פריט שנים עשר: לזהות במהירות ובמדויק את האנשים, המאורעות והדברים השונים שמשבשים את עבודתו של האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם. לעצור בעדם ולהגביל אותם, ולהשיב את הדברים על כנם. בנוסף, לשתף על האמת כדי שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לפתח הבחנה באמצעות דברים מעין אלה וללמוד מהם (חלק ד')

האנשים, המאורעות והדברים השונים אשר משבשים את חיי הכנסייה ומפריעים להם

8. הפצת תפיסות

א. הביטויים של הפצת תפיסות

היום נמשיך לשתף על האחריות השתים-עשרה של מנהיגים ועובדים: "לזהות במהירות ובמדויק את האנשים, המאורעות והדברים השונים שמשבשים את עבודתו של האל ואת הסדר הרגיל של הכנסייה ומפריעים להם. לעצור בעדם ולהגביל אותם, ולהשיב את הדברים על כנם. בנוסף, לשתף על האמת כדי שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו לפתח הבחנה באמצעות דברים מעין אלה וללמוד מהם". באשר לסוגיות השונות של שיבושים והפרעות המתעוררות בחיי הכנסייה, מנינו אחת-עשרה. בפעם הקודמת שיתפנו על הסוגיה השביעית: עיסוק במתקפות הדדיות ובעימותים מילוליים. היום נשתף על הסוגיה השמינית: הפצת תפיסות. הפצת תפיסות מתרחשת לעיתים קרובות גם בחיי הכנסייה. יש אנשים, שאינם מקבלים את האמת כלל, מאמינים באל על סמך תפיסותיהם ודמיונותיהם, ולעיתים קרובות הם מפיצים תפיסות מסוימות כדי להפריע לחיי הכנסייה. הכנסייה חייבת להגביל התנהגות זו ולפתור אותה באמצעות שיתוף על האמת בחיי הכנסייה. מנקודת מבט מילולית, כל אחד יכול לראות שהפצת תפיסות אינה התנהגות הולמת, שזהו אינו דבר חיובי אלא דבר שלילי. לפיכך, יש לעצור ולהגביל אותה בחיי הכנסייה. לא משנה איזה סוג של אנשים מפיצים תפיסות, ללא קשר למניעיהם, בין אם הם מפיצים תפיסות בכוונה או שלא בכוונה, כל עוד הם מפיצים תפיסות, הדבר ישבש ויפריע לחיי הכנסייה וישפיע לרעה. לכן, יש להגביל עניין זה לחלוטין. מכל נקודת מבט, הפצת תפיסות אינה יכולה למלא תפקיד חיובי ובונה בחתירתם של אנשים אל האמת, בחתירתם להכרת האל, או בכניסתם למציאות-האמת; היא יכולה רק להפריע לדברים אלה ולהזיק להם. לכן, כאשר מישהו מפיץ תפיסות בחיי הכנסייה, על כולם – מנהיגי הכנסייה והאחים והאחיות כאחד – להבחין בעניין זה ולקום מייד כדי לעצור ולהגביל את אותו אדם, במקום להעלים עין בעיוורון ולאפשר לו להפיץ תפיסות כדי להטעות אחרים ולהפריע להם. הבה נשתף תחילה על איזה סוג של מילים מהווה הפצת תפיסות. עם הבחנה זו, אנשים יכולים להגדיר במדויק מהי הפצת תפיסות וגם יכולים לעצור ולהגביל אותה במדויק, במקום להתעלם ממנה ולהתייחס אליה באדישות.

(1) הפצת תפיסות בנוגע לאל

הפצת תפיסות היא מכוונת. ראשית, עלינו לראות אל מי הן מכוונות ומהן התפיסות המופצות. הבנת הדברים האלה תעזור לכם לדעת אילו אמירות שנאמרות על ידי אנשים ואילו השקפות המופצות על ידי אנשים מהוות תפיסות. ידיעה אילו מילים הן תפיסות של אנשים ואילו פעולות מהוות הפצת תפיסות תאפשר לאנשים להגביל את הפצת התפיסות באופן מדויק וממוקד יותר. בראש ובראשונה, הפצת התפיסות החמורה ביותר היא הפצת מחשבותיהם והבנותיהם המוטעות של אנשים לגבי האל. זוהי קטגוריה עיקרית. הפצת השקפות ואמירות שאינן עובדתיות לגבי זהותו של האל, מהותו של האל, צביונו של האל, דבריו של האל, עבודתו של האל וקיומו של האל – כל אלה מהווים הפצת תפיסות. זוהי אמירה כללית; באופן ספציפי, איזה סוג של אמירות מהווה הפצת תפיסות? הפצת הבנות מוטעות לגבי האל, שיפוטים וגינויים של האל, ואפילו חילול השם – כל אלה הם הפצת תפיסות. במילים פשוטות, הפצת הבנות על האל שאינן תואמות את המציאות, ואמירות ופרשנויות מוטעות שאינן תואמות את זהותו ומהותו של האל – כל אלה מהווים הפצת תפיסות. לדוגמה, בחיי הכנסייה, יש אנשים שמדברים לעיתים קרובות על זהותו של האל ועל מהותו של האל. אין להם הבנה אמיתית של זהותו ומהותו של האל. לעיתים קרובות הם מפקפקים באל ומבינים אותו לא נכון בליבם, ואינם מסוגלים להתמסר לסביבת החיים ולסביבה לביצוע חובותיהם שהאל מסדר עבורם, בין היתר. ואז הם מפיצים את הבנותיהם המוטעות לגבי האל ואת הרעיונות הנובעים מכך שאינם מבינים את האל. בקיצור, רעיונות אלה אינם עוסקים בקבלה ובהתמסרות לריבונותו ולסידוריו של האל מנקודת מבטו של יציר בריאה, אלא הם מלאים בדעות קדומות אישיות, בהבנות מוטעות, ואפילו בשיפוטים ובגינויים. לאחר ששומעים זאת, אנשים אחרים מפתחים הבנות מוטעות לגבי האל ונזהרים ממנו, ובכך מאבדים את אמונתם האמיתית באל, קל וחומר שאין להם התמסרות אמיתית.

יש אנשים שחושבים שהאמונה באל צריכה להביא שלווה ושמחה, ושאם הם נתקלים במצבים, הם רק צריכים להתפלל לאל והאל יטה להם אוזן, יעניק להם חסד וברכות, ויבטיח שהכול יתנהל עבורם בשלווה ובצורה חלקה. מטרתם באמונה באל היא לחפש חסד, לזכות בברכות וליהנות משלווה ואושר. בגלל השקפות אלה הם נוטשים את משפחותיהם או עוזבים את עבודתם כדי להשקיע מעצמם למען האל, והם יכולים לסבול קשיים ולשלם מחיר. הם מאמינים שכל עוד הם נוטשים דברים, משקיעים מעצמם למען האל, סובלים קשיים ועובדים בחריצות, ומפגינים התנהגות יוצאת דופן, הם יזכו בברכותיו של האל וליחס מועדף מהאל, ושלא משנה באילו קשיים הם נתקלים, כל עוד הם מתפללים לאל, הוא יפתור אותם ויסלול להם דרך בכל דבר. זוהי ההשקפה של רוב האנשים המאמינים באל. אנשים חשים שהשקפה זו לגיטימית ונכונה. יכולתם של אנשים רבים לשמור על אמונתם באל במשך שנים מבלי לוותר עליה קשורה ישירות להשקפה זו. הם חושבים: "השקעתי מעצמי כל כך הרבה למען האל, התנהגותי הייתה כל כך טובה, ולא עשיתי שום מעשה רע; האל בוודאי יברך אותי. מכיוון שסבלתי רבות ושילמתי מחיר יקר על כל משימה, ועשיתי הכול על פי דבריו ודרישותיו של האל מבלי לעשות שום טעויות, האל צריך לברך אותי; הוא צריך להבטיח שהכול יתנהל עבורי בצורה חלקה, ושבליבי יהיו לעיתים קרובות שלווה ושמחה, ושאיהנה מנוכחותו של האל". האין זו תפיסה ודמיון אנושיים? מנקודת מבט אנושית, אנשים נהנים מחסד האל ומקבלים תועלת, ולכן הגיוני לסבול מעט לשם כך, וכדאי להחליף סבל זה בברכותיו של האל. זוהי הלך רוח של עשיית עסקאות עם האל. אולם, מנקודת המבט של האמת ומנקודת מבטו של האל, הדבר אינו תואם כלל את עקרונות עבודתו של האל וגם לא את הסטנדרטים שהאל דורש מבני האדם. אלה הם לגמרי הרהורי שווא, אך ורק תפיסה ודמיון אנושיים של האדם לגבי אמונתו באל. בין אם הדבר כרוך בעשיית עסקאות עם האל או בדרישת דברים ממנו, ובין אם הוא מכיל תפיסות ודמיונות אנושיים, בכל מקרה, שום דבר מזה אינו תואם את דרישותיו של האל, וגם אינו עומד בעקרונותיו ובסטנדרטים שלו למתן ברכה לאנשים. בפרט, מחשבה והשקפה זו של חליפין פוגעת בצביונו של האל, אך אנשים אינם מבינים זאת. כאשר מה שהאל עושה אינו תואם את תפיסותיהם של אנשים, הם מפתחים במהירות תלונות והבנות מוטעות לגביו בליבם. הם אפילו חשים שנעשה להם עוול ואז מתחילים להתדיין עם האל, והם עלולים אפילו לשפוט ולגנות אותו. ללא קשר לאילו תפיסות והבנות מוטעות אנשים מפתחים, מנקודת מבטו של האל, הוא לעולם אינו פועל או מתייחס לאיש על פי תפיסות או רצונות אנושיים. האל תמיד עושה את מה שהוא חפץ לעשות, על פי דרכו שלו ובהתבסס על מהות צביונו. לאל יש עקרונות באופן שבו הוא מתייחס לכל אדם; שום דבר שהוא עושה לכל אדם אינו מבוסס על תפיסות, דמיונות או העדפות אנושיים – זהו ההיבט בעבודתו של האל שהכי מנוגד לתפיסות האנושיות. כאשר האל מסדר לאנשים סביבה הסותרת לחלוטין את תפיסותיהם ודמיונותיהם, הם יוצרים בליבם תפיסות, שיפוטים וגינויים נגד האל, ועלולים אפילו להתכחש לו. האם האל יכול אז לספק את צורכיהם? בהחלט לא. האל לעולם לא ישנה את דרך עבודתו ואת רצונותיו על פי תפיסות אנושיות. מי אם כן צריך להשתנות? בני האדם. אנשים צריכים לוותר על תפיסותיהם, לקבל את הסביבות שסידר האל, להתמסר אליהן ולחוות אותן, ולחפש את האמת כדי לפתור את תפיסותיהם, במקום למדוד את מה שהאל עושה כנגד תפיסותיהם כדי לראות אם זה נכון. כאשר אנשים מתעקשים להחזיק בתפיסותיהם, הם מפתחים התנגדות כלפי האל – זה קורה באופן טבעי. היכן טמון שורש ההתנגדות? בכך שמה שאנשים מחזיקים בליבם אינו אלא תפיסותיהם ודמיונותיהם, ולא האמת. לכן, כאשר הם ניצבים מול עבודת האל שאינה תואמת את תפיסותיהם, אנשים יכולים להתנגד לאל ולשפוט אותו. הדבר מוכיח שלאנשים אין כלל לב של התמסרות לאל, שצביונם המושחת רחוק מלהיטהר, ושהם חיים במהותם על פי צביונם המושחת. הם עדיין רחוקים עד מאד מהשגת ישועה.

כאשר אנשים מפתחים בליבם תפיסות כלפי האל והתנגדות כלפיו, אלה שקיימת בהם מידה של מצפון יקבלו בחוסר רצון את מה שהאל עושה וינסו להשתלב בסביבה שהאל סידר ולקבל את ריבונותו על בני האדם. כמה תפיסות אנשים יכולים לוותר עליהן ובאיזו מידה, תלוי חלקית באיכותם וחלקית בשאלה אם הם מקבלים את האמת והאם הם אנשים שאוהבים את האמת. יש אנשים שמתמודדים באופן פעיל עם הסביבות שהאל מסדר על ידי קריאת דברי האל, חיפוש ושיתוף, והרהור. הם רוכשים בהדרגה הבנה מסוימת של ריבונות האל על הכול ובכך מגבירים את התמסרותם ואמונתם. אולם, יש אנשים, שללא קשר לסביבה שהם נתקלים בה, אינם מחפשים את האמת. במקום זאת, הם מעריכים את כל הסביבות שהאל מתזמר על סמך תפיסותיהם, דמיונותיהם, והשאלה אם הדבר מועיל להם או לא. שיקוליהם סובבים תמיד סביב האינטרסים שלהם; תמיד אכפת להם כמה תועלת גדולה הם יכולים להפיק, כמה ניתן לספק את האינטרסים שלהם במונחים של דברים חומריים, כסף והנאה גשמית; והם תמיד מקבלים החלטות ומתייחסים לכל מה שהאל מסדר על סמך גורמים אלה. ובסופו של דבר, לאחר שהתחבטו רבות, הם בוחרים לא להתמסר לסביבה שסידר האל אלא לברוח ממנה ולהימנע ממנה. בגלל התנגדותם, דחייתם והימנעותם, הם מתרחקים מדברי האל, מחמיצים חוויית חיים וסובלים אבדות, מה שמביא כאב וייסורים לליבם. ככל שהם מתנגדים יותר לסביבות כאלה, כך הסבל שהם חווים גדול יותר. כאשר נוצר מצב כזה, מעט האמונה שיש להם באל נמחצת בסופו של דבר. ברגע זה, התפיסות השולטות בליבם צפות ועולות בבת אחת: "השקעתי מעצמי למען האל כל כך הרבה זמן, ובכל זאת לא ציפיתי שהאל יתייחס אליי כך. האל אינו הוגן, הוא לא אוהב אנשים! האל אמר שמי שמשקיע מעצמו בכנות למענו בוודאי יבורך מאוד. אני השקעתי מעצמי בכנות למען האל, נטשתי את משפחתי ואת הקריירה שלי, סבלתי קשיים ועבדתי קשה – מדוע האל לא בירך אותי מאוד? היכן ברכותיו של האל? מדוע איני יכול להרגיש או לראות אותן? מדוע האל מתייחס לאנשים באופן לא הוגן? מדוע האל אינו עומד במילתו? אנשים אומרים שהאל נאמן, אבל מדוע איני יכול להרגיש זאת? אם נניח הכול בצד, רק בסביבה הזו, כלל לא הרגשתי שהאל נאמן!". מכיוון שלאנשים יש תפיסות, קל להטעות אותם ולהוליך אותם שולל. גם כאשר האל מסדר סביבות לשינוי צביונם של אנשים ולצמיחת חייהם, קשה להם לקבל זאת והם מבינים את האל לא נכון. הם חושבים שזו אינה ברכתו של האל ושהאל אינו אוהב אותם. הם מאמינים שהם השקיעו מעצמם בכנות למען האל, אך האל לא קיים את הבטחותיו. אנשים אלה, שאינם חותרים אל האמת, נחשפים אפוא בקלות רבה כל כך דרך ניסיון יחיד של סביבה קטנה כלשהי. כאשר הם נחשפים, הם אומרים לבסוף את מה שהם הכי רצו לומר: "האל אינו צודק. האל אינו אל נאמן. דברי האל מתקיימים לעיתים רחוקות. האל אמר, 'אלוהים עומד בדבריו ודבריו מתגשמים, ומה שמתגשם נמשך לנצח'. היכן התגשמותן של מילים אלה? מדוע איני יכול לראות או להרגיש זאת? תראו את פלונית: מאז שהאמינה באל, היא לא נטשה ולא השקיעה מעצמה למען האל כמוני, וגם לא הקריבה כמוני. אבל ילדיה התקבלו לאוניברסיטאות יוקרתיות, בעלה קודם, העסק שלהם משגשג, ואפילו היבולים שלהם מניבים יותר משל אחרים. ומה אני השגתי? לעולם לא אאמין עוד באל!". מילים אלה הן מחשבותיהם האמיתיות של אנשים אלה, המוטו שלהם. הם מלאים בתפיסות אלה, מלאים במחשבות ובהשקפות אבסורדיות אלה, ומלאים בשיקולים של תועלת ועסקאות. כך הם מבינים ותופסים את עבודת האל וכוונותיו הנובעות מדאגתו העמוקה, כך הם מתייחסים לדברים אלה. לכן, בסביבות שהאל מסדר שוב ושוב מתוך דאגתו העמוקה, הם מודדים ומבינים את האל לא נכון שוב ושוב באמצעות תפיסותיהם, ונכשלים וכושלים ללא הרף. יתרה מזאת, הם מנסים כל הזמן לאמת שתפיסותיהם נכונות. כאשר הם מאמינים שתפיסות אלה מאומתות ומהוות ראיה מספקת עבורם להעריך, לשפוט ולגנות את האל באופן שרירותי, הם מתחילים להפיץ תפיסות, כי ליבם מלא בתפיסות לגבי האל. מה מעורבב בתפיסות אלה? תלונות, חוסר שביעות רצון ותחושת עוול. כאשר הם מלאים בדברים אלה, הם מחפשים הזדמנויות לפרוק אותם. הם מקווים למצוא קהל שיקשיב ל"עוולות" שנתקלו בהן; הם רוצים לפרוק את הדברים האלה בפני אנשים אלה ולספר להם על היחס הלא הוגן כביכול ש"סבלו" ממנו. כך נוצרות בחיי הכנסייה התפיסות המופצות על ידי אנשים אלה, כך נוצרות תפיסות כאלה. ליבם של אנשים אלה מלא בתחושת עוול, בהתרסה ובחוסר שביעות רצון, וכן בהבנות מוטעות ובתלונות על האל, ואפילו בשיפוטים ובגינויים של האל, מה שבסופו של דבר מוביל לכך שליבם מתמלא בחילול שם. הם חוששים שלא יזכו בברכות ולכן אינם מוכנים לעזוב, אז הם מפיצים בקרב אנשים את הבנותיהם המוטעות לגבי האל ואת חוסר שביעות רצונם ממנו, וקל וחומר שהם מפיצים את שיפוטיהם וגינוייהם כלפי האל ואת חילולי השם שלהם כלפיו. מה הם מחללים? הם מחללים את שם האל, באומרם שהוא אינו הוגן כלפיהם ואינו נותן להם תמורה הולמת ושווה ערך על מה שעשו. הם שופטים את האל על כך שלא העניק להם חסד וברכות גדולות לאחר מנחותיהם וקורבנותיהם. הם לא קיבלו מהאל את הדברים שקיוו לקבל כדי לספק את צורכיהם הגשמיים, כגון דברים חומריים, כסף וכן הלאה, ובכך מילאו את ליבם בתלונות ובתחושת עוול. מטרתם בהפצת תפיסות היא, מחד, לפרוק ולחפש נקמה, ובכך להשיג איזון נפשי; ומאידך, להסית אנשים נוספים לפתח הבנות מוטעות ותפיסות לגבי האל, ובכך לגרום לאנשים אלה להיזהר מהאל בדיוק כמותם. אם יותר אנשים יאמרו, "לעולם לא נאמין עוד באל", הם ירגישו שבעי רצון. זוהי המטרה והסיבה הבסיסית מאחורי הפצת התפיסות שלהם.

מהו המוטו של אנשים המפיצים תפיסות? מהי האמירה שהם חוזרים עליה לעיתים קרובות? לאחר שהם חווים דברים מסוימים ולא זוכים בתועלת שרצו, הם אומרים לעצמם ללא הרף: "לעולם לא אאמין עוד באל". גם לאחר שהם אומרים זאת, הם אינם חשים שהם הקלו על שנאתם או השיגו את מטרתם. כאשר הם משתתפים בכינוסים, לא משנה על מה אחרים משתתפים, הם אינם יכולים לקלוט זאת. הם חייבים לומר את המשפט הזה שוב, לחזור עליו מספר פעמים, אפילו עשרות פעמים. "לעולם לא אאמין עוד באל" – האין משפט זה רצוף משמעות? יש סיפור מאחוריו. מהי "אמונתם"? האם הם האמינו באל קודם לכן? האם אמונתם הקודמת הייתה אמונה אמיתית? האם היא כללה את ההתמסרות הראויה ליציר בריאה? (לא). כלל וכלל לא. הם מלאים בתפיסות ובדמיונות לגבי האל. חשוב מכך, הם מלאים בדרישות ובבקשות מהאל, ללא כל התמסרות שהיא. מה פירוש "אמונתם"? "אני מאמין שהאל הוא הריבון על השמיים והארץ וכל הדברים. אני מאמין שהאל יכול להגן עליי שלא יתעמרו בי אחרים. אני מאמין שהאל יכול לאפשר לי ליהנות מנוחות גשמית, לחיות חיים טובים ומשגשגים, ולגרום לכך שהכול יתנהל עבורי בשלווה ובנעימות. אני מאמין שהאל יכול לאפשר לי להיכנס למלכות השמיים ולקבל ברכות גדולות, לקבל פי מאה בעולם הזה וחיי נצח בעולם הבא!". האם זו אמונה? אין שמץ של התמסרות ב"אמונות" אלה, ואף לא אחת מהן תואמת את דרישותיו של האל מבני האדם. אמונות אלה נובעות אך ורק מנקודת מבט של רווח אישי. האל מבטא את האמת ועובד על בני האדם. מתי האל אמר אי פעם שהוא יאפשר לאנשים לחיות חיים מאושרים, לחיות מעל אחרים, או להיות משגשגים ומצליחים, עם סיכויים בלתי מוגבלים? (מעולם לא). אז מדוע הם רואים את "אמונתם" שלהם כיקרה כל כך? הם אפילו אומרים שלעולם לא יאמינו עוד באל. האם אמונתם שווה משהו? האם האל מקבל אותה? אין להם שמץ של מציאות-האמת, שמץ של התמסרות לאל, הם רק רוצים לזכות בברכות, בתועלת וביתרונות מהאל, והם קוראים לזה אמונה באל. האין זה חילול שם האל? אנשים מסוג זה מלאים בתפיסות ומונעים מהכוונה לזכות בברכות. הם אינם חווים כלל את עבודת האל ואינם מיישמים בפועל את דברי האל. המטרה והמניע של כל מה שהם עושים הם אך ורק לטובת בשרם. הם חשים טוב עם עצמם ורואים את אמונתם כביכול באל כיקרה במיוחד. אם אמונתך באל כה יקרה ואצילית, מדוע אם כן, כאשר האל מסדר עבורך סביבה קטנה כלשהי, אינך יכול להבין ממנה את האמת או לעמוד איתן בעדותך? מה קורה כאן? כאשר האל בוחן את אמונתך, מה אתה מחזיר לאל? האם ייתכן שההבנות המוטעות, התלונות וההתנגדות שאתה מחזיר לאל הם מה שהוא רוצה? האם אלה תואמים את האמת? ברור שלא. לכן, העובדה שאנשים אלה יכולים להפיץ תפיסות בגלוי בכנסייה מוכיחה דבר אחד: הם אינם מכירים את האל וקל וחומר שאינם מאמינים שהאל הוא ריבון על הכול – האל שהם מאמינים בו פשוט אינו קיים. כאשר אנשים אלה מפיצים תפיסות בגלוי כדי להטעות ולמשוך אנשים נוספים להצטרף אליהם בהתנגדות לאל, בגינויו ובחילול שמו, הם מכריזים בפומבי, באופן לא מודע, שהם אינם עוד חסידי האל, אינם עוד מאמינים, ואינם עוד יצירים נבראים תחת ריבונותו של הבורא. התפיסות שהם מפיצים אינן רעיונות או אמירות פשוטים; אלא, הם כבר בנו בליבם מחסום בלתי עביר נגד האל, והם החליטו שהשימוש בתפיסות ובדמיונות אנושיים כדי להתייחס לאל, לטפל ביחסיהם עם האל, ולהתייחס לדברי האל ולעבודתו של האל הוא נכון וכך עליהם ליישם בפועל. כאשר אנשים כאלה מפיצים תפיסות בגלוי בחיי הכנסייה, האם יש להגביל אותם? או שמא, לאור שיעור קומתם הנמוך ובסיסם הרדוד, יש לתת להם חופש להביע את דעותיהם וזמן ומרחב מספיקים כדי לחזור בתשובה? מהי דרך הפעולה הראויה? (לעצור ולהגביל אותם זה ראוי). מדוע לעצור ולהגביל אותם זה ראוי? יש אנשים שאומרים: "אם תגביל אותם ולא תיתן להם לדבר בחופשיות, והם יפסיקו להאמין ויפסיקו להשתתף בכינוסים, האין זה להזיק להם? זה יהיה חבל כל כך! האין האל מעדיף להושיע את כל האנשים מאשר שאדם אחד ילך לאבדון? אפילו כבשה אבודה אחת יש למצוא – אחרי כל המאמץ למצוא כבשה אבודה, האם הוא עדיין יאפשר לה ללכת לאיבוד שוב?". האם מילים אלה נכונות? (לא). מדוע הן אינן נכונות? (מכיוון שאנשים כאלה אינם מאמינים באמת באל; הם מאמינים באל רק בתקווה לזכות בברכות, ואמונתם מעורבת במניעים זרים). למי אין מניעים זרים המעורבים באמונתו באל? האין לך כמה? האם זו סיבה תקפה? שקלו את האמירה של אנשים כאלה: "לעולם לא אאמין עוד באל". איזה מין מילים אלה? האם יש הבדל כלשהו בין זה לבין חילול השם של כופרים, שדים והשטן? (אין הבדל). מהי המשמעות המשתמעת מאמירה זו? "אין לי עוד אמונה באל. בעבר, האמנתי באל ונהיתי אחריו בלב שלם, אך האל לא בירך אותי. במקום זאת, הוא סידר סביבות כאלה כדי להקשות עליי ולגרום לי למעוד. מה שהאל אומר אינו תואם כלל את מה שהוא עושה, ולכן איני מעז עוד להאמין באל! הייתי כל כך טיפש בעבר. נטשתי, השקעתי מעצמי וסבלתי כל כך הרבה קשיים למען האל, אך לא ראיתי הגנה מהאל כאשר נעצרתי ונרדפתי על ידי הדרקון הגדול האדום כאש. גם העסק של משפחתי לא הצליח כמו של אחרים, לא הרווחתי כסף כמו אחרים, והוריי נשארו חולים. לא השגתי דבר מאמונתי באל במשך שנים רבות. האין האל אמר שהוא יברך אנשים מאוד? אילו ברכות קיבלתי מהאל? דברי האל כלל לא התגשמו, ולכן לעולם לא אאמין עוד באל!". האמירה "לעולם לא אאמין עוד באל!" מכילה כל כך הרבה. היא מלאה בתלונות, בחוסר שביעות רצון ובהבנות מוטעות כלפי האל. בקיצור, לאחר שהם סבלו קשיים והשקיעו מעצמם מתוך הלך רוח של הרהורי שווא, האל לא העניק להם ברכות על פי דרישותיהם, וגם לא גמל או תגמל אותם על פי תפיסותיהם ודמיונותיהם, ולכן הם חשו חוסר שביעות רצון והתמלאו בטינה כלפי האל, ובנסיבות כאלה הם אמרו את המשפט הזה. משפט זה לא צץ יש מאין; עד שאמרו אותו, הם כבר הפגינו התנהגויות וביטויים רבים ונחשפו. מה הבעיה ביחסיהם של אנשים כאלה עם האל? מהי הבעיה הגדולה ביותר ביחסיהם עם האל? היא שהם מעולם לא ראו את עצמם כיציר נברא כלל, ומעולם לא ראו את האל כבורא שיש לעבוד אותו ולו במעט. מתחילת אמונתם באל, הם התייחסו לאל כאל עץ כסף, כאל תיבת אוצר; הם ראו בו בודהיסטווה המושיע אותם מסבל ומאסון, וראו בעצמם חסידים של בודהיסטווה זה, של אליל זה. הם חשבו שהאמונה באל היא כמו אמונה בבודהה, שבה רק על ידי אכילת אוכל צמחוני, דקלום כתבי קודש, והקטרת קטורת והשתחוויה תכופות, הם יוכלו להשיג את מבוקשם. בכל אלה לא היה ולו שמץ מביטוייו של יציר נברא המקבל את האמת מהבורא, וגם לא מההתמסרות הראויה כלפי הבורא; היו רק דרישה מתמשכת, חישוב מתמשך ובקשה בלתי פוסקת. כל זה הוביל בסופו של דבר להתמוטטות יחסיהם עם האל. סוג זה של יחסים הוא יחס של תן-וקח ולעולם אינו יכול לעמוד איתן; זוהי רק שאלה של זמן עד שאנשים כאלה ייחשפו. גם אם הם משתתפים בחיי הכנסייה, אינם מפיצים תפיסות, ולעיתים משתתפים על האופן שבו האל הוביל אותם, כיצד האל בירך אותם, ממה הם נהנו וכן הלאה, רוב מה שהם מדברים עליו כרוך בחסד, בהנאה ובתועלת הגשמית שקיבלו מהאל. דיונים אלה אינם קשורים כלל לאמת ולהתמסרות לאל, והם חסרים לחלוטין כל מציאות-אמת. כאשר הנסיבות נוחות, הם מפגינים אמונה באל ואהבה כלפיו, וסובלנות וסבלנות כלפי אנשים אחרים, הכול כדי להשיג מטרה אחת: לזכות בכל ברכותיו של האל. כאשר האל לוקח מהם את החסד, התועלת והיתרונות החומריים שמהם נהנו, תפיסותיהם נחשפות. אנשים אלה, המונעים מאינטרס אישי ומעדיפים רווח אישי, מתפרצים בזעם ברגע שאינם מקבלים את מבוקשם; הם מתחילים להפיץ תפיסות כדי לפרוק את חוסר שביעות רצונם מהאל, ובה בעת מנסים למשוך אנשים נוספים להזדהות איתם ולקבל את תפיסותיהם לגבי האל. האם יש לעצור ולהגביל אנשים כאלה? (כן). הנושאים, המחשבות וההשקפות שהם משתתפים עליהם אינם משקפים הבנה טהורה של האמת, וגם אינם עוזרים לאנשים להתמסר לאל ולהיות בעלי אמונה אמיתית בו. במקום זאת, הם מרחיקים אנשים מהאל, גורמים להבנות מוטעות, לחשדנות, ואפילו לדחיית האל, וגורמים לאלה המקשיבים לתפיסות שאנשים אלה מפיצים להזהיר את עצמם בשקט, "לעולם לא אאמין עוד באל", בדיוק כמותם. זוהי ההפרעה שהתפיסות המופצות על ידי אנשים אלה גורמות לאחרים.

(2) הפצת תפיסות בנוגע לדברי האל ולעבודתו

אנשים אלה, המפיצים תפיסות, משתמשים בתפיסותיהם כדי למדוד את דברי האל, את עבודתו, וגם את מהותו ואת צביונו. הם מאמינים באל מתוך תפיסותיהם, רואים את האל דרך תפיסותיהם, ומתבוננים מתוך תפיסותיהם בכל מילה שהאל אומר, בכל פריט של עבודה שהאל עושה, ובכל סביבה שהאל מסדר ובוחנים אותם. כאשר מעשי האל תואמים לתפיסותיהם, הם מהללים את האל בקול רם, באומרם שהאל צודק, שהאל נאמן ושהאל קדוש. כאשר מעשי האל אינם תואמים לתפיסותיהם, והאינטרסים שלהם סופגים הפסדים חמורים והם חווים כאב רב, הם יוצאים להתכחש לדברים שהאל אומר ולעבודה שהוא עושה; הם אף מפיצים תפיסות כדי להסית אנשים נוספים להבין את האל שלא כהלכה ולהישמר מפניו, באומרם: "אל תאמינו בדברי האל בקלות, וגם אל תיישמו אותם בפועל בקלות; אחרת, אם ינצלו אתכם וייגרם לכם נזק, איש לא יישא באחריות לכך", וכן הלאה. למשל, האל אומר: "אין ספק שאברך מאוד את אלה שישקיעו למעני מאמצים כנים" – האין הדברים הללו אמת? דברים אלה הם מאה אחוז האמת. אין בהם פזיזות או רמייה. הם אינם שקרים או סיסמאות ריקות, ובוודאי שאינם תיאוריה רוחנית כלשהי – הם האמת. מהי מהותם של דברי אמת אלה? מהותם היא שעליך להשקיע מעצמך בכנות למען האל. מה פירוש "בכנות"? פירושו בנפש חפצה וללא טומאה; לא מתוך מניע של כסף או תהילה, ובוודאי שלא למען כוונותיך, רצונותיך ומטרותיך האישיות. אתה משקיע מעצמך לא משום שכופים עליך, או משום שהסיתו, פיתו או משכו אותך, אלא הדבר נובע מתוכך, מרצונך החופשי; הוא נולד מתוך מצפון והיגיון. זהו פירוש הדבר להשקיע בכנות. במונחים של הנכונות להשקיע מעצמך למען האל, זו המשמעות של להיות כן. אם כן, כיצד היותו של אדם כן באה לידי ביטוי באופן מעשי? אינכם עוסקים בשקר או ברמאות, אינכם מתחכמים ומתחמקים מעבודה, ואינכם עושים דברים כלאחר יד; אתם מקדישים את כל לבכם ונפשכם, עושים כל שביכולתכם, וכן הלאה – ישנם פרטים רבים מכדי להזכירם כאן! לסיכום, השקעה בכנות כוללת בתוכה את עקרונות-האמת. ישנו סטנדרט ועיקרון מאחורי דרישותיו של האל מהאדם. יש אנשים שאומרים: "אם באמונתי באל אציע כמנחה את כנותי ואת כל חסכונותיי הדלים, האם אקבל יותר? אם אוכל לקבל יותר, אזי כדאי להקריב כמנחה הכול!" לאחר שהם מקריבים מנחה, הם רואים שהאל לא בירך אותם והם מהרהרים בכך וחושבים: "אולי לא הקרבתי מספיק, אז אקריב עוד. אצא להפיץ את הבשורה". כשהם נתקלים בקשיים בהפצת הבשורה, הם מתפללים. לפעמים, כשהם מחסירים ארוחות ואינם ישנים היטב, הם עדיין ממשיכים להתפלל. הם חושבים: "האל אמר שאלה המשקיעים מעצמם בכנות למען האל יבורכו עד מאד. אולי כנותי עדיין אינה מספיקה, אז אתפלל עוד". באמצעות תפילה, הם זוכים באמונה ולא אכפת להם לסבול מעט קושי. הם באמת מתחילים לראות תוצאות כלשהן מהטפת הבשורה וחושבים: "עכשיו יש לי קצת כנות. אמהר הביתה לראות אם חיי משפחתי השתפרו, אם ילדי החלים, ואם העסק המשפחתי מתנהל כשורה – אם ישנן ברכות מהאל". האם זוהי השקעה בכנות למען האל? (לא). מה זה? (עסקה). זוהי עשיית עסקה עם האל. הם משתמשים בשיטותיהם שלהם ובמה שהם מחשיבים כ "כנות" על בסיס תפיסותיהם כדי לעשות כרצונם, וכדי להשיג מכך את מבוקשם. הם משתמשים ללא הרף ב"כנות" כפי שהם מבינים אותה כדי לאמת את הדברים הללו שאמר האל, מנסים ללא הרף לחטט בכוונותיו של האל, מה הוא עשה ומה לא, ומשערים ללא הרף אם האל יברך אותם או לא, ואם הוא מתכוון לברך אותם עד מאד. הם מחשבים ללא הרף מה הקריבו כמנחה וכמה הם אמורים להרוויח, אם האל נתן להם זאת ואם דברי האל התגשמו. הם מחפשים ללא הרף עובדות שבאמצעותן יוכלו לבחון את אמירת האל. בעודם משקיעים מעצמם למען האל, הם תמיד רוצים לאמת אם דברי האל נכונים. מטרתם היא לראות אם השקעה מעצמם למען האל יכולה להקנות להם את ברכות האל. הם בוחנים את האל ללא הרף, תמיד רוצים לראות את ברכות האל עליהם כדי לאשר את דבריו. כשהם מגלים שדברי האל אינם מתגשמים בקלות כפי שדמיינו, ושקשה לאשר את אמיתות דברי האל, תפיסותיהם לגבי האל נעשות חמורות אף יותר. בה בעת, הם מתחילים להאמין בתוקף שלא כל מילה שהאל אומר היא בהכרח האמת. כשהדבר חבוי בליבם, הם מתחילים לפקפק באל ולהטיל בו ספק, ולעתים קרובות מפתחים תפיסות לגביו. מעת לעת, אנשים אלה, שליבם מלא בתפיסות, חושפים כמה מתפיסותיהם בנוגע לאל בעודם חיים חיי כנסייה ומקיימים אינטראקציה עם האחים והאחיות. הם מפתחים תפיסות לגבי דברי האל וגם משתמשים בתפיסותיהם כדי למדוד את עבודת האל. כאשר עבודת האל אינה תואמת את תפיסותיהם באופן עקבי והיא מנוגדת לחלוטין לציפיותיהם, הם מפיצים את תפיסותיהם כדי לתת פורקן לחוסר שביעות רצונם מהאל. למשל, האל אומר שעבודתו קרבה לסיומה, ושאנשים צריכים לנטוש הכול כדי לנהות אחריו ולהשקיע מעצמם למענו, לשתף פעולה עם עבודת האל, ולא לרדוף עוד אחר סיכויים בעולם, אחר בית הרמוני ודברים כיוצא באלה. לאחר שהאל אומר את הדברים האלה, הוא ממשיך לעשות עבודה רבה. חולפות שלוש, חמש, שבע או שמונה שנים, ויש אנשים שרואים שעבודת האל עדיין מתקדמת בהתמדה, ללא סימנים לכך שעבודתו עומדת להסתיים או שהקטסטרופות הגדולות ממשמשות ובאות ושהמאמינים כולם מצאו מקלט. אלה המשתמשים בתפיסותיהם כדי למדוד את עבודת האל אינם יכולים לחכות שעבודת האל תסתיים במהירות כדי שהמאמינים יוכלו לחלוק את ברכותיו הנפלאות של האל. אך האל אינו פועל כך; הוא אינו מגשים עניין זה על פי תפיסות ודמיונות אנושיים. אלה שאינם יכולים לחכות מאבדים את סבלנותם ומתחילים לחוש ספקות, באומרם: "האין עבודת האל כבר קרבה לסיומה? האין היא אמורה להסתיים בקרוב? האם האל לא אמר שהקטסטרופות הגדולות ממשמשות ובאות? מדוע בית האל עדיין עושה כל כך הרבה עבודה? מתי בדיוק תסתיים עבודת האל? מתי יהיה לזה סוף?" אנשים אלה אינם מתעניינים כלל באמת או בדרישותיו של האל. אין להם עניין ביישום האמת בפועל, בהתמסרות לאל, או בהימלטות מהשפעת השטן כדי להשיג ישועה. הם מתעניינים רק, ובמיוחד, בדברים כגון מתי תסתיים עבודת האל, אם סופם יהיה חיים או מוות, מתי יוכלו להיכנס למלכות כדי ליהנות מברכות, ומהם המראות היפים של המלכות. אלה הם הדברים המטרידים אותם ביותר. לכן, לאחר שהם מתאפקים במשך תקופה ורואים שהשמיים והארץ נותרו כשהיו, ומדינות העולם ממשיכות להתנהל כרגיל, הם אומרים: "מתי יתגשמו דברי האל הללו? אני מחכה כבר כמה שנים – מדוע הם עדיין לא התגשמו? האם דברי האל באמת יכולים להתגשם? האם האל עומד בדיבורו או לא?" וכך אנשים אלה מאבדים את סבלנותם, נעשים חסרי מנוחה, ומתחילים לחפש הזדמנויות לחזור לעולם כדי לחיות את חייהם שלהם.

עבודת האל והאמיתות שהאל מבטא תמיד עולות על דמיונות אנושיים והן תמיד מעבר לתפיסות אנושיות. לא משנה כיצד אנשים מנסים, הם אינם יכולים להבין אותן לאשורן או למדוד אותן. הם אינם יודעים מהן בדיוק שיטות עבודתו של האל או אילו מטרות היא מתכוונת להשיג, ולכן בסופו של דבר, יש אנשים שמתחילים לפקפק: "האם האל באמת קיים? היכן בדיוק נמצא האל? האל ממשיך לבטא אמיתות, אך האין הוא מבטא יותר מדי? האם האל לא אמר שהוא יביא אותנו למלכותו? מתי נוכל להיכנס למלכות השמיים? מדוע הדברים הללו עדיין לא התגשמו או מומשו? כמה שנים עוד יידרשו בדיוק? תמיד נאמר שיומו של האל קרוב, אך ה'קרוב' הזה נאמר כבר שנים – מדוע הוא כה רחוק ונראה אינסופי?" לא רק שהם חושבים כך, אלא גם מפיצים את הספקות הללו בכל מקום. על איזו בעיה הדבר מצביע? מדוע, לאחר שהקשיבו לדרשות כה רבות, הם עדיין אינם מבינים את האמת כלל? מדוע הם תמיד משתמשים בתפיסות ודמיונות אנושיים כדי לתחום את עבודת האל? מדוע אינם יכולים להביט בדברים אלה על פי דברי האל? האם הם יכולים לאשר את קיום האל ולקבוע נתיב לישועה באמצעות דברי האל? האם הם מבינים שכל הדברים הללו שהאל אומר וכל מה שהוא עושה נועדו להושיע אנשים? האם הם מבינים שרק על ידי השגת האמת והשגת ישועה אנשים יכולים לזכות בכל הברכות שהאל הבטיח לאנושות? ממה שהם אומרים ומהתפיסות שהם מפיצים, ניכר שביסודו של דבר הם לא מבינים מה בדיוק האל עושה או מהי בדיוק המטרה של כל אותה עבודה ושל כל אותם דברים שהוא אומר. הם פשוט חסרי אמונה! לאחר שהקשיבו לדרשות במשך שנים כה רבות והעבירו את זמנם לריק בבית האל במשך שנים כה רבות, מה הם השיגו? הם אפילו לא אישרו אם האל קיים, אין להם תשובה ודאית לכך. איזה תפקיד הם ממלאים בכנסייה? לאחר שעמלו זמן מה מבלי לקבל ברכות, הם מפיצים תפיסות ללא כל מצפון, כדי להטעות אחרים ולהפריע להם. הדברים שהם אומרים כלאחר יד הם שיפוט נגד האל ועבודתו. חלקם אומרים: "פעם חשבתי שעבודת האל תסתיים תוך שלוש עד חמש שנים; לא ציפיתי שגם לאחר שיעברו עשר שנים היא עדיין לא תסתיים. מתי תושלם העבודה הזאת? מאמרי עדות נכתבים ללא הרף; סרטוני מזמורים וסרטים מופקים ללא הרף; הבשורה מופצת ללא הרף – מתי יהיה לזה סוף?" הם אף שואלים אחרים: "האם גם אתם חושבים כך? ובכן, לא משנה מה אתם חושבים, זה מה שאני חושב. אני אדם כן; אני אומר כל מה שעולה על דעתי, שלא כמו אנשים מסוימים שאינם אומרים מה שעולה על דעתם, ושומרים הכול בבטן". כמה "כנים" הם, מעזים לומר כל דבר! גרוע מכך, הם אומרים: "אם עבודת האל לא תסתיים בקרוב, אני פשוט אמצא עבודה, ארוויח קצת כסף ואחיה את חיי. בכל שנות אמונתי באל, החמצתי כל כך הרבה ארוחות טובות, כל כך הרבה מקומות מהנים, כל כך הרבה הנאות חומריות! אילולא האמנתי באל, הייתי גר באחוזה, הייתה לי מכונית, ואולי אפילו הייתי מטייל בעולם כמה פעמים בשנים האחרונות. במחשבה לאחור, החיים ללא אמונה באל היו יכולים להיות די טובים; הייתי יכול להיות די מאושר. אף שהיו מעט ריקניים, הייתי יכול ליהנות מתענוגות הבשר, לאכול ולשתות היטב, ולעשות כל מה שהייתי רוצה, ללא הגבלות. בשנות אמונתי באל סבלתי כל כך הרבה, והקשיתי על עצמי יותר מדי! אף על פי שהשגתי מעט אמת ואני מרגיש קצת יותר בטוח בליבי, האמיתות הללו אינן יכולות להחליף את תענוגות הבשר! חוץ מזה, עבודת האל לעולם אינה מסתיימת, והאל לעולם אינו מופיע בפני אנשים, ולכן אני אף פעם לא מרגיש בטוח באמת. אומרים שהבנת האמת והשגתה מביאות שלווה ושמחה, אבל מה הטעם בשלווה ושמחה? עדיין אין לי תענוגות גשמיים!" מחשבות אלו חלפו במוחם אינספור פעמים, והם חזרו ואמרו אותן לעצמם פעמים רבות. כשהם מאמינים שתפיסותיהם מוצדקות מספיק כדי לעמוד איתן והם חשים שהזמן בשל ושהם מוכשרים מספיק כדי למתוח ביקורת על עבודת האל, הם אינם יכולים שלא להפיץ את האמירות והתפיסות שצוטטו לעיל. הם מפיצים את חוסר שביעות רצונם מהאל ואת תפיסותיהם ואי-הבנותיהם לגבי עבודת האל, בניסיון להטעות אנשים נוספים ולגרום להם להבין את האל ואת עבודתו שלא כהלכה. כמובן, ישנם גם כאלה בעלי מניעים נסתרים הרוצים למנוע מאנשים נוספים להשקיע מעצמם למען האל, ורוצים שהם ינטשו את חובותיהם הנוכחיות וידחו את האל; אם הכנסייה תתפרק, מבחינתם זה יהיה הדבר הטוב ביותר. מהי מטרתם? "אם אני לא יכול לזכות בברכות, אל לאף אחד מכם לקוות לכך גם כן. אני אחבל בעניינים שלכם כדי שאיש מכם לא יוכל לקוות להשיג את האמת או את הברכות שהאל הבטיח!" כשהם אינם רואים כל תקווה לזכות בברכות, הם מאבדים את הסבלנות להמשיך ולחכות. הם אינם זוכים בברכות בעצמם, והם גם אינם רוצים שאחרים יזכו בהן. לכן, כשהם מפיצים תפיסות, במובן מסוים הם נותנים פורקן לחוסר שביעות רצונם, מתלוננים על כך ששום דבר בעבודת האל אינו תואם לתפיסות ולדמיונות אנושיים, וששיטת עבודתו של האל אינה מתחשבת ברגשותיהם של אנשים. בה בעת, הם רוצים להטעות ולמשוך אנשים נוספים כדי שיבינו את האל שלא כהלכה ויתלוננו עליו, יפתחו תפיסות לגבי האל ויאבדו את אמונתם. הם רוצים שיותר אנשים ינטשו את האל בשל הבנה שגויה ותפיסות שיש להם לגביו, בדיוק כפי שהם עשו.

ב. כיצד להתייחס לאנשים שמפיצים תפיסות

אילו השלכות נגרמות כאשר מישהו בכנסייה מפיץ תפיסות וחוסר שביעות רצון מהאל? האם הדבר משפיע ישירות על התוצאות של חיי הכנסייה? האם הוא מפריע לחיי הכנסייה הרגילים ולעבודת הכנסייה? (כן). הדבר פוגע באמונתם של אנשים באל וביכולתם לבצע את חובותיהם כרגיל. לכן, יש להגביל את אלה המפיצים תפיסות. גם אם הם מזכירים דברים כאלה רק מדי פעם, יש להגבילם ולהבחין בהם; לראות איזה סוג של אנושיות יש להם, אם הפצת התפיסות שלהם נובעת משליליות וחולשה זמניות או שמא מבעיה במהות טבעם – אם באופן עקבי הם אינם חותרים אל האמת, ומפיצים תפיסות בכוונה כדי להטעות אנשים נוספים ולהפריע לחיי הכנסייה ולהזיק להם. אם זו רק שליליות וחולשה ארעיות, די לתמוך בהם ולעזור להם באמצעות שיתוף על האמת. אם אינם מקשיבים לעצה וממשיכים להפיץ תפיסות ולהפריע לחיי הכנסייה – ואף גורמים לאחרים להיות שליליים וחלשים, ופוגעים ביכולתם לבצע את חובותיהם כרגיל – אזי פירוש הדבר שהם משרתי השטן ויש להרחיקם על פי עקרונות. מדוע לא לתת להם הזדמנות נוספת? האם לדעתכם אנשים כאלה הם חסרי אמונה? (כן). לא משנה מהי אנושיותם, אנשים כאלה הם חסרי אמונה. חסרי אמונה הם כמו העשבים השוטים שבין שיבולי החיטה – יש לעקור אותם. אם הם מפגינים רק כמה ביטויים של חסרי אמונה ולא גורמים להפרעות בחיי הכנסייה, והם עדיין יכולים לשרת כידידי הכנסייה ולתת שירות, אפשר להניח להם. אך אלה המפיצים תפיסות ללא הרף מבטאים תמיד את ההשקפות והאמירות של חסרי אמונה. הם לא אומרים דברים כלאחר יד; מטרתם היא להסית, להטעות ולמשוך אנשים נוספים להתרחק מהאל. כוונתם היא: "אם איני יכול לזכות בברכות, לא אאמין עוד. אל לכם לקוות לזכות בברכות, וגם אל לכם להאמין! אם תמשיכו להאמין, תתמידו ובסופו של דבר יגיע יום שבו תזכו בברכות – זה יעמיד אותי במצב מביך, הלא כן? איך אוכל להרגיש איזון פנימי? זה לא יהיה טוב. כדי להימנע מחרטה בעתיד, אפריע לכם ואערער את אמונתכם, אגרום לכם להתרחק מהאל, לבגוד בו, ולעזוב את הכנסייה יחד איתי – זה יהיה הדבר הטוב ביותר". זוהי מטרתם. האם אין להרחיק חסרי אמונה כאלה? (כן). יש להרחיקם. אם כמה חסרי אמונה יפסיקו להאמין, הכנסייה פשוט תיקח בחזרה את הספרים של דברי האל שברשותם ותמחק אותם מהרשימות. ישנם חסרי אמונה אחרים שיש להם רגשות חיוביים כלשהם כלפי האמונה באל וכלפי מאמינים. הם לא ממלאים תפקיד חיובי ותומך בכנסייה; הם רק עוזרים מדי פעם כידידי הכנסייה. אף על פי שאנשים כאלה אינם חותרים אל האמת או משתפים על האמת, הם לא מפיצים תפיסות או מפריעים לחיי הכנסייה. כל עוד הם יכולים לתת מעט שירות, יש לאפשר להם להישאר בכנסייה ואין צורך להרחיקם. אולם, לגבי אותם חסרי אמונה המפיצים תפיסות ללא הרף, בהם יש לנהוג ביד קשה. הם מפיצים את תפיסותיהם ואת אי-הבנותיהם לגבי האל, מפריעים לחיי הכנסייה וגורמים לשיבושים והפרעות לעבודת הכנסייה. חסרי אמונה אלה הם משרתי השטן. יש להם תפיסות; אולם לא רק שאינם מחפשים את האמת כדי לפתור אותן, אלא שהם אף מפיצים את תפיסותיהם כדי להטעות את אנשיו הנבחרים של האל. הם בוגדים באל ורוצים לגרור איתם לאבדון כמה אחרים. עם כוונות מסוג זה הם מפריעים לעבודת הכנסייה. האם האל יכול לסלוח להם? לא, אסור לחוס עליהם. אין זה עניין של הגבלתם או בידודם; יש לטהר אותם ולמחוק אותם לעד, מבלי לגלות שמץ של סלחנות!

בכנסייה יש אנשים שאף פעם לא חותרים אל האמת ואף פעם לא מבינים כיצד האל פועל כדי להושיע אנשים. לאחר שהם חווים דברים מסוימים, הם מפתחים אי-הבנות, התנגדות ותלונות כלפי האל; חלק מדבריהם ומעשיהם משמשים להפצת תפיסות. התפיסות שהם מפיצים אינן רק סטיות בהבנת דברי האל ועבודתו או אי-הבנות לגביו. חלקן חמורות יותר, ומכחישות ישירות שדברי האל הם האמת – הם שופטים ומגנים את האל באופן מוחלט. תפיסות אחרות שהם מפיצים אף תוקפות ומנאצות את האל בגלוי. הם לא מנתחים או מנסים להכיר את שחיתותם ומרדנותם שלהם מתוך לב של התמסרות, מנקודת מבטו של יציר בריאה או חסיד של האל, והם גם לא מקבלים את האמת ולא משתפים על הבנתם את עבודת האל ועל תפיסתם את כוונותיו. התפיסות שהם מבטאים מנוגדות לחלוטין להבנות חיוביות אלה. כאשר אחרים שומעים את תפיסותיהם, הם לא משיגים הבנה של האל, אינם מפתחים אמונה אמיתית, וכמובן שאמונתם באל אינה גדלה. במקום זאת, אמונתם באל נעשית מעורפלת, פוחתת, או אף אובדת כליל. בה בעת, החזון של עבודת האל מיטשטש בעיניהם. ככל שאנשים מקשיבים יותר לתפיסות שהם מפיצים, כך ליבם נעשה מבולבל יותר, עד כדי כך שלא ברור להם מדוע עליהם להאמין באל והם מתחילים לפקפק בקיומו. השאלה אם דברי האל הם האמת, אם דברי האל ועבודתו יכולים לטהר ולהושיע אנשים, ועניינים אחרים כיוצא באלה – כל אלה נעשים מטושטשים ומוטלים בספק בעיניהם. כאשר אנשים שומעים את התפיסות ואת ההבנות המוטעות שמפיצים אנשים כאלה, הם מתחילים לפקפק באל ולהישמר מפניו; הם מתחילים לתחום את האל בליבם, מפתחים הבנות מוטעות לגביו ותלונות נגדו, ואף מתרחקים מהאל מבחינה פנימית. זה מטריד מאוד. כאשר יש להם מחשבות, השקפות, תוכניות ותכנונים שליליים ומזיקים אלה, נעשה ברור שהמידע שהם קיבלו והאמירות ששמעו אינם עולים בקנה אחד עם הצרכים של אנושיות רגילה, קל וחומר עם האמת – ברור לחלוטין ובמאה אחוז שמקורם בשטן. ללא קשר לכוונות או למניעים של אלה המפיצים תפיסות, בין שהם מפיצים אמירות מופרכות ושמועות חסרות בסיס בכוונה או שלא בכוונה, כל עוד הם גורמים להשפעה מזיקה בכנסייה, יש להגבילם. כמובן, אם מגלים אנשים כאלה ומבחינים בהם מחוץ לחיי הכנסייה, גם אותם יש לעצור ולהגביל מיד. אם מישהו שמבין את האמת יכול להשתמש בדברי האל או בהבנתו-שלו כדי להפריך דברים כאלה ולחשוף את אלה המפיצים אותם, ולעזור לאחים ולאחיות להבחין בהם, זה אף טוב יותר. זהו מאבק נגד השטן. אם אתה לוקה בשיעור קומתך, עליך ללמוד להבחין בהם ולהתרחק מהם. אם יש לך שיעור קומה, עליך לחשוף אותם. האם אתם מעזים לעשות זאת? האם אתם יודעים כיצד לעשות זאת? הדבר חושף יותר מכל אם לאדם יש את מציאות-האמת. כאשר מאמינים חדשים מסוימים שומעים את התפיסות ואת ההבנות המוטעות שאנשים כאלה מפיצים על האל, הם מזועזעים ואומרים: "איך אדם שמאמין באל יכול לדבר כך?" האם אנשים שאין להם יסוד באמונה יהפכו לשליליים וחלשים כשישמעו את התפיסות ואת הדברים המופרכים הללו ?האם יקבלו את הדברים המופרכים הללו? האם יוטעו ויעזבו את הכנסייה? כל הדברים הללו אפשריים. כאשר אדם המפיץ תפיסות אומר: "לעולם לא אאמין שוב באל", ללא קשר למצבו כשהוא אומר זאת, הדבר מצביע על כך שהוא איבד לחלוטין את אמונתו באל ושהוא חסר אמונה. ללא קשר למטרתו בהפצת דברים כאלה, האם הם יכולים לחזק אותך באופן כלשהו? (לא). כאשר אתה חלש ושומע את הדברים האלה, יתכן שתרגיש: "אדם זה שותף לכאבי; כשהוא מדבר על תפיסותיו, אני חש שהוא מבטא את מחשבותיי הכמוסות ביותר". אולם, אם אדם בעל אמונה ישמע את הדברים האלה, הוא יחשוב: "זוהי מרדנות חמורה! כיצד אפשר לומר דברים כאלה? האין זה ניאוץ האל? לא הייתי מעז לומר דברים כאלה, שכן הם פוגעים בצביון האל!" העובדה שהם יכולים להפיץ את התפיסות האלה מצביעה על כך שרעיונות אלה התפתחו לפני זמן רב וכבר השתרשו בליבם. אם רעיונות כאלה רק החלו להיווצר והם עדיין בשלב הנביטה, ולא התפתחו במלואם לכדי תפיסות, וכל עוד אדם לא ביטא אותם במילים ולא הטעה אחרים או הפריע להם, הדבר מראה שיש לו מעט היגיון; הוא יכול לשמור על לשונו ובכך להימנע מההשלכה של הרחקתו. אך אם הוא מדבר ומפריע לחיי הכנסייה, אזי אין עוד מקום לסלחנות כלפיו; יש לחשוף ולהרחיק אותו. אנשים שאינם אוהבים את האמת ואין להם את היכולת להבין את האמת נוטים לפתח תפיסות לעתים קרובות. אולם אלה הקוראים לעתים קרובות את דברי האל ויש להם יכולת הבנה, יחפשו את האמת כדי לפתור את תפיסותיהם, גם אם הן עולות בדעתם. אלה המפיצים לעתים קרובות תפיסות נחשפים ומסולקים על ידי עבודת האל; הם אנשים שאינם אוהבים את האמת כלל וכלל ואינם יכולים לקבל אותה, הם כולם סולדים מהאמת ושונאים אותה. אין בכך כל ספק.

בחיי הכנסייה במדינות ובמקומות שונים, קיימת בהחלט בעיה של הפצת תפיסות, משום שאנשים שאינם אוהבים את האמת נוכחים בכל מקום. אלה שאינם חותרים אל האמת, אלה הסולדים מהאמת, אלה המחפשים תענוגות גשמיים, וכן חסרי אמונה, אנשים רעים ואחרים תמיד נושאים בליבם תפיסות ביחס לדברי האל ולאל בהתגלמותו מכיוון שהם לא חותרים אל האמת. ליבם מלא בתפיסות, גדוש בדמיונות על האל ובדרישות כלפיו, והם לא יכולים להבין ולתפוס באופן טהור כל מילה שהאל אומר; הם מבינים אותן רק על בסיס תפיסותיהם, העדפותיהם, ואפילו על פי רווחיהם והפסדיהם האישיים. ליבם מלא בתפיסות שונות, בדמיונות ובדרישות בלתי-סבירות כלפי האל, וכן בהבנות מוטעות ושיפוטים שונים לגביו, וכן הלאה. לכן, טבעי שאנשים אלה יפיצו תפיסות – אין בכך כל חדש. כל עוד אנשים כאלה קיימים, הפצת תפיסות תתרחש מעת לעת ויכולה לקרות בכל רגע. כאשר דבר-מה שהאל אומר או עושה אינו תואם את תפיסותיהם ורצונותיהם, וכאשר הדבר פוגע באינטרסים שלהם, הם מתפרצים בזעם, מתחילים להשמיע את קולם למען האינטרסים שלהם-עצמם, ומתעמתים עם האל ועם עבודתו. אנשים אלה תמיד עומדים בניגוד לאמת ובניגוד לאל, מנתחים ובוחנים את דברי האל, את צביונו ואת עבודתו. הם בוחנים ובודקים ללא הרף את נכונותם של דברי האל ועבודתו, והם גם רוצים לאמת אם בשרו של האל בהתגלמותו תואם את זהותו ומעמדו של האל. במהלך האימות שלהם, הם מתקשים מאוד להשיג תשובות מדויקות; בעיניהם, יש קושי גדול מאוד אף בהתגשמות ומימוש דברי האל. לכן, יש להם הרבה מה לומר כשהם מפיצים תפיסות. הם מפיצים את תפיסותיהם ללא קשר לזמן, למקום או להקשר. בכל פעם שהם חשים חוסר שביעות רצון כלשהו כלפי האל, הם מודדים דברים באמצעות תפיסותיהם. אם דברי האל ועבודתו אינם תואמים את תפיסותיהם, הם ממהרים לבטא אותן. אנו מאפיינים סוג זה של ביטוי כהפצה. מדוע הוא נקרא "הפצה"? מכיוון שלדברים שהם מבטאים אין השפעה חיובית על אנשיו הנבחרים של האל, על חיי הכנסייה או על עבודת בית האל. להפך, הם רק גורמים להפרעות, לשיבושים ולנזק. לכן, מדויק להתייחס לביטוי של אמירות כאלה כ"הפצה".

לאחר שתרכשו הבחנה בסיסית כלשהי לגבי הבעיה של הפצת תפיסות, עליכם לנתח את התפיסות והאמירות השגויות השונות של אנשים ולהבחין בהן על בסיס האמת, ואז לטפל בהן ולפתור אותן על פי התקנות של בית האל. כמובן שלמנהיגים ולעובדים יש אחריות שאין להתחמק ממנה בנוגע לפתרון בעיות כאלה. בה בעת, לאחר שכל אנשיו הנבחרים של האל הקשיבו לשיתוף זה, גם הם מחויבים ונושאים באחריות לחשוף ולנתח את האנשים המפיצים תפיסות, ואת דבריהם והתנהגויותיהם. אם אין לך את האומץ לעצור או להגביל אותם, אתה יכול לשתף ולדון איתם על בסיס דברי האל והאמת שאתה מבין. מהי מטרתו של דיון כזה? המטרה היא לאפשר לאלה ששיעור הקומה שלהם נמוך ואין להם הבנה של האמת, להבין בעקבות הדיון דבריו של מי עולים בקנה אחד עם האמת, כדי שלא יוטעו מתוך בלבול על ידי התפיסות והדברים המופרכים שמפיצים אנשים מסוימים. הדבר מועיל לאנשיו הנבחרים של האל ולחיי הכנסייה. כאשר מתגלה שמישהו אומר דברים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת – בין שהם תפיסות אנושיות או דברים מופרכים – יש לקיים על כך דיון. דיונים כאלה מחזקים אנשים. לכל הפחות, לאחר שהצופים מהצד יקשיבו לדיונים אלה, הם יוכלו לראות בבירור שדבריהם של אלה המפיצים תפיסות, הם אכן תפיסות, ויוכלו להבין אילו היבטים של תפיסות אלה אינם תואמים את האמת, מהי מהות התפיסות, מדוע הן אינן בהתאמה עם האמת, מדוע הן מאופיינות כתפיסות, מדוע יש להגביל את האנשים המפיצים אותן, וכן הלאה – הם יהיו מסוגלים לקבל תובנה מדויקת על עניינים אלה, במקום שיטעו אותם וישתעשעו בהם באופן שיגרום להם להיות פזורי נפש. אף על פי שהתפיסות שאנשים מפיצים יכולות לגרום להפרעה ולנזק מסוימים להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל ולחיי הכנסייה, חוויית הדברים האלה באמת אינה דבר רע עבור אנשים. לכל הפחות, היא מאפשרת להם לצמוח בהבחנה, לראות מהו פרצופם האמיתי של אלה המפיצים תפיסות, לראות אילו צביונות הם חושפים כאשר הם מפיצים תפיסות, ולראות את ההבדל בין התפיסות שהם מפיצים לבין האמת. מצד אחד, אנשים יוכלו להבחין באמירות האלה ותהיה להם חסינות מפניהן. מצד שני, תהיה להם גם הבחנה מסוימת לגבי אנשים כאלה, והם יידעו איזה סוג של דברים נאמרים על ידי חסרי אמונה, על ידי אלה שכלל לא ניחנים באמת ושלעתים קרובות יש להם תפיסות לגבי האל, והם יידעו שאמונתם אינה אמיתית – לכל הפחות, אנשים יוכלו להשיג סוג כזה של הבחנה. כמובן, אם עדיין לא נתקלת בבעיות אלה, אל תתפלל בפזיזות, באומרך: "הו, אלי, אנא סדר עבורי סביבה כדי שאוכל לראות מה פירוש 'התפיסות שאנשים מפיצים'". להיות עד להפצת תפיסות אינו עניין של מה בכך והדבר יכול להטעות אותך בקלות. וכאשר דברים אלה אכן קורים, עליך לטפל בהם בצורה נכונה. אל תאפשר להם לחמוק ממך ואל תימנע מהם; התמודד איתם בצורה נכונה, והתייחס לכל סביבה שהאל מסדר עבורך בגישה רצינית וקפדנית. זוהי הגישה שצריכה להיות לאדם החותר אל האמת כדי שישיג את האמת. כאשר אתה נתקל באדם המפיץ תפיסות, עליך ללמוד להתפלל לאל: "הו, אלי, אנא הייה עמי, הענק לי נאורות והדריכני כדי שאוכל להבחין בדברים האלה ובסוג זה של אדם, ואפשר לי גם לזהות אם יש בי תפיסות כלשהן כמו תפיסותיהם של אנשים אלה". ואז, לאחר התפילה, לך וחווה עניין זה. כמובן, זה יהיה גם הזמן שבו תיבחן עד כמה אתה באמת מבין את האמת ועד כמה גדול שיעור קומתך. כאשר מישהו מפיץ תפיסות, אם אתה שומע אותן ואין לך כל תגובה או מחשבות פנימיות, אלא אתה מקבל כל תפיסה שהוא מבטא ומפיץ כמו מכשיר רדיו, ללא כל התנגדות או יכולת לדחות את תפיסותיו, וקל וחומר ללא כל יכולת להבחין בהן – זה מטריד מאוד, הלא כן? יש אנשים שכאשר הם שומעים מישהו מבטא תפיסות, הם חשים בליבם שמה שנאמר שגוי, והם רוצים לשתף ולדון בעניין עם אותו אדם, אך הם אינם יודעים כיצד לבטא את עצמם כראוי או כיצד עליהם לחשוף ולנתח את אותו אדם. הם גם חוששים שאם לא יצליחו להשיב טיעונים ביעילות, פניהם יסמיקו, ואז, כאשר יובסו לבסוף, יאבדו את כבודם וימצאו את עצמם במצב מביך. אולם, הם גם חשים אי-רצון לוותר ולא לדון בעניין, וחושבים: "הקשבתי לדרשות רבות ואני מבין לא מעט, אז מדוע חסרות לי המילים להפריך את דבריהם? אין לי תפיסות לגבי האל, ויש לי אמונה אמיתית בו, אז מדוע איני יכול להסביר דברים בבירור עכשיו, כשהגיע הזמן להפריך את כזביהם?" הם צופים באדם המפיץ תפיסות ומדבר עוד ועוד, כשדבריו נעשים שערורייתיים ומתועבים יותר ויותר, אך הם פשוט אינם יכולים להפריך או לנתח אותם, והם אינם מסוגלים לקום ולחשוף אותו, קל וחומר לעצור בעדו, מה שגורם להם להרגיש בתוכם חרדה ודאגה קיצוניות. רק ברגע זה הם מבינים ששיעור קומתם נמוך מדי ומגלים שהבנתם את האמת עדיין לא התגבשה להשקפה שלמה ונכונה, ושהיא אינה אלא רק כמה ביטויים מקוטעים, הבזקים מפוזרים של אור ורעיונות, ואין בה כלל ידע אמיתי של האמת. הם יודעים היטב שאדם זה מפיץ תפיסות ומטעה אנשים ושהוא חסר אמונה, והם רוצים לחשוף אותו ולהפריך את דעותיו, אלא שאין להם שפה הולמת ורבת עוצמה כדי לעשות זאת. הם מצליחים לומר רק: "כל מה שהאל עושה הוא טוב; עליך לקבל זאת. האל קדוש ומושלם; הוא כלל לא כפי שאתה אומר. האל הוא ריבון על כל הדברים, ואנשים הם יצירי בריאה. עליהם להתמסר לאל. אנשים אינם מפסידים מהתמסרות לאל". הם יכולים להשמיע רק את התיאוריות השטחיות הללו שאינן פוגעות כלל בנקודות החיוניות. לאחר שחוו מאורע מיוחד זה, הם מבינים ששיעור קומתם נמוך מדי וחושבים: "מדוע אני כה חסר יכולת? בדרך כלל, אני יכול לדבר ללא הרף על דוקטרינות נשגבות, לדבר בצורה רהוטה למדי; אני יכול לדבר בכינוס במשך שעה ללא בעיה, ולכתוב שלושה עד חמישה עמודים של הערות לדרשה מבלי למצמץ, ובביטחון רב. אך כאשר אני ניצב מול מישהו המפיץ תפיסות כך, שופט ומנאץ כך את האל, מדוע אינני דרוך, מדוע אינני מגיב? מדוע איני יכול לחשוף ולהפריך באופן רב עוצמה?" מה הם מגלים מכך? הם מגלים שהם לא מבינים את האמת, הלא כן? האם הבנה זו היא דבר טוב או רע? (דבר טוב). סוף סוף הם מגלים את שיעור קומתם הממשי. אילולא נתקלו במישהו המפיץ תפיסות, הם עדיין היו חושבים שיש להם שיעור קומה, שהם מבינים את האמת, שיש להם הבחנה, שהם יכולים לראות הכול לאשורו, שהם יכולים להטיף דוקטרינות רוחניות שונות, ושהם יכולים לשתף מעט על כל אמת בבקיאות רבה. אולם, כאשר הם ניצבים מול מישהו המפיץ תפיסות, אף על פי שהם יודעים שזה שגוי, הם מוצאים את עצמם חסרי אונים, אינם מסוגלים לעשות דבר, ולבסוף מובסים. האם זה מביך? האם זה עניין מפואר? (לא). אם כן, כיצד יש לפתור זאת? אם אין לך את המילים הנכונות כדי לחלוק עליהם, ואתה גם רוצה להימנע ממבוכה ולעמוד איתן בעדותך כדי לבייש ולהביס את השטן לחלוטין, מה עליך לעשות? אגלה לכם שיטה יעילה: אם אתה רואה שהם מפיצים תפיסות ללא סוף, ורוב האנשים חסרי הבחנה ומושפעים מהם, אך אתה אינך יכול לגבור עליהם עם טיעוניך, אזי הגיע הזמן להסיר את הכפפות; הכה על השולחן ואמור: "שתוק! על מה אתה מדבר? אולי איני יכול לגבור עליך בוויכוח, אבל אני יודע שאתה חסר אמונה! הקשב לעצמך; האם יש בדבריך מילה אחת שתואמת לאמת? נהנית מחסד האל במשך כל כך הרבה שנים – האם אי פעם אמרת מילת הלל או נשאת עדות לאל? יש לך טרוניות נגד האל; אם אתה כל כך בטוח בעצמך, לך ישר לרקיע השלישי ודבר עם האל ישירות. הפסק לגרום להפרעות כאן. אני מצווה עליך באופן רשמי להסתלק!" האם תעזו לומר זאת? האם זו פזיזות? (לא). זוהי הכרזת הצהרה לשטן. פשוט עשו זאת. אימרו להם: "הסתלק, חסר אמונה שכמוך! נהנית כל כך הרבה מחסד האל – לשווא, יצור חסר מצפון שכמוך; אינך ראוי להיקרא אדם!" רק מילה אחת: "הסתלק!" איך זה נשמע? זה רב עוצמה, אך אין להשתמש בזה בפזיזות. אין לומר זאת לאחים ואחיות חדשים באמונה שעדיין אינם מבינים את האמת, אך לחסרי אמונה ולמשרתי השטן, אפשר לתת פקודות כאלה ללא רחמים: "זהו בית האל, ביתם של אחים ואחיות אמיתיים, ביתם של אלה הנוהים אחר האל. זה אינו ביתם של שדים ושטנים. אין צורך בשדים ושטנים כאן. אתה שד ושטן, אז הסתלק!" האם זה הולם? (כן). זו אינה השיטה הטובה ביותר; אני מלמד אתכם שיטה זו רק משום ששיעור קומתכם נמוך, משום שאין לכם מספיק שיעור קומה כדי להילחם בשטן. למעשה, היא אינה אידיאלית. השיטה האידיאלית היא – כאשר תבינו אמיתות רבות ותהיה לכם אמונה אמיתית וידע אמיתי על האל – תהיו מסוגלים להפריך את דבריהם, ותפריכו אותם ביסודיות כה רבה עד כדי כך שהם יושפלו עד עפר, ובסופו של דבר יאמרו לכולם: "איני יכול להמשיך להאמין; אני מתבייש מכדי לעמוד מול כל אחד מכם. אני שד ושטן; אעזוב את הכנסייה בעצמי". מכיוון שאין לכם את היכולת הזו כעת, עליכם להתייחס לאלה המפיצים תפיסות לעתים קרובות על פי השיטה שלימדתי אתכם.

האם אתם יודעים כעת כיצד לטפל באלה המפיצים תפיסות לעתים קרובות בכנסייה? האם יש לכם כעת את היכולת להבחין באלה המפיצים תפיסות כדי להטעות אנשים? (כן). מהם סוגי הדיבור העיקריים המפיצים תפיסות? סוג אחד מכוון לדברי האל, סוג נוסף מכוון לעבודת האל, ועוד סוג מכוון לצביון האל ולמהותו. סוגי דיבור אלה נעים בין דברים קלים – דמיונות ופרשנויות מוטעות של האל – לבין דברים חמורים, כגון שיפוט, גינוי ודברי נאצה נגד האל. מלבד אלה, ישנם גם דברי התנגדות ושלילה מצד אנשים – המבטאים דברים כמו תלונותיהם, התרסתם וחוסר שביעות רצונם כלפי האל. לסיכום, הדברים המפיצים תפיסות, מטבעם הם כולם התרסה נגד האל, שיפוט כלפיו, גינויו ודברי נאצה נגדו, וההשלכה שלהם היא שהם גורמים לאנשים לחשוד באל ולהישמר מפניו, להבין אותו שלא כהלכה ולהתרחק ממנו, ואף לדחות אותו. דברים אלה אמורים להיות קלים להבחנה.

ג. העקרונות והנתיבים לפתרון תפיסות

ישנם עדיין כמה דברים בנוגע להפצת תפיסות שיש צורך לשתף עליהם. יש אנשים שאומרים: "כשמדובר בהפצת תפיסות במהלך חיי הכנסייה, עלינו ליישם בפועל חשיפה וניתוח שלהן ולהגביל זאת. אולם, במהלך האמונה באל, אנו עלולים לפתח תפיסות שונות; זה קורה באופן בלתי נשלט. אם כך, כשמדובר בתפיסות, באיזה נתיב של יישום בפועל עלינו ללכת כדי שנוכל ליישם בפועל במדויק, ולא לגרום להפרעות ושיבושים במהלך חיי הכנסייה, לא להשפיע לרעה על אחרים, ולא לגרום להפסדים לחייהם של אנשים אחרים? מהי דרך הפעולה הראויה?" האין זו עובדה שלאנשים יש תפיסות? האין זה בלתי נמנע? (כן). יש אנשים שאומרים: "רק אלה שאינם חותרים אל האמת יפתחו תפיסות". האם אמירה זו נכונה? היא נכונה באופן חלקי בלבד. גם אלה החותרים אל האמת עלולים לפתח מדי פעם תפיסות לגבי האל כאשר הם נתקלים במצבים מיוחדים, משום שלפני שאנשים מבינים את האמת ואת כוונות האל, ולפני שיש להם הכרה של האל, הם יפתחו תפיסות מסוימות לגבי דבריו ועבודתו. תפיסות אלה הן כמה רעיונות אנושיים מופרכים שאינם תואמים את האמת. ייתכן שתפיסות מסוימות תואמות את המוסר, הפילוסופיה, תרבות מסורתית, תיאוריות אתיות, וכן הלאה, ועל פני השטח, רעיונות אלה עשויים להיראות נכונים. אולם, הם פשוט אינם תואמים את האמת ועומדים בסתירה לה. זוהי עובדה. כיצד על אנשים להתמודד עם תפיסות אלה? לפני שאנשים חותרים אל האמת, הם כבר נושאים עימם תפיסות רבות; אלה הן תפיסות מולדות. בתהליך החתירה אל האמת, יתעוררו באנשים לא מעט תפיסות חדשות עקב שינוי סביבות והקשרים שונים; אלה הן תפיסות נרכשות. שני סוגי התפיסות הם דברים שאנשים צריכים להתמודד איתם במסעם באמונה באל. אם כן, האם יש דרך לפתרון תפיסות? האם יש נתיב של יישום בפועל? יש כאלה שאומרים: "זה קל לטיפול. אנו יכולים למרוד בתפיסותינו המולדות; אין צורך שנתייחס אליהן כלל. אנו בטוחים שבתהליך החתירה אל האמת תפיסות אלה ייפתרו ויוסרו בהדרגה ככל שנבין את האמת. באשר לתפיסות נרכשות, אנו סומכים על האל שיפתור אותן, וגם איננו מוגבלים על ידן. לכן, עד היום לא יצרנו בליבנו תפיסות שעלולות להוביל לדברים כמו התנגדות, גינוי או ניאוץ כלפי האל". מה דעתכם על השיטה הזו ליישום בפועל, על דרך זו של התמודדות עם תפיסות וטיפול בהן? האם היא יכולה לפתור תפיסות? האם יש בה פגמים? האם גישה זו כלפי תפיסות היא גישה יוזמת וחיובית? (לא). האם לגישה זו יש השפעה חיובית כלשהי על אנשים? אם אתה משתמש בשיטה פסיבית שבה אתה מתעלם מתפיסות אלה, מאחסן אותן בחלקים הנסתרים ביותר של ליבך, מדחיק אותן ומתפלל בכל פעם שהן צצות, ואז רואה אותן כפתורות, ואתה מתמודד איתן באותה דרך בכל פעם שהן מופיעות שוב, ולא חושב עליהן לאחר מכן ומתנהג כאילו הן אינן בעיה מתוך אמונה ש"בכל מקרה, האל שבו אני מאמין הוא עדיין האל שלי, אני עדיין יציר בריאה של האל, והאל הוא עדיין הבורא שלי; זה לא השתנה" – האם זו הדרך היעילה ביותר לפתור תפיסות? האם כך משיגים תוצאה חיובית? האם סוג זה של יישום בפועל פותר תפיסות מהשורש באופן יסודי? ברור שלא. לא משנה אם התפיסות הללו גדולות או קטנות, רבות או מעטות, כל עוד הן קיימות בליבם של אנשים, תהיה להן השפעה שלילית כלשהי על היווכחותם בחיים ועל יחסיהם עם האל, והן יגרמו לשיבושים. במיוחד כאשר אנשים חלשים; כאשר הם נתקלים בסביבה שאינם יכולים להתגבר עליה; כאשר הם אינם מבינים את כוונות האל, אין להם נתיב של יישום בפועל, ואינם יודעים כיצד לרצות את האל; וכאשר הם חשים שאין להם תקווה לישועה, תפיסות אלה יצוצו במהירות בתוכם, ישלטו במחשבותיהם ובליבם, ויהיו עלולות אף להשפיע על הישארותם או עזיבתם, ועל הנתיב שהם יבחרו. ייתכן שיש תפיסה שמעולם לא ייחסת לה חשיבות ושמעולם לא השפיעה עליך או החלישה אותך – תמיד האמנת שאתה האדון שלה, שאתה יכול לשלוט בה – אך לאחר שחווית כישלון מסוים, הדחה או סילוק, או הטלת משמעת וייסורים חמורים מהאל, או אפילו כאשר אתה מרגיש כאילו נפלת לבור שאין לו תחתית, באותו זמן, אותה תפיסה כבר אינה אביזר נלווה בלבד עבורך. גם אם תתעלם ממנה, היא תוכל להפריע למחשבותיך ולהטעות אותן, ואף לשלוט במחשבותיך ובהשקפותיך, בגישתך כלפי האל, ובאמונתך באל. אם אין לך שיטה או עיקרון הולמים ליישום בפועל כדי להתמודד עם תפיסות אלה, או אם אין לך הבנה ברורה לגביהן, תפיסות אלה ישפיעו לסירוגין על היווכחותך בחיים או על בחירותיך המיידיות. הן עלולות אף להשפיע על יחסיך עם האל ועל גישתך כלפיו. אם כן, כאשר מתמודדים עם תפיסות שונות המתעוררות בכל הקשר, איזה סוג של גישה ושיטה על אנשים לאמץ כדי להתעמת איתן ולטפל בהן על מנת להימנע מנזק ולהשיג תוצאה חיובית ומועילה? זוהי שאלה שיש לשתף עליה באופן ברור.

אנשים החיים בבשר הם בעלי רצון חופשי ומחשבות חופשיות. כל עוד לאנשים יש מחשבות, ללא קשר אם הם משכילים, מהי איכותם, או מהו מינם, הם ייצרו תפיסות. אם תפיסה שולטת בצביונך המושחת, תתנגד לאל בגלל תפיסה זו. לכן, יש לפתור את בעיית התפיסות שיש לאנשים. אלה המפיצים תפיסות, לא רק שהם שמייצרים אותן; אלא שבהפצת תפיסותיהם הם עומדים בניגוד לאל בקלות דעת ומפיצים השקפות ושיפוטים שונים כלפיו. אך האם ניתן לומר שמי שלא מפיץ תפיסות – אין לו תפיסות? לכולם יש תפיסות; זוהי עובדה. ההבדל הוא שמפיצי התפיסות בכוונה תחילה, סולדים מן האמת במהות טבעם ומיסודם. מכיוון שהם אינם מקבלים את האמת ואף מאמינים שתפיסותיהם נכונות ותואמות לחלוטין את האמת, כאשר תפיסותיהם מתנגשות עם האמת, הם בוחרים לקבל את תפיסותיהם ולא את האמת. כאן הם נכשלים ומסיבה זו מגבילים ומגנים אותם. אם כן, מדוע לא מגנים אנשים רגילים מן השורה כאשר הם מייצרים תפיסות? הסיבה לכך היא שרובם מדברים ופועלים ברציונליות, ושהם יודעים בליבם שתפיסות אנושיות אינן תואמות את האמת ואינן נכונות; אף על פי שהם אינם יכולים לפתור את תפיסותיהם באופן מיידי, הם מוכנים לנטוש אותן. כאשר הם בוחרים לקבל את האמת, תפיסותיהם הפנימיות מוחלפות ונפתרות על ידי האמת; הם מוותרים על תפיסותיהם ואינם נתונים עוד להשפעתן, להגבלתן או לשליטתן. לכן, אף על פי שלאנשים אלה יש תפיסות, הם לא מפיצים אותן. הם עדיין יכולים לבצע את חובותיהם כרגיל, לנהות אחר האל כרגיל, לקבל את דברי האל ואת עבודתו, ולהתמסר לריבונותו, לסידוריו ולישועתו של האל. הם תמיד מכירים בכך שהם יצירי בריאה ושהאל הוא הבורא. ללא קשר לתפיסות שיש להם בליבם, הם יכולים לשמור על יחסים רגילים עם האל, לשמור על היחסים בין יציר בריאה לבורא, להימנע מלוותר על חובותיהם, להימנע מנטישת שמו של האל, ואמונתם באל נותרת ללא שינוי. אף על פי שזה המצב, אם תפיסות לא נפתרות אף פעם, הן עדיין יכולות להרוס אנשים ולהוביל להשמדתם. לכן, אנו עדיין צריכים לשתף על הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם תפיסות ולפתור אותן.

מה לדעתכם קל יותר לפתור: את התפיסות המולדות שהיו לאנשים עוד בטרם האמינו באל, או את התפיסות שאנשים מפתחים בסביבות ובהקשרים מיוחדים לאחר שהם מתחילים להאמין באל? (קל יותר לפתור תפיסות מולדות). קל יותר לפתור את הדמיונות והתפיסות שיש לאנשים לגבי האל כשהם מתחילים להאמין בו לראשונה, בעוד שהתפיסות שהם מפתחים תוך כדי החווייה של עבודת האל, לאחר שהחלו להאמין בו, אינן קלות כל כך לפתרון – זוהי אמירה תיאורטית, אך בסופו של דבר היא אינה תואמת את העובדות. מה פירוש "אמירה תיאורטית"? פירוש הדבר שאנשים מסיקים מסקנות מסוג זה על בסיס פילוסופיה ולוגיקה. לאחר שאנשים מתחילים להאמין באל לראשונה ומבינים את האמת לגבי חזונות, חלק מתפיסותיהם ננטשות ונפתרות. למעשה, פתרון זה מושג רק ברמה הדוקטרינרית; נראה כאילו תפיסות אלה נפתרו, אך רבות מהתפיסות שאנשים מפתחים תוך כדי שהם נוהים אחר האל, קשורות לתפיסותיהם המולדות. מבחינה תיאורטית, מבין שני סוגי התפיסות, תפיסות מולדות הן הקלות יותר לפתרון, אך למעשה, כל עוד אנשים יכולים לקבל את האמת ולאהוב דברים חיוביים, וכל עוד הם מגיעים להבנת האמת, קל לפתור את שני סוגי התפיסות. לדוגמה, יש ביניכם האומרים שתפיסות מולדות קלות יותר לפתרון, אך יתכן שתיתקלו בכמה אנשים בעלי הבנות מעוותות, אנשים עקשנים מאוד הנאחזים בפרטים שוליים, אשר מרבים לבדוק את כתבי הקודש, קלאסיקות רוחניות ואת הפרשנויות של פרשני המקרא; אנשים אלה חוזרים בפניך על הדברים שהם מוצאים, ולא משנה כיצד תשתף על האמת, הם אינם מקבלים אותה. הם אינם יכולים לקבל דרשות טהורות, את האמת, או מילים נכונות; הם אינם מפנימים את הדברים האלה כשהם מאזינים להם. מחד, יש בעיה ביכולת ההבנה שלהם; מאידך, הם אינם אוהבים דברים חיוביים או את האמת, אלא הם אוהבים להיות עקשנים, להיאחז בפרטים לא חשובים ולהתפלפל במילים, והם אוהבים תיאוריות ותיאולוגיה. האם אנשים כאלה יכולים לוותר על תפיסותיהם? (לא). אם לשפוט על פי העובדות, על פי צביונם והעדפותיהם של אנשים כאלה, הם אינם יכולים לקבל את האמת. למעשה, תפיסותיהם הראשוניות של אנשים הן שטחיות ורדודות מאוד, וקל מאוד לפתור אותן. אם לאדם יש חשיבה רגילה ויכולת הבנה רגילה, כאשר אתה משתף איתו על האמת בנוגע לחזונות, כל עוד הוא מבין זאת, הוא יכול לוותר בקלות על תפיסותיו. אך יש סוג אחד של אנשים שאין להם חשיבה רגילה, הם לא יכולים להבין את האמת ולא מקבלים אותה. האם אנשים כאלה יכולים לוותר על תפיסותיהם? (לא). לכן, קשה לפתור את תפיסותיהם של אנשים כאלה. אם לאדם יש היגיון רגיל והוא מסוגל לקבל את האמת, אזי לא משנה אילו תפיסות הוא יפתח לגבי האל לאחר שיאמין בו, ולא משנה באיזו סביבה או הקשר תפיסות אלה יתעוררו, הוא לא יתווכח עם האל. הוא יאמר: "אני אנושי, יש לי צביונות מושחתים, החשיבה והמעשים שלי יכולים להיות שגויים. האל הוא האמת, האל לעולם אינו טועה. לא משנה עד כמה מחשבותיי הגיוניות, הן עדיין מחשבות אנושיות, הן באות מאדם ואינן האמת. אם הן סותרות את דברי האל או את האמת, אז מחשבות אלה, יהיו הגיוניות ככל שיהיו, הן שגויות". ייתכן שכרגע הם אינם יודעים בדיוק מה שגוי בתפיסות האלה, אם כך, כיצד הם מיישמים בפועל? הם מיישמים בפועל התמסרות, הם לא עקשנים ואינם נאחזים בפרטים מסוימים, והם מוותרים על העניין מתוך אמונה שיבוא יום שבו האל יגלה זאת. מישהו שואל אותם: "מה אם האל לא יגלה זאת?" הם עונים: "אז אתמסר לנצח. האל לעולם אינו טועה, ומעשיו של האל לעולם לא שגויים. אם מעשיו של האל אינם תואמים תפיסות אנושיות, אין זה אומר שהאל טועה, אלא שבני אדם אינם יכולים לתפוס או להבין זאת. לכן, מה שאנשים צריכים לעשות יותר מכל הוא לא לבחון, לא לשקוע בתפיסותיהם, ולא להשתמש בהן כדי למצוא דופי באל, תוך שימוש בתפיסותיהם כסיבה ותירוץ לא להתמסר לאל ולהתנגד לו". כך הם מתייחסים לתפיסותיהם. האם סוג זה של יישום בפועל הוא יישום האמת בפועל? זהו אכן יישום האמת בפועל. כאשר הם מפתחים תפיסות, הם אינם משווים את האל אליהן או משתמשים בהן כדי לבחון את האל, כדי לאמת אם האל אמיתי או אם הוא קיים. במקום זאת, הם מוותרים על תפיסותיהם ושואפים לקבל את האמת ולהכיר את האל. אך למרות שהם מנסים כמיטב יכולתם להכיר את האל, הם עדיין אינם יכולים להכירו. מה הם עושים אז? הם עדיין מתמסרים. הם אומרים: "האל לעולם אינו טועה. האל הוא תמיד האל. האל הוא זה שמבטא את האמת. האל הוא מקור האמת." כאשר הם מתמודדים עם תפיסות אלה, הם מציבים תחילה את האל במעמדו כאל ואת עצמם במעמדם כיצירי בריאה. לכן, גם אם הם לא ויתרו על תפיסותיהם או פתרו אותן, גישת ההתמסרות שלהם כלפי האל אינה משתנה. גישה זו מגנה עליהם, ומאפשרת שהאל ימשיך להכיר בהם כיצירי בריאה בפניו. אם כן, האם קל לפתור את תפיסותיהם של אנשים כאלה? (כן). כיצד משיגים זאת? נניח שכאשר נתקלו במצב כלשהו, הם דיברו כך: "האין זה שגוי לומר שכל מה שהאל עושה הוא האמת והוא נכון, שהאל הוא כל-יכול ואינו יכול לטעות? אף על פי שנאמר שהאל אינו יכול לטעות, זוהי רק אמירה תיאורטית. למעשה, ישנם דברים מסוימים שהאל עושה, שאינם מתחשבים ברגשות אנושיים ואינם תואמים אותם. אני חושב שעניין זה אינו לגמרי נכון. איני צריך להתמסר לדברים שאינם לגמרי נכונים או לקבל אותם, נכון? למרות שאיני מכחיש את שמו של האל או את זהותו, התפיסות שפיתחתי כעת העניקו לי תובנה רבה יותר והבנה טובה יותר של האל – גם האל עושה כמה דברים שגויים ולעתים הוא טועה. אם כך, מעתה ואילך, לא אאמין כאשר אנשים יאמרו שהאל הוא צודק, מושלם וקדוש. אצמיד סימן שאלה קטן לאמירות אלה. אף על פי שהאל הוא הבורא ואני יכול לקבל את ריבונותו, בעתיד עליי לקבל באופן סלקטיבי ואיני יכול להתמסר בבלבול ומתוך עיוורון. מה אם אתמסר בטעות? האם לא אפסיד מכך? איני יכול להיות אדם שמתמסר בטיפשות". אם הם מתייחסים לתפיסות ולאל בגישה זו, האם הם יכולים לוותר בקלות על תפיסותיהם? האם סוג זה של יישום בפועל הוא יישום האמת בפועל? (לא). היחסים בינם לבין האל הפכו לבעייתיים, הלא כן? האם הם לא בוחנים את האל ללא הרף? האל הפך למושא בחינתם במקום לריבון השולט בגורלם. אף על פי שהם מכירים בכך שהם יצירי בריאה תחת ריבונותו של הבורא, מעשיהם אינם ביצוע החובות והמחויבויות של יציר בריאה. הם אינם מתייחסים לבורא מעמדתם המקורית כיצירי בריאה, אלא עומדים בניגוד לבורא, בוחנים אותו ומנתחים את מעשיו ואת התנהגותו, ובוחרים אם להתמסר ולקבל על פי שיקול דעתם. האם גישה זו ודרך זו ליישום בפועל הן הביטויים שצריכים להיות למי שמקבל את האמת? האם ניתן לפתור את תפיסותיהם? (לא, לא ניתן לפתור אותן). לעולם לא ניתן לפתור אותן. הסיבה לכך היא שיחסיהם עם האל עוותו; אלה לא יחסים רגילים, זה לא הקשר בין יציר בריאה לבורא. הם מתייחסים לאל כמושא לבחינה, בוחנים אותו ללא הרף. הם מקבלים את מה שהם חושבים לנכון וטוב, אך בתוכם הם מתנגדים לאל ומתעמתים איתו על דברים שאינם תואמים תפיסות ודמיונות אנושיים או העדפות אנושיות, ונעשים מנוכרים לאל. האם אדם כזה מקבל את האמת? על פני השטח, בהיעדר כל אירוע וכשאין להם תפיסות כלשהן לגבי האל, הם יכולים להתמסר למילים שהאל אומר. אך ברגע שהם מפתחים תפיסות, התמסרותם נעלמת; אין לה זכר והיא לא יכולה לבוא לידי ביטוי בפועל. מה קורה כאן? ברור שהם אינם אנשים המיישמים את האמת בפועל. הם אינם מקבלים את האל כמקור האמת או כאמת עצמה. קשה לאנשים שאינם מקבלים את האמת לוותר על תפיסותיהם או לפתור אותן, ללא קשר למועד שבו הן מתעוררות.

אם לשפוט על פי תוכן השיתוף לעיל, איזה סוג של תפיסה קל יותר לפתור, לדעתכם? זה תלוי במצב. קל לפתור את התפיסות של אלה שיכולים לקבל את האמת, שיש להם היגיון והם אנשים ישרים, ללא קשר למועד שבו הן מתעוררות. קשה לפתור את תפיסותיהם של אלה שאינם יכולים לקבל את האמת, ולא משנה מתי הן מתעוררות. יש אנשים שמאמינים באל כבר עשרים או שלושים שנה, וגם עכשיו, שום דבר ממה שהם אומרים אינו תואם את האמת; הכול רק מילים ודוקטרינות ותפיסות אנושיות. הם כלל אינם מבינים שום אמת – האם הם יכולים לוותר על תפיסותיהם כאשר הן מתעוררות? קשה לומר. אם הם לא יקבלו את האמת, הם לא יהיו מסוגלים לוותר על תפיסותיהם. בלתי נמנע שלאנשים יהיו תפיסות. מוחו של כל אדם יכול לייצר תפיסות שונות בכל עת, בין אם הן מולדות או נרכשות. בלבו של כל אדם יש תפיסות, ללא קשר למספר השנים שהוא מאמין באל. אם כך, מה צריך לעשות? האם בעיה זו פשוט בלתי פתירה? ניתן לפתור אותה; ישנם כמה עקרונות שיש לזכור. עקרונות אלה חיוניים ביותר. כאשר אתה נתקל במצבים כאלה, יישם בפועל על פי העקרונות האלה. לאחר שתיישם בפועל במשך זמן מה, תראה תוצאות, ותיכנס למציאות-האמת. כאשר מתעוררות תפיסות, ולא משנה מהי התפיסה, תחילה הרהר ונתח בליבך אם חשיבה זו נכונה. אם אתה חש בבירור שחשיבה זו אינה נכונה ומעוותת, ושהיא מנאצת את האל, התפלל מיד, בקש מהאל להעניק לך נאורות ולהדריך אותך כיצד לזהות את מהות הבעיה הזו, ולאחר מכן, דון בהבנתך במהלך כינוס. תוך כדי שתשיג הבנה ותחווה דברים, התמקד בפתרון תפיסותיך. אם יישום בפועל בדרך זו לא ישיג תוצאות ברורות, עליך לשתף על היבט זה של האמת עם מישהו שמבין את האמת, ולשאוף לקבל עזרה מאחרים ופתרונות מדברי האל. באמצעות דברי האל וחוויותיך, תאמת בהדרגה שדברי האל נכונים, ותשיג תוצאות נהדרות בנוגע לפתרון תפיסותיך. על ידי קבלה של דברי האל ועבודתו וחווייתם, תבין סוף סוף את כוונותיו, יהיה לך ידע כלשהו על צביונו של האל והדבר יאפשר לך לוותר על תפיסותיך ולפתור אותן. לא תבין עוד את האל לא נכון ולא תישמר מפניו, וגם לא תציב דרישות בלתי סבירות. זה לגבי תפיסות שקל לפתור. אך יש סוג אחר של תפיסה שאותה קשה לאנשים להבין ולפתור. לגבי תפיסות קשות לפתרון, יש עיקרון אחד שעליו עליך להקפיד: אל תבטא ואל תפיץ אותן, מכיוון שביטוי תפיסות כאלה אינו מועיל לאחרים; זוהי למעשה התרסה נגד האל. אם אתה מבין את הטבע ואת ההשלכות של הפצת תפיסות, מוטב שתשקול זאת בבירור בעצמך ותימנע מלדבר בפזיזות. אם תאמר: "אני מרגיש נורא כשעליי לשתוק בכנסייה; אני מרגיש שאני עלול להתפוצץ", עדיין עליך לשקול אם הפצת תפיסות אלה באמת מועילה לאנשיו הנבחרים של האל. אם היא אינה מועילה ויכולה להוביל אחרים לפתח תפיסות לגבי האל, או אפילו להתריס נגד האל ולשפוט אותו, האם אינך פוגע באנשיו הנבחרים של האל? אתה פוגע באנשים; אין זה שונה מהפצת מגפה. אם באמת יש לך היגיון, תעדיף לסבול את הכאב בעצמך מאשר להפיץ תפיסות ולפגוע באחרים. אולם, אם ריסון דבריך גורם לך ייסורים, עליך להתפלל לאל. אם הבעיה נפתרת, זה דבר טוב, הלא כן? אם אתה שופט את האל ומבין אותו לא נכון על סמך תפיסותיך גם כאשר אתה מתפלל אליו, אתה רק מביא צרות על עצמך. עליך להתפלל לאל כך: "אלי, יש לי את המחשבות האלה ואני רוצה לוותר עליהן, אך איני יכול. אנא הטל עליי משמעת, חשוף אותי באמצעות סביבות שונות, ואפשר לי להכיר בכך שתפיסותיי שגויות. לא משנה כיצד תטיל עליי משמעת, אני מוכן לקבל זאת". זהו דפוס חשיבה נכון. לאחר שתתפלל לאל בדפוס חשיבה זה, האם לא תרגיש פחות חנוק? אם תמשיך להתפלל ולחפש, ותקבל הארה ונאורות מהאל, תבין את כוונותיו, וליבך יואר, לא תרגיש עוד מחנק. הבעיה תיפתר אז, הלא כן? תפיסותיך, התנגדותך ומרדנותך כלפי האל ייעלמו ברובן; לכל הפחות, לא תרגיש צורך לבטא אותן. ואם גם זה לא יעזור והבעיה עדיין לא תיפתר לחלוטין, מצא מישהו בעל ניסיון כדי שיעזור לך לפתור את תפיסותיך. בקש ממנו למצוא כמה קטעים מדברי האל הקשורים לפתרון התפיסות שיש לך, וקרא אותם עשרות או מאות פעמים; אולי תפיסותיך ייפתרו לחלוטין. יש שיאמרו: "אם אבטא תפיסות במהלך כינוס עם האחים והאחיות, זו תהיה הפצת תפיסות, אז איני יכול לעשות זאת. אבל ארגיש נורא לעצור אותן בתוכי. האם אוכל לדבר עליהן עם משפחתי?" אם בני משפחתך הם גם אחים ואחיות באמונה, ביטוי תפיסות אלה בנוכחותם יפריע גם להם. האם זה ראוי? (לא). אם דבריך ישפיעו לרעה על אחרים, יפגעו בהם ויטעו אותם, אל לך לומר אותם בשום אופן. במקום זאת, התפלל לאל ובקש ממנו שיפתור את הבעיה. כל עוד תתפלל לאל, ותאכל ותשתה את דבריו בלב אדוק, לב רעב וצמא לצדקתו של האל, ניתן יהיה לפתור את תפיסותיך. דברי האל מכילים את האמת המקיפה; הם יכולים לפתור כל בעיה. הדבר תלוי רק בשאלה אם אתה יכול לקבל את האמת ומוכן ליישם את דברי האל בפועל, ואם אתה יכול לוותר על תפיסותיך שלך. אם תאמין שדברי האל מכילים את האמת המקיפה, עליך להתפלל לאל ולחפש את האמת כדי לפתור בעיות כאשר הן מתעוררות. לאחר שתתפלל במשך זמן מה, אם עדיין תרגיש שהאל לא העניק לך נאורות ושלא קיבלת ממנו מילים המבהירות מה עליך לעשות, אך מבלי לשים לב תפיסותיך כבר לא ישפיעו עליך בתוכך, לא יפריעו לחייך, ידעכו בהדרגה, לא ישפיעו על יחסיך הרגילים עם האל, וכמובן לא ישפיעו על ביצוע חובתך, הרי שתפיסה זו נפתרה בעצם, הלא כן? (כן). זהו הנתיב ליישום בפועל.

אלה שאינם מבינים את האמת חייבים לזכור תחילה שכאשר יש להם תפיסות, עליהם לחפש את האמת כדי לפתור אותן. אסור להם להפיץ אותן אף פעם או לדבר ברשלנות, ולומר: "יש לי חופש ביטוי. זה הפה שלי, אחרי הכול; אני יכול לומר מה שאני רוצה, למי שאני רוצה, ובכל מסגרת שאני רוצה". דיבור כזה הוא שגוי. כאשר נאמרות כמה מילים טובות או נכונות, הן לא בהכרח מועילות לאחרים, אך כאשר נאמרות מילים שהן תפיסות או פיתויים של השטן, יכולות להיות להן השלכות חסרות תקדים. על בסיס השלכות אלה, אם יש לך תפיסה ואתה מתעקש לבטא אותה, ואתה חש שהדבר משמח אותך וגורם לך להרגיש טוב, מעשיך יצטרכו להיות מאופיינים כמעשים רעים, והאל ירשום אותם נגדך. מדוע הם יירשמו נגדך? הוצגו בפניך שיטות ונתיבים חיוביים רבים, ועקרונות ליישום בפועל, אך לא בחרת בהם; במקום זאת, בחרת בנתיב המביא נזק לאנשים – זה היה מכוון, הלא כן? האם זה מוגזם, אם כן, לכנות את מעשיך מעשים רעים? (לא). אתה יכול בהחלט לבחור לפתור סוגיה זו בעצמך באמצעות התנסות ובאמצעות תפילה לאל וחיפוש, במקום להציג את תפיסותיך כדי להפריע לאחרים ולהטעות אותם. זוהי הדרך שבה צריך לבחור אדם בעל מצפון והיגיון. אם כך, מדוע אינך בוחר בדרך זו? מדוע לבחור בדרך הפוגעת ומזיקה לאחרים? האין זה מה שהשטן היה עושה? אנשים רעים עושים דברים המזיקים לאחרים ולעצמם. כאשר גם אתה עושה דברים כאלה, האם האל שונא זאת? (כן). גם אם האל אינו מגנה את תפיסותיך, עליך לחפש בעצמך את האמת כדי לפתור את תפיסותיך וחייב להיות לך נתיב ליישום האמת בפועל. אם דרך ההתמודדות שלך עם תפיסות היא להפיץ אותן כדי להטעות ולהזיק לאחרים בכוונה, להפריע לחיי הכנסייה ולהיווכחות בחיים ולמצבם הרגיל של האחים והאחיות, אזי מעשיך הם מעשים רעים. כאשר נתקלים במצב כזה, מהי הבחירה הראויה? אדם בעל אנושיות החותר אל האמת לא יבחר בדרך המטעה אחרים ומזיקה להם; הוא יבחר ליישם בפועל עקרונות יוזמים וחיוביים ולדבוק בהם, לבוא בפני האל כדי להתפלל ולחפש את האמת, ולבקש מהאל שיעזור לו לפתור את הבעיה. יש האומרים: "כשאני מבקש מהאל לעזור לי, אני תמיד מרגיש שעזרתו אינה מוחשית ואינה נראית. האם אני יכול לבחור לבקש עזרה מאנשים במקום מהאל?" כן, אתה יכול לבחור מישהו שמבין יותר את האמת וששיעור קומתו גדול משלך, מישהו שלדעתך יכול לפתור את הבעייה שלך מבלי שתפיסותיך יפריעו לו, ישפיעו עליו ויחלישו אותו, מישהו שחווה בעיות דומות ויכול לומר לך כיצד לפתור אותן – גם נתיב זה הולם. אם תבחר באדם שבדרך כלל הוא פזור נפש למדי ואינו יכול לראות שום דבר לאשורו, וכשהוא ישמע את העניין, הוא יגרום מיד למהומה, ירצה לפזר את התפיסות בכל מקום ולגרום להפרעות, וירצה להפסיק להאמין – אזי מעשיך יפריעו לחיי הכנסייה מבלי משים. מעשיך יאופיינו אז כמעשים רעים, הלא כן? (כן). לכן, כשמדובר באופן שבו עליך לטפל בתפיסות, עליך להיות זהיר ודרוך, אל לך לפעול כפזור נפש או באימפולסיבית, ואסור לך בתכלית האיסור להתייחס לתפיסות כאל האמת – לא משנה עד כמה נכונות מחשבות אנושיות, הן אינן האמת. בדרך זו, תרגיש הרבה יותר רגוע, ותפיסותיך לא יוכלו עוד להזיק. אין מה לחשוש מקיום תפיסות – כל עוד תחפש את האמת, הן ייפתרו בסופו של דבר. יש אנשים שאומרים: "אבל לא קל לפתור תפיסות". יש תפיסות שאכן קשה לפתור אותן, אם כך, מה ניתן לעשות? זה פשוט. יש תפיסות שאף פעם לא נפתרות במחשבותיהם ובמוחם של אנשים מסוימים. זוהי כבר עובדה, אך לא משנה עד כמה קשה לפתור תפיסה, היא עדיין אינה האמת. כל עוד תבין את הנקודה הזו, הבעיה תהיה קלה לטיפול. יש כאן עובדה שעלי לומר לכם: האל אינו דורש מכולם להבין לחלוטין או לתפוס באופן ברור את כל מעשיו; הוא אינו דורש מכולם לדעת את האמת שבדבריו או מדוע הוא פועל בדרך מסוימת. זה לא מה שהאל רוצה; הוא אינו דורש את הסטנדרטים האלה מאנשים. אם איכותך טובה מספיק, כל רמת הבנה שתשיג תהיה טובה – עשה פשוט כמיטב יכולתך. אם אינך יכול להבין, ככל שתתבגר, וחוויותיך יעמיקו עוד ועוד, ותצבור יותר ניסיון, גם הבנתך את האמת תעמיק בהדרגה, ותפיסותיך יפחתו. אולם, רוב האנשים אינם מסוגלים להבין כמה עניינים מיוחדים ואף פעם אינם מבינים אותם. האם האל כופה עליהם להבין את העניינים האלה? הוא אינו עושה זאת; האל אינו מחדיר בהם הבנה בכוח. למשל, בין כל הדברים שהאל ברא יש תעלומות רבות, ואנשים רוצים להבין אותן אך אינם יכולים. אולם, בדברי האל ובעבודתו, הוא מתמקד רק בביטוי האמת כדי לטהר ולהושיע אנשים. הוא מזכיר עניינים אחרים לעתים רחוקות, וגם כאשר הוא עושה זאת מדי פעם, זה רק במילים ספורות; האל אף פעם אינו מסביר את העניינים האלה לאנשים באריכות. מדוע לא? כי אנשים אינם צריכים להבין את הדברים האלה. כשהאל פועל על אנשים, מצד אחד, הוא חושף את מהות צביונו; מצד שני, לאל יש את מחשבותיו, תוכניותיו, המקורות והמטרות לדברים שהוא עושה, יש לו את הדרכים והשיטות שבהן הוא משתמש כדי לפעול על אנשים שונים, ואת הדרכים והשיטות שבהן הוא מחזיק בריבונות על כל הדברים, וכן הלאה. האל מעולם לא אמר שאנשים חייבים להבין את כל האמיתות ולהיכנס אליהן כדי שיוכלו להיחשב כנושעים. זאת משום שהאל כול-יכול בצורה שאין לתאר! דרכיו לפעול, לדבר, לעבוד ולהחזיק בריבונות על כל הדברים חושפות באופן טבעי את צביונו, מהותו, זהותו, וכן הלאה. אף על פי שהאל חושף באופן טבעי את הדברים הללו שהם תכונותיו ומהותו, הוא אינו דורש מאנשים להבין או לתפוס את כולם. זאת משום שהאל תמיד יהיה האל, והוא כול-יכול, בעוד שהאנושות הברואה היא זעירה וחסרת כוח לחלוטין; יש הבדל תהומי בין האדם לאל! לכן, נורמלי מאוד שאנשים יפתחו כמה תפיסות ודמיונות לגבי האל. האל אינו לוקח זאת ללב, אך אתה תמיד מתייחס לכך ברצינות רבה ונצמד לזה בעקשנות. גישה זו לא תעבוד. אם אתה אדם החותר אל האמת וניחן באיכות גבוהה, כל עוד אתה מבין את האמת ויש לך ידע אמיתי על האל, תפיסות ודמיונות אלה ייפתרו באופן טבעי. אם אינך חותר אל האמת, ולא משנה מי ישתף איתך על האמת, אינך מקבל אותה ותמיד דבק בתפיסותיך, מה תהיה ההשלכה לכך? ההשלכה תהיה שגם אם תגיע לסוף חייך או לשלב שבו עבודת האל תסתיים לחלוטין, לא תשיג את האמת אלא תובל למוות על ידי תפיסותיך ודמיונותיך. גם אם תראה את הופעת גופו הרוחני של האל, עדיין לא תוכל לפתור את תפיסותיך ודמיונותיך לגבי האל. האם האל יספר לך את כל העובדות ואת מה שנכון רק משום שאינך יכול לפתור את התפיסות האלה? מצד אחד, אין לו צורך לעשות זאת; מצד שני, ישנה עובדה והיא, שלמוח ולשכל האנושי אין את הקיבולת העצומה הדרושה כדי לקבל את הדברים האלה. העבודה שהאל עושה היא מעבר לדמיון האנושי ומעבר לכל הדברים. בהשוואה לכל הדברים, בני אדם הם כמו גרגר חול על שפת הים. תיאור זה קרוב לעובדות וניתן להחשיבו הולם. גם אם האל היה רוצה לספר לך הכול, האם יש לך את היכולת להכיל את הכול? יש אנשים שאומרים: "למה איני יכול להכיל את הכול? אם האל היה אומר יותר, הייתי יכול להבין יותר ולהשיג יותר. במקרה כזה, הייתי זוכה ליחס מועדף!" זהו חלום באספמיה; אתה מעריך הערכת יתר את יכולותיך. לא כך הם הדברים במציאות. בעיני האל, הדברים שהוא אומר לך הם כולם פשוטים וברורים מאוד; הם הדברים שאנשים יכולים להבין. למעשה, ישנם דברים רבים שהאל לא דיבר עליהם כי אנשים לא יכולים להבינם. לכן, נורמלי מאוד שכמה מתפיסותיך לא יוכלו להיפתר בסופו של דבר. אתה תבין את הדברים שהאל רוצה לומר לך וצריך שתבין אותם, או דברים שאתה יכול לשאת ולהבין. באשר לדברים שאינך יכול לשאת או להבין, את אלה שעיניך הגשמיות אינן יכולות לראות לאשורם, גם אם האל יאמר לך אותם, זה יהיה חסר תועלת ובזבוז מאמץ. לכן האל לא אומר לך את הדברים האלה. בנוגע לתפיסות כאלה, גם אם עד יום מותך או עד סיום עבודת האל עדיין לא תבין, על מה זה משפיע? האם זה משפיע על התמסרותך לאל? האם זה משפיע על קבלת תפקידך כיציר בריאה? האם זה משפיע על הכרתך את זהות האל ומהותו? אם אינך מושפע באף אחת מהדרכים האלה, אזי נושעת. אם כן, האם סוג זה של תפיסה עדיין צריך להיפתר? לא. זהו הסוג האחרון של תפיסה, הסוג שלא ניתן לפתור גם ברגע המוות. יש אנשים שאומרים: "הו, אלי, אני עדיין לא מבין את העבודה הזאת שעשית, את הדברים הללו שאמרת ואת הסביבה הזאת שסידרת. האם תוכל לומר לי אותם לפני מותי כדי שאוכל למות בשלווה?" האל אינו נענה לבקשות כאלה. לֵךְ בְּשָׁלוֹם; תבין הכול בממלכת הרוח.

לאל יש סטנדרט משלו להושעת אנשים; הוא אינו מבוסס על מידת הצלחתך בפתרון תפיסותיך או על מספר התפיסות שמהן הרפית. במקום זאת, הוא מבוסס על המידה שבה אתה ירא את האל ועל המידה שבה אתה מסור לו, אם אתה אכן ירא אותו ומתמסר אליו באמת ובתמים, או לא. יש משמעות בכל מה שהאל עושה, ובין שקל לך לקבל זאת או שקשה לך, וסביר שהדבר יעורר בך תפיסות, בכל מקרה, זהות האל אינה משתנה כתוצאה מכך; הוא תמיד יהיה הבורא ואתה תמיד תהיה יציר בריאה. אם אתה מסוגל לא להיות מוגבל על ידי שום תפיסה, ועדיין לשמור על יחסי יציר בריאה ובורא עם האל, אזי אתה יציר בריאה אמיתי של האל. אם תצליח לא לאפשר לשום תפיסה להשפיע עליך או להפריע לך, ותהיה מסוגל להתמסרות אמיתית לאל מעומק ליבך, ואם תהיה מסוגל להניח תפיסות בצד, ללא קשר לשאלה אם הבנתך את האמת עמוקה או רדודה, ולא תהיה כבול על ידן, ותאמין שרק האל הוא האמת, הדרך והחיים, שהאל הוא אל לנצח, ושמעשיו לעולם אינם שגויים, אזי תוכל להיוושע. למעשה, שיעור קומתו של כל אדם מוגבל. כמה דברים יכול להכיל מוחו של אדם? האם ביכולתו לתפוס את האל? זוהי משאלת שווא! אל תשכח: אנשים תמיד יהיו כתינוקות בפני האל. אם אתה חושב שאתה פיקח, אם אתה תמיד מנסה להתחכם, ומנסה להבין הכול, וחושב: "אם איני יכול להבין זאת, איני יכול להכיר בכך שאתה האל שלי, לקבל שאתה האל שלי, או להכיר בכך שאתה הבורא. אם לא תפתור את תפיסותיי, אתה משלה את עצמך אם אתה חושב שאכיר בכך שאתה האל, שאקבל את ריבונותך, ושאתמסר לך", אזי הדבר בעייתי. מדוע? האל אינו מתווכח איתך על דברים כאלה. גישתו כלפי אדם תמיד תהיה כזו: אם אינך מקבל שהאל הוא אלוהיך, הוא לא יקבל שאתה אחד מיצירי בריאתו. כאשר האל אינו מקבל אותך כאחד מיצירי בריאתו, חל שינוי במערכת היחסים שלך עימו כתוצאה מגישתך כלפיו. אם אינך מסוגל להתמסר לאל ולקבל את זהותו, את מהותו ואת כל מעשיו, יחול שינוי בזהותך. האם תהיה עדיין יציר בריאה? האל לא יכיר בך; אין טעם להתווכח. ואם אינך יציר בריאה והאל אינו רוצה בך, האם עדיין יש לך תקווה לישועה? (לא). מדוע האל אינו רואה בך יציר בריאה? אינך מסוגל למלא את האחריות ואת החובות שיציר בריאה צריך למלא, ואינך מתייחס לבורא מעמדה של יציר בריאה. אז כיצד האל יתייחס אליך? כיצד הוא יראה אותך? האל לא יראה בך יציר בריאה העומד בדרישות, אלא כמנוון, שד ושטן. האם לא חשבת שאתה חכם? כיצד זה שהפכת את עצמך לשד ושטן? אין זו חכמה, זוהי טיפשות. מה הדברים האלה עוזרים לאנשים להבין? שאנשים חייבים לשמור על מקומם הראוי בפני האל. גם אם יש היגיון בתפיסותיך, אל תחשוב שאתה ניחן באמת ושיש לך את ההון כדי להתקומם נגד האל ולתחום אותו. הימנע מכך בכל מעשיך. ברגע שתאבד את זהותך כיציר בריאה, תושמד – אין זה עניין של מה בכך. דווקא משום שכאשר לאנשים יש תפיסות, הם נוקטים בגישות שונות ומאמצים פתרונות שונים, התוצאות שונות לחלוטין.

האם יש לכם עקרונות לאופן שבו יש ליישם בפועל בנוגע לתפיסות? האם עקרונות אלה מגנים עליכם כך שתוכלו להתנהל כראוי כיצירי בריאה? האם זהו נתיב טוב? (כן). אם כן, סכמו אותו. (אם זוהי תפיסה קלה יחסית לפתרון, עלינו להתפלל, לחפש ולמצוא בדברי האל את האמת המנתחת סוג זה של תפיסה, ונוכל גם לשתף עם אחים ואחיות המבינים את האמת; בדרך זו, נוכל לראות לאשורם את ההיבטים המופרכים של התפיסה, ובכך לפתור אותה. ישנן גם כמה תפיסות שאינן קלות לפתרון, אך אסור לנו לדבוק בהן. עלינו לאמץ גישה של קבלת האמת והתמסרות לאל, בידיעה שאנו יצירי בריאה ושמעשיו של האל בהחלט נכונים, אלא שפשוט עדיין לא הבנו זאת. בין שנבין ובין שלא, אל לנו להפיץ תפיסות. עלינו ללמוד להתפלל לאל ולחפש לעתים קרובות, ובהדרגה גם תפיסות אלה יוכלו להיפתר. המצב השלישי הוא שיתכן שכמה תפיסות ישארו בלתי-פתורות בסופו של דבר. במקרים כאלה, כל עוד איננו כבולים על ידי תפיסות אלה ואיננו מפיצים אותן, זה בסדר. גם אם תפיסות אלה לא ייפתרו בסופו של דבר, כל עוד איננו דבקים בהן ואיננו עושים רע בגללן, האל לא יגנה אותנו, וזה לא ישפיע על ישועתנו). כמה עקרונות יש בסך הכול? (שלושה). ישנם שלושה עקרונות בסך הכול. האם רשמתם את כולם? ברגע שתבינו את האמת ותתפסו את העקרונות, תפיסותיכם ייפתרו באופן טבעי. אל לכם לאפשר לתפיסות להפריע לכם או להכשיל אתכם; פתרו כמיטב יכולתכם את התפיסות שניתן לפתור, ובאשר לאלה שבאופן זמני אינן ניתנות לפתרון, לפחות אל תאפשרו שהן ישפיעו עליכם. הן לא אמורות לעכב את ביצוע חובתך, והן גם לא אמורות להשפיע על יחסיך עם האל. השורה התחתונה מבחינתך היא שלפחות לא תפיץ תפיסות, לא תבצע רע, לא תגרום לשיבושים או להפרעות, ולא תפעל כמשרת השטן או ככלי בידיו. אם ניתן לפתור כמה תפיסות באופן שטחי בלבד ולא באופן יסודי, ולא משנה כמה מאמץ תשקיע, פשוט התעלם מהן. אל תאפשר לתפיסות להשפיע על חתירתך אל האמת או על היווכחותך בחיים. שלוט בעקרונות אלה, ובנסיבות רגילות תהיה מוגן. אם אתה מקבל את האמת, אוהב דברים חיוביים, אינך אדם רע, לא מוכן לגרום לשיבושים או להפרעות, ואינך גורם לשיבושים והפרעות בכוונה תחילה, הרי שברוב המקרים, כאשר תתקל בבעיה של הופעת תפיסות, תהיה מוגן. העיקרון הבסיסי ביותר ליישום בפועל הוא זה: אם עולה תפיסה קשה לפתרון, אל תמהר לפעול על פיה. ראשית, המתן וחפש את האמת כדי לפתור אותה, מתוך אמונה שמעשיו של האל לא יכולים להיות שגויים. זכור עיקרון זה. בנוסף, אל תניח בצד את חובתך ואל תאפשר לתפיסה להשפיע על ביצוע חובתך. אם יש לך תפיסות ואתה חושב: "אני פשוט אעשה את החובה הזאת כלאחר יד; אני במצב רוח רע, אז לא אעשה עבודה טובה למענך!" זה חמור. ברגע שגישתך הופכת לשלילית ושטחית, זו בעייה; זה סימן שתפיסות פועלות בך. כאשר תפיסות פועלות בך ומשפיעות על ביצוע חובתך, פירוש הדבר שבשלב זה יחסיך עם האל כבר עברו שינוי. יש תפיסות שיכולות להשפיע על ביצוע חובתך. זוהי בעיה חמורה ויש לפתור אותן מיד. תפיסות אחרות אינן משפיעות על ביצוע חובתך או על יחסיך עם האל, ולכן הן אינן סוגיות מרכזיות. אם התפיסות שאתה מפתח יכולות להשפיע על ביצוע חובתך ולגרום לך לפקפק באל, לא לבצע את חובתך בחריצות – ואף להרגיש שלא יהיו השלכות לאי-ביצוע חובתך – ואין לך כל יראה או לב ירא-אל, זה מסוכן. פירוש הדבר שתיפול לפיתוי, והשטן ירמה אותך וילכוד אותך. גישתך כלפי תפיסותיך והבחירות שאתה עושה הן בעלות חשיבות מכרעת; ללא קשר לשאלה אם ניתן לפתור את התפיסות, וללא תלות במידה שבה ניתן לפתור אותן, היחסים הרגילים בינך לבין האל חייבים להישאר בעינם. מצד אחד, עליך להיות מסוגל להתמסר לכל הסביבות שהאל מתזמר, ולאשר שכל מעשיו של האל נכונים ובעלי משמעות, וידע זה והיבט זה של האמת לא אמורים להשתנות מבחינתך לעולם. מצד שני, אסור לך להניח בצד את החובה שהאל הפקיד בידיך, אסור לך לפרוק מעליך עול זה. אם לא יהיו לך התנגדות או מרדנות כלפי האל, מבחינה פנימית או חיצונית, האל יראה רק את התמסרותך ואת המתנתך. ייתכן שעדיין יהיו לך תפיסות, אך האל לא יראה את מרדנותך. מכיוון שלא יהיו בך מרדנות והתנגדות, האל עדיין יחשיב אותך כאחד מיצירי בריאתו. לעומת זאת, אם ליבך יהיה מלא בתלונות ובהתרסה, תחפש הזדמנות לנקום, ולא תרצה לבצע את חובתך, אלא תרצה לפרוק מעליך עול זה – עד כדי כך שבליבך יהיו כל מיני תלונות על האל, וביטויים מסוימים של התרסה וטינה ייחשפו במהלך ביצוע חובתך – אזי בזמן זה, יחסיך עם האל כבר יעברו שינוי עצום. כבר שינית את מעמדך כיציר בריאה; אינך עוד יציר בריאה, אלא הפכת לכלי בידי שדים ובידי השטן – ואז האל לא ינהג בך בחסד. כאשר אדם מגיע לנקודה זו, הוא מתקרב לתחום מסוכן. גם אם האל לא יעשה דבר, אדם זה לא יוכל לעמוד איתן בכנסייה. ולכן, בכל מעשיהם – במיוחד כאשר הדבר כרוך בסוגיות כמו פתרון תפיסות – אנשים חייבים להיזהר ולהימנע מלעשות דברים הפוגעים באל, או ממעשים שדינם גינוי על ידי האל, או שהם פוגעים או מזיקים לאחרים. זהו העיקרון.

בעיית התפיסות של אנשים לגבי האל אינה עניין של מה בכך! חיוני שאנשים ישמרו על יחסים רגילים עם האל, אך מה שמשפיע ביותר על יחסים אלה הוא תפיסותיהם של אנשים. רק כאשר תפיסותיהם של אנשים לגבי האל ייפתרו, ניתן יהיה לשמור על יחסים רגילים עם האל. נכון לעכשיו, לאנשים רבים יש בעיה חמורה. ללא קשר למספר השנים שהם מאמינים באל, ולמרות שיתכן שהם מסוגלים לשאת סבל ולשלם את המחיר בביצוע חובותיהם, עדיין, לאורך כל הדרך, תפיסותיהם אינן ניתנות לפתרון מלא. הדבר משפיע באופן חמור על יחסיהם עם האל ופוגע ישירות באהבתם לאל ובהתמסרותם אליו. לכן, לא משנה אילו תפיסות אנשים מפתחים לגבי האל, זהו עניין חמור שאסור להתעלם ממנו. תפיסות הן כמו חומה; הן מנתקות את היחסים בין אנשים לבין האל, וגורמות לכך שעבודת הישועה של האל לא חלה עליהם. לפיכך, העובדה שלאנשים יש תפיסות לגבי האל היא בעיה חמורה מאוד שאי אפשר להתעלם ממנה! אם לאנשים יש תפיסות והם אינם יכולים לחפש את האמת ולפתור אותן מיד, הדבר יכול לעורר בקלות שליליות, התנגדות כלפי האל, ואף עוינות כלפיו. האם אז הם עדיין יוכלו לקבל את האמת? היווכחותם בחיים תקפא על שמריה. נתיב החווייה של עבודת האל יהיה משובש ורצוף מהמורות. מכיוון שלאנשים יש צביונות מושחתים, הם עלולים ללכת בדרכים עקלקלות רבות, ובסופו של דבר עלולים לגבש תפיסות בכל מצב. אם תפיסות אלה לא ייפתרו על ידי חיפוש האמת, אנשים ימרדו באל ויתריסו נגדו, ויילכו בנתיב של עוינות כלפיו. כאשר אנשים הולכים בנתיב של צוררי משיח, האם לדעתכם נותר סיכוי לישועתם? המצב הופך קשה לטיפול בנקודה זו, ולא יישאר שום סיכוי לישועתם. לכן, לפני שהאל יכחיש שאתה יציר בריאתו, עליך ללמוד כיצד להיות יציר בריאתו של האל. אל תנסה לבחון את הבורא ואל תנסה לגלות כיצד להוכיח ולאמת שהאל שבו אתה מאמין הוא הבורא. אין זו המחויבות שלך או אחריותך. עליך לחשוב ולהרהר בליבך מדי יום כיצד למלא את חובותיך ולהפוך ליציר בריאה העומד בדרישות, ולא לחשוב כיצד להוכיח אם האל הוא הבורא, אם הוא אכן האל, או לבחון את מעשיו של האל ואם הם נכונים או לא. אלה אינם הדברים שעליך לבחון.

19 ביוני 2021