנשים מבינים שהומוסקסואליות היא מערכת יחסים לא הולמת, והיא אפילו חמורה יותר ובלתי הולמת בטבעה מזו הקיימת בין בני מין שונה. אם מערכות יחסים כאלה קיימות בתוך הכנסייה, הן עלולות להתפשט כמו מגפה ולהוביל אנשים מסוימים לסוג כזה של פיתוי ושידול. יש אנשים שאומרים שבעבר היו מעורבים בהומוסקסואליות אך לא עשו זאת מרצונם. אם נניח בצד את השאלה אם הם באמת הומוסקסואלים או מהי נטייתם המינית, אם הם יכולים להיכנע לפיתוי כזה תחת שידול – ובלי להתייחס לעת עתה לשאלה אם הם עשו זאת מרצון או באופן פסיבי – הרי שבראש ובראשונה, הם הופרעו מכך. אם לשפוט על פי טענתם שהם לא עשו זאת מרצונם, הם היו קורבנות. לכן, אם הומוסקסואלים מפתים ומשדלים אחרים מאותו המין, אלה שמתפתים, אם כי אינם בהכרח הומוסקסואלים בעצמם, עלולים להפוך להומוסקסואלים לאחר שפותו על ידי אחד מהם. האין זה מצב מסוכן? למה לומר שאנשים כאלה הם הומוסקסואלים? אנשים הטרוסקסואלים המפתים אנשים רבים נכללים בקטגוריה של הפקרות, המהווה מערכת יחסים לא הולמת. אם כך, כששני אנשים מאותו מין, שיש להם מערכת יחסים קרובה והם מסתדרים היטב, מחזיקים ידיים ומחבקים זה את זה, וכל זה נורמלי, איך הדבר יכול להחריף ולהגיע למצב שבו הם מוגדרים כהומוסקסואלים? זהו הקשר המיני ביניהם – ברגע שמתרחשת רמה כזו של מערכת יחסים, היא הופכת להומוסקסואליות. כאשר הם מניחים את זרועותיהם זה על כתפי זה, נצמדים זה לצווארו של זה, או מחזיקים זה את זה במותניים, אין זה מגע גופני רגיל בין אנשים מאותו מין אלא מגע גופני המונע על ידי תאווה, שונה בטבעו, ולכן נכלל בקטגוריה של יחסים לא הולמים. האם נוכחותם של הומוסקסואלים כאלה מועילה לרוב האנשים בכנסייה או לא? (לא, זה לא מועיל). האם רוב האנשים מוטרדים לאחר שהם רואים זאת? אם לא היית מודע למצב והם היו כורכים את זרועם סביב צווארך או מותניך, או אפילו מנשקים אותך על פניך, האם הדבר היה מטריד אותך? (כן). לאחר שתרגיש מוטרד, האם לבך ירגיש נינוח, או לא נינוח? (הייתי מרגיש שאט נפש). אם כן, האם תהיה תחושה של עשיית חטא? אם אינך מבין בדיוק מה המהות של בעיה מסוג זה, ומישהו מאותו המין שלך רק נגע בך או קיים איתך מגע פיזי מבלי שהקדשת לכך מחשבה רבה לאחר מכן, אזי אין בכך בעיה גדולה. אך אם אתה חושב על כך, וממשיך לחשוב, ואינך יכול להרפות מהמחשבות על האדם הזה, בדומה לאופן שבו אדם עשוי להשתוקק לבן המין השני, אזי גם אם אתה מתנגד לכך בתודעתך הסובייקטיבית או לא, הרי שעצם הופעתן של מחשבות כאלה בתוכך מעיד על כך שכבר הופרעת, הלא כן? לכן, טבען של מערכות יחסים הומוסקסואליות וסוג זה של יחסים לא הולמים הם הרבה יותר חמורים. יש אנשים שלא מצליחים לראות את ההבדל בין הפקרות בקרב הטרוסקסואלים לבין הומוסקסואליות, ומתייחסים לשתי הבעיות הללו כשוות. למעשה, בעיית ההומוסקסואליות חמורה הרבה יותר מבעיית ההפקרות בקרב הטרוסקסואלים.

אם אנשים העוסקים ביחסים הומוסקסואליים מופיעים בתוך הכנסייה ואיש אינו מגביל אותם, הם מהווים איום וגורמים להפרעות לכולם. איזה סוג של הפרעות? כלפי חוץ, רוב האנשים לא יכולים לזהות בעיות כלשהן באנושיות שלהם בעת אינטראקציה איתם, אך אינטראקציה ממושכת מעכירה את מחשבותיהם ומאפילה את ליבם. הם מאבדים את ההתלהבות מהאמונה באל, ומבלי להיתקל בבעיות מיוחדות, הם מאבדים את נכונותם להאמין באל, מאבדים עניין בקריאת דברי האל, חשים בלבם מרוחקים מהאל יותר ויותר, וחושבים מחשבות רעות על ויתור על אמונתם. לפיכך, לא רק שיש לעצור ולהגביל יחסים הומוסקסואליים בלתי הולמים כאלה בתוך הכנסייה, אלא יש לטהר מיד מהכנסייה את אלה העוסקים בהם. הדבר חד-משמעי. ברגע שאנשים כאלה מתגלים, לא משנה מה חובותיהם או מעמדם, יש לטהר אותם מיד מהכנסייה, ללא כל סובלנות! זוהי תקנת הכנסייה. מדוע התקנה הזו קיימת? היא מבוססת על יסודות מוצקים. האל ברא את בני האדם כזכר ונקבה; לאחר שברא את אדם, בת זוגו הייתה חוה, ולא אדם אחר. נקיטת פעולה כזו נגד אנשים העוסקים במערכות יחסים הומוסקסואליות מבוססת על דברי האל, והיא מדויקת לחלוטין. יש שיאמרו: "למה לא לתת לאנשים האלה הזדמנות להכות על חטא? הם צעירים; האם אסור להם לבצע כמה מעשים מגוחכים?" אסור! יש מעשים מגוחכים אחרים שאפשר להתייחס אליהם אחרת, בהתאם לנסיבות ולטבעם, אך המעשה המגוחך הספציפי הזה בהחלט אינו סתם מעשה מגוחך; אין להשלים איתו בשום אופן, ויש לטהר מיד כל מי שמבצע מעשה כזה בתוך הכנסייה! אם הייתה קיימת כנסייה שכל חבריה היו הומוסקסואלים, כולם היו מטוהרים ממנה. כנסייה כזו אינה רצויה, אפילו לא אחת! זהו העיקרון. יש שאומרים: "יש אנשים שמעורבים במערכת יחסים הומוסקסואלית עם אדם אחד בלבד, אבל הם לא פיתו אחרים ולא התחילו להפריע לאף אחד אחר. האם יש לטפל באנשים כאלה ולהרחיקם?" אם הם באמת הומוסקסואלים, השארתם בכנסייה דומה להטמנת פצצה מתקתקת בקרב אנשיו הנבחרים של האל – במוקדם או במאוחר היא תהיה חייבת להתפוצץ. גם אם הם לא מפריעים, מפתים או מטרידים אנשים כלשהם מאותו מין, אין זה אומר שהם לא יעשו זאת בעתיד. יכול להיות שהם עדיין לא מצאו מישהו שהם חושקים בו, מישהו שמוצא חן בעיניהם, או שהעיתוי לא מתאים, ולכולם עדיין חסרה היכרות והבנה הדדית. אך ברגע שהעיתוי יהיה נכון ויתאים לאנשים כאלה, הם יפעלו בדרכם. לפיכך, לעולם ובשום אופן אין להפגין סובלנות כלפי אנשים כאלה או לאפשר להם להישאר בכנסייה, מכיוון שהם בלתי טבעיים ולא אנושיים. הכנסייה לא רוצה אנשים כאלה. טיפול באופן זה באנשים המעורבים במערכות יחסים לא הולמות כאלה אינו פסול או מוגזם. אך יש שאומרים: "יש הומוסקסואלים שנראים אנשים די טובים; הם לא עשו שום דבר רע, מצייתים לחוקים ולתקנות, מפגינים כבוד לקשישים ואהבה כלפי הצעירים, תמיד עושים מעשים טובים, לחלקם יש אפילו כישרונות וכישורים, וחלקם נדיבים במיוחד ועוזרים בכנסייה. אנחנו צריכים לאפשר להם להישאר בכנסייה". האם מחשבה זו נכונה? (לא). לא משנה אם המחשבות שלך נכונות או שגויות, אתה חייב להיות מסוגל לראות לאשורו את טבעם של הומוסקסואלים. עיקרון היישום בפועל של הכנסייה לגבי אנשים העוסקים במערכות יחסים הומוסקסואליות הוא להרחיק אותם. זהו צו מנהלי שאיש לא רשאי להפר; כולם חייבים ליישם בפועל על פי עיקרון זה.

הביטויים של שני הסוגים הללו של מערכות יחסים לא הולמות, שעליהם שיתפנו זה עתה, הם מהברורים ביותר לאנשים - קל להבחין בהם, לראות אותם לאשורם ולאפיין אותם. באשר לאנשים העוסקים במערכות יחסים לא הולמות כאלה, ראשית, מנהיגים ועובדים חייבים למלא את אחריותם בטיפול בהם על ידי שימוש באמצעים כגון עצירה בעדם, הגבלתם, בידודם והרחקתם. שנית, גם על אחים ואחיות להבחין באנשים העוסקים בשני הסוגים האלה של מערכות יחסים לא הולמות ולהתרחק מהם, כדי להימנע משידול ומפיתוי, מה שעלול להשפיע על אמונתם באל ועל חתירתם אל האמת כדי להשיג ישועה. ברגע שנלכדים בפיתוי, קשה להיחלץ ממנו. רוב האנשים אמורים להיות מסוגלים להבחין בשני הסוגים הללו של אנשים. אל תתנהגו כפי שאנשים מתנהגים בחברה - מעמידים פנים שאינם רואים מי מפלרטט עם מי, בלי נקודת מבט או עמדה נכונות כלפי אלה המעורבים בחיי הפקרות, מסוגלים לקיים אינטראקציה באופן רגיל עם אנשים כאלה כל עוד האינטרסים האישיים שלהם לא מעורבים בעניין, מדברים כאילו הכול כשורה, כאילו אין בכך שום דבר פסול. האם לאנשים כאלה יש עקרונות לגבי האופן שבו הם מתייחסים לאחרים? כלל וכלל לא. כל הכופרים חיים על פי פילוסופיות להתנהלות בעולם, ומשתדלים לא לפגוע באף אחד כדי להגן על עצמם, אך בית האל שונה לחלוטין מהחברה הכופרת. בבית האל, האמת שולטת. האל דורש מאנשים להתייחס לאחרים על סמך עקרונות-האמת. כל אנשיו הנבחרים של האל מקבלים את האמת, מצטיידים בה, ומשתמשים בה כדי להבחין באחרים ולטפל בהם, לא רק כדי לשמור על חיי הכנסייה ולהגן על האחים והאחיות, אלא חשוב מכך, כדי להגן על עצמם מפני סבל הפיתוי וכדי להימנע מהילכדות ברשת הפיתוי. ככל שתוכל להבחין מוקדם יותר באנשים כאלה ולהרחיק את עצמך מהם, כך תוכל להתרחק מפיתויים ולהיות מוגן. כך עליך להתייחס לאנשים המעורבים במערכות יחסים לא הולמות; הדבר תואם את עקרונות-האמת ואת כוונותיו של האל.

ג. מערכות יחסים לא הולמות מתוך עניין אישי

סוג נוסף של יחסים לא הולמים הוא זה של יחסים מתוך עניין אישי. אנשים עושים דברים כמו להחמיא, לרומם, לשבח ולהתחבב זה על זה למען אינטרסים. הכנסת התנהלות נכלולית ואווירה מרושעת כזו לחיי הכנסייה משפיעה באופן חמור על אחרים שקוראים בשקט את דברי האל או מקשיבים לחוויות שאחרים חולקים. ברגע שנוצרת מערכת יחסים המבוססת על עניין אישי, האנשים המעורבים יאמרו או יעשו לעתים קרובות דברים שנוגדים את רצונם, למען תועלתם האישית. לדוגמה, אם מישהו רואה אדם אחר שיכול להועיל לעסק או לאינטרסים שלו בדרך כלשהי, כדי לזכות באהדת אדם זה הוא עשוי לבחור בו כמנהיג, למנות אותו לביצוע חובה ספציפית, או להסכים עם כל מה שאותו אדם אומר ולטעון שדבריו נכונים, גם אם הם לא תואמים לאמת. כדי להתחבב על אחרים, אנשים כאלה עושים דברים רבים שלא תואמים לעקרונות ומנוגדים לאמת, והם מפריעים לאנשיו הנבחרים של האל להבחין באנשים, במאורעות ובדברים, ולהיכנס אל האמת. הם מתארים את מה ששגוי ומעוות כנכון, מתארים תפיסות ודמיונות אנושיים כעולים בקנה אחד עם כוונותיו של האל, וכן הלאה, ובכך מפריעים למחשבותיהם של אנשים ולכיוון ולמטרה הנכונים של חתירתם. כל ההתנהגויות הללו נובעות משמירה על מערכת יחסים מתוך עניין אישי. כדי להגן על האינטרסים שלהם ולשמור עליהם, הם מסוגלים לדבר בניגוד למצפונם ולפעול בניגוד לעקרונות. הדברים שהם אומרים ועושים גורמים להפרעות ולהרס בחיי הכנסייה, שבסופו של דבר מובילים לכך שאנשים רבים יותר לא יכולים לשתף על דברי האל, לקרוא קריאת-תפילה של דברי האל או לחלוק חוויות אישיות באופן רגיל ומסודר, וכתוצאה מכך הם מאבדים את היווכחותם בחיים. כשאנשים משתפים על ההבנות שלהם מתוך חוויותיהם האישיות, הם נתקלים לעתים קרובות בהפרעות מצד מערכות יחסים של אנשים מתוך עניין אישי; חלקן הפרעות מילוליות, חלקן התנהגותיות, ואחרות נוגעות למטרות ולכיוונים. לעתים קרובות אנשים חווים הפרעה כשהם משתפים על האמת וקוראים קריאת-תפילה של דברי האל, מסיטים אותם מהנושא, והם מושפעים בדרגות שונות. לכן, יש להגביל את מי שעוסק ביחסים לא הולמים מתוך עניין אישי והתנהגויות קשורות. אל למנהיגי הכנסייה המתמודדים עם בעיות אלה להעלים עין, ובוודאי שאל להם להשלים עם מעשים רעים כאלה ולסלוח על התרחשותם של עניינים כאלה בחיי הכנסייה. במקום זאת, עליהם להיות ערניים ובעלי תפיסה, לעצור בעדם ולהגביל אותם מיד.

עיסוק במערכות יחסים לא הולמות מתוך עניין אישי הוא תופעה שכיחה בכנסייה. לדוגמה, אם אדם מתכנן לרוץ לבחירות כמנהיג הבא של הכנסייה, הוא עשוי למשוך קבוצה של אנשים ולחשוף בפניהם את רעיונותיו. האנשים האלה אינם טיפשים; הם רומזים: "אם נבחר בך, אילו הטבות תספק לנו?" כך נוצרת ביניהם מערכת יחסים המבוססת על עניין אישי. כדי לשמור על האינטרסים שלהם, במהלך כינוסים הם נוקטים לעתים קרובות באותה עמדה לגבי נושאים. מבלי שאחרים יהיו מודעים לדבר או יכירו את הרקע, הם תמיד מדברים ומציינים כמה טוב אדם מסוים, על כך שהאל מתיר את מה שאדם אחר עושה ומברך אותו, מי הגיש מנחות וכמה מנחות הגיש, ומי תרם אילו תרומות לבית האל, ולעתים קרובות הם משבחים ומהללים זה את זה. בחיי הכנסייה, הם מפיצים לעתים קרובות את הדברים הללו כחלק מההסכמה אליה הגיעו בעבר, וכדי לתמוך באינטרסים המשותפים שלהם. לדוגמה, מישהו יכול לומר: "אם תבחר בי כמנהיג, ברגע שאתחיל למלא את תפקידי, אהפוך אותך למנהיג קבוצה". האם כל האנשים האלה לא מחפשים רווח אישי? האם הם לא צריכים לומר דברים מסוימים, או לעשות פעולות מסוימות כדי לממש את האינטרסים שלהם? לפיכך, במהלך התכנסויות הם מציגים מגוון ביטויים שמטרתם לשמור על ההסכמה שאליה הגיעו קודם לכן ועל האינטרסים הכרוכים בכך. לפני שהם משיגים את מטרתם, רוב מעשיהם מונעים על ידי אינטרסים. אם כך, הכוונות והמטרות מאחורי מעשיהם ופעולותיהם הן בלתי הולמות למדי, הלא כן? מערכת היחסים שנוצרה ביניהם היא מערכת יחסים לא הולמת, נכון? האם לא צריך להגביל מערכות יחסים לא הולמות כאלה בתוך הכנסייה? יש שאומרים: "איך נוכל להגביל זאת אם הדבר לא יתגלה?" אם נעשים מעשים כאלה, מרגע שהם קורים ניתן לגלות אותם והם ייחשפו. אם אנשים ישתפו כראוי על האמת ועל ההבנות והחוויות האישיות שלהם, מבלי לערב בכך שום דבר שלא קשור לאמת, כולם יוכלו לתפוס זאת. אם יהיו זיופים, אנשים יוכלו להבחין גם בזה. לכן, יש להגביל בכנסייה גם מערכות יחסים תועלתניות שונות המתעוררות לצורך שמירה על אינטרסים הדדיים; לכל הפחות, יש להזהיר את המעורבים ולשתף עמם, לאפשר להם להכיר בבעיות שלהם-עצמם ולהבין את ההשלכות החמורות הנובעות מעיסוק בפעילויות כאלה, ובמקביל לאפשר לאחים ולאחיות להבחין בטבעם של העניינים האלה. איזו השפעה יש לפעילות מסוג זה על רוב האנשים? היא גורמת לאנשים לחשוב שאין הבדל גדול בין הכנסייה לחברה, שהן הכנסייה והן החברה הם מקומות שבהם כולם מנצלים זה את זה ואנשים עוסקים בעסקאות למען טובתם האישית. התנהגות זו אינה הפרעה מתונה, אלא מהווה הפרעה רצינית לחיי הכנסייה. אימרו לי, אדם שמושך אנשים ללא הרף כדי לזכות בקולותיהם בבחירות, משתמש באמצעים לא רגילים כדי להפעיל מניפולציה על הבחירות ולזכות במעמד של מנהיג, האם הוא אדם טוב? ברור שמנהיגים שנבחרו בדרך זו אינם אנשים טובים. האם האחים והאחיות שנפלו לידיהם יכולים לצפות לטוב? מנהיג שנבחר באמצעים שאינם רגילים, במקום להיבחר על סמך עקרונות, הוא בהחלט לא אדם טוב. אם יאפשרו לו להנהיג, הדבר שקול למסירה ישירה של האחים והאחיות לידי אדם רע, לידי צורר משיח, כשרוב האנשים נמסרים למעשה לידי השטן; בתרחיש כזה, הפירות של חיי הכנסייה שלהם יהיו ברורים מאליהם. זהו סוג של מערכת יחסים לא הולמת הקשורה לאינטרסים. כאשר מערכת יחסים בין אנשים כוללת אינטרסים, בין אם בקרב קבוצות או בין יחידים, היחסים ייטו יותר לטובת תועלת אישית במעשיהם, ולא לפעולה על פי עקרונות לשמירה על האינטרסים של בית האל. מערכות יחסים כאלה אינן מבוססות על המצפון וההיגיון של האנושיות הרגילה, אלא מנוגדות הן למצפון והן להיגיון, ואף יותר מכך, מנוגדות לעקרונות-האמת. מה שהם אומרים, עושים ומדגימים, יחד עם כוונותיהם, מטרותיהם, מניעיהם, מקורותיהם וכן הלאה, כולם מונעים על ידי אינטרסים. לפיכך, ניתן להגדיר את מערכות היחסים האלה כלא הולמות. מכיוון שיצירת מערכת יחסים כזו מפריעה לאנשיו הנבחרים של האל בחייהם בכנסייה, ומקשה על רוב האנשים לקרוא את דברי האל ולשתף על האמת בפני האל בשלווה, יש להגביל מערכות יחסים בלתי הולמות כאלה בתוך הכנסייה. במקרים חמורים המהווים התנהגות של אנשים רעים, יש לתת אזהרות, ואם המעורבים לא יכו על חטא ויהי מה, יש להרחיק אותם מהכנסייה.

ד. שנאה בין אנשים

מערכות יחסים בין-אישיות לא הולמות באות לידי ביטוי באופנים שונים. עוד אחד מאלה הוא שנאה אישית. למשל, בתוך משפחות יכולים להיווצר חיכוכים או סכסוכים בין חמות לכלות, בין גיסות או בין אחים, או שהם עלולים להתעורר בין שכנים. לעתים הם מתפתחים אפילו לכדי שנאה, וכמו יריבים, אנשים אלה לא מסוגלים לשתף פעולה או לעבוד יחד, עד כדי כך שהם אפילו לא יכולים לשאת זה את נוכחותו של זה, ומריבות ועימותים פורצים ביניהם בכל מפגש. כשהם רואים זה את זה בכינוסים, לבם מתמלא בשנאה, הם לא מסוגלים להשקיט את עצמם בפני האל כדי ליהנות מדברו, להרהר בעצמם ולהכיר את עצמם, והם בהחלט לא מסוגלים לוותר על הדעות הקדומות והשנאה שלהם כדי לקיים כינוס רגיל. במקום זאת, בכל פעם שהם נפגשים, הם נקלעים למריבות ולהתכתשויות, הם חושפים זה את חסרונותיו של זה, תוקפים זה את זה ואפילו מקללים זה את זה, ובכך יש להם השפעה שלילית עמוקה על אנשיו הנבחרים של האל. אנשים כאלה הם חסרי אמונה, הם כופרים. אנשים שמאמינים באל בכנות ואוהבים את האמת מסוגלים לחפש את האמת, להרהר בעצמם ולהכיר את עצמם, והם פותרים בעיות על פי עקרונות-האמת, ולא משנה מה קורה או עם מי יש להם מחלוקות, או כלפי מי יש להם דעות קדומות. אם הם שגו ויש להם חוב כלפי מישהו, הם יכולים להתנצל באופן יזום ולהודות בטעויותיהם; הם לא ייגררו בשום אופן לגרימת ויכוחים או לבעיות בכינוסים. מעורבות בוויכוחים וגרימת מהומות בכנסייה נוגדות לחלוטין את כללי ההתנהגות של קדושים; התנהגות כזו ממיטה חרפה קשה על האל. אנשים שמתנהגים כך הם במידה רבה חסרי אנושיות, מצפון והיגיון; הם בהחלט לא מאמינים אמיתיים באל. בעייה זו נפוצה יותר באופן יחסי בקרב מאמינים חדשים. למאמינים חדשים קל להתווכח על דברים רבים, ואפילו להניח לרגזנותם להתפרץ ולהיכנס למריבות, מכיוון שהם לא מבינים את האמת, וצביונותיהם המושחתים לא טוהרו. אם הצביונות המושחתים הללו לא ייפתרו, אנשים יטפחו שנאה בלבם, ואפילו כשיחיו את חיי הכנסייה, עם הרגזנות והשנאה האלה הם עדיין יהיו מעורבים בוויכוחים. הדבר משפיע על חיי הכנסייה, על אנשיו הנבחרים של האל שאוכלים ושותים את דבר האל, מהללים את האל וחולקים את ההבנות החווייתיות שלהם מדברי האל. הדבר גם משפיע ישירות על ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. יש מאמינים חדשים שנקלעים בקלות לוויכוחים על חילוקי דעות בנושאים שוליים. לדוגמה, לפני תחילת כינוס, יש שירצו לשיר מזמור מסוים ואילו אחרים יעדיפו מזמור אחר – אפילו עניין טריוויאלי כזה יכול להוביל בקלות למחלוקות. באופן דומה, לפעמים דעות שונות לגבי נושא מסוים יכולות להפוך במהירות לוויכוחים, ואפילו פגיעה במישהו בגלל חוסר התחשבות בדיבור יכולה לעורר ויכוחים. תקריות מסוג זה נפוצות בקרב מאמינים חדשים. כאשר מתעוררות מחלוקות במהלך כינוסים, באופן טבעי הן מפריעות לחיי הכנסייה. האין זה מפריע גם לאנשיו הנבחרים של האל? אלה הנוטים להתווכח ולדון על מה נכון ומה שגוי, הם אלה שמפריעים לחיי הכנסייה בקלות הרבה ביותר. הם דואגים לריצוי היוהרה והכבוד שלהם בלבד, מבלי להתחשב באינטרסים של אנשיו הנבחרים של האל. האין הם גורמים להפרעות בחיי הכנסייה בכך שהם מתנהגים באופן זה? (כן). הכנסייה היא מקום שבו האחים והאחיות מתכנסים כדי לאכול ולשתות את דברי האל וליהנות מהם; זהו מקום שבו מתמסרים לאל ועובדים אותו. זהו בהחלט לא מקום לפרוק בו תלונות אישיות, ובוודאי לא מקום למריבות או לוויכוחים על מה נכון ומה שגוי. לאילו השלכות מובילות ההפרעות הנגרמות על ידי אנשים כאלה? הן גורמות באופן ישיר לחוסר הנאה במהלך כינוסים; הן מובילות לכך שאנשיו הנבחרים של האל לא מסוגלים להשיג התחזקות בחיים, ואפילו מותירות את רוב האנשים ללא יכולת למצוא שלווה, כשהם סובלים באופן שלא יתואר. עם הזמן, חלקם נעשים פסיביים וחלשים, ואפילו נרתעים מהשתתפות בכינוסים. המצב הזה נפוץ ברוב הכנסיות וכל אנשיו הנבחרים של האל חווים אותו. אם כך, כיצד יש לפתור את בעיית הויכוחים והמאבקים התכופים בכינוסים? יש לבחור כמה קטעים מדברי האל הרלוונטיים לנושא, ולקרוא אותם יחד פעמים רבות במהלך הכינוסים; לאחר מכן, על כולם לשתף על האמת ולחלוק את הבנתם. גישה זו יכולה להניב כמה תוצאות. לא זו בלבד שמי שנוטה להתווכח יוכל להכיר בעבירות שלו ולחוש חרטה, אלא שאפילו הצופים מהצד יוכלו להרהר אם חשפו את צביונותיהם המושחתים במצבים דומים ואם גם הם מסוגלים להתווכח עם אחרים – כך גם הצופים מהצד יוכלו להכיר את עצמם. בין אם אדם מעורב במחלוקות ובין אם לאו, לאחר שיקרא כמה קטעים מדברי האל מספר פעמים, הוא יוכל לזהות את צביונותיו המושחתים ולהבין שחיים על פי צביונות מושחתים פירושם אכן היעדר מצפון והיגיון, וכי אין בכך ולו שמץ של אנושיות. כאשר חיים את חיי הכנסייה בדרך זו, ההשפעות אינן רעות, הלא כן? למרות שמחלוקות עשויות להתעורר בתחילת כינוס, אם לאחר מכן כולם יוכלו לקרוא את דברי האל, להשקיט את עצמם בפני האל כדי להרהר על עצמם, לפתור בעיות באמצעות האמת ולהכות על חטא באמת ובתמים – אם ניתן יהיה להשיג את התוצאות האלה – אזי אלה הם חיי כנסייה רגילים. לכן, לא כל מה שקורה במהלך כינוסים הוא בהכרח רע; כל עוד כולם מאוחדים בלבם ובנפשם כדי לחפש את האמת, וקוראים יחד מספר פעמים כמה קטעים רלוונטיים מדברי האל, הרי שאפילו אם לא ניתן לפתור את הבעיות לחלוטין, אנשים יוכלו לראות אותן לאשורן במידת מה ולהבחין בהן במידה מסוימת – וכולם יפיקו מכך תועלת. האם הייתם אומרים שקשה להשיג חיי כנסייה כאלה? כך הופכים דבר רע לדבר טוב, במידת מה זוהי ברכה במסווה. עם זאת, הדבר לא אמור לגרום לכך שאנשים יתמכו ברעיון שמחלוקות וויכוחים רצויים בחיי הכנסייה; בהחלט אין לתמוך בכך. מחלוקות וויכוחים יכולים להוביל בקלות להתפרצויות של רגזנות ולקונפליקט, והדבר רע לכולם וגורם מצוקה אישית למעורבים בעניין. לכן, חיפוש האמת כדי לפתור בעיות הוא הגישה הטובה ביותר, והבנת האמת יכולה למנוע ביעילות מקרים דומים בעתיד. כאשר מתעוררים חיכוכים ועימותים, על אנשים נבונים לאמץ גישה סבלנית וסובלנית. מכיוון שגם להם יש צביונות מושחתים והם יכולים לפגוע באחרים בקלות, כשהם חושפים את צביונותיהם המושחתים, עליהם להתפלל מיד לאל ולחפש את האמת כדי לפתור בעיות. כך, עד לזמן הכינוס, הטינה והשנאה האישיות יתפוגגו, מה שיוביל לתחושת שחרור בלבם וייקל עליהם להתנהל ברוח טובה עם האחים והאחיות, ובכך לטפח שיתוף פעולה הרמוני. בכל פעם שאח או אחות חושפים את צביונם המושחת, יש להציע להם עזרה באהבה, ולא לשפוט, לגנות או לדחות אותם. ייתכן שבעיות לא ייפתרו לאחר ניסיון אחד או שניים לעזור, אך עדיין נדרשות סבלנות וסובלנות. כל עוד הם לא מפריעים לחיי הכנסייה ולא מבצעים מעשים רעים בכוונה תחילה, יש להתייחס אליהם בסבלנות ובסובלנות עד הסוף – יבוא יום שבו הם יתפקחו. אם לאדם יש אנושיות רעה והוא מסרב לקבל כל עזרה ולא מקבל את האמת, ולא משנה כיצד משתפים עליה, הרי שהוא לא מאמין באל בכנות, ויש לשמור מרחק מאנשים כאלה. אם הם מפריעים שוב ושוב לחיי הכנסייה, יש להתייחס אליהם ולטפל בהם בהתאם לעקרונות. אם הם לא אנשים רעים, אלא רק חושפים את צביונם המושחת לעתים קרובות, שונאים את עצמם אך מרגישים חסרי אונים לנהוג אחרת באותו הרגע, אזי יש לסייע לאנשים כאלה באהבה; לעזור להם להבין את האמת, להבחין ולהכיר בגילויי השחיתות שלהם – כך גילויי השחיתות שלהם יפחתו בהדרגה. אם האחים והאחיות מושפעים מהאנשים האלה רק מדי פעם, ניתן לסלוח להם; כל עוד אין בעיות משמעותיות באנושיותם, והם לא אנשים ערמומיים או רעים, אזי יש לתמוך בהם ולסייע להם באמצעות שיתוף על האמת. אם הם יוכלו לקבל את האמת, יש להתייחס אליהם באהבה. עם זאת, אם הם יסרבו להכות על חטא וישפיעו לרעה על חיי הכנסייה במשך תקופה ארוכה, על מנהיגי הכנסייה לפרסם אזהרות ולהטיל הגבלות. אם אנשים כאלה מסרבים בעקשנות לקבל את האמת, אזי הם אנשים רעים. אנשים רעים לא יכולים להסתדר עם איש, הם תפוחים רקובים ושדים. השארתם בכנסייה רק תגרום להפרעות ולשיבושים. לפיכך, אלה שמסרבים להשתנות למרות אזהרות חוזרות ונשנות מחייבים התייחסות כאל אנשים רעים, ויש להרחיק אותם מהכנסייה. כל מי שמפריע לעתים קרובות לחיי הכנסייה ולהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, הוא חסר אמונה ואדם רע, ויש להרחיק אותו מהכנסייה. אין זה משנה מיהו האדם או כיצד הוא התנהג בעבר, אם הוא מפריע לעתים קרובות לעבודת הכנסייה ולחיי הכנסייה, מסרב לקבל גיזום ותמיד מגן על עצמו בנימוקים כושלים, יש להרחיקו מהכנסייה. הגישה הזו נועדה לחלוטין למען שמירה על ההתקדמות הרגילה של עבודת הכנסייה ולהגנה על האינטרסים של אנשיו הנבחרים של האל, תוך תאימות מלאה לעקרונות-האמת ולכוונותיו של האל. אין לאפשר למחלוקות ולטרדות הבלתי הגיוניות של כמה אנשים רעים להשפיע על ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל ועל עבודת הכנסייה – זה לא שווה את זה וגם לא הוגן כלפי אנשיו הנבחרים של האל.

אם אנשים רעים גורמים לעתים קרובות להפרעות בכנסייה, והדבר מוביל לכך שחיי הכנסייה לא יעילים, הפתרון הטוב ביותר הוא לסווג אנשים ולפצל את הכינוסים לקבוצות שונות: אלה שאוהבים את האמת ומבצעים את חובותיהם בכנות יתכנסו יחד; אלה שרוצים לחתור אל האמת אך לא מבצעים את חובותיהם יתכנסו יחד; ואלה שאוהבים לגרום להפרעות ולשיבושים, מרכלים על אחרים, ושופטים ומגנים אחרים, יתכנסו יחד. כך ניתן לפצל את הכנסייה לשלוש קבוצות עיקריות של אנשים – אפשר לומר שכל אחד יתמיין לפי סוגו – ובכך להבטיח שהקבוצות האלה לא יפריעו זו לזו במהלך כינוסים. לא משנה באיזו קלות דעת אנשים בעלי אנושיות רעה מבצעים מעשים רעים, הם לא ישפיעו על אחרים אלא יפגעו בעצמם בלבד. יש אנשים בעלי צביון מרושע. אם מישהו אומר דבר-מה שפוגע בהם או מעליב אותם, הם ישנאו את אותו אדם ויחשבו על דרכים לתקוף אותו ולנקום בו. לא משנה כיצד משתפים איתם על האמת או כיצד גוזמים אותם, הם לא מקבלים זאת. הם יעדיפו למות מאשר להכות על חטא וימשיכו להפריע לחיי הכנסייה. הדבר מוכיח שהם אנשים רעים. איננו יכולים להמשיך לנהוג בסובלנות כלפי אנשים רעים כאלה. יש להרחיקם מהכנסייה בהתאם לעקרונות-האמת. זו הדרך היחידה לפתור בעיה זו ביסודיות. האנשים האלה בעלי הצביונות המרושעים לא יאפשרו לאיש לחשוף אותם או לגזום אותם, ואין זה משנה אילו טעויות או דברים רעים הם עשו. אם מישהו יחשוף אותם ויפגע בהם, הם יכעסו, יתנקמו ולעולם לא ירפו מהעניין. אין להם כל סבלנות וסובלנות כלפי אנשים אחרים, והם לא נוהגים כלפיהם באיפוק. על איזה עיקרון מבוססת התנהלותם? "אני מעדיף לבגוד מאשר שיבגדו בי". במילים אחרות, הם לא מוכנים שאף אחד יפגע בהם. האין זה ההיגיון של אנשים רעים? זהו בדיוק ההיגיון של אנשים רעים. אסור לאיש לפגוע בהם. מבחינתם, לא מתקבל על הדעת שמישהו יעורר אותם ולו בצורה הקלה ביותר, והם שונאים את כל מי שעושה זאת. הם ימשיכו לרדוף אחר אותו אדם ולעולם לא יניחו לעניין – זו דרכם של אנשים רעים. עליכם לבודד או להרחיק אנשים רעים ברגע שאתם מגלים שיש להם מהות של אנשים רעים, בטרם יעלה בידם לעשות רע משמעותי כלשהו. הדבר ימזער את הנזק שהם גורמים לו; זו הבחירה הנבונה. אם מנהיגים ועובדים ימתינו עד שאדם רע יגרום לאסון כלשהו כדי לטפל בו, הם נוהגים בפסיביות. הדבר יוכיח שהמנהיגים והעובדים טיפשים מאוד ושאין עקרונות במעשיהם. יש כמה מנהיגים ועובדים שהם פשוט טיפשים ובורים. בטרם יטפלו באנשים רעים, הם מתעקשים להמתין עד שיהיו להם הוכחות חותכות, משום שהם חושבים שזו הדרך היחידה שבה דעתם תהיה רגועה. אך למעשה, אינכם זקוקים להוכחות חותכות כדי להיות בטוחים שמישהו הוא אדם רע. ניתן לדעת זאת לפי המילים והמעשים היומיומיים שלו. ברגע שתהיו בטוחים שהוא אדם רע, תוכלו להתחיל להגביל או לבודד אותו. הדבר יבטיח שעבודת הכנסייה וההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל לא ייפגעו. יש מנהיגים ועובדים שלא יכולים להבחין מיהו אדם רע, והם גם לא יכולים לטפל בזמן באנשים רעים. כתוצאה מכך, עבודת הכנסייה וחיי הכנסייה מושפעים, וההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל מתעכבת. זה טיפשי מאוד. כך מנהיגי שקר מבצעים את עבודתם. מבחינה אחת, אין להם יכולת הבחנה, ומצד שני, הם מחפשים לרצות אחרים וחוששים לפגוע בזולת. ראשית, אנשים כאלה שמשרתים כמנהיגים לא יכולים לעשות עבודה אמיתית; ושנית, הם פוגעים באנשיו הנבחרים של האל. הם אפילו לא יכולים לפתור באופן מיידי את בעיית ההפרעות שגורמים אנשים רעים, והם גם לא יכולים להגן על האחים והאחיות. אנשים כאלה לא ראויים להיות מנהיגים ועובדים. אימרו לי, כאשר מישהו מאופיין כאדם רע, האם עדיין יש צורך לשתף עמו על האמת כדי לעזור לו? (לא). אין צורך לתת לו הזדמנות. יש אנשים שיש להם יותר מדי "אהבה", והם תמיד נותנים לאנשים רעים הזדמנות להכות על חטא, אך האם הדבר יכול להשיג תוצאה כלשהי? האם הדבר תואם את העקרונות של דברי האל? האם ראית אדם רע כלשהו שיכול להכות על חטא באמת? איש לא ראה זאת מעולם. לקוות שאנשים רעים יכו על חטא זה כמו לרחם על נחשים ארסיים; כמו לרחם על חיות פרא. הסיבה לכך היא שעל סמך מהותם של אנשים רעים, ניתן לקבוע שאנשים רעים לעולם לא יאהבו דברים חיוביים, לעולם לא יקבלו את האמת ולעולם לא יכו על חטא. לא תמצאו את המילה "חרטה" בלכסיקון שלהם. לא משנה כיצד תשתף איתם על האמת, הם לא יוותרו על המניעים והאינטרסים שלהם וימצאו סיבות ותירוצים שונים כדי להצדיק את עצמם, ואיש לא יוכל לשכנע אותם. אם הם סופגים הפסד, הם לא יכולים לשאת זאת, והם יציקו על כך לאחרים ללא הרף. כיצד יכולים אנשים כאלה, שאינם מוכנים לספוג הפסד כלשהו, להכות על חטא באמת ובתמים? אנשים אנוכיים במיוחד הם אלה שמעמידים את האינטרסים שלהם-עצמם מעל הכול; הם אנשים רעים והם לעולם לא יכו על חטא. אם אתה כבר מבין היטב שאדם כזה הוא רע ועדיין נותן לו הזדמנות להכות על חטא, האין זה טיפשי? זה כמו לחמם נחש קפוא בחיקך רק כדי שאחר כך הוא יכיש אותך. רק טיפש יעשה דבר מטופש כזה. בכנסייה, שנאה של אנשיו הנבחרים של האל כלפי אנשים רעים היא תופעה רגילה, מפני שלאנשים רעים אין אנושיות והם תמיד עושים דברים לא מוסריים. שנאת אנשים רעים היא הלך הרוח הנכון. זהו חלק ממה שעל אנשים להיות ניחנים בו באנושיותם הרגילה.

אימרו לי, איזה מין אדם הוא מי שכלל לא אוהב את האחים והאחיות? מדוע אין לו ולו שמץ של מערכת יחסים בין-אישית רגילה עם האחים והאחיות? לא משנה עם מי אנשים כאלה מקיימים אינטראקציה, הם מקשרים את האינטראקציות הללו רק לאינטרסים ולעסקאות; אם לא מעורבים במערכת היחסים אינטרסים או עסקאות, הם לא יטרחו להתעסק עם אנשים. האם אנשים כאלה אינם רעים? יש אנשים שלא חותרים אל האמת וחיים רק על סמך רגשות; הם מתקרבים למי שמתייחס אליהם יפה, וחושבים שמי שעוזר להם הוא אדם טוב. גם לאנשים כאלה אין מערכת יחסים בין-אישית רגילה. הם חיים אך ורק על סמך רגשות, ואם כך, האם הם יכולים להתייחס לאחים ולאחיות בהגינות ובצדק? הדבר בלתי אפשרי לחלוטין. לפיכך, כל מי שלא מקיים מערכת יחסים בין-אישית רגילה עם האחים והאחיות או עם אנשים שמאמינים באל בכנות, הוא חסר מצפון והיגיון, הוא חסר אנושיות רגילה, ובוודאי שהוא לא אוהב את האמת. האנשים האלה אינם שונים מהאספסוף העלוב בקרב הכופרים; הם מקיימים אינטראקציה עם מי שמועיל להם ומתעלמים מאלה שלא. יתרה מזאת, כשהם רואים מישהו שחותר אל האמת או אדם שיכול לחלוק עדויות חווייתיות – אדם שכולם מעריצים ואוהבים – הם מקנאים, מתמלאים שנאה ומנסים כל שביכולתם כדי לאסוף תחמושת שבאמצעותה יוכלו לשפוט ולגנות את האנשים האלה שחותרים אל האמת. האין זה מה שאנשים רעים עושים? אנשים כאלה הם חסרי מצפון והיגיון – הם גרועים יותר מבהמות. הם לא יכולים להתייחס כראוי לאנשים, לא יכולים להסתדר עם אחרים כרגיל, לא יכולים לבנות מערכת יחסים בין-אישית רגילה עם אנשיו הנבחרים של האל, והם אפילו מסוגלים לשנוא את אלה שחותרים אל האמת. אנשים כאלה מן הסתם מרגישים בלבם בודדים וגלמודים מאוד, והם תמיד מתלוננים על השמיים ועל אנשים אחרים. איזו שמחה או משמעות יש להם בחיים? האנשים האלה מרושעים בצביונם, ואין זה משנה עם מי הם מקיימים אינטראקציה, הם יכולים לפתח שנאה לגבי עניינים טריוויאליים, לגנות אותם ולנקום בהם ולהמיט עליהם אסונות. אנשים רעים כאלה הם שדים גמורים, ובכל יום שהם נשארים בכנסייה, הם ממיטים עליה אסון. אם הם יישארו למשך זמן רב, האסונות לא יידעו סוף. רק על ידי הרחקתם מהכנסייה ניתן יהיה למנוע אסונות. בנוסף, יש כאלה שכלפי חוץ נראים מתורבתים אבל יש להם חיבה מיוחדת להטבות. לפיכך, אמונתם באל נועדה גם היא לחתירה אחר תועלות. אם במשך זמן מה הם לא נקטו בניצול לא ראוי כלשהו, פניהם מתקדרות בעגמומיות, כאילו מישהו חייב להם סכום כסף גדול. כל מי שרואה את פניהם הממורמרות והמדוכאות מושפע מיד רגשית. לאיזו השפעה לדעתכם יגרמו פנים כאלה אם הם יופיעו בחיי הכנסייה? רוב אנשיו הנבחרים של האל בהחלט ירגישו לא בנוח לראות זאת, והדבר ישפיע על קריאתם את דברי האל ועל השיתוף שלהם על האמת, וישפיע עליהם בדרגות שונות. לעתים קרובות, המראה של הפנים הקודרות הללו בחיי הכנסייה משפיע בקלות רבה במיוחד על אותם אנשים שעדיין לא העמיקו שורש בדרך האמת! בכנסייה צריכים להיות יותר אנשים בעלי אישיות עליזה, שמדברים בפשטות ובפתיחות, ויותר אנשים שליבם מלא בשלווה ובשמחה, ושרוחם חופשית ומשוחררת. הדבר יהפוך את חיי הכנסייה למהנים. אותם אנשים בעלי פרצופים חמוצים וקודרים תמיד, צריכים להתפלל לאל בביתם ולהתאים את הלך הרוח שלהם לפני שהם מגיעים לכינוסים. כך יהיה להם מצב רוח טוב, והם ישיגו משהו מהכינוס. בנוסף, הדבר יועיל גם לאחרים; לכל הפחות, הם לא יפריעו להם. כדי להבטיח שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לחיות חיי כנסייה רגילים, על מנהיגים ועובדים ללמוד לשתף על האמת על מנת לפתור בעיות. אם אדם מגיע לכינוס כשפניו קודרות, על המנהיגים והעובדים לגשת אליו ולשאול: "האם אתה זקוק לעזרה?" דבר זה נקרא עזרה יזומה לזולת מתוך אהבה. אם מנהיגים ועובדים רואים אדם עם בעיה ומתעלמים מכך, נמנעים מאותם פרצופים "חמוצים" ומתרחקים מהם מבלי לשתף על האמת כדי להאיר את יומם, הרי שהם לא עושים עבודה מעשית. כדי לבצע את עבודת הכנסייה ביעילות, מנהיגים ועובדים חייבים קודם כל ללמוד להיות אנשי סודם של אנשיו הנבחרים של האל, בדומה למה שכופרים מכנים פקיד ממשלתי אכפתי. יש אנשים שלא מוכנים למלא תפקיד כזה, ותמיד מעדיפים להיות צופים מהצד – כיצד הם יוכלו להוביל את אנשיו הנבחרים של האל לחיות חיי כנסייה טובים? למעשה, מתוך הבעת פניו של אדם ניתן לראות במידה מסוימת אם יש בעיות בלבו. אם פניו של אדם תמיד קודרות, ודאי שליבו אפל ללא כל ניצוץ של אור. אם אנשים כאלה שקועים כל היום בוויכוחים על השאלה מה נכון ומה לא נכון, האם פניהם יכולות עדיין לשאת חיוך? פניהם של האנשים האלה תמיד מכוסות בעננים כהים, ללא רגע של שמש, והדבר משפיע גם על ביצוע חובתם. אם מנהיגים ועובדים מתעכבים בטיפול בבעיה הזו ובפתרונה, וגורמים לאחים ולאחיות לסבול מהפרעות מתמשכות ומסבל בל-יתואר, הדבר מוכיח שהמנהיגים והעובדים לא מסוגלים לבצע עבודה מעשית, לא מסוגלים לפתור בעיות באמצעות האמת והם חסרי ערך לחלוטין. אם מנהיגים ועובדים יבינו את האמת ויוכלו לזהות את הבעיות של האחים והאחיות, ויוכלו לספק תמיכה ועזרה בזמן, לא רק שהם יוכלו לעזור בפתרון בעיותיהם של אנשים, אלא הם גם יוכלו לעזור לאנשים להבין את עקרונות-האמת ולמלא את חובותיהם, ואז ביצוע חובתם והטיפול שלהם בעניינים יהיו יעילים, ועבודת הכנסייה לא תיפגע. אם מנהיגים ועובדים לא יוכלו לזהות ולפתור בעיות במהירות, הדבר ישפיע על עבודת הכנסייה. אם מנהיגים ועובדים לא יוכלו לזהות בעיות ולטפל בהן, ובכך ייגרם נזק לעבודת הכנסייה וההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל תעוכב, האם הם לא יאכזבו את האל ואת אנשיו הנבחרים? האם לא חסרים להם עקרונות בטיפול בעניינים? כאשר מטפלים בבעיות במהירות וללא היסוס לאחר שמבינים את מהותן לאשורה – זו נאמנות ומילוי אחריות, וזהו ביצוע חובתו של אדם באופן העומד בסטנדרטים.

נושא השיתוף של היום הוא הבעיה השישית – עיסוק במערכות יחסים לא הולמות. הבעיות מסוג זה שצצות בחיי הכנסייה הן ביסודן אלה: מערכות יחסים לא הולמות בין המינים, מערכות יחסים בין בני אותו המין, מערכות יחסים מתוך עניין אישי ושנאה בין אנשים. בין אם מדובר במערכות יחסים המבוססות על תאוות בשר, אינטרסים גשמיים או הסתבכויות רגשיות של הבשר, כולן משתייכות לקטגוריה של מערכות יחסים לא הולמות, מכיוון שהן חורגות מטווח המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה. קיומן של מערכות יחסים לא הולמות אלה יכול להטריד אנשים במידה מסוימת. חמור מכך, הן יכולות להפריע להיווכחות בחיים של אנשים, ולחתירתם אל האמת ואל הכרת האל. סוגים שונים אלה של מערכות יחסים לא הולמות לא נובעים מן המצפון או ההיגיון, והם מנוגדים לאנושיות רגילה. קשה לאנשים לקבל את האמת וליישם אותה בפועל כשהם חיים בתוך מערכות היחסים החריגות האלה, והדבר גם מפריע להם לחיות את חיי הכנסייה ולחתור אל צמיחה בחיים, ומפריע גם לסדר בחיי הכנסייה. מערכות יחסים אלה מזיקות להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, ויכולות גם לפגוע בעבודת הכנסייה. בגלל כל זאת, חובה על מנהיגים ועובדים לזהות בעיות אלה ולטפל בהן במהירות.

לגבי מערכות יחסים לא הולמות, מנינו כבר מצבים שונים וסיווגנו אותם. האם תוכלו לספק מספר דוגמאות ליישום בפועל של הבחנה? מהי המטרה בלימוד הבחנה? המטרה היא לאפשר לכם להבחין במהותם של אנשים, מאורעות ודברים ולהגדיר אותם כדי לשפוט באופן מדויק, ולאחר מכן לטפל בהם על פי עקרונות. זו התוצאה הסופית. האם מישהו אמר: "אתה מדבר כל היום על העניינים האלה של נכון ולא נכון, העניינים היומיומיים האלה – אנחנו לא מוכנים להקשיב להם יותר; אנחנו אפילו לא רוצים לבוא יותר לכינוסים. האם אינך צריך לשתף על האמת? למה תמיד לדבר על המצבים האלה"? האם הבחנתם באנשים כאלה? איזה מין אנשים הם? (אנשים שחסרה להם הבנה רוחנית). אנו משתפים כך, אך הם עדיין לא יכולים להבין את האמת – אין להם אינטליגנציה של אדם רגיל – אנשים כאלה הם חסרי תועלת לחלוטין. האם בכל זאת צריך לחייב מישהו להקשיב לדרשות כאשר האינטליגנציה שלו לא תואמת את זו של בן אנוש? הם עשויים להציע: "כינוסים תמיד עוסקים בשיתוף על האמת, תמיד מדברים על דברים כמו יישום האמת בפועל – נמאס לי להקשיב לזה. אינני מוכן יותר לבוא לכינוסים". אם הם באמת מחזיקים בהשקפה כזו, הרי שהם סולדים מהאמת. בית האל לא עומד על כך שאנשים כאלה יהיו נוכחים; שלחו אותם מכאן במהירות. אם הם עצמם לא מוכנים לבוא לכינוסים, ואינם פתוחים לדברים שנאמרים בהם, אנחנו לא מתעקשים – איננו רוצים להטריד אותם. גם אם אנשים כאלה מאמינים באל במשך חיים שלמים, הם לא יבינו את האמת ולא ייכנסו למציאות. זהו בזבוז מאמץ. אם הם אוהבים להקשיב לידע תיאולוגי, הניחו להם ללכת וללמוד ידע תיאולוגי; יבוא היום שבו הם יתחרטו על כך שהם לא השיגו את האמת כחיים.

29 במאי 2021